ענין הפתק בטבריה ולתקן חטא ירבעם

 ב"ה

כבר פירשתי במקומו שרבינו התחיל לתקן חטא של ירבעם בן נבט כאשר השפוילה זיידא- סבא, הצית התנגדותו עליו. וסבא ישראל נפטר בח"י חשון שהוא בחג הסוכות של ירבעם – באותו יום של חג הסוכות שבו נפטר רבינו. ובמסכת סנהדרין דף קב. איתא ז"ל וירבעם יצא מירושלים, אמר ר' חנינא בר פפא שיצא מפתקה של ירושלים, ע"כ. פרש"י ז"ל מפתקה של ירושלים, מכללה, שלא לחזור בה לעולם ולא ליטול חלק בעבודה. מפתקה, כגון (ב"ה פו.) נפל פתקה מרקיעא, כלומר מחזקת (י"ג מחזקה) של ירושלים הכתוב וחתום בה, ע"כ. ולכן בתיקון ירבעם סבא התחיל חוץ מירושלים, והיה צריך פתק. ובו כתוב, ובחיזוק העבודה תבינהו, שהעבודה שייך לירושלים בחזקה, כמש"כ רש"י.

נ נח נחמ נחמן מאומן

משה רבינו סמך את יהושע בשתי ידיו

 ב"ה

פרשת פנחס

כז:כג ויסמך את ידיו עליו ויצוהו כאשר דבר י' ביד משה. ע' ברש"י שכז"ל בעין יפה יותר ויותר ממה שנצוה שהקב"ה אמר לו וסמכת את ידך והוא עשה בשתי ידיו ועשאו ככלי מלא וגדוש ומלאו חכמתו בעין יפה, עכ"ל. והנה פסוק זה נמצא בעליה רביעי, וביום רביעי שלאחריו סבא קיבל את הפתק שהוא מלא וגדיש מקו לקו, ובו נסמך כתלמיד היקר של רבינו. וידוע מהשיחות שלאחר סיפורי מעשיות, שהבן מלך חישב את הפתק של המלך כיד המלך.

וכאן אזכיר שחמיו של סבא קראו לו פנחס מוהליבר (עוד בודקים את זה שנית) בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פרש"י בעין יפה, יותר ויותר ממה שנצטוה, שהקב"ה אמר לו (כז:יח) וסמכת את ידך, והוא עשה בשתי ידיו, ועשאו ככלי מלא וגדוש ומלאו חכמתו בעין יפה, ע"כ. והא דלא עבר בזה על האיסור לא תוסיף, נראה כי 'יד' יש במשמעותו גם לשני ידים, וכמו שכתוב (שמואל א:יט:ט) ודוד מנגן ביד, שבודאי היה משתמש בשתי ידיו. וזה מה שאומרים על ידי דוד, דוד בגמטריא יד, הרי ידי - יד. וזה מה שהפסוק לא סיים כאשר דבר ה' למשה או אל משה, אלא סיים, ביד משה, ב' יד.

ונראה לפרש עוד את הסמיכה בשתי ידים, ואת לשון רש"י 'יותר ויותר' שלא הסתפק לכתוב פעם אחת יותר, וכתבו שנית יתירא, דהנה כתיב (ריש פרשת ויחי פסוק יג) ויקח יוסף את שניהם את אפרים בימינו משמאל ישראל וכו' (פסוק יד) וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים, ע"כ, הרי שאפרים זכה לשני ידים של ימין. ולכן השם יתברך לא צוה את משה רבינו לסמוך בשתי ידיו, כי אם כן היה הכוונה פשוטה, לסמוך את יהושע – צאצא של אפרים – ביד ימין וביד שמאל, ואילו השם יתברך רצה שיקבל שני ידים של ימין. וזה מש"כ רש"י פעמים יותר, כי יותר אחד, מעלה מיד אחד לשתי ידים, ויותר השני, מעלה ששתי הידים היו בבחינת ימין. וזה מש"כ ויסמך, אותיות החיצוניות, ו"כ כמנין הוי"ה, אותיות האמצעיות בגמטריא ימין, להביא כח עוד ימין לשתי ידיו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

רבי יהודה היה נותן בהם סימנים - הגדה של פסח

 ב"ה

רבי יהודה היה נותן בהם סימנים – דצ"ך עד"ש באח"ב, ע"כ. דצ"ך עד"ש, עם הב' תיבות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן י"ל דצ"ך עד"ש ב"א, בגמטריא נ נחנחמ נחמן מאומן, ח"ב הם העשרה מיני נגינה, שהם ח'יי ב'רסלב. וכן נעוץ סופו בתחילתו, באח"ב ד"צ, עם הכולל בגמטריא נ נח. ובלי הצ' – הצדיק, יש רק חב"ד (עמש"כ בערכו).

האותיות האמצעיות עדשב, בגמטריא רבינו נ נח.

רבי יהודה על שם יהודה בן יעקב שנתן לתמר ג' דברים לערבון, והיא הציגה אותם לו כסימנים להכיר. וזה היה לתקן מה שרימה את יעקב אבינו בהכר נא הכתנת בנך, ויעקב רימה את יצחק אביו כאשר קיבל הברכות, והסימנים שמסר לרחל, מסרה אותם ללאה, ועי"ז ראובן היה ראשית אונו ולא יוסף. ואנחנו נוהגים ליתן סימנים בראש השנה, ראש בגמטריא דצ"ך עד"ש באח"ב, וכל ענין של רבינו הוא ראש השנה, ושמו של רבינו, נ נח נחמ נחמן עם הכולל, בגמטריא פצפצי"ה, המלאך הממונה על תקיעת שופר, ורבינו נתן סימן על זה בשורה תחתונה של הפתק. והפתק הוא ערבון על הגאולה. וקי"ל שהקץ לא יאוחר מו' אלפים שנה, ו' אלפים חסר ערב"ן – התרע"ח – אחר ד' שנים בתרפ"ב כיון שעוד לא הגיע הגאולה, רבינו שלח לסבא ערבון וסימן, וזה מה שהפתק הקדוש מתחיל: מאד היה קשה לי, וכבר זכינו לכמה פירושים יפים להבין הקישוי בדבר, ולפי דברינו פה נוכל לפרש בעזה"י, מאד, זה מא'-ד', שרבינו חיכה ד' שנים לתוך שנות הערבון, שנים של קישוי הגלות, וכיון שעוד לא בא, רבינו נכנס בעצמו לעובי הקורה, ונתן סימן וערבון.

 

סימנים על המכות, נלע"ד שי"ל כי ידוע שמצרים נקראת כור הברזל, שמצרפים המתכת. והנה כתיב (יחזקאל כב:כב) כהתוך כסף בתוך כור כן תתכו בתוכה, ותרגם יונתן:  כאיתמסאה כסף בגו כורא כן תתמסון בגוה, ע"כ. הרי שענין ההיתוך בכור הוא המסאה או מסון, קרוב ללשון סימן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פדיון לכל הכ"ד בתי דינים - ופדיון להקיסר עצמו

ב"ה

בספר שיחות הר"ן אות קעה. ואני יכול לעשות אפילאציע (ערעור מבית דין לבית דין וכו') עד העשרים וארבעה בתי דינים, דהינו שאני יכול לומר שאינו נראה לי המשפט של בית דין זה ואני רוצה לדון בבית דין אחר. וכן מבית דין לבית דין עד כלם ומסתמא מועיל בודאי, כי על כל פנים בין ובין כך נמשך ונדחה המשפט, וכשנמשך קל יותר הדבר. כי בתוך כך עושה אותו האדם איזה מצוה וכיוצא, ואפלו אם אינו מועיל אני יכול לעשות וכו' ע"ש.

עיין סנהדרין צה. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי, בת דינא בטל דינא. ופרש"י כיון שלן דינא בטל הריב, וכן מפני שלא נכבשה בו ביום לא הצליח ממחרת, עכ"ל.

והנה לכאורה ענין זה לעשות אנדענסעניא, דהינו לשלח הדבר להקיסר בעצמו, הוא כי הכ"ד בתי דינים הם כ"ד צירופי אדנ"י שבמצח ז"א, ושם כח הדין מתחזק, ואילו במצח הרצון של א"א כלהו משתככין קמיה. ולשון רבינו בלקוטי מוהר"ן תורה רטו: אך דע, שיש פדיון אחד שכולל את כל העשרים וארבעה בתי דינין ויכול להמתיק כל העשרים וארבעה בתי דינים ולזה הפדיון צריך עת רצון בחינת התגלות הרצון כמו בשבת במנחה וכו' אך אפלו הצדיקים לא כל אחד יודע זה הפדיון ולא נמצא כי אם חד בדרא שידע זה הפדיון וכו' ע"ש. ואילו כאן בענין אנדענסעניא רבינו אמר: לא ידע עדין מזה שום אדם. ולכאורה מבואר שענין האנדענסעניא עוד למעלה מהפדיון שכולל כל הכ"ד. ואף על פי שאותו פדיון הכולל כל הכ"ד גם כן כבר פועל במצח הרצון של א"א. וא"כ יש להבין שמה שרבינו אמר כאן: לשלח הדבר להקיסר בעצמו, היינו עוד למעלה מאריך אנפין. ויתכן שזה הענין שמצינו בספר אדיר במרום, כאשר מפרש את סדר הדין של הבתי דינים במצח, ומסביר שם איך הדין נחתם ויוצא לפועל על ידי שהשכינה מתלבשת במלאכים, שזה נקרא מסירת פתקין, הוא כותב ז"ל (עמ' תד-ה, מכון רמח"ל)כי עד שלא נמסרו הפתקין נקל הוא להחזיר הגזירה, אבל אחר שנמסרו, הוא קשה מאד וכו' ולהחזירו הנה צריך כח האי"ן המבליע הדבר בשרשו, וקשה לעשות זאת הפעולה. ואעפ"כ בקושי גדול תוכל להמצא, עכ"ל. ויתכן שלזה כוון רבינו, שיודע לעשות אפילו את זה.

והנה הרמח"ל ממשיך שם "אך בגליוי הרצון וכו'" שבגילוי מצח רצון א"א יש בחי' דינא יתיב, שהדין עומד במקומו ואינו מתפשט וכותב, (עמ' תו) "אף שכבר נתעורר התולדה לצאת, הנה יהיה שב להיות יושב במקומו, בלא גילוי כלל. ואז אף על פי שנתעוררה המחשבה והתחילה הטפה להנתן, תשב במקומה ושם תבלע שנית ולא תמשך למטה ע"ש כל דה"ק שמסביר הענין של הסרת כח הצמצום ע"ש.

וצ"ע בהבנת דבריו אם ההמשך בא להסביר הפעולה הזאת של "האי"ן המבליע הדבר בשרשו", כי כן הוא כותב לשון בליעה, אבל לעומת זה יש לדייק קצת מלשונו שכתב "אך", שמשמע קצת שהוא דרך אחרינא. ויתכן שאלו השני דרגות שפירט רבינו. כי מה שהרמח"ל המשיך להסביר איך שבכח רצון מצח א"א דינא יתיב, זה הדרגה שכיוון עליה רבינו בתורה רטו, שהוא פדיון הכולל כל הכ"ד וצריך עת רצון, שהוא מצח א"א. ואילו "כח האי"ן המבליע הדבר בשרשו" הוא עוד למעלה מזה, וקשה הדבר לעשותו בכלל, ורק רבינו ידע לשלוח להקיסר עצמו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

יציאת רבינו מאומן ופרישת כפיו בפתק הקדוש

ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

רכו. שמעתי מרבי נפתלי שאמר באומין: כצאתי את העיר אפרש את כפי. כצאתי את ע"ה בגמטריא כתיב נ נח נחמ נחמן מאומן. העיר בגמטריא נחמן מאומן. אפרש את כפי בגמטריא הפתקא יד"א (ישראל דוב אודסר) נ נח נחמ נחמן מאומן.

כצאתי את העיר אפרש את כפי: בגמטריא לכתב נ נח נחמ נחמן מאומן נחמן מאומן פתק נ נח נחמ נחמן מאומן.

והנה שמעתי מעמוס לוי איך שרואים בין הי"א שורות של הפתק כדמות עשר אצבעות, וגם סבא הראה לו כעין זה לענין קשירת רצועת התפילין של יד על הזרוע. ואתי שפיר שהפתק שחתום מאומן, מרומז במה שרבינו אמר שביציאתו מאומן יפרוש כפיו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת בא - רמזים על רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן מתוך ספר לקוטי נ נח

בא

י:א ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות של: ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני: מואשבאעכנ ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. "למען ש" ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, "עבדיו למען שת" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה, עם השבע אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

י:ג כה אמר ה' אלהי העברים עד – מתי מא --- ... מתימא – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן – וזה התשובה על: עד מתי?!

י:ח ויאמר אלהם לכו עבדו את ה', עבדו את עם האותיות והתיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

י:יא לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אתה אתם מבקשים, 'ועבדו את' עם התיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וכן 'מבקשים' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

י:טו ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ אשר הותיר הברד ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים. ו"יכס את" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של "עשב הארץ ואת"בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של "העץ אשר הותיר" ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

י:כז ואנחנו לא נדע מה נעבד את ... ה' עד באנו שמה. ואנחנו לא נדע מה נעבד את ראשי תיבות לאומן, היינו עד שלא נבוא לשמה – לאומן, לא נדע (אלחנן נ נח). והוסיף עוד חבר (ש.י.ג.) ואנחנו לא נדע, שנזכה לתכלית הידיעה שלא נדע.

יב:יז ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את היום הזה לדרתיכם חקת עולם. הסופי תיבות של המצות כי בעצם היום ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יב:יט שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי כל אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של מחמצת ונכרתה עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן אותיות היסוד של: ונכרת הנפש ההוא מעדת ישראל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יב:כב ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. הסופי תיבות של: המזוזת מן הדם ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: בסף ואתם לא תצאו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של: המזוזת מן הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יב:כג ועבר ה' לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח ה' אל הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף. הסופי תיבות של הפתח ולא יתן המשחית לבא אל ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יב:ל ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת. וי-"קם פרע"-ה עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: אין שם מת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יב:לג ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כלנו מתים. הסופי תיבות של ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כלנו מתים עם הט' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. מתים ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יב:לה ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת. וישאלו ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן. הסופי תיבות של כסף וכלי זהב ושמלת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

יב:לו וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את מצרים. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: וה' נתן את חן העם, עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: את חן העם ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של וישאלום וינצלו את מצרים עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יב:לט ולא יכלו להתמהמה. התמהמה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ד' כוללים.

יב:מא ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים. הסופי תיבות של שנה וארבע מאות שנה ויהי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של מאות שנה ויהי בעצם היום, וכן הסופי תיבות של צבאות ה' מארץ, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ד' כוללים. הסופי תיבות של היום הזה יצאו כל צבאות ה' עם אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

יב:מג ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו. הסופי תיבות של: ה' אל משה ואהרן זאת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיובת של: חקת הפסח כל בן עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

יב:מד וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אתו אז יאכל בו. הסופי תיבות של מקנת כסף ומלתה אתו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יב:נא ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם. הסופי תיבות של: בעצם היום הזה הוציא ה' את, אי נמי של: היום הזה הוציא ה' את בני ישראל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יג:ג ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא ה' אתכם מזה ולא יאכל חמץ. "משה אל העם" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן! הסופי תיבות של ממצרים מבית עבדים כי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא ה', עם הט' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

יג:ה והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את העבדה הזאת בחדש הזה. הסופי תיבות של נשבע לאבתיך לתת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של ארץ זבת חלב בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

יג:ט למען תהיה – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן היה.

יג:יג וכל פטר חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה. בבניך תפדה בגמטריא בניך נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של וכל פטר חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. וכן הסופי תיבות של: חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

יג:יד והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד הויאנו ה' ממצרים מבית עבדים. הסופי תיבות של הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יג:טז והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים. טוטפת, טו"טפת, טו – חמשה עשרה אותיות של נ נח נחמ נחמן מאומן, טפת עם הג' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ובמקום אחר כתבנו עוד.

הסופי תיבות של ידכה ולטוטפת בין עיניך כי עם החמשה אותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יג:טז רש"י מביא מחז"ל (סנהדרין ד.) ש'פת' באפריקי זה שתים, ולפי זה פתק, זאת אומרת שתי פעמים ק' = מאתים, גמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וע"ע מש"כ בזה בפרשת שמע, בפרשת ואתחנן (דברים ו:ח).

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת וארא - רמזים על רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן - מתוך הספר לקוטי נ נח

ב"ה

וארא

פרשת וארא נקרא כן על שם הפסוק השניה שבפרשה, ואולי היה צריך לקרות אותה פרשת אני ה'. ולכן יש לשים יותר את הלב על שם של הפרשה, והנה "וארא אל אברהם" עם התיבות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ו:ג וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגריהם אשר גרו בה. הסופי תיבות של: בריתי אתם לתת להם ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וכן הסופי תיבות של: את ארץ ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ו:ה-ו שבת קודש פ' שמות ע"ג אצל שמעון הצדיק בתפילת מנחה העלו אותי לתורה הקדושה שני-לוי פרשת וארא, וכידוע בכוונות ליחד את האותיות האחרונות של העליה הקודמת להעליה הקיימת, וראיתי גמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן – בר'יתי לכ'ן, ע"ה.

ו:יח ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועזיאל. ובני קהת עם האותיות בגמטריא פת"ק. קהת עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם האותיות. עמרם עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן, והוא חי קלז שנה, קלז בגמטריא מאומן! (וע' מש"כ לקמן אות שעו בענין חיי ישמעאל). ויצהר בגמטריא איש, שהוא 'אלף יוד שין' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וחברון, אותיות רון ב"ח שהוא גמטריא י', דהיינו רון העשרה מיני נגינה. עזיאל בגמטריא נ נח.

ז:כג ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת. היינו ולא שת ל"בוגםלזאת" – גמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (עם השלוש תיבות).

ח:ל ואתה ועבדיך י'דעתי כ'י ט'רם ת'יראון מ'פני י'ה-ו-ה א'להים, ר"ת בגמטריא (ע"ה) נ נח נחמ נחמן מאומן.

ט:יד כי בפעם הזאת אני שלח את כל מגפתי אל לבך ובעבדך ובעמך בעבור תדע כי אין כמני בכל הארץ. את כל מגפתי אל לבך, ס"ת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. 'את כל מ'גפתי בגמטריא  נ נח נחמ נחמן מאומן. 'מגפתי' בגמטריא מ"ב נ נח נחמ נחמן מאומן, שזה עולה יפה עם מש"פ במ"א בסוד ההיכלות, ואכמ"ל. לבך ובעבדך ובעמך בעבור תדע כי אין כמני בכל הארץ הר"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

ט:לא שמדבר על מכת ברד, שירד אש ומים מן השמים, כתוב בתורה הקדושה: והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעל, ע"כ. אביב, זה בחי' עשרה מיני נגינה בהשיר פשוט כפול משולש מרובע – כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה מט, שזה נ נח נחמ נחמן מאומן, וגם אבי"ב ר"ת ישראל בער אודסר ברסלבר. "השערה" בגימטריא פתק! "נכתה" בגימטריא יז בתמוז (עם התיבות והכולל)! וגם רש"י מפרש שאביב הוא מלשון אבי הנחל – הספר שסבא ישראל כתב. וגם יש להעיר שלפני מכת ברד כתוב (ט:יד) כי בפעם הזאת אני שלח את כל מגפתי אל לבך וכו', ואף שהמפרשים פרשו שזה קאי על מכת בכורות, עם כל זה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, שבזה רמז שהעיקר הוא הפתק שקיבל סבא ישראל בכח יז בתמוז.

י:ג כה אמר ה' אלהי העברים עד – מתי מא --- ... מתימא – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן – וזה התשובה על: עד מתי?!

י:ח ויאמר אלהם לכו עבדו את ה', עבדו את עם האותיות והתיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

י:יא לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אתה אתם מבקשים, 'ועבדו את' עם התיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וכן 'מבקשים' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

יג:טז רש"י מביא מחז"ל (סנהדרין ד.) ש'פת' באפריקי זה שתים, ולפי זה פתק, זאת אומרת שתי פעמים ק' = מאתים, גמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וע"ע מש"כ בזה בפרשת שמע, בפרשת ואתחנן (דברים ו:ח).

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת ויחי - רמזים על רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן והפתק וסבא ישראל - מהספר לקוטי נ נח

ב"ה

מח:ט ויאמר קחם נא אלי ואברכם, חבר הראה לי ש'קחם' בגמטריא נחמן, 'נא אלי' עם האותיות בגמטריא אומן. וי"ל עוד 'ויאמר קחם נא אלי' בגמטריא רבי נחמן מאומן, ו'יאמר קחם נא אלי' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

מט:א-ב ויקרא יעקב אל בניו  ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים (ב) הקבצו ושמעו  בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם. האספו, אספו עם הכולל בגמטריא נחמן. ואגידה, מחלפין ו' עם ב', והרי אותיות אבגדהי, סוד שיר פשוט כפול משולש מרובע -אבגד – שהם י' – ה'  - מאומן. 'לכם את' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אשר – אותיות ראש, ראש בני ישראל, וכן ראשי תיבות א' ראש שנה. 'באחרית הימים הקבצו ושמעו' סופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. 'יקרה אתכם באחרית' ראשי תיבות ישראל בער אודסר. 'באחרית הימים הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו' סופי תיבות בגמטריא יז תמוז – 'אל ישראל' עם האותיות והכולל בגמטריא פתק, אל איזה ישראל 'אביכם' י'שראל ב'ער א'ודסר. 'הקבצו ושמעו' בגמטריא הכתר, כי הקבוץ בראש השנה עולה על הכל.

מט:ט גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו: מטרף' בני' עלית' ס"ת ע"ה בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. בני' עלית' כרע' רבץ' כאריה' וכלביא' מי', ס"ת בגימטריא בהפתק. מטרף, ר"ת פתק טבריא ר' מאיר (בעל הנס). עלית' כרע' ס"ת בגימטריא י"ז תמוז, שהוא הסימן לאמיתת הפתק. ס"ת של הפסוק חוץ ממילת גור, ה'ה'ף'י'ת'ע'ץ'ה'א'י'ו'= תרפב, השנה שקבל הפתק.

והנה בפסוק הזה נרמז סוד גדול במש"כ מטרף בני עלית, דהלוא אחר מכירת יוסף כתוב על יהודה, 'וירד מאחיו', ואיך כותב כאן עלית. מטרף, אותיות טרמף, ע' לקמן בס' כל הדרכים מגיעים לאומן, שיש ארבע אופנים, ומטרף, יש בו א' מכל הד'.

נ:יז כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וכו', שא נא, השני אלפין זה ב', נב"ש – נחמן בן שמחה. 'אנא שא נא פ' עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

וכיון דאתי לידי נראה לפרש, דהנה מה שגרם להשבטים לאמר את זה ליוסף מבואר ברש"י שם (פסוק טו) ז"ל ויראו אחי יוסף כי מת אביהם, מהו ויראו, הכירו במיתתו אצל יוסף שהיו רגילים לסעוד על שלחנו של יוסף והיה מקרבן בשביל כבוד אביו, ומשמת יעקב לא קרבן ע"ש. והנה על ידי שמכניסין ת"ח לאורחין כאלו הקריב תמידין, וענין התמידין, שתמיד זה גמטריא ד' אלפין (דהיינו אלף = 111, ד' פעמים = 444 כמנין תמד), ואלו הם מה שנזכר בשלמה המלך (מלכים א' ה'): "וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף", כמבואר כל זה היטב בלקוטי מוהר"ן תורה כח (והיה לי השגחה על זה, שלמחרת שחידשתי את זה מי שהוא בא אלי לעשות איזה ביקורת ואמר לי בו נראה מה שרבינו אומר ופתח לק"מ לתורה כח) ע"ש שיש מצד הקדושה ויש ח”ו מצד הטומאה מהתלמידי חכמין שדי”ן יהודאין. ולכן פה אחר שהאחים ראו שיוסף כבר לא זוכה להכניס אותם, שהם ת"ח אמיתיים, לאורחים, דאגו איך הוא ירים את הד' אלפין. וזה מה שמופיע פה ד' אלפין שביניהם נ"ש"נ. ומילת שא, להרים אותם. כי הכל בכח רבינו נחמן בן שמחה, באופן שמתחיל בנ' ומסיים בנו"ן. וכן תראה בתורה כח שם שסוד עולת התמיד זה סוד השם אבגית"ץ שכבר הוכחנו (אות טז) איך שהוא ממש סוד השיר פשוט, כפול שלוש, מרובע (א,ב,ג,י) נ נח נחמ נחמן מאומן (ת"ץ ע"ה). אנא"ש"א בגמטריא שמחה, וכן אשאנ”א, ועם הכולל גמטריא נ נח נחמ נחמן. ושים לב על האותיות האלו שהם שווים משני הצדדים פאנאשאנאפ. ש' באמצע זה של ש'מחה אביו של רבינו, ואז יש הנונים, של נ'חמן, ואז בקצות האותיות יש את הפאים, פ'ייגא האמא של רבינו. והרי באותיות שמבפנים הפאים, יש משני הכוונים בגמטריא נ נח נחמ נחמן. וכאשר מתחילים מהפאים שבקצות האותיות, יש משני הצדדים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן: פאנאשאנ, וכן אנאשאנאפ, עם האותיות [והכולל] בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והנה הגמטריא של כל "המנורה" הנ"ל – פאנאשאנאפ – תקסד, שכידוע הוא פעמים ר"פ (מנצפ"ך בה' ספירות חג"ת נ"י, ומנצפ"ך ביסוד) – עם הד' אותיות. וכן "נחמן בן שמחה" = תקנג, ועם העשר אותיות והכולל = תקסד!

נ נח נחמ נחמן מאומן

רבינו אמר אני נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

ש"ס

ברכות

פרק ה

לב: ישראל בער אודסר, ר"ת אבי, והנה אביי בגמרא נקרא נחמני. וב"ה אצלנו רגילים לומר, שאביי יש לו עוד י', אז תהיה עודעשר (אודסר)!

והנה בגמרא (ריש פ"ה דמס' ברכות לב:) שרבה הוה בדח טובא ותמה עליו אביי תלמידו וכו', ואמר לו תפילין קא מנחנא. תפילין בגמטריא פתק, מנחנא, זה נוטריקון אני נ נח מאומן. והנה הרי"ף לא גרס את זה רק במעשה של רבי זירא ורבי ירמיה, ויתכן כי בודאי אביי היה עומד על זה מאליו, וי"ל עוד שלפי הרי"ף גם התלמיד יכול לומר אני נ נח נחמ נחמן מאומן, ולכן בודאי אביי לא תמה על כך, ואילו לפי הגירסא שלנו רק הרבי יכול (והתלמיד יכול להגיד רק בשמו – רבי נחמן אמר אני נ נח וכו'), אי נמי לפי הגירסא שלנו רק בחיזוק העבודה תבינהו כתיב.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ימי הדין וג' בעלי המסורה בברסלב

ב"ה

חומר למחשבה:

ב"ה ימי הדין בעיקר הם ראש השנה - הכתיבה, יום כיפור - החתימה, והושענא רבה - מסירת הפתק. והרי רבינו הקדוש בחר לעצמו ראש השנה, וגילה שכל הענין שלו הוא רק ראש השנה, ועל רבי נתן אומרים שהוא מכוון כנגד הסליחה של יום כיפור, וסבא ישראל (שנימול בחנוכה, וחנוכה הוא ממש גמר העתק ומסירת הפתקים, וכמו שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ז:יא שחנכה נעשה על ידי הסלח נא של יום הכיפורים) קיבל את הפתק! 

נ נח נחמ נחמן מאומן

על ידי זיוף הוא מתחבר עם המתנגדים

ב"ה

כך רבינו הקדוש גילה בספר המידות:

ב: על ידי זיוף הוא מתחבר עם המתנגדים.

אז איך יתכן דברי הליצנים שטוענים שהפתק הקדוש הוא זיוף (וכבר פרקנו דבריהם לגמרי במקום אחר)? איך מזיוף יכול לייצר הקמה הכי חזקה נגד המתנגדים?!

תתחיל להאמין. יש פתק ויש בעל הפתק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

עשתרת צאנך

ב"ה

בריש פרשת עקב

פסוק יג, רש"י מפרש בזה הלשון:

מנחם פרש אבירי בשן (תהלים כב:יג), מבחר הצאן. עיין שם

פרש, בגמטריא פתק

אביר - ראשי תיבות רבי ישראל בער אודסר

בשן - ראשי תיבות נחמן בן שמחה

שפתק הקדוש גילה יותר משמו נחמן - את מ"נחם" נח נ.

וזה מבחר הצאן, הצאן עם שני כוללים (כידוע שכל שני אותיות יכולים לקבל כולל) בגמטריא נחמן, וכן מבחר בגמטריא ר"ן ראשי תיבות רבי נחמן.

והנה עשתרות קרנים פרש"י על שם שמעשרות את בעליהן, הרי עוד סמך שהפתק הקדוש מביא עשירות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פתק מהצדיק להציל את האדם

ב"ה

סבא אכל בצום של יז תמוז, וזה הפיל אותו לעצבות נוראה, עד שרבינו הקדוש שלח לו פתק שהציל אותו.

אז מאד מעניין שבלקוטי מוהרן תורה יז רבינו גילה שהדיבורים של הצדיק שהולכים באויר הם נכתבים ונמצאים לנשמות הכבושות בין העכו"ם, ועל ידי זה הנשמות עוקרים את עצמם מהטומאה וחוזרים להאמונה.

ותראה מה שר' אלתר מטפליק זצ"ל הי"ד כתב בפירושו מי הנחל כאן דיבור המתחיל שהם דיבורי אמונה של הצדיק וכו': שלפעמים הטוב שיש בכל אחד מישראל נכבש בגולה כל כך בין הסטרא אחרא בין תאוות ודעות נפסדות ובלבולי אמונה חס לשלום וכו' וכו' ואז מוכרח הצדיק לשלוח לו מכתב למקומו הרחוק והמגושם מאד וכו' ע"ש!

והנה רבינו הקדוש כתב בפתק, וסימן י"ז בתמוז יאמרו וכו'. והרי "בתמוז" ע"ה בגמטריא לקוטי מוהר"ן, הרי שסימן י"ז בלקוטי מוהר"ן הוא סימן ואות על אמיתת הפתק, כי הוא מאמת שכן דרכו של הצדיק לשלוח פתק!

נ נח נחמ נחמן מאומן

ספר פנות המרכבה להרמח"ל ממש פירוש על הפתק הקדוש של נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

ב"ה הרמח"ל כתב ספר קטן בשם פנות המרכבה נדפס בספר גנזי רמח"ל, והוא גם חיבר להתורה שהוא גילה שם, תפילה להתפלל על התורה שגילה, ממש כענין שרבינו רצה שנעשה. הספר הזה ממש מגלה סודות עצומות על הפתק והנ נח.

הפנה ראשונה בו השם יתברך פותח קברים - זה ענין של הפתק, נוטריקון, פתח קברים, ויש לי ב"ה עוד הרבה להאריך בפנה זו על שבעה קברות וסכותה בענן אבל אין כאן מקום להאריך, ועל כל פנים מבואר ממה שכתב שם למה אחר התגלות הפתק אדרבה אז היה השואה, כי הטומאה התגברה מאד נגד הקול דקדושה ע"ש.

הפנה השניה, השם הקדוש צמרכ"ד - בגמטריא נ נח נחמ נחמן, וכן השם הקדוש ת"ץ - בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וכן סל"ת של המנחה, והמנחה גופא שהיא נפש דוד, ואותיות של נחמן. ושם מסביר את הענין של נבואה, שהוא ממש ענין של השיר פשוט כפול משולש מרובע, כמבואר בלקוטי מוהר"ן תנינא ח'. ושם כתב ז"ל "ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי" - מלך וקודש מתחברים ביחד, וסודם ת"ץ מלך הוא צ, ק - קודש הוא ת, עכ"ל עיין שם. ולכאו' זה רמז לחיבור של רבינו וסבא ישראל.

אחר כך בפנה השלישי מבואר ממש מה שרבינו אמר שלעתיד לבוא כולם יהיו חסידי ברסלב, אותיות לב בוסר, שכל אחד בוסר (פירוש ממאס) חלק חבירו, והרמח"ל כותב את זה כמה פעמים שם ז"ל ואז יודע החסידות בעולם, שיכירו בני אדם מעלתם ולא ירצו יותר מזה וכו' ע"ש שמביא שם שיהיה נעשה מלב האבן לב בשר, הכל ממש כמו שאמר רבינו הקדוש. ומעניין מאד מה שהוא כותב ז"ל "ואות אמצעי תשרוף שני בתים הטמאים שיש בירושלים עיר הקדש, ולטהר את מקומם, ואז תעמוד כל הברכה על הר ציון, עכ"ל. הפנה רביעי עוד לא זכינו בכלל שנדבר בזה, בב"א.

בעזה"י אזכה לעמוד על הענין האלו יותר טוב ולכתוב יותר באריכות בלקוטי נ נח.

נ נח נחמ נחמן מאומן

וישב הים לאיתנו

ב"ה

תקעה. פרשת בשלח (שמות יד:כז) וישב הים לאיתנו, פרש"י לתקפו. לאיתן – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ופרש"י לתקפו, אותיות פתק!

ואגב בענין קשין זווגו של אדם כקריעת ים סוף, יש לפרש דהרי המים היו אחד, וצריכים לקרוע אותם לשנים, ואחר כך עוברים בהם כל בני ישראל. וכן לענין הנשואין, (והרי הזוהר אומר שבתחילה הנשמות של האיש והאשה היו ביחד ובאים לעולם בנפרד), שעד שהאדם יכול להתחתן ולהתחבר עם בן זוגו, הוא צריך לישבר לרסיסין, ועוד יעבר עליו ועליהם הרבה הרפתקאות, ודוקא אלו הדברים שבונים את הזוג להיות שלמים ביחד.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אדם וחוה נפלו ליאוש והשם יתברך האיר להם מהפתק

ב"ה

תקמ. באדיר במרום (עמ' תטז) הרמח"ל מסביר איך אדם ואשתו נפלו ליאוש, "ואז האדם ואשתו שחשבו כבר ללכת אחר הס"א לגמרי מפני שחשבו שאין עוד תקנה, מיד נחבאו בתוך עצי הגן וכו' וחשבו להסתר לגמרי מן הקדושה, ואז היו כל הקלקולים שארז"ל (סנהדרין לח:) אדה"ר מין היה, כופר היה. אבל מיד שנתגלה עליו הקב"ה ואמר לו (בראשית ג:ט) איכה – אן נטה לבך – כמ"ש ז"ל, 'שב משם', וחשבו להנצל מן הס"א כעובר לאנסו' ע"ש. והאיר אחד מהחברים ש'איכה' שהש"י אמר להם היה בחי' קול המוכיח הראוי שנתן להם כח לחפש בעצמם זכות. והנה הרמח"ל מפרש את הדיבור הזה של איכה, אן נטה לבך, שזה היה קריאה של "שב משם", בגמטריא תרפ"ב (תעשה רפ"ב – תורה אזמרה), השנה שסבא ישראל קיבל את הפתק (שהוא עוד הרבה אין שיעור למעלה מתורת אזמרה כמבואר בפנים הספר). כי איכה זה בחי' א-י, עשרה מיני נגינה, שיר פשוט וכו' הדרך היחיד שראוי להוכיח כמבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה ח' תנינא), וכן א"י ראשי תיבות ישראל אודסר, וי' פעמים כ' (א-י-כ-ה) עם השני אותיות בגמטריא בר, ישראל בר אודסר (והה' הוא תוספת). כ"ה, בחינת מאומן, כי כ"ף עם הכולל, בגמטריא אומן עם האותיות, וה' אחרונה כמו אומנה, כמו מאומן. וכן כ' פעמים ה' בגמטריא כ"ף כנ"ל. וכן 'אן נטה לב' ע"ה בגמטריא נחמן. כי נשמת רבינו פרח קודם החטא, ולכן נפלו ליאוש, והש"י האיר להם ממנו, והחזירם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

שנת התשע"ו -- שנת גילוי הפתק הקדוש ב"ה

ב"ה

פ' וילך, ויכתב משה את השירה הזאת ביום ההוא וילמדה את בני ישראל (דברים לא:כב). 'הזאת ביום ההוא' עם התיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. 'את בני ישראל' ראשי תיבות ישראל בער אודסר. 'ויכתב משה' בגמטריא בהתשע"ו.

וכן הראשי תיבות של 'האש שלי תוקד עד ביאת המשיח' בגמטריא התשע"ו עם הכולל.

הסופי תיבות של 'ויצו את יהושע בן נון ויאמר' בגמטריא תשע"ו, והסופי תיבות של 'ויצו את יהושע בן נון' בגמטריא התקע"א, השנה שנפטר רבינו. הסופי תיבות של 'בן נון ויאמר חזק ואמץ' עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.  ובתרגום אונקלוס, ואמר תקף וכו', תקף אותיות פתק – שבו רבינו כותב חזק ואמץ בעבודתך. 'נשבעתי' נש"ב – נחמן בן שמחה, עת"י, לשון מזומן ומוכן לכך מאתמול (ויקרא טז:כא, יומא סו:).

בפסוק כו: לקח את ספר התורה הזה ושמתם אתו מצד ארון ברית ה' אלהיכם והיה שם בך לעד, וברש"י כ"ל ויש אומרים מצד הלוחות היה מנח בתוך הארון, ע"כ. בתוך הארון בגמטריא התרפ"ב עם הכולל.

נ נח נחמ נחמן מאומן.

מסכת גיטין

ב"ה

מסכת גיטין:

המביא פתק מר' מאיר שעל הים. צריך לומר מאומן נכתב ובנ נח נחתם.

שם מ"ב

ב"ה ידוע שהשם יג"ל פז"ק של שם מ"ב הוא ביסוד.

יג פעמים ל = 390, עם הק' וה כולל = נ נח נחמ נחמן מאומן. נשאר פ"ז שזה בחינת הפתק של ברוך שאמר שיש בו פ"ז תיבות, וכן הפתק של נ נח שהוא בחי' הנחמדים מזהב מופז.

נ נח

רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה 

בספר דניאל מובא באריכות ענין של של השיעור קומה "רבא אילנא ותקף" . והנה כבר מצינו שתיארו את רבינו שהוא רבא אילנא. ותקף, אותיות פתק, וכן רבא אילנא, ר כפול ב = ת , אילנ = צא, ביחד = נ נח נחמ נחמן מאומן (ודילגנו על הא' המיותר בשני המילים). נ נח!