טעם המן ככל חפץ

 ב"ה

פרשת בהעלותך

יא:ה זָכַ֨רְנוּ֙ אֶת-הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר-נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת-הֶֽחָצִ֥יר וְאֶת-הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת-הַשּׁוּמִֽים.

זכרנו את, בגמטריא רב נחמן מברסלב. הדגה אשר נאכל, עם הי"א אותיות, בגמטריא נון נון חית. ואת האבטחים, בגמטריא נחמן מברסלב. , ועם הי' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ואת בגמטריא רבנו נחמן ע"ה. השומים ע"ה בגמטריא ברסלב נ נח.

הראשי תיבות של: זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת החציר ואת, בגמטריא נ נח.

הסופי תיבות של: במצרים חנם את, ושל: חנם את הקשאים, ושל: הקשאים ואת האבטחים, ושל: הבצלים ואת השומים, עם הג' אותיות, בגמטריא נחמן מברסלב ע"ה.

פרש"י ז"ל אמר רבי שמעון מפני מה המן משתנה לכל דבר חוץ מאלו, מפני שהם קשים למיניקות וכו' ע"ש. והנה היום אדם שאסור לאכול סוכר יכול לאכול כל מיני החלפות של סוכר, כמו פרוקטוס וכדומה. אכן משמע מכאן שעל פי החכמה הקדומה, אי אפשר לחלק ככה, וצ"ע, וזה כתבתי לאמיתת הענין, כי יכולים ליישב בכמה דרכים, כי י"ל שכאשר המן היה נותן טעם של איזה אוכל, היה ממש בדיוק כאותו אוכל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן

 ב"ה

לימוד תורה כראוי וכהוגן להאיר אור השם לתכליתו, הוא בחינת הליכה כמבואר בתורה א' של ליקוטי מוהר"ן אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם. 

וידוע מהמדעים שכל מה שחפץ ממהר ומתקרב למהירות של הליכת אור speed of light, החפץ מתגדל ומתגדל.

ולכן כאשר האדם לומד תורה, שהוא אור השם, וכל מה שהוא לומד כראוי בודאי הוא נוסע במהירות עצום. אכן בשאר האדם הוא כל המציאות, אין לו איפה לנסוע אלא לעצמו, וכל איבר וגיד בגופו יאיר יותר באור השם. והמותרות שבגופו לא שייכים כלל להליכה זו. אבל האוכל שבגופו, שהוא בתהליך להיות חלק מגופו, הרי הוא שייך להליכה ונסיעה זו. וכיון שהאוכל עדיין לא נכלל לגמרי בגופו, בבחינת אדם, הרי יתגדל ויתגדל, עד שיהיה אי אפשר להמשיך. ולכן לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן, שהמן היה נבלע באיברים מיד. 

וי"ל בזה מה שחז"ל גילו שרוב ת"ח סובלים מהמעים.

[ועיין בספר המידות, ערך חדושין דאוריתא אות יא: צריך אדם לשמור מלומר דברי תורה בעת ובמקום שאינם נשמעים, ואפילו בעת ובמקום שנשמעים, צריך לשקול אותם כמה יאמר, שלא יהיה בבחינת (משלי כט:יא) כל רוחו יוציא כסיל. כי על ידי זה מביא חולאת שקורין 'גישוויליכץ' - swelling, bloating, כי החולאת הזאת בא על ידי התגברות המים שבדם, וזה (איוב כח:כה) לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה, ע"כ (ובענין השמירה הזו, ע"ע ערך לימוד ח"ב אות ח ואות י', ובליקוטי מוהר"ן תורה קלד, ותורה ס). ויתכן שבכח הרוח במשקל יכול להביא כל צלמו ודמותו במהירות של האור, אבל כיון שהוציא רוחו, שוב אינו יכול להתמודד, ויתגבר המים בהגדלה כנ"ל]

שוב ראיתי שכבר כתבתי עיקר הרעיון כאן באנגלית לפני כשבע שנים NaNach: לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן – The Torah was not given – except to those that ate the manna (naanaach.blogspot.com)

נ נח נחמ נחמן מאומן

מאמר פתוח נאמן פשוט

ב"ה

לקוטי מוהרן תורה נו רבינו כותב שעל ידי נתינת התורה נפתח המאמר ונתגלה הדעת. ושני קטעים אחר כך כותב שתכף שיצאו ממצרים נתגלה הדעת. ואולי יש לפרש שהחילוק הוא שרק במתן תורה נתפשט נאמנותו. הגם ש"מן" מורה גם על התפשטות הנאמנות, אולי הא גופא החילוק שמתחילה לא היה להם מן ממש אלא טעם מן כמו שרבינו מפרש בחי' הדעת של מחלוקת לשם שמים, ויש לומר שזה גופא הגם שהוא דעת גבוה מכל מקום חסר בהתפשטות הנאמנות כי הלוא ורעם גבורותיו מי יתבונן, כמבואר שם שהן אלה קצות דרכיו יתברך שלא מבינים בהם, הרי שחסר בהם עדיין התפשטות הנאמנות, וכמבואר במקום אחר בלקוטי מוהרן בענין התגלות ההשגחה כאשר יתגלה ענין צדיק ורע לו וכו'.

ולפי זה צריכים לומר שכבר בחמשה עשר באיר כאשר התחיל המן לירד, כבר היה מתחיל מעין התפשטות הנאמנות שבאמת התחיל רק במתן תורה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לפעמים רק דבר אחד מעכב - ואז פתאום זוכים להכל

ב"ה

במעשה הלחם הסודי, הוא זכה לשני דברים לאכול בחינת המן, ואז הוא זכה להתגלות נוראה מאד, שלכאורה היה הרבה הרבה יותר חשובה מסתם אכילת המן, הגם שאכילת המן היה גם כן חשוב, אבל לא בכלל ברמה לההתגלות שהוא זכה אחר כך. ולפי זה נמצא למוד, שהצדיק הזה היה כבר ראוי לההתגלות הזה לפני כן - ובסתמא לא בא על מדרגה כזו בבת אחת, ועל כרחך לאט לאט הוא זכה למדריגות עצומות, ולא ראה ההתגלות עליהם כמו שהיה באמת ראוי, עד שהוא זכה לנהר דינור ואכילת המן, ואז פתאום הוא זכה לההתגלות שהיה כבר ראוי לו.

נ נח נחמ נחמן מאומן