Tikun Haklali - the ten chapters of Psalms - arrangement of the ten sfiros

 ב"ה

סדר העשר ספירות כנגד עשרה מיני נגינה של התיקון הכללי

 

פרק	לקמ"ת צב	הספירות כסדרן מלמעלה למטה ג"ע	הספירות כסדרן מלמטה למעלה	הספירות כפי ים החכמה (ע"פ עטרת צבי על הזוהר פ' ויחי)
טז מכתם לדוד שמרני	ברכה – אברך את ה' אשר יעצני	כתר – ברכה -מכתם – כתם ר"ת כתר תפארת מלכות	מלכות – ברכה	בינה – ברכה
לב – לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה	אשרי – אשרי נשוי פשע כסוי חטאה	חכמה – אשרי	יסוד – אשרי -משכיל	כתר – אשרי
מא – למנצח מזמור לדוד. אשרי משכיל אל דל	משכיל – ומה' אשה משכלת (משלי יט)	בינה – משכיל -אשרי	הוד – משכיל	יסוד – משכיל
מב – למנצח משכיל לבני קרח	שיר – ובלילה שירו עמי	חסד – שיר	נצח – שיר	חכמה – שיר
נט - למנצח אל תשחת	ניצוח – למנצח אל תשחת	גבורה – למנצח	תפארת – למנצח	נצח – ניצוח
עז – למנצח על ידותון לאסף מזמור	ניגון – אזכרה נגינתי בלילה	תפארת – נגינה	גבורה (עז) – ניגון	גבורה (עז) – ניגון
צ - תפלה למשה	תפילה – היאכל תפל מבלי מלח (איוב ו)	נצח – תפילה	חסד – תפלה	מלכות – תפלה
קה - הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים	הודו – פן תתן לאחרים הודך (משלי ה')	הוד – הודו	בינה – הוד (בינה מתפשטת עד הוד)	הוד – הודו
קלז – על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו	מזמור – נתן זמרות בלילה (איוב לה) ]פתיחת תיקון חצות]	יסוד – מזמור	חכמה – מזמור	חסד – מזמור
קנ - הללוי-ה הללו א-ל בקדשו	הללוי-ה – אשה יראת ה' היא תתהלל (משלי לא)	הלל – מלכות	כתר – הללוי"ה אשת חיל עטרת בעלה	תפארת – הללוי"ה

 

 

 

נ נח נחמ נחמן מאומן

עיקר תיקון הכללי על ידי נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

כבר כתבתו בס"ד כמה דברים על זה בספר ליקוטי נ נח חלק ה' מאומן. והנה עוד רמז.

בליקוטי מוהר"ן תורה רה ז"ל כי יש כח באמירת תהלים להוציא הטפה מהקלפה שלקחה אותה, כי תהלים בגמטריא לילי"ת, עם החמש אותיות של שמה, שהיא הממנה וכו' שהוא מכון כמספר השני שמות א-ל אלקים במלואו וכו' עיין שם.

בהקדמת הרמ"ז לספר אוצרות חיים כתב שהגמטריא של לילי"ת הוא קפ"ד קס"ו ק"ל – דהיינו אחוריים של השמות ע"ב ס"ג ומ"ה. על כן מובן שפיר שעיקר התיקון תהיה על ידי אחוריים של רבינו הקדוש, נ נח נחמ נחמן מאומן.

נ נח נחמ נחמ מאומן

תיקון כללי של משא ומתן

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן

נד:ג ויחוד של צדיק וכנס"י נעשה על ידי משא ומתן, כי כל דבר שבעולם יש בו ניצוצות הקדושה שנפלו בשעת שבירה, ושבירה הוא בחי' אותיות וכו' וכל דבר יש לו שעה, וצריך לבא בשעה זו לאדם זה, שהוא משורש אחד עם אותן הניצוצות שיש בזה הדבר וכו' עד שנפסקין האותיות והנצוצות השייכין לשרשו, ואח"כ יוצא מרשותו לאדם אחר, שהגיע העת שיהי' עליה להאותיות הנשארים וכו' ע"ש.

עיין ענין "הגלגולים" של משא ומתן בספר שרשי המצוות לרמח"ל כלל נד! הבאתי קצת מדבריו הקדושים בחלק ה' מאומן, בערך הרמח"ל, והוא מזכיר על ענין זה הביטוי תיקון כללי.

שרשי המצוות, כלל נד ד"ה ונמצא שכל, כז"ל ואולם מלבד מה שהצדיקים צריכים לנהג עולמות שלהם כל א' בפ"ע, הנה יש עוד מציאות התחברם שכלם משתוים כאחד לתיקון כללי, שאינו נעשה אלא על ידי קיבוץ כלם, ובהמשך ענין זה לגשמיות נמשך ענין העסק המדיני והמשא והמתן שבין זה לזה שהוא ענין מתגלגל ביניהם, ובזה נכלל סוד הענין המתגלגל ברוחניות בין הנשמות ונתקן מקיבוצם, ע"ש

נ נח נחמ נחמן מאומן

תיקון הכללי של כלל הנ' של הרמח"ל להיות ברסלב

 ב"ה

שרשי המצוות, כלל הנ' – בגניה וגזילה, כז"ל והתיקון הכללי להיות כל א' שמח בחלקו וחפץ בו, ולהיות בוסר בחלק חבירו, שכן יהיה לע"ל כמ"ש ז"ל (ב"ר לה:ט) על פסוק (יחזקאל לו:כו) ונתתי לכם לב בשר, ע"ש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כוונות של קבלה בתפילה בתיקון הכללי ובתיקון חצות

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן

תנינא תורה קכ

רבינו אמר לא לכוון את הכוונות של האריז"ל בתפילה, וכז"ל ואצל הצדיקים האמתיים הגדולים במעלה אצלם כל הכונות של האר"י ז"ל וכו' הם פרוש המלות שבפרוש המלות שלהם כלולים כל הכונות, עיין שם.

ונראה לעניות דעתי בענין פירוש המלות, פירוש מלשון הפרשה והרחקה והבדלה, דהיינו מי שמרגיש כל כך את אימת אמיתות השם יתברך חופף עליו שהוא צריך להוציא מילים שיהיו הפרשה בעדו ובין השם יתברך, אז הוא כבר יבין את הכוונות של האר"י בפשיטות.

 

עוד צריכים לדעת, שכדי שהכונות יהיו פרוש המילות, ע"כ צריכים להיות מפרש כל התפלה לתוך עצמו, למשל הכנעני צריך לכוון לאותו מדה וקליפה רוחני, וכן מצרים, וכן גשם, וכן כל דבר ודבר. כי בודאי כאשר מדובר בעולם האצילות, ששם הכל באחדות פשוט של יחוד השם, בודאי לא קיים שם דברים חיצונים, ואפילו בעולם הבריאה.

 

ר' שלמה קרלבך היה מספר שר' נפתלי רופשיץ (כמדומני) צוה על בניו בעודם קטנים שיתפללו את השמונה עשרה עם כל הכוונות בדקה אחת. וזה יכול להיות מהרבה סיבות (ואפילו בחיצוניות, הרי כל הכוונות הם רק התחלה), וידוע (בפרט מהגר"א) שכל תיקון שעושים יותר טוב כאשר עושים מהר. והרי עיקר ושרש כל תיקון הוא למעלה מהזמן, וכל מה שמתעכב התיקון, אפילו עיכוב של הרף עין הרי פירוש והבדל עצום משרשו. וגם חודר בזה האמונה והידע חשיבות המחשבה אפילו של חלק קטן של רגע. וגם על ידי זה יש הכנה לשפע של שכל, שכל הפועל (ויש להזכיר כאן הביטוי streaming consciousness –  של רוח הקודש). ויתכן גם שעל ידי שיתרגלו לעשות את הכוונות במהירות לבם יהיה פנוי לעיקר הכוונה של הלב. וגם שיוכלו להתפלל עם הציבור (עיין במסכת ברכות דף יג: א"ל כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים תו לא צריכת, ובמהרש"א שם, שלא להפסיד תפילה בציבור. ובדברי הגמרא נראה לפרש, תו לא צריכת, לא – בחי' ביטול להאין סוף. וגם לפי זה יש רמז שעיקר הכוונות ליחד הרישא וסיפא כמו שגילה הרמח"ל ולא לעסוק כל כך בשאר הכוונות). ואכן יתכן שרצה דרך זה לקבוע את הכוונות שיהיו בבחי' פירוש המילות, שהכוונה יהיה תפיסה ראשונה שלהם.

 

במקום אחר ואולי נאבד פתחתי עיון בזה שלא לכוון כוונות, כי הרי רבינו בעצמו אמר לכוון שם א-ל אלקים במלואם באמירת התהלים של תיקון הכללי, וגילה שהם בחי' חסד וגבורה וכו', ואם נחזיק שההסבר שרבינו גילה על הכוונה זו מיקים אותה להיות בכלל פירוש המלות, קשה מאד איך לא תהיו הכוונות של האריז"ל נחשבים פירוש המילות לתלמידי חכמים שלמדו אותן היטב, כאותם התלמידים של רבינו שהוא אמר להם לא לכוונם.

והנראה לע"ד בזה שיש הבדל בין כוונות פרטיות לכוונות כלליות.

ועיין בשער רוח הקודש, באמצע הספר (עמוד קמב-) יחוד כ"א, כמה שמות שיש לכוון בגוף להיות מרכבה לאותן השמות. ומבואר שם להדיא בד"ה ובבחי' העינים שלו, שיש לכוון אותם אפילו בתפילת שמונה עשרה. ואילו לענין הכוונות של הלובש תפילין כתב (שער הכוונות סוף דרוש ה) ז"ל שאסור להסיח דעתו מתפילין, ואפילו בהיות מתפלל, ובכל רגע צריך לחזור ולכון בהם, זולת בעת שאתה עוסק בתורה איזה זמן שיהיה, או בעת שאתה מתפלל תפילת י"ח ע"ש. הרי שאע"פ שגם הכוונות של תפילין לכאורה הם בבחי' כללי, עכ"ז הם לא כוונות עצמיים כמו הכוונות של המרכבה המובאים בשער רוח הקודש הנ"ל שעליהם כתב לכוונם אפילו בתפילת י"ח, וכן נמצאים בסידור שערי ציון, שידוע שרבינו היה מתפלל כל תפילותיו כבר בהיותו ילד (שבחי הר"ן אות י, ואותיג).

וע' בשבחי הר"ן אות ב' לענין שויתי ה' לנגדי תמיד.

ועיין מש"כ לעיל תורה ס:ו שאולי החילוק הזה הוא היישוב למה שרבינו כתב שהמצות צריכים להיות עם שכל, ואין זה סותר ענין של תמימות ופשיטות.

 

וכמו שרבינו גילה העשרה מזמורים, וצוה לכוון אל"ף למ"ד וכו', לכאורה כמו כן בענין תיקון חצות, שהרי עיקר הנוסח של תיקון חצות תיקן האריז"ל, וכמו שהוא בחר המזמורים, כמו כן חקק כוונות לכוון, והרי הכוונות הם לתכלית אותם המזמורים שבחר. ולכן נראה שיש לכוונם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ענין חנוכה הוא תיקון הכלל - שהשליט נצח ותיקן הוד

 ב"ה

קיצור הכוונות לרמח"ל – ענין חנוכה: הנה חנוכה הוא בסוד הנצח, וספירה זו היא השולטת, והוא ענף החכמה, ולכן נעשה הנס בשמן. והתיקון הוא בהוד. ור"ל לפי שבימי היונים גזרו על המילה, והיו רוצים בזה לעכב התפשטות הה' חסדים היוצאים מן היסוד, בכח הערלה הסותמת. וכשיש הערלה שמכסה על היסוד, אז הס"א לקוחת כח, כין אין כחה אלא מן הסיתומים, ומתאחזת בספירות לינק מהם, וכל אחיזתה אינה אלא בספירת הוד, בסוד: כל היום דוה. ונמצא שהיו רוצים לפגום הוד. וכשגברו בית חשמונאי, אזי נתבטל הקטרוג, ונתקן הפגם. ולכן התיקון הוא בהוד. כי הוא הנתקן על ידי מתתיה ובניו, כי היו ה', בסוד הה' חסדים היוצאים מן היסוד. שכשהם מתגברים, הס"א נחלשת ואינה יונקת. ועל כן אומרים על הניסים במודים, שהוא בהוד כידוע, עכ"ל.

עיין בליקוטי מוהר"ן תורה כט:י ז"ל והנה הכלל, שצריך לתקן תחלה תיקון הכללי, ועל ידי זה ממילא יתוקן הכל בפרט, ואף שתיקון הכללי הוא גבוה ומרומםם יותר מתיקון כל דבר בפרט, עם כל זה מחמת שתיקון כל דבר, תלוי בהמוח, דהיינו להמשיך לבנונית מן המוח בבחי' ונוזלים מן לבנון, ולרומם המוח אי אפשר כי אם על ידי תיקון הכללי, בבחי' כנשר יעיר קנו כנ"ל, ע"כ צריך לילך מתחלה אל המדריגה היותר עליונה מזה, דהיינו תיקון הכללי, כדי לתקן ולרומם המוח, ועל ידי זה נתקן הכל ממילא, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תיקון הכללי

ב"ה

רבינו גילה עשרה פרקי תהלים להגיד בשביל תיקון הכללי. ורבי נתן כותב בפירוש להגיד אותם כסדרן.

והנה הקפיטל הראשון, פרק טז, מתחלת:

מכתם לדוד.

וזה לשון רש"י:

מכתם לדוד. אמרו רבותינו לדוד שהי' מך ותם שהיתה מכתו תמה שנולד מהול ואין שיטת המקרא נופל על המדרש כאן, יש מזמור שנאמר בו לדוד מכתם, שם יש לפרש שיר זה לדוד שהי' מך ותם אבל כאן שנאמר מכתם לדוד אין לפרשו כן ואומר אני שהוא אחד מן שמות מיני נעימות הזמר וחלוק בנעימות השיר, ד''א מכתם לדוד לשון עטרה כמו כתם שמשמע דבר זה היה רגיל לומר דוד שמרני אל כי חסיתי בך והי' לו כעטרה שנא' (לעיל ה) כ' כצנה רצון תעטרנו (סא''א) : 

הרי מבואר שהפרק הזו ממש שייך לענין קדושת הברית, ש"מכתם" מראה שדוד המלך נולד מהול, והיה מכתו תם, היה שלם בבריתו.

ורש"י מביא לפרש ש"מכתם" הוא אחד מהי' נגינות, אכן בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה צב, מחשיב את המזמור הזה להנגינה של "ברכה" וגם בפרק נט - שהוא גם מהתיקון הכללי וגם נזכר שם "מכתם" - למנצח אל תשחת לדוד מכתם, שם בתורה צב מונה אותה להנגינה של "נצוח" - למנצח. 

ומבואר לפי הפירוש האחרון של רש"י, ש"מכתם" הוא הכתר, והוא המילה הראשונה של התיקון הכללי, כתר. כראוי וכיאות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ראש השנה הוא תיקון כללי!

ב"ה

הרמח"ל בקיצור הכוונות לראש השנה (עמוד קט - שעליה נכתבה הערה 5) כתב שראש השנה היא תיקון כללי (בספר לקוטי נ נח ציינתי לעוד הרבה מקומות שהרמחל השתמש בביטוי הזה). והרי עוד סיבה חשובה בהבנת הענין איך שכל ענין של רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן הוא ראש השנה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תן אתה (אפילו יראת שמים - היינו ועוד אנחנו צריכים לתבוע מהשם יתברך)! נ נח

ב"ה

תן אתה (ע' ע"ז דף ה: תן לנו אתה, הובא בפתיחה להשתפכות הנפש מלקוטי הלכות), והנה כבר כתבנו ש'אתה' בא"ת ב"ש שהוא תא"צ בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ואכן יש לדעת שאפילו הנתינה, אולי בסוד רבי נחמן נתן (חיי מוהר"ן קפה, קצו), מגיע לחשבון נ נח נחמ נחמן מאומן, כי אתה מרמז על א"ת ב"ש, וה' מורה על אלו הזוג אותיות שהם רחוקים זה מזה חמש, דהינו ט"ן, ולכן בנ נח נחמ נחמן מאומן מחליפים נ' אחת עם ט' והרי הגמטריא ת"ן. הרי תן אתה.

והנה עוד יש לראות גודל הענין שהיה להם וגם לנו לומר "תן אתה" דהנה רבינו גילה שמשה רבינו בכל איבר ואיבר מהרמ"ח איברים שלנו (לקוטי מוהר”ן תנינא תורה כו), ונ נח זה בחי' משה רבינו, ועוד נ נח זה עשרה מיני נגינה בחי' התיקון הכללי כידוע, ומבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה כט) שהתיקון הכללי מטהר את השס"ה גידין. הרי ש"נ נח נחמ נחמן מאומן" ששרוי ברמ"ח אברים מטהר השס"ה גידין, נ נח נחמ נחמן מאומן שס"ה בגמטריא תן אתה!

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת השבוע - צו - מנחת סלת - ועוד הוספתי חידושים ת"ל

ב"ה

מנחה, זה אותיות נחמן, כי ה' כפול עשר (כי כולם בחכמה עשית, חכמה בחינת י') זה ן. וכן תפילת מנחה, נגד יצחק, שם הסתר של רבינו, ובחי' ראש השנה. וכן עיקר ענין של קרבן מנחה, בחי' תפילת העני, שהוא ממש ענין של רבינו, וכמו שמאריך בזה מוהרנ"ת מאד.

והמנחה בא סלת, עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, כי נ נח, זה בחי' סלת של נחמן, כי השם נחמן שייך להרבה אנשים ומהם גם צדיקים גדולים, ונחמן בגמטריא קמח, אבל הסלת (קמח נקי ומנוקה), זה רק רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן.

וכן נחמן בגמטריא פסח, והמנחה לא תאפה חמץ. חוץ משבועות, לאחר שסופרים שבע שבועות, בחי' שבע כפול שבע, וכולם בחכמה כנ"ל, הרי 490, ונכנסים להכולל של שבועות הרי 491, כמנין נ נח נחמ נחמן מאומן.

ולוקחים מהמנחה קומץ, קומץ עם הארבע אותיות בגמטריא ר"מ, והוא כמנין הראשי תיבות של נ נח נחמ נחמן מאומן - קמיצה...

וביום המשח הכהן, וכן כהן גדול בכל יום מביאים מנחה: פרשת צו (ויקרא ו:יד) על מחבת בשמן תעשה מרבכת תביאנה תפיני מנחה פתים תקריב ריח ניחח לה'. והנה ידוע שמחב"ת רמז למתן תורה שהיה בשנת ב' אלפים תמ"ח. בשמן, בחי' דעת, ראשי תיבות מנחמן בן שמחה. הס"ת של על מחבת בשמן תעשה, בגמטריא תהלים, ואותיות היסוד של על מחבת בשמן תעשה מרבכת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ואותיות היסוד של 'תביאנה תפיני מנחה' – נ נח! 'מרבכת' בגמטריא תיקון הכללי ע"ה. 'תביאנה' ראשי תיבות: תיקון הכללי נחמן ישראל בער אודסר. 'תפיני' מילה מרכבת תפי-ני, תפי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ני ע"ה – אני. 'פתים' ע"ה בגמטריא מנ נח נחמ נחמן מאומן.

נ נח נחמ נחמן מאומן