פרשת בהר - הפקרות ואחריות

ב"ה

בריש הפרשה, פרק כה פסוק ז: ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל. ופרש"י ולבהמתך ולחיה. אם חיה אוכלת בהמה לא כל שכן, שמזונותיה עליך, מה תלמוד לומר ולבהמתך, מקיש בהמה לחיה, כל זמן שחיה אוכלת מן השדה האכל לבהמתך מן הבית, כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית: עכ"ל. ודבריו צריכים עיון, כי הלוא אדרבה מזה שאכילת הבהמה מוטלת עליך, הרי זה סיבה יותר לאסור, כי כל מה שזה יותר שייך לבעלות פוגע יותר בשמיטה [ומה שראיתי מובא מהספר משכיל לדוד לפרש כי לשכיר מותר ליתן ולנכרי אסור, אינו נראה כלל, כי רש"י בכלל לא הביא את הדרשה והדין שלנכרי אסור].

וי"ל שפשוט הוא שכאשר מוטל על האדם להשמיט או להתעלם זה רק נוגע לצרכיו, אבל לגבי אחריותו על אחרים, אם לא מרבינן בפירוש, הוה אמינא שבודאי עדיין הוא עומד באחריותו, ודוק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

למדנות --

ב"ה 

רש"י פרשת ויקרא (א:טז) כז"ל בעוף שנזון מן הגזל נאמר "והשליך" את המעים, שאכלו מן הגזל, ע"כ. וק"ק דלימא מפני שהעוף אוכל שרצים. ואולי יש לחלק, דהנה בגניבה מצינו תקנת השבים שהגנב לא צריך להחזיר את החפץ אלא דמיו,  והרי מצינו כעין זה אפילו אצל המזבח (גיטין נה) אמרו לא נודעה (שגזולה) מכפרת שלא יהו כהנים עצבין, ולכן גם בעוף שגנב הרבה, לא תהא מתועב אלא בעיקר מקום הסירכה, אכן אם הטעם היה משום אכילת שרצים, לא היה מקום לחלק, ולא היה מקום בכלל להקריב את העוף לקרבן, אלא ע"כ זה שהעוף אוכל שרצים אינו פסול לענין קרבן.

רש"י פרשת בהר (כה:ז) ולבהמתך ולחיה, אם חיה אוכלת בהמה לא כל שכן, שמזונותיה עליך, מה תלמוד לומר 'ולבהמתך', מקיש בהמה לחיה - כל זמן שחיה אוכלת מן השדה האכל לבהמתך מן הבית, כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית, עכ"ל.

וק"ק מעיקרא מה קא סבירא ליה שבהמה יש לה יותר זכות לאכול מפני שמזונותיה עליך, הלוא אדרבה זה סיבה לאסור עליה אפילו בתחילה. ואולי יש לומר שרואים פה עוד הפעם הכלל שאין להחמיר על אחרים, וזה שהבעלים יש להם איסור לא תגרר לבהמתו, כי לבהמה יש זכות בכל הפירות, ולא תהיה כפות בגלל איסור של אחרים.

תיקון חצות -- תיקון רחל ותיקון לאה -- בשנת שמיטה?

ב"ה

רבים מתיהרים בידיעתם שכמה מקובלים הורו לא לאמר בתיקון חצות את תיקון רחל, כמו שמדלגים עליה בימים שאין אומרים תחנון - בשנת השמיטה.

והנה בספר החדש 'לראות באבי הנחל' שהוציא מיכאל ברזל נ"י בעמוד צה כז"ל אחד שאל אם נוהגים להגיד תיקון-רחל בשנת השמיטה, ור' ישראל השיב שהעיקר הוא האמונה, תורה עם אמונה כמו שקיבלנו מהחכמים והזקנים של הש"ס,ובפרט האמונה ברבינו הקדוש. והפליג במעלת התיקוני זוהר שהכול רק על תיבת "בראשית". וסיפר שר' ישראל קרדונר לא היה לו שום כסף וכשר' ישראל שמע הקולות שלו, התפילה וההתבודדות שלו איך שהוא אמר הזוהר והתקוני זוהר במירון, לא היה כבר צריך לאכול (שבת ראש חודש חשוון תשנ"ד ביתר), עכ"ל.

מבואר שסבא לא סבל הפרומקייטיים והחומרות, והעריך מאד את התמימות והפשיטות לקרוא את הזוהר, ולהגיד כמה שיוכל, ולהתפלל עוד הרבה.

ואכן לאלו המתיהרים וכן לכולנו נדע שבמקום תקון רחל יש לאמר הפסוקים ומאמרי חז"ל על רחל. והם מובאים בכמה ספרים, וביניהם עוד יוסף חי וישלח ב', לשון חכמים סוף ח"א, ספר אוצר תפילות ותיקונים עמ' מח.

נ נח נחמ נחמן מאומן!