מסכת סנהדרין ערב פורים ופורים - דף פו - פז

 ב"ה

בפורים התשפ"ה הדף הוא פז. בסנהדרין ובו מזכיר פורים מפורש, וכן היה כמה פעמים בפורים בשנים שעברו כמו שהערנו.

פו. רש"י ד"ה של בית פלוני, ז"ל לא רצה להזכיר שמם שחשובין היו, ובזה לא היו נוהגין כדת שהיו הרבה דרין בבית אחד אנשים ונשים והיו מצויין תמיד עם נשי חביריהן, ולא שמתייחדין, ע"כ.

עיין ספר המידות ערך חתון י. מי ששומר את עצמו מללון וגם לדור שני זוגות בבית אחד, על ידי זה זוכה ללחתנותא כהנים ובני אדם חשובים גדולים, ע"כ.

פז. ממך זה יועץ פרש"י שנחלק בעיבור השנה הקרוי סוד ועצה כדמפרש לקמן, ע"כ.

כיון שסוד ועצה הם באים במובן אחת, הרי מש"כ רבינו בספר המדות ערך עצה א. אל תשאל עצה אלא ממי שיודע סתרי תורה, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לבלוע האוכל ולהתנהג על דרך הסוד

 ב"ה 

ספר חיי מוהר"ן

רעג. שלא התחיל לעשות שום דבר בעולם קדם שידע הסוד, ע"ש. כל זה רק לענין הנהגות ועסקי העולם, אבל לענין מצות פשוט וברור שצריכים נעשה ונשמע, קודם לעשות באמונה ואחר כך זוכים לדעת הסוד (ע' למשל לקוטי מוהר"ן תורה צא).

בריש ספר שבחי הר"ן מסופר ז"ל בהיותו בימי קטנותו בא על דעתו לפרש מהעולם, ורצה לשבר תאות אכילה, אך עדין היה בשכל קטן, ונדמה לו שזה אי אפשר שיניח מאכילתו כפי מה שהיה רגיל לאכל בבקר ובצהרים וכו'. על כן ישב עצמו שיהיה בולע כל מה שיאכל, דהינו שלא יהיה לועס מה שיאכל רק יבלע כמו שהוא וכו' עיין שם.

[יש לעיין מה הקשר וההמשך – לפרש מהעולם ורצה לשבר תאות אכילה, או שהם שני דברים נפרדים.

ענין שהתחיל בענין אכילה, לכאורה על דרך המדרש שהביא תוספות (כתובות קד.) עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו.]

והנה המסתכל בכתבי ובכוונות האריז"ל יראה גודל הענין לטחון האוכל דק היטב היטב. וצריך לומר או שרבינו השיג כוונות אחרות כפי רצונו דוקא לבלוע, או שמעשה זה של הבליעה היה עוד בקטנותו קודם שבא למנוע את עצמו מלעשות שום דבר בלי לדעת סודו. אי נמי, כאן הסוד ברור וידוע לכל יודעי ספר, ורבינו דוקא בחר לא לעשות דרך הסוד, והוא יוצא מן הכלל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

עצה זה רק ממי שיודע סתרי תורה

 ב"ה

ספר המידות

עצה א. אל תשאל עצה אלא ממי שיודע סתרי תורה, ומהרנ"ת ציין לישעיה ג:ג – שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש, שמובא בחגיגה דף יג. על פי מהר"צ. ועוד רמז נראה לע"ד מהפסוק ותשועה ברוב יועץ (משלי יא:יד כד:ו), כי 'רב' זה בחי' רוח הקודש בחי' רב עוד יוסף בני חי (בראשית מה:כח) שנאמר אחר שיעקב אבינו קיבל חזרה את הרוח הקודש, שהוא בחי' ידיעת סתרי תורה (ובפרט הקץ, שיעקב עמד לגלות עד שנעלם ממנו הרוח הקודש).

ויותר מאלו י"ל על פי משלי טו:כב הפר מחשבות באין סוד וברב יועצים תקום, שתרגומו – בטולא דמחשבתא היך דלית רזא ובסוגעא דאלין דמתמלכין עצתא תקום. ופרש"י ז"ל הפר מחשבות באין סוד, בלא עצה לא תקום מחשבה, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אזהרה לא לגלות הסודות שלך

 ב"ה

ספר המידות

ערך

תשובה סב. מי שמגלה סודותיו, אז קשה לדבר הזה להתקיים, ע"כ. לכאורה זה הענין שרבינו הזכיר בחיי מוהר"ן קצו, אחר שגילה איזה דיבור בסוד נחמן נתן, אמר שזה מעשה בעל דבר כדי שיהיה קשה וכבד ביותר אחר כך.

הביאו סמוכים מספר משלי (טו:כב) הפר מחשבות באין סוד. ובספר בית לוי הוסיף שלרוב דברים השתיקה והצניעות יפה להם, ואין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין (תענית ח:), עיין שם. וקצת רמז מהפסוק, הולך רכיל מגלה סוד, שהמגלה סוד לא יוכל לעמוד לקיימו ויצטרך לסבב בעירות כמו רוכל.

ולכאורה מטעם זה האשה השונמית (מלכים ב:ד:ח-) שבנה מת, ורצתה שאלישע יחיהו, לא גילתה לבעלה למה היא הולכת אליו.

ויש גם ענין של הוראת מעשיו לבני אדם, כמו שהזהיר הנועם אלימלך בצעטיל קטן: שלא יהיה בדיבורו שום שקר ח"ו, ושום חנופה וכו' וכו' ולא שום הראות מעשיו לבני אדם, ע"כ.

וזה מבואר יותר בשערי קדושה (ב:ד) מובא בחק לישראל, פרשת ויקהל יום הששי, בחלק המוסר ז"ל הוראת מעשיו לבריות, ידעת מה שאמרו רז"ל ענין אותה האשה שהיתה נענשת בגיהנם על שהיתה מספרת לחברתה היום התעניתי וכו' ולא די שאינו מקבל שכר אלא שנדון בגיהנם, כי הרי מגלה דעתו שאין מעשיו כלל לשם שמים, והוא מכלל הפרושים פרוש נקפי פרוש קיזאי וכו', ואמרו רז"ל לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ויהיה כל דרכיו לשמים, ואם יכול אדם שיעשה כל דרכיו לשמים ולא יפרש לבריות אפלו אחד מהן שכרו כפול ומכפל מפני שכבוד אלקים הסתר דבר עד כאן לשונם, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בכיה כמין שערות הזקן הראש והטלית

 ב"ה 

שיחות הר"ן

קעב. הזהר מאד לכבד הטלית הזה, כי כמו מספר שערות שיש בהטלית כל כך דמעות שפכתי עד שידעתי מהו טלית, ע"כ. יש בזה רמז גם להשגת נ נח נחמ נחמן מאומן, כי מספר שערות, זה בחי' של מספר הגמטריא, מספר הבחינות שבונים ומקימים איזה דבר. וטלית הוא בחי' כסות, וכמו שכתוב בתורה כי היא כסותה, ומובא בשם הגר"א ש'כסותה', הכסות של הנשמה, זה הסוד של תיקון הברית (ובספר אדיר במרום עמ' עד כז"ל בסוד לבושי הנשמות שלהן שהוא היסוד ע"כ), והרי כסותה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכסותה ענינה דבור, כמפורש בספר חרדים (דף עב. מובא בחק לישראל פרשת שמות יום ד'), וא"ש. וכן רבי נתן בלקוטי הלכות מרבה להראות איך שהציצית יש להם הכח של השיר פשוט כפול משולש מרובע.

 

בספר עמק המלך, הקדמה שלישית פ"ד כתב על האריז"ל ז"ל והיה מספר לתלמידיו כי על כל סוד וסוד שגילו לו מן השמים, היה בוכה דמעות כמספר שער זקנו, וכן כשרוצה לגלות סוד אחד לתלמידיו, אינם רוצים ליתן לו רשות, עד שהוא מתפלל תפילות אין מספר, ובוכה דמעות הרבה כשערות ראשו, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת וישב והפטרה - רמזים נוספים

ב"ה

ריש פרשת וישב פסוק והנה קמה אלמתי, אותיות היסוד ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, קמה אלמתי עם האותיות בגמטריא קמ"ה נ נח נחמ נחמן מאומן – בחי' השם הק"ם שבו ממליכים מלכים כמו שגילה רבינו בלקוטי מוהר"ן. וזה בחי' לפתוח פה של האלם בשירה. קמ"ה עם האותיות בגמטריא נחמן, וכן "וגם נצבה" נצבה עם הכולל בגמטריא נחמן, ותרגומו ואף אזדקפת, אזד-זה, קפת-פתק, זה הפתק, בחינת ניצב מלך.

פסוק ט: ויחלם חלום עוד אחר ויספר אותו – הסופי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ויספר אותו לאחיו, אותיות היסוד עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ויאמר הנה חלמתי, אותיות היסוד עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פסוק י: ויאמר – לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך, הסופי תיבות בגמטריא התרפ"ב ע"ה, השנה שסבא קיבל את הפתק. חלמת הבוא – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. וע' ברש"י הבוא נבוא, הלוא אמך כבר מתה אלא שהדברים מגיעים לבלהה, וי"ל לבלהה בחי' בלי בול, שכך גילה סבא ישראל שהוא סוד הפתק שהוא קיבל אותו (לאחר מיתת רבינו שהוא בחי' אמא כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ד) בלי בול.

פסוח יח ויתנכלו אתו (אותו) להמיתו, להמיתו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ויש כאן רש"י מפרסם שכז"ל אתו: כמו אתו עמו כלומר אליו, עכ"ל. ואחד גילה שיש כאן הסוד של מט"ט וכמעט נתחייב כליה על זה רחמנא ליצלן. אותיות היסוד של אתו עמו כלומר אליו ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פסוק כח, לא נכנו נפש. נך נונפש עם ה' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הפטרה לפרשת וישב, עמוס ב:יב ותשקו את הנזירים יין, ס"ת עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ועל הנביאים צויתם לא תנבאו, לא תנבאו עם הכולל נ נח נחמ נחמן מאומן.

פסוק יג – כאשר תעיק העגלה – תעיק בגמטריא פתק, עגלה בגמטריא נ נח.

ג:ג הילכו שנים יחדו בלתי אם – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן. נועדו ע"ה מאומן.

ג:ז כי לא יעשה אדנ"י אלקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. "כי אם גלה [אדנ"י] סודו אלא עבדיו הנביאים" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

חטאתי אדיעך ועוני לא כסיתי - תיקון הכללי - תהלים פרק לב

ב"ה

חטאתי אדיעך ועוני לא כסיתי - תיקון הכללי - תהלים לב:ה

יש לפרש, ועוני - העון שלי היא זה שלא כסיתי - שנהגתי בחוסר צניעות, אי נמי שלא שמרתי את הסוד.

נ נח נחמ נחמן מאומן

סוד הנשיקה

ב"ה שמעתי ממשה שושן שפעם סבא גילה שסוד הנשיקה מיירי בנשיקה על המצח. וסבא ביאר את זה והשומעים לא הבינו ולא זוכרים. ויתכן שה נשיקה במצח הוא לאחר הנשיקין בפה שמזווגין התריע רוחין. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

תבין סוד הצמצום ותעלה למעלה ממנה

ב"ה

לולא דמסתפינא נלע"ד שכל פעם שהש"י מצמצם כביכול את האלהות בבריאת העולם, האלהות שנצטמצם נשאר בעולם בבחינת תאוה, ובעיקר התאוה הידוע ר"ל. באמת זה החלל פנוי, שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן (תורה סד) שיש בחלל פנוי שני מיני אפיקורסות ע"ש ולכאו' נאוף תלוי ממש בכפירה וכמו שאמרו רז"ל (סנהדרין סג:) לא עבדו ע"ז אלא להתיר להם עריות וכו' (ואולי הוכחת הדבר בתורה לז שרבינו מפרש הקשר בין אחרי לבבכם זהו מינות לבין ואחרי עינים זו נאוף ע"ש וצ"ע). כי הכפירה שנמצא בהחלל פנוי זה ממילא, כי הצמצום נתן מקום לאפשר אפיקורסות, אבל האלקות גופא שנצטמצם בודאי עוד שם רק שהוא מצומצם וכאילו אינו שם, וזה נותן את התאווה (והנה ידוע מהספרים הקדושים שהטעם בהאוכל הוא מהניצוצות הקדושים, ואכן לפי מש"כ כל התאווה בכלל לכל דבר בא מהאלקות שנצטמצם כנ"ל).

ולפי זה יש להעמיק במה שגילה הרמח"ל בדרך יחוד הגן ליכנס לגן עדן, וז"ל (אדיר במרום עמ' סב) עולה לאוירו של גן ומצאו יאור, אוריה שמו - אויר י"ה, שהגן ה' ועדן י', שנאמר: אודה י"ה. ואוריה הוא ה"פ אור - אלף ל"ה, ה"פ י' - נ', הרי אלהי"ם. והנחלים נמשכים למקומם שנאמר כל הנחלים הולכים אל הי"ם, ואומר ואת הנחלים ארנון. י' נעשה אור. כיצד אור ואותיותיו - ר"י, י' עשרה נמלאת הרי יו"ד, י"פ ו"ד - מאה, ו"ד פ"י - מאה, כולם ר"י. מלביש אויר באור י' [נ"א: באוריה], עכ"ל וע"ש יותר באריכות (בעמוד מא-מב), ובפרט להבין מה שאכתוב כאן בס"ד.

'כי אור י' סודם חסד ודין שנולדו בתחלת המציאות בסוד המצמצום' ע"ש, הרי שעיקר הצמצום בהיו"ד. וצריכים להחזיר את האויר לאור י', וצריכים ה' פעמים אור וה' פעמים י', וזה עושה אלהי"ם כנ"ל. ואלהי"ם הזה לכאו' בלי אוירא דעלמא, והוא תופס כל המציאות ובעיקר הפנימיות, וא"ל יהיה כתר והמוחין, ה' תהיה המדות חג"ת נ"ה, וי"ם יסוד ומלכות. י"ם זה החמשה פעמים י'. ונראה שחמשה פעמים זה בסוד שמירת הברית לנוקבא קדישא, שעי"ז יכולים לשחרר כביכול את הצמצום, והרי מעיקר המצמום ששורה בהי' יהיה נעשה בשלמות יסוד ומלכות של האלהות, ומהאור שנשתחרר כביכול יופיע כל הבנין של הקדושה. 

והרי שמי שנשאר באויר העולם הזה, הרי נפסד מהי"ם של יסוד ומלכות שאצלו זה רק י' שמחשיך לו את כל האור, על זה כתבתי שלולא דמסתפינא זה מקור ושורש של כל התאווה, ואם יכול להתגבר ולהגביל את התאווה שישאר י' חוץ מהאור, אז יזכה להשגות אלהות, כי יזכה לה"פ אור וה"פ י', ויזכה לאלהי"ם.

ודו"ק.

נ נח נחמ נחמן מאומן!