רבי נתן היה בחי' יהושע לרבינו הקדוש ואילו השמש שלו היה שמעון

 ב"ה

סוף פרשת בשלח

יז:טז וַיֹּ֗אמֶר כִּי-יָד֙ עַל-כֵּ֣ס יָ֔-הּ מִלְחָמָ֥ה לַֽי-הוָֹ֖ה בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר.

ויאמר כי יד, בגמטריא מוהר"ן. ויאמר כי יד על ע"ה בגמטריא ברסלב נ נח. ויאמר כי יד על כס ע"ה בגמטריא נחמן מברסלב. ויאמר כי יד על כס י-ה בגמטריא רב נחמן בן פיגא. כי יד על, עם הג' תיבות והכולל, בגמטריא נחמן. בעמלק מדור (מלא) בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. בעמלק מדר דר, עם הג' תיבות והכולל, בגמטריא רבי נחמן מברסלב. כס י-ה מלחמה בעמלק מדר, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

חז"ל דרשו למה כתוב י"ה. וי"ל שמלחמה זו עשה יהושע על עמלק שהוא זרעו של עשו, וזה יהושע – אותיות י"ה עשו.

והנה יהושע היה משרת משה רבינו. ושמעון היה משרת של רבינו נחמן, שמעון אותיות עשו מ"ן – מ"ן הוא ענין של מלחמתה של תורה, מחלקת לשם שמים, כמבואר  בליקוטי מוהר"ן תורה נו. וכן מ"ן ע"ה בגמטריא הוי"ה אדנ"י. והנה שמעון בגמטריא ליקוטי מוהר"ן, ועכ"ז לא היה על ידו כי אם על ידי רבי נתן. ועיין בשיחות הר"ן אות מד: ואמר שיודע לבאר כל השמות של אותן שעמדו סביבו היכן הם רומזים. וביותר מרבי שמעון (פח) דבר הרבה. שמעון היא צרוף עו"ן מ"ש ולא רצה לבאר באור הדבר ואמר שצרוף הנ"ל זהו ממש כל ענינו ובחינתו של רבי שמעון, ע"ש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מלחמה בעמלק סוף פרשת בשלח - ולא על ידי נסים

 ב"ה

יז:ט ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלקים בידי.

משה צוה את יהושע לצאת מן הענני הכבוד ולהלחם, וע' ברש"י פסוק יג: ולא הרגם כולם, מכאן אנו למדים שעשו על פי הדבור של שכינה, ע"כ. ועם כל זה כמה מקשים למה היו צריכים ללחום ולא היו משמידים אותם עם הענני הכבוד כמו שהיה אחר כך בנחל ארנון, או על ידי שום נס אחר. ועיין בספר המידות ערך מריבה קג ז"ל אין להתפלל על שום אדם שימות אפילו על מין, כי יותר טוב להרוג אותם בידי אדם ולא בידי שמים, ע"כ, וציינו שם לתוספות (ברכות ז.) שרבי יהושע בן לוי רצה לקלל ההוא מינא דהוה קא מצער ליה, אבל כאשר הגיע הרגע לקלל נפל לשינה, והבין שלאו אורח ארעא למעבד הכי, ורחמיו על כל מעשיו כתיב (תהלים קמה:ט) וכתיב (משלי יז:כו) גם ענוש לצדיק לא טוב, וכתבו התוס' עף על גב דהמינים וכו' מורידין ולא מעלין, היינו בידי אדם, אבל בידי שמים לאו אורח ארעא להענישם ולהטרידם\ולהטריחם ולהורגם בידי שמים, שלא כדרך בני אדם, ע"כ. ועוד ציינו להמושב זקנים על התורה (שמות ב:יד) ז"ל יותר איסור יש להעניש ולהמית את הגוי על ידי שם – דקשה להטריח ה' יתברך, מלהמיתו בידים, ע"כ, ומה שמשה רבינו הרג המצרי, תירץ שאותו מצרי היה חייב מיתה על אשת איש, ובכהאי גוונא שמצוהל הרגו מותר להטריח בידי שמים להורגו. ובספר חבצלת השרון תירץ שאין טרחא כלפי שמיא רק כאשר מקללים – אבל עיקר הרציחה על ידי שמים, אבל המקלל בשם כאילו הורג בידים (על פי הקהלות יעקב בב"ק סימן מה). ויכולים לפרש כן בדברי רבינו שכתב שאין להתפלל וכו', ומשמע שלהרגו בפירוש, אפילו על ידי שם, מותר.

אכן תוספות והמושב זקנים כללו בדבריהם כל עונש לא רק מיתה, ואילו רבינו הזהיר רק שלא להמית. ועיין בספר המידות ערך מריבה אות עו, למריבה, השכם והערב וכו' או כשאי אפשר לך לדון אותם, תתפלל עליהם והקדוש ברוך הוא יפילם, ואל תמסור אותם לשר, ע"כ, משמע דעונש בעלמא מותר. ולכאורה במלחמה זו נגד עמלק, אף על פי שלא כתוב אלא ויחלש, מיתה הוה.

והנה כל מלחמות של השם יתברך הם בשמו, כמו שכתוב באז ישיר, ה' גבור מלחמה ה' שמו (שמות טו:ג) ופרש"י ז"ל ה' שמו, מלחמותיו לא בכלי זיין, אלא בשמו הוא נלחם, כמו שאמר דוד (שמואל א:יז:מה) ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות, ע"כ. וכתיב בתהלים (כ:ח) אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר. ולכאורה גם אם השם יתברך היה הורגם על ידי העננים או נס אחר, זה נחשב על פי השם.

אכן במלחמה זו לכאורה לא היה על ידי שם השם, כי מבואר בסוף הפרשה ברש"י שאין השם שלם עד שימחה שמו של עמלק, ואפילו תומר שעכ"ז המלחמה עם שמות השם, עם כל זה יש לומר שכבר אין זה בכלל החילוק הנ"ל שההורג עם השם כמו ההורג בידים, כי כיון שאינו בא עם שם שלם, הוה יותר כמו מתפלל וכדומה. ואולי אפילו הכח של העננים, שודאי היו תקופים אפילו נגד עמלק, כמו שראינו שאחר פטירת אהרן והסתלקות העננים, רק אז באו להלחם עם ישראל, עם כל זה, לא היו תקופים נגד עמלק בכח שם שלם, ולכן יותר טוב להרוג אותם בידי אדם, ואפילו הציווי לא בא במפורש, לפירוש המושב זקנים.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן

תוכחת שמואל לשאול על שלא קיים מחיית עמלק

 ב"ה

ספר שמואל

א:טו:טז ויאמר שמואל אל שאול הרף ואגידה לך את אשר דבר ה' אלי הלילה ויאמר לו דבר.

שמואל בגמטריא רבינו נ נח ע"ה. שמואל אל שאול, עם הג' תיבות והכולל, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן. הרף בגמטריא נחמן מאומן. ואגידה לך את, עם הי' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ואגידה לך את אשר ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי תיבות של כל הפסוק בגמטריא נון חית מם נון.

הסופי תיבות של: לך את אשר דבר, ושל: את אשר דבר ה' אלי הלילה, עם הכולל, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה.

הרף, פרש"י ז"ל כתרגומו אוריך, פרוש, המתן, עכ"ל. המתן זה בחי' הכתר, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ו', בחי' כתר לי, וזה בחי' נקודה העליונה של האלף, בחי' משה, ששמואל שקול כנגד משה ואהרן, וזה בחי' מצות בנין בית המקדש. אחר כך בפסוק יז, ויאמר שמואל הלוא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה וימשחך ה' למלך על ישראל, זה בחי' דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל (במדבר כד:יז), בחי' הו' של האלף, וזה בחי' מצות מינוי מלך. ואחר כך בפסוק יח, וישלחך ה' בדרך ויאמר לך והחרמתה את החטאים את עמלק ונלחמת בו עד כלותם אתם, בדרך זה בק"י ברצו בק"י בשוב, ומצוה הראשונה שנצטוו בכניסה לארץ, מחיית עמלק. בחי' חיריק ונקודה התחתונה של האלף. הכל כמבואר בתורה ו' שם.

 

א:טו:יט ולמה לא שמעת בקול י' ותעט אל השלל ותעש הרע בעיני י'.

שמעת עם הכולל, בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה. שלל בגמטריא רבי נחמן. בעיני, עם הה' אותיות והכולל, בגמטריא נחמן.

הראשי תיבות של: ולמה לא שמעת בקול י' ותעט, ושל: לא שמעת בקול י' ותעט אל השלל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

הסופי תיבות של: בקול ה' ותעט אל השלל ותעש הרע בעיני, עם הח' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

נראה לפרש שאלו השלש תנאים של תשובה, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ו:ה מהפסוק בישיעה ו', פן יראה בעיניו – ותעש הרע בעיני י', ובאזניו ישמע – לא שמעת בקול ה', ולבבו יבין – ותעט אל השלל, ופירש המצודת ציון, ענין פריחה, וזה בחי' לב, כי צדיק כתמר יפרח, ודרשו במסכת סוכות דף מה עמוד ב, מה תמר זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פורים - מחיית הספקות של עמלק על ידי שמחה

ב"ה בארץ ישראל כל המועדים, הימים טובים הם יום אחד, חוץ מראש השנה שהוא יומא אריכתא, מה שאין כן בחוץ לארץ מחמת ספקא דיומא עושים שני ימים טובים. אכן בפורים יש כמה מקומות אפילו בארץ ישראל שנוהגים שני ימים מחמת ספקא דיומא, כמו טבריה שיש ספק אם דינה כעיר מוקפת חומה או לאו.

והנה ספק, ידוע גמטריא עמלק ימח שמו. ולכן פורים שהוא ממש נקבע על מחיית עמלק, דוקא בפורים יבוא לנו ספקות של עמלק, ובפורים נהרוס ונאבד לגמרי זכר עמלק, כי עיקר הניצחון וההירוס של עמלק והספקות זה על ידי שמחה. ולכן יבואו כל הספקות בפורים ונהפוך אותם אשר ישלטו היהודים על ידי שמחה.

וימי הפורים האלו לא יעברו, שמכאן ואילך כל פעם שיש ספק, יהיה לנו עוד שמחה. וכמו שקרה לי בתחילת התקרבותי לנ נח שמעתי אישה שואלת את בעלה מה לעשות כי היתה לה איזה שאלה על ספק ברכה, אז הוא ענה לה ואמר אז תגידי נ נח נחמ נחמן מאומן! ובשמעי זאת דמי התחיל להרתיח... מה הקשר?! יש פה שאלה הלכה, צריכים לדעת מה לעשות, והוא בא ואומר תגידי נ נח נחמ נחמן מאומן?! אכן כמה הוא צדק... כי אין עצה ואין תבונה נגד הרע שכל יום מבקש להשמיד אותנו רחמנא ליצלן, רק להיות שמח בהשם יתברך וצדיקו, נ נח נחמ נחמן מאומן. 

ולכן נ נח נחמ נחמן בגמטריא שמחה ע"ה, ויהי אומן את הדסה היא אסתר, היה ממש מאמן את כל ההסתרות ואפילו את ההסתרה שבתוך ההסתרה - מאומן. וכמו שרבינו גילה בתורה כד, שעל ידי השמחה יוצאים מהיכלי התמורה, ששם שורש כל הספקות, על ידי השמחה נגאלים מכל התמורות.

ולכן הראשי תיבות של נ נח נחמ נחמן מאומן בגמטריא עמלק, בסוד ראשית גוים עמלק, ואחריתו -- באחוריים-- עדי אובד. עדי לשון כתר כידוע, והוא בחי' שמחה כמו שכתוב ושמחת עולם על ראשם. שהשמחה מאבדם. ולכן אפילו המילה שמחה מורה על זה כי שמחה זה ש-מחה לשון מחית עמלק והעצבות והעצלות והקרירות והספקות והכפירות. בב"א.

נ נח נחמ נחמן מאומן!