הזכרת שמות מלאכים

 ב"ה

מענין קירוב המגיד להבעש"ט כידוע, שהמגיד פירש הקטע בעץ חיים על נכון, אבל הבעש"ט אמר שלא כוון לאמיתו, וכך היה כמה פעמים, עד שהמגיד אמר להבעש"ט זה כפי מיטב יכולתי והבנתי, יאמר נא מר הפשט הנכון, והבעש"ט אמר לו עמוד על רגליך, והתחיל לקרוא את הקטע, ובאו כל המלאכים המדוברים בהקטע וכו' [וצע"ק כי האריז"ל אמר שאין להוציא השמות בפה בלי טהרת אפר הפרה, ואפילו אם הוא נטהר מה טענתו על המגיד. וי"ל שכל זה היה אפילו בלי שהזכיר ממש את שמותם], ואח"כ הבעש"ט אמר להמגיד, לא אמרתי שהפירוש שלך לא היה אמת, רק שהיה חסר הכוונה האמיתי, שכאשר לומדים צריכים לזכות להאיר ממש את הלימוד. ואולי זה פי' כל רב בבבל וכל רבי בא"י שפי' הבעש"ט במכתב שהיו"ד הוא נביעו מהאין סוף ברוך הוא, ועל זה קאמר דוד (תהלים ו) וסלחת לעוני כי ר"ב הוא, חסר היו"ד, ודו"ק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

השמיטות והיובל שטעו בהם המקובלים והחכמים בעיניהם עד היום

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ןתכד (יח). בענין השמטות שיש ספרי מקבלים שסוברים ענין זה כמבאר בספרים, אמר רבנו ז"ל שאינו כן וכו'. וגם דעת האר"י ז"ל אינו מסכים כלל לענין השמטות וכו', עכ"ל. ועיין בהשמטות כאן ז"ל ועין בספר שבחי האר"י ז"ל הגדול המחבר לספר לקוטי הש"ס, וזה לשונו שם בדף לא. לאפוקי מהסוברים שיש שמטות ומקדם היה שמיטת החסד ועכשו הוא שמיטת הפחד, כל זה אינו אמת. ושמע מרבו, והוא הביא מדעתו סברת השמטות, והאמת אינו כך, וכו' כנ"ל, עכ"ל.

ועיקר הענין נמצא בשער מאמרי רשב"י בביאור האדרא רבא קדישא דף קלה, עיין שם באריכות:

ז"ל את שבתותי תשמורו ואמר ושמרו בני ישראל (דף ל"ז ע"א) את השבת לעשות את השבת הרי כי בכל פסוק תמצא מוזכרים שתי שבתות ביחד ובכלל הדבר הוא להודיעך ענין טעות אחד נפל בפי קצת המקובלים כמו ספר קנה וספר בעל התמונה האומרי' כי שבע שמיטות יהיו בעולם וכל שבעה אלף שנה הם שמיטה אחת וכבר עברה שמיטה ראשונה ואנחנו עתה בשמיטה הב' הרומזת אל ספירת הגבורה וכיוצא בזה האריכו בדברים אשר לא כן ועתה אודיעך כי אין להאמין בדברים האלו וסיבת מי שהביאם לידי טעות הזה יתבאר בדברינו אלה. דע כי כאשר האציל המאציל העליון את העשר ספירות דאצילות הנה בתחילה האציל את השלש ראשונות אשר כבר ידעת כי אז הוא סוד שבת העליון. אבל כאשר האצילם לא היו בתיקון גמור כפי הצורך ולכן לא עלה בחשבון ומספר יום השבת הזה הנז' ואח"ך בשבוע השנית שהם שבעה ימים אחרים האציל שבעה מלכי' הנרמזים בפסוק ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וביום השבת שבסוף השבוע הזאת נאצל המלך השמיני הנקר' הדר ושם אשתו מהיטבאל כו' ולסיבת אשר שלשה הראשונות לא היו מתוקנות לכן אלו השבעה מלכים לא יכלו לסבול אור המאציל ולכן היו כולם בחינת דינין ומתו ונתבטלו האמנם כשיצא המלך השמיני הנקרא הדר יצא יותר מתוקן מכולם כמבואר אצלנו והמלך הזה הוא בסוד היסוד הנקר' הדר כמבואר בלשון האדרא בדקמ"ב ע"א ובג"ד ובכולהו כתרים כו'. ואתבסמו תיקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד הה"ד ואלה המלכים כו' ויציאת המלך הזה היה ביום שבת השני ואח"ך נתקנו השלש הראשונות הנז"ל כנז' באדרא. ואז יצאו בשבוע השלישית שבעה ספירות תחתונות. אשר הם נקראים אצלנו בשם חסד גבורה ת"ת כו' עד ספירת המלכו' ואז ביום השבת השלישי יצתה (ד"ש ע"ג) המלכות ונמצא כי המלך השמיני שהוא נקרא הדר העליון והוא ממש יסוד נאצל בשבת שניה והוא קדם אל החסד אשר נקרא עתה אצלנו בשם ספירת החסד. ואח"כ ביום שבת השלישית נאצלה המלכות. וכבר אמרנו לעיל כי השבת העליון מכולם אשר בו נאצלו שלשה הראשונות בלי תיקון לא עלה בחשבון ונמצאו שתי שבתות אחד שבו נאצל הד"ר העליון ואחד שבו נאצלה מלכות האחרונה משבעה ספירות שנאצלו אחרי הדר העליון ואלו הם סוד שתי שבתות הנז"ל בפ' את שבתותי תשמורו ובפסוק ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת ובזה תבין טעות המקובלים הנז' כי הם קבלו מרבותם הקדמונים ז"ל כי השבעה ספירות האלו שאנו קוראים אותם חסד וגבורה ת"ת נצח הוד יסוד מלכות אשר הם סוד שבעה אלפי שני דהוי עלמא הנה הם נאצלו אחר השבעה מלכים הראשונים הנקראים מלכי אדום ומזה טעו לומר דאם כן נמצא כי גם בז' מלכים הראשונים הנקרחים מלכי אדום היה בהם המשך שבעה אלפים שנה אחרים כמו שהיו באלו השבעה ספירות האחרות ונמצא כי כבר אנו עתה בשמיטה שניה ומזה הוסיפו עוד לטעות ולו' שכיון שיש שתי שמיטות אם כן כך יתגלגל העולם עד תשלום שבע שמיטות ואין הדבר כן. אמנם השבעה מלכים דאדום לא נמשכו רק יום שבת אחד בלבד. (ע"ב) ותכף בשבוע השנית נאצלו שבעה ספירות האחרות כנז' שהיו מתוקנות וכנגד אלו השבעה ספירות ימשך העולם שבעה אלפים שנה ואין עוד כי השבעה מלכים ראשונים אין כנגדם בחינת עולם בפני עצמו כי לא היו מתוקנים והראיה לזה כי הנה הן עצמם חזרו אח"ך ונתקנו ע"י אלו השבעה ספירות אחרות ונתבסמו כמ"ש בדף קל"ב ע"ב וז"ל וכד אתא האי דיוקנא אתגלפו כולהו ואתחזרו לקיומא אחרא מנהון אתבסמו כו'. ונמצא כי לבחינת שתי שבתות הנז' שבהם נאצלו הדר ומלכות כנז' טעו המקובלים לכנותם ולקרותם בשם שתי שמיטות ולא כן הוא ודי בזה, עכ"ל.

עיין אגרות פתחי חכמה ודעת לרמח"ל סי' כג (שערי רמח"ל עמ' שפ) ז"ל ועכשיו יבין עליית הגוף – איך הוא עתיד להתעלות מעילוי לעילוי. הנה כל סדר שנסדר אחר הצמצום הכל נדרש בסוד ע"ס, ולכן נאמר שקיום כל דבר הוא ע"י ע"ס. כי אין שום דבר נמדד אלא במדה זאת. וע"כ גם מצבי האדם בזמניו נדרשים כן בע"ס, והוא מה שהזכיר בעל ברית מנוחה העליות עד אלף העשירי, וחתם בו. ומכאן יראה אגב אמיתת הרח"ו זללה"ה שגמר לטעות סברת התחדשות העולם בז' שמיטות, כי הרי ספר הנ"ל הוא ספר נכבד ויקר מאד, ונאמן בכל דבריו, מפרש סוף העילוי עד אלף העשירי, כמבואר שם בהקדמתו, ע"ש.

עיין שרשי המצוות לרמח"ל, כלל ל"ב ז"ל עוד מתיקוני השנה, שלא לעורר דין כלל על כן שמטת כספים, והעיקר כי המלכות נקשרת בגבורה ומשם כל החשך, על כן בשנה שבסודה, צריך לעשות הפך זה ולהגביר הרחמים תגבורת גדול ואז נתקנת תיקון עצום. ועוד מגיע הענין לתיקון השמיטה הכללית, שהיא שמטת הגבורה כמבואר במקומו, עכ"ל, ובהערות שם כבר ציין לדברי הרמח"ל באגרת הנ"ל והניח בצע"ג. וע"ש כלל מ"ח עמ' קיב ז"ל ונמצאו שכל מה שנמצא בהנהגה מעניני הקליפות ושליטותיהם, שרש כלו בספירות, הוא התלהטות המלכות הקדושה בדינים החזקים בסוד השמטה כמבואר במ"א, ע"כ.

עיין הקדמה שלישית לספר עמק המלך פ"ה ז"ל לאפוקי מהסוברים שיש שמיטות (ספר התמונה תמונה שלישית. וכן עיין בהקדמת הקנה עמ' ה'-), שקודם היו שמיטות החסד ועתה שמיטות הפחד, כל זה אינו אמת, ושמעו מרבם שברא הקב"ה עולמות קודם לזה העולם והחריבן, והוסיפו הם מדעתם סברת השמיטות, והאמת אינו כך, עכ"ל. וכן שם בשער ו' – עולם התוהו, פרק מו, ז"ל ולקצת מקובלים נפל טעות, שכתבו שלפני העולם הזה היה עולם אחד, והיה סוד שמיטת החסד, ועתה זה העולם השני הוא שמיטת הפחד, וכן יחדש הא-ל יתעלה עולמות עד שיכלו שבע שמיטות. והם טעו מחמת ששמעו מרבם שהיה עולם אחר קודם לזה העולם, ולא חששו לשאול לרבם מה היה טבעו של אותו עולם, למה החריבו וחזר ובנאו פעם שנית, אלא תכף אמרו מדעתם שהקב"ה יחדש שבע פעמים עולמות, והועלם שעבר היה סוד שמיטת החסד, וכעת אנו עומדים בזה העולם שהוא סוד שמיטת הפחד. ולא כן דברי מורנו ורבנו האר"י זלה"ה, שאמר שמתחילה בנה הקב"ה עולם אחד ומלכו בו שבעה מלכים שהם: הדעת, חג"ת, והנצח וההוד ביחד וכו', עכ"ל.

המגלה עמקות מביא בכמה מקומות ששמיטה זו שאנחנו בו הוא מפחד יצחק.

ספר הדע"ה של הלשם (ח"ב דרוש ג' נעף ז' דף כה:) ודע כי כל מה שאמרנו כאן מענין סוף כל התיקונים שהוא עד אלף העשירי, כי משם ולמעלה הוא בעולמות דא"ס כנזכר, הנה אין זה סתירה כלל (-היינו לאפוקי מהרמח"ל שכתב שהוא ראיה מוכרחת, השם יסלח לי שהבאתיו) לענין השמיטות הנמצא בדברי הראשונים ספר התמונה והקנה והרמב"ן והמערכת והרקאנטי והציוני ורבינו בחיי והרדב"ז וכן הרמ"ק ז"ל בפרדס בשער הנתיבות פ"ב ובשער פרטי השמות פ"ג האמינן ג"כ בזה, אמנם בספר שיעור קומה מיאן בזה הרבה וכן בדברי הרח"ו ז"ל בלק"ת פ' קדושים, אך הגר"א ז"ל לא דחה דברי הראשונים כלל ועשה סמוכות לדבריהם, ואמר בתיקונים תיקון ל"ו זה לשונו: מכאן משמע כדברי הראשונים דשבע שמיטות ואנן בשניה, עכ"ל (הגר"א). וכן נמצא ג"כ בדברי רבינו עזרא רבו של הרמב"ן בביאורו לשיר השירים המיוחס להרמב"ן, והוא לרבינו עזרא כנודע, ע"ש בתרי"ג מצות במצות יובל. והנה ראיתי בספר אחד שסתר את כל דברי הראשונים מספר ברית מנוחה במה שחתם את כל העליות רק באלף העשירי וכנ"ל.               אך באמת אין סתירה מדברי הברית מנוחה כלל ולא קשה כלל, כי אלו הג' אלפים שהם ח' ט' י' הנה הם מהג"ר, והם בסוד מוחין וכו' וכו' והברית מנוחה מדבר מהז"ת והמוחין שהוא הקטנות וגדול דכל שמיטה ושמיטה וכו' וכו', עד כאן דברי הלשם. וכעין זה רצה אחד בדורנו ליישב, נדפסו בדבריו בהקדמה לספר ברית מנוחה הוצאה חדשה מהדורא מקוצרת, שהסדר של ברית מנוחה איירי בסדר תיקון המבואר ברש"ש (נהר שלום דף יג סע"א) פרצוף הימים שהוא בדרך עשיריות דהיינו משנה לשנה עד עשר שנים, וכן מעשר לעשר עד מאה, וממאה למאה עד אלף, ולכן אחר שית אלפי שנין ממשיך ועולה עד עשרת אלפים. אך המהלך שכתבו הראשונים שיהיו עליות משמיטה לשמיטה עד יובל, איירי בסדר תיקון פרצוף הזמנים שהוא בדרך של שמיטות ויובלות כמבואר, ע"כ.

ופליאה גדולה שתירוצים כל כך פשוטים לא ידעו הרמח"ל ורבינו הקדוש, לדעתם המשובשת.

ואולי הדרך הנכון ליישב מקום הטעות, שיתכן שענין השמיטות והיובל הוא שייך דייקא לנשמות, כי כן חירות הנפש תלוי בשבע ובשמיטה, ולכן יתכן שאותם הצדיקים ידעו בנפשם השמיטות שהיו עוברים על נשמתם, וטעו לחשוב שהוא ענין כללי בהנהגת כל העולם.

ועוד עיין בספר תורה אור למהר"ם פאפריש בכמה מקומות, ובעיקר בפרשת משפטים כא:ו, שהביא דברי האריז"ל שביטל סברת השמטות והיובלות, ואחר כך (בדילוג) כותב ז"ל אבל אני מאמין בענין השמטות, כי לא לחנם נכתב כל סדר קבלתם שכמעט הכל סובב על יסוד הזה, וכן הקדוש קנה, וה"ר משה ליאון בעל לבנת ספיר, ור' יצחק בעל ספר מאירת עינים, והרמב"ן, כלם הסכימו ע"ז, ואם היה רבינו יצחק לוריא ז"ל בחיים, הייתי שואלו ילמדנו רבינו מאמר ן' אלף דרין דזמין קב"ה לאתבא רוחיה ליה הנאמר באדרא (אדרא רבה קלו.), שהוא על היובל הגדול, כל כל דור נ' שנה, ונ' אלף דור הם מ"ט שמטות, ודבר צוה לאלף דור כתיב. וכו' וכו' וכו' ואיני רואה מקום הזק לאמונת התורה באמונת השמטו, כי מה לי שאני מאמין שיתחדש היום ה' אלפים שנה ות"כ, או אם נתחדש היום י"א אלפים שנה, שהרי סוף סוף יצא מיש לאין וסוף יחזור הכל אל האין הראשון שיצא ממנו, ודי בזה עתה, עכ"ל.

רק על ידי הבעל שם טוב נתקן אמונת צדיקים. וכבר הארכתי במקומו בענין שהלכה כיחיד, כמו הצדיק האמת, רק מסיבת הגלות והתעלמות הצדיק האמת צריכים ללכת אחר הרבים.

ולמעשה לא רק האריז"ל, אלא גם הרמח"ל, רבינו הקדוש אמרו שזה טעות. והלכתא כרב נחמן והלכתא כרב נחמן והלכתא כנחמני. 

נדפס בתחלה 2/26/23 ועכשיו עם תוספות חשובות

נ נח נחמ נחמן מאומן

נשמת האריז"ל ונשמת רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

קמא. בהשמטות: כמדמה שאמר אז, שהוא זכה מה שלא זכו תנאים ואמוראים, ודבר אחד גלה וכו' עכ"ל.

עיין לקמן אות קפט מההשמטות בענין גבוה יותר מרבי שמעון.

עיין בספר עמק המלך, הקדמה שלישית פ"ב ד"ה ונחזור לעניינינו, שהאריז"ל העיד על עצמו ז"ל מוסרים לי רזי וגנזי התורה אשר לא נשמעו ולא נודעו אף בזמן התנאים ע"ה, ע"כ. ושם פ"ו ד"ה וכל הדברים הביא ממרן ר' יוסף קארו שהעיד על האריז"ל ז"ל אין זה כי אם נשמה אחת מהנביאים הראשונים, שאפילו תנא אחד לא היה יכול לומר שאמר הוא, ע"כ.

ועיין בספר ויקהל משה, שנשמת האריז"ל יותר גבוה מנשמת רבי עקיבא.

ועם כל זה יש להעיר שהאבודרהם קבע סדר לקיצוץ הצפרנים, ובספר ליקוטי ש"ס האריך לבאר ענין הסדר עיין שם. אכן בספר פרי עץ חיים כתב ז"ל ך- לא היה חושש לזה מורי זלה"ה, ע"כ. ובספר שער הכוונות כז"ל והיה קוצצן כסדרן ולא היה חוש ולא מקפיד אל אותו הסדר הנז' בספר אבודרהם בענין קציצת הצפרנים, ע"כ. וראיתי שמביאים שהיה לועג על זה. ופעם ראיתי שאמר שבדורות האלו כבר אין נפקא מינה. ודו"ק. ולפי מה שהבנתי בדורות הקדמונים אפילו איש פשוט היה צריך להקפיד על זה. ואילו בדור האריז"ל, אפילו האריז"ל לא היה צריך להקפיד על זה, ודו"ק. ויוצא מזה שכאשר אנחנו אומרים שנשמת האריז"ל היתה יותר גבוה וכו', אינה אלא בענין השורש, ודוק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

להרגיש הירידות של הצדיק

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן 

תורה סו

סו:א אך כמה בחי' יש בתלמידים, ומי שמקושר מאוד בהצדיק כמו ענפים באילן ממש, דהיינו שהוא מרגיש בעצמו כל עליות וירידות שיש להצדיק, אע"פ שאינו אצל הצדיק, כי ראוי לו להתלמיד להרגיש בעצמו כל עליות וירידות של הצדיק, אם הוא מקושר באמת כראוי, כמו ענפים באילן, כי הענפים מרגישים כל העליות וירידות שיש להאילן וכו' עיין שם (וכעין זה בתורה כב:ו שהחכם האמת, שהוא בחינת הנשמה להעם שהם למטה ממנו, הוא בחינת עצם, והעם הם נגדול בחינת בשר, וכשהם בבחינת בשר, כמו בשר הגוף בעצם האדם, הם שומעים הקול אנחה, הינו קולו של החכם, ושוברת גופה וכו' ע"ש).

כתיב (כי תשא לג:ו) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, והקשו המפרשים שהלוא כבר נאמר לעיל מיניה (פסוק ד) ולא שתו איש עדיו עליו. וראיתי מובא מהמלבי"ם לפרש כך – כבר באר האר"י ז"ל הטעם שאמרו בני הנביאים לאלישע, 'הידעת כי היום ה' ולקח את אדוניך מעל ראשך, ויאמר גם אני ידעתי, החשו' (מלכים ב:ב:ג). למה חשבו בני הנביאים שאלישע לא יודע. כי כמו שבהאסף רוח החיים מן הגוף, ירגישו תחלה האיברים הרחוקים מן הלב, והאיברים הקרובים אל הלב עוד כחם אתם ולא ירגישו עד הרגע האחרון. כך גם האסף אור האלקי מן האיש הישראלי, ירגישו ההמונים שהם במדרגת האיברים הרחוקים מן הלב תחלה, ורק באחרונה ירגישו האצילים והנביאים. ועל כן בעת שאמר ה' למשה 'כי לא אעלה בקרבך' שמאז נסתלקה שכינה מן העם, הרגישו 'העם' שהם ההמון, תחלה, ולא איש עדיו עליו. אבל 'בני ישראל' שהם הגדולים והנביאים, לא הרגישו עדין הסתלקות האור והאלקות מנפשם, ולכן התנצלו את עדים באחרונה, ע"כ. וקצת קשה על פירוש המלבי"ם שהולך אם ההוה אמינא, כי למעשה אלישע כן הרגיש, וכן מבואר כאן בתורה סו שהתלמיד הקרוב ביותר ירגיש כל הירידות וכו'. וי"ל שבענין העדי לא מדובר בקשר להרב, ואדרבה אצל משה רבינו לא נסתלק האור כידוע בכוונות של ישמח משה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

גבוה למעלה מהתנאים ואמוראים

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

קמא. בהשמטות: כמדמה שאמר אז, שהוא זכה מה שלא זכו תנאים ואמוראים, ודבר אחד גלה וכו' עכ"ל.

עיין לקמן אות קפט מההשמטות בענין גבוה יותר מרבי שמעון.

עיין בספר עמק המלך, הקדמה שלישית פ"ב ד"ה ונחזור לעניינינו, שהאריז"ל העיד על עצמו ז"ל מוסרים לי רזי וגנזי התורה אשר לא נשמעו ולא נודעו אף בזמן התנאים ע"ה, ע"כ. ושם פ"ו ד"ה וכל הדברים הביא ממרן ר' יוסף קארו שהעיד על האריז"ל ז"ל אין זה כי אם נשמה אחת מהנביאים הראשונים, שאפילו תנא אחד לא היה יכול לומר שאמר הוא, ע"כ.

ועיין בספר ויקהל משה, שנשמת האריז"ל יותר גבוה מנשמת רבי עקיבא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אליהו הנביא זכור לטוב

 ב"ה

אליהו. בא"ת ב"ש תכמצ"ף גי' עשר פעמים ס"ג (ריש ספר תורת נתן לר' נתן שפירא תלמיד האריז"ל). גמטריא נון נון חית. וכן א-ליהו, ל' פעמים יה"ו בגמטריא נון נון חית.

האריז"ל גילה שאליהו קיבל נשמות נדב ואביהו. אליה"ו נד"ב בגמטריא נ נח. אביה"ו בחי' כפול משולש.

בספר שיח שרפי קודש ג-תקסד כז"ל כשדבר פעם רבי מרדכי סוקולובער עם רבי אברהם מגדל מעלת הזוכה לדרגת גילוי אליהו הנביא זכור לטוב, רמז לו רבי אברהם בדבריו שיש בעולם דברים גדולים מזה, ע"כ.

עיין בריש הקדמה השלישית לספר עמק המלך ז"ל וכל זה השיג האר"י על ידי חסידותו וכו' עד שבא אליהו ז"ל ונתגלה אליו תמיד, ולמד עמו, והוא הביאו לידי רוח הקודש וכו' וכו'. ואין מדריגת המגיד כמדריגת אליהו ז"ל, אפילו כשיעור חלק אחד, מן אלף חלקים, כולי האי, ואולי ישיג דבר מה, כי מדריגת המגיד הוא ניצוץ אחד מנשמתו שהיה כבר בעולם, ויכול הוא להשביע אותו וכו' וכו'אבל מדריגת אליהו ז"ל הוא מתגלה עם השכינה, ואינו נפרד זה מזה, והחכם יבין מעצמו שאין למעלה מזאת המדריגה שום דבר וכו' ע"ש. ולכאורה זה סותר הנ"ל, אם לא נחלק שבשש"ק מדבר על סתם גילוי בעלמא, ואילו העמק המלך מדבר על גילוי תמידית שבא ללמדו.

ועוד י"ל שכוון לגילוי מרבינו הקדוש שעולה על הכל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בכיה כמין שערות הזקן הראש והטלית

 ב"ה 

שיחות הר"ן

קעב. הזהר מאד לכבד הטלית הזה, כי כמו מספר שערות שיש בהטלית כל כך דמעות שפכתי עד שידעתי מהו טלית, ע"כ. יש בזה רמז גם להשגת נ נח נחמ נחמן מאומן, כי מספר שערות, זה בחי' של מספר הגמטריא, מספר הבחינות שבונים ומקימים איזה דבר. וטלית הוא בחי' כסות, וכמו שכתוב בתורה כי היא כסותה, ומובא בשם הגר"א ש'כסותה', הכסות של הנשמה, זה הסוד של תיקון הברית (ובספר אדיר במרום עמ' עד כז"ל בסוד לבושי הנשמות שלהן שהוא היסוד ע"כ), והרי כסותה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכסותה ענינה דבור, כמפורש בספר חרדים (דף עב. מובא בחק לישראל פרשת שמות יום ד'), וא"ש. וכן רבי נתן בלקוטי הלכות מרבה להראות איך שהציצית יש להם הכח של השיר פשוט כפול משולש מרובע.

 

בספר עמק המלך, הקדמה שלישית פ"ד כתב על האריז"ל ז"ל והיה מספר לתלמידיו כי על כל סוד וסוד שגילו לו מן השמים, היה בוכה דמעות כמספר שער זקנו, וכן כשרוצה לגלות סוד אחד לתלמידיו, אינם רוצים ליתן לו רשות, עד שהוא מתפלל תפילות אין מספר, ובוכה דמעות הרבה כשערות ראשו, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הלילה ה' אב - הילולה של האריז"ל

 ב"ה

אריז"ל. רבי יצחק לוריא זלה"ה. נולד בשנת רצ"ד לאלף הששי (עמק המלך הקדמה ג:ב). רצ"ד בגמטריא ברסלב –נחמן בן פיגא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

חג הפתק - כ"ג תמוז

 

כ"ג תמוז

 

א. הסבא קיבל הפתק בכג תמוז. וע' ביומא (ד:) שהגמ' שואלת לפי ר' יוסי הגלילי שהענן כיסה את ההר שבעה ימים היינו שכיסה את משה רבינו. א"כ הרי מ"ז ימים היה בהר, וכלים בכ"ג תמוז ולא בי"ז. ומתרץ שהז' ימים נכללים בהמ'. וע"ש ענין הז' ימים, ימי הכנה.

 

ורואים שהיה הוה אמינא שירידת משה רבינו מההר עם הלוחות היה בכ"ג תמוז.

 

וראוי להתבונן, שנפילת הסבא לי"ז תמוז ואכילתו קשור מאוד לשבירת הלוחות שהיה בו ביום, והאותיות פורחות באויר. ואחר שבעה ימים קיבל פתק שהוא ספר שלם מרבינו הקדוש.

 

ועוד ראוי להתבונן, דידוע שסבא היה חסיד קרלין, והאדמו"ר השני של קרלין, ר' שלמה, היה עומד בתפלה בי"ז תמוז כאשר הקוזקים יש"ו ירו בו, וששה ימים הוא שכב חולה עד שנפטר בכ"ב תמוז. ובעולם החסידי אומרים שהוא היה בחי' משיח בן יוסף וכו'. וסבא בטח ידע טוב מהמעשה הזה, וסבא נתקע בי"ז בתמוז, וסבא הדגיש שהוא שכב ששה ימים כמו מת [אבל קבלת הפתק היה בערב וכבר היה כ"ג בתמוז].

(והנה ב1881 כשבע שנים לפני לידת סבא, קרלין הכתירו את ר' ישראל הינוקא מסטולין להיות הרבי, האבא שלו נפטר צעיר והשאיר אותו כבן 4, וחיכו להכתיר אותו עד הבר מצוה, והוא נפטר בראש השנה תרפ"ב – כעשרה חודשים לפני שסבא קיבל את הפתק!).

 

כ"ג תמוז יום הילולא של הרמ"ק. והרמ"ק מסר להם שזה שיראה עמודא דנורא בהסתלקותו הוא הממשיך. נמצא שאור האריז"ל התחיל לנהל את העולם בכ"ג תמוז. ועיין בהקדמה לספר עמק המלך שתורתו של הרמ"ק בחי' עולם התוהו, ואילו תורת האריז"ל בחי' עולם התיקון. וכמו כן יש לראות ההבדל בעת שהפתק נתקבל בעולם, ממה שהיה מלפניו.

 

ב. מנין הימים בין י"ז בתמוז לראש השנה הוא ע"ב, מנין חסד, שיר של חסד המתנגן על ע"ב נימין - נ נח נחמ נחמן מאומן, ע"כ (קונטרס אני נ נח נחמ נחמן מאומן, עמוד לו).

 

ג. פתק הוא ראשי תיבות פ"ד תעניתים (כי הק' מתחלף לד' כמו שרש"י כותב בפירוש עה"ת שקטרת בגמטריא תרי"ג, כי הק' מתחלף לד'), והענין מבואר שאף שסבא שגה במה שהוא אכל בי"ז תמוז, יש ענין (גמטריא ננננ"מ) שנתהפך הכל לטובה, והרי אכילתו לא פחות מאכילת סעודת פדיון הבן שעולה כפ"ד תעניתים! והנה פ"ד ימים אחר י"ז בתמוז, אנו חוגגים חג הסוכות (סוכות = נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה) - והחשבון לזה כי ידוע (רש"י עה"ת) שמשה רבינו, אחר ששבר את הלוחות בי"ז בתמוז, עלה בי"ח שנית, והיה שם פעמיים מ' יום, עד שהוא ירד ביום כיפור עם הלוחות השניות, הרי ששמונים יום -זה יום כיפור (-אכן באמת יום כיפור היה יום פ"א כמבואר להדיא ברש"י תענית ל: ד"ה שניתנו בו לוחות אחרונות), ועוד ד' - הר"ז (ערב) סוכו"ת! וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר" (ישעי' ד:ה-ו) - ולעתיד לבוא בעזה"י נזכה לשבת בסוכה של לויתן - לויתן זה גמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (עם התיבות) - זה רבינו הקדוש - הדג הראשי! גם הר"ת של וסכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה!

 

ד. עגלה ערופה (פרשת שופטים – דברים כא:ו) עם הכולל בגמטריא יז תמוז.

 

ה. סבא קיבל את הפתק בסוף יום כג (שהיה יום רביעי, ועמש"כ בפרשת פנחס עה"פ (כג) ויסמך את ידיו) אור ליום כד, סמוך לשקיעה לפני צאת הכוכבים לכאורה, והוא המשיך לרקוד כל הלילה. והנה כן היה דרך רבינו למסור את התורה שלו דייקא בבין השמשות, עיין בספר חיי מוהר"ן אות קכו: בראש השנה היה אומר התורה בין השמשות בין יום ראשון לשני, והתחיל בין השמשות ונכנס הרבה לתוך ליל שני של ראש השנה וכו' ובשבועות היה אומרה גם כן כמו בראש השנה וכו' ע"ש. וכן מבואר שם באות ריט: כי אמירת התורה בראש השנה ובשבועות היתה תמיד בין השמשות של יום השני הינו שהתחיל בסוף יום הראשון דיום טוב ונמשך הרבה לתוך ליל השני, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

להסתכל תמיד בצדיק

 ב"ה 

ספר חיי מוהר"ן

שג. אמר לענין מי שזכה להיות אצלו, שבכל פעם ופעם שזכה האדם להיות בביתו וכל הסתכלות והסתכלות שזכו להסתכל עליו הכל אינו נאבד לעולם, ע"כ.

עיין בשיח שרפי קודש ב-תשלה כשהתאונן פעם רבי נחמן מטולטשין לפני מוהרנ"ת באמרו חבל שלא זכיתי אף אני להכיר את רבנו, אמר לו מוהרנ"ת בגערה, וכי מי הכיר את רבנו, יוסף פרוניק? יוסף זה היתה פרנסתו מזכיון העברת נוסעים על הגשר מעבר הנהר שבצד עיר רייריד לצד השני הקרוב לעיר ברסלב, והוא גם העביר את רבנו, והתפאר בזה, ורצה מוהרנ"ת ז"ל להדגיש שעקר הכרת רבנו אינה בראיתו גרידא, אלא כפי ידיעתו את רבנו בעומק וקיום עצותיו וכו', עכ"ל.

והרי קיום דבריו של רבינו זה גופא להסתכל עליו כפשוטו.

ועיין כוכבי אור, סיפורים נפלאים מרבנו ז"ל, הובא גם שש"ק א-תקסז ז"ל רבנו ז"ל אמר לר' ליפא קוק מיך אן [תסתכל עלי] ומה שאיני אומר זאת להם (והראה בידו על ר' נתן ורבי נפתלי ז"ל) כי הם רואים אותי בכל פעם, ע"כ.

ועיין בפרי עץ חיים, שער קריאת שמע, סוף פרק כד, ז"ל פעם אחת חששתי אני חיים בעיני, וישבתי קרוב לב' חדשים חולה מן העינים, ושאלתי למורי זלה"ה, ואמר לי על שלא כוונתי בליל שבת בקידוש וכו' ואח"כ שאלתי לו יותר סיבת הדבר, ואמר לי שגם היה בו מציאות אחר, שפעם א' הייתי מסתכל בהרב זלה"ה בשעת התפלה, שהוא היה מכוון כוונות עליונות, ויש שם קדושה רבה מאוד והשראת השכינה מאוד, ולא היה ראוי להסתכל בו. ואמר לי, לפחות לא אסתכל בו בג' זמנים אלו – כשהיה אומר ק"ש, וכשהיה אומר ב"כ, וכשהיה אומר קדושה מעומד. כי באלו המקומות הם כוונות גדולות. וביום א' שמנעתי מלהסתכל בו בג' זמנים אלו, ונתרפא עיני מיד ברגע ההוא, עכ"ל.

ועיין מש"כ באות רסז – שהשיג יחידה בתכלית, שעל כרחך היה מסתיר עצמו הרבה ע"ש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לפרש דברי רבינו הקדוש על פי כתבי האריז"ל

ב"ה

איתא בספר חיי מוהר"ן אות שסג. קודם שנתקרבתי וכו' שיתקרב אליו איש וכו' ואז היה יכול לבאר כתבי האר"י ז"ל עד שאפלו נערים יודעי ספר היו יכולין ללמד ולהבין כל כתבי האר"י ז"ל, עכ"ל. והמשמעות שזה התקיים עם התקרבותו של רבי נתן.

והנה עיין במכתב שכ' רבי אברהם קליסקר לבעל התניא (אגרות חסידים לארץ ישראל, מכתב סד) ז"ל לא מצאתי קורת רוח ממה דעייל כת"ה בחמה דנרתקה, דהיינו להלביש דברי הרה"ק ממעזריטש שהן המה דברי הרה"ק הבעש"ט בתוך דברי קדוש האר"י ז"ל. הגם שהגם שהכל הולך אל מקום א', לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד, ובפרט מפני הסכנה שבעוונותינו הרבים שהגשם יורד ונוקב ולא אכשור דרא, אשר על כן ותבחר לשון ערומים וממילא אתגליין ולהבינו דרכי היראה והאהבה וכו' עיין שם. אכן מדברי רבינו כאן, וכן ממה שאמר על תורה ו' (חיי מוהר"ן אות ב) תאמרו לי איך מרמז בהתורה הנ"ל כל הכונות של אלול, וכן עוד כמה דוגמאות כאלו, מוכח שכבר יכולים לפרש את דברי רבינו על פי כתבי האר"י.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פירוש המילות מתי יכול להיות על פי כוונת האריז"ל

ב"ה

בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה קכ רבינו אמר לא לכוון את הכוונות של האריז"ל בתפילה, וכז"ל ואצל הצדיקים האמתיים הגדולים במעלה אצלם כל הכונות של האר"י ז"ל וכו' הם פרוש המלות שבפרוש המלות שלהם כלולים כל הכונות, עיין שם.

ונראה לעניות דעתי בענין פירוש המלות, פירוש מלשון הפרשה והרחקה והבדלה, דהיינו מי שמרגיש כל כך את אימת אמיתות השם יתברך חופף עליו שהוא צריך להוציא מילים שיהיו הפרשה בעדו ובין השם יתברך, אז הוא כבר יבין את הכוונות של האר"י בפשיטות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

יגדל אלוקים חי

ב"ה

מובא בשם האריזל שאין לומר את הפיוט יגדל אלוקים חי בבקר, והוכיח את זה כי הרי אלוקים הוא מידת הדין, אז איך נאמר ונבקש להגדיל את מידת הדין?

ומעולם לא הבנתי, כי הרי דוד המלך בעצמו אמר את זה בתהלים (ע:ה) ...

וכעת חשבתי שאולי ההוכחה הוא שאין לאמר את זה בבקר, כי הבקר הוא בקר דאברהם של חסד, ורק במשך היום ולעת מנחה שהוא מדת יצחק בחי' דין אז היה שייך לאמר את זה. ועוד הרי אלו שאומרים את זה, אומרים אותו צמוד להפיוט אדון עולם, וידוע שאחד מהטעמים שקבעו לאמר אדון עולם בתחילת תפילת שחרית כי אברהם אבינו תיקן תפילת שחרית, ואברהם אבינו הוא שהמליך את השם יתברך על העולם. והרי מודגש ביותר ההוכחה הנ"ל.

ובאמת יש בזה ענין של נ נח שהוא שיר של חסד שבא על ידי תפלה הדין כמו שרבינו גילה בלקוטי מוהרן תנינא תורה ח', ואין כאן מקום להאריך.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לקוטי מוהר"ן תורה טו - אור הגנוז - כמה הערות

ב"ה

תורה טו

טו:ג שמנצפ"ך הוא בדעת דזעיר אנפין כמו שכתוב אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא. ועקר הדעת הוא בלב וכו' עכ"ל. והנה בספר עץ חיים תמיד הדעת של ז"א הוא בראש, אלא שיש ענין ובחינה שז"א מתדה לאריך אנפין שרק החכמה בראש והיא סגורה שם בקרומא דאוירא ואילו הבינה שלו בגרון או בלב, וכל זה מבואר באריכות בטוב טעם ודעת בספר אדיר במרום (מעמוד קמ-). נמצא שרבינו דוקא מתיחחס לבחינה זו הנ"ל. ועיין שם (עמוד קמג) שעל שם הקרום הזה החכמה סתימאה נקראת תמים דעות, וכן כאן בסוף התורה רבינו גילה שהתפלה (שזוכים על ידי התורה שהיא על ידי הדעת הנ"ל) היא בחי' הולך בדרך תמים.

טו:ד אבל התורה שבנסתר זעירין אנון דצריכין לה, ע"כ. הנה עכשיו יצא לאור אגרת של ר' געציל לראי"ה קוק ושם הוא כותב שבזמן האריז"ל היה מספיק שכמה יחידים ידעו את הסודות של התורה, ואחר כך בזמן הבעל שם טוב לא היה מספיק אלא בששים גבורים, ואחר כך גם זה לא היה מספיק, והעולם היה צריך לרבינו הקדוש להוריד את המושגות לכל העם. ונראה שעל כל פנים מה שגילו כבר יצא מבחינת סוד, עיין בזה בחיי מוהר"ן (אות תיט) שכמה דברים שהיו בבחינת סוד לפני הרשב"י והאר"י שוב לא היה סוד עיין שם. הרי שהסוד שהעולם היה צריך, ובאו הצדיקים וגילו להם, הרי שוב לא היה בבחינת סוד (ועיין במקומות אחרים בענין סוד אמיתי שלא פשוט בכלל למסור אותו, כי הוא נשאר סוד וכו' עיין שם), ומה שנשאר סוד, זעירין אנון דצריכין לה.

טו:ה סליק ויתב באילנא – ששם מדור הנשמות וכו' והוא בחינת עולם הבא עכ"ל.

נראה לעניות דעתי שיש להבין מזה מהות סתרי תורה שהם קשורים בעיקר להנשמות, וכמו שמצינו אצל מהרח"ו שהיה תמיד מחפש אחר שורש נשמתו.

טו:ח הלך בדרך תמים – זה בחינות תפלה, בחינת אברהם כנ"ל, כמו שכתוב (בראשית יז) התלהך לפני והיה תמים, ע"כ. קשה ממה שרבינו גילה בתורה א' על הפסוק אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם שזה קאי דייקא על לימוד תורה, עיין שם בסוף התורה, הגם שכל התורה שם קאי על שאלת מה לעשות שהתפלה יתקבל, ועיין מה שכתבתי על זה בהקדמה ללקוטי נ נח אות ח.

נ נח נחמ נחמן מאומן

י"ג מדות של רחמים - ג' סדרי היחודים שגילה הרמח"ל - נ נח

ב"ה

כבר הארכנו בכמה מקומות בענין הי"ג מדות איך שכולם לפי הצדיק ובפרט לפי נ נח נחמ נחמן מאומן.

וכבר כתבנו איך שהמדה השביעי "ואמת" בא"ת ב"ש – פתיא – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ויש להוסיף שמדת אמת הוא חותמו של הקב"ה. והרי החותם הוא תמיד הפוך מהכתב שחותמת, וזה ממש ענין של א"ת ב"ש, כל אות וחבירו שבקצה נגדו.

והנה הרמח"ל גילה ג' סדרים של יחודים, הפחות שבהם הוא הסדר שהאריז"ל הורשה לגלות להעולם, והוא היחוד שנעשה מאליו בעולם האצילות ואז כל עולמות בי"ע הם סתם ככנפים מסביב. והסדר השני הוא זה שנעשה על ידי גדולי הצדיקים שהמשיכו את אלהותו יתברך בקביעות בעולמות בי"ע, ודרכם העולמות כבר יש להם חלק בהיחוד עצמו בתור לבושים, והם כמו גוף לעיקר היחוד שנעשה בנשמה. והסדר הג' שכל העולמות מתיחדים בקודש קדשים לבריאה, והם מזדווגים עם כל האצילות, וזה באמת עיקר היחוד ותכלית הבריאה וכו' עיין שם.

ונראה לעניות דעתי לפרש, שעד ועד בכלל – המדה "ואמת" בעיקר הולך על סדר הא'. וזה האמת של המציאות, שהעיקר הוא מה שנעשה באצילות שמראה לנו פנים. אחר כך במדות נוצר חסד לאלפים, שהאריז"ל גילה שזה תיקון עצום נגד הס"א, זה מקביל מאד לסדר הב', שבכח גדולי הצדיקים אנחנו קוראים להאלוהותו יתברך אפילו בתוך העולמות הנפרדים, וממילא זה מכניע זדים.

והמדה האחרונה, שהיא הנוקבא, וכוללת ומקבלת לכל המדות, “ונקה" שהוא בגמטריא י"ג נחמן, ובא"ת ב"ש בגמטריא י"ג פ"צ (כמלאך הרשום בפתק הקדוש פצפצי"ה), והוא אותיות קונה – קונה שמים וארץ, ולשון קן – לשון בית ודירה - היא מקבלת מאד לסדר ויחוד הג', שהוא תכלית היחוד שהש"י ממש שולט ביחודו על\עם כל הבריאה, ודוק היטב. ונראה לעניות דעתי שנשמות נדב ואביהו, שהיו אומרים אפילו על משה רבינו עליו השלום ואהרן הכהן מתי ימותו הזקנים, הם שייכים ליחוד הזה, אכן בודאי הם טעו, כי יחוד זה דייקא על ידי משה רבינו ע”ה בסוד משה אותיות השם, וכמבואר בסוף יחוד היראה לרמח”ל, כי משה רבינו היה מסתיר פניו ואפילו משה לא ידע מקום קבורתו. והוא ממש התחדשות העולם בשיר חדש, בב"א.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה הרמח"ל ורבינו נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

בלקוטי נ נח יש לי קצת אריכות על זה, כי הלוא הרמח"ל כתב את "מסכת ראש השנה"! והנה זה ענין נפלא שעמדתי עליו עכשיו, שרבינו הקדוש ממש "כשחר" של הוצאות התיקונים של הרמח"ל.

ובענין הרמח"ל, מבואר במכתב (ח' ניסן הת"ץ. אגרות רמח"ל נ' ונמשך בנ"ג, אוצרות רמח"ל יג, טז), שהיה מתקן מתחת לקליפות כאדם מזוין העומד בבטן הארי וקורע אותו מבפנים, וכן הם בתיקונים אשר מלגו ירבו אור ותיקון, עד זמן אשר יאמר 'אז יבקע כשחר אורך', כי יהיה ממש בוקע ויוצא. ובאמת יותר כח יצטרך הרבה לתיקון החיצוניות מלתיקון הפנימיות, על כן השיג האר"י זלה"ה יותר ממני הרבה מאד, וגם יותר ממני הרבה פרישות ע"ש. והנה 'כשחר' – שאז בוקע האור של כל התיקונים של הרמח"ל, עם האותיות בגמטריא תקל"ב, שזה השנה שנולד רבינו הקדוש, והתחיל לתקן הכל, פנימיות וחיצוניות (ומעניין שהרבי של הרמח"ל, ר' ישעיה באסאן, זה כמו בשן – וכמו במכתב נו מכנים אותו באש"ן, ר"ת נחמן בן שמחה).

נ נח נחמ נחמן מאומן

מה היה בשנת נ נח נחמ נחמן מאומן?!

ב"ה

כל הגאולה תלוי בשיר של רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן, אז עיינתי מה קרה באותה שנה של נ נח נחמ נחמן מאומן, דהיינו שנת התצא. וראיתי שזה השנה שהרמח"ל כתב את הספר הקדוש והנורא אדיר במרום. וחוץ מרבינו הקדוש, איני יודע אם היה שום פעם ספר כזה בעולם, מה שהוא מגלה שם, אין מילים. באנגלית הרחבתי קצת יותר.

אדיר במרום י', ראשי תיבות ישראל בער אודסר, שזה שקיבל את הפתק של נ נח נחמ נחמן מאומן!

ועוד גילה האריז"ל על הפסוק מקולות מים רבים אדירים משברי יום אדיר במרום י'. שהראשי תיבות של אדירים משברי ים - אמי, אדיר במרום י' - אבי. וידוע מה שסבא אמר, שרבינו זה האבא, רבינו זה האמא!

והרי לנו עוד אות ומופת איך שהרמח"ל ממש מכוון ומכוון לענין של רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן!

כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם

ב"ה האריז"ל דייק שלכאו' הל"ל על הלחם לבד, מה זה לבדו, אלא שעל השם יתברך לבדו יחיה האדם (היינו: לא על הלחם, אלא - לבדו יחיה האדם, בלתי להשם לבדו). וזה הבחי' של יום הכיפור שלא אוכלים רק חיים על ידי הבל פה של התפילות.

(ובזה תבין למה מספיק לאמר רק נ נח, כי זה בחי' אכילה של ג"ר דאבא, בחי' כח"ב - נ נח, ואילו האכילה של שאר הפרצופין למטה, הם ניזונין מכל ה' קולות, נ נח נחמ נחמן מאומן וב"ה אכתוב ביותר ביאור. נ נח)

נ נח נחמ נחמן מאומן

פורים

ב"ה

מחשבה בענין פורים

בפורים, הרבה יודעים, מתגלה ההשגחה פרטית בהתגלות מפורשת איך שכל הקורות, אפילו הכי מפחידות לרע, כולם סיבובים לההטבה. והנה יש כמה דרכים להשיג השגות והבנה ברוחניות, יש דרכים בזיכוך החומר והכלים, ויש דרכים לעשות את הכלים שהיו חסרים וממילא על ידם מתגלה הרוחניות. אכן נראה שפורים הוא דרך אחר לגמרי, והוא פשוט להשיג את העינים והשקפה איך שהש"י רואה אותנו. וזה מה שמבואר בכתבי האר"י ז"ל שבפורים יש התגלות יסוד אבא (ואילו יום כיפור, הוא כפורים, כי יום כיפור הוא מצד אימא עילאה).

ובזה מובן בקלות כל מיני מנהגים והלכות של פורים, כי הכל מראים שיש לנו הבטה שיש להש"י שמנהיג אותנו. אז יכולים להתחפש, כי הכל גלוי בידים שמנהיגים את הכל, ויכולים להשתכר, ואפילו עד דלא ידע, כי הכל בידים נאמנות והכל בחשבון ולתכלית הרצוי.

נ נח נחמ נחמן מאומן!

שיר חדש -- מכתבי האריז"ל

ב"ה

שתי מראה מקומות הוספתי עכשיו ללקוטי נ נח מכתבי האר"י:

כתבי האריז"ל – שער הכוונות ח"א ענין תפילת שחרית דרוש א (עמ' קיד): ז"ל הללוי"ה שירו לה' שיר חדש כו', הוא בחסד דיצירה, וז"ש הכתוב תהלתו בקהל חסידים. אבל הגבורה להיותה דין וכו', ע"כ.

ובפסוקי דזמרא של שבת על מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה, כתב (הובא בסדור האר"י) ז"ל הנה השיר זה אומרים אותו פרות הבשן י"ב בקר כשנושאין הארון שהוא הנוק' למעלה לבית שמש הוא הזעיר, והם חיות הקודש הנושאים כסא ונקרא פרות הבשן כי הם יוצאים מן פרה אדומה הוא הנוק' דאצילות, ונקרא שיר חדש כי אז מתחדש הלבנה. שיר חדש הטעם כי בשבת אין בחינת בירורים ואין רק בחינת הוצאת נשמות חדשות, ולכן אומרים מזמור זה בשבת, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן