הילולה של משה רבינו בטבריה אצל אשתו ציפורה

 ב"ה

ז' אדר הילולה של משה רבינו, רבבות אנשים נוסעים לרשב"י שהיה ניצוץ של משה רבינו (בזוהר כתוב שרשב"י ידע שקרן אור פניו מה שמשה רבינו לא ידע, והרבה טועים בזה, כי האמת הוא שרשב"י היה רק ניצוץ ממשה רבינו), ואני בחרתי ללכת לציון של ציפורה אשתו, הליכה ברגל כעשרים וחמש דקות [ואפילו למאן דאמר שגירשה, הלוא 'והיו לבשר אחד' נאמר על הילדים כמו שפרש"י]. גם בראש חודש אב, הילולה היחיד שנזכר בתורה אני חושב, של אהרן הכהן שכמעט אי אפשר להגיע לציון של בירדן, אני משתדל להגיע לאלישבע אשתו שיש לה ציון פה. אבל אני כמעט היחיד שמקיים עצה זו.

ועכשיו חשבתי שכמו שאומרים שכל מסכת, מי ששולט על כל המסכת כבר יש לו פתחים ממנו לכל הסוגיות בש"ס, כמו כן י"ל בכל עיר, יש לו גידין וקשרים לכל המקומות, ויכולים לזכות לדעת איך להתקשר בקשר גשמי לכל צדיק וצדיק. ואז נזכרתי דברי רבינו בספר שיחות הר"ן ס' ז"ל כי אבן שתיה שממנה הושתת העולם, משם יוצאין גידין לכל הארצות. ושלמה המלך עליו השלום שהיה חכם גדול וידע כל הגידין בפרטיות, היה נוטע עץ כל פרי כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה (קהלת רבה ב ז). וגם במדינות הללו אם היו יודעין הלוך הגידים בפרטיות היטב היו יכולים לטע גם כאן את הפרות שאינם גדלים פה כי גם כאן אף על פי שהגיד ההולך למדינה זו הוא מסוגל לפרי מיוחדת עם כל זה כל הגידין מתערבין ומתחברין יחד. ועל כן גם כאן במדינות אלו יכול להיות כשמתרחקים מעט יכולין לטע גם שאר הפרות שאין גדלין פה. גם יש מציאות שאם היו פותחים באר באיזה צד היו יכולין לטע ברחוק מקום משם אותן הפרות הנ"ל, עכ"ל. ולפי זה בצירוף המחשבה שלי הנ"ל גם בעיירות של חוץ לארץ יש את האפשרות להתקשר לכל צדיק, כי הם בחי' אבן שתיה כדאיתא בגמרא עליהם ישית תבל, רק שזה כבר יהיה הרבה יותר קשה.

 ואכן רבינו היה עושה שליח לזקנו הבעל שם טוב, ואחד מהטעמים שהלך לארץ ישראל היה לעשות דרך להיות בקשר עם זקנו ר' נחמן מהורדנקה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הרבה עשו וכו' כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידן - ברכות לה.

ב"ה

כבר כתבתי בס"ד כמה פירושים יפים על זה (ובעיקר שהדרך של רשב"י זה דרך היחיד, ולכן הרבה - בבחינת הרבים, לא יצליח בזה).

ויש לפרש שאלו שעשו כרבי שמעון בר יוחאי - לא עלתה בידן, דהיינו עלתה בידן בחי' לא, תכלית הביטול להאין סוף ב"ה.

עוד י"ל שאלו שעשו כרבי שמעון בר יוחאי ולא, דהיינו כרשב"י והאין סוף ב"ה, כי הדרך של רשב"י דורש מסירת נפש עד אין סוף, ואי אפשר לעשות אותו לחצאין.

וע"ע מש"כ כאן: http://naanaach.blogspot.com/2018/08/blog-post_30.html

נ נח נחמ נחמן מאומן

פגישת רבינו ורבינו שמעון במירון לפי נוסח מתנגד אחד שכפר בפתק הקדוש

ב"ה

המפגש בין רבנו לרשב"י במירון

לאחר עמל רב ויגיעה רבה זכינו ברוך השם להוציא מהסתום אל הגלוי אור נורא ומופלא של הפגישה שהייתה בין רבינו הקדוש לרשב"י שהגיע רבינו לארץ ישראל על ציונו הקדוש ומרומז זאת בשבחי הר"ן בסימן י"ט עי"ש שרבינו הקדוש היה בשמחה גדולה, ועד היום האור היה נעלם מפני המחלוקת.:

"בשעה הזאת שבא ועלה רבינו הקדוש במערה דרשב"י וכו' זי"ע עלו איתו כל מיני ריחות ובשמים יקרים שהיו כמו אותה שעה שבה הקדוש ברוך הוא לגן עדן בחצות הלילה להתוועד בנשמותיהן של הצדיקים, וכל העולמות התמלאו אור והשוכנים של המערה הקדושה התעוררו ונהיה כרוז בקול גדול "מה שמו של הצדיק הקדוש הזה שהוא יסוד כל העולמות שהביאו לו רשות להדליק ולהאיר הנרות הקדושות וכל הארמון של המלך הקדוש והעליון, שבא עכשיו במערה הקדושה הזאת? ברוך בואו לשלום".

"מי הוא זה שלא חס על כבודו שלו אלה על כבודו של הקב"ה והשכינה אשר הוריד והפיל את עצמו ברפש וטיט, וכל המעשים שלו להקים את השכינה מהעפר?".

"מי הוא זה שיודע את הרפואות של הבת מלכה ועוסק עימה ומדבר דברי נחמות על ליבה ומרפא כל המכאובים והחולאים הרעים ממנה ומכה בהם עד שמשברם ומכתש אותה ברפואה שתחייה לעולם?".

"ומי הוא זה שלא חושש לעינוגים שלו וידיו מלאות בדם ובשפיר ובשלייה העוסק למטהר אישה לבעלה?".

"מי הוא זה שחפר ומצא בור מיים נובעים לטהר כתמים וטינופים שלה?".

"מי הוא זה שצלף עליה אלו הבשמים וריחות הטובים להשיב בהם את נפשם ולקשט אותה בכ"ד קישוטים של המלכה להביאה ולחבבה על בעלה וכו' וכו'?".

רבינו משיב:

"בהם רק איבר אחד שלם מפרסת רגליהם עד הקרקפת של ראשם וליבם, כולו כדי לעשות תשובה בגלל שאין להם כוח לעשות תשובה שלימה ואני עוסק להכניס שכל ובינה בליבם לזעזע אותם שיהיה חזק בליבם לשוב בתשובה שלימה ומנהיג אותם בדרך ישרה בשמחה ובחדווה לקיים מצוות התורה הקדושה בחדווה ובלב נשבר מספיק להם כל טוב."

"אני הוא זה שכולם כלולים בי בגלל שאני ערבתי לפני הקב"ה בתחילת בריאת העולם בשביל כל נשמות זרע קודש של ישראל וקיבלתי על עצמי להחזיר אותם באחרית הימים לעבודה של האדון שברא את השמיים והארץ ועתיד לחדש אותם".

ובכן (כאשר שמע כל זה) קם רשב"י ושאל שאלה: "מי-רון?" ענה רבינו ואמר: "אני-רון!"

ובכן (כאשר שמעו כל זאת) התגלה כבוד הקב"ה, וכל נשמותיהם של צדיקים קדושי עליון באו לראות ולשמוע הניגון הקדוש שיוצא מכינורו של רבינו הקדוש, ויצא קול שדפק בכל הרקיעים ונשמע בכל העולמות העליונים והתחתונים "זהו נחמן בין שמחה ופייגה בן יקיר וקדוש עבד של הקב"ה".

זהו איש שבאנשים אשר רוח אלוקים קדוש בו, רוח שיש בו קיום, ועליו ובזכותו מתקיימים שמיים וארץ והמלך חפץ ביקרו, לו הביאו רשות לשיר את השיר ולנגן הניגון העליון והקדוש המשמח אלוקים ואנשים.

ובכן (מייד אח"כ) רבינו הקדוש נטל בידיו כינור שיש בו שבעים ושניים מיתרים ושר שיר וניגון ותשבחות שכלולים מעשרה מיני נגינה שבהם יסד דוד המלך עליו השלום ספר תהילים והוא השיר שיתער לעתיד, ובאותו שיר של הניגון הקדוש מתפרש בנעימות כל אלו התיקונים הקדושים שפעלו צדיקי עולם בחייהם ובמיתתם ובמה שמסרו את עצמם למיתה על קידוש השם מדורו של אדם הראשון עד הדור הזה {ועפי"ז תבין היטב מה שכתב מוהרנ"ת ז"ל במכתביו הק' מכתב ש"נ עיין שם שכתב שכל זה הוא דבר קטן אצלו ז"ל} שהם רפואות של הבת מלך וכו'.

כאשר רבינו הקדוש התחיל לפרט התיקונים הקדושים שפעל ותיקן הוא בעצמו, פניו האירו באור עליון וכל הצדיקים יצאו במחול ונעשה שמחה וחדווה גדולה בכל העולמות וכולם הודו לה' על אשר לא השבית גואל וכו' ואמרו אשרי מי שזה יצא מחלציו.

וכאשר שמעו מהניגון הזה נעימה אחת ברמז על התיקונים היקרים העליונים שהתגלו על ידו, להתכנס אצל צדיק חי עולמים בימי ראש השנה, כבר לא היה להם כח יותר וכו'.

ורבינו הקדוש הננמ"ח יחד עם רשב"י התקשרו בקשר אחד באהבה עזה בסוד: "אנחנו כוללים הכל" ובסוד "אנחנו תלויים בחביבותנו" הנאמר בהאידרא קדישא ומובא הליקוטי מוהר"ן סימן ס' "פתח רבי שמעון" ובתורה סימן ס"א "חדי רבי שמעון" עיין שם ונידבקו כאחד באין סוף ברוך הוא בסוד האהבה שבדעת שהוא האהבה שהיה בין ישראל לאביהם שבשמיים קודם הבריאה כמבואר שם בתורה מי האיש החפץ חיים סימן ל"ג אות ה' עיין שם ויותר מיזה כי כשנכללים בו יתברך בבחינה זו, אחר הבריאה, זה שלימות יתירה.

ומייד הקב"ה פתח להם כל אוצרות המלך הגנוזים וכו' וראו מה שראו וכו' ולא ראה שום אדם ולא שום מלאך ממלאכי השרת וכו' וכו' וכו' מאותו יום שנבראו שמיים וארץ עד עתה כמו שהם ראו אותה שעה.

ואח"כ נשמע מהכינור קול אחד עצוב לרגע אחד, ושאל הרשב"י את רבינו הקדוש מה זה ששמענו תיכף קול עצוב ואמר לו רבינו הקדוש הקול הזה ששמעת הוא קול של אותו הצאן הצעיר שהרועה שלהם התחבה מהם וטעו בשדה והיו צריכים מיים למרווה צמאונם ולא מצאו והלכו והתפזרו במדבר בין חיות וזאבים ונמרים וכו' והזיקו להם, מהם אכלום, ומהם שברו עצמותיהם, ומעטים שהצליחו לברוח, והגיעו למערה שלהם אבל גם שם לא היה להם מנוחה ועל זה הם משוועים רועה, רועה נאמן, עד מתי תסתר ותעזוב אותנו וכו' וכו' וכו'.

באותה שעה הסכימו ביניהם וכו' בעיקבתה דמשיחא כאשר תתגבר ח"ו סט"א ותתפשט לבלתי תת לבוא להתקבץ על ציונו הקדוש באומן על ימי ראש השנה וכו', ישתדלו הם (רשב"י) באסיפת צאן קדושים המסתופפים בצילו הקדוש לקיים בהם מצוות הכנסת אורחים והרשות שלהם בסבר פנים יפות לאכול ולשתות ולעשות כל מה שהם צריכים, גם התפילות והדמעות של העם הקדוש יקבלו ויביאו לאותו נחל שמימיו נובעים ולא פוסקים לעולם ומקור החכמה הקדושה וכו' עד כי שוב ירחמנו וכימות עיניתנו ישמחינו ועין בעין יראה בשוב ה' בציון.

וקול ניגון של הכינור חזר להיות שמח ומיד נעשה שמחה וחדווה גדולה ועצומה ורקדו יחד רבינו הקדוש והרשב"י וכו' ומלך המשיח וכל השבעה רועים וכו' וכל הצדיקים אחריהם, וכל אותה הלילה הזדעזעו שמים וארץ וכל צבאם כמו שעתיד להיות בימי מלך המשיח וכו' ולא עלה שמחה פני הקב"ה כאותה שמחה מיום חורבן בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן.

וכשהאיר היום ונהיה בוקר ועת להתפלל, נצרך רבינו הקדוש ללכת וכולם הלכו עימו להתלוות וכל אחד ואחד הביא לו מתנות ודברים יקרים וכו' וגם וכו' הביאו לו מתנה יקרה לתת לאלו ששואלים בשלומו וכו'.

ודע והאמן שכל מה שכתבתי לך עד הנה הוא רק מעט דמעט מזעיר ואפילו לא כטיפה מן הים הגדול מזה שהתרחש אז בלילה ההוא דנהיר כיממא, ואילו כל הימים דיו וכל האגמים קולמוסין וכל דיירי ארעא לבלרין וכל לשונות מקלסין וכו' אין בכוחם לספר אפילו חלק אחד מאלפי וריבוא רבבות הסודות הגדולות והנצורות שיש בעניין זה, אשריינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו אלף וכו' פעמים על מה שעכ"פ זכינו לטעום בקצה המטה מהמתוק מדבש וכו' על פי הדברים ובאמת האלה תבין ביותר דברי הרב מוהר"א בר"נ זצוק"ל בכלל התשיעי שבהקדמתו לספר ביאור הליקוטים ע"ש היטב.

(חיי מוהר"ן עם ההשמטות)

לקוטי מוהר"ן תורה טו - אור הגנוז - כמה הערות

ב"ה

תורה טו

טו:ג שמנצפ"ך הוא בדעת דזעיר אנפין כמו שכתוב אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא. ועקר הדעת הוא בלב וכו' עכ"ל. והנה בספר עץ חיים תמיד הדעת של ז"א הוא בראש, אלא שיש ענין ובחינה שז"א מתדה לאריך אנפין שרק החכמה בראש והיא סגורה שם בקרומא דאוירא ואילו הבינה שלו בגרון או בלב, וכל זה מבואר באריכות בטוב טעם ודעת בספר אדיר במרום (מעמוד קמ-). נמצא שרבינו דוקא מתיחחס לבחינה זו הנ"ל. ועיין שם (עמוד קמג) שעל שם הקרום הזה החכמה סתימאה נקראת תמים דעות, וכן כאן בסוף התורה רבינו גילה שהתפלה (שזוכים על ידי התורה שהיא על ידי הדעת הנ"ל) היא בחי' הולך בדרך תמים.

טו:ד אבל התורה שבנסתר זעירין אנון דצריכין לה, ע"כ. הנה עכשיו יצא לאור אגרת של ר' געציל לראי"ה קוק ושם הוא כותב שבזמן האריז"ל היה מספיק שכמה יחידים ידעו את הסודות של התורה, ואחר כך בזמן הבעל שם טוב לא היה מספיק אלא בששים גבורים, ואחר כך גם זה לא היה מספיק, והעולם היה צריך לרבינו הקדוש להוריד את המושגות לכל העם. ונראה שעל כל פנים מה שגילו כבר יצא מבחינת סוד, עיין בזה בחיי מוהר"ן (אות תיט) שכמה דברים שהיו בבחינת סוד לפני הרשב"י והאר"י שוב לא היה סוד עיין שם. הרי שהסוד שהעולם היה צריך, ובאו הצדיקים וגילו להם, הרי שוב לא היה בבחינת סוד (ועיין במקומות אחרים בענין סוד אמיתי שלא פשוט בכלל למסור אותו, כי הוא נשאר סוד וכו' עיין שם), ומה שנשאר סוד, זעירין אנון דצריכין לה.

טו:ה סליק ויתב באילנא – ששם מדור הנשמות וכו' והוא בחינת עולם הבא עכ"ל.

נראה לעניות דעתי שיש להבין מזה מהות סתרי תורה שהם קשורים בעיקר להנשמות, וכמו שמצינו אצל מהרח"ו שהיה תמיד מחפש אחר שורש נשמתו.

טו:ח הלך בדרך תמים – זה בחינות תפלה, בחינת אברהם כנ"ל, כמו שכתוב (בראשית יז) התלהך לפני והיה תמים, ע"כ. קשה ממה שרבינו גילה בתורה א' על הפסוק אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם שזה קאי דייקא על לימוד תורה, עיין שם בסוף התורה, הגם שכל התורה שם קאי על שאלת מה לעשות שהתפלה יתקבל, ועיין מה שכתבתי על זה בהקדמה ללקוטי נ נח אות ח.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הלכה כמו אנשי שלומינו הננחים!

ב"ה

הרמח"ל בתיקונים חדשים מסביר מגלה מה שהיה צריך להיות מושג פשוט, אבל לולא שהוא כותב את זה בעט ברזל אולי לא היו מקבלים את זה ולא היו אפילו מגיעים להבין אמיתת הדבר, ואפילו שהוא כתב את זה בפירוש שיש שקשה עליהם להודות שהוא האמת, ומכחישים רחמנא ליצלן. בקיצור הוא כתב שזה שהלכה כרבים, זה רק בגלל הגלות שנעלם ממנו הצדיק האמת, אבל כאשר הצדיק האמת מתגלה הלכה כמוהו בכל דבר, הלכה כיחיד! ובליקוטי נ נח הארכתי קצת בזה ב"ה, כי כמעט רבינו הקדוש בעצמו כותב את זה בלקוטי מוהר"ן. והוא פשוט וברור - והרי משה רבינו יורד מהר סיני - אפילו אם יעמדו כל הסנהדרין ויאמרו אחרת - האם יש איזה ספק ללכת אחריהם, הרי כל התורה מה שיש לנו זה רק ממשה רבינו.

בקיצור זה ההקדמה להנושא שלנו - מה שעכשיו ב"ה יצא ספר של שיחות סבא ישראל ביידיש-עברית ושם לפעם ראשונה סבא מגלה את הענין שכאשר אומן היה סגור ומסוגר, היו שני דעות בברסלב, דעה אחד היה לעשות ראש השנה אצל רבי שמעון בר יוחאי ודעה אחד היתה לעשות בירושלים (אולי על סמך האריכות גדול שיש בלקוטי הלכות איך שכל ענין ראש השנה הוא ירושלים עיין שם).

 הדעה הראשונה לעשותה אצל רשב"י הוא כבר מבוסס גם על מסורה בברסלב, שסבא מספר וכן להבדיל קעניג כותב באריכות בלשון ארמית - ומתורגם לעברית על הכריכה בפנים של חיי מוהר"ן עם השמטות - שרבינו ורשב"י עשו הסכם שכאשר לא יכולים להגיע לרבינו יבואו לרשב"י. ור' ישראל קרדונר כותב במכתב - נדפס על ידי הקרן של סבא ישראל - ולאחרונה גם בספר אמונה אומן - שכאשר אי אפשר להגיע לאומן אז הכי טוב להיות אצל רשב"י כי ידוע ליודעים שיש קשר גדול ביניהם, ועל ידי רשב"י יכולים להתקשר לרבינו הקדוש. וכן סבא ישראל קיבל מר' ישראל קרדונר. אז לעולם היה תמוה אם כן, איך למעשה מצינו שאחר כך סבא התחיל לעשות ראש השנה בירושלים (עד שנפתח אומן, ואז עד סוף ימיו היה הולך לאומן). ובספר החדש הנ"ל סבא מסביר את עצמו, שכך ר' ישראל קרדונר אמר לו - שאם סבא רואה עושה, אומר משהו שאנ"ש אומרים אחרת, שהוא ישמע אליהם. ולכן בענין ראש השנה כאשר כל זקני אנ"ש, וביניהם ר' נפתלי כהן ור' שלמה ווקסלר וכו' (הוא מפרט אותם עיין שם) אמרו לו פה אחד שהעיקר לעשות בירושלים, ולכן הוא שמע עליהם.

וזה חידוש נורא מאד, כי סבא ישראל תמיד מדגיש שעל אף שהוא גם קיבל הרבה מכל זקני אנ"ש אבל העיקר והיסוד היה ר' ישראל, ורק על ידי ר' ישראל הוא זכה גם לקבל מהם. ולפי זה היה צריך לעשות כמו שהוא קיבל מר' ישראל, והוא לא עשה כן, אלא ביטל דעתו לדעת אנ"ש.

ויש על זה הרבה להתבונן, וכרגע איני יכול להאריך יותר. והשם יתברך יאיר עינינו בתורתו הקדוש שנזכה לעשות כרצונו בנאמנות. נ נח נחמ נחמן מאומן

העיר של רבי שמעון בר יוחא הוא אומן

ב"ה

בריש הספר לקוטי מוהר"ן

לכו חזו – ודע שסוד רבי שמעון וכו' הוא בחינת (דניאל ד) עיר וקדיש מן שמיא נחית ראשי תבות שמעון וכו', עכ"ל. והנה רבינו גילה (לקוטי מוהר"ן תנינא א:ט) שבר"ת יכולים להחליף את אות ש' עם אות א', ולפי זה הראשי תיבות של וקדיש מן שמיא נחית הוא אומן! והמילה שלפניה: עיר, הרי עיר אומן!!!

נ נח נחמ נחמן מאומן

לקוטי מוהר"ן תורה לא - ברית עלאה וברית תתאה

ב"ה

לא:ה ויש שני בחינות ברית וכו' ברית עלאה וכו' בן חורין וכו' ברית תתאה וכו' מט"ט, ע"ש.

ע' כל זה בספר אדיר במרום (עמ' כו-ז) ז"ל הנה הקשר השלם צריך שיהיה כפול, ב' קשרים זה על זה בסוד קשר של קיימא, וכנגד זה היסוד יש בו ב' ביעין, ע"ש כל דבריו הקדושים, וכ' שם ששק"ר יכול להיות רק כשיש קשר אחד, וכתב שם (עמ' כז) ז”ל שמטטרו”ן הוא סוד שד”י, שכן עולה בגי' שלו. וגם שם נמצא זיווג ויחוד, דהיינו בהתלבש שם השכינה כידוע, אך באמת אז נקרא בעל קשר א' לבד, ולכן גם הזיוג איננו בכח גדול, כי כח הזיווג הוא תוקף ההתדבקות וכו' אך באצילות הוא יחוד גמור וגדול בב' הקשרים וכו' ע”ש כל דבריו הקדושים. ולהלן (-לד) הרמח"ל כותב שרק מי שהוא במדרגת עולם האצילות הוא בן חורין, אבל במדרגת מט"ט הוא עבד, ע"ש.

והנה הרמח”ל מסביר שם הקשר שרשב”י עשה בחבריא הקדושה שלו כדי ליכנס לאדרא, וזה לכאורה ממש מה שהיה חסר לבחינות הארבע שנכנסו לפרדס, שאפילו רבי עקיבא שנכנס לשלום ויצא בשלום (-שלום זה בחי' יסוד, וא”ש), אמנם הוא הלך יחידי, שזה עוד בבחי' עד אימת ניתב ביימא דחד סמכא, ורק רשב”י זכה לתקן הב' קשרים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

280. מתי ר' נחמן ז"ל קיבל את השם נ נח נחמ נחמן מאומן?

280. מתי ר' נחמן ז"ל קיבל את השם נ נח נחמ נחמן מאומן?

ידוע שאחר פטירתו של האדם מעוה"ז באים מלאכי חבלה ושואלים אותו את שמו, ואם אינו יודע רק את השם שהיו מכנים אותו בעוה"ז מכים אותו עד שיזדכך לדעת שמו המבוקש (ע' בספר ראשית חכמה שער היראה). ויכולים לשאול גם על שם זה, מתי נקרא עליו. ויש לחלק. ואיני יודע. אכן יש רמז מהסבא, שכאשר מוהר"ן היה בארץ ישראל כבר השיג את השם הקדוש הזה נ נח נחמ נחמן מאומן, ע' בספר ישראל סבא עמ' רנא: כשרבנו הקדוש הגיע לארץ ישראל, הוא הגיע עם התלמיד הראשון שלו, והוא בא על ציונו הקדוש של הרשב"י, אז הרשב"י הוא שאל את רבינו: 'מי-רון, מי?'

אמר לו רבנו: 'אני רון! רבי נחמן, נ נח נחמ נחמן מאומן!'

מירון - מי זה רון?

אז אמר רבנו: 'מירון .. אני! רבי נחמן! מי רון - רבי נחמן! אני!', ע"כ.

ומכאן מוכח שכבר היה מוכר שרבנו כבר היה שר שיר שהיה מעורר את העליונים, ומשמע קצת מהסבא שכבר אז התחיל לשיר נ נח נחמ נחמן מאומן.

 (והנה זה שקרא את עצמו על שם אומן, ולא הגיע לאומן עד סוף ימיו, אין ראיה, כי מוהר"ן אמר שאומר היה מקומו המיועד מששת ימי בראשית).

וכעת יצא לאור (בחיי מוהר"ן הוצאת נקודות טובות) מסורת סיפור הדברים מה שהיה בתוך המערה של הרשב"י, שרבינו ניגן את השיר של ע"ב נימין, ע"ש ודו"ק.

ויועו' עוד בלקוטי הלכות (או"ח הלכות דברים הנוהגין בסעודה ד:ו) שעיקר הגדלת השם הוא בארץ ישראל, וא"כ א"ש אם רבינו השיג ההגדלה של נ נח נחמ וכו' בביאתו לארץ ישראל.

והנה בשבת פ' ויחי תשע"ב עשיתי הגמטריא של נ נח נחמ נחמן מאומן, כאשר הן' שוה 700, הרי הוא 1791, רבינו נפטר בשנת 1811 בגיל 38 או 39, הרי בשנת 1791 רבינו היה כבן 18, ואולי אז התחיל ליכנס לסוד נ נח, ובעשר שנים של הכוללים של העשר אותיות זכה להשלמת הידיעה (רבינו היה כבן 27 כאשר היה בארץ ישראל). וי"ל שידיעת 'מאומן' היה רק כאשר רבי נתן נתקרב להיות חסיד רבינו בערך בשנת 1800.

(ועוד יתכן שמאז שחמיו של רבינו נתן להצדיק המבקר לבחון את מוהר"ן, ומוהר"ן אמר לו הפירוש הנפלא – הכלב והגדי שקפצו מארש – שהוא ממש בחי' “משיח תורה" שגר דוב וגדי ביחד וכו'. שרבינו כבר אז זכה לדעת מהריקודים שיהיו כאשר ימלא כל העולם דעה את ה').

ואגב יש להעיר שהגמטריא של נ נח נחמ נחמן מברסלב הוא – התרפ"א, ולכן א"ש שמיד אח"כ בשנת התרפ"ב סבא קיבל את הפתק שרבינו כבר קבע את שמו נ נח נחמ נחמן מאומן!

ובשבת בראשית תשע"ו שמתי לב להיודין שמכתירים הנונין, שידוע שר' שלמה ווקסלר ז"ל אמר שרק על היוד שעל הנון הראשון של נ נח בפתק הוא יכול לכתוב וכו', והנה לכאו' יש ד' יודין על ראשי הנוני"ן, כי על 'נחמן' לא נראה שיש יוד אלא על הן' סופית. והנה הגמטריא של ינ ינח ינחמ נחמין מאומן, דהיינו נ נח נחמ נחמן מאומן עם הד' יודין (והנה בכבתי האריז"ל עושים את הגמטריא של שם אדנ"י בצירוף חשבון של הי' על הנ', ע' בפע"ח שער הברכות רפ"א, ובעוד מקומות, אז בודאי ניתן לעשות את זה), הוא – תקל"א שזה השנה שרבינו נולד (או עם הכולל שנת תקל"ב)!

וע"ע מש"כ ברמזים אות תסא.

והנה בכל הספר זכיתי לדרוש דרכים בפירוש נ נח נחמ נחמן מאומן, וככל הנראה רבינו השיג את השם הזה הרבה לפני פטירתו, ורבינו גילה איך שבסוף ימיו היה עולה מהר מאוד למדרגות עליונות עד כדי כך שהיה מתבייש מהשגותיו הקודמות, ולכן פשוט לנו מה שסבא ישראל אמר (ספר לראות באבי הנחל עמ' כד) שרבינו בעצמו למעלה מנ נח.

נקמה בגוים

ב"ה למדתי היום שהשבעים תיקונים של רבי שמעון בר יוחאי בתיקוני הזוהר הם להציל ולהחליץ את עם ישראל ואילו השבעים של הרמחל בתיקונים חדשים הם לעשות נקמה בגוים. נו, מי שרוצה לעשות נקמה בגוים שילמד ויקרא הרבה מהתיקונים של הרמחל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת וישב - כי לה' המלוכה ולו לבד אנחנו עבדים

ב"ה מתוך הספר אני רן שבתוך ספר לקוטי נ נח

לקוטי מוהר"ן תורה רלד

ודע שיש שם שכשרוצין לעשות מלך משתמשין בזה השם. והשם הוא קמה – ראשי תיבות השקיפה ממעון קדשך (דברים כו) וכו' ע"ש. צ"ב מה שרבינו מגלה פה שהקמת המלך תלוי בהתגלות ההשגחה, ובאמת כל ההשקפות לרע חוץ מזו (רש"י בראשית יח:טז), והנראה מבואר בזה כמו שהארכנו בכמה מקומות (ע' 330:ח וש"נ) שמלך ישראל צריך להיות באופן שאינו לוקח החירות והאישיות – ההשגחה, משום בר ישראל ח"ו, ע"ש.

וזה מה שפירש הבעש"ט (תולדות יעקב יוסף פ' וישלח ופ' מצורע ובס' בן פורת יוסף ד"ה ע"ב הובא בס' בעש"ט אותיות א'קי-קיב) הרבו עשו כרשב"י ולא עלתה בידן (ברכות לב:) - שעשו כרשב"י לעשות כמוהו ולא מהלב – ר"ל שעשו כרשב"י לא מצד בחינתן רק שרוצה לעשות כמו שעשו אחרים, ובזה נשאר קרח מכאן ומכאן, כי מדריגתו אב ומדריגת אחרים לא השיג ע"כ. כי הלב בנפש כמלך במלחמה (ספר יצירה פ"ו הובא בלק"מ תורה יב), וצריכים את המלכות לקבוע כפי נפשו ונשמתו. אבל אלו שסתם רוצים לחכות ולהתדמות לאחרים – אפילו מהצדיק יסוד עולם, נשארים בלי כלום.

והנה רבינו מביא מש"כ אצל יוסף (וישב לז:ז) והנה קמה אלמתי וגם נצבה. ובפירוש היתור של וגם נצבה, שנצב"ה גם בגמטריא בהק"ם (ועם הכולל בגמטריא נחמן), שהוא השם שמתשמשין לעשות המלך, נראה לעניות דעתי שהוא מלשון נצב מלך (ע' למשל במלכים א:ב:מח), דהיינו שלא רק שקמה למלכות אלא הגיע לממשלה כזו שעוד יש לו ניצבים למלכות שלו בארצות אחרים. ולפי מה שפירשנו לעיל בענין הצורה של מלך ישראל י"ל באופן אחר קצת, דהינו שהמלך על ישראל צריך להיות בבחינת נצב מלך של מלך מלכי המלכים, באופן שהעם הם עבדים להש"י. וזה רק המלך האמיתי יכול לעשות, כמו שכל השקפות לרע חוץ מזו.