תענית ביום השנה - יארצייט - של אבא ואמא

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן יד. ואחר כך ספר לנו שזאת הלילה הוא היארצייט של אמו, כי היה אז י"ט אדר והוא שכח ולא הדליק נר ולא אמר קדיש, ואז היתה שנה מעברת וכו' ובתוך כתיבת זאת התורה באה אמו אצלו והזכירה אותו היארצייט.                      ותכף קרא מנין ולמד משניות ואמר קדיש והדליק נר בשבילה. ובבקר קרא גם כן מנין לחדרו שיש שם ופרס על שמע בעצמו ואמר ברכו וקדשה ואחר כך כל הקדישים וכו' וכו' ואחר כך למד משניות ואמר עוד קדיש דרבנן, עיין שם.

משמע קצת שלא היה צם, ותמוה שהרי היה רגיל לצום כל כך אז למה לא יצום כאשר יש מצוה מיוחדת לצום. ודוחק לומר שמה ששכח מהיארצייט ולא הזכירו תענית, מחמת שבין כך ובין היה תמיד בתענית, כי אם באמת קיבל על עצמו לצום על אמו, בודאי לא היה שוכח.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אזהרה לא לגלות הסודות שלך

 ב"ה

ספר המידות

ערך

תשובה סב. מי שמגלה סודותיו, אז קשה לדבר הזה להתקיים, ע"כ. לכאורה זה הענין שרבינו הזכיר בחיי מוהר"ן קצו, אחר שגילה איזה דיבור בסוד נחמן נתן, אמר שזה מעשה בעל דבר כדי שיהיה קשה וכבד ביותר אחר כך.

הביאו סמוכים מספר משלי (טו:כב) הפר מחשבות באין סוד. ובספר בית לוי הוסיף שלרוב דברים השתיקה והצניעות יפה להם, ואין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין (תענית ח:), עיין שם. וקצת רמז מהפסוק, הולך רכיל מגלה סוד, שהמגלה סוד לא יוכל לעמוד לקיימו ויצטרך לסבב בעירות כמו רוכל.

ולכאורה מטעם זה האשה השונמית (מלכים ב:ד:ח-) שבנה מת, ורצתה שאלישע יחיהו, לא גילתה לבעלה למה היא הולכת אליו.

ויש גם ענין של הוראת מעשיו לבני אדם, כמו שהזהיר הנועם אלימלך בצעטיל קטן: שלא יהיה בדיבורו שום שקר ח"ו, ושום חנופה וכו' וכו' ולא שום הראות מעשיו לבני אדם, ע"כ.

וזה מבואר יותר בשערי קדושה (ב:ד) מובא בחק לישראל, פרשת ויקהל יום הששי, בחלק המוסר ז"ל הוראת מעשיו לבריות, ידעת מה שאמרו רז"ל ענין אותה האשה שהיתה נענשת בגיהנם על שהיתה מספרת לחברתה היום התעניתי וכו' ולא די שאינו מקבל שכר אלא שנדון בגיהנם, כי הרי מגלה דעתו שאין מעשיו כלל לשם שמים, והוא מכלל הפרושים פרוש נקפי פרוש קיזאי וכו', ואמרו רז"ל לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ויהיה כל דרכיו לשמים, ואם יכול אדם שיעשה כל דרכיו לשמים ולא יפרש לבריות אפלו אחד מהן שכרו כפול ומכפל מפני שכבוד אלקים הסתר דבר עד כאן לשונם, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מסכת כלים - תנור של תענית

 ב"ה

כלים

כלים, בגמטריא ק' ועם י' אותיות של מילאו – כף למד יוד מם, וע"ה, בגמטריא נ נח, עם הג' אותיות.

כל הוא מדת היסוד, הצדיק. וכן כל לשון כיסופין וחמדה, כלה שארי ובשרי.

 

ה:א איזהו גמר מלאכתו (-של תנור, כדי לקבל טומאה, ושאר כלי חרס כשנצרפו בכבשן), משיסיקנו כדי לאפות בו ספגנין. רבי יהודה אומר, משיסיק את החדש כדי לאפו בישן ספגנין, ע"כ. פירש הרע"ב ז"ל דחדש כדי לאפות בו סופגנים בעי היסק מרובה מן הישן, ואם הוסק החדש היסק מועט דבהיסק כזה היה ישן ראוי לאפות בו סופגנים, היינו גמר מלאכתו. ואין הלכה כרבי יהודה, ע"כ.

וזה הענין שמצאנו בתענית, שהוא כמו תנור, וכנוסח תפלה זכה שלפני יום כיפור: ועל ידי רתיחת גופנו על ידי התענית והתפלות יתקן מה שהרתחנו וכו', והרי אש התאוה ודאי כמו תנור. ובענין תעניתים גילה רבינו בליקוטי מוהר"ן תורה סב ז"ל עקר זכות התענית אינו אלא כשאנו חושבים השעות שהתחיל להתענות, למשל, כשמתענה שני ימים, היום השני שהוא נחשב ביותר אין מחמת עצמו אלא מחמת שאנו חוזרים ליום ראשון, אזי נחשב יום שני לזכות יותר, גם כי עקר כל הדברים הן התחלה, כי כל התחלות קשות (מכילתא פרשת יתרו והובא בפרש"י) מחמת שיוצא מהפך להפך, אבל אחר התחלה, הוא נכנס מעט בהרגל ואינו קשה עליו כל כך וכו' עיין שם. ולכן אין הלכה כרבי יהודה.

וסופגניות, הן מאכלי חנוכה שגם כן מדליקים באחוריים, להמשיך כח מעיקר הנס.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תיקון הרש"ש אצל הרמח"ל בכח הפתק הקדוש של נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

אצל ציון הקדוש של הרמח"ל אנחנו זוכים לעשות סעודות יפות לכבוד הרבה צדיקים בהילולא שלהם. והנה אתמול בי' שבט הילולא של הרש"ש הרבה מהקבועים פה קבלו על עצמם מלפניה את היום לצום ותענית, ורק אחר ערבית, אור ליא שבט עשו סעודה גדולה, אבל בעיצומו של ההילולא של הרש"ש צמו. וזה ממש מצחיק וצועק השגחה מן השמים, כי הרבה מהמקובלים טעו חמורות ברש"ש. הרש"ש טמן את הסידור שלו ולא נתן את זה להם, והם באו ועשו בנינים על בנינים על הסידור, והרי הרמח"ל כתב בפירוש והסביר בטוב טעם ודעת איך שאפילו רוב הכוונות שגילה האריז"ל הם לא עיקרי בתפלה, וחלק קטן הרמח"ל קבע שהם בסיסי ולמרות שהם לא עיקרי, וגילה קצת את הדרך העיקרי בכוונות, שהוא כבר יותר מתאים לדרך הבעל שם טוב והארכנו על זה במקום אחר. ולא זו אף זו, שרוב הלימוד ברש"ש זה לימוד בלי שום הבנה, רק גירסא ופרישת וחילוקי הבחינות, ואילו כל לימוד הרמח"ל הוא בעיקר להבין. ולכן כנראה מן השמים היה שעשו תענית אצל הרמח"ל ביום הילולא של הרש"ש.

רמח"ל רש"ש בגמטריא הפתקא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הדרך החדש של רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן שהוא הדרך הישן

ב"ה

רבים יודעים מה שרבינו אמר על הכח של הדיבור בתפילה ובהתבודדות שהוא יותר חזק ועולה ומועיל הרבה יותר מכל הסיגופים, וכן באמת פשוט כי כח ההבל הרוחני בודאי הוא יותר חזק מכח גשמי (ועיין דרך עץ חיים של הרמח"ל שנדפס בכמה הוצאות ביחד עם מסילת ישרים). אכן רבינו בעצמו אפילו לאחר שגילה את זה, הוא המשיך לסגף את עצמו ולהסתפק במיעוט דמיעוט של אכילה וכדומה.

וראה זה מצאתי בשיח שרפי קודש (שיש אולי 60% סיכוי שהוא אמת) חלק ו:

כְּשֶׁנָּסַע פַּעַם רַבֵּנוּ בַּדֶּרֶךְ, הִתְפָּאֵר לְפָנָיו הָעֶגְלוֹן בְּגֹדֶל מוּמְחִיּוּתוֹ בִּנְסִיעַת הַדְּרָכִים, שֶׁמֵחֲמַת שֶׁדֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ הָרָגִיל הָיְתָה מְלֵאָה בּוֹץ וְטִיט מֵרוֹב הַגְּשָׁמִים וְהַפְשָׁרַת הַשְּׁלָגִים, עַל-כֵּן עִקֵּם וְסִבֵּב אֶת הַדֶּרֶךְ בְּדֶרֶךְ אֲרֻכָּה יוֹתֵר, אוּלָם בְּרֹב מוּמְחִיּוּתוֹ חָזַר שׁוּב לְדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ הָרָאוּי שֶׁאֵין בּוֹ בּוֹץ וָרֶפֶשׁ; עָנָה רַבֵּנוּ וְאָמַר: "תעניות וְסִגּוּפִים הִיא דֶּרֶךְ וּמַסַע יְשָׁנָה לְהִתְקָרֵב עַל יָדָהּ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, תְּפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת הִיא דֶּרֶךְ וּמַסַע חֲדָשָׁה לְהִתְקָרֵב עַל-יָדָהּ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אוּלָם הַכֹּל חוֹזֵר וְשָׁב לַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁן. "תעניות וְסִגּוּפִים אִיז אַ אַלְטֶער טְרָאק צוּ הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ, תְּפִלָּה אוּן הִתְבּוֹדְדוּת אִיז אַ נַייעֶר טְרָאק צוּ הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ, אָבֶּער מִיקוּמְט אַלְץ אַרוֹיף אוֹיף דֶעם אַלְטִין וֶועג".

העיקר הוא תמימות ופשיטות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תעניות וסיגופים - לאומת - התבודדות ותפילה

ב"ה

שיח שרפי קודש ב:רחצ

כְּשֶׁנָּסַע פַּעַם רַבֵּנוּ בַּדֶּרֶךְ, הִתְפָּאֵר לְפָנָיו הָעֶגְלוֹן בְּגֹדֶל מוּמְחִיּוּתוֹ בִּנְסִיעַת הַדְּרָכִים, שֶׁמֵחֲמַת שֶׁדֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ הָרָגִיל הָיְתָה מְלֵאָה בּוֹץ וְטִיט מֵרוֹב הַגְּשָׁמִים וְהַפְשָׁרַת הַשְּׁלָגִים, עַל-כֵּן עִקֵּם וְסִבֵּב אֶת הַדֶּרֶךְ בְּדֶרֶךְ אֲרֻכָּה יוֹתֵר, אוּלָם בְּרֹב מוּמְחִיּוּתוֹ חָזַר שׁוּב לְדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ הָרָאוּי שֶׁאֵין בּוֹ בּוֹץ וָרֶפֶשׁ; עָנָה רַבֵּנוּ וְאָמַר: "תעניות וְסִגּוּפִים הִיא דֶּרֶךְ וּמַסַע יְשָׁנָה לְהִתְקָרֵב עַל יָדָהּ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, תְּפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת הִיא דֶּרֶךְ וּמַסַע חֲדָשָׁה לְהִתְקָרֵב עַל-יָדָהּ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אוּלָם הַכֹּל חוֹזֵר וְשָׁב לַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁן. "תעניות וְסִגּוּפִים אִיז אַ אַלְטֶער טְרָאק צוּ הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ, תְּפִלָּה אוּן הִתְבּוֹדְדוּת אִיז אַ נַייעֶר טְרָאק צוּ הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ, אָבֶּער מִיקוּמְט אַלְץ אַרוֹיף אוֹיף דֶעם אַלְטִין וֶועג". 

נ נח נחמ נחמן מאומן

הגוף קודם לנפש! נ נח

ב"ה

ספר המדות, תשובה אות פד: תקון הגוף קדם תקון הנפש, ע"כ. ע' בקיצור הכוונות של הרמח"ל סדר ערב יום הכפורים ז"ל ועל כן צריך להרבות באכילה ושתיה בערב יוה"כ – ליקח גם החיצוניות הראוי ליוה"כ. ונחשב כאלו התענה תשיעי ועשירי, כי אי אפשר להתענות ולקבל סוד האכילה הפנימית אם לא קבלנו בתחלה כל החיצוניות וכו' ע"ש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בכיה

ב"ה

הזוהר הקדוש בפרשת תרומה (קסה. מובא בחק לישראל פרשת נשא יום ו) משוה בכיה בתפילה להיושב בתענית (חלום) בשבת שמפקחים עליו למה הוא עצוב בזמן חדוה, ומבטלים העונש שלו. והא גופא קשה איך נשכר מהעצבות בשבת? וצ"ל שרק בגלל שתופס בשורש של שבת על ידי התענית.

ולפי זה בא למוד ונמצא מלמד על בכיה בתפלה שצריכים לתפוס בשורש להיות דופק בשער, ורק בכהאי גוונא מועיל הבכי.

וצריך תלמוד.

נ נח נחמ נחמן מאומן