יד ימין ויד שמאל

ב"ה 

לקוטי מוהרן תורה נז

ושני כוחות האלו, הינו כח שיש למלאך לקבל וכח להשפיע, מכנים בבחינת ידים, ביד ימין מקבל חיותו, וביד שמאל משפיע עיין שם כל דבריו הקדושים.

ויש בזה פליאה גדולה, כי קיימא לן להלכה שתמיד עושים המצוה ביד ימין, וכאשר נותנים צדקה נותנים עם יד ימין, ותימא הוא למה לא נדמה ולעשות כמו המלאכים וניתן את הצדקה, ההשפעה, ביד שמאל.

ולכאורה מבואר כי איש ישראל הוא עוד למעלה מהמלאכים הנקראים עומדים, ואילו איש ישראל הוא תמיד מהלך ועולה מעלה מעלה, ומבואר בתורה כב שהוא צריך תמיד להעלות את הנעשה שלו לנשמע, והרי באותה מעשה צדקה שהוא נותן הוא צריך כבר לקשר אותו להרים אותו להנשמע לשמוע ולקבל עוד יותר מהשם יתברך, ואילו המלאך מספיק לו בכל שליחות שלו כל פעם שיעביר את מה שקיבל כהוויתו ותו לא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ביאורים בתורה ט של לקוטי מוהר"ן

ב"ה

תורה ט

ב. ולפי הזווג שגורם בתפלתו כן זוכה לזווגו, והתפלה הם שתים עשרה נסחאות, לפיכך הזווג כקריעת ים סוף.

והנה לכאורה הזווג שגורם לא משנה מאיזה נוסח התפלל, כי הנוסח זה רק השער, והזווג נגרם מעבר לשער, ולא משנה מאיזה שער ניכנס לגרום אותו. ולפי זה עיקר הקישוי למצוא הזווג הוא בענין למצוא הנוסח והשער השייך לו, ולא בעצם התפלה שהוא צריך להתפלל - וכמו לשים כל כחו כנזכר כבר באיש התורה, זה שייך לעצם התפלה ולא למציאת הנוסח השייך לו.

ואילו לענין - וכפי שמפרנס לאביו שבשמים בתפלתו כן נותנים לו פרנסתו - לכאורה זה קאי על כח תוצאת התפלה ולא במציאת הנוסח הנכונה. ולפי צריך ביאור למה אם כן - מזונות נתחלק לשנים עשר שבילים לפי שתים עשרה תפלות שבטי י"ה. וי"ל שהשפע נשפע רק דרך השביל והנוסח שגרמה.

שלא תתרחק תפלתו ממטה שלו. לכאורה הלשון מוזר, כי הול"ל שיכניס התפלה דרך המטה שלו, ואו התפלה תיכנס או שלא תיכנס, ומה ענין שלא תתרחק?

מטה לשון זווג. לפי זה למדים שאין השערים - הנוסחאות - סתם דרך ושביל שמובילים לפנים ששם נעשה הזיווג. אלא שכל שער הוא זווג פרטי. וממילא מיושב שני הדיוקים הנ"ל. שהפרנסה כפי השער והנוסח דיקא. ואין הענין דוקא להכניס התפילה בשער, אלא השער הוא גופא הזווג, והענין לזכות להיות כמה שיותר סמוך ולא להתרחק.

ג. ודע שיש פתחים הרבה בחשך לצאת משם ... הבא לטמא פותחין לו - יש לו פתחים הרבה. נמצא שיש פתחים הרבה בחשך גם לצאת וכו'.

דבר זה מובן ומדויק רק כפי מה שרבינו הסביר למוהרנ"ת בתורה קיב. כי לכאורה קשה דברי רבינו כי חז"ל דקדקו בדבריהם שרק הבא לטמא פותחים לו, ואילו הבא לטהר מסייעין לו, ואין מוכח כלל שיהיו כל הפתחים לצאת מהחשך. אלא שכבר מדויק פה שרבינו הסביר, שהפתחים הם בנפילת חברו. ואתי שפיר שכבר התורה מוכח מתוכו התירוץ שרבינו הסביר רק מחמת קושיא אחרת.

ג. על ידי אמת הקב"ה חומד מלמעלה לשכן עם האדם וכו' התבה היוצאת באמת היא תשים לך פתח בחשך.

צריך ביאור, אם האמת כבר מראה להאדם הדרך לצאת מן החשך, והקב"ה חומד לשכן אצלו, למה אינו כבר מראה להאדם המטה שער ונוסח תפילתו.

ואולי זה גם כן כמו שפרשתי כבר שיתכן שהאמת של חלון זה לעלות דרך הנפילה של חבירו ואילו האמת של אבן טוב זה לעלות למעלה מרגל הה' שלו, עיין שם, ואם כן י"ל כמו כן כאן, שהאמת של חלון שהוא דרך חבירו אינו מספיק רק להוציא אותו מהקליפה אבל אינו מכוון אותו כפי שורש נשמתו, בשבט שלו, מה שאין כן האמת של האבן טוב הוא דיקא מה שרבינו גילה באות ד שצריכים להתקשר תפלתו לצדיק הדור.

נ נח נחמ נחמן מאומן

גילוי רבינו דרך רבי נתן וגילוי רבינו דרך הפתק הקדושב

ב"ה

כבר הארכתי במקום אחר בס"ד להסביר שכל המסורה בברסלב עד סבא שקיבלנו דרך רבי נתן היה רק דרך התורה של רבינו הקדוש, אבל לרבינו היה לו עוד דרך, שרבי נתן השתומם לגמרי עליה ולא הבין קצתה, והוא הדרך שרבינו קירב את המשכילים שנפלו לגמרי לאפיקורסות עד כדי כך שאפילו רבי לוי יצחק מברדיטשיב לא היה יכול להסתכל בפנים שלהם, ורבינו היה משחק שחמט איתם ולאט לאט היה מחזירם בתשובה, וזה הדרך שסבא קיבל מרבינו דרך הפתק הקדוש. ורבי נחמן אמר על רבי נתן שהוא יודע ממנו מעט.

נתן בגמטריא חלונות, והפתק בחי' פתח, וכן פתח עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ועיין בספר משכני עליון של הרמח"ל (נדפס בספר גנזי רמח"ל עמוד קסט) שכז"ל:

ודרך אלו החלונות יוצאים אורות רבים תמיד, מלבד השפע היוצא דרך השערים. כי השפע נמשך בעתו, ואלה האורות יוצאים תמיד ולא נפסקים, ומהם מקבלים התחתונים כוח ועצמה רבה. וגם העולים לקבל מן הפתחים יעלו בראשונה אל החלונות, ומשם ישקיפו בעד החלון לפנימה, ורואים בתוקף האורה והשמחה אשר לפנים, והם שמחים מאד וחומדים להתענג בטוב הצפון ההוא. וברוב התשוקה והחמדה רצים עד הפתח ברינה גדולה ובתהלה רבה, ושם יעמדו עד נתן להם מנה, איש לפי חלקו. וגם בהשקיפם בחלונות לקחו כוח גדול בנפשם, שיוכלו לעמוד אחרי כן ברוב השפע היוצא מן הפתח, עכ"ל.

ודוק היטב כי אין כאן מקום להאריך.

נ נח נחמ נחמן מאומן!

שפע נ נח

ב"ה סבא סיפר איך שהיו נותנים לו שני לירא לחודש במקום שכל האברכים היו מקבלים פי כמה. ועוד סיפר שאפילו כאשר החכם באשא אלפנדרי שהיה מקובל כזקן וגדול הדור, והוא הכיר קצת מגדלותו של סבא אז הוא בקש וטען מהנהלת הכולל שיתנו לסבא ישראל כראוי, והם ענו שאפילו השני לירא לא מגיע לו כי הוא לא בן תורה, כי הוא עוסק בתהלים והתבודדות וכו' רק מצד רחמנות הם נותנים לו משהו, ואז הוסיפו לו עוד חצי לירא.

אכן האמת הוא ממש הפוך, שסבא היה מפרנס את כולם, כמו שאיתא בגמרא כל העולם נידון בזכות חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין. וכן ממש כאן סבא הסתפק בשני לירא כי הוא בחר בשפע הרוחני כמבואר בלקוטי מוהרן תורה סג ותורה עא, והיה צינור למה שהשאיר כל השפע הגשמי להכולל.

נ נח נחמ נחמן מאומן