כל המדרגות לפי היגיעה אבל יש סיעתא דשמיא גם כן

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

תסח. ענה ואמר זאת הוא קנאה גדולה בודאי, שיש צדיק גדול שעוסק בעבודת השם ביגיעות ועבודות גדולות כמה שנים בגוף ונפש, ולא ינוח כלל מעבודתו יתברך וסובל כמה צרות ויסורין, ואחר כך בא רך בשנים והשיג במעט זמן כל ההשגה והמדרגה שזכה הצדיק הנ"ל שעבד כמה שנים. וכמו שמצינו במדרש (קהלת רבה פרשה ה) שרבי בון עבד לשלשים [עשרים ושמונה] שנה מה שעבד תנא אחר בכמה שנים. (ואין אני יודע כונת הדברים. כי מקדם אמר שבודאי אי אפשר שיהיה פתאום נעשה צדיק גדול בלי יגיעות וטרחות ועבודות, אף על פי שהוא בן צדיק ובן גדולים. וספר משל נאה על מפרסם אחד רך בשנים שנתפרסם פתאום, ובודאי לא כל הרוצה לטל את השם יטל. המשל היה מענין האיש שנתגדל בוואליחאי אצל היעדניראל שגדלו פתאום, וכונתו היה להכעיס להאחרים שהיה להם גדלה יתרה וכו'), ע"כ.

לכאורה יש ליישב בקלות, שלצדיק גדול עם נשמה גדולה, בודאי יעבוד הרבה ויטרח ויגע עד שישיג כל המעלות של הצדיק הקטן ממנו, אבל בשביל הצדיק הגדול זה יהיה רק ההתחלה, ודרוש ממנו להשיג הרבה יותר.

ואולי יש ליישב עוד, שאף על פי שהכל תלוי ביגיעה, עם כל זה יש הרבה לתלות בס"ד, למשל אם יש סיעתא דשמיא מיד יבחור לעבוד על המדה שבאמת צריך להתיחס עליה מיד, ואילו בלי הסיוע, יתכן שיבזבז הרבה זמן בנסיון לתקן שאר מידות עד שיבין או עד שיגיע להמדה הנכונה. וכן בכל דבר, עם סיעתא דשמיא יכול לרוץ מנקודה לנקודה כל פעם קולע מיד אל השערה, עולה בזריזות מחיל אל חיל, ובלי הס"ד כל דרגה יכול לקחת המון זמן עד שיבחנו וישיג איך לתקנו וכו'.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לעסוק בעסק טוב ולגור בעיר גדול

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

תסה. אמר רצונו שכל אנשי שלומני לא יהיה אחד מהם מלמד, וכמה פעמים דבר מזה וכו' עיין שם.

עיין מש"כ שיחות רמא.

 

גם אמר שטוב לענין פרנסה לדור בעיר גדולה. ואמר בדרך צחות שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין דבר שאין לו מקום, נמצא שכל אדם יש לו שעה. וכשעוסק במשא ובמתן יכול להיות שבאותו השעה שיש לו ירויח ממון הרבה מאחר שאותה השעה היא שלו. על כן יכול להיות שיזמין לו השם יתברך איזה הצלחה גדולה בעסק שלו שהוא עוסק, ויכול להרויח באותה השעה שלו רוח גדול. אבל כשהוא מלמד, אזי כשמגיע לו השעה שלו וכו' וכו'. וכן אין לך דבר שאין לו מקום, וכשהוא דר בעיר גדולה ששם מצויים עסקים גדולים, אזי יכול להזדמן לו איזה דבר גדול שיתעשר בו כי שם הוא מקומו, כי אין לך דבר שאין לו מקום. אבל בעיר קטנה שם יזדמן איזה דבר שבוש ופחות להרויח בו, כי הכל לפי המקום, כי אין לך דבר שאין לו מקום כנ"ל, עכ"ל.

לכאורה מבואר שיש שני תנאים, עסקי האיש, ומקומו.

והנה צ"ע במצבינו היום, שכל היכא שהאדם נמצא הוא יכול להיות מקושר לכל שוקי העולם הכי גדולים, האם זה מכשיר התנאי להיות במקום עיקר גדול. וכבר מצאנו כמה דברים שנראה שנשתנה המציאות מהזמן שבו היה חי רבינו, עיין בשיחות הר"ן רכא – היה מתלוצץ מאד מהלוחות וכו' שכותבים המארעות והשנויים כגון קר וחם וכו' ומש"כ שם.

ואכן אפילו אם נאמר כן, עכ"ז צריך התנאי שהוא מקושר לעסקים והשוקים האלו.

 

מדברי רבינו כאן על המעלה לעסוק בעסקים ולהיות בעיר גדול, יש ללמוד לענין עסקי עבודת השם. שאם האדם עוסק בחיצוניות התורה, כאשר יהיה לו סיעתא דשמיא ויזכה לחדש חידושים ולעמוד טוב על לימודו, הרי זה זכיה קטנה לעומת מה שיכול לזכות אם היה עוסק בפנימיות התורה ותפילה והתבודדות, שאז כאשר יזכה, יפתחו לו סודות ונפלאות השם. ולפי זה נפתח מובן אחר ועמוק במה שרבינו אמר (חיי מוהר"ן תקצא) לא להיות חסיד בעיר קטנה. ובאמת רבינו אמר את זה ביחד עם ענין המלמד כאן ז"ל שלשה דברים אינם חשובים בעיניו שוחט ומלמד וחסיד בעיר קטנה! ע"כ, אכן שם המשיך ז"ל שבנקל לו להכשל בגאות חס ושלום, ע"כ, אבל כל זה בסוגריים, ויתכן שהוא הוספת המעתיק (וכמו שהוסיף לענין כן להתפלל לא להתפלל – בכוונה), וצריך עיון.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הענין של רבינו נחמן הוא למעלה מהמזלות

ב"ה

נחמן זה ענין להיות למעלה מן המזלות (ע' לקוטי מוהר"ן תורה לא:ט), כי האותיות שעל גבי מזל – מ-ז-ל הם נ-ח-מן (אחר מ' יש נ', אחר ז' יש ח', אחר ל' יש מ').

נ נח נחמ נחמן מאומן

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל - הכל בא מכח משה רבינו - נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

למה לפני (או אחרי) קריאת התורה כאשר מראים את הספר תורה לכל המתפללים כולם אומרים "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל וכו'"?

הרמח"ל כותב את הטעם - כדי לעורר את הספר תורה שכתב משה רבינו בעצמו, כי אף על פי שכל ספר תורה יש לו קדושת ספר תורה גמורה, עם כל זה אינו דומה בכלל לקדושת הספר תורה שמשה רבינו כתב בעצמו, וצריכים להמשיך מקדושת ספר תורה של משה:

תיקונים חדשים: תיקון ב'

וספר דא כתב ליה משה, ולבתר כל שבטא כתב דיליה מתמן, לנטלא כלא מיניה כמה דאתחזי ליה כל חד בדרגיה כדקא יאות. וישראל קראן בס"ת בציבורא, וכדין נהורא אתנהיר לגבייהו מגו ההוא ספרא דמשה. ובגין כן אמרין וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל (דברים ד:מד) לאתערא ההוא ספרא דקאים ודאי למהוי ידיעה לישראל באוריתא, כל חד כדקחזי. ועל ההוא ספרא אתמר אותיות מחכימות, דהא נהירו דדרגין עלאין נהרן בהו, ואתחזיין תמן כלהו רזין כמה דאתמר. ועם כל דא כל שאר אתוון דקדושה נמי אתמר בהו הכי, דירותא ירתין מגו ספר דא.

ולפי זה י"ל מה שחז"ל אמרו (זהר פרשת נשא קלד, א): "הכל תלוי במזל, ואפילו ספר תורה שבהיכל". י"ל מזל זה המשכת המוחין כידוע, והוא על ידי הצדיק. שאפילו ספר תורה שבהיכל צריכים להמשיך לו קדושה מהספר תורה של משה רבינו.

ובתיקונים חדשים שם הרמח"ל מסביר עוד למה בשבת קוראים מהנביאים במפטיר אחר קריאת התורה, ומפרש כי כל החכמים וכל הנביאים מקבלים את הכל רק על ידי משה רבינו, ולכן אחר תורת משה ממשיכים לקרוא מהנביאים להמשיך להם מנבואת וחכמת משה רבינו:

ובשבתא מפטרין בנביאי, לאמשכא משיכו דחכמתא ממשה ספרא רבא. דלית לך חכימא דאתחכם באוריתא אלא על ידוי, ולית לך נביאה דאתנבי בישראל אלא בחילא דיליה. ובהאי חילא קמו אינו נביאי מהימני ועבידו ספרייהו. ובהאי אתפשטת חכמתא יתיר בישראל. ובגין לאתערא תיקונא כדקא יאות אצטריך לאתערא תיקונין אלין, לאתנהרא מינייהו כל ישראל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

למי יש עשירות בימים האלו?

ב"ה

שיחות הר"ן ד

עכשיו בעתים הללו קשה מאד מאד שיהיה מעות לאיש כשר וכו' ע"ש.

לכאורה דבר זה מבואר בספר דעת תבונות לרמח"ל, שביאר שיש להש"י שני דרכי הנהגה, אחד זה שכר ועונש, שמעשה צדיקים מביא שכר טוב, ומעשה רשע להיפוך. והאחד זה הנהגת היחוד, שהש"י מסבב את העולם כדי שיתגלה מלכותו, והדרך שהוא יתברך מראה יחודו, הוא זה שהוא נותן רשות למה שנראה רע להשתלט בכל כוחו, ואז הוא מראה איך שכל הרע הזה אדרבה רק אמצעיות לתכלית הטוב, להראות ולהשיג עוצם יחודו, שזה תכלית השלמות. והרמח"ל מבאר שם שלפי הנהגה זו של היחוד, היה מגיע לצדיקים כל הרע ולרשעים כל הטוב, וכל אחד היה בוחר לעצמו את הרע כדי שיזכה לתכלית הטוב הנצחי שצומח מזה. הרי שלפי הנהגה הראשון הצדיק יהיה לו רק טוב, ולפי הנהגת היחוד כמעט להיפוך. אכן הש"י מערבב את שני ההנהגות, ולפעמים נוהג ככה ולפעמים ככה. ואי אפשר אפילו לשום נביא לדעת בדיוק באיזה הנהגה השם יתברך מנהיג באותו זמן – וזה מתאים למה שרבי נתן כתב שבעולם הזה בכלל אי אפשר לדעת כל עיקר איפה אתה עומד [וזה נקרא בקבלה הספקות שיש ברישא דלא אתידע. ע' כל זה שם בכללים ראשונים אות לד]. ועל כל פנים הרמח"ל כותב ז"ל ובאחרית הגלות הקב"ה משתמש הרוב מזאת, כי הכוונה אז לתת תיקון כללי לכל העולם, ועל כן צריך שיתנהג בהנהגת היחוד, שמן ההעלם הגדול יולד הגילוי הגדול ויהיה שלימות ניתן לעולם, ע"כ. הרי מבואר שעכשיו בעתים הללו, שאנו בסוף הגלות ורבינו כבר גילה את התיקון הכללי שהוא עוסק לתקן אותנו, על פי רוב הש"י משתמש בהנהגת היחוד, ולכן קשה מאד מאד שיהיה מעות לאיש כשר.

נ נח נחמ נחמן מאומן