זכרון מושלם

 ב"ה

ספר ליקוטי מוהר"ן 

תורה ז

(השמטות השיכים להתורה הזאת): התפלה מסגל לזכרון כי תפלה הוא בחינת אמונה כנ"ל ושכחה הוא ענין שהיה לפנינו דבר מה ונשכח ועבר מאתנו והיא דרך ההנהגה על פי מערכת המזלות שמתנהג כסדר יום אחר יום והוא הפוך האמונה, מה שאין כן אם מאמין שיש מחדש הכל ברצונו בכל יום תמיד והוא מחיה ומקים הכל תמיד והוא למעלה מהזמן אין כאן שכחה, עיין שם.

עיין במסכת נדרים מא. אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו על כל עונותיו שנאמר וכו'  כל חוזר לימי עלומיו שנאמ' וכו', הפכת בחליו (תהלים מא:ד) אמר רב יוסף לומר דמשכח למודו, עיין שם. והמהר"ל (חידושי אגדות ד"ה עד) כתב לפרש למה משכח למודו, על פי מה שפירש בכל הענין הזה של מחילת העונות וחזרה לבריאות, משום שרפואת החולי באה על ידי שחוזר גופו וטבעו להתחלה ראשונה, כי לולא זה היה מתרפא ממחלתו לאחר שנתקלקל טבעו מפני מחלתו, וכשם שגופו וטבעו חוזרים להתחלה ראשונה כך גם נפשו חוזרת למצב שהיתה כשנולדה, דהיינו בלא תורה, עיין שם. ולפי זה לכאורה כדי להשיג הזכרון בלי שכחה היה צריך לחזור למציאות של לפני ההולדה, וכעין היניק וזקן במעשה של השבעה קבצנים. ויש לדחות שכיון שמגיע לבחינה של למעלה מהזמן, הרי גם גופו דהשתא שייך לזה כמו גופו דאז.

נ נח נחמ נחמן מאומן

דף יומי - נדרים דף לח - הערות לאור נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

לח.

אמר רבי יוסי בר' חנינא לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו שנאמר כתב לך פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך וכו' והגמרא מסקת: אלא פילפולא בעלמא. וביאר המהרש"א כמו שב'פסל לך' קבל משה רק הפסולת שהוא הנשאר מהלוחות מבחוץ ולא את גוף הלוחות, כמו כן ב'כתב לך' מפרשים שקבל רק הפלפול, והיינו הבנת דבר מתוך דבר שהוא מבחוץ ולא גוף התורה, עיין שם.

לכאורה זה ענין של הסיבובים של צרת הבת המבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ל:ג ושם באות ח' מדבר על בחי' פסולת עיין שם.

 

בעולם מספרים שהגר"א אמר שהשאגת אריה גדול ממנו בפלפול (יתכן שיש נוסחאות שונות בזה), ולכאורה אם כן זה מראה שהשאגת אריה היה יותר קרוב למשה רבינו.

 

וא"ר יוחנן בתחלה היה משה למד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה שנאמר ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו, ע"כ. והרי אלמלא לא נשתברו הלוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל (עירובין נד). (ועיין בליקוטי מוהר"ן תורה ז' שעל ידי אמונה שיש מחדש הכל ברצונו בכל יום תמיד והוא מחיה ומקים הכל תמיד והוא למעלה מהזמן אין כאן שכחה). וע"ע שיחות הר"ן כו.

 

לח:

שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם וכו' בית המקדש דכתיב (ירמיה יז:יב) כסא כבוד מרום מראשון (מקום מקדשנו), ע"כ. בפסוק כתוב רק מקום המקדש. ואיזה בית המקדש שלנו (מקדשנו – ולא של מעלה שעומד לעומתה כמו שכתוב מכון לשבתך), לכאורה מדובר על בית השלישי.

 

מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול ואמרו לפניו רבונו של עולם אם אתה עושה דין לבן עמרם (-נגד קרח) אנו מאירים עיין שם.

אף על פי שלכאורה בן עמרם הוא כינוי לגנאי, י"ל שדייקו לאמר כן, כי בזה נכלל אהרן עם משה, והרי כל עצמו של קרח התרעם על כך, כמו שפירש רש"י ריש פרשת קרח, עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה וכו' מי ראוי ליטול את השניה וכו'.

נ נח נחמ נחמן מאומן