סמל בשביל אהבה

 ב"ה

סיפורי מעשיות משנים קדמוניות

מעשה מבעל תפילה

בכת העשירות כתיב:

והיו להם צורות ופאטרעטין [דמות דיוקן] של אותן האלקות (דהינו בעלי הממון), והיו אצל כל אחד ואחד צורות הללו, והיו מחבקים ומנשקים אותם, כי זה היה העבודה והאמונה שלהם כנ"ל.

ולהבדיל אצל האוהב הנאמן כתיב:

אך אף על פי כן יש שעות, שצריכין להתפרד קצת. והיו להם צורות, שהיו מצירין צורת שניהם, והיו משעשעין עצמן באלו הצורות בעת שנפרדו אחד מחברו. והצורות האלו היו מצירין איך המלך עם האוהב נאמן אוהבים עצמן ומחבקיים ומנשקים עצמן באהבה גדולה. והיה סגלה לאלו הצורות, שמי שהיה מסתכל באלו הצורות היה מגיע לו אהבה גדולה מאד (הינו שמדת האהבה באה למי שהיה מסתכל באלו הצורות).

עיין שמו"ר מו:ד נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל, שבשעה שבא לירושלים הביא עמו איקונין של נבוכדנצר, והיה עומד לפניו באימה וביראה כעבד, עיין שם, ומשמע שהסמל הזה היה בשביל יראה, אכן עיין במסכת סנהדרין צו: רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי, חד אמר דמות דיוקנו היתה חקוקה לו על מרכבתו, וחד אמר אימה יתרה היתה לו ממנו, ודומה כמי שעומד לפניו. וביאר המהר"ל ז"ל למאן דאמר דמות דיוקנו, סבר כי היה אוהב את אדונו, ולכך עשה לו דמות דיוקנו, שהאוהב את אחר, דמות דיוקנו אצלו תמיד, והיה עובד מאהבה, ודבר זה הוא יותר אצל האדון. ומאן דאמר אימה יתרה היתה לו, סבר שהוא עובד מיראה, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

זכרון מושלם

 ב"ה

ספר ליקוטי מוהר"ן 

תורה ז

(השמטות השיכים להתורה הזאת): התפלה מסגל לזכרון כי תפלה הוא בחינת אמונה כנ"ל ושכחה הוא ענין שהיה לפנינו דבר מה ונשכח ועבר מאתנו והיא דרך ההנהגה על פי מערכת המזלות שמתנהג כסדר יום אחר יום והוא הפוך האמונה, מה שאין כן אם מאמין שיש מחדש הכל ברצונו בכל יום תמיד והוא מחיה ומקים הכל תמיד והוא למעלה מהזמן אין כאן שכחה, עיין שם.

עיין במסכת נדרים מא. אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו על כל עונותיו שנאמר וכו'  כל חוזר לימי עלומיו שנאמ' וכו', הפכת בחליו (תהלים מא:ד) אמר רב יוסף לומר דמשכח למודו, עיין שם. והמהר"ל (חידושי אגדות ד"ה עד) כתב לפרש למה משכח למודו, על פי מה שפירש בכל הענין הזה של מחילת העונות וחזרה לבריאות, משום שרפואת החולי באה על ידי שחוזר גופו וטבעו להתחלה ראשונה, כי לולא זה היה מתרפא ממחלתו לאחר שנתקלקל טבעו מפני מחלתו, וכשם שגופו וטבעו חוזרים להתחלה ראשונה כך גם נפשו חוזרת למצב שהיתה כשנולדה, דהיינו בלא תורה, עיין שם. ולפי זה לכאורה כדי להשיג הזכרון בלי שכחה היה צריך לחזור למציאות של לפני ההולדה, וכעין היניק וזקן במעשה של השבעה קבצנים. ויש לדחות שכיון שמגיע לבחינה של למעלה מהזמן, הרי גם גופו דהשתא שייך לזה כמו גופו דאז.

נ נח נחמ נחמן מאומן