ואהבת לרעך כמוך אני ה' - על פי ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה סב

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה סב

שהשם יתברך יתן לנו הרחמנות, שימסר את הרחמנות בידינו, כי אצלו יתברך יכול להיות, שגם החולא הקשה וכל היסורין הם הרחמנות שלו, כי בודאי כל מה שהשם יתברך עושה להאדם, אפלו יסורין קשים הכל הוא רק רחמנות, אבל אנו מבקשים, שיתן וימסר בידינו את הרחמנות, כי אין אנו מבינים הרחמנות שלו, וגם אין אנו יכולין לקבל אותו הרחמנות שלו הנ"ל, רק שהשם יתברך יתן בידינו את הרחמנות, שאנחנו בעצמנו נרחם עלינו, ואצלנו הרחמנות בפשיטות, להתרפא מן החלי וכיוצא בזה וכו' ע"ש.

בזה פרשתי בס"ד את הפסוק (קדושים יט:יח) ואהבת לרעך כמוך אני ה', לאהוב כמוך – כמו שאתה אוהב, אני ה', אני ולא אתה, אין לך לעסוק בדרך האהבה של השם יתברך, אלא באהבה פשוטה כנ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

רבונו של עולם - אבא רחמן

ב"ה

שיחות הר"ן ה' שהעיקר הוא יראת העונש, וכבר הארכנו ב"ה בלקוטי נ נח, בענין יראת העונש נגד יראת הרוממות, ועדיין יש לעיין למה יראת הענש ולא מדת האהבה, והיום דייקא רואים כמעט שבכלל אין לנו מושג של יראה, כי ב"ה אין היום כל כך מורא של מלכות וכדומה, ואיש הישר בעיניו עושה חפשי, והיה נראה מזה, וכן כמה כבר באו למסקנה - שתוך האוירא כזו העיקר הוא מדת האהבת השם יתברך, שבעיקר זה מה שימשך את האדם לעבודתו יתברך, ולאט לאט בעזה"י הוא ירכיש את היראה. וי"ל שכיון שרבינו קבע שהעיקר הוא היראה, אז כן הוא באמת, וצריכים לשלוח את כל החכמות והדעות שלנו, אפילו מה שאנו רואים בחוש כנ"ל, ולקבל שבאמת זה מה שקובע היראת העונש, אפילו אם מהחוץ נראה כל כך יפה מדת האהבה בפעולה, צריכים להבין שזה הכל חיצוני, ומה שבאמת קובע הוא שיש בפנים עוד יותר גרין וטיפה של יראה וזה מה שבאמת פועל. ועיין גם בלקוטי מוהר"ן תורה ה', שהעיקר הוא היראה, ושע"י בא האהבה, כי דרכו של איש וכו' ע"ש.

ונראה לעניות דעתי, שכמה דיבורים של רבינו וכן הוא בכל התפילות של רבי נתן, שקוראים להשם יתברך "רבונו של עולם" הרי זה בנוי על יסוד דברי רבינו כאן שהעיקר הוא היראה. ולכן כל פעם קוראים להשם יתברך בשמו הזה שהוא רבונו של עולם שצריכים ליראה מלפניו. ואע"פ שבעולם החסידי כבר מאד התחילו לקרוא להשם יתברך בשם "הילגע רחמים (רחום קדוש)” - כדי שכל פעם יעוררו את רחמי השם יתברך ולא מדת הדין, עם כל זה בברסלב לא נטו אחריהם, והחזיקו בעיקר ב"ריבונו של עולם".

אכן יתכן מאד, שכל זה לפי הדרך של התורה שרבינו הנחיל לנו ומסר לנו דרך רבי נתן, אבל לא כן היה דרכו עם המשכילים שהיה משחק איתם, הרי לכאורה כאן על כרחך זה היה הכל בבחי' ימין מקרב, בחי' חסדים גדולים ורחמים. ולפי מה שכתבנו שבקבלת הפתק הקדוש סבא ישראל קיבל מרבינו את הדרך הזה איך שרבינו היה מנהל ומתנהג עם המשכילים, שהיום בעוה"ר ומחמת עונות הדור ומה שהולך בכל העולם כולנו כמעט נתפס בבחינה זו השם ירחם, אז יתכן שהעיקר בדרך זו הוא מדת האהבה (-וכן אם כן יראת הרוממות יותר מתאים, כמובא בספרים הקדושים שיראת הרוממות הוא בבחי' אהבה).

ולפי זה, גם עיקר השם, מה שקוראים להשם יתברך בתפלה, יש לבחור שם של מדת רחמים, ובאמת הרבה פעמים בשיחות של סבא הוא קורא להשם יתברך "אבא" וקורא "אבא רחם עלי" – מה שלא מצאתי כזה בכל הלקוטי תפילות שהיה שגור מאד בפי סבא כל חייו. ובודאי מזה אל נניח ידינו חס ושלום מלקרוא ולצעוק את כל הלקוטי תפילות ימים ולילות בלי הרף, אבל כבר יש לנו גם כן דרך בהתבודדות שלנו ובשיחות שלנו לקרוא להשם יתברך בשמות של רחמים.

כן נראה לעניות דעתי, והשם יתברך יכפר בעדי אם שגיתי, וכל ערום יעשה בדעת, בביטול דעתו לרבינו הקדוש שכל התפילות הוא מעלה ובונה מהם את בית המקדש אתר השכינה הקדושה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ורחמיך ה' אלקינו - אל יעזבוני נצח

ב"ה

בברכת קריאת שמע של שחרית באהבה רבה\עולם אומרים - ורחמיך ה' אלקינו וחסדיך הרבנים אל יעזבוני נצח סלה ועד. וכבר פרשתי כמה דרכים בזה בס"ד בלקוטי נ נח (רחמי ך'. אל יעזבוני, שהאל - בחי' אלילים יעזוב אותי, וכן להיפוך שהאל - דהינו האין סוף יעזוב ויעזור אותי). וכעת זכיתי לעוד כוונה בזה, כי הרי עיקר הרחמנות והחסד של הש"י הוא בהתגלות יחודו, וסוף סוף בא יבוא ההתגלות הזה, ויהיה עצום מאד אין לשער כמובן. ועל זה אנו מתפללים, אל יעזבוני - אל תעזוב אותי שלא יהיה לי חלק בההתגלות הגדול הזה, כי בודאי יהיה, רק על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא - שיהיה לו מציאות וחלק בכל הנוראות של ההתגלות, שהוא נצח סלה ועד.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מחיה מתים ברחמים רבים

ב"ה

מחיה מתים ברחמים רבים (שמונה עשרה, ברכה השניה), י"ל על פי המבואר בלקוטי מוהר"ן (תנינא עב) שהענוה ושפלות של האדם הוא זה שקם בתחיה. והיינו רחמים רבים של השם יתברך, שמנהיג את העולם בדרך כזה, שהאדם יכול להרכיש לעצמו את הענוה הזו המסותרת לגמרי, שאי אפשר להשיג אותו בעולם הזה, כי הוא חלק לעולם הבא, וכל מצוה ופעולה טובה ומחשבה טובה ולימוד לשמה רוכש להאדם חלק אלוה ממעל של ענוה. ובאמת השם יתברך ברא את העולם לגלות רחמנותו, וברא את העולם כדי שהאדם יזכה לתכלית העונג בידיעת השם יתברך ובהתאחד אתו יתברך. והרי כל זה כלול בענוה הזה האמיתי שקם לתחיה, הרי מחיה מתים ברחמים רבים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

רחמנות באמת

ב"ה רחמנות באמת

יש משנה במסכת ידים (ד:ג) יהודים בארץ עמון ומואב איזה מעשרות הם נותנים בשנת שמיטה, רבי טרפון אומר מעשר עני ורבי אלעזר בן עזריה אומר מעשר שני (שאדם לוקח לאכול בירושלים). ויש וויכוח וראיות לשני הצדדים, ואז רבי טרפון טוען שכיון שהם קרובים לארץ ישראל נעשים מעשר עני שיהיו עניי ישראל נסמכים עליהם בשביעית, אז רבי אלעזר בן עזריה משיב הרי אתה כמהנן ממון ואין אתה אלא כמפסיד נפשות, קובע אתה את השמים מלהוריד טל ומטר שנאמר (מלאכי ג) היקבע אדם אלהים כי אתם קבעים אתי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה, עד כאן לענינינו. ומבואר הדבר שרבי טרפון הראה בחוש איך שיכולים לעזור לכל העניים ליתן להם שפע פרנסה בשנת השמיטה, שהמזונות בקושי, אז ורבי אלעזר בן עזריה ענה לו שזה ממש להיפוך, אתה חושב שאתה מתחסד ועושה טובה לעולם ואתה נדבן ובעל חסד ועוזר, אבל האמת שאם אתה לא נוהג כראוי שיהיה מעשר שני כמו שצריך, אז ח"ו מביאי קללה גדולה לכל העולם, אז אל תהיה חכם ורחמן יותר מהשם יתברך, כי היא לא תצלח, ואדרבה רחמי רשעים אכזריות גדולה.

ועוד אציין למה שהעירו כל בעלי מוסר שהפסוק היחיד שמוסר לנו שהשם יתברך יחונן אותנו במדת הרחמים נמצא אחר הציווי להכרית את עיר נדחת, להרוג כולם, ואז כתוב (דברים יג:יח) ונתן לך רחמים ורחמך, ועיין שם באור החיים, שהיה חשש שעל ידי ריבוי הרציחה ח"ו יולד אכזריות בלבם, לזה הבטיחם כי לא ירע לבבם כי הוא ירבה וימלא החסרון בתוספת מרובה. הרי בזה שמקיימים ציווי התורה, אפילו שזה נראה אכזריות, זה מביא לרחמנות בתוספת מרובה.

יש עוד הרבה לציין, ורבינו תמה על מי שהוא, שהוא חושב שהוא יותר רחמים מרבינו, וכאילו הוא יודע יותר טוב מה שצריכים לעשות.... אכן אסתפק בהנ"ל לעת עתה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Very Very Interesting Indeed (VVII)

ספר חסידים סימן קנה - הובא בחק לישראל יום ד' פרשת ואתחנן בחלק מוסר

כָּל הַמְרַחֵם עַל הָאַכְזָר אֵינוֹ מְרַחֵם עַל הָרַחֲמָנִים וְעַל מִי שֶׁהַדִּין לְרַחֵם עָלָיו כְּגוֹן עַל בָּנָיו וְעַל בְּנוֹתָיו וְאֶחָיו וּקְרוֹבָיו וְאֵין לָהֶם וְיָכוֹל לְכַלְכְּלָם וְאֵינוֹ נוֹתֵן לָהֶם הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ יָבוֹא לִידֵי מִי שֶׁאֵין לוֹ זְכוּת וּצְדָקָה פֵּרוּשׁ לְיַד בָּנָיו וּבְנוֹתָיו וּקְרוֹבָיו שֶׁאֵין צְדָקָה שַׁיָּךְ בְּפַרְנָסָתָם אֶלָּא דֶּרֶךְ רַחֲמָנוּת וַאֲפִלּוּ הוּא מְפַרְנֵס אֲחֵרִים וְכֵיוָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאָבִיו וְאִמּוֹ וְאֶחָיו עֲנִיִּים וְאֵינוֹ מְפַרְנְסָם וּמְפַרְנֵס אֲחֵרים אוֹתָן עַצְמָם שֶׁהוּא מְפַרְנֵס לְבַסּוֹף יִהְיוּ אַכְזָרִים עָלָיו וְלֹא יְרַחֲמוּהוּ וְלֹא יַחֲזִיקוּ לוֹ טוֹבָה עַל הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִמָּהֶם וְיֵהָפְכוּ לוֹ לְשׂוֹנְאָיו כִּי יֵשׁ לָךְ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ זְכוּת לְאָדָם אִם יַעֲשֶׂנָּה וְאִם לֹא יַעֲשֶׂנָּה יֵחָשֵׁב לוֹ לְרָעָה. כְּגוֹן אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ שֶׁאוֹהֲבִין יַלְדֵיהֶן וְיֵשׁ לָהֶן וּמְפַרְנְסִין אוֹתָן וּמְרַחֲמִים עֲלֵיהֶם הֲרֵי אֵין זְכוּת וּצְדָקָה כִּי מֵאַהֲבָתָן עוֹשִׂין לָהֶם כֵּן כְּמוֹ כֶּלֶב לְגוּרָיו וְהַדֹּב וְכָל חַיּוֹת שֶׁמְּשִׂימִים נַפְשָׁם בְּכַפָּם לִטְרֹף טֶרֶף לְהָבִיא לְגוּרֵיהֶן וְאִם לֹא יִהְיוּ מְרַחֲמִים עַל יַלְדֵיהֶן וְלֹא מְפַרְנְסִים אוֹתָם וְאֵין לִילָדִים מְאוּמָה אוֹ שֶׁמַּכִּין אוֹתָן שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אוֹ שֶׁלֹּא לְיַסְּרָם כְּלָל. גָּדוֹל עֲוֹנָם מִנְּשׂוֹא לְפִיכָךְ הָאָב שֶׁעוֹשֶׂה טוֹבָה לְמִקְּצָת בָּנָיו וּקְצָתָן מוֹאֵס וְלֹא עוֹשֶׂה אִתָּם טוֹבָה. אוֹתוֹ שֶׁהוּא מוֹאֵס יִירָשֶׁנּוּ: 

אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים - נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

בְּעֵת שֶׁהָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, הִבְטִיחַ לְהָרַב, רַבִּי אַבְרָהָם קַאלִיסְקֶער זַצַ"ל, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁיָּבוֹא לְחוּץ-לְאָרֶץ יִסַּע אֶל הָרַב רַבִּי שְׁנֵיאוּר זַלְמָן הָרַב מִלַּאדִי, לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּעִנְיַן מָעוֹת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וּלְתַוֵּךְ הַשָּׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְקִיֵּם זֹאת, כִּי בְּבוֹאוֹ נָסַע תֵּכֶף אֶל הָרַב מִלַּאדִי, וּבִקֵּשׁ אָז הָרַב מֵרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל לוֹמַר לְפָנָיו תּוֹרָה, וְלֹא רָצָה, וְאָמַר הָרַב תּוֹרָה בְּעֵרֶךְ שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֵׁשׁ שָׁעוֹת, וְאָמַר רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל אַחַר-כָּךְ שֶׁבְּסִיּוּם דְּרָשָׁתוֹ כִּוֵּן מְאֹד, שֶׁסִּיֵּם אָז בְּפֵרוּשׁ הַפָּסוּק: "רַחֲמֶיךָ רַבִּים ה'", וּפִרֵשׁ: "עֶס אִיז שׁוֹין אוֹיף דִיר גָּאט אַלֵיין אַ גְּרוֹיס רַחֲמָנוּת". (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם סמ"ו).

והנה סבא ישראל פירש כוונת רבינו בבירור וז"ל (שיחות מתוך חיי הסבא קנב-ג):

העולם יכולים לחשוב על חב״ד שהוא... זה שקר, זה שקר גמור! בשביל זה יש חושך כזה בעולם, הבעל התניא הוא היה צריך לבקש את רבינו שיגיד איזה חידושים, איזה תורה והוא אמר לו תורה יותר משעתיים, הרבה זמן הוא אמר תורה לפני רבינו, בסוף אמר אחרי אמירת תורה של כמה שעות, אז בסוף סיים ״רחמיך״ הוא פירש את הפסוק בתהילים ״רחמיך ה׳ רבים״ באשרי תמימי דרך, באות ר' ״רחמיך רבים ה'״ יש ככה פסוק ״רחמיך רבים ה'״ יש עוד כמה איזה אבל ״רחמיך רבים הי״ מזמור קי״ט אות ר' ״רחמיך רבים הי״ רחמי... אז הוא פירש את ה... ״רחמיך רבים הי״ רחמיך? הרחמנות שיש עליך, רבים מאד, כן יש... ה' יתברך... אז דוד המלך אומר ״רחמיך״ הרחמנות שיש עליך, על ה' יתברך, רבים רבים מאד רחמיך... הפירוש הפשוט הוא רחמיך, ״רחמי ה' יתברך״ רבים מאד. והוא פירש ״רחמיך״ הרחמנות שיש עליך, על ה' יתברך, רבים מאד, (רבינו פירש) יש רחמנות גדול... שהוא אומר תורה על (לפני) רבינו הקדוש הרחמנות גדול על ה' יתברך שיש חושך כזה בעולם, שהוא אומר תורה לפני רבינו, רחמיך... הוא פירש (בעל התניא) בסוף התורה שלו הוא פירש ״רחמיך רבים הי״ רחמיך זה פשוט רחמיך, הרחמנות של ה' יתברך עלינו, רחמיך רבים מאד, הוא... המרחם רחם עלינו והוא פירש (בעל התניא) ״רחמיך״ הרחמנות שיש עליך, (ורבינו פירש) ״רחמיך״ יש רחמנות גדול על הי יתברך שיש דבר כזה בעולם שהוא אומר תורה לפני רבינו, רבינו הקדוש. הוא לא ידע (בעל התניא) מה שהוא ביאר ״רחמיך״ הרחמנות שיש עליך, על ה' יתברך, רבים מאד, רבינו הקדוש תיקן (את) המשמעות, יש משמעות בזה שיש רחמנות גדול על הי יתברך, שהוא אומר תורה לפני רבינו יש רחמנות גדול עליך! לוהבעל התויאו) הוא פירש ככה והוא לא ידע מה שהוא למה שאמר) כן, אבל רבינו הקדוש הוא להוא הבין) כן! מה שהוא אמר, רואים עם כל התורה שהוא אמר, אז רבינו הקדוש אמר שהוא... זה טוב, מכל התורה שלו ״רחמיך רבים ה'״ יש רחמנות גדול עליך מי שהוא אומר תורה לפני רבינו! הוא אמר(בעל התניא) הוא לא ידע מה שהוא אמר! אבל רבינו הקדוש פירש מה שהוא אמר, הוא אמר פירוש לפני רבינו, הוא גאון, הוא לא יודע מה שהוא אמר ! רבינו הקדוש מכל התורה שהוא אמר כמה שעות אז אמר רבינו הקדוש זה טוב, כן, ״רחמיך רבים ה'״ יש רחמנות גדול עליך שהוא אומר תורה לפני רבינו, נו, אבל אנחנו צריכים להודיע שחב״ד שקר, ואם קשה יהיה קשה ! מי שקשה לו, נו... נגד רבינו הקדוש יש איזה חסידות שיש בזה אמת? אז נגד רבינו... כולם צריכים לקבל מרבינו אפילו סטמער וחב״ד, אפילו, אפילו אדמורים גדולים אם הם מתנגדים לרבינו אז הם שקר! היפך צדיק זה רשע היפך אמת זה שקר! עכ"ל.

והנה על אף שסבא אינו צריך שום סמיכה ואפילו יהודה ועוד לקרא, עם כל זה מה נעים ויפה שמצאתי ממש כדבריו בסיפור דומה שצדיק אחד הוכיח את הבעל התניא על אותו ההתנהגות לפניו, וממנו יכולים ללמוד קל וחומר ובן בנו של קל וחומר, נגד ה' ונגד משיחו רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן.

בספר ילקוט מאורי אור (פרשת וירא) כז"ל יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ (בראשית יח:ד). בחתונתו של הרה"ק ר' יעקב ישראל מטשערקאס זצוק"ל בן הרה"ק המגיד מטשערנאביל זצוק"ל שהי' חתן הרה"ק ר' דובער מליובאוויטש זצוק"ל בן הרה"ק ר' שניאור זלמן מליאדי זצוק"ל, אמר הרה"ק מליאדי הרבה דברי תורה וחסידות כדרכו ואח"כ ביקש מאת מחותנו הרה"ק המגיד מטשערנאביל זצוק"ל שגם הוא יאמר תורה, וסירב הרה"ק המגיד מטשערנאביל בדבר, ולא אמר.

אח"כ בסוף הסעודה בנטילת מים אחרונים שפך הרה"ק מליאדי על אצבעותיו מים בשפע (– חסידים מאד מקפידים לצמצם במים אחרונים, כי זה חלק אדם רשע וכו'), אז פתח הרה"ק המגיד מטשערנאביל ואמר: יוקח נא מעט מים, ווינציג וואסער, אביסל תורה, מים רומז על תורה (תענית ז.) והכתוב מורה לנו בזה שמספיק לומר מעט תורה. והעיקר הוא ורחצו רגליכם, שהעיקר הוא לרחוץ הרגיליות, היינו המדות והטבעיות הלא טובים. ובהשאר העבודות הגבוהים והעלאת ענינים "והשענו תחת העץ,” עץ רומז לצדיק (זהר ח"ג רב.) שבענינים אלו צריכים להשען את עצמו על הצדיק.

והמשיך הרה"ק המגיד מטשערנאביל, ואמר: כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה (אבות ב:ב), מהו המלאכה, אלא המלאכה הוא להעלות ולתקן נשמתן של כל השומעין את התורה, ואם ח"ו אין עמה זו המלאכה סופה ח"ו וכו'. אמר לו הרה"ק מליאדי: במקומותינו צריכים לזה, ואי אפשר אחרת, עכ"ל.