להתפלל בכוונה שלמה אפילו כאשר בפני האיום והסכנה

 ב"ה

ספר שמואל

א:ז:י ויהי שמואל מעלה העולה ופלשתים נגשו למלחמה בישראל וירעם י' בקול גדול ביום ההוא על פלשתים ויהמם וינגפו לפני ישראל. וירעם י' בקול ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

בכלי יקר: מדלא אמר 'ויגשו פלשתים' אלמא הכונה לומר גדל בטחון לב שמואל עליו השלום, מעין כענין 'צעדה בראשי הבכאים' (שמואל ב:ה:כד – שם מדובר במלאכים אשר השם יתברך שלח לעזרת דוד, אבל כוונתו, שגם שם היו קרובים מאד וכפתע ביניהם ובין המות, ועכ"ז היו צריכים לחכות, כמבואר במדרש תהלים כז:ב), שעם היות ש'ופלתשים נגשו למלחמה' עם כל זה לא פחד ולא הפסיק מהעלות העולה, ע"כ.

וזה ממש הענין שרבינו הקדוש תיאר בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה מחגר, כאשר בא מלך השדים לתוך העיגול של הזקן: אמר לו – אין אתה מתירא? ופשט עצמו ונעשה גדול מאד עד השמים ורצה לבלעו. אמר הזקן – אף על פי כן איני מתירא כלל, אך אם אני רוצה, תהיה אתה מתירא ממני, והלך והתפלל קצת וכו' ע"ש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

חדשות והסכנות הטמונים בהן

ב"ה 

חיי מוהר"ן אות קצד

אָמַר, מִי שֶׁמְּגַלֶּה חָכְמָה חֲדָשָׁה בָּעוֹלָם, הַיְנוּ אֵיזֶה חָכְמָה חִיצוֹנָה מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם לַסּוֹף אֵין אַחֲרִיתוֹ טוֹב וְיֵשׁ לוֹ מַפָּלָה עַל־יְדֵי אוֹתוֹ הַחָכְמָה בְּעַצְמָהּ שֶׁגִּלָּה, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ מִכַּמָּה חַכְמֵי הָאֻמּוֹת שֶׁהִמְצִיאוּ חֲדָשׁוֹת, כְּגוֹן קוֹלוֹמְבּוּס שֶׁגִּלָּה אֶרֶץ אֲמֶרִיקָה וּלְסוֹף מֵת בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת מֵחֲמַת זֶה כִּי מָסְרוּ אוֹתוֹ בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ מֵחֲמַת זֶה כַּמְבֹאָר בְּסִפְרֵיהֶם. וְכֵן כַּמָּה חֲכָמִים שֶׁלָּהֶם כְּגוֹן זֶה שֶׁהִמְצִיא תַּחְבּוּלָה לְהִנָּצֵל מֵרְעָמִים לַסּוֹף מֵת עַל־יְדֵי הָרַעַם, וְכֵן אֶחָד הִמְצִיא אֵיזֶה מַרְאָה נִפְלָאָה לַסּוֹף שָׂרְפוּ אוֹתוֹ בִּשְׁבִיל זֶה. וְכֵן כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת. וְכֵן אַסִיקְרָטוּס רֹאשׁ הַפִילוֹסוֹפִים הַקַּדְמוֹנִים, לְסוֹף הֵמִיתוּ אוֹתוֹ בְּסַם הַמָּוֶת מֵחֲמַת חָכְמָתוֹ. וְכֵן כַּמָּה וְכַמָּה פִילוֹסוֹפִים שֶׁהִמְצִיאוּ חֲדָשׁוֹת וְהָיָה לָהֶם מַפָּלָה עַל־יְדֵי־זֶה.
גַּם בְּעִנְיְנֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֵינוֹ מַסְכִּים עַל אֵלּוּ הַלּוֹמְדִים וְהַגְּדוֹלִים שֶׁרוֹצִים דַּיְקָא לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת, כְּגוֹן אֵיזֶה דִּין חָדָשׁ אוֹ אֵיזֶה הַנְהָגָה חֲדָשָׁה, וְכַוָּנָתָם אֵינָהּ עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ רַק לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת. וְאָמַר שֶׁהִיא תַּאֲוָה אֵצֶל הַגְּדוֹלִים לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת דַּיְקָא וְלֹא הָיָה דַּעְתּוֹ מַסְכִּים עַל זֶה כְּלָל, כִּי אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת רַק הָעִקָּר שֶׁיִּהְיוּ כַּוָּנָתוֹ אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ:

והנה להבדיל מצינו בכמה מקומות בחז"ל (שקלים יד., תענית ח., יבמות קכא:, ב"ק נ.) שהקב"ה מדקדק עם החסידים כחוט השערה, ודייקא בהענין שלהם, בנקודת החסידות שלהם, נלקו. וכמו למשל נחוניא חופר שיחין, בנו נפטר בצמא.

הרי יתכן שכן הענין של הממציא חדשות, אף כי החדשות הם בחכמה חיצוניות, של מידה ותשמישיה לא בעצם החכם, עם כל זה, כיון שהגיעו להרעיון, להוליד רעיון חדש באותו חכמה, הרי תפסו באותו ענין, ונפלו תחתיה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

וישלכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו - שמות ד:ג -- הוספתי בס"ד טעם על מה ששמים היד על העינים בקריאת שמע

ב"ה

הנה כל המפרשים לא מצאו ידיהם ורגליהם איך משה רבינו שהיה מדבר עם השם יתברך נס לפני הנחש, ולאן ינוס, הלוא מלוא כל הארץ כבודו?! 

ובפשטות י"ל שכמו שמשה רבינו היה שומע ממש את קול ה', כן היה שומע את קול ה' בכל סביבותיו, כל מה שהתרחש הוא הבין בזה מה שהשם יתברך היה מראה לו, ולכן בראותו את הנחש הוא הבין שהוא צריך לנוס (וידוע מה שהרמב"ם אומר על ראש השנה, בורחים מהשם אל השם).

אכן נראה לאמיתת הענין פירושו כך, וינס משה מפניו של השם יתברך - לאחוריו. כי אפילו בהשגה של בחי' אחוריים של השם יתברך יש סכנה עצומה כמו שכ' (כי תשא לג:כב) והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד עברי, ופרש"י ז"ל מכאן שנתנה רשות למחבלים לחבל, ע"ש. ובאמת מפורש הוא בגמרא (ברכות ז:) ז"ל ויאמר לא תוכל לראות את פני (שמות לג:כ) תנא משמיה דר' יהושע בן קרחה, כך אמר לו הקב"ה למשה, כשרציתי לא רצית, ופרש"י כשרציתי בסנה. הרי מבואר שבסנה היה השגה של פנים, רק שמתחילה ויסתר משה פניו, שי"ל פניו של משה, וכן י"ל שהסתיר פניו של השם, שעשה לבושים, ובסוף וינס לגמרי מפניו יתברך. כי י"ל שאם רשות ניתנה למחבלים בהראות את אחוריו, אז בהראות את פניו זה עוד הרבה יותר מסוכן, ולא רצה משה. ויתכן, שזה מה שרבי עקיבא זכה כאשר סרקו את בשרו ר"ל, כי כך הש"י אמר למשה על רבי עקיבא כך עלה במחשבה, והמחשבה הוא בחי' אור הפנים. וזה מה שהש"י אמר שתוק, כי בחי ושכתי כפי תירגם אונקולוס ואגן במימרי, היינו שהוא בחי' דיבור, ור' עקיבא לא קיבל את ההגנה של הדיבור, ולכן כאשר דיברו על השגתו הש"י אמר שתוק - בלי הגנה הוא זכה להתגלות של - כך עלה במחשבה - של אור הפנים, ודו"ק.

והנה בענין מה ששמים את היד על העינים בעת קריאת שמע ישראל, יש לומר על פי מה שרבינו הקדוש גילה בלקוטי מוהר"ן (תורה סה) שהטעם שאנשים בצער סותמים את העינים הוא כדי לראות רחוק עד עולם הבא שהוא כולו טוב ואין שם שום צער כלל, ששם כולו טוב, ולכן בקריאת שמע שאנו מעידים על יחודו יתברך אנו סותמים את העינים לגמרי עם היד כדי להסתכל בתכלית היחוד.

ואכן י"ל שהטעם שמשימים את היד בקריאת שמע הוא בחי' ושכתי כפי, כי כיון שאנו מיחדים את השם בכל כוחינו, וראוי היה שיהיה התגלות של יחוד השם, ואם כן יש סכנה של המחבלים כנ"ל, ולכן אנו מקיימים בנפשינו בחי' ושכתי כפי עד עברי, ודו"ק.

נ נח נחמ נחמן מאומן