Likutay Nanach - volume 4 - Nachman MayUman - on the holy Petek - prayers - alphabetic entries - ליקוטי נ נח - חלק ד' - נחמן מאומן - על הפתק הקדוש - תפילה - ערכים

 

בס"ד                                                                            Simcha Nanach:

naanaach@gmail.com

Naanaach.blogspot.com

 

ספר לקוטי נ נח

 

נַחְמָן מאומן

 

הפתק הקדוש, תפילה, מועדים, ערכים

 

באר היטב

 

 

כתוב בתורתינו הקדושה (פרשת כי תבוא כז:ח) וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב, ואיתא במס' סוטה ריש פרק אלו נאמרין בכל לשון (דף לב.) שבאר היטב זה בשבעים לשון, וכתבו המפרשים (יעו' בתוספות יו"ט שם) כי היטב בריבוע, ה- הי- היט- היטב, בגימטריא שבעים. וגם מפורש בליקוטי מוהר"ן (תורה כז:ה) שענין באר היטב, שבאר הוא ר"ת וירא בצר להם ב'שמעו א'ת ר'נתם ע"ש, ועל כן רציתי גם לכתוב על אבן לבי לפרש קצת עיקר הר"נה הוא ר'בינו נ'חמן, נ נח נחמ נחמן, הוא נ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה, שיורד לעמקי הקליפות ע' האומות להשקות נשמות צמאות, ובתוך התהום מכלה הפרוטה מהכיס, ופריטא שפתיה בפרסומי ניסא ותהום כל העיר, בא"ר היט"ב!

ותשוב לב האבן ללב בשר, ברסלב, נ נח אמיתי.

 

 

כולל

 

שאלות                                                         ותשובות

נ                                                                                            נח

 

מאתי   ב

 

שמחה בן ר' משה וחוה ברכה

מחבר ספרים דברים חדים על מרובה הג"ע ושבועת העדות, ספר החמשה על בראשית, פתחו לי על הרמח"ל ועוד.

 

 

מצוה גדולה להיות תמיד בשמחה (פצפצי”ה)

שנת ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן (התש"פ)

מפתחות

 

תוכן נ נח

הפתק הקדוש.. 10

האם גדולי חסידי ברסלב קבלו את הפתק?. 10

הסכמת רבי משה פיינשטיין ז"ל. 12

שלושה פתקים: 13

הפתק הקדוש וספר הנשרף. 14

פתק. 14

כ"ג תמוז 16

התרפ"ב. 17

נוסח הפתק. 17

מאד היה קשה. 18

ובזה אגלה לך סוד והוא: 20

מלא וגדיש מקו לקו 20

פצפצי"ה. 22

ובחזוק עבודה תבינהו 22

וסימן י"ז בתמוז יאמרו שאינך מתענה. 23

נ נח נחמ נחמן מאומן 23

מה הענין של נ נח נחמ נחמן מאומן?. 24

מתי ר' נחמן ז"ל קיבל את השם נ נח נחמ נחמן מאומן?. 27

רבינו מגמגם! 29

האם מוהרנ"ת ידע מהשם הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן?. 30

מה פירוש 'אני נ נח נחמ נחמן מאומן', ואיך אומרים כן, האם אתה ר' נחמן?. 30

להבין מה שהסבא אמר 'אני ראשי תיבות נ נח נחמ נחמן מאומן' (וע' בפנים בקונטרס בכותרת 'מה פירוש אני נ נח נחמ נחמן מאומן וכו''): 34

נ נח. 34

מה הענין להגיד רק נ נח?. 34

רמזים. 36

תפלה. 37

שחרית. 37

קטרת. 39

אנא בכח. 41

ברוך שאמר. 42

ישתבח. 42

שמונה עשרה. 44

תקע – קיבוץ גליות. 46

השיבה שופטינו 46

רצה. 47

מודים. 47

תחנון 48

ברכות הנהנין וברכות המצות ושאר ברכות. 49

ברכת המזון 49

על המחיה. 50

תפילת ערבית. 50

שבת. 50

ערבית. 50

שמונה עשרה של שבת קודש. 51

זמירות ליל שבת. 51

שחרית של שבת. 53

נשמת כל חי: 53

שיר הכבוד. 54

זמירות ליום שבת. 55

זמירות למוצאי שבת. 55

שמונה עשרה של ראש חודש: 57

סעודת ראש חודש: 58

תשרי 58

ראש השנה. 58

סוכות. 58

פסח. 59

חולו של מועד. 59

הימים האלו בבחינת חולו של מועד. 59

חנוכה. 60

אדר. 61

בין המצרים. 62

ראש חודש אב. 63

אלול. 63

שמות קדושים, צדיקים, ומספרים ידועים. 63

אברהם. 63

אומן 64

אל"ד. 64

אלקים. 65

אליעזר. 65

ברסלב. 65

חנניה. 67

ישראל דוב אודסר. 68

ע"ב - שם ע"ב (ויסע – ויבא – ויט) 70

עקיבא – רבי עקיבה. 71

פייגא. 72

רבונו של עולם. 73

רחל. 73

רמח"ל – רבינו משה חיים לוצאטו זצללה"ה זיעוכי"א. 74

שמואל הורוביץ – ר' שמואל הורוביץ. 76

שמות הצדיקים. 80

שמות הצדיקים הקצר – הניתן לאמר כל יום ויום. 80

בעולם ובחדשות. 82

אהבת חברים: 82

אוטו 84

אחוריים: 85

דרוש מספר עוד יוסף חי (דרשות) מהבן איש חי 87

איכות או כמות: 87

מה עדיף להגיד הרבה פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן, או האם טוב יותר מעט בכוונה?. 87

אכילה. 88

תפלה לפני אכילה. 88

מאכלים. 88

אמירת נ נח. 89

רואים נסים על ידי אמירת נ נח נחמ נחמן מאומן! 89

איך יכול להיות שרק באמירה גרידא יתקן הכל?. 89

אם רק צריכים להגיד נ נח, למה אין יכולים לעשות כל מה שהיצר הרע מהסת, ולשוב להגיד נ נח? וכן מקשים על גודל ענין הנסיעה לציון ר' נחמן באומן ואמירת תיקון הכללי. 91

כמה פעמים צריכים להגיד נ נח נחמ נחמן מאומן?. 92

איך אומרים סתם נ נח נחמ נחמן מאומן בלי להקדים רבי: 93

אצבעות. 94

חותמים נ נח בידים (ננח סווייף): 94

בגדים. 97

מלבוש: 97

בגדי לבן: 98

בגדים של נ נח. 98

בית הכסא. 99

האם מותר לכנס לשירותים עם כיפה של נ נח נחמ נחמן מאומן?. 99

בנות: 101

שכל הבנות יהיו נ נח: 101

ברכה. 102

האם מותר לברך בשם ומלכות שעשני נ נח. 102

בשר. 102

גאוה דקדושה. 102

גאולה. 102

כל הגאולה תלויה ב נ נח נחמ נחמן מאומן 103

גהנם. 104

נ נח מציל מגהנם! 104

גוים: 105

האם הפתק והשם הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן שייך גם להגויים?. 105

שכל העולם יעבדו את השם יתברך שכם אחד. 106

גילוי 107

התגלות מלכות דקדושה בכל תוקף. 107

גן עדן 108

דופק. 108

נ נח דופק ומזכיר לאדם עבודת השם יתברך! 108

הגזמה. 109

הוה. 109

היזק. 109

האם מותר להפריע ולהעיר אנשים ע"י אמירת נ נח?. 109

הלכה. 110

הפסק. 113

האם מותר לומר נ נח נחמ נחמן מאומן בתוך התפלה?. 113

הפצה. 113

למלאות כל העולם עם נ נח נחמ נחמן מאומן, עם הפתק, ועם ספרי מוהר"ן: 113

השגחה. 114

נ נח – ממשיך השגחה שלימה עליך ועל כל העולם! 114

התבודדות: 115

התבודדות – לדבר עם השם יתברך בלשון האם. 116

התנגדות. 117

העם יבחר. 117

מוהר"ן אמר שהחולקים כאשר אינם יכולים לדבר ולהתחיל עם הצדיק, מדברים על חסידיו 117

זיווג 118

זיווג דנשיקין וזיווג דגופין 119

זכות. 119

זמן: 119

חיילים. 124

חלב: 124

חסידים. 124

מי זוכה להתקרב לנ נח?. 124

חצות. 127

מה יותר חשוב קימת חצות לילה או הפצה?. 128

טבעת נ נח. 128

טלפון: 129

יהדות. 129

יהדות זה ברסלב. 129

יסודות. 131

נ נח נחמ נחמן מאומן, תיקון הד' יסודות וביטול להאין סוף ב”ה! 131

כבוד. 132

נ נח נחמ נחמן מאומן, כבוד אלוהי שעל ידי כוונות אלול! 132

נ נח – טל אורות שמשלים כבוד ה"י ומאיר הדיבור להורות תשובות המשקל ולהשיג תבונות התורה! 133

כיפה נ נח. 134

מה הענין ללבוש כיפה שכתוב עליה נ נח נחמ נחמן מאומן?. 134

– בענין שהכיפה היא לבן -- 136

בענין שהננח אינם מקפידים ללבוש כובע וסומכין על הכיפת נ נח (או עכ"פ שני כיפות נ נח) 136

כסף: 137

האם מותר להרויח ולהתפרנס מהפתק ומהשם הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן?. 137

האם מותר לקבל כסף או רווחים בהפצה?. 137

כפירה. 138

מי שאינו מאמין בפתק או בנ נח נחמ נחמן מאומן, האם הוא חשוב כאפיקורס וכופר?. 138

כתיבת נ נח נחמ נחמן מאומן 138

ענין כתיבת נ נח נחמ נחמן מאומן על הקירות [גרפיטי]. 138

לבוש. 141

לשון הקודש. 141

נ נח נחמ נחמן מאומן הוא שלמות לשון הקודש! 141

מאכלים. 142

מהפך. 142

אמירת נ נח נחמ נחמן מאומן - מהפך הכל לטובה! 142

מלכות. 144

להעלות המלכות וחכמה תתאה על ידי חסד לקבל חיות מאור הפנים. 144

מנחה, קרבן מנחה: 145

מסורה בברסלב. 145

מפרסמים של שקר. 163

רמח"ל על הרבנים המפרסמים של שקר. 168

מופתים של המפרסמים של שקר. 169

החקירות והחכמות של המפרסמים. 170

מעריב – תפילת ערבית. 171

מצוה, מצות. 172

כמה מצות מקיימים באמירת נ נח נחמ נחמן מאומן 172

משיח. 173

משלים: 175

מי אמר למי  – אוצרות הפתק. 176

נס - ניסים. 182

נסיונות. 182

בעידן ריתחא. 182

הלכות עשיית עבירה. 184

הרגע האחרון 188

סווייף: 200

סכנה. 200

סמים. 200

עבודת השם: 201

עבודת הנחמנים: 201

עסק הצדיק ואנשיו 201

בענין פעולות הנחמנים, ובפרט בענין הרקדה ברחובות ופרסום ורעש, ומה שיש טוענים שזה חילול ה', ובמה שיש אומרים שזה שגעון. 202

מה מוטל חובה על מי שרואה את עצמו נ נח?. 208

דרך חדש שהוא דרך הישן וגם נגנב. 211

עבירה: 213

עד. 213

עז: 213

עזות דקדושה. 214

עת, עתה. 214

פוליטיקה. 214

ברסלב לאומי 214

פחד. 217

לא צריכים לפחד - יש נ נח! 217

פחת: 217

פיצה. 217

פסוקים. 217

צדיק. 219

עמוד הצדיק. 219

צדיקים. 220

איך מתיחסים לצדיקים, שבאמת נראים שהיו לשם שמים, ועם כל זה לא התקרבו לברסלב. (וע' לעיל 520-550) 220

ציון הקדוש של רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. 223

להביא הציון של רבינו הקדוש לארץ ישראל. 223

צלם. 230

קבצן 230

קירוב רחוקים. 231

שני דרכים ראשיים לקרב העולם לתשובה. 231

קמיע של נ נח: 233

רגש: 234

למה (לפעמים) איני מרגיש שום דבר באמירת נ נח נחמ נחמן מאומן?. 234

ריח. 236

ריקודים. 236

שאלת שלום – שלום עליכם – והשבת שלום – עליכם שלום. 236

מה הענין להגיד נ נח נחמ נחמן מאומן במקום שלום עליכם?. 236

מה התגובה הנכונה לברכת נ נח נחמ נחמן מאומן?. 237

מה ענין התגובה 'שמע ישראל'?. 238

שגעון 239

שטיפת מוח. 245

תשטוף את המוח ע"י נ נח נחמ נחמן מאומן! 246

שינה. 246

שיר חדש: 246

תקונים חדשים של הרמח"ל: 249

שיר חדש – שירה חדשה. 254

שירים – זמירון. 256

זמירות ושירי נ נח שחנ"ני השם יתברך. 256

שמחה. 264

איך אומרים שעיקר הנהגתינו צריך להיות בשמחה, הלוא בגמ' ובשו"ע לכאו' מעדיפים להיות דואגים על מצבינו בגלות שחרבה בית המקדש וא"י?. 264

תה ויסוצקי: 266

תוכחה. 267

תורה. 268

לימוד תורה. 268

ענין שיהא עיקר הלימוד רק בספרים הקדושים של מוהר"ן 268

מכתבי ר' יצחק ברייטער (הובא בקונט' ודעת הצדיק). 274

מכתבי ר' אהרן לייב ציגעלמאן (הובא בקונט' ודעת הצדיק). 274

מכתבי שמואל. 274

אגרות הרמח"ל [בעיקר בענין מה ללמוד] 275

גמרא או קבלה?. 277

אם עיקר הלימוד צריך להיות רק בספרי רבינו, מה התכלית והתועלת של שאר התורה הקדושה?. 283

שים חלקנו בתורתך. 284

תיקונים. 284

תיקון הראש והסוף. 284

תיקונא דרישא ותיקונא דסיפא: לענין קירוב רחוקים. 290

תמימות. 291

אלקים עשה את האדם ישר והם בקשו חשבונות רבים. 291

תפילה. 293

על ידי נ נח נחמ נחמן מאומן נתקבלים כל התפלות והבקשות והחן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם. 293

תפלה בכוונה בלי מחשבות זרות. 294

תפלה לצדיק והתקשרות. 294

תפלה תורה תפלה. 300

נ נח – הרחב פיך ואמלאהו! 300

תפילות: 301

דיבור עם האברים. 302

מלילות התפילות – קיצור תפילות לקוטי מוהר"ן 308

תפלה לתורה א' לקוטי מוהר"ן. 308

תורה ב' – תפלה תמצית. 308

תורה ג' – תפלה תמצית. 308

תורה ד – תפלה תמצית. 308

תורה ה' - תמצית. 309

תורה ו' 310

תורה ז - תו"ת. 310

תורה יב. 311

תורה יד  –  להמשיך שלום. 312

תורה טו אור הגנוז – תפלה תמצית. 312

תורה כח – בני לן ביתא ד' אלפין 312

תפלה לפני התפלה – תורה נה. 313

תפלה לפני התפלה – תורה סה. 313

תפלה לפני התפלה – תורה צז 314

ספר המדות, תפלה. 314

תפלה קצרה. 314

עיקר תיקון הכללי זה נ נח נחמ נחמן מאומן 314

תשובה. 316

נספח א – חתם סופר – קירוב רחוקים קודמת לכל. 317

נספח ב – שירים. 319

שירי  ברסלב  ושירים  שרגילים  לשיר. 319

עדי רן 324

שירים של מיכאל הזמיר. 333

 

 

 

 

נ נח נחמ נחמן מאומן

 

 

 

הפתק הקדוש

 

רבי נתן, קרוב להסתלקותו אמר (מובא בספר עלים לתרופה) ז"ל כשעזרא הסופר מסתלק וטרפה-פסול מתגבר כמו שיש היום אלפים ורבבות טרפה-פסול. אבל אני מקוה שדף אחד מספרי רבנו יהיה תקון לכל, ע"ש. ויש בזה רמז חזק על הפתק הקדוש – שהוא דף אחד של רבינו, הוא עיקר התקוה של ישראל. דף אחת עם התיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ד' כוללים.

 

בסוף הספר סיפורי מעשיות: עוד מה שספר בשבת חנכה ונשכח, מבן מלך שנתרחק מאביו וכו', והיה מתגעגע מאד מאד וכו' וכו', והגיע לו כתב מאביו, והיה משתעשע בו מאד מאד, והיה מתגעגע עדין מאד, והיה מתגעגע על כל פנים שיושיט לו יד, ואם היה מושיט לו יד, היה מחבקה ומנשקה. אחר כך ישב עצמו: הלא זה הכתב הוא כתב יד המלך בעצמו, ואם כן הוא יד המלך וכו' וכו', (כל זה לא נכתב כראוי, כי נשכח, כי לא נכתב בזמנו), עכ"ל.

רואים בזה רמז חזק על הפתק הקדוש. וע' בספר אדיר במרום (עמ' תקכט, מכון רמח"ל) ז"ל כי י"ד על כס י"ה (שמות יז:טז), כי ה-י"ה סודו י"ד [אותיות] כזה: יוד ואו דלת, הא אלף. ולעתיד לבוא: והיו לאחדים בידך (יחזקאל לז:יז), שהתרין משיחין מתחברים בסוד י"ד הזאת וכו' ע"ש. יוד ואו דלת – הא אלף, עם הכולל, בגמטריא הפתק!

 

סבא אמר שאנשים שואלים איזה גוון היה הפתק, והאמת שיש להפתק כל הגוונים, הרי שסבא גילה שהפתק הוא בסוד הקשת, וכן סבא אמר שהפתק הוא הקול של רבינו, שזה סוד הקש"ת, בסוד קול השופר. הפתק נתקבל בהתרפ"ב, לאחר גמר מלחמת עולם הראשון שבו נרצחו בערך 37 מיליון אנשים, מבול של דם, אז רבינו הראה את האות ברית שיאיר הבטחתו עד ביאת המשיח.

 

ובאמת פליאה על אנ"ש שלא שמו לב להפתק, ורק התיחסו אליה כעוד סוד מרבינו, והרי בפתק רבינו כותב שזה היה קשה לו לעשות, אז בטח זה דבר חשוב ונצרך לנו, ולא סתם עוד השגה וגילוי תורה, רבינו היה יכול לגלות בחלום או בדרך אחר, לא – רבינו בחר לכתוב פתק שהיה קשה לו לעשות, אז היינו צריכים לעצור ולאסוף ולהתבוננן ולדבר על זה, מה המסר, מה כל כך חשוב שרבינו רוצה שנדע. ועוונותינו גרמו לנו שלא עשו כן, כן נכון הם קבלו את הפתק וספרו עליה כמה חידושים, אבל חוץ מסבא הם לא התפעלו עליה כראוי, להבין שהפתק הוא מחדש את הכל לגמרי. שהש"י יעזור לנו מכאן ולהבא להתפעל ולהתחשב כראוי וכיאות מהפתק הקדוש, שהוא השטר שחרור מכל השקר והדמיון של העולם הזה [ורמז לדבר במשנה (ז:ג) במסכת גיטין: זה גטך אם מתי, אם מתי – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן – זה גטך. והמשנה ממשיך: זה גטך אם מתי מחלי זה, אם מתי מחולי בגמטריא הפתק – זה גטך].

 

הפתק המקורי לא ידוע איפה היא, ויש אומרים שנשרף. ועל כל פנים סבא אמר בפירוש שהצילום של הפתק זה ממש אותו דבר כי רואים את האותיות וכו'. ויש להעיר שאף על פי כן, בודאי אין הצילום ממש כמו המקורי, יעו' בתיקונים חדשים של הרמח"ל, תיקונא תנינא שגילה הטעם למה אומרים "וזאת התורה אשר שם משה (דברים ד:מד)" בשעת קריאת התורה, כדי להמשיך מקודשת הספר תורה שמשה רבינו כתב, שאף על פי שבודאי כל ספר תורה יש בו קדושת ספר תורה בכל תוקף, עם כל זה אינו דומה להס"ת שכתב משה, וצריכים לעורר את קדושת הס"ת של משה רבינו, ע"ש. ולכאורה כן הדבר בפתק הקדוש, שאע"פ שהצילום יש לו כל תוקף של הפתק, עם כל זה בודאי אינו ממש כמו הפתק המקורי, וצריכים לעורר את המקורי. נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ואם קשה איך יכול להיות שנשרף, והלוא הפתק הוא שמירה, ואיך הוא בעצמו נשרף (כמו שרבינו הוכיח על הספר של רזיאל המלאך)?  ראשית, מצינו שאפילו ספר תורה שכתב עזרא הסופר הצליח רשע לפסול. שנית, הנראה לעניות דעתי בזה שהפתק הוא בחי' ספר הנשרף של רבינו הקדוש, וכן פתק בגמטריא שרף! ויש עוד הוכחות בעזה"י נכתב אותם.

 

 

האם גדולי חסידי ברסלב קבלו את הפתק?

 

   כתוב בספר ישראל סבא עמ' שכ', שהביאו שם צילום של דף א' מ'פנקס חבר' וכתבו עליה: 'תקנות אלו נתקנו ע"י כ"ד חסידי ברסלב שהיו בארץ ושבאו מאומן בשנת תרצ"ב. התקנות כוללות סדר עצום בעבודת השם ע"י הנהגות רבנו הקדוש, כגון קימת חצות הליכה על קיברות צדיקים, לימוד בליקוטי מוהר"ן בעיון והליכה עם התורה (התבודדות, תפילות, ריקודים, שיחת חברים) ועוד. וכן נקבע כי לא ניתן לשנות את התקנות אפילו בהסכת כל החברים החתומים עליו עד כי יבוא שילה. בנוסף הייתה מטרת הישיבה להספיק ולהחזיק ידי אנ"ש העניים באומן ובכלל, שהחליטו לפרוש עצמם מכל וכל מהעוה"ז ולעסוק רק בעבודת השם במסירות נפש עצומה. יש לציין כי כל החתומים מטה האמינו בפתק הקדוש וחלקם אף טענו כי יש להביאו לפרסום בפני העולם, כמו רב שלמה וועקסלער, רב יחיאל גרינוואלד, רב נתן בייטעלמאכער, רב גדליה בערגער, רב נפתלי כהן ועוד, עכ"ל.

 

וע"ע בישראל סבא שמספר איך שהוא הראה את הפתק לר' נפתלי כהן ולר' שלמה ווקסלר ז"ל.

 

ידוע שהסבא שלח הפתק לפולניא וקיבל אותו בחזרה קודם מלחמת העולם. והנה מי שיודע קצת מהחיים של חסידי ברסלב שהיו סובלים כל מיני בזיונות עצומות ורדיפות וחוסר פרנסה וכו' וכו', לא יהיה לו שום ספיקות, שאם חששו שיש בזה שום שקר או ליצנות ח"ו, לא היו שולחים אותו בחזרה, ולכל היותר היו שמים אותו בגניזה. ומזה ששלחו אותו בחזרה, חוץ מעצם הדבר שבאמת הגיע וקבלו בחזרה קודם המלחמה, אין לך הסכמה גדולה מזו. [ואעפ"כ נאמנים דברי הסבא שאילו היו מקבלים את הפתק כראוי היו ניצולים מהשואה, וק"ל].

 

וז"ל הסבא (יש"ס קסג): הוא היה מונח בארון ואחר כך עבר עליו בסכנות גדולות כאלו. הוא היה בפולניה, וזה היה לפני מלחמת העולם השניה. הם שמעו מזה, אז הם בקשו ממני לשלח להם שהם יוכלו לראות את הפתק. והם הפולנים, דבר שלא נראה להם היו קורעים את זה וקוראים לי: “אל תהיה שוטה, אתה מחלל השם, איך בדורות האלו אפשר שיהיה נסים כאלה, בדורות האלו, בחשך הזה?” ברוך השם אנחנו צריכים להודות לשם שהם החזירו אותו וקבלתי את זה בחזרה מהדאר. זה היה נס, נס. הם קבלו. אם לא, אז היו קורעים את זה. כן, הם היו אנשי אמת וכו' ע"ש כדה"ק.

 

אכן הגם שמוכח שגדולי ברסלב האמינו בפתק הקדוש, אם כל זה לא קבלו אותו כראוי רק כ"עוד" תורה מרבינו, הגם שהתורות של רבינו הם ממש אתחלתא דגאולה, לא הבינו בכלל שהפתק זה מה שהוא חדש לגמרי שרבינו טרח במה שהיה מאד קשה לו לעדכן את העולם. וממש כמו ההבדל של שם ועבר שהיו לומדים תורה אפילו מלמדים להאבות, אבל רק האבות הבינו את התורה כראוי למעשה, שצריכים להפוך את העולם עם התורה. כמו כן עם הפתק הקדוש, רק סבא הבין לאשורו, ואילו היו זוכים לקבל את הפתק כמו סבא אז היו ניצולין ומצילים את כל העולם מכל התהפוכה והשחתה שבא באותה תקופה, ה"י בזכות הפתק!

 

והנה סבא ידע שכל הגאולה תלוי בפתק הקדוש, אמנם כיון שראה שאין עם מי לדבר, ומה לעשות? וכמו שרבינו פעם אמר לר' נתן להיות רב (עיין ימי מוהרנ"ת אות ח), ורבינו ידע וגם גילה שלולא ר' נתן לא היה נשאר זכר מכל התורה שלו, והתורה של רבינו זה כל הגאולה, ואם ר' נתן היה מקבל עליו הרבנות בודאי לא היה לו הפנאי והאפשריות לחבר רוב הספרים שבהם הוא חקק דעת רבינו לדורי דורות, ועם כל זה רבינו הציע ויעץ את ר' נתן להיות רב, כי רבינו ידע שאם אין לר' נתן העזות דקדושה והאמת לעמוד על אמיתת דעתו להתרחק מהרבנות אז בכלל אינו ראוי להיות מיקים דברו ודעתו לדורות, וע' בענין החשוב הזה מש”כ בפרק הבא “מסורה בברסלב” (אות ו'). וכן סבא האמין בה"י וחיכה וצפה לישועתו. אז הוא ישב במושב זקנים קצת רחוק מן היישוב, ואז היה קצת התעוררות בעולם לתשובה, וכמה צעירים התחילו לקרב לברסלב וחיפשו חסידים מדור הישן להאיר ולהכיר הדרך של רבינו. ובאיזה יום נכנס לסבא נכנס בעל תשובה חדש לבקר את סבא, ויכולים לשער שכאשר סבא שמע ששמו אהרן פץ, פ"ץ כמו שכתוב בפתק הוא כבר היה מתלהב בפנים ומקוה לראות ישועת ה' (ומעניין שמצאנו שלעבר היה בן וקרא לו פלג בנבואה שבימיו נפלגה הארץ, שלכאורה זה היה פורעניות גדולה, ואילו כאן ציפו להתיקון הגדולה על ידי פ”ץ, התיקון של פ- ל' פעמים ג' = ץ). וכאשר סבא הראה לו את הפתק, אהרן פץ ז"ל כמעט יצא מהכלים, ותמה מאד על סבא איך הוא יושב במושב זקנים כאילו בטל מן העולם כאשר יש בידו את הפתק של הגאולה ממש. ואז סבא שמח מאד שכבר יש מי שהוא שיש לו קצת שכל להבין מה זה הפתק הקדוש. וסבא אמר בפירוש שהשם של אהרן פ"ץ מרומז בפצפצי"ה שבפתק, ואמר בפירוש שבזכות אהרן פץ הוא התחיל את כל ההפצה והפרסום של הפתק ושל הגאולה.

 

 

הסכמת רבי משה פיינשטיין ז"ל

 

הובא בספר י"ש עמ' קנח.

 

לכבוד אחינו בני ישראל, בברכת שלום וברכה וכט"ס.

באתי בזה להמליץ על הגאון ר' ישראל דוב אדעסער שליט"א, שבא לכאן מארצנו הקדושה, ופגשתי עמו לפני חג הפסח, וראיתי פתק סודי שיש לו, דבר נפלא מאד.

הוא איש חשוב מאד, ויש לו ידיעות גדולות בחכמת הקבלה, וכדי לקבלו בכבוד הראויה, ולתומכו כפי שאפשר, בפרט ברצונו להדפיס מספרי האדמו"ר רבינו נחמן מברסלב זצ"ל, וכל אלו שיעזרו, יתברכו בכל הברכות.

ועל זה באתי על החתום לכבוד התורה, בז' אייר שדמ"ת.

 

משה פיינשטיין

 

I am writing on behalf of a most unusual individual, Rabbi Yisroel Dov Odesser shlita, from Israel. This individual is a Goan in Torah. I had the pleasure of recently meeting with him and was inspired by a secret document which he possesses.

 

Rabbi Odesser is soliciting funds to enable him to print Rabbi Nachmans seforim, and it is a great mitzvah to assist him in this endeavor. Hashem will reward all those that so assist him.

 

Rabbi Moshe Feinstein

 

ודברתי עם המנהלים את ישיבת ר' משה ז"ל - תפארת ירושלים (פגשתי אותם בכותל המערבי ואכמ"ל), ושאלתי אותם אם הם מודים ומקיימים הדבר שיצא הסכמה זו מר' משה, והם אמרו שכנראה כן היה, ואין להם שום עירור על הכתוב.

 

ויש אומרים שאין בהסכמה הוכחה כל כך, כי זה דרכו של אותו צדיק לתמוך ולעזור לכל מי שצריך וכו'. והנה אפילו לפי טענה זו, עכ"פ מבורר שלדעת ר' משה אין נזק ח"ו מהפתק.

 

אכן באמת מי שרוצה לראות את האמת, יבין לאשורו, שאין ספק שר' משה החזיק מהפתק, כי למה לו להזכירו, היה יכול לכתוב סתם שמצוה לעזור להסבא ויברך כל מי שיעשה כן. ועוד הלוא הסבא אמר בפירוש איך שר' משה קיבל את הפתק ונתלהב ממנו.

 

ויש בהסכמה הזו חידוש גדול, מלבד מה שהסכים בפירוש על הפתק וכותב עליו שהוא נפלא מאד, והוא מה שכותב על הסבא שיש לו ידיעות גדולות בחכמת הקבלה. כי מי שיודע קצת מדרכו של ר' משה יודע שהוא כמעט לא מזכיר חכמת הקבלה כל עיקר. ולענ"ד בכל ספריו הקדושים, שו"ת וחידושים על הש"ס ודרושים, לא מזכיר קבלה כלל (רק שזוכרני שיש לו תשובה מתי לומר בריך שמיה, שהוא תפלה מהזוהר. וגם יש תשובה לענין כאשר הנגלה בניגוד להקבלה). ולמה פה בהסכמה להסבא ראה צורך ותועלת לכתוב כן (ובאמת בהתרגום לאנגלית, השמיטו את זה). ובאמת זה פליאה גדולה, שפגישתו עם הסבא וראיית הפתק גרם לו את זה.

 

וגם ידוע לנו שר' משה קרא לאשתו לקבל ברכה מהסבא, ולא שמענו על זאת אצל שום גדול אחר שבא לבקר ר' משה.

 

ויש שואלים, שאם באמת ר' משה קיבל את הפתק, למה הוא לא התחיל להגיד נ נח נחמ נחמן מאומן וכו' [אכן באמת שמעתי מכמה אנשים שר' משה התחיל ללבוש את הקמיע הקדוש של נ נח נחמ נחמן מאומן]. והנה באמת לא צריכים להתיחס לשאלה זו, כי הרי ר' משה נתן הסכמתו, שניתן לפרסם לכל העולם, ומה יותר ראיה והוכחה צריכים מזה. ומ"מ ניתן תשובה בדבר, א' שהלוא מבואר כנ"ל שמבואר מתוך הסכמות שר' משה היה ידען גם בחכמת הקבלה (כי איך יעיד על הסבא במה שהוא בעצמו אינו מכיר, אלא ע"כ כנ"ל), והנה כל מי שבא קצת בחכמת הקבלה, יודע היטב מאד שבימינו כבר צריכים ללמוד קבלה בריש כל פומבי, ולא צריכים להסתיר הלימוד וכו' וכו'. ומ"מ ראינו שר' משה כן היה מסתירו, אז רואים שהיה לו איזה טעמים להסתיר הפנימית שהוא החזיק בהם, ואולי היה לו איזה נדר על דעת רבים וכדומה, וא"א לדעת. וגם אם תשאל לי, האם אתה באמת מאמין שמאז שר' משה פגש עם הסבא והסכים להפתק, הוא התחיל להגיד תמיד להגיד בסתר נ נח נחמ נחמן מאומן ולהתמיד ולשקוד רק על ספרי מוהר"ן? יכול להיות [וכדאי לזכור שהרופאים כבר אמרו לר' משה שהוא קרוב מאד למיתה קודם פגישתו עם הסבא, ור' משה כבר הפסיק ליתן אנשים לבקרו חוץ ממשפחתו וכדומה, ובמצב כזה הוא ראה את הפתק ובקש לפגש עם הסבא, והסבא ברך אותו, והוא חי עוד כשנתיים וחצי], וגם אם לא, אינו קשה לי, כי מי שבא בצרכי ציבור, מכיר שהרבה פעמים אור גדול בא מן השמים, ורואה איך שאנשים תופסים ונשפעים ממנו כל אחד כפי ענינו. ובודאי נתרשם ממנו, והחזיקו וברכו ועזרו במה שהיה אפשר, ואז החזיק בדרכו להצליח כמו שהוא היה מלומד [וכן כאשר הסבא פגש עם הבבא סאלי, והראה לו את הפתק, והבבא סאלי קיבלו, אבל לא עשה שום רעש, חוץ מזה שכל מי שהיה שם ראה הסכמתו]. ובאמת יש בזה קצת מדרך הפתק, שמעודד כל אחד כפי שהוא, לפי שורש נשמתו (וכן נלע"ד הפשט במה שהסבא היה אומר פיינשטיין נתן הסכמה וכו' ולא היה קורא אותו רבי, שאפילו שאין רבנים היום כמו שיתבאר לקמן, עם כל זה לקרות למי שהוא רבי הוא כבוד בעלמא כמובן. והפשט הפשוט הוא, כי צריכים להבדיל ולשים הכרה שר' נחמן מברסלב, בחיר הצדיקים, לא צריך שום הסכמה מכל דהוא, כ"ש מרב שבזמנינו, ולכן הסבא הדגיש זה. אכן נראה לפ' יותר, כי מספר על ר' משה שכך היה קורא את עצמו לפני אחרים, פיינשטיין (ואכ"מ להביא הסיפורים), וכיון שהסבא נכנס לשורש הבריאה, לשרש הנשמות, כאשר הוא היה מדבר על מי שהוא, הוא היה מדבר ממש כפי אותו האיש). ואם תומר שלפי דברי אני זכיתי להבין יותר ממנו. תדע, שגם אתה, אם תחזיק ברבינו ותרוממהו תבין שכן זכית, ויתבאר עוד לקמן בחיבורנו בעזה"י. אבל באמת ההסכמה שר' משה נתן, הוא דבר גדול מאד, כמו שהסבא האריך והעריך עליו, ע' בישראל סבא.

 

ויש רמז לשנה זו במילת בראשית, ב' ראשית, בשביל ראשית וכו', שהוא מאמר סתום שכולל כל התורה, בראשית בא"ת ב"ש הוא שגתבמ"א, שהוא: בשדמ"ת.

 

 

שלושה פתקים:

ידוע שיש ג' שבתים - שבת בראשית, שבת של מתן תורה, ושבת של לעתיד לבוא. והנה על שבת בראשית כלל ישראל קבלו את הפתק של "ברוך שאמר והיה העולם", ועל שבת של מתן תורה מעיקרא קבלו את שני לוחות הברית שנשתברו והאותיות פרחו באויר, וחזרו בפתק של נ נח נחמ נחמן מאומן (כידוע מהשפת אמת, שאילו האותיות היו חוזרות לשמים זה היה נס עוד יותר גדול ממתן תורה, ולא מצינו שום רמז על נס כזה, אז על כרחך האותיות נשארו לנו, והם נתלבשו בפתק שסבא קבל בהכנה מי"ז תמוז, יום שנשתברו הלוחות). ועל שבת של לעתיד לבוא סבא קבל פתק "זמן הגאולה קרוב מאד".

ושוב ראיתי בכוונות של האריז"ל על מה שאומרים ח"י פסוקים של יהי כבוד ה' אחר ברוך שאמר, ע"ש כל הכוונות, וגילה שם שהראשי תיבות של כל הפסוקים הם בגמטריא תרפ"ז – שזה בעצם השנה שסבא קיבל את הפתק -  התרפ"ב! הרי שסדר נוסח התפילה ממש מראה את הענין הנ"ל שברוך שאמר קאי על בריאת העולם, ושוב משבחים את ה' עם הפתק של התרפ"ב.

וע"ע שם בכוונות ענין של הח"י שהוא ענין שיהי כבוד ה' שרו של עולם אמרו, שהוא מט"ט, ט"ט בגמטריא ח"י. וזה בחי' השם פצפצי"ה שמופיע בפתק שהוא אחד מהשמות של מט"ט. וח"י זה בחי הצדיק. ועע"ש שאסור להפסיק בין ויהי כבוד לאשרי, אשרינו לגמרי! אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה, עוד יהללוך מרמז על לעתיד לבוא, כנגד הפתק השלישי.

 

 

הפתק הקדוש וספר הנשרף

 

כבר קבעתי בס"ד יסודות חזקות לייסד שענין הפתק הקדוש הוא דרך שהיה לרבינו הקדוש איך שהיה מתנהג עם המשכילים באומן, שדרך זה לא מסר לרבי נתן, ורבי נתן תמה עליו מאד ולא זכה לעמוד עליה. והארכנו על זה במקומו. והנה אולי זה הדרך של ספר הנשרף, שאילו רבי נתן היה צריך להסתלק ולעלות לרבינו כדי ללמוד ממנו (כך מסופר בשיח שרפי קודש (ב:תרלב, ד:תרכו) על חלום של רבי נתן קצת לפני פטירתו) ואילו לסבא ישראל רבינו טרח לרדת ללמדו. כי יש כמה השוויות בין הפתק הקדוש לספר הנשרף.

א. שר"ף זה בגמטירא פת"ק. פת"ק בא"ת ב"ש – וא"ד בחינת הלוא זה אוד מוצל מאש, וכן בראשי תיבות של הפסוק ותקם את דבריך כי צדיק אתה, וא"ד, גם הסופי תיבות עם האותיות בגמטריא פתקא.

ב. וכן יש רגליים לדבר שהפתק הקדוש נשרף, שהוא באמת פליאה גדולה, כי הרי רבינו בעצמו (חיי מוהר"ן תעח) הכחיש בספר רזיאל המלאך שהעולם היו מיחסים לאדם הראשון, והביא ראיה שהרי הספר בעצמו נשרף, ואם כן תמוה מאד איך הפתק הקדוש שהוא מגן וצינה לכל חוסי ה' ישרף?! אלא אם הפתק הקדוש הוא בחי' נובלות של הספר הנשרף מובן היטב, כי כן הוא הדרך גם בגלגולי אדם, שאם בגלגול הקודם נהרג על קידוש השם אז עלול גם בגלגולו להירג על קידוש השם ר"ל, וכמו שרבינו סיפר באחד מהסיפורים על המהרש"א ומבואר בכתבי מהרח"ו, ואם כן שפיר נשרף הפתק!

ג. ספר הנשרף רבינו שלח אנשים לכל העיירות לקרוא ממנו דף אחד (כוכבי אור, אותות ומופתים מרבינו כה), וזה ענין הפתק, שהוא עיקר ההפצה. אכן גם את דפי לקוטי מוהר"ן היו משאירים.

ד. מבואר הדבר ששריפת הספר הנשרף היה להסיר עוצם טומאת קליפת האפיקורסות בעולם (פרפראות לחכמה תורה רפב), וכן היום עיקר המלחמה נגד האפיקורסות הוא על ידי הפתק, וכן ייסדנו שענין הפתק הוא הדרך שהיה לרבינו לקרב האפיקורסים ולהחזירם בתשובה.

ה. מכל הכתוב בספר הנשרף נשאר לנו לדעת רק שבתוכו דיבר גם על עוצם מצות הכנסת אורחים והצעת המטה בשבילם, וכן מענין גודל ענין סעודת ראש חודש. והנה ענין הכנסת אורחים תלמידי חכמים מבואר בלקוטי מוהר"ן שהוא סוד קרבן התמיד ותיקון הד' אלפין של התורות הנפולות, הרי שזה ממש הענין להקים תלמיד כשר, תלמיד היקר סבא ישראל. וכן ענין ראש חודש מבואר בכמה וכמה מקומות שהוא ענין התלמיד, הלבנה שמקבל מהצדיק בחי' השמש. הרי אלו הנקודות נשמרו לנו בהשגחה לדעת חשיבותם, וחזרו ונתחזקו בפתק הקדוש.

ו. בספר חיי מוהר"ן (אות קעד) כתוב ז"ל הספר השני הנשרף היו בו ארבעה חלקים ע"כ. וי"ל שלכן גם הפתק הקדוש יש בו ד' מסרים. א' מאד היה וכו' להגיד לך וכו'. ב' נ נח נחמ נחמן מאומן. ג' ובזה אגלה לך סוד וכו'. וסימן וכו'.

 

ולפי זה י"ל שהפתק השלישי של זמן הגאולה קרוב מאד, זה בחי' ספר הגנוז.

 

 

פתק

 

פתק עולה למספר מאתים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עמש"כ סוף פרשת בא (שמות יג:טז).

 

פתק – בחי' פת שחרית, עמש"כ בערכים שם.

 

פתק זה אותיות פת ק', פת זה ענין של שבירה כמו שכתוב בתורה הקדושה במצות קרבן מנחה (שהוא אותיות וענין של נחמן כמבואר במ"א, ובענין פת ע"ע בלק"מ תורה פג) וק' צריכים לשבור אותה לעשותה ה' כמבואר בזוהר הקדוש (פנחס רנב:). וכבר כתבנו במ"א שענין הפתק הוא האותיות של הלוחות הראשונות, ומבואר שהיום אין לנו כלים ראוים לאותיות האלו, רק שברון הלב, ששברי לוחות היו נשמרים בארון הקודש על האבן שתיה לב העולם. כי שברון לב הוא כלים להאין סוף כמובא בספרים הקדושים. ועל כן בזכות השבירה של סבא ישראל הוא זכה לקבל את הפתק, ובתיקון הק' לה', דהיינו שמוסיפים על הפת, השברון, אות ה', שהיא אות המסמנת את התשובה והשיר פשוט כפול משולש מרובע, כמבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה מט), אז יש פתה – שהוא בגמטריא של תהלים (שבגמטריא נ נח נחמ נחמן מאמן, או תהלים עם האותיות וכו'), שעל מספר זה רבינו גילה סוד השמות לכוון בתיקון הכללי.

 

פתק בא"ת ב"ש אותיות או"ד, הלוא זה אוד מוצל מאש – האש שלי תוקד עד ביאת המשיח. וזה או"ד מאודסר, והס"ר זה ר"ת רבינו סבא, דהיינו רבינו ששלח את הפתק – אוד, לסבא.

ועם מחליפים רק הק' של הפתקא לד' (וכמו שרש"י עה"ת מביא מחז"ל שקטורת בגמטריא תרי"ג, כי ק=ד בא"ת ב"ש), אז יוצא ש'הפתדא' עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

באז ישיר (בשלח – שמות טו:טז) עם זו קנית, זו קנית עם האותיות והכולל בגמטריא פתק.

 

פתק בגמטריא תסמכני כמש"כ בתהלים (נא:יד) ורוח נדיבה תסמכני.

 

פתק, בגמטריא בבשר ויין, כי קיימא לן שאין שמחה אלא בבשר ויין (פסחים קט., ספר המצות עשה נד, חינוך תפ"ח), והפתק עיקר מקור השמחה.

 

הרמב"ם בסוף פרק ד' של הלכות יסודי תורה כותב ז"ל ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר. ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצות וכו' ואפשר שידעם הכל קטן וגדול איש ואשה בעל לב רחב ובעל לב קצר עכ"ל [ומבואר להדיא שלא צריכים ללמוד גמרא בכלל, שהרי הרמב"ם פסק שאשה לא תלמוד גמרא, וגם בהקדמה להלכות שלו הרמב"ם כותב שהגמרא זה בעיקר רק בשביל בעלי לב רחב, וגם ע"כ קטן לא יכול להיות בקי בכל הגמרא]. הגמטריא של "בשר לחם" - "פתק"!!! יוצא שעיקר התנאי לטייל בפרסד זה לדעת את הפתק הקדוש. נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

יש בגמרא כמה פעמים (ובכללן שבועות יח:) "שקל קלא פתק ביה" דהיינו שלקח אבן או פיסת רגבים וזרק בו - בזה שאמר או שעשה מה שהוא חסר (וראיתי בספר לקוטי לוי יצחק של חב"ד שהאריך לפרש הביטוי על פי קבלה). והנה יש בזה ממש רמז על הפתק הקדוש, כי סבא אמר (ורשום בשיחות) שבפתק חתום הקול של רבינו, וזה הלשון של שקל, כי הוא מלשונות של שירה, משקל השיר (וכמובא בלקוטי מוהר"ן תורה סג). וזה ממש שקל קלא - השיר שהוא קול של רבינו - נ נח נחמ נחמן מאומן - שחתום בפתק.

והנה זה שפתק כאן פירושו זרק, יש בזה משום תיקון השני ציפורים בסיפורי מעשיות משנים של קדמוניות סיפור של השבעה קבצנים, הקבצן עם הצואר העקום, ע"ש שמחמת שהצפורים נפרדו ולא מצאו זה את זה גרמו שכל הסביבות היו מיללים, שזה ממש פגם השירה, והתיקון שצריכים להחזיר את הציפורים ביחד ע' לקוטי מוהר"ן תורה ג, וזה הקבצן עם הצואר העקום היה עושה על ידי השלכת קולותיהן זה לזה.

והנה ענין הצואר לכאו' הוא ממש ענין של בית המקדש כמו שמצינו בכמה מקומות בשיר השירים (פרק ד' - כמגדל דוד צוארך, פרק ז' - צוארך כמגדל השן), והשני צפורים בחי' הכרובים שבאמת לא לקחו מקום כמבואר בגמרא בבא בתרא, שלא היו מעולם הזה, ממש בחי' הבל של קדושה - רוח הקודש מבין שני הכרובים. (וידוע שפתק כתוב ג"פ עבודה כנגד העבודה בג' בתי מקדש, והשלישי - ובחיזוק עבודה תבינהו - בבנין הבית השלישי בב"א). ואולי משום זה אנשים תמיד טועים לומר שמישהו זרק את הפתק לסבא, אף שבאמת סבא קיבל אותו בתוך ספר, כי באמת הפתק  הוא בחי' זריקת הקול של רבינו בשיר נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

 

 

פתק, פת-ק. פת, מובא בספרים שהיא בגמטריא של האחוריים של השמות הקדושים ע"ב – קפ"ד, ס"ג – קס"ו, מ"ה – ק"ל. וק' – קוף – בגמטריא אחוריים של השמות הקדושים, ב"ן – קמ"ד, אהי"ה – מ"ד. ואכן בפתק מופיע השם של רבינו הקדוש באחוריים.

 

פתק בגמטריא שעיר, עמש"כ במסכת שבת פט: (ועה"פ ידי עשו).

 

פתק בחי' תקוה, עמש"כ בערך תקוה.

 

פתק – ענין שהפתק קשור דוקא לנ נח נחמ נחמן מאומן, בגמטריא תצ"א, עמש"כ בבראשית לח:כה.

 

הפתק (סגול תחת הה') לשון קיבוץ – משנה סוף פרק ב' עבודה זרה.

 

 

כ"ג תמוז

 

א. הסבא קיבל הפתק בכג תמוז. וע' ביומא (ד:) שהגמ' שואלת לפי ר' יוסי הגלילי שהענן כיסה את ההר שבעה ימים היינו שכיסה את משה רבינו. א"כ הרי מ"ז ימים היה בהר, וכלים בכ"ג תמוז ולא בי"ז. ומתרץ שהז' ימים נכללים בהמ'. וע"ש ענין הז' ימים, ימי הכנה.

 

ורואים שהיה הוה אמינא שירידת משה רבינו מההר עם הלוחות היה בכ"ג תמוז.

 

וראוי להתבונן, שנפילת הסבא לי"ז תמוז ואכילתו קשור מאוד לשבירת הלוחות שהיה בו ביום, והאותיות פורחות באויר. ואחר שבעה ימים קיבל פתק שהוא ספר שלם מרבינו הקדוש.

 

ועוד ראוי להתבונן, דידוע שסבא היה חסיד קרלין, והאדמו"ר השני של קרלין, ר' שלמה, היה עומד בתפלה בי"ז תמוז כאשר הקוזקים יש"ו ירו בו, וששה ימים הוא שכב חולה עד שנפטר בכ"ב תמוז. ובעולם החסידי אומרים שהוא היה בחי' משיח בן יוסף וכו'. וסבא בטח ידע טוב מהמעשה הזה, וסבא נתקע בי"ז בתמוז, וסבא הדגיש שהוא שכב ששה ימים כמו מת [אבל קבלת הפתק היה בערב וכבר היה כ"ג בתמוז].

(והנה ב1881 כשבע שנים לפני לידת סבא, קרלין הכתירו את ר' ישראל הינוקא מסטולין להיות הרבי, האבא שלו נפטר צעיר והשאיר אותו כבן 4, וחיכו להכתיר אותו עד הבר מצוה, והוא נפטר בראש השנה תרפ"ב – חודשים וחצי לפני שסבא קיבל את הפתק!).

 

ב. מנין הימים בין י"ז בתמוז לראש השנה הוא ע"ב, מנין חסד, שיר של חסד המתנגן על ע"ב נימין - נ נח נחמ נחמן מאומן, ע"כ (קונטרס אני נ נח נחמ נחמן מאומן, עמוד לו).

 

ג. פתק הוא ראשי תיבות פ"ד תעניתים (כי הק' מתחלף לד' כמו שרש"י כותב בפירוש עה"ת שקטרת בגמטריא תרי"ג, כי הק' מתחלף לד'), והענין מבואר שאף שסבא שגה במה שהוא אכל בי"ז תמוז, יש ענין (גמטריא ננננ"מ) שנתהפך הכל לטובה, והרי אכילתו לא פחות מאכילת סעודת פדיון הבן שעולה כפ"ד תעניתים! והנה פ"ד ימים אחר י"ז בתמוז, אנו חוגגים חג הסוכות (סוכות = נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה) - והחשבון לזה כי ידוע (רש"י עה"ת) שמשה רבינו, אחר ששבר את הלוחות בי"ז בתמוז, עלה בי"ח שנית, והיה שם פעמיים מ' יום, עד שהוא ירד ביום כיפור עם הלוחות השניות, הרי ששמונים יום -זה יום כיפור, ועוד ד' - הר"ז סוכו"ת! וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר" (ישעי' ד:ה-ו) - ולעתיד לבוא בעזה"י נזכה לשבת בסוכה של לויתן - לויתן זה גמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (עם התיבות) - זה רבינו הקדוש - הדג הראשי! גם הר"ת של וסכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה!

 

ד. עגלה ערופה (פרשת שופטים – דברים כא:ו) עם הכולל בגמטריא יז תמוז.

 

ה. סבא קיבל את הפתק בסוף יום כג (שהיה יום רביעי, ועמש"כ בפרשת פנחס עה"פ (כג) ויסמך את ידיו) אור ליום כד, סמוך לשקיעה לפני צאת הכוכבים לכאורה, והוא המשיך לרקוד כל הלילה. והנה כן היה דרך רבינו למסור את התורה שלו דייקא בבין השמשות, עיין בספר חיי מוהר"ן אות קכו: בראש השנה היה אומר התורה בין השמשות בין יום ראשון לשני, והתחיל בין השמשות ונכנס הרבה לתוך ליל שני של ראש השנה וכו' ובשבועות היה אומרה גם כן כמו בראש השנה וכו' ע"ש. וכן מבואר שם באות ריט: כי אמירת התורה בראש השנה ובשבועות היתה תמיד בין השמשות של יום השני הינו שהתחיל בסוף יום הראשון דיום טוב ונמשך הרבה לתוך ליל השני, ע"כ.

 

התרפ"ב

 

התרפ"ב עם הכולל בגמטריא זכר צדיק לברכה.

 

כאיש גבורתו, שמואל הורוביץ ז"ל מצא לפעם הראשונה את ספרי רבינו הקדוש והתיקון הכללי בשנת התרפ"ב, אותה שנה שסבא ישראל קיבל את הפתק הקדוש. ואולי  זה היה בבחי' הרמה המבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה כה), שע"י שהוא קיבל ונכנס לענין של רבינו המקובל דור דור ממוהרנ"ת, הרים את סבא ישראל שיקבל כבר את דרך הפתק הקדוש מרבינו נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

בשנת התשע"ז העריכו CBS שהיו 14.1 מיליון יהודים בעולם, כשנת התרפ"ב.

 

ע"ע מש"כ בערך תקעא.

 

 

נוסח הפתק

 

האותיות של ראשי השורות של הפתק עד החתימה של נ נח, מ,ת,מ,מ,מ,ב,נ – בגמטריא ברית, והסופי שורות בגמטריא רז. וראשי השורות הנשארות בגמטריא אנ"י ע"ה, וכן הסופי שורות בגמטריא אני! וי"ל בבחי' ואני זאת בריתי. וע' במקום אחר מה ששמענו שראשי כל השורות בגמ' תרע"ד, השנה שסבא פגש את ר' ישראל קרדונר והתקרב לרבינו.

 

מאד היה קשה

כוונתי בס"ד למה שהחברים כבר חידשו לפני הרבה שנים, שהראשי תיבות הק"ם השם שממליכים מלכים כמבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה רלד), והם הוסיפו שלכן יש אחד עשרה שורות בפתק כנגד האחד עשרה אלומות שבתוכם קמ"ה אלומת יוסף (ובענין הי"א שורות עמש"כ בספר המדות, המתקת הדין פו).

 

מאד היה קשה לי:

הראשי תיבות של ראשי שורות של הפתק: מאד, תלמידי, מאד, מיין, משיח, בעבודתך, נ, ובזה, מלא, ובחזוק, יז: מתמממבנומוי, בגמטריא:  תרע"ד, זה השנה שסבא התחיל להתקרב לרבינו הקדוש ופגש והתחבר לר' ישראל קרדונר (שמעתי).

 

 

מאד היה קשה לי לרדת – (עם האותיות) בגמטריא ראש בני ישראל – אליך תלמידי היקר וכו'. גם 'מאד היה קשה ל' בגמטריא צבאו"ת ע"ה שהוא הנעלם של השם שד"י בחי' הסתלקות המוחין כמבואר בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ה'. והנה עיין שם בלקמ"ת שע"י השבעה רועים יש אמרות טהורות משיבי טעם, והנה הרועים הם בחי' זקנים דקדושה בחי' ע', והרי שבעה פעמים ע' ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. (וע"ש בענין שבעתים, והוא בגמטריא י, ז, שד'י, נ נח נחמ נחמן מאומן).

 

מא'ד הי'ה קש'ה לי' לר'דת אל'יך: האותיות השניות "ישראל" (שמעתי).

 

השאלה המפורסמת כתוב בפתק מאד היה קשה לי לרדת אליך, למה היה קשה לרבינו לרדת אל סבא (וע' מש"כ בפרשת וישלח – בראשית לב:יד, ובערך מסורה בברסלב אות כ)? ובפרט יש להערות שהלוא בין כך ובין כך רבינו יורד להציל אפילו רשעים גמורים. ואם תמצא לאמר שקשה קאי על הכל, דהיינו שהיה קשה לעשות הכל, לרדת ולהגיד וכו', אי אפשר לפרש כן, דיעו' בישראל סבא עמ' קמב שהסבא מפרש שעצם הירידה היה קשה, ועדיין הוה מצי למימר דירידה באופן כזה שהוא להגיד – כמפורש שם בספר ישראל סבא, שלהגיד זה משמעות לא סתם אמירה וידיעה בעלמא אלא פנים אל פנים ('אל פנים' בא”ת ב”ש – תכוטמי עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן), וירידה כזו היה קשה, לפי זה הדרא קושיא לדוכתא על מה שהסבא אמר (שם בי"ס) שזה בושה גדולה עליו (הסבא) שהיה קשה לרבינו לרדת אליו, למה זה בושה כל כך? הלוא אפילו לרבי נתן, ר' נחמן אמר שההבדל בינו לבינו הוא כמעט כמו המרחק שבין ר' נחמן להמשכילים הכופרים, וא"כ לרדת באופן של פנים אל פנים תהיה קשה לכולם, ולמה זה כל כך בושה גדולה להסבא?

והנלע"ד נכון וברור לאמיתה של תורה בעזה"י (וראיתי כבר מה שכתבו בפשטות, אבל מה שכתבתי פה יפרש ביותר בעזה"י) שבאמת אין שום עבודה שהוא קשה להצדיק לעשות בשביל השם יתברך ותורה הקדושה ובני ישראל עד כדי כך שאין להצדיק בכלל בחירה על עבודה כמבואר בלקוטי מוהר"ן, ועיקר הבחירה של הצדיק אינו אלא בדעת – לקבוע מה יהיה רצון ונחת להשם יתברך וכו' כמבואר כל זה היטב בלק"מ לענין הג' דברים שמשה רבינו עשה מדעת ע"ש (תורה קצ, וחיי מוהר”ן קצז).

ולפ"ז מובן שמה שהיה קשה לרבינו לרדת להסבא לא היה עצם הירידה לעזוב מקומו בגן עדן וכו' וכו', אלא שהיה לרבינו צדדים בדעתו שעדיף לא לרדת ולגלות הפתק. ויש הרבה סיבות שעולים על הדעת למה להעדיף לא לגלות את הפתק, וכדומה יכולים להמציא עוד כמה וכמה טעמים שיכולים היו לבלבל הדבר ולעכב רצון רבינו מלגלות הפתק. ועל כן היה קשה לרבינו להחליט שכן ראוי לעשות.

ועל זה הסבא אמר שהוא בושה גדולה עליו שהיה קשה לרבינו לרדת אליו, וזה מראה שהוא (סבא) משוקע בעמקי תהום. כי דעת הסבא מבואר בכמה מקומות שכל המדרגות והקדושות תלוים בההתקרבות לרבינו. ועל כן אם הסבא היה באמת מקורב מאד לרבינו בביטול כראוי לרבינו, למה תהיה הדבר קשה לרבינו, אפילו יהיו הרבה צדדין לא לגלות, אבל אם הוא באמת קרוב מאד ובטל לרבינו לא יעלו בחשבון, כי הוא ממש לידו ובטל לו, ואם היה קשה לרבינו, על כרחך זה מחמת שהיא ירידה לרבינו לגלות לו, כי הוא (הסבא) רחוק מרבינו ואינו בטל לרבינו כראוי, ולכן אמר הסבא שוא צריך להתבייש מאד על זה.

ותכף אחר כך רבינו כותב, תלמידי היקר. והוא דבר פלא שאחר שהוא כותב שהוא רחוק כל כך עד שהיה מקום וכוח לטעמים וסיבות למנוע מלגלות הפתק, רבינו קורא לו תלמידי היקר.

ע"ע בפרשת ויגש – בראשית מד:לד בס"ד.

 

נהנתי מאד מעבודתך:

שמעתי היום מאחד מהחבירים שבפתק כתוב שלוש פעמים המלה עבודה: א. נהניתי מאד מעבודתך, חזק ואמץ בעבודתך, ובחיזוק עבודה תבינהו. עבודה זה רמז לבית המקדש ששם עיקר העבודה. והרי הג"פ עבודה כנגד השלש בתי מקדש. ולכן אצל השלישי כתוב תבינהו, שיבנה בבית המקדש במהרה ב"א בזכות רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. שוב שמעתי מעמוס לוי נ"י שלכן בתחילה כתוב מעבודתך, לשון עבר, ואח"כ, והכי חשוב ההוה – חזק ואמץ בעבודתך, ואח"כ בלשון עתיד,  ובחיזוק עבודה תבינהו, לעתיד שיבב"א. וכן רבינו גילה (ריש לק"מ) הענין של יוחא"י, כי' לא' תשכח' מפי' זרעו' – לעתיד, ורבי שמעון בעצמו, ע'יר ו'קדיש מ'ן ש'מיא נ'חית, בעבר. ועכשיו, עכשיו דייקא בההוה, יש נ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה.

 

נ'הנתי מ'אד מ'עבודתך ו'עליך א'מרתי – שמעתי – ר"ת מאומן.

 

ועליך אמרתי ...

בפתק כתוב:                 מיין פייעריל וועט טליען ביז משיח וועט קומעין

פרפראות לחכמה סא:ח: מיין פייעריל וועט טליאן ביז משיח וועט קומעין

חיי מוהר"ן אות מו:        מיין פייערל וועט שוין טלוען

חיי מוהר"ן אות רכט:     מיין פייערל וועט שוין טלואין ביז משיח וועט קומין

 

 

 

חזק ואמץ: חזק זה אותיות חק ז', חק בגמטריא נ נח, וז' אותיות הנשארות, נחמ נחמן. ואמץ, גמטריא מאומן.

 

 

חזק ואמץ בעובדתך, שמעתי משה בן דוד נ"י בעבודתך גי' חצות.

והנה יעו' בספר ישראל סבא עמוד תקכב, הפתק הקדוש בכתב ידו של הסבא, והנה בסוף הפתק במילים "ובחזוק עבודה תבינהו" הסבא כאלו כתב ובצחוק עבודה תבינהו! (וע' מש"כ בפנים בקונטרס ב"ענין השגעון" אות ו) ויכולים אפילו לומר שהק' של צחוק הוא ת' ע"ש, והרי עוד רמז שעיקר העבודה זה חצות.

 

 

חזק ואמץ בעבודתך נ נח נחמ נחמן מאומן

הש"י הוא בוחן לבבות, בוח"ן ר"ת חזק ואמץ בעבודתך נ נח נחמ נחמן מאומן, המלים הנמצאות בלב הפתק. וכן בוחן לבבות בגמטריא תקו, שזה הגמטריא של נ נח נחמ נחמן מאומן עם האותיות. (ועי' עלים לתרופה קע: ובוחן לבבות הוא יודע שרבנו הקדוש ז"ל מוליך אותנו בדרך הישר והאמת בתמימות ובפשיטות ובשכל נפלא וכו').

 

נ נח נחמ נחמן מאומן

בפרק הבא

 

נחמן מאומן

בפתק חתום נחמן מאומן, ובפתק שמצאו לא מזמן לפני כשלוש שנים, מכתב קצר שרבינו כתב לביתו על גביית איזה חוב, רבינו חתם את שמו נחמן מאומאן, וסימן לדבר, הפתק מן השמים חתום, מן, כמו מן מהשמים. והכתוב בארץ חתום מאן (איש).

 

ובזה אגלה לך סוד והוא:

 חידוש מספר לראות באבי הנחל (עמ' נד) ז"ל נראה שמרמז על סוד העיבור שעל ידו נמשך קדושת ראש חודש (ע' לקוטי הלכות, הלכות ראש חודש ז' בהתחלה) וזה שסך אותיות של הפתק עולה ר"ח רמז על ראש חודש. התחדשות וכו' (ע"ש בלקוטי הלכות) וגם ע' בלקוטי מוהר"ן ס"ב על ענין התחדשות בהתקרבות לצדיק שצריך כל הזמן לחזור אחורה להתחיל מחדש, בחינת התענית והשם באחוריים ע"ש. "קו ירוק מחדש חדשים" ("מקו לקו"), ע"כ. וע"ש (עמ' נו) שר"ח גימטריא 'צעטיל' (פתק).

עוד חידש שם – ובזה אגלה לך סוד והוא, שלכאו' והוא מיותרת, והביא מר' אברהם בן הר"ן ש'הוא' – הי ויו אלף בגמטריא נחמן.

יש סרט ממאיר ימיני זצ"ל בו הוא אומר שבזה אגלה, הכוונה בבזיונות.

 

 

 

מלא וגדיש מקו לקו

אהרן פץ ז"ל שמע מסבא שמש"כ בפתק: מלא וגדיש מקו – בגמטריא – ישראל. לקו – בגמטריא – עכו"ם.

והנה יש להבין את זה בשתי דרכים, א' כמו שסבא אמר שצריכים למלאות העולם עם ספרי רבינו, והיינו גם להגוים העכו"ם. ויש לפרש גם באופן ב' שזה לכלות את העכו"ם, וכמו שאביא ב"ה משער הכוונות. ושניהם נכונים, וק"ל.

וע' בשער הכונות ח"א דרושי תפלת שחרית בהגה"ה שכז"ל א"ש בזה אני מבאר מ"ש ישעיה הע"ה (ישעיה כח:י, יג), כי צ"ו לצו, פי': צו של הקדושה, מבער צ"ו של הקליפה, שהיא ע"ז. קו לקו, והוא יסוד של הקדושה, מבער את קו תהו ואבני בהו. זעיר שם זעיר שם, זעיר של הקדושה מבער את זעיר של הקליפה, ע"כ. והנה הסופי תיבות של קו לקו זעיר שם זעיר שם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

 

שמעתי ממשה בן דוד (יעקב יצחק מצפת) שכמו שנ נח נחמ נחמן גימ' שנד כמנין ימות שנת הלבנה, כן מ מנ מנח מנחם גימט' 366 כמנין ימות שנת החמה. וגימ' נחמן מנחם עם התיבות רפ"ח ניצוצין. (עי' בילקוט שמעוני פרשת בראשית, פרשה מב: ויולד בן, מפני מה לא אמרו בשמו כקינן כמהללאל כירד כחנוך? מלמד, שמתושלח חכם גדול היה, והיה מזהיר לאביו שלא יקראנו בשמו, שאנשי דור המבול מכשפים הן, שמא יהרגוהו בכשפים, וכיון שנולד הוא קראו נח, ולאביו אמר: קרא אותו מנחם, שהוא מנחם את דורו ע"כ).

וזה פי' מש"כ בפתק, ובזה אגלה לך סוד והוא מלא - דהיינו למלאות באחוריים כנ"ל, וגדש - דהיינו הגימטריא כנ"ל, מקו לקו, קו אחד זה נ נח נחמ נחמן מאומן, וקו אחד זה מאומן גימטריא ע"ה מנחם, ועל כן מקו לקו עם האותיות בגימטריא רפ"ח. וענין מנחם שהוא שם של משיח (מנחם בן חזקיה – סנהדרין צח:).

 

וזה ענין המגן דוד שהם שני משולשים כזה:             נ                                   מנחם

                                                                       נח                                   מנח

                                                                      נחמ                                 מנ

                                                                      נחמן                                מ

 

ע"כ שמעתי (ואז שמע שר' פלוני אמר שמשיח מסתובב עם מגן דוד).

ויש להוסיף דלכאורה מקור להמגן דוד הוא מש"כ בשיר השירים, תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף, תורי זהב נעשה לך ר"ת עם הד' אותיות גימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ותור פירושו במשניות משולש, וא"כ תורי, הרי הוא רמז למגן דוד [והנה בכמה מקומות מצאינו שמג"ן בגמטריא ג' פעמים א"ל, הרי בחי' משולש, וא"ל שני אותיות, הרי שני משולשים. ובענין המגן ע"ע מש"כ בתהלים יח:לו]. וזה זה"ב דאיתא בזהור הקדוש שזהב, הוא י"ד, ז' בעליה וז' בירידה [ועד"ז י"ל י"ל י"ז בתמוז, דהיינו יוד ז' תמו – ז' ואכמ"ל]. 'נעשה לך' בגימטריא 475 כמנין 'ביז בתמוז' ע"ה.  והראשי תיבות של הפסוק תורי זהב וכו' ת, ז, נ, ל, ע, נ, ה בגימטריא ברי"ת, שהוא גימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם הנקודות דייקא כנ"ל (וכן תרי חסר, עם הג' אותיות), וכמו שכ' עם נקודות הכסף! וכמו שהסבא אמר, '(הפתק הוא) פלא נס ופלא כזה בדור החושך הזה (מה זה הנקודות?) הנקודות? הנקודות הם סודות גדולות האותיות עם הנקודות אי אפשר לקרוא נחמן בלי נקודות? יש נקודה על נַ פתח וכו' עכ"ל. והשתא נפלאים דברי הסבא שאמר ז"ל (ישראל סבא עמוד קן) יכולים גם כן לעשות את הפתק עם זהב. לא צריכים זהב - זה בעצמו זהב, עכ"ל.

 

ויש להוסיף עוד, דמבואר בתלמוד עה"ס ח"ב ענין מרובע ומשולש, דמרובע הוא על פי הד' בחינות, חכמה בינה ז"א מלכות, ומשולש נעשה ע"י שמלכות עלה לבינה, בצמצום ב', ונשאר רק ג' בחינות. וא"כ י"ל שהתור הא' שבסיסו רחב בארץ רמז לשלמות בצמצום ב', וצריכים להגדילו לשלמות אפילו בצמצום א', וזה ע"י התור העליון.

ועפ"ז יש להעמיק במה שאמר הסבא ז"ל יבוא זמן שכל העולם ישאלו איפה הפתק ואיפה בעל הפתק ויהיה תור ארוך מאד ואני אשב בארמון שלי'... ודו"ק כי אכמ"ל.

 

וע"ע מש"כ בסוד ההיכלות.

 

 

מלא וגדיש מקו לקו – יש מוקלט בסרט שסבא אומר שרבינו צוה למלאות את העולם עם הספרים של רבינו. והפשטות שהיה מכוון למילים האלו, שאינם רק מתארים ומפרשים הסוד, אלא שהם צוואה, ואחד אמר שזה מש"כ אחר כך בפתק ובחזוק עבודה תבינהו, שרבינו כבר מצוהו שזה העבודה שלו.

 

מקו לקו:

בספר לראות באבי הנחל (עמ' נח) שפעמיים קו בגמט' רבי. מקו לקו בגמטריא רפב (תורת אזמרה) כי זה ענין המלאך פצפצי"ה למצוא הזכויות.

 

מקו לקו, קו טלפון וקו אינטרנט.

 

 

פצפצי"ה

בספר שיחות מתוך חיי הסבא (עמ' קח, עוד על סוד מלאך ראש השנה) מובא לשון סבא ישראל: כשיש ספר איך להתחיל את הפסר פצפצי"ה, פ-צ-פ-צ-י-ה זה סוד, סוד תקיעת שופר, אסור לזלזל בזה וכו' ע"ש.

ולכן שמתי השם הקדוש הזה על שער הספר. ואולי כמו שבראש השנה הספרים נכתבים, כמו כן השם הזה שייך להספרים. ובפרט כי פצפ"צ בגמטריא ספר.

 

פצפצי"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה. עוד קישור ביניהם, כי נ' זה בחי' מלכות פ"ה, בחי' פ. ונח בגמטריא אזן, בחי' צ', כי אמונת חכמים תליא באודנין כמבואר בלק"מ, וגם מבואר בכוונות לקידושא רבא של שבת בבוקר, שג' י"ה נמשכים מאזן דא"ק הם צ', כי הם במילוי ההי"ן, הרי שצ' הוא הכח של אזן דא"ק. (ואכן זה המלאך הממונה על תקיעת שופר שמצוה לשמוע). וי"ל עוד ש'נחמ' זה מרומז בהפ"צ השני, כי פ' באותיות אי"ק בכ"ר זה ח', הר ח"ץ, בגמטריא נחמ.

 

 

הנה ץ בגמטריא תשע מאות, פץ בגמטריא תשע מאות ושמונים, ועם האותיות הרי תתקפ"ב בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (אי נמי, לכתוב בפץ, ב' רמז על כפלות הפ"ץ).

 

פצפצי"ה בגמטריא פרעה, וידוע בזוהר שכמה פעמים מפרשים שזה בחי' אימא עלאה. ועוד איתא בזוהר (לך לך פא:) ופרעה הקריב, דאיהו אקריב להו לישראל לתיובתא, וכן עיקר התשובה באחרית הימים הוא רק על ידי הפתק הקדוש.

 

פצפצי"ה בגמטריא מחשבה (ומובא הרבה יחוד לטהרת המחשבה, שמחשבה היא חשב מ"ה, ה' פעמים שם מ"ה, ושם מ"ה באחוריים). ואכן פץ הוא לשון דיבור (ואילו י"ה מכוון למחשבה), ואכמ"ל.

 

ע' מש"כ בערכים, ערך פיצה.

 

 

ובחזוק עבודה תבינהו

הענין כמו ענוה ועבודת השם שלא על מנת לקבל פרס שאי אפשר להבינה, כמו שרבי נתן שאל את רבינו (חיי מוהר"ן תפב) ז"ל והבנתי מדבריו שצריכין לזה רק יגיעה גדולה בעבודת השם ותפלה ותחנונים הרבה, ודו"ק.

ובזה אתי שפיר מה שסבא ישראל אמר שאם הוא יגלה פירוש של שני מילים של הפתק יתבטל הבחירה, כי הסוד של הפתק בבחינת סוד הבחירה הנ"ל.

וזה מתאים למה שכתבנו בס"ד בענין אני נ נח נחמ נחמן מאומן, שזה הדרך למצוא ולבנות העצמיות של האדם, האנוכיות האמיתי. כי כל הבחירה מסתובב עליה.

וזה גם בחינת מה שרבינו אמר שכל הענין שלו זה ראש השנה, כי רבינו גילה בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה א, שהצדיק שיש לו בחינת מקומו של עולם יכול לעשות ראש השנה, כי חז"ל הזהירו אל תדין את חבירו עד שתגיע למקומו, ולכן זה הצדיק שיש לו בחי' מקומו של עולם יכול לעשות ראש השנה, כי הוא מכיר המקום של כל אחד, והרי מקומו של כל אחד זה אמיתת המציאות והאנוכיות שלו. ולכן בגילוי הסוד בפתק רבינו הזכיר את המלאך פצפצי"ה, שהוא בגמטריא שנ"ה, שנה סתם, כי רבינו יכול לעשות את הראש השנה, ועדיין צריך תלמוד.

 

עוד י"ל שעל ידי העבודה לחזק אחרים, הוא יתן לעוד אחרים להבין את זה. וזה התקיים על ידי הספר אבי הנחל.

 

 

וסימן

וסמן יז בתמוז יאמרו וכו', וסמן זה המילה האחרונה שבשורה העשירי – השורה שלפני השורה האחרונה. השורה אחרונה זה בחי' מלכות, אז השורה שלפניה זה בחי' יסוד (גם נראה שסימן בחי' יסוד – בחי' אות, וגם ת”ח נאמן בטביעת עין ואכמ”ל). והנה רבינו כתב וסמן חסר בלי יוד, בגמטריא יוסף בחי' יסוד. ואם נכפל את הו' של וסמן עם הי' (שבין כך ובין כך יש לעשות את זה כי כולם בחכמה עשית וכן כל דבר כלול מעשר ספירות) יוצא שהאותיות מ"ס של וסמן ב'נס' עומדים! עיין בזה בלקוטי מוהר"ן תורה ז'.

 

 

וסימן י"ז בתמוז יאמרו שאינך מתענה

 

יז בתמוז יאמרו שאינך מתענה (וגם מה שהסבא אמר שמשמע שהפתק כבר נכתב מקודם): בחיי מוהר"ן אות תצא (עבודת השם מח) שהוא הסימן בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן כז"ל בשנת תקס"ו בין כסה לעשור יצא רבנו ז"ל מהמקוה ואמר שנתגלה לו בעת הזאת מן השמים איך יתנהגו אנשי שלומנו בעניני תעניתים כל ימי חייהם כמה תעניתים צריך כל אחד ואחד מאנשי שלומנו להתענות בכל שנה ושנה, ואיך ומתי יתענו. ואחר הימים טובים נכנסנו אליו כל אחד ואחד ביחוד ומסר לכל אחד ואחד צעטל [פתק] מתי יתענה. והיה כתוב אצלו צעטל בכתיבת ידו הקדושה איזה דברים ואיני יודע מה, כי לא נתן לראות בתוך גוף הצעטל רק כשישבתי אצלו לקבל הצעטל וכו'     אחר כך כשבא מלבמברג צוה עלינו שלא להתענות כלל. ואמר הלא מי שאינו זוכה להיות אצלי על ראש השנה הוא אין לו להתענות כלל כנ"ל, ומי שזוכה להיות על ראש השנה הוא בודאי אין צריך להתענות כלל מאחר שזוכה להיות אצלי על ראש השנה והבן, ע"ש.

 

בתמוז ע"ה בגמטריא לקוטי מוהר"ן, ובסימן י"ז שם רבינו גילה שהצדיק יכול לשלוח פתק למי שהוא.

 

בי"ז בתמוז בטל התמיד (ערכין יא:), וכן הוה אצל סבא ישראל, שבי"ז בתמוז נתבטל אצלו קיום פקודת רבינו הקדוש מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד.

 

י"ז – נראה רמז להקפדת רבינו שלא נהיו עצים יבשים (חיי מוהר"ן תקמג – ופעם אחת קרא אותנו עצים יבשים על שאין אנו מולידים נפשות שיתקרבו להשם יתברך על ידינו, עכ"ל, ולקוטי הלכות, חושן משפט א', כח והרשאה ד:יג – כל אחד לפי בחינתו שלא יהיו עצים יבשים ח"ו כמון בדברי אדמו"ר ז"ל כמה פעמים, וכן מובא במכתב סז באבי הנח"ל), כי הזוהר בפרשת בלק (רב. – יום ה' בחק לישראל) כותב שמאן דאשתדל באורייתא יומם ולילא לא ליהוי כאעא יבישא אלא כעץ שתול על פגלי מים, מה אילן אית ביה שרשין ואית ביה קליפין ואית ביה מוחא ואית ביה ענפין ואית ביה טרפין ואית ביה פרחין ואית ביה איבא, שבעת זינין אלין סלקין לשבעה עשר לשבעין, ע"ש. הרי י"ז זה בחי' עשר פעמים שבעה, ובחי' עץ שתול על פלגי מים, שאינה יבשה. ובאמת עיקר ההפצה ועשיית נשמות נצמח מהפתק הקדוש.

 

יז תמז בגמטריא בעל השם (עיין פסחים דף פו: - אמרו ליה מאי טעמא קרית לך רב הונא, אמר להו בעל השם אני. להו בעל השם, עם הג' תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן – אני).

 

הרבה רמזים בפסוקים, למשל עיין תהלים מד:ה.

 

יאמרו וכו'. לשון עתיד, או לשון של הוה תמידית. כתבנו על זה במ"א.

 

בענין האכילה בתענית י"ז בתמוז שכל כך שבר את סבא, ותמוה הדבר מאד, כי לא היה בזה שום איסור, ואפילו שוגג בדרבנן להרבה פוסקים אינו כלום, וכאן היה מותר ואולי חייב לאכול כפי מה שהרגיש חלשות. כתבנו פירושים על זה במ"א, ועיין בפרק מסורה בברסלב אות יח.

וכעת נראה לי אולי לפרש בפשטות שזה לא היה כל כך על החטא שבו, אלא בדרך מה שחז"ל אמרו (שבת קה וש"נ) שכך אומנתו של יצר הרע שהיום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, כי סבא מרבה לספר בסיפור של נפילתו איך שהוא היה רגיל אפילו לא לשתות מים מחצות לילה עד אחר התפילה ולעשות תעניות, וזה נותן את המשמעות, שאילו אם לאחר כל עבודתו הנ"ל לא עמד לו, ופתאום בא לו לאכול בזמן שאסור לאכול, ואפילו אם יש איזה היתר, אבל על כל פנים הוא רואה שהוא עדיין כאילו לא פעל כלום בכל העבודה שלו, שהרי פתאום יכול לבוא לאכול בזמן שלא היה מרוצה בכלל לאכול. וזה באמת מכאיב מאד מאד, וצרור ביאוש גדול מאד, כי אם כן מה מהני כל העבודת השם חס ושלום.

 

 

נ נח נחמ נחמן מאומן

מקורות ומראה מקומות

ע' בערך שיר חדש, מקורות כללית בחז"ל על השיר חדש שהוא שיר פשוט כפול משולש מרובע, ובכללם ההקדמה של לקוטי מוהר"ן שמרמז חזק שזה שייך דוקא לשם רבינו כזה: נ נח נחמ נחמן.

 

אבי הנחל, מכתבים שמזכיר ומכנה רבנו הקדוש בשם נ נח נחמ נחמן מאומן.

פד, פח, צה, קא, קח. חלק שני, עד.

 

בקונטרס אני נ נח נחמ נחמן מאומן כז"ל: כשרבי ישראל זיע"א היה על הציון של רבי נחמן זיע"א באומן אמר: 'אני שומע את רבינו מתבודד וצועק נ נח נחמ נחמן מאומן...', ע"כ.

 

מה הענין של נ נח נחמ נחמן מאומן?

 

'ורבנו הקדוש כבש כל העולם, נ נח נחמ נחמן מאומן, זה תורה של רבנו הקדוש, מי ידע מזה בעולם? שום צדיק לא גלה את זה, לא ידע מזה. לא רשום בשום גמרא מה זה נ נח. רק רבנו הקדוש בעצמו גלה את זה, שהוא נחמן, זה פרוש נ נח נחמ נחמן, תכלית השלמות! שום צדיק לא ידע מזה, מה זה נחמן, עכשיו רבנו הקדוש מגלה לנו מה זה נחמן - נ נח נחמ נחמן מאומן, בזה תלוי כל התורה וכל האמונה וכל האמת וכל האורות!

 

רבנו הקדוש הוא בעצמו גלה זה, עוד לא היה שום התגלות מזה בעולם, עכשיו הוא בעצמו גלה מי הוא זה - נ נח נחמ נחמן, אתם יודעים מי אני? אני נ נח נחמ נחמן מאומן...יש כבר 'לקוטי מוהר"ן', 'ספורי מעשיות', 'לקוטי הלכות', עכשיו הגיע זמן הגאלה, התחיל להתעורר קצת פרסום רבנו. משהוא שמע דבר כזה, פתק מן השמים? לא שמענו אם יש בעולם פתק כזה, 'עליך אמרתי'. נו, זה דבר חדש, נגון חדש בעולם - נ נח. כל בני ישראל, כל ארץ ישראל שואלים 'מה זה נ נח?' הם לא יודעים מה זה, אבל ברוך השם אנחנו יודעים שרבנו הקדוש גלה את זה - שהוא זה נ נח!

כלם יתפלאו 'מה זה נ נח?' כל החכמים, החילוניים, החילוניים כל העולם, לא יודעים מה שזה - נ נח. ולאט לאט הם ידעו, הם ישאלו: 'מה זה, אני רוצה לדעת מה זה נ נח, איזה נגון זה?' וכשהם ידעו ויתקרבו לרבנו, יהיה נעשה עולם חדש!

 

יש חדש, כל העולם שואל: 'מה זה נ נח, עוד לא שמענו נגון כזה'. הלומדים, החסידים, הם מקשים: 'מה זה, מה זה נ נח?'

 

ירושלים, מאה שערים וכל העולם ישאלו: 'אנחנו רוצים לדעת מה זה נ נח, יש לך נגון כזה, נגון פלא כזה, מה זה?'

זה נגון עולמי - נ נח נחמ נחמן מאומן, זה 'מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד', הנגון הזה הוא בלי סוף. כל העולם משוררים את זה, כל העולם, אפילו גויים משוררים את זה. רואים שכל העולם מקבלים את הנגון הזה, אנשים באים ומספרים: 'שמענו נגון כזה, נ נח', מתמלא כל צרפת וכל אנגליה בנ נח. איטליה, סין, וכל המדינות, הם ישאלו: 'מה זה נ נח?' אין להם שום שאלה לשאל, רק על נ נח: 'מה זה נ נח?'

 

זה הנגון, אתם יודעים מה זה נגון נ נח? זה נגון שהוא מסגל לרפאות כל המחלות, הוא יכול כל דבר!

כן, כן, נ נח, להגיד בתמימות, בפשיטות, באמונה. נ נח נחמ נחמן מאומן, זה קל מאד להגיד. הם רואים בעיניהם מחלה כזה שאין לה רפואה, סרטן, סרטן כזה.. ורבנו הקדוש אומר למחלה 'תלכי מכאן!' אז החולה נעשה חדש!

'מה זה, מה קרה, איפה הלכה המחלה?'

 

ואנחנו משוררים נ נח....' (ישראל סבא קעז-ח).

 

א] ידוע העיקר ותכלית הבריאה כולה מראש ועד סוף הכל היה בשביל שמו יתברך שהוא כבודו כמו שכ' (ישעיה מב) אני ה' הוא שמי וכבודי וכו', וכתיב 'וברוך שם כבודו וכו' וכן הרבה. ובשביל זה ברא כל העולם בשביל לגלות שמו וכבודו כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא לח, וע' ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה יב ובעוד מקומות) כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו שנא' (ישעיה מג:ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, והכבוד הוא השם כנ"ל (ליקוטי הלכות, או"ח הל' ברכות השחר ג:לב, וע"ש באריכות נפלא איך שתמצית הכל תלוי רק בזה לפרסם שם ה' השם דייקא ואכמ"ל). וז"ל הסבא – ר' ישראל דב אודסר ז"ל (ספר ישראל סבא פרק נס הפתק עמוד קמז) ככה רבנו כתב בהתורה ח' חלק ב', הוא מגלה 'שם השם משתף בשם הצדיק. אם שם הצדיק מתפרסם בעולם - מתפרסם השם יתברך בעולם'. זה הכל תלוי בפרסום שם הצדיק! ופה הוא חותם שהוא זה הצדיק של השיר פשוט כפול משלש מרבע, הוא בעצמו - הוא זה השיר. על ידי הפרסום של רבנו הקדוש - יתגלה ויתקדש שם השם עכ"ל. וע' בלק"מ תנינא תורה ס"ז שכז"ל כי יש צדיק שהוא היופי הפאר והחן של כל העולם כולו ... כשזה הצדיק נתגלה ונתפרסם בעולם זה בחינת שם, דהיינו שמתפרסם ויש לו שם בעולם, ובתוך זה השם של הצדיק אמת, מלובש ומשותף שמו של השי"ת, ע"ש. וע' בספר המדות (ערך צדיק קמז) השבח שמשבחין את הצדיקים כאלו משבחין את הקדוש ברוך הוא. וע"ש ערך נגינה, ז"ל כשהצדיקים נתפרסמים בעולם, על ידי זה נתחדשים נגונים בעולם, עכ"ל, וכעת זכינו לדעת שהשם של הצדיק, נ נח נחמ נחמן מאומן הוא בעצמו התחדשות הנגונים בעולם, כי הוא מקור כל השירה, הוא זה השיר, שיר פשוט כפול משולש מרובע!

 

ובזה א"ש ג"כ מה דאיתא בריש אותיות דר"ע (אות א) ז"ל אמר הקב"ה שאלמלא שירה וזמרה שהם אומרים לפני בכל יום לא בראתי את עולמי, ומנין שלא ברא הקב"ה את העולם אלא בשביל שירה וזמרה שנא' הוד והדר לפניו עוז ותפארת במקדשו וכו' עכ"ל. כי השירה היא התוצאה של פרסום הצדיקים, והעיקר בשם הצדיק, שעי"ז יש פרסום והתגלות שם ה"י בעולם. [ויש להתבונן איך שמציאות כבוד השי"ת ופרסום הצדיקים דוקא ממשמש בשירה, וכמו שמצינו בכמה מקומות, למשל בלכה דודי, התעוררי התעוררי כי בא אורך קומי אורי עורי עורי שיר דברי כבוד ה' עליך נגלה, שבהשראת כבוד השם יתברך מתחילים לשיר, וכן יהיה לע"ל בגן עדן, שהשי"ת יעשה מחול לצדיקים וכו', ואכמ"ל]. והרי פשוט וברור מאד שבצדק יכולים לומר שתכלית בריאת העולם היה בשביל לשיר נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

וע' בליקוטי הלכות או"ח ג' הל' שבת ה:ט, י. ז"ל עיקר הכח ללחום בעמלק למחות שמו וזכרו מן העולם הוא על ידי שבת שהוא שמא דקב"ה כנ"ל.

 

כי עיקר מלחמת עמלק שבכל דור, הוא כנגד שם ה' שהוא שם הצדיק האמת שהוא שם ה' כי שמו משותף בשם הצדיק. אשר הצדיק הזה האמת הוא הפאר והיופי וההידור של כל העולם הוא החן האמת של כל העולם, הוא בחי' יסוד הפשוט בחי' נהר היוצא מעדן וכו' אשר ממנו נמשכין כל הד' יסודות שהוא כלליות כל העולמות כולם שכולם נמשכין ממנו וכל חיותם נמשך על ידו אשר כל מי שנכלל בשם האמת של זה הצדיק הוא מסתכל על עצמו בכל הארבעה יסודות שהם כל המדות וזוכה לחזור בתשובה להשם יתברך וכו' כמבואר שם במקומו בהתורה הזאת ע"ש ואם זה הצדיק האמת שבכל דור היה נתגלה בעולם, וכל העולם היו מקורבים אליו באמת היה העולם כבר מתוקן ...

 

וזאת הקליפה הרעה שהוא המן עמלק כל תחבולותיו וכל מלחמתו הוא להסתיר ולהעלים שם הצדיק האמת הזה שהוא הראש בית האמתי. כי קליפת עמלק מרוצה שיתקרבו ישראל לכל הראשים שבעולם. לא מבעיא הראשים של הסטרא אחרא ממש שהם עיקר שם הטומאה כמו ראשי הכתות של הפילוסופים והאפיקורסים. כי גם אצלם יש להם ראשים עליהם שלומדים אצלם אלו החכמות החיצוניות הנבוכות העוקרות אותם מן העולם. ולצודד נפשות לקרבם לאלו הראשים ימח שמם בוודאי הן הוא משוש דרכו. ועל זה מניח עצמו בודאי לאורכו ולרחבו. אלא  אפילו ראשים שיש להם חלק בקדושה שהם אנשים כשרים קצת ואפילו אם הם צדיקים רק שיש בהם עדיין איזה אחיזת הרע ואין להם כח להוציא את ישראל מרע לטוב. על כן מרוצה עמלק שכל אלו הראשים יהיו גדולים ומפורסמים בשם גדול בעולם. ויהיה להם התנשאות גדול. וכל כוונתו הרעה רק כדי להעלים על ידי זה שם הראש בית האמתי שהוא הראש של כל הראשים שבעולם וכו', עכ"ל.

 

(ואפילו תמצא כאלו דברים בספרם, יעו' בריש ספר פתחי שערים לר' יצחק אייזיק חבר ז"ל תלמיד תלמידו של הגר"א, בפתח א' ז"ל ועוד אמר הנביא כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. והיינו, שרצונו יתברך הוא שמו כמש"י בסמוך בס"ד. ולכן רצו"ן עולה בגימטריא שמ"ו. והצדיק העובד אותו יתברך, ומשלים רצונו לרצון בוראו, הרי נקרא שמו יתברך עליו ממש, ונעשה הכל רצון אחד. ולכן ארז"ל שצדיקים נקראים על שמו של הקב"ה עכ"ל).

 

ב] וגודל מעלת הזכרת שמות הצדיקים ע' בהקדמה הארוכה לספר שמות הצדיקים. וע"ש שאפילו הזכרת העיר שבו נמצא הצדיק מזכיר זכותו לפני השי"ת, שעל כן כל בוקר בבית המקדש היה מזכירין חברון סתם, כדי לעורר זכות אבות - בבית המקדש! ורק על ידי שמזכירים שם הצדיק ניתן להזכיר שם השם כמבואר ברש"י פרשת חקת (במדבר כ:כא) שמסביר איך בני ישראל שרו שירה להשם יתברך ולא הזכירו שמו?! וכז"ל משל למלך שהיו מזמנין אותו לסעודה, אמר אם אוהבי שם אני שם, ואם לאו (-והרי משה רבינו לקה על הבאר ולכן לא נזכר בשירה) איני הולך (תנחומא כא), עכ"ל [ועיין שם בלשון רש"י שהתחיל והקשה למה לא הזכיר שם של משה, ואחר שתירץ כנ"ל, אז המשיך לפרש שמשום זה לא הזכיר שם של השם יתברך, אבל עיקר הקושיא של רש"י מתחילה היה על שלא נזכר שמו של משה!]. ויש להוסיף שגם מעלה עצומה בכתיבת שמות הצדיקים, שזה באמת לשון הספר מדות 'מי שהקב"ה חשוב בעיניו יכתוב בספר כל שמות הצדיקים והתנאים והיראים לזכרון, עכ"ל (אות צדיק יט). וכן מצינו בריש פ' תצוה, ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון (פסוק יב), ופרש"י ז"ל שיהא רואה הקב"ה את השבטים כתובים לפניו ויזכור צדקתם, עכ"ל (ועמש"כ בפרשת וזאת הברכה על הפסוק ובין כתפיו שכן (לג:יב) לענין כתפיו). והנה עיני ה' תמיד בארץ ישראל, ועל כן בודאי טוב לכתוב בכל הארץ את השם הקדוש הזה נ נח נחמ נחמן מאומן לזכרון לפניו יתברך. וכן מצינו בדברי הסבא (ישראל סבא עמוד קמט) יכתבו – נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

ג] והנה גודל מעלת מצות תלמוד תורה הוא גופא מצד זה שכל התורה כולה שמותיו של השם יתברך (זוה"ק, הקדמת הרמב"ן לפירושו עה"ת, ועוד. ויוע' בליקוטי מוהר"ן שאדם הקורא בתורה הוא קורא את השם יתברך אליו כמו מי שקורא מישהו בשמו. ובספר תניא מדבר על זה), שע"י הקריאה והלימוד בה, מאירין שמותיו של השי"ת (ואפילו להשיטה שלומדים תורה בשביל ידיעת התורה (ר"ל) היינו לרכוש ידיעה בזאת התורה שהיא שמות השם יתברך, וזה אינו אלא ענין של הארת ופרסום שם השם).

 

והאריז"ל הדגיש מאד למהרח"ו ז"ל שהעיקר לעסוק ביחודים (דהיינו ליחד כל הדיבורים וכל התורה בשורשן בשמותיו של הש"י), שיש בהם מעלת היחודים וגם תלמוד תורה. ובמכתב שהבעש"ט כתב לגיסו שכ' איך שמשיח א"ל שהוא יבוא 'בעת שיפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותיך חוצה מה שלימדתי אותך והשגת ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך וכו'' כותב שם ז"ל 'שאיני נפטר עדיין כי הנאה להם למעלה כשאני מיחד יחודים למטה על ידי תורתיהם הקדושה'. וכעת ראיתי מפירוש הגר"א על התיקונים שללמוד על מנת לעשות היינו לעשות יחודים. [ובפרט בענין היחודים רואים איך ששמות הצדיקים הם ממש משותפים בשם ה', למשל ע' במכתב הקדוש של ר' שמשון מאסטרופולייא ז"ל שנדפס בכמה ההוצאות של ההגדה של פסח בתחלה וז"ל וזה שכתב האר"י ז"ל והשם שפו אמר והכה אותם במצרים עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות רמז לרבי יוסי הגלילי, כי רב"י יוס"י הגליל"י בגימטריא שפו. ומה שכתב שבו אחז דוד בן יש, רמז גם כן דוד בן יש גימטריא שם שפו, שבאותו השם דוקא בא דוד בן ישי וכו' ע"ש].

 

ובעזה"י נאריך הדיבור בזה להורות איך שמהנ"ל פשוט ומובן מה צריך להיות תכלית הלימוד שאנו לומדים, מה ללמוד ולשם מה (ערך תורה, פרק ענין שיהא עיקר הלימוד רק בספרים הקדושים של נ נח, ובפרקים הנמשכים שם).

 

ד] וזה היה דרכו של אברהם אבינו שהיה בונה מזבח וקורא בשם השם, ופירשו המקובלים (הובא בספרי הרא"ק ז"ל) דהיינו כפשוטו שהיה מבטא שם המפורש. וזה היה פועל לתכליתו לפרסם שם ה' כפשוטו. וכן היה עבודת כהן גדול ביום הכיפורים בקודש הקדשים, לבטא שם השם.

 

אכן לא כל אדם ולא כל זמן ומקום מוכשר לזה, ואי' בגמ' (ע"ז יז:) שר' חנניא בן תרדיון מהעשרה הרוגי מלכות נתיסר על זה שהיה מבטא שם המפורש, ואע"פ שבודאי היה נוהג בקדושה ובטהרה יתירה לשם שמים וכו'. (וע' בספרי רבינו אברהם אבולפיא זלה"ה שעצתו דוקא להגות את השם ע"ב ע"ש, וע' בשער רוה”ק תקון ג' שצריכים שני תנאים כדי להשתמש בשמות, אפר פרה ליטהר מכל הטומאות, ולהיות נקי מכל עון. וגם צריכים לדעת השמות לאמיתתן. וע' בהקדמה לשערי אורה).

 

ולכן כיון שכלל גדול בידינו, מהמקרא ומחז"ל בכמה מקומות, ובפרט בספרי רבינו הקדוש ששם הצדיק משותף בשם ה', בודאי אין ספק שאין לנו עבודה גדולה להגיד ולפרסם שם של הצדיק, שעי"ז פועלים לתכלית כל (שוב ראיתי שכעי"ז כתוב בקונטרס אני נ נח נחמ נחמן מאומן, ע"ש עמוד קנח).

 

ה] והנה גם כל הפגמים הנעשים ע"י עבירות ח"ו, היינו שפוגמים בשמותיו של השי"ת כמו שמצינו במפורש בלשון הווידוים, ובתיקונים ויחודים שנתן לנו הארי"זל. וגם אלו הפגמים נתקנים דוקא על ידי מה שמתבטלים ונכללים בהצדיק כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ד' ע"ש.

 

ו] בענין זה שיהא עיקר עבודתינו לפרסם שם השם ראוי לציין להכתוב בהקדמה לשו"ת חתם סופר יו"ד, 'פיתוחי חותם' (וכמדומני שהראש ישיבה של א"א שליט"א קבל מהדבר אברהם לציית לו) שמאריך שם בזה, ומוכיח שאברהם אבינו עזב עבודתו הרוחני, כדי לקרב את העולם להשם יתברך, ותמצא העתק דבריו בסוף ספר זו [אכן רבינו הקדוש גילה בלקוטי מוהר”ן (תורה נג) שאדרבה, אברהם אבינו וכל הצדיקים היו מיגעין את עצמן ורודפים אחר בני אדם לקרבם לעבודתו יתברך כדי להשלים דעתם, בבחינות (מכות י) ומתלמידי יותר מכללם ע”ש, (ובאמת תמוה מאד איך החתם סופר כתב על אברהם אבינו כזה, ונראה שדבריו הם בחינת מה שרבינו גילה בספר המדות, יש נאה דורש ואף על פי כן אינו מכוון אל האמת). ואם כן כל שכן וכל שכן זה העבודה המוטלת על הבני עלייה].

 

 

מתי ר' נחמן ז"ל קיבל את השם נ נח נחמ נחמן מאומן?

 

ידוע שאחר פטירתו של האדם מעוה"ז באים מלאכי חבלה ושואלים אותו את שמו, ואם אינו יודע רק את השם שהיו מכנים אותו בעוה"ז מכים אותו עד שיזדכך לדעת שמו המבוקש (ע' בספר ראשית חכמה שער היראה). ויכולים לשאול גם על שם זה, מתי נקרא עליו. ויש לחלק. ואיני יודע. אכן יש רמז מהסבא, שכאשר מוהר"ן היה בארץ ישראל כבר השיג את השם הקדוש הזה נ נח נחמ נחמן מאומן, ע' בספר ישראל סבא עמ' רנא: כשרבנו הקדוש הגיע לארץ ישראל, הוא הגיע עם התלמיד הראשון שלו, והוא בא על ציונו הקדוש של הרשב"י, אז הרשב"י הוא שאל את רבינו: 'מי-רון, מי?'

 

אמר לו רבנו: 'אני רון! רבי נחמן, נ נח נחמ נחמן מאומן!'

 

מירון - מי זה רון?

 

אז אמר רבנו: 'מירון .. אני! רבי נחמן! מי רון - רבי נחמן! אני!', ע"כ.

 

ומכאן מוכח שכבר היה מוכר שרבנו כבר היה שר שיר שהיה מעורר את העליונים, ומשמע קצת מהסבא שכבר אז התחיל לשיר נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

 (והנה זה שקרא את עצמו על שם אומן, ולא הגיע לאומן עד סוף ימיו, אין ראיה, כי מוהר"ן אמר שאומר היה מקומו המיועד מששת ימי בראשית).

 

וכעת יצא לאור (בחיי מוהר"ן הוצאת נקודות טובות) מסורת סיפור הדברים מה שהיה בתוך המערה של הרשב"י, שרבינו ניגן את השיר של ע"ב נימין, ע"ש ודו"ק.

 

ויועו' עוד בלקוטי הלכות (או"ח הלכות דברים הנוהגין בסעודה ד:ו) שעיקר הגדלת השם הוא בארץ ישראל, וא"כ א"ש אם רבינו השיג ההגדלה של נ נח נחמ וכו' בביאתו לארץ ישראל.

 

והנה בשבת פ' ויחי תשע"ב עשיתי הגמטריא של נ נח נחמ נחמן מאומן, כאשר הן' שוה 700, הרי הוא 1791, רבינו נפטר בשנת 1811 בגיל 38 או 39, הרי בשנת 1791 רבינו היה כבן 18, ואולי אז התחיל ליכנס לסוד נ נח, ובעשר שנים של הכוללים של העשר אותיות זכה להשלמת הידיעה (רבינו היה כבן 27 כאשר היה בארץ ישראל). וי"ל שידיעת 'מאומן' היה רק כאשר רבי נתן נתקרב להיות חסיד רבינו בערך בשנת 1800.

 

(ועוד יתכן שמאז שחמיו של רבינו נתן להצדיק המבקר לבחון את מוהר"ן, ומוהר"ן אמר לו הפירוש הנפלא – הכלב והגדי שקפצו מארש (בבא קמא משנה ב:ג, ועמש"כ שם משנה א) – שהוא ממש בחי' “משיח תורה" שגר דוב וגדי ביחד וכו'. שרבינו כבר אז זכה לדעת מהריקודים שיהיו כאשר ימלא כל העולם דעה את ה').

 

ואגב יש להעיר שהגמטריא של נ נח נחמ נחמן מברסלב הוא – התרפ"א, ולכן א"ש שמיד אח"כ בשנת התרפ"ב סבא קיבל את הפתק שרבינו כבר קבע את שמו נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

ובשבת בראשית תשע"ו שמתי לב להיודין שמכתירים הנונין, שידוע שר' שלמה ווקסלר ז"ל אמר שרק על היוד שעל הנון הראשון של נ נח בפתק הוא יכול לכתוב וכו', והנה לכאו' יש ד' יודין על ראשי הנוני"ן, כי על 'נחמן' לא נראה שיש יוד אלא על הן' סופית. והנה הגמטריא של ינ ינח ינחמ נחמין מאומן, דהיינו נ נח נחמ נחמן מאומן עם הד' יודין (והנה בכבתי האריז"ל עושים את הגמטריא של שם אדנ"י בצירוף חשבון של הי' על הנ', ע' בפע"ח שער הברכות רפ"א, ובעוד מקומות, אז בודאי ניתן לעשות את זה), הוא – תקל"א שזה השנה שרבינו נולד (או עם הכולל שנת תקל"ב)!

 

וע"ע מש"כ בישעיה עה"פ (סב:ב) וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך וקרא לך שם חדש אשר פי ה' יקבנו.

 

והנה בכל הספר זכיתי לדרוש דרכים בפירוש נ נח נחמ נחמן מאומן, וככל הנראה רבינו השיג את השם הזה הרבה לפני פטירתו, ורבינו גילה איך שבסוף ימיו היה עולה מהר מאוד למדרגות עליונות עד כדי כך שהיה מתבייש מהשגותיו הקודמות, ולכן פשוט לנו מה שסבא ישראל אמר (ספר לראות באבי הנחל עמ' כד) שרבינו בעצמו למעלה מנ נח.

 

והנה עכשיו בטבת שנת תשע"ט אחד מהחברים מ.ג. הביא את בנו בבריתו של אברהם אבינו על הציון הקדוש של רבינו, והכריזו, ויקרא שמו בישראל: נ נח נחמ נחמן מאומן. והאיר אחד מהחברים ש.א.א. שבזה גם היה קריאת שם של רבינו רישמי, כתיקונו, ששמו בישראל הוא: נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

 

 

רבינו מגמגם!

 

א] הרבה מתלוצצים על נ נח, ואומרים שהוא גמגום, ומעולם לא התיחסתי להליצנות הזה, כי מלבד כל הפירושים המופיעים בספר זה ועוד נזכה להם בעולם הזה ובעולם הבא, הייתי אומר שמשה רבינו היה מגמגם. וכן עמוס (ע' נדרים לח.) היה עמוס בלשונו, דהינו מגמגם. וע' מש"כ על הקבצן הכבד פה (השלישי), שבסיפור השבעה קבצנים, מסיפורי מעשיות משנים קדמוניות. וכל אלו הם גמגום בפה, מציאות מצוי בעולם, אבל גמגום בכתב?! רק אצל רבינו!

 

אכן כעת מצאתי סמך לפרש ש נ נח הוא כעין גמגמום והוא ע"פ מש"כ בחיי מוהר"ן (חלק: להתרחק מחקירות אות ח) ז"ל גם אנכי שמעתי ממנו גם כן בבית ר' נחמן נתן באומין אחר סעדת ערבית, ונשארתי עמו לבדו אחר ברכת המזון. וישב בשתיקה, אחר כך ענה ואמר באימה וביראה גא גא גאט. הינו שבתחלה דבר במרתת ומזדעזע להוציא שמו יתברך בשלמות ואמר רק חצי התבה מחמת הרתת והזיע. ואחר כך יצא מפיו הקדוש באימה וביראה גדולה תבת גאט בשלמות כחץ מיד גבור. וכונתו הפשוטה היה להכניס בנו עצם אימת הבורא יתברך שמו, שראויין לרעד ולחיל מאימת שמו יתברך המלא כל העולם ועומד עלינו תמיד וכו' וכו' ע"ש ובזה יש לפרש גם כן אופן כתיבת נ נח.

 

ב] ועל פי זה יכולים להבין דברי פליאה מה שכתוב בלקוטי הלכות (יורה דעה ב') הל' שבועות (ב:כא) שרבי נתן כותב שכמו שיש איסור להזכיר שם שמים לבטלה, כן יש להזהר לא להגיד את שם של הצדיק הגדול [ז"ל וזה בחינת העלמת שם רבו שאסור להזכירו בשמו, כי שמו הוא דעתו שהוא נעלם וסתום ממנו בתכלית ההעלם, כי שם רבו נכלל בשם ה' שנאמר עליו 'זה שמי לעלם' – 'לעלום (לעילום)' וכנ"ל. וביותר האסור בשם של פלא, זה רמז כי יש רבי ששמו פלא הפלא ופלא בבחינת "ויקרא שמו פלא יועץ" (ישעיה ט:ה), שעצות שלו הם נפלאות תמים דעים בבחינת (ישעיה כה:א) "אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחק אמונה אמן". ועל כן אסור להזכיר שמו ביותר, כי עליו נאמר (שופטים יג:יח) "למה זה תשאל לשמי והוא פלאי", עכ"ל], ודבריו ממש לא מובנים, כי באמת הסברא לכאו' להיפוך, דהינו שכל תכלית ותפקיד הצדיק הוא להשלים את הענין הזה, שאף שאסור להזכיר שם השם עכ"פ יכולים להזכיר שמו של הצדיק (ע' מש"כ בזה בענין שאברהם אבינו היה ממש קורא בשם המפורש, מה שהכהן גדול היה יכול לעשות רק בהכנה רבה ביום כיפור), ורבינו הרבה ללמד שעלינו לפרסם מאד את שם הצדיק, שכל הגאולה בפרטיות וכלליות תלוי בזה, ואיך רבי נתן כותב להעלים?! והרי בברסלב לא מצינו בכלל קפידא על זה, ואדרבה מרבים לקרוא שם רבינו להאיר אורו. ועוד קשה שהרי רואים שרבי נתן מרמז על רבינו הקדוש שהוא פלא יועץ, אבל באמת אין השם נחמן פלאי שיחול עליו האיסור.

 

אלא נלע"ד דהנה כמעט ברור שמוהרנ"ת ידע מהשם הקדוש, נ נח נחמ נחמן מאומן, כמובן מההקדמה להשיר הנעים המופיע בריש לקוטי מוהר"ן, ועוד הוכחות, ובסתמא כל מי שהיה באמת חסיד ברסלב אז ידע קצת מהשם הקדוש הזה, כפי מה ששער בלביה. אכן בתקופתו זה היה עדיין סודי, פלאי, וכן הוא כותב שיש רמז לשם פלא זה בהלכה זו של שם הרבי הפלאי, והרי אז היה עדיין בעילום ובסתר, ואסור להזכירו בפירוש. והיה אסור לגלות, ועל כן עיקר כוונתו של מוהרנ"ת באיסור להזכיר שם הצדיק היה על השם הקדוש, נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

ע' בחיי מוהר"ן (להתרחק מחקירות אות יג) ז"ל יש כמה דברים שהם בתחילה סוד, ואחר כך שוב אינו סוד, כגון קצת סודות הקבלה שקדם רבי שמעון בר יוחאי והאר"י ז"ל היו אלו הדברים בסוד גדול, ולא היו מדברים מזה כי אם בסוד גדול מאד, ואחר כך, בימי רבי שמעון בר יוחאי והאר"י ז"ל, שוב לא היה סוד, והתירו לגלות הסוד קצת. וכן יש כמה וכמה דברים שהם עכשו סוד, ואחר כך בימים הבאים לא יהיו סוד, עכ"ל, וע' מש"כ בזה בההקדמה.

 

הרי שמהיראה מוליד שמחה (כידוע, ממש"כ בתהלים וגילו ברעדה, וע' בלקוטי מוהר"ן תורה כב, ובעוד מקומות), והגיע הזמן לגלות ולפרסם את השם הקדוש הזה, נ נח נחמ נחמן מאומן! כי לאחר שרבינו גילה בפירוש בפתק הקדוש שזה שמו, אז אדרבה כבר צריכים לפרסמו בכל היכולת. וכן מבואר בכל ההלכה שם שיש איסור שבועת שוא לקיים אמת הפשוטה הברורה, ורבי נתן מוסיף על זה שכעין זה אסור ללמוד מרב שרק מלמד את מה שהוא פשוט וברור בלי חידוש עיין שם, כי אין זה הדרך לנצח את הבחירה לטוב לגלות את האמונה והשם יתברך. ולפי זה כאשר השם הפלא הוא שיר חדש, שהוא חדש לגמרי כל פעם (וכן סבא אמר על הפתק הקדוש שכל יום הוא חדש), אז בודאי זה עיקר הדבר שצריכים להרבות להזכיר כדי לחדש את האמת והאמונה.

 

ג] והנה במ"א בעזה"י אפרש דרך להבין נ נח נחמ נחמן מאומן ע"פ תורה ס' בלקוטי מוהר"ן, ומבואר שם שזה ענין של להתיר פה אלמים, והרי זה מחנך הדיבור, ולפי"ז ניחא שיהא בגמגום, ומבואר שם יותר שזה בחי' עשאה כאוצר צר מלמעלה ומתרחב כשופ"ר למטה.

וע' בספר אדיר במרום (עמוד שעג-) הרעיצה ורציצה שהיו באותיות הכתב, והיו צריכים חיזוק, וזה התיקון היה בלוחות הברית וכמאמר הכתוב (ישעיה ב:יט) מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ. וכשחטאו ישראל אבדו את זה, ועזרא הסופר חזר והעמידן, ע"ש. וכבר העמדנו שהפתק הוא בבחי' הלוחות, עמש"כ ביומא דף ד: ובאבות ה:ח).

 

ד] וע"ע מש"כ בס"ד על מסכת תמיד דף כח: שמבואר שיש יותר חן בהגמגום של נ נח ממחליק לשונו.

וע"ע מש"כ עה"פ (שמות ד:י) כי כבד פה וכבד לשון אנכי, ומש"כ בריש פרשת נח על הפסוק צהר תעשה לתבה (פסוק טז).

ויש לציין עוד למסכת ברכות (דף כב:), היה קורא בתורה ונזכר שהוא בעל קרי אינו מפסיק עולה אלא מגמגם וקורא, ומובא שם פירושים שפרשו שהכוונה היא שקורא בלא אזכרות שם שמים. ובמקום אחר פירשנו שזה הסגלה של שמות הצדיקים, שבהיות שאי אפשר סתם לקרוא בשם השם, יכולים להזכיר תמיד שמות הצדיקים.

 

 

האם מוהרנ"ת ידע מהשם הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן?

 

אין ספק שמוהרנ"ת הבין על בוריו ששמו של ר' נחמן ז"ל הוא השיר פשוט כפול משולש מרובע, וזה בולט מהרבה מקומות, ובאמת כותב כן בפירוש בריש ליקו"מ בהקדמה שכ' להשיר נעים של מוהר"ן שבו הוא כופל משלש ומרבע את שמו, וכן כותב מוהרנ"ת שם ז"ל: וינצח בשירו להזכיר נפלאות ערבת נעימת תענוגי העולם הבא ושעשויעיו לכל הזוכים אליהם, והשיר שיתער לעתיד, וכו' ושמו קדש, ושם אביו חתום בראשי החרוזות, כפול ומשלש ומרבע, עכ"ל. רק לא נתברר אם הוא זכה ג"כ למילה 'מאומן'.

 

ומעניין שר' נתן תמיד חותם את עצמו שהוא בן ר' נפתלי הירץ, נפתלי בגמטריא פתק, והירץ אותיות שירה (בחילוף ץ- לש).

 

 וכיון שמטה לידינו השיר הנעים שבראש ספר לק"מ, אצטט חידוש ששמעתי בשם המפיץ שמשוני נ"י על מש"כ שם: מרירת הצרות איך להשקות הם דנו, נסבל עולם עד יבוא עני, בן י'חפש ב'גנזי א'ביו, נזר עטרת נעטר בבן חביב, שיר חדש אז נשיר, עכ"ל, שמרומז בר"ת ישראל בער אודסר, שהוא בחי' בן, שעל ידו שיר חדש נשיר.

 

 

מה פירוש 'אני נ נח נחמ נחמן מאומן', ואיך אומרים כן, האם אתה ר' נחמן?

 

א] כמו שאומרים כמה פעמים בכל יום אני ה', אני ה' אלקיכם וכדומה, שהוא ע"י שיש לנו נשמת אלקים ממעל, ואנו שייכים להשי"ת ומתבטלים אליו ומעידים בשבילו על יחודו יתברך, יכולים לומר אני ה' (וע' ברש”י בפ' וירא עה”פ שוב אשוב אילך כעת חיה והנה בן לשרה וכו' (יח:י) ז”ל לא בשרו המלאך שישוב אליו אלא בשליחותו של מקום אמר לו כמו ויאמר לה מלאך ה' הרבה ארבה והוא אין בידו להרבות אלא בשליחותו של מקום אף כאן וכו' ע”כ. ובהמשך של רש”י מביא מחז”ל מה שאלישע הבטיח לאשה השונמית למועד הזאת וכו' והיא השיבה אל תכזב בשפחתך אותן המלאכים שבשרו את שרה אמרו למועד אשוב, אמר לה אלישע אותן המלאכים שהם חיים וקימים לעולם אמרו למועד אשוב אבל אני בשר ודם שהיום חי ומחר מת, בין חי ובין מת למועד הזה ע”ש, שרואים שהמלאכים לא סתם אמרו בשליחותו של מקום אלא מצד שהיה להם באמת הכח להיות האמצעית לאותו שליחות, מה שאלישע לא ראה בעצמו. וע' ברש”י שם עה”פ מהר המלט שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד באך שמה (יט:כב) ז”ל זה עונשן של מלאכים על שאמרו כי משחיתים אנחנו ותלו הדבר בעצמן לפיכך לא זזו משם עד שהוזקקו לומר שאין הדבר ברשותן, ע”כ, הרי שהבחינו חז”ל במה שהמלאכים אמרו משחיתים אנחנו שלא אמרו כן בהתבטלות להש”י ובשליחותו (ויתכן כי הלשון רבים לא שייך ליחודו של הש”י, ועוד כי כן רש”י בריש פ' וירא מדייק שרק מלאך אחד היה בשליחות של הש”י להפוך כלשון יחיד בפסוק לא אוכל, והרי זה הודאה על שליחות מהאדון יחיד שלא יכול לשנות ממנה). כמו כן יכולים אנו לומר שאנו באים מכחו של רבנו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן. ועוד הלוא אם מישהו שואל אותך מי אתה, לאיזה זרם אתה שייך, הלוא מובן מאד התשובה, אני נחמן, שמבינים שאתה חסיד ברסלב, כמו כן מובן הדבר באמרך, אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

שוב שמעתי (ראש השנה תשע"ה) ממשה שושן נ"י שסבא אמר לו פעם שרבינו נחמן מדבר מתוך גרונו (זה היה לאחר שסבא אמר למשה לעזוב אותו ולחזור לארץ, ומשה היה מתמרמר למה הוא לא זוכה להישאר עם סבא, וסבא הרגיש בזה והתנצל כנ"ל). וכן כחודשיים אח"כ יצא לאור ספר לראות באבי הנחל, והוא מעצמו כתב את זה, וז"ל (עמ' קמח) מה שדיבר אני נ וכו', היה נעלם מאד, כי תמיד הייתי רגיל לשמוע ממנו דיבורים בלשון כזה, כמו 'אני מקנא בכם שיש לכם רבי כמוני וכו'', והיה נראה שהוא כל כך מבוטל לרבי שרבנו מדבר בתוך רבי ישראל, כי כשהיו חוזרים על כוונת הדיבורים, היה מצטער ומקפיד להגיד שרבינו הוא הרבי ואנחנו חברים המקבלים זה מזה, זה לא דרכינו, ברסלב זה שפל ברך ענווה ע"ש.

 

הנה עבודה גדולה לבני אדם למצוא את עצמם האנוכית והעצמית שלהם, כי באמת יכולים לדעת את זה רק ברוה"ק בחסד עליון, וע' בלקוטי עצות (תשובה לב, הובא בהשתפכות הנפש) שעל ידי התהלים כל אדם מוציא הדרך שלו המבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ד' – שיש לכל אחד דרך מיוחד כפי שורש נשמתו המיוחד. וע' בספר פנות המרכבה לרמח"ל איך שכאשר כל אחד יתקשר לשרשו אז יתבטל הקנאה, וזה הענין הרמח"ל קורא לב בשר, כמו המדרש שרבינו הביא שלעתיד כולם יהיו חסידי ברסלב בחי' לב בוסר דהיינו ממאס חלק חבירו, עיין שם נפלאות ברמח"ל הבאתי הרבה מדבריו בספר זה במקומו, הרי מבואר שזה הענין ממש שייך לעיקר נקודה של ברסלב, ולכן בודאי יש להוכיח כן במשפט הזה של אני נ נח. וע' בספר חזיונות ובשער הגלגולים כמה טרח מוהרח"ו ז"ל בזה וכן מצינו בכמה ספרים קדושים עצות על זה ואכמ"ל. וע"ע בליקוטי מוהר"ן תורה לד, כי יש בכל אחד מישראל דבר יקר שהוא בחינת נקדה מה שאין בחברו וצריך להאירו ע"ש וע' בליקוטי הלכות הלכות גנבה (ה:ז) ז”ל שתלך לך לעצמך דהינו לעצם האמת שלך המשרש בך שרק זה נקרא 'אני' כשהאדם מדבר על עצמו וכו' ע”ש באריכות. ויותר מזה צריך האדם להאמין בעצמו וכמו שרבינו אמר למוהרנ"ת (שיחות הר”ן אות קמ). ואשרי מי שזוכה לדעת ששורשו הוא נ נח נחמ נחמן מאומן, ויחזק לדעת ענינו על ידי נ נח נחמ נחמן מאומן. שכל פעם שאומרים שם הקדוש הזה מתחזקים באישיות ואופי העצמאית והאמונה בעצמו (וע”ע מש"כ במסכת אבות פרק א' על הפסוק עשה לך רב והסתלק מן הספק).

ונראה לענ"ד לפרש עוד, כי נ נח זה השיר פשוט כפול שיתעורר לעתיד, ומבואר (לקוטי מוהר"ן תנינא ח:י) שזה ענין של השגחה, שנראה ממש את ההשגחה בכל דבר. ודבר זה ממש תלוי כל אחד כפי מי הוא באמת. כי כל אחד רואה את כל העולם כפי נשמתו. ולכן זה הולך ביחד, הידיעה על עצמיותו וראיית ההשגחה פרטית.

וזה דייקא אנ"י נ נח, כי רבינו גילה בלקוטי מוהר"ן שאנ"י הוא הדיבור של התפלה בהיותו הכלי של שפע האלקי, עיין לקוטי מוהר"ן תורה ע"ג (ובספר אדיר במרום שהבאתי שם) בענין אנ"י שהוא הכלי של התפלה, א' – הוא הצדיק, נ' – הדיבור, י' – המחשבה ע"ש. כי עיקר האדם מה שנקרא אני, הוא נשמתו, בחי' הבל פיו יתברך, בחינת דיבור, וכל מה שהאדם נשתלשל למטה מדרגה אחר מדרגה ומתעבה ומתגשם, יסתר ממנו ההשגחה. וכל מה שהוא אוחז בשורש נשמתו, ומתעבר נשמתו בדיבור התפילה, הרי יתחדש לו השגחה פרטית ברורה נוקבת בבהירות האמת לאמיתו.

 

ועמש"כ באריכות בערך מסורה בברסלב, אות ח והלאה. ועמש"כ במסכת ברכות לא: על הא דשמואל הורה הלכה לפני עלי רבו.

 

ובעצם זה יסוד של חסידות ברסלב, כי רבינו אמר שלעתיד כולם יהיו חסידי ברסלב והזכיר את המדרש על הפסוק והסרתי לב האבן מקרבכם ונתתי לכם לב בשר, שהמדרש דורש לב בשר ללב בוסר, שכל אחד יהיה בוסר בחלקו של חברו, דהיינו יהיה ממאס חלק חבירו, יהיה איך שיהיה, אפילו חלקו של חבירו יותר חשובה, לא יעיין אותו כלל, וימאס אותו, אלא ירצה רק חלקו. וזה ממש הנקודה הנ"ל. והרמח"ל האריך בזה בספרו פנות המרכבה (נדפס בספר גנזי רמח"ל) ע"ש ובמש"כ שם.

 

ולכן לא תגנוב בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה, לא תגנוב בעשרת הדיברות מיירי בגנבת נפשות, אל תקח דמות אישיות אחר לעצמך.

 

ואגב בזה נתיישב מה שהעולם שואלים בליצנות מה צריכים לעשות להיות נחשב ננח. והתשובה הוא כנ"ל שכל עוד ששואלים את זה, אז אין אתה נ נח, ברגע שאתה חזק בדעתך שאתה נ נח, אז כבר אין שאלה.

 

ועיין בהקדמת השיר נעים של רבינו בהקדמה לספר לקוטי מוהר"ן שכז"ל והשיר שיתער לעתיד וכו' יודיע להאדם מגודל כחו, אשר בידו וכחו לזכות לכל אלה, כשופר ירים קולו וכו' כפול משולש ומרובע, עכ"ל, הרי מבואר שבנין ידיעת האדם מעצמו הולך ביחד עם התעוררות השיר שיתער לעתיד כשופר – נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

וזה גם נקודה של רצון, שנ נח נותן לבן אדם הכח ללכת אחר רצונו הטוב (כמבואר בלק"מ וגם אצל בעל הסולם שבאמת כאשר לב האדם אחד ברצון זה בודאי לטוב. ועמש"כ בישעיה עה"פ וקרא לך שם חדש (סב:ב) שהשם חדש הוא “חפצי בה”), שזה אופן של חיות למעלה למשכיל, וזה בטח בא עם סכנות שעד שיזכך ויתיחד לבו לרצון טוב יהיה נוטה לשגויים (וכמו שרבינו אמר בפירוש שאיש כשר, השטן עובד עליו לשגע אותו באיזה ענין), אכן מכאן מתחיל הדרך האמת בעבודת השם יתברך.

 

(ויתכן שפיתוח האישיות והבטחון עצמי זה מבחי' האותיות של נ נח, והכח להרצון הטוב זה מהנקודות, וגם זה עולה יפה עם מש”כ במסכת אבות על המשנה עשה לך רב (א:טז) שנ נח מצייר את האור לטוב, שזה קאי על הניקוד כמבואר בלק”מ תורה לו).

 

ואכן אני בגמטריא 61, וכאשר כופלים בעשרה (כי כל אחד בנוי מעשר ספירות ובסוד כולם בחכמה – י' – עשית), הרי 610, ועם השלושה אותיות של אני, הרי 613, שזה שיעור קומה של האדם ברמ"ח איברים ושס"ה גידים כידוע, ובגמטריא משה רבינו ותרי"ג מצות, ובסוד הדעת בד' מילוי שם אהו"ה והשם בעצמו, וכן ע' ברמזים שנ נח עם הניקוד והכוללים עולה 613. וכן "אני אני נ נח נחמ נחמן מאומן" בחי' אני אני הוא, בגמטריא תרי"ג.

 

והנה זה הענין שכל אחד חי בתכלית אישיותו ולא של הזולת, זה עיקר היחוד. כי על ידי זה כולם מתאחדים באמת. והבן את זה טוב [ולכן אחד, זה: א' חד, דהיינו א' ועוד חד, זה עדיין אחד כידוע, אכן יש ב'חד, שחד וחד נעשים ב', שיש כבר פירוד לשנים, וזה אותיות חב"ד. וזה ג"כ הענין שחב"ד, שהוא ר"ת חכמה בינה דעת, ג"כ ראשי תיבות חייב בית דין, דכיון שיש שנים כבר צריכים עוד אחד להכריע, כידוע בהלכות דיינים. ולכן חב"ד ראשי תיבות: חייבים ברסלב דחוף!]. ודבר זה מבואר גם בלקוטי מוהר"ן תורה רנא (גם נא) ועל כן קדב"ה ואוריתא וישראל כלא אחד, כי השם יתברך אמת, ותורתו אמת, וישראל אמת... – זה הענין שכל אחד כאשר הוא עצמו שומר ומקיים אישיותו, זה עיקר האמת והשלום.

 

ויתכן שזה ענין הבחינת משיח שיש לכל אחד, שכל אחד צריך לתקן ולשמור את הבחינת משיח שלו, כמבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה עח, תנינא לב).

 

ב] וי"ל שדוקא הסבא הוא שאמר אני נ נח נחמ נחמן מאומן, כי 'ישראל דוב' בגימטריא 553, שהוא גימטריא 'אני נ נח נחמ נחמן מאומן' ע"ה!

 

ג] בס' זה ינחמנו (פ' זה ינחמנו סי' 17, עמ' 171) כז"ל אני נ נח. 'כי שמי בקרבו' (שמות כג) אומר רש"י 'מטטרו"ן גימטרייא שד"י'. מכאן חיזוק לחיפוש קשר מספרי ורמזי הצירופים המחברים בין שם השם לשמות הצדיקים. כתוב בספר 'קהילת יעקב' כי בגלל ששם השם בקרבו, מותר למט"ט לומר 'אני ה''. לפי זה, מי שיזכה ששם הצדיק יהיה בקרבו, כדוגמת הסבא, גם הוא יוכל לומר 'אני נ נח נחמ נחמן מאומן'. וממה שכתוב לגבי יוסף: 'ה' אתו', על זה פרש רש"י 'שם שמים שגור בפיו'. מכאן נכון להקיש לשם הצדיק, ומי שיזכה שיהיה שגור בפיו, ממילא יהיה גם הצדיק אתו, ע"כ.

 

ועוד שם בספר הנ"ל (פרק נצח ישראל סי' 4 'אני נ נח'), תחת הכותרת אני נ נח, מביא מליקוטי מוהר"ן תורה קכט – 'ארץ אוכלת יושביה', כי כשנכנס לארץ, שהיא בחינת אמונה, נאכל אצלה, היינו שנתהפך למהותה. היינו, כשדבוק להצדיק ומאמין בו, שהוא בחי' ארץ, נאכל להצדיק ונתהפך למהות הצדיק ממש, ע"כ.

 

ד] ע' בספר הקדוש אדיר במרום (עמוד רל) שכז"ל אמנם עיקר הכוונה הוא האנ"י לחזור לאי"ן ע"ש כל ביאור הדברים. ורואים בהדיבור הזה של סבא התיקון הזה. כי מתחילים עם אנ"י ומסיימים במאומן, אומן, זה בחי' אמונה, ובחי' אין, כי ה'מו' זה בחי' יסוד אבא כמבואר שם (עמוד רכא), בחי' יוד, הרי – אין. והנה מבואר שם ז"ל ואז יהיה אין אלהים עמדי, כי שם האלהים בהיותו נכלל בסוד האי"ן, הנה לא יתפשט עוד, ולא יצא משם הס"א, כי נאסף הכל בשורש בסוד שם הוי"ה ב"ה, ע"ש. ולכן 'נחמן, בגמטריא אלהים אין ע"ה, בחי' התכללות שם אלהים באין. אכן עד שנזכה לזה יש עוד לתקן כמבואר שם בהמשך דבריו, כי עוד יש בחי' מש"כ מחצתי ואנ"י ארפא, ע"ש. ועל כן 'נחמ' שהוא באמצע, בגמטריא ח"ץ (וכמבואר במ"א בחיבורנו בס"ד). ויש לפרש על פי דרכנו את 'נ נח' שהוא התחלת העלאת המלכות, וכמו שהרמח"ל מפרש שם (עמוד רלא) בענין הנ' כפופה שהיא נפילת השכינה שצריכים להעלותה, שתהיה מלאה, וזה בחי' נח, כי החית, זה בחינת אלהים, בחי' חיתת אלהים. וגם יש לפרש שברישא גם כן יש את השלמות של של אלהים כלול בשם הוי"ה כנ"ל, כי נ נח עם האותיות והכולל בגמטריא יב"ק – הוי"ה אלהים.

 

ה] וע"ע לקמן לפרש מה שהסבא אמר אני ראשי תיבות נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ו] דברים א:יח ואצוה אתכם בעת ההוא את כל הדברים אשר תעשון, פרש"י אלו עשרת הדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות ע"כ.

ובזה י"ל רמז במה שסבא אמר אני נ נח נחמ נחמן מאומן. כי אני זה הנפש והנשמה (לקוטי מוהר"ן כב:ה), מאומן, אותיות ממונא, והרי בין דיני נפשות - אני, לדיני ממונות - מאומן, עשרת הדברים - עשרה מיני נגונא - נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

ז] אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה בגימטריא אחרון אחרון חביב, וזה מובן היטב עם מה שפירשנו בכמה מקומות בקונטרס שדרך הקודש של נ נח הוא תיקון הסיפא.

 

ח] רבינו נחמן מאומן בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. רבנו נחמן בן פיגא בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. נחמן בן שמחה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

ט] במספרים של הרומנים מקדימים מספר קטן לגדול לחסר אותו מספר הקטן מהגדול, למשל

V = 5, I = 1, IV = 4,

ועל דרך זה יכולים ליתן עוד פירוש למה שסבא גילה ש"אני" הוא בחי' נ נח נחמ נחמן מאומן, כי א"נ לפי הנ"ל עולה 49, וכפול י' של אני, הרי 490, ועם הכולל, הרי נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

 

 

להבין מה שהסבא אמר 'אני ראשי תיבות נ נח נחמ נחמן מאומן' (וע' בפנים בקונטרס בכותרת 'מה פירוש אני נ נח נחמ נחמן מאומן וכו''):

 

א. עלינו לדעת כיון שהוא אמר כן, באמת כן הוא שאני הוא ראש, היינו מוקדם לנ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ב. כבר מבואר בחיבורנו שנ נח נחמ נחמן מאומן הוא השיר של חס"ד של ע"ב נימין, שהוא מרומז לשם ע"ב. וידוע שאף ששם אנ"י הוא באמצע ממש (37) אבל חשיב ראש כמו שתנו במתני' אנ"י וה"ו הושיעה נא (כידוע ש וה"ו הוא השם הראשון של ע"ב, ובמשנה הקדים השם אנ"י). וזה פירוש נפלא. וכן רמז לאמיתת פשט זו, מה שאמר הסבא 'אבל לגלות שאני הוא זה רק בפתק הזה'. וכן יש לעיין בפתק 'ובחזוק עבודה תבינהו', שכתוב באותיות רש"י, וסוף רגל ה'ת' אינו ניכר עד שיכולים לקרוא 'אבינהו', וכן ה'ב' יכולים לקרוא 'נ', וה'נ' יכולים לקרוא 'ו' ע"ש, ונמצא שיכולים לקרוא: ובחזוק עבודה אנ"י וה"ו!!. (ואגב, “ובחזוק עבודה תבינהו", שיש דיון איזה עבודה מיוחדת, “עבודהתב" עם הכוללים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ונשאר ינה"ו שעם הכולל בגמטריא ע"ב. וע"ע מש"כ בענין מה שסבא אמר שהוא קבל את הפתק בלי בו"ל, אכן אולי הוא קיבל דרך יונ"ה – ינה"ו!).

 

ג. אני, אותיות: אלף נון יוד בגימטריא 237 ועם הג' כוללים = 240 שזה הגימטריא של הר"ת נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

ד. עוד י"ל שהסבא כיון לעצמו, דהיינו הראשי תיבות של שמו, יד"א (שזה ג"כ בחי' אני, כי הד' מתחלפת בנ' בסוד אותיות הלשון דטלנ"ת), שהי' הוא עשרה מיני זמרה, והד' הוא הפשוט כפול שלוש רבוע, והא' הוא מאומן. (שאלו הבחי' הם ג"כ בחי' ראשי תיבות, דהיינו ראש הענין של נ נח נחמ נחמן מאומן. וזה ג"כ מש"כ בפנים ש'ישראל דוב' בגימטריא 'אני נ נח נחמ נחמן מאומן' ע"ה).

 

ה. עוד י"ל ש'אני ישראל דב' שעם הג' תיבות בגימטריא 611 שהוא בגימטריא כשופר עם ה' אותיות, ומבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח', כשפר, ר"ת פשוט כפול שלוש רבוע.

 

 

 

נ נח

 

מה הענין להגיד רק נ נח?

 

יש בזה כח חזק ומשמח, והסבא אמר שהשי"ת יודע לסיים המשפט. ויש כמה סברות להבין את זה, ובפשטות מובן שנ נח זה כבר מוכר ומספיק להיות יד לכל השם נ נח נחמ נחמן מאומן, וכן רבינו אמר (חיי מוהר"ן תג): כל ענין שלי הוא רק ראש השנה, ע"ש. שנה בגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה. ראש השנה זה נ נח. אכן אכתי צ"ת.

 

והנה לא אמנע לכתוב כמה רעיונות בזה בעזה"י, אבל בפשיטות יש טעם חזק מאד, כי כתוב בסוף פרשת בשלח (יז:טז) כי יד על כס י"ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר, ופרש"י ז"ל ומהו כס ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקב"ה, שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר האויב תמו חרבות לנצח (תהלים ט:ז), זהו עמלק שכתוב בו ועברתו שמרה נצח (עמוס א:יא). וערים נתשת אבד זכרם המה (תהלים שם), מהו אומר אחריו, וה' לעולם ישב, הרי השם שלם, כונן למשפט כסאו, הרי הכסא שלם, עכ"ל. והנה הנצח ששמרה לאבד את עמלק הוא נחמ"ן, בגמטריא נצח, ושמו, נ נח בגמטריא כסא הוי"ה עם הכולל, הרי הכסא שלם והשם שלם על ידי נ נח (וי"ל שזה הענין של השם חנני"ה כמש"כ במקומו).

 

וע"ע ברמזים (דוד המלך בגמטריא נ נח ע”ה, גמטריא של ר"ת מי האיש החפץ חיים, ועוד). והנה עוד איזה רעיונות להתחשב בהם.

 

והוא על פי המבואר בספר הכוונות של האריז"ל בענין יום הכיפורים (דרוש ב') שמבואר שם שיש ב' אכילות של אבא ואמא, אכילה לג' ראשונים, ואכילה לז' תחתונים שלהם, וכן יש שני שתיות של זעיר אנפין ונוקביה, לג"ר וו' קצוות. ויעו' שם שמגלה איך שהם שני שפעים שבאים מאריך אבל נפרדים לגמרי. ועוד מבואר בכוונות שם שהשפעות ומזונות שבאים מפנימיות אימא הם בחי' קולות, חמש קולות, ומאלו ניזונים ביום הכיפורים שכנגדם נתיסדו חמש תפילות וחמש עינוים וצומות (צום = קול), ואילו בשאר ימות השנה ניזונים מחיצוניות אימא באכילה ושתיה ממש. והנה האכילה הב' הנ"ל היא בחי' ה' קולות של פנימיות אימא, וממנה נמשך השתיה הא' לצורך ג"ר דזו"נ. ונמצא שרק השתיה הב' שייך לימות השנה, כל זה מבואר באריכות שם.

והנה ידוע שהשיר פשוט כפול משולש מרובע הוא בחי' נהר היוצא מעדן להשקות את הגן (ע' לקמ"ת תורה ח'), וידוע מהזוהר הקדוש, שפשוט זה הכתר, וכפול זה חכמה ובינה, נמצא שהנ נח בגמטריא חק לישנא דמזונא (וחק דא צדיק וכמש”א וחק בבשרו שם), שבא ליזון את העולם, כאשר הם לבד, הרי הם מייציגים בחינות השפע של החמש קולות של פנימיות אימא. ולכן בודאי יש חלות ופעולה חזקה רק באמירת נ נח, אמנם זה יהיה השפעה עליונה ששייך יותר להשם יתברך שהוא יגמר עליו, ואילו כדי להאיר עד גשמיות עולם הזה ממש, כדאי לשיר כל השיר: נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

והנה כתיב ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אתו לפני ה' למשמרת לדרתיכם (שמות טז:לג) קח בגמטריא נ נח, צנצנת אחת ע"ה בגמטריא נ נח, נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן (הרי פעמיים נ נח – נ נח נחמ נחמן מאומן). והוא כענין שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי (ראש השנה ט.:). כי צנצת זו ממש לפני ה' בחי' יום הכיפורים.

 

עוד יש להזכיר ש'נ נח' עם האותיות והכולל בגמטריא יב"ק שהוא שלמות התיקון, יעו' מש"כ בפירוש אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

עוד יש לראות שיכולים לסמוך על נ נח במקום כל הננננ”מ, כי יהושע הוכיח את עם ישראל שנתיים לפני פטירתו, כאשר היה בן קח כמנין נ נח, כי עיקר התוכחה צריך להיות דוקא בבחינת השיר כפול שלוש מרובע כמבואר היטב בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח', ועל כן כיון שיהושע ידע שלא יגיע לגיל ארבע מאות תשעים ואחד, סמך על הנ נח!

 

ועוד תראה שנ נח עם הניקוד (פתח פתח שוא 6,6, 20) בגמטריא ע' ע', בחי' עינים, הסתכלות אמיתי.

והנה שוב מצאתי בפירוש עץ החיים עה"פ (שופטים טז:כח) ויקרא שמשון אל י' ויאמר אדנ"י י' זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלקים ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים – אמר בבקשתו שני פעמים 'נא', כמו שאמר משה רבינו ע"ה בתפלתו על מרים אחותו 'א-ל נא רפא נא לה' (במדבר י:יג), שני פעמים תבת נא. וזה סוד שלמד אותו משה רבנו ע"ה ממלאך חברו בשמים שהתפלה והבקשה שיש בה שני פעמים תבת 'נא' אינה חוזרת ריקם, עכת"ד. ובזה א"ש הענין להגיד נ נח, כי זה פעמים נא נא עם עוד ח'. גם 'נא נא' עם הד' אותיות וב' תיבות, בגמטריא נ נח. גם הראשי תיבות של 'נא וחזקני נא אך' ע"ה בגמטריא נ נח, והראשי תיבות של 'נא וחזקני נא' עם הג' אותיות בגמטריא נ נח ע"ה. ומבואר שהשני פעמים הם בשביל נקמה אחת על שתי עיניו (עיין שם במפרשים, כי רש"י מביא מהירושלמי שבקש רק שכר של עין אחת ושכר השני ישאר לו לעולם הבא. ובפירוש ר"י קרא, תרגם 'שתי' שאינו מספרים שתים, אלא לשון יובש), ובזה אתי שפיר שהנון ראשונה בא אות אחת, ובמקום אחר בספר הארכנו בענין קליפת הפלשתים.

 

ע' מדרש רבא, שיר השירים א:י – רבי איבו ורבי יהודה, רבי איבו אמר שיר חד, השירים תרין ע"ש. איבו – בחי' י'שראל ב'ער א'ודסר. ושם בסוף: רבי שמעון בשם רבי חנין דצפרין אמר שיר כפול. רבי סימון אמר כפול ומכפל.

 

ועוד יש לציין מה שכתוב בספר הפליאה שהגטריא של נח הוא ה-ה"ו-הו"ה-הוה"י, הרי כיון שכבר מזכירים נ נח כבר מעוררים את השיר מתתא לעילא.

 

ועיין מש"כ בערך משיח על ענני. וכן מצינו בדברי הימים (א:ב:נב, נד, לפי קצת פירושים) השם חצי, השייך להיחוס של דוד המלך, והוא בגמטריא נ נח.

ועמש"כ במסכת ברכות ריש דף נז. הרואה הונא, שהוא נ' אחד, נעשה לו נס, חנינא וכו' שהם שני נוני"ן נעשהו לו נסי נסים.

 

רמזים

א. המספר קטן של נ נח נחמ נחמן מאמן ע"ה = 72 (נ-5*6=30, ח- 8*3=24, מ- 4*4=16, א =1, כולל = 1, =72) (ששמעתי מחברי אב"י פראטא"ר נ"י).

 

ב. רש"י בכ"מ (למשל בפרק אין דורשין דף יב: בביאור כוונות המקוה בענין השם אגל"א) כותב שיכולים להחליף 'נ' ב'ל'. ואם תעשה כן להשם 'נחמן', יוצא הגימטריא בדיוק נ נח! ואם תעשה כן לכל השם הקדוש 'נ נח נחמ נחמן מאומן' יוצא הגימטריא ש"ע נהורי פנים (והכולל).

 

בענין ש"ע נהורין של תיקון ואמת ע"ע לקמן שפז, ורסט. וכאן אוסיף ש'ואמת' בא"ת ב"ש פתי"א בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. תיקון ואמת הוא גם כן קשור למדת נצח, כנראה מברכת ישתבח, שמסדרים השבחים כפי הי"ג מדות, ויוצא שנצח הוא מדת ואמת. ויש להתבונן בזה עוד, כי גם תיקון התשיעי, לאלפים, בא"ת ב"ש כתכומי, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם התיבות, והנה מדת לאלפים נמתקת במדת נוצר חסד, שנוצר בגמטריא משה ע"ה, ואילו הש"ע פנים של מדת ואמת, שהוא בחי' פני יעקב, פעמיים יעקב (עם ששה כוללים), ויעקב מלבר ומשה מלגו.

 

ומצאתי בשער רוח הקודש (יחוד ח למהר"י גדליה עמוד צז) ש'מעשה י-ה-ו-ה' בגמטריא ואמת ע"ש. והנה מעשה ה' אלו הצדיקים.

 

 

123 כפול 4 (לארבע רוחות) בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה! [ויש להעיר עוד ע"פ המבואר בספר אדיר במרום עמוד רח, שיש שני דרכים לחשוב את הדמות אדם לתרי"ג דרך שם הוי"ה של ז"א שהוא חילוק התורה במצותיה, ויש את הדרך של אימא בנוי משם אלהים, שזה חילוק התורה לחמש ספריה. והנה 613 מחולק לחמש, כל חלק הוא כמעט 123!]

 

השם היחיד הנמצא בתורה פשוט כפול משולש מרובע הוא נחמן. כי נ' יש בפרשת ויהי בנסוע הארון, נח בפרשת נח, נחמ, בפרשת בשלח, ולא נחם אלקים, נחמן, בס"פ בראשית (ה:כט) זה ינחמנו (שמעתי מי"ש נ"י).

 

נחמן י' פעמים (כי כולם בחכמה עשית, וכלולים בי' כידוע) בגמטריא אלף ת"פ, האלף חוזר לא' ועם הי' פעמים, תצ"א – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

נ, זה המלכות הנוקבא, נח, בחי' זכר ונקבה (ח' בחי' חכמה ושמש שמשפיע כמבואר בלק"מ תורה א), נחמ, מוסיף ארבעים יום של יצירת הולד. נחמן, ן' זה בחי' חיבור של אימא, דהיינו בחי' והיו לבשר אחד על ידי הוולד. מאומן, בחי' הגדלת הוולד, בחי' ויהי אומן את הדסה.

 

נ' – שיר פשו"ט הוא הנשמ"ה. והנ"ח שיר כפו"ל – קו"ל, דבו"ר בגמטריא נ נח נחמ עם הו' אותיות.

 

נ נח, נ' זה נפילה כמובא (ברכות ד:), נח עם האותיות בגמטריא ס' שהוא הסמיכה של הנ' כמובא (שם), נחמ, עם האותיות בגמטריא מאה ואחד, שהוא עיקר הסמיכה של הלימוד, כמובא שאינו דומה השונה לימודו וכו', נחמן בגמטריא קמח, שהוא גם כן עיקר הסמיכה של הלימוד, כי אם אין קמח אין תורה (אם אין קמח אין, סופי תיבות נחמן, אלחנן נ נח). מאומן, כי הכל, עליות מהנפילה, והלימוד, והפרנסה, הכל בדעת, ודעת הוא תולדת התפשטות האמונה.

 

 

 

תפלה

 

ברכות – איך שכל ברכה מראה שהמצוה היא קומה שלמה של עולם שנה נפש, עמש"כ בלקוטי מוהר"ן ה:ב.

 

אמן: ראשי תיבות אלקי נחמן מאומן. וע"ע מש"כ בתהלים עב:כ.

אמן נצח סלה ועד. עמש"כ בעירובין נד.

 

 

שחרית

 

ברכות השחר

אשר יצר: נקבים נקבים חלולים, ראשי תיבות נ נח.

 

אלקי נשמה שנתת בי טהורה וכו'. יש לכוון בזה שזה הנקודה טובה היסודית שלך, השורש הטוב שלך בצדיק ובתורה ובהשם יתברך, עיין דברי הרמח"ל שהבאתי בלקוטי מוהר"ן תורה רפב.

 

+

פוקח עורים, בקיצור כוונות לרמח"ל כז"ל הם ס"ג ומ"ה שהיתה חסרה מהם הארת הע"ב בלילה, שע"ב מאיר לב"ן, ואז היו עורים, בי  בחינת הראיה לא היתה מאירה בהם. ובזמן שחוזרת להאיר נקרא שנפקחים, ע"כ. והנה ס"ג ומ"ה הם ק"ח של פוקח, וי"ל פ"ו (בגמטריא אלהי"ם) הוא שם ע"ב עם האותיות וד' אותיות שם הוי"ה. והנה נ נח, בגמטריא ק"ח, נחמ נחמן בגמטריא ע"ב ב"ן ע"ב ב"ן עם השני כוללים, השני זמנים, א' שהע"ב מאיר ישר ורק לב"ן וב' שע"ב מאיר לכולם.

 

מתיר אסורים. ראסורים בגמטריא הוי"ה נ נח נחמ נחמן מאומן - מתי?!

 

רוקע הארץ על המים. הארץ על המים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא. אדון עולם אשר, עם הג' תיבות, בגמטריא נון חית מם נון ע"ה. אדון עולם אשר מלך, עם הי"ד אותיות בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה ע"ה. כל יציר בגמטריא רבי נחמן.

הסופי תיבות של: אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא, בגמטריא פתקא.

הראשי תיבות של: אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא ואחרי ככלות הכל לבדו ע"ה בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

יגדל אלקים חי.

מובא בשם האריזל שאין לומר את הפיוט יגדל אלוקים חי בבקר, והוכיח את זה כי הרי אלוקים הוא מידת הדין, אז איך נאמר ונבקש להגדיל את מידת הדין?

ומעולם לא הבנתי, כי הרי דוד המלך בעצמו אמר את זה בתהלים (ע:ה) ...

וכעת חשבתי שאולי ההוכחה הוא שאין לאמר את זה בבקר, כי הבקר הוא בקר דאברהם של חסד, ורק במשך היום ולעת מנחה שהוא מדת יצחק בחי' דין אז היה שייך לאמר את זה. ועוד הרי אלו שאומרים את זה, אומרים אותו צמוד להפיוט אדון עולם, וידוע שאחד מהטעמים שקבעו לאמר אדון עולם בתחילת תפילת שחרית כי אברהם אבינו תיקן תפילת שחרית, ואברהם אבינו הוא שהמליך את השם יתברך על העולם. והרי מודגש ביותר ההוכחה הנ"ל.

ובאמת יש בזה ענין של נ נח שהוא שיר של חסד שבא על ידי תפלה הדין כמו שרבינו גילה בלקוטי מוהרן תנינא תורה ח'. יעו' בספר אדיר במרום (עמ' רנו) בענין אלקים חיים, כאשר כותבים את האות ה' של אלקים בציור של ג' ווי"ם, בגמטריא ח"י, הרי אלווו, בגמטריא מ"ט, והוא בחי' של מ"ט פנים טהר ומ"ט פנים טמא, בגמטריא צ"ח, שהוא בחי' דינים (ד' בתי דינים יש, של ע"א, כג, ג', א' בגמטריא צח, כמנין הקללות שבתורה ע"ש) והוא הגמטריא של נחמ, כמו שכתבנו במקומו. ועל כן צריכים עוד להגדיל את "אלקים חי" הנ"ל וישתבח, להפכו להשיר ושבח של השם יתברך, שהוא השיר של העתיד נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

 

תפלה שלפני פרשת עקדת יצחק

או"א זכרנו בזכרון טוב מלפניך ופקדנו בפקדת 'ישועה ורחמים משמי שמי קדם וזכר לנו' ר"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

 

 

אתה הוא ה' אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת בשמי השמים העליונים והתחתונים: הארץ מתחת, הסופי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן הסופי תיבות של מתחת השמים העליונים ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

קבץ נפוצות, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

נפוצות קויך מארבע כנפות הארץ, נפוצות קויך מארבע, אי נמי קויך מארבע כנפות, ס"ת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. כנפות הארץ, ס"ת עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כנפות בגמטריא אדנ"י נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

יכירו וידעו כל באי עולם ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

כי אתה הוא האלקים לבדך לכל ממלכות הארץ, הסופי תיבות של "הוא האלקים לבדך לכל ממלכות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וכן הסופי תיבות של ממלכות הארץ ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

רבון העולמים אתה צויתנו להקריב קרבן התמיד במועדו ולהיות כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם. ועתה בעונותינו חרב בית: הראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ד' כוללים.

 

 

קטרת

עמש"כ בערך כיפה נ נח – מה הענין ללבוש כיפה שכתוב עליה נ נח נחמ נחמן מאומן, אות ג.

 

אתה הוא י"א שהקטירו אבותינו לפניך את קטרת הסמים בזמן שבית המקדש קים. הסופי תיבות של: קטרת הסמים בזמן, אי נמי של: הסמים בזמן שבית, עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

תנו רבנן פטום הקטרת כיצד. הסופי תיבות של: רבנן פטום הקטרת ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

כמנין ימות החמה מנה בכל יום מחציתו בבקר. הסופי תיבות של כמנין ימות החמה מנה בכל עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן הסופי תיבות של ימות החמה מנה בכל יום מחציות עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

מלא חפניו ביום הכפורים מחזירן למכתשת בערב יום הכפורים כדי לקים מצות דקה מן הדקה. חפני בגמטריא נחמן. הסופי תיבות של הכפורים מחזירן למכתשת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וכן הסופי תיבות למכתשת בערב יום הכפורים כדי בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. וכן הסופי תיובת של הכפורים כדי לקים מצות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. דקה בגמטריא נ נח ע"ה.

 

קציעה. במסכת כריתות (ו.) למדנו שהיא קדה. קדה בגמטריא נ נח ע"ה.

 

וכרכם - בחי' נצח (גם פירוש כרכם בגמרא - מצור, וי"א שכרכום זה זפרן - שהוא בגמטריא מצור ע"ה). וכרכם בגמטריא נחמן מאומן ע"ה.

 

תניא רבי נתן אומר כשהוא שוחק אומר הדק היטב היטב הדק מפני שהקול יפה לבשמים. - הדק בגמטריא נ נח ע"ה (והסופי תיבות של היטב היטב הדק מפני שהקול יפה, בגמטריא נחמן ע"ה) - פטמה לחצאין כשרה, לשליש ולרביע לא שמענו. א"ר יהודה זה הכלל, אם כמידתה כשרה לחצאין, ואם חסר אחת מכל סממניה חיב מיתה.

 

בזה מרומז הסוד של נ נח. שהוא הקול המשקה את הגן כמבואר בתורה תקעו תוכחה (תנינא ח), שעל ידו נותנים ריח טוב להנשמות – וכן עי' במסכת מנחות (מג:) רב חייא בריה דרב אויא בשבתא וביומי טבי טרח וממלא להו (-המאה ברכות) באיספרקמי ומגדי, ופרש”י שאיספרקמי הם מיני בשמים, איספרקמ, א”נ אספרקמי, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וזה ענין השחוק. וזה ענין לחצאין - שהוא כפול, לשליש, ולרביע וכו' (שוב מצאתי בליקוטי הלכות חו"מ בהל' חכירות וקבלנות הלכה א' בענין המקבל למחצה לשליש ולרביע שפירש שהוא רמז להשיר פכש”מ). כמידתה בגי' נ נח נחמ נחמן מאמן. כשרה, כמבואר בלק"מ ששרה בחי' השיר פשוט כפול משולש מרובע. [ושרה בחי' אשת חיל עטרת בעלה, עטרה ע"ה בגמטריא נחמן מאומן, והוא ענין הכובע של הצדיק כדלקמן].

 

ולעיל בענין הכיפה של נ נח, כתבנו עוד שזה מה שר' יהודה אמר לשליש ולרביע לא שמענו, כי עדיין לא נתגלה (ואף שגם למחצה לכאו' לא נתגלה, מ"מ מצינו שחז"ל היה להם איזה תפיסה בננח כמו שמצינו ברא"ש במס' מגילה כמובא אצלינו).

 

ובזה א"ש ממש מה שר' נתן אומר אף כפת הירדן כל שהיא, אף זה ענין הריח כנ"ל, כפת, זה הפת"ק (בחילוף הק' לכ', ואחד אמר לי שזה ר"ת תיקון כללי ופרטי. גם 'אף כפת' בגמטריא פתקא) הירדן, ר"ת רבינו נחמן וישראל דוב, כי הפתק זה הקשר ביניהם. ועיין בלק"מ תורה יד איך שרבינו מפרש רמא כפתא בירדנא, בענין הפשטת הבגדים הצואים ע”י שמחזירים בעלי תשובה וגרים ואכמ”ל. ושם ירדנא עם א' נוספת, א'ודסר. (וכפת עוד רמז על לבישת הכיפה של נ נח).

 

תני בר קפרא

בר קפרא עם התיבות בגמטריא הפתק, אחת לששים או לשבעים שנה, הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, והראשי תיבות בגמטריא רבי נחמן עם התיבות. וסבא קיבל את הפתק בשנת התרפ"ב שזה מאה וחמישים שנה אחר לידת רבינו בהתקל"ב, בחי' אחת לששים- המספר הכי גדול של ששים – ס"ט, או לשבעים – המספר הכי גדול של שבעים – ע"ט – ביחד הם בגמטריא נחמן, ועם השני כוללים בגמטריא ק"ן – מאה חמישים! וכן להיפוך – אם תיקח המספר הכי קטן השייך לששים, דהיינו חמישים ואחד – שכבר יצא מחמישים ועולה לששים, וכן המספר הכי קטן השייך לשבעים – דהינו ששים ואחד, ביחד הם יב"ק, עם התקע"א של שנת פטירתו של רבינו, עולה התרפ"ב עם הכולל.

היתה באה של שירים לחצאין. שירים – זה בחי' שיר, לא רק שזה אותם אותיות, אלא שגם השיר רבינו גילה שהוא נבנה מהשיריים מבחי' אזמרה לאלקי בעודי. לחצאין, חצאין – בגמטריא נחמן י' – דהיינו נחמן בבחי' הי' מיני נגינה, בי' אותיות של נ נח נחמ נחמן. והסופי תיבות עם הכולל בגמטריא מא(ו)מן.

ועוד תני בר קפרא: אלו היה נותן בה קרטוב של דבש, אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) בגמטריא התשמ"ד עם הכולל, השנה שר' משה פינשטיין נתן הסכמה לסבא ועל הפתק הקדוש, שסבא אמר שאילולא הסכמה זו לא היינו יכול לעמוד נגד ההתנגדות – בחי' אין אדם יכול לעמד מנפי ריחה. וכן "היה נותן בה קרטוב" עם הי"ד אותיות בגמטריא משה פינשטיין.

כי התורה אמרה כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'. נראה שיש בזה רמז למה שסבא אמר שאילו היה מגלה הסוד של שני מילים של הפתק היה מתבטל הבחירה. ועוד, "שאר וכל דבש" בגמטריא ראש השנה עם התיבות, לא תקטירו – לא להפסיד – ממנו – אותיות מ(א)ומן – אשה לה' – ללכת לירושלים. עד שנזכה להביא את הציון הקדוש אל המנוחה ואל הנחלה בב"א.

 

 

כימי עולם וכשנים קדמוניות. הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

אביי הוה מסדר:

וקטרת לאברים ואברים למנחה ומנחה, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

לאברים ואברים למנחה ומנחה לחבתין וחבתין לנסכין ונסכין למוספין ומוספין לבזיכין ובזיכין, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

אנא בכח

 

אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה: אבגית"ץ, שהוא שם של חסד בעולם היצירה כידוע. וביותר דייקנות הוא חסד שבגבורה, כי הוא השם הראשון של מ”ב, והשם של מ”ב הוא בגבורה [ובזה א”ש ממש ענין הנ נח כדלקמן, שהוא בחי' תפילה בדין, ועם כל זה הוא שיר של חסד].

אבג"י, זה רמז לשיר פשוט - א, כפול - ב, משלש - ג, מרובע - י', כידוע שא' ב' ג' ד' = י' (וכ"כ בס' רזיאל, שלכן שם הוי"ה מתחיל בי' רמז לאבג"ד, ואח"כ ה"ו), שלכן יש י' אותיות נ נח נחמ נחמן. תץ ע"ה בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

נראה לפרש עוד למה דוקא בכולל, שת"ץ הוא לשון הירוס, וכמובא בהיחודים של האריז"ל לכוון אבגא (לשון שטן) תץ. וגם בגימט' פתי וכו' (וידוע שבלשון הקדוש מלה משתמשת לשני המשמעות). ונ נח נחמ נחמן מאומן יתירה אחד, בגימט' תצא, ושם הוי"ה ככה: שין מם יוד-הה-וו-הה = תצב, לשון מצבת, לשון תקומה הפך הירוס התץ (גם גימטריא שק"ץ). וזה ענין המבואר בליקוטי מוהר"ן שהצדיק מש"ה עומד בין שמ"ד לרצו"ן. [ובענין תצ"ב יש לדרוש הרבה על פי המשנה באבות (ה:ו, וע' בפסחים נד) שצבת בצבת עשויה – בין השמשות כמו מקום קבורת משה, וע' בחיי מוהר"ן שטז-שיז, ובברכות ו: ושבת דף ל, כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, ואכמ"ל].

 

והר"ת של הז' שמות של אנא בכח, א, ק, נ, ב, ח, י, ש בגימטריא תע"א שהוא הגימטריא של י"ז תמוז ע"ה (ובסתמא שייך להשם הקדוש היוצא מהר”ת של “תפול עליהם אימתה ופחד”).

והסופי תיבות בגמטריא כשרה ע"ה, שרה, בחי' השיר פשוט כש"מ כמבואר במקום אחר.

והראשי תיבות והסופי תיבות ביחד הם בגמטריא אבגית"ץ נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

שוב שמעתי מי"ס נ"י שאי' בס' ליקוטי הגר"א שהסוד של שמירת הברית בפסוק כי הוא כסות"ה לבדה, בגימטריא תצ"א (ונלע"ד, שזה רמז על ההוצאה והכנסה שבמדת יסוד. וע”ע מש”כ בס”ד על לקוטי מוהר”ן תורה כט: בסוף שייך לאות ח). והגרי"א חבר, הראה לשם אבגית"ץ, שתצ"א הוא בסוד שמירת הברית, ונשאר בג"י, רמז לג' אבות וי"ב שבטים (הרי שגם הם מורים ששמירת הברית תלוי בצדיקים דוקא). וי"ס נ"י אמר לי שיכולים לפרש שבג"י הם הט"ו אותיות של נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

שוב מצאתי בעזה"י בפרשת ואתחנן (דברים ג:כט) ונשב בגיא מול בית פעור. מול-בי, עם השני תיבות בגימטריא צ', הרי בגי"א צ"ת – אבגיתץ, ונש"ב ראשי תיבות נחמן בן שמחה. בית פעור, הראשי תיבות והסופי תיבות – תרפ"ב, השנה שסבא קבל את הפתק.

 

עוד יש לראות בשם אבגית"ץ שבחילוף האותיות ב"ג בא"ת ב"ש לש"ר, יוצא שיר תצ"א – נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

(אבגית"ץ בגמטריא אהבת חנם, אבל עוד לא מצאתי בחז"ל ביטוי כזה שהוא המצאה של הרבנים ונראה שהוא נגד התורה הקדושה. יש אהבה שאינה תלויה בדבר זה מהתורה. הרי שלכאו' זה הגמטריא מראה שאהבת חנם הוא כח וענין בדיוק ליהפך מהקדושה והשם הקדוש אבגית”ץ).

 

אבגית"ץ בגמטריא תק"ו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם הט"ו אותיות. תק"ו הוא השנה שהרמ"ל נפטר.

 

אנא בכח גדלת, אנא גדלת עם התיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, הרי: בכח נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

השם של מ"ב הרשום בהראשי תיבות של אנא בכח, שבע שמות של ו' אותיות (כנזכר בלק"מ תורה מא), הס"ת של הו' שמות – מחסד עד יסוד צדיק: ץ,ן,ש,ג,ע,ק, בגימטריא – נבע נ נח נחמ נחמן מאומן (כידוע שרבינו הוא נחל נובע מקור חכמה).

 

איזהו מקומן – עמש"כ במסכת זבחים פרק ה (דף מז:-נז:).

 

ובוש פנים לגן עדן. עמש"כ אבות ה:כ.

יהי רצון וכו' שתבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך לעשות חקי רצונך ולעבדך בלבב שלם (נוסח ספרד עדות המזרח). הסופי תיבות של: בימינו ותן חלקנו בתורתך לעשות חקי, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. וכן הסופי תיבות של: לעשות חקי רצונך ולעבדך בלבב שלם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

 

ברוך שאמר

ברוך שאמר היא פתק שקבלנו מן השמים, ולכן בודאי יש הרבה קשרים בינה לבין הפתק הקדוש. עיין למשל מש"כ בענין השלושה פתקים, בפרק על הפתק הקדוש.

תחפץ\חפצת בגמטריא פז נ נח נחמ נחמן מאומן – קשר הפתק של ברוך שאמר שהוא פז תיבות להפתק של נ נח. והוא בגמטריא "ורפא ירפא (ריש פרשת משפטים פסוק יט)" – ועיין בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ג' ש"ורפא ירפא" עם התיבות בגמטריא פדיון נפש. ואכן בנוסח הפדיון כתוב, על ידי פלא עליון וכו', ואנו נוהגים לאמר על ידי פתק עליון.

 

 

יהי כבוד

מה שמובא בכתבי האר"י שהראשי תיבות בגמטריא תרפ"ז עמש"כ בענין השלושה פתקים, בפרק על הפתק הקדוש.

 

ישתבח

ומעולם עד עולם אתה א"ל – הראשי תיבות בגמטריא נחמן.

 

ברכות קריאת שמע

המאיר לארץ ולדרים עליה, ראשי תיבות: עולה, וזה הברכה בעולם הבריאה, שהיא עולה בעולם המחשבה. וכן עולה בגמטריא נ נח עם האותיות. וכבר מבואר אצלינו על פי לקוטי מוהר"ן תורה כח, שסוד העולה בסוד השם של חסד אבגית"ץ הוא ממש סוד של נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

והמתנשא מימות עולם אלקי עולם: הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. מימות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ה' תיבות.

 

כבוד א"ל וקדשתו תתברך י"א בשמים ממעל ועל הארץ, הראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הארץ מתחת, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

בקיצור הכוונות של הרמח"ל לתפילת שחרית – לסוף ברכה ראשונה של קריאת שמע – לאל ברוך נעימות יתנו למלך וכו' כז"ל לאל ברוך – היכל נוגה, והוא בנצח. והעשרה שבחים בסוד הי' ספירות, וכדי להשלימם אומרים "מרום וקדוש" (-- אגב, מרום וקדוש בגמטריא שבת), עכ"ל. לאל ברוך בגמטריא נחמן מאומן עם התיבות. "נעימות עם האותיות בגמטריא פתקא. וראוי להתבונן שהר"ת של אל ברוך נעימות יתנו – אבנ"י, גם כן סימן על השיר פשוט כפול (א-ב), שמתחילים עם נ' וחוזרים עד י' אותיות. יתנו עם האותיות בגמטריא יז תמוז.

הראשי תיבות של: ברוך נעימות יתנו למלך א-ל חי וקים ע"ה בגמטריא נ נח.

 

אהבה רבה וקריאת שמע וברכה שלאחריה, על פי לקוטי מוהר"ן תורה יב. אהבה רבה – בחי' החיבוק, ואחר כך השמחה, בחי' אשמ"ח של שמע-אחד, ואח"כ בונים הנוקבה בחכמה בברכה שלאחר ק"ש.

 

פרשת שמע תמצא במקומו בפרשת ואתחנן.

 

[ברוך] שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הראשי תיבות והסופי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וי"ל שעם ב"ך של ברוך, הרי אך נ נח נחמ נחמן מאומן, בבחי' רק הכסא אגדל ממך, ששם הצדיק כסא להשם יתברך ומשותף בשם השם (שמעתי מד.ל. נ"י).

 

פרשת והיה אם שמוע – ע' פרשת עקב.

בפרשת והיה אם שמוע של קריאת שמע, יש בכוונות לכוון שם ע"ב, והרי שלושה מילים עם השמות שכנגדם: אחרים – סא"ל, והשתחויתם – ער"י, להם – עש"ל. והנה השם הראשון והאחרון ביחד הם בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וביניהם הם השם ער"י, שהוא לשון של התעוררות ותשוקה, וזה נעשה על ידי הצדיק בבחי' משה, נ נח נחמ נחמן מאומן – וכמו שגילה רבינו (לקוטי מוהר"ן תנינא תורה פז) ז"ל וזה שאמר אברהם לאליעזר (בראשית כד) ו'אם ל'א תאבה האשה ל'לכת א'חריך וכו' ראשי תבות פסוק זה הם אותיות 'אלול', ובאמצע הם תבות תאבה האשה, כי על ידי בחינת אלול, הינו סוד כונות אלול (- והוא ממש קשור לענין של משה רבינו, כמבואר שם בתורה פב, ובתורה ו' בלקוטי מוהר"ן קמא), על ידי זה תאבה האשה, כי על ידי זה נעשה בה רצון אליו וכו' ע"ש. ולכן הכא נמי יש לראות את זה, שהער"י נעשה על ידי הנ נח נחמ נחמן מאומן. (ועוד תראה שקודם אליעזר אמר לאברהם אבינו אולי חסר, דהינו אלי כמו שפרש"י שם, ואילו הוא היה בכלל ארור, וכן כאן המילים הולכים ההשתחוה לאחרים).

והנה בריש פרשת והיה על המילים תשמעו – שם על"ם, אל – מה"ש, מצותי – לל"ה. על"ם ומה"ש (דהיינו עם הו' אותיות) בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, לל"ה עם האותיות בגמטריא אלול ע"ה.

 

עזרת אבותינו

אתה הוא מעולם מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם בכל דר ודר, אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

ומלך גבור לריב ריבם לאבות ובנים. לריב ריבם בגמטריא ברסלבר.

לריב ריבם לאבות ובנים אמת אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך, הראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

כל בכוריהם הרגת ובכורך ישראל גאלת וים סוף להם בקעת. הסופי תיבות של בכוריהם הרגת ובכורך ישראל, עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן הסופי תיבות של ובכוך ישראל גאלת וים, עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

וזדים – טבעת וידים עברו ים ויכסו. סופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

אחד מהם לא – נותר על זאת שבחו אהובים ורוממו, סופי תיבות בגמטריא תרפ"ב השנה שסבא קיבל את הפתק.

מגביה שפלים עד מרום מוציא אסירים. ראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יחד כלם הודו והמליכו ואמרו ה' ימלך לעולם ועד. המליכו ואמרו הוי"ה ימלך ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

 

שמונה עשרה

 

ברכה ראשונה – אבות

 

יש שואלים שאם רבינו עבר על כל הצדיקים למה לא מזכירים אותו בשמונה עשרה. ואיתא בחלק (סנהדרין ריש דף קז.) ז"ל אמר לפניו רבונו של עולם מפני מה אומרים אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ואין אומרים אלקי דוד, אמר אינהו מינסו לי ואת לא מינסית לי, אמר לפניו רבש"ע בחנני ונסני וכו' ע"ש שדוד המלך ביקש להיות מנוסה וכביכול לא עמד בנסיון, ואילו רבינו הקדוש ידוע שבקש מהש"י כמה פעמים לנסיונות ועמד כל פעם בנסיון (ע' חיי מוהר"ן חלק נסיעות לארץ ישראל אות רלב, ובשבחי הר"ן אות טז), וא"כ בודאי היה ראוי להזכירו (וע' לקמן ממסכת מגילה). אז ב"ה בדקתי את זה, ויצאה לי שדוקא במילים "וזוכר חסדי אבות" מזכירים את רבינו, כי 'חסדי אבות' בדיוק בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ולכן ממשיכים, ומביא גואל לבני בניהם, רמז לסבא ישראל, למען שמו, שמו דייקא, גם ל"מעןשמו" בגמטריא אבגית"ץ שהוא ממש הענין של נ נח נחמ נחמן מאומן כמבואר לעיל (אות טז). וגם א"ש כי האריז"ל גילה לכוון במילת באהבה – למען שמו באהבה, שאימא עילאה מסתלקת מז"א כדי ליכנס לנוקבא לבנות אותה, במלך עוזר מושיע ומגן. הרי רמז נפלא שאחר ההתגלות של השם הקדוש של נ נח יש כאילו הפסקה במנהיגים עד שנזכה למלך המשיח בב"א.

ועוד עיין במס' מגילה דף יז: ת"ר מנין שאומרים אבות שנאמר (תהלים כט) הבו לה' בני אלים, ופרש"י ז"ל הבו לה', הזכירו לפניו את אילי הארץ עכ"ל. הבני אלים בגימטריא נחמן, רמז שהעיקר להזכיר לפני השי"ת את ר' נחמן. וע' לקמן על "וזוכר חסדי אבות".

 

וזוכר חסדי אבות:

יש שואלים שאם רבינו עבר על כל הצדיקים למה לא מזכירים אותו בשמונה עשרה. ואיתא בחלק (סנהדרין ריש דף קז.) ז"ל אמר לפניו רבונו של עולם מפני מה אומרים אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ואין אומרים אלקי דוד, אמר אינהו מינסו לי ואת לא מינסית לי, אמר לפניו רבש"ע בחנני ונסני וכו' ע"ש שדוד המלך ביקש להיות מנוסה וכביכול לא עמד בנסיון, ואילו רבינו הקדוש ידוע שבקש מהש"י כמה פעמים לנסיונות ועמד כל פעם בנסיון (ע' חיי מוהר"ן חלק נסיעות לארץ ישראל אות רלב, ובשבחי הר"ן אות טז), וא"כ בודאי היה ראוי להזכירו (וע' לעיל בריש הברכה ממסכת מגילה). אז ב"ה בדקתי את זה, ויצאה לי שדוקא במילים "וזוכר חסדי אבות" מזכירים את רבינו, כי 'חסדי אבות' בדיוק בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ולכן ממשיכים, ומביא גואל לבני בניהם, רמז לסבא ישראל, למען שמו, שמו דייקא, גם ל"מעןשמו" בגמטריא אבגית"ץ שהוא ממש הענין של נ נח נחמ נחמן מאומן כמבואר לעיל (במקומו בתפלה). וגם א"ש כי האריז"ל גילה לכוון במילת באהבה – למען שמו באהבה, שאימא עילאה מסתלקת מז"א כדי ליכנס לנוקבא לבנות אותה, במלך עוזר מושיע ומגן. הרי רמז נפלא שאחר ההתגלות של השם הקדוש של נ נח יש כאילו הפסקה במנהיגים עד שנזכה למלך המשיח בב"א.

 

 

מלך עוזר ומושיע ומגן – פירשנו שעוזר כנגד אצילות דאמציעתא, מושיע זה היחוד השני של הא"ס בהצדיקים, והצדיקים אנפי השכינה בחי' ש"ע, וכן ביחוד של אור זרוע לצדיק ס"ת ש"ע. ומגן הוא היחוד הג' תכלית היחוד של הא"ס עם הנפרדים. וזה לשון מגן, מלשון מסירה גמורה – אשר מגן צריך בידך. ולכן מגן בגמטריא מ"ם וא"ו – שהוא סוף ותכלית יחוד היראה, כמבואר שם שהוא בגמטריא מאה על ידי הכוללים, וכן ומגן עם הכולל, וזה סוד אדנ"י (א – יו"י ד ינ י) בגמטריא מאה. ולכן מגן, זה ג"ם ן' שערי בינה. וכן מגן, הג' גמטריא קטן של ש' והן' גמטריא גדול של ה', הרי משה.

 

 

 

ברכה שניה – מחיה המתים:

אתה גבור לעולם אדנ"י מחיה (שמונה עשרה, ברכה שניה), אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) תולני, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם התיבות (א"נ תולנ"י ע"ה בגמטריא רבי נחמן מאומן).

 

משיב הרוח ומוריד הגשם. (עיין ספר המדות ערך סגלה אות ג). וכבר פירשו, משיב הרוחניות ועל ידי זה מוריד שליטת הגשמיות.

משיב - אותיות מיבש, מי=נ, נבש = ראשי תיבות: נחמן בן שמחה, שצריכים לחפש את הרוח של רבינו. ומוריד - זה ראשי תיבות ומורינו רבי ישראל דוב - שאנו ממש חיים היום עד ביאת גואל בזכותו - וזה מוריד הגשם, גשם ממש.

משיב הרוח ומוריד הגשם - ראשי תיבות מהוה - מ' מתחלף עם י' בא"ת ב"ש, הרי יהו"ה.

 

 

ו"מי דמה לך" - איתא בלקוטי מוהר"ן (תנינא תורה נב, וכן בכמה ספרי קודש) שהצדיקים דומים ליוצרם. ולפי זה י"ל מי = נ, דמה = חמ (ע"ה), לך = ן. נחמן!

ומי דומה לך – עיין במקום אחר שהארכנו בזה, ובפרט על פי תורה ו'.

 

ממית ומחיה. לפי מה שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן (תנינא עב) שתחית המתים הוא לבחינת השפלות שלהאדם, הרי בזה שהשם יתברך ממית את האדם, ומשפילו לגמרי עד עפר, בזה גופא הוא מחיה אותו נצחי.

ולכאורה זה גם כל הענין של מחיה מתים ברחמים רבים, סומך נופלים ורופא חולים וכו', שכל החסרונות, אדרבה משם השם יתברך מחיה.

 

ממית ומחיה וכו' אתה חונן וכו' עיין מש"כ בלקוטי מוהר"ן תורה ו' אחר אות י' בענין הדמימה.

 

השיבנו

לקוטי מוהר"ן תורה לה - דע כי תשובה היא לשוב את הדבר למקום שנטל משם וכו' ומאן ההוא אתר, הוא חכמה, ע"ש ומבואר בהמשך (אות ה) שהחכמה מקבלים מאור הפנים, בחי' באור פני מלך חיים, בחי' חכמה, ע"ש.

ולפי זה יש לפרש מה שאנו מתפללים בשמונה עשרה בברכת השיבנו אבינו לתורת וכו' והחזירנו בתשובה שלמה לפניך, שהתשובה שלנו יגיע לאור הפנים - להחכמה - לאתר דאתנטילת משם. ויש לכוון עוד שנזכה להיות בחי' פני ה', כמו שכתוב אצל אברהם אבינו התהלך לפני, וזה, אפילו רק לחשוב קצת במוח לשער את הענין, הוא איום ... שנזכה להכל בזכות רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן!

והנה במקום אחר הערנו על הזהר שגילה ענין זרקא, שרבינו מביא שזה ענין לחזור בתשובה לאתר דאתנטילת שהוא חכמה, שלכאורה תשובה היא בחי' אימא עילאה בחי' בינה, וזה חידוש פלא שבינה ירים את האדם למעלה ממנה לבחי' חכמה. וכבר הראנו עוד מקומות שמצינו כזה (כמו בקבלת שבת בהבו לה' בני אלים, שהי"ג תיקוני דקנא דעשיה מעלים את חכמה דעשיה לנצח שיצירה, ובסיפורי מעשיות משנים קדמוניות מהקבצן החטוטרת שהיה בחי' תכלית מיעוט המחזיק את המרובה היה גשר לבחי' למעלה מן המקום). ואכן בסיום הברכה של השיבנו - חותמין: הרוצה בתשובה. ורצון זה בחי' כתר, וכבר מבואר בספרים, את הקשר המיוחד שיש לבינה וכתר, עיין שם. והרי מצד אחד האדם החוזר בתשובה בא בכח בינה, ומצד שני הוא מעורר ממש את הכתר, הרוצה בתשובה, עד שהוא יזכה לעלות לחכמה. שנזכה בעזה"י.

 

תקע – קיבוץ גליות

חירותנו עם האותיות בגמטריא התרפ"ב, השנה שסבא קיבל את הפתק. ובשמונה עשרה: תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס וכו'. תקע עם הכולל – תקע"א הוא השנה שרבינו נפטר. שופר, הוא בחי' השיר פשוט כפול שלוש רבוע (ר"ת כשפר – לקמ"ת ח). שא, גמטריא מוהר"ן.

והנה תקע בגמטריא שער, ובארמית שער הוא תרעא, וסוד התרעא מובא שהוא בגמטריא י"ב אותיות של מילוי שם אדנ"י, תרע"א עם י"ב (בחי' ז"ה שע"ר השמים), בגמטריא תרפ"ב עם הכולל.

מקבץ נדחי עמו ישראל, עם האותיות תיבות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

השיבה שופטינו

אותיות היסוד של: השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה והסר ממנו יגון ואנחה ומלך – ד' נונין, שהם ראשי תיבות נ נח נחמ נחמן, ואותיות לב סולח, שעם הכולל בגמטריא מאומן. ואותיות היסוד של: ואנחה ומלך עלינו מהרה אתה, בגמטריא התרפ"ב ע"ה, השנה שדבה קיבל את הפתק הקדוש. ואותיות היסוד של: אתה י' לבדך בחסד וברחמים בצד, עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה <זאת אומרת צדיקים אמיתים. וזאת אומרת שהמנהיגים של היום, כל כמה טוב שיהיו, הם אינם מרוצים ואנו מתפללים יום יום, שלושה פעמים לזכות שוב למנהיגים כמו שצריך>,

והסר ממנו יגון ואנחה <זאת אומרת מפורסמים של שקר, והם בחי' יגון – ס"מ, ואנחה – לילי'. וזאת אומרת שבזה שנזכה לצדיקים אמיתים יהיה דבר עצומה כזו - הסרה גמורה של הס"מ ולילי', מה שאי אפשר לשער כלל>,

ומלך עלינו מהרה "אתה ה' לבדך" – בגימטריא (עם הג' תיבות) נ נח נחמ נחמן מאומן! – בחסד וברחמים וצדקנו בצדק ובמשפט. והנה פה יש משמעות וראיה חזקה למש"כ בס"ד בערך מסורה בברסלב אות ח, שצריכים מלך שלא לוקח המלוכה מהשי"ת אלא אדרבה דרכו ממש כל אחד מקבל עול מלכותו יתברך ע”ש, כי כל הרבנים הם עושים את העם לעבדים, בכל מיני בחינות כלליות ופרטיות, והרבנים בעצמם עבדים להעם, וזה ממש הגלות בעצמו, המציאות שיש רבנים היום. ואילו הצדיק האמיתי הוא בחי' מ"ה, שאינו חוצץ כלל, שעל ידי שמקבלים אותו ומקשרים בו ומצייתים לו, האדם ממליך רק את השם יתברך על עצמו, כי הצדיק לא לוקח אותו לעבד, ואדרבה הוא משחרר את האדם ומעלהו לזה שהאדם יכול להמליך על עצמו ועל כל העולם רק את השם יתברך, כי זה מה שמתפללים פה, שנזכה למנהיגים כבתחלה שדרכם יהיה "ומלך עלינו מהרה אתה ה' לבדך"!

והנה זה אתי אפילו שפיר יותר על פי תורה ח' בלקוטי מוהר"ן שעל ידי אנחה ממשיכים רוח חיים מהצדיק האמת, אבל הרשעים ממשיכים מהרבנים בחי' רברבי עשו, ואילו הצדיק האמת יכול להפיל אותם והצינורות שלהם, משפיל רשעים עדי ארץ, הראשי תיבות של הד' יסודות, ואילו הצדיק מפריד כל הרע של הד' יסודות וזוכה להשרש הטוב שלהם שהם ארבע אותיות הוי"ה עיין שם כל זה באריכות.

וזה מדויק בברכה זו, 'והסר ממנו יגון ואנחה', דהינו אנחה שהוא בחי' יגון, שממשכת החיות מהרוח סערה של רברבי עשו, 'ומלוך עלינו אתה הוי"ה לבדך' היינו ארבע אותיות הוי"ה השרש הטוב הנקי של הד' יסודות. וי"ל עוד שזה 'לבדך' אותיות לב, ששם הרוח חיים, ד' מארבע רוחות באי הרוח כמבואר שם.

ולכן מיד אחר כך מברכים על השמדת הרשעים, כי מפלתם על ידי הצדיק האמת ואנשיו, כמבואר שם (לקוטי מוהר"ן תורה ח).

 

ולמלשינים. בלקוטי מוהר"ן תורה רמא מדת הדין אין לה כח לכלות את האדם, אבל אדם אחר כן יש לו את הכח ע"ש. ולפי זה מובן סדר הברכות בשמונה עשרה בבחי' לא זו אף זו, כי בברכת השיבה שופטינו אנו מבקשים והסר ממנו יגון ואנחה, וכבר מצוין בכמה סידורים שאלו הן ס"מ ולילי"ת - - וכמה ראוי לכוון היטב במילים אלו לזכות להנצל מהס"א ! (ובמקום אחר כבר כתבנו איך שמבואר מברכה זו שהרבנים של שקר הם המונעים ל"ומלוך עלינו אתה ה' לבדך – "ועל כן אנו מבקשים השיבה שופטינו כבראשונה וכו' - שרק על ידי צדיקים אמיתים אנו יכולים לזכות לזה, שעל ידי מרותם נזכה שהש"י בעצמו מולך עלינו, ולא סתם להיות עבדים לאיזה בן אדם ח"ו) ותכף אחר כך אנו מבקשים – ולמלשינים אל תהיה תקוה וכל המינים וכו', כי יותר מכל מה שהס"א יכול להזיק אותנו – שעל זה כבר ביקשנו בברכה שלפניה – אנו צריכים עוד ישועה נגד האנשים שכוחם עוד יותר חזק ח"ו להזיקינו.

 

על הצדיקים וכו' ברוך אתה י' משען ומבטח לצדיקים. תשכון בתוך ירושלים – זה הנוסח של עדות המזרח, הסופי תיבות של: משען ומבטח לצדיקים תשכון – נחמן. ואפילו לפי שאר הנוסחאות, כאשר עונים אמן אחר, משען ומבטח לצדיקים, הרי נשלם נחמ"ן בהסופי תיבות. שמעתי מחברים.

 

קצת יוצא מן הכלל לפתוח הברכה עם "את", אכן את-צ בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

את צמח דוד, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. "תצמיח" עם האותיות, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

עננו – לתענית. ואל תסתר פניך ממנו ואל תתעלם מתחנתנו היה נא קרוב וכו'. הראשי תיבות של: ממנו ואל תתעלם מתחנתנו היה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

 

רצה

רצה ה' אלוקינו בעמך ישראל ולתפלתם שעה (לפי גירסת ספרד).

רצה בגמטריא ברסלב עם הכולל, היינו תפילה שכל עם ישראל יהיו ברסלב בב"א, ולתפלתם ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן הנ נח נחמ נחמן מאומן, היינו אלו שכבר ננחים ואלו שיהיו בב"א.

 

המחזיר שכינתו לציון. שכינתו עם האותיות והכולל בגמטריא קבר נ נח נחמ נחמן מאומן!

הראשי וסופי תיבות של: ברוך אתה י"ה המחזיר שכינתו – בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן עם שני כוללים. שהוא הצריך להחזיר לציון במהרה בימינו אמן.

 

 

מודים

על נסיך שבל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת וכו'.

ויש לדייק שלכאורה נפלאות הם יותר שייכים לנסים והוה ליה לכלליה בהדיה: על נסיך ועל נפלאותיך וכו', ולמה צירף את הנפלאות להטובות. ויש לדחות. אכן יש לראות בזה מה שתמיד אמרו בברסלב (וציינתי המראה מקומות בהקדמה לשבחי הר"ן) שהנס הכי גדול, חשוב, ועיקרי, זה מה שרבינו מצליח להוציא אותנו משיני הסטרא אחרא ומקרב אותנו לתורה ולעבודת השם יתברך ולדבקה בו. ולכן כלל הנפלאות האלו עם הטובות, כי טובות זה על שם הצדיק כמו שכתוב, אמרו צדיק כי טוב.

 

 

שים שלום – ברכנו אבינו וכו' באור פניך, כי באור פניך נתת לנו וכו' ושלום בא"י המברך את עמו ישראל בשלום. מבואר בתורה כז: שאי אפשר לבוא לבחינת שלום אלא על ידי הארת פנים ע"ש.

 

 

תחנון

בתחנון הארוך של שני וחמישי:

אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו שוב מחרון אפך. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: הזה ואל רשעו ואל חטאתו שוב מחרון, זאעאתוו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד של: חטאתו שוב מחרון אפך בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

הביטה דל כבודנו בגוים ושקצונו כטמאת הנדה, הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

ולמען ישראל אבינו אל תעזבנו אבינו ואל תטשנו מלכנו ואל תשכחנו יוצרנו. הראשי וסופי תיבות של: ישראל אבינו אל תעזבנו אבינו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. 1הראשי וסופי תיבות של: ואל תטשנו מלכנו, עם הג' תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

כי נאמו גוים אבדה תקותם כל ברך לך תכרע וכל קומה לפניך תשתחוה. הראשי וסופי תיבות של: תקותם כל, ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: ברך לך תכרע וכל קומה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

לא למעננו אלא למנך פעל ואל תשחת את זכר שאריתנו. הראשי תיבות של: פעל ואל תשחת את, עם הד' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: לך מיחלות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: לך מיחלות עינינו כי א-ל מלך עם האותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

עשה עמנו חסד ואל תאחר, ונראה לפרש ש'חסד' הוא שם הוי"ה באחוריים כמנין חס"ד כידוע. ואל, זה בחי' הצדיק כמו שאיתא במדרש הובא בלקוטי מוהר"ן שהשי"ת קרא ליעקב אל. תאחר, לעשות אותו באחוריים. דהיינו שאנו מתפללים שהשי"ת יעשה בשבילנו את הצדיק באחוריים, דהיינו נ נח נחמ נחמן מאומן (וכן גם הר"ת ע'מנו ח'סד ו'אל ת'אחר ע"ה, בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאמן).

 

 

ובא לציון גואל:

ובא לציון וכו' – עי' ישעיה נט:כ-

ומקבלין דין מן דין ואמרין קדיש בשמי וכו'. הראשי תיבות של: ואמרין קדיש בשמי' בגמטריא נ נח.

קדיש על ארעא עובד גבורתה קדיש לעלם ולעלמי עלמיא. הראשי וסופי תיבות של: ארעא עובד גבורתה קדיש, עם הח' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: קדיש לעלם ולעלמי, עם השש אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

ונטלתני רוחא ושמעית בתרי קל זיע וכו'. הראשי תיבות של: ושמעית בתרי קל, בגמטריא נ נח. הראשי תיבות של: קל זיע ע"ה בגמטריא נ נח.

דה"י א:כט י' אלקי אברהם וכו'.

וחיי עולם נטע בתוכנו, בתוכנו עם האותיות וכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ולעבדו בלבב שלם: עם הכולל בגמטריא לבב נ נח נחמ נחמן מאומן.

שלם למען לא ניגע לריק ולא נלד, הראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ה' תיבות.

 

 

אין קדוש כה' – ע' מש"כ שמואל א:ב:ב

אין כאלקינו:

הראשי תיבות של: אין כמלכנו אין כמושיענו מי כאלקינו מי כאדננו מי כמלכנו מי כמושיענו נודה לאלקינו נודה לאדוננו נודה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

א"ר אלעזר א"ר חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום וכו' – עמש"כ בברכות סד.

 

 

עלינו לשבח: בגמטריא שו"ר – בגמטריא אבגית"ץ, עמשכ"ל על אנא בכח.

 

ברכות הנהנין וברכות המצות ושאר ברכות

שהכל נהיה בדברו, ר"ת נב"ש, נחמן בן שמחה - נשמע מהסבא (מיעקב מצפת). (גם ר"ת נ' שערי בינה). [על נטילת ידים, ר"ת גימטריא שם מ"ה באחוריים כמובא בכוונות, והס"ת בגימטריא י"ז תמוז]. גם שהכל הוא בגימטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה. ב'רוך א'תה י'ה-ו- ר"ת ישראל בר אודסר.

 

בורא פרי הגפן. בו-'רא פרי' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

 

ברכת המזון

המזון – בגמטריא נ נח.

 

רחם נא י"א וכו', הרמב"ם מביא נוסח: נחמנו ה' אלקינו בירושלים. וזה בקשה לעשות אותנו נחמנים, וגם להביא את ציון רבינו הקדוש לירושלים בב"א. וכן כתב שם, וחותם בה בונה ירושלים או מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים, ולפיכך נקראת ברכה זו נחמה. וכל מי שלא אמר מלכות בית דוד בברכה זו לא יצא ידי חובתו מפני שהיא ענין הברכה שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד, עכ"ל.

 

ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו. ובנה ירושלים, עם הי"א אותיות, בגמטריא רבי שמעון!

 עיר הקודש - זה רבי שמעון, כי רבינו גילה בריש ספר לקוטי מוהר"ן, שרבי שמעון הוא עיר וקדיש...!במהרה - בחי' במירון!

בימנו (כתוב חסר) בגמטריא נ נח!

אי נמי. במהרה בימינו, עם הי"א אותיות, בגמטריא ל"ג לעומר, עם הב' תיבות!

 

יבשר לנו בשורות טובות, יבש"ר - ר"ת ישראל בער (בן) רבקה שינדל זצ"ל זיע"א.

יבשרנו - בשר"נ - ר"ת רבינו נחמן בן שמחה.

וזה ג"כ מש"כ ויהי בישורון מלך, ישורון, זה רמז לרבינו נחמן בן שמחה.

גם בישורון, רמז לסבא ישראל - י'שראל ב'ר (בן) ר'בקה ש'ינדל.

 

 

על המחיה

כי אתה י-ה-ו"ה טוב (על המחיה, אכן בנוסח עדות מזרח לא אומרים שם ה', ואגב כדאי לדעת את זה במקרה שאומרים כי אתה וכו' וזוכרים רק אז להזכיר שבת או ראש חודש, אז מנהגי בכהאי גוונא שבפעם השני אני כבר לא מזכיר שם ה' בכי אתה) עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, שמעתי עכשיו ממכאל נ נח.

 

 

תפילת ערבית

בברכה ראשונה של קריאת שמע ערבית, לפי נוסח החסידי, פותח שערים בתבונה משנה עתים, ר"ת בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

ה' צבאות שמו א-ל חי וקים. הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

חי וקים. בגמטריא הוי"ה נחמן.

וקים תמיד ימלוך עלינו. הראשי תיבות עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

אהבת עולם:

עולם בית ישראל עמך, הסופי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

תורה ומצות חקים ומשפטים אותנו, סופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

 

קידוש לבנה

קדוש לבנה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (עם התיבות והכולל).

 

 

עניני שבת מועדים וחגים

 

 

 

שבת

ערבית

ושמרו – ע' שמות לא:טז.

 

שמונה עשרה של שבת קודש

ישמחו במלכותך – על פי לקוטי מוהר"ן תורה יב: מלכותך בחי' מלך, בחי' לב, בחי' חיבוק, כמבואר בסוף התורה, ובינה זה בחי' יין המשמח, כמבואר בפנים.

 

שמח נפשנו בישועתך, ר"ת נחמן בן שמחה.

והנחילנו ה' אלקינו באהבה וברצון שבת קדשך, ס"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

 

זמירות ליל שבת

 

שלום עליכם מלאכי השרת. שלום עם הראשי תיבות של 'עליכם מלאכי השרת', עמ"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הסופי תיבות של: השלום מלאכי עליון ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

רבון כל העולמים אדון כל הנשמות אדון השלום. סופי תיבות הנשמות אדון השלום ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

רבון כל עולמים, ובעוד מקומות מצינו שהשי"ת נקרא 'מלך אביר', וזה רמז להאי צדיק, מאן מלכי רבנן (גיטין סב., לקוטי מוהר"ן קלה) שראשי תיבות שמו למפרע אבי"ר – ר' ישראל בער אודסר. וכן השם יתברך מכונה אדיר במלוכה, אדי"ר ראשי תיבות למפרע – ר' ישראל דוב אודסר!

 

מלך סומך נופלים מלך עשה מעשה בראשית. הסופי תיבות של: סומך נופלים מלך עשה מעשה בראשית ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

מלך תמים דרכו מודה אני, הראשי תיבות עם התיבות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן: תמים דרכו מודה אני לפני י', הראשי תיבות עם התיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

לעשות עמי ועם כל בני, סופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

אותי ואת כל בני ביתי וכל, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

וזכנו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה ומתוך, הסופי תיבות עם הז' אותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ואת כל בני ביתי וכל עמך בית ישראל לחיים. הסופי תיבות של: ביתי וכל עמך בית ישראל, וכן של: עמך בית ישראל לחיים, ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: עמך בית, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

ונהיה מכבדים בעיניך ובעיני כל רואינו כי וכו'. 'ובעיני כל רואינו, עם הכ' שלפניה או הכ' שלאחריה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כל רואינו כי אתה, אותיות היסוד (אלו שלפי הסופי תיבות) ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

מלכי המלכים צוה למלאכיך מלאכי השרת, הסופי תיבות עם הו' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

למלאכיך מלאכי השרת משרתי עליון, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

לכבוד יום השבת ובאתי לביתך להפיל תחנתי לפניך. הסופי תיבות של: השבת ובאתי לביתך להפיל תחנתי לפניך ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של: לביתך להפיל תחנתי לפניך ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

אגיד גדלתך ברנה ושויתי י' לקראתי שתרחמני עוד בגלותי לגאלני ולעורר לבי, הראשי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ואז אשמור פקודיך וחקיך בלי עצב ואתפלל כדת כראוי וכנכון. הסופי תיבות של: פקודיך וחקיך בלי עצב ואתפלל כדת כראוי, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של: ואתפלל כדת כראוי וכנכון ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

אתקינו סעודתא – אזמר בשבחין: הראשי תיבות של ראש השורות: אני יצחק לוריא בן ש שלמה. הרי באמצע: בנ"ש, ראשי תיבות נחמן בן שמחה. ולפניה: ריא"ב, רבי ישראל בער אודסר.

 

אסדר לדרומא מנרתא דסתימא ושולחן, אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

חדי סגי ייתי ועל חדא תרתי נהורא לה ימטי וברכאן דנפישין. הראשי תיבות של תרתי לה ימטי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

 

רשימין וסתימין ... "עתיק יומין הלא בטיש" הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

כל מקדש שביעי:

המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבוא. הסופי תיבות של: המאחרים לצאת מן, ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: מן השבת וממהרים לבוא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ככלה בין רעותיה משבצה, טהורים יירשוה ויקדשוה במאמר כל אשר עשה, הסופי תיבות של: משבצה טהורים יירשוה ויקדשוה במאמר כל אשר עשה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

נוטרי ליום השביעי זכור ושמור להקם שמחם. הסופי תיבות של: ליום השביעי זכור ושמור להקם, וכן הסופי תיבות של: השביעי זכור ושמור להקם שמחם, ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

צדקתם תצהיר. הראשי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

שבעת הימים ה' אלקי ישראל. הסופי תיבות עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הימים ה' אלקי ישראל אהבת, הסופי תיבות עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ה' אלקי ישראל אהבת תמים ה', הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ה' אלקי ישראל תשועת עולמים, הסופי תיבות עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

מנוחה ושמחה:

שמור לקדשו מבואו ועד צאתו שבת קדש יום חמדתו. הראשי תיבות של: צאתו שבת קדש ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

יזכו לרב טוב כל המתענגים בה בביאת גואל לחיי העולם הבא. הסופי תיבות של יזכו לרב טוב כל המתענגים בה בביאת עם האותיות, וכן הסופי תיבות של: בה בביאת גואל לחיי העולם הבא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של המתענגים בה בביאת גואל לחיי עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ידיד נפש: נכסף' נכספתי' לראות', ס"ת ע"ה בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

 

שחרית של שבת

האדרת והאמונה:

העז והענוה. פה רואים מה שמובא כמה פעמים בספרי ברסלב שעזות דקדושה הולכת ממש ביחד עם ענוה.

 

נשמת כל חי:

כ'ל ע'צמותי ת'אמרנה (תהלים לה:י), ר"ת בגימטריא (ע"ה) נ נח נחמ נחמן מאומן.

שועת עניים אתה תשמע צעקת הדל תקשי ותושיע. הראשי תיבות של: אתה תשמע צעקת, את"צ בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, הסופי תיבות של: ה' וכל קרבי את שם קדשו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הא-ל בתעצמות עזך. הראשי וסופי תיבות של: בתעצמות עזך, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

שוכן עד מרום... צדיקים תתברך, הראשי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתקדש ובקרב קדושים, הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

ובמקהלות רבבות עמך בית ישראל. הראשי וסופי תיבות של: עמך בית, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

לא-ל אשר שבת:

כבודו תפארת עטה. הראשי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

שמונה עשרה:

חמדת ימים, בגימטריא רשבנ, ר"ת רבי נחמן בן שמחה.

 

 

מוסף של שבת

תכנת שבת וכו': בחרו אז מסיני. רמז שצריכים לבחור מפלגת כולנו חברים נ נח.

בשמונה עשרה סידרו חז"ל נוסח בראשי תיבות תשר"ק, ת'כנת ש'בת ר'צית וכו', וזה בחי' אור חוזר. ובסוף אנו מבקשים ב'חרו א'ז, וחשבתי מה זה לבחור א"ז, אולי זה רמז לבחור בהשיר חדש של נ נח, שהוא בחי' א"ז ישיר משה, ואז מיד בא על דעתי דהנה האותיות שקבלו מפלגת כולנו חברים נ נח הנה הם ףץ (– שהם האותיות הכי גבוהות, כי אחרי שמונים עד ת' בגמטריא ארבע מאות, אז מונים םןץףך, ף – שמונה מאות, ץ – תשע מאות, אז ודאי יש ענין שיהיה להם רמז בסוף תשר"ק), והמספר קטן של ףץ הוא א"ז, כי ףץ בגמטריא 170, אובדים את ה0, ונשאר 17 – א"ז! אבל שמא תאמר שזה סתם גמטריא בדוי, אז ממשיכים בתפילה, בחרו אז מסיני, שזה מסיני! מסיני בגמטריא ףץ!

 

תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם ואת מוסף, הראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

כמו "שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה" הראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

שיר הכבוד

בשיר הזה יש הרבה רמזים על הכיפה של נ נח. וכמה פעמים כתוב צבי תפארה וכדומה, שהראשי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

צבי תפארה אמתו, ראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

סגלתו תהי בידו עטרת וצניף מלוכה צבי תפארת. הסופי תיבות של בידו עטרת וצניף מלוכה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

רוצה בעמו ענוים יפאר יושב תהלות בם להתפאר. הראשי תיבות של בעמו ענוים יפאר יושב תהלות, אי נמי, ענוים יפאר יושב תהלות בם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

מחולל ומוליד צדיק כביר, הראשי וסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

מחולל בגמטריא נ נח, ומוליד – עם האותיות בגמטריא נחמ עם האותיות והכולל, ומו"ליד צדי" בגמטריא נחמן. צדי"ק כבי" עם האותיות בגמטריא מאומן.

 

יערב נא שיחי עליך כי נפשי תערג אליך. הראשי תיבות של: נא שיחי עליך כי נפשי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

 

זמירות ליום שבת

אזמר בשבחין:

קריבו שושבינין עבידו תקונין לאפשא זינין ונונין עם רחשין. הראשי תיבות של: קריבו שושבינין עבידו תקונין לאפשא זינין ונונין עם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

ברוך אדנ"י:

שבטי י"ה לישראל עדות בצרתם לו. הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כי לא יטש ה' את עמו. הראשי וסופי תיבות של: י' את עמו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

ממלאים כרסם מעדני עזרתו עמי לסמוך את אדני ולא נטשתני כל ימי עדני.

ממלאים כרסם, עם הי' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. כרסם מעדני בגמטריא דרך כוכב מיעקב.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: מעדני עזרתו עמי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הסופי תיבות של: לסמוך את אדני ולא נטשתני כל ימי עדני בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יחשב לו בבצרה תקלוט כבצר ומלאך כאדם בתוכה, וכן: לו בבצרה תלקוט כבצר ומלאך כאדם בתוכה ינצר, הראשי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ויזכו לראות בנים ובני בנים. הסופי תיבות של לראות בנים ובני בנים ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ברוך א-ל עליון.

ואשרי כל חוכה לתשלומי כפל מאת כל סוכה שוכן בערפל נחלה לו יזכה. הראשי תיבות של: כפל מאת כל סוכה שוכן בערפל נחלה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. מאת כל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: כפל מאת, ושל מאת כל, עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כתר הלומים על ראשם יצור צור העולמים רוחו בם נחה. הסופי תיבות של: יצור צור העולמים רוחו בם נחה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

מנחה של שבת

מנוחת אהבה ונדבה, מנוחת אמת ואמונה, מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח, מנוחה שלמה שאתה רוצה בה. נראה שזה עשרה בחינות מנוחה, כנגד העשרה מיני נגינה ואותיות של נ נח נחמ נחמן.

 

 

זמירות למוצאי שבת

'חדש ששוני': פדותך לעמך בקרוב תגלה ציון תמלא מעם אלה. פדות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של: בקרוב תגלה ציון, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הראשי תיבות של ציון תמלא ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

'אגיל ואשמח בלבבי': ולציון גואל תביא איש צמח תצמיח. הראשי תיבות של: תביא איש צמח, וכן של איש צמח תצמיח, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי תיבות של: לכן בעמים יחד תפול אימה ופחד לבם יפחד בעת, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

אלקים יסעדנו: ביום הששי זבח קדש הלול ושבח. זבח קדש הלול, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

אלי חיש גואלי. הראשי תיבות של החרוזים: נחמן.

יפה את כלך. את כלך בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

נופת תטפנה שפתי בני יונה כי בא. הראשי תיבות ע"ה בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

אדיר איום: עשה למען שמך', כונן' בית' מכונך' ס"ת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

קרב קץ 'נחמה רחם אום לא רוחה יי' איש מלחמה, ר"ת נראלרי בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

תמיד א-ל מחוללנו יי מלכנו, ר"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

איש חסיד היה. זהיר כבר נשוק הלא תצא לשוק. נשוק הלא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. תצא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כצאתי לבשת ולכלמה מבלי כסות ושלמה . כסות עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: ולכלמה מבלי כסות ושלמה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

תגר קנאו באהבים בשמונה מאות אלף זהובים. הראשי תיבות בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

תבעו מה מלאכתך אם בבנין חכמתך. הראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. מלאכתך בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

שוע בחצי הלילה לעזרה ואז השם יתברך שלח מלאכים שהשלימו את כל המלאכה. אז השאלה היא למה חיכה עד חצות לילה לעזרה. ואולי כי חצות לילה הוא עת רצון ועד חצות לילה אינה הזמן לעורר רחמים. ואולי באמת נהג איתו האדון שהלכו לישון כדרכו של עולם (אמנם כבר "יום ראשון במפעלים פעל עם פולעים), אז בחצות הלילה, זמן הקימה, מיד צעק להשם יתברך.

כל זה כתבתי בתחילה. אכן כעת (ערב חנוכה) באמת נראה לעניות דעתי שיש בו יסוד גדול, כי הלוא יש להקשות עוד, למה אליהו הנביא לא סתם הראה לו איזה אוצר, ועיין בש"ס (קדושין מ.) אתא אליהו קבליה אמר ליה אטרחתן ארבע מאה פרסי אמר ליה מי גרם לי לאו עניותא, יהב ליה שיפא דדינרי, עכ"ל. אכן כאן אליהו הנביא דוקא רצה להשתתף עם החסיד, ודוקא רצה למכור את עצמו, ודוקא רצה לעבוד בשביל החסיד הזה, ורק אחר שהוא טעם את טעם העבודה, ופעל עם הפועלים, אז בודאי כבר צעק והתפלל להשם יתברך לעזרו, כי צדיק יאחז דרכו.

 

כי לטובה כונתי. כונתי עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כלולת מגדלים נאים לפי הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמןמאומן.

כנאמת לענין שחרור. נאמת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

אמר יי ליעקב אל תירא עבדי יעקב. הראשי תיבות של 'יעקב אל תירא עבדי יעקב' יאתעי – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

סלח נא לעון יעקב, עם התיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

המבדיל בין קודש לחול: קוצותי רסיסי לילה. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

אליהו הנביא:

איש כלכלוהו העורבים ולא מת לשחת. הראשי וסופי תיבות של העורבים ולא מת, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

איש טל ומטר עצר שלש שנים, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא פתק נ נח נחמ נחמן מאומן.

איש נענה באש משמי גבוהים איש סחו אחריו י' הוא האלקים. הראשי תיבות של: באש משמי גבוהים איש סחו אחריו ע"ה בגמטריא נ נח.

ישמחנו בנים על אבות במוצאי, הסופי תיבות עם הה' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

שלח לכם את אליה. לכם את בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

רבון העולמם אב הרמים: ופתח לנו וכו' שערי... שערי... שערי.... יש לכוון שער"י בגמטריא פתק.

 

 

ראש חודש:

ראש חודש, עם התיבות, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה.

 

שמונה עשרה

חדשים לעמך נתת זמן, אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כפרה לכל תולדותם בהיותם מקריבים, הראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

לפניך זבחי רצון ושעירי חטאת, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

לכלם יהיו ותשועת נפשם מיד שונא, הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

מזבח חדש בציון תכין ועולת: 'תכין ו' להכין את הצדיק (ו), עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

בעירך האמורים לפני מזבחך אהבת, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

עירך ברנה ולירושלים בית מקדשך, הסופי תיבות עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם ואת מוסף, הראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי, הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

לחיים טובים ולשלום למחילת חטא ולסליחת עון ויהי. הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן.

טובים ולשלום, עם האותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

צרותינו תחלה, הראשי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

מכל האמות וחקי ראשי חדשים, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ראשי חדשים להם קבעת, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

סעודת ראש חודש:

 

ידוע שרבינו גילה גודל ענין סעודת ראש חודש, וזה דבר יאה לו, כי ענין ראש חודש הוא שהמלכות עולה לנצח, ונצח זה הענין של רבינו.

 

 

 

תפילת מוסף לג' רגלים

גלה כבוד מלכותך עלינו, אותיות היסוד (אלו שלפני הס"ת) עם ה' כוללים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

 

 

תשרי

ימי הדין בעיקר הם ראש השנה - הכתיבה, יום כיפור - החתימה, והושענא רבה - מסירת הפתק. והרי רבינו הקדוש בחר לעצמו ראש השנה, וגילה שכל הענין שלו הוא רק ראש השנה, ועל רבי נתן אומרים שהוא מכוון כנגד הסליחה של יום כיפור, וסבא ישראל (שנימול בז"ך כסלו – בחנוכה, שהוא ממש הזמן של סוף ההעתק ומסירת הפתקים, וכמו שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ז:יא שחנכה נעשה על ידי הסלח נא של יום הכיפורים) קיבל את הפתק!

 

ראש השנה

ע"ע ערך שופר

א. ראש השנה ע"ב ימים אחר י"ז בתמוז, עמש"כ בפרק על הפתק.

 

ב. רבינו אמר כל הענין שלו זה ראש השנה, וכוונתו במה שאמר האש שלי תוקד עד ביאת המשיח, גילה בפתקא שכיוון לסבא. וסימן לדבר… הלכות ראש השנה מתחיל בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן פתק"א.

 

ובכן צדיקים וכו'. הראשי תיבות של: תקפץ פיה וכל הרשעה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשיתיבות של: תעביר ממשלת זדון מן הארץ בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

סוכות

ע"ע מש"כ על מסכת סוכה

 

א. סכות, עם הד' אותיות וכולל, גימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ויש בסכות עוד הרבה רמזים, כי בלק”מ מבואר שסוכה הוא לשון שרה שהיא בחי' השיר פכש”מ, וגם לויתן בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן [ובזה י”ל מה דאיתא במס' שבת (עז: והובא ברשב”ם באגדתא דרבה בר בר חנה) שאימת הכילבית על הלויתן, כי כילבית בגימטריא י”ז בתמוז!], והארכנו בזה בס"ד במ"א (כתבתי תורה שלימה בעזה"י לכבוד סכות התש"ע).

 

ב. בסוכה יש נ, שהסכה הוא שבעה על שבעה ומשהו (ע' ברש"י מס' סוכה ואכמ"ל), (והוא ענין הלוית"ן שהוא ד"ג, וזה שבע כפול שבע = 49 פעמיים = נח"מ. (ובלק"מ כב, שנחמו נחמו אלו המקיפים)), נח עם הנקודות והכולל בגמטריא סכה.

 

ג. סוכות פ"ד ימים אחר הפת"ק, עמש"כ בפרק על הפתק.

 

ד. צא מדירת קבע. צא, זה בחי' תצא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, תצ"א זה בחינת הוצאת ניצוצי הקדושה מהקליפה כמבואר בהכתובה של הרמח"ל, עמשכ"ש. וזה דירת קבע, קבע לשון גניבה, וגם היפך הרחמנות, כמו שארז"ל העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים.

 

מעט נ נח נחמ נחמן מאומן בגמטריא אתרוג

דלת מינים ע"ה בגמטריא הפתק

 

פסח

א. מצת, מ' שאכלו מ' יום, צ"ת ע"ה בגימטריא, נ נח נחמ נחמן מאומן. וגם ע' בפנים בסוף הקונטרס בענין אמירת נ נח בלבד. שמצ"ה בגימטריא כפו"ל וכו'.

 

ב. נחמן = פסח. מאומן ע"ה = חמץ, רמז לשבועות שמביאים שתי הלחם מחמץ (מאמן בלי ו' עם הד' אותיות = מצה).

נ'חמ'ן, מ"ח גימטריא יוב"ל, סוד השבעה שבועות שסופרים מפסח לשבועות כנ"ל (שנחמן גימ' פסח, ואומן בחי' שבועות), שהוא סוד ן' כידוע. וכן ביובל מצוה לתקוע בשופר, שהוא ענין השיר כפש"ר.

נ'- לברוח לשער נ' כידוע בס' ליל פסח וכו'. וזה נח - בחי' תיבת נח, כמבואר כל זה בריש ספר אדיר במרום. וכן בסוכה יש נ, שהסכה הוא שבעה על שבעה ומשהו (ע' ברש"י מס' סוכה ואכמ"ל).

 

בהגדה של פסח: כאן הבן שואל. כ"אן הבן" בגמטריא נ נח, היינו שואלים כננח.

 

 

חולו של מועד

 

הימים האלו בבחינת חולו של מועד.

 

ע' בליקוטי הלכות הל' חול המועד (ד:ג) מבואר שהשיר פשוט כפול משולש וכו' בחי' השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, שזה השיר התגלה בליל פסח - עכ"ז אף לאחר ההתגלות, עדיין לא יצאו לחירות אלא נפלו שוב תחת הצקת פרעה עד אחרון של פסח, ואז הכריחו את פרעה להקאות הכל - ומבואר שם שעכ"פ עם השיר הזה יצאו שלא שבו רק לבחי' חול המועד, וזה בגלל דבר האבודים שמלאכת אבודה מותר בחול המועד, ע"ש.

 

ולכאו' ניתן להבין מזה, שזה ממש בבחינתינו היום, ובאמת מוהרנ"ת כתב כן בפירוש שם (אות ו), שכבר נתגלה השיר פשוט כפול משולש ומרובע, נ נח נחמ נחמן מאומן, ואף שעדיין הוא סוד, עכ"פ באיזה בחינה נתגלה להדיא שזהו השיר כשפ"ר. גוט מועד!

 

פסח שני. פסח בגמטריא נחמן. שני בגמטריא רבי נחמן.

 

סיון. עיין ערך תאומים.

 

שבועות. ע"ה בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן.

זמן מתן תורתינו. מתן ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכל מתן תורה היה בקול שופר, שופר בגמטריא הפתקא, ובחי' הרם כשפר קולך, שיר פשוט כפול משולש מרובע.

 

 

חנוכה

נרות חנכה, עם הח' אותיות וב' תיבות, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

חנוכה הוא ענין של נ נח כידוע, שהוא פרסומי ניסא באמונת חכמים, וכן מהדרין מן המהדרין מדליקין אחד שנים וכו', והשם פצפצי"ה הוא שם של חנו"ך. וע' במס' מגילה בהרא"ש דף ד: (ויש שם טעות בדפוס – מקום נקי מכתב, שממש מראה מקום להדיבור הנצרך!) דנר חנוכה יומא קמא מברכין נ נ"ח וכו'. וע"ש שבפורים מברכים מנ"ח אותיות נחמ.

 

(ויש שני קושיות שהא' מתרצת השניה. דהיינו א' למה כתבו רק נ נח, וב' הלוא רק ר' נחמן זכה לדעת הסוד הזה של נ נח נחמ נחמן מאומן. ובזה השנית י"ל הראשון שבאמת שלפני ר' נחמן לא זכו לדעת את הסוד של נ נח נחמ נחמן מאומן רק שמץ מינייהו ורק לאיזה רגעים, ולכן כאשר התחילו לכותבו ונעלם ממנו, לא הספיקו לכתוב רק נ נח, ועל כן כתב הרא"ש וכו'). והנה הרא"ש הוא ממש בחי' רבינו, בבחי' ראש בני ישראל. והנה ההילולא של הרא"ש בט"ו חשון, והוא ההילולא של מתתיהו כהן גדול! הרי מובן שהרא"ש זכה ביותר בהשגת חנוכה. והרי מתתיהו כהן גדול עם התיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

[והנה בענין פרסומי ניסא יש לדיין טובא, כי הב"ח והפרי מגדים ( או"ח תרע"ט:א) כתבו (ושורש הדבר בנוי על הרמב"ן) שעיקר מצות נר חנוכה הוא שממונו ידלק, וא"כ לו יצוייר שכל הענין שכותבים נ נח על הקירות היה רק מדין פרסומי ניסא אז יש לדון עם מספיק שהחומר כתיבה הוא ממונו ולא הבית או הקיר שנכתב (ועיין בפרק שנשאנו בענין כתיבת נ נח על רכוש של אחרים, שאולי יש בזה מדין כח מעשיו הגיד לעמו – דהיינו דין כיבוש, ואז יש לדון עוד טובא כמובן), אכן וודאי יש עוד הרבה ענינים גדולים ודברים העומדים ברומו של עולם בכתיבת נ נח כמובן קצת מרחוק לכל המעיין בקונטרסינו. וגם כעת שמעתי שיעור מר' אשר ווייס של העדה החרדית, שרצה לחדש דרך אחר בסוגיא בענין מה הקשר בין נר שבת לנר חנוכה, שהלוא נר שבת זה מדין עונג וכבוד ונר חנוכה זה מדין פרסומי ניסא, ועוד שאלות בסוגיא, והוא העלה שאין הדין של פרסומי ניסא דין בממונו, רק דין שרובצת על הנמצא, אם זה יחיד אז מוטל עליו ואם זה רבים נמצא המצוה חל על כולם שאחד יעשה בשביל כולם, ולפי זה יכולים לומר שהמצוה לפרסם נ נח חל על כולם, ושפיר יכולים להצטרף ולקיים כתיבת נ נח אפילו על רכוש של מי שהוא אחר, וכל זה כתבתי רק לרווחא דשמעתא, כי הלכה למעשה זה הכל חכמות, ועלינו לעשות כל מה שביכולתינו לפרסם שם של רבינו להאיר אור השם יתברך בעולם.]

 

והנה צ"ב דבחנוכה חוזרים באחוריים שמונה פעמים, משא"כ בשיר הגאולה חוזרים באחוריים רק עד מרובע. ונראה שבחנוכה כיון שלא עושים האחוריים במכה אחת, רק בימים שונים זה אחר זה, צריכים להגיע ממש להסכום הנדרש של עשרה. ובזה יוצא לנו חידוש עמוק, שבכלל החשבון של עשרה יש השמונה נרות השמש והמדליק, שגם המדליק בעצמו בא בחשבון. (ולכאו' נרות חנוכה הם האור של הצדיק, והשמש, אלו הנחמנים המשמשים את הצדיק ומביאים את האור להעולם, אכן גם במדליק יש הנקודה שלו, איך שאור הצדיק מאיר בו וממנו). ולכן קוראים ליום שמיני של חנוכה "זאת חנכה" (ולא "זאת חנוכת" – כלשון הקריאה בתורה), שהיא בגמטריא, נ נח נחמ נחמן מאומן (א.ל.) [והנה ח' (כנגד יום השמיני של חנוכה) פעמים הוי"ה בגמטריא יצחק, השם הסודי של רבינו, וכן "נ נח נחמ" עם שני כוללים בגמטריא יצחק, נחמן מאומן].

 

 

טבת. יסוד טבת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

שבט. באר את התורה, היטב באחוריים.

 

 

אדר

אדר, ר"ת ראש דברך אמת, ועל כן הוא בגמטריא (ע"ה) נ נח נחמ – ראש דברך. וזה מה שרבינו אמר שבתחילה כל ההתחלות היו מפסח ועכשיו... ולא סיים והמשמעות היה שעכשיו כל ההתחלות הם מפורים. כי פסח זה בגמטריא נחמן, אז כל ההתחלות היו מפסח, אבל עכשיו רבינו כבר גילה את הסוד שהוא נ נח נחמ נחמן מאומן, אז עכשיו ההתחלות מאדר – נ נח נחמ.

 

משנכנס אדר מרבים בשמחה. ושואלים הלוא תמיד צריכים להיות בשמחה. אלא שעיקר התורה נתנה להננחים. וכאשר בא חודש אדר, הרבה רוצים להצטרף, אז מרבים במספרינו, בשמחה. וכאשר מגיע חודש אב, רבים נמנעים ממנו, אז ממעטין מספרינו, בשמחה. כי תמיד בשמחה נהיה בעזרת השם, בין אם הרבה יסכימו או יפרשו.

 

אדר אותיות ארד – אני ירד, כי על פי רוב צריכים לרדת לעשות כל מיני שטות כדי להיות בשמחה.

 

בענין אדר הסמוך לניסן תמיד חסר, עמש"כ במסכת בכורות דף נז:-ח.

 

 

פורים

ענין אדר ופורים ופרשת פרה, עיין לקוטי מוהר"ן תנינא תורה עד ומש"כ שם.

ועיין בערך זמן, פירוש על נ נח נחמ נחמן מאומן בענין של פורים.

 

פורים קטן בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, עם ד' כוללים.

 

רבינו אמר שעכשיו כל ההתחלות מפורים, והנה השולחן ערוך (חלק אורח חיים) מסיימת עם הלכות פורים. להגיד שנ נח נחמ נחמן מאומן מתחיל איפה שכולם כבר גמרו.... ועל הכל תזכור הלכה האחרונה להחמיר בענין טוב לב משתה תמיד! הר"ת והס"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

שתיה בפורים: ח ניסה לשתות ואיבד כמעט הכל. נדב ואביהו ניסו לשתות ומתו. רק בזכות מרדכי ואסתר וקבלת התורה ברצון נוכל ומצוה לשתות. ואכן עכשיו כל ההתחלות מפורים, ועכשיו כל ההתחלות מרבינו נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

 

קויך לא יבושו\לא יבושו קויך בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

עסק של עמלק בבחינת אשר קרך - לשון קרי - בדרך ויזנב בך כל הנחשלים, שהיה חותך המילות וכו'.

וזה בחי' פור (כמנין הסימנים שיש בלקוטי מוהר"ן קמא, ובגמטריא נחמן מאומן ע"ה. ועמש"כ בתהלים (קיט:קי) עה"פ נתנו רשעים פח לי), י"א פעמים הוי"ה כי רצה לחסר שבט יוסף הצדיק, בחי' שיר חד"ש, י"ב פעמים הוי"ה. ועל כן סמך שזה נפל בחודש אדר הוא חודש הי"ב. ואדר לשון אדרת אליהו, שהוא בחי' כסותה, בחי' תיקון הברית, כמבואר במקום אחר, כסותה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

וכן אדר הוא נוטריקון רד העד בעם וכו' שמשה רבינו נתן להם גבולות והפרישן מן האשה, וידוע התרגום של אונקלוס שהפרישן בכלל מצד האשה.

אכן הפור שלו נהפוך לפורינו דייקא על ידי אדר, כי אדר עם פור בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (ועיין בישעיה כד:יט פור התפוררה ארץ, פוררה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן). כי פור בגמטריא נחמן מאומן ע"ה, ואדר בחינת ר"ה - ראש השנה שזה כל ענין של רבינו שכבר מתקן כל השנה בראש השנה, וכן אדר בחי' אדי"ר - ר' ישראל דוב אודסר.

 

 

בין המצרים

עמש"כ בערך עצבאות, בפרק על חותמים נ נח עם הידים, אות ח'.

 

ראש חודש אב

אב ראשי תיבות אומן ברסלב (שמעתי), אומן בא. וראשי תיבות ברוך אלקים, דידוע שאלקים זה מדת הדין, וידוע שבאב אנו סובלים ממדת הדין, וגם ידוע שכשם שמברכים על הטוב כך מברכים על הרע, אז באב התכלית זה להגיע לברוך אלקים, להמדרגה שמברכים בשמחה אפיל ועל הדינים שהש"ית מודד לנו. כי הכל הוא עושה לנו כרחם אב על בנים.

 

הילולא של אהרן הכהן ור' אהרן ברסלבר. א' אב, זה בחינת פשוט כפול, נ נח. ואהרן, לשון רינה ושירה, נפטר בן 123, בחי' פשוט כפול משולש, על הר ההר, הר עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ. בשנת הארבעים בחינת מרובע, לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בחי' מאומן.

וכתיב(מסעי לג:לח) וימת שם בשנת, 'שם' זה השם, 'בשנ' - ראשי תיבות נחמן בן שמחה.

 

משכנס אב ממעטין בשמחה, ושואלים הלוא מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד. ופירשו (הייתי תמיד שומע את זה מהמנוח י.א.) ממעטין – מגיעים לענוה, על ידי שמחה. ויש להוסיף, משנכנס אב – זה החכמות בחי' אב בחכמה, אז צריכים מיד וכו' כנ"ל. ויש ליישב עוד כמו שפרשנו בערך אדר ע"ש.

 

אלול

כוונות אלול מפורש בלקוטי מוהר"ן תורה ו' (ובעוד מקומות) וע' מה שפירשנו בזה את נ נח נחמ נחמן מאומן בערך כבוד – נ נח נחמ נחמן מאומן, כבוד אלוהי שעל ידי כוונות אלול!

 

שמות קדושים, צדיקים, ומספרים ידועים

 

אלף בית - בגמטריא לב נ נח נחמ נחמן מאומן.

א-ת: מאלף לתיו, אלף בגמטריא ננח עם האותיות, תיו בגמטריא רבינו נחמן (וענין תי"ו ע"ע מש"כ על לק"מ תורה א, ותורה כה). מננח לרבינו נחמן.

 

אבג"ד. הנה אבג"ד זה בחי' שיר פשוט כפול משולש מרובע, נ נח נחמ נחמן. ואחר כך יש האותיות: הוזחטיכלמ, ועם השני כוללים, בגמטריא מאומן. והוא פלא.

ועיין בילקוט שושנים מרבי שמשון מאסטריפוליא שנדפס בסוף ספר קרנים, סוף אות ה', שכתב שסוד יוסף, בגמטריא קנו, הוא: אבג"ד אבגדהוזחטיכל"מ עם הכולל. והנה אבגדהוזחטיכלמ בגמטריא קמ"ה, והוא השם שבו ממליכים מלכים כמו שכתוב בלקוטי מוהר"ן תורה רלד, בסוד מה שיוסף ראה בחלום, והנה קמ"ה אלומתי וכו', והרי מבואר הקשר של יוסף הצדיק ושל מלכות להשיר פשוט כפול משולש מרובע.

 

אבות. אברהם יצחק יעקב שרה רבקה רחל לאה, הראשי תיבות בגמטריא 751 בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן עם שני כוללים. ואם תוסיף להאמהות, בלהה זלפה, והראשי תיבות בגמטריא 760, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

אביי: עיין מש"כ בברכות ריש פ"ה – לב:.

 

אברהם

אברם אברהם. בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (וע' גבריאל). וי"ל שלזה רמז הכתוב, אחד היה אברהם, כי הלוא הוא לא היה אברהם מעיקרא אלא אברם, ועל כרחך שצריכים ליחד גם אברם עם אברהם כנ"ל.

והנה רבינו כותב בלק"מ תורה מט:ה ששרה היא בחי' התגלות השיר פשוט כפול משולש מרובע ע"ש (וע' מש"כ ערך שגעון אות ו, ועל הפסוק ויפל אברהם על פניו ויצחק – בראשית יז:יז, ועל הפסוק צחק עשה לי – בראשית כא:ו). והנה יתכן שיש בזה רמז שקודם יש התגלות של עצם השיר, כמו שבתחילה השי"ת הוסיף אות ה' לאברהם, ואח"כ שינה את שם שרי לשרה, דהיינו שמקודם השיר והנגון של השיר פכש"ר הוא סודי, שרי, לשון שיר שלי פרטי, ורק אח"כ יש התגלות של הנגון לכל העולם. ואח"כ שרה ילדה יצחק, ש"כל השומע יצחק לי" שכל השומע נ נח זוכה להצחוק הקדוש ששמענו מסבא ישראל.

 

 

אדנ"י. א' עומד בפני עצמו. דנ, זה ד' פעמים נ': נ נ נ נ. די, זה ד' פעמים י' גמטריא מ'. הרי ננננמ! [ונ' פעמים י' עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם י' מיני נגינה שהם העשר אותיות של נ נח נחמ נחמן].

 

אהי"ה. י' פעמים הוי"ה וי"א פעמים אהי"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אהי"ה אלקים ע"ה בגמטריא נ נח.

 

 

אומן

 

אומן = אלף וו ממ ןן = גמטריא נחמן קנה! גם קנה – נקה, לשון נקיות ולשון תיקון (מדה אחרונה של י"ג מדות של רחמים). גם קנה – הקן, הקן (של) נחמן!!!!

גם קנה עם האותיות = נ נח!

 

אומן, אום בלשון הקודש פירושו אומה, אומן, זה האומה של ן' – נחמן. ובזה שפיר קאמרינן שאנחנו עם הפתק! [ושים לב ש'אום' הוא אחד מהע"ב שמות שמכוונים בוהיה עם שמוע על 'ויצהרך' גמטריא אש"ל].

 

אומן:

סוד כל הדרכים מגיעים לאומן:

 

בספר המלכות, הובא בס' שבעה עינים סוף ח"ג, מבואר איך שכל הדרכים, דהיינו אופני האותיות, מגיעים רק לאומן. דהנה האותיות הם אלף בית גמל דלת וכו', ואות אחרונה משם האות, דהינו למשל מאות אל"ף אזי האות האחרונה היא פ', היא נקראת אופן האות - היינו ציר האות שעל ידה מתגלגלת האות - והיא סודה הרוחני אשר בנענועה וגלגולה מתגלה אורה הנעלם (הערה: עיין לקוטי מוהר"ן תורה פג, שם רבינו מהפך הפ"א לא"ף ע"ש), ויש אופן לאופן דהיינו אם נקח אות פ' בעצמה שהיא אופן האל"ף, ונבקש את אופנה, הרי נכתבה במילוי, דהיינו פ"ה, עתה נקח את אות ה' שהיא אופן אות הפ', ונבקש גם את אופנה ונכתוב אות ה"א במילוי, הרי נגיע שוב לאות א', ואפן הא' הוא פ', וחוזר חלילה מאל"ף לפ', ומפ' לה', ומה' לא' ומא' לפ' וחוזר חלילה.

 

וארבע אותיות הם אופני כל האותיתות, דהיינו כשנבקש את אופני האותיות נגיע סוף סוף אל אלה האותיות ונחזור חלילה, והם אות א' ואות מ' ואות ו' ואות נ', וסימנך אומן. [א: הק"ף כס"א. ו: בג"ד צ"ח וטלי"ת. מ: מ. נ: נש"ר ע"ז] וע' לעיל מה שכתבנו עה"פ גור אריה יהודה מטר"ף בני עלית בסוד 'טרמפ'. ואכן לא סתם שנשיא אמריקה עכשיו, שמו טרמף, וכן ציון הרמח"ל נמצא בסוף רחוב טרמפ-אלדר.

 

אל"ד

השם י' של ע"ב שמות אל"ד, מכוונים בוהיה עם שמוע על המילה אתכם, וביחד הם בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ד' כוללים. אתכם, אותיות מאתך, ומובא בכוונות לשבת מנחה בשמונה עשרה שזה מאת ך' דהיינו מאת הכתר. וזה בחי' לידה כי לידה הוא רק מהכתר כמובא. וזה מאתך אותיות כ"א מת, בחי' אהי"ה כטל, בחי' תחית המתים, כי כן בברכת הגבורות של שמונה עשרה שמיוסד הרבה על תחית המתים מכוונים אתה גיבור לעולם ה' מחיה מתים ראשי תיבות שם אגל"א, שהוא בגמטריא אל"ד. וכן יש לכוון בכוונה העיקרי שגילה הרמח"ל על ברכת מחיה המתים את השם אכדט"ם, והרי ט' מתחלף עם ת' באותיות הלשון דטלנ"ת, והד' כולל.

וגם אות ד' מתחלף באות ט' באותיות הלשון דטלנ"ת. ולפ"ז השם הזה גם כן מרמז הרבה על הל"ט מלאכות. ומצינו את השם אדל בקדושה, בתו של הבעש"ט סבתא של רבינו הקדוש, וכן בתו הגדולה של רבינו, ולעומת זה מצינו בטומאה, אדליא בן המן, והעיר אדליא בטרקיא שהיו מקריבים יהודים לקרבנות כמסופר בספר שבחי הר"ן (אות כא). אתכם בגמטריא מי זאת עם התיבות והכולל, שהוא סוד התשובה שמי עולה עם זאת, והוא סוד השיר פשוט כפול משולש מרובע כמו שמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה מט.

 

אלקים

 

"שם אלקים אדנ-י" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וזה סוד שלמות כל הזיווגים – דהיינו זיווג דאמצעיתא (דהיינו כל היחודים והכוונות של האריז"ל שבאמת נעשים מאליהם בעולם האצילות רק שצריכים לכוון אותם) שהוא זיווג הוי"ה (שם) עם אלקים, וזיווג רישא וסיפא (דהיינו עיקר היחודים שרק נרמזים בזהר ובאריז"ל אבל לא גילה בפירוש), שהוא הוי"ה אדנ"י. ויש לפרש בעוד דרכים ואכמ"ל.

 

אליעזר

רבי אליעזר בן יעקב: משנתו קב ונקי, והרי אליעזר בן יעקב בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן, קב ונקי – קב"ו נקי, קב"ו – נ נח נקי. ובמסכת מנחות דף סא: הגמרא אומרת עליו: הואיל ורב גבריה עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם שני כוללים.

 

אלף: נ נת נתן, בגמטריא אלף. וי"ל על פי תורה ו' בלקוטי מוהר"ן שהרבי הוא הי' עליונה של האלף, והתלמיד משלים את האלף ביוד התחתונה. והקטן יהיה לאלף. ועיין בשיחות הר"ן (אות צג) שיש אור שהוא מאיר באלף עולמות וכו' וצריך לזה חכם גדול שיוכל לחלק אלפים למאות וכו' מי שידוע זאת הוא יכול להחיות מתים וכו' וממשיך האלפים לתוך המאות כנ"ל על ידי זה נעשה ממות מאות וכו' ע"ש (והיה צדק אזור מתניו – מתניו בגמטריא נתנו – נתן שלו, של רבינו). וזה הכח של רבי נתן שהעביר את תורה רבינו לעם ישראל.

 

רבי אמי ורבי אסי ['דייני דארץ ישראל רבי אמי ורבי אסי' [סנהדרין יז, ב]; 'כהני חשיבי דארעא ישראל' [מגילה כב, א]. כשהוסמכו רבי אמי ורבי אסי, שוררו חבריהם בפניהם שיר שמשמעותו – כאלה ראויים לסמיכה [כתובות יז, א].]

בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

 

ארץ ישראל. ענין דרך לארץ ישראל, עיין מש"כ בערך עבודת השם – פעולות הנ נח וכו'.

 

ברסלב

ע"ע מסורה בברסלב. ועיין ערך יהדות – יהדות זה ברסלב.

 

ברסלב בגמטריא נחמן בן פיגא (מהחברים), ובזה א"ש למה קוראים את רבינו על שם אמו, עיין מש"כ בערך פייגא.

 

מוהר"ן אמר שלעתיד כולם יהיו חסידי ברסלב, כי ברסלב אותיות לב בסר, וכתוב והסרתי לב האבן מקרבכם ונתתי לכם לב בשר, ואיתא במדרש אל תקרי בשר אלא בסר, שכל אחד בוסר בשל חבירו, ע"ש. וזה רמז שצריכים לעבוד בשביל הזולת.

 

ברסלב, כמו ברית לב. וזה רמז למה ששמעתי מא"א על מה שכתוב בספרים שהמ"ט ימי ספירה בגימטריא לב טו"ב, ואח"כ יוכלים לקבל התורה בשבועות. והוסיף א"א מדיליה, שזה מה שאיתא שבן י"ח לחופה, כי טוב הוא י"ז ואח"כ מקבלים התורה בשבועות בי"ח. ועפ"ד יש להוסיף, שברית מכונה בקבלה, ח"י, וזה ברסלב כנ"ל, ברית לב, שהוא לב בשר, שער נ', כמו שהארכנו בכמה מקומות.

 

ברסלב, בר-סלב, בר הוא לשון להוציא, סלב, זה הנוצרים, שעיקר התיקון והדחיה לטעותם של הנוצרים רק על ידי ברסלב, נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן אם נדרוש בר מלשון בן, כן יפתר, שכיון שטעו כל כך בסיבוך של הנוצרות, השי"ת המציא לנו התיקון – ברסלב – נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ברסלב, ר"ס, ששים רבוא, בל"ב, היינו שהוא לב העם. ועוד יש לומר שהוא רמז למה שאמר מוהר"ן תנו לבכם לי ואני אוליך אתכם וכו', וזה סר להעביר מוהר"ן בלב. ועוד י"ל שס"ר (שהוא עשרה פעמים הוי"ה) הוא בחי' הנא' במשה רבינו כי ס"ר לראות, בחי' העינים, והלב הוא הלב, שבברסלב מקיימים הציווי ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.

 

ברסלב. רבינו נולד בשנת תקל"ב, בגמטריא נתן לב. והוא נתן לנו ברס-לב.

 

ברסלב. ב*רס=תק"כ ועוד ל"ב, הרי תקנ"ב, השנה שנולדה מרים בתו. אי נמי שנת התקמ"ז, השנה שנולדה אדל בתו. ובאלו השנים רבינו התחיל להתגלות בעולם.

 

גבריאל: גבריאל גבריאל. בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

גמליאל. בגמטריא נ נח, עם עוד ו'. ואלו הו' נשמות צדיקים שהיו מעוברים ברבן גמליאל כמובא (ליקוטי שושנים שבסוף ספר קרנים, אות ז. וצע"ק כי בספר שער הגלגולים, הקדמה לח, ר' חיים ויטל הביא מהאריז"ל שרק עד שלשה מתעברים, ואולי שם זה בבחי' נר"ן, אבל באותה דרגה אפשר), שלכן רבן גמליאל לעולם רחץ באמרו אסטינס אני, אסטינס, ראשי תיבות: אברהם סחורא טביומי נחום יהודה סימון. והנה הגמטריא של אלו הו' שמות, תשע מאות – ץ'. וזה רחץ, ר"ח בגמטריא אור ע"ה, להאיר להץ'.

 

געצל – ר' געצל זצ"ל.

מכתב יד של ר' געצל תלמיד ר' אברהם בן ר"נ (שוב שמעתי שיש פקפוק על אמיתת הדבר שזה כת"י, וצריך בירור).

 

שבועות תרל"ב החבריא הקדושה באומן ישבו אחרי המקווה דשער נון לדבר דברי כיבושין דלעתיד לבא, ואמרו: נאמר "וכהניה אלביש ישע וחסידיה רנן ירננו, שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי". פירוש, לעתיד לבא "וכהניה" – הכהנים דהיינו האנשים של ה"בעל תפילה" דהיינו רבינו ז"ל – שהם הכהנים, “וחסידיה רנן ירננו" השם יתברך יעשה חסד ויגלה שיר שיתער לעתיד לבא לפני הזמן. “שם" אל תיקרי שם (עם קמץ) אלא שם (עם צירי), דהיינו שם הצדיק משותף בשם ה'. אצמיח גימטרייא שמו של הצדיק (נחמן עם הכולל), ו"קרן" = גימטרייא שמו ז"ל כ: י, י-ה, וכו' עם אותיות והכולל של קרן (נ נח נחמ נחמן = 354).

 

עוד כז"ל.

יום ששי חצות היום כ' תמוז תרל"ב. ר' אברהם נ"י קם מהמקווה ואחרי התלבשו בבגדי שבת היה בהתלהבות נוראה ועצומה ובדביקות עצומה ואמר: “לערך יובל שנים יקום נער יפה תואר וטוב רואי אשר יחדש את העניין של רבינו בדבר חדש אשר עוד לא היה דבר פלא כזה, שזה יעשה מהפך גדול מאד לעניין הגאולה וטובה גדולה לכל העולם כולו!” אמן ב"ב.

 

דוד המלך ע"ה. עמש"כ בשמואל ב:כא:יט.

 

דן בן יעקב בגמטריא נחמן מאומן עם התיבות. דן – דלת נון, 'דל"ת נו' עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, והן' סופית בא רק להקטין כידוע מבעלי הדקדוק.

 

דתן ואבירם: סבא ישראל מתקן דתן ואבירם. אבירם: ר"ת רבי ישראל בער אודסר מאומן. דתן: בגמטריא חותם - ע' תורה כב, דע שיש חותם וכו' כי יש מוכיחי הדור וכו' מרבים שלום בעולם וכו' כי הולכים לפשר ולעשות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים וכו' וכשהרע של הדור גובר על החותם הנ"ל ומקלקל אותו ח"ו אזי נתקלקל שלום העולם וכו' כי מ'חותם' נעשה 'נדת' כי הם במספר השוה כמובא ע"ש.

 

חיפה. יש דיבור מסבא ישראל שחיפה זה היפוך מהאמת, ואנו מקווים שהיום כבר נתתקן, והרי כבר ג' שנים התחילו להפיץ שם הננחים. חיפה, עם האותיות והכולל, בגמטריא נ נח.

 

 

חנניה

השם חנניה, מהאמצע, משמאל לימין, נ נח (גם יוחנן, יש בו נ נח משמאל לימין), שהוא כנגד האותיות י"ה בשם הויה. וי"ל עוד שחנניה, זה ננח י"ה, דהיינו הט"ו אותיות של כל המשפט נ נח נחמ נחמן מאומן (ואם כותבים חנניא, י"ל י"א כנגד עשרה מיני נגינה של נ נח נחמ נחמן, וא' כנגד מאומן). ונראה עוד על פי המבואר בפרק מה הענין להגיד רק נ נח (בפרקים על נ נח נחמ נחמן מאומן, שמאחרי הפרקים על הפתק הקדוש), שיש בחי' שמספיק להגיד רק נ נח, ושם ביארנו על פי מאמר חז"ל שאין הכסא שלם ואין השם שלם עד שימחה עמלק, כי עד אז כתוב, כי יד על כס (חסר א) י"ה (חצי השם הוי"ה), והרי נ נח בגמטריא כסא הוי"ה עם הכולל, בחי' כסא שלם והוי"ה שלם, הרי שהשם חנניה מסמן על שלמות השם י"ה על ידי נ נח.

 

והנה עיין במס' עירובין שיש נידון בכמה מקומות אם המשנה או ההלכה כחנניא (למשל דף ו:, יא:, ל:, ובעוד מקומות ובאיזה מקומות כתוב חנניא).

 

ואולי י"ל כי עירובין, אותיות עיון רב"י, דאיתי בלקו"מ שרב"י ראשי תיבות ראש בני ישראל, א"נ רשעים בחושך ידמו, והבדל הוא בין ברוך מרדכי לארור המן. ומובא בספרים שהמן תמיד מתחפש ונראה כמרדכי, וכמו שמצינו שעשו הטעה את יצחק אבינו ע"ה. ועל כן צריכים עיו"ן להבחין ביניהם (ועל כן יש הספק לאיזה צד לקבוע את העירוב). וזה ענין המשניות שם שעד כאן גבול שבת. והגימ' של נ נח נחמ, עם הו' אותיות הוא רב"י. ועל כן איתא במס' מגילה דף כא, שעל מקרא מגילה מברכין מנ"ח, אותיות נחמ. ובענין "נחמ" עיין מש"כ בסוף פרשת נח עה"פ וימת תרח בחרן (בראשית יא:לב), ובמסכת שבת (קג.).

 

 

חשון, החודש שמארח הילולא של ר' ישראל קרדונר (ט') שהדריך את סבא ישראל בעל הפתק בדרך רבינו, והילולא של סבא ישראל בח"י בו. וגם כל הענין של רבינו זה לעסוק הרבה בהתבודדות שהוא ענין לעשות חשבון הנפש, וידוע שסוכות הוא ראשון לחשבון עונות, אז עכשיו ממש מתחיל ענין חש'ב'ון והתבודדות. ולכן זה ממש החודש של רבינו ח'כם ש'מחה-ס נ'חמן, ח-ו כמנין אותיות נ נח נחמ נחמן מאמן. [וכן ר' שלמה קרלבך היה תמיד מספר שמרחשון מלשון שפתותיו מרחשין, שהשפתים עוד מרחשין ודובבות מכל ריבוי התפילות של הסליחות וימים נוראים, והרי מעיקר הענינים של רבינו זה לדבר הרבה דברי קדושה בתפלה ותורה].

חש - ון, חש זה לשון למהר, כמו שכתוב מהרה חושה אל תאחר. ון, זה ששה נונים, רמז ל - נ נח נחמ נחמן מאומן שיש בו ששה נונים!

 

י': י' המילוי והמילוי של המילוי: י, יוד, יוד וו דלת, 496, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם התיבות.

 

יב"ק – הוי"ה אלקים. ז' פעמים יב"ק ע"ה בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

יהודה – רבי יהודה החסיד. עמש"כ בערך ירושלים.

 

יהודי: מלא- יוד הא וו דלת יוד, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

'אני יהודי פשוט' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (שמעתי).

 

 

יהושע בן נון: יהושע נן בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. גם נחמן עם הד' אותיות בגימטריא בן נן.

 

יוסף. עמש"כ בערך א' – אבג"ד.

 

יעקב אבינו: ע' מש"כ בישעיה נב:ג.

 

ירושלים. בכל התורה כתוב חסר י': ירושלם, וידוע של"ם הם הש"ע אורות של הפנים, שהם אל"ף למ"ד בכל פן. ולכן יש לפרש שגם יר"ו הם לשני הפנים, ואכן יר"ו בגמטריא נ נח – נ נח.

ירושלים בגמטריא שיר אלקים. רבי יהודה החסיד שנולד בשנת 1150 – דתתק"י, בגמטריא י' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן, גילה ברוח הקודש שנות שחרור ירושלים.

 

ישי: בגמטריא רבי נ נח.

 

ישראל דוב אודסר

אודסר, לשון עוד-עשר, שעל ידו נתגלה תיקון הכללי של עשר אותיות, נ נח נחמ נחמן, שוב ראיתי שכבר הקדמוני בזה בס' זה ינחמנו (סי' 10).

 

ח"י חשון - הילולה

הילולא של סבא ישראל בח"י חשון מכוון ממש להילולא של רבינו הקדוש בח"י תשרי, כי ח"י תשרי הוא יום ד' של סוכות, וידוע (חיי מוהר"ן קיד) שרבינו כאשר ישב בזלאטיפאליע וקם עליו הקטרוג של השפיילא זיידא, רבינו עסק אז בתיקון חטא ירבעם בן נבט (וזה ענין זל זלאטיפאליע, שהכסף – זלאטי – חשוב כאבנים – פאליע, שזה היה בימי שלמה אחר שהוא כבר התחיל לחטוא, וירבעם הוכיחו, וראוי היה להחזיר את העטרה ליושנה, אלא שהוא חטא יותר). והנה ירבעם בן נבט עשה חג סוכות בחשון (מלכים א:יב:ל) להספיק לעמו שלא ירצו לצאת לירושלים, נמצא שסבא ישראל נפטר ביום ד' של חג הסוכות של ירבעם. וכנראה היה בפטירתו גם כן תיקון של השפיילא זיידא וירבעם בן נבט, וכבר יש אזנים להבין ענין הטעות שכמה טועים אחרי סבא ולא הולכים לאומן, ודוק (עוד רמזים בתאריך הילולא של סבא ישראל עמש"כ על אדיר במרום עמ' י-טו שח"י חשון הוא התחלת המ' יום של המבול, ועה"פ שלח נא ביד תשלח - שמות ד:יט).

 

רבי ישראל קרדונר. קורדנאה זה מהררי אררט – חולין נד.

רבי ישראל קרדונר, ראשי תיבות קי"ר, ועיין שיחות הר"ן אות לט, ראוי שירגיש צרת יחיד וכל שכן צרת רבים חס ושלום בלב... ואם אינו מרגיש צריך להכות הראש בקיר, בקירות לבבבו ע"ש.

 

מאיר – רבי מאיר בן אליקים, בשנת הת"א – 1641, נתכהן לרב העיר פילא בגרמניה (כ50 מיל צפון מעיר פוזן). הת"א בגמטריא 11 פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן. מאיר בן אליקים, מינוס הג' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והוא פלא.

 

מט"ט

2. ספר החשק: ע' שמות של מט"ט: כ:פצפצי"ה בגי' שנ"ה. להודיעך כי הוא היה בשר ודם. והיה בן ירד (ה"ע וזה חנוך, אותיות נח כ"ו, כמו נח מ"ן שמ"ן הוא (ע"ה) בגימטריא הוי"ה אדנ"י). ושני חיי חנוך שס"ה שנים. כי שנות החמה הם שס"ה ימים (ה"ע ע' מש"כ בענין מנחם ונחמן). ושס"ה חלונות הם ברקיע. ובכל יום יוצא החמה בחלון אחר. והוא מושל עליהם. ובגי' ש"ם י"ה. לפי שהוא נקרא על שם הקב"ה. ובגי' הקר"ן (ה"ע וזה ענין של 'הקרן של ר' ישראל', וצמיחת קרן, ועכשיו ב"ה יש בחי' עריכת נר לבן ישי משיחך). לפי שכשישראל תוקעין בקרן בשופר, מיד הוא מוציא זכיותיהן של אברהם ויצחק. ואז הקב"ה מתמלא עליהם רחמים וגוער בשטן המקטרג עליהם, עכ"ל.

 

מירון. רשב"י שאל את רבינו מי רן? ורבינו השיב, "אני ר"ן", ר"ן ר"ת רבי נחמן, אני רן, גמטריא איש – אלף יוד שין – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

ושמעתי מהמנוח מתתיהו ספרין ז"ל שהוא ביקר את סבא ישראל, וסבא ישראל אמר לו, אל תקרי לקוטי מוהר"ן, אלא לקוטי מירון (-כמו שהחסידים לא מבטעים את השורוק אלא כמו חיריק). וא"ש כי שמעון בגמטריא ליקוטי מוהר"ן.

 

 

מנסעפצק עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ועמש"כ באות א' אבג"ד.

 

מתיא בן חרש בגמטריא כח נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

נחמן, נון חית מם נון, בגימטריא תשי, ויש בזה הרבה לדבר, כמו שכתוב צור ילדך תשי, וכתיב בראשית, בראש שית. ועוד תש הוא 'ן', אז תשי זה ין, ועם העשר אותיות של נ נח נחמ נחמן, הרי יין, וזה מה שרבינו המשיל תורתו ליין הונגרי.

 

שמעתי מליטאי אחד: נ, זה רמז להצדיק נון, אבי יהושע. נח, זה נח איש צדיק תמים, נחמ, נחום איש גמזו, ועוד כמה צדיקים בשם נחם (ובדברי הימים א:ד:יט יש נחם אבי קעילה הגרמי). נחמן, זה רבנו הקדוש.

 

. 7 * 7 = 49 * 9 בחי' התשע ספירות מכתר עד יסוד – בחי' הזכר = 441 = אמת. כי אמת הוא בחי' הזכר, שהוא מדת יעקב אבינו כמש"כ תתן אמת ליעקב, והוא בחי' מש"כ זרע אמת, שנוטים באדמה – המלכות. והנה צדק כד אתחברת באמת נעשה אמונה, ויש אמונה עילאה של אימא, שהיא נ' נוסף לאמת = 491 = נ נח נחמ נחמן מאומן. (ובזה מובן היטב איך נ נח הוא ממש תיקון הברית, וכמש"כ הגר"א שסוד תיקון הברית היא כסות"ה לבדה...).

וזה בחי' 7 * 7 * 10 – כל הספירות כולל המלכות, והכולל = 491 = נ נח נחמ נחמן מאומן.

ועוד, הנה נ' שערי בינה, כל אחד כולל י', הרי 500, והנה עד 490 שייך לשער מ"ט, והרי 491 הוא השער הראשון של הנ' שערי בינה. וכן תהלים עם האותיות, בגמטריא 490, כי תהלים כולל המ"ט שערים, כמבואר בלקוטי מוהר"ן (תנינא צג). ולכן תיקון הכללי, שהוא העשרה מיני נגינה של התהלים, מסגול לעורר את השיר פשוט כפול שלוש מרובע, דהיינו נ נח נחמ נחמן מאומן, 491, הכניסה לשער נ' (וכעין מה שהבעטלר ההויקר הוא מעבר בין מיעוט המחזיק את המרובה לבחי' למעלה מן המקום).

 

נחמן מאומן. בגמטריא רפ"ה, ובלקוטי מוהר"ן קמא יש רפ"ו תורות. ועוד הרבה רמזים בכל הספר ת"ל.

והנה עוד מצאתי בסוד מספר זו בלקוטי שושנים בסוף ספר קרנים (אות ד') שהוא כמנין א פעמים א, ב פעמים ב, ג פעמים ג, ד פעמים ד, ה פעמים ה, ו פעמים ו, ז פעמים ז, ח פעמים ח, ט פעמים ט, וביאר שם שאד"ם בגמטריא אבגדהוזחט, שהוא ג' פעמים י"ה, וחוה בחטאה הוסיפה פ' על כל י"ה, הרי עוד מ"ר (שהוא הגמטריא של הראשי תיבות של נ נח נחמ נחמן מאומן, בחי' ראשית גוים עמל"ק) לאד"ם, בגמטריא רפ"ה, ע"ש. ולכן יש לראות שרבינו הקדוש מתקן את הקלקול הזה של מרמ"ה, עם שמו נחמן מאומן.

 

נפתלי. שיח שרפי קודש ח"ב א:קלז רבנו אמר פעם לרבי נפתלי אע"פ ששמך "נפתלי" שהוא אותיות תפילין, אעפ"כ ענינך הוא ציצית ע"ש. והנה תפילין בגמטריא פתק, וציצית הוא בחי' השיר פשוט כפול משולש מרובע כמו שמוהרנ"ת מאריך טובא בלקוטי הלכות.

 

נתן – רבי נתן. עמש"כ בערך אלף.

 

ס"ג מ"ה - שמות השם (על שם הגמטריא של מילוי האותיות של שם הוי"ה) ס"ג מ"ה (דייקא אלו שנסתלקים בשינה) בגמטריא נ נח.

 

 

ע"ב - שם ע"ב (ויסע – ויבא – ויט)

(עוד עיין מש"כ בפרשת והיה אם שמוע של שחרית. ועיין אל"ד. ועמש"כ על לקוטי מוהר"ן תנינא ה').

ב"ה בשבת קודש (פרשת שמות ע”ג) סיפרתי את זה שידוע שסבא גילה לאחד שהסוד של הפתק הוא שקיבל מכתב כזה בלי בול! ויש הרבה פירושים למילה בול.... ותדעו ש"בול" מרמז על השם ע"ב - שם המפורש של השי"ת, כי בול, זה ב' פעמים ו"ל, הרי ע"ב (וכן שם ע"ב הוא ע"ב שמות כל אחד בת ג' אותיות, ושנים מהם הם:  לו"ו וו"ל, וזה מרומז בו"ל). אז סבא גילה שהפתק הוא עוד יותר גבוה אפילו מהשם ע"ב!!!! אז נכון זה בלי בול, אבל עם הרבה לא"ו (שם הי"א וי"ז)....... אז מי שהוא אמר לי שאולי הוא קבל את זה על ידי יונה, כמו שהיה שולחים מכתבים פעם. וראיתי שזה חכמה גדולה, כי יונ"ה זה גמטריא ע"א, אז יכול להיות שזה היה כוונת סבא, שהוא קבל את הפתק בלי בול - של הע"ב שמות, אז נשאר ע"א שמות - יונ"ה! וכן המלאך פצפצי"ה בחי' ציפור, בחי' ובעל כנפים יגיד וכו'. אז עשיתי שאלת ספר, פתחתי לקוטי מוהר"ן לתורות רמה-רנא. ושם בתורה ר"נ רבינו מזכיר את הניסים שעשה אלישע, והנה רבינו מדבר על אלישע הנביא, אכן יש בגמרא אלישע בעל כנפים שהיה לו נס שהתפילין שלו נהפכו להיות כנפי יונה... אז נראה שיש בזה איזה נקודת אמת, ועדיין צ"ת והש"י יאיר עינינו בתורתו הקדושה!

ויש להעיר עוד, שע"א שמות, זה רי"ג אותיות, בגמטריא רבי ע"ה.

עוד יש לציין מש"כ בפנים בענין אני נ נח, “בחזוק עבודה תבינהו" אותיות "עבודה תב" עם הכוללים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ונשאר אותיות יונ"ה!

 

שמות ח-י: כה"ת הז"י אל"ד עם הט' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

וכן הסופי תיבות של השמות אכ"א כה"ת הז"י אל"ד לא"ו  הה"ע בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

הח"ש – השם 51, עם עמ"מ – השם 52, ביחד הם אותיות: עם שמחה.

ננא – השם 53, א' מתחלף עם ח' באותיות אחע"ה של הגרון, הרי ננח! (ועיין במקום אחר, על הכתב יד מהזוהר שנתגלה לא מזמן, שהזכיר שיש שם קדוש, ננח).

פו"י השם 56 של הע"ב שמות. פ*ו בגמטריא ת"פ, ועם הי' והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

בשם ע"ב של ישר ישר ישר שמכוונים בפרשת ויאמר: נו"ת מל"ה פא"י נק"ם יר"ל (כנגד המילים: קדשים לאלקיכם אני ה' אלקיכם) נותמ – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם התיבות. פאינקםי"ר – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

בשם ע"ב ישר חוזר ישר: 'חה"ו נת"ה הא"א י' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

 

עקיבא – רבי עקיבה

 

האריזל גילה שלהוציא ולהעלות הניצוצי קדושה מהקליפה של עולם העשיה יכולים רק בכח ראש הרוגי מלכות - רבי עקיבא.

נמצא שרבי עקיבא הוא הגשר מתכלית מטה עד גובהי מרומים.

עקיבא ראשי תיבות: קליפה, עשיה, יצירה, בריאה, אצילות, עתיק.

 

כתב הגאון המקובל מהר"ש מאוסטרופולי: מובא בספר גליא רזיא תקס"ד פעמים מוזכר רבי עקיבא בכל הש"ס (ובשנת התקס”ד רבינו היה כבן ל”ב שנה). והלכה כמותו שע"ה פעמים, וזהו ש"השעה " עומדת לו, וברמז "מסוף עולם ועד סופו" גימט' תקס"ד, ורבי עקיבא נקרא אוצר בלום {תוס' גיטין סו}וברמז אוצר בלום גימט' שעה שהלכה כמותו שעה פעמים!

 

נחמן בן שמחה עם האותיות והכולל בגמטריא תקס"ד. וכבר הארכנו בזה במ"א (בסוד פעמים פ"ר - מנצפ"ך). ואולי יש בזה ממה שרבינו אמר שאפילו רבי שמעון בר יוחאי צריך לשתות מהנחל נובע מקור חכמה, כי הרי רבי עקיבא היה רבו של רשב"י. ויש עוד רמזים פה ואכמ"ל.

 

עקיבא - ע פעמים ק = 7000 שנות העולם, יב"א - ר"ת אין יאוש בעולם, וכמה העולם ע"ק - 7000 כנ"ל. ויכולים לראות כל העולם בפתק הקדוש! ועוד ע"ק – זה עתיקא קדישא, בחי' סבא (כי ז"א זה הבן, ואבא ואימא ההורים, ואריך אנפין הוא עתיקא קדישא הוא הסבא) יב"א ר"ת ישראל בער אודסר!

 

עוד יש להעיר, שסבא ישראל עשה תקיעת כף עם ר' ישראל קרדונר על יד ציון ר' עקיבא והרמח"ל שלא ילכו יום ולילה בלי להתראות זה עם זה (לא ברור לי, אבל קצת משמע שהתחייבו שיהיה פעם ביום ופעם בלילה. ומזה ההתקשרות צמחה גאולה לעם ישראל, כי על ידי שר' ישראל האיר לסבא בכל כוחו אור של רבינו, כן זכה סבא להמשיך ולהתחזק ברבינו עד שזכה לקבל את הפתק הקדוש ולהמשיך לעלות ולעלות, עד שרואים היום שרוב ההפצה בזכות סבא ישראל. והרי השם עקיבא בעצמו מעיד על ההתקשרות הזה, ע' – זה עין, ענין להתראות, ק"י, ראשי תיבות ישראל קרדונר, יב"א ראשי תיבות ישראל בער אודסר.

 

עוד קשר בין רבינו ורבי עקיבא, בתהלים פו שאומרים בסוף שחרית: והצלת נפשי משאול תחתיה אלקים זדים קמו עלי ועדת עריצים בקשו נפשי. הר"ת של נפשי משאול תחתיה אלקים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, והר"ת של זדים קמו עלי ועדת גמטריא עקיבא.

 

וגם ראוי לציין שפה הבאתי שר' עקיבא הוא אוצר בלום, ורבינו גילה על עצמו שהוא אוצר של יראת שמים!

 

והאריז"ל פקד את מהרח"ו לאמר עשר פעמים עקיבא לפני כל תפילה, כמו שהבאתי למעלה (620:4) וי"ל שבזה היה מעורר את העשר מיני נגינה.

 

אמר רבי עקיבה. הראשי וסופי תיבות עם הו' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

הראשי תיבות של רבי עקיבא, ר"ע, וכן הראשי תיבות של רבי עקיבא אומר, רע"א, עיין באריכות בספר אדיר במרום בענין ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור (עמ' שיט במכון רמח"ל – והוא זה הר"ע שהוא תיקון הנוגה, וע"ש עמ' שכאב ענין א' יותר מהר"ע). כי יש שני בחי' רע, אחד מנצפ"ך חסר הי' של אור י', והוא ממש רע, ותיקון הר"ע הזה על ידי הר"ע שהוא י' (בחי' חכמה) פעמים כ"ז אותיות. ושורש כל הנוגה הזה הוא א' למעלה, וכל הר"ע הזה מתחיל עם הדיבור (מנצפ"ך וכל האותיות), הרי רבי עקיבא אומר, רע"א (בגמטריא אור נוגה) דייקא, פתח דבריו מאירים מהא' למעלה. וכנראה רבי עקיבא היה  מתקן את הנוגה, ולכן סרקו את עורו, כמבואר שם, עו"ר, זה בא לתקן הנוגה. ולכן אצל רבי מאיר תלמידו כבר היה כתוב כתנות אור.

והנה פעמיים עו"ר בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

 

פייגא

בספר שיח שרפי קודש (א:תיד) מביא מספר חכמה ובינה ז"ל רבנו ז"ל הזהיר לכל אשר יבקש בזכותו שיזכירנו על שם אמו, "רבנו נחמן בן פייגא," ולא כשאר נפטרים אשר יזכרו על שם אביהם, ע"כ. ואולי י"ל על פי המבואר בספר הגלגולים (הקדמה י) ז"ל דע, כי האב הוא נותן חלק מנשמתו אל בניו, ואותה החלק נעשה לבוש אל נשמת הבן, ומסייעו ומדריכו בדרך הטובה, ולסבה זו חייב הבן בכבוד אביו. ואמנם אם אין חלוק בין נשמת האב לנשמת הבן, רק פחות מת"ק מדרגות, הנה אז נשאר חלק נשמת האב עם נשמת הבן אפילו לימות המשיח. אבל בתחית המתים או לעולם הבא, כל דבר חוזר לשרשו, ונפרדים לגמרי. האמנם אם יש הפרש ביניהם שעור ת"ק מדרגות, או יותר מת"ק, אז מתבטלת הגרועה בגדולה, ומתחברים חבור גמור לעולם, ועד לא יפרדו, ושניהם הם בשרש אחד, ע"כ: ומשמע שלא משנה מי אלים, האב או הבן, אם יש הפרש יותר מת"ק מדרגות הרי מתחברים חבור גמור, והגרוע מתבטלת בגדולה. ולפי זה י"ל כיון שרבינו עלה על כל הצדיקים הרבה, ובודאי עלה יותר מת"ק מדרגות על אביו, הרי אביו נתבטל בו, ולכן הזהיר להזכירו על שם אמו.

ואולי יש לומר עוד, שעל ידי הזכרת שם אמו מזכירים זכות הבעל שם טוב, שהיא היתה בת בתו.

ועוד, פייגא עם האותיות בגמטריא נ נח ע"ה. ועוד נחמן בן פיגא בגמטריא ברסלב, ורבינו אמר שמאותו היום נטענו שם ברסלביר וכו' (חיי מוהר"ן קטו).

 

 

צבאו"ת. נמצא בתוך השם הזה "בו" בו בתוכו, כי אות הוא בצבא שלו. ושאר האותיות צא"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, בחי' ברית עילאה (ע' לקוטי מוהר"ן תורה לא). והנה קי"ל בריש פ"ב דקדושין מצוה בו יותר מבשלוחו (דף מא. וע"ש מש"כ). צא"ת בגמטריא מצוה שלוחו, ב"ו, שמצוה בו יותר.

והשם צבאו"ת בבחי' מדות נצח והוד כידוע. ובא"ת ב"ש הוא השתפ"א שהוא השם השייך להיכל נוגה של מדת נצח (בגמטריא נחמן וכו' כידוע, וע"ע מש"כ בתפילת ישתבח, ש"נצח" מכוונים בבחינת תיקון ז' של הדיקנא, שהוא מדת ואמת, והרי השתפ"א לשון שפ"ת אמת תיכון לעד, ועמש"כ בסוד פסוק זה במ"א). השתפ"א בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

צמרכ"ד. שם קדוש נמצא בכוונות לברכת כהנים, בגמטריא נ נח נחמ נחמן (שמחה ע"ה), עמש"כ בערך אצבעות, מה שחותמים נ נח בידים, אות א. השם הזה הוא שורש של ד' כנפים של הפנה שניה של המרכבה (גנזי רמח"ל עמ' שיח) ועמש"כ באריכות על ספר פנות המרכבה של הרמח"ל.

 

רבונו של עולם

בשיחות הר"ן אות ה' כתוב שהעיקר הוא יראת העונש, וכבר הארכנו ב"ה בענין יראת העונש נגד יראת הרוממות, ועדיין יש לעיין למה יראת הענש ולא מדת האהבה, והיום דייקא רואים כמעט שבכלל אין לנו מושג של יראה, כי ב"ה אין היום כל כך מורא של מלכות וכדומה, ואיש הישר בעיניו עושה חפשי, והיה נראה מזה, וכן כמה כבר באו למסקנה - שתוך האוירא כזו העיקר הוא מדת האהבת השם יתברך, שבעיקר זה מה שימשך את האדם לעבודתו יתברך, ולאט לאט בעזה"י הוא ירכיש את היראה. וי"ל שכיון שרבינו קבע שהעיקר הוא היראה, אז כן הוא באמת, וצריכים לשלוח את כל החכמות והדעות שלנו, אפילו מה שאנו רואים בחוש כנ"ל, ולקבל שבאמת זה מה שקובע היראת העונש, אפילו אם מהחוץ נראה כל כך יפה מדת האהבה בפעולה, צריכים להבין שזה הכל חיצוני, ומה שבאמת קובע הוא שיש בפנים עוד יותר גרין וטיפה של יראה וזה מה שבאמת פועל. ועיין גם בלקוטי מוהר"ן תורה ה', שהעיקר הוא היראה, ושע"י בא האהבה, כי דרכו של איש וכו' ע"ש.

 

ונראה לעניות דעתי, שכמה דיבורים של רבינו וכן הוא בכל התפילות של רבי נתן, שקוראים להשם יתברך "רבונו של עולם" הרי זה בנוי על יסוד דברי רבינו כאן שהעיקר הוא היראה. ולכן כל פעם קוראים להשם יתברך בשמו הזה שהוא רבונו של עולם שצריכים ליראה מלפניו. ואע"פ שבעולם החסידי כבר מאד התחילו לקרוא להשם יתברך בשם "הילגע רחמים (רחום קדוש)” - כדי שכל פעם יעוררו את רחמי השם יתברך ולא מדת הדין, עם כל זה בברסלב לא נטו אחריהם, והחזיקו בעיקר ב"ריבונו של עולם".

 

אכן יתכן מאד, שכל זה לפי הדרך של התורה שרבינו הנחיל לנו ומסר לנו דרך רבי נתן, אבל לא כן היה דרכו עם המשכילים שהיה משחק איתם, הרי לכאורה כאן על כרחך זה היה הכל בבחי' ימין מקרב, בחי' חסדים גדולים ורחמים. ולפי מה שכתבנו שבקבלת הפתק הקדוש סבא ישראל קיבל מרבינו את הדרך הזה איך שרבינו היה מנהל ומתנהג עם המשכילים, שהיום בעוה"ר ומחמת עונות הדור ומה שהולך בכל העולם כולנו כמעט נתפס בבחינה זו השם ירחם, אז יתכן שהעיקר בדרך זו הוא מדת האהבה (-וכן אם כן יראת הרוממות יותר מתאים, כמובא בספרים הקדושים שיראת הרוממות הוא בבחי' אהבה).

 

ולפי זה, גם עיקר השם, מה שקוראים להשם יתברך בתפלה, יש לבחור שם של מדת רחמים, ובאמת הרבה פעמים בשיחות של סבא הוא קורא להשם יתברך "אבא" וקורא "אבא רחם עלי" – מה שלא מצאתי כזה בכל הלקוטי תפילות שהיה שגור מאד בפי סבא כל חייו. ובודאי מזה אל נניח ידינו חס ושלום מלקרוא ולצעוק את כל הלקוטי תפילות ימים ולילות בלי הרף, אבל כבר יש לנו גם כן דרך בהתבודדות שלנו ובשיחות שלנו לקרוא להשם יתברך בשמות של רחמים.

 

כן נראה לעניות דעתי, והשם יתברך יכפר בעדי אם שגיתי, וכל ערום יעשה בדעת, בביטול דעתו לרבינו הקדוש שכל התפילות הוא מעלה ובונה מהם את בית המקדש אתר השכינה הקדושה.

 

 

רחל

רחל מבכה על בניה מאנה להנחם, אבל בודאי בשם שלה מרומז התיקון שלה, שעל ידי התיקון שלה תנחמה.

רחל - ריש חית למד.

ריש - אותיות שיר.

חית למד - בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

הרי שעל ידי השיר נ נח נחמ נחמן מאומן נתתקן רחל!

 

 

רמח"ל – רבינו משה חיים לוצאטו זצללה"ה זיעוכי"א.

עיין במפתחות של הספרי קודש, ספרי הרמח"ל ומש"כ שם. וע"ע מש"כ ריש מסכת מכות.

 

תיקון הכללי – לפי הרמח"ל

הביטוי 'תיקון הכללי' נמצא הרבה פעמים בכמה ספרים של הרמח"ל.

בריש ספר קיצור הכוונות ז"ל יוצר האדם ומנהיג העולם, הוא ברא כל הבריות ובראשם האדם, ומסר בידו התיקון הכללי של העולם, והבריות גם כן, כמו שכתוב 'וירדו בדגת הים' כידוע. וזה בכח העבודה שמסר בידו, שבה יוכנו המשרתים לקבל השפע מאת המלך. וזה סוד הקרבן, שסודו לשון קריבות, והיינו לקרב כל הענפים אל שרשם, להיות מושגחים מהם. וזה היה נעשה בבהמה וכו' וכו' אבל עתה התפלה היא במקום הקרבן, כמו שכתוב 'ונשלמה פרים שפתינו', ששניהם הולכים לתכלית אחת כפי הזמן. פירוש – כי לא הסדרים והדרכים שהיו משתמשים מהם בזמן הבית לצורך העבודה הם מה שיוכלו להועיל עכשיו בתפלה, כי ההנהגה נתחלפה, וכמה דברים נתקלקלו, כמה חוזק לקחה הס"א בעה"ר, ועל כן צריך להשתמש מדברים אחרים, ההולכים בסדר אחר ממה שהיה בזמן בית המקדש, אלא שכל אחד לפי סדר ההנהגה הזמנית, הולך אל תכלית אחת. ואנשי כנסת הגדולה בחכמתם סידרו התפלה בסדר אמיתי ונכון, שידעו שזה יוכל להועיל לפעולה הזאת, כמו שאבאר בס"ד, עכ"ל.

 

והנה בספר דעת תבונות הרמח"ל מרבה להשתמש בביטוי זה "תיקון כללי\הכללי", וכבר רשמתי כולם ונמחקו, ריש מד, סוף אות מח, סוף אות נב, נג, תחילת נד, סוף קכד, קע ד"ה ובמדרשו וד"ה כללו, קעא. וכן בכללים הראשונים השייכים לדעת תבונות, ע' אות לד שכז"ל ובאחרית הגלות הקב"ה משתמש הרוב מזאת, כי הכוונה אז לתת תיקון כללי לכל העולם, ע"ש. ומבואר היטב שהרמח"ל ידע מהתיקון הכללי שיהיה באחרית הגלות.

ועי' בקיצור כוונות הרמח"ל לשמונה עשרה של ראש השנה שכז"ל וכונת המקיפים וכו' יכולים לכוין אותה גם בכל יום, לפי שאין יש בכונה זו שום דבר פרטי לראש השנה וכו' אלא שבראש השנה צריך לכוין המקיפים לפי שהוא תיקון כללי, והיה חסרון לתיקון אם לא היו מכונים אותה, ע"כ. הרי מבואר שראש השנה, שהוא כולו ענין של רבינו, הוא ענין התיקון כללי.

וכן בפירוש מאמר הזוהר ריש משפטים (הנדפס בספר גנזי רמח"ל) מזכיר (עמ' רעד) “הגלגול הסובב עד סוף התיקון הכללי,” (עמ' רעח:) “ובסוף הכל כשיקובץ תיקון כל ענף לתכלית התיקון הכללי, כבר ישארו כל הנשמות לפי מה שעבדו בבחינת 'בת יחידה'" ועוד שם: "ונתקן החטא הכללי לתיקון כללי."

ובספר אוצרות רמח"ל ריש פרשת נצבים: לפי שהיסוד נקרא "כל", שכולל הכל, ובסוד זה עשה תיקון כללי, עכ"ל.

ובספר קל"ח פתחי חכמה, פתח א:א "שסובבת והולכת עד שישלים הכל בתיקון גמור וכללי."

ובספר אדיר במרום (עמ' תקמד, מכון רמח"ל) כז"ל ואחר כך יתגלגלו גלגולים בסוד עמון ומואב, עד שתצאנה רוח ונעמה, העומדות בסוד המשיח שהוא התיקון האחרון הכללי. כי לא לישראל לבד אלא לכל הבריאה, שכל הרע חוזר לטוב, עכ"ל.

אדיר במרום עמ' תעז (ספינר). המלך הח' הוא המלך הדר, והוא התיקון הכללי לכל קלקולי השבירה וכו'.

 

 

עוד יש לציין שהספר שאולי הכי חשוב של הרמח"ל אדיר במרום, נכתב בשנת נ נח נחמ נחמן מאומן – תצ"א וה' אלף. והראשי תיבות אדיר במרום ה' הם הר"ת של ישראל בר אודסר בעל הפתק. וכן הר"ת בפסוק שם, אדירים משברי ים אדיר במרום י', כבר גילה האריז"ל שהם אמ"י אב"י, וזה בחי' רבינו הקדוש, כמו שסבא ישראל אמר, רבינו זה האבא, רבינו זה האמא!

ובאותה שנה של נ נח נחמ נחמן מאומן, הרמח"ל חיבר תפלה לאמרה על קברי צדיקים בערב ראש השנה (נדפס בספר קיצור הכוונות לרמח"ל), כי מציון  תצ"א תורה! [וכן הראשי תיבות והסופי תיבות של מציון תצא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן].

שוב ראיתי שבכ"ג חשון התצ"א הרמח"ל עזב את העיר פאדובה והלך לגור באמסטרדם, והנה תראה פלאי פלאות, שפאדובה בגמטריא אומן (ע"ה), ואמסטרדם בגמטריא נ נח נחמ נחמן (הרי שלא סתם, בלי הננח הם נפלו לסמים), הרי שהרמח"ל בהגיעו לאמסטרדם היה כבר במציאות של נ נח נחמ נחמן (-אמסטרדם) – מאומן (פאדובה)!

 

 

(וכעין הביטוי שרבינו אמר על עצמו שהוא נהר המטהר מכל הכתמים, עיין שם בכוונות לקבלת שבת, לטבילת המקוה, וז"ל והוא טובל שם ונטהר מכל הפגמים עכ"ל).

 

ועוד יש להעיר שהרמח"ל כתב "מסכת ראש השנה" ארוכה (11 דפים בספר), וגם הכוונות שהוא העריך לראש השנה (34 דפים) הם חלק חשוב (יותר 17%) מהספר (ובחשבון עם המסכת ראש השנה, 22%). הרי שנתן חשיבות גדול לראש השנה, שלא שמענו כמוהו עד שבא רבינו ואמר שכל הענין שלו הוא רק ראש השנה.

 

עוד יש להעיר שבספר קיצור לקוטי מוהר"ן, תורה א', מביא ישר מהמסילת ישרים מה שאיני חושב שעושה כן לשום ספר חוץ מדברי חז"ל.

 

ובענין הרמח"ל, מבואר במכתב (ח' ניסן הת"ץ. אגרות רמח"ל נ' ונמשך בנ"ג, אוצרות רמח"ל יג, טז. וע' בזה בריש ספר אדיר במרום שמפרש שכן עשה רשב"י, ובעמ' טז, והנה זה סוד צהר תעשה לתיבה ע"ש. צהר תעשה, ראשי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וגם ענין של לב בשר עמ' עב שהוא ברסלב, הוא ענין התגלות לב העליון של בינה על הלב שהוא מלכות ע"ש), שהיה מתקן מתחת לקליפות כאדם מזוין העומד בבטן הארי וקורע אותו מבפנים, וכן הם בתיקונים אשר מלגו ירבו אור ותיקון, עד זמן אשר יאמר 'אז יבקע כשחר אורך', כי יהיה ממש בוקע ויוצא. ובאמת יותר כח יצטרך הרבה לתיקון החיצוניות מלתיקון הפנימיות, על כן השיג האר"י זלה"ה יותר ממני הרבה מאד, וגם יותר ממני הרבה פרישות ע"ש (ועיין ברזין גניזין, בריש מערכה א' על הפסוקים לא יסור שבט מיהודה – הנה ישכיל עבדי שכז"ל דמשיח בן דוד בזמנא דאיהו בין קליפין, איהו בהאי קיים עלמא, ובירורא דיליה בדרגא דלבר וכו' אבל משה דבינייהו אתבלע, בירורא דיליה דברגא דלגו וכו' דהא איהו קאים תמן, כגוונא דהאי תולעתא דאיהו גו איבא, דאכיל מיניה מאי דאשתכח לגו, ולא אשאיר מיניה אלא קליפה דיליה וכו' ע"ש. אכן עיין שם במערכה ג' עה"פ ויאהב יעקב, דרוש ט, עמ' פז, שכותב על משיח בן דוד ז"ל אינון ישתארון כפיתין תחותיה, בגין דאיהו אשתכח תמן כאדם המזויין במעי הארי ע"כ). וכתב עוד ז"ל כן ימצא איש אשר יזכה להשגות על ידי סיגופים ופרישות, הוא יהיה לקרוע הס"א ולצאת כנ"ל, ע"כ. והנה 'כשחר' – שאז בוקע האור של כל התיקונים של הרמח"ל, עם האותיות בגמטריא תקל"ב, שזה השנה שנולד רבינו הקדוש, והתחיל לתקן הכל, פנימיות וחיצוניות (ומעניין שהרבי של הרמח"ל, ר' ישעיה באסאן, זה כמו בשן – וכמו במכתב נו מכנים אותו באש"ן, ר"ת נחמן בן שמחה).

והנה הרמח"ל בכמה מקומות (קה"צ, קה"כ, יחוד היראה) מגלה שצריכים להאיר את היוד העליונה שאדם הראשון חישך על ידי החטא, וכיון שידוע שרבינו הוא מבחינת נשמת אדם הראשון שלא חטא (ע' בשיחות שלאחר סיפורי מעשיות, ובעוד מקומות), וידוע שהנשמה פורחת מהאדם קודם שחוטא, לכן נראה מאד שבעצם הרמח"ל מדבר על נשמת רבינו הקדוש!

 

עוד יש לקבוע, שהרמח"ל חיבר תפילות בסגנון התהלים (בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן) שרבינו אהב והשריש בעם ישראל כמבואר בלקוטי מוהר"ן. ועוד חיבר ספר תקט"ו תפילות, ועוד כמה תפילות, נערכות כתפילות שנעשות מתורות, שזה הענין היה במחשך דרכו לא ידעו רבים, ורבינו תפס אותו (לקוטי מוהר"ן תנינא, תורה כה, וע' השתפכות הנפש אות ב', ואות פד), וקבע אותו, ונחשב מהעיקרים של ההנהגות שלו. וע' בשיחות הר"ן (אות קמה) איך שרבינו הראה לרבי נתן את הספר יד הקטנה כדוגמא על זה, לעשות תפילות על התורה, ורבינו לא הראה לרבי נתן את התפילות של הרמח"ל, והוא הדבר שמצינו שכמה וכמה דברים של רבינו רמוזים כבר ברמח"ל בלי להזכיר שמו, ושמו של הרמח"ל אפילו לא נזכר בשמות הצדיקים, ועמש"כ בזה.

 

ויש להעיר עוד, שהספר הראשון שהרמח"ל חיבר, עוד לפני שזכה להשגותיו, היה על דיקדוק, אבל לאחר שהוא זכה למה שזכה הוא מרבה לשבח את הכללים. והוא עסק הרבה בזה בכמה מחיבוריו להראות את הכללים והיסודות בניגוד להדקדוקים. ובקיצור הכוונות, הוא באמת חתך ריבוי הכוונות, עד שהעמיד הכוונות על תכליתם היסודי בלי שום יתורים. וזה ממש להיפוך מהדרך והשיטה של המקובלים, שלא בלבד שאין מניחים שום פרט מריבוי הכוונות שגילה האריז"ל, הם עוד עוסקים להגדיל הפרטים של כל כוונה וכוונה, כידוע (ובפרט אלו שעוסקים בתורת הרש"ש). ואילו הדעת שהרמח"ל נותן לנו להבין, הוא שכל הכוונות האלו של האריז"ל הם נעשים ממילא וכמעט אין צורך לכוונם, רק בהעברה בעלמא כדי להעמיד ולהקים הרקע לכוון עיקר הכוונה שהוא סדר התקשרות להצדיקים האמיתים, שעי"ז ממש ממליכים השראת השכינה בעולם, וסדר השלישי, שהוא ממש הכוונה התכלית, כוונת המח והלב וכל העצמות והגידין והוורידין והדם, והכל, בזיווג כל העולמות הנפרדים כלולים ביחד בהיכל קודש הקדשים דבריאה עם השי"ת. ומבואר שכל ריבוי העסק בדקדוקים של כוונות האריז"ל יכולים לעכב מאד את האדם מלהגיע בכלל להכוונה האמיתי. וכבר כתבנו במקום אחר שלפי זה מובן הכח של רבינו שהזהיר מאד לא לעסוק ולהיתפס בדקדוקים, והזהיר מאד שלא לכוון את כוונות האריז"ל, רק מי שזה ממש פירוש המילות עבורו, אלא לכוון ממש מהלב.

 

ספר פנות המרכבה נראה שכולו נכתב על הפתק, נ נח, ברסלב-לב בשר, והגואלה שלמה, עיין במפתחות של דברי חז"ל מש"כ במקומו באריכות בס"ד.

 

הרמח"ל במכתבו אל ר' עמנואל כלבו (רמח"ל ובני דורו עמ' 60, ירים משה עמ' קמא) כז"ל אמת הדבר כי משנת תפ"ז חנני אלהים לשלוח לי אחד קדוש, מן שמיא נחית, והגד יגיד לי יום יום סודות גדולים, הכל בכתב לסדר הימים כתבתי באר היטב, ואחר רוב תיקונים שנתן לי לעשות אמר שאזכה לשמוע מפי אליהו ז"ל וכו' וכו' ע"ש עכ"ל. הרי שעיקר התחלת הגילוים של הרמח"ל שיש להם חלק גדול בהגאולה, כידוע שרבינו צוה לכמה אנשים ללמוד ספרו, וכידוע שכמה נ נח התקרבו על ידו, הכל התחיל בשנת התפ"ז שהוא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

 

שד"י. בספר אדיר במרום (עמוד מה, ספינר), שדה הוא בת זוגו של שד"י. שד"י ושד"ה ע"ה בגמטריא נון נון חית. (לפני כמה שנים כתבתי: שד"י שד"ה בגמטריא תרכ"ג. ונראה בפשטות כי השיעור קומה של אדם שלם הוא תרי"ג, ויש עוד שבע מצות דרבנן שנכנסין לחשבון להשלים את הכת"ר. וכיון שיש את שני היסודות ביחד, כבר יש את הג' טיפין, הרי תרכ"ג. אי נמי תרי"ג עם העשרה מיני נגינה של נ נח נחמ נחמן מאומן (שהוא בעצמו עם נקודותיו והכוללים בגמטריא תרי"ג כמש"כ במקום אחר)).

 

 

שלום: בגמטריא הוי"ה אדנ"י נחמן מאומן (שמעתי מחבר ר.ש.). שלום בגמטריא רבינו נ נח.

 

שמואל. שמואל בגמטריא שלום ע"ה, ולכן עיין מש"כ בערך שלום.

בגמרא (שבת נג.) קוראים לשמואל, בר פלוגתא דרב, אריוך, ופרש"י לשון ריכא מלך ע"ש. והנה בתורה כתיב (בראשית יד:א) אריוך מלך אלסר, מלך אלסר ע"ה בגמטריא שמואל, עם הה' אותיות. ושמוא"ל, לשום א"ל, היפוך א"ל סר ח"ו.

 

ר' שמואל אייזיק. לכאורה בכמה בחינות הוא עלה על רבי נתן. וצ"ע אם זה כענין מה שמצינו שמרדכי הצדיק לא היה אפילו מהראשונים שבסנהדרין, שהוא בעצמו תמוה והרחבתי בזה קצת במסכת מגילה דף טז:.

 

 

שמואל הורוביץ – ר' שמואל הורוביץ.

מכתב משמואל הורוויץ

 

בס"ד

 

ב"ה יום השישי פר' שמות כ"א טבת תשט"ו פעיה"ק ירושלים ת"ו:

 

שלום וברכה וכט"ס אל מע"כ ידידי יקירי כנפשי ולבבי הרה"ח המשתוקק לעבודת ה' באמת להתקרבות לצדיק באמת אשר זאת הוא העיקר מכל העיקרים. השי"ת יזכהו לזה שיזכה למה שהאדם יכול לזכות בזה העולם העובר כהרף עין ובזכות הצדיק האמת שמתפלל תפילה בבחינת דין שיש לו את הקול המוכיח שיוציא את כל הניצוצות מהפלונית ויחזיר אותם למקום קדושתם אמן.

 

אחדהש"ט באהבה רבה משלומינו הודות להשי"ת והנה ב"ה אנו עוסקים בהתורות של רבינו ז"ל בעיון כפי שהסברתי לך במכתבים הקודמים ונמצאים כעת בהתורה ח' חלק ב' תקעו תוכחה ונזדמנו הרבה מאנ"ש בישיבתנו הק' שיצטרפו בהתורה הזאת והיו דיבורים ק' בתכלית והיו רגעים אשר הרגשנו ממש שמתבטלת הבחירה לגמרי מאיתנו מרוב החיות וההתלהבות ודביקות בהצדיק האמת אשר הוא ממשיך עלינו אורו ומשפיע עלינו את יראתו הק' כמובא בחיי מוהר"ן בהמעשה עם ר' שמעון ז"ל.

 

וכך הרגשנו ממש זוהי הגדולה של הצדיק. הצדיק הולך כל פעם אין סוף שמזה אי אפשר בכלל לדבר אפשר לדבר מעניין השכינה זוהי הרי אלוקות שיש בעולם שיש בכללל ישראל שיש בבני האדם. השכינה היא הרי הרי גבוהה מכל המלאכים מכל בני האדם אבל ההשגה הגבוהה ביותר מהשי"ת בעצמו על זה הרי נאמר כי לא יראני אדם וחי ולכן אי אפשר להשיגה כי אם ע"י הצדיק האמת הגדול בתכלית שהוא בעל השדה שיש לו קול המוכיח שהצדיק גוזר וקב"ה מקיים בבחינת השערות שבראש (עיין באידרא מהאלף עולמות שבשערות) שאין אדם השיג זאת כי אם הצדיק האמת.

 

והנה אתחיל לומר לך אחי חביבי כפי שביקשת ממני שנגיד לך מהדיבורים והחידושים המתחדשים בדעת רבינו ז"ל. והנה מובא בהתורה שעיקר שלימות התפילה בבחינת דין של הבעל כח הנ"ל היה רק סמוך למיתתו  של משה וע"כ הצדיק אינו מוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה כשפרש"י על הפסוק ויהי בארבעים שנה וכו' דברים – שלא הוכיחן משה אלא סמוך למיתתו. כי מיתת הצדיק זהו בחינת תפילה בעצמו בבחינת דין של הבעל כח כי המיתה בעצמה היא בבחינת דין.

 

והנה עיקר הכנעת עקב עשו שהוא מזונא דגופא הוא הידיים דייקא בבחינת 'וידו אוחזת בעקב עשו' וידו דייקא

 

כי באמת עיקר ההכנעה הוא ע"י קדושת הידיים

 

כי כל הבחינות הנאמרות בהתורה הזאת כולם נמשכים ע"י בחי' הידיים

 

כי עיקר המשכת מימי הדעת הוא ע"י תפילה של הבעל כח ועיקר בחינת כח הוא בידיים כידוע בבחינת 'כח ידיהם' (איוב ל) כי עיקר כח של הבעל כח שמתפלל תפילה בבחינת דין עיקר התכלית הוא שיזכה לכל הבחינות כדי שיזכה לגלות חידוש העולם בעולם שידעו ויאמינו כל באי העולם בהאמת לאמיתו וזהו הפעולה של העניין השיר החדש שמתחדש כל רגע ורגע.

 

והנה השי"ת סיבב בעולמו שהגיעו ר' נפתלי ור' אברהם יעקב ור' אייזק ב"ר נתנאל ור' דוד ב"ר אברהם ועסקנו בהתורה הנ"ל יומם ולילה כמו שהורה לנו ר' אברהם בן רב נחמן שכשיש מניעות בהבנת עניין רבינו ז"ל לא לעזוב את אותו עניין עד שרבינו ז"ל בעצמו יפתח את אוצרו הטוב.

 

ולכן עמדנו על כמה נקודות כגון

 

ביאת המשיח

 

וקול המוכיח

 

והשיר שיתער לעתיד והנהגת הצדיק וכו' וכו'

 

ואכתוב לך מעט מן המעט משום שההשגה שהגענו בו אי אפשר לומר בפה וכ"ש בכתב לכן אומר לך את הקיצור הנדרש.

 

רבינו ז"ל כותב וכשיהיה חידוש העולם לעתיד אז יתנהג העולם ע"י נפלאות היינו ע"י השגחה שהיא בחינת נפלאות שלא כדרך הטבע וכו' והוא מזכיר העניין של א"י וכח מעשיו הגיד לעמו וכשהקב"ה יחדש את עולמו בחי' א"י ויתקיים הנאמר תמיד עיני ה' אלוקיך בה שזה תלוי רק באמונה ואז יתער שיר חדש בבחינת שירו לו שיר חדש. והשיר הזה יהיה שיר פשוט כפול משולש ריבוע שעולה ע"ב שהוא שיר של חסד שעל ידו יהיה חידוש העולם בבחינת הרם כשופ"ר קולך

 

נמצא שע"י תפילה זוכין לבחינת קול שאפשר להוכיח כי ע"י תפילה הנ"ל נעשה גרים ונתגלה הכבוד ועי"ז זוכין לאמונה ועי"ז העולם מתחדש וחידוש העולם הוא בחינת א"י ואז יתער השיר של השגחה ונפלאות והשיר הזה הוא בחינת קול יוצא שהשיר הזה הוא כלליות גדול מאוד כמובא בחיי מוהר"ן מעניין הבתים והקשר לשיר חדש. ועניין השיר הוא כי ידוע שרבי אברהם אמר (כוכבי אור חכמה ובינה) שרבינו הוא בסוד בינה

 

והאר"י הקדוש כותב בשער המצוות פר' תזריע "נודע שהבינה היא הדוחה את החיצונים בסוד התכלת".

 

דהיינו שהצדיק הגדול במעלה יש לו את הכלים דהיינו השיר החדש כדי לדחות את החיצונים מהקליפה ע"י תפילה בבחינת דין וכו'

 

וכן בסוף ע"ח בכללי הרח"ו שבינה עומדת בגרון דהיינו שהבינה – רבינו יש לו כח של הקול שהוא קול המוכיח המשקה את הגן וכן כתוב בשער מאמרי רשב"י שבינה מתפשטת עד הוד [ב]לבד

 

דהיינו שזה בגדר של שבח והודאה דהיינו בחי' השיר

 

יוצא השיר יש בו כח לחידוש העולם שזה ביאת משיח דרך התלבשות לצדק האמת. כתוב בפרע"ח שער חנוכה פ"ד "כל הגאולות הראשונות היו בסוד ההוד דהיינו שלא היו יכולים ליגאל כי אם ע"י בחי' השיר שיתער לעתיד שיתגלה לפני זמנו כדי לגאול עם ישראל

 

ולכן כל השירות הם בלשון נקבה וע"י נקבה דאיהי בהוד ואפילו גאולות מצרים היה ע"י בתיה בת פרעה ולפיכך כתיב ונתת מהודך עליו וכן גאולת סיסרא היה ע"י דבורה ואשת יעל וכן גאולת יון ע"פ בת מתתיהו והיה אז בתיקון הוד ופורים היה ע"י אסתר אבל לעתיד לבוא יהיה הגאולה מצד נצח דהיינו שזה ימשך בחינת שיר אבל מצד נצח דהיינו רבינו הקדוש שזה חייב להיות על ידו עניין השיר החדש שיתער לעתיד לבא משום שהגאולה העתידה ב"ב שאז תהיה הישועה זה יהיה ע"י בינה עילאה באמצעות הגבורה.

 

ובינה נקראת שיר שורקת שזה יהיה נקמה בגוים דהיינו קול השופר המתהלך בגן ויורד לעולם בבחינת המוכיח ונעשה כולו חסד ורחמים בבחינת שיר פשוט כפול שלוש רבוע שזה בחי' שם הויה באחוריים בחינת דין אבל כולו מטרתו לחד ורחמים משום שהשיר הוא משותף בצדיק עד שנכלל עצלו ונהיה לבשר אחד כאיש אל אשתו משום שהשיר הוא רחמים וחסד כי הוא הגאולה העתידה ומצד שני הוא דין בחינת מוכיח שהוא באחוריים

 

וכן הצדיק יש לו תפילה בחינת דין ומצד שני הוא הכלי לקבלת השיר שכלי זה בינה רוב חסד מדין ולכן הם משפיעים אחד מהשני בתורה ותפילה כאיש ואשה כחכמה ובינה ומכל הכינויים שיש בעולם שם הע"ב הוא הגדול מכולם מצד המשפיע שאורה גדול כ"כ אשר אין שום כלי שלא נשפע ממנו וזה צריך הצדיק הגדול במעלה שיקבל זה השיר שיוכל להוריד הנשמות העשוקות בתוך הקליפה שנמצאת למטה מהשאול ולכן זה השם הוא באחוריים כי בהתחלה הוא י שיורד עד למטה בתכלית התחתון אח"כ עולה חזרה וחוזר מהתחלה עם הכוחות הראשונות וחוזר עוד יותר למעלה עם יותר כח י – יה אח"כ יורד וכו' וכו' עד שמתקן את כל הנשמות מימילא כולם נשפעים ואין שום כלי שלא נשפע ומקבל מזה האור ולכן המלכות נקראת משיח כי הצדיק מתהפך ונהיה  מלכות משום שעיקר המלכות הוא כשאר הוא מתקן נשמות עם ישראל והטעם שהיא יונקת מן החכמה ששם משח רבות ונקראת קרן מצד הבינה עיין מה שכתב ר' געצל בכתביו בענין התחלתא דגאולה. עכשיו ידוע לנו שאדם הראשון הקב"ה נתן בו בינה יתירה כדי לקרא את החיות והבהמות בשמם הראוי להם מה שייך בינה יתירה? אלא הענין הוא מה שהיה צריך להכיר במעשיהם כדי (ל)תן שמם אז רואים שהמושג "שם" הוא דבר גדול מאוד. הרמ"ק כותב בספר האילימה מעין ג עין רואי תמר ו פרק כ"ח שהשם הוא קיבוץ אותיות אשר מגביל ומגדיר המצאות המוגבל פירוש המלכות נקראת שם ואפשר כי עולה במספר קטן שהיא כלולה מהשבע בהיותם כלולות בכללות גדול דהיינו ש' שלש מאות שלוש אבות כנודע ומם ארבעים דהיינו נצח והוד יסוד ומלכות וגם אם ימצא שבינה כוללת לפי דעת המפרשים ירצה ש' שלש אבות ומם סתומה על גביהן שזה בינה ועם כל זה היותר צדק במלכות ושם מלשון שימה אפשר שהיא במלכות שהיא החונה על העולם והיא נקראת שכינה והשכינה אינה יכולה לרדת למטה מעשרה טפחים אבל כשהיא מתדבקת במלכות שבבינה דהיינו תבונה היא יכולה. דהיינו כשהצדיק יורד למטה להביא נשמות העשוקות בתוך הקליפה זה כבר לא רק צדיק אלא זה הצדיק והשכינה מתדבקים ביחד כגוף אחד והצדיק נכלל באין סוף ודווקא ע"י הכלי שהוא השיר שיכול לקבלו ע"י הקול המוכיח אזי מעלה את כל הנשמות העשוקות אבל זה אי אפשר כי אם ע"י השם של הצדיק כפי שראינו משום שהפעולה שהשכינה יכולה לירד למטה מעשרה טפחים ולהתדבק לצדיק זה נעשה רק ע"י השם משום ששם הצדיק משותף בשם השם ואזי יכול לירד וכשנעשה פעולה כזאת שזה חסד ודין אזי הקול המוכיח שהוא השיר פשוט כפול משולש מרובע שנכלל בשם של הצדיק בפעולה כזאת מעלה את כל הנשמות העשוקות אבל אין התמזגות בין הדין לרחמים וזה יכול לגרום שבירת הכלים משום שאין הרבה מזוג משום שהחסד טבעו לעולם להתפשט וטבע הדין להיפך ובלא דין יתפשט החסד והרחמים יותר מדאי ולא יהיה קיום לעולם ועוד לא יודע (יוודע) מעלת הרחמים מריבויו שכל דבר שבא בלי טורח ובריבוי אינו חביב כלל ובהתתפות הדין לא יתפשטו הרחמים ויהיה חביב וגם חשוב אבל בתאי שזה יהיה בהתמזגות וזה לא יכול ליקראות התמזגות כי אם ע"י שם הצדיק משום שהשם מורה על מעשיו כנ"ל  ויוצא שהשיר חדש כדי שיהיה קול המוכיח המשקה את הגן צריך שיעורר הפעולה מראשית נקודה העליונה עד תכלית דיוטא התחתונה וזה אין אדם בעולם יכול לעשות זאת כי אם הצדיק מוכח שהשיר עצמו הוא שם הצדיק כין פעולה עיוולת יוצאת מהשי"ת ח"ו משום שאם שם הצדיק זה לא השיר אז אין התמזגות ויצא שאין מלכות וכשאין מלכות מי שימלוך על העולם מצד תיקון הנשמות אזי אין בינה דהיינו באין צדיק כי הצדיק היגיע רק לתיקון העולם וזה לא יכול להיות כי כל הפעולה הוא רק ע"י הצדיק בעצמו לכן מוכח שהשיר עצמו הוא שם הצדיק מה שיוצא לנו עד עתה הוא ענין סיבת המשפיע וענין סיבת הנפשע דהיא המקבל א"א לשמוע את קול המוכיח אא"כ הוא מאמין באמונה שלימה בהצדיק ובכליו דהיינובהשיר בחי' השופר כמובא בהתורה אצלינו שעיקר הכח הוא בידיים כמ"ש (כח ידיהם) וידם זה בחי' אמונה כמ"ש ויהי ידיו אמונה נמצא שעיקר הוא לגלות האמונת חידוש העולם וזה נעשה ע"י בחי' כח מעשיו הגיד לעמו דהיינו הכ"ח אתוון דפסוק בראשית שהוא עצם התחלת מעשה בראשית וזה תלוי באמונה כמובא ברש"י אמר ר' יצחק וכו' וזה מה שכל פעם חוזרים מהתחלה מחדש שזהו בחי' שיר פשוט כפול משולש מרובע דהיינו אחורים שכל פעם חוזרים לאחור וע"כ הקול המתהליך בגן ומשקהו שזה בחי' אף ידי יסדה הארץ שהעולם מתקים משום שהאדם מתחדש אף ידי ידי דייקא דהיינו אמונה שזה תלוי באמונה מצד הנשפע. ר' יצחק אחי חביבי התעורר נא אחי כנפשי האם עולה על דעתך מה שעולה בראשי היסמרו שערותיך אני מרגיש בשרי חידודין חידודין אני כמה אתה מרגיש בהתנוצצות התורות של רבינו ז"ל כפי שראיתי איך שלמדנו בזמנו אז אבל עכשיו חבל על דאבדין ולא משתכחין אני צריך להמשיך לך את הדיבורים הק' שדיברנו עם אנ"ש עוד ועוד כי תלי תלין של הלכות יש כאל הלכה למעלה כפי שלימד אותנו מוהרנ"ת שכל התורות צריך שיצא מזה הלכה למעשה אך כעת אין פנאי כלל להאריך היגיע עת השבת ק' אשר הוא מטרוניתא דמלכא שהצדיק מתגלה מהדא בעולם והשי"ת יאיר עיננו באור תורתו שנזכה לילך הרבה עם התורות של רבינו ז"ל כפי שציווה לנו ולקיים כל הנאמר בה במסירות נפש עד ביטול הבחירה ממש ובכן כל אחד ואחד נאמר זה לזה חזק ונתחזק בהתחדשות שלא כדרך הטבע כלל. ותראה תיכף בכל עיקר שנמצא מאנ"ש הידועים לנו בלבד להראות מכתבי זה ושאר המכתבים המדברים מהתורות כפי שכתבתי לך אשר ביקשת ממני אשר דברי הק' נובעים ממבועי הנחל אשר כל מימות העולם שיעברו לא יעמדו כנגדה ובפרט בתורתו האחרונה שאמר בחייו ועיין בפרפראות אשר היא גבוהה מכל התורות מי יפתח פה! מי יפתח פה! ידידו דורש שלומו הטוב מאחלם כט"ס

                                                            שמואל הורוויץ

 

שמחה. האבא של רבינו הקדוש, עמש"כ בערך פייגא.

 

שמות הצדיקים

 

שמות הצדיקים הקצר – הניתן לאמר כל יום ויום

 

אדם, הבל, שת, חנוך, מתושלח, נח, שם, עבר, אברהם, יצחק, יעקב – ישראל. (שרה, רבקה, רחל, לאה, בלהה, זלפה). אליעזר (עבד אברהם). [מזרח] יהודה (י-ה-ו"ה), יששכר (י-ה-ה"ו), זבולון (י-ו-ה"ה), [דרום] ראובן (ו-י-ה”ה), שמעון (ו-ה-י”ה), גד (ו-ה-ה"י), [מערב] אפרים (ה-י-ו"ה), מנשה (ה-י-ה"ו), בנימין (הוי"ה), [צפון] דן (הוה"י), אשר (ה-ה-י"ו), נפתלי (ה-ה-ו"י), לוי. קהת, עמרם, (יוכבד), משה (נ”ה), אהרן (מרא דמטרניתא פנים דחו”ב), (מרים), נדב, אביהוא, אלעזר, איתמר, פנחס, נחשון בן עמינדב. יהושע בן נון (יסוד\אחוריים דחו”ב נוק'), כלב בן יפנה, בצלאל בן אורי בן חור, אהליאב בן אחיסמך.

<זקנים ושופטים (חו”ב דאבא שבז”א)> אלדד ומידד, עתניאל בן קנז, אהוד בן גרא, שמגר בן ענת, (דבורה הנביאה), ברק בן אבינעם, גדעון (בן יואש), תולע בן פואה, יאיר הגלעדי, יפתח, אבצן, אילון הזבולוני, עבדון בן הלל הפרעתוני, שמשון הגיבור, עלי הכהן, שמואל הנביא ((נצח) בן אלקנה בן ירחם בן אליהוא בן תחו בן צוף), (חנה הנביאה).

<מלכים ושריהם> שאול, יונתן, דוד בן ישי (שפ”ו), בניהו בן יהוידע, שלמה, אסא, יהושפט, יהואש, עוזיהו, יותם, יחזקיהו, יאשיהו, צדקיהו.

<נביאים (מבחי' מוחין דאי' שבז”א)> אחיה השילוני (אחוריים דנ”ה), אליהו (אחוריים דהוד), אלישע, עדו החוזה, שמעיה הנביא, נתן, גד החוזה, ישעיה, ירמיה, יחזקאל, ברוך בן נוריה, הושע, יואל, עמוס, עובדיה, יונה, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה

<אנשי כנסת הגדולה (מדעת שבצד אבא שבז”א)> חגי, זכריה, מלאכי, דניאל, חנניה, מישאל, עזריה, נחמיה בן חכליה,מרדכי הצדיק, בלשן, זרובבל, עזרא הסופר. מתתיהו כהן גדול חשמונאי ובניו. שמעון הצדיק.

<זוגות – מדעת דמצד אי' שבז"א> אנטיגנוס איש סוכו (מן העלייה), יוסי בן יועזר איש צרידה – יוסי בן יוחנן איש ירושלים. יהושע בן פרחיה – נתאי הארבלי. יהודה בן טבאי – שמעון בן שטח. שמעיה – אבטליון. הלל – שמאי. <תנאים – מן היסוד עד דעת, דרך ירידה ודרך עלייה למקובלים. ויש מצד אבא> ר' יונתן בן עוזיאל. ר' יוחנן בן זכאי. שמעון בן הלל הזקן. ר' נחוניה בן הקנה (היכלות דיצירה). ר' אליעזר הגדול (תק”ל), ר' יהושע, ר' יוסי הכהן, ר' שמעון בן נתנאל, ר' אלעזר בן ערך, ר' עקיבא (בן יוסף. אשצ”ה). ר' ישמעאל, ר' מאיר (בעל הנס) ר' יהודה, ר' יוסי, ר' שמעון בר יוחאי. ר' אלעזר ב"ר שמעון. ר' פנחס בן יאיר, רב המנונא סבא, רב ייבא סבא, רב נהוראי סבא, ר' אבא. חוני המעגל, ר' חנינא בן דוסא, אלישע בעל כנפים, ר' נחמיה, ר' אלעזר בן שמוע, שמעון בן עזאי, בן זומא, עקביא בן מהללאל, מתיה בן חרש, ר' צדוק, ר' ישבב הסופר, חוצפית המתרגמן, רבי חנינא בן חכינאי, ר' יהודה בן דמא, ר' יהודה בן בבא, ר' יהודה בן בתירא, ר' יהודה בן תימא, ר' אלעזר בן יעקב, ר' חנניה בן תרדיון, ר' טרפון, ר' יוסי הגלילי (שפ”ו. פאה שמאלית – א”ל שד”י – בכתף שמאלי), ר' יוחנן בן ברוקה (ע”ב ב”ן, קד”ם – אחוריים דב”ן חסר הוי”ה עצמה וה'), ר' יוחנן בן נורי (אמת ע”ה), ר' יוחנן הסנדלר. אדמון, סומכוס, ר' גמליאל הזקן, ר' שמעון בנו, ר"ג בנו, ר"ש בנו, רבנו הקדוש ר' יהודה הנשיא. רבי אפס, ר' חנינא בן חמא, ר' חייא

<אמוראים – בחי' יניקה> רב, שמואל, רבי ינאי, בר קפרא, רב תחלפתא, ר' יוחנן, ריש לקיש, ר' יהושע בן לוי, ר' עמרם, אלפס, ר' הושעיא. רב פפא, רב אידי בר אבין, רב כרוספדאי, רבי ירמיה, ר' יחזקאל, ר' אלעזר, ר' אלעזר בן פדת, ר' אדא בר אהבה, אמימר, מר זוטרא, ר' זירא, רב משרשיא, רב זביד, ר' יצחק, ר' יעקב, ר' אלעאי, רב ספרא, רב חסדא, רב הונא, רב יהודה, רב נחמן, רב כהנא. רבה בר בר חנה. רמי בר חמא (נ"ר, שער נ' – דעת עליון בשרש קין), רבה, רב יוסף, אביי, רבא, רבינא, רב אשי, מר בר רב אשי, ר' אמי, ר' אסי, רב דימי, ר' אבין. ר' תנחומא. <רבנן סבוראי עיבור> רבה יוסי, רב אחאי מבי חתים, רב רחומי, רב שמואל בריה דרב אבהו, רב סימונא, רב עינא.

<גאונים (בז”א אחרי התיקון, וגם של או”א לפני תיקון ז”א)> ר' אחאי גאון, בה"ג, סמ"ג, רב נטוראי גאון, רב שרירא גאון, ר' סעדיא גאון, רב האי גאון, רבינו גרשום, רבינו חננאל.

<ראשונים> (פוסקים – בחי' ז"א אחר שנתקן ע"י וא"א) רי"ף, ר"י מגש, רמב"ם, ראב"ד, רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, ר"ן (נסים), נמוקי יוסף, ר' יוסי גי'קטיליה, ר' אברהם גלנטי, ר' מאיר אבן גבאי, חייט, ר' נתן בעל הערוך, רי"ץ גאות, ר"ש, ר"י, רבינו תם, רש"י, ר' אלעזר בעל רוקח. תרומות (ר' ברוך בר יצחק), עיטור (ר' יצחק). ר' יהודה החסיד. רבינו יונה. מהר"ם מרוטנברג. אור זרוע (ר' יצחק). אגודה (ר' שמואל בר' צדוק), אבודרהם, רבינו בחיי. מרדכי. ר' עבדיה ברטנורה, מנורת המאור – ר' יצחק אבוהב, בעל המאור, תרומת הדשן, מהרי"ל, רא"ש (ר' אשר). (ר' יעקב) בעל הטורים. ר' ירוחם.<אחרונים> מהרש"א, מהרש"ל, מהר"ל, ר' יוסף קירו, ר' משה איסרלס, לבוש (ר' מרדכי יפה), סמ"ע (ר' יהושע פאלק), ב"ח (רב יואל בר' שמואל), ש"ך (ר' שבתי כהן), ט"ז (ר' דוד הלוי), מגן אברהם, בית שמואל, רמ"ק (ר' משה קורדבירו), ראשית חכמה (ר' אליהו), ר' בצלאל אשכנזי, ר' יצחק לוריא –אריז"ל, ר' חיים וויטל, ר' שמשון אסטראפאלר, של"ה (ר' ישעיה סגל בר' אברהם), רמ"ז, מגלה עמוקות (ר' נתן נטע), ר' משה חיים בן יעקב חי לוצאטו – רמח"ל, ר' רפאל עמנואל חי ריקי בן אברהם (משנת חסידים), אלשיך, חכם צבי, אור החיים, חסד  לאברהם.

<חסידות> ר' ישראל בעל שם טוב, ר' צבי, (ר' דב בער) מגיד ממזריטש, ר' אברהם מלאך, ר' שלום שכנא, דגל מחנה אפרים, ר' ברוך, תולדות  יעקב יוסף, ר' מנחם מנדל וויטפסקר, ר' אברהם קליסקר, נועם אלימלך, ר' פנחס קורצר, ר' נחמן הורדענקר, ר' יחאל מיכל מזלאטשוב, יושר דברי אמת, ר' צבי הירש זידיטשוב. דברי חיים. הר"ר שמעלקא מנקלזבורג. חוזה מלובלין. יוד הקודש, אפטר רב (ר' אברהם יהושע העשיל), ר' לוי יצחק בן שרה סשיא. ר' מאיר מפרמישלן. בעל התניא, מטלר רבי, צמח צדק. ר' אהרן קרלינר, ר' שלמה קרלינר. מי השילוח, בית יעקב. ר' צדוק הכהן. ר' ישראל מקאזיניץ. בני יששכר (ר' הירש אלימלך). חתם סופר, ר' עקיבא עיגר, נתיבות משפט. רש"ש – ר' שלום שרעבי, חיד"א, ר' שלום שבזי, בעל הסולם, שלמה קרלבך.

רבינו הקדוש רבי נחמן בן שמחה – נ נח נחמ נחמן מאומן, ר' נתן, ר' שמואל אייזיק, ר' יצחק יהודה מטעפליק, ר' יודל, ר' נחמן מטשהרין, ר' נחמן מטולטשין, ר' אברהם בנו, ר' משה ברסלבר, ר' ישראל קרדונר, ר' ישראל בער אודסר.

 

 

שמעון עם כ"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וי"ל דהנה הש"י הבטיח וברך את אברהם אבינו (בראשית טו:ה) כה יהיה זרעך, וי"ל דעיקר הזרע הוא מה שהאדם מקיים בו מצות פריה ורביה, ולפי בית שמאי (יבמות סא:) המצוה מחייב שני בנים, הרי לפי בית שמאי יעקב אבינו לא קיים את המצוה של פריה ורביה אלא בלידת שמעון, וקיימא לן שלעתיד הלכה כבית שמאי, ולכן לענין השיר פשוט כפול משולש מרובע, שהוא השיר לעתיד אזלינן כבית שמאי, ולכן דייקא הברכה של כ"ה חל על שמעון, להשיג נ נח נחמ נחמן מאומן. ואכן שמעון היה השמש של רבינו.

 

 

ש"ע נהורי פנים, לי"ב שבטים כל אחד כלול עשר ספירות = קכ, והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

 

שרה: עיין מש"כ בערך אברהם.

 

שת. כי הושתת ממנו כל העולם (בראשית ה: רמב"ן, אור החיים). שת, עם אותיות והכולל, בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

תרי"ג – משה רבינו

א. נ נח נחמ נחמן מאומן גימטריא 491. הנקודות (כל פתח - ו' = 6. כל נקודה - י' = 10. קמץ הוא צירוף ו"י = 16, כן הוא בכללי הגימטריא) בגימטריא 116. התיבות - 5. והכולל - 1.

491

116

5

 1     

613!

(גימטריא משה רבינו, וכן גימטריא תרי"ג מצות, וע”ע מש”כ בפרק לפרש אני נ נח).

 

ויש להעיר עוד שנ נח נחמ נחמן מאומן חסר מתרי"ג מנין קכב, והוא בחי' יב"ק (יחוד ברכה קדושה, שזה יחוד של אהי"ה הוי"ה אדנ"י) שזה היחוד שהרשב"י פעל במערה י"ג שנים, שעי"ז זכה לחבר את הזוהר, כמבואר בריש ספר אדיר במרום. כי מבואר בכוונות למקוה, לכוון בראשי תיבות של ולמקוה המים קרא ימים, קכ"א שהוא בגמטריא יב"ק עם התשעה אותיות של הוי"ה אלקים, והרי קכא ע"ה בגמטריא קכב, ונשלם עם נ נח נחמ נחמן מאומן לתרי"ג.

 

ב. ידוע שהצדיק מדמה עצמו ליוצרו, ועל כן כמו שהשם יתברך אמר בתורה הקדושה, אני אני הוא, כן יש לראות ש"אני אני נ נח נחמ נחמן מאומן" בגימטריא תרי"ג (שהוא בגמטריא משה רבינו כידוע).

 

 

בעולם ובחדשות

 

אבל. ע"ע ערך שמחה.

 

אהבת חברים:

 

ב"ה לאחרונה החברים כבר הוציאו ספר שלם על אהבת חברים, ועם כל זה לא אמנע מלהביא קצת לקט על הנושא שהוא כל כך יסודי בדרך נ נח.

 

חיי מוהר"ן (מעלת המתקרבים אליו אות ב) ז"ל ענה ואמר העולם ראוי שיתמהו עצמן על האהבה שבינינו, ע"כ.

 

ליקוטי עצות (כד) אלו האנשים הנוסעים ובאים לצדיקי אמת, ראוי שיתוסף בהם אהבה זה לזה, ויעוררו ויזכירו זה את זה בעבודת השם. וזה סימן שהיה כונתם רצויה בעת שהיו אצל הצדיק והתחילו להתחדש לטובה, ע"כ. וע"ע בתורה לד איך שחברים צריכים לדבר זה עם זה ביראת השם.

 

וע"ע בקיצור לקוטי מוהר"ן תורה לג:ב 'יסבל מחברו אף אם יש לו איזה יסורין ממנו, וישתדל לדונו לכף זכות ולמצא בו טוב, ולהפך הדבר לטובה, לומר בדעתו שלא כון חברו לרעה כל כך כמו שהוא סובר, וכיוצא בזה הרבה, ישתדל לחפש ולבקש אהבה ושלום עם חבריו וכל ישראל, ועי"ז יזכה לאהב את השלום בכל מקום הן בטיבו הן בעקו, ויהיה לו שלום עם הכל, ע"ש.

 

בספר נתיב צדיק הרבה לכתוב על חשיבות אהבת חברים ואי אפשר להביאם אבל נקי בלי כלום לא אהיה על כן אביא משהו. במכתב קיב כז"ל ואם הייתם פה הלילה הייתי מנשק אתכם מכף רגל ועד כף ראש שזכיתם להיות נקראים על שם רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש ע"ש. ובמכתב קלט כז"ל יש לי יסורים מזה שכתבת לי שיש לך מחלוקת עם... כי אני רוצה שיהיה שלום בין אנשי שלומנו בזכות רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש שהזהירו מאד על אהבה ושלום, ואיך יכולה לשרות ברכה עליכם שבכל פעם נמצא ביניכם מחלוקת אחר, ולא מצא הקב"ה כלי ברכה מחזיק לישראל אלא השלום, וצריכין הרבה להתפלל על השלום, כי שנוי המחלוקת וגדול השלום, וכל אבידת החולקים הוא מחמת שאין בינינו השלום ואהבה באמת שיהיה על כל פשעים תכסה אהבה, ואני מתפלל על זה להשם יתברך שיהיה אהבה, וגם אתם כולכם צריכין להתפלל הרבה להש"י, כי אהבה שלנו אינו דבר ריק כי יכולין להתוועד יחד ולהזכיר את רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש ולהזכיר שמם הוא תיקון לנפש רוח ונשמה כי הם נצחי, ע"כ. וע' מכתב קנג, וקס.

 

ישראל סבא (עמ' תד-): אוי יוי יוי.. האר"י הקדוש היה לו תלמידים קדושים, גאונים ובעלי מקבלים, והוא הזהיר אותם מאד על אהבת חברים. וגם רבי שמעון בר יוחאי הזהיר את החבורה שלו שיחזיקו עצמם באהבה גדולה. ורבנו הקדוש, הוא ותלמידו הקדוש רבי נתן, הם מדברים כל כך על אהבת חברים.

 

וכן אנחנו, אנחנו צריכים לשמר עצמנו מאד שלא תפגם האהבה ח"ו אפלו כחוט השערה, כי ראוי לנו לאהב עצמנו ביתר שאת ויתר עז מחמת שזכינו שיהיה לנו איזה חלק בפרסום והתגלות אור הצדיק האמת בעולם, אשר בזה תלוי תקון העולם בשלמות. צריכים לשמר מאד מקלקול האהבה ומפרוד לבבות ח"ו. רק להשתדל להוסיף ולהרבות אהבה ואחדות זה לזה כגוף אחד, שנוכל להתחבר ולהצטרף יחד תמיד, כדי שעל ידינו יתגדל ויתרבה מאד מאד עד אין מספר בניני הבתים הנפלאים של הצדיק האמת, עד שכל ישראל יתקבצו ויתאספו יחד לכנס בהם. ואפלו השוכבים בחוץ ואפילו אמות העולם יתקבצו ויתכנסו לתוך הבתים הקדושים של הצדיק האמת. גם ראוי לנו להתגעגע להתראות.

 

והענין של רבנו הוא רבי, ותלמידים. כל החסידים - גדולים וקטנים, אין גדולים ואין קטנים, כלנו חברים.

 

נו ברוך השם אצלנו יש אהבה, אבל יש אהבה ויש אהבה. אני ראיתי מה זה אהבה, רבי ישראל קרדונר ע"ה הוא נתן את כל נפשו עלי, אולי הוא יצליח להאיר בי איזה אור להתנקות מתאוות העולם הזה וכו' (ה"ע קשר הדברים מבואר שזה עיקר האהבה. ועוד י"ל כדלקמן מה שהבאתי מאגרות פ"ח מבעה"ס עמ' נד ע"ש).

 

אז בטבריה היה שני משגעים - ר' ישראל קרדונר וישראל בער, היו שנים. ואנחנו רקדנו בליל שבת ברקודים כאלה, בשמחה כזו, וכלם היו מתנגדים. וכו'.

 

מי שמע דבר כזה, איפה יש דבר כזה בעולם, איפה רואים מסירת נפש כזה בשביל איזה ילד לא שלו (וע' באותו פרק לעיל גודל הפלגת המס"נ שהיה לו, שעזב אשתו ובני ביתו, ואת הרשב"י והכל רק בשביל בחור צעיר). דבר כזה לא היה ולא רואים בעולם משום צדיק משום בן אדם. זה רואים רק אצל רבנו הקדוש! ונעשה מה שנעשה, נעשה מזה בנין לדור דור, לעולם, לנצח, בריאת עולם מאין ואפס....

 

וכו'

העולם חושבים 'מה, המסירות נפש זה דבר שהוא יהיה כדאי? צריכים להיות למדן, כשרוני', ובזה רבי ישראל היה יחיד, איש אחר לא היה לו קשר כזה אתי. אפילו אברהם בר נחמן, אם אני הייתי מתקרב אליו הוא היה מדבר אתי, אבל לא באפן כזה - כמו רבי ישראל, שהיה בינינו קשר כזה.

 

ישראל סבא עמ' תנח: (ר' ישראל נשאל לאפן ההפצה לגבי אדם מסים) הענין של רבנו ז"ל הוא לקרב, לא לרחק. אם יהיה לאותו האדם חלישות הדעת והוא יתביש, זה לא טוב, ע"כ.

 

ישראל סבא עמ' שטו: מה זה 'יחד'? אחדות ואהבה. יחד, שנתקבץ יחד בשלום, באהבה, אז יתגלה רבנו בעולם [- ספר המדות אמונה נ': ע"י אחדות שיהיה בישראל יבוא משיח, ע"כ].

 

שש"ק ה:פד. כז"ל בתחלת התקרבותו של מוהרנ"ת ז"ל היה מרבה לדבר עם חבריו אנשי שלומנו שבברסלב והיה מעוררם ומלהיבם מאד, ורבנו היה תדיר שואלו בשלום החבורה שבברסלב, אולם לאחר זמן כשראה מוהרנ"ת ז"ל שאין לבם בוער כמותו, כי היו אנשים סוחרים מוכרי כלים וכדומה, חדל מעט מחמת כן מלדבר ולהתעסק עמהם. כשבא אחר כך לרבנו לא ספר לו לרבנו מזה, אולם רבנו כבר ראה ברוח קדשו והבין הנהגתו. וכשנכנס לבית רבנו ראה פתקה רשומה בכתב ידו של רבנו שהיה כתוב בה 'מה אמר לכם, המנין שלכם היה בוקע רקיעים'. והיתה זאת לו לתשובה על הנהגתו, וחזר למנהגו הראשון לדבר עמהם בעבודת השם יתברך כבתחילה וביתר שאת, כי הבין לנכון רצון רבנו ז"ל שמהנכון לעדדם ולחזקם ולהתחבר עמהם ואף שנראה לכאורה שיש לו הפסד הרי שבחשבון הכללי תועלתו רבה ביותר, ע"כ.

 

וע' בזה בחיי מוהר"ן אות שלא 'מי יודע מה היה אם היה מתקים דבר המנין שלכם' ע"ש.

 

ועוד הביא שם ז"ל פעם אחת היה רבי נפתלי ז"ל מנגן איזה מזמור בבית המדרש בלילה עם עוד אנשים מאנ"ש, ורבנו ז"ל שכב כבר על מטתו וקם רבנו ז"ל ממטתו ונכנס אליהם לשמע את נגינתם. ואחר כך אמר להם תדעו שהנגינה שלכם היתה בוקעת רקיעים וכו', תוכלו לשער עצמכם אשר כבר שכבתי על מטתי, והנגינה שלכם משכה אותי ממטתי לכנס אליכם וכו', ע"כ.

 

ע"ע בימי שמואל (ח"ב פרק קמח) שהאריך לכתוב איך היה להם באותו תקופה אהבת חברים חזקה תקיפה, וחשיבותה. [וע' בשער הגלגולים הקדמה לח שכז"ל ובפרט אהבת החברים שלנו צריך כל אחד ואחד ממנו לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים האלו. ולמאד הזהירני מורי ז"ל בענין זה, ואם איזה חבר ח"ו שעומד בצרה, או יש לו איזה חולהבביתו, או בבניו, ישתתף בצערו ויתפלל עליו, וכן בכל דבריו ישתתף לכל חבריו עמו, עכ"ל].

 

עמש"כ בשיחות הר"ן אות צא.

 

אוטו: פאתאט (Volkswagen Passat) בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. פרארי – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. (והנה כאשר פרסמתי את החידוש על פאתאט כתבתי בסוף את החידוש של הפרארי בסוגריים, כי החידוש על הפרארי היה מזמן, אבל החברים לא זכרו אותו, ותמהו איך תפסתי בעיקר את החידוש על הפאתאט, ובתחילה כתבו זה היה השפעת ארץ ישראל עלי לא להתיחס לכבוד הפרארי, ואח"כ חבר כתב שתדיר ואינו תדיר תדיר קודם, ועם כל זה אחד רצה לדחות שזה לא טעם מספיק להקדים לחידוש, והוציא עוד סברה שאולי כיון שהוא לא בנמצא כל כך, לא רואים אותו כל כך. ואז כתבתי להם שהלוא לעולם הפשט (פאתאט) קודם).

 

אורות. טל אורות עיין לקוטי מוהר"ן תורה יא, ועמש"כ בערך כבוד.

 

אזנים. אזן אזן עין עין. בגמטריא רבינו נ נח. אזן אזן עין עין חטם פה, בגמטריא תקיח (כמובא בנתיב מצותיך, היחוד, בכוונות לאכילה, בגמטריא השלך על ה' יהבך), בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, והכ"ז אותיות, אי נמי הוי"ה והכולל.

אזן, א"ז בחי' שיר, בחי' אז ישיר, ן' – נ נח נחמ נחמן מאומן. אזנים בגמטריא נ נח.

 

אחד: שכם אחד – עיין ערך גוים.

אין אך אחת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

 

אחוריים:

ע"ע מש"כ במנחות דף לא: בענין קובה.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן, כתיבת השם באופן זה נקרא אחוריים, ולכן רוב פרשני השיר הקדוש הזה דורשים בענין האחוריים, ואף שאחוריים הוא מדרגה קטנה (ובאמת שירה הוא מסטרא דלוי, צד שמאל, גבורה), הם מפרשים שאדרבה זה מראה איך שרבינו מוריד את עצמו לתקן ולהציל אפילו הדיוטא התחתונה. וכעין זה יעו' בלקוטי מוהר"ן תורה מט, אות ג' ואות ה', ז"ל וזה בחינת השיר שיתער לעתיד, והוא שיר פשוט, כפול, משלש, מרבע, והם עשרה מיני נגונא. זה בחינת הא, שהיא דלת (לשון דלה ועניה דלית לה כלום – אות ג) עם יוד. דל"ת, זה בחינת שיר שפוט, כפול, משלש, מרבע. יוד, זה בחינת עשרה מיני נגונא. וזה על ידי התגלות מלכותו, וכו', ע"ש כדה"ק, ומזה יכולים לפרש שמצד האחוריים היא דלה ומצד העשרה אותיות, עשרה מיני נגינה הכל מתקדשת (וזה א"ש לפי מה שהסביר בעל הסולם שנגינה זה הכח של זכרון דברים בלי הרגשת הצער שהיה צריך כדי לרכוש אותם דברים). על כל פנים לענ"ד הענין של נ נח נחמ נחמן מאומן, שכל הגאולה תלויה בה הוא הרבה והרבה גבוה מענין של אחוריים, ורבינו בעצמו גילה שענין השיר הזו הוא כשפ"ר, ובשופרו של השי"ת כתוב ויהי קול השפר הולך וחזק מאד ופרש"י מנהג הדיוט כל זמן שהוא מאריך לתקוע קולו מחליש וכוהה אבל כאן הולך וחזק מאד ולמה, מתחלה לסבר אזניהם מה שיכולין לשמוע, משה ידבר, כשהיה משה מדבר ומשמיע הדברות לישראל וכו' והקב"ה מסייעו לתת בו כח להיות קולו מגביר ונשמע ע"ש. וזה היה נראה ממש בפשטות הענין של נ נח שהולך ומתגבר ואחר שהגיע לנחמן הולך ואור יותר בעזרת השי"ת מאומן. ולזאת פרשתי בס"ד בתוך הקונטרס שהוא ענין של יחוד ההיכלות ויחוד וזיווג אצילות עם בי"ע, וכן פרשתי בס"ד שהוא הרוח חיים שממלא הרוח הצפון, ועוד דרכים שחנני ה"י ברוב חסדו. ועכ"פ האופן של הכתיבה הוא נקרא אחוריים. ולכן ראוי להביא קצת פירושים מה הענין של אחוריים. וכאן אביא בעזה"י קטע מר' משה דוד וואלי ז"ל תלמיד חבר של הרמח"ל, ובפרט שבקטע הזו הוא מסביר שכלל האחוריים של השכינה הוא ב'ג'ד, שזה ממש ענין של השיר א'ב'ג'ד', ובפרט לאור הסוד שגילה רבינו בענין הפנטשר – שהתיקון הכללי הוא כבגד הגנה והמשכיל יבין [שוב ראיתי בספר חרדים, הובא בחק לישראל ליום ג' פרשת מקץ, שע”י שירה ששרים להשי”ת עושים לו יתברך כביכול בגד ע”ש].

 

בספר אוצרות חיים שער יעקב ולאה פרק ד' שהתגלות אחוריים של אימא לא יהיה עד ימות המשיח, והרי רבינו הוא בחינת בינה, וכמו שהאירך להוכיח ר' אברהם בן הר"ן בספריו כוכבי אור, ובינה זה אימא, ונ נח נחמ נחמן זה האחורים, והרי זה השיר הגאולה שאמור להתגלות לעתיד לבוא, והרי זה גילוי אחוריים של אימא! נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

בפרשת מקץ (בראשית מג:יד) וא"ל שד"י יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי. אחר פרש"י ז"ל רוח הקודש נזרקה לו (ב"ר צא:ז) לרבות יוסף, עכ"ל, ובקריאת שמו, רחל אמרה, יוסף ה' לי בן אחר.

 

 

מגלה עמוקות

[רבנו נתן נטע שפירא ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן ונ נח נחמ נחמן מאומן]

אופן קמח [-נחמ"ן]

רצה משה ליכנס לארץ ישראל ולהשיג סוד ה' אלהיך אל קנ"א (שמות כ ה), ורזא עילאה הוא הענין שהקב"ה מנהיג עולמו במדת דין קשה שהוא אלהים, ובמדת הדין הרפה שהוא שם של אדני, שניהם יחד הוא סוד אל קנ"א. ולכן רצה משה לבא לארץ ישראל, להמתיק הדינים שהם קשה ורפה. והנה סוד זה הראה הקב"ה למשה כשביקש הודיעני נא את דרכיך (שמות לג יג), השיב לו הקב"ה וראית את אחורי ופני לא יראו (שמות לג כג), והנה ה' אחוריים יש, סוד המבואר בכנפי יונה חלק ראשון על פסוק (דברים כ יט) כי תצור אל עיר ימים רבים, והענין שרבוע שם של הוי"ה כזה י' י"ה יה"ו יהו"ד עולה ע"ב, ורבוע שם של ע"ב עולה קפ"ד, ורבוע ס"ג עולה קס"ו, ורבוע מ"ה עולה ק"ל, ורבוע ב"ן עולה קד"ם. הנה ד' רבוע הויות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, חשבונם תרכ"ד, ועם רבוע הוי"ה הפשוט שהוא ע"ב, תצרף ע"ב עם תרכ"ד, הרי תרצ"ו כמנין ב' בתי דינים אלו קשה ורפה, שכן קש"ה ורפ"ה בגימטריא תרצ"ו, ומהם היתה יניקת בלעם, כמה שכתוב ויקר אלהים אל בלעם (במדבר כג ד), שהיתה יניקתו מן ק"ר, נוטריקון קש"ה רפ"ה, וכן כחות של בלעם הם תרצ"ו, שכן מילוי בלעם כזה בי"ת למ"ד עי"ן מ"ם, בגימטריא תרצ"ו, ומשם המשיך צרו"ת על ישראל, אשר עליהם אמר משה (במזמור (תהלים) לא ח) כשהתפלל על בלעם ידעת בצרו"ת נפשי לא הסגרתני ביד אויב (תהלים לא ט), שהוא בלעם. לכן נקרא ב"ן בעו"ר, בהיפוך אתוון רבו"ע ב"ן, שהוא היה ענף יניקתו מן רבוע הויות שהוא סוד אחוריים. ולפי שה' רבוע הם להוי"ה כמ"ש, ולזה התחיל משה לסדר תפילתו ולתקן את אחוריים, כי כל הדינים באים מצד אחוריים, כמ"ש אליהו ואתה הסבות את לבם אחורנית (מלכים א' יח לז), וכן הוא אומר נאצו את קדוש ישראל (ישעיה א' ד), ר"ל כשהם מנאצים את הקב"ה, אזי נזורו אחור שהם יונקים מצד אחוריים. לכן אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, ה' דייקא, על ה' אחוריים שמהם היתה יניקתו של בלעם ב"ן בעו"ר, שהוא בגימטריא בע"ת, לכן התחיל ה' אלהים ב' בתי דינים אלו, אדני הוא מדת הדין הרפה, הוי"ה בנקודת אלהים כנגד מדת הדין הקשה, שהוא בינה דמתמן מתערין דינין בסוד פועל גבורות, שהגבורות הקשות מתעוררים מבינה. והתפלל מאחר שאתה החלות להראות בסוד וראית את אחורי, שהם סוד ה' אחוריים שיניקתם מדת הדין הקשה והרפה שממנו יניקת בעור, לכן רוצה אני לעבור לארץ ישראל להעביר אחוריים. וזה נרמז במלת אעבר"ה בה' יתירה, אעבור ה' אחוריים, אעבר"ה בגימטריא רבו"ע, שממנו יניקת בעו"ר שהוא בלעם בן בעור שהיתה יניקתו מן תרצ"ו כחות, לכן אמר אעבר"ה נא ואראה א"ת האר"ץ, שהוא חשבון תרצ"ו, לקיים קרא אתהלך לפני ה' בארצות החיים (תהלים קטז ט), ה' דייקא, כי מתחילה החלות להראות לי את עבדך זו היא מדת טובך, כמ"ש אני אעביר כל טובי על פניך (שמות לג יט), ולא השגתי בה רק מצד אחוריים, כמ"ש וראית את אחורי (שם), ז"ש את ידך החזקה שרמז על אחוריים, אבל ופני לא יראו, ז"ש אשר מי אל, שסוד אל הוא הפנים, שכן א"ל מלא היינו אל"ף למ"ד, בגימטריא הפני"ם, זה לא השגתי במדבר, ועתה כשאכנוס לארץ ישראל אתהלך לפני ה' (עיין דב"ר פי"א ה'), אז יהיה השגתי להשיג גם כן פני ה', זה נרמז במלת בארצות החיים, ר"ל א' שבארצות הוא סוד הפנים, כמו שהאריך בזה בספר הפליאה שסוד א' הוא סוד הפנים, נמצא שבאות א' שבארצות שהוא סוד הפנים, ימתיק האחוריים שהם תרצ"ו, נמצא במלת ארצו"ת נרמז המיתוק של הפנים על האחור, ובזה יתפשט הטוב בעולם. זה שאמר ההר הטוב הזה, וממה יבא הטוב, מן סוד ה' פנים המאירים מלמעלה, שהוא סוד א'. השיב הקב"ה רב לך, כבר גליתי לך סוד א' שהוא כתר, שכן א"ת אחר"י חסר ו' כתיב, בגימטריא כת"ר, שבשעת מתן תורה קיבל משה כתר תורה תר"ך אותיות שבעשרת הדברות, נמצא שכבר זכית מה שאפשר לאדם להשיג, לכן אל תוסף דבר אלי עלה ראש הפסגה, וכאן אתה עולה לראשו כתם פז (שיר השירים ה יא) שהוא נקרא ראש הפסגה, צו את יהושע וחזקהו לגלות לו סוד אחוריים, ואמצהו לגלות לו מה שקבלת מן הפנים המאירים, עכ"ל.

והנה המחבר הראה ה' אחוריים, של הוי"ה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. והם בגמטריא תרצ"ו בגמטריא רבי נחמן מברסלב, עם ב' כוללים.

ועם נוסיף אחוריים של אדנ"י. הרי בגמטריא תתכ"ב בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה ע"ה.

גם האחוריים של: הוי"ה ע"ב ס"ג מ"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן – רבנו נחמן בן פיגא.

גם האחוריים של: ע"ב ס"ג מ"ה, עם הי' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

גם האחוריים של: ע"ב ס"ב ב"ן, חסר הג' שמות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

גם האחוריים של: ע"ב ס"ג, בגמטריא ש"ן – והוא בגמטריא ערף, בחי' אחוריים, והוא ענין מבואר בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה פה.

קנ"א, עם הכולל, בגמטריא נחמן עם הד' אותיות.

אסתיר הוי"ה (פני) בגמטריא תרצ"ו ע"ה. והשואה התחילה בכל תוקף בשנת תרצ"ט.

 

 

נתיב מצותיך – קמארנא. חלק היחוד, שביל ג' אות א': בלתי התועררת, השפע הוא לקיום העולם, הוא הדין נקבה תלד, וכשאדם הצדיק עובד ומייחד לבוראו במסירות נפש נתחדש ונתוסף שפע ואור חדש ואז המחדש בטובו – עם הצדיק – מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, להמשיך אור חדש מה שלא הי' כלול במעשה בראשית, וכלל הדברים שכל שפע שנגזר מששת ימי בראשית זה נקרא דין אחוריים ונקבה, וכל שפע שנתוסף בכל עת ורגע באצילות ע"י  מעשה הצדיקים זה נקרא אור חדש, אור זכר, אור רחמים בפנים נהירין, ודע כי אין ספק כי לעולם השחות השפעות המאציל אינו נפסק אפילו ורגע אחד מכל ברואיו טובים ורעים, ובפרט בנאצלים , ואף גם בעת היות פגם בתחתונים שאז נמצא ניצוצי עליונים מחזירין פניהם מן התחתונים ומסתלקים מהם ועולין למעלה, על כל זה השגחת הארה עליונה המוכרחת להחיות התחתונים די סיפוקם הכרחי אינה נפסקת כלל וכו' וכו' ואמנם כשרצון בעליונים ויש כח בתחתונים ושלימות לקבל האור העליון של המאציל, אז האורות העליונים חשקם וחפצם להאיר למטה והופכין פניהם למטה להמקבלים לירד להאיר בהם דרך פנים בפנים מאירין, והאמנם כשאין שלימות בתחתונים והאורות מסתלקין והופכים פניהם אל המאציל לחזור לבחינות אין ממש לעלות שם ומחזירין את אחוריהם דרך המקבלים התחתונים, ואז אותה הארה שמאירין בתחתונים בעת ההוא באה דרך אחוריהם, ומאחוריהן מקבלים התחתונים הארה המוכרחת להם כדי חיותם ולא יותר. והנה האור הנמשך דרך ירידה, שכל היורד יורד במרוצה הוא אור ישר, רחמים פנים פנימוות זכר, ואור הבא להם בעת שחוזרין האורות נקרא אור אחור ודין ונקבה, כי כשאין התחתונים רואים ועל ידי כן האורות הם מסתלקים וחוזרין למעלה לבחינות  אין, ואינם רוצים להאיר למטה, ועם כל זה לא יחפוץ המאציל בהשחתות העולם ומאיר לתחתונים שיעור חיות ומזון ושפע הראי לעצמן בלב די חיותן אבל אין בזה כח להוציא נשמות ואורות חדשים וכיון שהשפעות אור זה הוא בלתי רצונו יתברך שלא היה שום התעוררות ממעשה התחתונים והנה הוא ממשיך עליהם אור מחיצויותו בלבד שה וא אור מספיק לחיות העולמות די הכרחי ולא יותר, על כן נקרא אור חיצונית נקבה דין אור האחור שהוא הופך פניו בכעס עמהם ומאיר להם אור הכרח עם היותו מסתלק ואינו נותן להם השפע אלא בהפיכות אחוריים אל התחתונים, ונקרא זה אור דין אור נקבה כטבע הנקבה שמקבלת ואינה משפעת ואין כח באור הזה להוליד נשמות אלא בחינות המזון בלבד ותתן טרף לביתה. – אות ב' – עוד יש חילוק אחר שאור ישר הזכר כמעט שהוא נפרד ממקומו כדי לרדת ולהשפיע לתחתונים והוית שלו פשוטים ומלאים כולם הם הוית באותיות נפרדות זה מזה, ואור הנקבה והדין הם ברבוע א א"ל א"לה א"להי א"להים שתמיד האותיות הם מחוברים להורות שהאורות שלהם נתעלו ונתחברו עד שנתחברו עם שורשם ומאצילם, ולכן הכלי שלהם שנשאר קמיט בגרמיה בחיבור ונתעטפו ונתקשרו זה בזה שלא ירדו ויפנו למטה, ולכן האור שבא משם הוא אור מיעוט ודין נקבה, עכ"ל.

 

 

מגלה עמוקות

 

ביאור ספר איוב לרבי משה דוד וואלי

א:א איש היה בארץ עוץ איוב שמו והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלקים וסר מרע.

הנה כבר ידוע שהיסוד הוא היורד בתוך הקליפות כדי להוציא מהן כל הניצוצות על ידי הבירור שנשלם על ידו. ואז הוא סובל כמה צרות רבות ורעות, בגין דאתרא הוא דקא גרים. אבל כשיוצא מתוכו וחוזר למנוחתו, אז להפך הוא נוחל כמה הנאות ותענוגים למשנה ממה שהיה לו בתחלה. והוא סוד הנאמר כאן בספר איוב בסופו: ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה, כי איוב הוא רמז אל היסוד, ולכן עולה י"ט כמילוי מ"ה שהוא הגוף, דהא גוף וברית חשבינן חד. וצרותיו של איוב מובנות יפה ברזא דאמרן, וברזא דכתיב: ה' צדיק יבחן, שהרי אי אפשר בלאו הכי, ואין צדיק בלא נסיון, מן הטעם שפירשנו. ולפי שידוע גם כן שכל עצמות של היסוד אינו אלא כדי להזדווג במלכות, כי לכך נתהוה ונוצר למלאות חסרונה דלית לה מגרמא כלום, לפיכך כתיב: איש היה בארץ עוץ, הויתו "בארץ עוץ" דיקא שהיא המלכות שנקראת כך לפי שנוטלת כל ההשפעות העליונות שנקראים עצות מרחוק, גם נקראת "ארץ עוץ " לפי שהמלכות מקבלת מן האחוריים דבינה משם ס"ג, שריבועו ואחוריו עולים כמנין עו"ץ. ודע לפי זה, כי יש ג' בחינות שהם אחוריים זו לזו: בינה לאה ודינה, כי לאה אחוריים של בינה, ודינה אחוריים של לאה . ועוד תדע כי לאה נקראת גם כן גינה, בסוד: אל גינת אגוז ירדתי, ולכן תראה שבהיות אלו הג', אחוריים זו לזו ממש, גם נרמזו בג' אותיות רצופות בראש תיבה ב'ינה ג'ינה ד'ינה, שבאות זו אחר זו ממש, כשם שאלו הג', אחוריים זו לזו. וכבר אמרו רז"ל: שאשתו של איוב דינה בת יעקב, לרמוז אל האחוריים היותר חצונים שמזדווגין לו לאדם בעת צרותיו. ונחזור לעניננו שאמר: והיה האיש ההוא תם וישר, לרמוז אל היסוד שמקבל מן הת"ת שהוא "תם". ועולה גם אל הדעת שהוא "הישר", בסוד ישראל לי ראש. וירא אלקים, ביראת הרוממות שהיא בינה שכינתא עילאה דשרייא עליה. וסר מרע, שהיה משתדל להתרחק מן הרע בכל כחו כדי להתקרב אל הטוב שהוא היסוד דאיהו דרגא דיליה. גם "וסור מרע" בסוד הבירור של חו"ג מתוך הרע של הקליפה שנשלם על ידו, והם עשר הויו"ת שעולים כמנין ס"ר, כמו שכתב האר"י זצוק"ל בענין" וירא ה' כי סר לראות.         ב. ויולדו לו שבעה בנים ושלש בנות

 

 

דרוש מספר עוד יוסף חי (דרשות) מהבן איש חי

 

(פרשת בלק) ז"ל: לא אוכל לעבור את פי ה' אלקי לעשות קטנה או גדולה. נ"ל בס"ד, דאיתא במסכת ע"ז דף י"ב ת"ר לא ישתה אדם מים בלילה מפני סכנת שברורי, ואי צחי למשתי נימא שברור"י ברור"י רור"י ור"י ר"י י', ופירש רש"י ז"ל שד הממונה על מכת סנורים שמו שברורי, וכששומע השד המעטת אותיות שמו אות אחר אות בורח ע"ש, וידוע מכלל הן אתה שומע לאו, דאם יוסיפו באותיות השם פעם אחר פעם, שמרבין אותו אחר אות מתגבר בעל השם. והנה כאן א"ל בלק לכה נא קבה לי את העם הזה, וקבה הוא לשון המעטה, וכמ"ש באה"י קב לשון  מארה והמעטה, ע"ד לא קבה אל עכ"ל, וכן הוא בדברי חז"ל שאמרו משנת ראב"י קב ונקי, והיינו קב ר"ל מעט וכנז' בערוך ז"ל, על כן י"ל מ"ש לו קבה לי את העם הזה, רצה ממנו שיזכיר שמם בדרך המעטה והקטנה, כמו שברירי הנז"ל שיזכיר שם שברירי בדרך הקטנה, וכן כאן שיאמר שם ישראל בדרך הקטנה שהוא ישראל שרא"ל רא"ל א"ל ל', ובזה יחלש כוחם לפי דעתו, כי כוחו של אדם באותיות שמו, וז"ש קבה לי את העם הזה, כלומר תעשה הקטנה והמעטה בשמם שבזה אתגבר עליהם, ואז מדבריו מובן ממילא להגביר את מואב ע"י שיזכיר שמם להיפך, שיאמר מ' מ"ו מו"א מואב, שבזה יהיה תגבורת למואב, ולכן אחר שא"ל קבה לי את העם הזה, שרמז לו שיזכיר שם ישראל בדרך הקטנה והמעטה כמו ענין הזכרת שברורי הנז"ל, לזה א"ל בלעם דבר זה שאתה מבקש ממני לעשות קטנה, ר"ל הקטנה בשמם כמו שברורי, או גדולה, ר"ל הגדלה בשם מואב כדי להגביר אותם לא אוכל לעשות בלתי רשות ה' אלקי, דגם בדבר זה צריך אני ליטול רשות מה' אלקי, עכ"ל.

[ואציין למש"כ בספר לדרש אלקים (שמצאתי מביא בשער ב פרק ב:א מלקוטי מוהר"ן – להוריד דמעות בקריאת שמע, ועוד מביא בשער ד: פרק ד:ו מספר המדות מי שאינו יכול לישן יעלה על מחשבתו אמונת תחית המתים) כמה פעמים ענין זה של הורדת האותיות כנ"ל מהגמרא. בשער ה, פרק ג:ח בענין השבעת שר החלום לכתוב: מאברית, אברית וכו'. ובשער ו' פרק ג' כז"ל ראיתי נוהגים לכתוב לעקרב סדורים אלו ולא ידעתי עניינם ואפשר שכך קבלה בידם או שכך מצאו באיזה ספר, עכ"ל ואז הוא מסדר שורה אחר שורה משלוש מילים, כל שורה פוחת אות כנ"ל: אפיקורוס: אפילוגמא: אפיריריטא.... – שורה אחר שורה עד גמירא – ואז כז"ל סגולת לחש זה לכתוב אותו וליתן אותו אחורי הפתח החצר ולא יכנס שוב עקרב לבית, ע"כ. ובאלו שפיר מובן שמחלישים בזה. אכן ע”ש בשער ה' פ”ג אות ט”ל ז”ל ע”א הכתוב על על כף ירך השמאלית זה השם כסדר הזה וישיבו לו בע”ה מס”ח וז”ת: אדונירם (שורה תחתיו) דונירם וכו', עכ”ל ויש לדחות ואכמ”ל].

 

איכות או כמות:

מה עדיף להגיד הרבה פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן, או האם טוב יותר מעט בכוונה?

 

עצם החקירה הזו שחוקרים בפרט כת מסויימת מראה שבכלל לא הבינו הענין. תגיד איפה שאתה רוצה, תגיד בשמחה ב'כיף', תשיר את זה, תרקוד את זה, ותברוח מכל החכמות והעצבות, וע' במ"א בחיבורנו זה על החוקרים בתורה בלי לב. שוב זכיתי לחדש בענין הכלל שמובא להלכה, שטוב מעט בכוונה וכו', שמעט בגמטריא ניגון, כי העיקר הוא כמו שכתבנו לחיות את התורה, ורחמנא ליבא בעי (ארבע פעמים מעט, עם ה12 אותיות, וה3 אותיות של מעט, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן).

 

והנה בכלל איכות האמירה, יש להדר לומר קול רם, כי אף על פי שלגבי תורה ותפלה מספיק בלחש, אבל לענין שירה יש להדר שיהיה בקול רם, וכן כיון שיש בו הכח להפר הקללות והשמטות, ומצינו בהלכות נדרים (ריא:א) שהש"ך קבע שלפי הרא"ש משמע שביטול נדר צריך להיות דוקא בקול רם בפרהסיא, ולכן בודאי טוב להדר לומר נ נח נחמ נחמן מאומן בקול רם בפרהסיא, ובפרט שיש בזה משום פרסומי ניסא, עמש"כ בערך חנוכה.

 

 

איש – עיין מש"כ במשלי יח:ד.

 

אכילה

הרבה מהכוונות של אכילה קרובים לנ נח, ובעזה"י אכתוב על זה.

 

אחר האכילה מרבים בהודאה להשם יתברך. ונראה דהנה רבינו גילה שכמעט אי אפשר לצאת נקי מהאכילה מבלבולי המוחין (לק"מ תורה יז), ולאידך גיסא, ג"כ גילה שצדיקים אכילתן יותר גבוה מזיווגן (ספר המדות אכילה ו). וגם כן גילה (לקוטי מוהר"ן תורה כה) אי אפשר להכניע הקליפות, הינו הדמיונות והמחשבות והתאוות והבלבולים והמניעות שבמדרגה, אלא על ידי גדלות הבורא. כמובא בכונות של 'הודו לה' קראו בשמו." ולפי זה מובן היטב למעשה חשיבות הענין והתועלת הגדולה להרבות בהודאה אחר האכילה, להינצל ולהכרית הקליפה שנתחדשה.

 

אכל מזבח - נ נח

 

תפלה לפני אכילה

 

רבונו של עולם אתה מתפאר בעמך ישראל, ובשביל ההתפארות הזה בראת כל העולם, ועל ידי ההתפארות מתגלה יראתך על כל הבריאה ובפרט בעת האוכל נאמר גושי הלום, ובפרטיות אתה מתפאר בי, וכן בתוך האוכל יש טוב טמון שתתפאר בו, ולכן תעזרני לאכול ביראת שמים להיות אושפזינא, איש פום זה, לשכינה, שהפה שלי יהיה שיעור קומה של אדם, ועוד זכני לעלות להיות אדם עליון שהשכינה מדברת מתוך גרונו, וזכני לאסוף את הטוב שבאוכל ולדחות את כל החיצוניות ולא להיות נתפס בסכלות ח"ו, ועל ידי זה זכיני להשלים שכלי כדי שאזכה לאור הצדיק נ נח נחמ נחמן מאומן שמגלה יראתך ואהבתך ורצונך, וזכני להשלים פגמי המזבח ובפרט על ידי עשיית צדקה.

ושמרני לא להיות עצל חס ושלום, וזכני להיות איש חיל לאכול בשמחה, ולאכול ביראה עילאה ובחכמה עילאה ובאמונה עילאה שעל ידי זה זכני להארת הרצון של אור הפנים, ש"ע נהורין, ישא ה' פניו אלי, אנפין באנפין, ברצונות וכיסופין עד אין סוף כלולים מבחי' בן ותלמיד, בחינות איה מקום כבודו ומלא כל הארץ כבודו, והטה הידים ברחבה ברמזים של חכמה בים הגדול, פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, וייטב לבי בל"ב אלקים דמעשה בראשית, ועל ידי זה זכני לברר את כל האוכל במחשבה בחכמה ובאמונה, ויקוים בי ישלח' עזרך' מקודש' ומציון יסעדך. וזכני לשלמות לשון הקודש על ידי תרגום שהוא שלמות שמירת ותיקון הברית בקדושה ובטהרה שעל ידי זכני שיהיה עיקר ניזוני מניצוצי אותיות שבאוכל, ויהיה כל אכילתי בבחי' אכילת מן ולחם הפנים, ויקוים בי צדיק אוכל לשובע נפשו, והשביע בצחצחות נפשך.

וזכני להשתמש עם כל הכח שאקבל מהאוכל לתפילה וללמוד תורה, להיות עמו יתברך משותף בבריאת עולמות.

וזכני לאכול במתינות, בדרך ארץ, בבושה ממך, ובדבקות. ולשדד הבהמיות ולדקדק מכזית עד כביצה.

וזכני לברך כל הברכות בכוונה רצויה עצומה.

ותזמין לי פרנסתי ומזונותי כל מה שצריך לי ולהבריאות שלי תמיד בעתו בלי שום טירחא ויגיעה כלל, ותשמרני ממאכלות אסורות, מזיקות, ואכילה יתירה. וכוונתי באכילתי תהיה רק כנ"ל ושתהיה לי כח ובריאות לעבודת השם ולהשלים תיקון הבריאה דומם, צומח, חי, מדבר, יהודי, נ נח.

 

מאכלים

לאקשין, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פיצה, ביארנו באריכות במקום אחר, עגול, בחי' שיר פשוט, שני קומות, כפול, חתוך למשולשים, בקופסא מרובע. ובבחי' פצפצי"ה.

פיתא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

קאטשאף, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

קוקה קולה, עם התיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

קוגל – בגמטריא אל נ נח. ובגמטריא לאה ק"ג, בסוד מנח"ה בחי' לאה, כמבואר בספר אדיר במרום (עמ' תקלג, מכון רמח"ל), אי נמי לאה קב ע"ה, קב בחי' רחל, כמבואר שם (עמ' תקלב). אי נמי בחי' גילוי הקו אין סוף.

קעשייא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

שניציאל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (אראלא שטיינפלד נ"י).

 

 

אם, אמא. סבא חיזק אותנו שרבינו הקדוש הוא האבא והוא האמא, וכן מבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ד' ובעוד מקומות. והנה יש י"ב שבטים, י"ב פעמים א"ם בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

 

אמירת נ נח

ע"ע ערך כמות או איכות, וערך רגש. ועיין מה שכתבנו בענין להגיד רק נ נח ולא כל המשפט. ועמש"כ בערך כבוד לפרש נ נח על פי תורה יא, שהוא ענין הארת הדיבור על ידי שלמות הכבוד ע"ש. ועיין ערך לשון הקדוש בענין נ נח הוא שלמות לשון הקודש, על פי תורה יט. ועיין מש"כ בערך מהפך הכח ועוצמה של אמירת נ נח להפוך הכל לטובה.

 

רואים נסים על ידי אמירת נ נח נחמ נחמן מאומן!

ע"ע ערך רגש – למה לפעמים לא מרגישים.

ישראל סבא עמ' קנו: 'שצריכים לפרסם פלאות השם, שהפתק יכול לעשות נסים מלבש בדרך הטבע. השם יתברך סבב סבות והרגשתי לפרסם אותו בכל העולם, שיקבל מי שיקבל, מי שלא יקבל - לא יקבל. צריכים לפרסם!'

 

ישראל סבא עמ' קנט-ס

 

(וע' י"ס עמ' קנא 'וזה הפתק הגיע אלי בדרך נס מלבש בדרך הטבע'. עמ' קנו: 'ואנחנו רואים שזה נס, איך הם לא מתלוצצים בכנסת מהפתק' וכו' ע"ש).

 

 

איך יכול להיות שרק באמירה גרידא יתקן הכל?

 

כח הדיבור הוא כח של עם ישראל, וכמו שארז"ל שלכן בלק שכר את בלעם לקלל את בני ישראל, וע' מה שהבאתי בחיבורנו זה מבן איש חי מספרו עוד יוסף חי, וכלל ישראל מקדשים את השם יתברך כל יום באמירת שמע ישראל וכו', ובזכותו ניצולים ומצליחים במלחמה וכו' וכו', ואין כאן מקום להאריך בזה. וע' באריכות בסה"ק השתפכות הנפש בפרט בסימנים צה- צו (אגב ראוי לציין מה שמוהר"ן אמר שידוע שיש מלה שאומרים לקנה שרפה שמונעה מלירות).

 

אכן עדיין תקשה, שתינח בהרבה דיבור של תפלה ותורה, אבל רק להגיד נ נח נחמ נחמן מאומן, וזהו, הכל כבר מתוקן? הלוא איתא במס' סנהדרין שאדם לעמל יולד, והגמרא מסקת שזו עמל הפה בתורה ותפלה (ומה שפירש הבא"ח שם נלע"ד שמחמת שכבר היה אור רבינו בעולם ולכן לא היה יכול להסתפק בדרך של הבעש"ט, אבל בודאי היה נוח ליה לפרש שקאי על עשית תפלה מתורה כדרך רבינו ז"ל ואכמ"ל), הרי מבואר שצריכים עמל. וכן מצינו במס' אבות שלפום צערא אגרא (אכן ע' בחיי מוהר"ן (תצב, עבודת השם מט) שמה שצריכים לעשות לאו דוקא הוא הכי קשה, וכמו שמצינו בנעמן (וראיה זו מובא גם באבן שלמה ד:טז בהגה"ה), ואכמ"ל).

 

והאמת כבר ביארנו לעיל מהרמח"ל שלאדם יש בחירה ללכת בדרך הישר, בדרך אדם הראשון קודם החטא, בדרך עתיק יומין, אלא שלאחר החטא יש לו נסיון גדול לקיים את זה, אבל הבחירה בידו. ומי שמחפש את ה'אגרא' השכר, בודאי צריך לעמל טובא. אבל מי שאינו מחפש ומבקש השכר, רק שרוצה את המצוה בעצמה, בחי' שכר מצוה מצוה [כמבואר בלק"מ תורה ה], שהוא רוצה רק להתאחד עם השי"ת ועם הצדיקים ועם התורה הקדושה והשכינה הקדושה, הוא לא צריך לכל הצער ועמילות הזו. ויהיה שמח וטוב לב בטוח בה' אלוהיו ובצדיקו. וכן מצינו בדברי רבינו ז"ל (לקמ"ת תורה פו) ז"ל דע, שעל ידי שהועלם הם מקטני אמנה, על כן הם צריכים לתענית (שעי"ז בונים הדיבור כמבואר במ"א), דהינו עבודות קשות. כי בודאי ידוע שאפשר לעבד השם יתברך בכל דבר וכו' ע"ש כדה"ק.

 

ומקרא מלא דיבר הכתוב בקהלת: עמל הכסיל תיגענו אשר לא ידע ללכת אל עיר (וע' בזה בריש דעת תבונות ב' להרמח"ל).

 

הרי שעיקר התיקון לא צריך להיות קשה, לא צריכים תמיד לשבור את הדלת, יכולים לפתחו. וכמו שאלישע נתן לנעמן תיקון לטבול בירדן, וכמעט לא שמע לו כי קטן בעיניו לעשותה, עד שאמרו לו הלוא מוכן היית לשמוע אליו אפילו לעשות דברים קשים ביותר, ועכשיו שהוא אומר לך לעשות דבר קטן לא תשמע אליו? ושמע ועשה ונתרפא. וכן הדבר בכל ענין התיקון הוא לעשות מה שצריך, לאו דוקא מה שיותר קשה, רק מחמת חסרון האמונה גורמים ההכרח למסירת נפש כמבואר בלק”מ שם (תנינא תורה פו). ולפי מדרגת האדם, כדי לעשות מה שצריך יהיה לו נסיונות ועמלות, ואצל הצדיקים ובפרט לאלו שהולכים בדרך הישר לא תצטרכו לעמלות כלל, רק עיקר הנסיון שלהם תהיה לדעת מה באמת רצון השם יתברך לעשותו, וכמבואר כל זה היטב בליקוטי מוהר"ן (תורה קצ) דורשהו משם. וע' לקמן.

 

וז"ל הסבא (ישראל סבא רעג) אנחנו לא יודעים כלל מה שיש בעולם, מה שרבנו הקדוש כבר גלה. לא צריכים לעמל, הוא מאיר כברץ הוא יכול להודיע לכלם שיזכו לראות מה זה התורה שלנו וכו' ע"ש.

 

והנה ידוע שיש דרך לעבוד את השי"ת ביחודים בלי שום מעשה (וכמו שע"כ צריך לומר שהיה ברשב"י ובנו במערה, בחי' לויתן וכו' (שהוא בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן) וכו', כן ביאר הבעל התניא ואכמ"ל). וכן ידוע שעבודת צדיק גדול כל ימי חייו יכולים לעלות רק להיות אות אחד (כמסופר מכדמוני האח של ר' יחיאל מיכל זלדטשב), וידוע ממכתבי ר' מנחם מנדל ז"ל לתלמיד חבר שלו ר' אברהם קלסקר ז"ל שר' אברהם כתב שהלואי שיזכה להתפלל תיבה אחת כראוי, ורמ"מ כתב שכל מגמתו שיזכה להוציא אות אחת כראוי (כמסופר יפה ע"י ר' שלמה קרלבך). ובאמת האמונה הקדושה בהאין סוף ב"ה הוא למעלה לגמרי מהאותיות, וא"כ אין בזה שום תמיה כלל, שמספיק להגיד פעם אחת כראוי נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

אכן אעפ"כ דרכו של רבינו הקדוש הוא תמימות ופשיטות ורצה והשתוקק ובחר דוקא לעבוד את השי"ת בכל לבבו נפשו ומאדו, ונתן לנו לקום בחצות שהוא באמת עבודה קשה. ואולי זה בחי' בן שעובד אביו אפילו בעבודות שעבד לא היה עושה, ואכמ"ל.

 

 

 (ע"ע בס' זה ינחמנו, פרק אחד היה אברהם אות 5, עמוד 119)

 

עוד ענין חשוב מבואר על פי מש"כ בספר המדות ערך צדיק  חלק ב' אות ז, ז"ל לפעמים הצדיק בא לטלטולים כדי כשיבוא לעולם הבא, יזכר כל המקומות שהיה בהם, ועל ידי זה יבואו טובות לאלו המקומות, ע"כ.

והנה נ נח זה השיר שיתער לעתיד לבוא, בחי' עולם הבא, והאומרו הוא בחי' צדיק, ועל כן יכולים ללמוד מזה הלכה למעשה, שקודם אמירת נ נח, להזכיר איזה וידוי דברים של כל המקומות הנמוכות שנפלת אף פעם והגעת, ואז באמירת נ נח נחמ נחמן מאומן תביא תיקונים חזקים לכל אותם המקומות בעזה"י.

 

 

 

אם רק צריכים להגיד נ נח, למה אין יכולים לעשות כל מה שהיצר הרע מהסת, ולשוב להגיד נ נח? וכן מקשים על גודל ענין הנסיעה לציון ר' נחמן באומן ואמירת תיקון הכללי.

 

א] זה באמת שטות גדול, כי אין שום היתר לעשות דברים אסורים, והרי זה בכלל האומר אחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (וכבר כתב כזה בליקוטי הלכות יו"ד סימני בהמה וחיה טהורה ד:מב, ע"ש). אלא שכל פעם שאומרים נ נח נחמ נחמן מאומן מרימים ומנשאים ומשנים הכל לטוב.

 

וזה לשון הסבא שסובל כמה מהטעמים שכתבתי כאן: כלם, כל העולם רחוקים מזה. אני לא אסכים לזלזל בזה. להזהר לזלזל בזה. העולם מזלזלים בזה, הם לא רוצים לקבל. יגיע הזמן שכלם יראו האמת. צריכים אמונה באמת. רבנו הקדוש גלה מי הוא, הוא נ נח נחמ נחמן מאומן, הוא הרבי של כל ישראל. הוא יתקן כל העולם, יתקן כלם. אבל אף על פי כן צריכים לשמר עצמו, כי אפלו בהתקונים יש גם כן חלוקים (וע' ליקוטי הלכות הלכות יו”ד רבית ה:יב), העולם לא הפקר, לעשות חס ושלום מה שרוצה ואחר כך ירצה כבוד ופרסום? עכ"ל (יש"ס קנז).

 

שוב מצאתי שרבי נתן ג"כ דיבר לענינינו (לקוטי הלכות או"ח הלכות ברכות הריח ד:ב,ג) כי הוא מסביר איך שלפעמים רק ע"י שהאדם ר"ל עובר עבירות ונופל מאד רק על ידי זה הוא מתעורר לעשות תשובה ע"ש, והביא מרבינו ז"ל וכן שמעתי מרבינו ז"ל שלפעמים עבירה מביאה את האדם לידי תשובה, היינו ע"י שנלכד באיזה עבירה גדולה ר"ל, עי"ז נתמרמר לבו ונתעורר בתשובה עש שנעשה בעל תשובה גמור ע"ש כל דה"ק איך שלא רק עושה תשובה, אלא שגם גורם להכריח את הס"א להקיא עוד נצוצות קדושות ואפילו מעצמות הס"א, ונמצא שגרם לטובה גדולה, ולכן כותב מוהרנ"ת ז"ל (ד:ג) אבל בוודאי אין שום אדם יכול לסמוך על זה ח"ו, כי האומר אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה, כי מי יודע אם יהיו לו כח לעמוד שם, כי לפעמים מתגברת הס"א גדולה כ"כ עד שבולעת אותו לגמרי ח"ו, כמו שמצינו כמה אנשים שעברו עבירות גדולות ולא שבו בתשובה לבסוף, כי יש בזה ענינים רבים לאין קץ, וכם מסוד סתרי דרכי הבחירה, שנתן הש"י לכל אדם, שאין מי שיעמוד עליהם. אבל אחרי שכבר עבר מה שעבר ח"ו, צריך לידע ולהאמין שאין שום ייאוש בעולם כלל וכו' ע"ש כל דה"ק.

 

ב] ועוד מי שיגיד נ נח בודאי ירצה פחות ללכת אחרי עצת היצר הרע.

 

ג] ועוד מי שעושה דבר רע ח"ו, לא בקלות יזכה להגיד נ נח, ואפילו הוא יגיד, אבל אמונתו ירדה קצת, ויהיה לו נסיון להחזיק בו. ויותר יכולים לראות את זה בענין הנסיעה לציון הקדוש של מוהר"ן, שירט עליו הדרך ויסבול הרבה מאד עד שיזכה להגיע, וכמו שאומרים, יקבל תיקון גדול עד שיגיע, אם באמת יזכה ויצליח להגיע, ויתחרט היטב על מעשיו הרעים ויעשה תשובה שלימה. וגם כתוב בספרים שהלוא צריכים לחשוש שימות מיד בעוד שעושה הדבר לא טוב, ולא יזכה כלל לחזור לצד הטוב ח"ו.

 

ד] אכן באמת כל הענין הוא להיפך, שבאמת לתקן כל העבירות וכו' לא צריכים לעשות כלום. יעו' משכ"ל בקטע אלקים עשה את האדם ישר, (וכעין ע"ד מה שהגר"א כותב והובא בקיצור באבן שלמה (ג:ב) ז"ל ומי שלבו טוב במדת הבטחון, אע"פ שעובר עברות חמורות, הוא יותר טוב ממי שמחסר בטחון, שעי"ז בא לידי קנאה ושנאה, אע"פ שעוסק בתורה ובגמילת חסדים, שכל זה אינו אלא לעשות לו שם, ע"כ) רק להגיע להאמונה והידיעה בהשי"ת הנכונה ושם לא יגורך רע. רק בני אדם בפרט אלו שחטאו לא מבינים את זה וכו' וכו'. ועל כן באו צדיקים ונתנו הבטחתם על איזה עבודה שעל ידיה חוזרים לדעת את זה, והבן.

 

ה] ומזה תבין עוד במה שהעולם מקשים למה צריכים את הצדיק ולא הולכים ישר להשי"ת (וכבר כתבנו על זה (לקמן בכותרת – מה ענין תגובת שמע ישראל), שא' בלי הצדיק כל אחד מדמה ועושה אלהות לעצמו ח"ו, וב' שענין הצדיק אינו אלא הקשר גופא להשי"ת ע"ש) ועפ"ד מבואר שמצד ישר-אל (השי"ת) באמת אין שום דבר לעשות. רק מצידנו, שאין אנו תופסים בזה, צריכים לאיזה עובדות, ודו"ק.

 

ו] ולפ"ז י"ל ששמע ישראל הוא כעין תפלה לזכות לישר - א"ל דהיינו לזכות שאצלו יהיה באמת ה"א ה' אחד ולא יצטרך שום עובדא כלל. אבל עצם התפלה ע"כ הוא מצד ישראל בחי' הצדיק ושורש נשמות ישראל כנזכר במקומו.

 

 

כמה פעמים צריכים להגיד נ נח נחמ נחמן מאומן?

 

א] כבר נתבאר שלא צריכים לעשות כלום.

 

לפני כמה שנים לא היה בכלל הידיעה והיכולת להגיד נ נח נחמ נחמן מאומן, היית בוכה מתחנן מבקש מפצר וכו', לא היה. היית משלם מליון דולר בליון דולר, כל הכסף שבעולם לא היה, עכשיו הוא כבר נתגלה, כבר יכולים, אשרי מי שיגיד, אפילו פעם אחת בחיים, את השם הקדוש הזה, נ נח נחמ נחמן מאומן.

 ואם תשאל כמה פעמים ראוי להגיד, כבר אמר הסבא (י"ס עמ' קמט, שיג) אין סוף, להגיד תמיד בלי קץ נ נח נחמ נחמן מאומן, אם תזכה.

 

בענין מאנטרא mantra – בודאי הוא טוב מאד, אכן אפילו לאמר פעם אחת נ נח עצום מאד, וזה כמו פצצה אוטמי שלא צריכים פצצות הרבה cluster bomb – אכן יש אין סוף להשיג, אז בודאי לאמר נ נח ככל מה שאפשר. ובודאי לתפוס נ נח עיקר, ולא כמו שכתוב בהרבה ספרים על מדיטציה לאמר שמע ישראל, כי להלכה אסור לאמר שמע ישראל פעמים. ועיין במסכת שבת (סו:) ואמר אביי אמרה לי אם כל מנייני (פרש"י כל לחישות, ומפני שכופלין אותן יש ג' פעמים ויש יותר קרי להו מנייני) דמפרשי (-כמה פעמים שיאמרו ויכפלו אותו) כדמפרשי, ודלא מפרשי ארבעין וחד זימני, ע"כ. והרי מפרש שנ נ נח זה בלי סוף, אז לאמר בלי סוף נ נח נחמ נחמן מאומן (פרש בגמטריא פתק, והי' הוא עד אין סוף).

 

ויש להעיר דכבר מצינו עבודה שלימה בהזכרת שמות הצדיקים פעם אחר פעם, וכמו שאנו מזמרים על הרשב"י שעות שלמות, ומזכירים את שמו מאות פעמים. ועי' בסידור תפלה ישרה קודם סדר הבדלה כז"ל יאמר אליהו התשבי ל' פעמים, אליהו הגלעדי ל' פעמים, אליהו הנביא ל' פעמים. אח"כ כ"א פעמים. אח"כ אליהו הנביא ד"פ, וכל פעם שיאמר אליהו יכוין בשם וכו' ע"ש. וע' בס' המדות (צדיק יט) מי שהקב"ה חשוב בעיניו יכתוב בס' כל שמות הצדיקים והתנאים והיראים לזכרון, ע"כ. והנה זה יקח כמה שעות רק להזכיר שמותם, והסבא אמר שכולם נמצאים ברבינו נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ובאמת מקרא מלא הוא בישעיה (סב:ו) על חומותיך ירושלם הפקדתי שמרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם, ותרגם יונתן ב"ע ז"ל הא על עובדי אבהתך צדיקיא קרתא דירושלם מתקנין נטרין קדמי כל יממא וכל ליליא תדירא לא פסקין מתאמר דכרן טבותיך קדם ה' לא פסיק לכון, והובא שם בפרש"י ז"ל וי"ת חומותיך אבות הראשונים המגינים עלינו כחומה. הפקדתי שומרים, לכתוב ספר זכרונות שלא ישתכח זכותם מלפני. לא יחשו, מלהזכיר זכותם לפני. המזכירים את ה', את זכות האבות. אל דמי לכם, אל תחרישו, ע"כ. הרי מבואר להדיא שזה עסק ועבודה שלמה להזכיר תמיד בלי הפסקה זכות האבות, וכל שכן השם הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן שכולל כל הצדיקים (פרק זה בישעיה מצאנו בו עוד כמה רמזים, ע"ש).

 

ב] והנה נלע"ד רמז נפלא על החשיבות להגיד בפה נ נח נחמ נחמן מאומן ממה שכתוב בפתק מיד אחריו, ובזה אגלה לך סוד והוא מלא וגדש מקו לקו פצפצי"ה ובחזוק עבודה תבינהו. דיש להבין שהשם הקדוש פצפצי"ה (שהוא בגמטריא נ נח נחמ נחמן ע”ה), הוא פה צדיק פה צדיק, היינו להגיד בפה את הצדיק עוד הפעם ועוד הפעם – מלא וגדש מקו לקו (שוב ראיתי כעי"ז בס' זה ינחמנו, פרק זה ינחמנו אות 12, עמ' 170, וע""ש שפי' מקו לקו, ש'קו' גימטריא 'נון' דהיינו מנ' הראשונה של נ נח, לה'ן' אחרונה).

 

וכן י"ל מה שיש נקודות על נ נח נחמ נממן מורה על הענין לומרו בפה.

 

ועל פי מש"פ שזה ענין של הסוד מלא וגדש, יובן קצת שגם על אותה שורה יש נקודות, כי מרמז לא רק על מילוי העולם המעשה בספרים, אלא גם בדיבורים. ובזה י"ל שגם מצינו נקודות בשורה התחתונה 'ביז בתמוז' נקוד תחת ה'בת', כי מעולם היה קשה לי שה'בת' נראים באמת כ'צפ' ע"ש, וזה הענין שפירשנו להגיד הצדיק בפה, וכן נשאר מתמוז, מוז, שהוא ביידיש, 'צריך', יאמרו. שצריכים להגיד הצדיק בפה. ועל ידי אמירה זו, יאמרו שאינך מתענה, שממתיק כל הצרות והעינויים.

 

ג] כתוב בתורה הקדושה, ודברת בם, ואמרו רז"ל שזה מצוה לדבר תמיד בדברי תורה ולא לדבר דברים בטלים. והנה שמעתי מאבי פראטאר נ"י שב"ם, בית מם, בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (ע"ה)! הרי שמצוה גדולה להגיד תמיד רק נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

וכן מה שכתוב בתורה הקדושה למעלה מזה, ושננתם לבניך (שעליו דרש זלמן שזר על השטר של מאתי"ם כמש"פ במ"א), וש"נ -נת"ם, נת"ם עם הכולל בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וש"נ, זה ר"ת שם רבינו נחמן, ואביו שמחה.

 

 

ד] כתיב והיו עיניך רואות את מוריך, וע' בהשמטות לחיי מוהר"ן (אות רצ) ז"ל אמר לר' ליפא:(קוק מיך אן) תסתכל בי! ומה שאינו אומר זאת להם (והראה בידו על ר' נתן ור' נפתלי ז"ל) כי הם רואים אותו בכל פעם, ע"כ. וכן מה שמסופר על האיש שבנה והביא כסאות לר' נחמן, ומוהר"ן שאלו כמה זמן עבד עליהם כל יום שנמצא כל אותו זמן היה חושב עליו. וע' בחיי מוהר"ן (אות תקנג) ז"ל ופעם אחת ספרו לפניו מצדיק אחד שאמר על הרב המגיד הקדוש רבי דב הנ"ל שבכל הסתכלות שהיה המגיד מסתכל ראה כל השבעה רועים. והשיב רבנו ז"ל: על המגיד ז"ל יש להאמין הכל, ע"כ. וע"ש אות רצה ז"ל שמעתי בשמו שאמר אלו היינו רואין אוצר היינו רצים בודאי אליו והיינו חופרים ומלכלכים עצמנו ברפש וטיט בשביל לחתר אחריו ולמצאו. והלא אני אוצר של יראת שמים ומדוע לא יהיו להוטים ורצים אחרי לקבלו. ושאלו אותו איך אפשר לקבל והשיב עם הפה והלב צריכין לחתר ולבקש (מיטן פיסק און מיטן הארץ) בפיך ובלבבך לעשותו, ע"כ.

 

הרי שעלינו להשתדל לראות את רבינו בכל פעם, ולכל הפחות בפינו, להגיד נ נח נחמ נחמן מאומן, תמיד.

 

 

איך אומרים סתם נ נח נחמ נחמן מאומן בלי להקדים רבי:

 

 א] ראשית כל כך קבלנו מהסבא, וכך הוא היה אומר [ושוב נדפס בספר לראות באבי הנחל (עמ' כא-כב) שתי נכדים של רבינו הקדוש ניגשו לר' ישראל ואחד מהם שאל למה כתוב בפתק נ נח נחמ נחמן מאומן בלי 'רבי' (ולכאו' טעות הוא בספר, כי למה רבינו יחתום את השם שלו רבי, ולכאו' הם שאלו כשאלתינו בפרק זה), ור' ישראל השיב: אתה שואל שאלות כאלו אתה לא הנכד של רבינו, ע”כ]. רק כדי לסמוך את הענין נכתוב סמוכין לזה.

 

ב] ע' ספר המדות צדיק אות מז ז"ל יש צדיקים שאינם נקראים בשם רבי. ובמ"מ ציינו לב"מ פו. - לדידי חזי לי סיפרא דאדם הראשון וכתיב ביה, שמואל ירחינאה חכים יתקרי רבי לא יתקרי ע"ש.

 

ג] נ נח נחמ עם אותיות גימ' רבי (שוב ראיתי שכבר הקדמוני בזה בס' זה ינחמני סי' 27, ועוד כ' שם שזה גימטריא זה"ר).

 

ד] מצינו שהאריז"ל צוה את מוהרח"ו להגיד לפני כל תפילה עשרה פעמים עקיבא סתם בלי לומר רבי, ולא פירש כלום [שער הגלגולים הקדמה לו ז"ל גם אמר לי כשהלכתי עמו לטבריא במערת ר' עקיבא, כי א"ל ר' עקיבא, שאזכור עשרה פעמים את ר' עקיבא זה אחר זה, קודם כל תפילה מן השלשה תפלות, ערב בקר וצהרים, ועל ידי זה יתעבר בי, וסייעני מאד. ואמר לי שאין צורך לומר ר' עקיבא, אלא עקיבא בלבד, עכ"ל (ואולי כיון שרבי עקיבא ממש מתעבר בו לא שייך לקרוא לו רבי, כי הוא כחלק ממנו), ועמש”כ בערך רבי עקיבא].

 

ה] בתוספתא עדיות (ג:ד) תנא ז"ל מי שיש לו תלמידים קורין אותו רבי, נשתכחו תלמידיו קורין אותו רבן, נשתכחו אלו ואלו קורין אותו בשמו עכ"ל, ופירש המנחת בכורים ות"ב שם ז"ל עי' ברמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים דפי' שמי שהיה חשוב בעיני רבי שאין למעלה ממנו קורא אותו בשמו, כמו הלל ושמאי, ומי שהיה בעיניו למטה מן המעלה זה קרי אותו רבן, כמו רבן יוחנן בן זכאי וכדומה, ומי שהיה בעיניו למטה מן המעלה זה קרי אותו רבי, כמו ר' מאיר ור' יהודה. ועל פי זה כוונת התוספתא, מי שיש לו תלמידין פירוש באותו הדור שתלמידיו חיין: נשתכחו תלמידיו, היינו בדור הקדום: אלו ואלו, היינו דור הקדום לקודם, ולפי דברי הרמב"ם אתי למימר דהתוספתא לדוגמא בעלמא נקט לענין תלמידין והכוונה בענין החשיבות לבד ע"ש, עכ"ל. וכן ציין המצפה שמואל שם לדברי הרמב"ם. וכן ציין החסדי דוד שם, והוא ציין לעוד מראה מקומות (ערוך השלם ערך אביי, תחלת ספר הליכות עולם). ועל כל פנים מבואר לפי הרמב"ם בסמיכות להתוספתא שהמעלה הכי גדולה לרב וגדול בישראל כאשר קוראים אותו בשמו בלי שום תואר רב, רבי, רבן וכדומה. (ומעניין, לפי הטעם הזה, ולפי עיקר הטעם באות הבא, שאלו שמחפשים את הכבוד בתוארים, בכלל אין להם שכל או כלים לרצות את הכבוד הכי גדול הזה להיות נקרא בשמם לבד).

 

ו] המפרשים עה"ת כתבו ששם שהוא חלק בהתורה שונה דינה (בפרט לענין שמצינו שקוראים את האבות ואת הנביאים סתם בשמן), וכמו שאנו אומרים שמותיהם סתם, כמו למשל עמרם, שהוא היה אחד מראשי כל עם ישראל, וכן הרבה פעמים אנו אומרים משה סתם וכוונתינו לראש הנביאים רבן של כל ישראל לכל הדורות [וע' למשל בריש ספר דברים ברש”י פסוק יא ז”ל אמרו לו, משה, אתה נותן וכו' עכ”ל הרי שאפילו כאשר דברו בני ישראל ישר למשה רבינו לפניו קראו אותו סתם בשמו, והוא באמת קצת פלא אם לא נאמר ככל המבואר פה]. ושמע ישראל אמרו השבטים לישראל אביהם, והוא השירה של ישראל (לשון הרמח”ל) ממש הענין של ננח.

 

יש לציין שכן מצינו במסכת שבת (קכט.) אמר להו רב נחמן בר יצחק לרבנן, במטותא מינייכו, ביומא דהקשה אמרו לביתייכו, נחמן אקלע לגבן (פרש"י הרבו בסעודה כאילו אני סועד אצלכם עכ"ל), ע"כ. הרי שפשטות לשון הגמרא שאמר להם שיאמרו סתם "נחמן", אכן מפרש"י משמע שלא היו אומרים את הלשון הזה כלל.

 

 

אמת: ז' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן = 3437 = (אלפים חוזרים ליחידות) 440 = שם, ועם הכולל = אמת (כמו שמובא באריז"ל ז' פעמים ס"ג (בינה – שהוא הבחי' של רבינו כמו שר' אברהם בן הר"ן האריך להוכיח) בגמטריא אמת).

 

אצבעות.

חותמים נ נח בידים (ננח סווייף):

 

א] כבר ידוע איך לסמן נ נח בידים, בהפשטת הגודל והשני אצבעות הראשונות, כצורת נ וח', והוא כעין ברכת כהנים בשרשו (כי בברכת כהנים עושים עם כל האצבעות כמו שי"ן, ובנ נח עושים את זה בשלש הראשונות. והמעיין בהכוונות לברכת כהנים תמצא כמה רמזים לנ נח. בתחילה מכוונים את השם צמרכ”ד שהוא בגמטריא נ נח נחמ נחמן (עיין ערכו בערכי השמות), ואח”כ השם אנקת”ם שהוא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם עוד ק' ברכאין, שהוא שם אדנ”י כידוע – יוידיני, א”נ אדנ”י ול”ד אותיות של המילוים. ואח”כ את השם פסת”ם שהוא בגמטריא פתק. והנה הארבעה שמות העיקרים של ברכת כהנים שהם אנקת”ם פסת”ם פספסי"ם דיונסי”ם ביחד הם בגמטריא אלף תר”פ, שזה תרפ”א כמו שגילה האריז”ל בשער רוח הקודש, יחוד יז למהר”י גדליה – עמוד ק. ועם הכולל זה תרפ”ב השנה שסבא קבל את הפתק). ובזה אתי שפיר הג' אצבעות כי הם רמז לברכת השכל, חכמה בינה דעת, שצריכים להמשיך בברכת הידים, יעו' בליקוטי מוהר"ן תורה כד. ויש אומרים שנ נח רמוז בו כי הגודל והאצבע הראשון כמו נו"ן ועושים את זה פעמים ובין האצבע הראשונה והשניה כמו חי"ת. ויש אומרים שהשי"ן רמז לרבינו רבי נתן והסבא, ויש לי עוד דרושים בזה ת"ל (יום חמישי לפרשת שמות תש”ע למדתי שהוא ממש כורת הסמל של הפ.מ. ימ”ש שהם חותמים עם השתי אצבעות הראשונות ביחד). ועכ"פ מבואר בליקוטי מוהר"ן שהרמזים שהצדיק עושה בידים מביא פרנסה לעולם, ולכן בודאי ע"י שמסמנים הסמל של נ נח, שהוא ראש הצדיקים, מביאים פרנסה לעולם.

 

ב] שוב שמעתי מאברך אחד מהכולל נקודה טובה שרוצה בעילום שמו, שמצא שורש לחתימת נ נח ביד מהגמ', יעו'  במס' שבת דף קו. שמפרש השיעור של שני סיט, רב יוסף מחוי כפול ורב חייא בר אמי מחוי פשוט, פירוש, רב יוסף הראה בידו ההפרש שבין האצבע לאמה, שזה שיעור של סיט, וצריכים כפול זה להשיעור של המשנה. ורב חייא הראה בידו ריוח בין הגודל לאצבע, שהיא שיעור פשוט ששוה לפעמיים הריוח של בין האצבע להגודל.

 

הרי מבואר היטב שהגמרא קוראת להסימן של נ נח שאנו חותמין בידינו, פשוט (נ) כפול (נח)! ורב יוסף ורב חייא בר אמי סימנו אותו בידיהם הקדושים!

 

ג] כתוב וביד הנביאים אדמה, בפשטות אדמה מלשון דמיון, אבל יכולים לפרש שהוא לשון של דממה ושקט. ובזה יכולים ללמוד שבעתים שצריכים להחיש ולשקוט, אז הדברים נתקיימים בידים, לחתום נ נח! (והנה יש בזה לימוד שלם, דהלוא גם הס"ת הם דמ"ה, או הדם, מלשון והארץ הדם רגליו, שמידים באים לרגלים ואכמ"ל).

 

ד] במס' אבות (ה:כב), בן בג בג אומר הפך בה הפך בה דכולה בה. ב"ג זה חמשה (כמבואר שם בתוספות יו”ט, וגם ע”ש פירוש שלא האריך ימים, וי”ל ע”ד רבינו שזכה לא להיות זקן), מחולק לב-ג, זה רמז על הדרך שחותמין נ נח באצבעות הידים, שני אצבעות הקטנות כפופים לכף היד, ושני אצבעות הגדולים הגודל פשוטים מכוונים חוצה. ב"ג ב"ג, זה עם שני הידים ככה (ועוד רמז, בג בא"ת ב"ש – שר, שיר הגאולה). וזה הפך בה – הפך ב-ה', חצי אבצבעות פשוטים, וחצי אצבעות הפוך – כפופים. הפך, עם הג' אותיות בגמטריא נ נח. פ"ך פ"ך זה מאתים = נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ה] מה שעושים נ נח עם האצבעות – נ נח סוויף – השתי אצבעות הקטנות עושים את הס' והגודל והשתי אצבעות הגדולות עושים את הש', כי ש"ס בלילה לשמה תיקון הנגינה (לקוטי  מוהר"ן תורה ג) – נ נח נחמ נחמן מאומן. וזה ממש ההיפוך של הש"ס אחר, בחי' הגמטריא של תלמוד – לילי"ת ימשו"ז (כי ש”ס, שהוא ג"כ בגמטריא נשג"ז, הוא ג' פעמים ק”כ, שהם הצירופים של השם אלקים בחי' דינים, ותלמו”ד גמטריא ד' פעמים ק”כ, ואז כבר צריכים את השיר פשוט כפול משולש מרובה. כי ש”ס זה ששה סדרים, שהכוונה בעצם על המשנה, כי שם יכולים להשמר במשנה בלבד בסוד כפול, הגיעני כפול הנאמר בלחם המשנה שהם שני מערכות ו”ו כנגד הי”ב שבטים, שהם הי”ב שערים שממתיקים את הג' פעמים ק”כ בסוד שריון קשקשת ואכמ”ל).

ובזה א"ש מה שקי"ל בפסחים דף נ. כי הא דרב יוסף בריה דר' יהושע בן לוי חלש ואיתנגיד כי הדר אמר ליה אבוה מאי חזית אמר ליה עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה אמר לו בני עולם ברור ראית ואנן היכי התם כי היכי דאיתו אנן הכא הכי איתינן התם ושמעתי שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו ושמעתי שהיו אומרים הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתן וכו' ע"ש שעתיד ירושלים להיות נרחב, כי יש אומרים שאומן יהיה בתוך הגבול.

עולם הפוך, הפוך זה גמטריא נ נח עם האותיות. ויש שיטה בהננח סוויף (זה שחותמים נ נח עם העצבאות) שתחילה מעמידים את האצבעות זקופות למעלה ואח"כ מסבבים אותם למטה, בחי'עליונים למטה.

וזה ששמע אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, לכאן בגמטריא אומן עם האותיות (גם אש'רימישבאל'כאן בגמטריא אותיות בא ירשלים, בב"א), גם 'מי שבא לכאן' בגמטריא חותם, ותלמודו בידו דייקא, ותלמודו בגמטרא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה, וגם הוא בחי' ש"ס כנ"ל, והיינו שחותם נ נח בידו!

 

ו] בשיר השירים (פרק ה) קמתי אני לפתח לדודי וידי נטפו מור ואצבעתי מור עבר על כפות המנעול, תראה איך שבין שני התיבות מור כתוב ואצבעתי, והוא רמז נפלא, כי פעמים מו"ר בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה, ואצבועתי ע"ה בגמטריא פתק. גם אצבעתי, מיעוט עצבעתי שנים. הרי רמז חזק שכל להחזיק את כל ענין של הפתק של נ נח נחמ נחמן מאומן בחתימת נ נח בהאצבעות!

 

ז] עמש"כ על הפסוק המלמד ידי לקרב אצבועתי למלחמה (תהלים קמד).

 

ח] ש"ש – שין שין. הרבה כבר מכירים איך שחותמים עם אצבעות הידים נ נח, עם הגודל ושני אצבעות הגדולות, באופן שזה נראה כאות ש', ועם שני ידים, הרי ש"ש ושמח. ובימים של בין המצרים, מובא בכוונות לכוון ב' פעמים שין (בחתימת הג' ברכות הראשונות ג' שמות טדה"ד כוז"ה מצפ"ץ בגמטריא שין, וברצה, רצ"ה בגמטריא אלהי"ם במילוי ה"ה עם אדנ"י, הרי שי"ן שני שנמתק על ידי הראשון, ובשים שלום מכוונים שהוא ראשי תיבות שין שין, וכן שים שלום בגמטריא שין שין וו' שכולל הו' שמות). והנה עם הידים אנו נותנים ושמים שלום בחי' שים שלום אחד להשני, ומה יותר טוב עם האצבעות של נ נח שהם בצורה של שים שלום?! והרי שעיקר תקוותינו ונחמתינו בזמן אבילות החרבן הוא נ נח.

 

 

ח] אצבעות בגמטריא ע"ח נ נח נחמ נחמן מאומן, ע"ח בגמטריא ג' פעמים הוי"ה, על כן נכון לייצג הג' פעמים הוי"ה עם הג' אצבעות שמכריזים נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ארך אפים. עם התיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ומבואר בלקוטי מוהר"ן שזוכים לארך אפים על ידי אמונה, הרי: מאומן.

 

ארץ ישראל. ענין להביא את הציון הקדוש של רבינו לארץ ישראל, עיין בערך ציון הקדוש של רבינו.

 

ארץ כנען: ארץ כנען עם האותיות התיבות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. (ועיין בכוכבי אור, חכמה ובינה אות מו,  שהמילוי של ארץ ישראל = אלף ריש צדיק יוד שין ריש אלף למד במספר נחמן עם הכולל נון חית מם נון).

 

אשה. עמש"כ בערך בנות.

 

א"ת ב"ש. על השואלים מה יותר אלים, לכתוב נ נח בא"ת ב"ש או לכתוב בלעז, עניתי שאלות מחלל הפנוי או משבירת הכלים.

 

אתה: אתה בא"ת ב"ש – תא"צ בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

אתה יאהדונה"י (- הוי"ה ואדנ"י בשילוב) = נ נח נחמ נחמן מאומן עם התיבות וכולל (וע' מש"כ בלקוטי מוהר"ן תורה א). [וי"ל כי נ נח זה אני, וע"י אני מכירים שאתה ה'.]

 

בגדים

 

מלבוש:

 

הנה אביא כאן קצת מקומות שרואים החשיבות שצריכים לנהוג בבגדים שלובשים. ובאמת בכל דבר של יהדות בודאי תמצא ששרשם עליון מאד וכו', על כן אחר כל הדברים צריכים לדון מה באמת צריכים לעשות, כי גם הענין ללכת בענוה וכו' שרשה גבוה מאד אין לשער. וזה באמת עיקר דרכינו כמו שראינו בסיפורי מעשיות מבעל תפילה, שמשמעה שקאי ממש על דורותינו שמתעורר ענין רבינו הקדוש בעולם, לעזוב הבלי עולם הזה ולעסוק רק בתפלה. ושם מבואר שעל לבושים לא היה שמים לב בכלל, רק שלפעמים הבעל תפלה היה נותן תיקון פרטי לאיזה עני ללבוש בגדי זהב וכדומה או להיפך (וע' במס' שבת (קמה.) מפני מה ת"ח שבבבל מצויינין? לפי שאינן בני תורה וכו' ר' יוחנן אמר וכו' לפי שאינן בני מקומן דאמרי אינשי במתא שמאי בלא מתא תותבאי). ועם כל זה נשים על לבנו לדעת קצת ממעלת הלבושים וגם ממעלת שלא לשים לב עליהם.

 

חיי מוהר"ן אות סב: המעשה של הבעל תפלה התחילה אחר שספר עם החזן רבי יוסף דפה ואנחנו עמדנו לפניו והחזן הנ"ל היה מלבושו קרוע. ענה ואמר להחזן הלא אתם בעל תפלה שעל ידה נמשך הכל (הינו כל ההשפעות) ומדוע לא יהיה לכם מלבוש (שקורין קאפטין). ובתוך כך התחיל לספר בזה הלשון, כבר היה מעשה כזאת שהיה בעל תפלה, וספר כל המעשה.

 

חיי מוהר"ן אות רא ז"ל לענין מלבושי כבוד, שצריך לאיש כשר להדר שיהיה מלבש כראוי אם אפשר לו ולא יהיה בזוי, כי גם הלצדיק אין מקרבין עצמן רק על ידי מלבשיו, שרואין שהוא מלבש בכבוד על ידי זה הוא נחשב בעיניהם להתקרב לו, ואם לא היה מלבש לא היה נחשב כלל בעיניהם, ע"ש.

 

חיי מוהר"ן אות שלה, ז"ל הלא כשאני רואה איזה עבודת ה' בעני שבעניים שהולך בכובע קרוע ומלבושים קרועים ונעלים קרועים הוא יקר אצלי עד מאד כמו שאני הייתי עושה דבר זה וכו'.

 

(חיי מוהר"ן אות תכב, בענין המלבוש בארץ אשכנז, מחמת שלא היה להם ספר הזוהר, ע"ש).

 

חיי מוהר"ן סי' רא: לענין מלבושי כבוד, שצריך לאיש כשר להדר שיהיה מלבש כראוי אם אפשר לו ולא יהיה בזוי, כי גם להצדיק אין מקרבין עצמן רק על ידי מלבושיו, שרואין שהוא מלבש בכבוד עי"ז הוא נחשב בעיניהם להתקרב לו, ואם לא היה מלבש לא היה נחשב כלל בעיניהם וכו' ע"ש. וע"ע בקונטרס ההוספות והשמטות שיצא לאור ע"י נקודות טובות שהובא שם שרבינו הקפיד מאד על אנ"ש שישמרו בגדיהם.

 

שיחות הר"ן אות ק: ותתפשהו בבגדו, שהבעל דבר והסטרא אחרא תופסת את האדם בבגדו, דהינו שמטריד אותו בטרדת בגדיו ומלבושיו. כי טרדת הצטרכות מלבושים ובגדים של אדם הם מבלבלין מאד את האדם ומונעים אותו על ידי זה מעבודת השם יתברך. וזהו ותתפשהו בבגדו. אך מי שהוא בעל נפש ולבו חזק בה' אינו משגיח גם על זה אף על פי שאין לו בגד ללבש, אף על פי כן אינו מטריד עצמו בזה ואינו רוצה להניח עצמו לבלבל בזה. וזהו וינח בגדו אצלה וינס וכו', שמניח בגדו ומלבושו ונס ובורח מהם ואינו משגיח כלל על זה. רק עושה את שלו בעבודת ה' כפי מה שיכול, ע"כ. וע"ע בליקוטי הלכות חושן משפט. וע"ע במסכת עבודה זרה דף טז: בענין פתיא אוכמא ומש"כ שם בס"ד, ומש"כ בשיחות הר"ן אות ק – במקומו.

 

רוקח מובא בחק לישראל ד' ויצא, שבעל תשובה ישנה מלבושו.

 

 

בגדי לבן:

 

מצינו כמה נ נח שנמשכין ללבוש בגדי לבן. ומקרא מלא דיבר הכתוב (קהלת ט:ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ומבואר בלקוטי מוהר"ן שפנימיות הכוונה לתיקון הברית שהוא תיקון הכללי. והרמ"ק כותב שיש בצבע הבגדים חשיבות גדולה מאד, ולא לזלזל בזה כלל. ומובן שהצבע לבן הוא גוון של קדושה וטהרה וכו'. וכן צמר שהוא לבוש, הוא הסמל של לבן, עיין מש"כ על הפסוק, לכו נא ונוכחה וכו' כשלג ילבינו וכצמר יהיו (ישעיה א:יח).

 

והנה בזוהר הקדוש מקפיד שבשבת קודש לא ללבוש שחור כלל, וללבוש לפחות ארבעה בגדי לבן. ורבינו הקדוש היה לובש לבן בשבת קודש.

 

והנה לפי חשבון שנות העולם, הרי אנו כבר לאחר חצות היום של יום הששי, הזמן שכבר לובשים בגדי שבת, ובפרט שכבר יש רבינו בעולם שספרו הוא אתחלתא דגאולה, וגם יש לנו את הפתק ושיר הגאולה, נ נח נחמ נחמן מאומן, בודאי יכולים כבר ללבוש בגדי לבן. וגם עיין לעיל מה שהבאתי מהליקוטי הלכות שהימים האלו הם בחי' חולו של מועד.

 

והנה בארץ ישראל כבר לפני מאות שנים היהודים כבר הסירו בגדי האבל השחורים ללבוש בגדים מאירים. וע' לעיל בחיבורנו במה שהסברנו שבדורות יש לנו להתנהג בשמחה ולא באבלות ע"ש.

 

ומעשה שאירע לי שהלכתי לבית של מי שהוא, וכאשר חכיתי לו, בתו הקטנה אולי כבת ארבע, הייתה אומרת עלי, “מגעיל", ואמה הייתה מתביישת מאד, ולאחר קצת זמן שמעתי האמא מסביר לה שאף על פי שהוא לובש שחור זה לא אומר שהוא מגעיל, הרי יש הרבה יהודים שלובשים שחור, רק שאין זה ההנהגה בשכונתם וכו'. והנה בשעת המעשה הזה כבר הזמנתי והייתי מחכה להקפטן הירושלמי, אמנם אז הבנתי טוב, שאם ילדה קטנה מרגישה עצבות וגעולה מבגדי שחור, יש להקפיד מאד ללבוש בגדי לבן, להפיץ השמחה לכל העולם, נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

בגדים של נ נח

 

כבר כתבנו בענין הכיפה, והנה לענין שאר הבגדים בודאי מה טוב שיהא שם רבינו כתוב עליהם. וידוע מה שרבינו אמר שהצדיק יכול ליתן לבוש לנשמות ערטילאין (ערומות) בעולם האמת, וידוע שכל חפץ צועק שם בעליו בסוד הפסוק אבן מקיר תצעק (חבקוק ב:יא), אז אם יש כבר בגדים שצועקים השם של רבינו בודאי יש להשיג ולעשות לעצמינו.

 

ונראה לי שהעיקר והכי חשוב שיהא כתוב על החולצה על החזה, כמו שהכהן גדול היה לובש שם החושן משפט עם השמות של שבטי י-ה, ולפ"ז גם כל הכתפים ראוי מאד.

 

בושה: אחד מהסימנים של אומה היהודי (יבמות עט.) שהם ביישנין - בישן זה ראשי תיבות נחמן בן שמחה ישראל בער.

 

אחד שאל מה ההבדל בין בושה - כלימה - וחרפה. אז בלי לחשוב הרבה עניתי:

בושה - זה לא להיות ברסלב. חרפה - זה להיות מתנגד על נ נח. כלימה - כאשר לא איכפת לך כלל.

אז ההוא הגיב: עכשיו זה אלול לא אדר.

אז עניתי לו: לפי הנ"ל זה בושה עם קצת חרפה.

 

ביקור חולים: כל פעם שמבקרים את החולה לוקחים ממנו אחד מששים ממחלתו, אז לפי זה י"ל שנ נח - זה כבר שני ביקורים מרבינו - אז כבר הוריד את מחלתינו ל-נ"ח - 58 מששים. נ נח!

 

 

בית הכסא

 

האם מותר לכנס לשירותים עם כיפה של נ נח נחמ נחמן מאומן?

 

א] השאלה אם מותר להכניס הכיפה של נ נח לשירותים, כי לכאו' דברים החקוקים יש להקפיד על קדושתם, ויש בהם מדין מחיקת השם וצריכים גניזה, אלא שיש מקום להקל כי בודאי לא תהיה זה חמור מהדפוס, ששיטת הרוקח שדפוס אינו נחשב לכתיבה, ולכאו' כ"ש בחקיקה הנעשה בדפוס, ואולי יש לחלק ואכמ"ל. ואפילו להט"ז ושאר פוסקים שדפוס חשוב נחשב לכתב, ואפילו הוא הדין בדפוס של חקיקה, היום העולם מקילים הרבה בזה, אכן זה גופא צע"ג במנהג העולם, ובודאי ירא שמים ישתדל לכבד ככל היותר בכל אופן הכתיבה. ולכן קיים השאלה הגדולה האם ליכנס לשירותים עם הכיפה של נ נח נחמ נחמן מאומן?

 

במסכת שבת (סא:) שנינו שקמיע שיש בו דברי תורה וחייב בגניזה, חולה שיש בו סכנה מותר להכניסו עמו לבית הכסא. וכיון שקיימא לן (ספר חסידים) שמותר אפילו להרהר בדברי תורה בבית הכסא כדי להינצל ממחשוב רעות, הרי יש כבר שני סיבות להתיר להכניס עם נ נח לשירותים. משום פיקוח נפשות ברוחני ובגשמי. ואיני סומך על זה, כי יש לפלפל הרבה בזה, והעיקר כדלקמן.

 

פעם עשינו שאלת ספר על זה, ופתחנו לתורה רע"ג. וזה בעצמו היה חידוש, כי רע"ג כידוע הוא ר"ת ראשית גוים עמלק, וידוע מה שמוהר"ן אמר כי שבע יפול צדיק וקם, ס"ת עמלק, וזה בחי' ואחריתו עדי אובד (-ליקוטי נ נח בגמטריא רגע!). אבל איפה מצינו בר"ת, שזה יהיה התיקון כמו שכתוב בתוה"ק ראשית גוים עמלק? ב נ נח נחמ נחמן מאומן, ר"ת בגימט' עמלק. וגם התיקון נכלל בזה, כי שבע יפול, זה בחי' שע"ב יפול צדיק וקם, היינו הירידות ועליות בניגון של ע"ב נימין, השיר של חסד, נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

וע"ש בתורה שמבואר שהתולדות של הצדיק הם למעלה מהששים רבוא נשמות, ואינם שייכים לעוה"ז כלל, דהיינו שאפילו שהם בעולם אינם נתלבשים בעולם הזה כלל ע"ש. והנה זה החבר שפתח את הספר טען ששם אצבעו על המילות אינם נתלבשים, וזה התשובה, לא להלבישו במקומות המטונפים. אכן במחילת כתה"ר נלע"ד פשוט וברור שהתשובה הוא ש נ נח נחמ נחמן מאומן, הוא למעלה לגמרי מעולם הזה, ואפילו שתשים אותו איפה שתשים, כאילו לא נתלבש שם כלל [ובזה נתקיים דברי רח"ו בנפש החיים שיבואו חסידים ויכניסו התוה"ק לתוך השירותים, בטענת שהתורה למעלה מהצמצום וכו'].

 

ונראה עוד לפי זה שיתכן מאד שיכולים להגיד נ נח נחמ נחמן מאומן אפילו קודם ברכת התורה (רק לא לפי שיטת הגר"א שצריכים לברך ברכת התורה אפילו על הרהורי תורה, ובטח מי שיאמר נ נח יתנוצץ מוחיו בצחצחות של אור התורה אז מצד זה יהיה צריך לברך תחילה. אכן באמת רוב העולם בכלל לא נוהג כזה, לא מבעיא לפי האריז"ל שמברכים כל ברכות השחר עם הכוונות לפני ברכת התורה, אלא גם להלכה שיכולים לאמר פסוקים דרך תפלה, ולא חיישינן בכלל), וצ"ע. ולמעשה נוהגין להקל, מצד חומרת הענין, שתמיד יכולין וטוב להגיד נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ב] מלבד הנ"ל נראה שהלוא מוהר"ן בעצמו היה הולך לשירותים, ושזה כל ענין של הצדיק, שהוא שלוחו של השי"ת להוציא את בנ"י אפילו מאותם מקומות. וע' מש"כ בענין שאלת שלום במקומות המטונפות, ובחלומו שהיה למוהר"ן וכו' ע"ש.

 

ג] ועכ"פ נראה שאין לעיין על הכתב של נ נח בשירותים, כי בודאי יבוא בזה להכניס תורה לתוך הצמצום ולתוך המקום המטונפת, ורק אם זה על הראש, ולא רואים הכתב, מה טוב.

 

ד] והנה ידוע מה שפסק ר' יהודה החסיד (וכן הוא בשערי תשובה לר' יונה) שמי שיש לו הרהורים במקומות המטונפות יכול וטוב לו שיחשוב בתורה (והוא דייקא נקרא חסיד וספרו נקרא ספר חסידים!).

 

והנה היום ידוע שמה שאנשים הולכים כמעט ערומים זה סימן שהקב"ה מגלה את עצמו בלי לבושים. והלבושים הם הצמצומים שעושים ההגדרות שפה זה מלבוש טהור ופה זה מלבוש לא טהור.

 

והנה ידוע (תורה נו ועוד מוקמות וע' בדברינו לעיל בענין תפלה תפלה תפלה) שמקומות המטונפות מקבלים חיותם מסתרי תורה וכו'. כי הסתרי תורה לא מצומצמים להגדרות והלבושים הלוא טהורים וכו'.

 

נמצא, מי שהוא במקומות המטונפות - בגשמיות - ויש לו הרהורים - איסור ברוחניות - הוא שייך לתורה גבוה מאד, למעלה מהלבושים וכו'. ומותר וטוב לו להרהר בתורה.

 

ה] מוהרנ"ת בלקוטי הלכות הרבה לפרש איך שציצית מרמזים להשיר פשוט כפול משולש מרובע, שהיום כבר נתגלה שהוא נ נח נחמ נחמן מאומן. והנה קדושת ציצית היא קדושה מקפת, כמו שאנו מקיפים את הגוף עם הציצית, כן באמת הציצית קדושה עליונה מאד למעלה ומקיף. ולכן מותר אפילו ליכנס לשירותים עם הציצית (רק ציצית שהם מזומנים עבור תפילה ועבודת השם, הרי מצד קדושה זו אסור להכניסם (ולענין תקיעת שופר, ע' בביאור הלכה סימן תקפח, וע' בלקוטי מוהר"ן תורה כב בפירוש התוקע בבור וכו' יצא ואם קול הברה שמע לא יצא, ואכמ"ל)), והבלוים של ציצית לא חייבים גניזה. וזה למעלה מקדושת תפילין, שהם מוחים, ואפילו לא תמיד אנו יכולים להשיג את רמת המוחין של התפילין, כמו בשבת, שלפי ההתעלות שיש לנו בשבת אין לו היכולת להשיג עוד את המוחין של התפילין. ולכן צריכים לשמור מאד על כל פרטי הלכות תשמישי קדושה. לא כן הטלית, שאנו צריכים תמיד ללכת מעוטף בו, בכל מקום ובכל זמן.

 

וי"ל שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן (תנינא תורה כו) שמשה רבינו ע"ה מלובש בכל רמ"ח איברים של איש ישראלי, שזה בחי' התלבשות הדעת בחסדים ע"ש. ומשה הוא בחי' התפילין – שקרן אור פניו, בחי' תפילין. אכן רבינו הקדוש הוא בחי' הטלית! וזה מה שסבא אמר רבינו זה האבא רבינו זה האמא (- שמו שהאם הולכת תמיד עם בניה וכו' אפלו במקום הטנפת – תורה עח), בחי' מקיפים. ולכן מתאים להבגדים שהם מהמקיפים שיהיה כתוב עליהם נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

והנה כאשר רבינו הגיע לארץ ישראל אחד מהגדולים הפציר בו מאד לגלות איזה טיפה מענין בואו, כמובא כל זה בספר שבחי הר"ן (לא), עד שבסוף רבינו היה מוכרח לענות לו, ע"ש איך שרבינו התלהב מאד, ואז "והשליך הכובע עליון מעל ראשו" – כי הכובע עליון זה עוד שייך לגוף הקדושה, וכמו טלית המיועד לתפילה, שעוד שייך לגוף הקדושה והמעשים של האדם, ועל כל פנים בזה רבינו כבר הראה דרך לזרוק את הכובע, וע' בפרק הקודם. "והתחיל לדבר בלשון זה: הידעתם סוד כונות התפלין? השיב לו הנ"ל קצת כונות. אמר לו: לאו, לא זו הדרך של כונת תפלין, וכיון שאינכם יודעים סוד כונות תפלין, אינכם יודעים סוד ארבע רוחות של ארץ ישראל," כי קדושת ארץ ישראל הוא גם בבחינת טלית, כי ארץ ישראל מקפת אותנו, ועד שבאים להשיג כוונת התפילין איך יכולים להשיג סוד הארבע רוחות של המקיפין? [אכן ק"ק לכולי עלמא, למה לא הקשה רבינו אם הוא יודע כוונת הטלית, שלכאורה הרבה יותר שייך לסוד ארבע רוחות של ארץ ישראל כמבואר בכ"מ, ואולי מחמת שהגדול הזה ביקש להבין בשכלו, אז רבינו היה צריך לנסות להראות לו דרך המוחין והיעב"א]. "ועכשו אתחיל לגלות לכם איזה רמז מזה. ויהי כאשר התחיל לדבר, התחיל לצאת דם מגרונו." דם מגרונו, כי ידוע שרבינו בבחי' עתיק, והגרון של עתיק הוא כתר ושורש של אבא ואימא, שהם המקיפים הנ"ל.

 

בית חדש

הקפיד רבנו שלא יבנה שום ב ר ישראל לעצמו בית חדש בחוץ לארץ, וכן נהגו אנ"ש שלא בנו לעצמם בית חדש בחוץ לארץ וכו' (שיח שרפי קודש ב:ב:לה, ג:ב:תקלא, ג:ב:לה).

ע' בפרשת כי תצא כתוב כי תבנה בית חדש וכו' והרמח"ל בספר אוצרות רמחל מפרש שזה סוד ראש השנה שבונים את המלכות מחדש.

והנה בברסלב יש מנהג שאסור לבנות בית חדש בחוץ לארץ, כולל אומן. אז יש לנו עוד טעם להביא את ציון רבינו לירושלים כבר, כדי לקיים כי תבנה בית חדש דהיינו ראש השנה בירושלים, במהרה בימינו אמן.

 

 

בני אדם: ע"ה בגמטריא נ נח.

 

בנים. הבנים ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

בנות:

בת בגמטריא: ברסלב נ נח.

שכל הבנות יהיו נ נח:

 

שמעתי מדוד קופר נ"י מקנדה, שבעת התבודדות בניאגרא פלז (מפלי ניאגרא – גודל הענין ללמוד אצל נהר, עיין ספר המידות ערך למוד, אות מ', ומש"כ שם) שהיה חוזר על לימודו באנציקלופדיה ג'ודיקא, והיה לומד הענין (מס' שבת פ"ב) על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה בחלה ובהדלקת הנר, והשי"ת הבריק לו שהר"ת של אלו השלושה הם נ'ר שבת, נ'דה, ח'לה = נ נח! וזה רמז חזק שכל הבנות צריכים להיות נ נח!

 

ויש עוד רמז לזה, ש"בנות יהודה" (עם התיבות והכולל) בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (הבנות נחמן עם התיבות בגמטריא תורה). וגם בפסוק כתוב ותגלנה בנות יהודה למען משפטיך ה', הסופי תיבות התהןךה עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ועמש"כ עה"פ צאינה וראינה בנות ציון (שיר השירים ג:יא).

ועוד רמז מצאתי, דאיתא בירושלמי (שבת ה:ד) מנין שאשתו קרויה עגלה וכו' ע"ש, והרי עגלה בגמטריא נ נח.

 

והנה הבנים הם ממילא נ נח, כי הבנים ע"ה בגימטריא נ  נח.

לבן ובת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

בקור חולים. כל פעם שמבקרים את החולה לוקחים ממנו אחד מששים ממחלתו, אז לפי זה י"ל ש"נ נח" – זה כבר שני ביקורים מרבינו – אז כבר הוריד את מחלתינו ל – נ"ח – 58 מששים.

 

ברכה

 

האם מותר לברך בשם ומלכות שעשני נ נח

 

יותר מפעם אחת שמעתי מי שהוא מברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שעשני נ נח. ועיין בפוסקים בטעם למה אנו מברכים בשלילי, שלא עשני גוי, עבד, אשה ולא מברכים שעשני יהודי או ישראל, ואם זה היה מחייב מטבע הברכה להיות, שלא עשני מתנגד וכדו', ויש לפלפל טובה גם על פי הקבלה, כי האשה מברכת שעשני כרצונו, כרצונו זה בכתר, ונ נח זה בכתר. ואף על פי שרבי נתן היה אומר וכותב שאינו יכול לומר רק שהוא אינו מתנגד על רבינו, כי מי יכול לאמר ממש שהוא זכה להיות עם רבינו, ואם כן בודאי נוסח הברכה היה צריך להיות בשלילי, שלא עשני מתנגד, כי אי אפשר בחיובי, עם כל זה נראה לעניות דעתי, שהיום בשבילנו ובפרט בכח הפתק הקדוש עם השם נ נח נחמ נחמן מאומן, בזה באמת כל אחד יכול וצריך להתפאר שהוא נ נח ממש. אכן לכאורה אסור לנו לקבוע ברכה חדשה מעל הברכות שתקנו חז"ל. ואולי יש מקום להתיר את הברכה מדין ברכת שעשה לי נס במקום זה. ולפי זה בודאי יש לברך בחיוב, שעשני נ נח בחיובי.

 

ברכת שלום. עיין ערך שאלת שלום.

 

בשר. ראשי תיבות: רבינו בן שמחה. ובכמה מקומות הארכנו יותר בזה.

 

גאוה דקדושה

רבינו כתב (לקוטי מוהר"ן תנינא קכה) שיש בחי' של ויגבה לבו, וכן מצינו בחז"ל שמותר שמינית שבשמינית, וכתיב יפאר ענוים בישועה, וכתיב גדלו לה' איתי. ונלע"ד שהדבוק בהש"י יאיר בו גאות ה', והוא יהיה מרכבה ממש לזה (וע' בספר פנות המרכבה של הרמח"ל שלבוש הגאוה של השם יתברך נעשה על ידי החסידות, ע"ש. ועיין ביחודים של האריז"ל על הפסוק ה' מלך גאות לבש, ורבי נתן מזכיר גם כן את האריז"ל שהגאות על ידי המוחין), וכן מצינו בספר חזיון של ר' חיים וויטל שהיה מתגאה בהשגתו, וכן מצינו בספר ההיכלות שקראו לר' ישמעאל כהן גדול בן גאים, ולכן דוד המלך ע"ה התפלל (תהלים לו:יב ועמש"פ שם) אל תבואני רגל גאוה (ושמעתי מא”א שליט”א שמובא בספרים שהר”ת אתרוג), פירוש הרגל של גאוה, כי הדבקות בהא"ס ב"ה הוא רק ברצוא ושוב כמו שגילה רבינו בתורה ד', והוא ע"כ בחי' חדשה כל פעם, ובהיותה ממש חדש בחידושו בדביקות להא"ס ב"ה אז שפיר קאי, רק הסכנה שימשיך בהגאוה, היינו שיתרגל. א"נ י"ל שהתפלל להנצל מהרגלים של גאות ה', כי ה' גאה גאה ומהפך את הבריאה בהגאוה שלו, אבל זה רק בבחי' הרגלים של הגאוה שלו יתברך. וי"ל אל תבואני רגל גאוה, גאוה שאנשים ירגלו ויספרו עליה, כי כבוד אלקים הסתר דבר כבוד מלכים חקר דבר, כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ו', שאם הכבוד הוא של השם יתברך אין בני אדם חוקרים אחריה, אבל אם האדם תופס כבוד לעצמו אז העולם חוקרים עליה, ולכן זה דייקא הנקודה הנ"ל שדוד המלך העמיד את תפילתו להנצל מגאוה כזו שהוא כבוד מלכים חקר דבר. ועוד י"ל אל תבואני רגל גאוה, דהיינו שכחה, כמו שאמרו חז"ל על הפסוק ורם לבבך ושכחת, שעל ידי הגאוה בא שכחה, ודוד המלך התפלל, שאפילו אם לא ינצל לגמרי מגאוה, על כל פנים של ילקה בשכחה ח"ו.

 

 

גאולה

בכמה מקומות רבינו גילה שעיקר הגאולה זה דעת (לקוטי מוהר"ן תורה כ, כא, נו) והביא את הפסוק (שמות ו) וידעת כי אני ה' המוציא אתכם. ויש לציין להפסוק (שמות ב:כה) וידע אלקים, שתרגם אונקלוס ז"ל ואמר במימרה למפרקהון ה'.

 

 

כל הגאולה תלויה ב נ נח נחמ נחמן מאומן

 

ישראל סבא שטז-שיז. נ נח נחמ נחמן מאומן, זה החתימה הוא הידיעה, הוא מודיע לנו את זה. עוד לא היה חתימה כזו בחיי רבנו, זה רק נתגלה בהפתק הזה, זה התגלות חדש שהוא הוא השיר שיתגלה לעתיד, פשוט כפול משלש מרבע, נ נח נחמ נחמן מאומן. זה התגלות חדש, זה הגאולה, כל הגאלה תלויה בו!

 

אם אנחנו היינו אומרים את זה, אז מי אנחנו? אבל מה שרבנו הקדוש גלה, זה עוד לא אפילו כטפה מן הים, הוא גלה רק מועט מחזיק את המרבה וכו', ע"כ. ועע"ש עמ' קנא ד"ה אוי.

 

קונטרס אני נ נח נחמ נחמן מאומן עמ' ס': 'אז הוא מגלה כאן בפשטות, שהוא העיקר הגאולה'

 

 

'העיקר הוא נ נח נחמ זה דבר קל להגיד וכשאומרים נ נח אז מחזיקים בהשורש של כל הבריאה ושל כל התורה ושל כל הצדיקים, כן נכנסים בעולם אחר רק כשמזכירים שם רבינו ר' נחמן כמו שחתום בחתימה בפתק הזה נ נח נחמ נחמן מאומן'

 

'שיזכיר בכל עת צרה ובכל עת ובכל שעה נ נח, שישיר את זה בשיר בשמחה (איך) זה דבר קל וזה העיקר הכל כי העיקר הוא רבינו ר' נחמן נ נח נחמ נחמן זה פשוט כפול משולש מרובע ועשרה אותיות הם עשרה מיני נגינה שגילה עשרה מיני נגינה שגילה בזה תלוי הכל כל הגאולה רק להגיד בבוקר נ בפה נ נח לשיר בשמחה נ נח ועל ידי זה יתקרבו כולם לרבינו, וזה זה הגאולה, עיקר הגאולה זה רבינו זה השם נ נח זה עיקר הגאולה, נ נח נחמ נחמן מאומן בזה תלוי עיקר הגאולה זה מסוגל לכל אחד בכלל ובפרט כל אחד שיתפלל ויגיד בפה זכות רבינו הקודש יגן עלינו על כל ישראל זכות זכות נ נח נחמ נחמן מאומן....'

 

עוד שם עמ' ס"א: 'נ נח נחמ נחמן מאומן זהו ממתיק כל הצרות וכל הדינים!'

 

'נ נח נחמ נחמן מאומן? מהפך את הכל לטובה!'

 

עוד שם עמ' סב: אנחנו לא יודעים מה זה שזכינו בדורות הללו, זכינו לדעת כזה, לדעת מזה, מהסוד הזה, נ נח נחמ נחמן מאומן יש הרבה לדבר, אבל אני לא יכול לדבר!'

 

'זה כח חדש שלא היה מעולם אבל אנחנו לא זוכים לקבל את זה באמת כראוי, אבל אף על פי כן ה' יתברך גדול מאד ורק להזכיר את השם....'

 

'פלא כזה שלא היה מעולם חדש לגמרי, אם היה כבר, לא היה חדש! זה חדש לגמרי!'

 

'אשרי מי שמאמין בה' ובתורה, אנחנו לא מבינים אבל מאמינים, מאמינים בה' בתורותינו ובתורה, קודם כל רק מה שמאמינים ומזכירים את השם הקדוש הזה, זה ממתיק כל העוונות וכל הכפירות וכל הנפילות, כן, ומחדש חדש הוא עושה אותנו חדש לגמרי!..'

 

'מה? אנחנו שרוים מאד! אנחנו משוקעים בטומאה! אבל דיבור אחד מרבינו הוא מהפך הכל, רק להגיד נ נח נחמ נחמן מאומן זה מספיק לנו לרפאות אותנו להחיות אותנו לחדש אותנו אם יש ח"ו איזה צער אז תכף לך להגיד השם הקדוש הזה נ נח נחמ נחמן מאומן הוא מהפך הכל כל הכפירות וכל העוונות הכל הוא מהפך אשרינו אנחנו יהודים שאנחנו מאמינים בתורה ובצדיקים.'

 

'מה שיש ח"ו איזה יסורים איזה דבר לא טוב אז זה רבינו הקדוש מהפך הכל רק לטוב, הוא מהפך הרע לטוב! אני לא כלום העיקר, העיקר הצדיק, הצדיק, להגיד רק נ נח נחמ נחמן מאומן זה מספיק להחריב כל הסטרא אחרא כל החושך, זה ענין חדש לגמרי שרבינו הקדוש זכה לזה, בשם הזה מרומז כל מה שעובר על כל אחד מישראל והוא מהפך הכל לטוב!'

 

'יש איתך ח"ו איזה דבר לא טוב זה הכל לטוב נ נח תגיד נ נח נחמ נחמן מאומן, שוין (מילה ביידיש), הוא כבר מהפך הכל באופן אוטומטי רק מזכירים את השם נ נח נחמ נחמן מאומן זה באופן אוטומטי הוא מהפך הכל לטוב, כל הרע וכל העונות וכל הכפירות וכל דבר הוא מהפך לטוב, אל תשכח את זה, תמיד יהיה לך במוח בלב נ נח נחמ נחמן מאומן הוא מהפך הכל'....

 

רבינו הקדוש, רבי נחמן מברסלב יש לו תוכניות לגאול את עם ישראל, והשלב הראשון עד העשירי - זה על ידי שמו הקדוש בשיר כפול פשוט משולש מרובע שהוא השורש של עשרה מיני נגינה, ולכן "נחמן שלב א-י" בגמטריא "בשמא נחמן" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

גהנם

 

נ נח מציל מגהנם!

 

ידוע ששאלו את מוהרנ"ת מה יעשה אם כאשר יגיע לבית דין של מעלה יפסקו לו גיהנם? ואמר שהוא יתחיל ללמוד תורה מליקוטי מוהר"ן ויבואו כל הצדיקים, וממילא יתהפך להיות גן עדן (י"ש תיא). וכמו כן עכשיו שנתגלה השיר פשוט כפול משולש מרובע, נוכל להיות בטוחים שבכל מקום וזמן שנשיר ונרקוד אותו יתהפך הכל לטובה, ונזכה על ידו להתענג על ה'.

 

ואחר כתבי זה, מתוך מעשה שהיה, הבנתי הענין ביותר עמוק, כי שמא 'האינו מאמין' תומר, מה אפסיד, בשרירות לבי אילך, ואם בסוף אצטרך ח"ו, הרי אז אגיד ואשיר נ נח.

 

אכן מתוך הנסיון הבנתי שאינו כל כך פשוט. כי הנסיון גופא הוא שלא יהיה האפשרות לומר ולשיר ולרקוד נ נח. תצייר לעצמך שח"ו המשטרה לוקחים בן אדם וצועקים ומאיימים עליו וכו', האם הוא יכול אז להעז לומר ולשיר ולרקוד נ נח. וק"ו ובן בנו של ק"ו בעוצם הדין של גיהנם לא יעלה על דעתו שביכולתו לצאת חפשי אם יתגבר בעזות עצומה וישיר נ נח. אך המאמין באמת, שהלך והצליח כבר בדרכו של השיר הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן, גם בעתים החשוכים, יתחזק וישיר וירקוד נ נח, ויצא מצרה לרווחה ומאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה.

 

 

התרגום באיוב פרק ב' או ג' כותב שחבריו של איוב נתפטרו מגיהנם על ידי שבאו להשתתף בצערו. והרי רבינו התפלל שירגיש הצער של הזולת כמוהו ממש. ורבינו זכה להכח להוציא אנשים מגיהנם.

 

 

כתוב בספר שיח שרפי קודש ה:צד  שרבי נתן אמר שאם פוסקים לו גהינם ח"ו הוא יקרא לקוטי מוהר"ן ויבואו כל הצדיקים לשמע המאמר ויהיה שם הגן עדן, והביא שם אפילו הלשון ביידיש, וכבר חקרנו אם כאשר הוא מביא את היידיש זה נותן יותר נאמנות למה שכתוב. אכן רעיון הסיפור הוא נמצא בעולם עיין בספר שיח שרפי קודש – השייך לחסידות קאצק וגור (עמוד 11 ה ראקוץ, תכנת אוצר החכמה) שכז"ל גם סיר הגה"ק החי' הרי"ם זצוקלה"ה בשם הרבי ר"ב (ברוך) זצללה"ה הנ"ל שאמר שאם יפסקו לו בעולם העליון לגיהנם אזי יעלה על גג של הגיהנם ויאמר שמה תורה, ואז יעלו שמה כל הצדיקים שבג"ע לשמוע ויהי' שמה הג"ע עכלה"ק.

 

 

גוים:

בספר חיי מוהר"ן (אות רנא) כז"ל ולא מבעיא ישראל קדושים אלא כל האמות הועלם כלם אני יכול להחזירם להשם יתברך, והייתי יכול להוליכם סמוך לדת ישראל. אך דיו לעבד להיות כרבו, עכ"ל. ועיין שם אות ו, ז"ל עוד אמר אז כמה דברים וכו' ואז נשבר השלחן מרב העולם שדחקו עצמן עליו. והקפיד ואמר וכי גויים יושבים אצלי על השלחן, וכי עכשו ימות המשיח ישתקרבו גויים לצדיקים כמו שכתוב (ישעיה ב) 'ונהרו אליו כל הגוים', וזה הפסוק שיך להתורה רבי יוחנן משתעי הנ"ל עין שם, כי כך היו דרכו שכל שיחתו וכו' עכ"ל. ומוכח מזה שבסוף הימים הגויים יתקרבו לרבינו, ואם יתקרבו בטח הוא יתקן אותם ויוליכם סמוך לדת ישראל כנ"ל.

 

האם הפתק והשם הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן שייך גם להגויים?

 

עמש"כ על הכתוב בפתק מלא וגדיש מקו לקו, מה שאהרן פץ ז"ל שמע מסבא שזה מישראל לעכו"ם.

ע' בספר ישראל סבא עמ' קמו: ופה רואים בפרוש, בברור, שרבנו הקדוש מגלה כאן שהוא העקר, ומגלה את זה לכל העולם, גם ליהודים וגם לגויים. כי הוא זה, הוא בעצמו זה השיר שיתגלה לעתיד'.

 

ע' ישראל סבא עמ' קמח: נ נח נחמ נחמן מאומן הוא משמח הכל, ישמח כל העולם, רק את הגויים לא. רבנו הקדוש אומר בתורה ב'לק"מ' שהגויים אינם בני אדם כלל, רק חמורים. יש מהם שיודעים מלאכת החשבון ועוד ועוד, אבל אומר רבנו שכלם בהמות, חמורים, הם לא בני אדם, רק עם ישראל הם בני אדם. זה נכתב בספר 'לק"מ', שידעו שהם חמורים.

 

'רבנו הקדוש גלה את זה, נ נח נחמ נחמן מאומן, בשביל מי הוא גלה את זה אם לא בשבילנו? הוא גלה את זה בשביל גויים? בשביל בהמות, בשביל חמורים? הוא גלה את זה בשבילנו! הגוים אין להם כלים להבין ולדבר מזה, אולי יהיה להם איזה נגיעה בעלמא, הגוי אין לו כלום, הם לא בני אדם, הם כמו בהמה, פטורה מהכל. בני אדם זה רק אנחנו - יהודים. כל הגויים - בהמות! ככה אומר רבנו. הגויים לא מאמינים בשם ובתורה. לא צריכים לדבר אתם, לא צריכים להודיע להם מהשם של רבנו, ע"כ.

 

ישראל סבא עמ' קנא: '...יהיה להם כח להתגבר ולעבד השם באמת ולחזר בתשובה, אפילו הגויים. כי רבנו רבי נחמן - בו תלוי כל הגאולה, והתקון של כל עם ישראל ושל כל העולם. ככה הוא אמר', וע"ש קנב, שע"י ספרי ר' נחמן נעשים מבהמה לאדם.

 

ישראל סבא עמ' קס: היה נס. גויה אחת הלכה ללדת, אז הילד לא רצה לצאת, אז היתה שמה אשה יהודיה והיא אמרה לה שתגיד נ נח נחמ נחמן מאומן... והיא אמרה, ותכף נולד הילד!

 

היה מעשה, זה היה בעתון באמריקה. כושית אחת שהיתה חברה באו"ם היא רצתה לראות את הבן שלה והיא היתה מגרשת ולא היה אפשרות. אז אמרו לה שתגיד נ נח, אז היא אמרה. היא אמרה נ נח.. והוא בא. מחר - מחרתיים הוא בא!

 

ישראל סבא עמ' קעח: 'אפילו גויים משוררים את זה'.

 

ישראל סבא עמ' שח: אני הרבי נ נח נחמ נחמן מאומן, אני הרבי של ישראל, אבל לא של גויים. אתם לא שומרים תורה, אתם לא מהאנשים שלי, לכו מכאן!'

 

ישראל סבא עמ' תטז: יש בזה ענינים נעלמים מאד, אבל עכשיו אנחנו רואים שכל העולם, אפילו חכמי הגויים באוניברסיטה, הם מתפלאים מאד על רבנו רבי נחמן מברסלב, אפילו גויים!

 

ישראל סבא עמ' תכ: רבנו הקדוש הוא העקר היסוד של כל היהדות, של כל חד ואחד מישראל, וגם כן הוא יתקן כל העולם, אפלו הגויים, זה פלא כזה....ע"כ.

 

והשיטה שלקחתי לעצמי, שאיני אומר או מגלה את השם הקדוש הזה לערבים, רק אם הוא לטובתי. למשל אם ח"ו מתחילים אתי אני אומר להם נ נח (והיה לי כמה ישועות גדולות עי"ז ת"ל). וסתם גוים, איני נמנע מלפרסם השם הקדוש של רבינו, כי רבינו יתקן את כולם, רק שהעבודה שלנו זה לקרב את עם ה', אבל יש גם ענין של תיקון העולם, ולא מבעיא אם אני רואה שהגוי באמת רוצה לדעת מנ נח, ואיני עסוק עם יהודים, בודאי טוב לי ללמדו דעת ה', אפילו סתם לפרסם בגוים, טובה הוא לעולם בודאי.

 

שוב נדפס ספר ראות באבי הנחל וכתוב שם (עמ' כה) ז"ל הגויים שואלים למה שרים כל כך נ נח, וצריך להשיב להם שידעו כשיתייהדו ויתגיירו, ע"כ.

 

שכל העולם יעבדו את השם יתברך שכם אחד

 

מבואר בליקוטי מוהר"ן (תורה כז) ז"ל כי למשך את כל העולם לעבודתו לעבדו שכם אחד, וכלם ישליכו אלילי כספם וזהבם ויתפללו אל השם יתברך לבד – זה הדבר נעשה בכל דור ודור לפי השלום שבדור וכו' וכו' ואי אפשר לבוא לבחינת שלום אלא ע"י הארת פנים וכו' זה בחינת דרושי התורה שהתורה נדרשת בשלש עשרה מדות וכו'      ולפי ההזדככות חכמתו בי"ג מדות אלו הנ"ל, כן הזדככות קול רנתו, זקן – זה קנה חכמה (קידושין לב), הקנה מוציא קול (ברכות סא, זוהר פנחס דף רלב רלד רלה:) וכו'            וכשנזדכך קולו אזי על ידי השמעת קולו לבד, בלא דבור הקב"ה מושיעו בעת צרתו בבחינת (תהלים קו) וירא בצר להם בשמעו את רנתם – על ידי שמיעת קולו הקב"ה רואה מי שמצר לו, איזהו עכו"ם מצר לנו. וזהו (דברים כז): באר היטב – בשבעים לשון, שפרושים ודרושי התורה, שמשם תוצאות הקול, על ידם היטיב לנו בכל הלשונות ובכל העכו"ם, בבחינת: ב'שמעו א'ת ר'נתם, ראשי תבות באר, ובאר הוא לשון פרוש ודרוש.         ולהדרת פנים הנ"ל אי אפשר לבוא אלא על ידי תקון הברית וכו'            ומבחינת קול זוכה לשלום, בבחינת (שה"ש א:א) שיר השירים אשר לשלמה – להמלך שהשלום שלו. ובשביל זה תכף אחר קול רנה של שירת הים זכו לשבת שלום, כמו שכתוב (שמות טו) ויבאו מרתה, ושבת במרה נצטוה (סנהדרין נו). וזה (שמות טו): ו'תען ל'הם מ'רים ש'ירו לה' – ראשי תבות שלום, שעל ידי שירה זכו לשלום. ודוקא במרה קבלו שבת שלום, כי כן דרך השלום להתלבש במרה, בבחינת (ישעיה לח): הנה לשלום מר לי מר – כמו שכל הרפואות הם בסמים מרים, כן השלום וכו'            וזה פרוש (בכורות ח) רציצא – בחי' קנה רצוץ, שהם העכו"ם וכו' דמית בביעותה – הינו להמית ולבטל בעותם וצלותם מלבקש עוד מאלהים אחרים, אלא לקרא כלם בשם ה'. היכא נפק רוחא – הינו זאת הבחינה א"א אלא על ידי תקון ברית וכו'. בהינו דעל – בזה שנכנס בו רוח וכו' בחי' תשובת המשקל (איכה ה) זקנים משער שבתו, בחורים מנגינתם, ע"כ.

 

הרי מבואר שכדי לבוא לשלום צריכים חכמה, ושעל ידי החכמה זוכים לבחינת באר היטב, שהשם יתברך לא צריך לשמוע מילים, רק קול בעלמא, ובזה א"ש מה שמובא במפרשים (מובא בתוס' יו"ט במס' סוטה) שבאר היטב, שדרשו חז"ל בשבעים לשון, כי היטב ברבוע: ה הי היט היטב, בגימטריא שבעים. דהיינו שאפילו כאשר יש בחינת גמגום שאין מילים ברורים רק קול, ה"י עונה ומקשיב, וזה ע"י חכמה דייקא, כי ידוע שאף ששורש האותיות הם באין סוף ב"ה, מציאותם הם בחכמה, וכמו שכתוב, כולם בחכמה עשית, דהיינו ע"י הכ"ב אותיות (שהם ע"י ל"ב נתיבות חכמה). וזה נרמז בהריבוע, שמתחיל באות אחד לבד, בחי' חכמה, וממשיך לבנות את המלה בבחי' קול ושיר פשוט כפול עד שלא השתלשל לבינה שמצרף את האותיות באופן מובן. וכעין זה מבואר בלק"מ תורה ל' ז"ל כי על ידי פתיחת פה של המוכיח נתגלה חכמה, ועל ידי זאת החכמה נתגלה החסד וכו' ע"ש שהחסד הוא ע"י התוכחה, שמבואר בלקמ"ת תורה ח' שהשיר פשוט כפול שלוש רבוע הוא בחי' תוכחה, הרי מבואר שבפתיחת הפה בעלמא, באות אחד, בבחי' חכמה, מתחיל התוכחה, של הריבוע (רק שבתורה ל' שם מיירי בתוכחה שיכול לבזות שומעיו, משא"כ השיר פכש"ר, ועדיין צ"ת).

[וי"ל שענין השירה, שרבינו מפרש שע"י השירה מגיעים לשלום שכולם מדברים זה עם זה עד שעובדים את הש"י שכם אחד, יתכן שאנשים מדברים זה עם זה עדיין יש הפירוד שכל אחד אומר את שלו, למעלה ממנו שירה שכבר הם אומרים ביחד אותו דבר, וזה ממש בחי' שלום, שכם אחד.]

 

הרי ש'נ' זה בחי' נ' שערי בינה, בחינה הדרת פנים זקן, ושעל ידיה יש קול השירה של הריבוע, ועל ידי השירה יש שלום. וזה בחי' 'נח'.

 

וכדי להגיע לכל זה צריכים תיקון הברית, וצריכים לעשות תשובת המשקל, וזה בחינת 'נחמ' בחי' וינחם ה' לשון חרטה ותשובה. ואז יש בחי' 'נח-מן' שהיכא נפק רוחא בהינו דעל, שמעלים את הקדושה ומכניסים השלום. ועל ידי יש זה כולם באמונה אחת, 'מאומן'.

 

וזה 'הנה לשלום מר לי מר' שמוסיפים מר לי' – להיוד, ועוד מר, מר לי' מר, מרימר, ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

 

 

גוף ונשמה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

גיוס. עיין חיילים.

 

גילוי

 

התגלות מלכות דקדושה בכל תוקף

 

בלקוטיי מוהר"ן תורה מט רבינו גילה ענין השיר פשוט כפול משולש מרובע שהוא בחי' תשובה, מי עם זאת עולה, שהד' נעשית ה', ה' בחי' ד' עם י', ד' זה שיר פשוט כפול משולש מרובע, וי' זה עשרה מיני נגינה. וזה הכבוד של השכינה בחי' שרה על כל העולם. וזה בחי' תכלת ובחי' נעים זמירות ישראל, שמצד אחד התכלת אכלי כלא ושצי כלא, כי על ידי התגלות מלכות דקדשה יתבטל מלכות דסטרא אחרא, אבל ישראל הדבוקים בה יקבלו חיותם ע"ש.

 

והנה כבר כתבתי ב"ה כמה רמזים יפים ששרה מראה על השיר של נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ש (פרשת וירא יח:י ועוד).

 

והנה התשובה של מי זאת עולה – מי עם זאת עולה: מי = נ, עם ע"ה בגמטריא נ נח עם האותיות. זאת בחי' נחמ כמש"כ זאת נחמתי.  עולה, זה נחמן, כי הנ' עולה להיות ן' (גם עולה בגמטריא נ נח עם האותיות). והאותיות שקודמים להסופי תיבות, מעאל, עם הכולל, בגמטריא מאומן עם האותיות.

 

מי עם זאת, אותיות עז תמימא, תמימא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, גם עז - שהוא בחי' הצדיק (לקוטי מוהר”ן כז:ו), ע' פעמים ז' עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ועוד, מי זאת לב – כי אלו בחינות של הלב, ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והתיבה עם, של מי עם זאת, בא"ת ב"ש, ז"י, שזה החלל ימין של הלב ועוד אחד שמתגבר על צד השמאלי.

 

והנה רבינו מפרש שם את הפסוק (במדבר כח) ועשירית האיפה סלת למנחה בלולה בשמן כתית רביעית ההין. בלולה – בגמטריא סבא

 

 

אחר שCNN הראו כמה דקות של ההפצה של הנחמנים בגבול לבנון, נפל במוחי שאם קוראים אותם מימין לשמאל יש - נ נח. (גם לבנון, משמאל לימין, ן', ונב = נח, היינו ל נ נח).

 

גן עדן

 

רבנו הקדוש אמר 'יש לי נגון לזמר לעתיד לבוא, שהוא יהיה העולם הבא של כל הצדיקים והחסידים' (חיי מוהר"ן אות שמ, ועיין שם עוד). והסבא אמר שזה השיר נ נח נחמ נחמן מאומן! [דהיינו איך שתאמר את זה הוא שיר, וכמו שמצינו שהתורה הקדושה נקרא שיר ורנה, ואיך שתאמרה את התורה נחשב לשירה]. נמצא שכאשר אומרים נ נח נחמ נחמן מאומן זה בעצמו בחי' עולם הבא!

 

 

גרפיטי. עיין ערך כתיבת נ נח.

 

דבור. עיין ערך אמירת נ נח.

 

דופק

נ נח דופק ומזכיר לאדם עבודת השם יתברך!

 

על פי תורה קס בלקוטי מוהר"ן ז"ל הדפק דופק ונוקש באדם: לפעמים הוא נוקש באדם ומזכיר אותו לעבודת השם יתברך,בבחינת (שיר השירים ה): "קול דודי דופק", ולפעמים הוא מזכיר את האדם לעברה, חס ושלום, כי הדפק בא מן הנשימה, והנשימה בא מן האויר על-ידי הדבור, וכפי הדבור כן נעשה הדפק אם לטוב או להפך, עכ"ל.

ב"ה דפק, זה שם ע"ב באחוריים, קול ע"ה גמטריא מאומן, דודי, זה בחי' שהד' נעשית ה' - דו, ויש את השיר כפול משולש מרובע שהם י' - די. והרי הסוד של קול דודי דופק הוא נ נח נחמ נחמן מאומן! אם זוכים לדיבור הזה, אז זוכים לקול דודי דופק לטובה.

 

 

דין. האריז"ל גילה שיש שני סוגי דינים ש"ך ופ"ר. ולפעמים אנו עוסקים להמתיק שני הסוגים ביחד, כמו בריש שמונה עשרה באדנ"י שפתי תפתח, מכוונים שהשפתים הם המוציאים את ההברה של אותיות בומ"ף, בומ"ף בגמטריא פעמיים דין - "דין דין" דהיינו הש"ך דינין והפ"ר דינין. ויש להמתיק שניהם על ידי רבינו.

ש"ך בגמטריא רבי נ נח. פ"ר, עם הה' אותיות מנצפ"ך, בגמטריא נחמן מאומן.

וי"ל דהרי ש"ך ופ"ר ביחד עולים ת"ר. ועוד י"ג תיקוני דיקנא, שהם התיקונים של הפנים, וי"ל שהדינים לא שולטים על הפנים אלא הי"ג תיקוני דיקנא. והרי ביחד תרי"ג.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן (גם כן עולה תרי"ג, בצירוף הנקודות והכוללים).

 

דעת. ידוע שדעת כולל כל הג' מוחין. ולכן ג' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן, בגמטריא אלף תע"ג, האלף חוזר להיות א', הרי דע"ת.

 

דרישת שלום. עיין ערך שאלת שלום.

 

הגזמה. אל תגזים, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.ם

 

הוה: עמש"כ בערך זמן.

 

היזק

ע"ע ערך כתיבת נ נח – גרפיטי.

האם מותר להפריע ולהעיר אנשים ע"י אמירת נ נח?

 

הענין של נ נח, הוא ענין של השופר של משיח (וכמו שמפורש בליקוטי מוהר”ן עה”פ הרם כשפ”ר קולך, ר”ת פ'שוט כ'פול ש'לוש ר'בוע), וכמו שבודאי מוטל על משיח לתקוע שופרו, כן העיקר שכולם ישמעו השיר הזה בכל אופן. ושמענו סיפורים מסבא ישראל שאמר שדייקא הוא רוצה להעיר את העולם. וכל הקולות – הן של צעקה, הן של אנחה, הן קול שופר, הן קול זמרה, כלם הם בחינת עזות (לקוטי מוהר"ן תורה כב). ועם כל זה, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, וכל ערום יעשה בדעת.

 

והנה למשל בכותל המערבי, שיש כמה מנינים קיימים בכל עת, ורוב האנשים מתפללים דיקא בדרך שבו יצטרכו אחרים לעבור עליהם, וכו' וכו', לא תהיה אמירת ושמיעת נ נח להפרעה גדולה מכל מה שבחרו. אבל במקום שיש אנשים שהקפידו להתפלל בלי הפרעות, יש לומר נ נח רק בזמנים שלא יעכב כוונתם, וק"ל.

 

ועכ"פ ע"י נ נח נחמ נחמן מאומן, מעלים כל התפילות, ולכן אפילו שיחשבו שזה מפריע ויקפידו, באמת זה חשוב מאד להם ועוזר להם הרבה, ורק ע"י הנ נח תפילתם ועבודתם עולה מעלה.

 

וע' בליקוטי הלכות (או"ח בית הכנסת ו:ט) שכז"ל ועל כן כל מי שעוסק בבנין הבית המדרש ותקונו וקיומו, או כל אלו הנכנסין לבית המדרש וכונתו בשביל עצמו בשביל כבודו ח"ו, הוא פוגם מאד כנ"ל, בפרט כשבאים ח"ו לכלל מחלקת על ידי רדיפת הכבוד של כל אחד ואחד שכל אחד רוצה שהוא יהיה מראשי הקרואים לספר תורה ויעלה לששי וכו' וכו', כמצוי הרבה כל זה בעוונותינו הרבים, מכל שכן וכל שכן כשחולקים על יראי ה' האמתיים הנמצאים בכל בית המדרש החותרים ומתיגעים להתפלל בכונה עד שמכרחים להגביה קולם לעורר הכונה, ושאר העם לא די שאינם מיגעים עצמם בזה להתפלל בכונה והם טרודים במחשבתם בשעת התפלה בכל מיני שטותים ובלבולים שלהם במשא ומתן וכו', כאשר הם יודעים בנפשם, אף גם הם חורקים שנם וגוערים על המתיגעים להתפלל בכונה ומבלבלים אותם מן הכונה, והם עוסקים בדברים בטלים ושיחות חלין בשעת התפלה ובשעת קריאת התורה וכו' ומבלבלים התפלה. ועוד הם מחציפים פניהם ואומרים שאלו היראים המגביהים קולם בתפלה הם מבלבלים אותם מבלבול מחשבות רעות שלהם. וכל אלו וכיוצא בהם הם בכלל מחריבי הבית הכנסת ובית המדרש וכו', כי עיקר חרבן בית המקדש היה על ידי שנאת חנם שנתרבה על ידי רדיפת הכבוד של כל אחד וכו' ועל ידי זה כל אריכת הגלות, עכ"ל. וכמדומני שדיבר על זה בעוד מקומות.

 

ואיני מקנא כלל למי שאומר שדברי קדושה מפריעים לו, ולא תהיה חלקי עמהם חס ושלים, יהיה איך שיהיה (דהיינו שאפילו לפי מה שמבואר בליקוטי מוהר"ן שלפעמים אפילו קול דקה מאד יכול להאביד המחשבה, עם כל זה לא טוב הוא שיתלונן על זה שהיה דיבור של קדושה), ובפרט השיר הקדוש הזה, נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

 

היכל. בשש"ק ב:עד כז"ל רבנו אמר שכשיחפשו אותו בעולם האמת ידעו שהיכלו שוכן מול היכלו של הרב הקדוש רבי ברוך, אולם היכלו משנה את גווניו בכל עת, כי כפי התורות שאומר כך משתנה ומתחלף מראה וגון ההיכל, עכ"ל. והנה הספר הזה מוחזק להיות מלא דברים כוזבים, ואפילו הדברים הנכונים נכתבו בצורה מוכזבת. והדיבור הזה צריך למצוא מקור נאמן לדייק מה בדיוק רבינו אמר, כי רבינו עלה למעלה לגמרי מכל בני דורו, ואם היכלו נמצא ביניהם זה אינו אלא כמין השתלשלות למטה ממקומו. וצ"ע.

אכן הרי רבי שמעון פעל אצל רבנו ז"ל שיזכה לשמש אותו אחר מותו (חיי מוהר"ן תקלד), וצ"ע שהרי אפילו שרבי שמעון זכה למה שזכה, אבל לכאורה לא השיג צדקות כזה בבחינה של רבינו שעבר ועלה על כל הצדיקים שבכל הדורות, ועם כל זה זכה שיהיה משמש לרבינו בעולם האמת, ולכאורה ע"כ כנ"ל שענין של רבינו משתלשל ויורדת למקום שגם שייך לשימוש של רבי שמעון.

 

 

הלכה

 

ידוע שמוהר"ן היה מקפיד ונזהר מאד על קיום השו"ע והזהיר וציווה שילמדו הלכה כל יום חק ולא יעבור יהיה מה שיהיה כי זה השארה לעוה"ב וכו'. וגם פעם שמע מוהר"ן שני אנשים מפלפלים בתורתו וחייך וא"ל תאמרו מה שתרצו אך לא תטה כחוט השערה מהשו"ע. והנה בחיי מוהר"ן (שמג. מעלת תורתו ד') כז"ל אמר אלו לא היה יוצא זה הספר לעולם, הינו הספר לקוטי מוהר"ן, היה נעשה ענין אחר, כי כבר היה לו חשק כמה פעמים לעשות הלכות פסוקות על השו"ע לבאר כל דין ודין בהלכה פסוקה או להציג הלכה כדברי מי מהפוסקים אצל כל דין ודין. אך עכשיו שיצא זה הספר לעולם לא יהיה ענין הנ"ל ע"כ. ולא ביאר הענין כלל, ולמה תלוי זה בזה.

 

ובפשטות היה נלע"ד ע"פ המחל' במס' שבת אם עתידה תורה להשתכח מישראל ח"ו, והרשב"י הבטיח (לשון רש"י עה"ת, וכן ע' בריש ס' ליקוטי מוהר"ן ובמפרשים שם) שלא ישתכח, והגמרא שואלת א"כ איך יפרש הפסוק וכו' ומיישבת שלא ימצאו הלכה ברורה וכו' ע"ש. נמצא שמי שמקים ההבטחה שלא ישתכח תורה מישראל מן ההכרח שמפסיד בענין זה שלא יכול להמציא ההלכה ברורה, והבן. אכן אכתי צ"ב בהבנת הדברים.

 

ובעזה"י אולי נוכל לפרש - ובהקדם דברי הרמח"ל בהקדמה להע' תיקונים שלו (שהם להשלמת הע' תיקונים של התיקוני זוהר, כי התיקו"ז הם על בראשית - מעילא לתתא, והתיקונים של הרמח"ל הם לעיני ישראל - מתתא לעילא (וזה הסוד של הסבא - ישראל בר-אשית)) ע"ש עמ' ח' ד"ה ואית רבים מסט' דתלת אבהן וכו' כדין אתמר בה אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה (ברכות ח.) ורזא דמלה יחיד ורבים הלכה כרבים (ברכות ט), דצדיק איהו יחיד, ובזמנא דגלותא איהו לא יכיל לאקמא לה לשכינתא וכו' אצטריך צדיק לאתטמרא מינה דלא לאתחזאה וכו' ולזמנא דאתי טוב שכן קרוב (משלי כז:י) דא צדיק, דביה וה' שוכן בציון (יואל ד:כא) דכדין איהו קרוב. אבל השתא יוה"כ וכו' ע"ש, ובעמ' ט' ד"ה ועוד כז"ל ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (שמואל א:יח:יד) דגלי מסכתא (עירובין נג.) וגרים לצדיק לאנהרא לשכינתא, דבג"כ וה' עמו, שהלכה כמותו בכל מקום (סנה' צג:) ודא שכינתא דאתמר בה הלכה כרבים ואלין אבהן, ואיהו צדיק יחיד דשקול כרבים, דאיתמר ביה שקול זה כנגד כל העולם כולו (ברכות ו:), ע"כ.

 

והנה דוד המלך ע"ה אמר בתהלים 'ואני תפלה' שמהותו תפלה, וא"כ ע"כ גם תורתו שגלי מסכתא, והלכה כמותו וכו' נובע מתפלה. וזה ע"ד שאי' במס' ברכות (כא.) הלואי שיתפלל אדם כל היום [דקי"ל להלכה בכמה מקומות, למשל לענין מי שיש לו ספק אם התפלל או טעה, אומרים להתפלל עוד הפעם, דהלואי שיתפלל כל היום, וכן בעוד כמה מקומות], וזה הלכה פסוקה שהיא גופא אינה אלא תפלה - הלואי וכו', ודו"ק היטב.

 

וזה ידוע שעיקר הענין של מוהר"ן הוא תפלה (ליק"מ תנינא סי' צג), וכן אמר פעם שבגלל זה כל המחלקת עליו דאי' בברכות (דף ו:) כרם זלות לבני אדם (תהלים יב:ט) וברש"י שם שתפלה היא דבר העומדת ברומו של אדם ובני אדם מזלזלין בה. ולכן הס"ת של כרם זלות לבני אדם ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וע' בסה"ק השתפכות הנפש באריכות.

 

ושם אות פו הביא מס' ליקוטי הלכות (הלכות אונאה ג:ד) ז"ל אמרו רז"ל (תנחומא פ' שופטים, ילקוט ישעיה תצט) גאולה הראשונה היה אחריה הפסק. אבל גאולה אחרונה לא יהיה אחריה הפסק. כי גאלה ראשונה הוא בחי' תורה, כי אז זכו ישראל לקבל את התורה, וגאולה אחרונה הוא בחי' תפלה, שזה עיקר בחי' דוד ומשיח. וזה כל ענין החמשה ספרים שבתהלים שהם כנגד חמשה חומשי תורה (ואגב הס"ת של הפסוק הראשון שבתהלים, בחילוף הך' לב', הוא בראשית). כי כל תפלותיו של דוד, שהוא ספר תהלים, שכלול מכל תפלות ישראל, הכל הוא רק בשביל שיזכה לקיים את התורה בשלמות, ורק עי"ז זוכין לגאולה שלמה שאין אחריה גלות, ע"כ.

 

וע' בס' חיי מוהר"ן (אות שמו) ז"ל: נשמע מפיו הקדוש שאמר שהספר הקדוש שלו ליקוטי מוהר"ן שיצא בעולם הוא אתחלתא דגאולה וכו' ע"ש. והנה בסוף ספר השתפכות הנפש מבואר איך שדוקא ע"י התורה של מוהר"ן יכולים לזכות לעשות תפלה מכל התורה. כי זה שהאדם לומד איזה דינים וכדומה ונפשו כוספת ומשתוקקת לזכות לקיימם כתיקונם זה תפלה מצומצם מאד, משא"כ ע"י התורה של מוהר"ן שמגלה הבחינות של המצות וקשריהם זה בזה ופעולותיהם ותוצאותיהם וכו' וכו' נותן דרכים בלב האדם לכסוף להגיע מבחינה זו לבחינה אחרת ושעי"ז יזכה למדה פלוני התלוי בידיעה פלוני וכו' וכו'. ויכול להאריך מאד בתפילה להשי"ת לשלמות נקודת לבו.

 

ועכ"פ מבואר שהסה"ק ליקוטי מוהר"ן שהוא אתחלתא דגאולה, ע"כ יש לו הכח של הלכה כיחיד כמו שכ' הרמח"ל בתיקונים שלעתיד לבוא וכו', וזה הכח היה לדוד המע"ה והוא בחי' תפלה וכו' וכמשנת"ל. ולכן מובן מה שאמר מוהר"ן שאחר שכבר יצא הסה"ק ליקוטי מוהר"ן כבר לא יוציא שולחן ערוך. כי בפרט לפי תיקון הסיפא בודאי היינו צריכים בעיקר את כל פרטי ההלכות. ואם היינו חושבים סתם לדעת כל ההלכות על בוריים היתה התורה נשתכחת ח"ו, וכמו שקמו אנשים זה כמה שנים והמציאו דרכים חדשים ועצות איך לעשות סימנים וסדרים כדי לזכור הלימוד, כי הבינו שכמעט מן הנמנע לקיים המצוה ושננתם שיהיו מחודדים בפיך שאם ישאל אותך וכו'. דעד תקופתינו אנשים עדיין האמינו בכח הקדושה והטהרה, בחי' אור הרישא, שיכולים לזכות שהשם יתברך ילמד ויקיים בו כל התורה כולה, וכמו שהנפש החיים מסביר שמי שזוכה לבחי' רוח, הוא כבר מתעלה מאד בידיעת התורה, ומי שזוכה לבחי' נשמה נעשה כמעיין המתגבר וכו' וכו'. אכן היום שנתייאשו מכל אלו, מחפשים דרכים חיצונים לרכוש התורה, ובאמת התורה היא כולה פנימי. ולכן ע"י רבינו הקדוש, צדיק יסוד עולם, נהפוך מצבינו, שהוא כולו פרטי ומצומצם, להאיר בו אור תורתו הקדושה, ולא נפיל תורתו ח"ו ללמדו ולעסוק בו כדרך חכמה חיצונית לשם ידיעתו החיצוני. רק נעשה מכל התורות תפלה, כמבואר בלק"מ שעיקר הסוד הוא התפלה וכבר הארכנו בזה בחיבורינו שסוד הוא כל אחד כפום מה דמשער לבו, והשערת הלב, היינו עצם נקודתו הוא בחי' ואני תפלה, אני נ נח נחמ נחמן מאומן (כי כן תפלה, אותיות ל- תפה, שהוא בגימט' תהלים, שהוא בגימט' נ נח נחמ נחמן מאמן). ולכן ע"י שנקיים הלכה זו שהיא גופא תפלה, שהלואי שיתפלל אדם כל היום, וזה דייקא ע"י תורתו הקדושה של מוהר"ן, נזכה לתקן תיקון הסיפא כראוי (וע' מש"כ בחיבורינו בענין מה שאמר הסבא - תפלה תפלה תפלה, ואכמ"ל).

 

והנה גמר התיקון, בהראות היחוד הגמור של השם יתברך זה ע"י ההיכלות. וקשה עלי הכתיבה כי הרמח"ל האריך, וידוע שהרמח"ל לא כותב מלה יתירה, וגם בקיצור הכוונות להרמח"ל האריך בזה תחת הכותרת כוונה כללית על התפלה, ואשתדל בעזה"י לקצר ולעלות אל מחוז חפצי.

 

הנה זה ידוע ופשוט שתכלית הכל הוא היחוד והרמח"ל מסביר שיש ג' סדרים לזה. דהנה בעולם האצילות - שהוא כולו אלהות ע"כ אין חסר מהיחוד כלל וזפו"ב. רק בעולמות בריאה, יצירה, עשיה יש בהם העבודה להראות בהם היחוד. ולכן הסדר הא' הוא לכוון להיחוד שכבר יש בעולם האצילות ועולמות בי"ע ככנפים לה - וכל כוונות האריז"ל להתפילות הם עד"ז.

 

סדר הב' כבר עושה פעולות להראות היחוד בבריאה יצירה עשיה, ומכוונים שעולם אצילות היא כנשמה המזדווגת עם הגוף - בי"ע - וזה 'נעשה על ידי האבות ונביאים ובעלי חלומות ויוסף יען הם היו בזה העולם בנשמה וגוף'.

 

סדר הג' הוא הזיווג דרישא וסיפא, שהאצילות בגוף ונשמה שלו יזדווג בבי"ע בגוף ונשמה שלהם. ובזה מראה היחוד הגמור אפילו בתכלית הנפרדים. וסדר הכונה - בסוד ההיכלות, היינו לקרב כל הרוחין והנפשין - שהם נפרדים, עד שיעשו אחד, ויתחברו בנשמה, שהיא אלהות. ואחר כך היא תזדווג עם האצילות בכללות כל התחתונים נכללים בה.

 

ובזה אמרתי בעזה"י שאולי זה נרמז ב נ נח נחמ נחמן - שהוא התקשרות ההיכלות זה בזה כמבואר שם באריכות. ומאומן זה האמונה - הכבוד השוכן בהיכל ק"ק בהתיחדם כאחד, ועי"ז יש היחוד רישא וסיפא (וקצת רמז בגימטריא נשמה - שהוא היחוד של ההיכלות ע"ש בגי' 395 ועם ד' אותיותיה והכולל 400- ת', וי-ה-ו"ה אדנ"י שהוא היחוד של הרישא וסיפא - 91 הרי 491 - נ נח נחמ נחמן מאומן. ועוד יש לפרש, דהנה יחוד דאמציעתא הוא היחוד של הכינוי, אלהי”ם, ויחוד של הרישא וסיפא, יחוד שם השם בעצמו הוי”ה ואדנ”י, והגמטריא של "שם אלהים אדני" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן). (ודבר זה הוצעתי לפני שני גדולי מפורסמי מקובלי הדור, וקבלו אותה בשתיקה).

 

ואולי זה החידוש של מוהר"ן, כי הרמח"ל כותב שא"א לכוון זיווג רישא וסיפא בלי להקדים הכוונות של זיווג האמצע. אכן רבנו הקדוש אמר לנו לסמוך על כחו, ולא לכוון בתפלה בכוונות האריז"ל (אלא אם כן הכוונה הוא פשוטו), שעל ידי מוהר"ן מתחברים כל פרטיותינו בכל מקומותינו, ומתיחדים בההיכלות וכו', כי הרי בהתקשרות לרבינו כבר מקימים את הסדר הב' בתכלית, ורבינו פעל שיכולים להתקשר אליו אפילו בלי כל סדר הא'.

 

כל זה עלה על דעתי בעזה"י ליתן איזה תפיסה בעלמא להבין מרחוק דברי הצדיקים האמיתים, שלא נהיה פטורים בלא כלום. ושנזכה להשתעשע בם ובתורתם. כי הם חיינו ואורך ימינו וכו'. והלואי שנמצא חן בעיניהם שיאירו לנו סודם, וכמו שמוהרנ"ת היה מתפלל בתיקון חצות, רבונו של עולם אתה יודע רזי עולם, אתה יודע הסוד של רבנו הקדוש שהוא סוד העולם, תאיר בי אורו ונשמח בך ובצדיקך ובתורתך ובעמך ובשכינת עוזך.

 

והנה כעת למדתי ת"ל ליקוטי הלכות חו"מ הלכות פריקה וטעינה הלכה ד' שמאריך שם בעיקר ע"פ תורה ב' בליקוטי מוהר"ן תניינא איך שמתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות ע"ש באריכות ובפרט שמסביר שזה ע”י השיר פשוט כפול שלוש מרובע. וזה ממש ענין תיקונא דסיפא, וזה סעוד וסמך גדול לדברינו ת"ל.

 

 

 

הפסק

 

האם מותר לומר נ נח נחמ נחמן מאומן בתוך התפלה?

 

יש בזה חילוקי דעות. ובאמת הכל לפי המשמעות כמה זה נוגע לך, שכפי שזכית להתכלל בה, כן תהיה חלק בתפלתך וכדומה. ואם יש לך ספקות בזה, לא כן אלו שאומרים אותו שהם ודאי, ואין ספק מוציא מידי ודאי. ועל כל פנים בכלליות, עד ברוך שאמר, בודאי יכולים להגיד ככל חפץ לבך. ובשמונה עשרה הלכה שיכולים להוסיף על כל שאלה, אז יכולים למשל לומר בזכות רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן חננו מאתך דעה בינה והשכל. ואחר נט"י קודם המוציא, בודאי בדיעבד אין זה הפסק.

 

עכ"פ זה ודאי, שטוב להגיד לפני התפלה נ נח נחמ נחמן מאומן, ולא רק מצד הקפידה של מוהר"ן שצריכים להתקשר להצדיק כדי שהתפלה יהיה נשמעת, וכמו שצוה האריז"ל את מוהרח"ו זצ"ל לומר עקיבא עשר פעמים לפני התפלה, כי זה שורש נשמתו, ועכשיו שגלוי לנו שעיקר שורש נשמתינו הוא נ נח נחמ נחמן מאומן, ודאי עלינו לומרה לפני התפלה (וגם יש צד לומר שדוקא לא צריכים עשר פעמים, כי כחה יותר חזק). אלא משום דקי"ל אין עומדים להתפלל אלא מתוך דבר הלכה, וכבר מבואר בחיבורנו שזה הלכה פסוקה: נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ויש להזכיר שעיקר תפילת העמידה של שבת בשחרית, שהוא מהתפילות הכי חשובות, הוקדש לדבר ממשה רבינו.

 

 

הפצה

אם מותר להרויח בהפצה, עמש"כ בערך כסף.

אם הפצה יותר חשוב מקימת חצות, עמש"כ בערך חצות.

 

למלאות כל העולם עם נ נח נחמ נחמן מאומן, עם הפתק, ועם ספרי מוהר"ן:

 

ישראל סבא עמ' קמד: ובזה אגלה לך סוד והוא מלא וגדיש מקו לקו פצפצי"ה (לשון הפתק), זה סוד נורא, זה ענינים נסתרים מה שאי אפשר לדבר מזה. זה סוד, וגם כן זה לא סתם סוד, הוא סוד כזה שאי אפשר לדבר מזה ואי אפשר להסביר. על כל פנים רק בדרך כלל, המשמעות מה שאנחנו יכולים להסביר, להבין, לדבר מזה הסוד, שצריכים למלאות כל העולם בספרי רבנו כמו יותר ממלוי, 'מלא וגדיש מקו לקו', למלאות העולם בספרי רבנו מסוף העולם ועד סופו. 'מלא וגדיש', 'מלא' - לא רק מלא, גם כן 'וגדיש'. אבל יש עוד יותר ממלא וגדיש - 'מקו לקו'. 'מקו לקו' זה ענין נעלם כזה שהוא יותר מדרכי, יותר מ'מלא וגדיש'. וגם כן 'מלא וגדיש מקו לקו' הוא מלא נקדות, נקדות הרבה. נו, אני לא מבין הכל. רבנו הקדוש כותב: 'בחזוק עבודה תבינהו', אם אני אחזיק בעבודת השם - 'תבינהו'.

 

ישראל סבא עמ' קמט: 'כלם ידפיסו את זה (הפתק) וכו' כל העולם יקנה את זה!'.

 

ישראל עמ' קנ: מיליונים, להדפיס מיליונים בכל יום ולמכר, כל העולם יקנו את זה, בכל בית בכל מקום, יתמלא כל העולם, כלם יקנו!         יהיה רעש בכל העולם, יהיה רעש, 'יש לך הצלום של הפתק? הו .. כמה זה עולה, אני רוצה לקנות!' וכו' וכו' צריכים להדפיס עוד ועוד מן המכתב, למלאות כל העולם עם פלאות כאלה ויהיה נעשה עולם חדש. רואים בעינים פלאות כאלה וכו'. צריכים להדפיס כדי שיהיה לנו לחלק לכל אחד, זה צריך כל אחד. זה צריך להיות בכל מקום, בכל הרחובות, בכל חנות, בכל בית, בכל דלת. יש דלת - צריך נ נח!

 

 צריכים שיהיה מלא כל העולם בנ נח!       

 

זה חשוב מאד, צריכים למכר, למכר, להפיץ, שיהיה בכל בית, בכל בית כנסת, בכל ישיבה. זה צריכים שיהיה כמו מים, שיהיה בכל מדינה, בכל מקום, בכל העולם יהיה את זה, כן.

 

יש היום חברים שהם עושים שלטים עם השם הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן. הם יודעים המלאכה, יודעים טוב איך לחבר ולעשות. זהו נגון של פשוט כפול משלש מרבע, יהיה זמן שכל העולם יעשו נ נח. כן, בכל השוקים בכל מקום איפה שילך - יזמרו נגון נ נח, כי כל הנגונים סובב נ נח, כל הנגונים שבעולם!'.

 

י"ס עמ' קעח: '.. רואים שכל העולם מקבלים את הנגון הזה וכו' מתמלא כל צרפת וכל אנגליה בנ נח. איטליא, סין, וכל המדינות, הם ישאלו: 'מה זה נ נח?'....

 

 

הצלחה. תצליח בגמטריא אהי"ה הוי"ה נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

השגחה

 

נ נח – ממשיך השגחה שלימה עליך ועל כל העולם!

 

יעו' בליקוטי מוהר"ן תורה יג ז"ל להמשיך השגחה שלמה אי אפשר אלא עד שישבר תאות ממון, ושבירתה הוא על ידי צדקה, כי איתא בזהר: רוחא נחת לשכך חמימא דלבא, וכד נחת רוחא, לבא מקבל לה בחדוה דנגונה דליואי. רוחא זה בחינת צדקה, שהיא רוח נדיבה, על ידו מקררין חמימות תאות ממון וכו'. נגונא דליואי זה בחינת משא ומתן באמונה, ששמח בחלקו ואינו אץ להעשיר, כי הנגינה זה המשא ומתן, כמו שכתוב: שאו זמרה ותנו תף וכו' ויוע"ש בהמשך התורה שעל ידי שנשתכך תאות ממון נתבטל חרון אף ונתמשך חסד ועל ידי חסד  יש דעת, ועל ידי הדעת הצדיק יכול לקבץ הנפשות בחי' לקח נפשות חכם, ועל ידי שכל שני הצדיק מעלה את הנפשות בבחינת מיין נוקבין שעל ידי זה גורם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה, ועל ידי זה נולד התורה, ויורד עז מבטחה. וההשגחה נעשה על ידי שקרובים לתורה ע"ש.

 

והנה ה'נ' הראשון של נ נח, זה בחי' משא ומתן באמונה, כדאי' בסוף מס' פאה ונקבע להלכה שמי שיש לו מאתים זוז אסור לקחת צדקה וכן מי שיש לו רק חמישים זוז והוא נושא ונותן בהם, הרי שנ' מסמן על זה שעוסק במשא ומתן ואינו אץ להעשיר.

 

'נח' זה בחינת רוחא נחת לשכך חמימא דלבא. והנה הס"ת של נ נח נחמ נחמן מאומן, דהיינו נחמןן ע"ה בגימטריא צדקה, כמו שכתוב זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד, שעיקר הצדקה אינו אלא בסוף. ורוח הנדיבה, שהוא מאסף כל הנקודות טובות, בגימטריא (עם התיבות והכולל) רפ"ח ניצוצות שצריכים להעלותם, ובגימטריא עיבו"ר שמבואר בתורה שם שהוא ע"ב רי"ו (חסד – גבורה) שהוא שכוך החמימות (אות ה').

 

'נחמ' זה בחי' המיין נוקבין - מ”ן, וח' - השכל שיש להחכם לקבץ הנפשות.

 

'נחמן' זה הכח שיש להצדיק להוריד הנפשות עם התורה.

 

'מאומן' זה בעל הבירה המשגיח.

 

והנה  מבואר בהתורה הנ"ל מאמר דרבה בר בר חנה, אשתעו לי נחותי ימא, בין גלא לגלא תלת מאה פרסי, ורומיא דגלה תלת מאה פרסי, וע"ש הענין של התלת מאה פרסי, וזה שיש ששה נונין בנ נח נחמ נחמן מאומן, שהם בגימטריא שלש מאות, והם דוקא בין גלא לגלא, בראש התיבות ובסוף התיבות. וע"י הרוח נדיבה והרוח של נגינה יש חכמה לקבץ הנפשות ולהורידם עם התורה, ועי"ז יש השגחה שלמה. וכל שיש יותר נשמות יש יותר השגחה שלמה בעולם עד שיתבטל הענין של צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, ויהיה ברור לעין כל השגחת השי"ת.

 

 

התבודדות:

"לבדו יחיה האדם!" (פרשת עקב, דברים ז:ג)

גודל ענין וחשיבות התבודדות איני צריך לכתוב עליה, רק חשבתי שכדאי לציין הסכנה שיש בדבר כמובא בס' אבניה ברזל (הובא בשש"ק א:תשא): אמר ר' נחמן מטולטשין ז"ל לאחד, שהיה משבח מאד דוקא את הפרנסה עם איזה משרה ביער, מחמת גדל יקרת ההתובדדות על פי דרך רבנו ז"ל: בענין ההליכה והשהיה לבד ביער, או שאפשר לזכות ולהיות על ידה יהודי כשר על ידי התבודדות כראוי, או שאפשר להיות על ידה פוחז ורק חס ושלום (ע"ש ביידיש) - על ידי מחשבות והרהורים רחמנא לצלן, ע"כ. וע"ע בספר המדות ערך התבודדות (ורבים מן הסתם לא יבינו שהלשון מזדקקים, משמעותה לא לטובה). ובמשלי (יח) כתוב, לתאוה יבקש נפרד, ופרש רבינו יונה (שערי תשובה דף ו, מובא בחק לישראל פרשת אחרי מות, יום ד') שיש לפרש ז"ל איש נפרד מכל אח וחבר לתאוה הוא מבקש, ובעבור שמבקש ללכת אחר רצונו למען זאת מרעהו רחקו ממנו וכו' עכ"ל.

   אכן עכ"ז ע' בשיחות הר"ן (אות פא) 'ודע אם היה האדם לבדו וכו' אע"פ שגם אז היו באים על האדם כל הבלבולים וכו' וכו' היה מטה עצמו לדרך החיים וכו' ע"ש.

 

 

ב"ה כמו שאנשים לוקחים את הכלבים שלהם ללכת קצת להסתובב, כמובן שיש צורך גדול לזה ומועיל ועוזר מאד, ואכן גילו חז"ל בגמרא שיש אלפים ורבבות שדין שמקיפין את האדם, אז כמה נפלא העצה של רבינו שבן אדם יקח את כל השדין האלו כל יום קצת להסתובב ביערות ובש"דה.... נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

 

התבודדות – לדבר עם השם יתברך בלשון האם

לקוטי מוהר"ן תנינא כה, ותנינא קכ, ושיחות הר"ן רכט, ושבחי הר"ן אות י'.

עיין ברי"ף במסכת ברכות ריש פרק ב' שכז"ל והא דקתני תפלה בכל לשון הני מילי בצבור אבל ביחיד לא, דאמר רב יהודה אמר רב (שבת יב.) לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי ואמר ר' יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמית, ע"כ.

וכתב רבינו יונה שם ז"ל כיון דאסיקנא דתפלה ביחיד אינה נאמרת אלא בלשון הקודש, תימה הוא על המנהג שנהגו בכל העולם שהנשים מתפללות בשאר לשונות, שכיון שחייבות בתפלה לא היה להן להתפלל אלא בלשון הקודש. ורבני צרפת ז"ל רוצים לתת טעם למנהג ואומרים כשהיחיד מתפלל התפלה בעצמה שמתפללין אותה הצבור כמו תפלת צבור דיינינן לה, ויכול לאומרה יחיד בלשון אחרת, ומאי דאמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית, זהו כשואל צרכיו כגון שמתפלל על חולה או על שום צער שיש לו בביתו וכיוצא בזה, אבל תפלה שהיא ידוע לצבור אפילו כשמתפלל אותה בביתו כמתפלל בצבור דמי, ואם אינו יודע לשון הקודש יכול לצאת. והטעם שצרכי צבור שואלין בכל לשון מה שאין כן בצרכי יחיד מפני שהצבור אינן צריכין מליץ אצל הקב"ה אבל היחיד צריך אליו כענין שנאמר אם יש עליו מלאך מליץ וגו' ומלאכי השרת אינן נזקקין אלא ללשון הקודש, עכ"ל. ואילו הרא"ש פירש ופסק שההקפידה היא רק על לשון ארמית דיקא, מה שאין כן שאר לשונות שרי [וכל הדעות האלו מובאים בשולחן ערוך, אורח חיים קא:ד]. אכן לפי רבני צרפת יוצא ממש להיפוך מהדרך האמת שגילה רבינו הקדוש. וכן הטעם הוא להיפוך, כי רבינו הקדוש גילה שכאשר יחיד פונה להשם יתברך באופן אישי, הרי השם יתברך כביכול בכבודו ובעצמו פונה אליו, ואין צריך למלאכי מליצה ומלאכי שרת כל עיקר (ועיין בזה במסכת שבת (יב:) שלכן רבי אלעזר התפלל בלשון ארמית כאשר ביקר חולים, כי השכינה מראשותיו). [ובאמת מצינו לפחות בשני מקומות שרבינו לעג על לשון צרפת, בהמעשה מהשבעה קבצנים, שהמשוגע שהיה מדבר הרבה לעצמו היה צרפתי, וכן בלקוטי מוהר"ן תורה כט:י עיין במפרשים שם בגנות לשון צרפת. והיה מקום לומר בבדיחותא, שרבני צרפת בהכירם את לשון מדינתם, דימו שאר הלשונות כלשונם, ופסלם]. ויתכן על פי מה שביארנו בערך מסורה בברסלב שאחר פטירת רשב"י היה גזירת גלות והסתרת פנים לאלף שנה, ולכן סברו רבני צרפת שלא היה שייך אז לייחד הדיבור אישית עם השם יתברך בכל לשון.

ובאמת כן נראה שצריכים לחלק בדברי הרא"ש הנ"ל שכתב שלשון ארמי מגונה ביותר ("אלא לשון זה מגונה בעיניהם (של המלאכים) להזקק לו"), ותימה הוא, כי הלוא רבינו גילה (שיחות הרן קט) שרבי שמעון קדש כל כך את לשון התרגום עד שאפלו שאר דברים הנכתבים בלשון תרגום יש להם כח לעורר להשם יתברך עכ"ל, ואם כן איך יתכן שבעיני המלאכים לשון ארמי היא כל כך מגונה. ולפמש"כ י"ל שכל עוד שלא נתגלה הזוהר בהעולם, באלף שנים של גזירת גלות, עוד לא קיבל ארמי את התיקון של רבי שמעון בפועל.

וע' בלקוטי מוהר"ן תורה יט – תפלה לחבקוק, שמובא שם ומבואר שם שארמית הוא בבחינת קליפת נוגה, ואילו שאר לשונות העכו"ם הן בחינות קליפות גמורות, ולפי זה עדיין קשה, שאפילו לפני התיקון של רבי שמעון בר יוחאי, למה תהיה לשון ארמי יותר גרוע בעיני המלאכים משאר הלשונות, הרי אדרבה ארמית יותר קרוב אל הקדושה. וי"ל על פי המבואר בלקוטי מוהר"ן שם: כי עקר פגם הברית, שהוא רע הכולל, בחינת לשונות העמים, יניקתם על ידי לשון תרגום, שהוא בחינת נגה, שעל ידי זה הם עולים לנק מלשון הקדש, מברית קדש כנ"ל, כי עקר המתקלא והנסיון והבחירה הוא בבחינת נגה, שהוא בחינת תרגום, כי נגה נקרא תקלא כנ"ל. וזהו: אדם הראשון משוך בערלתו היה, אדם הראשון בלשון ארמית ספר, כי הא בהא תליא, כי עקר פגם הברית, בחינת משוך בערלתו, נמשך על ידי לשון ארמית, שהוא לשון תרגום, כשאין מעלין אותו ללשון הקדש כנ"ל, עכ"ל.

 

ויש להעיר שהענין לדבר עם השם יתברך דוקא בלשון האם, הוא שייך לתיקונא דסיפא, כי התיקון של הרישא ע"כ אינו אלא בלשון הקודש.

 

התנגדות

 

העם יבחר

ע"ע מש"כ בערך פוליטיקה – ברסלב לאומי.

א] ישראל סבא (עמ' תלט-מ) העקר צריכים לפרסם את שם רבנו שכלנו וכל העולם תלוי בו. העקר והיסוד שהכל תלוי בו הוא להתקרב להצדיק האמת, לרבנו הקדוש. אם אנחנו לא נסתכל על הרבנים והשקר, העם בעצמו יבחר ברבנו - זה מספיק. זה התקון לכל הרבנים, לכל השקר, תקון גמור ונצא מהגלות ונזכה לגאלה שאנחנו מקוים. עכשו הוא סוף הזמן, סוף הזמן וכו', ע"כ, ועע"ש עמ' תעב.[וי"ל ע"ד צחות שז"פ מה דאי' (עירובין עה:) אמר רב יוסף מריה דאברהם רבים ברבי איחלף לי!].

 

ב] וזה המבואר אצלנו במ"א שסוף הזמן, הוא זמן המלכות של כל אחד ושל כל דבר לעצמו. והשי"ת מראה יחודו, עי"ז גופא, שכל הנפרדים, כל אחד בפנ"ע מראה יחוד ה', מה שהרמח"ל מכנה בשם הזוה"ק, תיקונא דסיפא, וגם ענין מה שמבואר בלק"מ שלכן הלכה כרבים.

 

ומבואר בזה היטב מה שמוהר"ן אמר שיש לו השגה כזו בהשי"ת שעל ידה הוא יכול להביא משיח, אבל הוא הניחה לטפל באנשיו להחזירם בתשובה כי זכאה מאן וכו'. כי כבר הבחין וקבע שהתיקון לא תהיה דרך הרישא אלא תהיה תיקונא דסיפא. [ואם צדקנו בפירוש זה, יוצא חידוש גדול שבהתקן הסיפא באמת כבר יש הכח לתקן דרך הרישא, רק שאז כבר ראוי יותר לתקן תיקונא דסיפא, ודוק, וה' יאיר עיני בתורתו הקדושה].

 

ג] והנה הענין מה שבימינו כל העולם כבר מקבלים את ברסלב וכו', מה שלא היה מעולם, כי תמיד היה רוב העולם מתנגדים על ברסלב וכו'. כי היום, הגם שרוב העולם מושקעים יותר בתאוות, וירדנו מטה מטה, אבל גם יש הרבה יותר אמת ותמימות (וכן שמעתי מר' נפתלי פרידלר ז"ל בשם ר' דסלר בעל המכתב מאליהו, בהבדל בין בחורים מיורופה, שידעו הרבה יותר וכו', לבחורים מאמריקה ואכמ"ל), והנה אנשים שאינם מתביישים לעשות מה שהם עושים ברבים וכו' וכו', גם כשרוצים לדעת את האמת, אינם מתביישים, ומבקשים ומוצאים את האמת לאמיתו בנ נח. (וע' לעיל בכותרת 'מפרסמים של שקר' מה שהבאתי מס' אבניה ברזל ומליקוטי הלכות שעיקר המעכב הוא הכבוד).

 

 

מוהר"ן אמר שהחולקים כאשר אינם יכולים לדבר ולהתחיל עם הצדיק, מדברים על חסידיו

 

ישראל סבא עמ' רע"ג 'איי, יתגלה בעולם אורות כאלה, יש כבר אור רבנו הקדוש בעולם, אנחנו לא יודעים כלל מה שיש בעולם, מה שרבנו הקדוש כבר גלה. לא צריכים לעמל, הוא מאיר כבר. הוא יכול להודיע לכלם שיזכו לראות מה זה התורה שלנו וכו', ע"כ.

 

ישראל סבא עמ' שנד: אנחנו עם ישראל, אנחנו יחידים בעולם. אנחנו אין לנו עבודה, רק צריכים לרקד ולשמח מאד שאנחנו יהודים [וע"ש עמוד ריג: יהיה שמח מאד כשיבוא משיח וכו' בכל מקום, בכל רחוב, בכל בית, כלם ירקדו וישמחו. יהיה רק עבודה אחת - ירקדו וישמחו!]. כשזוכרים שאנחנו יהודים - השם יתברך רחם עלינו ונתן לנו תורה כזה, קדשה כזה, טוב כזה. העקר הוא רק התורה והמצוות והשבת, 'הם חיינו וארך ימינו'. זה חיים!

 

ישראל סבא עמ' תנט: ... נסע בכל ארץ ישראל כל היום וכל הלילה עם רמקול ונשמיע נגונים ונעשה רע, נעשה רעש שיש רבי נחמן מברסלב בעולם. וגם מי שיודע לנגן, נגונים זה טוב מאד, רק העקר הוא האמת. אמת ואמונה. וגם כן אנחנו יכולים לרקד בכל הרחובות, בכל מקום, בכל עיר, בכל כפר. ברמזורים כשיש אור אדם אז נעמד גם כן ונרקד.

 

אנחנו צריכים לשמח ולרקד בכל מקום, זה העקר של הכל, עקר היסוד והשרש של הכל, זה התקון!

 

אנחנו ישנים, מדוע שנישן? צריכים להודיע, לפרסם את האמת, זה מתקבל. נקבל נפשות אמתיים שיבואו ונרקד ונשורר ונזמר. ישנו גם כן פקיד שהוא מקרב לרבנו ועל ידו אנחנו יכולים לעשות בטלויזיה מה שאנחנו רוצים. כן, אולי הוא נברא בשביל זה!

 

כל אחד צריך לעשות מה שהוא יודע, מה שהוא יכול. הוא מחיב! כל אחד מישראל, כל עם ישראל - הוא חיב! אם לא - אז נחשב כמו שהוא עשה כל הצרות, העכוב הגאלה וכל הצרות שאנחנו סובלים. כן, אם הוא יודע לעשות ולא עושה, אז זה דומה כאלו הוא הרג והוא הביא את היטלר וכל הצרות שבעולם. ואם הוא עושה - אין גבול לשכר, השכר בא אחר כך.

 

נו, מה שיודעים צריכים לעשות, כן.

 

נתיעץ ונתישב להעמיד כח גדול איך לעשות דברים ולפרסם ולקדש את האור של רבנו פה בארץ וגם בכל העולם. זה ענין הגאלה, אז לכל היהודים איפה שנמצאים הם ידעו.

 

נתפלל להש"י שיתן לנו אנשים אמתיים, נאמנים ואמת וכו', עכ"ל.

 

וע"ש בהמשך בענין הדפסת ספרי רבינו, ומי שיעסק בזה יהיה לו חלק בהגאלה.

 

הרי מבואר שעבודת הנחמנים, בעיקר להפיץ את האור של רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן, וללכת בדרכיו הקדושים.

 

(אגרות פרי חכם עמ' קמג: מאד הומה לבי עליך יקירי, לזרוק לבית בליעתך טפה של אמת, אשר אין לה אף חובה אחת בכל תרי"ג אברים של גוף בנין האנושי, וכמה פעמים הבנת זאת מפיך ועם כל זה, בכל עת שאקרב לפניך דבר אמת, תלחם עמי בכל כחך. אמנם כן טבע הרוחניות, אשר הדבוק בה' מרגיש את עצמו בבחינת אינו דבוק, ודואג ומהסס על זה וכו' ע"ש. וע"ש במכתב הראשון (והוא כענין המשל שהמשיל מוהר"ן שכאשר מטהרין מים, בתחילה עולה כל הפסולת, וכן בעבודת השם, כאשר מתחילים לעבוד על איזה מידה, רק אז מתחילים לראות ולהראות כמה שקוע לרע היית באותו מדה)).

 

 

 

התקשרות. עיין ערך תפילה: תפלה לצדיק והתקשרות.

 

זיווג

 

זיווג דנשיקין וזיווג דגופין

 

ע' היטב בתורה ס' באריכות, ובפרט באות ט שמפרש בפירוש התהליך להעיר בני האדם בבחי' שופר, שידוע שזה בחי' השיר פשוט כפול משולש מרובע (ר"ת כשפ"ר), וזה ענין להתיר פה אלמים (ר"ת אלף, שזה בחי' ראש השנה ורבינו), שזה ע"י בחי' יראה, שהיא בחי' עשאה כאוצר שצר למעלה ומתרחב למטה – שזה ממש ענין של נ נח שהולך ומתרחב. והדיבור בחי' זיווג דנשיקין שעי"ז מקבלים הבוטחים בה', דהיינו הכלי הולדה, כח, שעי"ז יש זיווג דגופין, והרי הבוטחים, זה בחי' אומן. הרי מבואר שנ נח נחמ נחמן מאומן, שהוא חינוך הדיבור ביראת השם, הוא בחי' זיווג דנשיקין, ומאומן, בחי' הכליות הבטוחות, זה בחי' זיווג דגופין.

 

 

זכות. בלי זכויות = אין חובות (עם הח' אותיות) -  (על דרך הר"ז מתחייב בנפשו - תורה נב). דבר זה כתבתי לתקן פרסומת אחד של מפלגה פוליטקא, שכתבו בבלבול – בלי חובות אין זכויות, אז הבנתי שצריכים לתקן כנ"ל.

 

זמן:

זמן: כבר דברנו על הענין ש'נחמ' גימטריא זמ"ן עם הכולל, ולכן זה המקום הוא קשה כי בו תלוי כל התיקונים של מלחמת הזמן, שמ"ה מתקן הב"ן. וזה הענין של השם נח-מן, היינו ניחא במ"ן, מהזמן, שהוא ז-מן: זין – כלי מלחמה, מ"ן.

 

עת אבגדה"ו (אהי"ה). בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

"עתה הוה" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והרי זה לענין זמן, שנ נח הוא ממש ההוה, ועיין מש"כ על הפסוק ואתה פה (דברים ה) אשר הוריתי איך שנ נח נחמ נחמן מאומן בגמטריא אתה פה, ,והרי ענין אני ואנחנו, יוצא שנ נח שולט על כל השלושה בחי' של זמן, מקום, ונפש.

 

נ נח בגמטריא קח, כפול י' בסוד כולם בכחמה עשית, הרי תתרפ חלקי השעה (גם נ"ח עם האותיות כמנין השניות), נחמ – בגמטריא זמן ע"ה, זמן בגמטריא ד' פעמים כ"ד ע"ה, כי עיקר הזמן נמדד מיום הרביעי שאז השי"ת קבע את המאורות עבור זה, כמו שכתוב והיו לאתת (נ' – אות אחת) ולמועדים (נח- שלא ניתנו המועדים אלא למנוחה) ולימים (נחמ – זמן, והוא כבר יום ד') ושנים (נחמן, נחמן בן שמחה). נחמן – זה בחי' הי"ב שעות של היום ולילה והי"ב חדשים, כי י"ב כפול י"ב בגמטריא קמ"ד (ב"ן באחוריים) וכאשר מראים שזה כלול בד' אותיות הרי קמ"ח – נחמן. מאומן, זה בחי' הגדלת הזמן, בחי' ויהי אומן את הדסה, לשון לגדל, וכן הדסה בגמטריא ע"ד שהוא גבול הזמן.

והנה כל הענין של הפור של פורים, מבואר בלקוטי הלכות (יורה דעה ח"ב, הלכות מילה ד) שהוא מה שהמן רצה לשעבדם תחת הזמן, ומרדכי היה מעלה למעלה מהזמן. נחמן מאומן ע"ה בגמטריא פור. וכן מבואר שם באריכות שזה מעלת המשיח שהוא בחי' אני היום ילדיתך שמשיג למעלה מהזמן, וכן נ נח נחמ נחמן עם הד' כוללים בגמטריא משיח.

וזה מה שכתוב בישיעה (מב:יט) מי עור כי אם עבדי, כי הבעטלר העור הוא זה שהשיג למעלה מהזמן, מ-יעור- בגמטריא נחמן מאומן ע"ה, כי אם עם התיבות בגמטריא סבא, עבדי, ע"ב שיר של חסד שהוא בחי' ד"י כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה מט בחי' שיר פשוט כפול משולש מרובע שעולה עשר.

 

זמנים. ר' יהודה החסיד נולד בי' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן – עיין ערך ירושלים.

ב11 פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן, הת"א, נתכהן רבי מאיר בן אליקים לרב, כמו שכתבנו בערך שלו ע"ש.

הספר אדיר במרום נכתב בשנת נ נח נחמ נחמן מאומן, ועי' באריכות בזה במקומו.

 

בינו שנות דור ודור, החל ממאה העשרים למנינם, השנים כפי הפסוקים – בחי' והיו ימיו מאה ועשרים שנה

תרנ"ז לדתו של סבא ישראל בכ' כסלו.

פרשת קדושים

תרס"א – תרס"ג ר' ישראל קרדונר הדפיס הרבה ספרי רבינו בלעמבערג

1901 יט:א וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:

1902 יט:ב דַּבֵּ֞ר אֶל-כָּל-עֲדַ֧ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָֽמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדשִׁ֣ים תִּֽהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י ה' אֱלֹֽהֵיכֶֽם:

1903 יט:ג אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ וְאֶת-שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ אֲנִ֖י ה' אֱלֹֽהֵיכֶֽם:

תרס"ד-תרע"ג ר' ישראל קרדונר עלה לארץ ישראל והדפיס ספרי רבינו בירושלים

1904 יט:ד אַל-תִּפְנוּ֙ אֶל-הָ֣אֱלִילִ֔ם וֵֽאלֹהֵי֙ מַסֵּכָ֔ה לֹ֥א תַֽעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם אֲנִ֖י ה' אֱלֹֽהֵיכֶֽם:

1905 יט:ה וְכִ֧י תִזְבְּח֛וּ זֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים לַֽה' לִֽרְצֹֽנְכֶ֖ם תִּזְבָּחֻֽהוּ:

1906 יט:ו בְּי֧וֹם זִבְחֲכֶ֛ם יֵֽאָכֵ֖ל וּמִֽמָּֽחֳרָ֑ת וְהַנּוֹתָר֙ עַד-י֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֔י בָּאֵ֖שׁ יִשָּׂרֵֽף:

1907 יט:ז וְאִ֛ם הֵֽאָכֹ֥ל יֵֽאָכֵ֖ל בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י פִּגּ֥וּל ה֖וּא לֹ֥א יֵֽרָצֶֽה:

1908 יט:ח וְאֹֽכְלָיו֙ עֲוֹנ֣וֹ יִשָּׂ֔א כִּֽי-אֶת-קֹ֥דֶשׁ ה' חִלֵּ֑ל וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּֽיהָ:

1909 יט:ט וּֽבְקֻצְרְכֶם֙ אֶת-קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֔ם לֹ֧א תְכַלֶּ֛ה פְּאַ֥ת שָֽׂדְךָ֖ לִקְצֹ֑ר וְלֶ֥קֶט קְצִֽירְךָ֖ לֹ֥א תְלַקֵּֽט:

1910 יט:י וְכַרְמְךָ֙ לֹ֣א תְעוֹלֵ֔ל וּפֶ֥רֶט כַּרְמְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּֽעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י ה' אֱלֹֽהֵיכֶֽם:

1911 יט:יא לֹ֖א תִּגְנֹ֑בוּ וְלֹֽא-תְכַֽחֲשׁ֥וּ וְלֹֽא-תְשַׁקְּר֖וּ אִ֥ישׁ בַּֽעֲמִיתֽוֹ:

1912 יט:יב וְלֹֽא-תִשָּֽׁבְע֥וּ בִשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וְחִלַּלְתָּ֛ אֶת-שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י ה':

תרע"ד הנסיעה אחרונה של ר' ישראל קרדונר לאומן ראש השנה. הלך לטבריה וחינך את סבא ישראל ה' שנים

1913 יט:יג לֹא-תַֽעֲשֹׁ֥ק אֶת-רֵֽעֲךָ֖ וְלֹ֣א תִגְזֹ֑ל לֹֽא-תָלִ֞ין פְּעֻלַּ֥ת שָׂכִ֛יר אִתְּךָ֖ עַד-בֹּֽקֶר:

מלחמת עולם א'

1914 יט:יד לֹֽא-תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְיָרֵ֥אתָ מֵּֽאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י ה':

1915 (שני) יט:טו לֹא-תַֽעֲשׂ֥וּ עָ֨וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹֽא-תִשָּׂ֣א פְנֵי-דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ:

1916 יט:טז לֹֽא-תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַֽעֲמֹ֖ד עַל-דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ אֲנִ֖י ה':

1917 יט:יז לֹֽא-תִשְׂנָ֥א אֶת-אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ הוֹכֵ֤חַ תּוֹכִ֨יחַ֙ אֶת-עֲמִיתֶ֔ךָ וְלֹֽא-תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא:

1918 – פטירת ר' ישראל קרדונר, ט' חשון תרע"ט – Tuesday, 15 October

יט:יח לֹֽא-תִקֹּ֤ם וְלֹֽא-תִטֹּר֙ אֶת-בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵֽעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י ה':

1919 יט:יט אֶת-חֻקֹּתַי֘ תִּשְׁמֹרוּ֒ בְּהֶמְתְּךָ֙ לֹֽא-תַרְבִּ֣יעַ כִּלְאַ֔יִם שָֽׂדְךָ֖ לֹֽא-תִזְרַ֣ע כִּלְאָ֑יִם וּבֶ֤גֶד כִּלְאַ֨יִם֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז לֹ֥א יַֽעֲלֶ֖ה עָלֶֽיךָ:

1920 יט:כ וְ֠אִישׁ כִּֽי-יִשְׁכַּ֨ב אֶת-אִשָּׁ֜ה שִׁכְבַת-זֶ֗רַע וְהִ֤וא שִׁפְחָה֙ נֶֽחֱרֶ֣פֶת לְאִ֔ישׁ וְהָפְדֵּה֙ לֹ֣א נִפְדָּ֔תָה א֥וֹ חֻפְשָׁ֖ה לֹ֣א נִתַּן-לָ֑הּ בִּקֹּ֧רֶת תִּֽהְיֶ֛ה לֹ֥א יֽוּמְת֖וּ כִּי-לֹ֥א חֻפָּֽשָׁה:

1921 יט:כא וְהֵבִ֤יא אֶת-אֲשָׁמוֹ֙ לַֽה' אֶל-פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד אֵ֖יל אָשָֽׁם:

1922 – מתן הפתק הקדוש

יט:כב וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן בְּאֵ֤יל הָֽאָשָׁם֙ לִפְנֵ֣י ה' עַל-חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א וְנִסְלַ֣ח ל֔וֹ מֵֽחַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָֽא:

1923 (פ - שלישי) יט:כג וְכִֽי-תָבֹ֣אוּ אֶל-הָאָ֗רֶץ וּנְטַעְתֶּם֙ כָּל-עֵ֣ץ מַֽאֲכָ֔ל וַֽעֲרַלְתֶּ֥ם עָרְלָת֖וֹ אֶת-פִּרְי֑וֹ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם עֲרֵלִ֖ים לֹ֥א יֵֽאָכֵֽל:

1924 יט:כד וּבַשָּׁנָה֙ הָֽרְבִיעִ֔ת יִֽהְיֶ֖ה כָּל-פִּרְי֑וֹ קֹ֥דֶשׁ הִלּוּלִ֖ים לַֽה':

1925 יט:כה וּבַשָּׁנָ֣ה הַֽחֲמִישִׁ֗ת תֹּֽאכְלוּ֙ אֶת-פִּרְי֔וֹ לְהוֹסִ֥יף לָכֶ֖ם תְּבֽוּאָת֑וֹ אֲנִ֖י ה' אֱלֹֽהֵיכֶֽם:

1926 יט:כו לֹ֥א תֹֽאכְל֖וּ עַל-הַדָּ֑ם לֹ֥א תְנַֽחֲשׁ֖וּ וְלֹ֥א תְעוֹנֵֽנוּ:

1927 יט:כז לֹ֣א תַקִּ֔פוּ פְּאַ֖ת רֹֽאשְׁכֶ֑ם וְלֹ֣א תַשְׁחִ֔ית אֵ֖ת פְּאַ֥ת זְקָנֶֽךָ:

1928 יט:כח וְשֶׂ֣רֶט לָנֶ֗פֶשׁ לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בִּבְשַׂרְכֶ֔ם וּכְתֹ֣בֶת קַֽעֲקַ֔ע לֹ֥א תִתְּנ֖וּ בָּכֶ֑ם אֲנִ֖י ה':

1929 יט:כט אַל-תְּחַלֵּ֥ל אֶֽת-בִּתְּךָ֖ לְהַזְנוֹתָ֑הּ וְלֹֽא-תִזְנֶ֣ה הָאָ֔רֶץ וּמָֽלְאָ֥ה הָאָ֖רֶץ זִמָּֽה:

1930 יט:ל אֶת-שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י ה':

1931 יט:לא אַל-תִּפְנ֤וּ אֶל-הָֽאֹבֹת֙ וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִ֔ים אַל-תְּבַקְשׁ֖וּ לְטָמְאָ֣ה בָהֶ֑ם אֲנִ֖י ה' אֱלֹֽהֵיכֶֽם:

1932 יט:לב מִפְּנֵ֤י שֵׂיבָה֙ תָּק֔וּם וְהָֽדַרְתָּ֖ פְּנֵ֣י זָקֵ֑ן וְיָרֵ֥אתָ מֵּֽאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י ה':

1933 (ס - רביעי) יט:לג וְכִֽי-יָג֧וּר אִתְּךָ֛ גֵּ֖ר בְּאַרְצְכֶ֑ם לֹ֥א תוֹנ֖וּ אֹתֽוֹ:

1934 יט:לד כְּאֶזְרָ֣ח מִכֶּם֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם הַגֵּ֣ר | הַגָּ֣ר אִתְּכֶ֗ם וְאָֽהַבְתָּ֥ לוֹ֙ כָּמ֔וֹךָ כִּֽי-גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י ה' אֱלֹֽהֵיכֶֽם:

1935 יט:לה לֹא-תַֽעֲשׂ֥וּ עָ֖וֶל בַּמִּשְׁפָּ֑ט בַּמִּדָּ֕ה בַּמִּשְׁקָ֖ל וּבַמְּשׂוּרָֽה:

1936 יט:לו מֹ֧אזְנֵי צֶ֣דֶק אַבְנֵי-צֶ֗דֶק אֵ֥יפַת צֶ֛דֶק וְהִ֥ין צֶ֖דֶק יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם אֲנִי֙ ה' אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר-הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

1937 יט:לז וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי֙ וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַ֔י וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י ה': (פ)

ויקרא פרק-כ

1938 (חמישי) כ:א וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:

מלחמת עולם ב'

1939 כ:ב וְאֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֘ תֹּאמַר֒ אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל וּמִן-הַגֵּ֣ר | הַגָּ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן מִזַּרְע֛וֹ לַמֹּ֖לֶךְ מ֣וֹת יוּמָ֑ת עַ֥ם הָאָ֖רֶץ יִרְגְּמֻ֥הוּ בָאָֽבֶן:

1940 כ:ג וַֽאֲנִ֗י אֶתֵּ֤ן אֶת-פָּנַי֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ מִקֶּ֣רֶב עַמּ֑וֹ כִּ֤י מִזַּרְעוֹ֙ נָתַ֣ן לַמֹּ֔לֶךְ לְמַ֗עַן טַמֵּא֙ אֶת-מִקְדָּשִׁ֔י וּלְחַלֵּ֖ל אֶת-שֵׁ֥ם קָדְשִֽׁי:

1941 כ:ד וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ אֶת-עֵֽינֵיהֶם֙ מִן-הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא בְּתִתּ֥וֹ מִזַּרְע֖וֹ לַמֹּ֑לֶךְ לְבִלְתִּ֖י הָמִ֥ית אֹתֽוֹ:

1942 כ:ה וְשַׂמְתִּ֨י אֲנִ֧י אֶת-פָּנַ֛י בָּאִ֥ישׁ הַה֖וּא וּבְמִשְׁפַּחְתּ֑וֹ וְהִכְרַתִּ֨י אֹת֜וֹ וְאֵ֣ת | כָּל-הַזֹּנִ֣ים אַֽחֲרָ֗יו לִזְנ֛וֹת אַֽחֲרֵ֥י הַמֹּ֖לֶךְ מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם:

1943 כ:ו וְהַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֨ר תִּפְנֶ֤ה אֶל-הָֽאֹבֹת֙ וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִ֔ים לִזְנֹ֖ת אַֽחֲרֵיהֶ֑ם וְנָֽתַתִּ֤י אֶת-פָּנַי֙ בַּנֶּ֣פֶשׁ הַהִ֔וא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ מִקֶּ֥רֶב עַמּֽוֹ:

1944 כ:ז וְהִ֨תְקַדִּשְׁתֶּ֔ם וִֽהְיִיתֶ֖ם קְדֹשִׁ֑ים כִּ֛י אֲנִ֥י ה' אֱלֹֽהֵיכֶֽם:

1945 (שישי) כ:ח וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת-חֻקֹּתַ֔י וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֥י ה' מְקַדִּשְׁכֶֽם:

1946 כ:ט כִּי-אִ֣ישׁ אִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יְקַלֵּ֧ל אֶת-אָבִ֛יו וְאֶת-אִמּ֖וֹ מ֣וֹת יוּמָ֑ת אָבִ֧יו וְאִמּ֛וֹ קִלֵּ֖ל דָּמָ֥יו בּֽוֹ:

1947 כ:י וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִנְאַף֙ אֶת-אֵ֣שֶׁת אִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִנְאַ֖ף אֶת-אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ מוֹת-יוּמַ֥ת הַנֹּאֵ֖ף וְהַנֹּאָֽפֶת:

1948 הקמת מדינת ישראל [491 – נ נח נחמ נחמן מאומן, 148 – נחמן]

כ:יא וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת-אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו עֶרְוַ֥ת אָבִ֖יו גִּלָּ֑ה מוֹת-יֽוּמְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם:

1949 כ:יב וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת-כַּלָּת֔וֹ מ֥וֹת יֽוּמְת֖וּ שְׁנֵיהֶ֑ם תֶּ֥בֶל עָשׂ֖וּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם:

1950 כ:יג וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכַּ֤ב אֶת-זָכָר֙ מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֔ה תּֽוֹעֵבָ֥ה עָשׂ֖וּ שְׁנֵיהֶ֑ם מ֥וֹת יוּמָ֖תוּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם:

1951 כ:יד וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִקַּ֧ח אֶת-אִשָּׁ֛ה וְאֶת-אִמָּ֖הּ זִמָּ֣ה הִ֑וא בָּאֵ֞שׁ יִשְׂרְפ֤וּ אֹתוֹ֙ וְאֶתְהֶ֔ן וְלֹא-תִֽהְיֶ֥ה זִמָּ֖ה בְּתֽוֹכֲכֶֽם:

1952 כ:טו וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן שְׁכָבְתּ֛וֹ בִּבְהֵמָ֖ה מ֣וֹת יוּמָ֑ת וְאֶת-הַבְּהֵמָ֖ה תַּֽהֲרֹֽגוּ:

1953 כ:טז וְאִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר תִּקְרַ֤ב אֶל-כָּל-בְּהֵמָה֙ לְרִבְעָ֣ה אֹתָ֔הּ וְהָֽרַגְתָּ֥ אֶת-הָֽאִשָּׁ֖ה וְאֶת-הַבְּהֵמָ֑ה מ֥וֹת יוּמָ֖תוּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם:

1954 כ:יז וְאִ֣ישׁ אֲשֶׁר-יִקַּ֣ח אֶת-אֲחֹת֡וֹ בַּת-אָבִ֣יו א֣וֹ בַת-אִ֠מּוֹ וְרָאָ֨ה אֶת-עֶרְוָתָ֜הּ וְהִ֨יא-תִרְאֶ֤ה אֶת-עֶרְוָתוֹ֙ חֶ֣סֶד ה֔וּא וְנִ֨כְרְת֔וּ לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י עַמָּ֑ם עֶרְוַ֧ת אֲחֹת֛וֹ גִּלָּ֖ה עֲוֹנ֥וֹ יִשָּֽׂא:

1955 כ:יח וְ֠אִישׁ אֲשֶׁר-יִשְׁכַּ֨ב אֶת-אִשָּׁ֜ה דָּוָ֗ה וְגִלָּ֤ה אֶת-עֶרְוָתָהּ֙ אֶת-מְקֹרָ֣הּ הֶֽעֱרָ֔ה וְהִ֕וא גִּלְּתָ֖ה אֶת-מְק֣וֹר דָּמֶ֑יהָ וְנִכְרְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם:

1956 כ:יט וְעֶרְוַ֨ת אֲח֧וֹת אִמְּךָ֛ וַֽאֲח֥וֹת אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה כִּ֧י אֶת-שְׁאֵר֛וֹ הֶֽעֱרָ֖ה עֲוֹנָ֥ם יִשָּֽׂאוּ:

1957 כ:כ וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת-דֹּ֣דָת֔וֹ עֶרְוַ֥ת דֹּד֖וֹ גִּלָּ֑ה חֶטְאָ֥ם יִשָּׂ֖אוּ עֲרִירִ֥ים יָמֻֽתוּ:

1958 כ:כא וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִקַּ֛ח אֶת-אֵ֥שֶׁת אָחִ֖יו נִדָּ֣ה הִ֑וא עֶרְוַ֥ת אָחִ֛יו גִּלָּ֖ה עֲרִירִ֥ים יִֽהְיֽוּ:

1959 כ:כב וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי֙ וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַ֔י וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא-תָקִ֤יא אֶתְכֶם֙ הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֜י מֵבִ֥יא אֶתְכֶ֛ם שָׁ֖מָּה לָשֶׁ֥בֶת בָּֽהּ:

1960 (שביעי) כ:כג וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ בְּחֻקֹּ֣ת הַגּ֔וֹי אֲשֶׁר-אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֤י אֶת-כָּל-אֵ֨לֶּה֙ עָשׂ֔וּ וָֽאָקֻ֖ץ בָּֽם:

1961 כ:כד וָֽאֹמַ֣ר לָכֶ֗ם אַתֶּם֘ תִּֽירְשׁ֣וּ אֶת-אַדְמָתָם֒ וַֽאֲנִ֞י אֶתְּנֶ֤נָּה לָכֶם֙ לָרֶ֣שֶׁת אֹתָ֔הּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֲנִי֙ ה' אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר-הִבְדַּ֥לְתִּי אֶתְכֶ֖ם מִן-הָֽעַמִּֽים:

1962 (מפטיר) כ:כה וְהִבְדַּלְתֶּ֞ם בֵּין-הַבְּהֵמָ֤ה הַטְּהֹרָה֙ לַטְּמֵאָ֔ה וּבֵין-הָע֥וֹף הַטָּמֵ֖א לַטָּהֹ֑ר וְלֹֽא-תְשַׁקְּצ֨וּ אֶת-נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֜ם בַּבְּהֵמָ֣ה וּבָע֗וֹף וּבְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְמֹ֣שׂ הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר-הִבְדַּ֥לְתִּי לָכֶ֖ם לְטַמֵּֽא:

1963 כ:כו וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ קְדשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אֲנִ֣י ה' וָֽאַבְדִּ֥ל אֶתְכֶ֛ם מִן-הָֽעַמִּ֖ים לִהְי֥וֹת לִֽי:

1964 כ:כז וְאִ֣ישׁ אֽוֹ-אִשָּׁ֗ה כִּי-יִֽהְיֶ֨ה בָהֶ֥ם א֛וֹב א֥וֹ יִדְּעֹנִ֖י מ֣וֹת יוּמָ֑תוּ בָּאֶ֛בֶן יִרְגְּמ֥וּ אֹתָ֖ם דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם: (פפפ)

פרשת אמור

1965 כא:א וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֔ה אֱמֹ֥ר אֶל-הַכֹּֽהֲנִ֖ים בְּנֵ֣י אַֽהֲרֹ֑ן וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לְנֶ֥פֶשׁ לֹֽא-יִטַּמָּ֖א בְּעַמָּֽיו:

1966 כא:ב כִּ֚י אִם-לִשְׁאֵר֔וֹ הַקָּרֹ֖ב אֵלָ֑יו לְאִמּ֣וֹ וּלְאָבִ֔יו וְלִבְנ֥וֹ וּלְבִתּ֖וֹ וּלְאָחִֽיו:

1967 כבישת ירושלים והרחבת ארץ ישראל

כא:ג וְלַֽאֲחֹת֤וֹ הַבְּתוּלָה֙ הַקְּרוֹבָ֣ה אֵלָ֔יו אֲשֶׁ֥ר לֹא-הָֽיְתָ֖ה לְאִ֑ישׁ לָ֖הּ יִטַּמָּֽא:

1968 כא:ד לֹ֥א יִטַּמָּ֖א בַּ֣עַל בְּעַמָּ֑יו לְהֵ֖חַלּֽוֹ:

1969 כא:ה לֹֽא-(יקרחה) יִקְרְח֤וּ קָרְחָה֙ בְּרֹאשָׁ֔ם וּפְאַ֥ת זְקָנָ֖ם לֹ֣א יְגַלֵּ֑חוּ וּבִ֨בְשָׂרָ֔ם לֹ֥א יִשְׂרְט֖וּ שָׂרָֽטֶת:

1970 כא:ו קְדשִׁ֤ים יִֽהְיוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א יְחַלְּל֔וּ שֵׁ֖ם אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם כִּי֩ אֶת-אִשֵּׁ֨י ה' לֶ֧חֶם אֱלֹֽהֵיהֶ֛ם הֵ֥ם מַקְרִיבִ֖ם וְהָ֥יוּ קֹֽדֶשׁ:

1971 כא:ז אִשָּׁ֨ה זֹנָ֤ה וַֽחֲלָלָה֙ לֹ֣א יִקָּ֔חוּ וְאִשָּׁ֛ה גְּרוּשָׁ֥ה מֵֽאִישָׁ֖הּ לֹ֣א יִקָּ֑חוּ כִּֽי-קָדֹ֥שׁ ה֖וּא לֵֽאלֹהָֽיו:

1972 כא:ח וְקִ֨דַּשְׁתּ֔וֹ כִּֽי-אֶת-לֶ֥חֶם אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא מַקְרִ֑יב קָדשׁ֙ יִֽהְיֶה-לָּ֔ךְ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֥י ה' מְקַדִּשְׁכֶֽם:

1973 מלחמת יום כיפור

כא:ט וּבַת֙ אִ֣ישׁ כֹּהֵ֔ן כִּ֥י תֵחֵ֖ל לִזְנ֑וֹת אֶת-אָבִ֨יהָ֙ הִ֣יא מְחַלֶּ֔לֶת בָּאֵ֖שׁ תִּשָּׂרֵֽף: (ס)

1974 כא:י וְהַכֹּהֵן֩ הַגָּד֨וֹל מֵֽאֶחָ֜יו אֲֽשֶׁר-יוּצַ֥ק עַל-רֹאשׁ֣וֹ | שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙ וּמִלֵּ֣א אֶת-יָד֔וֹ לִלְבֹּ֖שׁ אֶת-הַבְּגָדִ֑ים אֶת-רֹאשׁוֹ֙ לֹ֣א יִפְרָ֔ע וּבְגָדָ֖יו לֹ֥א יִפְרֹֽם:

1975 כא:יא וְעַ֛ל כָּל-נַפְשֹׁ֥ת מֵ֖ת לֹ֣א יָבֹ֑א לְאָבִ֥יו וּלְאִמּ֖וֹ לֹ֥א יִטַּמָּֽא:

1976 כא:יב וּמִן-הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א יֵצֵ֔א וְלֹ֣א יְחַלֵּ֔ל אֵ֖ת מִקְדַּ֣שׁ אֱלֹהָ֑יו כִּ֡י נֵ֠זֶר שֶׁ֣מֶן מִשְׁחַ֧ת אֱלֹהָ֛יו עָלָ֖יו אֲנִ֥י ה':

1977 כא:יג וְה֕וּא אִשָּׁ֥ה בִבְתוּלֶ֖יהָ יִקָּֽח:

1978 כא:יד אַלְמָנָ֤ה וּגְרוּשָׁה֙ וַֽחֲלָלָ֣ה זֹנָ֔ה אֶת-אֵ֖לֶּה לֹ֣א יִקָּ֑ח כִּ֛י אִם-בְּתוּלָ֥ה מֵֽעַמָּ֖יו יִקַּ֥ח אִשָּֽׁה:

1979 כא:טו וְלֹֽא-יְחַלֵּ֥ל זַרְע֖וֹ בְּעַמָּ֑יו כִּ֛י אֲנִ֥י ה' מְקַדְּשֽׁוֹ: (ס)

1980 כא:טז (שני) וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:

1981 כא:יז דַּבֵּ֥ר אֶֽל-אַֽהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ מִֽזַּרְעֲךָ֞ לְדֹֽרֹתָ֗ם אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בוֹ֙ מ֔וּם לֹ֣א יִקְרַ֔ב לְהַקְרִ֖יב לֶ֥חֶם אֱלֹהָֽיו:

1982 כא:יח כִּ֥י כָל-אִ֛ישׁ אֲשֶׁר-בּ֥וֹ מ֖וּם לֹ֣א יִקְרָ֑ב אִ֤ישׁ עִוֵּר֙ א֣וֹ פִסֵּ֔חַ א֥וֹ חָרֻ֖ם א֥וֹ שָׂרֽוּעַ:

1983 כא:יט א֣וֹ אִ֔ישׁ אֲשֶׁר-יִֽהְיֶ֥ה ב֖וֹ שֶׁ֣בֶר רָ֑גֶל א֖וֹ שֶׁ֥בֶר יָֽד:

1984  - סבא בארצות הברית

כא:כ אֽוֹ-גִבֵּ֣ן אוֹ-דַ֔ק א֖וֹ תְּבַלֻּ֣ל בְּעֵינ֑וֹ א֤וֹ גָרָב֙ א֣וֹ יַלֶּ֔פֶת א֖וֹ מְר֥וֹחַ אָֽשֶׁךְ:

1985 כא:כא כָּל-אִ֞ישׁ אֲשֶׁר-בּ֣וֹ מ֗וּם מִזֶּ֨רַע֙ אַֽהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן לֹ֣א יִגַּ֔שׁ לְהַקְרִ֖יב אֶת-אִשֵּׁ֣י ה' מ֣וּם בּ֔וֹ אֵ֚ת לֶ֣חֶם אֱלֹהָ֔יו לֹ֥א יִגַּ֖שׁ לְהַקְרִֽיב:

1986 כא:כב לֶ֣חֶם אֱלֹהָ֔יו מִקָּדְשֵׁ֖י הַקֳּדָשִׁ֑ים וּמִן-הַקֳּדָשִׁ֖ים יֹאכֵֽל:

1987 כא:כג אַ֣ךְ אֶל-הַפָּרֹ֜כֶת לֹ֣א יָבֹ֗א וְאֶל-הַמִּזְבֵּ֛חַ לֹ֥א יִגַּ֖שׁ כִּי-מ֣וּם בּ֑וֹ וְלֹ֤א יְחַלֵּל֙ אֶת-מִקְדָּשַׁ֔י כִּ֛י אֲנִ֥י ה' מְקַדְּשָֽׁם:

1988 כא:כד וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶֽל-אַֽהֲרֹ֖ן וְאֶל-בָּנָ֑יו וְאֶֽל-כָּל-בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל: (פ)

1989 כב:א וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:

1990 כב:ב דַּבֵּ֨ר אֶֽל-אַֽהֲרֹ֜ן וְאֶל-בָּנָ֗יו וְיִנָּֽזְרוּ֙ מִקָּדְשֵׁ֣י בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹ֥א יְחַלְּל֖וּ אֶת-שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י אֲשֶׁ֨ר הֵ֧ם מַקְדִּשִׁ֛ים לִ֖י אֲנִ֥י ה':

1991 כב:ג אֱמֹ֣ר אֲלֵהֶ֗ם לְדֹרֹ֨תֵיכֶ֜ם כָּל-אִ֣ישׁ | אֲשֶׁר-יִקְרַ֣ב מִכָּל-זַֽרְעֲכֶ֗ם אֶל-הַקֳּדָשִׁים֙ אֲשֶׁ֨ר יַקְדִּ֤ישׁוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ לַֽיהֹוָ֔ה וְטֻמְאָת֖וֹ עָלָ֑יו וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֧פֶשׁ הַהִ֛וא מִלְּפָנַ֖י אֲנִ֥י ה':

1992 כב:ד אִ֣ישׁ אִ֞ישׁ מִזֶּ֣רַע אַֽהֲרֹ֗ן וְה֤וּא צָר֨וּעַ֙ א֣וֹ זָ֔ב בַּקֳּדָשִׁים֙ לֹ֣א יֹאכַ֔ל עַ֖ד אֲשֶׁ֣ר יִטְהָ֑ר וְהַנֹּגֵ֨עַ֙ בְּכָל-טְמֵא-נֶ֔פֶשׁ א֣וֹ אִ֔ישׁ אֲשֶׁר-תֵּצֵ֥א מִמֶּ֖נּוּ שִׁכְבַת-זָֽרַע:

1993 כב:ה אוֹ-אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִגַּ֔ע בְּכָל-שֶׁ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר יִטְמָא-ל֑וֹ א֤וֹ בְאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר יִטְמָא-ל֔וֹ לְכֹ֖ל טֻמְאָתֽוֹ:

1994 – פטירת סבא ישראל ח"י חשון תשנ"ה – Sunday 23 October 1994

כב:ו נֶ֚פֶשׁ אֲשֶׁ֣ר תִּֽגַּֽע-בּ֔וֹ וְטָֽמְאָ֖ה עַד-הָעָ֑רֶב וְלֹ֤א יֹאכַל֙ מִן-הַקֳּדָשִׁ֔ים כִּ֛י אִם-רָחַ֥ץ בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּֽיִם:

1995 כב:ז וּבָ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְטָהֵ֑ר וְאַחַר֙ יֹאכַ֣ל מִן-הַקֳּדָשִׁ֔ים כִּ֥י לַחְמ֖וֹ הֽוּא:

1996 כב:ח נְבֵלָ֧ה וּטְרֵפָ֛ה לֹ֥א יֹאכַ֖ל לְטָמְאָה-בָ֑הּ אֲנִ֖י ה':

1997 כב:ט וְשָֽׁמְר֣וּ אֶת-מִשְׁמַרְתִּ֗י וְלֹֽא-יִשְׂא֤וּ עָלָיו֙ חֵ֔טְא וּמֵ֥תוּ ב֖וֹ כִּ֣י יְחַלְּלֻ֑הוּ אֲנִ֥י ה' מְקַדְּשָֽׁם:

1998 כב:י וְכָל-זָ֖ר לֹא-יֹ֣אכַל קֹ֑דֶשׁ תּוֹשַׁ֥ב כֹּהֵ֛ן וְשָׂכִ֖יר לֹא-יֹ֥אכַל קֹֽדֶשׁ:

1999 כב:יא וְכֹהֵ֗ן כִּֽי-יִקְנֶ֥ה נֶ֨פֶשׁ֙ קִנְיַ֣ן כַּסְפּ֔וֹ ה֖וּא יֹ֣אכַל בּ֑וֹ וִילִ֣יד בֵּית֔וֹ הֵ֖ם יֹֽאכְל֥וּ בְלַחְמֽוֹ:

2000 כב:יב וּבַ֨ת-כֹּהֵ֔ן כִּ֥י תִֽהְיֶ֖ה לְאִ֣ישׁ זָ֑ר הִ֕וא בִּתְרוּמַ֥ת הַקֳּדָשִׁ֖ים לֹ֥א תֹאכֵֽל:

2001 כב:יג וּבַת-כֹּהֵן֩ כִּ֨י תִֽהְיֶ֜ה אַלְמָנָ֣ה וּגְרוּשָׁ֗ה וְזֶ֘רַע֘ אֵ֣ין לָהּ֒ וְשָׁבָ֞ה אֶל-בֵּ֤ית אָבִ֨יהָ֙ כִּנְעוּרֶ֔יהָ מִלֶּ֥חֶם אָבִ֖יהָ תֹּאכֵ֑ל וְכָל-זָ֖ר לֹא-יֹ֥אכַל בּֽוֹ:

2002 כב:יד וְאִ֕ישׁ כִּֽי-יֹאכַ֥ל קֹ֖דֶשׁ בִּשְׁגָגָ֑ה וְיָסַ֤ף חֲמִֽשִׁיתוֹ֙ עָלָ֔יו וְנָתַ֥ן לַכֹּהֵ֖ן אֶת-הַקֹּֽדֶשׁ:

2003 כב:טו וְלֹ֣א יְחַלְּל֔וּ אֶת-קָדְשֵׁ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֥ת אֲשֶׁר-יָרִ֖ימוּ לַֽה':

2004 כב:טז וְהִשִּׂ֤יאוּ אוֹתָם֙ עֲוֹ֣ן אַשְׁמָ֔ה בְּאָכְלָ֖ם אֶת-קָדְשֵׁיהֶ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י ה' מְקַדְּשָֽׁם: (פ)

2005 כב:יז (שלישי) וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:

2006 כב:יח דַּבֵּ֨ר אֶֽל-אַֽהֲרֹ֜ן וְאֶל-בָּנָ֗יו וְאֶל֙ כָּל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָֽמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל וּמִן-הַגֵּ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יַקְרִ֤יב קָרְבָּנוֹ֙ לְכָל-נִדְרֵיהֶם֙ וּלְכָל-נִדְבוֹתָ֔ם אֲשֶׁר-יַקְרִ֥יבוּ לַֽה' לְעֹלָֽה:

2007 כב:יט לִֽרְצֹֽנְכֶ֑ם תָּמִ֣ים זָכָ֔ר בַּבָּקָ֕ר בַּכְּשָׂבִ֖ים וּבָֽעִזִּֽים:

2008 כב:כ כֹּ֛ל אֲשֶׁר-בּ֥וֹ מ֖וּם לֹ֣א תַקְרִ֑יבוּ כִּי-לֹ֥א לְרָצ֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם:

2009 כב:כא וְאִ֗ישׁ כִּֽי-יַקְרִ֤יב זֶֽבַח-שְׁלָמִים֙ לַֽה' לְפַלֵּא-נֶ֨דֶר֙ א֣וֹ לִנְדָבָ֔ה בַּבָּקָ֖ר א֣וֹ בַצֹּ֑אן תָּמִ֤ים יִֽהְיֶה֙ לְרָצ֔וֹן כָּל-מ֖וּם לֹ֥א יִֽהְיֶה-בּֽוֹ:

2010 כב:כב עַוֶּרֶת֩ א֨וֹ שָׁב֜וּר אֽוֹ-חָר֣וּץ אֽוֹ-יַבֶּ֗לֶת א֤וֹ גָרָב֙ א֣וֹ יַלֶּ֔פֶת לֹֽא-תַקְרִ֥יבוּ אֵ֖לֶּה לַֽה' וְאִשֶּׁ֗ה לֹֽא-תִתְּנ֥וּ מֵהֶ֛ם עַל-הַמִּזְבֵּ֖חַ לַֽה':

2011 כב:כג וְשׁ֥וֹר וָשֶׂ֖ה שָׂר֣וּעַ וְקָל֑וּט נְדָבָה֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֹת֔וֹ וּלְנֵ֖דֶר לֹ֥א יֵֽרָצֶֽה:

2012 כב:כד וּמָע֤וּךְ וְכָתוּת֙ וְנָת֣וּק וְכָר֔וּת לֹ֥א תַקְרִ֖יבוּ לַֽה' וּֽבְאַרְצְכֶ֖ם לֹ֥א תַֽעֲשֽׂוּ:

2013 כב:כה וּמִיַּ֣ד בֶּן-נֵכָ֗ר לֹ֥א תַקְרִ֛יבוּ אֶת-לֶ֥חֶם אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם מִכָּל-אֵ֑לֶּה כִּ֣י מָשְׁחָתָ֤ם בָּהֶם֙ מ֣וּם בָּ֔ם לֹ֥א יֵֽרָצ֖וּ לָכֶֽם: (ס)

2014 כב:כו וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:

2015 כב:כז שׁ֣וֹר אוֹ-כֶ֤שֶׂב אוֹ-עֵז֙ כִּ֣י יִוָּלֵ֔ד וְהָיָ֛ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תַּ֣חַת אִמּ֑וֹ וּמִיּ֤וֹם הַשְּׁמִינִי֙ וָהָ֔לְאָה יֵֽרָצֶ֕ה לְקָרְבַּ֥ן אִשֶּׁ֖ה לַֽה':

2016 כב:כח וְשׁ֖וֹר אוֹ-שֶׂ֑ה אֹת֣וֹ וְאֶת-בְּנ֔וֹ לֹ֥א תִשְׁחֲט֖וּ בְּי֥וֹם אֶחָֽד:

2017 כב:כט וְכִֽי-תִזְבְּח֥וּ זֶֽבַח-תּוֹדָ֖ה לַֽה' לִֽרְצֹֽנְכֶ֖ם תִּזְבָּֽחוּ:

2018 כב:ל בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ יֵֽאָכֵ֔ל לֹֽא-תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד-בֹּ֑קֶר אֲנִ֖י ה':

2019 כב:לא וּשְׁמַרְתֶּם֙ מִצְוֹתַ֔י וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י ה':

2020 כב:לב וְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת-שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י ה' מְקַדִּשְׁכֶֽם:

2021 כב:לג הַמּוֹצִ֤יא אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י ה': (פ)

פרק כג א וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: {ב} דַּבֵּ֞ר אֶל-בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם מֽוֹעֲדֵ֣י ה' אֲשֶׁר-תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ אֵ֥לֶּה הֵ֖ם מֽוֹעֲדָֽי

 

 

חיילים.

ספר ישראל סבא עמ' תנז: בשביל מה? שיהיה חיל אצל רבנו. כל מה שיהיה מקשר יותר לרבנו וילך בדרכי רבנו, אז הוא יביא יותר הרבה חילים לרבנו.

 

כשיבוא משיח יהיה חתונה יפה, יהיה שמחה כזו, יספרו מכל אחד מה שעבר עליו. התלמידים של רבנו הם חילים כאלה, הם גבורים כאלה.. הם נלחמים עם כל העולם. גבורים! וגם כן רבנו הקדוש אמר: 'להתקרב אלי (והראה רבי ישראל בכף ידו על לבו) זה קשה מאד, זה יותר מחצות!' ע"ש (וע' חיי מוהר"ן אות שיח: לכנס אצלי ולהתקרב אלי הוא דבר קשה מאד, ואפלו בני עצמם וכו').

 

ישראל סבא עמ' קנט: זה דבר קל להגיד נ נח, וזה עוזר בכל עת צרה, בכל זמן. וגם כן שכל החילים שהולכים למלחמה במקום סכנה - שיגידו רק נ נח, שהחיל יגיד בנגון נ נח.

 

חכמות. עיין ערך תמימות.

חשבונות רבים. עיין ערך תמימות.

 

 

חלב: נתפרסם שחלב ראשי תיבות חייב להיות ברסלב (וע' לקמן תקנב), אז שמתי לב שהמשמעות שהוא עוד לא ברסלב אלא שהוא עוד חייב להיות ברסלב. וזה מתאים למה שידענו שברסלב הוא לב בשר, וכן בשר ראשי תיבות רבינו בן שמחה, הרי שברסלב הוא בשרי, אז החלב אינו ברסלב אלא עוד חייב להיות ברסלב, ואכן עם הארץ לא יאכל בשר.

 

חן. עיין לקוטי מוהר"ן תורה א' ומה שפרשנו בזה את נ נח נחמ נחמן מאומן בערך תפלה, שעל ידי נ נח נתקבלים כל התפלות והבקשות, והחן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם.

 

חסידים

ע"ע ערך עבודת השם – עבודת הנחמנים. וע' ערך התנגדות.

 

מי זוכה להתקרב לנ נח?

 

א] ליקוטי הלכות או"ח הלכות ברכת הריח ד:כג ע"ש באריכות וז"ל: אבל מחמת שבחינה זאת אי אפשר להבין בשכל אנושי כלל איך ה' יתברך מתגלגל עם כל אדם לקרבו אליו, שזהו סוד סתרי הבחירה וכנ"ל, על כן נקראים ישראל 'עם סגלה' (דברים ז:ו) מחמת שאי אפשר להבין זאת מפני מה בחר בישראל מכל העמים, כמש"כ רבנו ז"ל בהתורה 'עתיקא טמיר וסתים' בסי' כא (אות ט), שבשביל זה נקראים ישראל עם סגלה וכו' ע"ש.

 

'כי זה הענין אי אפשר להבינו כלל. וכמו כן בכל דור ודור אי אפשר להבין מפני מה זכו אלו להתקרב להצדיק האמת יותר משאר אנשים, כי כל זה הוא בחינת סגלה שאי אפשר להבין כלל, אבל באמת צדיק ה' בכל דרכיו ולא עולתה בו. ובודאי גלגל ה' יתברך בהעלם גדול עם כל אחד שיזכה להתקרב אל האמת (- כמו שביאר לעיל בדבריו שכן היה במתן תורה, שהשי"ת סיבב בכל האומות ושאל אותם וכו' היינו שהאיר להם הרהורי תשובה משרש קדשת התורה, אבל הם לא רצו להתעורר ע"ש). וכפי ההתעוררות של כל אחד כן הוליך אותו ה' יתברך לרחק או לקרב כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכות י:) בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. רק שאי אפשר להבין זאת עכשו בשום שכל. ועל כן נקראין ישראל עם סגלה כנ"ל, עכ"ל.

 

וע' בחיי מוהר"ן (סי' עח, אות יט בשיחות השיך וכו') אי' שמוהר"ן אמר על אחד שהיה מקורב להחולקים שיש לו בחירה להתקרב אליו. וע"ע בשיחות הר"ן (אות מ) בענין בחירה לאלו שנולדו במזג רע, עכ"ז יש להם בחירה לבחור בספרים הקדושים, ע"ש.

 

ב] וא"ת איך יכולים לומר שיודעים יותר טוב מכל 'הגדולים'? א' זה לא אנחנו אומרים כן, זה ר' נחמן שאמר כן, ואנחנו רק מקיימים דבריו.

 

ואיך אנו יודעים להאמין למוהר"ן שהוא הוא מי שאמר שהוא, דהינו שעלה על כל הצדיקים וכו'. אולי צריכים להאריך בזה, אבל בקיצור, לאחר שרואים מספריו ותלמידיו אמיתתו וקדושתו, הרי מוכרח ומוחזק שמוהר"ן אינו שקרן ח"ו וגם שאינו עבד לדמיונות כזבים והבל. ולכן חייבים לשמוע ולקבל כל מה שהוא אומר אפילו בדברים שאותו הפעם אינך רואה ומבין אמיתתם. וא"ת שמצינו שגם צדיקים גדולים עשו טעיות וכו'. א' כיון שהצדיק הוחזק אסור לנו לחקור ולומר שבאלו דברים נקבל ובאלה דברים נומר שהצדיק טעה. אכן יותר מזה מוכח, דאי אפשר להגיד על צדיק גדול שהוא היה טועה לגמרי וכו', והנה מוהר"ן בעצמו היה משתעשע במה שהיו אומרים עליו שאו שהוא חידוש גדול שהעולם עדיין לא טעם, או שהוא בעל דמיון ומופקר וכו' ח"ו. דהיינו שאצל מוהר"ן אין דרך אמצעי להגיד שהוא היה צדיק גדול, ואולי היה קצת טועה ומדמיין ח"ו. כי למשל מי שיגיד שיש לו מאה דולר, אולי הוא טועה, שהוא חשב שיש לו, ואין לו. אבל מי שיגיד שיש לו אלפי בליוני דולר, לא יכול להיות שהוא טעה קצת בדמיונו, אלא או שהוא שקרן לגמרי או בעל דמיון לגמרי. ולכן אצל מוהר"ן שמוכח שלא היה ח"ו שקרן ובעל דמיון, ע"כ צריכים לקבל כל דבריו הקדושים, שהוא עלה וזכה למה שהוא זכה, עין לא ראתה וכו'.

 

ועוד זאת תדע, שבדברי איש נתגלה מהותו, למשל אם ילדים מתווכחים שכל אחד אומר על עצמו שהוא עשיר מכולם, יש להבין מתוך דברים מה בכלל המושגים שלהם. כי ילד אחד יגיד שיש לו מאה אופנים ורכבים וכו', וילד שני יגיד שיש לו בנינים ואוירונים בנקים וכו' וידבר על רכשים שהילד הראשון לא יודע מהם. והרי בענין השגה כאשר הצדיק מדבר על עצמו נתגלה מהו דרגתו והשגתו בכלל.

 

והנה מלבד זה שלא מצינו ברוב הצדיקים והגאונים שיאמרו על עצמם שלא היה כמוהם, ואדרבה וכו'. למשל הגאון מווילנא גלה על עצמו שברגע אחד הוא משיג אלפי פירושים מן השמים, ושהוא למד עם הרשב"י והאר"י וכו'. אבל לא אמר על עצמו שהוא אין כדוגמתו. וכן תלמידיו אמרו שח"ו להגיד שהוא אפילו כאמורא. והרמח"ל כותב על עצמו שהוא זכה ללמוד תורה ממט"ט ומרעיא מהימנא וכו', ושיש לו רשות לשאול ולהבין בכל התורה כולה וכו', וכותב על עצמו 'ולי דומיה תהלה', ויותר מזה מה יכולים לומר עליו, ועם כל זה הוא כותב בכמה איגרות שהוא לא השיג אפילו שליש ורביע מהשגות ודרגת האר"י ז"ל. ורק אצל יחידי הדורות כמו משה רבינו ודוד המלך ורבי שמעון שאמרו על עצמם שכל היהדות וממלכת השם יתברך תלוי עליהם. [חוץ מהשקרנים כמו ש"צ ימ"ש והרבי מלובביץ, שאם אמר בפירוש כאשר שמעתי מכמה אנשים או שלא אמר בפירוש, החזיק במסורה שהיה בידו שהרבי הז' של חב"ד הוא משיח ח"ו. ובכל אלו וכיוצא בהם האמת ברור לעין כל ששקר וכזב דיברו].

 

הרי עוד זאת מצינו שכל צדיק שמאמריו והסיפורים שמספרים עליו מגלים מי הם כנ"ל. ולמשל מספרים על האדמו"ר מקאמרנא שהוא בחר לעצמו אלף מילים שידע היטב ליחד על ידם שם ה', ועל כן השתמש רק בהם. והנה לגודל מדריגה כזו אין לנו מושג, אבל גם מבואר שלא היה לו היכולת לדבר כל המילים מתי שירצה וליחדם כראוי. ואולי יש קצת הוכחה מכאן שאין כוחו מספיק בשבילנו היום, שאין אנו יודעים כלל ליחד השם יתברך בשום מלה (דהיינו בודאי שאנו מקבלים ממנו מוסר וחיזוק להשתדל ליחד את השם יתברך בכל דברינו, ולהאמין יותר בכח הצדיקים שכל חייהם היה ביחוד עם השי"ת, אבל ליקח לעצמו דרך ממש בעבודת השם, לא כ"כ מושג לנו על ידו). ולעומת זו מורנו נ נח נחמ נחמן מאומן גלה שכל מי שפונה עצמו בהתבודדות עם השם יתברך, דיבורו עם השי"ת הוא ממש רוח הקודש! (ואמר שכן משיג התורה בשלש סעודות, שהוא מתחיל לדבר עם השי"ת, ואח"כ נוטה אזניו למה שאומר ומתפלא וכו'. וכן הענין שמוהר"ן היה מוסר כל יום כל תנעותיו וכו' להשי"ת) וכל מי שיש לו קצת מוח בקדקדו יכול לראות מרחוק גודל מעלה זו שגלה מוהר"ן, ואיך דוקא ע"י גדולת השגתו וקדושתו של מוהר"ן היה יכול לעזור לנו, איך ואיפה שאנחנו.

 

ואם תומר סוף סוף הלוא 'הגדולים' לא קיימו דברי מוהר"ן, ואיך אנו יכולים לחלוק עליהם. באמת הפליאה הוא עליהם, ולכן הוצרכנו לפרש למעלה איך בכלל יכולים להיות נחשב כגדול בלי ההליכה וההכנעה למוהר"ן. ואקיים מה שהסבא אמר תמיד, שהוא ראה גדולים ומפורסמים שהיו גאונים אדירים, ובעלי מדות טובות וגמילות חסדים, והכל, והוא היה ילד פשוט, אבל הוא הכיר את האמת והחזיק בו. והיה זה לו לנסיון גדול להחזיק ולהקים האמת נגד כולם. ומשל למה"ד לענין הגדולים שבימינו שמתירים פאה נכרית, ולא צריכים להיות חכם כלל לדעת האמת, ולא זאת אומרת שאתה יותר חכם מהם או יותר צדיק וכדומה, רק שבענין זה מכיר אתה את האמת שאי אפשר בשום אופן שכן הוא דרכי נועם של התורה שאשת איש תתנהג ככה. וכמ"כ יכולים בקלות להכיר אמיתת ענינו של רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן (וע"ע במש"כ בחיבורנו בענין שאלו שכבר התחילו לעלות בהר אין יכולים לראות מה שבראשו, ע"ש).

 

ג] והנה מצינו צדיקים גדולים שלא זכו להתקרב לברסלב, ואפילו חלקו [וגם בכלל זה נראה להביא הקדושת לוי שאמר (חיי מוהר"ן שלג): תאמין לי, אם הייתי יודע שהעולם ישמעו בקולי אז הייתי צועק בקול גדול מסוף העולם ועד סופו, שכל מי שרוצה להיות איש כשר וצדיק ועובד השם באמת, יהיה זהיר וזריז להתקרב להרב הקדוש הר"ר נחמן מברסלב, אך ידעתי נאמנה כי לא די לי שלא ישמעו בקולי, אף גם יתעורר עי"ז מחלקת גדול גם עלי. ואולי יש אחד שמהרהר בתשובה ע"י ,ואפסיד גם את זאת על כן מכרח לשתק בענין זה, ע"ש. ויעו' בספר ישראל סבא עמוד תי ז”ל ואפלו רבנו הקדוש שבח אותו, את הרב מברדיטשוב, אבל אם הרב מברדיטשוב היה יודע מרבנו – הוא היה כמו רבי נתן, תלמיד רבנו בתכלית הבטול, ע”כ. (וע”ע בכוכבי אור שרבינו הקפיד על אחד שלא האמין שרבינו היה חדוש אפילו אם היה בתקופת התנאים, ואמר אם לא מאמינים בי למה נוסעים אלי)]. ויש צדיקים ששמענו שהיו מנהיגים את כל העולם ברוח קדשם. ואיך יכול להיות שהיו חסרים יסוד עיקרי להיות נאמנים לרבנו נחמן ז"ל.

 

אכן מוהר"ן כבר אמר על עצמו, כאשר גלה תורה נו בליק"מ שהוא המלך והמנהיג את כל העולם כולו באתכסיא אף שבאתגליא לא נראית וכו' ע"ש. ונראה לפרש ע"פ המבואר בספר אדיר במרום (עמ' רעח) בענין האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב. שיש רוה"ק בבחי' העינים, בבחי' פקיחת העינים, שהעינים אינם מסתירים ומחסכים מה שהנשמה משגת. אבל עכ"ז ההשגה הוא רק מה שתצטייר בעינים אבל דוד המלך ע"ה היה מתפלל גל עיני שישיג בלב ע"ש. ואפילו שמואל הנביא ע"ה א"ל השי"ת שלא ראה ללבב.

 

ולפ"ז היה נראה לפרש שענין מוהר"ן וענין נ נח נחמ נחמן מאומן, הוא ענין פנימיות הלב, ולא יראה ולא ימצא אפילו לבעלי רוה"ק ואפילו לנביאים, עד שיזכו שהשי"ת יאיר אמת הזה בלבם, ומי יזכה לזה וכו' ככל מה שכ' מוהרנ"ת כנ"ל.

 

וע"ע בליקוטי הלכות הלכות רבית (יו"ד רבית ה') באריכות שאפילו מדת האמת אינו משיג האמת של הצדיק האמתי, וביאר שם שזה הענין שמשה רבינו ע"ה שבר את הלוחות כענין שהשי"ת השליך האמת ארצה ע"ש כל דהקהטו"נ.

 

ומצאתי כמה וכמה הוכחות שענין של רבינו זה בחינה של עתיק, ולכן הוא ענינו נעלם. ומהבחינות של עתיק מבואר ברמח"ל שהוא הגשר, המעביר כל הנעשה בזה העולם להנצחיות (וזה בחי' כל העולם כולו גשר כמש"פ במקומו).

ועיין בקל"ח פתחי חכמה פתחים פא-פו, בענין הרישא דלא אתידע, שהוא ענין החיבור של מ"ה וב"ן שהיא שורש ההנהגה האמיתי, והוא בע"כ נעלם, עיין שם באריכות. וכבר ידוע שמ"ה וב"ן בגמטריא אומן. והוא פלאי.

 

 

ד] רבי ישראל נשאל ישנם אנשים שזוכים להתקרב לרבנו, וישנם אנשים שאינם זוכים? - ישראל סבא עמ' תמ:

בחירה! בעולם יש בחירה. יכולים להיות צדיק ויכולים להיות רשע. יש בחירה, השם יתברך ברא את העולם עם בחירה.

 

רבי נתן הוא היה גאון וצדיק, גאון כזה.. והחותן שלו היה גאון עולמי - דוד צבי. והוא היה רב על שטח גדול ברוסיה שיותר גדול מארץ ישראל.

 

נו, הוא היה גאון, ורבנו הקדוש אמר לרבי נתן: 'החותן שלך הוא גאון וצדיק, הוא לא גאון בשביל עצמו, לא בשביל שם וכבוד', ואעפ"כ הוא לא ידע מרבנו!

 

האבא שלי היה חסיד בחסידות מסימת וברוך השם אני זכיתי בזכות רבנו לצאת מזה לגמרי. כי אין רבי, אין רבי - רק רבנו הוא הרבי! ע"כ.

 

ה] עוד ראוי לציין מה שכתוב אצל דוד המלך (שמואל כב) וַיִּֽתְקַבְּצוּ   אֵלָיו כָּל -אִישׁ  מָצוֹק  וְכָל -אִישׁ אֲשֶׁר -לוֹ  נֹשֶׁא  וְכָל -אִישׁ מַר -נֶפֶשׁ  וַיְהִי  עֲלֵיהֶם  לְשָׂר  וכעין זה מצינו אצל יפתח (שופטים יא) וַיִּֽתְלַקְּטוּ   אֶל – יִפְתָּח  אֲנָשִׁים רֵיקִים וַיֵּצְאוּ עִמּֽוֹ. ונראה שדוקא אנשים שבורים מבינים למעשה שצריכים לעזוב את הכל להיות מחובר להצדיק האמת שבדור. (ולשון לקוט הוא ממש ענין זה כמבואר בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ה').

 

ו] עוד ראוי להתבונן שגם בענין מקום הבית המקדש, הכי קדוש, עזבו. בשנת 1967 הציונים כבשו את הר הבית, והשאירו את המקום הכי קדוש להאויב, ובשביל היהודים הסתפקו עם הכותל המערבי. רואים מזה שאפילו בחיפוש האמת אנשים מסתפקים באיזה אמת ועוזבים את הדרוש להגיע להאמת לאמיתו. מגיעים לאומן לרבינו אבל להגיע לנ נח לא זוכים.

 

 

חסרון. ע' לקוטי מוהר"ן תורה ח' ומש"כ לפרש על פי זה נ נח נחמ נחמן מאומן בערך תפלה – נ נח הרחב פיך ואמלאהו.

 

חצות

ע"ע ערך מעריב.

בקיצור לקוטי מוהר"ן, תורה קמט כז"ל זמן חצות הוא תמיד אחר שש שעות מתחלת הלילה, בין בקיץ בין בחרף, ואז מתחיל זמן חצות ונמשך עד גמר אשמורה שניה, דהינו שתי שעות, ע"כ (וע' שיחות הר"ן אות שא).

ובאמת זה לשון המקדש מלך בריש פרשת ויגש (רו עמוד א) ז"ל הרב בסידור זמן הקימה בין בקיץ בחין בחורף הוא אחר שש שעות וכן פי' בזוהר פ' ויגש דפי' שתין נשמי היינו שש שעות כנגד ו' קצוות זעיר עכ"ל.

וב"ה שזכינו לרבינו הקדוש להדריכנו בתמימות ובפשיטות, וניצלנו מכל הדעות שעקמו ועוותו בזה הרבה.

 

 

מה יותר חשוב קימת חצות לילה או הפצה?

 

בשיחות הר"ן (שא) כתוב שעקר עבודת איש הישראלי הוא לקום בחצות לילה. אכן מובן שכל עבודת איש הישראלי תלוי בהתקשרות לרבינו, אז נשארת השאלה, מה יותר חשוב לקרב אנשים לרבינו או לקום חצות? והנה בספר ישראל סבא (פרק ששים גבורים, והובא פה בערך חיילים) סבא מדבר על החילים של רבינו ש'נלחמים עם כל העולם. גבורים! וגם כן רבנו הקדוש אמר, "להתקרב אלי, זה קשה מאד, זה יותר מחצות!" וכן עובדא למעשה, אף שסבא מאד הדגיש שצריכים מסירת נפש לקום חצות, עם כל זה הוא היה מקדים בחשיבות את ההפצה מעל קימת חצות.

 

וע"ע בשיח שרפי קודש (ו:מז) ז"ל ידוע הדבר שבעת שהגיע ובא אל מוהרנ"ת ז"ל מקרב חדש, היה מוהרנ"ת ז"ל מדבר עמו הרבה ומרחיב עמו בדבוריו הקדושים, ואף מונע עצמו מללכת לישן כדרכו תכף בתחלת הלילה עבור זה (והיה אומר רבי לוי יצחק ז"ל בזה, שזה אינו דרך לכל אחד בפרט לאנשים קטני ערך, כי למוהרנ"ת ז"ל היה כידוע ברכה מיחדת מרבנו שתכף שהניח עצמו לישן נרדם תכף, על כן היה יכול למנע עצמו קצת משנתו כדי להוציא יקר מזולל ולקרב את המקרב החדש הבא להתקרב, מה שאין כן אנשים קטנים במעלה יכול הנהגה כזו למנע אותנו מסדר הקימה לגמרי. ואין נכון לבטלו, כי כבר אמרו רז"ל 'חייך קודמים' (ב"מ סב.), ומה אם לדברים הגשמיים אמרו כן, כל שכן לדברים הרוחניים. ועל כן צריך כל אחד לשפט היטב דרכו איך להתנהג בזה). עכ"ל.

 

הרי מבואר שאפילו לדעת הנ"ל יותר חשוב לקרב אנשים לרבינו מלקום חצות, רק שהוא לוקח לחשבון, שאם בפעם אחת תבלבל את הסדר שינה ויהרס את כל הסדר שינה וכו', אז קיים דין של חייך קודמים, אבל בעקרון ההפצה יותר חשובה.

 

חקירות וחכמות חיצוניות ופיליסופיה. ע"ע ערך מפרסמים של שקר.

 

חשיבות. עיין לקוטי מוהר"ן תורה א' ומה שפירשנו בזה את נ נח נחמ נחמן מאומן בערך תפלה, שעל ידי נ נח נתקבלים כל התפלות וכל הבקשות, והחן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם.

 

טבעת נ נח

 

יוסף הצדיק קבל הטבעת של פרעה, וחז"ל גילה שיוסף הצדיק זכה לזה בסוד ויפזו זרעי ידיו (ויחי מט:כד ברש"י), שזהו נתינת הטבעת. והנה פ"ז זה בחי' הפ"ז תיבות של ברוך שאמר, וידוע שברוך שאמר קבלנו פתקא מן השמים, ולכן יש רגלים לדבר לשים טבעת של הפתק של נ נח נחמ נחמן מאומן. ובזה יקיים (ויקרא ז:ל) 'ידיו תביאנ'ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם הב' כוללים. 'הטבעת' עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והנה בתורה כתוב כמה פעמים (שמות כה:כו, כז ועוד) הטבעות, חסר ו', והרי יש בזה רמז על שני טבעות.

 

וע' בספר המדות (ערך הרחקת רשעים א:יט) ז"ל נאה ומתקבל לקדושי ה' שיעשו מסך ומגן עד שממנו יברח כל איש מציק ורשע, ע"ש. ונכון הדבר ויציב ויקיים אצל הננחים שלובשים כיפת נ נח למסך, ולמגן יש את הקמיע, אלא שבזה נראה שעדיף טבעת למגן, כי עיין במקורות לספר המדות הנ"ל שהראו להבונה במס' שבת שמיירי שם על עוקצין שהיו עושים בגג המקדש שלא ינוחו הצפורים. והידים הם בחי' קצות הגוף, כידוע, שמרימים אותם עוד למעלה מהראש. והטבעת הוא ממש בחי' מגן, כידוע ליודעי ח"ן. וע"ע בספר חרדים (דף סח: הובא בחק לישראל פרשת ויגש ליום הששי) שכז"ל כתיב (תהלים) ובשם אלקינו נדגל, שצריך שישא דגל ה' בימינו ושם השם חקוק עליו, כי מלחמת היצר היא מלחמת ה' וכו' ע"ש, והרי אין דרך יותר טוב לקיים את זה מטבעת שחקוק עליו נ נח נחמ נחמן מאומן שמשותף בשם ה'.

ויתכן שהמגן והמסך הם הטבעת והקמיע דיעו' בפרשת מקץ (מא:מב) ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו. רואים מזה שביחד עם הטבעת יוסף זכה לבגדי שש ורביד הזהב. רביד (אף שבתורה כתוב חסר, ניתן לידרש מלא) ראשי תיבות רבי ישראל דוב בער. והוא ענין הקמיע שלובשים על הצואר (שבו הקמיע, שסבא אמר שהוא בגוון זהב).

 

וי"ל עוד – י"ם החכמה, 'ם' – זה טבעת כדאיתא בזוהר, והרי י' עם טבעת – הם', בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

טבעת נ נח – הוצאה בשבת

שיטת רבינו תם (ספר הישר חידושים סי' רד)  שאנשים מותרים לצאת בטבטעות שיש בהם חותם, שכתשיט הוא להם, ולפי שיטה זו, היה מקום להתיר לאנשים לצאת עם טבעת נ נח, אף על פי שאינו חותם כשאר טבעות חותם, אכן הוא חתימה של רבינו, ובודאי הוא תכשיט גדול [ובשולחן ערוך אורח חיים שא:י פסק שהאותיות צריכים להיות חקוקות, וכן הם בטבעות נ נח שיש לי]. אכן משום זה גופא הוא אסור, כי קיימא לן (שבת סא.: שלא יקשרנו – לקמיע – בשיר (צמיד) ובטבעת ויצא ברשות הרבים משום מראית העין, ולא נראה לחלק להתיר כאשר הטבעת גופא היא הקמיע, ובפרט כי המאירי (נז. ד"ה וסוף) מפרשת שזה גופא המדובר בגמרא (כי לכל החולקים על שיטת רבינו תם הרי אסור לצאת בטבעת, ובמה מיירי הגמרא). דהיינו שאף על פי שהטבעת של נ נח הוא תכשיט האמורה להיות מותר, אסור משום מראית עין. ואפילו לשאר הראשונים – חוץ מהמאירי ורבינו תם הנ"ל, שסוברים שהגמרא (סא:) שאסרה לקשור הקמיע בשיר וטבעת, שלולא האיסור של מראית עין, היה מותר ללבוש הטבעת כי בטלה היא להקמיע, וכיון שקמיע מומחה מותר היה מותר גם הטבעת הבטלה אליה, כיון שסוברים שטבעת אסור, הרי אין מקום להתיר האיסור משום מראית עין.

והנה רב סבר (שבת דף סד) שכל מה שאסרו משום מראית עין אסור גם בחדרים חדרים, ויש מחלקת במפרשים ומחלקת הסוגיות אם סובר כן אפילו כאשר האיסור אינו אלא מדרבנן. אכן בנידון דידון, אלא רק שהאיסור הוא מדרבנן, כל החשש (לפי כמה דעות) הוא רק שנראה כהוצאה, ואם כן נלע"ד בודאי לא תהיה אסור היכא שאין איסור הוצאה. ועל כל פנים לשון הברייתא וכן הוא בשולחן ערוך (אורח חיים שא:כה) שהאיסור אינו אלא להוציא את הקמיע הקשורה לטבעת (-שיש שפירשו זה הטבעת גופא כנ"ל) לרשות הרבים. ולא מצינו לאסור אפילו בחצר המעורבת וכל שכן ברשות היחיד פרטי.

 

 

טל אורות. מבואר בלקוטי מוהר"ן תורה יא. ועמש"כ בערך כבוד.

 

טלפון: במירון ראיתי בשירותים על הקיר שאיפון זה אותיות ניאוף. קצת אח"כ באמצע אמירת תהלים, בעל נהרות בבל (קלז, אחד מהתיקון הכללי) בפסוק אחרונה: אשרי שיאחז ונפץ את עולליך, שמתי לב במילים ונפץ את, ונפ - צאת, ונפ, אותיות פון, צאת, גמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, והפסוק משבח, אשרי שיאחז פון של נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

ידים. עמש"כ בערך אצבעות, בענין חתימת נ נח עם הידים – הננח סווייף.

 

יהדות

יהודים. ע"ע ערך התנגדות – העם יבחר.

יהדות זה ברסלב

(יש שיר יפה כזה הידוע בינינו)

א] מוהר"ן אמר 'אך שיגיע גם אתרוג לפה, וואס דא איז דיא פאבריק פון יודישקייט (החומר\בד של יהדות), זהו דבר נפלא' וגם אמר שלעתיד לבוא כולם יהיו חסידי ברסלב, כי ברסלב זה אותיות לב בשר וכו', וכתיב והסרתי לב האבן מקרבכם ונתתי לכם לב בשר. מאלו הדיבורים ועוד דומיהם, לומדים אנחנו שברסלב אינו סתם חסידות שמתחזקים ומקדשים עצמם על עבודת השם, אלא שחסידות ברסלב הוא עצם נקודת היהדות, ודבר זה אפרש לקמן בעזה"י (ויבואר גם כן שלא מספיק להיות כ'שבט לוי' שהרמב"ם פוסק שכל מי שרוצה לנדב לבו וכו', כמו שתראה לקמן שאפילו עם שבט לוי כמעט קט היה עיקר האמונה ולכן שלח השי"ת את משה. ובימינו שירדנו לנ' שערי טומאה, עמוקה מגלות מצרים שהיו רק במ"ט וכמו שאביא לקמן מהאו"ח, שלח השי"ת את רבנו הקדוש, נ נח נחמ נחמן מאומן, וע"י יתקיים עיקר יסוד האמונה ויהדות).

 

והנה עם ישראל נקראים עברים, והראשון שזכה לתואר זה, הוא אברהם אבינו העברי, ועיקר היהדות מתחיל במתן תורה, ושוב מצינו התואר יהודי, כמו אצל מרדכי היהודי (ע' מגילה דף יז, ובלקוטי מוהר"ן תורה יז ויח). אמנם רבינו הקדוש נותן כמה רמזים שהיהדות שלו, ושהוא הנחיל לעמו ישראל, הוא חתר לשורשו בעצמו. כן משמע מכמה דיבורים שרבינו אמר, למשל (שיחות הר"ן קנט, שבחי הר"ן לג) שתמה איך זוכין להיות יהודי (וכן בהקדמה להשתפכות הנפש ע"ש כאילו מתחיל לילך בקדושת ישראל), (חיי מוהר"ן טו) מי שרוצה להיות יהודי דהינו לילך מדרגא לדרגא וכו', (חיי מוהר"ן שי) המתקרבים אלי נשתנה פניהם ובא עליהם פנים של יהודי, מה שרבינו אמר שספר המדות עשה אותו ליהודי (חיי מוהר"ן שעט), וכן קבע רבינו ז"ל (הקדמה להשתפכות הנפש) שמקטן ועד גדול אי אפשר להיות איש ישראלי כי אם על ידי התבודדות. וכל אלו הדיבורים מרמזים שרבינו לא הסתפק בירושת קדושתו יהדותו עם סגולה, אלא חתר והשריש את עצמו וכל ישראל אחריו - בהשם יתברך עוד יותר. וכן משמע מהסיפור של שנים קדמוניות שגילה רבינו מעשה מהעכביש, שיש מסורה בברסלב שהמלך מרמז על רבינו, כי על רבינו הס"א לא רצה שיתנו לו לרדת לעולם הזה עד שבא על העצה להצית עליו מחלקת. והדבר תמוה, כי המלך בסיפור הוא בכלל היה נכרי שהתגייר, ואילו רבינו מיוחס מכל הצדדין לדוד המלך עליו השלום (ואכן דוד בא מגיורת), ונולד בקדושה, ואיך נרמז במלך נכרי שהתגייר. אלא משמע כנ"ל שרבינו לא הסתפק בירושת קדושת יהדותו, אלא חתר מחדש עד שהשריש את עצמו וכל ישראל עמו עוד עמוק וגבוה בהשם יתברך. כן נראה לעניות דעתי.

 

וע"ע בישראל סבא (עמ' תכ) ז"ל … רבנו הקדוש הוא העקר היסוד של כל היהדות, של כל אחד ואחד מישראל, וגם כן הוא יתקן כל העולם וכו', עכ"ל. וע"ע שיחות מתוך חיי הסבא 'שישימו את ליבם לכל הדיבורים שלומד אותנו, איך להיות יהודי, להתנקה, להטהר, איך לחיות... להדפיס ולהפיץ! צרכים כל דברי רבינו, כל דברי רבינו הם לומדים אותנו, מעוררים אותנו, על הכל... זה רבינו הקדוש הוא הרבי של כל ישראל... ע"ש כל השיחה (עמ' 348 בקובץ). וכן ע”ש (עמ' 367)  ז"ל והוא האיר בנו בכל דיבור שלו כל התורה איך להיות יהודי. כל התורה היא איך להיות יהודי. ורבינו ז"ל היה לו התבודדות והתפלל לה' יתברך ובכה לה' יתברך, 'איך זוכים להיות יהודי?' זה עיקר העבודה שלנו וכו' ע"ש כל השיחה וכן בעוד מקומות בספר.

בספר לראות באבי הנחל (עמ' כח) כז"ל אבא של ר' ישראל לא היה רואה כלום בשני עיניו והיו לו ייסורים גדולים וכו' ואמר לו לא להיות ברסלב כי אף אישה לא תתחתן איתו, ור' ישראל השיב שהוא יקבל עליו הכול, להישאר בלי אישה, בלי בנים, העיקר להיות ברסלבר. ואביו תמה ואמר: “אי אפשר להיות יהודי בלי ברסלב?” ע"כ (וע"ש (עמ' מא) בשביל מה להביא ילדים אם לא בשביל רבינו, ותמוה מאד הלוא מסורה מרבינו שהעיקר להביא ילדים איך שהוא ומשיח יתקן את הכל. ויש לדחות שהכוונה שבשביל מה סבא יטרח בתפלה ולשנות הטבע אם לא בשביל רבינו).

 

ב] יש מקשים על מה שבארנו בענין האמונה שהכל יפה אבל מנא לן שרבינו נחמן הוא הרב"י – ר'אש ב'ני י'שראל (לק”מ קיא), שצריכין להאמין דוקא בו. והנה באמת רבינו בעצמו גילה מי הוא, שהוא נ נח נחמ נחמן מאומן, שום צדיק גילה את זה, ופשוט וברור שזה גילה את זה הוא זה. כמו מי שבוחר חתימה, אז זה החתימה שלו, ואם מי שהוא אחר יחתום אותו יהיה זיוף, אבל אם רק הוא חותם ע"כ זה חתימתו (וזה אחת מההוכחות נגד הליצנים שאומרים שהולדת הפתק היה ע"י לץ, כי ע"כ זה שחתם את זה לראשונה הוא הבעלים שלו, ואי אפשר לומר שהלץ הזה הוא נ נח נחמ נחמן מאומן..וידוע מה שהבריסקר רב אמר לפרש רש"י בריש פרשת תולדות, שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שמה הועילו בליצנותם, עיקר הנס היה ששרה היתה בת תשעים, לא שאברהם בן מאה שנה הוליד. ותירץ שזה ענין הליצנות כאילו הנס היה בשביל אבימלך. וכן כאן הנס – עוצם המסר והגילוי של הפתק הוא עצום ורב פלא נוראה, אז באים הליצנים ואומרים שנס הזה היה על ידי איזה לץ. אכן אי אפשר כנ”ל כי איך הלץ השיג קלסתר פנים של נ נח נחמ נחמן מאומן, כי עוד לא היה בעולם, ורק נ נח בעצמו היה יכול לחתום ככה כנ”ל). והרי כל תורה ותורה שרבינו גילה, כל תורה עדות על זה שגילתה שהוא יודע ממנה, שהוא השיג ידיעתה וגילתה לעולם. משל למה הדבר דומה לילדים קטנים שמתווכחים מי יותר חכם, ואחד אומר שהוא הכי חכם כי הוא יודע לספור עד עשר, ואחד אומר שהוא יותר חכם שהוא יודע ספר שלם בעל בפה, ואחד אומר שהוא יודע עשרים ספרים בעל פה, וכו', והנה בודאי זה שאומר שהוא יודע עשרים ספרים בעל פה יותר חכם מזה שמתפאר שודע לספור לעשר, שהרי הוא כבר גילה שהוא יודע לספור לעשרים. והנה אם היה קם ילד ויתפר שהוא יודע ממחשבים, מאלגברא וקלקלוס וסטאטיסטכת ופיזקת ועוד ועוד, הרי הוא מזכיר ומגלה מושגים ששאר הילדים לא התחילה להתמודד אתם, ובדיבורו לבד הוכיח שהוא יודע יותר מכולם. וכן רבינו בכל תורה שגילה הראה שהוא עלה על כל הצדיקים, שלא מצינו משום צדיק אחר גילוי תורה גבוה כמותו.

 

שמא תאמר שאין לנו האפשרות למדוד ולשער בין צדיקים לדעת חשיבותם, ואין כח לאדם להכיר אלא במה שיש לו בעצמו (ויוע' בספר מי השילוח, שכאשר השי"ת הוכיח את מרים ואהרן על דברתם במשה רבינו ע"ה, ע"כ הטעימם מנבואת משה ע"ש), ואיך נדע אמיתת הצדיק? אחר שמוכיחים הצדקות של הצדיק, שהוא באמת צדיק, חייבים להאמין בו ולשמוע אליו. והרי רבינו העיד על עצמו שהוא הרב"י, ואין כאן מקומו להביא כל הגדולות שרבינו הקדוש העיד על עצמו ששום צדיק התפאר בהם, ורק מעין כמותו ביחידי סגולה בצדיקים האמיתים הכי גדולים שבדורות. למשל הרמח"ל באחד ממכתביו לאחר שכותב על עצמו גדולות כותב שעליו דומיה תהלה, זאת אומרת שבכלל אין לנו שכל להבין ולהשיג גדולתו, ועם כל זה הרמח"ל כותב בפירוש שהוא לא הגיע לשליש ולרביע של האריז"ל. והגדולות של הרשב"י ידועים. ולא מצינו אצל שאר צדיקים התפארות כמותם, ואולי לפעמים איזה דיבור אבל לא בכל התוקף כנ"ל [שאל דיבורים בודדים מסתמא הכוונה לאיזה בחינה, אבל ברבות הדיבורים והגילוים ע”כ מראה ומוכיח הענין]. אלא שהיו כמה בבחי' ר'שעים ב'חשך י'דמו, שהתפארו בשקר, שמו יש"ו וש"צ ימש"ו ועוד ואחרון שהתפאר שהוא משיח, אבל כל אלו סופם מעיד עליהם יותר ממאה עדים שכל ענינם שקר וכזב. ועל כן כיון שרואים צדיק מוחזק בצדקות וביראת שמים ובחסידות, בודאי חייבים להאמין לו ככל אשר יאמר. ורבינו בעצמו היה חוזר על מה שהעולם היו אומרים עליו, שאו שהוא צדיק וקדוש שהעולם עוד לא ראה כדוגמתו, או שהוא וכו' ח"ו, והרי כל מי שמעיין קצת בדבריו הקדושים צריך להודות על אמיתתם, ועל כן על כרחך צריכים לקבל ולהודות לכל דבריו הקדושים, ולקבל שהוא הוא מה שאמר על עצמו. ועלינו לציית לו ולקבלו כראוי.

 

 

 

יובל. עמש"כ על פסח אות ב.

 

ים החכמה (לקוטי מוהר"ן תורה ה, לה, ב:ז): י"ם החכמה, ה"ם" זה טבעת (כדאיתא בזוהר הקדוש), ועם הי' זה גמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

יסודות

 

נ נח נחמ נחמן מאומן, תיקון הד' יסודות וביטול להאין סוף ב”ה!

 

פירוש נ נח נחמ נחמן מאומן על פי ליקוטי מוהר"ן תורה ד' ששם רבינו גילה שכדי להוציא את המלכות מגלות צריכים להנצל מארבע דרגות של מדות רעות. א. דומם - עצבות, זה כנגד נ, שהיא עצם המלכות, בחי' דומם, וגם מלשון נע, שהוא תיקון על העצבות שמכביד על הבן אדם שאינו יכול לזוז, כמבואר בלק"מ שם במשל התינוק שרואה את אמו, שזה כראית פני הצדיק. ב. צומח - תאוות רעות, כנגדו יש נח, דהיינו נייחא מהתאוות, וכמבואר בלק"מ במשל התינוק שרואה את אמו שמניח את כל התאוות שלו, וכן לענין ראית פני הצדיק. ג. חי - דברים בטלים, כנגדו יש נחמ, אותיות חנם. וכן הוא לשון נחום אבלים על המיתה של דברים בטלים ודבה רעה כמבואר בלק"מ שם. ד. מדבר - גאוה, כנגד נחמן (גם מוהר"ן גימטריא אש), שהלכה כמותו - הלכתא כרב נחמן, ומבואר בלק"מ (קמה) שע"י שהלכה כמותו אין אדם נחשב למת, וזה תיקון להגאוה שנחשב למת כמבואר בלק"מ שם.

מאומן, זה הביטול לאין סוף המבואר בתורה שם, והכל ע”י הצדיק כמבואר שם, וא”ש שהכל נכלל בננננ”מ. ד' יסודות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (א”ו נ”י).

 

 

 

יצר הרע: עמש"כ בערך נסיונות.

 

ישר, יושר. עיין ערך תמימות.

 

ישראלי. רבינו בהרבה מקומות מכנה ליהודים: ישראלים, איש ישראלי, וכמעט לא נמצא בספרים כזה (וראיתי שהקמארנא לפעמים גם כן מכנה כן, כמו בספר נתיב מצותיך, אמונה שביל ג'). וזה ממש הענין שלו שכבר כבש את ארץ ישראל בשביל עם ישראל.

 

יתומים. עמש"כ בתהלים כז:י.

 

כיפת ברזל (המכשיר שהציל את ישראל מהטילים של האויבים) בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן (וברחוב הם אומרים שהוא גמטריא של טז,לב,מא,מב,נט,עז,צ,קה,קלט,קנ – מספר הפרקים של התיקון הכללי). גם ברזל זה היה שם משפחה של סבא ישראל. ובענין כפת, שהוא ענין כפת הירדן, ואותיות פתק וענין של כיפה נ נח, עיין לעיל אות י'. גם נ נח גמטריא חמס (כמו ששמעתי מאחד אצל רשב”י), שמגן מהחמס בעזה"י.

 

 

כבוד

כזו חולקים כבוד לרב – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן, כבוד אלוהי שעל ידי כוונות אלול!

 

פירוש נ נח נחמ נחמן מאון על פי ליקוטי מוהר"ן תורה ו'. רבינו מביא מהגמרא סנהדרין מג, זובח תודה יכבדנני, ורש"י מפרש שהשני נונים הם רמז להשני עולמות, ועל פי רבינו בתורה הנ"ל זה שני תשובות, תשובה על תשובה. שהתשובה ראשונה זה לשמוע חרפתו ולשתוק. וי"ל שזה רמז בננח, שהשני נונים כנ"ל וחית זה לשון בזיון כמבואר בלק"מ במקום אחר. נחמ, בגימטריא צ"ח, שזה ההפרש בין ס"ג לקס"א, דהיינו הבקיאות של הנקודה תחתונה בירידה - ס"ג, והבקיאות של הנקודה העליונה בעליה – קס"א [והנה בכמה מקומות ראינו ש'נחמ' זה המקום הקשה, וכמובן שהוא בגמטריא צ”ח שהם הקללות, וכתוב בתורה בס”פ וארא (פסוק כו) רק בארץ גשן אשר שם בני ישראל לא היה ברד, בר”ד זה גמטריא של נ נח נחמ, גשן ע”ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן. אכן שוב מצאתי בשער רוח הקודש, עמוד עב, יחוד ערוך על הפסוק נעברה נא בארצך (פרשת חקת כ:יז), שהגמטריא של הראשי תיבות הוא כל הנ נח כסידורו, והוא פלא כמו שכתבתי שם במקומו, ועל אותן ראשי תיבות שיוציא מספרם 'נחמ' האריז”ל נתן לכוון שהם מילוי של ע”ב דיודין שהוא בגמטריא מו עם שם ב”ן שהוא בגמטריא צח, והם סוד מים זכרים ומים נקבות ע”כ. ואגב ע”ש עמ' ס' כונה כ”ה שמביא שס”ג וקס”א בגמטריא דרך, ולכוונם במילת אליך, של אליך ה' נפשי אשא ע”ש. ועוד שם עמוד סח כתב ז”ל ובתיבת ע”ץ תכוין אל כללות הבינה ששם האותיות עצמם, ושם הוא אהי”ה דיודי”ן, שהוא בגימטריא עץ (ע”ה). והנה פרטיות שם זה, הוא בחו”ב של אימא, כי בז' תחתונות שבה, הוא שם ס”ג כנודע. והרי נתבאר, כי אותיות שב”א סגול, הם בכתר דאימא, שהם ת”ג על חו”ב שבה, ששם הוא אהי”ה דיודין, שהוא בגי' ע”ץ, תגעץ: ת”ג על ע”ץ עכ”ל והרבה יש להתחשב עם זה להעמיק בתורה ו' שכולו מדבר על עשיית הכתר והסגול והשב קס”א וס”ג ועל האדם בצל"ם שהוא ע”ץ ואכמ”ל]. נחמן זה לשון תשובה. מאומן, זה להיות אדם היושב על הכסא.

 

 

 

נ נח – טל אורות שמשלים כבוד ה"י ומאיר הדיבור להורות תשובות המשקל ולהשיג תבונות התורה!

 

על פי לקוטי מוהר"ן תורה יא - אני י' (ראשי תיבות י"א).

 

הנה בפשטות יש ללמוד מתורה יא, שהזמירות מכנף הארץ, שלכאו' זה כולל גם העשרה מיני נגינה, זה רק בבחי' יחודא תתאה (וכן ידוע שהזמירות הם בבחי' עולם יצירה), ומאומן – בגמטריא קבלה, הוא בחי' יחודא עלאה. אכן אם נעיין יותר נראה בעזה"י שכל התהליך של תורה יא, דרך תשובה והשגת תבונות התורה מושרש בנ נח.

 

מבואר שכדי לבוא לתבונות התורה צריכים דיבור של תורה המאירה איפה לעשות תשובת המשקל. תבונות התורה זה 'נ' בחי' נון שערי בינה.

 

וכדי לזכות לדיבור המאיר צריכים ענוה - לראות שכבוד ה"י בשלמות. וזה בחי' 'נח' וכמו שרבינו פירש בסוף התורה ז"ל ובענין לנחותי - לשון שפלות, הינו להיות שפל וענו - ומבואר שזה הנייחא - נח.

 

ואור הזה הוא בחינת טל אורות הכלולים בוא"ו של כבוד בבחינת (איוב לג) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, זה בחי' נחמ, שזה פעמים שלש - וכן גבר ע"ה בגמטריא נ נח נחמ!

 

והרי האור הזה רק על ידי שמירת הברית, וע"ש לשון רבינו ז"ל ועל שם זה נקרא ברית – בועז (תיקוני זוהר תיקון לא) בו עז בו תקפא, עכ"ל. ושם מבואר שאז זה פעמיים ט"ל ע"ש. והנה כבר מבואר אצלינו ש'עז' בחינת נ נח נחמ נחמן מאומן, כי ע' פעמים ז' עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ובו תקפ"א – אותיות פתקא!

 

ויש בזה שני בחינות יש מי שזווגו בששת ימי החל ואף על פי כן הוא שומר את בריתו על פי התורה, שאינו יוצא מדיני התורה, ויש מי שהוא שומר הברית שזווגו משבת לשבת וכו' ע"ש. וזה בחי' נחמן - כי נחמן זה בחי' קדושת שבת שהמן (שהוא פנימיות של הטל, כי המן היה בא מאורז בהטל) לא היה יורד בשבת - וזה נח-מן.

 

וזה גם כן בחי' 'מאומן' כי מבואר שם שקדושת שמירת הברית של שבת קודש הוא בחי' קבלה - גמטריא מאומן. וכן ט"ל - טית למד חסר השני כוללים של התיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ובזה נשלם המעגל לעשות דיבור המאיר לתשובת המשקל, בחי' זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטילת (שורש טל) מתמן (תמן ע"ה = נ נח נחמ נחמן מאומן) - בחי' מאומן - בחי' לך לאומן שעשאני (תענית כ:).

 

והנה בהר"ת של הריעו לה' כל הארץ, יוצאת הלכה כסדרה. אבל בהר"ת של השתחוו לה' בהדרת קדש יוצאת קבלה בסדר הפוך. ויעו' בסוף התורה ז"ל וכבודי לאחר לא אתן, זה בחינת כבוד בשלמות, ע"כ. והנה לא אתן, זה גם בחי' לו אתן, שכבוד ה' הוא ע"י האחוריים, מאומן. לו אתן עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

 

 

כיפה נ נח

אם מותר ליכנס עם כיפה נ נח לשירותים, עמש"כ בערך בית הכסא.

 

מה הענין ללבוש כיפה שכתוב עליה נ נח נחמ נחמן מאומן?

 

א] כל ענין של רבינו הוא הראש, וכמו שאיתא בלק"מ שצריכים להביא את הראש שלך בראש השנה לראש בני ישראל, ולכן מובן שהמקום הראוי לשים את השם של רבינו, זה על הראש.

 

ב] פשוט, לפרסם שם הצדיק, ולהראות שאתה תחת הנהגתו.

 

ג] איתא בזוהר הקודש, והובא בחק לישראל ליום ד' פרשת ויקהל בזה הלשון: אמר רבי שמעון, אי בני נשא (אם בני אדם) הוו ידעי (היו יודעים) כמה עלאה (כמה גבוה) איהו עבדא דקטרת (עבודה של הקטרת) קמי קדשא בריך הוא (לפני הקדוש ברוך הוא) הוו נטלי כל מלה ומלה מניה (היו לוקחין כל מלה ומלה שלו) והוו סלקי ליה עטרה על רישייהו (והיו מעלין אותו להיות עטרה על ראשיהם) ככתרא דדהבא (ככתר של זהב), עכ"ל. ומזה נלמד שהשם הקדוש הזה, נ נח נחמ נחמן מאומן שעולה על כל סודות התורה [ובפרט בסוד הקטרת, עיין מה שפירשנו (בתפילת שחרית – פטום הקטרת) על מה שאמר רבי נתן כשהוא שוחק אומר הדק היטב היטב הדק מפני שהקול יפה לבשמים (ממש הענין המבואר על השיר פשוט כפול וכו' בלקמ"ת תורה ח), פטמה לחצאין כשרה, לשליש ולרביע לא שמענו – כי זה לא נתגלה עדיין!!! וזה מה שתני בר קפרא, ששמו עם השני תיבות בגמטריא הפתק, אחת לששים או לשבעים שנה היתה באה של שירים, מלשון שירה, וכן הסופי תיבות של אחת לששים או לשבעים שנה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וגם ששים ושבעים זה מאה ושלושים שהוא שם מ”ה באחוריים. ובזה א”ש מה שמובא מהאריז"ל (שעה"כ דף יד ע"ב, עוד יוסף חי מקץ ד) בכמה סידורים לאמר אחר בר קפרא את הפסוק קחו מזמרת הארץ (בראשית מג:יא), בחי' השיר של ארץ ישראל, ועמש"כ שם על הפסוק] כמה ראוי לקחת כל מיליה ולהעלות אותם לעטרה על ראשינו, בכיפה של נ נח!!! ולכן ר' נתן הבבלי אומר אף כיפת הירדן... ירד"ן זה ענין של הפתק – כפת – ר"ת רבינו נחמן (ו)ישראל דוב. וברמזים הנ"ל הארכנו קצת יותר (אמנם יש לפרש את הזוהר הנ”ל שהכוונה לשים כתר על כל מלה של הקטרת).

 

ד] ויש להוסיף שהוא באמת כיפה יפה מאד, ועליה מרמז הנביא ישעיה (נט:יז, וכן באנעים זמירות) חבש כובע ישועות בראשו. וכן אומרים, “וחק על מצח כבוד שם קדשו" ח"ק בגימטריא נ נח. תגא (כתר בארמית) פז, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ה] וע' בס' המדות גודל הענין ללבוש הכובע של צדיק. ואיתא שם שהוא מסוגל לענוה, אז הלואי שכל המתגאים והמלעיגים היו לובשים את הכיפה של נ נח!

 

ו] כבר כתבנו למעלה איך שרבינו רמז על נ נח בריש ספרו הקדוש לקוטי מוהר"ן, בסוד דברי חכמים בנחת נשמעים. שע"י בנין מלכות דקדושה בחי' אות נ', מאיר החכמה והשכל של כל דבר בחי' ח', ועל ידי זה נעשה בחי' ת', לשון חקיקה ורשימה. והנה רבינו כותב שם שהחקיקה נעשה בלב, אמנם בפסוק שהוא הביא להוכיח ש'תו' הוא לשון חקיקה שם החקיקה היה על המצח (ואין זה קשה על דה"ק, כי שם פירט שהיה על המצח ולא קובע שלעולם התו תהיה על המצח, ועוד שחכמת אדם תאיר פניו, ואינו נחקק על המצח אלא מה שבלב). וחבירי י"ס נ"י העיר שזה בחי' רשימת נ נח על המצח, שאנו מקיימים עם הכיפה של נ נח (ועיין לקמן אות ח). והנה זה לשון הפסוק (יחזקאל ט:ד) ויאמר ה' אליו עבר בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות העשות בתוכה (פרש"י ורשמת רושם על מצחות האנשים הצדיקים כדי להיות לאות של יפגעו בם המשחיתים עכ"ל). וכבר הבאנו מרש"י על התורה שלפעמים יש אות א' מיותרת, והרי כמעט בפירוש שהננחים מקבלים רשימו לטוב על מצחם, ומה טוב ללבוש כיפה של נ נח להיות מרכבה להרשימו.

 

ויעו' עוד במס' שבת (דף נה.) שדורש את הפסוקים שם ביחזקאל, ומסקת שכיון שהאנשים הכשרים לא מיחו, גם הם נדונו למיתה, ואדרבה מהם התחיל הפרענות, והגמרא דורשת עוד שהפרענות התחיל מהמקום שאומרים שירה (כי כתוב בפסוק להתחיל ממזבח הנחשת, וכבר לא היה מזבח נחשת בבית המקדש, וע"כ זה מרמז על כלי השירה שהיו מנחשת). והנראה בזה שרק על ידי הכח של השיר פשוט כפול משולש מרובע, שהוא הדרך היחיד הראוי להוכיח בני אדם, וכאשר היה רשום על ראשם, היה יכול להמתיק את כל הדינים.

 

ו] הכיפה הוא בחי' כתר שהוא בחי' עטרה, ועטרה הוא בחי' הצדיק שהוא היסוד, ודי בזה למבין (והוא כמו ברית מילה במוח. ב"ה זה כבר כמה שנים שזכיתי להבין שהכיפה של נ נח בחי' ברית מילה על המוח - בחי' ניתוח "לובוטמי"... אבל רק עכשיו זכיתי לירד יותר לעומק טעם הדבר. דהנה יש כלל בחז"ל "כל המוסיף גורע", וכן "כל היתר כניטל דמי", אז זה שאנו לובשים את היתרון הגדול הזה של הכיפה של נ נח עם הפומפום, זה הוספה שכאילו מל את המוח!).

 

ז] ע' בכוכבי אור חלק ספורים נפלאים, המשל מהתבואה, שכאשר כל העולם משתגע העצה היעוצה לעשות סימן על מצחות החברים שכאשר מסתכלים זה בזה, לפחות ידעו שהם משוגעים.

 

ח] איתא במס' שבת (שבת פ"ח – וע' בלק”מ תורה כב): בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע, ירדו ששים רבוא מלאכים ונתנו שני עטרות בראש כל אחד וכו', וכשחטאו נלקחו וכו', ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירם להם, שנאמר: "ושמחת עולם על ראשם", ע"ש. והנה נעשה ונשמע בגמטריא תתצא, שזה בגמטריא "ת - תמים" ע"ה, או "ת - נ נח נחמ נחמן מאומן”. וענין ת'תמים ע' בספר אדיר במרום (עמוד קמג)  ז"ל והנה זה אחד מן התיקונים הגדולים אשר באצילות, כי הוא הקרום הזה שאמרנו שהוא נעלם ואינו נודע כלל, לא הוא ולא סבוביו ולא הליכותיו. אלא שהוא רושם רשום בראש האצילות, כמו התי"ו שבראש אנשי חיל, המורה על מלכם. כך ניתן תי"ו זה בראש א"א לרמוז אל העתיק, ולמען דעת איך הוא שורש הכל, ואז חוזרת אליו ההנהגה הפנימיית והעיקריית כנ"ל. והנה תי"ו ר"ל תמים, בסוד: תמים תהיה עם ה' אלהיך (דברים יח:יג). והסוד הוא, כי הח"ס נקראת: תמים דעות (איוב לו:ד) להיות הדעת שבו מכוסה גם כן בקרום. ונמצא שכל בחינותיה נתנים ונמסרים לשורש שהוא עתיק יומין, וזהו בחינת התמימות. ובאמת מזה נמשך שהיא סתומה ושוקטת, הכל כנ"ל, והבן היטב, עכ"ל (ועמש"כ על לק"מ תורה כה סוף לשון רבינו). וכל אחד כפום מה דמשער ליביה יכול להבין מזה קצת ענין של רבינו נחמן – בגמטריא תי"ו! שאפילו צדיקים גדולים ברמה ברוח הקודש והשגות אלהות לא עמדו על ענין של רבינו, כי ענין של רבינו הוא ממש רשימו וסימן לעתיק יומין כנ"ל. ובהיות ששני הכתרים של נעשה ונשמע הם ממש ענין של "ת" סימן ומראה ל"תמים" - “נ נח נחמ נחמן מאומן", בודאי ראוי וזכות גדול ללבוש כיפה של נ נח נחמ נחמן מאומן! ושזה ממש מענין שעתיד הקב"ה להחזיר להם כמו שכתוב ושמחת עולם על ראשם!

 

ט] עוד רמז מלקוטי מוהר"ן תורה ט' שרבינו גילה ששכ"ם ר"ת שפל כוכב מלאך. והנה עם לוקחים מאלו המילים את האותיות כוב"ל – שהם נוטריקון כובע לבן, נשאר אותיות שפכמלאך – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

י] תג, פירושו כתר. תג במילואו, תיו גמל עם התיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן תג בגמטריא ברסלב נ נח ע"ה. וכן תג, עם האותיות והכולל, בגמטריא רבנו נחמן. אז מה נעים לעשות תג על ראשינו עם הכתב נ נח נחמ נחמן מאומן. והנה בתפילין שלנו וכן בתפילין של הש"י יש ת"ג אותיותיו, ותפילין בגמטריא פתק ועוד רמזים כמש"כ.

 

יא] עוד רמז נפלא מה שצונו הש"י בתורה הקדושה, וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך. ס"ת של וקשרתם לאות על ידך ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן הס"ת של ידך והיו לטטפת בין עיניך בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם התיבות. לאות על ידך עם האותיות בגמטריא פתק. וכן ידוע שתפילין בגמטריא פתק. והנה ט' בא"ת ב"ש, זה נ'. ופ' באי"ק בכ"ר נתחלף לח', הרי על דרך זה טטפ"ת נעשית ננחת [וב"ה ממש למחרת כתבי זאת מצאתי מהאריז"ל, בשער רוה"ק עמ' סה, שממש דורש את המילה המפיל - אות מ' בא"ת ב"ש והאות שלאחריה – פ' – מחליף לח'!] – ואם תחליף כל האותיות בא”ת ב”ש – ננוא, נוא ע”ה = נח, הרי נ נח!, בין עיניך – בראש.

 

יב] ע' שיח שרפי קודש (ח-שכח) מעשה עם הבעל התניא שרצה לקבל הסכמה על השלחן ערוך שלו מהמגיד, והניח את הספר לפניו, והמגיד שאל אותו מי כתבה, וענה אני, ונתגלגל הדבר במלון שאחד קם על הפונדקית והיא תפסה את הכיפה שלו, והלך האנס ולקח את הכיפה של בעל התניא, ולכן חשדו אותו, והוא היה מכחישם באמרו 'אני לא' והוכיח להם שבכיפה שלו יש קמיע וכו' ע"ש. הרי מבואר עוד מקור הכיפה יחזיק קמיע וסגולות, ודוקא בזה יתקן את סוד 'אני', ומאחר שנ נח נחמ נחמן מאומן הוא סוד 'אני' כמבואר אצלינו בפרקים 260-70, ראוי שהכיפה יפרסם בגלוי את הסגולה באותיות ברורות נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

יג] כתוב, ושמן על ראשך אל יחסר. שמן על ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הרי שדוקא נ נח צריך להיות על ראשך. ועיין הפנה הראשונה של פנות המרכבה לרמח"ל ומש"כ שם עוד רמזים. וע"ש שביחד עם השמן יש את הלבונה סוד הליבון, ולכן עדיף כיפה לבן.

 

יד] כתר שם טוב, השם הכי טוב של רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן להיות בכתר הראש.

 

טו] במסכת שבת (עז:) סודרא (פרש"י ז"ל דרך תלמידי חכמים לעטוף סודר), סוד ה' ליראיו (תהלים כה:יד), ע"כ. והרי רבינו הקדוש אמר שהוא סוד מכל העולם, ולכן ראוי לקיים סוד ה' ליראיו, עם שם רבינו על הסודרא שלנו, שהוא הכיפה.

 

– בענין שהכיפה היא לבן --

עמש"כ בערך בגדים, בענין בגדי לבן. ועיין לעיל אות יג.

 

א"א שליט"א העיר שאולי צבע הכיפה תלוי במחלוקת ראשונים איזה צבע היו ירעות העזים שעל המשכן, שבפשטות הצמר היה לבן, אבל יש דעות אחרות. ובאמת על ידי שכותבים נ נח נחמ נחמן מאומן על הכיפה, שהיא השיר פשוט כפול משולש מרובע, שכולל כל העשרה מיני נגינה, שזה בחי' כל הגוונים, הרי מקיימים גם כן את בחינות הכיסוים האחרים של המשכן, הכיסוי התחתונה שהיה תכלת וארגמן וכו', והכיסוי של עורות אילים ותחשים.

 

 

בענין שהננח אינם מקפידים ללבוש כובע וסומכין על הכיפת נ נח (או עכ"פ שני כיפות נ נח)

 

ע' מש"כ בענין מה שנ נח הוא בחי' הדרך לארץ ישראל שרבינו השליך ממנו כל טכסיסי כבוד וכדומה והיה הולך בלי לבוש עליון ואפילו יחף. אכן עוד יותר מזה מצאנו שכאשר רבינו התחיל לגלות את מטרתו הרוחני בעלייתו לארץ ישראל (שבחי הר"ן אות לא) “מיד התחיל רבנו, זכרונו לברכה, להתלהב מאד ברשפי רשפי שלהבת י"ק ופניו נבערו ונתלהבו כלפידים ממש. ומחמת ההתלהבות תסמר שערות ראשו, והשליך הכובע עליון מעל ראשו, והתחיל לדבר בלשון זה: הידעתם סוד כונות התפלין? השיב לו הנ"ל קצת כונות. אמר לו: לאו, לא זו הדרך של כונת תפלין, וכיון שאינכם יודעים סוד כונות תפלין אינכם יודעים סוד ארבע רוחות של ארץ-ישראל" וכו' ע"ש. הרי מצאנו שבענין השגת המטרה של רבינו לבוא לארץ ישראל יש ענין דייקא להשליך את הכובע... (גם מה שיצא ממנו דם מהגרון, מובן לכל מי שמעיין בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח' שזה מאד קשור לענין נ נח ואכמ”ל. ובענין השלכת הכובע רק הש”י יודע כוונתו אכן הוא באמת מן הצורך כדי ללבוש תפילין). וכן מצינו בעוד מקומות שרבינו הלך בלי כובע, עי' בשבחי הר"ן אות י' ואות יב, ובחיי מוהר"ן קלט, וע"ש אות קיז איך שפעם רבינו התפלל חגור בפאטשיילע לבד, ומשמע בלי כובע עליוןוע"ש אות שלה איך שרבינו אמר שהוא מחבב את העבודת השם אפילו בעני שבעניים שהולך בכובע קרוע).

וע"ע מש"כ בזה בערך בית הכסא (אם מותר להכניס הכיפה לשירותים - אות ה) בס"ד.

 

יש דיבור מסבא ישראל (ספר סבא ישראל) כאשר הוא דיבר על חינוך הילדים, הוא אמר, "צריכים לעשות לילדים כובעים חזקים שלא יפלו, יפים וחזקים, כן,"  ע"ש.

 

 

כסא י-ה-ו-ה ע"ה בגמטריא נ נח. וכבר הארכנו בזה בס"ד בפרק על אמירת נ נח לבד בלי כל המשפט.

 

כסף:

האם מותר להרויח ולהתפרנס מהפתק ומהשם הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן?

 

יש בזה חילוקי דעות. ולעניות דעתי מותר, וכן משמע מדברי הסבא (ישראל סבא קמט) 'יהיה הרבה שיהיה להם פרנסה מזה, הם ידפיסו וימכרו. מליונים וכו' ע"ש. ושם עמ' קנ, 'מי שיעסק בזה וילך וימכר הוא ימכר הרבה מאד. כן, כל אחד יקנה בזול, כל אחד יקנה דבר פלא כזה. יכולים גם כן לעשות את הפתק עם זהב וכו' ע"ש (וגם אמר שם, 'יכולים לשלם לממשלה שלא יתנו לאחרים להדפיס - רק לבעל הפתק. צריכים רשיון, יש זכיות על זה רק לבעל הפתק!').                וע' לקמן לענין להרויח על הספרים והפצה בכלל.

 

 

האם מותר לקבל כסף או רווחים בהפצה?

 

סבא הקפיד מאד על כל פרוטה שילך להדפסת ספרי רבינו. סבא חי בצמצום כדי שכל מה שהוא יכול לחסוך כסף בשביל רבינו. והוא לחץ על החברים לתרום משלו על כל ההוצאות של ההפצה ולא לשלם ההוצאות מהצדקה. והיה לו הרבה עזות דקדושה והקפדה בזה כידוע.

 

לעומת זה סבא אמר בפירש שאנשים ירוויחו הרבה כסף מהפתק.

 

בנסיעת מוהרנ"ת לארץ ישראל הוא מכר ספרי רבינו כדי לשלם על ההוצאות של הדרך.

 

היום בקרן שנתיסד לקיים הצואה של סבא יש הרבה מיפיצים שמקבלים כסף. (והנה עכשיו ראיתי בספר זה ינחמנו שהוא כותב (בפירוש על הפתק – יז בתמוז יאמרו... ובעוד מקומות) שהתיקון של ההפצה הוא בשביל שהוא בהתנדבות בלי לקבל רווח).

 

וע' לעיל לענין להרויח על הפתק ועל נ נח.

ונראה לעניות דעתי שלפעמים בודאי עדיף להרויח אם זה יגרום ליותר הפצה, כי ראיתי הרבה פעמים שמחמת שלא מקבלים כסף על זה נמנעים להפיץ ובפרט בעתים הקשים, כמו בערב שבת, שאם היו מרויחים קצת היו מפיצים, אבל כיון שלא מקבלים כסף הם פונים לעשות הכנות שבת וכדומה, אז בכהאי גוונא בודאי עדיף היה ליתן איזה תשלום להמפיצים כדי שימשיכו להפיץ.

 

ועוד ראיתי שאנשים שמרויחים בהפצה מוכרים את הספרים הקדושים הרבה יותר זול מאלו שלא מרויחים, אז כנראה זה משתלם וכדאי להרויח כדי להפיץ יותר וביותר זול.

 

כפירה.

מי שאינו מאמין בפתק או בנ נח נחמ נחמן מאומן, האם הוא חשוב כאפיקורס וכופר?

 

במקום אחד כתוב שהסבא אמר: אני לא אמרתי זה, אבל בהרבה מקומות משמע שכן אחז. ובה"ד לכאו' פשוט על פי המבואר בלק"מ (וגם בשם הבעל שם טוב) שאפילו חסרון אמונה הוא בחי' עבודה זרה ר"ל, ולכן מי שאינו מאמין בפתק, בודאי חסר באמונה, והרי זה בחי' אפיקורסות.

 

 

כתיבת נ נח נחמ נחמן מאומן

 

ענין כתיבת נ נח נחמ נחמן מאומן על הקירות [גרפיטי].

ע"ע ערך היזק. וע"ע ערך תפלה – נ נח הרחב פיך ואמלהו, הענין למלאות את הצפון על ידי כתיבה.

 

א] כבר הבאנו מקורות על זה שאין זה דבר חדש שהצדיקים היו כותבים על הקירות, וכמו היד אצל בלשצר, וכמו דוד המלך שכתב על הקירות כדי להציל נפשו, בגוף ונפש כנ"ל. וכן הבאנו מכתיבת שמות הצדיקים על האבני זכרון. וכן כתבו כל התורה על אבנים גדולות 'באר היטב' (כי תבוא כז:ח) כדי שהאומות יוכלו לקרוא וללמוד אותה (וזה דוקא קשור להשיר פשוט כפול שלוש מרובע כמו שדרשו רז"ל ה, הי, היט, היטב בגימטריא ע' לשון כמו שפירשנו במקומו). וזה ענין הפסוק (ישעיה מד, הפטרה פרשת ויקרא) זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתב ידו לה' ובשם ישראל יכנה [שלשם ה' הוא כותב, ומה הוא כותב הוא מכנה בשם ישראל, שהוא השיר פשוט כפול וכו' כמש"פ במקומו. וע”ש בישעיה (פסוק ז) ואותיות ואשר תבאנה יגידו למו, 'תבאנה יגידו' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן]. ועמש"כ בענין כתיבת נ נח על קרשי המשכן כמרומז במס' שבת. וכן יש סמך מהפסוק בחבקוק (ב:יא) אבן מקיר תזעק וכמו שכתבנו שם, ומן הסתם הכותב בכלל מה שאמרו חז"ל במסכת כתובות (נ.) הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד רב הונא ורב חסדא חד אמר זה הלומד תורה ומלמדה וחד אמר זה הכותב תורה נביאים וכתובים ומשאילן לאחרים. וע"ע מש"כ בזה בענין הביגוד.

 

ויעו' בליקוטי הלכות הלכות אומנין (חושן משפט ח"ב, ד:יב) שמסביר שהמבול היה מחמת שכל העולם היה מלא רצונות וכיסופין רעים ועל כן לא היה עצה רק לשטוף את הכל ונח הוצרך להסתר מהם בתבה. ואין ספק שמה שכותבין נ נח על הקירות מטהר את האויר מכל זוהמא, גשמי ורוחני [ויותר מזה רואים, כי הרבה מהאויר מזוהם והגשם החומצן תולדה מריבוי הפלסטיק וחומר כדומה, שהחומר הזה מפסיק את הנשימה, ועל כן עיקר התיקון הוא הנשימה וההבל של כיסופין טובים. ועיקר היסוד בזה, כי הזוהמא אינו אלא מחמת עירוב הרע באויר. והרי נ נח הוא השיר שלעתיד שהוא ענין של גילוי ההשגחה, ולאור ההשגחה כל רע יש לו תפקידו לטוב ושוב אין שום בלבול ממנו לעכר את האויר]. ויעו"ש (אות כב-כג) שעיקר ההיזק בא מהנפשות הנעשות מהרצונות והכיסופין והבלים רעים והכנעתם על ידי הצדיק, ועל כן נקרא הצדיק צופה ושומר ע"ש. ויוצא מזה שבפרט בירושלים יש לקיים הכתוב, על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים, לכתוב נ נח על כל חומותיו. ובכל עיר ועיר ליתן להם שומרים בציפוי של נ נח.

 

וכן כתוב בפרשת שמע ובפרשת והיה אם שמע, “וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך” שהסופי תיבות של וכתבתם על מזזות ביתך ע”ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וכן אותיות היסוד (אלו שלפני הס”ת) של על מזזות ביתך ובשעריך עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וכן וכתבתם, שדרשו חז”ל שהוא שני מילים כתב תם, תיו מם בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם התיבות. [ובענין פרסומי ניסא, עיין מה שפלפלנו בזה במקומו על חנוכה בס"ד]. ואגב, בראשי"ת בגמטריא כתב נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ב] אלא שיש דואגים משום איסור גניבה והיזק, ועיין בשולחן ערוך, חושן משפט שכט:ב אסור לגזול אפלו על מנת לשלם דבר יפה ממנו, ויש מי שאומר {דהיינו שכן ראוי לפסוק} דהיינו אם אין התשלומין באין שאם הם בעין כיון שהם יפים מהדבר שלוקח זכות הוא להם ויזכה אותם לבעלים על ידי אחר, עכ"ל. והנה כל זה לענין גזילה שממש לוקחים דבר ממי שהוא, וחכמים גזרו לאסור בכל אופן לגמרי, אפילו לשחוק או לשום מטרה אסור כמבואר בשולחן ערוך, ועם כל זה השולחן ערוך כותב כנ"ל שכיון שמשלמין יותר מהשיווי מותר. אז לכאו' בהיזק באופן כזה, שלא גונבים כלום, ובאותו רגע שמזיק הוא משפיר טובא, לכאו' בכגון זה וודאי אין ספק שהוא מותר. ועל כן לכתוב נ נח, שמשפיר טובא את החפץ ואת כל הסביבה, לכאו' יש להתיר.

 

וזה מסכנתינו בסוגיא זו:

 

בארץ ישראל ברשות הרבים נפסק שלא רק שמותר, אלא שמצוה לכתוב וכדומה השם הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן. אולם בחו"ל יש דין של דינא דמלכותא דינא, וצריך לעי' בחוקותיהם.

 

על רשות היחיד, אף שאין ספק שזה מעלה השיווי והיופי, וכמו למשל שתולים יהלומים על דלתו, וכמו שהבאנו לעיל, שהדבר הכי יקר במשכן ובבית המקדש היו האבני זכרון בחשן ובאפד, ודוקא עליהם היו חוקקים (לא רק סתם צבע שיכולין להעביר וכדו') שמות הצדיקים, ולכן הדעת נוטה שמי שאכפת ליה – בטלה דעתיה, שקיימא דין זה להלכה, עם כל זה יש צדדין לאסור, ואכמ"ל.

 

ג] ויש מסמיכים שהיום, מבואר בספרים, שכמעט בלי יוצא מן הכלל זה לא הפעם הראשונה שבאנו להאי עלמא, וכל אחד צריך הרבה לתקן לא רק מחייו הפעם, אבל גם מפעמים הקודמים, ובסתמא הרבה נתפסו בגניבה שנפשו של אדם חומד וכו',ובאמת כל העבירות מכונים בשם גניבה כמש"כ במשלי גונב אביו ואמו, וקי"ל שיש ברירה מדרבנן, דהיינו שהצדיק יש לו הכח לברור החלק השייך לו. ולכן מובטחים שבאותו מקום שכותבים נ נח, בודאי החלק הזה לא היה שייך לזה שאומר הוא בעליו, ואדרבה איסור היה בידו. והצדיק מחזיר אותו לבעליו, וצ"ע לדינא.

 

ד] כתוב בליקוטי מוהר"ן תנינא (תורה עח) ז"ל 'כי ישראל עם קדוש באים לפעמים במקומות שהיו רחוקים מאד מאד מקדשת ישראל, כגון במקום שהיה מתחלה של עכו"ם וגם עכשיו הוא ברשות מי שהוא רחוק מאד מקדשת ישראל, וישראל באים לשם וכובשים המקום, ומקדשין אותו שיהיה מקום ישראלי, שזהו גם כן בחינת ארץ ישראל. והיו יכולים לומר גזלנים אתם, שכבשתם זה המקום שאינו שלכם, אך על ידי כח מעשיו, בחינת עשרה מאמרות, על ידי זה יש לנו רשות לכבש כל העולם ולקדשו בקדשת ישראל, כי הוא יתברך בראה, וברצונו נתנה לנו', עכ"ל.

 

והנה באמת דבריו הקדושים צריכים עיון, מה זה שיכולים לומר גזלנים אתם, כאשר בני ישראל גרים באיזה מקום הלוא קונים אותה בכסף מלא, ואיך שייך לשון כיבוש וגזילה. ולכן נראה שמרומז פה שלפעמים יש באמת על בני ישראל לעשות כיבוש ממש בבחינת העשרה מאמרות בבחינת כח מעשיו, ואם כן אין לך דבר יותר מוכשר לזה מכתיבת נ נח נחמ נחמן מאומן, שזה אפילו משאיר את המקום לבעליו הראשונים, רק מראה שהוא באמת של הקב"ה, ברצונו נתן אותה להם, אבל הכל במאמרו, ואכן 'כח מעשיו הגיד' עם האותיות תיבות וכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ועכ"פ מבואר להדיא בליקוטי מוהר"ן שזה הטענה של גזילה, הוא טענה ישנה שהחולקים והמתנגדים טענו על עם קודש, ולא אל חנם, כי באמת בני ישראל היו לוקחים בצורה שהיה נראה כגזילה ח"ו, רק כיון שהכל של השי"ת היה מותר ומצוה. ולכן אין ראוי לחולק ומתנגד על דרך הקדושה של הנ נח להיות כל כך בטוח שהאמת אתו שאסור, וכמעט נוכל להגיד שהמוציא מחבירו עליו הראיה, שעכ"פ קודם כל המתנגד צריך להוכיח שהוא מסטרא דקדושה ואז נחשוב דבריו.

 

ד] אכן אחר הדברים הנ"ל יש מה שהוא יותר חשוב והוא  ענין הצלות נפשות, וכידוע שפיקוח נפש דוחה הכל. משל למי שהיה טובע בים, ויש חבל להצילו אבל בעליו עומדים עליו ואוסרים לנגוע בו, אין ספק שלוקחין את החבל בע"כ [ויש דינים בזה, שמי שצריך לגנוב בשביל פק"נ, שיגנוב הכי פחות שיכול כמובן, ויכוון שיזכה להשיב מה שגנב], וכמו כן לענינינו שראה ראינו פעמים אין מספר שזה ממש כמו קו חיים [וזה ענין של נ נח נחמ נחמן מאומן, שמאריכים ופושטין השם להגיע להנדחים], הצלת נפשות ממש, ולא רק ברוחניות גם בגשמיות, הצלת הגוף ממש, כי הרבה אנשים בימינו נפלו למקומות שהיצה"ר התגבר עליהם לא רק ברוחניות אלא כבר עומד עליהם להרגם ממש, בעצבון עד כדי איבוד ח"ו ה"י, ובסמים ושיכרות יותר משכרותו של לוט וכו', וע"י שרואים הכתיבה על הקירות תופסים ובוחרים בחיים, ואלו להרואים, וגם מצל נפש וגופו של הכותב, וכמו שמצינו להדיא אצל דוד המלך כנ"ל.

 

ה] ואפילו אם לא תהיה פיקוח נפש רק הצלה פורתא וכדו', יש מקום לא להאשים, ואדרבה לכבד מאד אילו שלא מסתכלים על האיסור ומוסרים נפשם לכתוב השם הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן על הקירות אפילו ברה"י, דהנה זה סוגיא ארוכה בעירובין (לב:) בבעיא שלא איפשטא אם מוטב לעשות עבירה קלה להציל אחר מעבירה חמורה, ע"ש וריש מס' שבת בענין רדיית הפת בשבת, ובעוד מקומות (ובפרט עי' בסה"ק מי השילוח ובית יעקב וכו'. ועי' מחלקת רשב"ג ורבי בנדה ס. אם תולים לקלקל קצת כדי לא לקלקל האחת כלל) ובאמת קי"ל להדיא בסוף מס' ברכות (סג.), רבא אומר בכל דרכיך דעהו, אפילו לדבר עבירה.

 

והנה משל למה הדבר דומה להלכה פסוקה שאסור לעורר אדם מן השינה חוץ לקריאת פסוק ראשון של קריאת שמע, והנה הרבה ראינו שמעוררים את האדם כדי לזכותו בגשמי או ברוחני, ואפילו אם בסוף האדם שהיה יושן מרוצה בדבר, זה עוזר רק למפרע לבטל את ההקפדה שהיה לו, וראיתי מובא שהאדמו"ר מזויל לא היה מעורר שום פעם מהשינה (יתכן אפילו לא לפסוק ראשון של ק"ש) ופעם הוא בטא שזה טעמו כנ"ל. ועם כל זה רוב העולם אין להם שום טענות על המעוררים. ואם כן לא תהיה התעוררות האדם לכל טוב של העולם הזה והעולם הבא עם הכתיבה של נ נח נחמ נחמן מאומן פחות מסתם התעוררות של השינה.

 

ו] ויש מקשים שאם באמת כתיבת נ נח נחמ נחמן מאומן הוא פיקוח נפש, למה לא תהיה מותר לכותבו בשבת קודש (אע”פ שאפשר לעשות בחול)? ואינו קשה מידי, כי הענין של כתיבת נ נח הוא להביא קיום שבת, ונ נח הוא בעצמו בחי' שבת, כמו שהוא רשום בשורה השביעי של הפתק. ועל כל פנים נלע"ד שאם ח"ו מי שהוא יכתוב נ נח בשבת, יהיה בכלל 'טעה ועשה מצוה' שפטור מחטאת, ודוק.

 

[וע"ע בכף החיים הל' שבת (שא:קלח) ז"ל מעשה באיש אחד שמצא סגולה אחת בס' כ"י מאדם גדול מהראשונים למי ששתה סם המות לכתוב לו ותיכף מקיא האדם וחוזר לבריאותו. ואירע כמה פעמים שאיזה נער או מר נפש בכעסו שתה סם המות וזה האיש כתב קמיעא זו ועשה והצליח שהקיאו אותו והבריאו. ויהי היום ליל ש"ק אירע שנערה ישראלית ששתתה סם המות והתחילו להדבקי מיתה, ובאו אצל האיש הזה בליל שבת וקם וכתב הקמיעא לנערה ותיכף הקיאה ועמדה על בוריה, אי שפיר עבד. עיין ברכי יוסף או' ו' מה שהאריך בזה וסיים כיוון דכוונתו היה להציל נפש וע"י הסגולה הוייא הצלה נראה דלית ביה דרך איסור אפי' מדרבנן ולמפרע מצוה גדולה עשה יעו"ש. ועיין להזרע (אברהם או אמת) ח"ג יו"ד סי' קכג מאי דשקלא וטריא בדברי הברכי יוסף הנז' ומה שהוסיף להביא ראיה לדבריו יעו"ש. והב"ד הפתח הדביר או' ט' וכתב דאם אין הרפואה בדוקה נראה פשוט דאין להתיר איסור דאורייתא יעו"ש, עכ"ל. וע' בשדי חמד מערכת יום הכיפורים סי' ג:כד (חלק ט עמוד 16). וע"ע בהלכות שבת סוף סימן שו, שמי שבתו נמצאת ח"ו אצל הכומרים מותר לצאת חוץ מהתחום בשבת (אפילו למ"ד שתחומין דאו') כדי להצילה, ואם הוא לא רוצה כופין אותו, ועוד לא הסתפקתי לעיין כראי בסוגיא, כי המעיין שם יראה שהכל מלא בצ”ע, כי בדברים כאלו זה קרוב להלכה ולא מורין כמובן].

 

 

לבוש. עמש"כ בערך בגדים.

 

לולא רבינו רחת עלינו (רחת פירושו השחתה ואבדון), משפט שהעולם אומרים, י"ל על פי המבואר בלקמ"ת תורה צד שיש ג' ראשים (ראש בני ישראל, ראש השנה, ראש ושכל שכל אחד), ולולא רבינו היה חסר הג' ראשים האלו, והיו חסרים ח"ו מהתורה הקדושה, תור"ה זה גימטריא תרי"א, חסר ג', זה רח"ת, ושפיר קאמרי שלולא רבינו רח"ת עלינו. ואחד מהחברים הוסיף שכן מצינו שתרח שבא לפני הג' אבות [כי הג' אבות הם בחי' הג' ראשים, אברהם בחי' המוח בחי' מוחין חוורין ככספה ובחי' שב לימיני, יצחק בחי' ראש השנה, יעקב בחי' ראש בני ישראל].

 

לשון. אותיות של הלשון, לפי ספר היצירה: דטלנ"ת – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה! ומבואר חשיבות של הלשון, שהחיים והמות ביד הלשון וכל מאמרי התורה וחז"ל. ודורשי רשומות אמרו, דטלנ"ת ראשי תיבות דורש טוב לעמו ננחים תהיו.

 

לשון הקודש

 

נ נח נחמ נחמן מאומן הוא שלמות לשון הקודש!

 

דבר זה מבואר מתוך דברי רבינו בלקוטי מוהר"ן תורה יט. ששלמות לשון הקודש הוא דייקא על ידי התרגום, בחי' מן ארם ינחני בלק (אות ד). אר"ם זה הגמטריא של נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה, ראשי תיבות בחינת ראש מסבי (אות ה), וזה ינח"ני שהוא היה הולך ממש בהיפוך מהננ"ח. וזה בחי' ארמי אובד אבי, אבי דייקא בחי' ראש בני ישראל, אבי אבי רכב ישראל, אב"י ר"ת ישראל בר אודסר שעל ידו נתגלה הנ נח. הרי שלשון ארמי הולך לאבד את הנ נח ח"ו.

 

ולכן נ נח, מתחיל עם נ' שהוא נפילה (כדאיתא בגמרא שלכן באשרי אין פסוק מתחיל עם נ' רק סומך ה' לכל הנופלים), בחינת לשון נופל על לשון, כי מתחילים להפיל את הרע של ארם.

 

ולכן אחר הנ' יש נח, בגמטריא נגה, שבנגה יש את הטוב והרע, שצריכים להפיל הרע ולהרים את הטוב. ולתקן את המן ארם ינח"ני בלק כנ"ל. ולכן נ נח בגמטריא גלעד ע”ה, השם שיעקב נתן לתקן היגר שהדותא של לבן הארמי. ויש כאן כל הענין של תיבת נח שהיה ממש התיקון של לשון הקודש מול לשון ארמית, כי המבול הוא ממש בחי' בבל ושם ננערו כל מתי המבול (רש"י נח ו:יז). (ולכן האדם בגמטריא נ', ובני נח, אותיות נ נח י"ב – י"ב רמז לי"ב שבטים שזה הבן נח נתוסף באיזה בחינה לעם ישראל, וגם יש עוד י"ב אותיות להשלים הנ נח – נחמ נחמן מאומן).

 

נחמ: בחינת נחמה על הרע, בחינת אסף ה' את חרפתי, ועל כן נחמ בגמטריא "יגדל נא" – כח אדנ"י, שכבר מתנוצצין האותיות של לשון הקודש. (וזה גם כן בחי' לשון הקודש, בחי' לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים – בחי' עקם התורה כמה אותיות שלא להוציא לשון מגונה).

 

נחמן – זה אחר שכבר ניזון מהתנוצצות האותיות זוכה להארת הפנים, - נא כח אדנ"י – עם התיבות והכולל בגמטריא נחמן. ונחמן מראה על האנפין באנפין (וכן 'פניו' עם שני כוללים אחד לכל ב' אותיות כמובא מר' אברהם אבולפיא, בגמטריא נחמן), אנפין חשוכין מול האנפין מאירים – נ' מול ן', ובאמצע יש ח"מ, בחינת חם לבי בקרבי וכו' דברתי בלשוני, שמקרר חמימותו בדבור של לשון הקדש (אות ה').

 

מאומן – זה הענין לשמוע את התורה ממי ששמע אותה מהשם יתברך – האומן.

 

ולכן נ נח נחמ נחמן מאומן בגמטריא פי שנים ע"ה (ע' פרשת נח ז:ט, ובפרק מה הענין להגיד רק נ נח). כי פי שנים זה בחינת שנים מקרא, בחינת שלמות לשון הקודש. ובחי' שנים מקרא ואחד תרגום ראשי תיבות שמות – כי דייקא בזה השם הקדוש הכלול בד' שמות זוכים לשלמות לשון הקודש. ולכן מאומן – שהוא בחוץ לארץ, בחי' תרגום, תופס ה' אותיות, ונ נח נחמ נחמן, שהוא ממש שם רבינו הקדוש בעצמו, תופס י' אותיות – פעמיים ה' – בחי' שנים מקרא ואחד תרגום!

 

ולכן נ נח נחמ נחמן הולך ומתרחב בחי' עשאה כאוצר של יראת שמים שע"י זוכים לשלמות לשון הקודש.

 

ולכן נ נח הוא התיקון של עמל שפתימו יכסמו (אות ה) כי השפתמו – אותיות שם הפתו, הפת"ו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

ולכן לב שמח ייטב פנים (אות ט), הר"ת ש"י עם כל התיבה האחרונה פני"ם והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן! ועוד 'לב שמח ייטב פ'נים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (זה השני חדשתי בס"ד לכבוד תורה ל' - 133).

 

 

מאכלים. ע' בערכים: פיצה, פיתא.

 

מגלה זיו השכינה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

"מה יהיה איתי" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (עם התיבות). שנזכה להיות בבחי' מ"ה, שנזכה להיות נ נח!

 

מהפך

יש ענין שיתהפך הכל לטובה. יש ענין ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

אמירת נ נח נחמ נחמן מאומן - מהפך הכל לטובה!

 

סגולה גדולה לכל דבר לומר נ נח נחמ נחמן מאומן, ובודאי עדיף הרבה לשיר אותו באיזה ניגון. והכי טוב לרקוד לניגון נ נח נחמ נחמן מאומן. ובאמת זה הרבה יותר מסגולה, כי זה בעצמו הוא נ נח נחמ נחמן מאומן, בחי' 'זה הדבר' זהו (ע' תורה ה' בלק"מ. ושוב יצא לאור ספר לראות באבי הנחל וכ' (עמ' נז) לפרש מש”כ בפתק ובזה אגלה לך סוד, שזה בחי' משה כנ”ל, אגלה, אגל”א בתורה הנ”ל). לא צריכם להגיע לשום דבר אחר, כי זה בעצמו הוא העולם הבא, ששרים להשי"ת. ומי שאומר נ נח נחמ נחמן מאומן בעוה"ז יכול לומר נ נח נחמ נחמן מאומן בעוה”ב, אבל מי שלא אמר נ נח נחמ נחמן מאומן בעוה"ז לא פשוט שיזכה לומר בעוה"ב.

 

ישראל סבא עמ' קמח:

 

רבי נחמן הוא השרש שלנו ושל כל העולם. בו ובשמו נ נח נחמ נחמן מאומן, זה השרש של כל הבריאה, של כל התורה ושל הכל. וזה מסגל לחזר בתשובה ולכל הישועות. צריכים להבין שזה מסגל, כי הוא השרש של הגאלה והשרש של כל נפשות ישראל, להחזירם להוציאם ממקומות כאלו.. כל אחד מהיכן שנפל לשם. להוציא את כל העולם מהצרות. הצרות הם התאוות והכסף ותענוגי העולם הזה. ולא צריכים את הכל, צריכים לאכל חתיכת לחם. בשביל מה כל הכסף והבנינים?

 

רבנו הקדוש רבי נחמן, נ נח נחמ נחמן מאומן, הוא כלליות כל התורה וכל הצדיקים שהיו מיום בריאת העולם. הוא משה רבנו, הוא אברהם, יצחק ויעקב, הוא כל הצדיקים! בחיר הבריאה.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן - כלול בזה כל הצדיקים וכל התורה! זה דבר קל להגיד, ומי שאומר נ נח, אז הוא מחזיק, הוא נכנס בהשרש של הבריאה, בהשרש של כל התורה ושל כל הצדיקים, נכנסים בעולם אחר!

רק כשמזכירים שם רבנו רבי נחמן, ככה כמו שחתום בחתימה בפתק הזה - נ נח נחמ נחמן מאומן, זה ממתיק כל הצרות וכל הדינים וכל העוונות וכל הנפילות וכל הכפירות של העולם. זה מספיק להחריב כל הסטרא-אחרא, כל החשך, הכל, מהפך הכל! שזה כח כזה.. כח חדש שלא היה מעולם!

 

נ נח נחמ נחמן מאומן, הוא משמח הכל, ישמח כל העולם וכו', ע"כ.

 

ישראל סבא עמ' קמט:

 נ נח, זה יש לו כח, זה פותח כל השערים, כל השערי רחמים, כל השערי תפלה, כל השערי תשובה, כל התורה!

 

העקר הוא נ נח נחמ נחמן מאומן! נ נח נחמ נחמן מאומן זה כל העולם, זה כל התורה, כל החכמות. זה ענין סודי .. סוד מכל העולם!

יכתבו - נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

מהר. מהר מהר ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (וע' שמות כב:טו – וכי יפתה וכו' מהר ימהרנה לו לאשה).

 

מזל. נחמן זה ענין להיות למעלה מן המזל והמזלות (ע' בלקוטי מוהר"ן תורה לא:ט) כי האותיות שעל גבי מזל – מ-ז-ל הם נ-ח-מן.

 

מחלקת. עיין ערך התנגדות.

 

מחר: עיין מש"כ בעירובין כב.

 

מטריקס – matrix:

הרמח"ל בחיבורו הנפלא יחוד היראה (נדפס כעת בספר קיצור הכוונות עמ' שיג):

“וכלא קמיה כלא חשיבי (זוהר פרשת בראשית יא:)” - הוא מה שנתפרש בסוד הידיעה והבחירה, שכל מציאות העולמות אינם אלא כמי שחולם חלום ויראה דבר בדמיון, כך הכח השלם של אין סוף ב"ה שאין בו זמן – נראה לפי דר הזמן, וכשרוצים להסיר מזה הדמיון – הרי אין המציאות כלום, וסוד זה (תהלים עג:כ), “כחלום מהקיץ אדני בעיר צלמם תבזה,” כי אין מעשה הס"א כלום, כי כבר עובר דמיון זה ואינו כך, וזהו "כלא חשיבי". והוא סוד: “כל הגוים כאין נגדו", כי אינם נמצאים אלא בבחינת "לא" זה. ובאמת ישראל אינם כך, כי הם לפי שורש הטוב, שהוא טובו יתברך שמו הנמצא בפועל ממש. כלל הענין הזה – כמו מי שיסתום חלון חדר אחד בזכוכית בעל גוונים, והשמש מכה בו לפי עצמו בלי שינוי – ונראים בחדר עמה מיני גוונים וריקומים יוצאים מניצוצי השמש עצמו כאלו הוא מרוקם כך. ומי שהוא בחדר לא יוכל לראות אלא כך, ואי אפשר להבין הניצוץ ההוא בדרך אחר. כן האין סוף ב"ה פועל בדרך שלמותו, ושם לפניו מסך הצמצום, שבו תלויים כל הגוונים האלה, והם כל חוקות הטבע מראש ועד סוף. וכל הדברים האלה הם לפי האין סוף ב"ה בדרך אחר ממש, שאי אפשר לנו להבין אותם איך הם, אלא זה ידענו, שכל אלו הדברים הנראים לנו במציאות שהם כך – אין זו ענין הדברים ההם כלל, כי אם ענין נעלה מזה הרבה. אלא לפי הזכוכית הסותם השמש – הוא נראה לנו כך. כך ענין הזמן איננו כלל אלא מה שאנו מדמים הטבע כמו שנראה לנו לפי הצמצום. הלא נראה – בחלום עצמו יראה לנו שעברו ימים ושנים בתוך חלום אחד, והחולם נראה לו שהוא כך ממש. כך אנחנו בהקיץ בעניני הטבע אנו משערים מה שאנו רואים, וקרואים לזו השיעור – זמן, כאלו יכול להיות שעה אחת או רגע אחד, כשני החלום שהם באמת רגע אחד, והבן היטב. עכ"ל.

וראה זה פלא, הלילה אחר שכתבתי את זה ביום, נזדמן לי לעיין במסכת סנהדרין (לג.) וראיתי רש"י שם ד"ה האם שלה שכז"ל בית הריון ונקראת טרפחת ושלפוחית ובלעז מטריצ"ה, עכ"ל. והשתוממתי כי רק עכשיו כתבתי על המילה הזו "מטריצה"- שהיום הוא התרגום של matrix (שבאמת פירושו הסביבה וכדומה, ולכן שפיר יש להבין שענינו בית הריון - וכמו הבדיחה על המכחישים מעשה בראשית, על שני עוברים במעי האימא ואחד טוען להשני שזהו זה, והשני מבטיח שיש עולם מלא מחוץ, והשני צוחק עליו). ורק אז שמתי לב שהמילה הזו "מטריצה" הוא בדיוק בגמטריא נ נח נחמ נחמן!! (שהוא השיר של הצדיק שמתקן אפילו בתוך החלל הפנוי כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה סד)!! מאומן!

סיפרתי את זה לחברים, והם אמרו לי שעוד לפני שיצא הסרט the matrix, אהרן פץ ז"ל פגש עם מוצאי הסרט וסיפר להם על נס הפתק ועל הזוהר שמספר על שני אנשים שקבלו פתק. אז יכול להיות שכל הסרט הזה היה מעשה ידי הפתק הקדוש.

 

 

מלא. לענין למלאות החסרונות עיין לקוטי מוהר"ן תורה ח. ועמש"כ לפרש נ נח נחמ נחמן מאומן בערך תפלה – נ נח הרחב פיך ואמלאה.

 

מלאך המות. נ נח מבריח מלאך המות, עיין ישראל סבא עמ' שסא.

 

מלכות

התגלות מלכות דקדושה, עיין ערך גילוי.

השכינה המלכה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

להעלות המלכות וחכמה תתאה על ידי חסד לקבל חיות מאור הפנים

 

בלקוטי מוהר"ן תורה ל מבואר שצריכים להציל את המלכות שבגלות על ידי תוכחת הצדיק שהוא בחי' חסד שקוצר את המלכות, והמלכות הוא בחי' ד' ע"ש, וצריכים עוד להביא חיות להמלכות בחי' חכמה תתאה, וזה ע"י שמעלין אותה בשלש רגלים, והשלש רגלים יש להם הבחי' של אור הפנים, כי כל שמחת המצוות מתקבצין לתוך הרגלים וכו' והם הלב של השנה בח' א'לה מ'ועדי ה'' וכו' ולב שמח יטב פנים (שיש במילים אלו שני דרכים להגיע להגמטריא של נ נח נחמ נחמן מאומן ע' סוף 126 על תורה יט) ע”ש, ועקר החיות הוא מאור הפנים כמש"כ באור פני מלך חיים עיין שם כל זה באריכות.

וידוע שהשיר פשוט כש"ר הוא בחי' תוכחה, אלא שכאן המוכיח יכול לבייש ממש הפוך מענין השיר פשוט כש"ר, ועיין מה שפירשנו בזה שם בחלק אני רן, שלכאורה כאן השומע יש לו התפקיד של עזות דקדשה ולבנות את השיר. ולכן נראה לפרש סדר העליה מפשוט לכפול וכו' בסדר הפוך, ודו"ק.

עצם החיות, פשוט. אור הפנים, פנים זה שנים כידוע (ש"ע נהורין אלף-למד בכל צד), שלוש רגלים, משולש. המלכות בחי' ד', מרובע. א'לה מ'ועדי ה'' אמי, בחי' אומן. כמו שכתוב (במדבר יא:יב) כאשר ישא האמן את הינק.

 

 

 

ממון. עמש"כ בערך כסף.

 

מנחה, קרבן מנחה:

 

מנחה, זה אותיות נחמן, כי ה' כפול עשר (כי כולם בחכמה עשית, חכמה בחינת י') זה ן. וכן תפילת מנחה, נגד יצחק, שם הסתר של רבינו, ובחי' ראש השנה. וכן עיקר ענין של קרבן מנחה, בחי' תפילת העני, שהוא ממש ענין של רבינו, וכמו שמאריך בזה מוהרנ"ת מאד.

והמנחה בא סלת, עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, כי נ נח, זה בחי' סלת של נחמן, כי השם נחמן שייך להרבה אנשים ומהם גם צדיקים גדולים, ונחמן בגמטריא קמח, אבל הסלת (קמח נקי ומנוקה), זה רק רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן.

וכן נחמן בגמטריא פסח, והמנחה לא תאפה חמץ. חוץ משבועות, לאחר שסופרים שבע שבועות, בחי' שבע כפול שבע, וכולם בחכמה כנ"ל, הרי 490, ונכנסים להכולל של שבועות הרי 491, כמנין נ נח נחמ נחמן מאומן.

ולוקחים מהמנחה קומץ, קומץ עם הארבע אותיות בגמטריא ר"מ, והוא כמנין הראשי תיבות של נ נח נחמ נחמן מאומן - קמיצה...

 

וביום המשח הכהן, וכן כהן גדול בכל יום מביאים מנחה: פרשת צו (ויקרא ו:יד) על מחבת בשמן תעשה מרבכת תביאנה תפיני מנחה פתים תקריב ריח ניחח לה'. והנה ידוע שמחב"ת רמז למתן תורה שהיה בשנת ב' אלפים תמ"ח. בשמן, בחי' דעת, ראשי תיבות מנחמן בן שמחה. הס"ת של על מחבת בשמן תעשה, בגמטריא תהלים, ואותיות היסוד של על מחבת בשמן תעשה מרבכת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ואותיות היסוד של 'תביאנה תפיני מנחה' – נ נח! 'מרבכת' בגמטריא תיקון הכללי ע"ה. 'תביאנה' ראשי תיבות: תיקון הכללי נחמן ישראל בער אודסר. 'תפיני' מילה מרכבת תפי-ני, תפי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ני ע"ה – אני. 'פתים' ע"ה בגמטריא מנ נח נחמ נחמן מאומן. והנה מרכבת היתה מטגן, שזה דייקא כמו שרבינו אוהב חסיד מטוגן, בגמטריא נ נח.

 

מסורה בברסלב

 

א] ע' באריכות בספר מדרכי הצדיק, מביא ומאריך להסביר ההשתלשלות של הצדיקים מהאבות הקדושים למשה רבינו, שהוא היה אבי הנביאים והנהיג את כלל ישראל בדרך הנבואה עד שכל הנביאים נקראים ממש תלמידיו אפילו אלו שהיו אלף שנים אחרי מותו (וכן מבואר בזוהר וברמח"ל שרוח הנבואה שכל הנביאים נמשך ממשה רבינו. וע"ע במסכת ערכין טו: אמר רב יהודה אמר שמואל כל אשכולות שעמדו להן לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו מכאן ואילך לא). וכאשר הנבואה לוקחה מישראל שלח השי"ת את הרשב"י שהוא נשמת משה רבינו להורות ולהנהיג את כלל ישראל, אכן אז היה גזירה של גלות אלף שנה כדאי' בגמ' (עיין זהר פקודי רכז:, ועיין תקונים חדשים של הרמח"ל ריש תקון נט וש"נ). ועיקר העסק בעבודת הש"י היה טמון באתכסיא [ויתכן שזה הטעם לשיטת רבני צרפת מובא ברבינו יונה ריש פרק ב' דמסכת ברכות שאין להיחיד להתפלל אלא בלשון הקודש, שהוא לכאורה היפוך דרך האמת שהורה רבינו הקדוש בשיחות הר"ן רכט, ובשבחי הר"ן אות י', ובלקמ"ת כה וקכ, כמו שפרשנו שם ע"ש], עד הרבנן סבראי שהשלימו הזוהר ומאז נתגלתה הזוהר הק' בימי הראשונים. וכל מבקש השם באמת היה מוצא בו כפי דרישתו. ועם כל זה היה סתום הרבה (וז”ל הרמח”ל באגרת טו: והנה אחרי הרשב”י ע”ה חזרה הס”א וסיתמה, כי לא היה תיקון אלא לשעה. וסוד הענין: כי התיקונים הנעשים לפי ההכנה שנשלמה במקבלים – זה יעמד וכו' אבל יש יש פעמים שלפי המדרגה המתעוררת – תתגבר הארה העליונה, ומבלי הכנת התחתונים תתגבר ותעבור ותעשה הדבר ההוא. ואז לא תעמוד הרבה, כי תסתלק אחר כך. אלא שתיקונה ישמר לימים ארוכים להתגלות וכו' ועל כן אחר רשב”י נסתמו הדברים. ואחר כך בהגיע מדרגות הארות להאיר נראו תיקונים אחרים. עד שבא האר”י זלה”ה, ואז האירה הארה מבחינת ההארה הראשונה, שהאירה בזמן הרשב”י ע”ה וכו' ע”ש), עד שהשי"ת שלח לנו את הארי"זל, נשמת משה רבינו, והוא הראה לפתוח שער בזוה"ק, ואיך לעבוד את השי"ת. ולא השלים להורות ולקבוע דרכו והלך לעולמו. וקודם פטירתו אמר שאילו היה לו אפילו תלמיד אחד שהיה שובע רצון ממנו היה נשאר בחיים, ואכמ"ל בזה. ועוד צוה לכל תלמידיו שלא ילמדו התורה שגלה כי לא הבינו כראוי, ושרק מוהרח"ו ז"ל הבין לאשורו ורק הוא יכול ללמוד וללמד ולהורות את התורה והדרכים שגלה (וכעת שמעתי ולא בררתי אמיתתו, שמוהרח"ו קבל סמיכה מהבית יוסף ובו כתוב שרק הוא, מוהרח"ו מבין אותו, הבית יוסף, ושמעתי שהרבנים משתדלים להעלים את זה). ואז תלמידי האריז"ל, בכו לפניו איך הוא אוסר ומונע מהם טוב הנצחי והדרכים ברוח הקודש וכו' שגלה, עד שהאריז"ל אמר להם מי שזוכה אבוא אליו ללמדו, ושאלו אותו איך, ואמר להם אין לך עסק בנסתרות, מי שזוכה ידע. והנה האריז"ל לא אמר להם יפתח בדורו כשמואל בדורו, אין לך שופט אלא שבימיך, וכדברים האלו, והרי באמת היו בין תלמידיו אנשים צדיקים גבוהי הקומה, והאלשיך, שהיה לו גילוי אליהו באופן רגיל היה רק בכת השלישית של תלמידיו. והאריז"ל אמר להם שבאמת הם צריכים רק אותו, ואפילו לאחר שיפטור מהעולם הזה אין להם שום עצה רק לזכות שהוא יבוא ללמדם, וכן הבטיח למוהרח"ו שימשיך ללמדו. ולפ"ז מבואר היטב שהענין של אין לך   שופט אלא שבימיך הוא מוגבל, ואין נוגע לנו בענין זה למצוא אור השי"ת והתורה האמיתי והדרך הישרה והנכונה אליו יתברך, ואכ"מ להגדיר דינו (וע"ע בשיחות הר"ן רעח ובמ"מ שם, שהרבה מהזוהר גלה ר' שמעון לאחר פטירתו). ואז שלח השי"ת את הבעל שם טוב ולו ששים גיבורים שהדריך בדרך אמת לעבוד את השי"ת (ומה שהם היו מנהיגים העם היה בהתבטלות גמורה להבעש"ט עד כדי כך שא"א לקרות שמם כלל. ולכאו' זה כוונת ר' שמואל הורוביץ ז"ל שכתב במכתבו על מה שהמגיד ממזריטש היה רבי אחר הבעש"ט שזה היה מחמת שפגם קצת לפי ערכו בכבוד חולו של מועד כמובא, ולכאו' מה תירץ הלוא סוף סוף רואים שהיה רבי, ואין רבנים, אלא נלע"ד שכוונתו כנ"ל שע"י שפגם קצת כנ"ל היה נראה קצת הנהגתו עצמית ולא כהתבטלות גמורה להבעש"ט, ועדיין צ"ע. וע”ע במכתבי שמואל כא מש”כ על תלמידי הבעש”ט שהכל היה בכח הבעש”ט וכו' ע”ש). ולאחר פטירתו כמאה שנים כבר נשתכך אורו קצת (ע' בחיי מוהר"ן שיחות השיך וכו' אות יט, א"נ סימן עח הכללי, כי בתחלת ימי רבנו ז"ל כבר התחילו החסידים להתקרר וכו' ע"ש, וע' בחיי מוהר"ן מעלת המתקרבים אליו אות מה על הנוסעים לרביים ואינם יודעים למה, ובעוד מקומות, גם הובא גם בשם השינוור רב, וגם האדמו"ר מסטמר, היו אומרים שהחסידות של הבעש"ט היה בתוקפו רק כמאה וחמישים שנה). ואז שלח לנו השי"ת רבינו נחמן שהוא הקים עול הדת, והאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, שממנו עד משיח אין מקום למי שהוא לבוא לחדש לנו עבודת הש"י, רק משיח צדקנו יבוא וילמד העם בפועל ממש לקיים דרך עבודת הש"י שלימד רבינו נחמן (וכן איתא בקצרה בספר כוכבי אור בסוף חלק ספורים נפלאים. ושוב נזדמן לי עכשיו תשע”ו מכתב ר' געצי מאומן שמסביר על פי תורה י' בלקוטי מוהר”ן שהאריז”ל פעל בחי' הר, הבעש”ט בחי' שדה, ורבינו הקדוש בבחי' בית ע”ש).

 

[ב"ה בענין למה הרמח"ל אינו מן המנין הנ"ל, באמת יש לתמוה עוד יותר למה דוד המלך אינו בכלל?! והנראה לעניות דעתי על דרך אפשר כי דוד המלך הוא בחי' משיח צדקינו בעצמו, כמו שאמרו חז"ל או דוד או בן דוד, אז כל מה שקבלנו מדוד המלך הוא בחי' אור חוזר מה שאנו מרויחים כל אחד בנשמה. ובזה י"ל שהרמח"ל שכתב את עצמו שהוא כולל שני המשיחין (לא רק משיח בן יוסף) לא בא בחשבון הנ"ל. ועוד י"ל שהרמח"ל כותב שהוא לא השיג אפילו שליש או רביע של השגות של האריז"ל, ולכן כל מה שהוא גילה נכלל במנינו של האריז"ל. (ומה שהרמח"ל לא נזכר בשמות הצדיקים של מוהרנ"ת, על אף שרבינו הקדוש בעצמו צוה לכמה מאנ"ש ללמוד ספרו, י"ל עקב המחלקת שהיה עליו עד אותו היום, שכמה אדמורי"ם דיברו מוצא שם רע עליו).]

 

כל זה כתבתי בקיצור נמרץ כי אין כאן מקום להאריך בזה, רק כל זה כתבתי שזה יהיה מונח, דברי קבלה ומסורה לנו שהם חמשה צדיקים שהיה להם כל הבחינות של משה רבינו ותפקידו בלך נחה העם [לך בגימטריא נ, והרי רמז שעיקר ההנהגה הוא – נ נח את העם! (וזה היה התשובה של השי”ת על מה שאמר משה רבינו ע”ה ואם אין מחני נא מספרך, שבו רמז אני נחמן מאומן, ע"ש בפרשת כי תשא לב:לב)], דהיינו שכל אחד נשלח מהשי"ת להקים דרך מיוחד בעבודת השי"ת שעל פיה ימשכו בני ישראל. ולכאו' עיקר יסוד מסורה זו (שמובא גם בספרו של ר' יצחק ברייטר ז"ל חלוקי הנחל, יסוד השביעי) הוא בחיי מוהר"ן (אות לט) ז"ל שמעתי בשמו שאמר מן רשב"י שהיה חדוש כמפרסם היה העולם שקט עד האר"י ז"ל הינו שמרשב"י עד האר"י ז"ל לא נתגלו חדשות כמו שנתגלו ע"י רשב"י עד שבא האר"י ז"ל שהיה חדוש כמפרסם והוא גלה חדשות לגמרי שלא נמצא מי שיגלה חדשות כאלה עד האר"י ז"ל. ומן האר"י ז"ל עד הבעש"ט ז"ל היה ג"כ העולם שקט בלי חדוש עד שבא הבעש"ט ז"ל שהיה חדוש נפלא וגלה חדשות ומן הבעש"ט ז"ל עד עתה היה גם כן העולם שקט בלי חדוש כזה והיה העולם מתנהג רק על פי ההתגלות שגלה הבעש"ט ז"ל עד הנה עד שבאתי אנכי ועתה אני מתתחיל לגלות חדשות נפלאות לגמרי וכו', ע"כ. וע"ע בספר מדרכי הצדיק שהאריך להביא מעלות הצדיקים הנ"ל להפליא (ובכללים מר' אברהם בן הר"ן איתא שכל ריבוי המעלות של הצדיק הנזכרים בליקוטי מוהר"ן קאי רק על גדולי הצדיקים של כל הדורות, לאו דוקא צדיק הדור. וכן הוא בספר חלוקי הנחל של ר' יצחק ברייטר ז"ל ביסוד השביעי ע"ש).

 

ואפילו אהרן הכהן שאיתא בפירוש בחז"ל שהיה שקול כמרע"ה, עכ"ז לא היה לו המעלה והכח של משה רבינו, לא בנבואה כמו שמעיד התורה וכמו שהשי"ת הראה לו ולמרים שלקתה וכו', ולא בכח של ויקהל משה, להקהיל את כל העם אליו, ולא את הכח להקים את המשכן וכו' וכו'. [וע"ע כל זה באריכות בספר מכתבי שמואל ח"א מכתב כא עמ' פו, ע"ש, וגם במכתב אחר כותב שאפילו יעקב אבינו לא היה יכול לתקן יהודה, ויהודה היה צריך לחכות למשה רבינו וכו', ע"ש. ושוב מצאתי בספר תורה תמימה ריש פרשת וארא על הפסוק הוא משה ואהרן, שמביא את התוספתא סוף מס' כריתות שמלמד שמשה ואהרן שקולין זה כזה, וכותב שהלוא פשוט הוא שמשה רבינו היה במעלה הרבה יותר, ומראה שכן במשנה שם בכריתות (דף כח) לא מונה את השיקול הזה, כי על כרחך זה אינו שיקול ממש, רק לדברים מסויימים, והוא מציע שהיה שיקול רק לענין השליחות לפרעה, ויש במדרשים משמעות כזה. וע”ש בתוספתא שהשמים והארץ שקולים, ומשמע שהשיקול זה הוא כמו שותפות, או כענין מה שרש”י כותב בריש ספר בראשית שלא יהיה קנאה במעשה בראשית הימים היו שוים בבריאתם לעליונים ובבריאתם לתחתונים, וזה לעומת זה עשה ה', אבל כמעט אי אפשר להשוות אותם בכלל. וב”ה שוב מצאתי כעי”ז בשיר השירים רבה (פרק ד' פסוק ה') שמדמה משה ואהרן לשני שדיך שם, וע”כ נצח במעלה מהוד. ועע”ש מובא מרס”ג ששניהם נביאים וכו', וע”כ זה השווה בעלמא, כי התורה מעידה שאין נבואת אהרן בדרגה של משה. ובפרט בלשון רש”י עה”פ הוא משה ואהרן שכז”ל שקולין כאחד, ע”כ, משמע שהם היו ביחד ממש כאיש אחד, ומצאתי שכבר פירשו כן. וע' מש”כ על חיי מוהר”ן אות רסז (ואולי בדוחק גדול יכולים לפרש בזה 'כמוני ממש' שיהיו ממש עם רבינו כאיש אחד). וע”ע באבות ד:יב וכבוד חבירך כמורא רבך, וברע”ב הביא המקור דא”ל אהרן למשה בי אדוני, ואחיו הגדול ממנו בשנים היה וקרי ליה אדוני, ע”כ, ואם תתמה הגם שאהרן האח הגדול הלוא משה רבינו רבו ממש, מפרש התוספות יום טוב, שזה ממש דין של התורה לכבד את האח הגדול, ומביא פסק הרמב”ם שהאב אינו מכבד בנו רבו, אכן אח שאינו מפורש בתורה רק אתיא מדרשא, ולכן שייך עליו הדין של כבוד אחיו שהוא רבו, ועל כל פנים יש שיקול ביניהם להחשב חברים].

 

ב] ועוד ראוי לציין שמובא בספרים שאילו היה לתלמידי האריז"ל תורת הבעל שם טוב היה נתבטל מהם הבחירה. וכן אילו היה לתלמידי הבעל שם טוב תורת מוהר"ן היה נתבטל מהם הבחירה (בספר כוכבי אור, דבורים ממוהרנ”ת אות יד ז”ל דבר פעם אחת מהחבריא הקדושה של הבעש”ט זצ”ל ואמר, שכפי תבערת הלבבות שהיה להם, אם היה להם גם השיחות והדבורים שלנו – היה נתבטל אצלם כח הבחירה, אבל עכשו בדורות הללו ההתגברות גדולה כל כך, שאחר כל הדבורים שלנו עדין התגברות כח הבחירה גדול ועצום מאד ע”כ, וכעין זה עיין בחיי מוהר"ן סוף אות שעא. ומענין זה ע”ע בהקדמה של ספר ויקהל משה שהביא לשון הרב הגאון מוהר”ר יעקב גר צדק בעל הג”ה אוצרות חיים ועץ חיים בהקדמת ספרו אשר חיבר וקראו רנו ליעקב, לולי חכמה זאת עתה בדורינו הדורות גרועי' אין אנו יכולין לעמוד ולקיי' בגלות המר הזה אבל החכמה הזאת היא לנו עזר וסעד ומין לאחוז בלב שלם באבינו שבשמי' כי באותן דורות הראשוני' היו אנשי מעשה וחסידי' ומעשיה' הטובי' היו מצילין אותם מכל המקטרגי', ועתה אנו רחוקי' משורש עליון כמו שמרי' תוך החביות מי יגן עלינו אם לא קריאה ולימוד מחכמה העמוקה והנפלאה הזאת, בפרט על דרך מ”ש הרב ק”ק האר”י זללה”ה שהנסתרות בזמן הזה הם כמו נגלות כי בדור הזה מושל הקנאה והמלשינות ולשון הרע ושנאה שבלב ואז נתפשט הקליפה באופן שמתבייש האדם לנהוג בדברי חסידות לכן לימוד בקבלה היא שמירה מעולה מכל הקליפות ומכל המקטרגים אפילו לא יוכל לנהוג מילתא דחסידות וה' יגן עלינו וימחול עונותינו אמן כן יהי רצון זה דברי הרב ז”ל, עכ”ל – ומדבריו יכולים אנו ללמוד לעצמינו ק”ו ובן בנו של ק”ו כמה אנו צריכים היום את הדרך הקדוש של רבינו הקדוש שנתגלה מחדש ביתר שאת בפתק הקדוש). וכן נוכל לומר שאילו היה מוהר"ן מתגלה לתלמידיו שהוא זה השיר של הגאולה נ נח נחמ נחמן מאומן היה נתבטל מהם הבחירה [אך בלקוטי הלכות רבי נתן כתב שלפני זמנו אין כלים עבור השיר חדש והיה ריבוי אור שגורם שבירת הכלים ע"ש]. והרבה שואלים מה היה קודם נ נח, והרי מבואר הענין להדיא בחיי מוהר"ן (סי' רצט, מעלת המתקרבים איליו אות ט): פעם אחת דבר עמי מענין שאי אפשר להיות איש כשר באמת כי אם כשמתקרבין להצדיק האמת שבדור (ה"ע וכמו שכ' הבעש"ט במכתבו. ומוהרנ"ת מאריך מאד בזה בספריו הקדושים, שזה עיקר הנסיון והמלחמה בעוה"ז ואכמ"ל). ענה ואמר קדם שנמצא הצדיק האמת בעולם יכולים להתקרב להשם יתברך מעצמו. אבל אחר שכבר נמצא הצדיק האמת בעולם אי אפשר להתקרב להשם יתברך באמת בשום אפן כי אם כשזוכין להתקרב אליו וכו', ע"כ. ובימינו יש שני הבחינות, יש הבחינה שלא נתגלה צדיק הדור, ולכן כל אחד צריך לעבוד את השי"ת מעצמו, ויש הבחינה שיש לנו רבנו הקדוש ואורו נ נח נחמ נחמן מאומן, ואי אפשר להיות איש כשר באמת רק על ידו. וע' בזה בליקוטי הלכות (יו"ד יין נסך ג:ט) ז"ל ועכשיו אין לנו כהן ולא אורים ותמים ואין לנו ממי לשאל עצות כי אם על ידי הספרים הקדושים של התורה שנתרבין וכו', עכ"ל.

 

ג] ועוד ראוי לציין דברי האור החיים בפ' ויחי, שמה שבני ישראל היו במצרים במ"ט שערי טומאה ולא היו יכולים להשאר שם אפילו עוד רגע אחד, זה רק בגלל שעדיין לא קבלו התורה הקדושה. אבל לאחר קבלת התורה יש בכחן של בני ישראל לירד תוך נ' שערי טומאה. והנה להוציא כלל ישראל ממ"ט שערי טומאה שלח השי"ת את משה רבינו והראה להם והאיר להם תורתו. וכדי להוציאם מהגליות המאוחרות העמוקות יותר בודאי צריך התגלות יתירה של נשמת משה רבינו. עד שעכשיו שירדנו למקומות כאלו שמעולם לא ירדו להם כלל ישראל, וכמו שכ' בתפלה שלאחר תיקון הכללי ע"ש, וכבר זה התחיל מאז, כמו שאמר מוהר"ן (חיי מוהר"ן אות שי) ז"ל כמה צלם אלקים היו מנחים ברפש שאני הוצאתים מהרפש והטיט שהיו שם, ועל ידי נתקרבו אליו יתברך בהתקרבות כזה שאין להם להתבייש מצדיקים גדולים וכו'. כי נראה בחוש שהמתקרבים אלי נשתנה פניהם, ובא עליהם פנים של יהודי בחינת צלם אלקים. הלא יש אצלי אנשים שאיני יודע אם השאול תחתיות היה די להם, כי גם השאול תחתיו היה קטן לפניהם, שאם היה אפשר להם לחתר תחת שאול תחתית היו חותרים, ועל ידי נתקרבו וכו', ע"כ, ובמ"א כ' שמוהר"ן אמר לחסידיו, אני יודע היצה"ר שלכם שיכולים למלאות נהרות מדמו. ולכן א"א להסתפק עם תורת הבעש"ט והאריז"ל והרשב"י, אלא דוקא צריכים התורה שגלה לנו מוהר"ן, ורק על ידו נוכל לנצח לנצח נצחים. וכמו כן עכשיו שנתגלה הפתק בעולם והשיר חדש, מי שהוא חכם בעיניו וחושב שהוא מבין בתורת מוהר"ן ואינו צריך להפתק והשיר חדש, אינו אלא מטעה את עצמו וכו'. כי היום אין לנו רק את השיר הזאת לנחמנו ולרוממנו, ובעזה"י נרחיב הדיבור על זה לקמן.

 

וע"ע בשער הכוונות בענין ברכת המינין (ענין כונות העמידה דרוש ו' עמ' רכט.) ז"ל ולהיות כי יש עוד בחי' אחרת, והוא הכתר דז"א, אשר גם הוא בא בסוד תוספות. וקודם שקלקלו המינין, היה בא מעצמו שלא על ידינו, וזה לרוב גדולתו ומעלתו. אבל אחר שרבו המינין, ונתקלקלו, בזמן ר"ג, ונתרבו הקליפות, אז נסתלק בעון הדור אז הוצרכו לתקן ברכת המינין. ועל ידי ברכה זו הוא בא גם הכתר דז"א, על ידי תפלתינו ומעשינו, עכ"ל. הרי שכתר דז"א שהוא בחי' הנסתרות לה' (כי כן הוא בחי' הכתר בחי' במופלא ממך אל תדרוש כידוע) מעיקרא היה שורה בהעלם מאליו, עד שפגמו המינין והגיע הפגם לכתר (וכמש"כ להדיא בכוונות הרמח"ל), ואז היה צורך לתקן ברכת המינים לתקן הכתר. וכן יש ללמוד לענינינו שהתגלות הפתק היה בעתו ובזמנו כיון שהתקלקל העולם והתחילו לפגום במקום כל כך גבוה, שוב נתתקן את התיקון בשורשו עם הפתק של נ נח נחמ נחמן מאומן. [ואולי נוכל לומר שהנ נח הוא כברכה על תפילין של רבינו תם, ודו"ק].

 

ד] והנה משה רבינו מסר ההנהגה ליהושע, והפקידו על בני ישראל וכל הממרה את פיו חייב מיתה. וכן מדור לדור בסדר המסורה נתחייבו לשמוע לכל נביא. ואח"כ ע"י הרשב"י גם כן היה הקפדה גמורה על אלה אנשים צדיקים שבחר בהם הרשב"י כמבואר בזוה"ק ואכמ"ל. ואח"כ האריז"ל הקפיד מאד שמסר החכמה רק למוהרח"ו וכל המבקש ודורש הש"י יכול לקבל רק ממנו. ואפילו אלו האנשים שהאריז"ל לימד בעצמו (והאלשיך הקדוש שהיה אליהו הנביא רגיל אצלו, היה נמנה רק מהכת השלישי), אמר עליהם שלא הבינו ככל הצורך, והם נצרכים וכפופים לציית למוהרח"ו ז"ל. ובאמת לא הסתמך האריז"ל אפילו על מוהרח"ו, כי כאשר בכו לפני האריז"ל ושאלו אותו איך הוא עוזב אותם ואיך ישיגו אורחות חיים וכו', הוא ענה להם שמי שזוכה הוא יבוא וילמדו, ושאלו איך וכו', ומבואר היטב שאין דרך אחרת למי שרוצה לזכות לדרך האמת באמת אלא לבוא להצדיק בחי' משה רבינו בעצמו, ואם הוא כבר לא נמצא בחיים בדורו, צריך לזכות שיבוא אליו באיזה דרך.

 

ואח"כ הבעש"ט הנהיג את העם, והקים להם גיבוריו, אבל גם הוא בעצמו שטט בעם ולימד להם דעת, עד שנתפרשה ונתפסה שיטתו בכל הארץ. ואח"כ מוהר"ן מסר לנו שלימות הדרך בעבודת השם יתברך. ואף על פי שאמר בפירוש שרק מוהרנ"ת ידע ממנו כמש"כ בהקדמה לס' חיי מוהר"ן, ולולא מוהרנ"ת לא היה נשאר ממנו אפילו דף שמות, וכאלו דברים (וע' חיי מוהר"ן סי' שלג, שמוהר"ן אמר שר' נתן כבר 'גוטער יוד' שהיה כינוי לצדיק גדול ואדמו"ר. וע"ע חיי מוהר"ן, מעלת תורתו כד, כט, ל-), מ"מ לא הפקידו להיות כממלא מקומו. כמו שהיה לפנים בישראל. ומצינו פעמים אחדים ממש שמוהרנ"ת לקח קצת מההנהגה לעצמו, וכמו שמצינו פעם שלבש בשלחן אחד מבגדי מוהר"ן. אבל בדרך כלל לא לקח שום שררה לעצמו. וכן ר' שמשון ברסקי ז"ל שהיה ממונה על הבעל הבתים באומן, כמובא בשילהי ספר ימי שמואל, לא היה נוהג שום שררה וכבוד וכדומה ח"ו – והנה לאחרונה יצא לאור מכתב ממנו בדיוק על נקודה זו, והוא כל כך חשוב אעתיק את כל המכתב פה:

ב"ה ג' בהעלותך תרצ"ב אומין

להנכבד ידידי וחבירי מאז יצחק מאיר נ"י קארמאן

מכתבך הנשלח לי ע"י ר' אברהם סופר קבלתי ומה שאתה כותב כי מניעת כתיבתך אלי הוא מחמת קיצור תשובתי על השאלות הנשאלין מאתי, התירוץ על זה כתבתי בשבוע העבר במכתבו לידידנו יצחק ברייטער, כי גם הוא כתב אלי כי מניעת כתיבתו הוא מחמת הנ"ל, ואעפי"כ אכתוב לך ג"כ קצת ממה שכתבתי לידידינו יצחק הנ"ל.

כי באמת באם תסתכלו היטב כראוי בתשותותי הקצרות תמצאו בם טעם יותר הרבה, משמוצאים בהתשובות הגדולות משאר אנ"ש הכותבים באריכות גדול, כי לא המדרש עיקר,

אבל אני יודע את אנ"ש מפולין כי הם אוהבים מכתבים עם דרשות רבות ורוצים שיכתבו להם מהשגות גדולות ועליונות, ואינם מסתכלים בעצמם אם הם מוצאים בהמכתבים עם הדרשות והשגות הנ"ל ידיעות פשוטות ואמיתיות לידע איך להתנהג לעובדא ולמעשה בין בטובו ובין בעיקו, בין במילא דעלמא בין במילא דשמייא, בין בעלי' בין בירידה, אשר זה עיקר המכוון מכל הדרשות ומכל השגות,

ואני איני סובל הדרך הנ"ל לכתוב ולדבר מהשגות גדולות ונפלאות כי אם לדבר מתמימות ופשיטות אשר שם כלול כל הנצרך לכל אדם בכל דרגא ובכל זמן, וכן מובא ומבואר בכל ספרי אדומו"ר ז"ל לכל מי שמסתכל בם בעין אמת ובביטול שכל עצמו וזה הוא תוכן המכוון של אדומו"ר ז"ל כי העיקר לעובדא ולמעשה לכל אדם.

ומעניין הקיבוץ שאתה כותב לי שמתקרבים מכל מדינת פולין למקום אחד על ר"ה ומתנהגים בכל העובדות טובות כמו באומין על ר"ה בוודאי זה דבר יקר מאד, אבל יש בענין זה ג"כ סכנה גדולה שלא יצמח מזה ח"ו איזה התמנות לאיזה איש מהקיבוץ אשר זה גרוע מהכל וכל אחד מהקיבוץ צריך ליזהר בזה מאד שלא יהיו גורם לזה ח"ו ושלא יהי' לו חלק בזה באיזה ענווה פסולה... כי עד ביאת משיחנו אסור לקבל על עצמו שום התמנות ומנהיגות של שום אדם אפילו אם הוא מאנ"ש רק דעתו הקדושה של אדומו"ר ז"ל הגנוז בספריו הקדושים הוא הראש והמנהיג, של כל מי שרוצה להתקרב אל האמת.

ובוודאי מי שבקי יותר בתוכן כוונתו של אדומו"ר ז"ל השי"ת זיכהו בכוח יותר להסביר דבריו של אדומו"ר ז"ל, ולעורר בזה למי שציית לדבריו להתקרב אל האמת, בוודאי צריכין לקבל ממנו ביותר, אבל הכל בדרך ריע וחבר, לא בדרך ראש ומנהיג ח"ו.

ואודות זוגתך הצריכה לרפואה בל"נ כשאזכה להיות על הציון הק' אזכיר אותה לטובה השי"ת ישלח לה רפואה שלימה בתשח"י ובזה אסיים דברי.

ידידך הדו"ש בגו"ח (-לכאורה צ"ל בגו"ר) שמשון יחיאל אספאלין בארסקי

 

 

ומאז שנפטר רבינו ז"ל כבר היו חסידי ברסלב קרוים ביידיש - הטויטא חסידים, היינו החסידים של נפטר. והיה חסיד אחד צדיק ישר וירא אלקים שהתחיל לשים עצמו כמנהג, ונשתתק, כמובא בהשמטות לחיי מוהר"ן. וגם על מוהרנ"ת היו אלו שחששו בו, והיה עליו קצת מחלוקת. כי התורה שמסר מוהר"ן הוא לכל אחד בשוה, שכל אחד צריך לראות את עצמו כתלמיד מובהק של מוהר"ן לשמור ולעשות ככל אשר יורוהו. וכן מוטל על כל אחד לעשות עוד נפשות לקרבם לתורה, דהיינו להרבי האמיתי של כל בני ישראל, רבינו נחמן. [ע' בשיח שרפי קודש ד:שעט ז"ל מגדל האמת שהיה ברבי ישראל מקארדאן ז"ל היה מקרב הרבה לרבנו, אולם לא היה מטפל בהם ולא הנהיג אותם לאחר שנתקרבו, ולאחר שהצליח להביא אותם בין אנ"ש שבאומן לאומן, היה משאירם שם ושיחפשו כל אחד את דרכו בין אנ"ש, והיה אומר לו: מעתה והלאה השתדל נא להסתדר בעצמך, ע"כ]. (וע"ע בליקוטי עצות קח, ובעוד כמה מקומות בליקוטי תפילות כנ"ל שהיום אין לנו מנהיג אמיתי).

 

והסבא אמר (ישראל סבא עמ' תה) והענין של רבנו הוא רבי (מוהר"ן) ותלמידים. כל החסידים - גדולים וקטנים, אין גדולים ואין קטנים כלנו חברים, עכ"ל (ועמש"כ על הזוהר ח"ג קסח. – מאן דאיהו זעיר איהו רב) וע"ש שמדבר שם על גודל האהבה שהיה בינו ובין ר' ישראל קרדונר ז"ל, שבאמת בכמה מקומות מכנהו רבו, וכאן מגלה דעתו, שאם שבאמת ר' ישראל קרדונר לימד אותו והדריך אותו עד שראוי לכנותו רבו, וכמו שאי' במשנה באבות ולהלכה, עם כל זה, לא זה היה ההתיחסות ביניהם לעשות הוא הרב והוא התלמיד, אלא ששניהם היו חסידים לפני הרבי, וע' מש"כ בענין אהבת חברים.

(ויש לציין עוד, שכאשר אומן היה סגור ומוסגר, היה חלוקי דעות אם לקבוע הקיבוץ במירון או בירושלים. הדעה הראשונה לעשותה אצל רשב"י הוא כבר מבוסס גם על מסורה בברסלב, שסבא מספר וכן להבדיל קעניג כותב באריכות בלשון ארמית - ומתורגם לעברית על הכריכה בפנים של חיי מוהר"ן עם השמטות - שרבינו ורשב"י עשו הסכם שכאשר לא יכולים להגיע לרבינו יבואו לרשב"י. ור' ישראל קרדונר כותב במכתב - נדפס על ידי הקרן של סבא ישראל - ולאחרונה גם בספר אמונה אומן - שכאשר אי אפשר להגיע לאומן אז הכי טוב להיות אצל רשב"י כי ידוע ליודעים שיש קשר גדול ביניהם, ועל ידי רשב"י יכולים להתקשר לרבינו הקדוש. וכן סבא ישראל קיבל מר' ישראל קרדונר. אז לעולם היה תמוה אם כן, איך למעשה מצינו שאחר כך סבא התחיל לעשות ראש השנה בירושלים (עד שנפתח אומן, ואז עד סוף ימיו היה הולך לאומן). ובספר החדש הנ"ל סבא מסביר את עצמו, שכך ר' ישראל קרדונר אמר לו - שאם סבא רואה עושה, אומר משהו שאנ"ש אומרים אחרת, שהוא ישמע אליהם. ולכן בענין ראש השנה כאשר כל זקני אנ"ש, וביניהם ר' נפתלי כהן ור' שלמה ווקסלר וכו' (הוא מפרט אותם עיין שם) אמרו לו פה אחד שהעיקר לעשות בירושלים, ולכן הוא שמע עליהם.

 

וזה חידוש נורא מאד, כי סבא ישראל תמיד מדגיש שעל אף שהוא גם קיבל הרבה מכל זקני אנ"ש אבל העיקר והיסוד היה ר' ישראל, ורק על ידי ר' ישראל הוא זכה גם לקבל מהם. ולפי זה היה צריך לעשות כמו שהוא קיבל מר' ישראל, והוא לא עשה כן, אלא ביטל דעתו לדעת אנ"ש).

 

ויש על זה הרבה להתבונן, וכרגע איני יכול להאריך יותר. והשם יתברך יאיר עינינו בתורתו הקדוש שנזכה לעשות כרצונו בנאמנות.

 

 

ה] ודבר זה צריך להבין היטב. כי באמת כל יהדות נבנה על אמונת חכמים צדיקים, ולא רק על חכמים של דורות הקודמים אלא בכל דור [ומ"מ יעו' בכללים של ר' אברהם בן הר"ן, שכותב שגודל הפלגה של הצדיק המוזכר בלקו"מ לא תהיה רק בצדיקי הדורות, ולא בכל דור. והרמח"ל כ' שאפילו משיח בעצמו, קודם שיתגלה לא תהיה לו רק מדרגת נשמה. ויש להעיר גם כן שהתם בסיפורי מעשיות, אף לאחר שהיה מינסטר על כל המינסטרים, וחכם מופלג, וכו', עם כל זה לא היה במעלת הבעל שם ע"ש, שרואים מזה שענין הצדיק הוא ענין אחר לגמרי]. ואיך אמרינן שלאחר פטירת מוהר"ן אין שום הנהגה של רבנים (ונראה שזה התחיל אפילו כבר מהבעש"ט כנ"ל, שהיה כזה וכזה. וכן מצינו הלכה למעשה בדין הערמה, כותב המגיד משנה בהלכות שבת כג:ג, שהיום – דהיינו לפני שש מאות שנה, אין צורבא מדרבנן מצוי, ובבאר היטב בשולחן ערוך א”ח הלכות שבת שלט:ח כותב בלשון מוחלטת שהיום אין תלמיד חכם! שוב מצאתי שהחיד”א האריך יותר בזה (בספרו דבש לפי מערכת ת' אות מא והוא גם נדפס כהקדמה לספרו יוסף לחק – לפנינו בספר חק לישראל) וז”ל ואלו המתגאים יתנו אל לבם מה שכתבו הפוסקים דבזמננו לא יש תלמידי חכמים. ואם זה כתב מהרי”ל זכרונו לברכה בזמנו שיש יותר מש”ן שנה שנפטר זלה”ה, מה נאמר בדור הזה, עכ”ל)?

 

ו] וצריך לדעת שהשי"ת ברא כל מה שברא בשביל האדם, בראשית בשביל ישראל הקרויים ראשית. ומלאכים יש להשי"ת אין סוף, אבל לא בשבילם כל הבריאה, רק בשביל אדם. ומהו אדם, אדם הוא בעל בחירה בצלם ודמות בוראו [ובאמת האדם נברא להתענג על השם, כמפורש במסילת ישרים (שרבינו אמר ללמדו), אלא לא תהא תענוגיו חסר מבחינת נהמא דכסופא צריך לזכות להם. אלא שקשה למה השי”ת ברא המושג של בושה, מבואר בספר דרך השם, שהתענוג הכי גדול הוא ידיעה והתאחדות בהשי”ת, וכל מה שזה אינו מושג חל בחינת בושה, נמצא שכל מה שהאדם אינו בעלים על בחירתו, שזה עיקר הצלם ודמות, חסרון הוא בתכלית בריאתו ויבוש ויכלם ר”ל]. הנה בחירה יש לכל בני אדם כפשוטו שכל אחד יכול לעשות הטוב ולא נמנע ממנו. אכן יש שעבודתו הוא עדיין במלחמה עם תאוות הגוף, בעכירת הדמים שמגררו ומסיתו אחר הבלי תאוות המגושמים, ויש יצר הרע שאינו מגשם כל כך, שאינו מעכירת הדמים, אך הוא בחינת קלפה דקה. וגם זה היצר הרע אינו היצר הרע של הקדושים בעלי חכמה ודעת, כי הצדיקים כבר ניקו עצמם לגמרי מהבלי עוה"ז, ואין בהם שום משיכה אחריה ושום ניסיון, ועבודתם במלחמה עם היצר הרע הוא מלחמה עם מלאך ממש (לק”מ תורה עב), וענין מלאך הוא ענין רוחני שאין לנו מושגים בזה. ותכלית העבודה הזו ראינו אצל משה רבינו שהיה צריך לחדש מדעתו ג' דברים, וזה מבואר בלק"מ (ק"צ) ואכמ"ל (ואולי זה הענין במה שהאריז”ל היה צריך לחדש בתורה, שיהיה חלקו בתורה, ודו”ק). ונמצינו למדים שכל אחד יש לו עבודתו ובחירתו, והרבי שלו אינו בשביל לקחת ממנו הבחירה, כי זה אינו בנין אלא הירוס, להוציא אותו מלהיות בן אדם כנ"ל. אלא שהרבי היה מדריך תלמידיו כל אחד כפי ענינו. ולפעמים בשעת הכושר היו גם לוקחים הבחירה מהתלמיד, אבל הכל באופן להקים את התלמיד להיות בן אדם העובד את השי"ת כפי ענינו ובחירתו. [וע' בחיי מוהר"ן אות של ז"ל וכן אמר לאחד אם הייתי מעביר ידי על עיניך היית רואה גדולות ונפלאות אבל איני רוצה בזה רק שאתה בעצמך תיגע בעבודת השם עד שתזכה למה שתזכה. וכן אמר לי פעם אחת בענין זה אם היה השם יתברך בעצמו רוצה, שהוא יתברך בעצמו יעבד את עצמו, אם כן לא היה צריך אותך (כלומר שהצדיק יכול להמשיך רצון השם יתברך שיעזרהו בעבודתו אף על פי שעשה מה שעשה וראוי לרחקו אף על פי כן יכול הצדיק לעורר רחמי הש"י עליו שיקרבהו לעבודתו אבל לא שהשם יתברך יעשה הכל בעצמו), ע"כ וע"ש. וע"ע במכתבי שמואל מה שהביא שא' שמע מהבעש"ט שיהיה לו נכד שיכול לעזור לבעל בחירה, והסתובב אצל צאצאי הבעש"ט ושמע מכולם שלא היו יכולים, עד שבא למוהר"ן ושמע ממנו שהוא כן יכול [ולפרש הדבר קצת בעזה"י - כי לכאו' הבחירה אינה כדעת ההמון שיש כח חמישים אחוז לטוב וחמישים אחוז לרע. דא"כ מה הנסיון, למה ואיך יש ביכולתו להבריח את עצמו לטוב (ובפרט מה נאמר בילד שקבל היצה"ר בלידתו, והיצר הטוב אינו בא עד בר מצוה). אלא שהבחירה הוא מלחמה של הנשמה על הגוף - פנימיות על החיצוניות. ולזאת - ע"פ הסבר של הספר הנ"ל הכח של הצדיקים לעזור לאנשים בכפיה, היינו שהאירו נשמתם במדה שכבר לא היה ויכוח מהחיצוניות, כי נתבטל מהאור שהאירו. מה שא"כ הכח של מוהר"ן שהוא ז"ל מעורר נשמת האדם בעצמו, וזה כענין המשל שכתבנו להעיר להבן מלך שהוא המלך. ונראה שזה ענין מה שהסבא אמר (י"ס תקלג) 'אני אודיע לכם מי אני: אני נ נח נחמ נחמן מאומן זהו אני!, ועוד דיבורים כאלו, ובפרט מה שאמר שאני זה ר"ת נ נח נחמ נחמן מאומן, שמבואר מזה שלא סתם אמר על עצמו, אלא שזה שייך לכל אחד מי הוא, מי אני? אני נ נח נחמ נחמן מאומן. היינו עצם האנוכיות של הבן אדם - נקודה הזאת הוא נ נח נחמ נחמן מאומן, וכן כתבנו בקיצור במקומו (פרק מה פירוש אני נ נח נחמ נחמן מאומן, בפרקים על נ נח נחמ נחמן מאומן שלאחרי הפרקים על הפתק הקדוש). (וע"ע מש"כ בחיי מוהר"ן אות קכו). וע"ע בליקוטי הלכות (או"ח הלכות דברים הנוהגים בסעדה ד:יד) ובתוך דה"ק כז"ל ובודאי יש כח ביד הצדיק לטל הבחירה מהאדם ולהחזירו בתשובה. אבל אין זה תקון מאחר שאינו עושה תשובה בבחירתו. ועקר התקון שהצדיק מגלגל עמו כל כך בדרכים נפלאים עד שזוכה להטות לבבו אליו יתברך עד ששב מעצמו לה' יתברך ע"ש.      וכיון שהארכתי קצת פה בנושא, אציין עוד למש”כ הרמח”ל בספר אדיר במרום (עמוד תב) שלא היה שלימות בהיחודים העליונים, כי לא היה היחוד עצמי אלא מצד המחשבה שהיתה ממשיכתו אחריה, עד ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה, שהוא בחי' השליטה ששולטת הנשמה בגוף ומזככת אותו, שמכאן בא הדיבור באדם, וזה תיקון עצמי, שהנשמה מתחזקת ומתגלית מתוכו, והוא נטהר על ידיה, ע”ש. ונלע”ד שבזה מרומז למש”כ, כי זה הבחי' של הדיבור של האדם, שבזה הוא מרומם מבהמה, זה בחי' הבחירה, ואפילו שהמחשבה עליונה יפעיל עם האדם תיקונים ויחודים גדולים לא יהיו עצמיים, ורק האדם בעצמו עם הבחירה שלו, ובפרט בכח הדיבור, יכול לתקן וליחד ממש].

 

והנה היום בדורנו, מה שבני אדם עושים לעצמן רבנים (וכמו שאי' בליקוטי מוהר"ן (ס"א) שעיקר האשמה בזה שעושים רבנים, אינו על המפורסם בעצמו, כי יש לו תאווה גדולה לזה וכמעט שאין לו בחירה, אלא עיקר האשם על אלו שמכתירים אותו), בעיקר זה משום שרוצין לסלק מהאחריות שמוטל עליהם לפתור הקושיות בחייהם ובעבודתם. ועל כן רוצים לבנות לעצמם בטחון של שקר, ואכמ"ל.

 

ודרכו של רבינו הקדוש רחוק מאד מזה כנ"ל, וע' בחיי מוהר"ן (תל, ריש פ' שלא להתעקש על שום דבר) כז"ל אין דרכו ליעץ את האדם ולגזר עליו בדוקא שיעשה דוקא כמו שהוא מצוה, רק הוא מיעצו בדרך עצה טובה אם יעשה יעשה ואם לאו לאו. אף על פי שרצונו שיעשה כך, אף על פי כן אין דרכו לדחק על שום דבר שיהיה דוקא כך, אלא אם יהיה יהיה ואם לאו לאו. ויש לי כמה טעמים על זה וכו' ע"ש. וידוע שאפילו כאשר אנשיו שאלו אותו אם צריכים להיות עמו בראש השנה למרות גודל המניעות, אמר להם לשוב הביתה, ומוהרנ"ת כותב שאעפ"כ, העקר והרצון אמיתי של רבינו הוא להתגבר על המניעות, ואפילו על המניעה הזו שהוא בעצמו אמר לשוב, עד שמוהרנ"ת כאשר היה עליו מניעות גדולות, היה מתחבא מרבינו עד סמוך לכניסת החג, שלא יצוה עליו לחזור, והיה מתחזק עם חביריו שיזכו להיות עם רבינו וכו'. ויעו' בסה"ק עצות ישרות (ערך עצה אות ג') שכז"ל ידוע מאמר רז"ל: בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, ומזה באים כל העצות המקולקלות, שנדמה לו כי מאת השם הם או שהצדיק יעץ לו כך, ובאמת הכל ממנו בעצמו, כמו שכתוב: אולת אדם תסלף דרכו וכו', כי כמו ששואלין את הצדיק, כן הוא משיב על כן מי שרוצה לחוס על עצמו באמת, צריך לבקש מאד בתחנונים רבים את השם יתברך ואת הצדיקי אמת, שישמו לבם היטב על מה שנעשה עמו וירחמו עליו באמת באפן שיתנו לו עצה אמתית, שיצליח על ידה לנצח באמת, עכ"ל. ואין כאן מקום להאריך בזה. ועמש"כ לעיל בסוף הפרק "האם גדולי חסידי ברסלב קבלו את הפתק?”

 

ז] ומי שהוא באמת עובד את השם יתברך, וכבר עובד היטב על כל הדברים הידועים לנו מחז"ל, ובפרט ככל התורה הקדושה שמסר לנו מוהר"ן, ואם לאחר כל עבודתו הוא יצטרך למורה דרך, כמו שבאמת יצטרך, כמו שבעל הסולם כותב שאפילו מי שלומד כל היום בדיוק הלימוד לפי שורש נשמתו וכן כל עבודתו, עד שיבוא להצדיק הרי הוא מבטל לגמרי את זמנו (וכן ע' בליקוטי הלכות הודאה ה:ח, הובא בעצות ישרות צדיק ח)- בודאי איש כזה יזכה למורה דרך. ויעו' בהקדמה לס' ביאור הליקוטים לר' אברהם בן ר' נחמן מטולטשין (הוצאת משך הנח"ל עמוד כט) אודות השאלה המפורסמת מה כל התפלות בליקוטי תפילות להגיע להצדיק, ומבואר ומוכח מתוך הרבה מהם שמדבר על צדיק הדור ולא ענין של הארה ממוהר"ן עצמו, והלוא ידוע שעד שיבוא משיח צדקינו בב"א אין רבנים (וכן עי' במכתב של ר' נחמן מטולטשין הנדפס בסוף ס' עלים לתרופה, שכ' שהצדיק הדור הוא רבנו הקדוש, וכ"כ במכתבי שמואל, מכתב ד' ז"ל עכ"פ העיקר הוא התקרבות ואהבת והתקשרות להצדיק האמת שבדורינו הוא רבינו ז"ל וכו' ע"ש. וע"ש במכתב ו' שמרבינו עד משיח אין ולא יהיה רק הכל מונח בתורתו וספריו הקדושים, וע"ש גם במכתב ה' ובעוד כמה מקומות. וכן מבואר מתוך מש"כ בליקוטי הלכות יו"ד הל' עבודת אלילים ג:יח שכ' שיש צדיק בכל דור ודור בחי' מרדכי, ויש רשע בכל דור בחי' המן, ומובן שכמו שלא רואים ההמן בכל דור כמ"כ לא רואים המרדכי. וכן ע' בליקוטי תפילות על לק"מ תורה [ב] ד. ועיין היטב בלק”מ תורה כב:ג ,ע”י הארה משבעה רועים שהם כלליות של כל מנהיגי הדור .. וכל עיקר אמונת ישראל ממשיכין הם להדור וכו' כי יש רועים של הסטרא אחרא וכו' ואכמ”ל). והיה התשובה למצוא צדיקים נסתרים, שהם יודעים מרבינו, ולמצוא משיח (וכן מפורש בליקוטי תפילות, תפילה ד, ד”ה אנא ה' רחמן ז”ל ואם אמנם בודאי אין דור יתום ובודאי יש צדיקים אמתיים גם בדור הזה, אך הם בהעלם ובסתר מעינינו, ואין אנו זוכים לידע מהם ולהתקרב אליהם, ע”כ). כי אפילו המורה דרך שיזכה בודאי יהיה נוהג רק כפי מוהר"ן. וכן מצינו שהסבא, ר' ישראל בער אודסר ז"ל זכה לזה. כי הוא אמר שמורה דרכו ר' ישראל קרדונר ז"ל היה אחד מהל"ו צדיקים, והוא זכה ע"י עבודתו ותפלתו וצעקתו להשי"ת, שהש"י שלח לו מורה דרך אחד מהצדיקים הנסתרים. ואפילו הכי שניהם לא התנהגו באופן של רבי ותלמיד אלא כשני חסידים של הרבי כנ"ל. [וראוי לציין שר' ישראל קרדונר ז"ל היה ידוע בברסלב כעובד ה' גדול, וגם אצל שאר העולם היה ידוע. ואפילו אמרו עליו שאילו היה חי בזמן ובדורו של מוהר"ן, היה נחשב כחידוש. ועם כל זה לא מצינו חוץ מהסבא מי שהוא שהכיר גודל מעלתו שהוא אחד מהל"ו צדיקים. כי רק מצינו בהסבא שגלה לנו שעבודתו מצא חן בעיני ה' עד שזכה לכך].

 

וע"ע מש"כ בתפילת שחירת רמז יפה מאד בהבנת כוונת הברכה ראשונה של שמונה עשרה לתקופתינו, שלא יהיה מנהיג עד שיבוא משיח בב"א.

 

וע"ע במכתבי שמואל (מכתב כא) ז"ל ובפרט לנו העיקר הוא רבינו ז"ל שהוא קרוב לדורותינו והאש שלו תוקד עד ביאת משיח וכל חיות העולם תלוי בו דייקא ואפילו שאינם יודעים ממנו (ואפילו המתנגדים עליו) מקבלים חיותם ממנו בהעלם, ובוודאי הוא פגם להתקרב לאיזה איש אחר (ובפרט שכעת ההסתרה הוא גדול כ"כ שאיננו יודעים מהצדיקים שבדור הזה והם נעלמים מעינינו, כי אין לשטות את עצמו שהמפורסמים הם צדיקים אמיתים כי אע"פ שיש הרבה כשרים בישראל, אבל צדיק הוא ענין אחר לגמרי ובפרט להנהיג נפשות צריך לידע שורשן וקלקולם ותיקונם וכו') באמת אני צריך להאמין בהטוב שיש בכל איש ולדונו לכף זכות ולמצוא טוב אפי' בהגרוע שבגרועים שאין גרוע ממנו, אבל להתקרב ובפרט לקבל מרותו ולהסמיכו לרבי אפילו קצת דקצת כגון כול שירים או לישב על שולחנו או לשמוע חדושיו בוודאי הוא קלקול באמונת והתקשרות והתקרבות וכו' ע"ש באריכות.

 

ח] ויש כלל גדול מה שהיה הוא שיהיה, ואין חדש תחת השמש (קהלת). ומציאות זה שאין רבנים בישראל כבר היה. כי כן מצינו בזמן השופטים, בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה (ע' סוף ספר שופטים ובעוד מקומות. ורש"י עה"ת פירש, איש הישר בעיניו – היינו שיקריבו נדבות ולאפוקי קרבנות חובה, ודו"ק. וע' סוף פ"ק דבבא בתרא (טו:) ז"ל וא"ר יוחנן מאי דכתיב ויהי בימי שפוט השופטים, דור ששופט את שופטיו (פרש”י שהיו השופטין עצמן מקולקלים, והיה פתחון פה לנשפט להוכיח את מוכיחו, שאם אמר לו השופט טול קיסם מבין עיניך הסתלק ופרשו מעבירה קטנה שבידך, יכול זה לומר טול קורה מבין עיניך פרוש מעבירה חמורה שבידך), אומר לו טול קיסם מבין עיניך אומר לו טול קורה מבין עיניך וכו', ע"כ. והנה יש עוד כמה השוויות בין תקופתינו לתקופת השופטים, וכמו ענין עבירה לשמה, שבזמן השופטים היה עסק גדול ועבודה שלימה, כידוע ומפורש (וע”ע בנועם אלימלך פשרשת וארא שמשה רבינו עשה עבירה לשמה במה שהראה את עצמו אלהים ממש לפרעה). וכפי הבנתי בהגדרת הרמח"ל ורמזיו בענין עבירה לשמה, שכתב שהיא שייך רק על פי רוח הקודש וכו', והיום הוא סוד, כי היום הוא בא רק שלא בידיעה, למשל מי שלא ידע שמעשיו אסורים ופועל ועוסק בתמימותו בכוונה נכונה דברים אסורים והבן. וע' בזה במס' יבמות (קיג-ד) רב יצחק בר ביסנא אירכסו ליה (אבד) מפתחי דבי מדרשא ברשות הרבים בשבתא, אתא לקמיה דרבי פדת אמר ליה זיל דבר טלי וטליא (הנהג תינוקות זכרים ונקבות) וליטיילו התם (שיחקו שם) דאי משכחי להו מייתי להו, אלמא קסבר קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו וכו' ע"כ. וע' במ"א בקונטרס זו שביארתי קצת יותר בעזה"י. והיום זה ממש מצוי מאד, ויש לי סיפורים נפלאים בזה ואני נמנע מלכותבם. ועכ"פ רואים שבשני התקופות האלו השי"ת רצה שהעבודה יהיה בלי גבול, אלא שבכל ענין, בין במצוה בין בעבירה (כמו שאמר רבא בסוף מס' ברכות בכל דרכיך דעהו אפילו לדבר עבירה) וכו' נעבדוהו ונקדש שמו). ואי' בגמ' מאן מלכי רבנן. דהיינו שכל אחד בישראל היה עובד כפי שורש נשמתו וכפי הבנתו בתורת משה רבינו. כי משה רבינו עבד ה' מת, וכל רוח הנבואה באה על ידו (כמבואר בחומש ובפרש"י ובעוד מקומות, וכן מבואר להדיא בליקוטי מוהר"ן), וכולם היו משתדלים בדרכו שהנהיג והשאיר להם. דהיינו לעשות קשר מיוחד עם השי"ת וכו', והמעיין בספר שיש לנו ממרע"ה, וכמו שמעיד עליה הרמ"ק, שעל דרך משל דומה לדרכו של ר' אברהם אבולפיא יבין את זה. שר' אברהם כותב בספריו אילו אלחיש מפי לאזנך אלף שנים לא תבין וכו' ואם תעשה כדרכי תזכה ברגע אחד להבין מה שלא יספיקו אלף ספרים. ודרכו הוא להצליח עליך רוח ה' וכו' אכמ"ל. והנסיונות בדרך זה רבו כמו רבו ועצומים הרוגיה. ולכן לא עמדו בזה כלל ישראל, והצטרכו לשופטים ולמלך למלאות מקומו של משה רבינו עליו השלום. ובסוף באה הדיבור מהשי"ת הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו. וכידוע שכאשר בטלו תאות ע"ז נתבטל באותו זמן הנבואה. וידוע מהזוה"ק וספרים קדושים שקודם ביאת משיח יתחדש הנבואה, וקטנים יקומו ויעידו וכו'. וכמו כן מבואר בספרים הקדושים עוצם החושך וגודל ההסתר והנסיונות שיהיה קודם ביאת המשיח. והיום כל אחד כמלך ממש, שיש לו הכח והבחירה ללכת ולעשות מה שאפילו מלכים גדולים לא היה בידם לעשות. לשמוע מוזיקא בדיוק מה שרוצה באיכות עצומה, לראות בדיוק מה שרוצה, ללכת לאיזה מדינה שרוצה תוך כמה שעות, כמה רכבים פרטים, מתקלחת פרטי עם מים חמים מתי שרוצה וכו' וכו' וכו'. ורק תורתו של מוהר"ן ממש מדבר אלינו כפי דורנו זה שהוא חידוש כנ"ל. ולהיות שכל אחד כמלך, וכמו שמוהר"ן לימד בלק"מ תורה נו, והוא ז"ל מלך על כל העולם בהסתר, בהסתר דייקא, וכמו אז בימי השופטים שמשה רבינו כבר נפטר, ועל כל אחד היה העבודה להיות רבי לעצמו (וכמו שפירש מוהר"ן בתורה ג' בלק"מ את המשנה עשה לך רב, שעשה את עצמך לרב, לבנות את המלכות שלך ע"י נגינה ע"ש. וע"ע בתורה עח, ובתנינא תורה לב, שכל אחד צריך לתקן ולשמור על בחנית משיח שלו, ע"ש, וע"כ הבחינת משיח שלו אין עליו שום רב, רק הרבי הכולל את כל הבחינות של המשיח) על פי תורת משה. וחטא גדולה היה נחשב להם כאשר ביקשו מלך, כמבואר בס' שמואל, וכמעט נתחייבו בכליה, ונאמר עליהם אותי מאסו מילמלוך עליהם. ואף שהמפרשים האריכו בזה להבין איזה חטא חטאו לשאול מלך שהוא מצוה בתורה הקדושה. כבר בדורנו נתבאר הענין לעינינו, כי מה שהיה הוא שיהיה, ורואים שהשי"ת נתן לנו לכל אחד המלכות שלו, עם הנסיונות שלו וכו' וכו', ולכל אחד יש העבודה לעשות בעבודת השם, בעסק התשובה ותפלה ותורה, וככל התורה שהשאיר לנו מוהר"ן. ותורתו יתגבר ויתפשט בכל עם ישראל, ואז יבוא משיח ונכתירו עלינו וע"י נזכה לקיים באמת כל התורה הקדושה. וזה שגעון גדול ח"ו למאוס ולהתייאש מתפקידנו ולומר להשי"ת רק משיח רק משיח. ואיזה משיח יהיה זה? ונראה שזה הענין שכ' בשיחות הר"ן אות קיא: 'מי שאינו מקשר ומקרב לצדיק אמתי, אזי כל עבודתו הוא רק כמו מי שמעקם עצמו ומתדמה לחברו כקוף בפני אדם' ע"ש (ואגב, אולי זה ענין של הקליפה 'בת מלך' שמסירין ע”י נטילת ידים, דהלוא הנשמה נקראת בת מלך, ודו”ק). וע' בשיח שרפי קודש ג:רסז 'כשהרגיש רבי נחמן (מטולטשין) בדבר אמר לו אח"כ: מה הנך מחקה אותי? קוף מחקה', ע"ש. כי משיח כזה הם רוצים, שיכולים לחקות כל עבודתו החיצוני. ואפילו אם משיח היה פה, היו עדיין בגלות של העבדות, כי מה תועלת יש להם מהמשיח, רק לרפאות את החולים, וליתן עצות על פרנסה, ואיך ללבוש וכדומה, או אפילו להצלחה בלימודים, וכי זה גדולת משיח? שאנשים ימשיכו לחיות חייהם, רק שיהיה להם איזה רב לומר להם תעשה ככה ותעשה ככה. אדרבה זה ההיפוך של משיח, זה מוריד את העם ח"ו ממש לעבדות גמורה. ובזה תראה ההבדל הגדול בין עבודה חיצוני לפנימי, דהרי אצל הנחמנים כמעט שלא ראינו שנים שדומים זה לזה באופן ההלבשה וכו', רק כל אחד כפי סגנונו וכו'. אבל בזה גופה תשלום עבודה פנימי, דהיינו באמונת האמת שכל אחד צריך להיות כפי אמיתתו, וזה השלמתו הצלם ודמות של השי"ת, ובזה מראים יחוד השי"ת, שכל אחד, הוא הוא בעצמו ולא אחר (וכעין זה כתב רבינו בתורה רנא ז"ל וע"כ קוב"ה ואורייתא וישראל כולא חד, כי הש"י אמת, ותורתו אמת, וישראל אמת, וכיון שכולם אמת, הכל אחד, עכ"ל. וע' בלקוטי הלכות הלכות שומר שכר ב:י, שהאריך במה שתלמידי הבעש”ט והמגיד כולם ינקו מרב אחד, ועם כל זה היו שונים הרבה בדרכם בעבודת השם, וזה עקר שעשועיו יתברך, שכל אחד יש לו דרך ונתיב כפי שרשו ברצון העליון וכו' ע”ש), ובזה הוא דומה לגמרי לחברו. משא"כ בעבודה שטחי שרוצים להתדמות בחיצוניות, ובפנימיות כל אחד חושב מחשבות וכו'. (וע' בקונטרס איש פלא שהאריך קצת בענין חטאת ישראל בשאלם מלך ככל הגוים, שיקל להם בגשמיות שלא יצטרכו להשען על השם, משא"כ 'וביקשו את ה' אלוהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טוב' שהוא הדרך שכל אחד מישראל הוא ממש מקדש ומרכבה לשכינה הקדושה, וכל חסיו בו. וי”ל שזה הענין שרק מלכי דוד מותרים לישב בעזרה (וע' מש”כ בזה בס”ד במסכת תמיד דף כז), כי על ידם האדם עצמו בחי' העזרה. וע”ע מש"כ בתפילת שחרית, בשמונה עשרה על הברכה השיבה שופטינו רמז נאה ליסוד הזה שצריכים ראש ומנהיג שאינו לוקח המלוכה מהשי”ת. ועמש”כ על לקוטי מוהר”ן יז:ה, וסוף תורה רלד).

 

ובזה י"ל מה שאיתא בחיי מוהר"ן (אות רלח, יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' אות ט) שרבינו אמר "אני סר מרע באמת", ובתפיסה הראשונה מפורשים שסר מדברים רעים, אכן מצינו בסוף פ"ק דבבא בתרא (טו:) שהגמרא דורשת מהכתוב שאיוב היה סר מרע שאיוב היה וותרן בממונו, ופירש רבינו גרשום (ד"ה וסר) דהיינו שלא היתה מידתו כמדת רעיו בני אדם, וכמו כן בדברי רבינו י"ל כן, שהוא היה באמת סר מדרך רעיו. וכן מצינו בדוד המלך, יעו' בתהלים (סוף מזמור פח) הרחקת ממני אהב ורע מידעי, הס"ת בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

ובזה י"ל מה שרבינו אמר שהוא יכול לעשות חסיד שלו "כמוני ממש" דהיינו לא לחכות אותו רק שתאיר ענינו העצמי וכמשנ"ל (הוספה מש”ק נ”י. וע' מש”כ על חיי מוהר”ן רסז).

 

וזה ממש ענין הגדלת השם על ידי השיר נ נח נחמ נחמן מאומן, ויובן עוד על פי מש"כ בצדקת הצדיק (קפד) ז"ל עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה (ב"ב עה:). כי התורה כולה שמותיו של הקב"ה, וזהו מצד תורת ה'. וגם שמותן של ישראל, כנודע דיש ששים רבוא אותיות לתורה, וזה מצד תורתו. ולכך פתיחת ספר שמות שהוא ספר מתן תורה ב'ואלה שמות בני ישראל'... כי פתיחת כל ספר ופרשה הוא צורתא דשמעתא של אותו ספר ופרשה, וכך קריאת שם השישים שמות על שם שמות בני ישראל, שזהו כללות התורה, כי השם יסוד הדבר. ולכך אדם הראשון קרא שמות והמלאכים לא ידעו, כמו שאמרו ז"ל (ב"ר יז), דמלאכים אין להם שם דלפי שליחותו נקרא (כמ"ש שם עח). והוא על דרך שכתבו הקדמונים כי מנהג מצרים גם כן וארץ הקדם שהאדונים יקראו לעבדיהם שמות כרצונם, להורות כי אינו רשות ובעל בחירה בפני עצמו כלל. וכפי השגת המלאכים שאין להם בחירה, כך תפיסתם בכל הנבראים, ומי שאמר לשמן וידלק יאמר לחומץ וידלק, אם כן אין לשום דבר שם מיוחד. רק האדם שנברא בבחירה, הוא משיג הנבראים מצד כח בחירתו, כח טבעם המוטבע כאלו הוא דבר נפרד ונבדל ועומד בפני עצמו בטבעו, לכך יש לו שם. וההתחלה לדברי תורה הוא מצד הבחירה, זה נקרא שמות בני ישראל, והסיום שמותיו של הקב"ה. וצדיקים נקראו בשמותיו של הקב"ה, כי שמות בני ישראל הם עצמם שמות הקב"ה, עכ"ל.

 

ט] וזה הענין של הפתק כמו שהסבא אמר (י"ש עמ' קמג-ד) 'מאד היה קשה לי לרדת אליך' מה זה 'אליך'? לא רק אלי, הכונה לכל העולם, אליך ואליך ולכל ישראל. כל הפתק הוא נכתב לכל אחד מישראל ומדבר לכל אחד ואחד!

 

 'להגיד לך כי נהניתי מאד מעבודתך, תלמידי היקר' - זה נכתב בלי שם, זה לכל אחד שלומד ספרי רבנו באמת וכו', ע"ש.

 

וע"ע מש"כ בזה בפרק – מה פירוש אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

י] - [וי"ל בזה מה דאיתא בחגיגה דף ג. ת"ר מעשה בר' יוחנן בן ברוקא ור"א בן חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין, אמר להם מה חדוש היה בבה"מ היום, אמרו לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין. א"ל אעפ"כ א"א לבה"מ בלא חדוש וכו' וכו' טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן. א' להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני, ע"כ. וידוע פי' המשך חכמה כי אמו של ר"י היתה מביאו לביה"מ. וי"ל עוד, וקצת יש לדייק הלשון לאבדה ממני, דלכאו' הול"ל להסתירה או להעלימה. לכן י"ל שכל עיקר הענין של ראית פני הרב אינו סתם בשביל ללמוד או לשמוע- כאנשים ונשים בהקהל. אלא כדי לתן שכר למביאיהן. שהשי"ת נותן הכח והיכולת בבני אדם להיות כמותו להביא ולייצר ולחנך חיים ובני אדם בעולם וכמבואר בכ"מ וביניהם בכתובות ריש דף ח. שברכת חתנים מברכים יוצר האדם על ראשית יצירתו ואח"כ מברכים אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד – שקאי על האשה שממנה יקים דורות שעל זה נקרא צלם ודמות השי"ת. הרי לענין הקהל. ולענין קבלת פני הרב - שהתלמידים בעצמן יאמרו תורה, וזה נותן הוראה על המביא אותם לכך, על רבם והתורה שגדלם והכשירם לומר תורה (וע' ריש ספר חיי מוהר”ן איך שרבינו חינך מוהרנ”ת לחדש תורה וצוה אותו להשלים תורה ו' ע”ש). וא"כ כל זמן שלא אמרו תורה היה כאילו ר"י היה מאבד ביאתם. ובזה יובן גם המשך הגמ' ועוד דרש (דברים כו) את ה' האמרת היום וה' האמירך היום. אמר להם הקב"ה לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכ' שמע ישראל הא"ה אחד. ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנא' (דב"י ז) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ע"כ. כי זה רצון השי"ת להראות יחודו בנו, שנקנה צלם אלקים ע"י בחירתינו, וגם זהו עיקר היחוד בעולם כאשר כל אחד פועל ממש כרצונו הטוב] – וע"ע בספר אדיר במרום (עמוד תנ) ז”ל כן אין הנשמה מתדבקת דביקות גמור בשכינה, אלא אחר שיצאה ההארה שנולדה כנ”ל, ע”ש.

 

יא] ונחזור לענינינו שבודאי הרינו מחכים בכליון עינים לביאת משיח, אבל כל הענין של משיח הוא שנזכה להיות בני אדם, היינו עם משהו בפנים, ועל כן לא נדרשהו בדרך שהוא לגמרי חיצוני, אלא כל מה שאנו עוסקים בתשובה ותפלה ומעשים טובים ולימוד התורה הקדושה, כל זה הוא עיקר הדרך להביא משיח צדקנו, שאנו מעוררים את השם יתברך לרחם עלינו ולהשלים מלכותו בעולם. וכל מה שמחפשים רבנים ומשיח (באופן חיצוני) זה דרך התפקרות מהעול והאחריות לקיים כל אחד מה שכבר יודע בנפשו תפקידו. ובודאי באים לכל אחד ספיקות עצומות למעלה ממנו לגמרי, אבל זה מה שהשי"ת מבקש ממנו עכשיו כעת עתה, שיעשה כפי יכולתו. ולא יואיל כלל, ואדרבה מקלקל טובא מה שרוצה אחרים שיפתרו בעיותיו. [וכמו שאמר מוהר"ן, 'מה עושין כאשר ביער', דהיינו מי שחולה במקום רחוק מהיישוב ואין שום בן אדם לעזור לו, בודאי אין לו אלא לצעוק להשי"ת שישלח לו רפואה, כמו כן מי שמבין שאלו הרופאים מסכנים ביותר את חייו, ירחק מהם ויצעק רק להשי"ת. וכן בענין עבודת השם וק"ל]. אלא כל עסקו יהיה לקיים התורה הקדושה כפי אשר הורה לנו מוהר"ן, להתבודד עם השי"ת ולהתפלל ולהתחנן על כל ידיעת דבר טוב שהוא צריך כאשר ילמד בספרי מוהר"ן. וה' הטוב בעיניו יעשה.

 

יב] והנה התפקיד של הרבי להורות לכל אחד תפקידו בעולם, ובפרט הצדיקים אמיתים כמו הרשב"י האריז"ל (שער רוה"ק ובעוד הרבה מקומות) הרמח"ל (אגרות) ורבינו הקדוש (ע' שיחות הר"ן קפה, ובחיי מוהר"ן שכא), הרבו לומר לכל אחד תיקונים פרטים תפקידן המיוחד בעולם. והנה בכלליות העבודה אשר יש לנו מהאריז"ל, פירשה כולה באופן פשוט בעל הסולם, שהכל ענין להתדמות הצורה ליוצרה, להפוך את הרצון לקבל, לא להיות מקבל אלא להיות משפיע כמו השי"ת, ולקבל טובתו יתברך ע"מ להשפיע נחת רוח אליו יתברך. ונראה לענ"ד שעל זה כיוון מוהר"ן באומרו (חיי מוהר"ן מעלת תורתו כג) שצריכין לעשות פירוש לספר עץ חיים אבל פירוש כפשוטו לא צריכים [ובמ"א (שיחות הר"ן אות רכה) אי' שאחד שאל את מוהר"ן אם יכולין להבין העץ חיים בלי תעניתים וסיגופים, וענה שעיקר הטעם שקשה להבין העץ חיים הוא מחמת שלא נכתב כסדר וכו' ע"ש, והנה כבר בימיו היה ספר משנת חסידים וספרי הרמח"ל, וע"כ לא חשב אלו פירוש מספיק על דרך פשוטו]. [ונלע"ד שעוד רמז על זה מוהר"ן במה שאמר (לק"מ תנינא נה), מה שהאדם יכול להרויח בזה העולם ואין צריך על זה הוצאות משלו שקורין "אויש - לאג"!]. כי בתקופת האריז"ל שכל הגאולה היתה תלויה בתורתו כמו שצווחו כל הצדיקים האמיתים, בני אדם היו חזקים ברצונם, וכאשר היו לומדים דעת ורצון השם, היו תקיפים לקיים ולעשות הנדרש. אבל כבר אז בזמן מוהר"ן נתמעטו הלבבות, ועל כן אפילו שילמדו דעת שכל הסודות של העץ חיים הוא רק זה להתחסד עם קונו, מי גבר יחיה ויקום להוציא בפועל הנדרש ממנו. ומשל לספינה המשטת על פי הרוח ששמים וילון שהרוח דוחפתו, ועם רוצים ללכת בכוון נגד הרוח א"א כי אם ללכת לצדדין בדרך אלכסון, דהיינו אם נוסע צפונה, א"א ללכת ישר לצפון, רק צריכין לצדד מזרחה צפונה, ואח"כ מערבה צפונה. והנמשל כי אז בשעתו כאשר גילה האריז"ל דרכו להבין תורת ה', היה להם היכולת ללכת ישר נגד התאוות וכו'. אבל במשך הדורות נתקטנו הלבבות עד שא"א לעשות כן, וצריכים גילוי תורה יותר גבוה שיכולים ליישר אפילו אנשים המתעקמים בעבודת ה' (ועמש"כ בענין שמחה).

 

יג] וכמו כן מצינו (הובא בס' שארית יצחק) שיהודי אחד מחלל שבת נכנס לשטיבל ברסלב, והיו שם אנשים גדולים מאד, וניגש לא' ואמר לו שהוא מחלל שבת ורוצה לעשות תשובה, מה לעשות, וענה לו, איני יודע להדריך אותך, תלך בעצמך ותתבודד עם השי"ת ותמצא עצה להציל נפשך. ולא היה אחד בשטיבל שראה עצמו מוכשר ליתן עצה טובה מזה. ותצייר לעצמך אילו היה מגיע לאחד מהגדולים שבזמנו אז, היו נותנים לו ספרים שלמים של עצות והדרכה. אבל בברסלב הבינו, שהיום לא חסר עצות ורבנים, מה שחסר הוא שהאדם צריך למצוא את עצמו. ולמשל, רבינו כותב שלפעמים אדם נקי מתאווה חמורה, וזה רק בגלל שהוא שקוע מאד באיזה תאוה קטנה, ומי ידע זאת להבחינו. ומי ידע לשקול עבירה חמורה בעבירה קלה, שכעת אנו משוקעים בכל מיני תאוות ועבירות קטנות ואי אפשר ברגע אחד להיות צדיק מושלם, ומי יכול, ובאמת אסור להורות שזה חמור מזה וכו', וע' בזה בחיי מוהר"ן אות תצב וראוי היה להביאם לולא האריכות. וע"כ אין שום עצה אלא שכל אחד יתחיל בהעבודה שמסר לנו מוהר"ן. ואין מקום לרבנים. רק מי שיזכה שבאמת הוא מוכשר לרבי, שכבר הוא מוכן לקבל ולקיים מרבי אמיתי, אז בודאי בוא יבוא ויגאלנו בגאולה פרטית, וכמו שהסבא היה אומר אני זכיתי לראות משיח, ראיתי ר' ישראל קרדונר. ואולי מה שבדורות הקודמים היו כמה מדריגות מאחר שאדם זכה להגיע להרבי אמיתי למדרגה זו של גאולה פרטית, נראה על פי הנ"ל שכעת מי שמסדר חייו על דרך מוהר"ן, לא חסר לו אלא משיח, ולכן כאשר יזכה לרבי אמיתי, זה בעצמו הגאולה פרטית. וע' בלק"מ תורה ד', שיש מדרגות, ראיית פני הצדיק, דהיינו לצאת מהעצבות ועצלות והתאוות הגשמים. נתינת צדקה להצדיק, דהיינו השלמת הדיבור בקדושה ולצאת מהגאוה. ורק אז זוכים באמת להגיע להתכלל בהצדיק, ורק אז הצדיק ידריכנו כפי שורש נשמתו. ואכמ"ל.

 

וכדאי להזכיר שבעל הסולם כותב שעיקר צורך של רבי הוא בהיות שכל עבודת השם הוא, לפי דרך בעל הסולם, לעבוד שלא על מנת לקבל פרת, וכל מדה ומדרגה שהאדם עדיין לא השתחרר מרצון עצמית קשה לו מאד להשיג שיש דרך לצאת ולעבוד רק לרצון השם, וזה כל הטעם שהוא צריך רבי, לראות לפניו בן אדם שכן מצליח לעבוד את השם שלא על מנת לקבל פרס, ע"כ ת"ד כפי זכרוני. ויעו' בספר יושר דברי אמת שהמחבר למד גם אצל המגיד ממיזריטש, ועם כל זה הוא כותב שם שכל מה שהוא למד וקבל מרבותיו, הוא כבר ידע, אלא שכאשר הוא שמע מהם הוא קיבל את זה כאלו הוא שמע את זה ממארי מתניתין (כך בזכרוני), ויש להאריך הרבה להסביר כמה נקודות חשובות היוצאים מדבריו ואכ"מ, אבל לכל הפחות רואים שעיקר הדרכה (חוץ מהתיקונים הפרטים וק"ל) הוא להאיר בהתלמיד מה שהוא כבר יודע, שהוא ידע את זה אחרת לגמרי. וכן משמע מהסבא שכמה פעמים דיבר על ר' ישראל קרדונר ואמר שהוא היה מהל"ו צדיקים, והסבא קורא אותו רבו וכו' וכו', והסבא היה אומר שכל עסקם ביחד היה רק להאיר דברי וענין רבינו הקדוש, האמונה בהשם וכו'. ואולי במקום אחר אזכה להרחיב הביאור על זה כי אכ"מ.

 

יד] נחזור לענינינו, שעיקר המסורה הוא ע"י מוהרנ"ת. והגם שברור כנ"ל שמוהרנ"ת לא היה בשום פנים ואופן כממלא מקום של מוהר"ן, גם כן פשוט שאין כמוהו שהבין וידע דרכו ורצונו של מוהר"ן, וכמו שהעיד מוהר"ן בעצמו. ולכן פשוט שעיקר המסורה של התורה הקדושה אינו אלא על ידו.

 

והנה מצינו בעיקרון שני צדיקים ששמשו וקבלו ממוהרנ"ת יותר מכל החסידים [וראיתי עכשיו בספר לראות באבי הנחל, מכתב ב' (עמ' קנב) שכז”ל לפי הלקוטי הלכות שלוחין שתמיד נשאר אחד או כמה שקבלו מהרבי, ואנ”ש אמרו 'אחד' זה רבי נתן, 'או כמה' זה אחרי רבי נתן, ע”כ], והיינו ר' נחמן מטולטשין ור' משה ברסלבר (שוב שמעתי שבעיקרון היו לרבי נתן חמשה תלמידים עיקרים, אבל רק מאלו השנים נשאר השארה והמשכה). ובאמת שניהם היו נסתרים. דהנה ר' נחמן מטולטשין, אף שהיה גלוי לפני כל מסירת נפשו ונפשות אשתו וביתו בשימושו את מוהרנ"ת (ע' באריכות בס' כוכבי אור כרך ג'), עם כל זה היה נראה כאיש פשוט, ובנו ר' אברהם בעל ביאור הליקוטים כותב (הובא בכוכבי אור) שמחמת שאביו היה יתום בלא אב ואם לא עלה כל כך במעלת הלמוד [ובהשמטות לחיי מוהר"ן הובא שבתחילת התקרבותו למוהרנ"ת צוה עליו מוהרנ"ת לא ללמוד גמרא, וע' מש"כ על זה במקומו]. וכותב (באות מז) ז"ל ואם הייתי זוכה בימי חייו הקדושים להכיר ולידע כל כך מחשיבותו ומעלתו, כאשר שמתי אל לבבי זה ערך שלשה שנים וכו' ע"ש.

 

ור' משה ברסלבר שנתגדל בביתו של מוהרנ"ת (שזכו הוריו לזה ע"י מס"נ של אביו, ע' שיח שרפי קודש ה:צד, ובהשמטות לחיי מוהרן) 'וגדלם לשם ולתפארת, כידוע מעלת קדשתם ולמדנותם הגדולה'. ומוהרנ"ת סיפר לו איזה מעשה ורמז לו כל מה שיעבור עליו כל ימי חייו (שש"ק ד:קב). ואחר שנתגדל ע"י מוהרנ"ת היה מגיע הרבה אליו וגם נוסע אתו (כוכבי אור שם). כמעט אין בידינו שום שארית ממנו, מעשים, תורות, וכדומה. ומה שנראה לענ"ד טעם ע"ז אכתוב לקמן בעזה"י [ועיין בחיי מוהר"ן אות רבי, שיש צדיקים אמתיים שנתעלם שמם דהינו שאין להם שם ופרסום כראוי להם שזה בחי' (שמות ג) 'זה שמי לעלם', וחברי שגיא י.ג. חידש, שהרי נעלם בתוך 'זה שמי' אותיות משה דייקא. ועיין בכוונות האריז"ל לקריאת שמע על המטה על הפסוק נעברה נא בארצך, שיש שם קדוש: רמב, והרי רמב ראשי תיבות רבי משה ברסלבר!]. אך שהוא השאיר תלמיד שממנו נשאר לנו עיקר המסורה כמו שאתבאר בעזה"י.

 

טו] דהנה לאחר התקופה של ר' נחמן מטולטשן היו קצת חדשות בהוצאות חיבורים כמו ליקוטי עצות וכדומה. וע' בימי שמואל ח"ב פרק רב איך שהוא מחלק החסידים שהיו באומן אז לד' כתות ע"ש. אבל לפי רוב הכתבים והדיבורים שיש בידינו בולט ביותר דמותו של ר' אברהם בן ר' נחמן זצ"ל, שהסבא אמר עליו שהוא איש אמת. כי ר' שמואל הורביץ ז"ל מסר נפשו להציל ולהדפיס ספריו וכותב על גודל נחיצותו וכו', וע' בימי שמואל ח"ב פרק רכה. וגם משום שראו בו, שהוא בן ר' נחמן מטולטשין, שהוא עיקר המשכת המסורה – ואף שבאמת ר' אברהם אמר בעצמו שלא קבל ממש מאביו, כי רק שלש שנים אחר פטירת אביו הוא הבין שאביו לא היה סתם וכו' כנ”ל, והרי באמת שדחוק מאד לומר שעיקר המסורה ירד דרכו. ור' אברהם בעצמו היה בורח מאד מכבוד, והיה מתנהג כעני מורד מאד, לובש בגדים קרועים ויושן בספסל בבית הכנסת. ואין צורך כלל להאריך ולהוכיח צדקתו [אבל אגב נוכל ללמוד ממנו ממה שמסופר שפעם הוא היה עומד לעשות קידושא רבא להוציא העולם, והיה קצת רעש, ור' ישראל קרדונר ז"ל התחיל להשתיקן כדי שישמעו הקידוש, ור' אברהם הקפיד על זה, ואמר לו, מה אתה חושב שעכשיו אתה תכבד אותי, ואח"כ אני אכבד אותך?]. אבל אחריו התחילו לקום אנשים אשר רוח אחרת בהם, שהתחילו לקחת בידם ההנהגה וכו'. ואכ"מ לדבר עליהם, ובפרט שאיני מכירם ואיני רוצה לדעת מהם (שוב שמעתי שהראש שלהם לי"ב שעשה עצמו כאילו הוה הראש ובעל מסורה של ברסלב, היה רווק כל השנים שהיה עם ר' אברהם בן הר"ן, ור' אברהם בן הר"ן הקפיד מאד לא למסור שום דברים פנימים למי שלא היה נשאוי, וממילא נתברר שלא קיבל מר' אברהם בן הר"ן, ואין לו שום מקום בעיקר המסורה של ברסלב, ובימי שמואל הוא נמצא כמדומני בכת שלפני האחרון מהד' כתות של עובדי השם באומן, וזה חוץ ממה שסבא העיד עליו שהוא שקרן גדול וכו' וכל הצדקה שהוא אסף היה בשביל הנכדים שלו וכו' וכו'. ואילו התלמיד המובהק של ר' אברהם בן הר"ן הוא ר' ישראל הכהן בעל ספר אבניה ברזל שנהרג בשואה הי"ד ואין ממנו תלמיד ממשיך) . רק שהם שמו עצמם כעיקר בעלי המסורה, וכממשיכי ר' אברהם בן ר' נחמן מטולטשין ז"ל שהיה תלמיד מובהק מוהרנ"ת. ועל ידם, וגם ע"י ר' שמואל הורוביץ ז"ל שפירש עצמו מהם, נהיה הדבר, שכנראה בלית ספק כלל שיש להם עיקר המסורה על דרך הנ"ל, והם עסקו הרבה מאד בלשונות כאלו, [ואת חטאי אני מזכיר, כי זה עסקי פה, וה' הטוב יכפר בעדי], שהוא היה המנהיג הדור, הוא היה הצדיק הדור וכדומה (וכן עי' בשיח שרפי קודש ה-שסא שבברסלב קצפו על ר' לי”ב “נו אתה רוצה כבר לעשות כאן רביים... אין דבר זה נוהג אצלנו!” וזה היה כאשר הוא תמה איך קוראים לר' אלטער טעפליקער בשמו הפרטי בלי שום תואר ע"ש. וע' שש”ק ח-ס ז”ל אמר (רלי”ב) סבת הדברים שעל ידו התחילו להתפרסם שיחות שאינן מדיקות וכו' ע”ש. ויש שקר בולט בשש"ק ג:רעט שהביא בשם ר' מיכל שר' נחמן טולטשינר בזמנו היה ראש בית, שדבר זה הוא ממש נגד כל יסודות ברסלב שהוכחנו, והרי בספר עלים לתרופה, בסוף, יש מכתב שר' נחמן טולטשינר בעצמו כותב לר' מיכל, שכבר מונח כלל בידם שרבינו הוא הצדיק הדור עיין שם).

 

 [וראוי לציין מה שר' אברהם בן הר"ן כותב שעד לאחר ג' שנים מפטירת אביו לא הכיר גדולת אביו, שרק אז שם לבו למה שזכה אביו על ידי שימושו הגדול במסירת נפש ובעבודתו בתמימות ובפשיטות. (וחוץ ממה שמבואר מזה לענינינו איך לחשוב עיקר דרך המסורה, וגם מוכיח איך שר' נחמן מטולטשין לא הלך בגדולות וכו' והתנהג בפשטות עד שאפילו בנו, שהיה בעל רוח הקודש, לא הרגיש בו), אין כאן מקום להאריך, אכן פטור בלי כלום לא אהיה, ע' במלכים ב' פרק ב' בענין פטירת אליהו הנביא ז"ל, ובפסוק ג' שם דיברו בני הנביאים אל אלישע, 'ויאמרו אליו הידעת כי היום ה' לקח את אדניך מעל ראשך', ופרש"י ז"ל את אדוניך, ולא אדונינו, מלמד שהיו שקולים כאליהו, עכ"ל. ועם כל זה מבואר שם (רש"י פסוק טז) 'אפשר אמש אמרו לו הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך, ועכשיו נעלם מהם היכן הוא, מלמד מיום שנגנז אליהו, הלכה ונסתלקה רוח הקודש מן הנביאים, ושוב לא היתה רוח הקודש מרובה בישראל', ועם כל זה, אלישע שהיה טפל להם, אדרבה קיבל פי שנים מרוחו של אליהו, והבן].

 

והנה זה עתה ע"י שיחת חברים נתברר לי יותר השתלשלות המסורה לימינו. שדרכו של ר' אברהם בן הר"ן ועיקר נקודת עבודתו הגבוה היה בלימוד תורת רבינו בעיון וללכת בהתורות ולחיות בהם, וכמו שמסופר עליו טובא, והיה מפורסם בגאונותו וידעותיו בכל התורה כולה. ור' שמאול הורביץ זצ"ל המשיך בעיקר בדרך זו, וגם כן היה ידוע לגאון. ולעומת זה עיקר המסורה בברסלב שיש לנו היום שנבאר לקמן מר' ישראל קרדונר להסבא זצללה"ה, אין כל כך הדגשה בלימוד העיון בספרי רבינו [ולא אפילו שום הדגשה לקיים הענין שרבינו צוה ללכת עם התורות וכו'], אלא במסירת נפש בתמימות ופשיטות להחזיק בכל העבודות שנתן לנו רבינו הקדוש. דהיינו לקום בחצות ולעסוק הרבה בכל ספרי ברסלב ובהתבודדות ותפילות, ושאר דברים. ובודאי שני הענפים הנ"ל הצטיינו זה בזה, שגם ידוע שר' ישראל היה לו יד ושם בכל התורה כולה וכן הסבא מסופר עליו גדולות, וגם ר' אברהם בן הר"ן ידוע שעסק הרבה מאד בהתבודדות וכו', אבל עיקר ההדגשה ומה שבולט ומה שאנשים לקחו מסר ללמוד מהם הוא כנ"ל, כנלע"ד (ולכן מצאנו במכתב מר' זוסמן שקיבל מהגרימ”ח שר' ישראל קרדונר היה יותר חשוב מר' אברהם בן הר”ן והוא תמה על זה שיתכן בעבודה אבל לא בהשגה, כי היה קשה לו להבין שע”י עבודה בפשיטות ותמימות זוכים להרבה יותר). ולכאו' מזה נשתלשל הענין שלאחר שני דורות ההולכים בדרכו של ר' אברהם בן הר"ן בחרו במפרסמים, וק”ל. [וראי לציין שיש כת אחד שקוראים את עצמן ברסלב, אבל יש להם מנהיג לעצמן כמו החסידיות האחרות, ויש להם הרבה פשרות בעבודת השם שלא מצינו ידינו ורגלינו בחסידי ברסלב שיתנהגו ככה (למשל לקצץ את הזקן באמריקה) ודרך המסורה שלהם דרך ר' אברהם שטיינהרץ ז"ל, והוא דרכו של ר' נחמן מטשהרין ז"ל שבפירוש אמר על עצמו שלא זכה להתבטל כראוי לקבל מרבי נתן, והם מסרבים לפתוח שום ספר מר' אברהם בן הר"ן (ואילו סבא שיבח מאד את ר' אברהם בן הר”ן, הלשון שלו וכו', ואמר שהוא היה צדיק גדול וצריכים להדפיס כל דיבור שלו – ספר לראות באבי הנחל, מכתב ב' עמ' קנא)].

 

וע' לקמן אות יח שהסבא אמר שהקשר שהיה לו עם ר' ישראל קרדונר לא היה אפשרי אפילו עם ר' אברהם בן הר"ן, ושמעתי מחברים שהסבא הסביר יותר, שר' אברהם לא היה לו המסירת נפש לעסוק עם הסבא – כמו המסירת נפש של ר' ישראל שעזב משפחתו ועבודתו והכל כדי ללמד להאיר ולהורות להסבא את הדרך של רבינו.

 

ושוב עמדתי על עוד נקודה שבו יכולים אולי להבחין את ההבדל והמעליותא של דרך סבא ישראל על כולנה (כי בודאי על כל אחד להתחשב הרבה במה זכה סבא ואיך, כי בזה תלוי השאלה של מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי, כמפורש בריש ספר מסילת ישרים), כי מצאתי בהקדמה של כוכבי אור (והובא ג"כ בשש"ק א:רמט) ז"ל שמעתי מאבי, הריני כפרת משכבו, שיש לעסק בספרי מוהרנ"ת ז"ל יותר מבספרי אדמו"ר זצ"ל בעצמו, כי בימינו אלה, שעובר על כל אחד ואחד מה שעובר בגוף ובנפש, צריך להיות עקר הלמוד בספרי מוהרנ"ת ז"ל על אשר על ידו היה ביכלת אדמו"ר זצ"ל להוריד את דבריו הנוראים ולעורר ולחזק בהם גם אנשים מגשמים ומנחים בעמק השאול תחתיות כמונו. גם כי באמת  כל דברי מוהרנ"ת ז"ל מראש ועד סוף, הכל מאדמו"ר זצ"ל מעצמו, הן באתגליא, כאשר שמעתי מאבי הרי כפרת משכבו, ששמע מפיו הקדוש שאמר פעם בזה הלשון: “מיום שנתקרבתי לאדמו"ר זצ"ל, לא מבעיא דבור של תורה איני יכול לומר רק מהשרש בדבריו הקדושים [הן הכתובים וכו'], רק אפלו דברי צחות [בעסקי חל], איני יכול לומר רק המשרש בדברי אדמו"ר זצ"ל, והן באתכסיא וכו' עכ"ל. והנה הדברים פליאים מאוד, ותמהני פה קדוש איך הוציא דברים כאלו, והוא כמעט להיפוך ממש מכמה תורות של רבינו, שהצדיק האמת, כל מה שהוא יותר גבוה, יותר יש בכחו לעזור ולהאיר ולהציל להרחוקים ביותר, ויסוד זה חוזר בכמה צורות כמה וכמה פעמים בספרי ברסלב. ועוד ידוע שיש הבדל עצום בין אלו התורות שיש לנו שהם בעצם לשון של רבינו ובין אלו התורות שהם בלשון של מוהרנ"ת, אפילו שכיוון להאמת ורבינו ראה והסכים, עם כל זה יש הבדל עצום, וכמו שכתוב בחיי מוהר"ן (אות שמח, ואות שסב) שמה שנכתב בלשונו צריכים לדקדק בו כמו במקרא וכו' ע"ש. ואפילו שמוהרנ"ת ידע ממגילת סתרים מה שיהיה עד ביאת גואל בב"א, רחוק היה מאד מאד ממעלת רבינו, שהעיד עליו (עלים לתרופה שנ) שרבינו יודע היטב בכלליות ובפרטיות כל מה שנעשה עם כל הנפשות בכל דור ודור מיום ברוא אלהים אדם על הארץ עד הנה ועד הסוף האחרון, ויודע כל התקונים של כל אחד ואחד ע"ש. ועל כן ברור ופשוט מאד, שעל אף שלימוד ספרי מוהרנ"ת נחשב ללימוד תורת רבינו, חלילה לנו ליתן לה שום עדיפות ממה שיש לנו מרבינו בעצמו (שגם זה היה בזכות מוהרנ"ת). ונגיד על דרך אפשר שר"נ מטולטשין מרוב מה שהוא קיבל ישירות ממוהרנ"ת היתה קצת כחסיד של מוהרנ"ת, ואולי מזה השתלשל שלאחר כמה דורות כבר התחילו לעשות מהמורה דרך להיות אדמו"ר, כי זה בעצם ענין דיבורים של אלו שעשו להם אמצעים בינם לבין רבינו (ובענין אמצעים עי' תורה ס"ב והתורה ראשונה שבכ"י לקוטי מוהר"ן) לאמר שכדי להבין את רבינו לאשורו צריכים לקבל דרך האדמו"ר שלהם, השם ירחם, וזה לא כל כך רחוק מהנ”ל שצריכים ללמוד יותר ממוהרנ”ת ממרבינו. ובאמת כבר התחילו לקרוא למוהרנ"ת אדמו"ר, למרות שידוע שמוהרנ"ת הקפיד מאד וגער באלו שאפילו דימו לעשות אותו כרבי, ועם כל זה הם עקבו דוקא אחר זה, ולמשל בהמכתב המפרסם שכתבו אנ"ש מברסלב לאנ"ש שבעיר טשעהרין (נדפס בשש"ק א:קצא והלאה) כותבים: אדמו"ר רבי נתן זצ"ל, ואמר אדמו”ר לר' דוד. ולפ"ז מבואר היטב העדיפות במסורה מר' משה ברסלבר, על אף שר' אברהם בן הר"ן החליט שאביו ר' נחמן שימש יותר את מוהרנ"ת אפילו מר' משה ברסלבר, יכול להיות שזה היתרון המעט שהיה לר' נחמן, הוא זה שאנו תמהין עליו כנ"ל, שלכאורה נבע ממה שהחשיב את מוהרנ”ת להאדמו”ר שלו, ואילו ר' משה ברסלבר שגם כן קיבל כל הדרך של רבינו הקדוש ממוהרנ”ת לא עשה את מוהרנ”ת להאדמו”ר שלו רק למורה דרכו בדרך רבינו. ואין דיבורי כאן רק לעורר לתכלית חיפוש האמת לאמיתו בעבודת השם, כי תורה היא וללמוד אני צריך, וח"ו אין רצוני להטיל שום מום בקדשים ובטוב שמו של ר' נחמן מטולטשין זצ"ל שזכה וזיכה, ואפילו אם צדקתי יראתי לכתוב סתם את הנ”ל על קדוש ומזכה הרבים כמוהו. ואבקש מחילתו, וה' יסלח בעדי. ושוב הראו לי משיחות המוקלטות של סבא ישראל, ששאלו את סבא: רבי משה ברסלבר הוא היה התלמיד הכי טוב של רבי נתן? וסבא ענה: כן, וודאי! ע"כ ובתחלה כאשר התחילו לדבר על ר' משה ברסלבר סבא אמר: אבל הוא (ר' משה ברסלבר) היה חבר עם כולם, ע"כ. ושוב יצא לאור ספר לראות באבי הנחל, ושם (עמ' קנב) אחד שאל את סבא למה ר' ישראל קרדונר לא התקרב לרב נחמן מטולטשין, וסבא השיב שרי"ק גם התקרב אליו וכו' הוא קיבל מכולם.

 

טז] ועכשיו ניחס המסורה ע"י ר' משה ברסלבר ז"ל. וכבר כתבנו שהוא היה איש נסתר. והראיה הכי גדולה כי ידוע היה ומפורסם שנתגדל לשם ולתפארת ע"י מוהרנ"ת בעצמו, והיה למדן גדול וכו', והיה אפילו החזן לקצת תפילות באומן, ולא נשאר לנו כמדומני אפי' חמשה סיפורים ממנו. וזה פלא גדול. אבל מה שכן השאיר לנו, הוא ר' ישראל קרדונר ז"ל וסיפור התקרבות ר' ישראל לר' משה ברסלבר מובא בשש"ק (ג:שנג) ז"ל בתחלת התקרבותו של רבי ישראל מקארדאן ז"ל, הלך לשמוע ולקבל דברי התעוררות מהרב מטשערין ז"ל, לאחר כמה ימים שנהג כן הפסיק מעצמו הרב לדבר עמו, וכששאלו רבי ישראל על זה, ענה לו הרב כשדמעות בעיניו, ואמר לו: אני לא זכיתי לשמש הרבה את מוהרנ"ת בחייו, ומשום כן אין לי דבורים בשבילך, אולם לך למחותני רבי משה ברסלבר שזכה לשמש החליט הרבה את מוהרנ"ת ושמע ממנו, ומאז דבק רבי ישראל מקארדאן ברבי משה ז"ל ונהפך לתלמידו המובהק, עד שהיה מכנהו 'רבי ומורי רבי משה', והיה שומר מדי שנה את יום ה'יארצייט' שלו כבן על אביו, ע"כ. וע"ש (ה:שסו) שרבי ישראל לרב התקשרותו לר' משה ברסלבר ז"ל היה מכנהו בשם 'אבא'. ויש גם מוקלט מסבא ישראל מזה שר' ישראל קרדונר היה מחזיק את היאר צייט של ר"מ, והיה מתענה ולמד משניות ומדליק נר כמו אחרי אבא (מ.ג. העיר שאומרים שהילולה של ר' משה בראש חודש שבט, ולא צמים בראש חודש).

 

יז] וגודל צדקתו ופועלותיו של ר' ישראל קרדונר ז"ל אכמ"ל (שוב הראו לי שיחה מוקלטת מסבא שבו סבא אמר שהוא חושב שר' ישראל עלה במדרגה יותר מר' משה ברסלבר), ודרשם משש"ק ומשאר ספרים, וממש"כ בחיבור זה עליו. והוא ז"ל נשאר נסתר, כי מצינו שרק הסבא הבין לאשורו שר' ישראל הינו אחד מהל"ו צדיקים. והסבא אמר (ספר י"ס עמ' שפה, והוא עבד השם בסתר גם ממני, רק לפעמים קצת זכיתי לראות, לא הכל וכו' ע"ש ובעמ' תמה: זה זכות גדולה, זה ענין פלא גדול שאני זכיתי להכיר את רבי ישראל, כמה שזכיתי זה טוב, הוא היה נעלם גם ממני. אנשי רבנו היו נעלמים כמו רבנו, הוא היה נעלם מכל העולם וכו' ע"ש. [ולא מצאתי שום דיבורים ממנו כאלו שפלוני היה גדול הדור, מנהיג הדור וכדומה, רק כל עסקו, כמו שהסבא היה תמיד מספר, היה להאיר בו אור רבינו הקדוש].

 

והנה כעת יצא לאור והשגתי את הספר אוצר נחמני הזכרונות ני"ב, ומחמת שהספר לא כל כך בנמצא אביא כל דבריו שם באות קיג ז"ל: הרב הגאון מורנו הרב ר' נחמן מטשעהרין ז"ל האריך פעם בדברי רבנו ז"ל בספורי מעשיות סוף מעשה ז' מזבוב ועכביש, וז"ל "ולקח שבויים, ובתוכם היתה יפת תאר שהיה לה כל מיני חן שבעולם, ומחמת זה נדמה שיש לה כל מיני חן" וכו'. וקשר זאת הרב הנ"ל לענין מה שאמר רבנו ז"ל פעם אחת "אין יעדן דור וועט זיך געפינען א יונגערמאן וואס וועט באשיינען מיין זאך מיט א חן" (בכל דור ימצא אברך שייפה את עניני עם חן), והזכיר אז הרב מטשערין מאמר חז"ל המובא בתורה א' בלקוטי מוהר"ן שהתורה נקראת יעלת חן – שמעלה חן על לומדיה. והדבר הזה סובב הולך גם על מעלת ההתקרבות לרבנו ז"ל שהוא הפאר והחן והיפי של כל העולם כמובא בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ס"ז, והוא מעלה חן על המתקרבים אליו באמת.                 ואחר כך כשבא אליו החסיד רבי ישראל קארדונער להתקרב לרבנו ז"ל ושהה אצלו כמה ימים וראה אז תארו ויפיו והדרת זקנו ופאותיו ותשוקת ותבערת לבו בעבודת השם והוא כלי מפאר מלא חן, וגם אחר כך ראה עוד כמה פעמים צורתו והדרו וחן נסוך על פניו ,,ושמע שמעו הטוב והתעסקותו לקרב נפשות לעבודתו יתרך, אמר: “עס קען זייער זיין אז דער רבי האט גימיינט [אזא איינעם וויא] איהם" (יתכן מאד שרבנו התכון עליו), כי הוא קדש שם רבנו ז"ל בעולם אשר נתן חנו בעיניהם. וידוע שכל מי שראה אותו והסתכל בהתנהגותו ובאפן למודו ותפלתו ודבורו עם בני אדם שהיה בכל מיני חן נתפעל מאד ממנו להתעורר בתשובה לאהבה וליראה את השם יתברך. וכל פעם שהיה בא רבי ישראל קארדונער לטשעהרין היו מכבדים אותו כראוי. ויש הרבה לספר ממנו עכ"ל (ושם מביא ממי הוא שמע).

 

ואם אמת הדבר שיש בכל דור אברך שייפה את ענין רבינו, הרי מבואר פה, שאחר מוהרנ"ת היו ר' נחמן מטולטשין ובנו ר' אברהם, ובעיקר היה ר' משה ברסלבר, ר' ישראל קרדונר, וסבא ישראל דב אודסר כדלקמן. (והדיבור הזה שיהיה אחד שייפה ענין רבינו, דומה לעוד דיבור שגם כן לא מבורר במאה אחוז, שבשנת תרל"ב ר' אברהם בן הר"ן יצא מן המקוה עש"ק בחודש תמוז, ולבש בגדי שבת ואמר שבעוד חמישים שנה וכו' הבאתיו 1120, והוא כמו נבואה קטנה על סבא שקיבל את הפתק הקדוש בדיוק חמישים שנה אח"כ).

 

יח] ור' ישראל קרדונר ז"ל מסר כל חייו להיות ביחד עם הסבא, ר' ישראל בער אודסר, והיה להם ברית שלא ילכו יום או לילה בלי להתראות זה עם זה. וכו' וכו', ע' באריכות בספר ישראל סבא. והסבא אמר, והבאנו דבריו בענין אהבת חברים ע"ש, שהקשר שהיה בינו ובין ר' ישראל, לא היה יכול להיות אפילו עם ר' אברהם (עמ' תו) – ועכשיו ראיתי המשך והסבר הענין בספר לראות באבי הנחל, מכתב ב' (עמ' קנא) 'כי אצלו החכמה היה עיקר ואצל רבי ישראל קורדונר העיקר המסירת נפש'. וע"ע בישראל סבא עמ' קצ-קצב ובעוד כמה מקומות.

 

והנה מבואר חשיבותו של ר' ישראל בער אודסר ז"ל כעיקר בעל המסורה של ברסלב [ואצלו מצינו כבר שהוא קורא את ר' ישראל משיח, כמו שאמר, אני ראיתי את משיח, אני ראיתי את ר' ישראל וכו' ע"ש. אבל גם אלו הדיבורים כמדומני היו רק לאחר שהתחיל לפרסם את הפתק ושם הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן, וקודם לכן לא הכניס את עצמו כלל לדבר כזה. וגם על ר' ישראל ורבו ר' משה לא היה אומר שהם היו המנהיגים וכדומה]. וגם הוא היה הזקן שבדור, שהוא חי כמאה שנים.

 

ולולא דמסתפינא נראה שסבא ישראל ידע בנפשיה שעיקר המסורת של רבינו הקדוש תלוי בו כבר מאז שקיבל מר' ישראל קרדונר – וכן משמע מדברי סבא עצמו (ישראל סבא עמ' קצב) 'הקשר שלי ושל רבי ישראל זה היה ענין פלא כזה שזה היה התחלת הגאולה' - וזה היה הסיבה שלקה ונפל כל כך כאשר אכל בי"ז בתמוז. כי הדבר תמוה מאד, כי הרי הצום של י"ז בתמוז הוא רק מצוה דרבנן, שלפי הרבה דעות העובר על מצוה דרבנן בשוגג אין בזה שום רושם עבירה כלל, אז באמת צ"ע למה אכילתו הפילו כל כך (וב"ה כתבנו על זה עוד יישובים במ"א). אכן כאשר נבין שסבא ישראל כבר הבין שעיקר המסורת של ברסלב תלוי בו, והרי הוא כמייצג את כל עם ישראל, כבר מובן את גודל האחריות לשמור על הצום ככל מה שסבא הסביר, שהיא אחד מהד' צומות החמורות שכלל ישראל חייבים לשמור לזכור חורבן הבית, ואין בזה שום תירוץ רק בשמירתה להקים את הזכרון לעם ישראל, ודוק.

 

ובזה יש אולי להבין מה שידוע (ועכשיו נדפס בספר לראות באבי הנחל) שסבא למד את הש"ס בעל פה כבר באותה תקופה, כי מסתברא הדבר ומתאים שמי שכל המסורה של עם ישראל תלוי בו שידע את התורה שבעל פה, ודוק.

 

יט] והנה בתרפ"ב (1922 למנינם) נתגלה עוד שעיקר המסורה בברסלב אינו אלא על ידי הסבא, כאשר קבל פתק מר' נחמן שמכנהו 'תלמידי היקר', וכתוב בו שעל ידו האש של ר' נחמן תוקד עד ביאת המשיח.

 

ובימינו כבר רואים את זה בממשות. כי עיקר הדפסת הספרים אינו אלא על ידי הקרן שהסבא יסד, או על ידי האוחזין בו ומאמינים בפתק הקדוש ובשם רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן, כמו הוצאות של נקודות טובות, שמדפיס ספרי מוהר"ן בהידור ויופי גדול אשרי לו ויישר כחו. (כי המפרסמים עוסקים בעיקר רק בהדפסת ספריהם ונשותיהם וכדו', ורק כאשר יעשה מי שהוא איזה פירוש על הספרים העיקרים, או מתרגמן, או משום איזה סבה מיוחדת, אבל חוץ מאלו עיקר ההדפסה כנ"ל רק ע"י המאמינין בפתק ובשם רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן יש אחד שכל מה שמוציא מרבינו הקדוש הוא להוכיח להעולם איך שהוא צודק בהשקפתו ופעולתיו, ועל כן הוא עסוק הרבה בהפצת דבריו, והוא ממש הפך הקערה וכו', כי העיקר הוא להיפך, להשליך השכל, וכל פעם ללמוד מחדש ולהבן מחדש מה שרבינו הקודש מלמד אותנו, והבן).

 

וגם עיקר ההפצה של הספרים הקדושים, נעשה על ידי הנחמנים (והרבה לא מקבלים גרוש על זה), שהולכים בית בית, דלת דלת למכרם, ולהפיץ דעת ואור רבינו הקדוש, בארץ ישראל ובכל העולם (ולא בשביל לאסוף כסף וכו'). ויש להם כמה חנויות וטנדרים בכל רחבי הארץ, ובמקומות קדושים, במערת המכפלה ואצל הרשב"י. ובמארעות, כמו הילולא של צדיק ובחתונות, הולכים ומוכרים הספרים בזול. ומרימים קרן ישראל, משברים חושך שעבוד המלכיות ודרך ארץ וכו', יראו רבים עבודתם התמה, ומתחילים להבין שלא צריכים ח"ו ללכת בדרכי הגוים חקות העמים והערב רב, ויכולים לעזוב כל השקר, ויכולים לבטוח בה' ולקחת עוז לו בו. ולהשליך כל השטויות ולחיות חיי רבינו הקדוש להיות עובד ה' במלוא מובנו.

 

וכל זה הנחמנים מצליחים בעזה"י בלי שום תמיכה וכדומה ח"ו בשום מפרסם חס ושלום. ובאמת זה בעצמו מה שהם מפיצים כנ"ל שצריכים להיות נאמן לר' נחמן ולקיים עצותיו, ולא לנטות אחר הכבוד והכסף והתאוות והמפרסמים. ובעזה"י נפרש הדרך בחיבור זה.

 

כ] שוב האיר השם יתברך את עיני להבין שכל דברינו עד כה לברר את שלשלת המסורה בברסלב כולו אינו מדבר אלא על המסורת איך שרבינו הנהיג והדריך ומסר לעם ישראל השומרים את התורה והמצות. וב"ה הצלחנו להוכיח ולהראות איך שכל המסורה הזו תלויה בסבא ישראל. אכן יש עוד הדרכה והנהגה שהיה לרבינו הקדוש איך שהוא הדריך והנהיג את אלו שפרקו עולו של תורה ומצות, ומהם היו אפיקורסים ממש שעשו ליצנות ולעג על האמונה רחמנא ליצלן. כי גם את אלו רבינו הדריך והחזיר בתשובה. וכתוב בכוכבי אור (ספורים נפלאים) ז"ל רבינו ז"ל היה נזהר לבלי לומר להם תורה, וכשהיו באים לפניו, היה מסבב דבוריו לדבר אחר וכו' ופעם אחת אמר לו רבנו ז"ל (למוהרנ"ת) שיספר להם מעשה מהבעל שם טוב ז"ל, ונתפלא מוהרנ"ת ז"ל בלבו הלא שמע מרבנו ז"ל שיזהרו מלומר תורה לפניהם וכו', ע"כ (וצריכים לומר שזה היה בדרך כלל, ואולי רק קודם שהתחילו לחזור בתשובה, כי התורה של ראש השנה האחרונה של חיי רבינו ר' נתן כתב דייקא בעזרת הירש בער כמובא שם). וע"ש בספורים נפלאים ז"ל פעם אחת שחקו אצל רבו ז"ל במשחק השאח והדרך שבעת המשחק שוכחים את חרדת הכבוד (און מ'ווערט היימיש) ולא היה להם כל כך חרדת הכבוד ממנו ז"ל, ובאמצע באו הר' נתן והר' נפתלי אל הבית באימה וביראה כנהוג, וכשראו את זאת נפל להם חלישות הדעת. ענה ואמר להם רבנו ז"ל: אתם אינכם מהחיל שלי. וספר להם מעשה, שמלך אחד לקח פעם אחת את ידידו לחדר מיחד ושחק עמו בהשאח, והדרך וכו' כנ"ל. ושכח המלך שהוא מלך, וכן הידיד שכח שהוא שוחק עם המלך ושחקו כשני אנשים פשוטים, פעם נצח המלך ופעם נצח הידיד וכו', ושכח מעט היראה. ובעת הזאת היו נצרכים להמלך איזו שרי המלוכה, ונכנסו אליו באימה וביראה כנהוג. והתחיל הידיד להביט על עצמו הלא הוא שוחק עם המלך, ולא שחק בטוב מכיון שלא ינצח את המלך. ויאמר לו המלך מה זה? זה אין ענין שלך, עמם אני מנהיג מדינות, ואתך אני שוחק בשאח – מיט זיי פיר איך לענדער און מיט דיר שפיעל איך שאח. וכן הראה רבנו ז"ל בידיו על מוהרנ"ת ורבי נפתלי ז"ל ואמר, עמם אני מנהיג מדינות, ואתכם אני שוחק בהשאח, עכ"ל.

 

הרי שכמו שיש מסורה לכל הדרך שהראה רבינו הקדוש בדרך קיום התורה שנמסר לנו מהשרים שעמם רבינו היה מנהיג מדינות, צריך להיות גם כן מסורה שלימה לכל הדרך שרבינו הנהיג עם "הדידים" שלו, אלו ששחק עמם שאח ונזהר מלומר להם תורה. והנה חוץ מסיפורים בודדים לא נשאר לנו שום מידע על המסורה הגדולה הזו.

 

והנה סבא מספר (ישראל סבא – אין שום יאוש בעולם כלל!) ז"ל המשמעות של הפתק הוא התחזקות גדול כזה לכל אחד, לקבל פתק מאת רבנו זה פלא שעדין לא היה מעולם, זה חדוש גדול ונורא כמו שאומר רבנו: “חדוש כמוני עדין לא היה בעולם.” לקוטי מוהר"ן – מלא התחזקות, כל התורות יש בהם רק התחזקות: לא להתיאש ולהתחיל בכל רגע מחדש. נו, ואני יודע מזה, אני לומד את זה, אני הלכתי עם זה, ופתאום נפסק ממני כל הכח הזה על ידי הנפילה, על ידי האכילה של שבעה עשר בתמז ולא עזר לי שום דבור מרבנו. ואני נפלתי בחשך כזה שלא היה לי שום רפואה, וזה הפתק היה לי רפואה וכו' ע"ש. [ויש להבין את זה יותר על פי המבואר בלקוטי הלכות, הלכות אונאה, מובאה בהשתפכות הנפש אות פז, כי מהתורה יכולים ח"ו ליפול, אבל מהתפלה יכולים להיות קיימים לנצח, והרי אפילו שסבא ידע היטב מה שרבינו גילה שאין שום יאוש בעולם, הרי ידע אותו רק מבחינת התורה, וכאשר נופלים מהתורה, אז יש נפילה בזה גופא, אבל בפתק סבא קיבל בבחינת תפילה – שהיא בחינת מקום ומציאות העולם – שאין שום יאוש בעולם כלל, נ נח נחמ נחמן מאומן, בבחינת תפילה, ומזה אי אפשר ליפול ב"ה].

 

הרי מבואר שסבא נפל למצב שהיה לו שייכות לאלו "הידידים" שאפילו התורות של רבינו לא היה מספיק להם, ולכן רבינו הנהיג אותם בדרך ידידות כנ"ל, ולולא דמסתפינא היה נראה זה מה שקרה בנס הפתק, שכדי לחזק ולהדריך את סבא ישראל כפי מצבו, רבינו היה צריך להנהיג אתו בדרך הידידות – וכמו שכתוב בפתק “תלמידי היקר” “נהנתי מאד מעבודתך”. ולפי זה מובן היטב לשון רבינו "מאד היה קשה לי לרדת אליך" שכבר כתבנו באריכות לחתור לטעם למה תהיה קשה לרבינו, ואכן לפי מה שנתבאר כאן אתי שפיר כמין חומר, כי בשלמא המשל שרבינו המשיל למלך ששוחק עם ידידיו, שכמו כן רבינו שיחק עם המשכילים, מובן הדבר שלמרות גודל ורום מעלות רבינו הקדוש עד אין סוף ותכלית, עם כל זה היה לבוש בגוף בשר ודם ובזה היה יכול להשתוות כביכול לשחק כידיד עם שאר בני אדם [וכן תמצא בחיי מוהר"ן אות שיז שכז"ל  וכל זה יש להם איזה שיכות עם הצדיק מצד שהוא מלבש בגוף, אבל מצד הנשמה הוא ענין אחר לגמרי וכו' עכ"ל]. אכן לאחר שרבינו עזב גופו ועלה כל כולו לגבוהי מרומים, איך יכול בכלל להתנהג כידיד עם אדם שפל בעולם הזה?! וזה גדול עוצם הכח של נ נח נחמ נחמן מאומן, שאפילו מן השמים הוא יכול לשחק איתנו כידידים (ובאמת מצינו שהשם יתברך בעצמו יש לו הנהגה כזו, כמו שפרש”י על הפסוק (בלק כג:כא) ותרועת מלך בו, שהוא לשון של חברים), ודו"ק (ועמש”כ בפרק להבין מה שסבא אמר אני ראשי תיבות נ נח, שסבא אמר שסוד הפתק הוא שקבל אותו בלי בו”ל, והרי בו”ל זה האות הראשון, אמצעי, וסוף של התורה הקדושה, ודו”ק. ועוד שבלי השם בו”ל נשאר ע”א שמות כמנין יונ”ה שהוא בחי' ידידות. ועיין במסכת שבת דף סז: שבול פירושו מלא אגרוף).

 

[ובמקום אחר הארכתי קצת בס"ד שבזה י"ל שבפתק: “מאד" הא' הוא כתב רש"י והתיבה האחרון בשורה "אליך" הא' הוא כתב אשורית, עם היודין מודגשות מאד. כי מא"ד זה אותיות אדם כידוע (הי"ה בגמטריא חוה, קשה – ראשי תיבות קין שת הבל, כמו שחידש בספר מצפון הפתק), ואדם החשיך את הנהגת הכתר עליון, בחי' הי' עליונה של הא' (כמבואר ביחוד היראה של הרמח"ל ובעוד מקומות), ו'אליך' הוא כמו 'אליך' שבתחנון, שאז עושים את היחוד של השני יודין. ולכן, כמו שסבא הראה, 'אליך' ירודה מכל השורה, בחי' נפילה של תחנון, אבל דייקא אז אנו זוכים להאיר היוד עליון. הרי שעד הפתק היה הנהגה של חכמה, ומהפתק מתחיל הנהגה של כתר בעזה"י.

ולאחר שנתברר שבודאי היה לרבינו דרך שני כולל וראשי, דהיינו שבודאי לכל מה שרבינו עשה היה לו אלפי ורבבות טעמים, אבל זה הדרך שהיה לו להיות הראש ומנהיג אפילו להמשכילים שיצאו מכל הפנים של התורה, על כרחך זה דרך כולל וראשי, ולפעמים יצא מזה קצת שינוים מהדרך הרגיל, כמו זה גופא – לדבר ולקרב הכופרים הגמורים – מה שרבי נתן בעצמו היה לוחם הרבה נגדם ונזהר מלהתקרב אליהם, גם יש לראות בכל מעשה ודיבור ותורה של רבינו פנים חדשים, להבין אותו באור הדרך הזה. ולמשל עיין מש"כ בשיחות הר"ן אות קסה]

 

הרי מבואר שהמסורה של ברסלב, איך שרבינו הנהיג והדריך את אלו החסידים שלא היו שומרי תורה ומצות, לא נשאר כמעט כלום, ורק סבא ישראל קיבל את המסורה זו בשלימותה בפתק הקדוש (וע' 1120 בענין דבר חדש, ולעיל אות יז, וע' לקמן כב). וזה מלבד מה שנתבאר לעיל, שאפילו המסורה של ברסלב שנמסר לנו בעיקר דרך מוהרנ"ת, המשך המסורה תלוי בסבא ישראל.

 

והנה בימינו, שאפילו אצל השומרי תורה ומצות, לדאוון ליבנו אנו רואים שכמה וכמה מצות אינם נשמרים כראוי בכלל, כמו תפלה וקריאת שמע בזמנה. וזו בלבד כל אלו אחינו בני ישראל שנשבו בין הגוים שאנו עוסקים לקרבם לתורה הקדושה ולהאמונה הקדושה, ומאד מאד נצרך הדרך הזה של רבינו הקדוש עם "הידידים" שלו. ועל כרחך צריכים לקבוע פה את מה ששמענו וראינו וקבלנו מסבא ישראל, שרק הוא בעל המסורת בזה.

 

אכן היום הדרך הזה של ההתנהגות שהיה עבור אלו שנפלו לגמרי מהיהדות גם כן שייך למעשה בכמה וכמה ענינים אפילו להשומרי תורה ומצות. ולמשל, היום כמעט אין מי שנמנע מלבוא להציון הקדוש בשבת קודש ובימים טובים. ואין מי שנמנע לעשות הג' תפילות פה, ולאכול פה וכו'. וכל אלו הדברים חדשים הם טרם נודעו, ולא רק שמוהרנ"ת וחסידים הראשונים היו נמענים מלעשותו, היו מורים שזה אסור, כי כן הלכה בענין בית הקברות. ואף שיש הלכה של בונים בית המדרש על מצבו, לא נהגו כן כל עיקר. ובשבת ויום טוב האריז"ל כתב בפירוש שהצדיק בכלל לא נמצא בקברו. ואילו היום כולם מציינים מה שרבינו אמר (חיי מוהר"ן רצז וע"ע לק"מ קסז) שהשבתים ששובתים אצלו הם גדולים וטובים יותר משבעה פעמים תענית משבת לשבת. ואין זה כי אם שע"כ היום יש גישה לרבינו למעלה ממסורה של מוהרנ"ת, ועל הגישה הזו נסמך סבא ישראל בפתק הקדוש. [כמה חדשים אחר כתבי זאת, והייתי מהסס אם זה דוגמא טובה, ואז יצא לאור ספר תיקוני הר"ן, ושמחתי לראות שהוא ממש מדגיש את הנקודה הנ"ל איך שחסידי ברסלב ממש לא היו נוהגים כמונו היום. וז"ל (אות נא) וכפי המבאר בשלחן ערוך (או"ח הל' ראש השנה סי' תקפ"א בבאר היטב בשם מהרי"ל) שיזהר בשעת השתטחותו לבל ישים מגמתו נגד המתים וכו'. נכר זה ביותר אצל אנשי הרב רבי נחמן, ביותר מתוך פעלתם, כי העקר אצלם לעורר בלבם רשימות דעתו.                                כי יום פטירת הרב רבי נחמן היה בח"י לחדש תשרי, ואין באים אז על קברו. רק עקר אסיפתם על ראש השנה בעיר אומן, מחמת שאצלו היה עקר העת לעורר את העם בתשובה – בראש השנה, כמבואר בחיי מוהר"ן (סי' תו. ובכ"מ בלק"מ ח"א סי' ס"א, רי"א, ע"ש).                                    והולכים על קברו בערב ראש השנה, ובראש השנה מתאספים בבית המדרש המיחד להם בעיר אומן הסמוך לבית הכנסת דשם, עכ"ל. והרי היום אין לדבריו קיום וכו' ואדרבה לפי מש”כ הוא מחייב פירוש על מנהגינו היום, וצדקתי להביא זה לדוגמא ת”ל. ושוב מצאתי כעי”ז גם בשיח שרפי קודש (ח-קסב) ז”ל פעם כשפגשו כמה מאנשי שלומינו את אחד מהחסידים ששהה בבית ציונו של רבנו ז”ל עם התפלין שבראשו, גערו בו בגערות קשות שיצא לחוץ ושוב לא יחזר על מעשיו וכדין הפשוט שבשלחן ערוך, ע”כ. והיום לכתחילה כולם לובשים תפילין ומתפללים ולא מתיחסים בכלל לדין בית הקברות, ולא רק בחדר של בית הכנסת שנבנה על הציון שסומכים בזה מצד דין בית מדרש קבעו על קברו, אלא בכל ההר].

 

כא. והנה רבינו אמר (חיי מוהר"ן מו) שהיו כמה גדולים שכל אחד עשה ותקן מה שתקן ואחר כך נפסק הארתם, אבל אנו צריכים לעשות דבר שלא יפסק לעולם, שאלו אנשים יעשו אנשים אחרים, והם יעשו עוד אנשים וכן לעולם. וכן שמעתי כבר שהמקרבים שלנו בהכרח שיאירו בחריהם ותלמידיהם. וכל אחד מכרח שיעשה איזה פעלה ויאיר בחברו, וחברו בחברו. כי יש ענפים להאילן ומאלו הענפים יוצאים עוד ענפים וכן להלן יותר וכו'. וכבר נרשם במקום אחר (רכט, שו) מה שאמר שהאש שלי תוקד לעולם לא תכבה ע"ש. ועל כן עלינו, כל אחד כפי נקודתו, יש לו חלק במסורה של רבינו. ובפרט היום שיש שינוים גדולים בעולם מה שלא היה, שאין לנו שום דוגמא מדורות הקודמים. למשל, רבינו  אמר (שיחות רעג) טוב להאדם להרגיל את עצמו שיוכל להחיות את עצמו עם איזה נגון וכו' ע"ש. ואז לא היה אפשרות לשמוע למוזיקא, ואפילו בימי סבא לא היה כל כך בנמצא ממש כמו היום שכל אחד בקלות יכול להחזיק בידו איזה כלי שמשמיע מוזיקא. ונראה פשוט שכן בודאי צריכים לעשות היום לפי דברי רבינו. וע' בחיי מוהר"ן (י) ז"ל וספר שבכל יום כשעומד בבקר ורוצה להתפלל אינו יכול לפתח פיו כלל, ואין לו במה להחיות את עצמו, ואזי הוא רוצה לזכר לעצמו על כל פנים איזו נגון כדי להחיות את עצמו באיזו נגון, וגם זה נמנע ממנו, כי אינו יכול להזכיר את עצמו שום נגון, עד שאינו יודע כלל איך לעמד ולהתפלל. ואף על פי כן הוא עומד להתפלל, אחר כך כשבא בתוך התפלה אז מזכיר את עצמו איזה נגון שבא על דעתו ממילא ע"ש. ואילו היום לא צריכים לבוא לזה לנסות לזכור נגון (ולא צריכים ללכת לחתונות כדי לשמוע מוזיקא ברמה ולרקוד, וכמו שמוהרנ”ת היה נוהג אחר פטירת רבינו, למתק היגון וצערו האנושה), יכולין להדליק את הנגן (אלא שבסתמא יכול להיות מניעות גם על זה, פתאום נאבד, אין חשמל וכו', אבל זה כבר מניעות יתירות ממש, בפרט אם מקפידים על חשיבות הענין). הרי מזה רואים ברור איך שהננחים היום צריכים להיות פקחים לא להיות סתם חסידים זקנים, אלא לחדש כל ענין של רבינו לאור היום, ובודאי לשמור על טהרת המסורה כמובן, אבל להבינו למעשה. ומשל חזק נתתי, ויש עוד המון דברים, כמו מה שרבינו אמר (חיי מוהר"ן רל) שטוב היה שיהיה לאיש כשר סוסים שיסע בכל פעם עם בני הנעורים לתוך איזה יער וכיוצא וכו' ע"ש. בפשטות היום יותר טוב שיהיה לאדם אופניים או רכב (ויש מקום לחשוש שיש עדיפות בבעל חי, אכן גם אם כן יש ענין, פשוט שאפילו הכי במצב שבו נמצא האדם, עדיף לו רכב). ותן לחכם ויחכם עוד.

 

כב. ויש בזה עוד נקודה חשובה, מה שאנחנו רואים שעיקר קיום דברי רבינו אינו אלא בימינו. למשל מה שרבינו מגלה בתורה נו שכל איש יש לו מלכות שעל כל פנים הוא שורר בביתו וכו', ואם לא באתגליא הרי יש לו באתכסיא ע"ש. דבר זה לא היה נראה באתגליא כל כך עד קרוב לימינו, שעכשיו ממש רואים איך שאפילו דלית העם יש להם מלכות ממש, שעל כל פנים יש להם בית וכל מיני בגדים וכל מיני מכשירים וכו'. וכן מה שרבינו דיבר על תכלית הירידות ורשעות, כמו למשל בחיי מוהר"ן (ספורים חדשים אות צא) דיבר על תיקון למי שח"ו עובר על כל התורה כולה שמונה מאות פעמים, דבר כזה לא היה כל כך במצוי באותם ימים, כי על אף שהיה להם עזי פנים שחרפו וגידפו, אבל לא היה כמו היום אנשים שממש עוברים בפרהסיא על כל התועבות של התורה בגאוה ושאט בנפש, שבאותם ימים עוד לא היה הדבר בנמצא לעבור כל כך בתועבות כאלו. והנה מוהרנ"ת בתפילות שחיבר מפרש היטב ענין תכלית הירידות וטומאה, ואין ספק שהוא היה עוסק לתקן אפילו בדיוטא התחתונה, ובטח הוא הכיר את הענין, אבל איני חושב שבפועל ממש הוא פגש באנשים שעברו ממש על כל התועבות כמה וכמה פעמים כנ"ל, רק שמוהרנ"ת היכר בה"בכח" של הענין, או אולי בתפקידו של המשכת ענין רבינו בעולם הוא אפילו עסק בפועל ממש עם עבריין כזה, זה היה דבר נדיר מאד ושמר על סודה (וכמו שמצינו בספר הרוחות מספרות שהצדיקים ידעו מהתעובות החמורות שהיו נעשים, ולפעמים היה איזה סיפור מאיזה רשע שהגיע לתוקף הטומאה), ולא כמו היום שבעוה"ר מצוי מאד, בפועל ממש טומאה חמורה והנהגה של רשעות ואבדון לגמרי, שבו רואים ממש קיום מצב שתוארו בספרי ברסלב.

עוד דוגמא חזקה יש בענין הכמות שרבינו הרעיץ את יישוב ארץ ישראל, דבר שלא יצא לפועל ממש עד קרוב לימינו.

(השמטה)

הרי שזה לא סתם שענין רבינו פרח בימינו, ממה שהיה שקט מאד מהשואה, כי היום התחיל הדבר להתגלות לעין כל איך שדברי רבינו ממש מתארים המצב של ימינו להדריך ולהארות.

ואולי לפי זה יש להבין קצת מההנגות של סבא ישראל, ובזה קשה עלי הכתיבה, והיעב"א.

 

 

מפרסמים של שקר

ע"ע ערך צדיקים.

 

טרם נתחיל לפתוח הנושא, עלי ליתן טעם איך בכלל באנו לכך לדבר על המפרסמים, והלוא רבי נתן התפלל טובא על זה (לקוטי תפילות קלד) שהוא לא רוצה מצוות כאלו של מחלקת עיין שם. ושיח שרפי קודש כתבו יותר שבברסלב לא היה להם זמן ופנאי בכלל לדבר מאחרים. ולאור הנ"ל שאלו אותי איך סבא דיבר כמה וכמה פעמים לגנות את המפרסמים. והענין פשוט וברור, שבזמן מוהרנ"ת בברסלב לא היה אפילו איש אחד ירד לחרפה הזו להראות את עצמו כרב בשום אופן, ואדרבה היו עושים כל מה שביכולתם להמלט ולהתרחק מזה. וכל הרבנים היו חוץ מברסלב, ועל פי רוב היו ממש מתנגדים על ברסלב, ולפעמים הרבה יותר גרוע. ולכן כל הדיבור בהנושא היה ממש דיבור נגד המתנגדים החולקים, ולכן רבי נתן לא רצה בכלל ליכנס לזה, ובברסלב לא היה להם שום זמן ופנאי בכלל ליכנס לזה, כי לא היה בזה שום תועלת ותכלית חוץ מלהחזיק בהמחלקת על החולקים. אכן בימי סבא ישראל כבר פשתה המספחת בתוך ברסלב, שלאט לאט ענין של רבנים התחיל להשתרש בתוך ברסלב עד שפרע ראש לגמרי. ועל כן הדיבור נגדם היה צורך גדול מאד, כי זה כבר היה מעשה שלנו, להעמיד חסידות ברסלב על מכונו כמו שהקימו רבינו הקדוש, וכמו שרבינו כן דיבר על המפרסמים כמה וכמה פעמים, והזהיר מאד עליהם וגם אמר שאנשיו כבר לא יטעו אחריהם, וגילה תורות שלמות עליהם, כבר הגיע אז הזמן והצורך לחזור ולהקים את דברי רבינו על בורים. וזה פשוט וברור. (וכיון שזה הגיע עד כה, שכבר בברסלב היו כאלו שהחזיקו לעצמם איזה מעמד בבחינת רבנות, ואנשים כבר הכשירו בזה שגם הרבנים שחוץ מברסלב באמת מבוססים על איזה אמיתות והם בבחינת אלו ואלו דברי אלקים חיים, וכדומה כל מיני בילבולים שחבל להזכירם, ובכלל נתקטנו הדורות והמוחין, ואפילו אלו שיודעים מרבינו ומחזיקים את עצמם כחסידי ברסלב אינם שקועים כל כולם בעצותיו הקדושים אפילו חלק ממה שצריכים, ולכן כבר נטו ליתן איזה צדק להרבנים בכל מיני טעמים של הבל כנ"ל, מה שלא היה בכלל בזמן מוהרנ"ת, שמי שזכה ליכנס לענין רבינו, כבר לא היה לו שום בילבול בזה שיש משהו בעולם חוץ מרבינו ששוה לחשוב עליה כל עיקר, ולכן ודאי בלי ספק יש צורך להוכיח בבירור תוקף הרע שכרוך בכל ענין המפרסמים של שקר (וכן לענין העכו"ם ואכמ"ל).

 

א] ע' בערך מסורה בברסלב, שכבר פירשנו קצת הענין שכיום אין רבנים מפרסמים. וחיישינן משום ביקוש הכבוד, כסף, תאוות, וכדומה. ושכל הענין היום, ובפרט בסגולת השם הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן, להרוס כל בנין השקר שקיים בחיי הקהילה. שאנשים משתעבדים עצמן לחוקות של שקר. למשל כדי לקנות בית בקהילה צריכים הרבה כסף שאין להם, ובשביל זה צריכים לקבל עבודה הרבה עם כל ההפסדים ברוחניות ובגשמיות שיש בזה, וגם שהאישה עובדת, וגם לוקחין משכנתא, והילדים נשארים בפיקוח של זרים, וכו'. וכן השעבוד של דרך הישיבות, וכן הרבה דברים. ולפעמים הרב בעצמו היה רחוק מכל התאוות הדורשות, אבל הקהילה מכתירים אותו, והוא נעשה המכשיר והרשיון להם לקיים דרך השקר. והיום ברוך השם הרבה כבר התחילו להמלט מעול ושעבוד כל השקרים האלו, והתחילו לחיות כפי אמיתות ענינם (ויש להזכיר מה שראינו בסמוך הקיום במש"כ בליקוטי מוהר"ן שע"י שנותנים כבוד לרבנים שאינם ראוים גורם גירושין מישובי ארץ ישראל).

 

 [ואגב בנקודה זו של בניית קהילה על עמודי שקר, כדאי להביא כאן משש"ק ג:רצו, כשבנה רבי סענדער בשנת תרכ"ו מחדש את הקלויז, בנה למטה עשרה חדרים ברצותו שידורו בו עשרה בטלנים מאנ"ש שלא יעסקו בשום משא ומתן, רק ישבו על התורה והעבודה, ולא הסכים עמו רנ"ט, באמרו 'רבנו לא אוחז מחילים שכירים (ע"ש ביידיש). רנ"ט בעצמו דר שם אחר כך, מחמת נהולו את משרת הגבאות של הקלויז, ע"כ. ואגב זה כדאי להזכיר ג”כ שמנהג חסידי ברסלב היה שלא לבנות בית חדש בחוץ לארץ, והנה היום השנאה מקלקלת את השורה שלרבינו גופא, תחת להביא את הציון הקדוש לארץ ישראל הם בונים בנינים חדשים שם].

 

ב] והנה צריכים להגדיר מי נופל בגדר של מפרסם של שקר (וע' בסוף החיבור שהבאתי כללים מר' יצחק ברייטר בשם 'עמוד הצדיק' ע"ש אות יט), כי בודאי כל היהדות בנוי על נתינת כבוד זה לזה, ובפרט למלמדי תורה ועוסקים בצורכי ציבור, ומדת עמלק הוא לזלזל בכל דבר ובבני אדם. מלבד שאר האיסורים של לשון הרע וכו'. ובאמת אי אפשר לעשות כללים גמורים, אלא כל ערום יעשה בדעת, כי כמעט יש כלל לתלות הדבר על נתינת עצות, שכבר כתבנו למעלה שאנ"ש לא היו רואים את עצמן ראוים לזה. רק ליתן העצה הכללית לחפש העצה בספרי מוהר"ן ולקיימה (וע' בנספחים על אהבת חברים מה שהבאנו מבעל הסולם שלא יאמרו לאחרים ה'דברי תורה' שלהם, וכן הוא לשון הליקוטי עצות (אות נה): מי שאומר תורה ואינו ראוי לזה, על ידי זה יוכל להתגבר עליו תאות נאוף, ח"ו. כי היא עברה גדולה לומר תורה אפלו ליחיד מכל שכן לרבים, עכ"ל) . אכן גם בזה כמובן יש הרבה יוצא מן הכלל.

 

ג] ובאמת אפילו המפרסמים של שקר, לא נאמר עליהם שהם לגמרי רעים, ע' בחיי מוהר"ן (סי' תכא, להתרחק מחקירות וכו' (!) אות טו) ז"ל אמר, הצדיקים אפילו אלו הצדיקים של עכשיו (ה"ע וזה כולל צדיקים שהיו צדיקים אמיתים כמו שהעיד עליהם מוהר"ן במ"א), הם יקרים גם כן מאד בעיני השם יתברך. ואלמלא לא היה בהם רק מה שמרחקים ממנהגי הקלי עולם, ההולכים ומנהיגים עצמם דיקא בדרכי העכו"ם, והולכים בדרכי החקירות וחכמות, וכונתם דיקא להדמות עצמם במהלכן ובמלבושיהן ובמנהגיהם כמנהגי העכו"ם כאשר נתפשט עכשו בעוונותינו הרבים. ואם לא היו פועלים הצדיקים כי אם מה שמרחקין מהם גם כן דים. כי כל מנהיג איך שהוא מתנהג בעבודתו, על כל פנים הוא רחוק מדרכיהם, וכן המקרבים אליהם. כי מאחר שמדקדקים לבלי להניח שער אחורי פאות הראש, ממילא אינם מגדלים בלורית שקורין ביי האר, וממילא הם רחוקין ממנהגי העכו"ם ומכת הפילוסופים והמחקרים שמנהיגים עצמם בדרכים כאלו. וזהו דבר גדול מאד, כי דרכי החקירות והפילוסופיה הוא הרעה הגדולה שבכל הרעות ואין רע מזה, אשרי מי שרחוק מהם, עכ"ל, אכן ממשיך באות שלאחריו ז"ל שוב אמר שגם הצדיקים של עכשו הם גם כן בבחינת התערבות עמהם, כי הם מנהיגים בביתם כמו מנהגי השרים והאדונים. כמו שאומרים עכשיו על הצדיקים שהם מנהיגים עכשיו כמו שרים, ועל ידי בחינה זו נחשב גם כן שהם מערבים עמהם, ועל ידי זה אינם יכולים לומר תורה. אף על פי שאומרים קצת מה ששיך להעולם, אעפ"כ תורה גמורה אין יכולין לומר. ומאחר שאין יודעין תורה אין יודעין כלל וכו' וכו' ומאחר שאינם יודעים תורה עי"ז הם מנהיגים עצמם במנהגי השרים. כי מאחר שאינם יודעים תורה, הם מכרחים על כל פנים לנהג עצמם במנהגים הנ"ל (כי בלא זה במה יהיה נכר מעלתם וחשיבותם מאחר שאינם בני תורה) וזהו בחינת (איכה ב) 'מלכה ושריה בגוים אין תורה, גם נביאיה לא מצאו חזון מה'', עכ"ל.

 

ד] וע"ע בחיי מוהר"ן (סי' תקיד, עבודת השם אות עא) שמבואר שלפעמים יש אפילו צדיקים אמתים גדולים, אבל עם כל זה אינם ראוים להנהיג קהילה, ודימה את זה למה דאיתא בהקדמת הזוהר שהשי"ת אמר להאותיות, נאה אתה ויפה אתה מאד, אבל איני רוצה לברוא בך את העולם (ושמעתי שכך השיב הליכווטשר לבעל התניא), ע"ש, ובמ"א ראיתי שדימה את זה להא דאי' כאשר מינו את ר' אלעזר בן עזריה, ושם פורט על כמה צדיקים שלא רצו למנות כל אחד מאיזה סיבה, ר' עקיבא שהיה בן גרים וכו'.

 

וע' בחיי מוהר"ן (שם תקעא) שמצינו לפעמים פעולות ותוצאות טובות מהמפרסמים, ז"ל: שיש טילא [מקום סגור] שנלכדו בה כמה גדולי הדור, ועל כן לפעמים מתפללים כראוי כדרך הגדולים, וגם עושים טוב הרבה ואעפ"כ לפעמים להפך חס ושלום וכו' ע"ש.

 

ה] וע' בחיי מוהר"ן (שם סי' תקלז): כי על הבעל דבר קשה מאד לטרח עם כל העולם להטעותם מדרך הישר, על כן העמיד מפרסם אחד במקום פלוני ומפרסם אחד במקום פלוני. ואמר על מפרסם אחד שהוא עקר ראש אלף אנשים, שבודאי לא יקומו בתחית המתים, ע"כ.

 

ו] וע' במכתב מהבעש"ט שפי' שכאשר נשמה גדולה יורדת להעולם השטן טוענת על מה שוא בראת אותי וכו', והתשובה כל בני אדם, שהשי"ת נותן לו להוריד תלמיד חכם ש-ד יהודאי לחלוק עליו וכו', וכמבואר בסיפורי מעשיות מהזבוב והעכביש ע"ש (וע' בשש"ק שאנ"ש אמרו שבזה הסיפור מרומז ר' ישראל קרדונר ז"ל). וע' בליקוטי הלכות יו"ד הלכות בשר בחלב ה', שאריכות הגלות הוא בגלל מה שמסתפקים וסומכים על צדיקים בעלמא, ולא על הצדיק ראש בית וכו' ע"ש.

 

ז] ואין כאן מקום להביא ולדון על כל המקומות הרבים שמדובר על הנושא הזה, ובאמת אין זה עסקינו אדרבא רוצים אנו להסיח דעת מכל הענין ולעבוד את השם בפשיטות ותמימות נקי מכל הענין. אכן סוף דבר צריכים עכ"פ לדעת שכך הוא המסורת שלנו שעד שיבוא משיח צדקינו אין להכתיר רבנים בשום פנים ואופן בלי יציאה מן הכלל. ומי שיזכה למורה דרך, יהיה בדרך סתר כנ"ל.

 

ח] ואל תתבלבל מרבנים שיודעים הרבה וכדומה (וכידוע שאחד מעיקר לימודיו של הבעש"ט ותלמידיו היה שלא להתפעל ושלא להתקרב מאנשים גאונים וכדומה שנמשכו אחר חוקות הגויים. ואפילו צדיק כשמעי בן גרא רבו של שלמה המלך, שכל זמן שהוא חי שלמה המלך לא חטא, מרד במלכות דוד בחיר ה' ונתחייב מיתה (ועיין במנחות דף קט, אמר רבי יהושע בן פרחיה שהיה נשיא, בתחילה קודם שנתמניתי כל האומר לי "עלה לגדולה" אני כופתו ונותנו לפני הארי, עתה משכבר עליתי לגדולה, כל האומר לי לירד ממנה, אני מטיל עליו קומקום של חמין – שהרי שאול המלך ברח ממנה (מן הגדולה, שלא רצה להיות מלך), וכשעלה לגדולה ונתמנה למלך, ביקש להרוג את דוד שבא ליטול ממנו את המלוכה). וע' בסנהדרין (דף כו) שחזקיה דאג משבנא שהיה דורש תורה למאה ושלשים אלף אנשים, והיה רשע שמסר את עם ישראל ובית המקדש להשמד, והשם יתברך אמר לחזקיה לא לחשש ממנו כל עיקר. וע' בלקוטי מוהר”ן תורה סא שרבינו גילה שכל תורתו של דואג היה בחינת מותרות – בחי' מה שעוצרים את הרעי בגוף. ודואג היה מגדולי התלמידי חכמים שבדור. ודואג הוא שמנע שאול מלהרוג את אגג (רש”י בשמואל א:טו:כד), ורואים איך שהמפרסמים של שקר הם ממש בבחינת עמלק. ודואג הרג את נוב עיר הכהנים, והתנגד על מלכות בית דוד וכו'. ולפ”ז אתי שפיר מה שחז”ל קראו לו “הדיוט” כאשר מנו אותו באלו שאין להם חלק לעולם הבא, כדי לא לחלק לו שום כבוד בתאר רבי כמבואר לקוטי מוהר”ן שם גודל האיסור. וע”ע מש”כ במסכת ברכות דף ד. לא מפיבושת שמו), שאם אינם הולכים באור דרכו של רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן רחמנא ליצלן מהם. ובאמת היו צדיקים גדולים בעלי רוה"ק גבוה שחששו שכל השגותם ומדרגותם היה מהקליפה, וכמסופר על מוה"ר צבי הירש זידיטשוב ז"ל. ואפילו מוהר"ן אמר על עצמו (חיי מוהר"ן אות רנח) ז"ל הייתי סבור שהיצה"ר שלי אומר לי שאין מי שיוכל להנהיג את בני הנעורים כמוני, עכשו אני יודע בברור שאני מנהיג הדור יחיד בעולם ואין מנהיג כמוני, ע"כ. וכן יש לציין אלו הצדיקים שהיו רוצים להוכיח למוהר"ן שהשיגו מט"ט, והוכיחם שטעו. והאריז"ל הורה שלא לקבל רוה"ק עד שמוכרח בעל כרחו (וע”ע בזה בלק”מ תורה רמה). וכל שכן אנשים היום, שכבר בדורנו אין להם את השכל והאמת להבין שצריכים להתבטל וללכת בדרך רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. וע' לקמן, בערך צדיקים, בפרק איך מתיחסים לצדיקים שבאמת נראים וכו'.

 

ט] וע' בלקו"מ תורה יח בטעם שהצדיקים מסתירים עצמן (שם אות ב', ע"י מיעוט אמונה שיש בישראל וכו' ע"ש), וכ' שם (אות ג) ולפעמים חושב אדם בעצמו שיש לו רחמנות על העולם ורוצה בהנהגתו, ובאמת זהו הרודף אחר הכבוד ותולה רדיפתו ברחמנות, ובאמת הוא רחוק מרחמנות הזה. כי כל זמן שאין לאדם אמונה בשלמות שאין שלמות אחריו, בודאי אין לו לקבל המלוכה וההנהגה וכו', ע"כ.

 

י] והסבא אמר (י"ש רס) אני ראיתי גדולים, גאונים, שהיה להם שם ופרסום והיו חשובים בכל העולם. היה רב אחד שהוא היה גאון ומפרסם בעולם והיה לו שם של גאון וצדיק והכל, ואני ראיתי את החיים שלו לפני שנתקרבתי לרבנו, ואחרי שזכיתי להכיר את רבי ישראל ראיתי שאותו הרב הוא בחוץ לגמרי, לא יודע מה זה התורה, מה זה אמונה, ע"כ.

 

 [וע' מכתב צח מרמח"ל ז"ל וגם שרית גדולה מגינובא, והיא צרפתית, שלחה לקחת אותי בויניציאה בתחנונים גדולים, והיא חכמה מחוכמה, לדבר עמי על הקבלה הקדושה הזאת לשמוע אם היא אמת אם לאו. והיא יודעת באמת כל דברי האר"י זלה"ה מראש ועד סוף, שנפלאתי מאד לשמוע אותה, ע"כ.]

 

וע' בישראל סבא (עמ' קצה-) וז"ל ואני למדתי בישיבה ואני קדשתי את השם, אני הייתי יחיד, יחיד, הכי גרוע והכי קטן, ואני עשיתי להם מחלת לב לכל הגדולים האלו. אני לא ידעתי כלום, אני רק חפשתי והלכתי בדרכי רבנו, התפללתי כמו שראיתי, כמו שרבנו הקדוש מלמד אותנו מה זה תפלה, איך להתפלל להש"י בכל הכח, בכל לב.ובודאי הם היו אנשים כשרים והם היו לומדים תורה ורצו, אבל לא היה להם כלים, כי הם היו מתנגדים, אז לא היה להם כלום. אבל באמת, אם הם היו אנשים כשרים באמת, אז הם היו בורחים מאמונות כזביות לרבנו הקדוש והיו זוכים לראות את האור של רבנו ולא היו מתנגדים. כמו הדיין, בסוף הוא בטל וכו' וכו'.

 

אני זכיתי לראות מה זה העולם של גדולי תורה וחסידות ועובדי השם, ומה זה ברסלב, מה שזה. והיה לי נסים, אני למדתי אצלם ואני ראיתי שהם היו גדולי תורה והם היו הרבנים שלי, אבל הם היו רודפים אחר הכבוד ואחר הכסף של העולם, ואני זכיתי להבחין ולהשיג ולהבין איפה האמת ואיפה השקר, ראיתי שיש אמת אחד בעולם: רק ברסלב!'

 

ישראל סבא עמ' קעח: אני ראיתי מה זה, ראיתי רבנים מפרסמים, וראיתי אחד, בן אדם אחד - רבי ישראל קרדונר!

 

ישראל סבא עמ' שמב: רבי ישראל נשאל מענין רב מפרסם בכל העולם... 'העיקר הוא רבנו הקדוש רבי נחמן! זה העקר והיסוד של כל התורה, של כל אחד מישראל. לתקנו, לעזרו, לכל הישועות. הוא העקר. יש כבר רבנו הקדוש - יש כבר הכל! לא צריכים לחפש במקום אחר. העקר הוא רבנו. אין לא כלום, רק רבנו! זה אמת כזה שעדין לא היה בעולם, פלא כזה עדין לא היה בעולם.

 

גם אם רוצים באמת, אם מתפללים להש"י באמת - אז זוכים, זוכים לדברים נפלאים!

 

השם נתן לי מתנות טובות שאני יודע איזה דברים פלאיים שאי אפשר לדבר עם כל אחד. יש דברים שהם מסתירים את האמת. העולם הזה מסכן מאד, צריכים לרחמים רבים ולהתפלל להשם יתברך תמיד שנזכה לדעת האמת. יש בעולם הרבה שקרנים שהם מחריבים את העולם. יש הרבה מפרסמים של שקר, כן. אבל השם יתברך גדול מאד וכו' ע"ש.

 

ישראל סבא (עמ' תה): והענין של רבנו הוא רבי, ותלמידים. כל החסידים - גדולים וקטנים, אין גדולים ואין קטנים, כלנו חברים, ע"כ, וע' בכמה מקומות בספר ישראל סבא איך שר' ישראל קרדונר, שהיה נשוי עם ילדים, והיה ככפלים מגיל של הסבא, והיה צדיק ומפרסם כעובד ה' גדול וכו'- היה מתנהג עם הסבא, ואכמ"ל, ועמש"כ בחלק אהבת חברים, ובחלק על המסורה.

 

ישראל סבא (עמ' תז): העולם לא יודעים שרבנו הקדוש הוא סוד כזה, פלא כזה. אפלו אחד מחסידי ברסלב המפרסמים, הוא אומר שהוא חסיד ברסלב, אבל הוא חושב: 'חסיד ברסלב צריך שיהיה למדן, גמרא, פוסקים. אבל 'לקוטי תפלות', 'לקוטי מוהר"ן', 'לקוטי הלכות', זה לא למדן, זה חסידות' (וע' עוד מזה שם עמוד תטז).

עוד אמר שם: אוי יוי יוי, אשרי האזנים ששומעים דבורים כאלה, אין בעולם. לא נמצא בעולם דבורים כאלה שאני קבלתי במס"נ מרבי ישראל ומכל אנשי שלומנו הזקנים, אנשי אמת. לא כמו היום, אנשים פשוט רצים אחרי כבוד וכסף, זה חשך, כן.

 

אני לא מכון שאני סוד, אדרבא אני מכון לאמת, שאני במדרגה כזה שאני מתביש אפלו לדבר, ורבנו הקדוש כמו שכתוב בהלל: 'מאשפות ירים אביון', אביון זה ממש אביון מן התורה, ממעשים טובים, מהכל. וכו'.

 

נו, אני היה קשה לי לקבל 'תלמיד היקר' וגם כן 'עליך אמרתי', בזמן שמצאתי את הפתק היה זקנים אנשי שלומנו בירושלים, רב שלמה וקסלר, רב נפתלי כהן ורב נתן בן רב פנחס ישעיה שלקח את גיטל'ה לאשתו לאחר הפטירה של רבי ישראל, הוא היה ברסלב אמת לא סתם ברסלב. היו זקנים, כן. ואני הראיתי לרב שלמה וקסלר את הפתק, אני רואה את זה כמו עכשו, אנחנו היינו עם רב נפתלי, ואנחנו ישבנו אחד ליד השני ליד הארון ספרים, והיה מרחק גדול בינינו, אני הייתי כלום ורב שלמה וקסלר היה בעל מח גדול והיה לו כח גדול, הוא היה איש קדוש. אני אכלתי אצלו, ראיתי איך הוא אוכל בקדשה כזו, לא רגיל כמו שאנחנו אוכלים, הוא היה ענין אחר. אני היה לי פלא, 'איך הוא חי? איך הוא נמצא בעולם? איך יש לו קיום?"

 

אני קבלתי דבורים מרב שלמה ואני ראיתי פלאות מהדבורים של רב שלמה שהוא בעצמו לא ידע. אבל אף על פי כן היה בו טבע המדינה של גרמניה, הוא היה משם, ושמה יש להם ענינים כמו עקשנות, הם עקשנים בדעתם ואי אפשר לשנות אותם. על כל פנים אפלו מגרמניה יכולים לטעות, הוא לא נסע לרבנו, הוא היה יכול לנסע, היה לו כסף, אבל הוא היה למדן גדול, הוא היה בקי בכל חדרי התורה והוא היה אצלו תכלית דין, דין תורה שאסור לצאת מארץ ישראל.

 

נכון, אסור לצאת מארץ ישראל, אבל יש ענינים. כתוב בפרוש שאם יש לו בחו"ל רבי מיחד יותר מבארץ ישראל - אז הוא יכול לצאת חוץ לארץ ישראל. אבל אני הייתי ביחד אתו ואני ידעתי שיש לו חסרון אבל אי אפשר להוציא אותו מזה, אז לא התוכחתי אתו. אני יושב אתו ביחד ומקבל צעקות, ומה שאני הבנתי שזה לא נכון, שלא צריכים לקבל, אז לא קבלתי, לא היה לזה שום ערך.

 

ובהפתק רואים התחזקות כזה שרבנו הקדוש כמו אצל הש"י כתוב, יש פסוק 'אשכן את דכא' - מי שהוא מדכא אפלו עד דכא, אז 'אשכן עד דכא'. ורבי נתן הוא היה אצל רבנו בתכלית הבטול. רבי נתן ראה את האור של רבנו, את הקדשה של רבנו, אז הוא היה בעניוות כזה, הוא החשיב את עצמו כאפס ואין, כי אי אפשר להיות בלי רבנו. הוא ראה את גדלת רבנו אז הוא נתבטל לגמרי.

 

רבי נתן לא היה לו שום מחשבה של כבוד, של גאוה, הוא יכל לחשב 'אני תלמיד רבנו הקדוש, אני זוכה לשמע תורות כאלו, מעשיות כאלו'. לא, הוא היה אפס ואין, הוא הבין שהוא רחוק מהשם יתברך לגמרי נגד רבנו. הוא היה ענו, זה גדלה, זה חכמה גדולה, איש כזה יהיה אפס ואין? איך? זה למעלה מן הטבע, זה רבנו הקדוש האיר עליו, רבנו הקדוש היה צריך כלי כזה, 'אשכן עד דכא', שיהיה אצלו אפס ואין, אם לא - אז איך אפשר לקבל מרבנו?

 

הוי רבי נתן היה גאון, אבל אני לא כלום. אני אפס ואין ממש, אני ממש כלום! עכ"ל. [אגב: ע' באגרות פרי חכם שכז"ל קבלתי פא"פ וכו' שקטן וגדול שוים הם לפני ית'. וכל הבריות מוכנים להשראת שכינתו בלבבם וכו', עכ"ל].

 

שש"ק ג:שלג רבי אברהם שטרנהרץ ז"ל, קבל על עצמו את משרת המלמדות לבני רבי 'בוניא' מעיר קרימנטשוק, שהיה עשיר גדול, והיה רבי בוניא שולח עבורו עגלה מהודרת כדרך העשירים מדי תחלת שבוע שתביאהו לקרימנטשוק ותחזירו בחזרה בסוף השבוע, פעם כשראהו הרב מטשערין חוזר עם העגלה המהדרת, אמר לו בקפידא בלשונו הצח: 'אה, אשר בחר בנו', והדגיש את תיבת 'בנו' כאומר 'בוניא', כי לא מצא חן בעיני הרב ז"ל נסיעתו במרכבה הדורה כזו המנקרת עיני האנשים, והקפיד עליו מאד, ע"כ.

 

וע' באבניה ברזל (הובא בשש"ק א:תרנב): אמר מוהרנ"ת ז"ל עבור ענין רבנו זצוק"ל צריכין להיות נקי מן הקנאה והתאוה והכבוד מכל וכל לגמרי, אך מה יכולין לעשות אם האדם מקנא או נכשל בתאוה, הלא אנוס הוא, ועל כן אעפ"כ מקרב אותו רבנו זצוק"ל, אולם כשרוצה עוד גם כבוד, אם כן עמוד בצד. וכן אמר פעם בלשון אחר: אם יש בך קנאה ותאוה, הרבי מקבל אותך, אבל את כבודך את מכרח לזרק, ע"כ.

 

וע"ע בליקוטי הלכות (נטילת ידים ו:עד) שהתקרבות לצדיק אמת אי אפשר כי אם על ידי שיבטל כבודו. וע' לקמן מש"כ בכותרת העם יבחר.

 

חיי מוהר"ן (סוף אות עח, שיחות השיך וכו' אות יט): וכדבר רבנו ז"ל עמי מאיש הנ"ל שלא קבל דבריו התחלתי להמליץ עבורו ואמרתי איך אפשר לו להתקרב והלא הוא כבר מקרב (הינו לאחד מהחולקים). השיב הוא ז"ל אם כן יש לו נסיון גדול, כלומר וכי מה בכך וכי מפני זה אי אפשר לו להתקרב, רק שהנסיון שלו גדול. ובודאי הוא צריך לעמד בנסיון ולשבר כל המניעות ולהתקרב, ע"כ.

 

ליקוטי הלכות סימני בהמה טהורה ד:כד, מי שמחפש את האמת, אפילו אם הוא נכשל באיזה מפורסם של שקר, בסוף אם כוונתו לשם שמים, אינו נענש כי כעת הוא עושה מה שהוא מבין הוא רצון השם יתברך, ובסוף יזכה להאמת, ע"ש. וע' בריש סה"ק אבי הנחל ז"ל כי בודאי אין החפוש והבקשה אחרי גוף הגשמי של הצדיק, כי אם אחרי רוח הקדש שלו, שעי"ז עיקר תקונו. וזה צריכין לחפש ולבקש תמיד, כי ממה נפשך: אם לא מצאו עדין כלל – בודאי הוא צריך לילך על ידיו ועל רגליו לבקשו ולחפשו בכל כחו, בכל העולם, מקצה ועד קצה, כל ימיו אשר הוא חי על פני האדמה, אולי יוכל למצא חיי נפשו לנצח, על כל פנים יום אחד או שעה אחת לפני מותו. ואם כבר נדמה לו שמצא את הצדיק האמת – בודאי זה צריך לבקש ולחפש עוד יותר ויותר. כי יכול להיות שהוא אצל הצדיק, אורו חשוך אצלו ואינו מרגיש נעימות אמתת עצותיו הקדושים, ומחמת זה הוא רחוק מתקונו, ולזה צריך יגיעה גדולה וחפוש הרבה עד שימצא, ואם יחפש באמת, בודאי ימצא, עכ"ל.

 

זוה"ק בראשית דף כה.

ע"ש ה' חלקי הערב רב, וסימנך נג"ע רע. (וע"ע ליקוטי הלכות יו"ד הל' תערבת ה:ו בענין שכל הגלות הוא לתקן הערב רב, והם מתגרים ומתקנאים כל כך עד שקשה לעמד כנגדם ע"ש. וציינו שם (כג) זוהר בשלח מה. ת"ז תי' יב, כז. זוהר פנחס רלב. זוהר ואתחנן רסג

 

 

רמח"ל על הרבנים המפרסמים של שקר

 

ע' במכתב שהבאתי לעיל בחלק על סדר הלימוד, שכותב שרוב הרבנים בדורו לומדים בשביל כבוד וכסף.

 

מכתב קיח מרמח"ל לרי"ב:

...הנה האשכנזים שלימים וכן רבים ת"ל, כי בפראנקפורט לבדו יהיו בה כשלש מאות ת"ח בני הישיבה, ולב רחב להם להבין ולהשכיל. והנה הם מכלים ימיהם בפלפוליהם המהבילים וריח חסידות אין בהם, והלואי היה די בזה. ואם יש בכל מדינת אשכנז אשר עברתי בה ובכל מדינת הולנדה אשר אני יושב בקרבה אנשים חרדים אל דבר ה' ומבקשים לדעת ליראה את ה' ולאהבה אותו ולהתחסד עם קונם, ודאי נער יכתבם. איטליא, כבר ידעה הכ"ת יותר ממני. ולעת כזאת אין משכיל דורש את אלקים, כי אם תוהו ובוהו וחשך שליטים המה בעיר, ואפילו פירושא דקרא 'מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה' לא יבינו ולא ישכילו. הלא על זה צווח ככרוכיא רשב"י ע"ה 'ווי לון לבני עלמא דאינו סתימי לבא אטימי עיינין, כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה, אין מנהל לה מכל בנים ילדה, צווחין ואמרין הב הב'.

 

וכו'

 

ואל יטריד לבו הטהור לחשוב בעניני זה, כי ידעתי שלא יוכל לעמוד על בוריו, וכל חכמי ישראל יחדיו לא יוכלו לברר הדבר הזה, על כן יותר ייטב לבלתי חשוב עד בדבר הזה ולבלתי דבר בו. והיה אם ירצה האדון יחיד להודיע האמת יודיעהו, ואם אין, הלוא הוא יודעו, ודי בזה. ואם לא ידענוהו בעולם הזה, נדעהו בעה"ב, ותו לא מידי.....

 

מכתב קמו מרמח"ל לרי"ב:

 

... אמנה כי לא עת פזר העת, אלא המשכיל יבין וידום, אשר הליכות החסידות נסתמו מן (כלומר: בגלל) הבצע, ותאות הכבוד גדרה דרכי היראה וענוה צדק ודעת קדושים במתי מעט ימצא. בימים הראשונים היו אומרים : מחצדי חקלא זעירין אינון. אך עכשיו אחשוב שנוכל לומר: מחצדי חקלא אן אינון. מה נעשה? נתקיימו דברי אוריהו נתקיימו דברי זכריהו (ע' סוף מס' מכות)....

 

חתם סופר הקדמה לשו"ת יו"ד כז"ל חוששני מקללת חז"ל נגד שמא אבד שמי', כאשר אירע לרוב מחברי ספרים, עכ"ל.

 

 

מופתים של המפרסמים של שקר

 

א] מוהר"ן סיפר על זה שני משלים. א' אחד היה ביער ופגש בשועל ופחד מאד, והרים מקלו כמו אקדח, והיה מי שהוא מרחוק עם נשק אמיתי וירה והרג השועל. כן נדמה שהמפרסם של שקר פעל מופת, והאמת שהכל היה על ידי צדיק אמיתי.

ב] משל שני. גנב נכנס לבית וגנב רוב חפצי הערך, ואח"כ הצית את הבית באש, וכאשר נתפס היטב, צעק והעיר המשפחה ועזרה למלט מהבית ולהציל איזה חפצים שנשארו. והשמפחה היתה מודה לו מאד שהציל נפשם וקצת רכושם. והאמת הוא להיפך ממש. וכן המפרסמים של שקר נדמה שהם עוזרים קצת, והאמת הוא שהם החריבו וקלקו וסיכנו את הכל מתחילה.

 

ג] ע' חיי מוהר"ן אות ק' (סיפורים חדשים כ') שכז"ל שמעתי בשמו לענין המפרסמים בעלי מופת, ספר מעשה שמלך אחד היו לו שני בנים אחד היה חכם ואחד היה שוטה. ועשה את השוטה ממנה על האוצרות, והחכם לא היה לו שום התמנות רק ישב אצל המלך תמיד.

 

והיה קשה להעולם מאד שזה שאינו חכם יש לו כל התמנות והכל באין ונכנסין אצלו להכניס או להוציא מן האוצרות. וזה החכם אין לו שום התמנות כלל.

 

והשיב להם המלך וכי זה הוא מעלה מה שהוא לוקח אוצרות מוכנים וחולקם להעולם כי זה החכם יושב אלי וחושב מחשבות ובא על עצות חדשות שאיני יכול לבוא עליהם. ועל ידי אלו העצות אני כובש מדינות שלא הייתי יודע מהם כלל, אשר מאלו המדינות נמשכים ובאין כל האוצרות שלי.

 

אבל זה הממנה לוקח אוצרות מוכנים ומחלקם להעולם. על כן בודאיגדלה ושגבה מאד מעלת החכם על הממנה אף על פי שנראה שאין לו שום התמנות. כי ממנו נמשכים כל האוצרות הנ"ל ע"כ.

 

וביאור דבריו הקדושים נמצא בספר פרי חכם לבעל הסולם (חלק א' קצג-ד, ואגב ע"ש עמוד קלז איך שמכנה המפרסמים כסילים וכו') ז"ל בעלי הקבלה המעשית פועלים פעולות שלא כדרך הטבע, שהוא מתוך חזרתם אחורנית לאותם המדרגות הראשונות שנמצאים בהם הרבה נועם ומתיקות, אשר מתוך זה, מתרבים מאד רוח החיוני שבהם, בדוגמה שתראה אצל אנשים פשוטים, אשר בעל הרצון החזק מפעיל את בעל הרצון החלש הימנו, ומכריחו לפעולות כרצונו, ובלי שום כח שכלי או הבנה, או תועלת בשבילו, הוא הולך ומציית לו לכל אשר ירצה, ע"כ.

 

וע"ע בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ד' ששורש חכמת הטבע הוא מצח הנחש שיונק מהזקנים שאין מוסיפים קדשה בכל יום מימי חייהם, ע"ש. וע' בנועם אלימלך סוף פרשת וארא (ז"ל האדם המלומד בניסים שהשי"ת עושה לו נס בכל עת אזי הוא תמיד חידוש ונפלא בעיניו הגם שרואה שהשי"ת עושה לו תמיד ניסים אעפ"כ הוא מפליא הדבר לחידוש גדול, אבל העושה דבר חידוש פעם אחד ע"י כישוף וכדומה אזי בפעם שנית אין חידוש בעיניו לכלום מאחר שעשה בעצמו פעם אחד. וזהו שאמר השי"ת ב"ה כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת פי' שתעשו מופת כזה שגם לכם יהי' למופת ולחידוש זה יהיה ודאי דבר ה' וכו', ע"ש).

 

 

החקירות והחכמות של המפרסמים

 

א] צריך לדעת שעל פי רוב, המפרסמים לא קבלו כלל או על נכון דרך האמיתי בעבודת השם, ומשלימים אי ידיעתם כפי ראות עיניהם שהם קוראים 'דעת תורה' רחמנא ליצלן. ולמשל אם יש אחד שצועק מאד בתפילותיו, הם יחקרו בחכמתם אם זה כראוי, ואולי יביאו ראיות מפה ושם, וכה יפסקו לכל שומעי לקחם, שלא טוב לצעוק כל כך, או כדומה. והרבה פעמים אפילו הנ נח הכי פשוט יכוון הרבה יותר אל האמת כפי שדרש ולימד ואזן וחקר רבינו הקדוש.

 

ב] עוד צריך לדעת שקיים היום כמה מפרסמים שיש להם פילוספיה שנבנה הרבה על פי ספרי חב"ד וקצת על שאר ספרי קודש. והוא ענין השרי  (מתחיל) ביחודא וסיים בפירודא. כי הם דורשים שהלוא כל הנבראים הם רק בטלים באחדות הבורא יתברך, ולכן על כרחך הכל טוב והכל אחד. וכמו שיהיה לעתיד לבוא (כמבואר בגמ' ובליקוטי מוהר"ן) כך הם כבר דימו לעצמם שכבר זכו להכיר מציאות זה. ועל ידי סברותיהם המשובשת שמים חשך לאור וכו' וכו' וכו' ומחזירים את העולם לתוהו ובוהו ח"ו.

 

ובאמת אדרבא מה שהם רואים הכל אחד הוא מחוסר דעת, וכמו שאיתא בגמ' אם אין דעת הבדלה מנין, ואי' בעירובין ובכתובות שכל תלמיד חכם שאין לו שונאים בעיר ראיה שאינו מוכיחם. ואיני צריך להאריך להסביר איך שדרכם מסוכן מאד ורחוק מאד מעבודת השם אמיתי. ובאמת גם התפארותם בדרכם הוא ממש בחי' קטנות, כי מבואר בליקוטי מוהר"ן שמעלת הדעת הוא בחי' מחלקת לשם שמים.

 

והנה כעת קצרתי.

 

ג] ואולי שורש טעותם הוא מבוני המגדל שגם כן התאחדו למטרתם, וע' מש"כ מוהרנ"ת על זה בליקוטי הלכות או"ח בית הכנסת (ו:ט) ומכנה אותם הכופרים הגדולים הנקראים פ"מ (שלכאו' הכוונה לfree masons ׂ) ואכמ"ל.

 

ד] ונלע"ד שאולי מחמת שבזמנינו הפילספיה הזאת כ"כ חזקה, על כן הכריע מוהר"ן שהיום עיקר יראת ה' צריך להיות יראת העונש, אע"פ שבזוה"ק מגנה יראת העונש, וע' ביחוד היראה להרמח"ל שמאריך להסביר הענין וכותב שכמעט יכולים לומר שעדיף לא וכו', עם כל זה היום שקיים חזק הראיון הזה של כח היחוד, שהוא מנובלות יסוד יראת הרוממות, בודאי העיקר להחזיק ביראת העונש כפשוטו, ורק אז יכולים לזכות ליראת הרוממות אמיתי מהשם יתברך. שוב זכיתי לכתוב באריכות בביאור העדיפות של יראת העונש, ע' בערך תיקון הראש והסוף אות ג.

 

מסוה. מסוה בגמטריא נ נח, עם הג' אותיות. ועי' בעטרא תרין ועשרין של הע' עיטרין לכבוד המלך (רזין גניזין עמ' רמט) שהמסוה של משה רבינו הוא בחי' עיבור של משה רבינו לעולם להשלם תיקונו ע"ש. וע"ש עטרא חמשין ושיתא, שהמסוה הוא בחי' משיח בן יוסף שמכסה על משה רבינו ועי"ז יכול לגלות סודות התורה.

 

 

מעריב – תפילת ערבית

 

ידוע שרבינו גילה שעיקר העבודה של יהודי זה לקום חצות (זאת אומרת לישון בחצי הלילה ולקום מהשינה בחצות, ועיקר העבודה זה הקימה והתחלת היום בחצות).

 

והנה ידוע שבין אנ"ש אמרו שמהעיקר לקום בחצות, זה ללכת לישון מוקדם, והיו אפילו קצת מאנ"ש שהיו אומרים המפיל בבית הכנסת אחר ערבית, כדי שלא יהיה להם שום מעכב מללכת לישון מיד.

 

והנה אנחנו היום לפעמים מתעכבים, או על כל פנים בערב כבר אין לנו כח כלל להמשיך, ואין כח להתפלל ערבית בכוונה ועוד להספיק לישון, ולכן נשאלת השאלה, להזדרז לישון מיד כדי לקום בחצות ואז להתפלל ערבית ולהתחיל היום. 

 

ומי שיעשה כן, יש ספק גדול על איזה ברכות השחר אם הוא יכול שוב לברכם, כי אלהי נשמה לדעת כמה פוסקים ולכאו' כן ההלכה, נפטרת בברכת מחיה המתים של שחרית, ולכאורה תיפטר גם בברכת מחיה המתים של ערבית אחר השינה, ובפרט ערבית אחר חצות לילה, ודוק. והרי אולי שמי שבא להתפלל ערבית אחר השינה כנ"ל עליו לברך תחילה ברכת השחר.

 

ומכל זה יצא בלבול גדול מאד (ואפילו בלי אמירת ברכת השחר קודם ערבית), כי תפילת ערבית כולה בנויה על לפני השכיבה, וכמו שמברכים בפירוש אז, השכיבנו, וכמבואר היטב בכתבי האר"י. ולכן נלע"ד שדרך הישר והתמים בזה, שעדיף להתפלל ערבית - איך שהוא, ולחטוף כמה של קריאת שמע על המטה ככל מה שיכול, ולישון, מלשנות סדרי התפילה, להתפלל ערבית אחר חצות לילה אחר השינה.

 

ובאמת מעיקר דין התפילה, מי שאינו יכול להתרכז היטב פטור לגמרי מהתפלה, וכמו שנפסק שהחוזר מהדרך פטור כמה ימים עד שיחזור ליישוב דעתו, ולפי זה הרי מי ש"גמור" ואין לו כח להתפלל ערבית כלל, באמת פטור, ואין שום שאלה הנ"ל מה עדיף, הרי אתה הוא פטור לגמרי, ובעזה"י כאשר יזדרז לישון ולקום בעוד לילה, והרי דעתו יהיה מיושב שוב להתפלל, ויתחייב (בתפלת רשות) בערבית, אז יתפלל. אם כל זה נראה לע"ד, שהיום כיון שאנחנו לא נוהגים כן, אלא מתפללים כפי מה שאנחו יכולים, וכן כל החתנים מתפללים בליל חתונתם וכו', ולכן גם כאן אין להתחשב בהאין יכולת, אלא יתפלל כפי מה שיכול אפילו בחטיפה קצת, ורק אז לישון. אכן לאור הנקודה זו, יש על כל פנים שיקול הדעת, שמי שבאמת רואה שח"ו תפילתו יהיה חטופה לגמרי, יש לו ברירה לישון קודם ולהתפלל אחר חצות.

 

והנה איתא בכתבי האריז"ל שאחר תפילת שמונה עשרה של כל התפילות הרי יש הקמת המוחין לאורך שלוש שעות, ולכן אין לישון. ונראה לע"ד פשוט שכמה מגורי האריז"ל שהיו הולכים לישון בפקודתו עם פסוקים ליחד קודם השינה, היו הולכים לישון תוך השלוש שעות האלו כדי לקום בחצות, ולא היו מסתפקים בשנים-שלוש שעות שינה כל לילה, הגם שמצינו כמה וכמה צדיקים שהיו מסתפקים בזה, אכן מצינו הרבה צדיקים גדולים מאד שהיו ישנים כנוהג בעולם, ועל כל פנים ארבעה שעות (וכן בגמרא מצינו ר"א שהיה שוכב במטה אם בת אחותו, ואם היה מסתפק במיעוט שנה כל כך, למה היה מכניס את עצמו לזה, בקלות היה יכול לסדר שהמטה יהיה מיוחד בשבילו על איזה זמן קצר. אכן באמת איני נראה שזה ראיה מוכרחת, כי על צדיק כמותו בודאי היה לו הרבה עצות, ובהכרח היה עושה את זה בדוקא, ויש דברים בגו, ואכמ"ל). ואפילו אם נאמר שהשלוש שעות, אינם אלא שעה לפני, ושעת התפילה, ושעה שלאחרי ערבית, אפילו הכי אין זה דרך של ברסלב כנ"ל שהרבה הולכים לישון מיד אחר תפילת ערבית. ונראה שאולי באמת לפי האריז"ל אין זה הדרך לישון מיד, אלא כיון שנתקטנו הדורות, וכמו שהאריז"ל בעצמו היה יושן ביום בגלל זה, אף על פי שלהלכה אין לישון כל עיקר ביום, ולכן כיון שעיקר היהדות הוא לקום בחצות, ואין לנו כח להסתפק במיעוט שינה כל כך (וגם המוחים שאנו מקבלים בערבית אינם כמו שהיינו צריכים בעוה"ר), ועל כן אנחנו סומכים על המפיל, במסירת המוחין לפקדון, ולא מפסידים כלום.

ונראה לענ"ד שזה עוד מקום שרואים את הכלל הגדול של רבי נתן שהובא בשיח שרפי קודש ח"ב תקלה, ש"לא את הכל אפשר לקים על פי דברי האר"י ז"ל.”

 

 

מצוה, מצות

כמה מצות מקיימים באמירת נ נח נחמ נחמן מאומן

 

עוד לא הסתפקתי לעשות חשבון, אבל יש הרבה מצות, מצות אמונה בהשם (לאותם הראשונים שמונים אותו בכלל התרי"ג) – כי רבינו כבר חקק (שיחות קצב) שמי שמאמין בהשם ע"כ מאמין שיש צדיקים, ומי שאינו מאמין בצדיק על ידי זה אין לבו נכון עם השם יתברך (ספר המדות, הרהורים ז), ודבקת בו, הוכח תוכיח (כמבואר בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח), ודברת בם (בי”ת מ”ם), עזוב תעזוב, וחי אחיך, המצוה הגדולה להיות בשמחה, ישוב ארץ ישראל, תפלה (שלכל הדעות הוא דאורייתא בעת צרה...), ועוד.

 

מצח. בגמרא מסכת ע"ז (כו.) זה פותא, פותא עם הד' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

מקומות המטונפות. עיין ערך בית הכסא.

 

משוגע. עיין ערך שגעון.

 

משיח

 

ענני – מבואר בספר דברי הימים א:ג (עיין רש"י פסוק יא, ותרגום יונתן בן עוזיאל ג:כד) שענני הוא מלך המשיח.

ענני בגמטריא נ נח ע"ב, כי נ נח נחמ נחמן מאומן הוא השיר של משיח שינגן על ע"ב נימין.

והנה בפסוק הנ"ל כתוב וענני, בגמטריא מקום. וזה מתאים לבחינת הצדיק האמת שצריך להיות לו בחינת מקומו של עולם, עיין לקוטי מוהר"ן תנינא א, ועיין תנינא פג, שמשיח נעשה בן חורין ובא לקדשת שבת שהוא בחי' מקומו של עולם.

ועוד יש להעיר בענין ענני ממה שכתוב (שמות יט:יט) משה ידבר והאלקים יעננו בקול, ודרשו במסכת ערכין (יא.:) על עסקי קול, שהיה מצוהו לשורר לפי שמשה לוי היה (רש"י). והנה יעננו אותיות וענני, שהוא משיח שיגלה את השיר.

ב

(כמה מקומות שסבא דיבר או הזכיר משיח, ויש עוד הרבה מקומות. ומתוכם יכולים להבין בקלות שאין איתנו יודע מה בענין המשיח ולא בענין השיחות של סבא לעמוד על כוונתו. ותפח רוחם של מחשבי הקצים, וכ”ש של אלו שקבלו על עצמם להחליט מי זה צריך להיות משיח לפי קטנות שכלם המשובש. וגם מה שרבנו גילה שגם המשיח בעצמו ימות, מבואר הדבר בתכלית הפשטות שקודם שימות הוא יתגלה לכל העולם וימלוך כמלך המשיח, ואחר מותו הבן שלו יקבל המלכות, ואח”כ בן בנו כמו שרבינו גילה במפורש במגילת סתרים. וחז”ל כתבו בפירוש שכיון שנהרג בר כוכבא ידעו בהחליט שהוא אינו משיח (וכעין זה מצינו בעוד מקומות למשל, ע' מדרש רבה פרשת ויחי פרשה צח ז”ל לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסבור בו שהוא מלך המשיח, כיון שראה אותו שמת, אמר אף זה מת, לישועתך קויתי ה', ע”כ. (והא שכת מסויימת מביאים ראיה מדרך אחד של רש"י בסנהדרין, לכאורה זה הדרך הוא לפי המאן דאמר בגמרא שם שמשיח כבר בא, שאין הלכה כמותו ואסור להחזיק כדעתו)). וכדי שהאדם יהיה מוחזק להיות משיח, דהיינו שעוד לא מבורר בודאי רק שהוא בחזקת משיח, צריך להיות ממש מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו. כפי תורה שבכתב ושבעל פה. ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה. וילחם מלחמות ה').

(משיח = שם חי (זה ינחמנו 200))

י"ס קה

י"ס קיז

י"ס קנט: נו, אולי יהיה ביאת המשיח השנה (צוחק).

י"ס עמ' קעח: 'עכשיו אנחנו קרובים וסמוכים אל הגאלה, עד היום הגאלה היתה 'משיח משיח', היום הוא משתנה. עד היום היה הדבור: 'משיח משיח משיח', והיום הוא נ נח! (צוחק), עכ"ל. {ולכן אומר אני המחבר, אל תשאל עד מתי,אלא: ממתי?! בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן}

והנה הנראה לעניות דעתי בזה, כי רבים טועים במה שהאריז"ל גילה שמשיח יהיה במדרגה יותר גדול ממשה רבינו, ואין הכוונה אלא להמדרגה שהיה למשה רבינו בעבר, אבל לעתיד משה רבינו עוד יעלה. הרמח"ל כותב את זה בפירוש בדרושים שלו. ובכמה עיטורין של הע' עיטורין לכבוד המלך (רזין גניזין) הרמח"ל כותב בפירוש איך שהמשיחין מקבלים ממשה רבינו, ותלוים בו. ולכן נראה שכל זמן שעם ישראל היו מכירים מעלת משה רבינו אז הגאולה היתה 'משיח משיח', אבל כיון שעם ישראל התחיל לשכוח ממעלת משה רבינו, ולקחו לעצמם שהעיקר הוא משיח, אז היום הוא נ נח – הכח של משה רבינו.

 

י"ס עמ' קעט: רבנו הקדוש היה לו בן אחד שהיה משיח וכו' הוא היה משיח, משיח בן דוד ומשיח בן יוסף וכו'.

 

סבא אמר שנ נח נחמ נחמן מאומן הוא השם של כל הצדיקים והוא שם של משיח, כי הוא השם של רבינו שכולל כל הצדיקים. ומבואר הדבר שהוא לא כיוון כל עיקר להגיד שנ נח הוא משיח, וזה עוד בחי' שמצאו הטועים להכשל בו חזק, השם ירחם.

 

שם:איזה עולם יהיה כשיבוא משיח. רבנו הקדוש כבר גלה הקץ, יש ספר אצלנו מרבנו הקדוש והשם שלו 'מגלת סתרים', בו גלה רבנו הקדוש באיזה שנה, באיזה חדש ובאיזה יום יבוא משיח, ואיך יהיה הביאה שלו ומה יהיה כשיבוא, הכל. זה סוד מכל העולם, זה סוד נורא מאד, סוד הגאלה וכו' ע"ש.

 

עמ' קפ: 'עד ביאת המשיח', אז אני מחכה עד ביאת המשיח, בשביל זה אני פה, לא שמה. נחכה ונראה! אני רואה שזה לא הפקר, עכשיו הוא זמן הגאלה, רבנו הקדוש אמר לי במכתב 'ועליך אמרתי האש שלי תוקד עד ביאת המשיח', כנראה בזה שאני אהיה בביאת המשיח, אני אחיה! אני אחיה עד שיבוא משיח! אחר כך אני גם כן אחיה. אז אני צריך להיות עד הסוף, משיח יבוא ויקבל את המכתב..., ע"כ. [וברשימות של יעקב מצפת 'יש לי הרבה יסורים, הנפש רוצה לצאת בכל פעם ואני לא מניח אותה, לא מבין אבל רבינו אמר 'עליך אמרתי מיין וכו''. בספר לראות באבי הנחל (עמ' כח) כז"ל ואחד הקשה שכתוב בפתק "ועליך אמרתי וכו' עד ביאת משיח" ור' ישראל השיב שאכן כתוב והוא לא מבין.. עכ"ל. וע”ש (עמ' קסט) ז”ל ובאמת אמר לי שכל הזמן נדמה לו שנשמה שלו צריכה לצאת והקשיתי לו אבל כתוב בפתק..? ואמר לי: נכון כתוב עליך אמרתי וכו' (אבל לא אמר שלא יסתלק). אחד סיפר שדיבר מהסתלקותו וזה הקשה לו אבל כתוב בפתק? ור”י השיב לו: נו, צריכין להאמין. לפני הסתלקותו (כמה ימים) אמר לאחד בחלישות כח, אני רוצה לחיות, וזה השיב, אתם תחיו עד ביאת משיח כתוב בפתק. ור”י אמר, לך תקרא אלי את המשיח, והוא אמר לו, תגידו לי מי זה ואני אביא אותו, אבל הוא לא הבין מה שהשיב ר”י בחלישות כח ע”ש].

 

עמ' רטז: 'אני נהר המטהר מכל הכתמים', מי, איזה צדיק אמר דבר כזה, אם לא משיח!

 

עמ' רנג

 

עמ' שח: איזה משיח זה? הוא לא רוצה להסתכל בפנים שלנו!

 

עמ' שמב: אנחנו מדברים ממשה רבנו, ממשיח, מאורות כאלה, ורבנו עולה על הכל וכו'.

עמ' תי: ורבנו הקדוש אמר: 'משיח יגיד פרוש על הלק"מ' שום צדיק לא אמר ככה וכו'.

 

עמ' תיא: כשיבוא משיח יהיה הרבה ספורים מהפלאות של ברסלב - איך היה ברסלב בעולם וכו' ע"ש.

 

עמ' תיז: (רבי ישראל נשאל מתי יבוא משיח). אם יש כבר רבנו הקדוש בעולם - כבר יש משיח! ע"ש.

 

עמ' תנז: כשיבוא משיח

 

עמ' תסז: מדפיסים, מדפיסים וקונים, זה סימנים על העתיד. אבל הבחירה עדין ישנה, משיח עוד לא בא. רק אומרים משיח בא, אבל כשיבוא משיח אז יהיה עולם אחר, עולם כזה.. עולם חדש. רבנו הקדוש יתגלה בעולם ויהיה עולם חדש לגמרי, עולם של רבינו, ע"כ. וע"ש עוד בענין הגאולה.

 

 

אהרן פץ ז"ל שמע מסבא (וסיפר בכמה סרטים, ובמיוחד בסרט 5) שמשיח יהיה בן ארבע שידע כל התורה כולה, ויהיה מושלם בכל החכמות כולל כל החכמות חיצוניות של פיסיקה וכו' ויבחנו אותו בתקשורת וכו', והוא יקח את רבינו חי מאומן ויקחו מטוס וילכו להר הבית ויכנס למקום קודש הקדשים, ומשיח יצא וכולם יצעקו זה גאולה, זה גאולה.

עיין בספר אדיר במרום (מכון רמח"ל עמ' סב) שכז"ל כי כל אותם שעומדים בזה התיקון של הסוד הממשיכים אותו למטה, נקראים 'ילדים אשר אין בהם כל מום' (דניאל א:ד). כי הם כולם עומדים בבחינת אותו הרוח (של משיח) שנקרא, הבן הילוד. והם עצמם המשכילים וכו' והיינו להיות כולם נכללים ברוח זה של משיח, שהוא 'בן הילוד' וכו' ע"ש.

 

ע' בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח:י התקבצות החסדים שעל שמהם יהיה חידוש העולם והשיר שלו הוא פשוט כפול משולש מרובע הוא על ידי אמונה. וזה ממש בחי' מאומן, שמאומן בא החסד של נ נח נחמ נחמן.

וכן מבואר שם שעל ידי השיר חדש נתתקן הריח שהוא בחינת משיח ע"ש, ומבואר שנ נח מתקן את משיח!

 

 

משיחה:

רש"י פרשת תצוה כל המשיחות היו בצורת כ"ף יוניות שהוא כמו אות נ' שלנו (אלא שרש"י בריש פרשת כי תשא פסוק כו, כתב שהמשיחה של מלכים היה אחרת - כמו נזר, ועם כל זה, הרי - נ' - נזר. ועוד יש להעיר שיש 6 נוני"ן בנ נח נחמ נחמן מאומן, ועם הכולל זה בגמטריא אש, ומבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ד' ששרש מלכות הוא אש עיין שם, וכן מוהר"ן בגמטריא אש), והרי נ נח נחמ נחמן מאומן, שכבר כתבנו במקום אחר איך שהוא ענין מלכות בגמטריא משה הק"ם שהוא השם שממליכים המלכים כמבואר בלקוטי מוהר"ן, והרי הראשי תיבות ננננ, רמז על משיחת ארבעה כתרים, כתר תורה, כתר מלכות, כתר כהונה, וכתר שם טוב על כולם, ובעזה"י נזכה להרחיב ביאור על זה. נ נח נחמ נחמן מאומן!

באותו זמן שכתבתי החידוש הנ"ל עשו באומן בקרית ברזל מול הציון הקודש גרפיטי ענק של נ נח, ושמו כתר על כל נ' ראשון חוץ מהשני.

 

משלים:

ש"ק פ' וישב תשס"ה

סיפור ממלך שנתעלם [ואולי מטעם שאין תענוג בתמידיות ועולם כמנהגו היה נוהג על כן נתעלם] והלך בתוך העולם. וכיון שנתעלם הרבה מהעולם נתפקרו והלכו בשרירות לבם הרע וכו' וחלק מהעם החזיקו לנהוג במשפט שהיה ידוע להם ונתרגלו בה. [חסר כמה מילים – כנראה בענין שקמו אנשים ורצו לגנוב אוצרות המלך] וכסניף מכת זה היו כאלה שג"כ כוונו שעי"ז המלך יחזור. והלעשות כדבר הזה, כי הגם שהיה מצוי ביניהם עובדות שפילות אבל עד כדי כך להעז לגנוב חרב המלך, לא היה מיושב כלל על דעתם. והאיש השתיק אותם ואמר אסביר לכם, אתם יודעים שעכשיו שהמלך איננו ואנשים זרים שולטים ושולחים יד בכל אשר לו, על כן לא טוב שיהיה להם את חרבו. משא"כ אני כל חפצי לראות את המלך והצלחתו בודאי טוב שיהיה לי לשמור את חרבו, וכאשר המלך יחזור אלך לקראתו ואמסור לו חרבו, וזה יהיה כבוד גדול לו. והיו נושאים ונותנים בזה, והיה מוצא חן בעיניהם. בין כך ובין כך קם אחד וענה ואמר שהוא בתחבולות גנב חותם המלך והיה רעש כנ"ל והכל כנ"ל. וכן אח"כ קם אחר והודה על שגנב השעון של המלך הכל כנ"ל. וכן עוד כמה אנשים כנ"ל.

 

והנה בתוך כך שראו כל אלו החפצים של המלך העלו בכיה גדולה על אבדון של המלך, אך בהשתעשעם בראיית החפצים נתהפך לשמחה גדולה שאמרו בודאי לאחר שכל החפצים האלו בידם בודאי יזכו לראות המלך ולהחזיר את הכל לו. ונעשה שמחה גדולה מאד והיו רוקדים וכו'. והמלך רקד איתם ושמח איתם. ובגלל עוצם השמחה המלך רצה להתגלות להם, והתאפק. כי לא היה הדבר של התגלותו בעתו ובמקומו. על כן קם והכריז שבעזה"י הוא יביא להם העטרה של המלך. ונעשה רעש גדול איך יחשב להצליח בזה, כי בודאי העטרה שמור בכל מיני שמירות וכו'. ענה להם בהיות שידוע לו שם של המלך על כן עי"ז יכול להצליח, שכל אחד מהנמצאים ילכו בעיר המלוכה ויצעקו שם של המלך והוא ג"כ יצעק שם של המלך, ויכנס להארמון ויקח העטרה, כי אין אדם מעיז פני בעל חובו ובשמעם השם של המלך יאבדו עזותם ופקחותם ויתן לו כח להתאמץ לקחת העטרה. וכן עשו והצליחו. וכאשר בא העטרה לידו לבשה, ומיד ראו כולם והכירה שהוא הוא המלך, והיה שמחה גדולה ועצומה מאד.

נ נח נחמ נחמן מאומן

 

 

עש"ק ד' סיון תשע"ט

ספינה נושאת נשק מסוכן, ובו חילים של הצבא עובדים להנהיגה, והוזהרו לא לקרב ולא לנגוע בנשק. אחד עבר ופתח את החדר של הנשק. אז אמרו לו, הרי עכשיו יצא סכנה וצריכים לטפל להכילה ולעוצרה, ועכשיו אתה צריך ללמוד את כל הענין וליכנס בעובי הקורה. וכן בעבודת השם, שהעיקר לעבוד את השם בתמימות ופשיטות, אבל כאשר האדם פוגם ונוגע במה שהיה אסור, יתכן שעכשיו יתחייב ללמוד כל הסוגיא של המדרגות הגבוהות ולעלות לעבוד השם בהם. ועם כל זה אפילו אז יהיה עיקר העבודה רק בתמימות ופשיטות.

 

 

יום הששי, Oct. 6, 2017

היה מלך שהיה תמיד שמח מאד וכו'. ובין עבדיו היו עצבות ודכאון ומרה שחורה וכיוצא, והתלוננו שלא ראוי למלך לנהוג כן. ענה המלך, כל זמן שאתם עבדי, בודאי אהיה בשמחה...

 

משל- ראיתי סרט, ציפור משתדל לפרוח, לא יכולה לנתק, כי נדבקה בעמוד מחמת הקור הגלידה. ובא אחד וחימם בידיו ונמח הגליד ופרחה הציפור. וכן בעבודת השם, יכולים לפעמים לעשות מעשים חזקים ולימוד תורה והכל, אבל לא יעלה עד שתנתק, ותינתק רק עם החמימות וכו' (וכעין זה ידוע מהבעל שם טוב שראה שכל הבית מלא עם כל התפילות או לימוד שלא עלו).

 

משל, אחד שאל במכשיר מה הטמפרטורה – מעלות החום, וקיבל תשובה גבוה, אז הוא שם את המכשיר בקרח, ושוב שאל וקיבל אותו תשובה, אז החליט שבודאי המכשיר דפוק ואינו עובד. ובאמת השאלה נשלחה למרחוק ומשם החזירו התשובה, כנודע. והנמשל, אנשים רוצים להבין את הצדיק כפי הכלים והבדיקות שלהם, ואינם מבינים שהצדיק קדושתו רחוק משכליהם.

 

משפטים נחמדים:

משפטים: מי אמר למי  – אוצרות הפתק

הפתק!!!! חחחחחחחח

 

והפתק....

 

העולם מספרים על הפתק.... אני ראיתי את הפתק!

 

כולם הודו והמליכו ואמרו שהכל בזכות הפתק!

 

כמו שנתברכו אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב בכל מכל כל, אבל הכל?! - הכל בזכות הפתק!

 

הוא אמר לו: יפה, יפה מאד [זער זער שין, very very nice /good/beautiful] , הוא אמר לו... נ נח נחמ נחמן מאומן!!!

 

הוא אמר לו: בסדר, בסדר, בסדר גמור! מאה אחוז... אבל מה עם הפתק?! (זאת אומרת, הכל טוב ויפה... אבל...).

 

הוא אמר לו... הוא רצה לומר לו...

 

בעצם, בעצם, בעצם הכל בזכות הפתק.

 

תפסת מרובה לא תפסת, תפסת נ נח אז איר איז גאונגכפט.

 

צריכים ללמוד מהפתק, להיות גבור כמו הפתק. הפתק לא אוכלת לא יושנת, כל היום כובשת בשביל רבינו. הפתק צועקת בכל העולם, בכל העולמות, נ נח נחמ נחמן מאומן! הפתק בוערת!!!

 

ועכשיו.... הפתק צוחקת!!! חחחחחחחח.

 

אי אפשר להשתיק את הפתק, אין הגנה נגד הפתק, אין כיפת ברזל נגד הפתק. אין עצה ואין תבונה נגד הפתק. אין פתרון. לא יעזור שום דבר. אין מה לעשות. שירימו ידים.... ואם מרימים ידים כבר, שירקדו נ נח.

 

 

היוצא לפי דבריך. מה שהבנתי מתוך (בין) כותלי דבריך... שבעצם כולם צריכים להיות נ נח.

 

אור כזה! חידוש כזה! באאאאאאאא! איפה רואים דבר כזה?! אין בכל העולם....

 

אני רוצה לדעת, איך יכול להיות דבר כזה? סך הכל הפתק (אני ראיתי את הפתק) זה חתיכת נייר קטן. אז בסדר, יש פתק ויש בעל הפתק, אז מה??? אז כולם צריכים להשתגע (להתבטל)?!?! כולם צריכים להיות נחמנים?!?!

איך הרבנים נותנים להפתק להרוס את כל השקר שלהם?! כל הרבנים היו צריכים ל... באמת כך היה, ש. רצה … אז באו והגידו לו איך אתה בא... הלוא הגדול שלכם, ר' משה פיינשטין נתן הסכמה על הפתק, אז חקרו ובדקו ומצאו שאמת נכון הדבר, ר' משה פיינשטיין נתן הסכמה. הסכמה של ר' משה פיינשטיין זה נצחתי ואנצח.

 

חסר ניירות בעולם?!?!

 

זה עולה על כל הפלאות של רבינו, חתיכת נייר קטן כובש את כל העולם!!!

 

אנחנו עם של הפתק! ראוי לנו להיות שמחים וטוב לב! למי רבינו כתב את הפתק, אם לא בשבילנו, היהודים?! זה יתקן גם את הגוים, אבל בשבילנו הוא כתב, אנחנו עם הפתק?!

נו. דברת עם הפתק?! מה הפתק אומר??? ואס זאגט דא פתק?!צריכים לטכס, לקחת עצה מהפתק.

 

פתאום זה הגיע, הופיע הפתק! לא שאל שאלות, לא בקש רשות, מאף אחד לא בקש רשות. פתאום זה הגיע הפתק, הופיע הפתק! לא שאל שאלות, לא בקש רשות, מאף אחד לא בקש רשות! פתאום הגיע הופיע הפתק, אמר הנני! הנה באתי, מאד היה קשה לי לרדת אליך, אבל באתי להגיד לך כי נהניתי מאד מעבדותיך...

 

שהפתק תהיה בריא. – אדרבה …

 

על ידי פתק עליון שהוא חסדים גדולים ורחמים גמורים ופשוטים שאין בו תרעובת דין כלל.

 

זכות הפתק יגן עלינו ויגן בעדינו. זכות נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

איפה הפתק?!

 

ויהי אחר הדברים האלה והפתק כבש את כל העולם. ויהיה שלום ונ נח בכל הארץ, ובכל הגוים נתגדל ונתרומם של השם יתברך. וליהודים היתה …

 

ויבא.... הפתק!

 

ויהי בימי הפתק, הוא הפתק הקדוש המולך בהודו לה' בכל טוב, מאה וארבעים ושמונה מזמירה.

ויהי בימי הפתק הקדוש הוא רבינו הקדוש המולך את סבא ישראל שהודה ולא בוש, שבא ושרים נ נח ברחובות באורות.

 

אשרי העם יודעי נ נח, נחמ נחמן מאומן (דניאל ל.)

 

פעם הוא היה שמח מאד כי הוא היה שיכור מאד, עכשיו הוא מאד מאד שמח, כי הוא מאד מאד נ נח.

 

פתק שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה, אם כוון לבו יצא.

 

הקצין...

 

 

 

הפתק הוא חדש לגמרי, הפתק לא היה, אם זה היה כבר, אז לא היה חדש, הפתק לא היה, הוא חדש, חדש לגמרי.

כל היום הפתק הוא חדש, לא כאילו הוא בא לפני תשעים שנה.

 

הפתק – יכולה היא לרחם עליך.

 

דרכי להודות להשם יתברך תמיד שנתן לנו את הפתק. ועלינו להודות ולהלל לשבח לפאר לרומם לעלה ולקלס..

הפתק איתנו!!!!!!

 

הגדת הפתק:

אם לא היה הפתק, ח"ו, חלילה, לא עלינו, הס להזכיר.... היינו אנו ובנינו ובני בנינו משעובדים היינו למפורסמים של שקר!

 

לפיכך אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את הפתק, מצוה עלינו לשיר נ נח נחמ נחמן מאומן. וכל המרבה לשיר ולרקוד נ נח נחמ נחמן מאומן הרי זה משבח.

 

מעשה בכמה נ נח שהיו שרים ורוקדים נ נח כל אותו הלילה, עד שבאו בחורי ישיבה ואמר, רבותינו! הגיע זמן של נ נח!!!

 

סיפורים כאלו אין בכל העולם. מעשיות כאלה אין בכל העולם, רק אצל הנחמנים, הברסלבים יש מעשיות כאלו...

 

ב"ה אנחנו לא מתנגדים על הפתק... קשה להעלות על הדעת, ח"ו היינו יכולים להיות....

 

מה חשבת שזה סטנדרד רגיל אורדינר עוד דבר?

 

עוד לא טעמנו את הפתק, עוד לא ינקנו את החלב של הפתק, עוד נשתה מהיין של הפתק... אז נהיה שמח....

 

נו... גם אני רוצה להיות נ נח!

 

אדר א נ נח, אדר א גלח (ח"ו)!

 

לולא רבינו רחת עלינו, לולא נ נח היית בפח!

 

נפשינו כצפור נמלטה מפח יוקשים, נשבר הפח – ואנחנו נ נח!

 

אל תתיאש, רבינו יש!

 

אל תדאג, רבינו נ נח על הגג!

 

יכולים להיות שמח, עם רבינו נ נח!

 

דער רבי אליין איז גיווען נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

לפני מאה שנה לא היה נ נח, היית צועק, בועט, בוכה, מרעיש את כל העולם, לא היה עוזר, לא היה נ נח! היית משלם מליון דולר, מליארד דולר, כל הכסף שבעולם, לא, אין, לא היה נ נח!!! ועכשיו ב"ה יש נ נח!!! וזה חנם!

 

צריכים להסביר להמורות, להמחנכים, זה לא כל כך יפה מה שצועקים עלינו, זה לא בדיוק נותן לנו שכל, אבל כל פעם שאנו זוכים להגיד את השם הקדוש – נ נח נחמ נחמן מאומן – כבר יותר חכמים! מקבלים שכל מרבינו!!!

אין חנות שמוכר שכל, שכל זה דבר יקר, בסתמא הייתי מהראשונים לקנות, אבל אין, אין חנות שמוכר שכל, אין איפה להשיג שכל. אבל כל פעם שאנו אומרים נ נח נחמ נחמן מאומן, מקבלים שכל! שוה!!!

 

אמעל איז גיצילט איז גיגנגין א נ נח, איז איר איז גשטופט א נ נח, איז אוס גיגנגין דער נ נח, קומץ צו יענע נ נח, א בזונדר נ נח – להבדיל...

 

להתפלל הרבה, להעתר בתפלות לזכות להרבה הרבה ננח, יכולים לזכות להרבה, צמידים של נ נח, חולצה של נ נח, כיפה של נ נח....

 

הצמיד של נ נח, זה שיא הטכנלג'קא, שיטה מיוחדת, מכניס את הנ נח טיפ טיפ לזרם....

 

השורה התחתונה – נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

מוכן ומזומן, בכל עת ובכל זמן: נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

בשבתך בביתך, הפתק יאיר לך. נ נח יקח אותך, כי רבי נחמן אוהב אותך!!!

 

נק נק, מי זה? נ נח. כן שמענו אבל מי זה נ נח?

 

איזהו עשיר? השמח בפתק. איזהו עשיר? הכובש את אומן. ואמירת נ נח נחמ נחמן מאומן כנגד כולם, דברי רבי נחמן. והלכה כרבי נחמן (שמעתי).

 

יא יא, איך האב גיזאן דפתק... איז א גער ריכטיגע זאך. גאר ליכטיג!!!

 

הבוחר בתורה … ובנביאי האמת והפתק. (על פי יוסף בן אסתר).

 

הפתק צוחקת מתוך גרונו!!! (י.ל.ו.)

 

הנותן ליעף נ נח!

 

שלושה שאמרו נ נח כאחד, ויש ביניהם את הפתקא, ראוים הם לשיר נ נח באומן בראש השנה!

 

A Nanach said makes the klipa/evil dead

 

לא קנאיך אך לא ציונים ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן

 

אל תשאל עד מתי, אלא: ממתי?! (בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן)

 

הדף יומי שלנו הוא הפתק!

 

והבור רק אין בו נ נח, אבל נחשים מפורסמים של שקר יש בו. כמו ששנינו לא עם הארץ נ נח, ולא בור ברסלבר.

 

בבא קמא – השער הראשון:

הפתק אינו שן ואין רגל, אינו בור, ואינו קרן... הפתק אשששששששש!!!!! (אברהם ו. ננח)

 

בבא מצעיא – השער האמצעי:

אלו מצעיאות שלו, הפתק, ואלו חייבים להכריז: נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

בבא בתרא – השער האחרון:

הפתק זה ה- final solution!!!

השותפין שרצו לעשות נ נח בחצר... מקום שנהגו.

 

גיטין:

המביא פתק מר' מאיר שעל הים. צריך לומר מאומן נכתב ובנ נח נחתם.

 

אשרי מי שבא לכאן עם הפתק בידו.

חסל סידור הפתק כהלכתו, ככל הננח שחתום בו. כאשר זכינו לשיר אותו. כן נזכה לרקוד בו. לשנה הבא ציון רבינו הקדוש בירושלים!

 

נ.

אות נ' מרמז ומסמל על נפילה, ולכן באשרי שהפסוקים לפי הא"ב מדלגים על נ', ועכ"ז מיד סומכים אותה בס', סומך ה' לכל הנופלים (ברכות דף ד:). ואכן כבר פרשנו במקום אחר, שכן עושים עם נ נח. כי "נח", עם האותיות בגמטריא סמך, והרי נ נח, הוא ענין שמיד סומכים את הנון. אכן עכ"ז צ"ב שהרי כל המשפט והשיר הזה של נ נח נחמ נחמן מאומן, בנוי על הנ', ואיך יתכן שהכל בנוי על הנפילה, מה שבאשרי מדלגים כמעט לגמרי עליה. והנה הרשב"א (ח"א מט) הקשה על הגמרא הנ"ל שהרי מצינו דברים לא טובים בשאר אותיות, והצל"ח הוסיף למה לא יש הקפדה בשאר המזמורים לדלג על הנון. ובעל הנתיבות משפט (שהנני מיוחס אליו) ביאר בספרו אמת ליעקב, שבסוף כל ספר בתהלים נאמר אשרי כנגד אחד הגאולות, ומזמור תהלה לדוד נאמר על גאולה העתידה, ולכן נאמר בשבחים שבתחילתו וסופו "לעולם ועד" לומר שאין אחריה מפלה אחרת, ולפיכך רק בו לא הוזכר פסוק באות נ' המרמזת לנפילה בלי תקומה. והנה כל זה שייך רק עד שיתגלה הקימה, וכיון שנ נח, הוא השיר חדש שמעורר וומקים את הגאולה, ודאי ראוי לו להתחיל מהנפילה ולעלות (וכמו שניסן, חודש הגאולה, מתחיל עם נון כמש"כ במקומו).

 

 

נביא אמת: האותיות נאמ"ת, בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ונשאר אותיות אב"י ר"ת ישראל בער אודסר.

 

נדבות הוי"ה עם התיבות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

נס - ניסים

ע"ע ערך מפרסמים של שקר.

 

נס, מבואר בספר אדיר במרום (עמ' תסד) שהוא ענין שהס' סומכת את הנ' ע"ש. ארבעה פעמים נ"ס – לכל הצדדים (בגמטריא אמת, שהוא באמת נס ומופת, שהאמת מעיד על אמיתותו), ועוד ן' – שכבר עומדת לבד בלי סמיכה, ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

נסיונות

עמש"כ על הברכה ראשונה של שמונה עשרה.

 

בעידן ריתחא

 

איתא במסכת ברכות (דף סג.) דרש בר קפרא איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה {משלי ג-ו} בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך אמר רבא אפילו לדבר עבירה . ופרש"י ז"ל בכל דרכיך, אפילו לעבור עבירה, עכ"ל (והנה חבר אחד, עופיר ל. נ”י העיר שראשי תיבות בכל דרכיך דעהו הם ר”ת בדד, וע' תפלה קנב לרמח”ל שבד”ד הוא בחי' עשר קלפות, הרי שאפילו בעשרה כתרא דטומאה צריכים לדעת את ה”י). והנה בפשטות רבא מדבר על עבירה לשמה, אבל לכאורה יש בדבריו גם כן להורות שיש לדעת איך לעבור עבירה בכלל (וגם זו שעבירה שנעשה מחמת אונס שהיה אי אפשר לכייף את ייצריה, לכאורה זה גופא עבירה לשמה, ויש לדון בזה, ונפקא מינה לכאו' בענין אם יצטרך לעשות תשובה, ואכמ”ל).

 

ומצינו במסכת קידושין (מ.) אמר רבי אלעאי הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא איני והתניא כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם מה היא רבה אומר זה המסתכל בקשת רב יוסף אומר זה העובר עבירה בסתר לא קשיא הא דמצי כייף ליצריה והא דלא מצי כייף ליצריה, ע"ש. ובפשטות, וכן לפי פרש"י רבי אלעאי אומר שיש לפעמים מצבים תקיפות היצר הרע דאי אפשר להנצחו, ואז יש הלכה שבכגון דא על כל פנים צריך להקפיד לעשות את העבירה בצנעא ובצורה של ילבש שחורים. וכן למשל הריטב"א כותב בפירוש שכך מוכח. אלא שהר"ח ועוד קצת ראשונים דוחקים את המשמעות ומפרשים שעל ידי שיעשה כל זה בסוף ימלט מלעשות את העבירה. ובמאירי כתב שלא יכול לעשות עבירה ממש אלא מעשה מכוער. [ואולי יש לפרש שמרמז שעל האדם לילך לישון, כי בלי קריאת שמע האדם ההולך לישון מלביש את נפשו במלבושים שחורים, והולך למקום שאין מכירים אותו, ואז ממילא יהיה נעשה בו מה שיעשה, אבל בבחי' מקרה בלי ידיעה, ודוק].

 

ובפשטות היה נראה שדעת רבינו ברור מללו בלקוטי מוהר"ן (תנינא קי) ז"ל שמעתי שאיש אחד שאל אותו: כיצד הוא הבחירה השיב לו בפשיטות שהבחירה היא ביד האדם בפשיטות, אם רוצה – עושה, ואם אינו רוצה – אינו עושה. ורשמתי זאת, כי הוא דבר נצרך מאד, כי כמה בני אדם נבוכים בזה מאד, מחמת שהם מרגלים במעשיהם ובדרכיהם מנעוריהם מאד, על כן נדמה הם שאין להם בחירה ח"ו, ואינם יכולים לשנות מעשיהם. אבל באמת אינו כן, כי בודאי יש לכל אדם בחירה תמיד על כל דבר, וכמו שהוא רוצה עושה, והבן הדברים מאד, עכ"ל. ולפי זה מוכרח לפרש את הגמרא שאדם שרואה שהוא נוטה לעשות רע, יש לו עצה להתגבר ולבחור בטוב, אע"פ שבאמת אפילו בלי העצה הזו האדם היה בידו לעמוד בנסיון, או שזה הבחירה שלו לקחת את עצת הגמרא שעל ידו ימלט נפשו מעשות רע (וזה קשה לפרש ככה, כי מה יהיה אם אדם שאי אפשר לו לקיים את העצה, יצא לפי זה שאין לו את הבחירה, ויש לדחות ואכמ"ל). אכן באמת אפילו להמפרשים שיתכן שהאדם לא יכול לכוף את ייצריה חייבים לומר שיש להאדם בחירה, ובחירה זה כמו שגילה רבינו ז"ל, אז על כרחך צריכים לומר שאפילו שיש בחירה כנ"ל יתכן שלא יהיה ביכולתו לכייף את יצרו, וזה לא יהיה נקודת הבחירה שלו אם לעשות את המעשה או לו, אלא נקודת הבחירה שלו יהיה איך להמתמודד עם המעשה, וככל מה שאנו מבארים פה בעזה"י. וכן ע' בחיי מוהר"ן (קצ"ז) שעיקר הבחירה זה רק במה שלא מצוה בפירוש ע"ש, ולפי זה מה שהאדם יודע בפירוש עליו לעשות, ואם הוא מוכרח מיוצרו לעשות משהו, יתכן שזה לא בכלל עיקר הבחירה כנ"ל. וע' בשער הגלגולים (הקדמה לח עמ' קכז ד"ה גם א"ל) שכתוב שם על ר' חיים ויטאל שנכשל בחטא ובהכרח שהיה מוציא קרי לבטלה מחמת שנקשר על  ידי כישוף ט' חדשים. ומשמע שזה היה לגמרי בעל כרחו בלי שום בחירה. וע"ש (עמוד קסא טור ב) שכז"ל וא"ל מורי ז"ל כי גם אני להיות שנשמתי בתכלית הגדולה והקדושה, הניחני הקב"ה ביד היצה"ר שלי, שאלולי גודל נשמתי היה היצה"ר שלי יכול לאבדני ח"ו מן העולם, לכן אין עונותי שקולים א' מני אלף, כמו לאנשים אחרים, כי נסתלקה מהם בחירתם, לסבת חולשת נפשם. אמנם אני שעומד עתה בתחלת נקיון, אין עונותי נחשבים לכלום בפני עונות אחרים, כי זו היא הפעם הא' שיצאתי מן הקליפות ובאתי לעולם וכו' עכ"ל וע”ע שם ז”ל הקב”ה מניחו ביד יצה”ר להרבות שכרו לראותו שנשמתו גדולה ולא יוכל הרע עמו, וכן אפילו שיעשה איזה דבר אשר לא טוב, לא אשם בזה ע”ש כדה”ק. והרי מבואר מאידך גיסא שהרבה לוקח מהם הבחירה לעשות רע. ואילו מי שבאמת יש לו בחירה לעשות את הרע, יהיה לו בזה נסיון כל כך גדול ובפרט מחמת שבסתמא יהיה מוקף מהקליפות, עד כדי כך שכמעט מן ההכרח שיחטא, ולא יחשב לו כל כך לעון כמבואר שם באריכות [וע"ע ביחזקאל (ב:כה-ו) וגם אני נתתי להםחקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם, ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם למען אשמם למען אשר ידעו אשר אני ה'. ופרש"י ז"ל חקים לא טובים, מסרתים ביד יצרם להכשילם במתנותם, מתנות שחקקתי להם לקדש כל בכור לי, מסרתים ביד יצרם להעבירם למולך, עכ"ל. וע"ע בדברי אליהו הנביא (מלכים א:יח:לז) ואתה הסבת את לבם אחרנית. ובשמואל (א:ב:כה) ולא ישמעו לקול אביהם כי חפץ ה' להמיתם. וכן האריכו המפרשים במה שהשם יתברך קיים לכבד את לב פרעה. וע"ע בבבא בתרא (קסד:) אמר רב עמרם אמר רב שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום, ובמהרש"א שם, ואכמ"ל].

 

ועל כל פנים בודאי יש שיטות חשובות בראשונים שפירשו בפשטות כנ"ל, שיתכן לפעמים מצב שהיצר יתקף בתקיפות כזה שאי אפשר לעמוד נגדו רחמנא ליצלן, ובכהאי גוונא יש הלכות איך לעבור את העבירה. [ואפילו שהיה מוכרח בעל כרחו יצטרך אחר כך לעשות תשובה (ואין הכרח ממש"כ הריטב"א ונמקוטי יוסף במועד קטן דף יז שההוא צורבא מרבנן שעשה כר' וענין התשובה נבאר בעזה"י]. וכל שכן מי שיבוא לעשות עבירה ממש, בלי שום התירא, ראוי מאד לעיין בהלכות אלו.

 

ולכן בעזה"י הנני רוצה לעיין בהלכות האלו של הרגע אחרונה, מה יכולים לעשות ומה צריכים לעשות. ובעזה"י יבואר הלכות עשיית עבירה, שהוא איך לעשות את העבירה, והלכות רתיחת הדמים, והוא עצות הלכה למעשה למי שממש עומד להכנע להתגברות היצר הרע ר"ל שעל ידם אולי עוד יצלח להמלט בעזה"י.

 

 

 

הלכות עשיית עבירה

 

א. אסור לעשות שום עבירה בין במעשה בין בדיבור ובין במחשבה, וכל העובר עבירה, אפילו בחדרי חדרים מחלל את השם ח"ו וגם ענוש יענש. אלא שיש לפעמים שחייבים לעשות עבירה וכגון להציל נפש בישראל שאז העבירה הותרה לגמרי וכמבואר במקומו. ולפי פשטות הגמרא (קדושין מ.) וכדעת כמה ראשונים, לפעמים בלית ברירה האדם לא יכול לעמוד נגד יצרו הרע ובעל כרחו יוכרח לעשות עבירה, ובודאי לא הותרה העבירה בשורשו, ולפי דעה אחד (נמוקי יוסף מועד קטן יז. וע' בריטב”א שם שכתב “מתנחם” ואכמ”ל) חטא ועונש על העבירה עדיין יש רק שאינו עובר על חילול השם ולכן בתנאים שיבארו לקמן ב"ה יוכל לעשות מה שמוכרח.

 

ב. האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא ח:ט). ופרש בגמרא (יומא פז.) שזה דייקא ככפל הלשון, שעבר ושנה בעבירה, דאז נעשה לו כהיתר, אבל בפעם אחת שפיר מספיקין בידו [וצ”ע עם הפעם שניה צריך להיות באותו עבירה, או אפילו שום עבירה בעלמא כבר מראה שנעשה לו כהיתר באופן שהוא מקבל לעשות אח”כ תשובה]. וכן אפילו במה שאין מספיקין בידו לעשות תשובה בודאי עדיין יש יכולת לעשות תשובה, וחייב לעשות תשובה, ואין לו ברירה רק לעשות תשובה, אלא שיהיה הרבה יותר קשה. ואין החוטא מחמת אונס יצרו שדעתו בודאי לעשות תשובה לאחר שישתחרר מתוקפיה של היצר, בכלל הלכה זו של האומר אחטא ואשוב, שהכוונה בהאומר אחטא ואשוב שהשתא מרצון דנפשיה יהנה מהעבירה בלי דאגה כי לאחר זמן הוא יעשה תיקון על זה, ואילו האנוס מיצרו אינו רוצה כלל לעשות את העבירה עכשיו ונוסף לזה הוא גם מצפה לעשות כבר תשובה על אונס מעשיו. ובכהאי גוונא כל מה שהאנוס יחשוב לעשות תשובה יעזור לו ויקל מהעבירה ככל המבואר פה.

 

ג. קודם שבאים לעשות את העבירה, מדינא של הגמרא עליו ללבוש בגדים שחורים ולהתעטף בבגדים שחורים, ויש בזה כמה טעמים שבהם נפקא מינה להלכה.

טעם א' כי בלבישת השחורים יכנע לבבו הערל, וימנע מלעשות את העבירה. והנה לפי טעם זה, היום שקיימא לן שעיקר רוח השטות לעבור דבר ה' היא על ידי עצבות (ובאמת זה היה המציאות גם מאז, אלא ששם הציעו המפרשים מדובר שעל ידי רוב הוללות בא לחמוד איזה עבירה), ובלבישת השחורים עלול רק לירד יותר לעצבות, לכאו' צריכים קודם כל להשתדל להתחזק מאד בשמחה, להשתדל לשיר ולרקוד (אכן ע' מש”כ טעם ה' בס”ד), אמנם אם נפל כל כך שהוא כבר לא מוכן לנסות לשמח את עצמו, אז בודאי עליו לקיים דינו של הגמרא, כי אפילו אם העצבות גופא גרם ליה ליפול ברע, הגמרא אומרת שאם יעשה מעשה אבלות של לבישת השחורים יתכן שיכנע לבבו.

ויתכן לפרש שיזכור יום המיתה, הכוונה לא סתם לזכרון בעלמא, אלא ממש להטעים להגוף שירגיש צער ממש, ולפי זה יש להבין עוד כמה טעמים בעצה זו, גם להסיח דעת מהיצר מרוב שהדעת תפוס בהצער, ואכמ"ל. ושוב מצאתי ת"ל גמרא מפורשת (שבת נה:) איך שראובן מנע את עצמו מלחטוא: זכרת עונשו של דבר, חלית עצמך חולי גדול – פרש"י ז"ל להתאפק לכבוש יצרך ע"כ, פירשת מלחטוא, ע"כ. ועיין בזוהר (חק לישראל פ' ראה יום א), שואלת הלוא הס"א היא גופא המלאך המות ואיך הזכרת יום המיתה ישבר אותה, אלא שהוא כדי לשבר לב האדם עיין שם, ועל פי דרכינו יש להעמיק, כי בהיות ששורה הס"א התיקון הכי גדול שישלוט באופן המועיל.

וע"ע בזוהר (פרשת מצורע נה. – חק לישראל ג' שופטים) שכאשר האדם או הבית טמא, אז הרוח טומאה מעוררת ומזמין טומאה יתירה, ואז מעבירים את שניהם, ע"ש. ואם כן, על האדם להתחכם, כאשר מתגברת עליו רוח טומאה, להאכילה מדילה גופא.

 

טעם ב' שלא יכירו אותו, ועל ידי זה חושך מהחילול השם (כנראה שעל ידי זה שאין בעלים ידועים על העבירה יש הרבה פחות חילול השם, וצ"ע).

טעם ג' כדי שיהיה נראה בזוי ואחרים שיראו אותו לא ירצו ללמוד לעשות כמוהו.

טעם ד' להנות הכי פחות מהעבירה. ודבר זה מבואר בכמה מקומות בספרי ברסלב.

עיין בשיח שרפי קודש (ב:לח, ד:תרכו, וע”ש ו:שכג) אָמַר רַבֵּנוּ: "אוֹמְרִים הָעוֹלָם בְּדֶרֶךְ הֲלָצָה: אֶחָד, שֶׁאוֹכֵל חֲזִיר לְכָל הַפָּחוֹת, שֶׁיִּזַּל שׁוּמָן הַחֲזִיר עַל זְקָנוֹ... וַאֲנִי אוֹמֵר, שֶׁלְּכָל הַפָּחוֹת לֹא יִזַּל עַל הַזָּקָן... "דִּי וֶועלְט זָאגְט אַז אֵיינֶער עֶסְט שׁוֹין חֲזִיר זָאל אִים חָאטְשׁ רִינֶען אוֹיף דִּי בָּארְד... אוּן אִיךְ זָאג, זָאל חָאטְשׁ נִישְׁט רִינֶען אוֹיף דִּי בָּארְד..." כְּאוֹמֵר, שֶׁהָעוֹלָם אוֹמְרִים שֶׁזֶּה הָאָדָם שֶׁעוֹשֶׂה רַע, אַל יִהְיֶה צָבוּעַ וְיַסְתִּיר מַעֲשָׂיו, אֶלָּא טוֹב שֶׁיְגַלֶּה וְיִרְאוּ הַכֹּל אֶת נִכְלוּתוֹ, וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁלְּכָל הַפָּחוֹת יִתְבַּיֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו הַמְגֻנִּים, וְלֹא יְגַלֶּה מַעֲשָׂיו בָּרַבִּים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁכַּוָּנַת הַדְּבָרִים הוּא, שֶׁכָּל מַה שֶּׁמּוֹנֵעַ הָאָדָם עַצְמוֹ מִלַּעֲשׂוֹת רַע בְּעֵת חֶטְאוֹ אֲפִלּוּ מְעַט זֶה גַּם הוּא טוֹב. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שֶׁלְּכָל הַפָּחוֹת לֹא יִזַּל מִשּׁוּמְנוֹ עַל זְקָנוֹ. [עיין במסכת סנהדרין (כו:) עדיפות אפילו בבעל עבירה שעל כל פנים חושב שהוא עושה מצוה או שמקבל עונש על מעשיו].

באבי הנחל א:ח (וכן בשיח שרפי קודש א:תקיח) רבנו אמר שלושה דברים פעלתי אצל השם יתברך: ב) אֵיין עֲבֵרָה וֶועט אַייךְ קְרֶענְקֶען, עֶס וֶועט אַייךְ שׁוֹין נִיט בַּאקוּמֶען. אֲפִלּוּ אִיהר וֶועט טָאהן וֶועט דָאס זַיין אָהן הֶענט אוּן אָהן פִיס (עֲבֵרָה תַּעֲלֶה לָכֶם בְּיִסּוּרִים, לֹא תִּגְרֹם לָכֶם שׁוּב נַחַת רוּחַ. אֲפִלּוּ תַּעֲשׂוּ עֲבֵרָה, תְּהֵא בְּלִי יָדַיִם וּבְלִי רַגְלַיִם).

ולפי הטעם הזה, וכן לפי הטעם הראשון, אפילו אם ח"ו עבר את עבירה, לא ימהר לעברו שנית מחמת המרירות יתירה שהתנהג בה. ובאמת לפי כל הטעמים יש בזה משום מניעה לעבור שנית, כי על ידי שהוא טרח אפילו בעשיית העברה של לפרוק עול לגמרי, ימצא בעצמו נקודה טובה שעליה הוא יכול לבנות תקוה להוושע לגמרי בעזה"י.

 

וע"ע בספר תולדות יעקב יוסף פרשת כי תצא שפירש בענין עבירה לשמה שאי אפשר אלא בתנאי שאינו מתהניא מהעבירה רק אדרבה מתבייש מהעבירה שהיא רעה אצלו ע"ש, ונראה שאפילו מי שאינו בא אלא מכח אונס יצרו, כל מה שהוא ממעט בהנאה ומתבייש ממנה, הרי זה מקרב מעשיו להיות בחי' עבירה לשמה, כי עכ"פ גם אונס היצר זה בא מהשם יתברך, אלא שעליו מוטל להתגבר, אז כל מה שהוא כופה יצרו כנ"ל, הרי מקרב מעשיו לקיים רצון השם יתברך על צד היותר טוב, ככל מה שהוא מצליח.

ותדע שאפילו צדיקים גדולים שקבלו מן השמים לעשות עבירה לשמה, עשו כן במסירת נפש, כי אפילו מצוה, לאחר חטא אדם הראשון, כמעט אי אפשר לעשות לגמרי במאה אחוז לשם שמים (ויפה פירש השירת דוד שלכן פינחס זכה לברית שלום של אליהו הנביא, כי הוא כוון במאה אחוז, שזה בחי' קודם החטא הראשון שנקנסה מיתה), וכל שכן אי אפשר לעשות עבירה נקי לשם שמים, והצדיקים האלו ידעו את זה, ואם כל זה מסרו נפשם לעשות את העבירה שהיתה נדרשת מהן. ולפי זה עבירה לשמה גם כן על פי רוב אינו לגמרי נקי לשם שמים, ועל כן שפיר יש מקום ללמוד ממנו לזה שבא מחמת אונס יצרו להשתדל כנ"ל, לקרב מעשיו לשם שמים.

 

טעם ה' נראה לעניות דעתי, שהגברת התאוה על האדם הוא סימן שיש עליו דינים קשים, והנה האדם צריך להיות תמיד בשמחה אפילו בתשעה באב, אלא כמו בתשעה באב צריכים להתנהג כפי הדינים השרוים בעולם, וצריכים להתאבל, וכיון שהאדם נוהג כראוי לפי השראה מלמעלה בודאי ראוי לו להיות שמח (וע' חגיגה דף ה: עוז וחדוה במקומו, לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי – וע”ע שם ריש דף יג, ונחלקו הראשונים באיזה ואכמ"ל), ועצבות הוא ממש הס"א וסכנה גדולה כידוע מהזוהר ומהאריז"ל והבעש"ט ורבינו הקדוש, והשער והפתח לכל הקדושה הוא השמחה, ועל כן זה שרואה שיצרו מתגבר עליו, צריך להתנהג כפי השראת הדינים עליו, וליתן להם חלקם, וילבש שחורים ואפילו יגלה את עצמו למקום שאין מכירים אותו, ועל ידי זה בעזה"י הוא ישתחרר בפנימיות מהדינים ואז עליו להתחזק להיות בשמחה. וכן נראה לעניות דעתי נכון ועיקר לפי דעת רבינו הקדוש (ומה שלא מצאתי מפורש כזה בראשונים, נראה מפני שהוא טעם פנימי, שעוד בתקופתם לא היו מורים הלכה כפנימיות כידוע, אבל מזמן האריז”ל כבר התחילו לנהוג הלכה כפנימיות).

שוב מצאתי שאולי כוונתי בזה להבעל שם טוב, עיין בספר כתר שם טוב, ריש חלק שני (אות רמט) בפירוש המדרש ויהי ערב אלו מעשיהם של רשעים ויהי בקר אלה מעשיהם של צדיקים ואיני יודע באיזה מהם חפץ, כשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב וכו' והוא תמוה וכו' אמנם כשנתגברה חולי המרה שחורה על ידי עצבות וסיגופים וכיוצא אז צריך לאחוז במדת הרשעים לאכול ולשתות ולשמוח להסיר החולי הנ"ל. ולפעמים כשרואה שיצר הרע מתגבר בו ילבש שחורים ועצבות. וכל זה צריך לשקול במאזני שכלו, ע"ש כל דבריו הקדושים.

 

ג:ב בכלל הענין של ילבוש שחורים, הוא לבחור הדרך הפחות שאפשר, וכמו שתראה לקמן אות ד' הענין למעט באיסורא, כן ימעט בכל ענין. למשל אם יש לו שני סוגי בגדים שחורים, יבחור הגרועים. אם הולך להסתכל ח"ו בדברים אסורים, ויש לו משקפיים ישנים או מסך ישן וכדומה, על כל פרט ופרט לבחור באופן הכי גרוע.

וכן מצינו בענין הסוטה (סוטה ט., הובא ברש"י במדבר ה:יז) היא השקתה את הנואף יין משובח בכוסות משובחים לפכיך תשתה מים המרים במקידה בזויה של חרס, הרי שיש לה חומר עון במה שהשתמשה בכלים משובחים.

ויש על זה עוד טעמים, למשה, כי בזה שהאדם מגדיר את עצמו, הגבולות האלו יעזרו לו לצאת, ואם לא בפעם הזה שנכשל, הרי אולי יעכבו אותו מליפול שנית או מלהמשיך וכדומה.

 

ד. הבא לעשות עבירה ח"ו עליו למעט באיסורא, לפגום כל כמה פחות שיכול (בכמות ובאיכות, וכן ע' במסכת שבועות סוף דף יח. כי פריש מיד (מבעילת אשה שאמרה שראתה עכשיו נדה) אמאי חייב (הרי הוא אונס) שהיה לו לפרוש בהנאה מועטת ופירש בהנאה מרובה. וזה סוגיא ארוכה של הקל קל תחילה, וכן ע' בשו”ע או”ח שכח:יד, והגם שתנינן באבות ריש פ”ב שצריכים להזהר מקלה כבחמורה שאין אנו יודעים מתן שכרן של מצות, ומטולטלין אינו שבילי דאורייתא (ילק”ש), ויעו”ש שעל כל פנים על הלא תעשה ידוע דרגות החומרה רק לא ידוע בביטול עשה ולא ידוע מתן השכר אפילו של הל"ת, ע' דרכים בזה בראשונים שאכמ”ל, כי באמת האדם צריך לברוח משום עברה כמפורש שם באבות (ד:ב), ועבירה גוררת עבירה, וכך הוא דרכו של יצר הרע היום אומר לך עשה כך ולמחר אומר לך עבוד ע”ז (שבת קה:, זהר חדש נח). על כל פנים מי שודאי הולך לעבור ח”ו ודאי עליו להשתדל לפגם בהכי קל. ונראה לע”ד עצה טובה, שאפילו בדברים שאין מי שיחייב מה יותר גרוע, למשל מי שהחליט שהוא חייב לראות איזה סרט, עליו לעשות לעצמו גדרים למשל שלא יראה סתם סרט של ליצנות גמור, רק יראה איזה סרט שיהיה לו איזה נקודה טובה ממנה, וחוץ ממה שהוא ירויח מיד על ידי זה, גם יעזור לו להתחיל להכיר ולמאס בהבליהן עד שיזכה לפרוש לגמרי. וע' בגמרא מסכת ע”ז דף כה תא חזי מה בין גנבי בבל ללסטים דארץ ישראל, ופרש”י שפגעו בתלמידי רבי עקיבא ספרו בשבחו ואע”פ שסתם לסטים פריצים מגנבים להודיעך שבחה של ארץ ישראל, עכ”ל, הרי הגמרא מציין את הנקודה הזו שמצא ברשעים שתלמידי ר”ע חיכמו וניצלו מהם ועם כל זה שבחו אותם ואילו הגנבים בבל כאשר החכמים הערימו אותם בעטו וקראו אותם רמאים. והרבה יש ללמוד מזה שאפילו שנופל למה שנופל עדיין יש להשתבח בטוב ולא ליפול יותר להכחשת האמת לגמרי. וכן מבואר להדיא בספר שיחות הר"ן אות קב ז"ל גם מי שהוא איש אמונה התשובה שלו היא יותר קלה, כי התשובה צריכה להיות תשובת המשקל, דהינו שכפי התענוג שהיה לו מהעברה כן יהיה לו ממש צער ויסורין. ומאחר שיש לו אמונה על כן לא היה תענוגו בשלמות בשעת העברה חס ושלום, רחמנא לצלן, כי היה מערב ביגון כי ידע כי מרה תהיה באחרונה, כי יהיה לו ענש קשה ומר רחמנא לצלן, רק שלא היה יכול להתגבר על תאותו. על כן תשובתו קלה יותר, כי אין צריך לסבל יסורי התשובה כל כך מאחר שגם בשעת העברה לא היה תענוגו בשלמות כנ"ל). למשל המהרהר בזנות ר"ל, עליו לכל הפחות להרהור על זנות שהיה מותר לו, לדמיין שהוא נשוי לאשה כשרה שאינה נדה, שפחה, גויה, או זונה ח"ו. ולא יהרהר בכלל ח"ו על משכב זכר ומשכב בהמה ר"ל. וכן לענין עשיית עבירה בדיבור ומעשה ח"ו, אפילו שנפל למקום שנפל צריך להקפיד להסתפק בעבירה הכי קל, וזה חוץ מהענין למעט בהנאותיו כמבואר לעיל אות ג'.

 

ודבר זה מצינו מקור מפורש בגמרא (סוטה מח סע"א) אמר רב יוסף זמרי גברי ועני נשי פריצותא זמרי נשי ועני גברי כאש בנעורת למאי נפקא מינה לבטולי הא מקמי הא ופרש"י ז"ל כאש בנעורת. לפי שהעונה מטה אזנו לשמוע את המזמר לענות אחריו ונמצאו האנשים נותנים לבם לקול הנשים וקול באשה ערוה כדכתיב השמיעני את קולך (שיר ב) ומבעיר את יצרו כאש בנעורת אבל זמרי גברי ועניין. נשי קצת פריצות יש דקול באשה ערוה אבל אינו מבעיר יצרו כל כך שאין המזמרים מטים אזנם לקול העונים: לבטולי האי מקמי האי. אם אין שומעין לנו לבטל את שניהם נקדים לבטל את זה שהוא כאש בנעורת: עכ"ל.

 

ובענין עשיית עבירה קלה להציל חבר מעשיית עבירה חמורה, סוגיא עמוקה היא (ע' עירובין דף לב, ובגיטין לח, שבת ד).

 

והנה למעט בעבירה צריכים להקפיד כמה שיכולים לא לשלם על העבירה שיהיה על כל פנים 'חינם', כי חנם זה הסטרא דילה, ולא תהיה ח”ו הפגם העצום באגרא – שכר שמשלמין, כי אז יש כח ח”ו להס”א לעשות פירות. וזה השבח הגדול של עם ישראל מה שמשלמין במלאה על המצות [וגם על אהבת חברים, וזה הביטוי "אהבת חנם" הוא המצאה של עמי הארץ ובמיוחד כת אחת וכו', אבל לא מצאנו שום מקום בחז"ל שימוש בביטוי זה, ואדרבה הזוהר הקודש מגנה מאד את סטרא דילה, השם ירחם, ויש במשמעותה גם ע"ז וגם נאוף וגם שפיכות דמים ר"ל, ועצם הדבר שהיום לא הסתפקו בכל התורה של חז"ל ובאו לבדות ביטוים חדשים שאולי זה היה בחי' האהבה בתקופת אחאב שהיו עובדים ע"ז, והוא פגם גדול ח"ו]. נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

וזה לשון הרמח"ל (אגרת נ) כי הנשמות תולדות הקדושה הנה, ולתקן השרש להוציא פירותיו נקל להן. אך להשראת גילוי אז צריך אגר שלים (זוהר ח"ב קכח.:), כי להרחיק הס"א צריך אגר שלים, אשר מהר היא מזדמנת לשרות ולטמא, וצריך אגר שלים להרחיקה, ולקבל השראת הקדושה. כנגד זה להפך הוא בס"א, יען אין הנשמות תולדותיה, רק שניתן לה רשות לטמא. ועל כן לשרות תמהר, כי הקדושה מסתלקת בכל חשש רע. אך להוציא פירות ממנה, כגון בקסם וכשפים, יען רחוקות הנשמות, אי אפשר אלא בדלא למיחס על ממונא, עכ"ל.

 

 

ה. עוד מדינא של הגמרא, הבא לעשות עבירה ר"ל עליו ללכת למקום שלא מכירים אותו. והעיקר בטעם הדבר הוא לחשוך מחילול השם, וא"כ אם יכול לעשות באופן שלא יראה אותו שום אדם בכלל, אפילו שזה יהיה בסמוך למקומו, לא צריך ללכת הלאה. אמנם יש בזה גם כן מהטעמים הנ"ל שבטלטול מקומו יכנע לבו וכנ"ל, ולפי הטעמים האלו הרי אפילו יכול לעשות בסמוך לו בלי אשר יראה שום חי, אם כל זה עליו לטלטל את עצמו ללכת למקום אחר שאין מכירים אותו. ובמצב שבמקום רחוק יתכן שיראו אותו בני אדם ואילו יעשה בסמוך לו יוכל לשמור שלא יראה אותו שום בן אדם, נראה שהעדיפות והעיקר הוא שלא יראה אותו שום חי.

ותדע שבפשטות מה שהעבירה שהגמרא מדברת עליה זה זנות עם אשה (ויש הרבה לדון בזה ואכמ"ל), שעל כרחך יראהו מישהו, ועל כן על כרחך צריך ללכת למקום אחר, אבל עבירה שבינו ובין המקום ב"ה, לא מחייבת הליכה למקום שאין מכירים אותו, אלא העיקר שלא יראו אותו כנ"ל.

 

ו. מצינו בחז"ל שאדם שעובר עבירה ר"ל נסתלקים ממנו כל מיני חלקים של נשמתו הקדושה והטהורה וכל מיני אורות ומדרגות שהשיג על ידי מעשיו הטובים, וכן כל כמה שהוא השיג ועלה במדרגה כן יפגום יותר ח"ו. ועל כן ראוי מאד לפני עשיית העבירה להכריז שהוא מוסר כל נשמתו ומדרגותיו ושכרו והכל הוא מוסר לרבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן, ועל ידי זה ימעט במה שהוא פוגם למעלה, וגם כל מה שהשיג יהיה שמור אצל רבינו, ויתכן שרבינו יחזיר לו את המדרגות (כפי שמבואר זה הענין בכתבי האריז"ל בכוונות לברכת על הצדיקים בשמונה עשרה עיין שם (ומצינו בפירוש שכלב ויהושע קבלו חלקן של המרגלים), וכן ע' בפרי עץ חיים בפירוש ישמח משה של תפילת שחרית של שבת).

 

ז. אחר עשיית עבירה ר"ל, יש גם כן עבודה שלמה בעבודת השם. ע' בחיי מוהר"ן (אות תנג) ז"ל (י) אמר, כמו שאתם רואים אותי רצוני לומר שבודאי אתם מחזיקים אותי לצדיק גמור, אף על פי כן אם הייתי עובר חס ושלום עברה גדולה ביותר, אף על פי כן לא היתה העברה משלכת אותי כלל רק הייתי אחר העברה איש כשר כמו קדם, רק אחר כך הייתי עושה תשובה "האט וויא איר זעהט מיך איך זאל חס ושלום עובר זיין דיא גרעסטע עברה, וואלט דאס מיך גאר ניט אראפ גיווארפן, איך וואלט נאך דעם גיווען אזוי איין ערליכער יוד וויא פריר, דער נאך וואלט איך תשובה גיטאן": שלמ. [וע"ע בשער הגלגולים (הקדמה לח) לא לתמוה אם רואים אדם גדול עושה עובר עבירה חמורה, כי זה מחמת הקליפות העושקות נשמתו וכו' ע"ש].

ובספר אוצר נחמני (אות רב) הביא מרבי שלמה יהודה אפרים הופמן הי"ד שרבינו אוהב "א פרייליכער בעל עברה" (בעל עברה שמחה) והסביר על פי דברי מוהרנ"ת (הלכות בכור בהמה טהורה ו:כט) שהבעל דבר אינו מתכון כל כך לעברה, כמו לעצבות והמרה שחורה שאחריה, שאז הוא מכשילו ביותר ומפיל אותו לגמרי כדי שלא יעשה תשובה על העברה מחמת יאושו, ועל כן צריך להתחזק בשמחה אפלו אחר העברה כדי שיוכל לעשות תשובה שלמה מתוך ישוב הדעת. להיות שמח על זה שהוא יכול לשוב בתשובה שלמה לפניו יתברך אף על פי שעבר מה שעבר רחמנא לצלן. ע"כ.

 

וע"ע בלקוטי הלכות ברכת הריח ד:ב – לפעמים האדם עושה עבירה ועל ידי זה נופל כל כך למרירות שמביא אותו לעשות תשובה (וע"ע בנושא זה בשער הגלגולים, הקדמה כז ד"ה וכבר הודעתיך).

 

וראוי לציין פה גם מה שמצאתי בספר החזיונות של ר' חיים ויטאל (המכונה גם כן שבחי ר' חיים ויטאל) מה שכתב ז"ל ליל שבת כ"ז לניסן משנת השל"ז ראיתי קרי בחלו' ואיקץ ואצטע'' מאוד על המראה וחזרתי לישן וארא למורי ז"ל ויאמר לי הנה עדיין לא הגיע הזמן וכו' ע"ש, הרי אפילו אחר שהוא ראה קרי, מיד אח"כ זכה לראות את מורו האריז"ל בחלום שדיבר עמו והדריך אותו (ועוד יש לציין למה שאיתא במס' שבת (קמ:) ופסקיה ברי"ף שם, שרב חסדא אומר שבר בי רב לא יתן בגדיו לפונדקית לכבס, כי שמא תימצא בו קרי, וכמדומני שראיתי מובא על זה שהרי לתלמידי חכמים יותר שכיח שיראו קרי וכו').

 

וצריכים לדעת ולהאמין שהשי"ת ידיעתו אינו לוקח ממנו הבחירה, והוא יודע מראש את העבירות שנעשה, וכך היה רצונו, ודבר זה האריכו בו המפרשים.

 

 

הרגע האחרון

 

כאשר התאוות מתגברים על האדם לגמרי, ואין לו שום עצה איך להמלט, ונראה לו שהוא לגמרי אחרי יאוש, וזה גופא צריך האדם לשנות לעצמו בשעת מעשה שלולא היה מתחזק ומקוה לטובו יתברך בודאי היה שמח מאד והיה מלא רצונות טובים ומשתדל לעשות טוב ולבנות ולא להרוס, וינסה מאד להתחזק באמונה ובבטחון בהשם יתברך שברגע קטן יתהפך מצבו לתכלית הטוב יותר ממה שהיה יכול לדמות, ושזה אפשרי וקרוב מאד שידע את השם יתברך באופן אישי להפליא, וקרוב הדבר מאד ובפרט אם יצליח לנצח את הנסיון, אכן אם היאוש מתגבר עליו ח"ו ומדמה כי אין שום סיכוי שינצל מעוצם שצף קצף היצר הרע, – ואין לו את הכח או הרצון לקרוא בקול גדול "נורא בי עמרם" שיבואו אנשים לראות (כמסופר במסכת קידושין, והנפש החיים מביא דעה של חסיד אחד שלא רצה למנוע מעשיית דבר לא נכון מחמת בושה מאחרים רק מיראת השם טהורה) –- אז הנה כמה עצות מה לעשות בעזה"י. ואף על פי שבשעת נסיון, ועיקר הנסיון הוא גופא שלוקחים את הדעת מהמנוסה, עם כל זה נשאר לו מספיק דעת להתחזק בו, והחכם יכין עצות לעצמו. ובאמת כל אחד צריך ויצטרך להמציא עצות חדשות לעצמו מה שלא נמצא בשום ספר, כי זה גופא חלק מתהליך נצחון הנסיון שהאדם עצמו עולה לבחינת צדיק, ולא סתם מקבל עצות מאחרים, אלא ממציא עצות. ולכן אין מנוס בריבוי העצות, רק לקחת אותם לעזרה כל אחד לפי כחה ולענינה, עד שכבר ידע איניש לנפשיה תכסיסיה מלחמה.

ולכן אף על פי שבודאי העיקר הם עצות של רבינו, עם כל זה, לא נמנעתי מלהביא עצות אחרות, כי באמת מוטל על כל אדם בכל זמן להמציא עצות. ואכן לאידך גיסא אפילו הרבה מהעצות של רבינו הקדוש הם בבחינת הרחבת הענין, וכמו שכתוב בסוף לקוטי מוהר"ן (תנינא תורה קא) ז"ל כי אף על פי שנמצאים כמה עצות טובות בספרי רבנו ז"ל, שהם מלאים עצות להתקרב לה' יתברך, אף על פי כן, על פי רב, קשה להאדם לקים העצה בעצמה. על כן העקר הוא תפלות ותחנות ובקשות. יהיה איך שיהיה, על כל פנים ידבר בפיו באיזה בחינה שהוא, ויבקש מהשם יתברך תמיד, שיוציא אותו מחשך לאור ויחזירהו בתשובה שלמה באמת וכו' ע"ש כל דבריו הקדושים שרק זה הוא עקר כלל ושרש ויסוד של כל העצות ע"ש.

ואכן צריכים לזכור שבאמת האדם לא יכול בעצמו להתגבר על יצרו וכמו שאמר רבי שמעון בן לקיש (סוכה נב:) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר (תהלים לז:לב) צופה רשע לצדיק ומבקש המיתו ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו שנאמר (תהלים לז:לג) ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו, ע"כ. אכן על האדם לעשות את הכל שיכול ואז בודאי השם יתברך יעזרו ויצילו. ובודאי -

 

א. עיקר העצה הוא מה שאמר רבינו ז"ל (שיחות שב) דער עיקר איז מבטן שאול שועתי. כי סוף סוף צריכים עזרת ה', ואין יותר חזק מתפלה, והיא עיקר הכלי זין ונשק. והצעקה מסוגל לעוד כמה עצות כמו שיתבאר לקמן בעזה"י.

 

ב. צריכים לדעת שהאדם מקושר ומחובר או לקדושה או לטומאה, והקישור הזה הוא המכונה ברית. כי ברית זה מה שמיחד בין שני פלגים. וזה ענין שאין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, כי דעת (שהוא יחוד עם השם יתברך), על כרחך הוא קודש, כי דעת אמיתי הוא רק מהשם יתברך ומאמיתת מציאותו בבריאה [וי”ל שזה הבחי' שכוון עליו ריש לקיש כנ”ל שהקב”ה עוזר לו], ועל כן כל זמן שיש להאדם אפילו טיפה של דעת לא יחטא. וכ' בשבחי הר"ן (אות טז, חיי מוהר"ן רלב, וע' בלק”מ עב ובעוד מקומות) ז"ל כי היה חזק בדעתו שבודאי לא ימרד כנגד השם יתברך. כי איך אפשר שיעשה עברה חס ושלום, ויעבר על רצון השם יתברך אם לא שיהיה נעשה משגע חס ושלום, בעת הזאת. אבל מאחר שיהיה לו איזה שכל בעלמא בעת הנסיון בודאי יוכל לעמד, לפי גדל חזק לבו שהיה חזק בה' מאד. ואף על פי כן, בעת שבא עליו הנסיון היה בסכנה גדולה מאד והיה צועק להשם יתברך מאד, עד שזכה להתגבר על יצרו ולהנצל ע"ש. וע' שיחות הר"ן אות מז ז"ל ומחמת שאין האדם מישב עצמו ואין לו דעת, ואפלו אם יש לו לפעמים איזה ישוב הדעת, אין הדעת המיושב מאריך זמן אצו ותכף ומיד חולף ועובר הדעת ממנו וגם אותו המעט הדעת שיש לו אינו חזק ותקיף אצלו. מחמת זה אין מבינים שטות העולם הזה. אבל אם היה להאדם שכל מיושב חזק ותקיף היה מבין שהכל שטות והבל, ע"ש הרי מבואר שעץ חיים להנצל מהנסיון, לתפוס איזה שכל ודעת כל שהוא ולהיות תקיף וחזק בו, ואדרבה עיקר הנסיון הוא מחמת שאז לוקחים מהאדם הדעת (וכעין מש"כ רבינו לענין יסורין בלק"מ תורה רנ). אז בשעת הנסיון מה טוב אם יוכל לתפוס את עצמו וליישב את דעתו, אם אפשר. וגם לצעוק לה', כי הצעקה הוא לידת המוחין (ע' לק”מ תורה כא). וגם לשבח את הצדיקים ומקים ומרומם את הדעת (לק"מ כט:ב). וכאשר ישיג איזה מוחין יכול לעמוד חזק בעזה"י.

והנה באמת רבינו פתח את ספרו הקדוש לקוטי מוהר"ן בעצה ומזמה איך להתגבר על היצר הרע, וז"ל הקיצור לקוטי מוהר"ן אות ז': איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר, ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר להתקרב להשם יתברך ידי אותו הדבר, כי עקר החיות שיש בכל דבר הוא רק השכל והחכמה, כמו שכתוב: “החכמה תחיה וכו'” (קהלת ז:יב). והשכל הוא אור גדול ומאיר להאדם בכל דרכיו כמו השמש, ואפלו כשבא האדם לפעמים למקום שהוא אפל וחשך חס ושלום, אף על פי כן כשזוכה להסתכל על השכל והחיות שיש בכל דבר, אזי מאיר לו השכל ומקרב אותו להשם יתברך, שזה בחינת מה שזכה יוסף לעמד בנסיונו על ידי שהסתכל על השכל שיש בכל דבר, וע"ש איך זוכין לזה, וע' מש”כ שם שכל תאות נאוף הוא דמיון חיצוני שאין לה שום טעם וסמיכות מצד השכל.

וע"ע שם אות יא. ז"ל היצר הרע הוא רוצה לעשות את האדם משגע ממש חס ושלום, כי בעל עברה הוא משגע, כמו שאמרו רז"ל: 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות' (סוטה ג). אך איך יבוא להאדם ויעשנו פתאם משגע חס ושלום? על כן דרך היצר הרע להתלבש תחלה במצוות ומטעה את האדם כאלו מסיתו לעשות מצוה, ואחר כך הוא מטעהו ומסיתו עוד יותר, עד שבא לעברות גמורות בזדון חס ושלום. וזה ממש כמו בחינת השגעון של המשגע שנתבלבל ונטרף דעתו, עד שאומר לרע טוב וכו', אך אף על פי כן עדין יש בו איזה ניצוצי השכל והדעת, מה שאפלו לפי שטות וחסרון דעתו הוא מבין ויודע גם כן שאין לעשות דברים כאלו, ואף על פי כן הוא עושה אותם עד שמחמת זה צריכים שתי תחבולות לרפואת המשגעים, הינו להכותם בכדי להכניע רשעת זדונם שלא יהיה נוחה להם על כל פנים בשגיונותם, ולא יעשו על כל פנים הדברים שהם בעצמם מבינים גם כן שהם שגעון ושטות, וגם צריכין לשום עליהם שמות וקמיעות בכדי לגרש מהם הרוח רעה שמבלבל ומטריף דעתם חס ושלום, עד שמהפכין ארחות ישר ואומרים לרע טוב וכו'. וכמו כן לענין רפואת האדם משגעוני היצר הרע הוא צריך גם כן לשתי בחינות הנ"ל, הינו להכניע תחלה רשעתו וזדונו שלא יעשה על כל פנים מה שהוא בעצמו מבין ויודע שהוא רע ועברה גמורה חס ושלום, וגם צריכין עוד לגרש ממנו הרוח רעה רוח שטות שמתלבש עצמו במצוות ומטעה אותו כאלו מסיתו לעשות מצוה כנ"ל, וכל זה זוכין בשלמות רק על ידי עסק התורה [בכח] שכלולה משתי מיני תחבולות הנ"ל, ע"כ. [ובאות יב כז"ל עקר התקשרות אל השכל דקדשה הנ"ל הוא על ידי תמימות שזה בחינת ויעקב איש תם, כי יעקב זכה לאור השכל הנ"ל בשלמות, ע"כ.]

הרי מבואר העצה ללמוד תורה בכח, בבחינת שמעורר שמות השם יתברך [ויתכן שיש בזה רמז ג"כ להעצה שאביא לקמן להעלות את האהבה נפולה ליחודים של קדושה]. {ויש פה ג"כ רמז ללבוש הקמיע של נ נח}.

אכן בודאי צריכים להיות מלומד בעוד טכסיסי מלחמה נגד היצר הרע כי לפעמים היצר מתגבר ואין נותן להאדם ללמוד תורה בכלל, וכמו שאיתא במס' ברכות (ה.) אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע וכו' אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה, ע"כ.

אלא שכל עוד שמשתדל לראות את השכל שבכל דבר, יש להינצל, וכמו שכתוב בצוואת בצוואת הריב"ש (דף יא, מבוא בבעש"ט עה"ת פרשת לך לך אות יד) ז"ל אם הסתכל בפתע פתאום על אשה יפה יחשוב במחשבתו מנין לה זה היופי, הלא אם היתה מתה לא היה לה עוד זה צורת הפנים, אם כן מנין לה זה היופי, על כרחך זה בא מכח אלהי המתפשט בה, הוא נותן לה כח היופי והאדמימות [וע"ש דף יב: ז"ל רק הנאות שזרע האב נמשך מאבא עילאה עולם האהבה וזרע האם נמשך מאמא עילאה עולם היראה, וזהו היופי שלה], נמצא שורש היופי הוא כח אלוקי ולמה לי למשוך אחר החלק הלא טוב לי להתדבק בשורשא ועיקרא דכל עלמין ששם כל היפוים [בדף יב: ומוטב לדבק באהבת ויראת הבורא ברוך הוא. וכשנמאס בעיניו העבירה ההוא, נמאסים בעיניו כל העבירות, כי מכוחה נוצר האדם, והאדם יש בו שס"ה גידים מרומזים על שס"ה מצוות לא תעשה, ונתבטלו התאוות של כל השס"ה לא תעשה] עכ"ל.

 

ב:ב והנה בכלל העצה הזו, שהוא תקיפת הדעת, יש עצה למעשה ממש, והוא המבואר בלקוטי מוהר"ן תנינא ח:יב שהג' תפילות, שחרית מנחה וערבית הם כנגד הג' מוחין, והם ג' מחיצות פרוסות נגד תאוות ניאוף ע"ש, הרי בעת תקיפת היצר הרע יש להקפיד על כל פנים להתפלל מיד את התפלה מהג' תפילות השייך לאותו הזמן, כדי לקבל את ההגנה שלה.

 

ב:ג לפעמים כדי לשמור על הדעת והשכל שלך עיקר ההגנה זה שינה. ראשית כל, שבינתיים ממילא לא עושים רע, והרי ממש בפשטות כדי שיהיה כח ללחום נגד היצר הרע, להיות חזק במחשבות טהורות ולא לסור אחרי פתויו, ויותר מזה, כי הרי בשינה, חדשים לבקרים רבה אמונתך, מקבלים אמונה חדשה, ומוחין חדשים, וזה עיקר ההגנה נגד השטות והפתויות של היצר הרע.

 

ועיין במסכת עבודה זרה (יח:) שמא יאמר אדם הואיל ולא הלכתי לטרטיאות ולקרקסיאות ולא עמדתי בקנגיון אלך ואתגרה בשינה ת"ל ובתורתו יהגה יומם ולילה, ע"כ, הרי שנגד כוחות הטומאה אין מספיק לסור מהם אלא שצריכים לעסוק בתורה, אבל כאשר כבר ניסה ללכת לבית המדרש ולא ניצחו, ועומד ח"ו ללכת לעשות לא כשורה, אז כבר כדאי ללכת לישון.

 

אלא האדם שהוא תחת עוצם התגברות שצף וקצף של היצר הרע, מבול של מחשבות רעות שיורים בתוך מוחו כל שניה ורגע, קשה לו מאד לשכב ולישון, כי אין לו שום מנוחה (ובמקום אחר בספר זה כתבנו קצת עצות לשינה ע”ש. ולאלו שזוכים לקיים מה שרבינו גילה שעיקר עבודת השם זה תפילה ודביקות, השינה שהם צריכים לזה הוא לימוד גמרא, ובודאי לא יבוא להם בנקל וכמו שגילה האריז”ל ע' לקמן אות ו), ואם הוא סתם שוכב לישון הוא בסכנה עוד יותר גדול, שהוא בלי שום הגנה ועלולה למשוך אחר ההרהורים חס ושלום.

 

על כן מצאתי עצה לזה ב"ה, והוא לחזור במחשבה על האלף בית, ולנסות לראות את האותיות בעין השכל (- כידוע שזה בעצמו דבקות להאין סוף ברוך הוא), כי זה לא לוקח הרבה כח בכלל, ומאד פשוט, ויכול לתפוס את כל המחשבה בזה, ולחזור עוד הפעם ועוד הפעם הכב-כז אותיות הקדושות, עד שתצליח ליפול לשינה ב"ה.

 

וכדי שיהיה לך עוד טעם בתרגיל הזה, אסדר לך ההשוואה איפה הא"ב שייכים לעומת הגוף (כפי ספר יצירה נוסח הגר"א)

 

בגד כפר"ת - 

 

ב - עין ימין (לבנה, חכמה). כ - עין שמאל (נגה, חיות)

ג - אוזן ימין (מאדים, עושר). פ - אוזן שמאל (כוכב, ממשלה)

ד - נחירה ימין של החוטם (חמה, זרע). ר - נחירה שמאל של החוטם (שבתאי, שלום)

ת - פה (צדק, חן)

 

הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק (וע' לקמן בעצה הבאה). שמות של המזלות והחדשים לפי ספר היצירה, אבל הרמח"ל יש לו סדר אחר ביחס בין השבטים להחדשים ואכמ"ל.

 

ה - רגל ימין (שיחה, ניסן – טלה)                                         - יהודה    יהו"ה : מזרח

ו - כליה ימין (הרהור, איר - שור)                                         - יששכר  יהה"ו : מזרח           וי"ה (תפארת, משה)

ז - רגל שמאל (הליכה, סיון – תאומים)                                  - זבולון   יוה"ה : מזרח                          מזבח חיצ'

 

ח - יד ימין (ראיה, תמוז – סרטן)                                          - ראובן   ויה"ה : דרום

ט - כליה שמאל (שמיעה, אב – אריה)                                   - שמעון  והי"ה : דרום           יה"ו (חסד, קהת)

י - יד שמאל (מעשה, אלול – בתולה)                                    - גד        והה"י  : דרום                      מנורה

 

ל - מרה (תשמיש, תשרי - מאזנים)                           - אפרים  היו"ה  : מערב

נ - דקין (ריח, חשון - עקרב)                                                - מנשה   היה"ו  : מערב         וה"י (יסוד, גרשון)

ס - קיבה (שינה, תמוז - קשת)                                              - בנימין  הוי"ה  : מערב                      ארון, מזבח פנ'

 

ע - כבד (רוגז, טבת - גדי)                                       - דן        הוה"י  : צפון

צ - קרקבן (לעיסה, שבט – דלי)                                           - אשר    ההי"ו  : צפון           הו"י (גבורה, מררי)

ק - טחול (שחוק, אדר - דג)                                                 - נפתלי  ההו"י  : צפון                         שלחן

 

                                                                                                                        מעלה: יו"ה

                                                                                                                        מטה: הי"ו

 

 

אמ"ש

א - גויה (אויר, רויה)

מ - בטן (ארץ, קור)

ש - ראש (שמים, חום)

 

ועל דרך זה יש עוד עצה ב"ה.

והוא כי מבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה לו) בזה הלשון: כי תאות נאוף היא באה מעכירת דמים, הינו מטחול, שהיה לילית, שהיא שפחה בישא, אמא דערב רב (הקדמת התיקונים, ובתיקון ג' מתקונים אחרונים), שהיא מלכות הרשעה. ומלכותא דשמיא הוא בבחינת גבירתא, אשה יראת ה', שהיא בבחינת ים של שלמה, העומדת על שנים עשר בקר, שהם שנים עשר שבטי י"ה (זוהר ויחי דף רמא). וכשאדם מקבל עליו על מלכות שמים באלו הפסוקים, שכולל את נשמתו בשנים עשר שבטי י"ה, ומפריש את נשמתו מנשמת ערב רב, הבאים מאשה זונה, שהיא שפחה בישא, שהיא בבחינת (בראשית טז): מפני שרי גברתי אנכי בורחת. שהתאוה בורחת ונפרדת ממנה, ואם אינו משתדל לגרש את האשה זונה, אזי הוא בבחינת (משלי ל): שפחה תירש גברתה, עד כאן לשונו.

ולפי זה יוצא עצה חזקה מאד ב"ה, לחשוב על שמות הי"ב שבטי י"ה, והנה סדרתי אותם למעלה ב"ה.

ושוב מצאתי עצה חזקה מאד, לעבור ולחזור במוח את הע"ב שמות. ויכול להיות שזה קשור להעצה של רבינו בספר המדות (ערך שנה ד) מי שאינו יכול לישן יעלה על מחשבתו אמונת תחית המתים, ועמש"כ שם.

אכן בסוף לא הצלחתי בזה, והעצה כעת על פי מה שרבינו גילה שתיקון הברית הוא בסוד השם שד"י שיש די באלוקותו יתברך, ובמקום אחר הארכתי יותר על זה, ובמה שהרמח"ל גילה (ריש ספר אדיר במרום) שהמילה אות (בגמטריא רבנו נחמן ע"ה) בגמטריא א"ל שד"י א"ל הוי"ה ה', ואכמ"ל, וכן עוזר מאד לקיים דיבור עם האיברים וכל חלקי הגוף, לא בפה רק במחשבה, לצוות לכל איבר וחלק להיות ענו ושפל, מאמין, וירא שמים (בסוד אא"י של חותם היראה כמש"כ בענין הקבצן ההיוקר בענין האילן שגופו אמת וכו' ע"ש).

 

ועוד דע שחז"ל כבר גילו שע"י ריבוי אכילה בא השינה. ושמעתי שבפרט מאכלים של חטה כמו לחם נטפלים לשינה.

וכן צריכים לדעת שתקנו קריאת שמע על המטה להרוג כל המחבלים והמזיקים שבאים, ולפעמים יכולים להרגיש את בחוש שטף והתקפה של כל מיני מחשבות טמאות השם ירחם. ואילולא הקב"ה עוזרו לא יכול לו. ועוד, שמואל הורוביץ כתב איך שכמה וכמה פעמים הוא היה כל כך מלא כיסופים להשי"ת הוא לא הצליח לישון והיה ער כל הלילה בכיסופים. ומזה נוכל ללמוד שמי שאינו זוכה לקדש מחשבתו, יכול ח"ו ליפול חזקים לכיסופים לתאוות, שאין על זה שום עצה רק להפוך אותם לכיסופי דקדושה כמבואר במקום אחר.

 

 

ג. וכאן נדבר על עצה הכי יעוצה, והיא ברית הלשון, להיות מקושר להשם יתברך בדיבור. כי 'העקר הוא הדבור. שעל ידי הדבור יכולין לכבש הכל ולנצח כל המלחמות' (שיחות הר"ן רלב). וברית הלשון מכוון נגד ברית המעור, ומי ששומר את זה יהיה שמור מזה (ועל כן קי”ל בספר המדות ערך נבול פה, מי שמדבר נבול פה בידוע שלבו חושב מחשבות און, וחמור האומר בפיו מן העושה מעשה). ועיקר כלי זיין של משיח הוא תפילתו, ומשיח נקרא על שם משיח עם קונו (והשיחה שאדם משיח בינו לבין קונו, השיחה הזאת נעשית אחר כך גאלה וישועה לבניו – ספר המדות התבודדות ח"ב א).

 

והנה האדם פלגא גופא תמיד מחפש זיווגו, ואם זוכה הוא ישתלם בדיבורי קדושים שהם בחינת אשתו ממש, כמבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה יט) ע"ש באריכות, ויוציא כל חמימות היצר בדיבורים קדושים להשם יתברך, וז"ל מי שיש לו שלמות לשון הקדש, מקרר את חמימותו בלשון הקדש בבחינת (תהלים לט) חם לבי בקרבי וכו', דברתי בלשוני. שמקרר חמימותו בדבור של לשון הקדש וכו' ע"כ. ולשון הקודש כולל כל דיבורים שמדברים אל הש"י, וכל מה שמדברים ביותר נקיות וטהרה והתקשרות מועיל טפי, עד שיזכה להפיל תבערת התאוות של השבעים לשונות כמבואר בתורה שם ע”ש. וע"ע בתורה עה שכז"ל וצריכין לדבר בתורה ותפלה עד שיהיה הגוף בטל ואפס, וזהו בחינת (בראשית ב') והיו לבשר אחד – שיהא הגוף אחד עם הדבור (שהוא בחי' חוה, כמש"כ (תהלים יט) ולילה ללילה יחוה, כמבואר במקום אחר (תורה יט:ג, ובתנינא פב) שהיא בחינת הצלע הנ"ל, בחינת, ויבן את הצלע, שעל זה נאמר: והיו לבשר אחד) דהינו שיתבטל הגוף גמרי כאין וכאפס על ידי דבורי תורה ותפלה ולבוא לזה, לבטל הגוף לגמרי, הוא על ידי יראה, כמו שאמרו רז"ל (ב"ב י): גוף קשה, פחד שוברו ע"כ [ולפי זה גם טוב מאד האנחה ששוברת את הגוף, כמו שאכתבנה עצה בפני עצמה ב”ה].

 

והנה בודאי זה עבודה של כל החיים לדבר כל כך דיבורי תפלה עד שיתבטל הגוף לגמרי, אבל כל פעם מתבטל יותר ויותר, וכן יכול להוציא את החמימות של היצר למטרת זיווג של קדושה בדיבורי קודש כנ"ל.

 

ועוד זאת כתוב בלקוטי מוהר"ן עח - ומאין יוצאות נפשות ישראל, מעולם הדבור. וזהו (שיר השירים ה): "נפשי יצאה בדברו", הינו שנפשות ישראל יוצאות מעולם הדבור. והדבור הוא בחינת מלכות, כמו שאמר אליהו: 'מלכות פה'. ובחינות שכינה גם כן, כי שוכנת אתם תמיד בלי הפסק רגע, כמו שכתוב (ויקרא ט"ז): "השוכן אתם בתוך טמאותם" (עיין יומא נז ומ"ר נשא פז) והוא בחינת (תהלים קיג): "אם הבנים". הינו, כמו שהאם הולכת תמיד עם בניה, ואינה שוכחת אותם. כן הדבור, שהוא בחינת שכינה, הולכת עם האדם תמיד. וזהו (ירמיה ל"א): "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו", הינו כמו שאמרנו, שהדבור זוכרת אותו תמיד, והולכת עמו אפלו במקום הטנפת, ע"כ.

עוד כתב שם ז"ל גם מבאר מתורה זאת, שהדבור הולך עם האדם אפלו למקומות המטנפים, כמו האם ההולכת עם הולד לכל מקום שהוא הולך, ועל כן נקרא הדבור "אם הבנים". וזהו: "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד", הינו שאפלו אם האדם מנח, חס ושלום, במקום שהוא, אפלו בשפל המדרגה מאד, אפלו במקומות המטנפים, אף על פי כן על ידי הדבור יכול להזכיר את עצמו בהשם יתברך. דהינו, שאפלו אם הוא במקום שהוא, אם יתחזק גם שם לדבר על כל פנים דבורים קדושים של תורה ותפלה והתבודדות, יכול להזכיר את עצמו בהשם יתברך, אפלו שם במקומות הנמוכים, שהם בחינות מקומות המטנפים, אפלו אם נפל למקום שנפל, כי הדבור אינו מניח אותו לשכח את השם יתברך. בבחינות: "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד", שכל זמן שיש בו הדבור של השם יתברך, שהוא הדבור דקדשה, זה הדבור אינו מניח אותו להיות נשכח מהשם יתברך, כי הדבור זוכר ומזכיר אותו להתחזק בהשם יתברך במקום שהוא. והבן הדבר היטב, מגדל כח הדבור. והוא עצה נפלאה ונוראה למי שחפץ באמת, לבל יאבד עולמו לגמרי, חס ושלום, עכ"ל.

 

והנה בכלל הדיבורים קדושים שמאד חשוב לדברם בשעת רתיחת היצר כנ"ל, בודאי יש להרבות בתחנונים וצעקות להש"י להינצל, אכן גם יש להתחזק בדיבורי אמונה, שעיקר האמונה נקנית דייקא על ידי הדיבור (שיחות הר"ן קמב), וע"י האמונה יזכה לדעת וינצל. ועוד יש ענין למאס בפה מלא את התאווה שלפניו ולגנותו ולבזותו (ע' חיי מוהר"ן תקצא. וע' לשון הגמרא במס' שבת קנב. ז”ל אמר רב כהנא, מאי דכתיב (תהלים לג:יט) כי הוא אמר ויהי? זו אשה, פרש"י אם לא על פי גזרת המלך לא היתה ראויה להתאוות לה, שהיא כחמת מלאה מיאוס, והכל רצים אחריה, עכ"ל, וכו' תנא אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחריה [ועיין במסכת שבת (דף סב: ודומה לו בעוד מקומות) שדורש כל המחלות שיבוא להנשים הפרוצות תחת וחילף היופי שלהם, ובסוף דרשו, כי תחת יופי, ויש שפירשו ש"כי" הוא קיא תחת היופי, ועיין שם שהוא גם כן כענין שכתבנו פה לחדר ההבל של היופי). וע' בס' מי השילוח שאין לך גנות יותר מזה, שהרי בשמים כך זלזלו במשה רבינו, מה לילוד אשה. וע' במסכת ברכות דף כ. שרב גידל אמר דמיין באפאי כי קאקי חיורי, ורש”י פירש אווזים לבנים, אמנם היום יש משמעות יתירה במילים אלו איך זה מגנה מראה הנשים), וזה חשוב לעשות בכל פעם, ובפרט בשעת הנסיון. [ואיתא בזוהר הובא בלק"מ תורה לו: כד חזי רבי שמעון נשי שפירין, אמר: אל תפנו אל אלילים, ע"ש]. וידוע שהבעלי תאווה, בפרט בשעה שממלאים תאוותן, הם מרבים לשבח ולעשות כל מיני קולות של הנאה, שזה מוסיף להם תאוה והנאה, ועל כן בודאי יש כח להיפוך, להרבות בדיבורים וקולים של מיאוס וגנאי על התאווה ובעזה"י יועיל מאד שבאמת יהיה מאוס לו. [וזה כבחינת הסור מרע מענין העשה טוב להשתדל לראות מאיפה הגיע התאווה הזו].

ומי שיש לו שום שכל בודאי יראה וילמוד מזה שלעולם בשום פנים ואופן יצא שום שבח על איזה תאוה כי זה יהיה לעוכרו ח"ו.

 

ועוד דיבורי אמת הם מאירים לאדם הדרך לצאת מהקליפות כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ט' וקי"ב ע"ש.

 

ד. להתאנח, ע' בלקוטי מוהר"ן תורה קט שאנחה הוא יותר טוב מכמה סגופים ותעניות. כי בתענית אינו משבר רק הגוף לבד, אבל באנחה משבר כל הגוף וגם מחליף את הנפש והחיות שלו מרע לטוב, כי ההבל של האדם הוא חבל המקשר הנשמה למקום שרשה, לטוב או להפך ח"ו, וכשמתאנח הוא בבחינת: תוסף רוחם יגועון, ואזי נפסק מהחבל שהיה מקשר מתחלה, ונתקשר לחבל אחר כפי האנחה וכו' ע"ש (ובחיי מוהר”ן לז). ולעיל כבר הבאתי את דברי הלקוטי מוהר"ן בתורה ע"ה בענין גוף קשה פחד שוברו, שזה צריכים להכניע את הגוף להיות אחד עם הדיבור ע"ש.

ומרוב חשיבות עצה זו אצטט לשון מכתב יא בספר נתיב צדיק ז"ל ואודות מה שכתב לי וכו' שלפעמים הוא שוכח אם הוא בן מלך, תדעו שמי שהיה כי אם פעם אחת על ציון רבנו ז"ל, או שעוסק בדברי רבנו ז"ל בודאי הוא בן מלך! רק הוא עדין מגודל אצל העבד, עד שבסוף יבוא לגדולתו, והזמן לפניך הוא בעת קריאת שמע על המטה קודם השנה אז תתאנח על כל פנים חצי שעה, וכשתעסוק בזה על כל פנים חדש אחד ברציפות, בודאי אם ירצה השם יהיה לך איזה שנוי ברצון, ע"כ. ומה נענה אבתריה, כי הלואי שנזכה אפילו לדקה אחת או שתים של אנחות, ואכן רבינו סיפר על עצמו (שיחות הר"ן קסז)  שעוד בנעוריו שבאיזה אנחה אחת כבר הרגיש איך שגופו נשבר. ולכן על כל פנים בשעת הנסיון, שלא תבוא, להיות חזק להתאנח. ובפרט (כמו שכתבתי בס"ד בערך תפילה בפרק נ נח הרחב פיך ואמלאהו, ובמגילת איכה א:י) שלשון רבינו בכ"י "נאנח" ממש בחינת נ נח!

[אכן צריכים ליזהר באנחות, כמו שכתבתי בתורה כב:ה ע"ש].

 

 

ה. בשיחות הר"ן (אות רעט): פעם אחת אמר (רבי נחמן) לי (רבי נתן) בזו הלשון: אין אז עס איז שוין גאר שלעכט. איז מין זיך גאר מבטל (וכשכבר רע מאד אזי מתבטלים לגמרי). ושאלתי אותו: איך מבטלין עצמו? והשיב מע פאר מאכט דאס מויל און דיא אויגין איז בטול (סוגרין הפה והעינים והרי זה בטול). מזה מובן עצה, שכשהבעל דבר מתגבר מאד מאד על האדם ומבלבל דעתו מאד בכמה מיני הרהורים רעים ובלבולים הרבה שקשה לו מאד לנצחם, אזי יבטל האדם עצמו לגמרי. כי כל האדם יכול לבטל עצמו לגמרי לפעמים. דהינו לסתם פיו ועיניו ולסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת ומחשבה כלל. רק יבטל עצמו להשם יתברך לגמרי (תס):

ובספר זמרת הארץ הסביר שענין זה מבואר בלקוטי מוהר"ן תורה סד וז"ל היינו כנ"ל כשגוברין עליו מבוכות ובלבולים כאלו שאי אפשר לו להתגבר עליהם ולנצחם בשום אופן. ידע כי אולי הבלבולים האלו (הם) נמשכים מבחי' חלל הפנוי כפי בחינתו. ע"כ אין חכמה ואין עצה וכו' כ"א לבטל עצמו לגמרי אליו ית' בביטול גמור כנ"ל, עכ"ל. וע"ש שממשיך להסביר לפי התורה ס"ד שם, שמבואר שיקדים הרפואה קודם למכה, שתמיד ידבר דברי אמונה, ואפילו כאשר האדם ח"ו מונח בחלל הפנוי בשאול תחתית יש שם השיר של אמונה של הצדיק, ע"ש. ועל כן מבואר הדבר שעצה נכונה לשיר נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

והנה הספר הנ"ל מפרש שהתגברות התאווה והבלבולים הם מחלל הפנוי ולכן רבינו נתן את העצה היעוצה לבחינת חלל הפנוי, שהוא השתיקה או השיר של הצדיק. אכן עוד נראה שתוקף התגברות התאווה והבלבולים יכולה להיות מקורה ממקום אחר כמו מאהבה נפולה, או מארך אנפין דקליפה, ולכאורה לפי סברת הספר הנ"ל עצת רבינו כאן לא יועיל בכהאי גוונא רק כאשר הסיבה הוא מחמת החלל הפנוי (וי”ל שאם יש לו כח נגד החלל הפנוי כ”ש יש לו כח נגד שאר הסיבות).

 

אכן יש לציין להמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ו' שהיצר הרע בתוקף בדם שבחלל השמאלי שבלב, וסובלים ממנו בושות וחרפות, והתיקון להפוך את הדם לדם – לשון שתיקה ולשון המתנה בחי' דום לה' והתחולל לו. הרי שאיך שיהיה היצר הרע התיקון להכניע אותו בשורשו על ידי דום לה', וכדאי לכוון על כל התורה שם שמבאר את התהליך להגיע להכרה לדון את הכל לכף זכות ע"ש (אות ד') וכשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה צריך להיות בקי בהלכה, וצריך להיות לו שני בקיאות , הינו בקי ברצוא בקי בשוב וכו'. ולכל הפחות לכוון את השם אהי"ה באחוריים בגמטריא ד"ם, והוא הפתחות הא' בהוא"ו של שם מ"ה – אד”ם, כי לית אדם בלא אלף, ונעשה אדם לשבת על הכסא, ע"ש.

 

והנה כעין עצה הנ"ל נמצא בחיי מוהר"ן (אות תמט. שלא להתעקש על שום דבר ואין לדחק את השעה אות ו') ז"ל אמר לאחד על מה שספר לפניו שהיה מרגל בעברות גדולות, עד שכמעט לא היה ביד עצמו למנע עצמו מלעשותם. השיב לו שיש בחינת התקשרות לקשר ולחבר עצמו יחד בהתקשרות חזק, ועל ידי זה יכולין להתגבר ולהנצל. ולא באר הענין. ואף על פי כן אפשר להבין הענין קצת והיא עצה נפלא (ועין בלקוטי הלכות, הלכות ראש חודש הלכה ו), עכ"ל.

 

 

ו. מבואר בלקוטי מוהר"ן תורה לד אות ז ז"ל וכשהלב, הינו בחינת ואו, בחינת לוחות, הוא משקע באהבות רעות. הינו חרפות ובזיונות, הנקרא ערלת לב (דברים ו). אזי הוא בבחינת שברי לוחות. וחרפה הוא בחינת ערלה, כמו שכתוב (בראשית ל"ד): "לא נוכל לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוא לנו". והוא בחינת אהבה נפולה ושבורה, כי ידוע שהיצר הרע והקלפות נתהוים מן שבירת כלים. ומובא ב"עץ חיים" (בהיכל הנקדים שער שבירת הכלים פרק ג'): כי שבירת כלי החסד נפלו אל בינה דבריאה, הינו בינה לבא (פתח אליהו). והאור החסד נשאר ביסוד דאצילות, שהוא בחינת (משלי י): "צדיק יסוד עולם". נמצא שאהבות רעות באים משבירת כלי החסד, וזה שתרגם אנקלוס: "כי חרפה היא לנו", 'ארי חסודא היא לנא'. כי החרפה, הינו ערלת לב, הינו אהבות רעות, נעשה משבירת כלי החסד. כי זה נראה בחוש, ש"על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י). אפלו אם אחד פושע נגד חברו, אזי אינו מחרפהו, כי האהבה מכסה על כל פשעים. וכשמתקלקל ברית האהבה ביניהם, הינו בחינת שבירת כלי החסד, אזי מחרפהו, כי החרפה הוא משבירת כלי החסד כנ"ל. וכשהלב הוא משקע בחרפה, הינו בערלת לב, בחינת שברי לוחות, הינו "חרפה שברה לבי". וכשמקשר הלב, הינו בחינת ואו כנ"ל, להיוד, הינו נקדה, שהוא בחינת צדיק. ששם האור האהבה הקדושה שורה, כי אור החסד נשאר ביסוד דאצילות. אזי נתבטל האהבות רעות, הינו החרפות, הינו ערלת לב. כי הצדיק שהוא נקדה, ששם שורה האהבה הקדושה, יאיר להואו שהוא בחינת לב. ונתבטל החרפה, הינו ערלת לב. כי על כל פשעים תכסה אהבה, כי שם שורה אהבה הקדושה, עכ"ל.

 

ז. והנה זה מה שרבינו כ' דרך להעלות את האהבה נפולה, מצינו דומה לזה עצה מהבעל שם טוב לעסוק ביחודים (ואין הספרים מצויין אצלי כעת ובעזה”י עוד אזכה להביא לשונם הקודש פה), וקצת מזה כבר הבאתי למעלה שהוא נכלל במה שרבינו כ' בתורה א' להסתכל על השכל של כל דבר, והענין מתרחב להיות כולו עוסק ביחוד העולמות, ומסופר מהסבא של רבינו, ר' נחמן מהורדנקא שסיפר על עצמו שפעם התגבר מאד עליו היצר הרע, והוא הלך לטבול בנהר שהיה קר מאד מאד, ולא עזר [-והעיקר בטבילה גילה רבינו זה לישאר תחת המים עד שצריכים לנשום, ולעשות ש"י טבילות, ולעורר זכות אבות], עד שלקח לעצמו לקיים העצה הזו להעלות וליחד בעליונים (שבחי הבעש"ט סי' צו).

 

וזוכרני שכמה ספרים קדושים הזהירו סתם בני אדם לבחור בדרך זה. אכן נראה שמי שמרגיל את עצמו בדרך של רבינו (שיחות הר"ן קסח) שהיה מתביש מהשם יתברך והיה מרגיש ממש הבושה על פניו, והיה מרגיש כמו מי שמתביש מחברו מאד. כי היה מרגיש שמתחילין מראה פניו להשתנות לכמה דונין כדרך המתבישין ממש וכו' ע"ש, וע' בלקוטי מוהר"ן תורה לח, עד שהבושה תהיה על פניך ממש, וע' ספר נחת השולחן (או"ח סימן תע"ב) ז"ל וזה לפני ה' אלקינו, זה בחי' המשכת המוחין לידע ולהרגיש במוחו ולבו אלהותו ית' כאלו רואהו עין בעין ועומד לפניו ית'. שזה בחי' שויתי ה' לנגדי תמיד. וזה כאשר צונו. כי באמת צונו לקיים המצוות רק באופן זה, עכ"ל. והרי מי שמרגיל את עצמו בדרך זה, בודאי יהיה לו בית מנוס מהתאוות, ולא ימשך אחריהם כל עיקר, וכמה שהם יהמו ויתגברו וירצו להמשיך אותו ח"ו להוציא אותו לאיזה הנאה להשלמת יצרו, ידע בנפשו שתחת למכור נפשו לרע, ירווח ויהנה מדביקותו להש"י (כי הבושה הנ”ל הוא ממש מעין עולם הבא כמבואר בתורה ו' ובעוד כמה מקומות), ואז איש כמוהו בודאי יכול אז לעסוק ביחודים כרעות נפשיה, ויעלה את האהבה הנפולה ביחוד שמות השם יתברך.

[ונראה ששני בחינות ומדרגות אלו רמוזים במסכת שבת דף קי. האי איתתא דחזיא חיויא וכו' מאי תקנתה תשמש קמיה איכא דאמרי כ"ש דתקיף ליה יצריה, ע"ש].

 

ויש להזכיר פה גם כן מהאריז"ל (שער הכוונות ח"ב ענין ראש השנה) ז"ל וזה היחוד הנזכר, הנה כאשר מתגרה היצר הרע באדם, ושולטין עליו סמאל ונחש הנקראים מצולות ים, כי מצולות הם אותיות: צ"ל, מו"ת, דכורא ונוקבא כנז' בספר הזהר. וצריך תמיד לכוין בזה השם שנכתוב, ובפרט בעת שהאדם עוסק בתורה אל יליז מעיניו שם הזה, ועל ידי כן לא ישלטו עליו מצולות ים הנזכר, ולא יתגרה בו היצר הרע (- הערה – מבואר להדיא שהלימוד בעצמו אינו בית מנוס מהיצר הרע, שאפילו אם האדם יברח ויתאמץ בלימוד יכול ח"ו להתגבר עליו היצר הרע, ואדרבה, עיקר היצר הרע מתחיל כאשר האדם מתחיל ללמוד).

'וזה ענין השם הנזכר, דע כי שורש כל הדינים והגבורות הם ב' שמות: אלהי"ם, אדנ"י כי גם הגבורות הם ב' בחינות, זכרים ונקבות. והזכרים הם חמשה אותיות מנצפ"ך והם שם אלהי"ם. והנקבות, הם שכ"ה דינים, שהם בגמטריא נע"רה. והם שם אדנ"י כמבואר אצלינו וע"ש היטב.

'והנה אלו השרשים של מצולות הדינין ואלו הם סוד התיקון הט' של י"ג תיקוני דיקנא, הנרמז במלת לאלפים כמבואר בכוונת ויעבור, וי"ג מדות של רחמים. ושם ביארנו, כי הם ענין אותם השערות דלא תליין, והם עומדים באמצע, בין התיקון הח' אל תיקון הי"ג, הנקראים מזלא עילאה ותתאה.. והם נקראים מצולות ים העליונים, בסוד הי"ג מדות שהזכיר מיכה המורשתי באמרו מי א"ל כמוך כו', ותשליך במצולות ים כו'..

'והנה ב' שמות אלו, של שם אלהי"ם ואדנ"י, הם (עם הט' אותיות והכולל) בגמטריא קס"א, ומקורם ושרשם הוא שם אהי"ה במיוי ההין שעולה בגמטריא קנ"א ועם י' אותיות הם קס"א. כמנין ב' שמות הנזכרים. גם מלת לאלפים הוא בגמטריא קסא, גם נקרא זה התיקון הט' לאלפים על שם ג' שמות הנזכרים המתחילין באות אלף, והם: אהי"ה, אלהים, אדנ"י. וזהו מלת לאלפים.

'וענין מה שצריך לכוין הוא, להמשיך מן המזל העליון, תיקון הח' הנקרא נוצר חסד, שהוא שם הוי"ה במילוי יודין, שהוא בגמטריא חסד, כמנין ע"ב. וממנו תמשיך ותשפיע הארה אל התיקון הט', הנקרא לאלפים, שהוא שם אהי"ה במילוי ההין, אשר הוא בגמטריא קנ"א, ועם י' אותיות הוא קס"א כמנין לאלפים. ואז תכוין להמתיק עם זה את ב' שמות, אלהי"ם אדנ"י, הנקראים מצולות ים כנזכר. והם ג"כ בגמטריא לאלפים. ועל ידי כן, ותשליך במצולות ים כל חטאתם, שהוא התיקון הט' גם כן, של מי אל כמוך כנ"ל.

'ואז אותם החטאות שחטא האדם ועשה אותם מעשה ממש, כנודע משז"ל כל העובר עבירה א' קנה לו קטיגור א', כי ממש נבראים מלאכים רעים וקטגורים על ידי אותם החטאות כנודע. ואלו הקטיגורים הנקראים חטאתם, יורדים ונשלכים במצולות ים דסמאל ונחש, ואינם עולים משם, לפי שכבר נמתק שרשם, שהם ב' שמות אלהי"ם ואדנ"י, ואינם משפיעים בהם.

'ונודע, כי מוכרח הוא, שבאותם הקטיגורים יתערבו עמהם נצוצות הקדושה, בסוד טוב ברע, בכח החטא שחוטא האדם. ולכן בהגיעך אל תיקון הי"ג, שהוא ונקה, אשר הוא שם של אהי"ה במילוי יודין כנ"ל, בסוד י"ג מדות של ויעבו"ר, וגם הוא עולה קס"א, אז תכוין להעלות אותם הניצוצות של קדושה, ולבררם ולנקותם משם, ולהוציאם על ידי שם זה של אהי"ה דיודין. וזהו מלת ונקנה לשון ניקוי.

'ותמיד יהיו בין עיניך סדר השמות האלו, ובפרט בעת שתעסוק בתורה, תכוונם תמיד במחשבתך, אם תראה שהיצר הרע מתגרה בך. ובפרט אם האדם עושה תיקון שכבת זרע לבטלה, שהוא תיקון טיפות ניצוצות הקדושה שנשפעו ונתערבו בקליפות, כי אז החיצונים מתגרים באדם מאד.

'עוד יחוד ב' על הנ"ל, וז"ל, תיקון אחר כתבנו למי שמתגרה בו היצר הרע, ובפרט בעת שעוסק בתורה, שיכוין בנוצר חסד לאלפים, לשם אדנ"י ואלהי"ם ששניהם מתחילים באלף, וזהו לאלפים גם יכוין ששניהם עולים בחשבון לאלפים.

'ודע, כי מי שהוא משורש קין, צריך שיכוין שם אלהים הנזכר, במילוי אלפין, שהוא בגמטריא אר"ץ, כזה: אלף למד הא יוד מם. וסוד הענין הוא, לפי שקין הביא מנחה זרע פשתן, שמכחיש את הארץ, כמבואר אצלנו במקומו, וגרם שהמלכות הנקראת ארץ תחזור להיות יבשה, ולכן נתקלל נע ונד תהיה בארץ. והנה המלכות בהיותה נקראת ארץ, יש בה שם אלהי"ם דמילוי אלפין, העולה בגמטריא ארץ. ולכן תכוין תמיד כל היום בשם הזה, שעולה ארץ. ותכוין לתקן פגם קין, שהחזירה יבשה על ידי הפשתן, ואתה מתקנה על ידי השם הנזכר ונעשית ארץ. ודע, כי כל החיצונים נדבקין בקליפת רע, שנדבק בקין, וכולם רוצים וחושקים לאחוז ולינק מן אות אלף שבמילוי ההא של אלהי"ם דמילוי אלפין הנזכר, ואינן יכולין להשיגה. עכ"ל.

 

(וכיון דאתי לי במדרשא, אצטט פה דרוש שכתבתי בענין מה שבעוה"ר הרבה מהעולם נכשלים בעיניהם בנאוף ממש שאי אפשר להמלט ממנה רק בהתפשטות הגשמיות ולהתדבק למעלה: - שוב החלטתי שאין כאן מקומו).

 

 

ח. והנה עוד בדרך של היחודים יש לכלול עוד שני נקודות חשובות, שיהיה בעצה הזו לפחות ג' כוחות. ב' ידוע שאין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות (סוטה ג:), ורבינו העיד (שבחי הר"ן טז) שעל ידי שיש 'איזה שכל בעלמא' יכולים להיות שמור לגמרי מהחטא, ומבואר בלקוטי מוהר"ן (קט"ז) שעל ידי שמקבלים דעת ניצול מלבוא לידי עברה. ג' רבינו גילה בתורה ו' שאפילו מי שהוא סג אחור לגמרי, יכול לחיות את עצמו בקדושה ודביקות להשם יתברך על ידי השם ס"ג (יו"ד ה"י וא"ו ה"י) ומבואר שם איך שהס"ג מנוקד כולו בחיריק. והנה הגמטריא של חיריק אחד הוא עשר, כפול בעשר אותיות שם ס"ג, וגם את השם ס"ג, הרי קס"ג, והוא הגמטריא של השם אהו"ה במילוי יודי"ן (אל"ף ה"י וי"ו ה"י), והנה על השם הזה הרמח"ל בקיצור הכוונות כותב שיש לכוונו בפסוק ראשון של שמע ישראל, 'שהוא כללות המוחין בסוד הדעת'.

הרי שיצא לנו עצה מרבינו למי שנפל ונסוג אחור לגמרי לכוון שם ס"ג בניקוד כולו חיריק (ובודאי יואיל יותר כפי בקיאתו בתורה ו', ובפרט שכל התורה ו' תיקון על רתיחת הדמים וכמו שהארכנו בחידושנו ע"ש) ולדבק עצמו חזק על ידי זה להשם יתברך, ולכוון עוד בזה שמקבל דעת אמיתי מכח שם הקדוש של השם יתברך, אהו"ה דיודין.

וכן יש על דרך זה עוד עצה מרבינו להנצל מהתגברות התאווה, והיינו להתפלל שחרית מנחה או מעריב, כי מבואר בלקוטי מוהר"ן (תנינא ח) הג' תפילות נמשכין מהג' מוחין והם ג' מחצות פרוסות נגד התאוות.

 

ט. בסידור האר"י מובא בזה"ל ואם יצרו תוקפו יכוין השם שמספרו יצ"ר הטו"ב עם שבע אותיות והוא דמודטירו"ן (שבא תחת הד' הראשון, ווי"וים עם חולם, ט' עם חיריק).

 

י. כל פעם שמתגברים על בן אדם מחשבות רעות להפליא, יש לבדוק עם צריך לנקביו, כי יתכן מאד שהצואה בגופו גרמא לו. וע' בספר המדות (הרהורים כה) שכז"ל להרהורי זנות סגולה שישתה סם המשלשל. וע' בזה בהצעטיל קטן מהנועם אלימלך אות טו ז"ל ויקבל אז (בשעת אכילה) במחשבתו שתיכף ומיד כשירגיש שיצטרך לנקביו לא ישהה את הפסולת בקרבו לטמא ח"ו את מוחו ולשקץ את נפשו להשהות את הצואה והשתן בקרבו אפילו רגע א', ע"כ. ולפעמים, ובפרט לכמה בני אדם, הצואה יכול להיות עצור בגופו ולא יצא בקלות, ועל זה חז"ל לא בושו מלתת כמה עצות איך להתחכם להוציאה, ומהם גם כן מובאים בהלכות שבת, ואכמ"ל.

ולפעמים לא רק צואה ממש אלא אפילו רוח מלמטה יכול לטמא את האדם ח"ו, ובסתמא אצל צדיקים גדולים הם כבר נזהרים מהקליפות של האוכל מתחילת העיכול או אולי אפילו מלפני זה, אבל לכל מי שנכנס בעבודת השם בודאי ראוי הוא לדעת להשמר על כל פנים מצואה ממש ורוחה.

ומצאתי בס"ד רמז לזה ממעשה של יוסף הצדיק שכתוב (וישב לט:יב) ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה, כי ענין יציאה לחוץ מצאנו בפרשת כי תצא (דברים כג:יג-יד) ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ, ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרת בה ושבת וכסית את צאתך, ואקצר ורק אזכיר שכסית ע”ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, והוא בפירוש ענין של תיקון הברית כמובא על הפסוק כי היא כסותה (תפילת שחרית – אנא בכח), הרי רמז בתורה שבבריחה מהעבירה יש לעסוק בנקיות. ובספר חמשה פירשתי קצת בדרך אחר, שמצינו (ברכות נז:) שלושה דברים הם מעין עולם הבא, שבת שמיש ותשמיש וקס"ד שתמיש הוא תשמיש המטה, אכן הא מכחש כחיש, אלא תשמיש נקבים. הרי שיש עצה להחליף את הנאת התמשיש שמכחיש, ולעסוק בתענוג מעין עולם הבא של נקיות.

וזה נקודה חשובה מאד להתחשב ולהקפיד עליו, ועל כן הארכתי פה קצת. וידוע שרבינו גילה שאפילו בהסיפורים של העולם העתיקים יש בהם סודות גדולות, רק שלא נאמרו כסדרן ולא נאמרו על נכון, ולכן נראה לעניות דעתי שהסיפור המפרסם של הבת מלכה ועדשה (The Princess and the Pea) שהיא היתה אכסניא באיזה מקום ולא היתה יכולה לישון, לא היה נוח לה, אז שמו עד עשר מזרונות ולא עזר, ובסוף גילו שהיה עדשה קטנה תחתן, והנמשל הוא שצדיק יכול להיות מבולבל על ידי צואה קטן מאד.

ועל כן החסידים היו עוסקים הרבה בנקיות, אכן רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן אמר שכל העסק זה טעות גדול (שיחות הר”ן ל, חיי מוהר”ן תצח), רק כאשר צריכים הולכים, אבל צריכים להדגיש שגם לרבינו, כאשר צריכים אז זה חשוב מאד. ובאמת רבינו גילה בסיפור הלחם ע"ד לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן שיש ענין להיות לגמרי נקי מכל הצואה, על אף שבמראה מקומות הנ"ל רבינו אמר לא לעסוק בזה והוא מן הנמנע, אז אי אפשר לנו ללמוד למעשה מהסיפור הלחם, אבל על כל פנים מבואר הדבר שבאמת יש ענין להיות נקי לגמרי מהצואה ולהשתדל על כל פנים לשמור על מה שכן בידו לעשות.

 

יא. וע"ע בצעטיל קטן באות ה' ז"ל כשיתחלי להתעורר בו מדה רעה ח"ו ממדות רעות שהוא רגיל בהם כגון עקשנות ובושת של גאוה ועצלות ובטלה המביאה לידי שיעמום וכיוצא בהם יאמר תיכף ומיד בזה הלשון ובכל כחו, הכנעני החתי האמורי הפריזי החיוי והיבוסי והגרגשי וינצל, ע"כ. ובאות ו' ז"ל כשיבא לו ח"ו מחשבה רעה מניאוף יאמר כמה פעמים ונשמרת מכל דבר רע ויהרהר אז בדרשות חז"ל שדרשו עליו שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי קרי בלילה ולא יניח ח"ו לשהות המחשבה רעה במוחו שלא לטמאות שכל העליון ח"ו, ע"כ.

 

 

יב. ספר המדות (ערך נאוף ח"ב אותה ה') ז"ל על ידי טובות שעושה עם בני אדם נתבטל תאות נאוף וכן להיפך, ע"כ.

 

 

יג. ליתן צדקה. וע' לקוטי מוהר"ן רמב – דע שיש בחי' ארך אנפין בקלפה ומי שפגע באשה מבחי' זו קשה לו להנצל מהרהור, ואף אם יעצים עיניו .. ודע שצדקה הוא סגלה גדולה.

 

וע"ע לעיל בהלכות עשיית עבירה אות ד', שכדי להרחיק את הס"א צריכים לשלם כסף על מצוות.

יד. בלקוטי מוהר"ן תורה לו כז"ל באות ג, כי תקון של הרהורי זנות שבא לאדם – שיאמר 'שמע' ו'ברוך שם'. כי תאות נאוף היא באה מעכירת דמים, הינו מטחול, שהיא לילית, שהיא שפחה בישא, אמא דערב רב, שהיא מלכות הרשעה, ומלכותא דשמיא הוא בבחינת גבירתא, אשה יראת ה', שהיא בבחינת שם של שלמה, העומדת על שנים עשר בקר, שהם שנים עשר שבטי י"ה (זהר ויחי דף רמא), וכשאדם מקבל עליו על מלכות שמים באלו הפסוקים, שכולל את נשמתו בשנים עשר שבטי י"ה, ומפריש את נשמתו מנשמת ערב רב, הבאים מאשה זונה, שהיא שפחה בישא, שהיא בבחינת (בראשית טז) מפני שרי גברתי אנכי ברחת, שהתאוה בורחת ונפרדת ממנה. ואם אינו משתדל לגרש את האשה זונה, אזי הוא בבחינת (משלי ל): שפחה תירש גברתה. כי בשני פסוקים אלו יש שתים עשרה תבות, נגד שנים עשר שבטי יה, וארבעים ותשע אותיות, כנגד ארבעים ותשע אותיות שבשמות שבטי יה. ובקבלת על מלכות שמים, הוא בחינת ים של שלמה, הוא נפרד מנשמותיהן דערב רב, שהיא שפחה בישא, אישה זונה, ונכלל בנשמות שבטי יה, בחינת אשה יראת ה', אזי הוא בחינת סגירת עינים בשעת קבלת על מלכות שמים, להורות שעל ידי קבלת על מלכות שמים הוא בבחינת עולימת שפירתא דלית לה עינין, שהיא התאוה שכוללת המדות רעות של שבעים לשונות (וענין סגירת העינים שייך לעוד עצה מרבינו שכתבנו באות לפני עצמו ע”ש). ובאות ד כז"ל וכל זה כשיש לו לאדם הרהור באקראי בעלמא, אזי די לו באמירת שני פסוקים הנ"ל, אבל אם הוא חס ושלום רגיל בהרהור של התאוה הכלליות, רחמנא לצלן, ואינו יכול להפריד ממנה, אזי צריך גם כן להוריד דמעות בשעת קבלת מלכות שמים, כי איתא שהדמעות הם ממותרות המרה שחרה, ומרה שחרה היא טחול (תקון נו), שהיא בחינת מלכות הרשעה, אשה זונה, שמשם נשמותיהן דערב רב, וכשמוריד דמעות, אזי נדחין ויוצאין לחוץ המותרות, הינו התאוות נאוף, הבאים מעכירת דמים של טחול ומהמותרות, וכולל נשמתו במלכות שמים, ע"ש.

ובסוף התורה שם כז"ל ובשביל זה מובא בזהר (קדושים פד) כד חזי רבי שמעון נשי שפירין אמר: אל תפנו אל אלילים, כי נאוף היא עריות, אלהים אחרים, מלכות הרשעה. ובשביל זה סגלה לבטל הרהורי נאוף לקרא שמע וכו' ע"ש.

 

 

טו. כמה ידיעות חשובות ועצות מספר חסידים (סימן קעב-קעג, ונמצא בחק לישראל פרשת עקב יום ו', ובפרשת ראה) ז"ל שלשה יצרים רעים הם הלוחצים את האדם על דברי האשה, שנאמר (הושע ז:ד) כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה וגו' (ז:ו) כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אופיהם בקר הוא בוער כאש להבה כלם יחמו כתנור. שלשה תנורים בפרשה – שלשה יצרים על האשה. יצר לראות ולראות, יצר הרהור של תאוה וחמוד של חמום. ויצר לב בוער ולא יכבה, שהלב חושב כל שעה אחר האשה ומשתגע אחריה עד שיהא אצלה. וזהו קשה מכלם. יש שנעשה על ידי כשפים, ואפלו לא ראה אותה מעולם. ומה שאמרו חכמים אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות, זה יצר מוד של חמום התאוה, אבל יצר שהלב בוער אחר אשה בלא ראיה, ענין זה כאדם המשתגע וכאשה מעברת שמתאוה לאכל שום דבר ויומם וליה היא מהרהרת אחר אותו דבר ושוכחת שאר דברים בעבור זה. כך זה הדבר, כל היום בתוך לבו, ואפלו ישמע דברים ממנה לבו שמח, ואם יראה עבד או שפחה מאותו בית ישמח. והדבר על ידי כשוף, ויש בלא כשוף.

(קעג) כלל גדול ותקנה לשלשה יצרים. להיות בעיר אחרת רחוק משם שאין שירות מצויות לבוא משם.

ותקנה לראיה, אל יהא מצוי אצל נשים, וירחיק הליכתו מהן, ויעצר רוחו מלראותן כשהן אצלו, כי העקר מניח מפני הבשת להתקרב אליהן ולדבר מאותן דברים. אבל ראיה שאחרים עושים ורגילים בנשים, מזה יעצר רוחו.

וכל עברה ועברה שתבוא לידו, יחשב אם היו גוזרים עליו גזרה, היה נהרג על קדוש השם, ויאמר זה הדבר קשה יותר שלא אוכל לעמד בו, כל שכן זה הקל שלא אחטא.

ועל הרהור אשה בעת שהוא בא להרהר על אשה בתפלה יתקע גודלי אצבעות רגליו בארץ ויתלה גופו עליהן ולא יסמך ידיו לכתל, וזה הדבר מבטל ממנו כל מיני הרהורים (וכן הובא בשערי תשובה לר' יונה דף ו:). ואם ישב ואינו יכול לעמד מפני בני אדם, ינעץ גודליו בחזק בארץ.

ועל יצר שלישי – אהבת לבו ואוהב אשה ביותר ואינו חושש באשה אחרת ולא באהבת בנים ובנות בעבור אהבת האשה הזאת, תקנתו לצאת מן המדינה ההיא. ואם עברה בא לידו יתפלל עליה בכל לבו שלא יכשל בה, שהרי על יסורי שעה אדם מתפלל עליהן, על יסורי עולם - שלהן אין סוף ואין חקר, כל שכן שיבכה ויתפלל מאד עליהם. ואם עמד בדבר וכו' ע"ש.

שלשה מיני יצר הרע הם, השנים בין בזקן בין בבחור והשלישי נוהג רק בבחור. אלו הם:

אדם מתאוה לראות, ואף אם יחפץ לעצם עיניו מראות לא יוכל ויראה בעל כרחו.

והשני, האדם בוער כתנור אש אחריה ולא יוכל להסירה מדעתו. אלו נוהגים בין בבחור בין בזקן.

והשלישי נוהג רק בבחור שמתאוה שתתקשה אמתו

מנין לנו שכך הוא, שכן מצינו בנאוף שלשה תנורים, ויצר הרע דומה לאש, שנאמר כל הלילה ישן אופיהם בקר הוא בוער כאש להבה. שלשה תנורים, שנאמר (הושע ז) כלם מנאפים כמו תנור כי קרבו כתנור לבם. ונאמר כלם יחמו כתנור.

ש' שהיא עקר תבת האש, שי"ן בגמטריא יצר. ש' יש לה ג' פצולים, וג' פעמים מונה אש בפסוק (שיר השירים ח) רשפיה רשפי אש שלהבתיה.

יצר הרע דומה לחכוך, אם יחכך בשרו יעלה שחין, ואם יעצר ויסבל לא יעלה.

 

 

טז. מספר המלאך המשיב כ"י הובא בספר לדרש אלקים (שער ו' פ"ב) ז"ל (אות) 'ה' סודה וסגולתה רם ונשא לברוח מן העבירה ומיצר הרע אמור יתיה ס' פעמים, ואח"כ תאמר יהי רצון מלפניך השם הגדול יה יה יה יה היוצא מאות ה' ומפסוק כי ביה ה' צור עולמים, שתרחיק ממני ומפני כל יצר הרע וכל הרהור עבירה יתרחקו מרמ"ח איברים שלי, ואל ישלוט בי יצר הרע לעשות שום דבר עבירה לא בדיבור ולא בהרהור, ולא בשום אבר מאברי, לא באונס ולא ברצון, לא בשוגג ולא במזיד מעתה ועד עולם אמן נצח סלה ועד. ויאמר אחר כך פסוק זה, ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן ויגער ה' בך הבוחר בירושלים הלא זה אוד מוצל מאש בשם קרע שטן יהיו לרצון אמרי פי וכו', ע"כ.

עוד כתב שם ז"ל (אות) 'ט' סודה וסגולתה אמור יתיה צ' פעמים ואחר כך תאמר יהי רצון מלפניך השם הגדול היוצא מאות טי"ת שתטהר לבי ורעיוני, תאמר לב טהור ברא לי אלקים וכו' ל"ב פעמים ותראה פלא, ע"כ.

 

והנה ראוי לשים לב לכח של האלף בית, וכידוע מהסיפור של הבעש"ט, שאפילו כאשר היה כמעט אבוד לגמרי רק בהזכרת הא"ב נחזר לו כל כוחותיו וניצל. וכן גם בפשיטות גמור, כאשר מתגברים מחשבות זרות ואין איפה להימלט, יכולים לחזור על הא"ב לציירם זה אחר זה, פעם אחר פעם, ועוזר גם כאשר מנסין לישון והמחשבות מטרידות.

 

יז. נראה לעניות דעתי סגולה חזקה להדליק נר לכבוד רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן, כי ידוע שרבינו בעצמו היה לפעמים מדליק נר להמתקת הדינים, וכן ידוע שהדלקת נרות זה מסוגל לבנים, וכמו שכתוב בספר המדות. וא"כ בודאי יש בזה שמירה מקרי שהוא פגם בבנים, וכל עוד שהאור דולק יאיר נרו ויתוסף כחו.

 

יח. מספר שערי תשובה לרבינו יונה (דף ו: הובא בחק לישראל פ' אמור יום ג) ז"ל ועל כל עבירה ועבירה שתבא לידו יחשוב חס ושלום אם גוזרים עליו המרה (לשון להמיר דת) יהרג על יחוד ה'. וכי זה דבר הקשה שלא יוכל לעמוד בו, יסבול עבור יחוד שמו, אז כל עבירה יקל עליו להעבירה ממנו, ומיד כשאדם בא ליטהר מסייעין לו מן השמים, עכ"ל.

ויש לציין פה שהרבה צדיקים היו מייסרים את עצמן כדי להינצל מתבערת היצר, בגמרא יש סיפורים על אלו שקפצו לתוך תנור או קפצו מהגג, וזה היה בשעת הנסיון ממש, והחתם סופר היה מקיז דמו, להחליש את היצר. וגוף קשה פחד שובר, לפעמים לא צריכים עד כדי כך, אפילו לעשות איזה בעיטה או נשיכה בבשר הגוף להרגיש קצת כואב יכול לעזור הרבה לשכוח קצת מתבערת היצר.

 

יט. מסדור ר' שבתי ז"ל (הובא בספר בעל שם טוב, ענינים, ערך תפילה אות א'תתז) לטהר המחשבה, קבלתי ממורי נר"ו (הבעש"ט) לכוון בשם כוז"ו וכתב מו"ה מ"פ ששם זה בחכמה, ששם המחשבה, והוא בחינת דין, ושם זה במלואו, כזה כ"ף וא"ו זי"ן וא"ו גמטריא טפטפי"ה שם המחשבה, עד כאן.

 

 

עוד חומר השייך להנ"ל בעזה"י.

שיחות הר"ן קמב

שיך למה שאמר רבנו זכרונו לברכה על פסוק (תהלים פט ב): "אודיע אמונתך בפי" שעקר האמונה תולה בפה של האדם וכו' ב"לקוטי תנינא" סימן מ"ד: 

ראה זה מצאתי מכתב יד החברים בבאור יותר קצת וזו לשונו: כשנופל לאדם ספקות באמונת הבורא יתברך שמו יאמר בפה מלא: אני מאמין באמונה שלמה שהוא יחיד ראשון ואחרון. כי ידוע שיצר הרע נמשך מגבורות הנפולין ויש גבורות דקדושה שבהם ממתיקים הגבורות דקלפה והדבור הוא בחינת גבורות דקדושה כמו שכתוב (תהלים קמה יא): "וגבורתך ידברו". נמצא כשיאמר אני מאמין כנ"ל הוא גבורות דקדושה ובזה הוא ממתיק את הספקות שהוא בחינת גבורה דקלפה. וזהו שאמרו בגמרא (ברכות ה.): 

'לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע', דהינו שבגבורות דקדושה ממתיק גבורות דקלפה. וזהו שאמרו בגמרא (רפג): שמי שרוצה שלא יהיה רגזן - יהיה דבורו בנחת, נמצא שהדבור בנחת הוא אינו כל כך רגז. והשתיקה משתק הרגז. אבל הדבור בפה מלא הוא בחינת רגז שהוא בחינת גבורה כנזכר לעיל:

 

 

לקוטי מוהר"ן תורה עב – יצר הרע מעכירת הדמים ויצר הרע בבחירה

 

לכתוב לזכרון כמו ר' ישמעאל וכדי לעשות וידוי ותשובה

 

שיחות הר"ן רעג, להחיות עצמו עם איזה ניגון

 

 

גר"א - - אי אפשר להפסיק באמצע עבירה רק על ידי אחרים

 

 

נענע. הרבה מדמים את זה לנ נח (והרי ע' או ה' מתחלפים בח' באותיות אחע"ה של הגרון). ומצאתי עוד סמכים לזה. כי הרע"ב (נדה ו:ח) כתב שנענע הוא מינטא בלע"ז, והרי מינט בגמטריא נ נח ע"ה. ובמשנה ובגמרא יש הדנדנה (נדה נא:) שהוא נענע (הרע"ב הנ"ל) דנדן בגמטריא נ נח.

 

נפוליון. סבא אמר: כשרבנו הקדוש היה בארץ ישראל היה מלחמות של נפוליון, נפוליון היה רוצה להרג את כל היהודים, ורבנו הקדוש דבר אתו, עם נפוליון, איזה דבורים... עכ"ל. וקשה קצת, כי לכאורה עיקר הסכנה עם נפוליון היתה התבוללות רוחני [ועיין בשיח שרפי קודש ג:רל, בעת מלחמת נאפוליון והצאר בשנת תקפ"ז אמר רבי שמואל אייזיק: "או אני או הוא", כאומר או שאני אסתלק מהעולם או הצד השני, ולא הבינו על מי מתכון אם על הצאר או על נאפוליון, ובאותה השנה עלה הצאר לשלטון, שהיה גוי מאמין וחורש רע על ישראל, וקבל את המלוכה, משום שהביס את צבא נאפוליון, ובאותה השנה נפטר רבי שמואל אייזיק, ע"כ], ואולי לזה כוון סבא.

והנה הסיפור מלא על הפגישה מצאתי בעלון של חב"ד, עם כמה טעיות מוכרות בודאי, והדפסתי מה שמצאתי (חסר הטעיות) באנגלית.

 

נקיון. ע"ע שטיפת מוח.

 

נשים. עמש"כ בערך בנות.

 

סבטיון. נהר סבטיון (כך נקראת בגמרא סנהדרין סה:) שמאחורה נמצאים השבטים שגלו בראש, סבטיון בגמטריא מאומן.

ונהר סבטיון עדות ש"מרי צבי" (שהרבונו של עולם חפץ ובחר) בשבת (סנהדרין שם). מרי צבי, עם התיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן. וע' בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח' שהשיר פשוט כפול משולש מרובע הוא בחי' נהר היוצא מעדן להשקות את הגן.

 

סווייף: בענין הננח סווייף – מה שחותמים נ נח עם האצבעות, עמש"כ בערך אצבעות.

 

סכנה. ספר ישראל סבא עמ' קנט: זה דבר קל להגיד נ נח, וזה עוזר בכל עת צרה, בכל זמן. וגם כן שכל החילים שהולכים למלחמה במקום סכנה - שיגידו רק נ נח, שהחיל יגיד בנגון נ נח.

 

 

סל"ת, ע"ה בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ושוב כתבתי על זה באריכות בפנים ב"ה על פי לק"מ תורה מט.

 

סמים

עיקר וכל תכלית היותינו בעולם הזה הוא דעת - לדעת, לידע ולהודיע את מציאת השם יתברך, יחודו וטובו יתברך. ועל כן פשוט מאד שכל דבר שמפסיד את הדעת הוא תכלית האסור ומסוכן מאד וצריכים להתרחק ממנו. וכן הכת השיכורים בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות מבעל תפילה, הכת היחיד שהמליך דוקא מה שרבינו מכנה "נכרי" זה כת השיכורים. כי זה ממש לא שייך ליהודי לאבד את הדעת לגמרי על ידי שתיה רחמנא ליצלן. וכן ידוע שסבא ישראל אמר שסמים זה גרוע יותר מניאוף, והרי נאוף זה מעשה אחד או כמה פעמים חס ושלום שנכשל, אבל הסמים ממש מאבדים את הדעת. ובנוסף, הרי רבינו גילה בכמה מקומות שעיקר הנסיון האמיתי בעולם הזה הוא הבחירה, ועיקר הבחירה, ובפרט אצל צדיקים, זה נסיון לדעת אמיתית רצון השם יתברך, ורבי נתן כותב שבעולם הזה באמת אי אפשר לדעת איפה אתה עומד, ואם כן איך בכלל אפשר לזרוק את השכל לדמיונות של סמים ולהמנע מהאפשרות בכלל לעמוד על דעת אמיתת קורות חייו.

 

ועיין בלקוטי מוהר"ן תורה רמה:

דע שיש חדרי תורה, ומי שזוכה להם, כשמתחיל לחדש בתורה, הוא נכנס בהחדרים, ונכנס מחדר לחדר ומחדר לחדר, כי בכל חדר וחדר יש כמה וכמה פתחים לחדרים אחרים, וכן מאותן החדרים לחדרים אחרים, והוא נכנס ומטיל בכלם, ומלקט משם אוצרות וסגלות יקרות וחמודות מאד - אשרי חלקו. אבל דע, שצריך לזהר מאד, לבל יטעה בעצמו, כי לא במהרה זוכין לזה, כי יש כמה וכמה חדושין שאינם באים משם, רק מהיכלי התמורות, כי את זה לעמת זה עשה אלקים. ואף שנדמה לאדם להשגה גדולה, אף על פי כן, גם שם יש חדושים נאים שנדמין להשגות.

וכולו וכולו

ודע שכל אדם קדם שמשיג בתורה השגה של אמת, צריך לילך בהכרח דרך אלו היכלות התמורות, אבל הכלל שאסור לטעות בעצמו, לסבר שכבר בא אל ההשגה הראוי, כי אם יסבר כן ישאר שם חס ושלום, אבל כשידע שעדין לא התחיל לכנס לחדרי תורה האמתיים, אזי יתחזק בעבודת השם, וירבה בתפלות, ויפציר עד שיפתחו לו שערי הקדשה באמת, ואז יראה ההפרש. ואפלו אם עשה עבדות ותעניתים וסגופים בשביל השם יתברך, ואחר כך זכה לחדושין, אף על פי כן אל יעמד על זה לסבר שהם השגות של אמת הנ"ל, כי אפלו להדמיונות של היכלי התמורות צריך עבדות ותעניתים, ואפלו בתאוות עולם הזה יש דגמא לזה, וכו' וכו'.

הרי מבואר היטב איך אפילו בדרך הקדושה האדם צריך לעבור את היכלי התמורות, שלא ידע מה תורה אמיתי ומה דמיונות שוא והבל וקליפה רחמנא ליצלן, ואם כן איך יעלה על הדעת שיכול להגיע לשום אמת אם אפילו נוגע בקצה של סמים?!

 

ועוד הרי שנינו (סנהדרין ע.) אמר רב חנן (-ננח!) לא נברא ייון בעולם אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים שנאמר (משלי לא:ו) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, עד כאן. ופירש רש"י ז"ל לשלם שר לרשעים שמתעדנין בו בעולם הזה ומקבלין בו שכר מצוה שעושין בעולם הזה. לאובד, היינו רשע שנטרד והולך לו, עד כאן לשונו.

 

הרי מבואר שהשיכרות - זה שלוקח את דעתו ורגישתו של האדם חוץ ממציאות של העולם הזה עולה לו ח"ו לשכרו לעולם הבא, ומפסיד את הנצחיות של שכר המעשים טובים שלו ח"ו. והוא נקרא אובד - רשע, רחמנא ליצלן.

 

ו

 

בענין פוט- מריוונא- השיש - גראס. יש מסורה שסבא אמר עליה שהיא יותר גרוע מנאוף.

יש סיפור שאחד סיפר לסבא איך שפוט עוזר לו בעבודת השם, וסבא התחיל לפרט לו כל מיני דברים שזה נותן לו, התלהבות וחשק וכו' וכו', ועל כל דבר האיש אמר כן כן! ואז סבא אמר לו, אז אתה מאנס את השכינה, רחמנא ליצלן.

(ואחד מהחברים רצה לפרש בזה ענין המקום "הלא טוב" בסיפור הראשים של המעשים ששנים קדמוניות של אבדת בת מלך, שלא מבואר מה לא היה טוב באותו מקום, אלא שהא גופא, שהיתה שם בעל כרחה, ועמש"פ שם.

 

בענין לקחת פוט כדי להנצל מעשיית עבירה כמו הוצאת ז"ל ח"ו, מי שאף פעם לקח בודאי אין זה הזמן. ואם הוא כבר מכור ורגיל בפוט רק שהתחיל לעבוד את השם קצת באמת ומנסה לגמול ממנו, ובא לידי נסיון עבירה וחושב שאם יקח פוט ינצל, זה שאלה מפורסם, והוא מעולם התוהו, וכל ערום יעשה בדעת, דהיינו אי אפשר לקבוע הלכה בדבר כזה במקום כזה, והאדם בעל הנסיון צריך לדעת לעצמו, שאם יקח עכשיו הוא ימשיך לקחת, בודאי אין כסילות גדול מזה לחשוב שהוא מציל את עצמו מעבירה בזה שהורס כל חייו לנצח נצחים השם ירחם. ואכן נלע"ד שיש שיקול שהאדם במצב כזה יכול לדעת לעצמו התוכנית והמסלול שהוא גומל עצמו מהסמים, ויתכן באיזה מקרים שאולי עדיף לו לנצח לא לעבור על העבירה אפילו אם זה על וויתור של איזה שעה של הגמילה שלו. השם ירחמנו ויצילנו ממקומות כאלו.

 

שמעתי מאחד שרק על ידי לקיחת פוט פעם אחת נפתחו לו תאות משכב זכר רחמנא ליצלן. וזה בפעם אחת, על לקיחה כמה פעמים, הרבה מעידים, השם ישמור ויציל. והרמב"ן כבר הזהיר על זה (דברים כט:יח) שכאשר ממלאים התאות אז כבר נתחדשים עוד תאות ע"ש.

 

וכל האזהרות וטעמיהם שרבינו הזהיר על עישון ואפילו להריח הטבק, בודאי וכל שכן הם אזהרות על הסמים, ואכמ"ל.

 

ספק. במקום אחר כתבנו שיש להנצל מכל הספקות, בחי' עמל"ק, על ידי אמירת נ נח נחמ נחמן מאומן (והראשי תיבות בגמטריא ספק, בחי' ראשית גוים וכו'). אכן כאשר עומד 'בספק ספקא' – עם הח' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

סקוור - חסידות סקוור – עיין מש"כ בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה סז.

 

עבודת השם:

 

עבודת הנחמנים:

ע"ע ערך חסידים.

 

עסק הצדיק ואנשיו

 

דע שכמו שיש מושג בספרים הקדושים של אהבה נפולה ויראה נפולה, דהיינו שהשי"ת ברא העולם עם מדת אהבה שנאהב אותו יתברך, וכאשר אצלנו מדה זו נופלת ח"ו, האהבה מתלבשת בדברים מושפלים, והאדם נופל לתאוות הבלי עוה"ז, ועבודתו להרים האהבה שוב להשי"ת, וממילא יצא מאיסוריו. וכן במדת היראה, שהשי"ת ברא את העולם עם מדת היראה, שנירא ממנו יתברך, וכאשר אצלנו נופלת מדה זו ח"ו, היראה מתלבשת בדברים מושפלים, ומתחילים ליראה ולפחד מבהמות או בני אדם או שאר דברים, והעבודה הוא להרים ולהחזיר המדה ליראה רק את השם יתברך, ועי"ז ניצלים מכל היראות והפחדים (וע' בזה בליק"מ תורה טו). כמו כן יש מדת העונג, שהוא באמת המדה הכי גבוה כדאי' בספר יצירה אין למעלה מענג, ולעומתו אין למטה מנגע, ונגע זה ענין צרעת, מישכא דחויא, עור הגוף ותענוגיו, שהם בעיקרון עצבות ועצלות. וזה היום נקרא  ENTERTAINMENT BUSINESS שכולל שירי נכרים ועגבים המכונים על שם בעליהם לילי"ת, מלשון יללה, וכל הסרטים, אפילו 'הכשרים' שפועלים בשקר הדמיון עולם התוהו שהוא גרוע הרבה יותר מגיהנם ר"ל (ובאמת כלל ישראל קדושים לא היה להם אפילו להסתכל חוץ מארבע אמות, כמובא בכל הספרים הקדושים, רק כיון שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, לא נהגו ככה. וזה ענין רע מאד מה שעכשיו לא מלבד שדוקא מסתכלים החוצה, אלא שמחפשים דרכים לעשות תמונות מהחיצוניות ולעסוק בסרטים, ה"י (משא"כ שמיעה לא מצינו (חוץ מסיפורי מעשיות) הקפדה שלא לשמוע כלום, אלא שישים את עצמו כחרש ויאטם אזניו שלא לשמוע דברים מסויימים, ולכן העינים יכולים לסגור מאיליהם, והאזנים רק בעזרת האצבעות, והיזק ראיה סוגיא ארוכה בש"ס משא"כ היזק שמיעה רק במקומות מסויימות (כמו אשתו דברנית, וכמו חנות שבחצר), ואכמ"ל)), והעיתונים (גם הכשרים) וכל הספרים החיצונים וכו', וכל ה'ספורט' משחקי ילדים שהוא באמת שגעון עצום כל הכתות והדגלים שבו, שמסטה את האדם כדאי' בפירוש במס' סוטה, וכו' וכו'. והנה העסק הזה כמדומני היום הוא יותר גדול הרבה מכל שאר העסקים, והוא מליוני מליונים -  כמה טרליון דולר - בשנה. והכל הוא מנפילת המדה זו של ענג. ובאמת העסק הזה הוא העסק של הצדיק כידוע. ויש הארכה גדולה בזה בספרי ברסלב, ובפרט בליקוטי הלכות מוהרנ"ת מאריך בזה מאד, שזה עסק הצדיק להוציא העצבות ועצלות מישראל, ולהכניס בהם שמחה, ואכמ"ל [וכן הוא מביא מה שהזוהר הקדוש מכנה לדוד המלך ע”ה הבדחן של השי”ת, ומאריך בכל זה כנ”ל, וע' בהלכות נפלת אפים ד, שעקר השמחה אי אפשר להיות כי אם על ידי מילי דשטותא וכו' וזהו הענין מה שהיו נוהגין כל הצדיקים הגדולים המפרסמים שהיו בימינו, שעל פי רב היו להם אנשים שהיו כמו בדחנים, והיו עושים לפניהם כל מיני צחוק ושטות כמפרסם – והכל בשביל שמחה, כי אין דבר מזיק לעבודת ה' כמו העצבות ע”כ]. ועכ"פ מבואר היטב, שכל מי שהוא שייך ונקרא על שם רבינו הקדוש, שכל הנהגת העולם על פי תורתו דייקא, צריך להכניס עצמו לעבודה זו, להרים רוח העם בכלל ובפרט, וכל מה שנצליח להביא השמחה של קדושה של מוהר"ן בעולם, נצליח לגרש ולהוריד ולהשפיל העסק של נגעים ששולט ומשתולל בעולם עכשיו בעוונותינו הרבים. ונזכה להתענג על ה'.

 

 [ונהניתי מאד באומן לראות אנשים נגשים אל הציון, ולוקחים שקל בידם, שמים השקל לצדקה, ומיד פותחים ואומרים העשרה מזמרים של תיקון הכללי ברוב חיות ועונג, וחוזרים עוד הפעם ולוקחים שקל וכו', והיה נדמה קצת להבדיל בין הקודש וטהור להטמא ומתעב וכו', והמשכיל יבין. וכן מכל הנ”ל יכולים להבין גודל ענין השירה והריקודים שאנו נוהגים להקים בין העליות של קריאת התורה, כי משם נשתלשל להבדיל ה”אינטרמישין” שהגוים עושים ובפרט במשחק הפוטבל, וד”ל].

 

וצריכים להבין ולשים לב, שכל ענין של התיקון הכללי, הוא לעורר העשרה מיני נגינה, דהיינו להיות שמחים מאד, וכמובא בתפילה שלאחר התיקון, והייתי צריך לכפול דבר זה עוד הפעם ועוד הפעם, שזה כל הענין של התיקון הכללי וכו' והבן.

 

ואגב, זה מה שמוהר"ן צוה בספרו, מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, תמיד ממש, אפילו בתשעה באב (כן אמר הסבא בפירוש). כי שמחה הוא סטרא דקדושה וכו', ועצבות הוא הסטרא אחרא. ובדרך כלל רק על ידי שמחה גדולה יכולים לבוא לשברון לב, וכן להיפך על ידי שברון לב באים לשמחה. אבל שברון לב יכולים להסתפק בשעה ביום, אבל שמחה צריכים תמיד. ועוד נדבר על זה בעזה"י.

 

 

בענין פעולות הנחמנים, ובפרט בענין הרקדה ברחובות ופרסום ורעש, ומה שיש טוענים שזה חילול ה', ובמה שיש אומרים שזה שגעון.

ע"ע חיי מוהר"ן אות צו ובמש"כ שם. וע"ע ערך ריקודים.

א] ראשית עלינו להביט לאברהם אבינו מה היה דרכו לקרב העולם להשי"ת, וכמו שצווח הנביא ישעיה, וכמו שנצטוו מפי חז"ל חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב, והרמח"ל כותב שצריכים להתבונן על זה תמיד ובעזה"י נרחיב דיבור על זה. וכבר הבאנו שאברהם אבינו היה קורא בשם ה' כפשוטו, אבל בודאי לא היה יכול לעשות את זה ברחובות העיר לקבץ הולכי הדרך ויושבי השוק אחריו. וכך רבינו הקדוש אמר (חיי מוהר"ן אות שצה):

 

'אברהם אבינו היה לו גם כן יסורים גדולים כאלו (כלומר כמו ענין המעשיות והיסורים שעוברים עליו) כי אברהם אבינו היה גם כן מקרב בני הנעורים להשם יתברך. כי היה מגיר גרים כידוע (ב"ר לט.).

 

'ודרכו היה שהיה בא בתוך העיר, והיה רץ בתוך העיר, והיה צועק הוי הוי (ה"ע נלע"ד שבזה יש שם הוי"ה ב"ה), גוואלד גוואלד (ה"ע גם בזה קריאה להשם יתברך, כי הראש תוך וסוף של המלה אותיות גאד, ונשאר וו"ל שהוא אחד מהע"ב שמות, וסופי תיבות מבטנו יורישנו אל, שהוא ענין קביצת הנדחים כידוע). והיו רצים אחריו כמו שרודפים אחר המשגע, והוא היה טוען עמהם הרבה שהם כלם בטעותים גדולים, כי היה בקי בכל השכליות והסברות של דרכי העבודה זרה שלהם, כי העבודה זרה של הקדמונים היו להם בזה כמה סברות ושכליות של טעות. ואברהם אבינו עליו השלום היה בקי מאד בכל סברותיהם ודרכי טעותיהם. והיה מוכיחם ומראה להם שהכל טעות, וגלה להם האמונה הקדושה האמתית. ונמשכו אחריו קצת בני הנעורים, כי זקנים לא היה מקרב, כי זקנים כבר נשרשו בטעותיהם הרבה וקשה להשיבם מדרכם עוד (ה"ע עכ"ז מצינו במדרש שאיזה זקנים ג"כ קירב), רק בני הנעורים נמשכו ורצו אחריו. והיה הולך מעיר לעיר והם רצו אחריו. והיו אביהם ונשותיהם חולקים עליהם, על אלו בני הנעורים, כי אמרו עליהם שיצאו לתרבות רעה ונשתמדו, עד שהיו מרחקים אותם מאד. עד שקצת בני הנעורים חזרו לסורם מחמת היסורים שהיו להם מביתם מחותנם ומאביהם ומנשותיהם וכיוצא, וקצתם נשארו אצלו ונדבקו בו.

 

'והיה אברהם אבינו עוסק בזה הרבה לגלות האמונה הקדושה בעולם. והיה מחבר ספרים הרבה מאד על זה, אלפי ספרים. והיו לו בנים הרבה, ומסתמא מאחר שהיו בניו, היו כלם הולכים בדרך הישר, כי אפלו ישמעאל עשה תשובה (ב"ב טז:). אך אחר כך כשרצה אברהם אבינו להשאיר ספריו וחכמתו בעולם, היה חוקר ומתבונן בעצמו למי מבניו יניח ספריו וחכמתו, עד שנסכם אצלו להניח הכל ליצחק אבינו, ומסר לו הכל.

 

'ואחר כך היה יצחק גם כן הולך בדרך זה, והיה מגיר גם כן גרים הרבה וחבר גם כן ספרים הרבה מאד בענין חזוק האמונה הקדושה. והיה מתבונן גם כן למי מבניו יניח ספריו וחכמתו, כי גם עשו הוטב בעיניו והטעה אותו עד שהיה אוהבו, כמבאר במקרא כמש"כ (בראשית כה) 'ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו' כמו שפרש"י שם שהיה מרמה את אביו בדבריו, והיה שואלו אבא איך מעשרין את המלח וכו'. אבל אעפ"כ התבונן יצחק בדעתו עד שנתברר לו שהעקר הוא יעקב ומסר לו הכל.

 

'וכן יעקב היה גם כן עוסק בזה לקרב בני הנעורים להשם יתברך, וחבר כמה אלפים ספרים בענין האמונה כי הוא חבר ספרים הרבה מאד בענין האמונה הקדושה, גזמאות ספרים. והוא למד עם כל בניו דרכי האמונה הקדושה, כי היו כלם צדיקים. אך אעפ"כ חקר בדעתו למי למסר כל חכמתו, עד שמסר כל חכמתו ללוי, ולכלם מסר ראשי פרקים. ועל כן שבט לוי היו דבוקים וחזקים בהאמונה הקדושה יותר מכלם. ועל כן שבט לוי לא טעו בעגל, וגם לא היה עליהם שום עבודת מצרים (ה"ע שיתבאר לקמן שלפי הזוהר הקדוש והאר"י זלה"ה והרמח"ל זאת אומרת השעבוד ללמוד דרך הפשט של ק"ו וג"ש), כי שבט לוי היו חזקים בהאמונה הקדושה יותר מכלם. ואחר כך דבר מענין עצה להאדם שיזכה לבוא אליו אחר מיתתו וכו' ע"כ (ה"ע ומבואר מאד סמיכת הענין שאחר שמוהר"ן הסביר איך שאבות העולם קירבו העולם להשי"ת, הורה לתלמידיו עצה שלא יתפרדו ממנו, וכמו שיתבאר בעזה"י שהצדיק הוא השגריר של השי"ת והעיקר להיות אצלו אתו כלומר עמו ולהתנכל לכך אפילו לאחר המיתה).

 

 [והנה במ"א הארכתי לבאר בס"ד מה היה ענינו של אברהם אבינו שהשם יתברך בחר בו, יותר משם. וכעי"ז שואל הרמח"ל באדיר במרום, מה כל הרעש על הרשב"י שכל תיקון העולם וכל העולמות עד אין סוף רק על ידו וכהנה דברים הנאמרים עליו, וז"ל (עמ' יב-ג) כי אין ידיעת האחרונים קרויה ידיעה, יען הדברים אינם לעיניהם בבירור כראשונים. כי רשב"י זללה"ה היו תמיד כל הדברים ברורים לפניו, כאיש הרואה בעיניו דבר ונצטייר בלבבו, ולא היה בידיעתו שום ערבוב ומחשך. אך קודם לו, מאחרי החורבן, נאמר: ולא אתנו יודע עד מה (תהלים עד), ועד מה הוא כמו בלי מה. פי' - אין מי שיודע מה הדבר שיהיה, והיינו לא כלום. ותראה שאין אומר: ולא בנו, אלא: ולא אתנו. וזה כי באמת אעפ"כ לא חסרו לגמרי איזה חכמים גדולים מישראל. אך הענין הוא כמו מנח ועד אברהם, כי הנה היו אנשים צדיקים כגון שם ועבר ובית דינם, אך לא היו מתערבין עם שאר הדור, ולא נמצא לדורם מהם תועלת גדול, כי היו עומדים לעצמן ולא נשפע טובם לאחרים [ע' בריש ספר ברית מנוחה, ששם ועבר דוקא קרבו הרבה אנשים על הדרך שהוא מפרש, ואילו הרבה מחז"ל לא זכו לעמוד כראוי על סודה, וכגון רבן יוחנן בן זכאי עיין שם, והספר הזה היה לפני הרמח"ל, וצ"ל שהרמח"ל לא חישב את ה"הרבה אנשים" לכל כך הרבה. וע' לקוטי מוהר"ן תורה קמב שכתב שאברהם אבינו לא היה ממי ללמוד, הרי שלא החשיב את שם ועבר. ועיין לקמן דברי הראב"ד ומש"כ]. כך משפסקה הנבואה מישראל, הנה עכ"פ נשארו הרבה חכמים. כי הלא בזמן התנאים היתה חכמה רבה בישראל, ועכ"פ היו יודעים כל אחד מהם סודות, אך לא נתיישבו בלבותם הדברים היטב, כי אם [נ"א כי אין] כל אחד יודע מה שהשיג, והיו הדברים כדברי ספר החתום. כי מי שלא עמד על תוכן הדבר באמת, הנה הדברים סתומים הם מאד, כי נסתרה דרכם משכל בני האדם. והנה כן תראה גם אחר עלות רשב"י זללה"ה לבית מנוחתו, שהיו החכמים הבאים אחריו מגמגמים בלשונם ולא אמרו בפה מלא. ועכ"ז הנה חכמים גדולים רשומים היו ויודעים הקבלה על מתכונתה, אך לא קבעו ישיבה לעשות חיבור גדול כספר הזהר אשר נכנסו בו עליונים ותחתונים. רק היו עומדים לעצמם ולא מתחברים לאחרים, ונמצא כל העולם חסר ידיעה זאת. לכן אמר: ולא אתנו יודע עד מה, כי מה שיש אתנו, אין יש יודע עד מה, כי אין נקרא שיודעין כלום וכו' ע"ש כל דה"ק (וע"ע בשער מאמרי רשב"י להאריז"ל בפ' משפטים על הזוהר דף ק, וע' בריש ס' מתן תורה עמ' י, ובמש"כ א' אמור כ"ו לעומר ס"ד. וע"ע בהקדמה לספר ברית מנוחה. וענין של ידיעה ברורה על מתכונתה והתישבות על הלב, פעם המשלתי משל, שיש פרופסר גדול שיודע פיסקז ויודע כל ענין של נוכליר פיסקז היטב וכו', ואם תביא לו האטו שלך שבור, יש להפרופסר שתי ידים שמאלים ובאמת למעשה אינו מבחין טוב מה נעשה תחת מכסה האטו. ואם תביא את זה להשחור בתוך הרלם, שלא הלך לבית ספר כלל, תוך כמה דקות האטו שלך כבר ילך מאה מיל לשעה. והנמשל להבדיל וכו' וכו' שהתנאים רבותיו של רשב"י ורבי רבותיו יכולים היו לדעת סודות התורה עד אין סוף, וכל אחד קיבל מרבו רק ככלב הלוקק מהים, אבל רק הרשב"י זכה שכל ידיעותיו לא היו חוץ ממנו כלל, אלא הפעיל והנהיג את הגן כולו וכו', והבן כי אכמ"ל).

 

וע' ברמב"ם הלכות ע"ז סוף פ"א שכותב שם על אברהם אבינו ז"ל: והתחיל לעמוד ולקרות בקול גדול לכל העם ולהודיעם שיש אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא, שנ' ויקרא שם בשם ה' אל עולם: וכיון שהיו העם מתקבצין לו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד לפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם. ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו וכו' ליעקב וכו' ללוי וכו' ומעולם לא עבד שבט לוי עבודה זרה וכו' וכמעט קט היה והעיקר ששתל אברהם נעקר וחזרו בני יעקב לטעות העמים ותעייתם ואהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבינו ורבן של כל הנביאים ושלחו וכו' ע"ש כל דבריו (והיה כדאי להאריך בזה, וע' לעיל מה שהבאתי מחיי מוהר"ן איך שמוהר"ן לימד את הענין).

 

ורואים שאע"פ שלוי קבל העקר מיעקב, ושמעולם לא עבד לוי ע"ז, מ"מ כותב הרמב"ם שכמעט קט העקר, והיה צורך לעשות ולשלוח משה רבינו (ויש בזה שני דינים, שהוא רבינו של כל ישראל והוא רבן של כל הנביאים. כי עיקר הדרך שמשה רבינו לימד את העם בני דורו היה דרך הנבואה, אכן הוריד ומסר לנו כל התורה אף לדורות הבאים שכבר אינם זוכים לדרך הנבואה, ויצטרכו התגלות חדש של נשמת משה רבינו שיהיה להם רבי כפי הדרך החדש שהם צריכים, כנלע"ד וכמו שביארנו במ"א), ומזה יכולים להבין קצת שענין האמונה הוא דבר נעלם מאד ועמוק מאד וגדול מאד. ושרק האבות הקדושים ומשה רבינו בכוחם להאיר אותו לעם ישראל. ואין מספיק להיות פרושים לעבודת השם יתברך בקצת אמונה כאשר היה בשבט לוי, אלא שצריכים משה רבינו להאיר את אור האמונה בהשי"ת בכל תוקף, וזה פשוט וברור (וזה לפי דעת הרמב"ם, שלפי הגר"א לא זכה אפילו לדעת פנימיות התורה. אכן לפי רבינו אברהם אבולעפיא שגבה הרמב"ם בחכמת הקבלה וסוד דרכי פנימיות התורה ורוה"ק וכו' מאד מאד, וכן הוא דעת קאמרנא. אבל עכ"פ מוהר"ן הכריע שלא זכה הרמב"ם לדעת החכמה על בוריה ומתכונתה, ומשום זה עדיף לא ללמוד המקומות שהוא מדבר עליה, ואכמ"ל). ובזה מובן מה שסבא ישראל אמר "אמונה זה א פאך, א פאך" (-אמונה זה אמנות)!

 

והנה ע"ש בהשגת הראב"ד (על מש"כ הר"מ ז"ל והיה מהלך וקורא וכו' עד ויקרא שם בשם ה' אל עולם) שכז"ל: א"א תמה אני שהרי היו שם ועבר איך לא היו מוחים, ואפשר מוחים היו ולא אירע להם שישברו את צלמיהם לפי שהיו מתחבאים מהם עד שבא אברהם ושבר את של אביו, עכ"ל.

 

והנה דברי הראב"ד דומים קצת למש"כ הרמח"ל ששם ועבר לא היו מתערבין עם שאר הדור, ולא נמצא לדורם מהם תועלת גדול וכו' (וע' בלקוטי מוהר"ן תורה קמב שכתב שאברהם אבינו לא היה ממי ללמוד). ויתכן שכן כוונת הרמב"ם במה שהיה עם שבט לוי. ועכ"פ מבואר שלא היה מקרה מה שנזדמן רק לאאע"ה לשבר צלמיהם וכו'. אלא שאברהם אבינו מחמת ידיעתו השלימה בעיקר האמונה, ידע [שצריכים ו]איך להאיר אותו בכל העולם. והיה נוהג כנ"ל ללכת ברחובות ולצעוק ולקבץ המונים (וכמש"כ בריש ספר משלי, חכמות בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה, עד מתי פתאים וכו', ובעזה"י נאריך בזה במ"א), ושוב דיבר לכל אחד כפי ידיעתו, היינו כפי שורש נשמתו, וקרבן להשי"ת.

 

ובאמת הדרך שאברהם אבינו היה מקרבם היה בקדושה ובטהרה מאד וכמו שארז"ל שאברהם היה מקרב האנשים ושרה את הנשים, ויעו' בזוה"ק פ' וירא (דפו"י קב:) ז"ל מאי טעמא אעסק אברהם לדכאה לבני נשא בגין דאיהו טהור ואקרי טהור וכו' ע"ש ותא חזי אילנא נטע אברהם בכל אתר דדיוריה תמן ולא הוה סליק בכל אתר כדקא יאות בר בשעתא דדיוריה בארעא דכנען ובההוא אילנא הוה ידע מאן דאתאחיד ביה בקב"ה ומאן דאתאחיד בע"ז, מאן דאתאחיד בקב"ה אילנא הוה פריש ענפוי וחפי על רישיה ועביד עליה צלא יאה, ומאן דאתאחיד בסטרא דע"ז, ההוא אילנא הוה אסתלק וענפוי הוו סליקין לעילא, כדין הוו ידע אברהם ואזהיר ליה ולא אעדי מתמן עד דאתאחיד במהינותא דקב"ה. והכי מאן דאיהו דכיא מקבל ליה אילנא מאן דאיהו מסאב לא מקבל ליה, כדין ידע אברהם ומדכי לון במיא ומעינא דמיא הוה תחות ההוא אילנא ומאן דצריך טבילה מיד מין סלקין לגביה ואילנא אסתלקין ענפוי כדין ידע אברהם דאיהו מסאבא ובעי טבילה מיד ואם לאו מיד נגיבן כדין ידע דבעי לאסתאבא ולאסתמרא שבעה יומין. תא חזי דאפילו בשעתא דאזמין לון למלאכין אמר לון והשענו תחת העץ בגין למחמי ולמבדק בהו! עכ"ל.

 

ומבואר מדברי הזוהר הרבה אחרת ממה שקבלנו בבית ספר, שאברהם היה סתם מגיש לכל אורח כל תאוות לבו, אלא שברגע שהאדם הגיע לאברהם אע"ה, היה אברהם עוסק בתיקון נשמתו באופן נפלא מאד, ומיד היה טובלו במעין וכו' וכו', עד שהיה מכניס האורח בצלא דמהימנות, באמונת יחוד השם עצומה מאד.

 

ב] הרי מבואר היטב בס"ד שני דברים, א' שגדולי האבות ומקימי האמונה והיהדות היו צועקים ברחובות ועי"ז היו מקרבים את העולם להשי"ת, שזה ההיפך מחילול השם. וב' שגדולי הצדיקים דוקא היה להם קשר ושייכות להעם. ולפ"ז לא קשה להבין למה כל כך חשוב הריקודים שהם מתאחדים כל העולם.

 

והנה אין כל חדש תחת השמש, שכבר היה המעשה הזה שהחסידים היו רוקדים ברחובות והמתנגדים אמרו שזה חילול השם וכו', וזה היה אחד מהסיבות שהחרימו אותם, אכן היום יש רק אחדים ממש שמעיזים לדבר נגד החסידים של הבעש"ט, וא"כ אינו ראוי להם לעולל על הריקודים של הנחמנים. (וגם בהיומן של הפיאסטסנא רבי – האש קודש – הוא מסביר ומתאר ההרגשים והתהליך מה שהביא אותו לעשות תהפוכה ברשות הרבים). וע' בספר נתיב צדיק (מכתב קיב) שכז"ל ולפי שלמדתי בלילה הזה הלכות ברכת הריח הלכה ד' על התורה תקעו ב' אין אני יודע על מה שאין אנו מרקדים ברחובות ובשווקים ע"ש. ועוד כדאי לשים לב שכדומה לעלילות אלו התלוננו על הרמח"ל ע' נספח א'.

 

והנה הסגולה של נ נח נחמ נחמן מאומן הוא להחזיר האדם לנקיות ופשיטות כתינוק, ודרך של ילדים קטנים שאינם תחת סבל ושיעבודי החברה וכדומה, לפרוץ בריקודים בכל עוז וחדוה.

 

וכן מצינו אצל דוד המלך שהיה רוקד בכל עוז לכבוד ארון ברית השם, ובעיני מיכל בת שאול היה נראה מוזר וזילזול ופחיתות במלכותו, ומן המשים ענשוה שלא תהיה לה בנים, מדה כנגד מדה, שענין החירות לרקוד בשמחה בלי צמצומים וכדומה זה ענין קדושת ילדים.

 

והנה איתא במס' מגילה (והובא בכתבי מוהר"ן, תורה ד' ובעוד מקומות) כמה טפשאי אלו שעומדים לכבוד התורה ואינם עומדים בשביל התלמידי חכמים. נמצא למדים ק"ו שאם רוקדים בכל עוז לפני התורה הקדושה בודאי צרכים לרקוד לכבוד הצדיק ראש בית [ואגב יש להבין היטב למה הצדיק מקומו הוא לפני התורה, כי כל התורה שאנו לומדים אינו אלא כפי השגת הצדיק וכפי מה שמוריד לנו, כי הלוא אם איש אחד מאד מגושם יאמר איזה דבר תורה, הרי הוא מבונה על פי הבנתו ותאוותיו וכו' (ור' זירא התענה מ' יום כדי לשכוח התורה שלמד בחוץ לארץ, דלפי הבעש"ט פירושו מה שלא למד בדביקות וכו'. וע' בחיי מוהר"ן (שנג) '...אפילו אם בא אצלי תורה מאלו המקומות איני רוצה בהם...' ע"ש), משא"כ כאשר הצדיק אומר תורה, ממשיך בקדושה ובטהרה דברי אלקים חיים, הרי מובן שכל התורה כולה תלוי כפי הצדיק. ואם תאמר הלוא עצם התורה במקומה, לזה צריכים לדעת שנשמות ישראל בשרש בריאתן קדמה לשרש התורה, ובאמת התורה תלוי בם, כן הבנתי מספרים הקדושים, והשם יתברך הטוב ישמרני מכל מכשל חטא ועון]. וכמו שמצינו שמחה אצל התורה הקדושה, כן מצינו שמחה אצל הצדיקים, וכמו שכ' אור צדיקים ישמח ועוד הרבה מקומות. והריקודים הם גם כן לכבוד התורה ובכח התורה (ע' ליק"מ תורה י'). וגם המעיין בספרי מוהר"ן בסגולת הריקוד ומחאת כפים, שהוא המתקת הדינים ויחוד השם וכו' וכו', וגודל ענין הנגינה שבימינו שהוא עיקר הדביקות וע"י ממשיכים רוה"ק ומלקטים כל הניצוצות הקדושות, וע"י נתברר רוח האדם מרוח הבהמה ונעשים בני אדם, וכ' בליק"מ שכל רועה בהמות צריך מאד את הנגינה לשמור עליו שלא יפול למדרגת אלו שהוא שומר עליהם (וע' לקמן בכותרת שני דרכים ראשיים לקרב העולם בתשובה) וכו' וכו', וגודל ענין השמחה עד שציוה ופקד ולמד והורה שמצוה גדולה להיות בשמחה תמיד כידוע ומפורסם, והרבה להורות על זה בכל ספריו הקדושים (ולמשל ע' בחיי מוהר"ן אות פד, ספורים חדשים ד, 'ואז אמר אם אין אתם שמחים איני יודע מה לכם כלומר שראוי לנו לשמח על כל פנים מאד תמיד כשזכינו לטעם אורות נוראות כאלו וכו'. ואחר שספר המעשה הזאת אמר שאתם יכולין לומר עליה תורה כל ימי חייכם, וגער בנו על שאין אנו שמחים, ואמר שראוי לנו לשמח מאד מאד') עיין בהם ויתברר לך שאלו שאוחזין במוהר"ן אין להם דרך אחרת רק לשמוח בו ובכחו ובתורתו שהוא אור השם. ומוהר"ן אמר על ספרו ליקוטי מוהר"ן שהוא אתחלתא דגאולתא (וידעו שהגר"א לא רקד בחתונת בתו, ואמר שהוא ירקוד כאשר יבוא משיח), ושצריכים לעסוק רק בה (ובעזה"י נרחיב הדיבור על זה), ועכשיו שהוא גילה שהוא זה השיר פשוט כפול משולש מרובע שהיה מעותד לנו שיתער לנו להשיב רוחנו ולהחזירנו להשי"ת, בודאי ואין ספק נשירה ונזמרה ונתעדן בה, וישמעו רחוקים ויצטרפו ויצרפו לבם אל ה"י [ואלו העומדים בחוץ בחושך גשמיות תאוות והבלי עולם עשיה דעשיה, ואינם שומעים קול הנגינה של הצדיק, יחשבו הרוקדים למושגעים.

 

ואלו שטוענים שהרוקדים והמפיצים הם שיכורים והם על סמים ח"ו, [וכבר חשבה אלי את חנה לשיכורה (ש"כ נ"י), וגם היא זכתה בעבודה זו לבנים כנ"ל] תדעו נאמנה שאמנם יש כמה וכמה חוזרים בתשובה שהקדישו ימיהם וכספם להפצת דעת רבינו הקדוש, לתקן עולם במלכות ש'די, והם באים ממקומות חשוכים מאד, וכמו שרבינו אמר שיש לי חסידים שאפילו שאול תחתית לא היה מספיק להם אלא שהיו חותרים מטה וכמו שדיברנו במ"א בחוברת, ויש מהם שעדיין לא יצאו לגמרי מאיפה שבאו, ולפעמים נופלים שוב לשכרות וכדומה ה"י, אכן הדבר הוא הפוך ממש מההלשנה עליהם, כי אדרבה בעת שנופלים ר"ל לשכרות וכדומה לא נמצאים בהפצה הקדושה, ואין להם אז את הכח הרצון היכולת והזכות לצאת ברקודים של מצוה להאיר פני תבל באור השם, כמובן, אלא נופלים למקומות חשוכים וכו'. ובחסדי השם שבע יפול צדיק וקם, מתחזקים בדרכו ובתורתו של רבינו, ויותר מזה מתחזקים ברבינו בעצמו – נ נח נחמ נחמן מאומן, וחוזרים בתשובה ומחזירים אתם הרבה בתשובה. וראוי לציין פה מה שרבינו אמר שאם רואים מי שהוא מקורב לצדיק עושה דברים רעים, תדע נאמנה שאם הוא לא היה מקושר להצדיק היה הרבה יותר גרוע. ועוד ראוי לציין להפרק שכ' לקמן בס"ד על מי ראוי להתקרב לנ נח (ע”ש בסוף, וע"ע משם והלאה, עבודת הנחמים, אות ו), והבאנו שם מש"כ אצל יפתח ודוד המלך ע"ה שדוקא אנשים שבורים וריקים נתלקטו עליהם.

 

ואפרש יותר בעזה"י, דהנה אחד מהכללים היסודים של בעל הסולם הוא שאין כפיה ברוחניות. וגם כן מצינו בפרש"י עה"ת שכאשר השי"ת היה מצוה ליקח מישהוא, מפרש"י לקחת אותו בדברים, ולא שיקח אותו בידים ממש (וכמו שמצינו לפעמים, כמו הנפת הלויים). וכן ע' בזוה"ק ריש ספר דברים. והבן הדברים כי אין ברצוני להאריך כאן בביאור הדברים. ועכ"פ מובן שבקירוב בני אדם לדרך השם, לא תהיה בדרך כפיה וכח, כי אם ברוח וכו'. וכידוע שזה ענין כח המושך של הצדיק וכן של המשכן וכן של כל דבר שבקדושה. ולכן מהדברים הכי חשובים להמשיך בני אדם הוא על ידי נגינה, שמוהר"ן אמר שעיקר הדבקות עכשיו אינו אלא על ידי נגינה, ומוהר"ן אמר שאלו היו שומעין תורה אחת ממנו עם הנגינה וכו' היו מתבטלין לגמרי.

 

 

ג] ועוד כבר ביארנו (לקמן ב'ענין השגעון' בסוף – אות יג) שנראה לעניות דעתינו שהדרך של נ נח הוא הדרך לארץ ישראל (וכמו הראשי תיבות של י'שראל ד'וב א'ודסר, ד'רך א'רץ י'שראל) שידוע שרבינו הקדוש זכה ליכנס לארץ ישראל רק על ידי שהוריד את עצמו למעשה קטנות, והיה שוחק ברחובות כמו ילד קטן. ובאמת יש לשאול, איך לא חש רבינו לחילול השם, שהרבי של כל ישראל, של כל התורה כולה, ינהג עצמו בקטנות? ובאמת זה שאלה טובה, אכן אדרבה ממנו לומדים שכאשר אדם עוסק בעבודת השם, כל מה שהוא צריך לעשות בעבודתו אינו צריך לחשוש לחילול השם (במידה שאינו עובר על התורה כמובן, וכמו שעכשיו כמה מפורסמים ממש חיללו את השם יתברך בכל העולם ר”ל), כי אם הוא באמת משתדל לעשות רצון השם יתברך על כרחך זה לא יהיה לחילול השם. ומבואר בליקוטי מוהר"ן (תורה לא) שכמו שיש בתורה סם חיים וסם מות, שיכולים ללמוד תורתינו הקדושה וח"ו תוציא ממנו דרכי מות, כמו כן אצל הצדיקים האמיתים, צדיקים ילכו בם ורשעים יכשלו בם, שיש מקום לטעות בהם בגאוה ובוז ח"ו. וכן תיראה בליקוטי מוהר"ן (תורה ח) שלפעמים צדיק גמור מוריד את עצמו לתוך מדה רעה, על כן הרואה יכול לחשוב ולדון כפי ראות עיניו שח"ו הצדיק נפל לרעה, אבל לא בשביל זה הצדיק ימנע מלעשות העבודה הצריכה והדרושה להכניע אותה המדה. ולכן גם הנחמנים שמרימים הדרך של רבינו להכין ארץ ישראל אין להם לשים לב ולחוש כלל להמלעיגים וכל הטענות והערעורים, רק להתחזק בדרך הקדושה של נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

ותראה נפלאות, כי בני ישראל נכנסו לארץ ישראל בשנת ב' אלפים תפ"ט, והנה כל אלף חוזר לא' בגמטריא, הרי שבני ישראל נכנסו לארץ ישראל ממש בנ נח נחמ נחמן מאומן!

 

והנה עוד סמך להיסוד הנ"ל שרבינו הוא הדרך לארץ ישראל, בסוף פרשת ויצא כאשר יעקב חוזר לארץ ישראל כתיב, ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים. ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים, ופרש"י מחנים, שתי מחנות, של חוץ לארץ שבאו עמו עד כאן. ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו, ע"כ. מחנים, בגמטריא נחמן (וע”ע מש"כ בפרשת ויצא – בראשית לב:ג). וכדאי להזכיר מה שראיתי מהחברים על מש"כ בפרשת מטות, 'נחנו נעבור חלוצים', שמדוייק הראשי תיבות (שלא כתוב אנחנו) נ נח! ועמש"כ על הספר אדיר במרום (עמוד י) שבאירנו שם שבאמת רבינו כבש את ארץ ישראל, ונ נח נחמ נחמן מאומן הוא תיקון הערב רב.

 

ומה נפלא הדבר שחמשה ימים אחר שסבא קיבל הפתק האו"ם הסכימו שמגיע ליהודים מדינת ישראל! [ובדרך צחות יכולים לומר שאחר שר' מטל סלונמר גמר את החקירות שלו והודה על אמיתת הפתק, אז גם האו"ם הודו להמנדט של פלסטין]. Saba received the Petek on Wednesday the 23^rd of Tamuz 5682 – July 19, 1922. 5 days later, on July 24, 1922, the Council of the League of Nations confirmed the Mandate for Palestine!

 

שוב זכיתי ללמוד ליקוטי הלכות בסוף הלכות בית הכנסת (הלכה ה' המבוסס על לקמ"ת עח) שמבואר שם שעיקר הענין של ראש השנה הוא ארץ ישראל, שכל ראש השנה השם יתברך נותן לעם ישראל את ארץ ישראל, ע"ש, ומסביר שהעשרת ימי תשובה הם עשרת מדרגות בקדושת ארץ ישראל, ונשלמים ביום הכיפורים בחי' קודש הקדשים שאז הכהן הגדול מקטיר לפני ולפנים על האבן שתיה ממש. רק שמבואר שם שלמעלה מזה יש סוכות, שיש כח לקדש חוץ לארץ בקדושת ארץ ישראל.

 

ומבואר שם שהשינה, בחי' הסתלקות המוחין, שהוא בחי' ראש השנה כידוע, הוא הבחינה המבואר בלקמ"ת עח של פרסטוק, שהוא בחי' תמימות ופשיטות, שזה בחי' הדרך לארץ ישראל שהוא על ידי מתנת חנם, בדרך העשרה מאמרות, הדרך שקדמה לתורה. והשופר הוא בחי' המוחין והתורה, שע"י לידת המוחין מתחילים לעלות בעשרה קדושות של ארץ ישראל, ובענין המוחין והורה כבר אין להמון עם שום שייכות להצדיק, ע"ש כל דהקו"נ.

 

וידוע שהשיר פשוט כפול וכו' ר"ת כשפר (לקמ"ת ח). נמצא שזה בחי' בנין המוחין שהוא בחי' המבואר שם (בלקמ"ת עח ובליקוטי הלכות הנ"ל) עשר מדרגות קדושה בא"י גופא, לא רק הדרך לארץ ישראל. וי"ל שמאומן, זה בחי' הפרסתיק שצריכים אחר כך, בחי' סוכות כנ"ל, שזה הכח אפילו לקדש חו"ל, בחי' אומן, בקדושת ארץ ישראל (וזה א"ש למה שכתבנו במקום אחר בכמה הוכחות ש'מאומן' הוא עוד גבוה מנ נח).

 

 

 

 

מה מוטל חובה על מי שרואה את עצמו נ נח?

[ע"ע ערך שמחה, שגעון, תורה – שיהיה עיקר הלימוד בספרי רבינו]

א] עצם שאלה זו היא בלבול גדול. וע' בשיחות הר"ן (אות רסט) ז"ל לענין הבלבולים שמבלבלים את האדם בעבודתו, שלפעמים נדמה שכך הוא צריך לעשות ולהתנהג, ואחר כך נדמה לו שלא כן היה צריך להתנהג רק בדרך אחר וכו'. ולפעמים יש להאדם בלבולים גדולים מזה. ענה ואמר: מה צריכים להתבלבל, איך שעושין - עושין, ובלבד שלא לעשות רע חס ושלום. וויא מען טיט. טיט מען. אביא מעטיט ניט קיין שלעכץ חס ושלום, ע"כ.

 

וע' בשיחות הר"ן (אות שה) ז"ל ששמעתי ממנו ז"ל כמה פעמים שאמר בזה הלשון: מע האט גאר ניט צו טאהן [אין מה לעשות]. וכבר נדפסו  כמה שיחות נפלאות, וכן מבאר דברי רבותינו ז"ל, במנחות דף צט: 'תנא דברי רבי ישמעאל - דברי תורה לא יהיה עליך חובה ואי אתה רשאי לפטר עצמך מהן'. והוא עצה נפלאה למי שמבינה מעט, ע"כ.

 

וביחד עם כל זה הוא מה שמוהר"ן צוה שלא לעסוק בחומרות, ורק לעשות המצות כהוויתן, וע' בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מד ז"ל גם מחכמות שיש בעבודת השם בעצמו צריך להרחיק מאד, כי כל אלו החכמות של העולם, שיש להנכנסין ומתחילין קצת בעבודת השם, אינם חכמות כלל, והם רק דמיונות ושטותים ובלבולים גדולים, ואלו החכמוות מפילין מאד את האדם מעבודת השם, דהינו מה שחושב וחוקר ומדקדק ביותר אם הוא יוצא כראוי במה שעושה, כי בשר ודם אי אפשר לו שיצא ידי חובתו בשלמות ואין הקב"ה בא בטרוניא וכו' (ע"א ג.), ולא נתנה תורה למלאכי השרת (קדושין נד.). ועל אלו המדקדקים ומחמירים בחמרות יתרון עליהם נאמר (ויקרא יח): וחי בהם, ולא שימות בהם (יומא פה:). כי אין להם שום חיות כלל, ותמיד הם במרה שחורה, מחמת שנדמה להם שאינם יוצאים ידי חובתם בהמצות שעושין, ואין להם שום חיות משום מצוה מחמת הדקדוקים והמרה שחורות שלהם (והוא בעצמו אינו מחמיר שום חמרא כלל), ע"ש. וע"ע בזה בעצות ישרות (ערך מועדים אות ג', הובא בחק ברסלב יד תמוז) ז"ל כי בזה העולם השפל החשוך, בפרט עתה, בדורות הללו, שהסטרא אחרא התפשטה מאד, על כן אם נרצה לדקדק כל כך בכל המצוות ולהמתין עד שנוכל לקים אותם בבהירות ובזכות ובצחות גדול, בפרט בצחות המחשבה שהיא העקר, אז כבר בטלה ח"ו כל התורה ומצוות, ובאמת אנו צריכין לקים כל המצוות כפי מה שנוכל, ורק בזה אנו מחיין עצמנו בגלות המר הזה, במעט דמעט אור המאיר עלינו מתוך עמק החשך והאפלה הזאת דיקא, ואם נרצה לדקדק ולהחמיר בחומרות יתרות, יכולים להכשל ולפל על ידי זה יותר ח"ו, על כן בודאי חלילה לנו למנע ממצות קדוש לבנה בשביל דקדוקים הנ"ל וכו', עכ"ל. (והבן את זה למעשה, למשל לענין נקיות לפני התפלה, ולענין התבודדות בחצות, שהיום בהרבה מקומות הקדושים אי אפשר להמלט מקול הטומאה), ואין לנו להשתדל עבור השלמות הנ"ל, רק לחטף מה שיכולים, ולשמוח מאד על כל נקודה ונקודה הכי קטנה שנזכה, ואולי נזכה להרחיב דיבור על זה במקום אחר (ומה שמצינו שר' ישראל קרדונר זצ”ל היה לו חומרות על פסח, צריך לומר שזה כעין מה שרבינו הזהיר שלא לכוון כוונות האריז”ל בתפילה רק מי שהכוונות הם פירוש המילות, וכעין זה י”ל שהחומרות של ר' ישראל קרדונר ז”ל היו ממש בגדר עצם המצוה, ועדיין צ”ת).

 

ועוד חשוב להזכיר המבואר בליקוטי מוהר"ן (פו, ובקיצור בליקוטי עצות נב.) כשיש קטנות ופגם באמונה צריכין לעשות עבודות קשות כגון תענית וכיוצא. אבל כשהאמונה בשלמות יכולין לעבד את השם יתברך בכל דבר, כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, ע"ש.

 

ב] - [וע' בספר גוט פורים (תורה מר' שלמה קרליבך ז"ל) שהביא מה'סוד ישרים' בתורתו על חג סוכות: מסביר, שיש לנו שני קשרים עם ה': הקשר של תורה ומצוות, אני עושה מה שה' רוצה. אבל זה לא העיקר, העיקר הוא ממש 'קדשנו במצוותיך', אם אני מקושר להקב"ה רק בגלל שאני עושה את מה שהוא רוצה, אז יש לי רק את המצווה. הקדושה של המצווה היא שאני מקושר אליו גם בלי המעשה של המצווה. אם אני גם עושה את המצווה, זה עמוק, עמוק עמוק, ע"ש באריכות.]

 

ג] וע' בשש"ק (ו:קיח): שמעו את רבי ישראל מקארדאן ז"ל איך שמחזק ומנחם עצמו לפני פטירתו ואומר: ברוך ה' שאני הולך ועוזב את העולם הזה כשאני עטור בזקן ופאות, ע"כ. וכמדומני שכן מצינו בעוד חשובי חסידי ברסלב. ומזה יכולים לראות שמי שעובד ה' יתברך באמת, ומחדש את עצמו כל פעם בעבודת השם, אינו דבר קטן מה שהוא נשאר על עמדו. וידוע שסביב הפתחים של מעלה הקטרוגים וכדומה מתגברים מאד, ועל כן מי שמקושר להצדיק האמת ואוחז בו, בודאי יהיה נצרך כפעם בפעם למלחמות עיקריות ויסודיות ביהדות. ולא יהיה פשוט לו כלל וכלל שיש לו זקן ופאות וכדומה. ועל כן אל תתמה אם ראית נחמנים שהורידו ח"ו את זקנם, או שהשתכרו וכדו' (מלבד ממה שצריכים לדון אותם לכף זכות, ומי יודע באיזה גיל ומצב התחילו להתקרב להאמת וכו', ומי יודע מה עובר עליהם בצרות הגוף והנפש וכו'), וכי הם בדרגה של ר' ישראל קרדונר ז"ל שנצח?! ועוד הם יעלו מעלה בעזה"י בזכות רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. [וכן מצאתי להבין בזה הסיפור שהיה עם הנועם אלימלך ואחיו ר' זושיא, שהגיעו לאיזה כפר ערב יו"כ והיו רעבים ולא אכלו כל היום, ובא איזה איש והביא להם אוכל, וכן היה שקרה לשנה אחרת, וכאשר קרה פעם שלישית שנזדמנו לשם ואותו איש לא הגיע, וחיפשו אותו בכל העולמות עד שמצאו אותו ממש במקום לא טוב, ועשו לו טובה. הנה איך יכול להיות שאיש כזה, היחיד שזכה להאכיל הצדיקים ירד לעמקי הטומאה, אבל על פי האמור אינו קשיא].

 

ד] ומי שאינו מבין נסיונות אלו, סימן שאף פעם נכנס כראוי בעבודת השם, ולכן הכל שוה אצלו וכו'.

 

ע"ע בשיחות הר"ן אות מח, ז"ל מה שמספרים בשם הבעש"ט זצ"ל שפעם אחת נפל בדעתו מאד מאד עד שנדמה לו שבודאי לא יהיה לו עולם הבא ח"ו, ולא היה לו במה להחיות את עצמו כלל. ואמר: אני אוהב את השם יתברך בלא עולם הבא. וכל אדם אפלו איש פשוט אי אפשר להיות איש כשר באמת כי אם כשיכול לעמד בכל כנ"ל, ע"ש ומובן שאנשים שעברו הרבה על מצות התורה וכו' ועם כל זה מנסים להרים עצמם לעשות תשובה, דוקא הם מחיים ומקיימים נקודה אמיתית של כשרות הנ"ל, ולכן דוקא הם יודעים כמה חשוב ועיקר להחזיק בנ נח נחמ נחמן מאומן. וכעי”ז מבואר בליקוטי מוהר”ן (תנינא פב) שמבואר שם שעיקר התשובה הוא לקשר את עצמו אפלו לפחות שבישראל, אפלו אחד שסג מכל וכל מהקדוש ברוך הוא, צריך ליחד ולקשר עמו, כמו שעשה משה. והנה צדיקים גדולים ידעו ברוב ענוותנותן לקים זאת בלי ליפול לשום רע ח”ו רק אדרבה מגודל ענוותנותן, אכן לאנשים פשוטים כמוני קשה מאד לראות את עצמינו עם הפחותים בלי להתרשם וכו', ומבואר שעבודת השם ודרכי התשובה רק מתחלת מפה ממי שיכול להחזיק את עצמו אפילו במצב ירוד מאד ה”י.

 

ולא דבר ריק הוא מה שמוהר"ן אמר מי שהוא צדיק יותר מבין יותר הנסיונות ודרכי הטומאה והמושפלים. וגם הרמח"ל כותב על זה (בריש ספר אדיר במרום), ופירש שמי שנכנס באמת לעבודת השם, רוצים שהוא יתקן את הכל, ולכן מעלימים ממנו הקדושה בסוד אכן אתה אל מסתתר, ושוב מצאתי מהרמח”ל שכתב כן בפירוש לענין גילוי הצדיק (מאמר יהי אור ויהי אור נדפס בספר רזין גניזין). וכן בעל סולם מאריך על זה, ובמ"א כותב שבתחילה מראים להעובד דקדוקי השפלות ותועבה של העבירות והטומאה עד שהוא שונא אותם מאד מאד, ורואה לעצמו להפרש מהם לגמרי. (וגם ידוע מר' חיים בריסקר ז"ל היה רגיל לספר בשם איזה מגיד, בפירוש הגמ' בכתובות, שריב"ז ראה בתו של נקדימון בן גוריון מאסף נקודות שעורים מתוך גללי חמור ר"ל, ואמר אשריך ישראל כאשר עולים וכו' וכאשר יורדים וכו', וקשה איזה שבח זה שיורדים כ"כ, וביאר שזה שיורדים למטה מחי צומח, ולתחתית הדומם, סימן ואולי יכולים אפילו לומר באיזה דרך סיבה, שאינם סתם כמו כולם מרוממים קצת, אלא שיהודים הם חפצא אחרת לגמרי, וקצרתי), ואולי נאריך עוד במ"א [וכדאי להזכיר מש"כ במי השילוח, שכל מה שעובר על בן אדם שהוא צריך לסבול וכו' הכל כדי שיתחיל לדבר עם השי"ת, ע"ש. ועוד מובא שלא יפול לגאוה, ועוד שיבוא להכרה שגם הרע, אינו שליטה בעצמה ח"ו, אלא הכל מהשי"ת מדבר ומרמז לו מה שהוא צריך. ועוד שע"י התחדשות היצה"ר, כדקי"ל בכל יום יצרו של אדם מתגבר וכו', כן יתחדש לטובה כנגדו, וכמו שפי' במשלי עה"פ גיל יגיל אבי צדיק וכו'].

 

ה] ועוד צריכין לדעת שאור האמת האמיתי בעיקר מאיר בריש דרגין ובסוף דרגין, וכמו שמבואר בסיפורי מעשיות כאשר עומדים בתחתית ההר יכולים לראות מה על ראשו, אבל כאשר מתחילים לעלות שוב א"א לראות ראשו עד שמגיעים שמה. וזה כענין המבואר בספרים הקדושים שאפילו יהודי עם ארץ לגמרי וכו' מוכן למסור נפשו על קדושת השם. וכן מצינו יסוד זה בעוד כמה ענינים.

 

ו] ועל כן מצינו שדוקא אלו אנשים הירודים ביותר שנפלו למקומות שנפלו דוקא הם מבחינים ומבינים ענין של נ נח. והם יודעים טובו. ושאר העולם שהם נשבעים במצבם בעבודת השם, אין להם לעמוד על זה. וכן גם כן מצינו אנשים שהתחילו והצילו את נפשם רק על ידי נ נח, ואח"כ עזבו אותו, ופשוט כנ"ל, כי מאחר שהתחילו עלות על ההר נתעלם מהם מאיפה באו ולאן הם הולכים.

 

ומצינו אצל יפתח שדוקא אנשים שבורים ופחותים הבינו לצרף אליו ולקבלו לרב ושופט אליהם, כמו שכתוב (שופטים יא:ג) ויברח יפתח פני אחיו וישב בארץ טוב ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים ויצאו עמו. וכן היה בדוד המלך כמו שכתוב (שמואל א:כב:ב) ויתקבצו אליו כל איש מצוק וכל איש אשר לו נשא וכל איש מר נפש ויהי עליהם לשר. (וידוע מה שר' גרשון קיטוור – הגיס של הבעל שם טוב, הבחין שתלמידי האור החיים הקדוש היו נשמות קטנות).

 

[וע' בחיי מוהר"ן (רעא) כז"ל אבל באמת המקרבין שלי ההתקרבות לבד הוא דבר גדול מאד מאד. כי אף על פי שהוא בעצמו הינו המקרב אינו כלום, ואינו מתנהג בדרכי ישר כראוי, אף על פי כן מאחר שהוא בתוך אנשים כאלו שהם מקרבים לצדיק לקדשה כזה זה בעצמו מועיל לו מאד, ובמשך הזמן יתעורר גם כן ויחזר בתשובה. ע"ש. הרי מבואר שהיו אנשים כאלו שהתקרבו שלא היו מתנהגים בדרכי ישר. וע"ע בחיי מוהר"ן (רח) כז"ל מאחר שהצדיקים וכו' אינם מתקרבים אלי, אני מכרח לקרב הרשעים וקלי עולם אולי אעשה מהם אנשים כשרים באמת, ע"ש.]

 

ויותר מזה מצינו בספר כוכבי אור (ספורים נפלאים באד"ה ופעם) ז"ל פעם אחת שחקו אצל רבנו ז"ל במשחק השאח והדרך שבעת השמחק שוכחים את חרדת הכבוד (און מ'ווערט היימיש) ולא היה להם כל כך חרדת הכבוד ממנו ז"ל, ובאמצע באו הר' נתן והר' נפתלי אל הבית באימה וביראה כנהוג, וכשראו את זאת נפל להם חלישות הדעת. ענה ואמר להם רבנו ז"ל: אתם אינכם מהחיל שלי. וספר להם מעשה, שמלך אחד לקח פעם אחת את ידידו לחדר מיחד ושחק עמו בהשאח, והדרך וכו' כנ"ל. ושכח המלך שהוא מלך, וכן הידיד שכח שהוא שוחק עם המלך ושחקו כשני אנשים פשוטים, פעם נצח המלך ופעם נצח הידיד וכו', ושכח מעט היראה. ובעת הזאת היו נצרכים להמלך איזו שרי המלוכה, ונכנסו אליו באימה וביראה כנהוג. והתחיל הידיד להביט על עצמו הלא הוא שוחק עם המלך, ולא שחק בטוב מכיון שלא ינצח את המלך. ויאמר לו המלך מה זה? זה אין ענין שלך, עמם אני מנהיג מדינות, ואתך אני שוחק בשאח – מיט זיי פיר איך לענדער און מיט דיר שפיעל איך שאח. וכן הראה רבנו ז"ל בידיו על מוהרנ"ת ורבי נפתלי ז"ל ואמר עמם אני מנהיג מדינות, ואתכם אני שוחק בהשאח, ע"כ. והנה לפי מצב הירוד של האמונה בימינו כידוע וכמו שניבא רבינו, ברוך השם שהנחמנים, אם נגיד שהם לא האנשים שבהם רבינו מנהיג מדינות, לפחות הם האנשים שאתם רבינו משחק.

 

ז] ועוד צריכים לדעת מה שמבואר בליקוטי הלכות שהאנשים של הצדיק, הצדיק משתמש עמהם להכניסם למקומות כאלו שהוא לא יכול לרדת בם, ועל ידם הוא פועל ומתקן מה שהוא צריך.

 

ח] וכבר כתבנו לעיל בחיבורנו שבדורנו עיקר עבודתינו בכלליות ובפרטיות הוא לדון לכף זכות, לא רק החבר שלך גם את עצמך, ולא לחפש חומרות, אדרבה להשתחרר מכל החומרות והדקדוקים והמנהיגים המפרסמים המבלבלים ומעצבים וכו', ולהיות שמח ונשבע במלכות שלך, מעצם הדבר שאתה יהודי, בן של השי"ת. וכן לשמוח על כל יהודי ועל כל נקודה טובה עד מאד. ומזה אי אפשר ליפול, כי איפה שאתה, יכולים לשמוח בזה מאד, כמבואר בספרי מוהר"ן.

 

ט] ונלע"ד שפעם היו בונים מדרגות, ולכן היו דואגים מאד שלא ליפול וכו'. אכן עכשיו שאנו בתיקון של הסיפא, כמעט כל רגע וכל תמונה (כמו שעכשיו סוגרים כל רגע בתוך תמונה), הוא תיקון בפני עצמו, ולא צריכים לשים לב כלל על מה שהיה. רק לחיות ההוה, שברגע זה כמה אתה שמח שאתה יהודי, וכמה אתה שמח שיש אתך עוד יהודי איך שהוא, וכמה אתה שמח שיש לנו נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

י] ויש לציין להמסופר על אחיו של מוהר"ן שלא מצא חן בעיניו השיחת חולין בהשלחן ליל שבת קודש, והתלוננן לפני מוהר"ן, ומוהר"ן עכבו בחדר כל הלילה וגילה לו דברים נפלאים מאד ע"פ השיחות חולין. ועכ"פ מבואר שאלו האנשים שזכו להיות בשלחן של מוהר"ן, מה שלא זכו רוב דורם, היו אנשים כמונו, שהיה להם הרבה לשיח גם בשולחן הקדוש של מוהר"ן בשבת קודש. ושכן מבואר במה שהבאנו בחיבור במ"א, בענין התנהגות מוהרנ"ת בעשית המנין, שמתחלה היה עוסק לדבר עם האנשים, ואחר שראה שליבם אינו בוער כמותו הפסיק, ואח"כ ראה שרצון ודעת מוהר"ן היה דוקא לשים חלקו עמהם (אכן לאידך גיסא ע' בחיי מוהר"ן (שלג) שהקדושת לוי הפליג מאד במעלת המקרבים של רבנו ז"ל וא' שהוא יודע שרבם ככלם הם לומדים מפלגים יראים ושלמים ואנשי מעשה וכו'. וע"ע בחיי מוהר"ן (מעלת המתקרבים אליו, יא) ענה ואמר אני ידעתי היצר הרע שלכם, אלו היו לוקחים מכם היצר הרע היו הולכין ומקלחין צנורות מלאים דם וכל העולם היה מלא דם. אפלו כשתהיו אנשים כשרים צריך לכם זכיה גדולה שתדעו עצם היצר הרע שלכם שהיה לכם, רק אני ידעתי אותו, ע"כ. וע"ש (יד) שהיה מדבר עם אנשי שלומנו דשם ואמר מה אתם יכולים לעשות תשובה, וכי מספיקים ימיכם וכחכם כלכם לתקן פגם אחד ממה שקלקלתם. רק אני עושה תשובה בשבילכם, ויש לאל ידי לתקן הכל כל מה שקלקלתם עד הנה, רק העקר מעתה לא תעשו עוד. ואפלו מהיום והלאה איני מקפיד על השגגות שתעברו ח"ו, רק העקר שעל כל פנים תשמרו עצמכם ממזיד, ע"כ). וגם ממה שמוהר"ן אמר למוהרנ"ת שלעומתו, דהיינו לפני מוהר"ן, כמעט אין הבדל בין המשכילים לבין מוהרנ"ת, והוא דבר פלא מאד, כי איך יכולים לדמותם כלל. ועכ"פ מבואר שאין עלינו לראות את עצמינו כחשובים וכו', רק לשמוח שחלקנו הוא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

יא] הנה אחר כל דברי האמת הנ"ל בענין עוצם החירות והבחירה של הנחמנים, נמשיך להסביר שבאמת רחמנות גדולה עליהם וכמו שאמר מוהר"ן (חיי מוהר"ן מעלת תורתו טו) על שני כתות אנשים יש לי רחמנות גדול עליהם, על אלו אנשים שהיו יכולים להתקרב אלי ואינם מתקרבים, ועל אלו המקרבים אלי ואינם  מקימים את דברי וכו' ע"ש, והרי מובן ומבואר שעלינו להשתוקק ולהתגעגע, להשתדל ולהאתמץ לקיים כל דברי תורתו הקדושה של מוהר"ן. אכן העיקר העולה על הכל, כמובן מאליו, וכמבואר בקונטרס זה, וכן אמר הסבא בעל הפתק בפירוש, שהעיקר הוא להפיץ תורת מוהר"ן, למכור הספרים, ועל הכל לפרסם שמו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

וגם בזה תצטרך לכל דברינו שפתחנו בהם בנושא זו. כי כדי להביא את תורתו הקדושה להעולם צריכים לסבול עליות וירידות עצומות, והכל תלוי באמונה הפשוטה שמוהר"ן הוא הראש בית, שכל הנהגת העולם תחת פיקוחו, כי דייקא על ידו עולים כל שייפא ושייפא לבנות היכל קודש, שהוא תכלית קדושת ורוממות ותפארת השכינה הקדושה, שבו יתגדל ויתקדש שמו יתברך.

 

וכן דוקא בענין זה בא הדיבור וההוראה על ידי אחי רבינו, ע' בחיי מוהר"ן (מעלת תורתו לט) ז"ל שמעתי בשם מורנו הרב יחיאל ז"ל, אחיו של רבנו הקדוש ז"ל שספר בשם רבנו הקדוש שפעם אחת שאל אותו על ענין שהוא ז"ל הזהיר את אחיו מורנו הרב יחיאל ז"ל שיהיה רגיל לדבר עם בני אדם כדי לקרבם על ידי זה להשם יתברך, ושאל אותו שכמה פעמים מכרחים לדבר עם בני אדם דברים בטלים ושיחת חולין. השיב לו רבנו ז"ל מאחר שעל כל פנים נכנסין בתוך הדבורים שמספרין עמהם איזה דברים מדברי  תורה, על ידי זה נתתקנין כל הדבורים וכעין מה שאמרו רז"ל (שבת ל:) בקשו לגנז ספר קהלת, ומפני מה לא גנזוהו, מפני שתחלתו דברי תורה וסופו דברי תורה. וכבר מבאר במקום אחר שמי שבקי בספריו היטב יכולין למצא כל שיחות העולם בתוך תורתו וכו'. ואי אפשר שלא יהיה שיחה בעולם שלא יהיה לה שיכות לתורתו הקדושה, ע"כ. הרי מבואר היטב שהעבודה לדבר עם אנשים לקרבם לרבנו הקדוש אינה פשוטה כלל, וצריכים מסירות נפש ברוחניות, לדבר דברים בטלים ודברי חולין (וכידוע איך שפעם מוהרנ"ת בתוך שהיה מדבר באריכות עם אחת מהאפיקורסים ומוכיח לו האמת, בתוך כך, צעק ובכה מרוב צערו שסבל ממה שנזדקק ליכנס לדיבורים של חקירות וכו') והכל באמונה בדברי מוהר"ן שהכל כדי שהכל יתהפך לטובה.

 

 

 

דרך חדש שהוא דרך הישן וגם נגנב

בהיות שראינו שיש הרבה דברים בעבודת השם יתברך שהם כמו מצבה, שבימי האבות היה אהוב להשי"ת ואח"כ כאשר הגוים לקחו את המצבה לעבודתם, נהיתה שנאוי בעיני השם (רש"י דברים טז:כב). והיום בסוף הדורות שאנחנו מחכים להגאולה שניה (לשון קדושה של שבת קודש) נהפך הדבר, שמה שהיה שנאוי בעיני ה' כאשר גנבו הגוים והאפיקורסים עבודות לא ידועים מהיהדות ('כי גזלו התורה ונשתכחה מישראל' – לשון הרמח”ל באדיר במרום עמ' תסה על הנוצרי י”ש), ועכשיו הצדיקים החזירו העטרה ליושנה והשי"ת אוהב כאשר נעבוד אותנו בחלקנו מתחלה, לולא התמהמהנו וכו'.

א. רוממות הצדיק וכו'.

ב. תיקון הכללי, פדיון העבירות ואמירת וכו'

ג. 'האירוע' מה שכל אחד צריך להרגיש או להשיג אלוהות אישי.

ד. ווידוי לפני תלמיד חכם צדיק.

ה. הפצה, לדבר עם אנשים וכו' (אכן זה בודאי היה בזמן האבות כנ"ל.

ו. הצדיק עושה תשובה בשבילנו (חיי מוהר"ן אות דש, מעלת המתקרבים אליו, יד. ויעו' בזה בספר החסידים דף סז. שמובא בחק לישראל יום רביעי פרשת וישב).

[מינות ממשיך, ולאידך גיסא להבדיל וכו', כל כח ההמשכה הוא של הצדיק]

ז. תיקון חצות.

(כעת ראיתי מאיזה נ' שמדמה בחירת מקום קבורתו הקדושה לאיזה ענין לאאורר"ה)

 

כל אלה ועוד, נמציא לפניך דרך להבין את זה ע"פ

 

בעל הסולם:

ספר אור הבהיר, ערך שפחה כי תירש גבירתה ע"ש באריכות וכאן נביא בעזה"י קטעים:

עבד ושפחה. והנה השורשים העליונים שנק' חיצוניות ע"ד הנ"ל, נק' בכללם בשם שפחה ועבד (ה"ע ולזאת אילו שהולכים פרוצים היינו שמראים לכל העולם חיצוניותם, וזה כולל כל המראים היופי החיצוני כמו פאה נכרית, ראוי לכנותם שפחות ועבדים). והיינו להראות אשר אין ענינם ח"ו להזיק ולקלקל כמו שנגלו לשטחיות העין, אלא המה משמשים ומשרתים להפנימיות כמו העבד ושפחה המשמשים לאדונים.

 

ושליטת החיצוניות האמורה נקרא בשם גלות ישראל לבין אומות העולם, שמביאים בזה להאומה הישראלית יסורין ובזיונות וחורבנות באופנים וגוונים מרובים. אמנם למען הקיצור נבאר רק המתגלה מתוך מבט הכללי שהוא התכלית הכללי, שהוא בענין העבודה זרה ואמונות תפילותבסוד הכתוב ויתערבו בגויים וילמדו מממעשיהם, שהוא הרעל היותר נורא ומסוכן המשחית נפשות ישראל, להיותם מקרבים את הבליהם לדעת האנושי. כלומר, שאינם דורשים עמקות מרובה להבינם, ובזה משרישים את יסודות עבודתם ללבות בני ישראל. ואע"פ שאין איש ישראלי מוכשר לגמרי לקבל את הבליהם, מ"מ גורמים סוף סוף שיקוץ וזוהמא עד לכפירה מגולה עד שהביא לנו כל היסורין והחורבנות, כמו שאנו מוצאים עתה לעינינו אשר חכמי האומות חקרו ודרשו את כל ספרי בני ישראל ועשו בזה מטעמים לחזק אמונתם, דהיינו החכמה שלהם הנק' תיאולוגיא. ושתי רעות עשו, כי מלבד שמתעטפים בטלית שלנו ואומרים שכל הכחמה ההיא הם מהשגת רוח הקודש שלהם, שהמעתיקים הללו קנו אצלם שם גדול על חשבוננו אשר בזה מחזקים ודאי את תורתם מהזויפת וקונים כח להכחיש את תורתינו הק', אלא עוד רעה יותר גדולה הגיע לנו, כי המסתכל בתוך התיאולוג' שלהם מוצא בהם סברות וחכמה בעבודת ה' שנראים לו יותר כנים ואמיתיים מחכמה שלנו. והוא מב' טעמים, הא' הוא משום שהמה חברה גדולה ונמצא ביניהם בלשנים גדולים ומובהקים, היודעים המלאכה ההיא איך לקרב דברים שיהיו מקובלים על דעת אנשים הדיוטים, וענין בלשנות הוא מחכמות חיצוניות, שדואי הוא אשר חברה של שמונת אלפי מיליאן איש יכולים להמציא בלשנים יותר גדולים ומרובים מן חברה שלנו שהוא כמו חמשה עשר מליון איש, וכיון שכן נכשל המסתכל בספריהם וקונה ספק אולי הצדק עמהם ח"ו, או עוד יותר גרוע כמובן. וטעם הב' הוא וזהו העיקר, כי חכמי ישראל מצניעים את חכמת הדת בחדרי חדרים ובכל האפשרות מרבים חכמי כל דור ודור להציע פשט פשוט אל ההמון ודוחין אותו בכל התחבולות מן הרצון אפילו לבא ולמשש בחמת הנסתר.

 

ווי אי אימא: ועושים זאת מפחד שמא יפלו הדברים והחכמה לעובדי ע"ז כמ"ש רשב"י אם אימא ידעון חייביא איך לפלח לאמריהון, כי על דברים הפעולטים שגנבו מכלינו אנו סובלים בזיון וקצף די מאד, אשר נפלטו אליהם אחר כל השמירות המעולות.

 

ומזה מובן מה שהיה לנו אם חכמינו היה מגלים חכמת הנסתר לעין כל. ומתוך שאנו מציעים, נמצא אשר האיש הפשוט שלנו כל עוד שאינו כדאי למסור לו רזי תורה, הנה אין לו שום מושג כלל בחכמת הדת, וע"כ מובן מאליו איזה התפעלות שאדם כזה קונה בעת שמוצא טעמים וחכמה של מה בהתיאולוגיא שלהם, שכל עיקרה אינו אלא קיבוץ של ידיעות גנובות מהנסתר שלנו בתוספות מטעמים ספרותיים. ואחר שרואה זה אומר ומכחיש את תורתינו המעשית ואח"כ לכפירה לגמרי רחמנא ליצלן. ודבר זה נקרא שפחה כי תירש גבירתה, כי כל כח הגבירה דהיינו שליטת הפנימיות הוא בכח החכמה ודעת שלנו, בסו"ה ונפלינו אנו ועמך מכל העם אשר על פני האדמה. ועתה קדמה השפחה ומתגאה בהמון, כי היא ירשה החכמה הזאת ח"ו. ותדע שכחם זה הוא השלשלת שבו כובלים את רגלי בני ישראל בהגלות תחת שליטתם.

 

ונתבאר, שכל עיקר כבלי הגלות ותוקפם, הוא מחכמת התורה ורזיה שהספיקו לגנוב ולשים בכליהם אחר כל השמירות המעולות והגניזות שעשינו, שבזה מטעים ההמונים שהמה ירשו את עבודת אלקים ומטילים ספק וגם כפירה בנפשות ישראל כנ"ל.

 

וכו'

 

אכן אין לך רעה בלי טובה, וע"כ השליטה הזאת שהאומות השיגו ע"י גניבת סודות התורה גרמה ג"כ דחיפה גדולה להתפתחות הקדושה, אשר לפי השערתי הננו בדור עומדים ממש על סף הגאולה, אם אך נדע איך להתפשט חכמת הנסתר בהמון, כי מלבד טעם הפשוט של חיל בלע ויקיאנו, כי בזה יתגלה לעין כל מה בין בני לבין חמי, וההבדל בין עיקר הגרעין ובין הקליפה העליונה שקלפו ממנה כל חכמי האומות שבעולם, כי בטח ישובו כל מחנות ישראל שפכרו בהתורה ישובו להשי"ת ולעבודתו, הנה יש בזה עוד טעם, כי קבלה בידינו שיש חיוב מוקדם להגאולה אשר כל אומות העולם יודו לתורת ישראל בסו"ה ומלאה הארץ דעה, דוגמת יציאת מצרים שהיה חיוב מוקדם שגם פרעה יודה לאלקים אמת ולמצותיו וירשה להם לצאת, וע"כ כתוב שכל אחד מהאומות יחזיק באיש יהודי ויוליכהו לארץ הקדושה, ואינו מספיק מה שיוכלו לצאת מעצמם. ותבין אמנם מהיכן יבא לאומות העולם דעת ורצון כזאת, תדע שהוא ע"י הפצת החכמה האמיתית שיראו בעליל אלקים אמת ותורת אמת

 

והפצת החכמה בהמון מכונה שופר, וכו'

 

 

עבירה: עמש"כ בערך נסיונות, הלכות עשיית עבירה רחמנא ליצלן.

 

עד. עין דלת בגמטריא: זה אני נ נח נחמ נחמן מאומן, אי נמי, סבא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

עולם. עיין ערך גוים.

 

עז: התורה נתנה לעם ישראל מפני שהם עזים, בחי' עזות דקדושה. ע' פעמים ז' עם הכולל עולה בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וע"ע בלק"מ תורה צד (הבאתיו בהקדמה אות ה) שעל ידי אמונה עושים ז' ובהצטרפות החכמה שהוא בחי' י', נעשה ע', וממילא כשמסתכלין בע' כזה נתעלין כל הניצוצות, ע”ש. ומבואר שעל ידי נ נח נחמ נחמן מאומן מעלים כל הניצוצות.

 

עזות דקדושה. עמש"כ באבות ה:כ.

 

ערבית. עיין מעריב.

 

עת, עתה. עמש"כ בערך זמן.

 

פדיון. נוסח הפדיון עיין בלקוטי תפילות קכג.

פדיון נפש, שהוא בגמטריא "ורפא ירפא (עם ב' התיבות)" – לקוטי מוהר"ן תנינא ג, בגמטריא פתק.

"על ידי פלא עליון" – פלא עליון עם האותיות בגמטריא נחמן מאומן. וכבר מזמן אני נוהג להוסיף על ידי פתק עליון.

 

פדיון הבן, עם הח' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נ נח (-בכור מקבל פי שנים).

 

 

פוליטיקה

 

ברסלב לאומי

ע"ע מש"כ שהעם יבחר.

א] כבר כתבנו קצת להסביר הענין שדורנו הוא חידוש גדול, כי היום כל אחד הוא ממש כמו מלך. יש מלבושים (לפנים כל לבוש היה עשוי במיוחד וכו'), כל מיני וסוג אוכל להפליא, כל המוזיקא מתי שרוצים (מלפנים רק שר גדול או מלך היה יכול לשמוע מוזיקא מתי שהוא רוצה וכו'), רכב מיוחד, בתים ענקים וכו', שירותים, מים בברז, חשמל וכו' וכו' וכו'. וגם ברוחניות, ספרים קדושים על ידי הדפוס, ספריות שלמות בזול (גם על המחשב), כל חפצי קדושה ביותר הידור מאד (אכן בהרבה פחות כוונה וכו'), ויש לנו עכשיו הזכות לדור בארץ ישראל.

 

והנה אף שכל הספרים הקדושים של כל הצדיקים בודאי מוציאים פה ושם דיבורים שמדברים אלינו, לא מצינו מעולם ספרים כמו ספרי מוהר"ן ותלמידיו שממש מתיחסים לחיינו.

 

מי כמו רבנו הקדוש שהפליג לדבר על חיים בארץ ישראל, מלבד מה שהוא בעצמו מס"נ וכבש את הארץ בשבילנו, הרבה לצוות על זה, וכידוע שבברסלב לא היו בונים בתים בחו"ל, וכמה השתוקקו והצליחו לבוא ולהגיע ולחיות בארץ ישראל.

 

וכן בעיקר הנקודה של כל הנ"ל, דהיינו שכל אחד הוא כמו מלך, לא בסתר דבר על זה מוהר"ן, ואמר תורה להדיא על זה (תורה נו) שכל אחד יש לו מלכות וכו' ע"ש.

 

וכן בכמה וכמה דברים. וכן במה שידוע שרואים את קורות החיים פרטים איפה שלומדים בספריו הקדושים, וכמו שמוהר"ן בעצמו העיד (כאשר התלוצצו עליו שתורתו הוא מזקנו), וכמו שמוהרנ"ת כותב בכמה מקומות. ואלפי אנשים כבר התחילו להבין את זה, והתקרבו ללכת בדרכיו.

 

ב] והנה מאז שנתגלה הפתק נלע"ד ירדה אור חדש לעולם. והסבא בעצמו לא זכה להבין ולהשיגו עד לאחר שישים שנה, כידוע שרק אז התחיל לפרסם את הפתק, ואמר שהוא התחיל להבין מיעוט דמיעוטא ממשמעותיו, שגם המעט הזה כטפה מן היום מספיק לקחת הבחירה מבן אדם. והוא זכה על ידי חיזוק עבודתו להבינו, וכמו שכתוב להדיא בפתק. ומאז הוא התחיל להציל את העולם, להאיר להם האור חדש והנפלא של נ נח נחמ נחמן מאומן (ויש להעיר שבישראל סבא עמ' קנו יש אפשרות לפרש בד"א קצת ע"ש ואכמ"ל).

 

ג] והנה נלע"ד שבענין האור חדש הזה, הבין קצת ר' שלמה קרליבך ז"ל, וכמו שהוא אמר שעד השואה (ולפי דברינו זה כבר היה לפני השואה עשרים שנה, אבל רק כך הוא הבין בזמנו כבר) מה שיש יהודים שאנו מרחיקים ומורידים, משכילים, קונסורביטיב, ריפורם וכו', זה הכל נחמד (קווט, באנגלית). אבל אחר השואה אין מקום לזה כלל ועיקר, אם רואים איזה יהודי, איך שהוא, זה צריך להפריץ מדותיך ולקחת את לבך ואת נפשך וכו'. והוא התחיל הנהגה חדשה, שאיני מסכים, שבו תפס נקודה זו ועוד. והוא התחיל לשים רוח בעם ישראל, בהעם. כי הוא הבין שיש עכשיו עם ישראל, אולי קצת מפוזר ומפורד, אבל גם הרבה ביחד בפרט בירושלים. והוא עסק וטרח לקשר העם לשרשם. וחידש ניגונים ותורה לכוון את העם בהשי"ת, בצדיקים, אהבת ישראל, בתורה הקדושה, ובארץ ישראל וירושלים. ואז בשעתו הבין שבעיקר צריכים התורה וההנהגה של רבנו הקדוש, והרבה לדלות ממנו להעם. אכן הוא הבין שיש אור חדש שמצריך הנהגה שהסתפק לדרוש מתורת מוהר"ן, כי לא ראה בברסלב גופא שיתנהגו ככה. ועל כן אפילו יותר מרבנו הקדוש, הלך ע"פ תורת איזביץ. וזה הביאו לפרוץ על המדה, אבל אשרי חלקו, כי בודאי בשמים גם מתנהגים מדה מדה, ומפריצים כל הגדרים לפניו, וכמו שראינו בימינו איך שהניגונים והתורות (שעכשיו מדפיסים ספרים שלימים מהודרים וכו' מתורתו) והסיפורים שלו, נפוצים מאד.

 

ר' שלמה סיפר שקצת אחר הקמת ממשלת הזדון איזה רב הוזמן לדרוש לפני העם, וכולם היו מצפים לדיבורים מרוממים, והרב בעיקר דרש על חשיבות הצניעות שהנשים ילבישו גרביים שחורים, וכו', והבאיש רוחם. וכן נראה לע"ד היה הענין המבואר בספר ימי שמואל שהתחילו לעשות כרוז בל"ג בעומר לאסור הנשים מלהגיע לציון, וזה שעשה הכרוז נפטר, ואנשים היו אומרים שאילו הנשים היו מגיעים, בזכות תפלתם ודמעתם אצל הרשב"י, בודאי היה נתבטל גזירת השואה, ע"ש. ונלע"ד שלא תפסו את העיקר, שאין ספק שענין צניעות חשוב מאד, ולא רואים צניעות כמו אצל הנחמנים כידוע [שלא רק שהנשים מלובשים צנועים מאד, ולא יושבים ח"ו ביחד בעירבוביא וכו', גם בפנימיות משתמטים מלהיות נשים ברקע], אבל זה לגמרי לא היה לענין, מיליוני נשמות ישראל צלולים במים הזידונים בצרות הגוף ונפש, וכמעט לא שמים לב על זה, רק שרבי וחסיד פלוני לא יסתכל על רביצן פלוני. בודאי כל אחד מוטל עליו להתנהג כפי יכולתו וכו', אבל צריכים לתפוס את העיקר. תעשה מה שהוא בשביל השכינה הקדושה, בשביל כנסת ישראל.

 

קול דמי אחיכם צועקים אליך מן האדמה, ואתה עוסק בהבל. הייטב בעיני ה'. הן קין קניתי היום לסער את העולם לצוד נפשות להקים מי אלה לפניך לעם גדול וקדוש.

 

ד] והנה לאידך גיסא רב אחד צדיק וקדוש, כן הבין מאד שצריכים להקים את העם, וחידש לו דרך חדשה, וגם לשון עברית חדשה גם להמציא מילים וכו', והטעה אותם מאד, להרים דגל הכפירה והאפיקורסות. אכן גם הוא ראה שהוא צריך מאד לתורת מוהר"ן, עד שהוציא הדיעה על עצמו, בטעם למה הוא מרבה לומר תורתו של מוהר"ן בלי להגיד בשם אומרו, אמר בשביל שהוא גלגול של רבי נחמן (והסבא אמר, שהטעם שלא הביאו עדיין גופו של מוהר"ן לארץ ישראל (י"ס עמ' שו): הוא לא מתגעגע אחרי הכנסת, אחרי מחללי שבת ועושים מה שעושים ועוברים על כל התורה. הוא לא מתגעגע אחרי הכפירה והפריצות. זה אצלו לא כלום, לא בא בחשבון, זה לא נקרא אנשים, נקרא חמור, חמורים, בהמות. לפי דעת רבנו ז"ל, ע"ש), אכן באמת כמעט הצליחו לקרב אותו לברסלב לגמרי, אבל עדיין לא היה להם האור חדש הזה כמו שהיו צריכים, והיו דנים על פוליטיקא וכדומה, והרב ידע נפשו שזה הרבה יותר עמוק, ולא זכה למצוא את זה אצל החסידים. (ומה שהוא הבין מש"כ לקמן באות ו' – לא למעלותו, כי באמת דברים פשוטים וניכרים הם, והטעם שהגדולים וראשי ישיבות לכאו' לא עמדו על הענין, כי אע"פ שלפי סאטמר כולם נכשלו בציונות וכו', עם כל זה אמונתם היה הרבה יותר חזק בתורה ובהש"י, ולכן לא שמו לב לכל מעשי הציונים. אבל מי שהוא שמסתכל חוץ מהתורה והאמונה מיד יבין לאשורו כוח הגדול והעצום שיש כאשר מתאחדים בנ"י בארצם).

 

ה] והנה באותו הזמן, לא נאמר שהסבא לא הבין כלל בחידוש העולם הנ"ל ח"ו, כי המעיין בספרו הקדוש אבי הנחל יראה שאין לנו שום השגה בהסבא כבר אז באותו תקופה, והוא כבר היה משתף עצמו לנקודה הטובה של אלהות שהיה מושפל מאד וכו' אכמ"ל. והוא כבר אז הבין טוב שארץ ישראל הוא לא ארץ של כופרים ולא ארץ של ערבים וכו', אלא ארצו של רבנו הקדוש. ומה שנעשה פה בארצנו הקדוש זה כבר שייך למוהר"ן.

 

אכן אינו דומה למה שזכה אחר כך, ובפרט בהנושא הזה, ע' בספר ישראל סבא איך שהוא מדבר על ארץ ישראל, איך שהוא בכלל אינו מתיחס ואינו מדבר על מה שרובו ככולו של העולם מתיחסים לארץ ישראל. ארץ ישראל שלו הוא כולו קדוש, כולם שומרים תורה ומצות, הארץ מוציאה הפירות הכי טובות, הבית המקדש שלנו וכו' וכו', וכל זה הוא מכנה מדינת ישראל!

 

והסבא הראה לדעת שלא צריכים להמציא דרכים חדשים ביהדות, וצריכים לקיים כל התורה הקדושה, רק צריכים הדרך החדש שהוא באמת הדרך הישן, והוא האיר התורה הקדושה של מוהר"ן, להורות כמה רק מוהר"ן ממש מדריך אותנו בדור זו, וכמה צריכים ללמוד ולחפש עצות בתורתו הקדושה ללמד אותנו דעה להבין מה שהשי"ת עושה אתנו [וגם נראה שמוהר"ן בעיקרון רצה להרים בני אדם למעלה מן היישוב, שיעסק רק בתפלה ובתורה, ורש"ק בעיקר היה רוצה להראות להם היופי בחייהם בשמירת התו"מ].

 

ו] ועלינו לשים את זה היטב על ליבנו, שמה שכולם כבר התחילו לקרוא למוהר"ן, רבינו, רבינו, רבינו, באמת הוא ככה, שרבינו הקדוש, נ נח נחמ נחמן מאומן, הוא הראש של מדינת ישראל. ואנו כולנו העם שלו. ואנו לומדים התורה שלו והולכים בדרכיו הקדושים. וצריכים להציץ רוח קדשו בכל העם, שב"ה בלע"ה היום אנו גרים ביחד אלפי אלפים יהודים שומרי תורה ומצות. וכמו שלהבדיל, ובפרט בחו"ל, ילדים מחנוכים ומתגדלים על פי חוקותיהם, והם אוהבים הספרט, והמודה, וכו'. כעת, וכמו שהסבא אמר בפירוש, יש לנו מודה חדש, נ נח! (ע' ישראל סבא עמ' תנט ובעוד מקומות) וכמו שלמשל בארצות (פוגמי) הברית באיזה גיל מסויימת מקובל שכולם מכינים עצמם לבחינה מסויימת כדי להיכנס לבית ספר גבוה ולקבל תעודה, להבדיל בארץ הקדושה, כולם באיזה גיל מסויימת מכינים עצמם לדעת הרבה תורה, תנ"ך, או משניות וכדו'. [ונלע"ד שבזה יכולים להבין על דרך טבע מה שחז"ל אמרו שבימי חזקיהו אפילו ילדים קטנים היו יודעים היטב בכל הל' טו"ט, כי הלוא מלך, ארץ, ועם היה להם, וזה היה הדרך החיים שלהם, ולכן נתפשט אצלם לדבר פשוט, וק"ל. אכן בודאי ברוחניות אין דבר פשוט, כי על כל מעלה ברוחניות יש מלחמה עצומה, ולכן בודאי זה היה בכח וזכות הצדיק, רק הראיתי לכם הלבוש הטבע שבו נתלבשה לע"ד]. ועוד ידוע מה שאמר מוהר"ן שכאשר קיים דרך בעולם הרי בקלות כל מי שינסה אותו יצליח. ועוד אמר (לקוטי מוהר"ן קפו) מה שמספרין מופתים מהצדיקים שבמדינת קיר"ה (דוין) הוא מחמת שאנשיהם הם אנשים כשרים ומאמינים בהצדיקים, כי על ידי אמונה שהם מאמינים בדברי הצדיק, על ידי זה נתגלין מופתים ע"ש, ובעזה"י כן נהיה אתנו, שכולנו נתחזק באמונתינו בהשי"ת ובאמונה ברבנו נ נח נחמ נחמן מאומן, ויתגבר ויתחזק האמונה ונראה איבוד הטבע לגמרי ושהכל יתנהג בהשגחתו הנפלאה. וכולם מתקרבים ומתחזקים להרים דרכו של מוהר"ן.

 

ז] יש מפלגה חדשה. ברסלב לאומי! תבחרו בה, ורק בה! נ נח נחמ נחמן מאומן!

כל זה כתבתי כמה שנים לפני הקמת המפלגה כולנו חברים נ נח – ףץ. ואין כאן מקום לכתוב על זה כל עיקר כמובן. וכבר כתבנו הרבה רמזים על זה בס"ד.

ועל עני מפלגה בברסלב ראש זה מצאתי בספר הקדוש תיקוני הר"ן שנכתב מאחד מאנ"ש בעיר צפת בשנת נתרמו ונעתק על ידי ר' שמואל הורביץ ז"ל כתוב באות כג בזה הלשון: שבחירת הרב רבי נחמן היה בהמפלגה עד כאן לשונו. עוד כתוב שם בזה הלשון: גם תלמידו הרב רבי נתן אמר על המפלגה שנעשה בימיו, שהיה בשביל שיתרחקו אלו האנשים שנתקרבו שלא לשם שמים עד כאן לשונו!!!!

 

 

 

פחד

פ=8 (מספר קטן), ח=8, ד=4. הרי 488, עם הג' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

לא צריכים לפחד - יש נ נח!

 

ישראל סבא עמ' רצט: מה שמספרים לעולם שיש כבר נ נח בעולם, אז אין אנחנו מפחדים מכל העולם מכל הגויים, לא מפחדים מהם. מכל העולם רוצים ללחם עמנו, ואנחנו נגיד להם: 'אנחנו לא מפחדים מכם!' אנחנו יש לנו נשק דרך השמים! ע"ש באריכות.

 

 

פחת: עיין שר.

 

פיליסופיה. ע"ע בהקדמה (או מבוא). ועיין בערך מפרסמים של שקר.

 

פיצה

סוד של המלאך של תקיעת שופר, של הפתק הקדוש, פצפצי"ה, בגמטריא פרעה. וזה סוד פיצא, ששרשו פ"ץ. ולכן הפיצא עגולה, בסוד פשוט, ויש לה שני קומות (העיסה והגבינה), בסוד כפול, וחותכים אותה למשולשים, ושולחים אותה בקופסא בסוד מרובע, רמז להשיר פשוט כפול משולש מרובע, שיר הגאולה. (שוב מצאתי רש"י במסכת בכורות דף לח: ד"ה אכל לח ויבש של גשמים שכז"ל אם האכילוהו לרפואה תבן ומספוא שקורין פיצ"א לח הגדל בניסן ויבש הגדל בתשרי וכו' ע"ש. תבן מספוא בגמטריא נחמן נ נח נחמ נחמן מאומן) .

 

פיתא. בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

פסוקים. כמה פסוקים שכתבתי לעצמי לזכרון תמיד.

מיכה ו:{ח}הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ:

 

לענוה (ספר המדות):

איוב כ:{ו} אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ: {ז} כְּגֶלֲלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד רֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּוֹ: {ח} כַּחֲלוֹם יָעוּף וְלֹא יִמְצָאוּהוּ וְיֻדַּד כְּחֶזְיוֹן לָיְלָה: {ט} עַיִן שְׁזָפַתּוּ וְלֹא תוֹסִיף וְלֹא עוֹד תְּשׁוּרֶנּוּ מְקוֹמוֹ: {י} בָּנָיו יְרַצּוּ דַלִּים וְיָדָיו תָּשֵׁבְנָה אוֹנוֹ: {יא} עַצְמוֹתָיו מָלְאוּ (עלומו) עֲלוּמָיו וְעִמּוֹ עַל עָפָר תִּשְׁכָּב: {יב} אִם תַּמְתִּיק בְּפִיו רָעָה יַכְחִידֶנָּה תַּחַת לְשׁוֹנוֹ: {יג} יַחְמֹל עָלֶיהָ וְלֹא יַעַזְבֶנָּה וְיִמְנָעֶנָּה בְּתוֹךְ חִכּוֹ: {יד} לַחְמוֹ בְּמֵעָיו נֶהְפָּךְ מְרוֹרַת פְּתָנִים בְּקִרְבּוֹ: {טו} חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ מִבִּטְנוֹ יוֹרִשֶׁנּוּ אֵל: {טז} רֹאשׁ פְּתָנִים יִינָק תַּהַרְגֵהוּ לְשׁוֹן אֶפְעֶה: {יז} אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה: {יח} מֵשִׁיב יָגָע וְלֹא יִבְלָע כְּחֵיל תְּמוּרָתוֹ וְלֹא יַעֲלֹס: {יט} כִּי רִצַּץ עָזַב דַּלִּים בַּיִת גָּזַל וְלֹא יִבֶנֵהוּ: {כ} כִּי לֹא יָדַע שָׁלֵו בְּבִטְנוֹ בַּחֲמוּדוֹ לֹא יְמַלֵּט: {כא} אֵין שָׂרִיד לְאָכְלוֹ עַל כֵּן לֹא יָחִיל טוּבוֹ: {כב} בִּמְלֹאות שִׂפְקוֹ יֵצֶר לוֹ כָּל יַד עָמֵל תְּבוֹאֶנּוּ: {כג} יְהִי לְמַלֵּא בִטְנוֹ יְשַׁלַּח בּוֹ חֲרוֹן אַפּוֹ וְיַמְטֵר עָלֵימוֹ בִּלְחוּמוֹ: {כד} יִבְרַח מִנֵּשֶׁק בַּרְזֶל תַּחְלְפֵהוּ קֶשֶׁת נְחוּשָׁה: {כה} שָׁלַף וַיֵּצֵא מִגֵּוָה וּבָרָק מִמְּרֹרָתוֹ יַהֲלֹךְ עָלָיו אֵמִים: {כו} כָּל חֹשֶׁךְ טָמוּן לִצְפּוּנָיו תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח יֵרַע שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ: {כז} יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ: {כח} יִגֶל יְבוּל בֵּיתוֹ נִגָּרוֹת בְּיוֹם אַפּוֹ: {כט} זֶה חֵלֶק אָדָם רָשָׁע מֵאֱלֹהִים וְנַחֲלַת אִמְרוֹ מֵאֵל:

 

משלי כז:כד כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן וְאִם נֵזֶר לְדוֹר (דור) וָדוֹר:

 

 

עקב י:יב  וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם-לְ֠יִרְאָה אֶת-יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכָל-דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת-יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל-לְבָבְךָ֖ וּבְכָל-נַפְשֶֽׁךָ: {יג} לִשְׁמֹ֞ר אֶת-מִצְוֹ֤ת יְהוָה֙ וְאֶת-חֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לְט֖וֹב לָֽךְ:

 

להסיר הקליפות ע”י ד' יודי”ן משם ע”ב (שער רוה”ק) בשלח טו:{כו} וַיֹּאמֶר֩ אִם-שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל | יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל-חֻקָּ֑יו כָּֽל-הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר-שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא-אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה רֹפְאֶֽךָ:

 

פרגוד: עם הכולל, בגמטריא ברסלב. (וענין הפרגוד, עיין בספר אדיר במרום (עמ' קנ מכון רמח"ל) פ"ר – מנצפ"ך – ה' אותיות אלקים, י"ג – אותיות מילוי אלקים).

 

פת שחרית. הגמרא (בב"ק ובב"מ) וכן בספר המדות האריכו בשבח פת שחרית, וזה בחי' הפתק, פת ק', ק' זה קמא, בחי' שחרית.

פת, עם הב' אותיות, בגמטריא נחמן מברסלב.

 

 

פשיטות ותמימות

לפני שנים כבר יצא סטיקר:

לא פשוט להיות פשוט

ומובן מאד כי רבינו אמר (שבחי הר"ן יג) 

כי זה עקר החכמה הגדולה מן הכל (כמבאר בדברינו כמה פעמים) (יז) שלא להיות שום חכם בעבודת השם רק בתמימות ובפשיטות בלי שום חכמות כלל:

ובשיחות הר"ן

להאמין בהשם יתברך בפשיטות ולקים תורתו ומצוותיו כאשר מסרו לנו אבותינו הקדושים: וכשאדם הולך בתמימות באמונה לבד בלי שום חקירות יכול לזכות שיעזר לו השם יתברך שיבוא לבחינת רצון שהוא למעלה מחכמה. וכו' עיין שם.

ובחיי מוהר"ן 

אשרי אנשיו העומדים לפניו לשמע חכמתו ותמימותו, כי בכל דבור ודבור ובכל תנועה ותנועה מדבוריו ותנועותיו הקדושים והטהורים והנוראים מאד, היה כלול בכל אחד ואחד חכמה נפלאה ועמקה, ותמימות גמור בתכלית הפשיטות באמת. כי תמימות וחכמה אמתית כלו חד כמובן למשכיל באמת: 

ועוד הרבה דיבורים כאלו בכל ספרי ברסלב כידוע.

 

אכן באו כמה וחתכו מהסטיקר את המילה "לא" שיהיה מכריז:

פשוט להיות פשוט

ובזה יש שני דרכים -

א. שזה פשוט להיות פשוט. כי חכמות לא צריכים כלל, אז כאשר באמת האדם הולך בתומו בפשיטות, אז יהיה פשוט. פשוט!

ב. זה כמין הוכחה, געגוע, וצואה: פשוט! להיות פשוט!

ויש עוד כמה דרכים, אולי נוכל להגיע לע' תיקונים...

פשוט? (כן) להיות פשוט!

פשוט להיות? פשוט! - פשוט להיות! פשוט!

 

וכל המרבה להרבות נ נח נחמ נחמן מאומן הרי זה משובח

 

 

צדיק:

אני צדיק יסוד עולם – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, מהחברים.

 

עמוד הצדיק

מתוך ספרו של ר' יצחק ברייטר ז"ל 'חלוקי הנחל'

 

יסוד השביעי בענין ההתקרבות לצדיק האמת.

 

נשמת משיח קדמה לעולם, והוא שורש נפשות ישראל, וכל הבריאה כולה בסוד כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, וצדיק יסוד עולם.

עמו נתייעץ הקב"ה בבריאת עולמו כ"ש את מי נועץ ויבינהו וילמדהו באורח משפט (ישעיה מ', הפטרה לפ' ואתחנן).

הוא ערב להקב"ה שיתקן את העולם.

כל העבודות של כל העולם, כל הגלגולים והבירורים והנסיונות והתגלות אמונה על ידו כ"ש ביתי נאמן הוא.

אליו נתן הקב"ה הממשלה והמלכותל ע"ד צדיק משול ביראת אלוקים.

הוא הבית דין של מעלה.

הוא ההתגלות של יד ה', היינו ההשגחה פרטיית בין ברוחני בין בגשמי הוא מגלה.

הוא ההתגלות של תפלה כ"ש ואני תפלה.

הוא המרכבה לשכינה.

הוא הקדושה.

הוא החיות של כל העולם.

על ידו עולין כל העבודות לשמים.

על ידו כל ההתעוררות לתשובה.

 על ידי ההתקרבות האדם להצדיק האמת, היינו על ידי הידיעות הנ"ל, ועל ידי ההליכה בעצותיו הקדושות נמשך על האדם מעין ניצוצי אור הצדיק, כל אחד לפי בחינתו, היינו אף אם האדם רחוק מאד מהקדושה, על ידי שהוא נתקרב אל הצדיק אמת נשפע עליו על כל פנים שידע ויראה איך הוא רחוק מהאמת וצדק, ומדרכי המשפט הנכון, ואיך הוא מונח ממש בההיפוך, כדי שישתוקק להאמת, ויתפלל על זה, בלי שום יאוש ועצבות, כי אם ידע אשר גם אותו קורא השי"ת כי יקר הוא בעיני השם, וכן למעלה למעלה, כל אחד לפי בחינתו, וכפי התקרבותו להצדיק האמת זוכה להמשיך עליו קדושת הצדיק ביותר לילך באורחותיו ולידע כי הכל ביד ה'. ולהתפלל על זה תמיד אמן.

 

חלקי נשמת הצדיק בכל הנבראים ובפרט בעם ה' וביותר בכל הצדיקים האמתיים.

 

התחדשות דרך האמת היה חמשה פעמים בעולם ואלה הם: משה רבינו, רבי שמעון בר יוחאי, רבי יצחק לוריא, רבי ישראל בעל שם טוב, והנחל נובע מקור חכמה וממנו עד משיח לא יהיה חדשות.

 

בכל מקום שנזכר צדיק בלקוטי מוהר"ן הכל על הצדיקים הנ"ל.

 

ביותר היה התגלות ענין תפלתה נשמת משיח בדוד המלך.

 

אין להאדם להשתדל להיעשות זה הצדיק, ואין לו לחשוב כי כל מי שרוצה ליטול את הכתר הזה נוטל (ה”ע בענין מה שרבינו אמר שכל אחד יכול לבוא למדרגתו ושהוא יכול לעשות כמוני ממש עיין מש”כ על חיי מוהר”ן רס”ז), כי זהו ענין של מפורסם של שקר שהובא בלקוטי מוהר"ן, כי אם כל אחד צריך לקבל מזה הצדיק הנתגלה בכמה דורות,שזהו ענין של התנוצצות משיח, וההכנה לגאולה, וכל אחד צריך לידע מזה הצדיק, כי אם לא ידע ממנו בזה הגלגול יצטרך להתגלגל עד שידע, ועל זה אנו ממתינים כל כך על הגאולה ועל התמורה, ועל זה כוונו חז"ל 'עשה לך רב וקנה לך חבר' שיחדיו תקבלו מזה הרב [ה"ע ע' בליקוטי מוהר"ן שפירש המשנה, עשה את עצמך לרב, ע"י נגינה דקדושה ע"ש], וגם כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם היינו שידע ממי נמשכו כל הדברים, עי"ז מקרב הגאולה וגאולת נפשו.

 

לידע כי חידוש כמו הנחל נובע מקור חכמה עוד לא היה בעולם, כי הוא הכין כלים למשיח צדקינו והמשיח ילחום בהם לתקן העולם אכי"ר.

 

 

פרה. פרה בגמטריא נחמן מאומן. הפרה אומרת מ"ו, שהוא המילוי של שם ע"ב. בחי' אמור לחכמה אחותי את. ובזה י"ל כל הפוסל במומ"ו פוסל. ואכמ"ל. ובמקום אחר כתבנו על זה שענין הפרה היא בחי' ונשלמה פרים שפתינו, שרבינו אמר שכל ענינו תפילה.

 

 

צדיקים

 

איך מתיחסים לצדיקים, שבאמת נראים שהיו לשם שמים, ועם כל זה לא התקרבו לברסלב. (וע' לעיל בערך מפרסמים של שקר)

 

א] ע' בליקוטי הלכות או"ח ג' הל' שבת ה:ט, י, בענין מלחמת עמלק שכל ענינו להסתיר את הצדיק האמת ולפרסם אחרים, והבאתי מקצת דבריו בריש החיבור בפרק "מה הענין של נ נח נחמ נחמן מאומן" אות א', והם ממש שייכים פה ע"ש. ועוד כתב שם ז"ל וכמו ששמעתי מפי רבינו ז"ל שיש כמה צדיקים ששברו התאוות אבל עדיין נשאר אצלם שמץ מנהו. ואלו הצדיקים אין להם כח להחזיר בני ישראל למוטב. כי אם בכח הצדיק האמתי הראש בית האמתי שזכה לבטל הרע בתכלית וכו' כנ"ל. כי מחמת שאין בו שום רע כלל, על כן יש לו כח לתקן כל הנפשות המקורבים אליו להחזירם להשם יתברך ועל כן על זה מתקנא עצמו ביותר הבעל דבר שהוא קליפת המן עמלק ומניח עצמו לאורכו ולרחבו להעלים ולהסתיר שם והידור ופאר של הצדיק האמת הזה ומקים עליו מחלוקת גדול. ומתגבר בתחבולותיו להקים ראשים בעולם ולהגדיל שמם מאד אשר שמם נמשך משם הטומאה משמות החיצונים. ולפעמים כשרואה שא"א לו להפוך האמת לגמרי להעמיד רשע גמור לעשות אותו ראש ומפורסם, כי בוודאי לא יטעו בו בני ישראל הכשרים, על כן הוא משתדל בתחבולותיו להתלבש עצמו באיזה כשר או צדיק שאינו גמור ונותן בלבו שיחלוק על זה הצדיק הנ”ל. שהוא הראש בית האמתי. והבעל דבר מגדיל שמו של זה החולק והמתנגד על הראש בית האמתי הוא מגדיל שמו מאד ומפרסם אותו מאד. כי עמלק מרוצה שכל העולם יתקרבו לאלו הראשים אף על פי שהם צדיקים קצת כדי להרחיקם מהצדיק הגדול הראש בית האמתי. כי כל תחבולותיו לרחק ישראל מהצדיק הראש בית האמתי הנ"ל שכל תיקון נפשות ישראל וכל העולמות על ידיו כנ"ל ... ע"ש באריכות.

 

וע"ע בליקוטי הלכות הל' עבודת אלילים (יו"ד ע"א ג:יח) ז"ל לפעמים הבעל דבר מתלבש עצמו אפילו באיש כשר. ולפעמים באיזה צדיק שמכניס בלבו לחלק על דרך הישר שרוצה לכנס בו. כי הבעל דבר מבלבל העולם הרבה בכל דור. ועקר התגרותו הוא על הדרך הישר שהורו לנו הצדיקים השלמים הגדולים במעלה ביותר שהם כלולים מכל המדרגות שבקדשה, והוא מתלבש עצמו בבני אדם דיקא (ע"ש בה"ד כי בני אדם יש להם כח יותר גדול וכו' ע"ש) לחלק על צדיקים גדולים כאלו ועל הדרכים ישרים ונכונים שגלו בעולם ומהפך האמת ומתגבר עי"ז על האדם הקטן במעלה בסברות וקשיות ובלבולים הנמשכין ממדרגות הגבוהות ממנו, שעי"ז קשה לעמד כנגדו אם לא בכח הצדיק הגדול במעלה שהוא בחי' מרדכי וכו' ע"ש.

 

וע' בליקוטי הלכות או"ח ברכת השחר, הובא בסה"ק עצות ישרות (צדיק ה') ז"ל בכל דור ודור יש כמה צדיקים אמתיים, אבל יש אמת למעלה מאמת, כי בודאי אין מדרגת כל הצדיקים שוין, וכל מה שמעלת ומדרגת הצדיקים גדול יותר, בודאי האמת שלו גדול ומברר ביותר, כי העקר הוא האמת, עד שיש בכל דור צדיק אמתי, שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים, רק מחמת התגברות החלופים והתמורות, על ידי זה קשה מאד לידע היכן האמת, כי על פי רב מתגרה הבעל דבר בהצדיקים בעצמן ומכניס ביניהם מחלוקת גדול לחלק על זה הצדיק האמת, שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים, ונדמה להם כאלו זה הצדיק דיקא נוטה, ח"ו, מדרך האמת, ומזה היה בחינת המחלוקת שחלקו השבטים על יוסף, ועל ידי זה נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים והיו שם עבדים, וכן מחלוקת שאול, שרדף את דוד בחנם, וכמו שמצינו בכמה וכמה דורות, בפרט בדורות הללו בעקבות משיחא, שהתגבר הקטגוריא והמחלוקת גם בין הצדיקים, עד שאין יודעים היכן האמת, על כן צריכין להתפלל להשם יתברך על זה הרבה כנ"ל, עכ"ל.

 

וע"ע במה שהבאנו בפרק הקודם מליקוטי הלכות או"ח ברכת הריח (ד:כג) ז"ל כי זה הענין אי אפשר להבינו כלל. וכמו כן בכל דור ודור אי אפשר להבין מפני מה זכו אלו להתקרב להצדיק האמת יותר משאר אנשים, כי כל זה הוא בחינת סגלה שאי אפשר להבין כלל, אבל באמת צדיק ה' בכל דרכיו ולא עולתה בו. ובודאי גלגל ה' יתברך בהעלם גדול עם כל אחד שיזכה להתקרב אל האמת. וכפי ההתעוררות של כל אחד כן הוליך אותו ה' יתברך לרחק או לקרב, כמו שאמרו רז"ל (מכות י:): בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. רק שאי אפשר להבין זאת עכשיו בשום שכל. ועל כן נקראין ישראל עם סגלה כנ"ל, עכ"ל.

 

ב] כאשר מוהר"ן אמר למוהרנ"ת שחותנו היה צדיק, שאל הלוא חותנו היה מתנגד על תלמידי הבעש"ט, אמר לו, אז הוא יקבל יותר פטש (פירוש – מכות). וע' בליקוטי הלכות יו"ד רבית ה:כ.

 

ג] ולאידך גיסא מצינו בליקו"מ שהזהיר מאד נגד המפורסמים של שקר, וגם בספר המדות. וכאשר צדיק, אפילו לשם שמים, מרחיק בני אדם מהצדיק אמיתי שעליו תלוי הכל, יש הרבה להזהר ולהתרחק ממנו. ואף לסתם עצותיו ותורותיו, יש לחשוש שאין לסמוך עליהם.

 

משל למי שזכה למיליון דולר וברוב צדקתו החליט ליתן הכל לנצרכים, ופתח משרד בשוק ופרסם שכל מי שצריך כסף יבוא. וכך נתן כל המעות לצדקה. ובאמת הוא עשה עוולה גדולה, כי קצת מאחוריו היה עשיר מופלג מיליון פעמים יותר ממנו, שגם הוא היה נותן צדקה, אבל ברמה אחרת לגמרי, כי מיליון דולר מספיק נומר אלף דולר לאלף אנשים, והעשיר המפולג היה נותן מיליונים לכל אחד. אבל כאשר מצאו את העשיר הראשון שהיה נותן אלף דולר, לא חשבו להתחפש עוד, כי חשבו שזהו.

 

וכמו כן בעבודת השם, כאשר צדיק אחד כותב ספרים והנהגות וכו', ואנשים מסתפקים ללכת כפי תורותיו, ועי"ז אותו צדיק מנע אותם מלהגיע להצדיק שיכול להצילם ולעזור אותם באמת מיליוני פעמים יותר.

 

ד] וע' מכתבי שמואל מכתב ד' (הבאתי חלק גדול מהמכתב למעלה , בענין שיהא עיקר הלימוד רק בספרים הקדושים של מוהר"ן).

 

ויותר מכל זה, אפילו ספרים של צדיקי הדורות, כרשב"י האר"י ז"ל והבעש"ט, אינם העיקר עכשיו, רק ספרי מוהר"ן כמבואר בדבריו ע"ש וע' באריכות בקונטרס ודעת הצדיק. וגם מובן ממש"כ לעיל בכותרת מסורה בברסלב.

 

ה] ויש להזכיר שככל מה שבברסלב היו מתרחקים ומרחיקים אחרים מהמפרסמים, מ"מ חיבבו כל ספרים קדושים, ומלבד שלא דברו על דרך חקירה ח"ו ואפיקורסות, כל ספר שמפרש איזה חלק בתורה, מכבדים אותו, וזה חלק מהגאולה כמו שאמר שלמה המלך ע"ה וכתב ספרים בלי קץ וכמבואר בלק"מ. (ע' בזה במכתבי שמואל).

 

ו] ומ"מ יש להעיר שבזמנינו מוציאים ספרים יפים שמסבירים הכל, אבל ג"כ מכביים ומחשכים האור והשמחה שבתורה. למשל אם אתה קורא על עשרה הרוגי מלכות, לבך נשבר ועיניך יזלו דמעות. ועכשיו תקרא ספר שמסביר בדיוק על מה הגיע ככה, כי הוא בחי' ספירה זו, וגלגול זו, ועל כן מגיע לו זו וכו' וכו', ואתה אומר לעצמך כן זה נראה ישר ויפה, אבל הכל כל כך שטחי, זה כבר לא נוגע ללב שלך, וכמש"כ לקנות חכמה ולב אין.

 

ות"ל מצאתי כדברי בשש"ק (ג:שלא): פעם כשבאו שני אברכים חשובים להרב מטשערין לשאלו פירוש במה שאומר רבנו בתורה מט חלק א', מענין לב איש הישראלי שבוער עד אין סוף וכו' ע"ש, כי היה להם איזה וכוח בפירוש הדברים. נענה הרב בעצב ואמר להם: פעם כשהיו שומעים דבור כזה היו שומעיו בוערים ויוקדים לשם יתברך, וכיום שואלים מה הפירוש [וע"ש ביידיש], ע"כ.

 

וכעי"ז אמרתי בבדיחא, שאם תלך לישיבת בריסק ותגיד להם שמצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, אז הם יתחילו לחקור, מי שהוא שמח רגע אחד, האם הוא קיים המצוה לרגע אחד, או נאמר שלא היה שמח תמיד רק רגע אחד, אז לא קיים המצוה. או נגיד שלרגע אחד היה לו שמחה תמידית, והמצוה הוא בהחפצא של שמחה תמידית דאי נימא שהוא בהגברא הרי לא היה שמח תמיד, או שהתמיד הוא רק חיוב המצוה לכל רגע והרי עכ"פ קיים לרגעים וכו' וכו'.

 

אכן אם אתה ניגש לנ נח, נ נח פשוט, נ נח רגיל, ותתחיל להגיד אתה זוכר שרבנו אמר מצוה גדולה להיות בשמחה.. והוא כבר שוחק ושמח, והוא לא שומע אפילו שאתה אמרת תמיד.

 

עכ"פ מבואר כמה אנו צריכים ללמוד כפי אשר הורונו הסבא, לא סתם ללמוד ח"ו לשום ידיעת התורה, אלא שיאיר לנו אור התורה, אור הצדיק, אור השי"ת.

 

ז] כדאי להזכיר (וכבר הזכרנו את זה בערך מפרסמים של שקר אות ח ע"ש) ענין שמעי בן גרא שהוא היה הרבי של שלמה המלך, וכל ימיו שהיה חי היה לשלמה המלך יראת השם ונמנע מלחטוא ומלהתחתן עם הרבה נשים ובת פרעה. ושמעי בן גרא הוא זה שקלל את דוד המלך, עד כדי כך שדוד המלך קודם שנפטר מן העולם צוה לשלמה בנו לראות לגרום להריגת שמעי. אז אל תהיה קשה להבין איך שיש רבנים גדולים, שממש מתנגדים על הצדיקים אמיתים ועל כל דבר של קדושה. שזה לא אומר שהם לגמרי לא שוה כלום, יכולים להיות שהם רבנים של חכמי וצדיקי הדור, ומביאים אנשים ליראת שמים, ועם כל זה הם חייבים מיתה ממש, כי הם הגורמים לכל הגלות של השכינה ושל עם ישראל, ומעכבים ממלכת משיח צדקנו. והעיקר שיש לנו היום את הפתק והיא עטרה לראשינו!

צדקה. בענין צדקה כתבנו בס"ד בכמה מקומות. ועיין סוף מסכת פאה, מש"כ על הירושלמי פ"ח בענין טבין חמשין דעבדין ממאתן דלא עבדין.

אחד חידש שצדקה זה: צא דקה, לצאת מעצמך דקה להרגיש הזולת. והרי צא בגמטריא הוי"ה אדנ"י, דקה בגמטריא נ נח ע"ה.

 

צו"ר ט"ק: בספר קל"ח פתחי חכמה, פתח לט כז"ל ולנפרדים עצמם צריך שימצא כח אחד גורם להם הצורה בדרך מה שהם מצטיירים, הוא העומד על הנפרדים עצמם להעמידם בצורתם, והוא הנקרא בספר יצירה, צו"ר ט"ק [עיין בהקדמת הראב"ד ז"ל ולכן נקרא צו"ר ט"ק, פירוש קשר הצורות, כי כל הצורות שנצטיירו בעולם ממנו נצטיירו, ע"כ], ובו יש כח להוציא הנפרדים יש מאין, לפי בחי' שיהיו ענפים שלו, בהיותו מין הארה אחת שאין לה להוציא ענפים אחרים אלא נפרדים, יש מאין לפי בחינתה, עיין שם.

צו"ר ט"ק, עם הכולל, בגמטריא רבנו נחמן. ט"ק בגמטריא נ נח ע"ה.

 

 

ציון הקדוש של רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

להביא הציון של רבינו הקדוש לארץ ישראל

 

א] על פי הלכה מותר ומצוה לעשות כן. והנה הלכה זו מבואר בשולחן ערוך, יורה דעה סימן שסג, שיש ענין להביא קבר לארץ ישראל. ויש בזה רמז נפלא בדברי רבינו שכתב בלקוטי מוהר"ן תורה ו' בזה הלשון: שין ס"ג! שהוא ז"ל ממש הזכיר את הסימן של השוחן ערוך החשובה לו. ויותר מזה פסק ר' לוי בן חביב ז"ל (סימן לח) '...שאפילו אם גילה דעתו בפירוש להקבר בחוץ לארץ, ושאינו רוצה להקבר בארץ ישראל, מכל מקום מותר לבניו להעלתו לקברו בארץ ישראל ומצוה נמי איכא, ושכן דעת כל הפוסקים'. וידוע שדרכו של מוהר"ן היה שלא להתעקש על שום דבר, ובפרט על דבר הלכה. ורבינו הקדוש אמר (חיי מוהר"ן קנו, נסיעתו לנאווריטש אות ו) המקום שלי הוא רק ארץ ישראל מה שאני נוסע אני נוסע רק לארץ ישראל ולפי שעה אני רועה בברסלב וכיוצא, ע"כ ועוד אמר בפירוש (חיי מוהר"ן קסב, נסיעתו לנ' אות יב) שהיה רוצה לנסע לארץ ישראל הינו לנסע עוד הפעם לא"י ולהסתלק שם, אך הוא מתירא שמא לא יוכל להגיע לשם, ע"ש. ובספר ימי מוהרנ"ת (ח"א ריש אות כו) רבי נתן חוזר על זה שנית. ולכן ראוי לנו להתחזק מאד בענין זה, עד שיסכים מוהר"ן, ויבוא לארץ ישראל:

ואם תמצא באיזה מקום לשון מרבי נתן, איזה לשון שמקום הציון נבחר להיות באומן לדורות או לנצח או עד ביאת גואל, והרי רבי נתן שמע מרבינו כל סדר הגאולה, אין בזה שום הוכחה כל עיקר שלא יגיע העת להביא את הציון. כי אין זה אלא ביטוי לסוף הימים שאנחנו כבר נמצאים בהם. וכן תימצא בחיי מוהר"ן סוף סימן פג – על תורה כ' בלקוטי מוהר"ן לבוא לארץ ישראל, כז"ל יהי רצון שיבוא משיח צדקנו במהרה בימינו ויבאנו לשלום לארץ ישראל הקדושה ואז יתקן הכל בב"א, עכ"ל. והנה ברור שאנחנו לא מחכים לביאת משיח כדי לבוא לארץ ישראל חס ושלום, וכבר כמעט חצי היהודים גרים בארץ ישראל ת"ל, וברור שכיון שהיה כל כך רחוק מדעתם לראות את החלום הזה לזכות לגור בארץ ישראל, היו תולים את זה בביאת משיח. וכמו כן לענין מקום הציון, אפילו אם תמצא באיזה מקום לשון שתולה את זה במשיח או לנצח וכדומה, אין זה חס ושלום לפסול להביא את זה מקודם, רק לשון של ריחוק זמן וגודל הזכיה שהוא כמו ענין של ביאת משיח. וזה פשוט וברור.

 

חטא המרגלים (ע"ע מש"כ בריש פרשת שלח על הנשיא יגאל בן יוסף)

רבי נתן בלקוטי הלכות מביא מהזוהר והאריז"ל בענין חטא המרגלים, שבאמת דור המדבר היו בבחינה הרבה יותר גבוה מארץ ישראל, הולכים באמונה בענני הכבוד בתוך המדבר, ולא ניתנה תורה אלא לאוכלי מן, והם הנקראים דור דעה שזכו על ידי משה רבינו לדעת נשגבה, אפילו שפחה על הים זכה להשגה ונבואה יותר מהנביא יחזקאל, ולכן המרגלים חטאו, כי הם לא רצו לרדת מהחיים הגבוהים האלו לחיים בארץ ישראל. וזה באמת טענה חזקה מאד, ורבי נתן הוצטרך להסביר באריכות שאין זה התכלית להיות גבוה, אלא צריכים להיות גם למטה בקרקע, וזה עיקר השלמות, למרות שזוכים למעלה גדולה כל כך, צריכים להשכיל שהשם יתברך עוד הרבה יותר גדול עד סוף ועד אין תכלית, ועיקר כבודו הוא דוקא ע"י יישוב היהודים בארץ ישראל, וזה מה שהרמגלים היו צריכים לעשות, לבטל הדעת והשגות שלהם ולהתחיל מחדש ובאמונה בהבטחת השם יתברך שכל הברכה והאמונה הוא בארץ ישראל, והגם שבתחילה זה יהיה ירידה גדולה להם להתחיל מחדש בארץ ישראל, הרי כל התחלות קשות, ותחילתן של צדיקים ביסורין וקושי, ולבסוף זוכים להכל, כי כל בשמים ובארץ, להיות ממש כלולים בא"ס ב"ה למעלה ולמטה.

ולפי זה לכאורה מבואר שממש כמו כן בענין הבאת הציון הקדוש של רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן לירושלים, יש בזה הנסיון של חטא המרגלים, שכל אלו שלא רוצים להביא את הציון, יש להם הרבה הרבה טעמים, וזה אין ספק בדבר שהמעלה לשבור את המניעות להגיע לרבינו הקדוש באומן הוא מעלה אין דוגמתו בעולם הזה, לא מיניה ולא מקצתיה, ומה שיכולים לזכות אצל רבינו הקדוש, מי שזוכה להיות שם, אין לשער ואין לתער כלל ועיקר, ולכן בודאי יש אין סוף טענות למה שצריכים דוקא להשאיר את הציון הקדוש באומן, לא פחות מהטענות שהיה להמרגלים שזה ממש אסור לוותר על השראת השכינה כמו שהיה במחנה ישראל במדבר בהיקף ענני הכבוד והבאר והמן וכו', ממש זה כמו להתבאד רחמנא ליצן. אבל כל הטענו האלו השם ירחם הם ממש עצת הסטרא אחרא, כי זה כאילו האדם אוחז מעצמו, שהוא יודע את השם יתברך כבר, הוא יודע את רבינו, וזהו, זה התכלית. וכמו שרבי נתן מסביר באריכות בענין חטא המרגלים כנ"ל, ואדרבה האדם צריך להשליך כל החכמות שלו, ואפילו שיש לו טובה ברוחניות גדול מאד (ובאמת עוד לא שמעתי דבר כזה כלל, מי שזכה בדורנו לצאת מכל התאוות להיות בבחינת אוכלי המן ומוקף בענני הכבוד, הלואי הלואי) אצל רבינו, הוא צריך קצת ענוה, להודות שהשם יתברך הרבה למעלה מכל השגתו עד אין סוף ואין תכלית, וכל הטענות שיש לו להגן על הטובה שיש לו בהיות רבינו באומן זה ממש כמו טענות המרגלים, שאפילו הם אמת במאה אחוז, אבל הם ממש כפירה רחמנא ליצלן בהשם יתברך שעוד רוצה להביא אותנו למעלות עליונות לעילא ולעילא עד אין סוף ועד אין תכלית, וזה דוקא בארץ ישראל.

ובזה מובן מה שסבא חתם את עצמו באחד מהמכתבים באבי הנח"ל - החותר ומרגל לתכלית האמת, שרימז בזה שהוא עוסק בתיקון חטא המרגלים, ולא מצינו איך ואיפה, ועל פי הנ"ל יש לומר שכמו ששמענו מצפורה ביתו שסבא עסק ארבעים שנה במסירות נפש להביא את ציון רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן לירושלים, בזה הוא היה עוסק לתקן חטא המרגלים וכמשנ"ל.

 

ב] ישראל סבא עמ' שו: אינני יודע, אינני יודע, אולי רצון רבנו להיות על ראש השנה כמו שהיה - שנבוא לאומן, אינני יודע. מי יודע, אנחנו לא יודעים. אולי, אולי .... אם היה רוצה רבנו הקדוש ארץ ישראל, לא היה צריך שום פעלה, היו מסכימים כל הממשלה וכל העולם היו מקבלים אותו בשמחה ומביאים אותו על אוירון. נו, נראה .... אני לא השתדלתי על זה, לבקש ולעורר ולהביא את רבנו לארץ ישראל. ככה לדעתי, שאם רבנו היה רוצה לבוא לארץ ישראל יש לו כמה דרכים וכמה עצות איך להשתדל בזה. לא צריכים להשתדל בשביל להביא את רבנו לארץ ישראל, כי אם הוא היה רוצה לבוא לארץ ישראל, היה כבר בא מזמן לארץ ישראל. הוא היה מוצא הרבה עצות ודרכים לנסע ולבוא לארץ ישראל בלי השתדלות.

ככה אני חושב, שרבנו לא מסתכל שיקבלו אותו בא"י, הוא לא רוצה לראות ישראל בחלול שבת ובלי אמונה ובלי המצוות, זה לא שיך לנו. הוא לא מתגעגע אחרי הכנסת, אחרי מחללי שבת ועושים מה שעושים ועוברים על כל התורה. הוא לא מתגעגע אחרי הכפירה והפריצות. זה אצלו לא כלום, לא בא בחשבון, זה לא נקרא אנשים, נקרא חמור, חמורים, בהמות. לפי דעת רבנו ז"ל. אע"פ שלרבנו הקדוש יש עצות לתקן גם אותם, הוא יתקן את כל העולם, זה ענין לחוד וזה ענין לחוד. אנחנו לא מבינים, הוא יתקן גם מחללי שבת וכו' וכו'.

רבנו ז"ל הוא לא רק בארץ ישראל, הוא עולמי, כל אחד שהוא יהודי ומאמין בשם ובתורה, אז רבנו הקדוש לא צריך שהוא יעשה דבר, אדרבא אנחנו צריכים לנסע לבקש את רבנו, לנסע לחוץ לארץ לרבנו שיתפלל עלינו, כן. וכו' וכו'          

רבנו הקדוש הוא נתן להציונים את ירושלים ובית המקדש והכל, ולא הסתכל בפניהם ולא נגע בהם, בכל הציונים. 'הציונים רוצים את ירושלים? כן, הכל, אני אתן לכם הכל, רק אלי אל תגיעו, אל תדברו אתי, אל תבואו אלי!' 

בזיון גדול לציונים, 'קחו ירושלים וקחו והכל. לכו, לכו, מי צריך לכם?'

הציונים חשבו שעכשיו הם כבשו הכל, כל המלחמה, כל ארץ ישראל וירושלים, הם חשבו שעכשיו הכל שלהם, אבל זה היה הקבר שלהם והם נקברו שמה. רבנו הקדוש הוא עשה להם קבר לכל הציונים, 'קחו ירושלים', הוא עשה לכלם קבר בארץ ישראל, קבר!

ראש השנה - באומן, והם ישבו בביתם ואכלו וישנו. כל העשירים הגדולים של העולם יבואו לאומן על ראש השנה והם יראו, כן. להודיע לכל הציונים, לכל הכופרים, שידעו שיש אומן בעולם. הם יאמרו: 'מה, לאיפה לנסע?'

מי הם הציונים? אלו שלא רוצים לשמר התורה, לא רוצים לקבל התורה - ילכו, ילכו לגויים! וכו' וכו' ע"ש.

 

ג] אלו הדברים שהביאו בס' ישראל סבא, ובחרו לא להביא עיקר דעתו של הסבא בעל הפתק, שידוע ומפרסם לרבים איך שהוא כמעט הצליח להביא את הציון הקדוש לארץ ישראל, וכבר השיג רשיון משני הממשלות וכו' וכו' (ושמעתי שהסבא אמר שאז היה עת רצון, אבל עכשיו אם רבינו רוצה, הוא יבוא בעצמו), וכן שמענו בשם צפורה בתו, שסבא עבד ופעל עבור זה קשות במשך ארבעים שנה.

 

ונלע"ד שביאור הדברים הוא שלולא שהיה לנו רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן, עיקר עבודתינו עבודת הקודש היה ללחום כנגד הציונים הכופרים שקמו להסטות כלל ישראל וכל העולם מהאמונה בהשם יתברך בורא העולם ואכמ"ל. אכן מאחר שיש לנו רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן, אין לנו ליפול למלחמה זולה כזו, שאילו כן היינו כאילו מודים שיש כח להרע והזידונים ח"ו. אלא עיקר עבודתינו הוא להודות שכח הטוב הוא חזק מאד עד כדי כך שבאמת אין שום רע כלל בעולם, אין שום עצבות בעולם, אין שום יאוש בעולם כלל! וזה הענין של הנחמנים להפיץ ולהאיר לכל העולם האמת הזו שיש כבר האור של רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן והוא מספיק ודי להעולם, שעל ידו נזכה לדעת ולהאמין לראות ולהרגיש שאין יש אלא טובת האדון יחיד ישתבח שמו לעד.

 

והנה כל כמה שאנשים רחוקים מהמסר הזה והיה במחשך מעשיהם, כן יתנהג רבנו הקדוש ויעשה עבודתו שלא להיות במקומם אתר הציונים והכופרים. אכן אם ימצא בנו אנשים שמאמינים בכחו הגדול שלפניו הציונים והכופרים אין עולים בשם כלל, ומספיק דיבור אחד ממנו להפוך כולם לגמרי, בודאי בא יבוא במהרה, והבן.

 

וכל מה שאנו משתדלים להביא הציון של רבינו הקדוש לארץ ישראל, אפילו בעובדות ופעולות חיצוניות (היינו מלבד עיקר עבודתינו שיהיה בתפלה גם לרצות ולפייס את רבינו הקדוש בעצמו), כמו לפרסם חשיבות הענין, מוליד ומיקים ומשלים ההכרה בעולם, שארץ ישראל אינה מדינה כשאר מדינות העולם ח"ו, ואינה מדינה של הציונים ימ"ש ח"ו שחושבים שכלל ישראל יחיו כבהמות והרבה פחות ר"ל, אלא שארץ ישראל הוא הארץ של רבינו הקדוש, נ נח נחמ נחמן מאומן, ארץ שתמיד עיני ה' אלקינו בה, בהשגחה פרטית גלויה, ארץ של תורה ומצות ואמונת השי"ת עולה על הכל. כל זה נוצץ ומבריק ומאיר בלב העם כאשר שומעים ומדברים ועוסקים בענין החשובה הזאת להביא רבינו הקדוש לארץ ישראל. וממילא, הוה כל הפעולות והדיבורים הכשר והכנה גם בפנימיות וגם למעשה, שכבר יתוקן, ורבינו הקדוש יסכים ויבוא, על ידינו או שלא ידינו, לארץ הקדושה, בב"א.

 

ד] מה שרבינו אמר שמקומו באומן מוכן מששת ימי בראשית, אינו קשה, א' שהוא ז"ל כבר היה קבור שם מאתים שנה, ועוד, הלוא גם קבורת משה רבינו מול בית פעור בהר נבו שאיש לא ידע מקום קבורתו והתורה מספרת כל זה, לא עכב את משה רבינו להתחנן מהש"י שיתן לו לפחות להיות קבור בארץ ישראל.

 

ה] ע' ביאור הלקוטים לר' אברהם בן הר"ן תורה קנה באריכות איך שהמקום של רבינו הוא רק בארץ ישראל, ורק לפי שעה קטנה הלך לחו"ל.

ובתורה קנה עצמה, בסוף כתוב ז"ל וצריך כל אדם לבקש מהשם יתברך שיהיה לו כיסופין וגעגועים לארץ ישראל, וגם שיהיה געגועים לכל הצדיקים לארץ ישראל, והוא סגולה להכעס ולעצבות, כי כל הכועס כאלו עובד עכו"ם (שבת קה), אבל ארץ ישראל הוא בחי' אמונה בחי' ארך אפיים היפך הכעס ע"ש.

ולפי זה מובן שרק העסק וההשתדלות להביא את רבינו לארץ, היא גופא מצוה ומתן שכרה בידה, כי העסק הוא הבאת הגעגעוים מכח אל הפועל.

וע' בספר קנאת י' צבאות לרמח"ל שמסביר גודל הצרה לצדיק הקבור בחוץ לארץ.

 

ו] וע' בספר ימי שמואל ח"ב פרק רכד, שמשמע מדבריו שהשתדל מאד על זה, והאשים מאד כל אלו שלא אחזו בזה. אכן לא כתוב שם בפירוש, וכידוע שהרבה מעיקר ספר ימי שמואל מעלימים ומונעים מהציבור, ובתסמא מפני המחלוקת אם לא מפני גאוותתן.

 

שוב מצאתי כמעט בפירוש בספר ימי שמואל (ח"ב פרק רא) ז"ל וכבר אמרתי באמן שיש שלשה דברים וכו' הרועה הוא ציון רבנו הקדוש הנמצא באמן, המרעה הוא ארץ הקדש, הצאן זה אנשי שלומנו: מעט ברוסיה, מעט בארץ הקדש, והשאר בפולין, אבל צריך שיהיה הכל ביחד, אין שלמות יותר מזה, השם יתברך יזכו לזה בקרוב אמן, כן יהי רצון עכ"ל. הרי מוכרח מדבריו שצריכים להביא את הציון הקדוש לארץ ישראל כדי שיהיה ביחד עם ארץ ישראל.

 

ז] בהפטרה פרשת נח  -- ישיעה נג.  {ח} מֵעֹ֤צֶר וּמִמִּשְׁפָּט֙ לֻקָּ֔ח וְאֶת-דּוֹר֖וֹ מִ֣י יְשׂוֹחֵ֑חַ כִּ֤י נִגְזַר֙ מֵאֶ֣רֶץ חַיִּ֔ים מִפֶּ֥שַׁע עַמִּ֖י נֶ֥גַע לָֽמוֹ: {ט} וַיִּתֵּ֤ן אֶת-רְשָׁעִים֙ קִבְר֔וֹ וְאֶת-עָשִׁ֖יר בְּמֹתָ֑יו עַ֚ל לֹא-חָמָ֣ס עָשָׂ֔ה וְלֹ֥א מִרְמָ֖ה בְּפִֽיו: והנה בגמרא (סוטה יד) פרשו שזה קאי על משה רבינו וכן מפורש על פי משה רבינו בעצמו בזוהר הקדוש (כי תצא דף רפב). אכן בישיעה פרש"י ז"ל את כל הפסוקים שם שקאי על עם ישראל. ופרש ויתן את רשעים קברו . מסר את עצמו להקבר ככל אשר יגזרו עליו רשעי האומות שהיו קונסין עליהם הריגה וקבורת חמורים במעי הכלבים : ע"ש. ויש לפרש את זה על רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן, כי נגזר מארץ חיים -- ארץ ישראל, ויתן את רשעים קברו -- להיות באומן. ובזה י"ל מש"כ על לא חמס עשה וכו', שהטעם שאנו לא זוכים להביא את רבינו לארץ ישראל הוא על לא חמס עשה - חמס בגמטריא נ נח, חמס עשה עם האותיות והתיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן - וכיון שזה חסר אנו לא זוכים, וזה - ולא מרמה בפיו - חמס = נ נח, בפיו = נחמ, מרמה = נחמן מאומן! אז צריכים להתחזק מאד עם נ נח נחמ נחמן מאומן בלב בפה ובעשיה ב"ה, ונזכה לראות את ציון רבינו בארץ ישראל ובביאת גואל צדק בב"א.

 

 

עוד בהפטרה (ישעיה נד:ט) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך. הנה כבר כתבנו בפנים הספר שמי נח, אותיות מחני, מהפסוק (כי תשא לב:לב) ואם אני מחני נא מספרך, שמשמאל לימין נקרא 'אני נחמן' והראשי תיבות מאומן וכו' ע"ש. וכן 'נשבעתי' זה נשב-עתי, נש"ב – ראשי תיבות נחמן בן שמחה, שהוא איש עתי (לשון מוכן לכך). 'מעבר מי נח ע' ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ישעיה נד:י כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך. הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וחסדי מאתך לא, 'מאתך ל' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ישעיה נד:טז-יז ואנכי בראתי משחית לחבל. כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכו' זאת נחלת – 'נחלת' עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה – עבדי ה' וצדקתם מאתי – צדקת 'םמאתי' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן – נאם ה'.

 

 

ח] בתורה ו' רבינו מדבר על השלושה מצות שנצטוו בני ישראל בכניסתם לארץ ישראל, ומדבר שם על הארת הרבי להתלמיד ע"ש, ושם בתורה מפרש הענין שניקוד שם קס"א, לשון אסק – לעלות, בסגול, הוא בגמטריא ש', וכתב שם ז”ל “סגול עולה שי”ן, וס”ג (דהיינו עוד שם ה' שעולה ס”ג)...” עכ”ל. ומאד מענין שבשו"ע סימן שס"ג בפתחי תשובה אות ב' מבואר שיש מצוה בזה להביא ציון רבינו לארץ ישראל.

 

ט] פתק ראשי תיבות פה תהיה קבורתכם, וע' מה שפירשנו בזה בפרשת יתרו (שמות יט:יז), וי"ל לענינינו שבפתק רבינו גילה דעתו שהוא רוצה שתהיה קברו פה בארץ ישראל.

 

י] ב"ה נ נח נחמ נחמן מאומן - יש פה תמיה למה רבינו חתם את שמו מאומן, והלוא הוא לא נולד שם, והחסידות נקרא על שם חיות בברסלב, אז למה הוא חותם מאומן? ונראה לכאו' מזה שכבר רבינו מגלה רצונו להיות בארץ, ואז נדע טוב שהוא מאומן ובא לארץ ישראל!

 

יא] תצא רוחו ישב לאדמתו (תהלים קמו:ד), האותיות שלפני הסופי תיבות (שהם בחי' יסוד שלפני מלכות, בחינת הצדיק), תשצ"ח גמטריא נחמן (כי ן' סופית בגמטריא ת"ש). תצ"א בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, הרי כאשר הננח מתגלה בעולם הגיע הזמן להשיב את רבינו לאדמתו, ארץ ישראל.

 

יב] בפרשת בשלח (יג:יט) כתבנו – שהס"ת של המשך הפסוק פקד יפקד – אלהים אתכם והעליתם את עצמתי מזה אתכם ע"ה בגמטריא התקע"א. רמז על רבינו הקדוש שנפטר אז, להביא אותו לארץ ישראל (ועיין בלקוטי מוהר"ן תורה מו בענין מחאת כפים, שיד ימין זה ע"ב ויד שמא"ל רי"ו, ונכללים זה בזה במחיאת כפים, ונמצא פעמיים ע"ב רי"ו בגמטריא תקע"ו – התקע"א).

 

יג] בכוכבי אור, סיפורים נפלאים, כז"ל המשל ממלך שרץ אחר צבי ולא יכל להשיגו, והעמידו את עצמם השרי מלוכה ואמרו אדוננו המלך נחזר וכו', ענה המלך ואמר אני את הצבי מכרח לצוד, ומי שרוצה לחזר יחזר וכו', עכ"ל.

והנה צבי הוא בחי' ארץ ישראל כמו שאמרו רז"ל שצבי הוא לכל הארצות, וכן בלקוטי מוהר"ן (נה:ט – שוב ראיתי בהוצאה אחרת, שרבינו בעצמו סיפר הנ"ל בקשר לתורה נה). וצבי הוא גם כן בחינת משה רבינו, כי צבי בא"ת ב"ש מש"ה, וכן צבי הוא לשון רצון, שזה בחי' משה רבינו כמובא בלקוטי מוהר"ן. והנה מאן מלכי רבנן, והאחרון הידוע לנו שנסמך מרבינו להיות תלמיד יקר שלו, הוא סבא ישראל. ולפי זה י"ל שסבא היה משתדל להשיג את הצבי, דהיינו להביא את ציון רבינו, בחי' משה, לארץ הצבי. ואנשים שהיו עמו טענו שנגמר, ולחזר לארץ ישראל ולשכח מהציון של רבינו ח"ו. וסבא לא עיכב בעדם, ואמר מי שרוצה לחזר יחזר, אבל אני מוכרח להמשיך לנסוע לאומן ולהשתדל להביא את הציון לארץ ישראל (חידשתי בס"ד בהילולא של רבינו התשע"ו).

 

יד] עמש"כ בפרשת לך לך על הפסוק ודור רביעי ישובו הנה (בראשית טו:טז

 

טו] המחזיר שכינתו לציון. שכינתו עם האותיות והכולל בגמטריא קבר נ נח נחמ נחמן מאומן!

והנה הראשי וסופי תיבות של: ברוך אתה י"ה המחזיר שכינתו – בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן עם שני כוללים. שהוא הצריך להחזיר לציון במהרה בימינו אמן.

 

כאשר משה רבינו בא להעלות ארונו של יוסף מתוך הנילוס להביא אותו לארץ ישראל, הוא כתב על טס: עלה שור עלה שור (רש"י, שמות לב:ד), שור בגמטריא אבגית"ץ שכולו ענין של נ נח נחמ נחמן מאומן, עמש"כ במקומו בתפילת שחרית. על"ה עם האותיות בגמטריא נ נח (והערב רב הפכו אותו ל-עג"ל, כי רשעים יכשלו בו, כמבואר בלקוטי מוהר"ן שהצדיק צריך להיות לו הבחינה הזו שרשעים יכשלו בו).

 

בלקוטי מוהר"ן תורה קנב מבאר איך שהקליפה מסבבת את נשמת הצדיק ונשאר פתוח רק מבחינת האמונה, ועל ידי פגם אנשיו אפילו פתח האמונה יכולה להסתם חס ושלום, ואז תיכף אחר כך היא נפתחת שוב, וכאשר הקליפה מתגברת ויש חשש שלא יסתום הפתח לגמרי אז מעמידים שם בפתח הנ"ל ירא שמים, שהוא בעצמו עומד לשמור שלא יכנסו שם, ואף על פי כן הוא תועלת נגד הקליפה המסבבת הנ"ל, שאי אפשר לה להתקרב ולהתפשט על הפתח וכו' עיין שם. וכתוב שם שזה כעין מה שמצינו שארז"ל (זוהר פרשת אחרי מות דף עב) בענין הבאת המתים שאינם ראוים ליקבר בארץ ישראל ותבאו ותטמא את ארצי ונחלתי ע"ש, ובסוף התורה חזר כמה פעמים לכתוב, "ודוק היטב ותבין נפלאות" "והבן הדבר היטב לדמות מילתא למילתא" אף על פי שמבואר בהקדמה ללקוטי מוהר"ן שעל כל דבר ודבר היה ראוי לכתוב לשונות כאלו ולכן הוא מונע לכתוב אותם.

ונראה לעניות דעתי שיש פה רמז עמוק להבין את פרשת ההשתדלות להביא את ציון הקדוש של רבינו לארץ ישראל. כי לא היה בכלל אפשרי, עד שפעם אחת נפתח, אבל אחר כך נסגר ונסתם והתגבר הקליפה, ואז העמידו את סבא ישראל בעצמו לשמור את הפתח לרבינו, וכמו שסבא אמר על עצמו שהוא הגשר לרבינו, וסבא – "בעצמו עומד לשמור שלא יכנסו שם" ומזה נולד כל הבלבולים שאומן נגמר – וגם לעומת זה לענין הקבורה – הדיבורים שסבא אמר שלא להשתדל על זה, כי אלו השני בחינות דומים זה לזה כמבואר בתורה שם, והולכים ביחד זה לעומת זה, ובמצב הזה רק "על ידי מסירת נפש דהיינו שמוסר נפשו בשביל לנסוע ולהתקרב להצדיק על ידי זה אפשר לדבק עצמו אליו, אך אי אפשר שיאיר אליו חכמה דהיינו המוח בעצמו, והשם יתברך ימהר הגאולה בכלל ובפרט".

 

בהשמטות לחיי מוהר"ן (איני יודע עד כמה יכולים לסמוך עליהם), קונטרס ההוספות אות טז: רבינו ז"ל אמר, רציתי שיהי' לי קיבוץ שלי בארץ ישראל ("בזה"ל ובלא"ה איך ואלט גיוואלט האבין מיינס אקיבוץ אין ארץ ישראל"), ע"כ.

 

תורה כ' בלקוטי מוהר"ן בענין לבוא לארץ ישראל הוא פירוש על חזיון אחד של רבינו המובא בספר חיי מוהר"ן (אות פג), ורבינו אמר שכל התורות שהוא אומר יש בהם רמזים מהמעשה הזאת ע"ש. נמצא שכל תורה של רבינו מדברת בענין לבוא לארץ ישראל!

והנה מבואר בתורה כ' שם, ובחיי מוהר"ן (אות טו) שעקר נצחון המלחמה כשזוכין לבוא לארץ ישראל. ולפי זה יפה פירש ידידנו ש.כ. נ"י מה שאמר רבינו נצחתי ואנצח (שיר ידידות בתחילת חיי מוהר"ן חלק ב', ומובא הרבה בדברי סבא ישראל ובעוד ספרי ברסלב), שנצחתי קאי על מה שרבינו הגיע לארץ ישראל בחייו, ונצחתי קאי על מה שבעזה"י יביאו הציון שלו לארץ ישראל.

ותראה עוד פלאות בזה. כי שנת נצחתי – תקנח, בי"ג ניסן שבו, רבינו יצא מהמקוה ואמר שבזאת השנה יהיה בודאי בארץ הקדושה, וכן היה בכ"ט אלול, וזה עיקר הנצחון כנ"ל. ואנצח – אחר עוד אנצ"ח שנים, עם הכולל – 150 שנה, שנת תש"ח – 1948 – הוקם מדינת ישראל!

 

 

בזכות שיוסף טרח להביא את יעקב אבינו לקבורה בארץ ישראל, יעקב נתן לו את שכם להיקבר בו (רש"י פרשת ויחי מח:כב), והרי שכם בגמטריא רבי נחמן, ויש בזה רמז חזק מן התורה שכן צריכים להביא את ציון רבינו הקדוש לארץ ישראל.

 

 

 

פסח – לשבועות

תוך השנה שלאחרי פטירת רבינו הקדוש רבי נתן קיים ההלכה לאמר ולכתוב הריני כפרת משכבו, כל פעם שהזכיר את רבינו. אפילו שזה חידוש גדול שכאילו באנו לכפר על רבינו, אם כל זה רבי נתן נהג בתמימות ופשיטות כהלכה. וכן עיקר הכפרה זה בקבורה בארץ ישראל כמובא.

והנה לקוטי הלכות כיבוד אב ואם הלכה ב' רבי נתן כתב באותו זמן, תוך השנה של פטירת רבינו הקדוש, כי כן מוכח כנ"ל סוף ב:י.

והנה שם (אות ט) רבי נתן מבאר שאף על פי שפסח הוא אור גאולה אפילו בתוך עמקי הטומאה של מצרים, עם כל זה עיקר הפסח הוא בארץ ישראל, וכיון שפסח היה במצרים על כן אינה גאולה שלמה, וצריכים חיפזון ושמירה מחמץ וכו' עיין שם. ואילו בשבועות זכו ממש לגאולה.

והנה ידוע שפסח בגמטריא נחמן, ויש בזה רמז גדול איך שרבי נתן שהיה בתוך שנה של אבילותו על רבינו, הבין שאף על פי שרבינו ממש אור גאולה אפילו בתוך עוצם הגלות, אפילו בתוך אומן, העיקר שיהיה רבינו בארץ ישראל.

וכן שבועות, כאשר מחליפין הש' לב' בא"ת ב"ש (שמו שרש"י מביא מחז"ל ש"קטרת" עולה תרי"ג כי מחליפין הק' לד' בא"ת ב"ש), עם הו' אותיות, עולה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ושבועות הוא סוד היובל, ויובל הוא לשון הובלה, פשוט להוביל את הציון הקדוש לירושלים.

 

 

ידוע שנ נח הוא בחינת קול השופר, בחינת הרם כשפ"ר קולך, שיר פשוט כפול משולש מרובע. ועי' בלקוטי הלכות (נדרים ה:ד) שעיקר הגאולה זה לעורר מהשנה ולבוא לארץ ישראל ולבנות בית המקדש. וזה בשוב ה' שיבת ציון, שוב שיבת זה מה שחוזרים כל פעם אחורה, נ, שוב נח, שוב נחמ וכו'. נ נח נחמ נחמן ע"ה בגמטריא שנה. עד שמגיעים למאומן, בחי' ואמונתך בלילה וכידוע שזה תפקיד השנה להתחדש האמונה (ועיין מש"כ בלקוטי מוהר"ן תורה לה).

אז מתכלית השינה והתרדמה בוקע ויוצא קול השופר של רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן לעורר ולגאולה, יש ענין (ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן) שמהפך הכל לטובה. ועיין בזוהר חדש, תקונא קדמאה ז"ל יריע בתקיעה ודא רביע, יצריח – בשברים, ואלין ב' גרשין. על אויביו יתגבר בתרועה, ודא שלשלת והא אוקמוה. בההוא זמנא שופר מהפך קדמא, זקף קטן זקף גדול, מאי מהפך אלא מהפך ממשלה דאמין פ"כ (-פלכי כוכביא) דעלמא, לממשלה דישראל, ובההוא זמנא והפכתי אבלם לששון וכו' ע"כ. הרי שהזוהר מרמז על השיר פשוט – תקיעה של הטעם רביע, כפול – ב' גרשין, משולש – שלשלת, שופר מהפך, מרובע (שהוא ענין שמהפכין באחוריים). אז צריכים כבר לזכות לשיבת ציון, להשיב את הציון לדבי"ר ביתו, לירושלים. ואז היינו כחולמים - מאומן.

ולכן סופו של דבר, סופי תיבות שיבת ציון היינו כחולמים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ד' כוללים, ד' אמות של ארץ ישראל.

 

לשנה הבא בירושלים. שנה בגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה, וצריכים להביא את רבינו לירושלים, ונזכה באמת לשנה הבא בירושלים. ועמש"כ בלקוטי מוהר"ן תורה לה.

 

חלום של סבא – שנפל לבור

סבא סיפר חלום שהיה לו שנפל לבור, בספר שיחות סבא הוא שיחה ה'. והנה השיחה התחיל בדיבור איך שכמה טעו לחשוב שהם משיח, ורק אצל רבינו הקדוש אין טעות, ואז סבא המשיך לספר איך שאותו הלילה היה לו חלום שהיה בור גדול בירושלים.

והנה איני עוסק כל כך בביאורים סתם בלי ההוכחות, אבל כאשר קראתי עכשיו את הנ"ל מיד בא על דעתי ביאור, ולכן ראיתי לשתף אותו בין חברים בבחינת שיחת חברים. כי בודאי החלומות של סבא אינם דבר קטן כלל ח"ו, וראוי להתבונן עליהם, אבל מי כמוני יכול לעמוד על סודם, ועם כל זה אינני בן חורים להתרפות מלהציע חידוד להמסר שטמון בו.

ענין בור הוא מכשול, וכאן הבור גדול בירושלים, מדובר על מכשול גדול בירושלים וסבא כנראה נתפס במכשול הזה, והבין שהמכשול הזה הוא בענין משיח של שקר, אז מסתברא מאד שסבא מרמז על זה שיעשו ממנו, מהבור – הקבר שירד לתוכו, משיח. והרי הוא נתפס בהמכשול הגדול הזה. והוא פחד גדול להצדיק הזה שאנשים יכשלו על ידו.

אבל בסוף, יתגלה המים של רבינו, דהינו שיביאו את ציון רבינו הקדוש גם כן לירושלים, וממילא יהיה ברור שרבינו הוא הרבי וסבא הוא התלמיד היקר ששותה מימי רבינו הקדוש. ואז אדרבה יהיה חשש שלא ישימו לב כלל לסבא ישראל – עיין שם בחלום, אבל בזה בטוח שיבינו שסבא עיקר וחלק בתורת רבינו הקדוש.

ועיין שם בחלום שסבא תמה מאד איך בא לכאן מים?! והרי שזה לא פשוט בכלל, וכמעט לאחר יאוש, אבל בסוף יהיה, בעזרת השם יתברך במהרה בימינו אמן.

 

 

עיין מש"כ על החלום של רבינו, חיי מוהר"ן אות צג.

ועיין מש"כ עה"פ (תהלים צז:יא) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה.

ועמש"כ בערך בית חדש.

 

יש שטוענים שלא טוב להביא את הציון, כי הציונים ישתלטו על הציון כמו שעשו אפילו לציון רשב"י שהסגירוה ושמו פקחים וכדומה. ובמקום אחר כתבתי על זה שלענ"ד זה ממש קטנות האמונה ברבינו.

 

קונטרס 'המקום שלי הוא רק ארץ ישראל. בעניין העלאת עצמותיו של רבי נחמן מאומן לארץ ישראל' ניתן להשיג מתנועת 'בני ישראל' ת.ד. 16498, ירושלים.

 

 

צלם. בגמטריא זה נחמן עמש"כ בדברים כ:יט.

 

צפון. ע' לקוטי מוהר"ן תורה ח' ומש"כ לפרש על פיה נ נח נחמ נחמן מאומן בערך תפלה – נ נח הרחב פיך ואמלאהו.

 

קבצן: עמש"כ בערך תן.

 

קדושה

שלמה קרלבך היה תמיד דורש שענין קדושה הוא להיות בשמחה ולהתקרב לאנשים ולקרבם, והתלוצץ על מה שהעולם חושבים שקדושה הוא ענין של פרישות והתעלות והתנשאות על שאר בני אדם.

אכן באמת מצינו שקדושה הוא פרישות, עיין למשל ברש"י פרשת כי תצא (דברים כב:ט) שכז"ל פן תקדש, כתרגומו תסתאב, כל דבר הנתעב על האדם, בין לשבח כגון הקדש בין לגנאי כגון איסור, נופל בו לשון קדש, כמו אל תגש בי כי קדשתיך (ישעיה סה:ה), עכ"ל.

וי"ל שבאמת יש ויש, יש ענין של קדושה שהוא דוקא להיות מורם מעם נזיר ומופרש, ויש קדושה שהוא אדרבה לרדת להעם ולחבר עליהם. וכן מצינו בכוונות לסדר הקדושה בחזרת הש"ץ שמונה עשרה. וזה לשון הרמח"ל בקיצור הכוונות: וסוד הג' קדושות הם: קדוש ראשון להעלות תפארת לחכמה. קדוש שני להחזירו למקומו. קדוש ג' לחברו ביסוד, באותו כח שקבל בחכמה. והטעם לזה הוא, לפי ששרש ישראל הוא בתפארת שהוא ו', וגם בחכמה שהיא קדש, ולכן מעלים התפארת לחכמה, ונעשה קדוש. ואחר כך חוזר למקומו באותו הכח, ונמצאו ישראל בסוד תפארת, והחכמה נקשרת בו, עכ"ל.

ולפי זה שלמה הנ"ל צדק, שעיקר מעלת הקדושה הגדולה הוא כאשר כבר עשה לעצמו את הפרישות, וכבר קיבל את הכח, וכבר יכול לרדת להעם ולחבר אלהם.

אכן צדיקים גדולים היו מקשרים את עצמם עם כל בני ישראל בפנימיות, וכמו שהרמח"ל גילה בספר אדיר במרום על רשב"י שעד שהתקין את הזוהר הוא הוציא כל נשמות ישראל מגיהנם, וכמו שרבינו גילה שבלימוד תורה מנענעים שורש נשמות ישראל ומזווגים אותם.

 

 

קירוב רחוקים

להביא פה הקדמה לשו"ת חתם סופר חלק יורה דעה, שהעיקר לקרב את העולם להשם יתברך אף על פי שעל ידי זה יפסיד הרבה בלימוד התורה והשגות.

ע"ע מש"כ בענין תיקונא דרישא ותיקונא דסיפא.

 

שני דרכים ראשיים לקרב העולם לתשובה

 

א] ראשית כל, צריכין לדעת שמוטל חובה על כל אחד לעסוק בקירוב אנשים להשי"ת, והעיקר לקרבם לרבינו נ נח נחמ נחמן מאומן (ליקוטי הלכות יו"ד תערובת ה:ד, וע"ש ה:ג שאסור סתם להכריח בן אדם בעל כרחו לעשות תשובה ובעזה"י נרחיב דיבור על זה).

 

ב] דרך א' לקרב אנשים מבואר בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות מוהר"ן מספר מהבעל תפילה שעל ידו ובזכותו החזיר העולם לתשובה, וקיבצו כל שרי המלך, והתקינו את העולם במלכות ש'די. ודרכו של הבעל תפילה היה להוציא את האנשים מן היישוב לחוץ מן היישוב, ושם כל עסקם היה בתפלה (ובמקום א' הוא גם כן מזכיר תורה). וקצת כעין זה מהסיפור של העני והבערגר, שבן המלך היה מחיה את עצמו חוץ מן היישוב וכו'. וכן מהמעשה הראשון שהשני למלך הלך לחפש בת המלך, והלך חוץ מן היישוב וחיפשה עד שמצאה. ויש עוד כהנה ראיות. ולאידך גיסא מצינו דרך אחרת ממוהר"ן, והוא מה שסיפר מהבן מלך שחשב שהוא תרנגול הינדו, והחכם ריפא אותו על ידי שהוא הוריד את עצמו להיות כמוהו, ולאט לאט העלוהו ע"ש (וע' בליקוטי מוהר"ן תורה ח', שהצדיק (והנלוים אליו) מכרח לירד להמדה רעה וכו' ע"ש. וע' בסה"ק עצות ישרות (ערך צדיק אות ב) ז"ל הצדיק הגדול הנ"ל שעוסק לקרב הרחוקים, שנאחז בהם הבעל דבר וחילותיו ביותר, הוא בעצם חכמתו מוריד את עצמו כל כך אליהם, עד שנדמה כאלו עושה מעשה נערות, כי מדבר עמהם שיחות חולין ואוכל ושותה עמהם ולפעמים מטיל ומשחק עמהם, וכל כונתו – כדי לקרבם על ידי זה להשם יתברך, ע"כ).

 

ג] והנה אפילו להדרך הא' יש סכנה גדולה שהמקרב יפול למדרגת אלו האנשים שהוא מקרב.  והעצה להשתמר מזה הוא השיר והניגון, יעו' בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה סג ז"ל גם הנגון הוא טובה להרועה בעצמו, כי מחמת שהרועה הוא תמיד בין בהמות, היה אפשר שימשיכו ויורידו את הרועה מבחינת רוח האדם לרוח הבהמיות, עד שירעה הרועה את עצמו בבחינת (בראשית לז) וילכו לרעות את צאן אביהם וכו', ופרש רש"י, שהלכו לרעות את עצמן, ועל ידי הנגון נצול מזה, כי הנגון הוא התבררות הרוח, שמבררין רוח האדם מן רוח הבהמה, בבחינת (קהלת ג) מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה הירדת היא למטה, כי זהו עקר הנגון – ללקט ולברר הרוח טובה, כמבאר במקום אחר, ועל כן על ידי הנגון נצול מרוח הבהמיות, כי נתברר רוח האדם מרוח הבהמה על ידי הנגון כנ"ל, עכ"ל.

 

ד] אכן הדרך הב', אינו פשוט כל כך, ולכאו' רק חכם גדול, כמו שהוא מתואר בהמשל, יכול לעסוק בו. וגם לכאו' כל הדרך הוא שייך רק במקומו של זה שמקרבים, אבל במקומו של המקרב ע"כ צריך להיות כראוי וכהוגן. דאם לא כן למה מקרבין בני אדם? דהיינו שיש מקום לטעון שכאשר מקרבים אנשים ברחוב או בביתם יש דרך להוריד את עצמך להם. וכמה ואיך אלו הם שאלות עמוקות, ובפרט שפותחות את הסוגיא והנושא של עבירה לשמה (ע' סוף מס' ברכות (סג.), בכל דרכיך דעהו והוא יישר אחותיך אמר רבא אפילו לדבר עבירה, וע' בעירובין (לב:) רבי סבר ניחא ליה לחבר דלעביד הוא איסורא קלילא ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבה ורבן שמעון בן גמליאל סבר ניחא ליה לחבר דליעבד עם הם הארץ איסורא רבה ואיהו אפי' איסורא קלילא לא ליעבד, וע"ש בתוס' עוד מראה מקומות, וע' בספר מי השילוח) דמצינו בזמן השופטים  גודל בחירותם (ענין זה ביארנו בס"ד במקום אחר ואכמ"ל) שהיו עובדים את השם גם בדברים ובדרכים שלכאו' היו אסורים. וכמו מחלון וכליון שנשאו נשים נכריות (ולא מצינו שחז"ל האשימו אותם רק בגין שעזבו את ארץ ישראל להמלט מצדקה), ואצל שמשון כתוב בפירוש שרצון השם יתברך היה שהוא ישא פלשתי, ומה שחז"ל אמרו עליו שהוא הלך אחר עיניו, בפשטות דיברו על סופו [ואגב: פעם דיברתי עם מפורסם אחד בנושא זה, וסיפר לי שהצמח צדק כאשר היה כבן שש, הסבא שלו, בעל התניא אמר לו שיסביר לו מי זה היה המגיד ממזריטש, בהיות שיש צדיקים שכל מעשיהם רק ביחודים, עדיין זה לא מדרגתו, אלא המגיד לא היה עושה שום דבר עד שהבין שבדיוק זה הוא רצון השם יתברך באותו רגע, ואז עשהו ביחודים. ועל כן היו כותבים כל הגה פיו, אפילו מה שהיה מבקש מים וכדומה. וכן היה לפעמים נוטה ידו באויר לכמה שעות וכדומה . ועל זה שאל הצמח צדק, אם כן מה היה מדרגת הבעל שם טוב? והבעל התניא ענה, שעל הבעל שם טוב אין לנו שום אופן להבינו, ע"כ (שוב מצאתי בפירוש בספרים חדשים חילוקים בין הבעש”ט להמגיד, למשל כדי לעשות טוב לישראל הבעש”ט היה צריך להעלות את זה במחשבתו). ובכן אמר לי המפרסם, אין לנו שום אופן להבין מעשיהם של גדולי הדורות בזמן השופטים כמו מחלון וכליון. וסיים הנ"ל, שכמעט לא היה מי שעשה עבירה לשמה ויצא נקי לגמרי (דהיינו שאפילו מצוה כמעט אי אפשר לעשותה לגמרי לשמה, כל שכן עבירה), וכל אלו שעשו מה שעשו ידעו שלא יצאו נקי וכו', ועשו במסירת נפש לעשות מה שהבינו שצריכים לעשות, יהיה מה שיהיה, ע"כ]. והנה ממה שהבנתי מהרמח"ל הוא שכדי לעשות עבירה לשמה צריכין כמה תנאים, ומהם רוח הקודש, שאין לנו היום. ועם כל זה הרמח"ל מרמז שעדיין קיים המושג (וכן הוא הפשטות מסוגיות הגמ', אלא שהרמח"ל מיירי בעשיית עבירות חמורות בלי החשבונות של הגמרא וק"ל), אלא שהענין הוא סוד. ומה שהיה נראה מדבריו הקדושים הוא שהעבירה לשמה היום נעשה ממילא ומאליו, דהיינו שהשי"ת מסבב שאיש אחד לא ידע או יאנס לעשות המעשה הנדרש, באופן שברגע שידע ממה שהוא עשה שהוא עבירה בודאי צריך להתחרט ולעשות תשובה שלמה (וידוע המעשה שמן השמים הראו להבעל שם טוב א' שהוא יהיה במחיצתו בעולם הבא, והלך לבקרו, וראה שהוא בכלל לא שומר תורה ומצות, ולא ראה שום מעלה אצלו ושום דבר יוצא דופן, חוץ ממה שכל ליל שבת היה עושה מסיבה גדולה מאד וכו'. והבעש"ט עכב אחריו כמה זמן עד שנואש מלעמוד על טובו, ושאל האיש מה ענינו. והאיש הסביר לו שהוא היה נשבה בין הגוים, ולא זכר כלום מיהדות רק מה שאביו פקדו שיום השבת צריכים להיות שמח וכו', ועל כן כל ליל שבת הוא עושה מסיבה גדולה וכו'. והבעל שם  טוב רצה ללמדו, ולא הסכימו מן השמים). ושוב מצאתי סמוכים לדברי ממוהרנ"ת בלקוטי הלכות (הלכות ברכות הריח ג:ד, והבאתי דה"ק לעיל בפרק על אנשים שאומרים שח"ו יכולים לחטוא כי מה בכך יכולים להגיד נ נח ולחזור בתושבה), שהביא מרבינו ז"ל שלפעמים ע"י עבירה האדם יחזור בתשובה, ורבי נתן קובע שבודאי אין שום צד להתיר ח"ו לעשות עבירה, רק שזה דרך נסתרי פלאות הש"י, מה שהשם יתברך מסבב ע"ש. והנה אפילו אם יש עדיין היום מקום לקיים המושג של עבירה לשמה בידיעה ורצון, בודאי אסור לקבוע ולפסוק דרך של עבירה לשמה באופן כללי ח"ו. וגם אין ספק כנ"ל שבבית צריך להיות רק בגדר של אברהם מגיר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים. [וע' בזה בס' עצות ישרות (כמדומני ערך מועדים, אות טו) שמסביר הענין של עיל ונפיק, שעקר קדושתו של אדם כשמסגיר עצמו בתוך ביתו וחדרו בבחי': לך עמי בא בחדריך וכו', ונאמר והצנע לכת עם אלקיך, וזה בחי' השבח שנאמר על תלמידי חכמים, כל כבודה בת מלך פנימה, כי עקר תפארתו וקדושתו של האדם הוא כשיושב בתוך ביתו, ששם עקר המשכת הקדושה, אבל בחוץ הוא מקום שליטת החיצונים, ועל כן היה ראוי שישב האדם תמיד בתוך ביתו, אבל האדם מוכרח לצאת גם לחוץ בכל פעם וכו' ע"ש]. ומי שהוא חכם גדול בעצמו, הוא ידע כחו ויכלתו, וכפי הנדרש, מה בידו לעשות.

 

ה] ובאופן כללי, עיקר הדרך של הפצה היום, הוא שמדברים עם כל אחד, אנשים ונשים, דלא גרע מחנוני רגיל שמדבר עם כל הנכנסים לחנותו. וגם השמעת ניגונים, וריקודים. ואם שבאים קבוצות של אנשים ונשים ורוקדים ביחד, לא עלינו התלונה, כי לא זה בבית שלנו, אדרבה, נכנסנו למקום של פריצות וערבוביא, ולולא מעשינו היו עושים מה שהיו עושים, ועל ידינו הם יוצאים מהבהמות ומתקרבים לחסות תחת כנפי השכינה.

 

 – וכבר הערנו למעלה בפרק על ענין השגעון, שהיום, כמעט נוכל לומר, שאי אפשר להמלט מראית דברים אסורים וכדומה, ושם כתבנו שעל כרחך אין עצה רק להתחזק בדרך נ נח. וכן הוא ממש ככה לענין הפצה, כי הגם שיש תלונה שהמפיצים נכנסים לקצת סכנה, אכן האמת הוא להיפוך, כי איך שלא יהיה כל הדרכים בחזקת סכנה, והעצה והישועה הוא רק במה שלוקחים את הכחות שלנו, ובפרט של ההשפעה, ושמים אותם בהפצה, כי זה ממש התקון של התאווה להרים אותה להשפעה של קדושה, ורק זה דרך הצלה ומובטחת.

 

ובענין הנסיונות שיש היום כמעט בכל רגע נראה שרבינו כבר הכין לנו האפשרות להתחזק בו ולהנצל. יעו' בחיי מוהר"ן אות רלב כז"ל אמר אני הייתי מבקש ומתפלל מאד שיזמין לי השם יתברך נסיון כי הייתי תקיף בדעתי אם לא שתעשה אותי משגע אבל אם הוא בשכלו וכו', ע"ש. והנה בסנהדרין דף קז. אמר רב יהודה אמר רב, לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון; שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל. ע"ש כל הענין. והרי זה דומה לענין נדרים, שכתוב בשבחי הר"ן - אות טו והיה רגיל בנדרים מאד מאד וכו' ואיתא שפעם שאל אותו מורנו נתן על חז"ל שאמרו כי לא טוב לאדם שירגיל עצמו בנדרים השיבו רבנו :" מאמר זה הוא בשביל שלימזלניקים כמוכם".

 

ונראה שבזה שרבינו הכניס את עצמו לקבל על עצמו נסיונות, הוא הכשיר את הכח שלו לעזור לנו ולתקן אותנו בדור שלנו שכמעט תמיד אנו מכניסים את עצמנו בנסיונות (וכעין מה שאמר מוהרנ”ת שעל ידי זה שרבינו עולה תמיד מעלה מעלה הוא יכול לעזור לאלו שיורדים כל רגע מטה מטה), אפילו כל פעם שאנחנו הולכים ברחוב, כל פעם שמדליקים את המחשב, כל פעם ש.... מה שלא היה אף פעם דבר כזה. ורבינו הקדים להקים רפואה והגנה ועזרה לנו. רק שנחזיק מאד בו.

 

ונחזור לענין השיר והמוזיקא בהפצה. הנה בכמה מקומות מוהר"ן ביאר שנגינה הוא בחי' משא ומתן (א' מהם תורה יג) וכמו שכתוב שאו זמרה ותנו תוף, ונלע"ד שיכולים לפרש, ששאו זמרה הוא בחי' תורה שאנו נושאים וקראויה זמרה כמש"כ זמירות היו לי חוקיך. ותנו תוף הוא בחי' תפילה שאנו נותנים להשי"ת, ובכן תוף בגימטריא תהלים. והיום שהעיקר תלוי בתפילה כמבואר הרבה בספרי מוהר"ן ומוהרנ"ת, על כן מצינו נטיה גדולה והדגשה להתופים. ובאמת העשרה מיני נגינה הם בחינה העשרה דפיקין (סוף תורה ח, וע"ש שהם בהתורה, ואינו סתירה למש"כ שהם בחי' תפילה, כי זאת התורה אדם, ואני תפלה, דהיינו שהאדם הוא התורה, וצריך לקיים הרחב פיך ואמלהו כמבואר שם, דהיינו תפילה, ועי"ז מחיה הרוח חיים והעשרה דפיקין. וע"ע בתורה י' שגם כן מבואר שהרוח חיים והדופק הם בחי' הצדיק ובחי' תפילה, וגם בחי' תורה ע"ש), והעיקר של הדופק הוא בחי' תוף.

 

ו] עוד יש להזכיר שלעולם יש עבודה פנימיות להתקרב אנשים ולתקן את העולם [חוץ מתפילה, שבודאי זה העיקר, וכמו שמבואר בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, שכולם תלו ההצלחה בזכות הבעל תפלה, ואין צריך להאריך בזה. וחוץ מלימוד תורה לשמה שמעלה את השכינה, ומאיר בשורשי הנשמות לטהרם להחזירם אל הקדושה, כמבואר בלקוטי מוהר”ן תורה יד]. א' על פי לקוטי מוהר"ן תורה רפב –  שרבי נתן אמר שאם היינו באמת מקיימים את התורה הזו – לדון את כל האדם לכף זכות להחשיב ולראות אותו רק במבט של הנקודות טובות שלו – היינו מתקנים את כל העולם. ב' על פי לקוטי מוהר"ן תורה לא, שעל ידי כיסופין של קדושה נבראים ונתהוים נפשות קדושות, וצריכים להוציא את הכיסופין בדיבור פיו, כדי להוציא את הנפשות האלו מכח אל הפועל. וכל מה שיתרבו הנפשות של קדושה, יצאו ויגיעו לכל הבריות ויחזירו אותם בתשובה. וע"ע בלקוטי מוהר"ן סוף תורה ד', שעל ידי שאיש ישראל מרגיש טמאה קטנה שמבלבלת אותו, והוא מקשר את עצמו לצדיק שמחזירו בתשובה ככל המבואר שם, על ידי זה גורם שגם הרשעים שהם אחורי שנים עשר שבטים דקדשה, שיוצאין מכלל ישראל על ידי מעשיהם הרעים, שם אלו נעשו כסא לקדשה.

 

 

 

קמיע של נ נח:

עמש"כ בעירובין צו:, ועיין מש"כ בערך טבעת.

ישראל סבא עמ' קנט-ס [עוד לא היו קמעיות כאלו בעולם... רואים פלאות נוראות, חולים שאין להם שום תקוה – והיה להם רפואה וכו' עיין שם באריכות]. ועי' בספר לראות באבי הנחל, ששמע מסבא שעדיף לכתוב נ נח הכי קרוב כמו שכתוב בפתק (ויש סוברים עדיף באשורית), ועוד כתב שסבא פעם אמר לבקש על הקמיע שמונה עשרה שקל למי שאין לו, ושלושים ושתים למי שיש לו. וע' בס' זה ינחמנו (פרק שיר חדש עמ' 99) וכ' שם ז"ל עוד זאת הבטיח הסבא, שכל אשה שתישא תמיד את הקמיע, תזכה להביא ילדים צדיקים לעולם. (גם קשור לזה, עיין בשלחן ערוך, אורח חיים סי' ר"ץ בפירוש הבאר היטב, שם מומלץ לזוג לחשוב במוחו שמות הצדיקים בשעת קיום מצוות החיבור, כעין עצת רבנו 'להרהר בדברי תורה', שהרי שמו כלול מכל התורה, ונוסף לזה כל סגולות הנ"ל), ע"כ.

 

ויש להזכיר מה שהחברים אומרים שקמיע זה קיום תורה א' של לק"מ, שעל המשוגע צריכים לתת עליו שמות (ובקיצור לקוטי מוהר”ן חידש לכתוב “קמיעות” מה שלא נמצא כתוב כן בלקוטי מוהר”ן עצמו, רק שמות כנ”ל), וכן לענין כבישת היצה"ר.

 

יש שמוע מכמה חברים שסבא אמר שקמיע אחד (של הפתק ונ נח על קלף) זה טוב, ושנים זה עוד יותר טוב (ויש עוד רמז לזה בהקיצור לקוטי מוהר"ן הנ"ל שכתב "קמיעות" לשון רבים). ויש חברים שלובשים הרבה קמיעות.

והנה בהלבשה נזהרים שלא ללבוש שני בגדים ביחד, רק זה אחר זה, משום שקשה לשכחה (שולחן ערוך, או"ח ג:ה). והשאלה אם יש להקפיד בלבישת הקמיעות לשים כל אחד בפני עצמו. והנה בטעם ההקפדה בלבישת שני בגדים ביחד, מבואר בשער הכוונות, כי לכל לבוש ולבוש יש בחינת אור מקיף, והמחבר שני מלבושיו ולובשם ביחד אינו נותן מקום לאור המקיף ליכנס תוך ב' המלבושים וכו' ע"ש. ולפי זה היה נראה שרק בלבוש שהוא בעצמו לבוש, הרי לבוש אחד יכול לעמוד ולחוצץ ולעכב המקיף, אבל קמיעות שאינם לבוש, אלא כל עיקרם הוא אור מקיף, לא יעכב אחד את השני, ויכולים ללבוש אותם ביחד (והנה רש"י במסכת שבת על המשנה דף ס. כתב ז"ל אבל בקמיע מומחה שרי, דתכשיט הוא לחולה כאחד ממלבושיו, עכ"ל. וזה שיטת רש"י בעוד כמה מקומות שתכשיט הוא לבוש, ועם כל זה נראה שעדיין יש לחלק שעיקר הקמיע אינו אלא לאור המקיף).

 

יצא לאור עכשיו ספר לראות באב"י הנחל והביא שם (עמ' נט) מחיי מוהר"ן (עבודת השם כ) על המחלקת נגד הקמיעות של ר' יונתן אייבשיץ שכתב 'עבדו מביחו' ובסוף אומר רבינו הקדוש ששפיר לכתוב וכו' כי הוא ראשי תיבות "ונח מצא חן בעיני השם", וחידש שם ש'עבדו מביחו' גמטריא נחמן ע"ש. גם הר"ת ע"מ, מ' מתחלף עם ב' באלף בית של א"ל ב"ם, הרי ע"ב, בחי' השיר פשוט כפול משולש מרובע. גם 'בעיני' עם האותיות והכולל בגמטריא נחמן. גם ב'עיני השם' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. (שוב ראיתי בכוונות, ש'חן' הוא הגמטריא של המילוי של שם מ"ה באחוריים, וחס"ד הוא הוי"ה בעצמו באחוריים, הרי שחן משלים את החסד באחוריים).

 

וע' בעירובין (נג:) ואמר רבי אליעזר מאי דכתיב (משלי א) וענקים לגרגרתיך, אם משים אדם עצמו כענק זה שרף על הצואר ונראה ואינו נראה, תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו, ע"כ. שרף, בגמטריא פתק. ויש בזה עוד סמוכים להביטוי, אשרי מי שבא לכאן והפתק בידו.

 

קשר. התקשרות – ע' ערך תפילה: תפלה לצדיק והתקשרות.

 

רגש:

למה (לפעמים) איני מרגיש שום דבר באמירת נ נח נחמ נחמן מאומן?

 

א] הענין של נ נח, שהוא מדבר לכל אחד כפי מצבו וכפי שורש נשמתו, ועל כן אינו כמו זר מתארח אצל האדם, אלא כאילו היה אתו כל חייו. ועל כן רק מי שישים על לבו לעקוב אחר דרכו, יראה שלא תמיד היה מאושר כזה, ולא תמיד ידע איך ואיפה לפנות, ולא תמיד היה מרים את עצמו ומנסה מחדש וכו'. ויראה כאלו עולם כמנהגו נוהג. (וע"ע בלק"מ סוף תורה יג 'את שואלת אותי שלא שבקתי מדה בעולם שעדין לא תקנתי אותה, תדע חברתי, שעדין אני משקע בכל התאוות, ועדין לא יצאתי מן החל אל הקדש אפילו כמלא חוט וכו' ואעפ"כ פוק חזי גבורתא דמרך, היינו כח החכם, שכל כך כחו חזק שאפלו נפש שלי העלה בעבור, ע"כ. ומבואר שהיה מקום לטעות שהוא זכה לעצמו לעלות וכו', והודה על האמת, שמצד עצמו לא זכה כלל, רק הכל היה ע"י הצדיק).

 

ב] ע' לעיל בדברינו על תיקון הרישא והסיפא, שנלע"ד שהתורה של רבינו זה בחי' תיקון ויחוד הרישא והסיפא בהיות האצילות הזכר מזדווג עם הבריאה הנקבה, שזה היחוד שהסיפא שהוא תכלית הנפרדים מתיחדים עם הא"ס ב"ה עד אין סוף ואין תכלית, ולכן אין מקום לחושים, רק כל אחד במציאות שלו מתיחד עד אין סוף ותכלית, מה שאין כן בשאר ספרים הקדושים שמדברים רק על התיקונים והיחוד של האמצע, ששם צריכים ליחד בעולמות הקדושים ולכן בודאים תלוי בזה כל מיני הרגשי קדושה, ודו"ק כי קצרתי.

 

ג] ספר המדות צדיק אות קצח 'לפעמים יש אחד שמקרב בהתקרבות גדול לצדיק, ואינו מרגיש בעצמו שום יראת שמים, ידע כי אם לא היה מקרב לא היה ראוי לחיות כלל' עכ"ל.

 

ד] לא מרגישים רק בנפילה, משל למרים אבן כדי להפילו לשוברו, כל זמן שמרים אינו רואה הצלחתו, רק כאשר האבן נופל, כפי הגובה שהצליח להרימו כן ישבר לחצי, או לרסיסים (ויש לפרש בזה הפסוק כי לא יראני האדם וחי, ובזהר פרשת נשא (קמז.) מחייהון לא חמאן אבל במיתתהון חמאן, שרק במיתה רואים, וע"ע בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה עב, שהשפלות של משה משרש בכל אחד מישראל, והוא מנח ושוכב אצל כל אחד ואחד בבחינת שכיבה ומיתה ע"ש. ועמש"כ בערך עבודת השם, בפרק מה מוטל חובה על מי שרואה את עצמו נ נח? מה שהבאנו מהספר אדיר במרום בענין אכן אתה אל מסתתר ושאר דברינו שם).

 

ה] והנה מבואר בליק"מ שע"י חולאת, חוץ מעיקר סיבה ותוצאת המחלה, נולדים ר"ל עוד סימני חולאות וכו' כמובן. עד שקשה לעמוד על עיקר הסיבה ועיקר המחלה (ואגב יש להטעים זה למש"כ בשיחות הרן סי' פג, ואכמ"ל).

 

וכמ"כ בעבודת השי"ת, האדם לומד בתורה ובפרט ספרי מוהר"ן, או שר נ נח, ולפעמים הוא לא מוציא את עצמו בהן, כאילו לא מדבר אליו ולא מפרש מחלתו שהוא סובל. וזה בגלל הנ"ל שמחמת רוב הסתתו מהאמת הוא לא מכירו. וכן באמת אי' להדיא בגמ' שמחמת השקר שהיה בבל לא ראו קיום במאמרי חז"ל. וכל מה שיכפה את עצמו לקבל עליו עול התורה, ויתבטל את עצמו לאור הצדיק, יאיר לו אמיתתה וימצא את עצמו בו. אכן על פי הרוב תורתו הקדושה של מוהר"ן יורדת חדרי בטן איפה שהאדם נמצא באיזה שקר וטומאה לא ימלט. ומה שלפעמים לא מוציא את עצמו, זה בעצמו חלק מהתורה, שלפעמים ביטולו או הסתרו זהו גופא קיומו ובנינו, והבן.

 

(וע"ד השיחות הר"ן סי' פג, היינו שיש לו כל התאוות וכו' ויכוף את עצמו להבין ולדעת שבעיקר אינם אלא דבר אחד מתאוה).

 

וע' היטב בתורה קה, שעיקר תשובה ע"י תורה, שמקבץ את האותיות המרוחקין ומפוזרין, דהיינו שצריכים לבנות את המציאות והאמת שאתה חי מהתורה, עד שתשוב ותראה.

 

ע' באגרות פרי חכם עמ' קמג (הבאתי דבריו בערך התנגדות – מוהר"ן אמר שהחולקים וכו'), "כן טבע הרוחניות, אשר הדבוק בה' מרגיש את עצמו בבחינת אינו דבוק, ודואג ומהסס על זה וכו'."

אגרת הבעש"ט. 'ודע כשסובר האדם שהוא נוכח ה' תואר אתה אז הוא רחוק מה' תואר הוא נסתר מה שאין כן כשסובר שהוא נסתר ורחוק מהשם תואר הוא אז הוא קרוב ונוכח ה' אלקינו'.

 

זה בעצמו נותן המידה החשובה של ביטול, שאמרת נ נח, ולא הרגשת כלום! (גבריאל).

 

לפעמים דוקא אלו הקרובים ומסורים לרבינו לא מרגישים כלום, וזה בגלל שהם כבר משתתפים בבחינת התפילה בדין שעל ידו מיקימים את השיר פשוט כפול משולש מרובע, כמבואר בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח'.

 

ועוד יש הרבה לכתוב בזה, ואסתפק בהנ"ל לעת עתה.

 

 

רחיצה. עיין ערך שטיפת מוח.

 

ריח: ריח ארבע בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. כי מבואר בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח' שהדרך היחיד ליתן תוכחה שעל ידה יפיק ריח טוב הוא על ידי השיר פשוט כפול שלוש מרובע, וזה ריח ארבע.

 

ריקודים

עיין ערך שמחה, וערך עבודת השם – עבודת הנחמנים.

 

בספר שיחות סבא (שיחה כז, עמ' שכא): ונרקוד ונשורר, ונזמר ונשורר, כן. וגם כן אנחנו יכולים לרקוד בכל הרחובות, בכל מקום עם אוטו בכל מקום של ... רמזורים, רמזורים [כן] יש שלא ... שצריכים לעמוד [כן, צריכים לעמוד שם] נעמוד גם כן (סבא צוחק), ע"כ.

עיין מסכת ע"ז כד: רב אשי אומר שאחר ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' וכו' אז ישראל היו אומרים (לפי ר' יצחק נפחא) רוני רוני השיטה התנופפי ברוב הדרך החושקת בריקמי זהב המוללה בדביר ארמון ומפוארה בעדי עדיים ע"ש. הרי מקור כאשר מעמידים את הארון – בחי' קומה ה', ולענינינו כאשר רכב של ספרי רבינו הקדוש עומדת, אז ראוי לשיר ולהתנופף.

 

 

ש' – שש. עמש"כ בערך אצבעות בפרק על חתימת נ נח עם הידים, אות ח'.

 

שאלת שלום – שלום עליכם – והשבת שלום – עליכם שלום

 

מה הענין להגיד נ נח נחמ נחמן מאומן במקום שלום עליכם?

 

א] המעיין בסוגיא (משנה אחרונה במס' ברכות) יראה שפרש"י שהוא ענין של בקש שלום ורדפהו, ועל כן אפילו מזכירין שם שמים על בני אדם משום כבוד הבריות. והנה פירושו הוא לצדדין, כי הוא מדבר על דרישת שלום חבירו ודרישת וביקוש השם יתברך ששמו שלום. והנה גם אצל הצדיקים מצינו ביקוש ורדיפה, כמו שאי' צדק צדק תרדוף אחר רבי וכו'. וכן שלום בכלל הוא המדה של הצדיק יסוד עולם כידוע (למשל ע' בכוונות לברכה אחרונה של שמונה עשרה, שים שלום - המברך את עמו ישראל בשלום), וע' בזוה"ק פ' ויקהל (ד:) האי בר נש קב"ה קרי ליה שלום לתתא כמה דאת אמר (שופטים ו') ויקרא לו ה' שלום ע"ש. וכן עיקר השלום הוא על ידי דעת, כמובא כמה פעמים בדברי רבינו, והצדיק הוא בחינת הדעת (לקוטי מוהר”ן תורה כ, ותורה לו).

 

ב] עוד י"ל ע"פ מה שדרש ר' שלמה קרלבך ז"ל ביאל, שהענין שאומרים למישהו 'שלום' שהוא שמו של השי"ת, הוא כאומר לו, כאשר אני רואה אותך מזכיר לי את השי"ת.

ולפ"ז כאשר אתה אומר למישהו נ נח נחמ נחמן מאומן, זה כאומר לו, כאשר אני רואה אותך, מזכיר לי את רבינו נחמן!

 

ג] הרבה פעמים ראינו שע"י שפותחים לומר לבן אדם "נ נח" הוא מתלהב בהזכרת השם יתברך, והוא פלאי (ומבואר בכ”מ בחיבורנו, שרק ע”י הזכרת שם הצדיק יכולים לזכור בש”י)!

 

ד] והנה יש עוד ענין ע"פ מש"כ בחיי מוהר"ן (סי' פז, ספורים חדשים אות ז): וארא בחלום והייתי בתוך עיר, ונדמה לי בחלום שהעיר היתה גדולה מאד, ובא לשם צדיק גדול מצדיקים הישנים שהיה מחזק לצדיק גדול, והלכו הכל אליו. וגם אני הלכתי אליו וראיתי והיו כלם עוברים אצלו בצדו ולא נתנו לו שלום והיה נראה שעושין זה בכונה. ותמהתי מאד שהיה להם עזות כזה, כי ידעתי שהוא צדיק גדול. ושאלתי על זה איך יש להם עזות כזה לבלי לתן לו שלום בכונה כנ"ל. והיה התרוץ כי באמת הוא צדיק גדול, אך יש לו גוף מלקט מכמה מקומות שהוא בחינת מקומות המטנפים, אבל הוא בעצמו אדם גדול, וקבל על עצמו שהוא יתקן זה הגוף ואין שואלין בשלום חברו במקומות המטנפים (שבת י.) על כן לא נתנו לו שלום, ע"כ.

 

וידוע שעכשיו רבנו הקדוש מתקן ממש הקצה והגבול של קדושת ישראל (ע' חיי מוהר"ן סי' קצה), וע' בליקוטי הלכות הל' בציעת הפת (ה:ד) בענין הבגדים הצואים וכו'. וע' בסוף פרשת נח בענין החרון אף , שעד נחמ, גבול הקדושה. וע' בקונטרס אני נ נח נחמ נחמן מאומן, אודות לידת ר' ישראל בעל הפתק, איך שנפל למקום המטונפות ע"ש. ומכל זה יכולים קצת להבין שעכשיו השי"ת הוא בהעלם גדול, ורבנו קבל על עצמו לתקן הטנוף הגדול שבעולם, ועל כן אין שואלין בשלום, רק בשם נ נח נחמ נחמן מאומן. ויש לפרש בזה מש"כ 'הנה לשלום מר לי מר' כי מ"ר גי' הר"ת של נ נח נחמ נחמן מאומן כידוע, כי במקום שהיה צריך להיות לשלום, שאלת שלום בשם ה', אבל הוא במקום מר, במקום המטונפות, לי מר, אין עצה רק להשתמש בשם הזה שר"ת מ"ר, נ נח נחמ נחמן מאומן, א"נ בדרך אחר קצת, שיש י' מיני נגינה בסוד השיר פשוט כפול שלוש מרובע, וכעת הם נסתרים במרירות משני הצדדין, והרי פעמים מ"ר והי'  מיני נגינה (ע"ה) הם בגימטריא של התיקון שלהם – נ נח נחמ נחמן מאומן, ודו"ק.

 

וע"ע לקמן בענין תוכחה. וע' בפרק הבא.

 

 

מה התגובה הנכונה לברכת נ נח נחמ נחמן מאומן?

 

לפי הנ"ל פשוט שיכולים לענות, עליכם שלום, או נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ע' במסכת ברכות (ו: הובא בחק לישראל פ' בא יום א') ואמר רבי חלבו אמר רב הונא כל שיודע בחבירו שהוא רגיל לתן לו שלום וכו' ואם נתן לו ולא החזיר נקרא גזלן שנאמר (ישעיה ג) ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם, ע"כ. וע' ברש"י שם שפירש ז"ל והלא אף גזלת העשיר גזלה היא, אלא גזלת העני שאין לו כלום לגזול ממנו אלא שלא להשיב על שלומו, עכ"ל. 'על שלומו' עם האותיות והתיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והנה יש להוסיף ביאור לפרש"י, ש'עני' לשון הרמת קול ותגובה, כמו שמצינו בהרבה מקומו ויען, ענה ואמר, ולכן שפיר רמז הפסוק הענ'י בבתיכם' עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, זה רמז על עניית נ נח. ובסופי תיבות של 'הכרם גזילת העני בבתיכם' מתימ ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, רמז על עיקר שאלת שלום עם נ נח.

 

והנה במשך הזמן שמענו הרבה תגובות שונות, שכולם יש להם ענין. ומהם: אמן. וכן למר. בעזרת ה'. אין שום יאוש בעולם. מאומן. נחמן. [ומה שעונים 'אין עוד מלבדו' עדיין צ"ע אצלי, כי הלוא זה קאי על השם יתברך, ולא על שום צדיק].

 

 

מה ענין התגובה 'שמע ישראל'?

 

שמע ישראל הוא אופן נפלא לרמז על השם נ נח נחמ נחמן מאומן, כי ידוע מהאריז"ל בכוונות, לכוון שישראל הוא אותיות שיר אל (ולשון הרמח”ל “והיא השירה של ישראל”), שהוא השיר פשוט כפול משולש מרובע [ויש להעיר שיעקב אבינו קיבל את השם הזה מהס”מ בעת שיעקב ניצח את הס”מ באותו עונה שהס”מ היה מיעוד לשיר שירו להשי”ת, ורבינו כותב בלק”מ תורה ג' שתיקון הניגון של הלוא כשרים זה בלילה, וכן האבקו עמו בלילה דייקא, ונצחו, וזכה לשיר א”ל, שיצא לתכליתו עם רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן], וכעת כבר זכינו לדעת שזה השיר נ נח נחמ נחמן מאומן (וזה מרומז דוקא בהשם אלחנן, שהוא מצד ימין א"ל, ומצד שמאל, נ נח. ואיתא בכוונות והובא בליקוטי הלכות לכוון ש"מ משמ"ע בצירוף א"ח של אחד, דהיינו לכוון 'אשמח' כי רק ע"י רוב השמחה מיחדים שמו יתברך. ולכן הר"ר אלחנן חוגג בקושיותיו במס' חגיגה). ויש להוסיף, שמוהרנ"ת מאריך בזה בליקוטי הלכות, ששואל למה קבע התורה הקדושה שכל פעם שאנו מיחדים את השי"ת צריכים לומר המילים שמע ישראל, למה לא מספיק להגיד, ה' אלקינו ה' אחד (ואין לומר משום כל פסוק דלא פסקא וכו', כי שאלתינו למה מתחילה נכתב ונתקן כן. ועוד שכן בהלכה כמה וכמה יוצא מהכלל הנ"ל)? ופירש שהשי"ת היה יכול לברוא העולם בכל אופן שרצה, והדרך שכן בחר הוא שיחודו נתגלה רק על ידי נשמת ישראל, ובפרט ע"י הצדיקים, ולכן מכוונים בשמע ישראל וברוך שם, י"ב תיבות ומ"ט אותיות כנגד הי"ב שבטים ומ"ט אותיות בשמותם. ועל כן קבע התורה הקדושה המילים שמע ישראל, כי היחוד הוא דייקא על ידי הצדיק, ישראל, ובפרט ע"י השיר נ נח נחמ נחמן מאומן כנ"ל (ולקמן הערנו גם על זה שהשבטים קראו לאביהם בשמו – ישראל, וכן לענין נ נח!).

 

ודע והבן שבלי אמונה בצדיק, כאשר אדם אומר שהוא מאמין בהשי"ת פירושו שהוא מאמין במה שהוא החליט שזה טוב וכו', כי לא יראני האדם וחי, וכל אחד מדמיין לעצמו טובו יתברך, ואחד מדמיין ככה ואחד ככה. ועוד כל אחד אומר לעצמו ה' יודע שאני צריך לעשות תאווה זו וכו' וכו', ולכן צריכים לקבל עול מלכות שמים כפי הצדיקים דייקא. וע' בחיי מוהר"ן שמי שמאמין בהשי"ת על כרחך הוא מאמין שיש צדיקים ע"ש (ויש להבין שכמו שיותר קל להאמין שהשי”ת ברא את העולם מלקבל כל ההמצאות של דופי של האפיקורסים, כמו כן יותר קל להאמין שהשי”ת נתן לנו תקומה ע”י השיר הקדוש בשם רבינו, נ נח נחמ נחמן מאומן, דאם לא מאמינים בזה ח”ו אז העולם נראה נטוש ומופקר ח”ו כי העולם עכשיו מבולבל מאד ואין שום הדרכה נכונה וכו' וכו', ורק מי שמאמין בשם הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן, רק הוא חזק באמונתו וידיעתו שהעולם בידים נאמנות והכל הולך כסדר הרצוי), וע' בליקוטי הלכות יו"ד הכשר כלים ב:א, ז"ל ועקר הוא אמונת חכמים, כי מעצם גדלתו ורוממותו יתברך אי אפשר לזכות אפלו לבחינת אמונה כי אם על ידי החכמים וצדיקי הדור האמתיים, שזכו על ידי יגיעתם ועבודתם ואמונתם השלמה להשיג השגות אלוהותו יתברך והם יכולים להמשיך לנו מאורו וטובו יתברך ולהכניס בנו אמונה הקדושה. וגם מהצדיקים אמתיים אי אפשר לקבל כי אם על ידי אמונה, דהינו אמונת חכמים, שצריכין להאמין בהם באמונה לבד, כי גם אור הצדיקים האמתיים רחוק וגבוה מאתנו מאד מאד, ואין לנו שום השגה ותפיסה בהם וכו' ועקר הכלים נעשין על ידי אמונת חכמים בחינת ויאמינו בה' ובמשה עבדו (שמות יד:לא), כי אי אפשר להאמין בה' כי אם כשמאמינים במשה עבדו, דהינו בחי' אמונת חכמים. וזה עקר החלוק וההבדל שבין ישראל לעכו"ם, כי גם חכמי העכו"ם רבם ככלם מאמינים בו יתברך, כמו שנא' (מלאכי א:יד. ע' רש"י מלכים ב:יז:כה) 'ושמי נורא בגויים' – דקרו ליה אלקא דאלקיא. וכמו ששמעתי מפי רבנו ז"ל שאמר (שיחות הר"ן רכד. רכה. חיי מוהר"ן) שחכמיהם חקרו בגדלתו יתברך עד שאמרו שהוא יתברך גדול ומרומם ומנשא מכל המחשבות וכו' וכו' כמו שהוא באמת, אבל אין יודעין משום מצוה של תורה, כי זה אי אפשר להם להשיג בשכל אנושי בשום אפן איזה מצוה ממצוות התורה. ומחמת זה הם רחוקים מקדשת ישראל, מחמת שלא זכו להאמין בה' ובמשה עבדו, אבל אנחנו עם קדוש זכינו להאמין בה' ובמשה עבדו עד שזכינו לקבל תורתו הקדושה על ידי משה עבדו נאמן ביתו וכו' כי רק החכמים והצדיקים אמתיים רק הם ממשיכים לנו אור האמונה הקדושה ורק על ידם אנו יכולים להתקרב לאבינו שבשמים, עכ"ל. וע"ע בלק"מ תורה י', 'כי יש בעלי גאוה שאינם רוצים שילכו לצדיקים ואומרים שהן בעצמם יכולין להתפלל, ומונעים גם אחרים וכו' עליהם נא' (בראשית כ) השב אשת האיש וכו', כי זה הבעל גאוה מכנה בלשון אבימלך: אבי, לשון רצון, כי הוא רוצה למלך. והינו אבימלך, כי באמת צדיק מושל בתפלתו וכו' ע"ש. ושים דעתך להבן זה היטב כי קצרתי. [ומענין לענין, ע' בפ' הקטרת שבפ' קרח (יז:ט-טו) שאהרן עצר את המגפה ע"י הקטרת וע' ברש"י (פסוק יג) ד"ה ויעמוד בין המתים וגו' ז"ל אחז את המלאך והעמידו על כרחו א"ל (המלאך) הנח לי לעשות שליחותי א"ל משה צוני לעכב על ידך, א"ל אני שלוחו של מקום ואתה שלוחו של משה, א"ל אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה, אם אין אתה מאמין הרי הקב"ה ומשה אל פתח אהל מועד בא עמי ושאל וזה שנא' וישב אהרן אל משה, עכ"ל, הרי מבואר היטב, שאפילו מלאך ששומע ישר מהשי"ת, לא יודע כמו הצדיק שאומר מפי עצמו, והמלאך המות וכן כל העולם שומעים מה ששומעים, ואני אין לנו אלא דברי הצדיק האמיתי שהוא נ נח נחמ נחמן מאומן].

 

ורואים הרבה פעמים ברוך השם, שעל ידי שאומרים למי שהוא נ נח נחמ נחמן מאומן, פתאום הוא נזכר בהשם יתברך, והוא מתחיל לומר השם יתברך, וע' בריש הקונטרס שהבאתי מרש"י פ' חקת (כא:יט) שרק על ידי שמזכירים שם של הצדיק יכולים להזכיר שמו יתברך. [שוב הבנתי בעזה"י עוד במה שאנשים מגיבים הש"י ומתלוננים על הנחמנים שאנו מדברים על הצדיק, והם אומרים יש הש"י, והבנתי שזה ממש בחינת קטרוג המלאכים בבריאת העולם לא לבראות בני אדם, וע' בלקוטי הלכות יו"ד הלכות רבית ה' בזה, שהקטרוג הזה הוא בחי' המחלקת על הצדיק, ע"ש וינעם לך, וזה בדיוק בחי' הליצנות הזה, כאשר מדברים על הצדיק, והם אומרים – לא כדאי הצדיק – רק הש"י – בחי' לפני הבריאה שהיה רק השי"ת בלי בריאה. ולא מבינים ולא מאמינים שהש"י בחר לברוא את העולם כי הוא יתברך לקח עצה מנשמת הצדיק שהבטיח וערב עצמו שכדאי מאד לברוא את העולם].

 

שוב מצאתי מש"כ הנועם אלימלך בפרשת וארא (ד"ה ראה) ז"ל לכן אמר השי"ת למשה ראה נתתיך אלהים לפרעה פי' שצריך אתה לעשות אותות ומופתים לפני פרעה כמעשה אלהות ועי"ז תשבר את שטותו שמחזיק עצמו לאלהות שהוא יסבור שאתה אלהים וכו' עכ"ל ע"ש, והוא ממש מוסיף חידוש עצום על מה שכתבתי למעלה, שלא רק שהאנשים חושבים את עצמם לאלהות וחושדים את הצדיק במומם, אלא שהצדיק דוקא מראה להם שהם יחשדו אותו בזה, כדי שעי"ז הוא ירד לענינם ויתקנם, ותודה לאל שמצאנו את זה כתוב בפירוש מהנועם אלימלך, כי אילו היינו אנחנו אומרים דבר זה מעצמינו היו....

 

(ובזה יכולים להבין ג"כ מה שסבא נותן לאנשים לחשוב שהוא המשיח...)

 

ועוד עיין בפרשת כי תבוא (דברים כז:ט), שהסכת זה עוד לפני שמע ישראל.

 

 

שגעון

 

א] ע' לעיל מש"כ בענין הריקודים הניגונים והשמחה ובפרט מה שהבאנו מהרמח"ל מכתב פז ז"ל אני שמח בחלקי ומתרצה לשבת באשר אני יושב, כי כן צוה המלך עד עתה. לא יאמינו לי, לא יחשבוני, כאפס ואין אהיה בעיניהם, כאיש משוגע ושוטה, כל אשר ירצו. ואני ת"ל שמחתי בשמחת ה' ובקדש תורתו, ורב לי. יהי יום ירצה אלקינו ואוהבי ישמחו בי ואשמח בהם...עכ"ל. ושוב מצאתי בספר בעל שם טוב (א'קיג, מספר רשפי אש השלם אות ריא) ז"ל מרן הבעש"ט אמר, הני תרי בדחני שהיו בני עולם הבא (תענית כב.) היינו שני מיני בדחנות, מי שהוא במדריגה זו שכל העולם משחקין בו, מצד (ישעיה נט:סו) וסר מרע משתולל, והוא משחק בכל העולם, והולך לבטח בעבודתו יתברך, נוכח ה' דרכו, עכ"ל (וע' בימי מוהרנ”ת ב:לב רבנו ז”ל אמר שאתם שוחקים מכל העולם וכו' ואחר כך התחלנו לשחוק אני ורבי גרשון, (והתגברנו בשחוק גדול מאד מאד איזה שעה רצופה), ע”כ).

 

ב] וי"ל עוד דהנה היצר הרע נקרא רוח שטות כמו שאמרו רז"ל שאין אדם חוטא עד שנכנס בו רוח שטות, ומסופר מצדיק אחד שכאשר היה שומע מאנשים חטאותיהם היה צוחק, ותמהו עליו, היתכן, הלוא על עבירות צריכים לבכות כו', והשיב להם שכאשר הוא שומע החטא והעון עמו אתו יש הרוח שטות סבתה, והוא שגורם לו הצחוק, וממילא מתקן החטא. ומובן שיש בחירה ביד האדם להשתמש ברוח שטות לבוא לשמחה, וכמו שהזהיר ופקד וצוה מוהר"ן להיות תמיד בשמחה ובפירוש הורה בליקוטי מוהר"ן (ובתנינא מח, וכן בחיי מוהר"ן אות תקצג, עבודת השם קן) שעל פי רוב כדי לבוא לשמחה צריכים לעשות איזה דבר שטות ע"ש (ואגב, ע' ביומא דף נד. איך שכהן אחד מצא את ארון העדות, וז"ל רש"י ד"ה מתעסק, בטיול ושחוק, עכ"ל, ומבואר היטב הדרך לזכות למצוא הארון הקודש! וכן תראה בהבאת ארון ה”צ ע”י דוד המלך היה בשמחה (ד”ה א:טו:כה ובעוד מקומות) ורקודים ושחוק (ד”ה א:טו:כט ובעוד מקומות)). ואם לאו ח"ו הרוח שטות יסתיים במעשה בהמה ממש ח"ו.

 

ג] והנה יש עבירות שא"א לנצחם רק ע"י שטות. ויכולים ללמוד את זה מדוד המלך ע"ה. כי ידוע כי השבעים אומות הם כל אחד תאווה פרטית, ולמשל ידוע, כמבואר בסיפורי מעשיות משנים קדמניות מבעל התפילה, שמצרים הוא תאוות ממון. והנה לכאו' קליפת הפלשתים הוא ענין הסרה אחר העינים. כי מצינו בשמשון שכל חייו היה מלחמה דייקא כנגד הפלשתים, והוא נכנס, ברצון השי"ת עמוק עמוק לתוכם, ובסוף נלכד בם, ומה אמרו חז"ל - שמשון הלך אחר עיניו, וכן בתפלה האחרונה שהתפלל להשי"ת להנקם מהפלשתים, התחנן, ואנקם נקם אחת משני עיני, ועי"ז הוא הפיל כל הבית (וכמו שאומרים באנגלית He brought the whole house down!. ומזה רואים שעיקר מלחמתו עם הפלשתים היה בענין זה של הילוך אחר העינים. ורואים שבמלחמת שמשון עם הפלשתים תמיד היה עושה דברים של שחוק והתול. וכמו בראשונה ששאל להם חידה, ומה שעשה עם השועלים (שופטים טו), ופעם הוא לקח שער העיר עזה ושתי המזוזות ויסעם עם הבריח וישם על כתפיו ויעלם אל ראש ההר אשר על פני חברון (שופטים טז. ובענין כתפיו עמש"כ בפרשת וזאת הברכה על הפסוק ובין כתפיו שכן (לג:יב)) [ומה שעשה בסוף כנ"ל באנגלית]. כי א"א לנצח עוצם מדורת התאוה הזה המוכתר בפלשתים כי אם בשמחה יתירה וכדומה כנ"ל. וכן לא נפל בידם כי אם ע"י העצבות שהפילה עליו דלילה ימשו"ז, והוא היה מהתל בה, פעם אחר פעם ככתוב (שם טז) אבל בסוף התגברה על ההיתול. וי"ל שכל כחו להפיל את הבית, ונרמז שם (טז:כב) שכבר התחיל שערותיו לצמח, ואז הפלשתים נאספו לעשות שמחה, והביאו שמשמון לשחק לפניהם, ואז הגביר ה' חסדו עליו והצליח להפיל הבית, להרוג כולם. וי"ל עוד שפה רואים מה שמוהר"ן לימד שצריכים לא רק להיות שמח, אבל להפוך היגון והעצבות גופא לשמחה, וזה שהפלשתים, ענין הילוך אחר העינים שהוא תולדה הרבה של העצבות, התחילו להיות שמח, זה היה מפלתם לגמרי, ועל כן ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו (שם טז:ל).

[ומזה מובן גודל השטות שאנשים שרים בתקיפות וכו' זכרני נא וכו' ואנקם נקם אחת משני עיני, בעוד שעיניהם לטושים על הפריצות שסביבותם, ועצם הרגשתם של כעס ועצבות, מפילתם בעוד שהם שרים לידי הקליפה הזאת השם ירחם].

ועוד רמז על זה תראה בפרשת וירא (כא:לד) ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים. ימים רבים ע"ה בגמטריא שמחה, וזה ויגר, מלשון יראה, כי שלמות השמחה הוא על ידי יראה כמבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה כב). הרי שאברהם היה עובד לתקן קליפת הפלשתים על ידי שמחה.

 

והנה בימינו אנו סובלים ביותר מזה, כי אי אפשר לחיות היום בלי לראות דברים אסורים (ואלו ששמים בגד על עיניהם או שהם לא יוצאים מתוך חדר סגור מסוגר, סובלים ביותר, כי עיקר הבעיא הוא במוח, ואלו כבר יש במוחם מספיק זכרונות להשתגעם בהסגירם. וגם כל הנהגדם הוא בשגעון אמיתי לגמרי (חוץ מיחידי סגולה כמו ר' זוסיא שהנהיג עצמו ככה)). והנה באו כל מיני בעלי עצה ליתן עצות, ראשי ישיבה אומרים לבחורים שהעצה היחידה הוא להיות שקוע בסוגיא בגמרא וכדומה, ועצת שקר הזו הורס הבחורים, כי אולי לפני מאתים שנה היה להם בכח ע"י ריכוז בלימוד להנצל ממה שסבלו אז, אבל היום אין לנו אותו כח, וגם הנסיון הרבה חמורה בלי שיעור. וכן כל העצות ששמעתי הם ממש שקרים וכזבים, ולהנאת בעל העצה שמקבל כבוד וכסף מעצותיו. ובאמת על תיקון הברית אין עצה יחידה, אלא כל ימיך בעמוד וחזור, שצריכים לעשות כל העצות של רבינו הקדוש, ובעיקר להתרגל מאד לדבר עם השם יתברך, להוציא תמיד כל חמימות הגוף בדיבורים חמים אל השם (וגם המי השלוח אמר שכל הנסיון של תיקון הברית, שתמיד באים על עצות אבל בסוף נופלים, הכל כדי להביא האדם לדבר עם השם יתברך), ודיבור עם השם יתברך הוא באמת הקמת הברית בקדושה (היינו לא רק שהוא שומר הברית בסור מרע, אלא מקים את הברית בעשה טוב). ויותר מזה רבינו לימד, ויש על זה כמה תפילות בליקוטי תפילות, שעל ידי שמחה ניצולין מפגם הברית, ורבינו לימד שעל פי רוב אין להשיג שמחה אלא ע"י עשיית דבר שטות. והנלע"ד שהיום אי אפשר להמלט מלראות דברים אסורים, ואף שבודאי צריכים להשתדל לא לראות, מכל מקום אסור להשתגע מזה, והדרך היחיד להנצל הוא בהתחזקות בכל העצות של רבינו, להרים את עצמך ולהאיר בעצמך אור כל כך גדול של שמחה וחרות שאתה יכול לשחוק מכל הבלי עולם הזה, ויהיו מואסים בעיניך. ולענ"ד זה הדבר יכולים ללמוד קצת משמשון ודוד המלך כדלקמן, וביותר מצליחים בזה ע"י דרכו של נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

וע' בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה יא מבן מך ובן שפחה שנתחלפו, ז"ל מה קול החוכא הגדולה הזאת סמוך לבקר? השיב לו זהו חוכא שהיום שוחק מן הלילה, שהלילה שואלת את היום: מדוע כשאתה בא, אין לי שם? ואזי היום שוחק ועושה חוכא גדולה, ואחר כך נעשה יום והו קול החוכא הנ"ל. ונפלא בעיניו, כי זהו ענין פלא, שהיום צוחק מן הלילה, עכ"ל. והנה הלילה משל להגלות, והיום להגאולה. ובן המלך דוקא היה צריך לדעת את זה, את הפלא הזה, שכל השם שהיה לו שהיה בן השפחה, יתבטל לגמרי בבוא גאולתו. והיום ממש עושה חוכא גדולה על ההיכל התמורות. ולכן דייקא היום שאנו קרובים מאד בעזה"י לגאולתינו, צריכים כבר לזכות לשמוע החוכא הגדולה הזאת שמבשר ביטול שם העבדות שהיה לנו, בבוא עת פקודתינו בב"א.

 

ד] וכן מצינו כאשר הפלשתים גנבו ארון ה', נתנקמו באופן היתול, שהיו עכברים נכנסין בנקביהם וכו' (רש"י שמואל א:ה:ו). ועל כן הפרות שהשיבו את הארון היו שרים שיר חדש (ע' זוה"ק תרומה קלז:-ח.).

 

ה] וכן דוד המלך שאל מהשי"ת למה צריכים מדה זו של שגעון והשי"ת הראה לו, כאשר נפל בידי אכיש מלך גת [וז"ל הזוה"ק (ח"א קסו.): ת"ח כד דוד מלכא אשתזיב מאכיש מלך גת כדין אמר האי בגין דשכינתא סחרא ליה ואשתזיב מאכיש ומעמיה כל אינון דאתקיפו ביה מאי כתיב (שמואל א:כא) ויתהולל בידם. מהו ויתהולל וישתגע מבעי לי כד"א (שם) כי הבאתם את זה להשתגע עלי. אלא אהדר על ההוא מלה דאמר דוד בקדמיתא. דכתיב (תהלים עג) כי קנאתי בהוללים וגו' א"ל הקב"ה חייך עדיין אנת אצטריך להאי, כיון דעאל לבי אכיש ואתקיפו ביה, מאי כתיב ויתהולל בידם, כאינון הוללים דקני בקדמיתא. וכדין אתיא שכינתא ושריא סחרניה דדוד. ואי תימא לא שריא אלא באחסנתהא דאיהי ארעא קדישא, ודאי לא שריא בגין לינקא מינה אבל לאגנא שריא, ע"כ], אחד מסרני הפלשתים, שזה ענין נפילה ללכת אחר תאוות העינים כנ"ל, וישנו את טעמו בעיניהם ויתהלל בידם ויתו על דלתות השער (ומכאן רואים גודל הענין לכתוב נ נח נחמ נחמן על הקירות) ויורד רירו אל זקנו, ויאמר אכיש אל עבדיו הנה תראו איש משתגע למה תביאו אתו אלי, חסר משגעים אני כי הבאתם את זה להשתגע עלי הזה יבוא אל ביתי (שמואל א:כא), ומזה נתיסד פרק לד בתהלים, לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך, שאכיש נתכנה בשם אבימלך שהיה צדיק כמותו, ואבימלך הוא שנתן הכסות עינים לשרה אמנו (וזה שהליצנים אומרים מאבימלך יצא יצחק, כי באמת היה להיפך, שיצחק, שהוא ענין כל השומע יצחק לי, שהוא צחוק של שמחה, הוא שמתגבר על הקליפה הזאת). ולכן דוקא במזמור זה דוד המלך מתפלל להש"י ישמעו ענוים וישמחו.

 

ו] ונראה שישמעאל יודע טוב לבכות ושומע אל לבכיתו, אבל לצחק לא יודע, כי על ידי הצחוק שלו, שאינו אלא היתול כד"א כמתלהלה היורה זקים וכו' ואומר הלא מצחק אני (רש"י פ' וירא עה"פ ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק, כא:ט)- נגרש מעל פני אברהם אביו וגרם שאברהם אבינו שנא אותו (רש"י שם פסוק יד), רק יצחק יודע לצחוק כראוי, וזה ענין, ותאמר שרה צחוק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי. כי שרה ענין השיר פשוט כפול משולש מרובע כדאי' בלק"מ (מט:ה), שכל השומע אותו ושר אותו זוכה לשמחה אמיתית וע”ע ברמזים [וכן עיין בישראל סבא עמוד תקכב, הפתק הקדוש בכתב ידו של הסבא, שתחת לכתוב “ובחזוק עבודה תבינהו” הוא כאלו כתב “ובצחוק עבודה תבינהו” (ובאמת ביידיש חוזק הוא ענין של ליצנות וצחוק)! והנה רבים אומרים שהעבודה שהיה צריך להתחזק בו מפורש בהמשך, נ נח נחמ נחמן מאומן, והנה הנקודות יש, אבל אין טעמים, וביצחק מצינו שצוה ליעקב להביא מטעמים, כהגמטריא של יצחק ע”ה (ויעקב אבינו שמע בקול רבקה, שהיא כשרה כמפורש בתורה, והרי זכה להמטעמים של יצחק, בחי' כל השומע), ולפ”ז הצחוק כשאומרים נ נח נחמ נחמן מאומן הוא הטעמים והמטעמים]. ועל כן עיקר המלחמה לנצח על ישמעאל לא תהיה בדרך שגורם להם בכיה, אלא להגביר השמחה, שאנו נשמח בהשי"ת שמחת הצדיקים שמחת התורה הקדושה, וגם הם ישמחו בשמחתם שעל ידיה יתגרשו מן העולם, וכמש"כ כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון, שמי שיש לו המדה של שלום, ע"י השמחה יוצא מדרגתו ובאת בשלום למדרגה מעלה כמש"פ מוהר"ן. אבל מי שאין לו המדה של שלום, ע"י השמחה רק יוצא. ובזה י"ל שהגמטריא של נ נח נחמ נחמן מאומן - תצ"א. [ויש פה עוד דברים בגו ע"פ התורה נה בלק"מ ובמש"פ במ"א ואכמ"ל].

(והנה עוד ראינו פרשת וירא (פסוק טו) ויאמר (אברהם לשרה) לא כי צחקת. צחקת, יש בה ח"ק באמצע, שהוא גמטריא נ נח, ומסביב צ"ת שהוא גמטריא ע"ה - נ נח נחמ נחמן מאומן. "לא כי" בגמטריא - אני. הרי אני נ נח - נ נח נחמ נחמן מאומן!)

 

ז] וכיון שכבר הארכתי קצת ת"ל, אמשיך בעזה"י לדרוש בענינא דיומא, כי הרבה חלינו זה אנו סובלים בימינו, מבית ומחוץ. ונראה לפרש שמלת פלשתים קרוב להמלה שלף, כמו שלף חרבו, וכמו שלף ויצא מגוה, שהוא ענין הוצאת הפנימיות, וידוע כי יש מלות בל' עברית מלה אחת מתחלפת בפתרון לשמש בנין וסתירה (לשון רש"י עה"פ ועשית סירתיו לדשנו, תרומה כז:ג, וכ"כ בכ"מ). והרי מצינו שענינם להסתיר הפנימיות וללכת רק אחר החיצוניות, המכונה הקליפה. ומה שהפלשטינים מכסים את נשותיהם לגמרי, זה מוכיח ועד על רוע מחשבות ליבם שכל מחשבותם רק על הגופים האלו, וזה העולם הבא שלהם כידוע, ועולם הבא הוא מכוסה.

 

ח] וכן תמצא מפורש בליקוטי מוהר"ן תורה פתח רבי שמעון ואמר עת לעשות לה' אמאי עת לעשות לה' משום דהפרו תורתך (תורה ס:ג) שמפרש שם הצרות שסבלו אברהם ויצחק ע"י הפלשתים, ומה עשו על ככה ומה הגיעו עליהם ע"ש. וכז"ל כי יש כמה מיני חן של שקר שעושים בעמידה ובאכילה ובדבורו עם אנשים, וכן בשאר דברים ולכל דבר יש חן אחר מיוחד. וכל אלו החנות של שקר הם באים על ידי הבל היפי בבחינת שקר החן והבל היפי, דהינו מי שאינו נשמר מיפי הנשים, על ידי זה יש לו תאוות של אלו החנות של שקר, ויראה הוא הפך מזה כמש"כ שקר החן והבל היפי אשה יראת ה' היא תתהלל. ועל כן אברהם ויצחק, כשבאו למקומות שלא היו שם יראות, ותכף כשרצו לכנס לשם הרגישו זאת על ידי שהתחילו להרגיש, לפי ערך גדל קדשתם, יפי הנשים, ועל כן הרגישו שאין שם יראה, ועל כן אסרו על עצמן זווג נשותיהן כאחותו (ה"ע אגב, ע' בספר משך חכמה שדן על דרך זה בסוגיא דשוויא אנפשיה חתיכא דאיסורא) כמש"כ (בראשית כ) כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה וכו'. ואחר כך תקן אברהם זאת והמשיך אריכות ימים, כמש"כ (שם כא) ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים, בחי': יראת ה' תוסיף ימים כנ"ל. ואח"כ קלקלו הפלשתים כל התקונים שתקן אברהם, בחי' (שם כו) וכל הבארות וכו' סתמום פלשתים. ועל כן כשבא יצחק לשם, הצרך גם כן לאסר זווגו כאחותו כנ"ל, עד אשר המשיך שם אריכות ימים, שהיא בחי' יראה, שמצלת מזה כנ"ל, ואז הותרה לו כמש"כ (שם) ויהי כאשר ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך וכו' (ה"ע י"ל שיש קלקו"ל להחליף ל' בק', וישלף לשון פלשתי כנ"ל, לוישקף). ועל ידי זה שהמשיך אריכות ימים זכה שם לעשירות כמש"כ (שם) ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים וכו' כנ"ל (ה"ע וזה ענין השערים, כמו שמשון שלקח שערי העיר, ודוד שכתב על שער העיר כנ"ל, כי השערים הם הדרך שהפנימיות, הנר"ן, מתגבר על הגוף, כמבואר באדיר במרום), כי מי שאין לו יראה ואינו נשמר מבחינת הבל היפי, על ידי זה בא לעניות כמש"כ (משלי ו) אל תחמד יפיה בלבבך כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. כי עשירות והבל היפי הם שני הפכים, כי עשירות הוא מאריכות הנשימה, ויפי הוא מהפסק הנשימה וכו' ע"ש. וע"ש שע"י אריכות הנשימה זוכין להתבוננות ועקר תקון השכל, בחי' ונשמת שדי תבינם, ע"ש כל דה"ק.

 

הרי מפורש שהעסק עם הפלשתים היה לתקן שלא ללכת אחר היופי וחן החיצוני של שקר, ולזכות ליראת ה' אמיתי, דהיינו בסתר ובגלוי, ולזכות לאריכות הנשימה והבנה ושכל, לחיות חיים אמיתים של פנימיות.

 

ט] ושם ג"כ מסביר שע"י הפסק נשימה בא שגעון ע"ש. וע' בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה סד שכז"ל מה שאנו רואים שכל הנגידים הגדולים כמעט כלם הם משגעים ממש, כמו שאנו רואין בחוש, שכל מי שהוא עשיר יש לו שגעון גדול.- דע כי הממון עושה אותו משגע, כי הממון הוא מנפילת העשירות של הנביאים, כי כל הנביאים היו עשירים (נדרים לח), והנבואה כשבאה על הנביא, היה כמו משתגע, כמו שפרש"י ויתנבא - ואשתטי (שמואל א:יח), ואצל הנגידים הנ"ל נעשה ע"י הממון שגעון גמור, ועל כן הם נעשים משגעים על ידי העשירות שלהם, עכ"ל.

 

והנה הנבואה בחי' בזאת יתהלל המתהלל, שהוא ענין יראת ה' היא תתהלל כנ"ל. ורוח הנבואה הוא בחי' רוח הקודש הנמשך מהצדיק כמבואר בלק"מ במ"א. (וגם יש לראות שלשון יתהלל קרוב ללשון היתול), וגם ידוע מחז"ל שאין נבואה שורה על נביא אלא מתוך שמחה. ועל כן מובן שאלו אנשים שהקדישו חייהם ללכת ברוח של הצדיק יקראו משוגעים, והוא באמת משוגע על השי"ת בחי' (משלי) באהבתו ישגה תמיד.

 

 (וע"ע בתורה לו:ו שכ' שם שהסרוס רפואה למשגע, וזה הוא סלוקא דיסודא עד אבא ואמא, היינו בחינת שמי מעיד עליהם, ע"ש, הרי שע"י שנקראים על שם ה', או על שם הצדיק, ניצולין משגעון של הבל היופי הנ"ל).

 

י] ובאמת עיקר השגעון הוא אצל אלו האנשים אשר לא מקבלים עליהם ללכת בדרך ובעצת הצדיק כמבואר בשיחות הר"ן אות סז, ז"ל מי שאינו שומע ומצית לדברי חכמים אמתיים הוא יכול להשתגע. כי עקר שגעון של כל המשגעים הוא רק מחמת שהוא אינו מצית ושומע לדברי הבעל שכל. כי המשגע אם היה שומע וצית לדברי אחרים שהם הבעלי שכל בודאי לא היה משגע כלל וכו' ע"ש כל דה"ק.

 

יא] והנה בזה הטעם דהיינו שצריכים להשתמש עם הרוח שטות לקדושה, זהו ג"כ ענין של המתקת הדין בשורשו, ומצאנו ת"ל ממוהרנ"ת שכותב כעין זה לענין גניבה, יעו' בסוף ליקוטי הלכות (חו"מ הלכות גניבה הלכה ג) באריכות, ובכלל דבריו כותב ז"ל (אות ג) ועל כן התקון של הגנב הוא דיקא על ידי בחינת גנבה דקדשה וכו' כי זהו כלל שאין הדין נמתק אלא בשרשו, וכל פגם ועברה צריך להתתקן בשרשו שבקדשה שהוא כנגד העברה הזאת דיקא, כי את זה לעמת זה עשה אלקים, בכל דבר עכ"ל. הרי מפורש שבכל דבר צריכים לתקן בשרשו, ועל כן בודאי צריכים לתקן את הרוח שטות ושגעון בשרשו, שזה ענין מילי דשטות ורוח הנבואה.

 

ויעויין בליקוטי הלכות שם שדברי הצדיקים האמיתים נראים לשאר העם כדברי שטות ח"ו, ע"ש. ועל כן עלינו להאמין שמי שמקושר להצדיק האמת, ונקרא על שמו, ועושה דברי שטות לשם שמים כנ"ל, בודאי יש בהתנהגותו, התגלות עצומה של תורה. וכמו שהיה המעשה עם האח של רבינו שהתלונן לרבינו על השיחת חולין שהיה בשלחן בשבת, ורבינו גילה לו להיכן הדברים היו מגיעים. והנה אנו יודעים שכל מה שקורה בעולם יש בזה סודות, אז איזה תשובה ותירוץ היה במה שרבינו גילה לאחיו סודות הדברים, ועל כרחך שרבינו הסביר לו איך שאנשיו היו באמת מגלים אותם ענינים בשיחתן.

 

וע"ע בליקוטי הלכות שם אות ט, שהצדיק צריך להוריד עצמו להעם, לדבר שפתם וכו', וענין זה מצאנו בעוד כמה מקומות בספרי ברסלב, וע' לקמן אות יג, ואכמ”ל.

 

יב] ויש ליתן עוד טעם לענין השגעון. והוא ע"פ מה שאמר מוהר"ן שאיש כשר שעובד השי"ת באמת, היצה"ר משתדל ליתן לו איזה שגעון.

 

יג] וע"ע בישראל סבא, שר' נתן אמר אני הכרתי בן אדם אחד נרמלי - מוהר"ן. והסבא אמר כן על ר' ישראל קרדונר ע"ש, וכי זה נורמלי מה שבני אדם נוהגין כבהמות להימשך וכו'.

 

וע"ע בשש"ק ג:שמז ז"ל איזה אנשים מאנ"ש שלא הכירו במעלתו של ראבר"נ ז"ל אמרו לו פעם עליו, שלפי דעתם הרי הוא חסר דעה ח"ו, כי כידוע עבד את ה' בעבודות מפלגות עד שנדמה היה להם כך, נענה הרב ואמר להם: 'אולי הוא הוא הגנני' המובא בספורי מעשיות מעשה מהז' בעטלערס ע"ש (ה"ע אולי דייקא, כי הראה להם שכך צריכים לחשוב).

 

וע"ע בשש"ק ג:שסח ז"ל פעם נסעו הרב מטשערין ורבי אברהם בערנ'יו (בן אדיל בת רבנו) ועוד מאנ"ש שמעיר טשערין על ראש השנה לאומאן, באמצע הדרך נעצרו לאכל ולפוש באיזה אכסניה, באמצע האכילה שאכלו שם, זרק רבי אברהם בער'ניו בבדיחותא ולאות שמחה, קלפת דבר מה לכוון הרב מטשערין, ונעשה מזה שמחה וחדוה, ע"ש.

שיחות הר"ן אות כ': כפי הנראה שא"א לבוא לשמחה כי אם ע"י עניני שטות, לעשות עצמו כשוטה ולעשות עניני צחוק ושטות וכו' ע"כ. וכן בלק"מ תנינא סי' כד ע"ש. וגם ע' בסיפור נסיעת מוהר"ן לארץ ישראל שהיה עושה מעשה ילדות וכו', ורק עי"ז זכה לבוא בחיים לארץ ישראל. וע' בשבחי הר"ן (יג) ז"ל ואמר רבנו ז"ל שכל כך נכנס בהקטנות, ונעשה רגיל בעניני הקטנות כל כך, עד שאחר כך כשבא לא"י ורצה להשליך זאת היה מוכרח להכריח עצמו בכחות לשבר ולהשליך את עניני קטנות הנ"ל וכו' (וע”ש אות יב ז”ל כי היה עושה בסטנבול כל מיני קטנות והיה הולך יחף ובלי חגורה ובלי כובע עליון, והיה מלובש רק בה”אנטער שלאק” שהיה לו מאיזה מלבוש, והיה הולך בשוק כדרך בני הנעורים הרצים בשוק ומצחקים, והיה עושה מלחמות בדרך צחוק כדרך בני הנעורים. והיו מכנים אחד בשם הצרפת, ואחד בשם אחר, ועשו מלחמה והיה כעין תכסיסי מלחמה ממש. והיה עושה ענינני קטנות הרבה מאד שם וכו' ורבנו ז”ל עשה כמה דרבים אז שהיה כנגד רצון ר' זאב וכו' ע”ש. וע' בעצות ישרות ערך צדיק אות ב (שנמצא בחק ברסלב יג אב – אותו יום של השבחי הנ”ל) ז”ל הצדיק הגדול הנ”ל, שעוסק לקרב הרחוקים, שנאחז בהם הבעל דבר וחילותיו ביותר, הוא בעצם חכמתו מוריד את עצמו כל כך אליהם, עד שנדמה כאלו עושה מעשה נערות, כי מדבר עמהם שיחות חולין ואוכל ושותה עמהם ולפעמים מטיל ומשחק עמהם, וכל כונתו – כדי לקרבם על ידי זה להשם יתברך עכ”ל). גם אח"כ כשבא מא"י היה חדוש נפלא בענין זה: ועצם הפלגת גדולת חכמתו בענין זה עמק עמק לא נשמע ולא נראה כזאת. כי זה ידוע שקדם שיוצאין מדרגא לדרגה צריך שיהיה ירידה קדם העליה וכו', ואז צריכין לעניני קטנות להיות איש פשוט לגמרי וכו', והוא ז"ל מחמת שכל ימיו לא היה עומד בשום פעם על מדרגה אחת, רק בכל פעם בכל יום ובכל שעה היה עולה תמיד מדרגה לדרגה, על כן היתה חכמתו בענינים אלו גבוה ועמק מאד 'עמק עמק מי ימצאנו', ע"כ.. ואולי נרחיב דיבור על זה בעזה"י במ"א. כי רואים שזה עבודה שלימה ועיקרית כדי להגיע למטרה ולתכלית הנצרך. ויש אומרים שהדרך של הסבא, בעל הפתק, הוא דוקא דרך זה של דרך מוהר"ן בנסיעתו לארץ ישראל (ע' לעיל ב'ענין פעולות הנחמנים וכו'' בסוף – אות ג'), וכן לכאו' מבואר בליקוטי הלכות או"ח ברכת הריח וברכת הודאה ד:טו, טז ע"ש בענין השיר פשוט וכו' והדרך לא"י, וכן מובן ממה שרבינו כותב בלק"מ שהשיר פכש"מ הוא בחי' שרה (וע' בס' אדיר במרום עמ' שנה: והנה זה הש"ר של אלהים היה אברהם צריך לתקן, וזה היה מתקן בלכתו לארץ ישראל, עכ”ל), שבעלה ובנה זכו לירושת ארץ ישראל, ובסוד פת"ח (עם הג' אותיות בגימט' נ נח נחמ נחמן מאומן) האהל הנאמרה עליה ועל בעלה, והיו"ד של שרי ניתנה ליהושע שכבש את הארץ. וממש"כ בשבחי הר"ן הנ"ל מבואר שזה עבודה שלימה גם אחרי שמגיעים לא"י. וע' בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ע"ח שהדרך לארץ ישראל הוא בחי' דרך ארץ שקדמה לתורה בחי' הדורות שהיו קודם מתן תורה, בחי' עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, בחי' עבודת הצדיק כאשר הוא אינו יכול ללמוד תורה שמתנהג בפשיטות ותמימות שקורין פרוסטיק, שכל מה שזוכין לא"י הוא רק במתנת חנם בחינת ואתחנן וכו' ע"ש כל דה"ק, וכבר ידוע לנו שחנם, שהוא אותיות נחמ, ואתחנן, שמשמאל לימין נקרא נ נח, הם ממש עניני נ נח נחמ נחמן מאומן, בחי' עשרה מיני נגינה שהם שיר פשוט כפול שלוש רבוע (שעולים עשרה), ולכן מובן מה שהנחמנים אומרים שהעיקר הוא נ נח ולא אומרים שהעיקר הוא תורה או תפילה, כי מדברים על דרך ארץ שקדמה לתורה שהוא בחינת מתנת חנם בחי' נ נח נחמ נחמן מאומן (וגם שם בתורה הנ"ל מדבר על עשר קדושות הנמצאים בא"י, וע' מה שכתבנו בזה לעיל 340 - ב'ענין פעולות הנחמנים וכו''), ומובן מה שהנחמנים לא מחפשים שום כבוד רק מתנהגים בתכלית הפשיטות בחי' פרוסטיק. (ואיתא במס' אבות אין כבוד אלא תורה, ועל כן הדרך של ארץ ישראל דהיינו הדרך ארץ שקדמה לתורה אינה מחפשת כבוד, ובאמת אין כבוד אלא תורה, אומרת שהכבוד היחיד הוא התורה גופא, שמי שמקיים את התורה זה גופא הוא כבודו). וכן מצינו שהדרך הנכון להביא את ארון ה"צ היה על ידי שמחה ריקודים ומשחק (ע' בספר שמואל ובד"ה (א:טז)) עד כדי כך שמיכל בת שאול חשבה שזה היה זילזול ואמרה (נמצא רק בספר שמואל כי בדה"י לא רצה לזלזל דוד המלך) מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הריקים. ולפי הרלב"ג (דה"י א:טו:כז) דוד המלך היה לבוש כובע מיוחד לכבוד הבאת הארון הקודש!

 

ע"ע בספר המדות ערך אמת אות לא ז"ל מי שרוצה לסור מרע ורואה שאין אמת בעולם עושה עצמו כשוטה. ובמראה מקומות השלם - ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל וגו' (ישעיה נט:טו) באור - ותהי האמת נעדרת, לא יהיה אמת בעולם, וסר מרע, ואתה רוצה לסור מרע, משתולל - תעשה עצמך כשוטה, ע"כ (ולשון רש"י שם משתולל: מוחזק שוטה על הבריות, ע"כ).

 

ע"ע בזוה"ק פ' תזריע (אות קג) ז"ל דרב המנונא סבא כד הוו ילפין מניה חברייא רזי דחכמתא, הוה מסדר קמייהו פרקא דמלי דשטותא, בגין דייתי תועלתא לחכמתא בגיניה, הה"ד (קהלת י) יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט משום דהיא תקונא דחכמתא, ויקרא דחכמתא. ועל דא כתיב ולבי נוהג בחכמה ולאחוז בסכלות. רבי יוסי א' יקר מחכמה ומכבוד כלומר יקרא דחכמתא ונוי דילה, ויקרא דכבוד דלעילא, מאי היא, סכלות מעט. זעיר דשטותא אחזי וגלי יקרא דחכמתא וכבוד דלעילא. יתיר מכל ארחין דעלמא. כיתרון האור מן החשך, תועלתא דנהורא לא אתיא אלא מן חשוכא וכו' ע"ש. ואיתא במדרש ויחכם מכל אדם, אפילו מהשוטים, ואכמ"ל.

 

ע"ע בכתובות דף יז. רב שמואל בר רב יצחק (ר"ת רשב"י) מרקד אתלת א"ר זירא קא מכסיף לן סבא (פרש"י שמזלזל בכבוד תלמידי חכמים ונוהג קלות ראש בעצמו) כי נח נפשיה איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא וגמירי דלא אפסיק עמודא דנורא אלא אי לחד בדרא אי לתרי בדורא א"ר זירא אהנייה ליה שוטיתיה לסבא ואמרי לה שטותיה (פרש"י שהיה מתנהג כשוטה) לסבא ואמרי לה שיטתיה לסבא, ע"כ.

 

ע"ע בשיח שרפי קודש חלק ד' (ד – תקסט) ז"ל בעת השתלטות בומוניסטים, היה רבי הירש ליב ליפל מפחד לשיר זמירות שבת בביתו כדרכו בקולות, כדי שלא יחדשוהו כיהודי חסיד, ולא היתה לו ברירה אלא לצאת לרחוב ולעשות עצמו כמשוגע, וצעק את הזמירות בקולי קולות, והניחוהו לנפשו בחשבם ששכור מפלג הוא, ע"כ. וזה עתה (קרוב לר"ח ניסן תש"ע) א.ח. הוציא קונטרס בשם מטמונים ושם כתב קורות חייו של הנ"ל, והשמיט דיבור זה, לפי שיטתו המוטעת וכו'.

 

וע"ע בשיח שרפי קודש חלק ב' (א – תרכד) ז"ל אמר מוהרנ"ת: היום, כשמזכירים את הרבי "רבי זושא מהאניפולי" ז"ל, מזכירים אותו בשם "הרבי רבי זושא", אולם פעם היו מכנים אותו "המלמד המשוגע" – "דער משוגינער מלמד". וכונתו היתה לומר, שכל היראים והכשרים, הרי הם כמשגעים בעיני ההמון, וכמו שאמרו חז"ל (סנהדרין צז.) על הפסוק (ישעיה נט:טו): "וסר מרע משתולל". ויש אומרים, שאת הרב הקדוש "רבי פנחס קוריצער" היו מכנים בשם זה, וכן בשם "הבחור החרש" – "דער שטומער בחור", כי עשה עצמו כחרש וכאלם ועסק בעבודת ה' עד מאד, ע"כ.

 

וע"ע בספר עלים לתרופה מכתב קכד שמוהרנ"ת כותב שהיה מוכרח לו לעסוק כמה שעות במילי דשטותא ובדיחותא!

 

 

שופר

שופר בגמטריא הפתקא. ומובא בכוונות לכוון שו-פר, ולעשות פ"ר - פר"ה - בגמטריא נחמן מאומן, ש"ו בגמטריא האש (א"ש בגמטריא מוהר"ן). ובלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח' רבינו גילה על הפסוק הרם כשפר קולך, כשפר ראשי תיבות פשוט כפול שלוש רבוע - דהינו שיר הגאולה של נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

תקיעה פשוטה ראשי תיבות וסופי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

תקיעה בגמטריא הפתק.

 

תרועה - בכוונות מובא שהיא בגמטריא תרפ"ז (תרועה עם האותיות והכולל) - בגמטריא התרפ"ב השנה שסבא קיבל את הפתק הקדוש של נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

שברים - י"ם = ן, הרי אותיות רנב"ש - רבינו נחמן בן שמחה.

 

ובתשר"ת (תקיעה שברים תרועה תקיעה) יש ל"ו טורמיטין ותוקעין תשר"ת ג' פעמים הרי ק"ח טורמיטין כמנין ס"ג מ"ה - וכמנין נ נח!

 

 

 

שטיפת מוח

 

תשטוף את המוח ע"י נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

הסבא אמר שכל פעם שאומרים, וכ"ש ששרים או רוקדים, נ נח נחמ נחמן מאומן, מטהר את האדם ומנקהו ומוחק העבירות!   מה יותר חשוב, לנקות השיניים או המוח? בודאי חשוב לנקות השיניים, וידוע מהאריז"ל שיש ל"ב שיניים כנגד הל"ב נתיבות חכמה וכו'. והנה מי שאכילה הוא העיקר אצלו, הרי השיניים הכי חשובים בשבילו. אך מי שהעיקר אצלו הוא להדמות לבוראו, אין ספק שהמוח הרבה יותר חשוב. אז איך מנקים את המוח, איך מנקים את הלב. אם תשים את הברז באוזן, איני מיעץ כן אבל אם ברצונך תנסה, אבל זה לא יעזור. אכן השי"ת ברוב חסדו נתן לנו דרך מאד קל לנקות ולצחצח את המוח, תגיד ותשיר נ נח נחמ נחמן מאומן!   אומרים נ נח נחמ נחמן מאומן, והמוח והלב כבר בטיפול! עושים שיפוצים ובנינים יפים ומהודרים במוח ובלב!

 

וע' בליקוטי הלכות הלכ' יו"ד הלכות מאכלי עכו"ם הל' ב' (אות ח, ט) שמסביר ומבאר שעל ידי ששרים את השיר פשוט כפול וכו', זדונות נתהפכין לזכיות ע"ש באריכות, וסיים שם ז"ל ועל כן על ידי השירה נסלחין העוונות בבחינת זדונות נתהפכין לזכיות שיהיה לעתיד כשיתער השיר הזה, שהוא שיר של נפלאות, שמשם מקבלין כל השירות כנ"ל, עכ"ל.

 

 

שינה במילוי, שין יוד נון הא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ואולי י"ל שזה על דרך השגת איה מקום כבודו המבואר בתורה תנינא ז. ואכמ"ל.

בענין שינה, עיין מש"כ בערך נסיון, בפרק הרגע האחרון ב:ג. ובמש"כ בספר המדות שינה אות ד' (ועי' לק"מ תורה קיז, וחיי מוהר"ן קפג).

 

שיר חדש:

שיר פשוט כפול משולש מרובע:

 

ברעיא מהימנא פרשת פנחס (זוה"ק עמ' ריט): קשר"ק קש"ק קר"ק, איהו דשוי קש"ר, תקיעה שברים תרועה. דאתעבר ביה שקר מן עלמא, דביה אומאה, מלחמה לה' בעמלק. יתער בעלמא, שיר פשוט, וכפול, ומשולש, ומרובע. דאיהו סליק אתוון דיליה, י, י"ה, יה"ו, יהו"ה, ע"ב. בהוא זמנא, ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים ברנה יגילו....

 

תרגום:

קשר"ק קש"ק קר"ק, שעושים קש"ר שהם תקיעה שברים תרועה. שבו נעבר השקר מן העולם, שבו השבועה, מלחמה לה' בעמלק, ואז יתעורר בעולם שיר פשוט, וכפול, ומשולש, ומרובע, שאותיותיו עולות י', י"ה, יה"ו, יהו"ה, ע"ב. בזמן ההוא יקוים, ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים ברנה יגילו....

 

הקדמת תיקוני הזוהר (דף ג.): כַּד נָחִית קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּקְרִיאַת שְׁמַע, אִתְּמַר בְּחֵיוָן וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם (שם כד), בְּעֵשֶׂר מִינֵי הִלּוּלִים, בְּשִׁיר פָּשׁוּט דְּאִיהוּ י' כֶּתֶ''ר, כָּפוּל דְּאִיהוּ י''ה חָכְמָ''ה וּבִינָ''ה, מְשׁוּלָשׁ בְּיה''ו דְאִיהוּ חֶסֶ''ד גְּבוּרָ''ה תִּפְאֶרֶ''ת, מְרוּבָּע בְּיהו''ה דְּאִיהוּ נֶצַ''ח הוֹ''ד יְסוֹ''ד מַלְכוּ''ת, דְּנָטְרִין צִפָּרָא קַדִּישָׁא יִשְׂרָאֵל בֵּינַיְהוּ, וְקָרָאן בָּהּ לְיִשְׂרָאֵל דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וְהַיְינוּ שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הָא נָחִית לְגַבָּהּ, צָרִיךְ לְקַשְׁרָא לֵיהּ בַּהֲדָהּ, וּלְיַחֲדָא לוֹן בְּיִחוּדָא חֲדָא בְּלָא פִּירוּדָא כְּלָל, וּבְגִין דָּא מָאן דְּשָׂח בֵּנְתַּיִים עֲבֵירָה הִיא בְּיָדוֹ הַהִיא שִׂיחָה.

[ואולי יש ראיה מזה שלא להפסיק בתיקון הכללי בין המזמורים]

 

תיקוני זוהר תיקון כא (דף נא): ועוד שופ"ר הולך רבי"ע דרגה תרי טעמ"י, בהוא זמנא דיתמחון חייביא מעלמא, סלקא צלותא בנגינא בארבע מינין, דאינון שיר פשוט ודא י', שיר כפול ודא י"ה, שיר משולש ודא יה"ו, שיר מרובע ודא יהו"ה, בשמא דיקו"ה סלקא צלותי דאיהי שכינתא, אורייתא בנגונא, שכינתא בנגונא, ישראל סלקין מגו גלותא בנגונא, הדא הוא דכתיב אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה', ע"כ.

 

[ע' בספר זה ינחמנו (סוף פרק זה ינחמנו) שכז"ל חסידים ואנשי מעשה היו נוהגים לגרוס את כל ספר 'תקוני הזוהר' במשך שלש השבועות שבין המצרים (בין י"ז בתמוז לתשעה באב). כיוון שהספר מכיל 147 דפים, כאשר נחלק אותם לאחד ועשרים יום, יוצא לנו 7 דפים ליום בדיוק. לפי חשבון זה יוצא שביום אשר ר' ישראל זצ"ל מצא את הפתק (זה היה ביום השמיני של שלשת השבועות), וכמה מדהימה העובדה, שחלק הקריאה השייך לאותו היום לפי החלוקה הנזכרת, הוא דייקא בפרק תיקון כא (בין דף מ"ט לנ"ו) אשר שם נמצא המקור העיקרי של המושג 'שיר חדש', שיר פשוט כפול משולש מרובע, ע"כ].

 

תרגום:

ועוד שופר הולך, "רביע דרגה תרי טעמי" (רביע' דרגה' שני טעמי המקרא האלה מבוארים בתיקוני הזוהר) כשיתבטלו החטאים מהעולם, תעלה התפילה בניגון של ארבעה מינים, שזה הוא שיר פשוט שהוא י', שיר כפול שהוא י"ה, שיר משולש שהוא יה"ו, שיר מרובע שהוא יהו"ה, בשם של יהו"ה, עולה התפילה שהיא השכינה, התורה בניגון (בשירה), השכינה בניגון (בשירה), ישראל יוצאים מן הגלות בניגון (בשירה) כמו שכתוב "אז ישיר משה ובני ישראל א

 ה חותמא....

 

שימני כחותם דא צלותא, דבה איהו חקיק ורשים ח"י עלמין, בתמני סרי ברכאן דצלותא, ודא איהו רשימו דחותמא בפתקא, דאיהי אורייתא, גליפו דאתוון דחותמא דא צדיק ח"י עלמין, חותמא דא עמודא דאמצעיתא, דאיהי קריאת שמע, והנה מלאכי אלקי"ם עולים, בזמנא דאיהו זוקם בשם סלקין עמיה....

 

נשמה איהי חותמא, רוחא ציורא דאתוון דאינון חקוקין בחותמא, נפשא רשימו דאתוון בחותמא, דאינו רשימין בציורין דבר נש, כרשימו דחותמא בפתקא, ובההוא רשימא דנפשא אשתמודע פרצופא בגופא דבר נש מאן אתר איהו, ובגין דא אוקמוהו, בהאי חותמא כמה רשימין אית ביה, ארבע, רשימו דאריה תמן, רשימו דשור תמן, רשימו דנשר תמן, רשימו דדמות אדם תמן, ומאן איהו דרשים לון בחותמא, יהו"ה אמת, בהאי ארבע רשימין אינון כל בריין דעלמא....

 

תרגום:

קם רבי שמעון ואמר, סבא סבא, אמור לך כדוגמת הפירוש שפירשת על הפסוק הזה, שימני כחותם על לבך, לא כתוב אלא כחותם ולא חותם, אמרה השכינה, ריבון העולמים, שימני כחותם, כמו הרשימו הנרשם מהחותם שלך, שאף על פי שהחותם נשאר בידך, הרושם הנרשם ממנו נשאר בפתק, ומהרושם הזה מזדעזעים העולמות העליונים והעולמות התחתונים. כמו מלך בשר ודם כשהוא חותם בפתק בידו הוא חותם, ואע"פ שהחותם עצמו נשאר בידו, יש יראה ופחד מהרשימה עצמה שהשאיר החותם, כאילו זה המלך בעצמו, על אחת כמה וכמה היו יראים אם היה (היו רואים את) החותם עצמו....

 

שימני כחותם, זה התפלה, שבתוכה חקוק ורשום ח"י עולמות, שמונה עשרה ברכות של התפלה, וזהו הרשימו החתום בפתקא, שהיא התורה, הגלופה של האותיות בחותם זה צדיק ח"י עולמות, והחותם עצמו הוא העמוד האמצעי שהוא קריאת שמע, והנה מלאכי אלקי"ם עולים, בזמן שהוא זוקף עצמו בשם הם עולים איתו....

 

הנשמה היא (עצם) החותם, הרוח הוא ציור האותיות החקוקות בחותם, הנפש הוא הרשימו של האותיות בחותם, (מה נרשם מן האותיות על הנייר) כמו כן הם רשומים בנפשו של האדם, כמו הרושם של החותמת בנייר (בפתק), והרושם הזה הנרשם בנפש ניכר בפרצופו, בגוף האדם, מאיזה מקום הוא בא, ובסיבה זו הבחינו חכמים, כמה רשימו בהחותם הזה, והם ארבע, הרשימו של האריה, הרשימו של השור, הרשימו של הנשר, ורשימו כדמות אדם, ומי הוא זה שרשם אותם בחותם, יהו"ה אמת, ובארבעה אלה מושרשים כל בריות העולם, ע"כ.

 

תיקוני זוהר, תיקון תליסר (דף כז:): תִּנְיָינָא בְּשִׁיר דָּא חָכְמָה, שָׁר י', וּתְלַת יוּדִי''ן אִנּוּן י' י' י', וְאִינוּן רֵישָׁא וְסוֹפָא וְאֶמְצָעִיתָא דְאָת י', וְאִינוּן רְמִיזִין בִּשְׁמָא סְתִים דְּאִיהוּ יו''ד ה''י וא''ו ה''י, בְּאִלֵּין תְּלַת שַׁבַּח דָּוִד מַלְכָּא לִבְרַתָּא דְמַלְכָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קכא א) שִׁיר לַמַּעֲלוֹת, ל' מַעֲלוֹת אִינוּן וַדַּאי, אִינוּן תְּלָתִין דַּרְגִּין, דִּבְהוֹן בְּרַתָּא סָלְקָא לְגַבֵּי אַבָּא.

בְּחָמֵשׁ נִימִין דְּכִנּוֹר, דְּאִינוּן חָמֵשׁ אַזְכָּרוֹת דְּאַדְכִּיר חָמֵשׁ זִמְנִין יהו''ה בְּהַאי מִזְמוֹר, חַד עִִזְרִי מֵעִם יְיָ', ב' יְיָ' שֹׁמְרֶךָ, ג' יְיָ' צִלְּךָ, ד' יְיָ' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע, ה' יְיָ' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ, וּבְהוֹן מַלְכָּא אָמַר לְגַבֵּי כַלָּה, צַהֲלִי קוֹלֵךָ בַּת גַּלִּים (ישעיהו י ל), בַּת עֲשָׂרָה גַּלְגַּלִּים, דְּסָלִיק בְּהוֹן יו''ד ה''א וא''ו ה''א, בַּעֲשָׂרָה מִינֵי נִגּוּנִין.

וּבְאַרְבַּע חֵיוָן דְּסָלִיק יהו''ה, בְּשִׁיר פָּשׁוּט, כָּפוּל, מְשׁוּלָשׁ, מְרוּבָּע, דְּאִיהוּ יהו''ה, דְּקוֹלוֹ סָלְקָא כְגַלֵּי יַמָּא, וְגַלֵּי יַמָּא דִלְעִילָא אִינוּן עֲשָׂרָה גַלְגַּלִּין, וַעֲלַיְהוּ אִתְּמַר (שיר ה יד) יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ, בִּתְרֵין דְּרוֹעִין דִּבְרַתָּא.

 

השמטות לזוהר הקדוש – אדמו"ר של קאמרנע הדפיס השמטות הזוהר שירש, וזה נקרא בשם דרוש המלבוש (והוא מאמר המשך דברי הזוהר בראשית דף טו. החסר בדפוס והוא בכ"י) וכתוב שם ז"ל תליתאה. נטל ב' מן מב"ז, נ' מן ננ"ח, ה"י מן עה"י, ואתעביד בינ"ה, ע"כ. ומבואר שמעולם היה שם קדוש: נ נח!

 

כתבי האריז"ל – שער הכוונות ח"א ענין תפילת שחרית דרוש א (עמ' קיד): ז"ל הללוי"ה שירו לה' שיר חדש כו', הוא בחסד דיצירה, וז"ש הכתוב תהלתו בקהל חסידים. אבל הגבורה להיותה דין וכו', ע"כ.

 

ובפסוקי דזמרא של שבת על מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה, כתב (הובא בסדור האר"י) ז"ל הנה השיר זה אומרים אותו פרות הבשן י"ב בקר כשנושאין הארון שהוא הנוק' למעלה לבית שמש הוא הזעיר, והם חיות הקודש הנושאים כסא ונקרא פרות הבשן כי הם יוצאים מן פרה אדומה הוא הנוק' דאצילות, ונקרא שיר חדש כי אז מתחדש הלבנה. שיר חדש הטעם כי בשבת אין בחינת בירורים ואין רק בחינת הוצאת נשמות חדשות, ולכן אומרים מזמור זה בשבת, ע"כ.

 

תרגום יונתן בן עוזיאל ריש שיר השירים.

 

עסרתי שירתא אתאמרו בעלמא הדין … ושירתא עשיריתא עתידין למימר בני גלותא בעדן דיפקון מגלותא דהיכדין כתיב ומפרש על ידוי דישעיה נביא דהדכין כתיב שירא הדין יהא לכון לחדוה כליל אתקדשות חגא דפסחא וחדות לבא בעמא דאזלין לאתחזאה קדם ה' תלת זמנין בשתא במיני זמר וקל טבלא למעל לטורא דה' ולמפלח קדם ה' תקיפא דישראל.

 

 

יוצר לפרשת החודש

 

ותעשה בו חדשה, לבראת ארץ חדשה, להנתן דעה חדשה, לכרות ברית חדשה, להבראות בריה חדשה, להתחדש רוח חדשה, להוביל בו שי מנחה חדשה. וחמה ולבנה תתחדש, ואורם שבעתים יחדש, שתים בשנה יתחדש, ויצמצם שכינתו בתורך שער החדש, ויקרא לו שם חדש, כשם העיר מיום המקדש, וינתן לעם לב חדש, לשורר בפיהם שיר חדש, שיר מפואר ומחדש, על כל שיר מהלל ומקדש. כי שירי אראלים, אשר שיר ותשבחות מהללים, לפני שיר זה לא חלים. ונצוח אלים, אשר קול המולה צוהלים, לפני שיר זה לא ממללים. ורנן גלגלים, אשר אם הורשו כל גוללים, לפני שיר זה לא כוללים. ואימת כרובים, אשר הם צגים כמו רובים, לפני שיר זה לא מרבים. והדרת אופנים, אשר הם מרבעי פנים, לפני שיר זה לא סופנים. והמון גדודים, אשר הם הוד אל מגידים, לפני שיר זה לא נאגדים. וסוד עירין, אשר כעין קלל בוערים, לפני שיר זה לא מפארים. ורגש קדישין, אשר לבקרים מתחדשים, לפני שרי זה לק מקדישים. ונהם שנאנים, אשר טעמם לא משנים, לפני שיר זה לא משננים. ופחד שרפים, אשר ברגע כל שורפים, לפני שיר זה לא רופפים. כי כל מחנות משרתים קדושים, משרתיו יהו מקדישים וכו' וכו' ע"כ.

 

תקונים חדשים של הרמח"ל:

תקון יג: קם אליהו נביאה מהימנא פתח ואמר, ר' ר' אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' וכו' (שמות טו:א) דא שכינתא דסלקת לגבי מלכא בכמה נגונין. אימתי? אלא בשעתא דאטבעו מצראי בימא, דכדין אנון סטרין מסאבין אתפרשו מנה, ואיהי סלקת בנגונין אלין. דבשעתא דאנון מסאבין קימין סחרנה אתמר בה: נאלמתי דומיה (תהלים לט:ג). ובזמנא דאתפרשו מנה אתמר בה: ותרן לשון אלם (ישעיה לה:ו) בגין כך ובאבד רשעים רנה (משלי יא:י). ודא שיר חדש, דאתמר בה: שירו לה' שיר חדש כי נפלאות וכו' (תהלים צח:א). ודא שיר פכמ"מ [פשוט כפול משולש מרובע].                  ונגונא סליק בשית ונחית בשית הא תריסר (תיקו״ז ריש תי׳ י״ג). אלין תריסר הויין עלאין, עלייהו כתיב איך נשיר את שיר ה׳ (שם קלז א) שיר ה׳ ודאי. דא שיר דסליק בשית תיבין דשמע ישראל ונחית בשית דבשכמל״ו (תיקו״ז שם). ובההוא זמנא כמה ניגונין מתערין לכל סטר, בכמה הללויה, דאתמר בהו הללויה הללו את ה׳ מן השמים (תהלים קמח א). וכו' ע"ש מפרש כל העשרה מיני ניגונה בהללויה.

 

תקון ל', כז"ל: אבל לזמנא דאתי: כי ה' יהיה לך לאור עולם (ישעיה ס:כ), מסטרא דדכורא דיתגלי לאנהרא. בההוא זמנא ושלמו ימי אבלך, דפרקנין אחרנין מסטרא דנוקבא, והוה בתריהו גלותא. אבל מסטרא דדכורא, ושלמו ימי אבלך. ודא שיר חדש מסטרא דדכורא דלית אבתרה גלותא. ובי מקדשא יתבני מסטרא דדכורא ומסטרא דנוקבא, דבההוא זמנא והיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל:כו), בתרין משיחין משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, עכ"ל.

 

תקון לט: קומו דמיכי ארעא אתערו משנתכון, דאתמר בכו (ישעיה כו:יט) הקיצו ורננו שכני עפר. דא עפר דאתמר בה ונחש עפר לחמו (שם סה:כה) אלין דאתמסרו לאתקטלא בידא דסטרא אחרא, דקימין תמן השתא לאתקנא אגריהו [אצ"ל: מגויהו] תקונא שלים. ושנה נפלת עליכון בגלותא, דאתמר בה ותרדמה נפלה וכו' (בראשית טו:יב). השתא הקיצו ורננו, בכמה שירין ותושבחן לסלקא לעלא, אתון וכמה נציצין אחרנין בהדיכו, כי טל אורת ודאי. ודא שיר חדש דיתער בעלמא. שיר פכמ"מ ברזא דשמא קדישא כדקא יאות.

 

תקון מג – הבאתי דבריו הקדושים במפתחות ספרי חז"ל במקומו עם הערות על שאר ספרי הרמח"ל.

 

תקון מו: ובזמנא דתיפוק מגלותא אתמר בה נתן ליעף כח (ישעיה מ:כט) לאתתקפא בדרגהא כדקא חזי. ולכל המורא הגדול רזא דכתיב שמחנו כימות עניתנו (תהלים צ:טו). .דכל ההוא נירו דאתגרע מישראל בגלותא כלא יתגלי ברגעא חדא, ודא ולכל המורא הגדול ודאי. בההוא זמנא (תהלים צח:א-ג) מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה. מזמור מאן אמר לה. אלא דא רוחא קדישא, רוחא דנפיק מחכמה סתימאה למשרי על מלכא משיחא, איהו יימר מזמור דא. ודא שירו לה' שיר חדש דא חדתותא דכלא. ודא כי נפלאות עשה מסטרא דחכמה סתימאה פלא עלאה. הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו דא ימינא ושמאלא תרין משיחין. בההוא זמנא הודיע ה' ישועתו. מאי רזא. אלא שכינתא ה' [אצ"ל: פה] סתומה בגלותא, והכי אצטריך בגין חויא בישא דרדיף אבתרה. ומרגלים הוציאו דבה על ארעא קדישא. מהו דבה. אלא דא לילית חיבתא. בגין דאמרו (במדבר יג:לב-לג) ארץ אכלת יושביה היא בגין סטרא אחרא דשלטת תמן ח"ו. ושם ראינו וכו' בני ענק לאחזאה כאלו האי אתר אתיהיב להו תמן. אבל כלב, ויהס כלב (שם שם ל). מאי ויהס. אלא רזא דמלה נאלמתי דומיה (תהלים לט:ג) דא שכינתא. דבגלותא איהי יונת אלם (שם נו:א) ודא פ' [אצ"ל: פה] סתומה, דהכי אצטריך, שושנה דלא אתפתחת אלא לבן זוגה. ורזא דמלה הס כל בשר מפני ה' (זכריה ב:יז) .דשכינתא איהי אדנ"י ודא היכל, בזמנא דאיהי היכלא למלכא. אבל בזמנא אחרא איהי הס, ודא יונת אלם. בגין כך ויהס כלב, דהא רזא דא אחזי להו ודאי, דשכינתא פה סתומה איהי בגלותא ולית רשו לנוכראה לאתקרבא תמן ודאי. ולזמנא דאתי ופתחון פה למיחלים לך, דא פה פתוחה בכמה שירין בכמה תשבחן לגבי מלכא, ודא שיר חדש. כדין הודיע ה' ישועתו. דעד השתא בגלותא הוה שחורא ודאי, דכתיב בה אל תראני שאני שחרחרת (שיר א:ו) ויקרא דילה לא אשתמודע בין חיבא. כיון דנפקת מתמן כדין הודיע ה' ישועתו וכו' ע"ש.

 

 

ליקוטי מוהר"ן

 

הקדמה לשיר הנעים שבריש הספר – 'שיר נעים כולל ענינים רבים וכו' ומשבח משה רבנו עליו השלום וכו' וינצח בשירו להזכיר נפלאות ערבת נעימת תענוגי העולם הבא ושעשועיו לכל הזוכים אליהם. והשיר שיתער לעתיד וכו' כשופר ירים קולו וכו' הן אלה קצות דרכי השיר הזה. ושמו קדש ושם אביו חתום בראשי החרוזות. כפול ומשלש ומרבע', וכן ר"ת של השיר.

 

תורה לשמש שם אהל בהם, מט:ה 'וזה בחי' השיר שיתער לעתיד, והוא שיר פשוט וכו'.

 

תורה תקעו תוכחה, ח' תנינא: 'ונהר יוצא מעדן', הוא בחי' קול הניגון של השיר שיתער לעתיד כשיחדש את עולמו, שהוא בחי' שיר פשוט, כפול, משולש, מרובע. כשפר ראשי תיבות: פשוט, כפול, שלוש, רבוע, שהוא בחינת השיר שלעתיד, שהוא בחינת הקול המשקה את הגן.

 

תורה בא אל פרעה סד:ה 'ודע שעל ידי הנגון של הצדיק שהוא בחי' משה, הוא מעלה את הנשמות מן האפיקורסות הזאת של חלל הפנוי שנפלו לשם....' (וע' בספר זה ינחמנו, סוף פרק זה ינחמנו הוכחה כי אותו השיר הוא בעצם השיר החדש, ועוד הסברים נוספים ע"ש).

 

תנינא תורה כד: מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כחו. וכל החולאת הבאין על האדם, כלם באין רק מקלקול השמחה. כי יש עשרה מיני נגינה, שהם בחי' שמחה, כמש"כ (תהלים צב): עלי עשור וכו' כי שמחתני ה' בפעלך וכו'. ואלו יו"ד מיני נגינה באין בתוך עשרה מיני דפיקין, והם מחיין אותן וכו' ולעתיד תתגדל השמחה מאד וכו', ע"כ.

 

וע' בזה בסיפורי מעשיות, מעשה של השבעה בעטלירס, הבעטליר הששי שלא היה לו ידים, ובאמת וכו' שמרומז שם סוד העשרה מיני נגינה ודופקין וכו', ע"ש.

 

ויש אומרים שגם בהסיפור של הבן מלך שנתחלף בבן השפחה מרומז השיר שיתער לעתיד.

 

 

ליקוטי הלכות

(עשרים ושמונה דרושים מחוברים על בסיס הקדמת השיר חדש):

 

שיר חדש שיתער לעתיד משם נמשכין כל השירות ותשבחות של עכשיו (או"ח השכמת הבוקר ה:ד).

 

שיר שלעתיד משם נמשכין כל השירות לעוה"ז שמשוררין ומזמרין על הנסים ע"ש (או"ח נט"י שחרית ב:טז).

 

שיר שיתער לעתיד הוא שיר של חסד שיתנגן על ע"ב נימין ע"ש, עוד שם בחי' אז ימלא שחוק פינו בחי' ותשחק ליום אחרון, בחי' לבוש עז בחי' ציצית ע"ש (או"ח ציצית ה:א).

 

שיר פשוט כפול משולש מרובע עולה ע"ב בחי' השיר שלעתיד שהוא בחי' חוט של חסד ע"ש (ציצית ה:כא).

 

שיר שיתער לעתיד שיתנגן על ע"ב נימין יהי' שיר של נפלאות ע"ש עוד שם ז"ל ועיקר קדושת מתן תורה שאנו ממשיכין עלינו על ידי קריאת התורה הוא בשביל להמשיך עלינו בירור המדמה וכו', שעל ידי זה נתברר אמונת חידוש העולם שכל העולם תלוי ואינו מתקיים בכל דור ובכל עת כי אם על ידי אמונת חידוש העולם שישראל ממשיכין עליהם על ידי קריאת התורה כנ"ל. ועל ידי זה זוכין לחידוש העולם שלעתיד שאז יתער השיר חדש שהוא שיר פשוט כפול משולש מרובע וכו'. ועל כן צריכין לקרות בתורה בטעמים ובניגון וכנ"ל. ועל כן לא הקשו רז"ל על מנין ד' גברי של ראש חדש וכו'. כי בודאי עיקר הקריאה של כל הימים הקדושים ראוי להיות מנין ד', כי עיקר הקריאה כבשביל לעורר השיר חדש הנ"ל שהוא בבחינת ד', כי הוא שיר פשוט כפול משולש מרובע שנמשך מד' אותיות השם שעיקר שלימות השיר הוא כשהוא מרובע... כי עיקר השיר הנ"ל נזכה על ידי בחינת דוד מלך ישראל שהוא בחינת משיח שהוא בחינת השיר הנ"ל, כי עסק כל ימיו בזמירות שירות ותשבחות וכו', כי הוא נעים זמירות ישראל שהוא בבחינת שלימות המרכבה ששלימותה על ידי רבוע דייקא דהיינו ד' רגלי הכסא וכו' כי דוד ברגל רביעי כמו שאמרו רז"ל. וכל עיקר קדושת... כי עיקר השיר הנ"ל שהוא בחינת אמונת חידוש העולם של תחלת הבריאה שעל ידי זה נזכה לחידוש העולם שלעתיד עיקרו נזכה על ידי דוד שהוא משיח שיהיה תיקון העולם בימיו, והוא עתיד לבא ולתקן הועלם עד שיזכה לשיר הזה בשלימות כאו שאמרו רז"ל לי נאה לברך וכו' שזה יהי כל הקיבול שכר של הצדיקים והשרים וכו' ודוד הוא בבחי' ראש חדש שהוא תיקון המועדות כנ"ל שאז הואע בחי' חדתותי דסיהרא שאז בעת חדתךותי דסיהרא כל נושאי הכסא מתקנים שיר חדש כשמביאים הארון לבית שמש שהוא שיר ששררו פרות הבשן אז כשנשאו הארון לבית שמש הוא מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה וכו' (שכל זה מבואר ברמזים נפלאים בסוף המעשה של ב' הבנים שנחלפו עש"ה והבן) וזה השיר הוא בעצמו השיר הקדוש והנורא הנ"ל שהוא שיר פשוט כפול ומשולש ומרובע....(או"ח קרה"ת - קדשה דסידרא ו:ה).

 

שיר פשוט כפול ומשולש מרובע נמשך מד' אותיות הוי' (קרה"ת ו:ה).

 

שיר שיתער לעתיד עיקר השיר יזכה המלך האמיתי של ישראל שהוא מלך המשיח וכו' וכל הסמוכים אליו שהם רואי פני המלך הם יזכו ביותר לנפלאות נעימת השיר ומהם יקבלו כל ישראל כ"א כפי קירובו לרואי פני המלך (או"ח קרה"ת ו:ז).

 

וכל זה הוא בחי' שיר פכומו"מ שהוא הנגון הקדוש שזוכין על ידי בחי' קבלת התורה שהוא בחי' נבואה שנמשך על ידי כל התקונים המבארים שם, כי שיר פשוט כפול ומשלש ומרבע הוא בחי' שם הוי"ה ב"ה באחורים שכותבים תחלה היו"ד, ואחר כך י"ה, ואחר כך יה"ו וכו'. נמצא שחוזרים בכל פעם לאחוריו לתחלת השם. וזהו בחי' מה שחוזרים בכל פעם ומתחילין מחדש (וכן מבאר בהתורה 'ויסב אלקים' בסימן סב חלק א, שההתחלה בכל פעם זה בחי' השם שכותבין באחורים וכו', ע"ש). וכן הוא שלש פעמים, שהוא בחי' שיר פשוט וכו' ע"ש באריכות (או"ח קדשה דסידרא ו:כב-כג).

 

כשמקדשין מחשבתו עד שנתגלה מלכותו ונתתקנת בחינת ה, על ידי היוד, בחיות קודש, שממשיכין לתוכה, אז נעשה בחינת שיר פשוט כפול משולש מרובע, שהם עשרה מיני נגינה, שהם בחינת 'השיר יהיה לכם כליל התקדש חג!' (ישעיה ל), שהוא בחינת ליל פסח שאז נתייסד ההלל ואנו גומרין אותו אז כמה פעמים.  כי שיר פשוט כפול וכו' מרמז על כל מה שכתוב שם בעניין הצמצומים וכו'.      כי שיר פשוט, זה בחינת הארת אור האין סוף שהוא פשוט בתכלית הפשיטות.    ואחר כך כשמצמצמין אותו בשביל לגללות מלכותו כנזכר לעיל, זה בחינת שיר כפול שהוא י"ה (כי ה' בחינת בינה שהוא תחלת הצמצום).            ואחר כך כשממשיכין חכמה בלב בשביל בריאת העולמות שהם המידות וכו', זה בחינת שיר משולש שהוא יה"ו (כי הוא"ו היא בחינת המשכת החכמה שבלב, לברוא ולצייר את המידות שהם העולמות, שהם כלל הבריאה שנברא בששת ימי המעשה. כי עיקר הבניין מתחיל מבחינת הוא"ו כידוע, ושם צריכין התגברות להמשיך על עצמו רק בחינת יצירה לטב, שהיא להגביר המחשבות טובות וכו' כנזכר לעיל. כי שם יש אחיזה לבחינת עץ הדעת טוב ורע שנאחז בהבריאה שנברא על ידי בחינת הוא"ו, בששת ימי המעשה שהם בחינת ימי הבניין כידוע. וכשמתגבר כראוי נעשה בחינת שיר משולש.      והעיקר כשעובד השם יתברך על ידי זה עד שמגלה מלכותו שהוא בחינת ד, ואז נעשה שיר פשוט כפול משולש מרובע, שהם עשרה מיני נגינה, שעל ידי זה נמשך י, בחינות קודש, לתוך הד ונעשית ה וכו' כמו שמבואר שם.      ועיקר השיר פשוט כפול וכו', הוא שחוזרין בכל פעם לבחינת היוד. הי השיר פשוט כפול וכו' הוא על ידי: י' י"ה יה"ו יהו"ה כידוע.         כי בכל פעם צריכין לחזור לזכור באור האין סוף המאיר בלב, כי אף על פי שבהכרח לצמצמו, אבל חלילה להסתיר פנים ממנו, רק בכל פעם צריכין לקשר אור האין סוף בלבו. ועל כן אפילו כשמצמצמין האור שהוא בחינת 'ה' כנזכר לעיל, צריכין לקשר לשם היוד שהוא בחינת אור האין סוף וכן להלן וכו'. ועל ידי זה יוכל להגביר בכל פעם המחשבות טובות על המחשבות רעות על ידי שיזכר תמיד את ה' יתברך בחינת בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי וכו'. כי כל הצמצום היה רק בשביל זה כדי שנוכל לעבדו במידות וכו' כדי לגלות מלכותו. ועל כן כל הצמצומים הם רק בבחינת הסבי עיניך מנגדי וכו'. והם רק כדי שיקבל עול מלכותו, ואז תלהב ויחשק יותר לה' יתברך בחשק נמרץ יותר. כי המניעה בשביל החשק כמו שמבואר במקום אחר, שזהו בחינת מי עם זאת עולה. כי אחר כך כשמקבל עול מלכותו יתברך בשלמות אז דייקא יכול לקבל התלהבות אור האין סוף בלבו בהתלהבות והשתוקקות נפלא בבחינת 'תיקון', באופן שיוכל לקבלו, שזהו עליית ביתא עילאה על ידי עליית ביתא תתאה, כי לא אבוא בעיר עד דבקרבך קדוש. כי מה שהיה בתחלה בבחינת אין סוף אצלו, זה היה מחמת שעדיין לא נתקדש כראוי ולא היה לו כלים לקבל האור על ידי בחינת אתערותא דלתתא. אבל אחר כך כשצמצם האור והתגבר על המחשבות רעות וכו' עד שקבל מלכותו יתברך שזה בחינת ביתא תתאה, אז נתעלה גם בחינת ביתא עילאה. כי אז יכול לקבל האור כנזכר לעיל כמבואר לעיל מזה. וכן צריך לעלות מדרגא לדרגא בכל פעם וכו' וכמובן לעיל. (או"ח תפלת המנחה ז:נא).

 

השמחה היא בחינת שיר וניגון, בחינת עשרה מיני נגינה. והיא בבחינת שיר פשוט כפול משולש מרובע.              כי בתחילה צריך לשמח את עצמו בנקודת האמונה הקדושה 'שלא עשני גוי!' שזה בחינת שיר פשוט, שמשמח את עצמו במה שהוא מאמין בה' יתברך שהוא פשוט בתכלית הפשיטות ואחר כך יוסיף לשמח את עצמו במה שזכה להתקרב לצדיקי אמת, ועל כל פנים לבלי להיות חולק עליהם, וזה בחינת שיר כפול. ואחר כך, צריך להוסיף לשמח את עצמו בהנקודות טובות שמוצא עדיין בעצמו גם כן, כי איך אפשר שלא עשה איזה טוב מימיו, וזה בחינת שיר משולש. ועל ידי זה זוכה ומתגבר לחטוף גם עתה איזה טובולקבל עליו עול מלכות שמים בשמחה, וזה בחינת שיר מרובע. ועל ידי זה נשלם שם הוי"ה ברוך הוא ונשלם השמחה שהיא עשרה מיני נגינה. (או"ח מנחה ז:נב).

 

השם יתברך ברא הכל השמים והארץ וכל צבאם כמו שהוא מצוייר במשכן בקרסיו וקרשיו וכו' ועל ידי זה זוכין לחידוש העולם של לעתיד שאז יתנהג העולם בחי' נפלאות שלא כדרך הטבע. וזה בחי' (אבות ה) עשרה נסים שהיו בבית המקדש, היינו ששם היה מתנהג רק בדרך נסים ונפלאות שלא כדרך הטבע כלל. ועל ידי זה מתעורר השיר חדש וכו'. וזהו בחי' כל השירים של לוים שהיו בביהמ"ק ובכל יום ויום היו אומרים שיר מיוחד כפי הבריאה של אותו היום שמושך התגלות הבריאה שהוא אמונת חידוש העולם על ידי עבודת הביהמ"ק, וכמו כן אמרו שיר שהוא בחי' השיר של לעתיד הנמשך על ידי זה שמשם כל השירים (או"ח בית כנסת ו:טז).

 

 

שיר שיתער לעתיד משם כל השמחות שבעולם כפי ההארה שמקבלין משם (או"ח בה"ר ד:ה).

 

שיר פשוט כפול משולש מרובע בחי' עשרה מיני נגינה וכו' ע"ש (או"ח פסח ב:א).

 

שיר שיתער לעתיד כלול מכל העשרה מיני נגינה (או"ח חוה"מ ד:ב).

 

שיר פשוט כפול משולש מרובע ע"ש (או"ח ר"ה ה"ו בר"פ ז').

 

שיר שיתער לעתיד משם עיקר השמחה (או"ח סוכה ו:ד).

 

שיר שיתער לעתיד שיר פשוט כפול משולש מרובע שיתנגן על ע"ב נימין בחי' חסד ע"ש (או"ח סוכה ו:ח).

 

שיר של עתיד בחי' שיר של נפלאות (יו"ד תולעים ד:ד).

 

והעיקר התיקון התחיל מאברהם שהתחיל להמשיך דרך התורה בעולם כי זכה לרוח נבואה אמתיית שעי"ז התחיל לברר המדמה להמשיך אמונה בעולם, אבל עיקר התקון היה בימי משה ... ששיבר את הלוחות ... שהוא בחי' הסתלקות המוחין היינו שהמשיך זה הדרך בעולם שבכל פעם מתחיל התיקון מחדש ובכל עת שיהיה איזה פגם וקלקול ח"ו יהיה נמשך שכחה לשכוח ... ועיקר התקון הוא שבכל שנה צריכין לסלק המוחין שמכבר ולהתחיל מחדש כי גם בכל יום ויום מתחדשין המוחין ... כי נמשך הארה מהשיר חדש שיתער לעתיד בבחינת מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה וכו' (יו"ד ב ספר תורה ד:ה).

 

שיר שיתער לעתיד אחר התחי' בעת חידוש העולם ממשיכין ע"י תפלה בבחי' דין (יו"ד ע"א א:ז).

 

שיר שיתער לעתיד בחי' התגלות האמת לאמתו שהוא עיקר קיבול השכר ע"ש (יו"ד שבועות ב:יב).

 

שיר שיתער לעתיד הוא שיר פשוט כפול משולש ומרובע שהוא עשרה מיני נגינה (יו"ד ערלה ג:ד).

 

הכלל שצריכין לבקש ולחפש מאד מאד את הצדיק האמת שיש לו בחינת רוח הקודש כדי שיזכה לברר המדמה שעל ידי זה מתבררת האמונה וכו' שכל העולם תלוי בזה וכו'... נגינתי זה בחינת הניגון הקדוש והנורא והנעים וכו' שמתעורר על ידי הצדיק האמת שמברר המדמה וכו' עד שזוכין לקול הניגון והשיר שיתער לעתיד וכו' כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל ובזה הניגון יש לכל אחד מישראל איזה חלק בו כי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שעיקר שעשוע עולם הבא יהיה על ידי קול הניגון והשיר הזה שיתער לעתיד שדוד המלך שהוא בחי' משיח מזכיר מזה הרבה כמו שכתוב שירו לה' שיר חדש וכו' אלקים שיר חדש אשירה לך וכו' וכן הרבה. כי כל ספר תהלים שהוא בחי' עשרה מיני נגינה נמשך מבחינת קול הנגון והשיר הזה שהוא שיר פשוט כפול וכו' (חו"מ שלוחין ה:טז).

 

שיר ונגון שיתער לעתיד אז תגדל השמחה מאד וכו' ע"ש (חו"מ שותפין ג:ה).

 

שיר פשוט משולש ומרובע וכו' ע"ש (חו"מ חכירות וקבלנות א:א).

 

שיר פשוט משולש ומרובע בחי' עשרה מיני נגינה (חו"מ גניבה ד:ו).

 

שירה דלעתיד הוא בחי' שיר פשוט כפול משולש מרובע שהוא בחי' רבוע הדיבור (חו"מ פריקה וטעינה ד:יח).

 

שיר חדש שיתער לעתיד בחי' שיר של חסד (אה"ע פ"ו ג:ג, ח, וע"ש 'יתער שיר חדש כי יתעוררו כל העשרה מיני נגינה שעל ידם עיקר השמחה ... כי נקודת כל המצוות ומעשים טובים הוא השמחה').

 

עקר בחי' עשרה מיני נגינה, שהוא עקר בחינת הברור, שהוא עקר עבודת ישראל, הוא לחבר קול החוזר בקול הישר לדבק עצמנו בקול דברי אלקים חיים...(אע"ה פ""ו א:כג)

 

כל השירות של עכשו הם מסטרא דנוקבא, שזהו בחי' שירה חדשה שבחו גאולים בלשון נקבה, כמובא בספרים, כי עכשו אי אפשר לשמע השיר והנגון הנמשך מבחי' קול הישר בעצמון שהוא בחי' כהן, בחי' שבת, בחי' עולם הבא, שלא יתבטלו במציאות מחמת שכלי הגופים שלנו אינם מזככים בעוונותינו, ויש בהם אחיזת היגון ואנחה, על כן אם היו שומעים את בחי' קול הישר בעצמו, שהוא בחי' השיר שיתער לעתיד היה בחי' רבוי אור וכו' (אה"ע פ"ו ג:כט).

 

שיר שיר פשוט כפול משולש מרובע כלולים בשם הוי' שהוא כלליות העשר ספירות וכולם כלולים בג' קולות ע"ש (אה"ע פ"ו וה"א ה"ג י"ז).

 

 

עלים לתרופה (מכתב ל)

'אני מחיה עצמי גם עתה במעוף צוקה הזאת בגדל חסדו הנפלא אשר הגדיל עלי היחיד קדמון יתברך שמו, שהודיענו מאור כזה אשר יודע נגון כזה וכו' וכו' ולעתיד לבא הכל יהיה נכלל בהנגון הזה כל מה שעבר על כל אחד....'

 

כוכבי אור, חכמה ובינה לב

כז"ל כי הוא [רבנו] אשר נאמר עליו מה שהיה הוא שיהיה [ר"ת מש"ה], ומשיח דא משה, אשר זכה לאחוז ולהתאחד בהיסא הנוראה אשר תשיר את שיר נעימות השגת אלוהותו על ע"ב נימין, פשוט כפול שלוש רבוע, שהוא הוי"ה באחוריים שעולה ע"ב, לענג ולנצח את כל מי אשר יזכו לזה, ולכן מספר שמו הקדוש 'נחמן' כמספר מילוי הוי"ה באחוריים כזה: יוד, יוד הה, יוד הה וו, יוד הה וו "הה 148 [עם ארבעה כוללים], ע"כ.

 

מכתב של ר' שמואל הורוביץ ז"ל – ע' בערך שלו.

 

שיר חדש – שירה חדשה.

מדרש רבה על שיר השירים (בנות ירושלים ג (ה)) רבי ברכיה בשם רבי שמואל בר נחמן אמר, נמשלו ישראל כנקבה, מה נקבה זו נוטלת עשור נכסים מאביה ויוצאה, כך ירשו ישראל ארץ שבעה עממים, שהוא עשור שבעים אמות, ועל ידי שירשו ישראל כנקבה, אמרו שירה בלשון נקבה, שנאמר (שמות טו:א): אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'. אבל לעתיד לבוא הן עתידין לירש כזכר היורש לכל נכסי אביו, הדא הוא דכתיב (יחזקאל מח:ז): מפאת קדים עד פאת ימה יהודה אחד, (יחזקאל מח:א, ב): דן אחד, אשר אחד, וכלהון כך, והן אומרין בלשון זכר, שנאמר (תהלים צו:א): שירו לה' שיר חדש, שירה חדשה אין כתיב, אלא שיר חדש. רבי ברכיה ורבי יהושע בן לוי, למה נמשלו ישראל כנקבה, מה נקבה זו טוענת ופורקת, טוענת ופורקת, וחוזרת ופורקת, ושוב אינה טוענת, כך ישראל משתעבדין ונגאלין, משתעבדין ונגאלין, וחוזרין ונגאלין ושוב אין משתעבדין לעולם. בעולם הזה על ידי שצרתן צרת נקבה יולדת, הן אומרים שירה לפניו בלשון נקבה, אבל לעולם הבא על ידי שצרתן אין צרת יולדת, הן אומרים שירה בלשון זכר, הוא הוא דכתיב (ישעיה כו:א): ביום ההוא יושר השיר הזה, עכ"ל.

תוספות, פסחים קטז:: הכי גרסינן ונאמר לפניו שירה חדשה וכן נודה לך שיר חדש על גאולתנו. דהכי תניא במכילתא (בשלח טו) כל השירות לשון נקבה חוץ משירה דלעתיד דלשון זכר כלומר שהנקבה יש לה צער לידה אף כל הנסים יש אחריהם צער חוץ מלעתיד שאין אחריה צער, וכן יסד הפייט בזולת אי פתרוס שירות אלה לשון נקבה מיוסדים כי תשועתם כיולדה וגו' תוקף שיר אחרון כזכרים לא יודלים שירו לה' שיר חדש כו' עכ"ל.

 

ערכין יג: רבי יהודה אומר כנור של מקדש של שבעת נימין וכו' ושל ימות המשיח שמונה וכו' של עולם הבא עשר שנאמר עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור ואומר הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו שירו לו שיר חדש, ופרש"י ז"ל בנבל עשור,של עשר נימין ולעולם הבא משתעי מדכתיב שיר חדש לשון זכר דשירות העולם הזה לשון נקבה כדאמר במכילתא כשם שנקבה זו יולדת כך תשועות הללו סופן לילד צרות אבל שיר של עולם הבא לשון זכר שאינו יולד, עכ"ל (והוא ממש הדבר המבואר בחיי מוהר"ן אות תל עמש"כ שם).

וצע"ק מה הגמרא חשיב ימות המשיח, שבאותו תקופה עדיין יהיו צרות נולדות ובאות רחמנא ליצלן, והשיר חדש שייך רק לעולם הבא.

 

בשל"ה הקדוש – תולדות אדם כז"ל וזה סוד שארז"ל (מכילתא בשלח טו) שירה חדשה בלשון נקבה, ולעתיד בלשון זכר, כי אף בעת השיר דהיינו בבנין בית המקדש היה בסוד י'שמחו ה'שמים ו'תגל ה'ארץ ראשי תיבות יהו"ה, ואומר הזוהר ישמחו השמים לשון זכר, הרי י"ה, ותגל הארץ לשון נקבה, הרי ו"ה נקבה. אמנם לעתיד אותיות ו"ה יהי"ה גם כן י"ה, הכל זכר, בגמטריא 'ברכה' בכל, עכ"ל.

 

עי' בכלי יקר (בראשית ב:ד) ז"ל שכל שירות העולם הזה נאמרו בלשון נקבה, שירה חדשה בתוספת ה"א, כי כל ה"א מורה על נקבה כהוראת הה"א שבשם אשה, ולפי שכל שמחת העולם הזה מעורבים בצער ויגון כנקבה שיש לה צער לידה, כך כל עניני העולם הזה הם בדרך תולדה, אבל העולם הבא נברא ביו"ד המשותפת לזכר שין לו צער לידה, כך יהיו לעוה"ב כזכרים יולדים ושם השמחה שלמה וכו' ע"ש.

 

לקוטי הלכות, אבן העזר – פריה ורביה ואישות ג:כט.

ועל כן כל השירות של עכשיו הם מסטרא דנוקבא, שזהו בחינת שירה חדשה שבחו גאולים בלשון נקבה, כמובא בספרים, כי עכשו אי אפשר לשמע השיר והנגון הנמשך מבחינת קול הישר בעצמו שהוא בחינת כהן, בחינת שבת, בחינת עולם הבא, שלא יתבטלו במציאות מחמת שכלי הגופים שלנו אינם מזככים בעוונותינו, ויש בהם אחיזת היגון ואנחה, על כן אם היו שומעים את בחינת קול הישר בעצמו, שהוא בחינת השיר שיתער לעתיד היה בחינת רבוי אור שגורם שבירת כלים, חס ושלום, שמשם סטרא דמותא כידוע, והיו מתגברים היגון ואנחה ביותר חס ושלום, על כן עכשו עקר התקון והברור בחינת כל הנגונים תחילין מסטרא דלוואי, מבחינת שמאל, כדי להמתיק הדין בשרשו לברר היגון ואנחה ולהפכו לשמחה על ידי המתקת הדין בשרשו, על ידי שמהפכין קול החוזר ומחברין אותו לקול הישר וכו' כנ"ל, רק אחר שמבררין איזה ברור צריכין להביא אותו ולהחזירו לשרשו הלעיון, שהוא בחינת כהן, ששם חוזר הכל ונכלל בשרשו, ע"ש.

ובאות ל כז"ל וכל הברורים הם על ידי בחינת עשרה מיני נגינה של בחינת הלויים שממתיקין הדין ומקשרין וכוללין הקול חוזר בקול ישר, שעל ידי זה מהפכין היגון ואנחה לשמחה כנ"ל, אבל לעתיד לבוא כשיגמר הברור בשלמות, ויקם 'בלע המות לנצח ומחה ה"א דמעה מעל כל פנים, ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ וכו'', אז לא יהיה עוד שום ברור ועשיה ועבודה כלל, כי היום לעשותם ולא למחר לעשותן, ואז יהיה יום שכלו שבת, שכל הברורים שזכה כל אחד לברר לפי בחינתו לפי עבודתו וטרחתו בעבודת ה', כלםישובו לשרשם העליון, שהוא בחינת קול הישר, שהוא שרש כל השמחה והחיות של כל העולמות, ואז יתער שיר חדש, שהוא בחינת שיר של חסד, שהוא בחינת כהן שנקרא 'חסד', כמו שכתב רבנו ז"ל בלקוטי תנינא (סימן ח) שלעתיד נזכה לבחינת שיר של חסד, שהוא עקר שלמות עשרה מיני נגינה, בחינת שיר פשוט, כפול, משלש, מרבע, שעולה ע"ב בגמטריא חסד, כי עכשו כל הנגונים והשירות הם רק הארה מעשרה מיני נגינה, כי עכשו עקר השיר מסטרא דליואי, שהוא בחינת דין שמשם אחיזת סטרא דנוקבא, ועל כן כל השירות בלשון נקבה, כנ"ל. אבל לעתיד יתער שיר חדש בלשון זכר, כמו שאומרים בהגדה, ונודה לך שיר חדש, כמובא. כי יתער שיר של חסד, בחינת שיר של שבת, בחינת שיר השירים שיר המעלה על כל השירים, בחינת כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו, 'וחסידיך' דיקא 'ירננו', בחינת שיר של חסד, כי אז יתבטל היגון ואנחה לגמרי ויתהפך הכל לשמחה בשלמות, ואז נזכה לשמע בחינת קול השיר הנמשך מקול הישר בעצמו שהוא בחינת כהן, בחינת חסד, וכו' ע"ש.

 

שירותים. ע' ערך בית הכסא.

 

שירים – זמירון.

פה יש קצת מהשירים שלי, ובנספחים אביא בעזה"י שירי ברסלב ועוד הרבה שירים.

 

זמירות ושירי נ נח שחנ"ני השם יתברך

 

זמירות הבקר: כל בקר (קנ"א קנ"א) מאיר מחדש (קס"א קנ"א), רבינו נחמן שולח ד"ש (בסוד מים אחרונים יעו' שם, ובפרט בשחרית שאברהם אבינו לא נתן מים אחרונים ולכן השטן הביא עליו העקדה. ד"ש בגמטריא נחמן בן פייגא). דער היילגע פתק זורחת בכל העולמות/נשמות. נ נח נחמ נחמן מאומן.

שירו שירו נ נח                                                    יבואו ויגידו נ נח                         ישיבה באי

אני אוהב נ נח                                                     נ נח – שבועות באומן                  ר' נחמן ור' נתן

שמח תשמח עם נ נח.                                           קול מבשר מבשר ואומר נ נח

רבינו רבינו רבינו פה, פה פה פה פה פה

טוב להודות לה' ולזמר נ נח, להגיד בבקר נ נח ובערב נ נח, כל היום נ נח

אילו פינו מלא שירה כים ננננ"מ שיר חדש אשירה לך בנבל עשור אזמרה לך

איך זכינו לנ נח? זכינו לנ נח! אבל...

שירו בשמחה, שירו נ נח, ננננ"מ

פעם אחת ראיתי אין ערלאכר נ נח

אור צדיקים ישמח, אמרו צדיק כי טוב ננננ"מ

אני הייתי הכי גרוע הכי שפל בעולם, ועכשיו אני נ נח

כמה אני אוהב נ נח, גם אני אוהב נ נח

רבי נחמן עולה על הכל בהילולא שלו, ננננ"מ הגיע רבינו נחמן

רבינו הקדוש כותב עלי, על ישראל בער, האש שלי תוקד עד ביאת המשיח

אדון השמחה והחמלה אשר לפניך אין עצבות כלל לעולם ננננ"מ

כאן בארץ כאן בחו"ל צריכים להיות נ נח

נ נח קנית מה חסרת ואם לא קנית נ נח מה קנית, ומלאה הארץ דעה את ה' – ננננ"מ

אני לא יכול בלי רבי נחמן, סליחה אני צריך נ נח, הרבה נ נח

אין גדולים אין קטנים, כולנו חברים חסידים של רבינו ננננ"מ, יש חולי נפש קוראים לו הרב תרפאהו תחלימהו באור של רבינו

פעם אחת היה אחד קראו לו סבא, עכשיו יש רק עליך זה אתה, כל אחד ואחד עליו להיות נ נח

רבינו זה האבא, רבינו זה האמא, רבינו זה ננננ"מ. תניקינו תצמיחנו תגדלנו באור של רבינו, תצמיחנו פאות באור של רבינו

שיר חדש מתחדש בעולם, תקנו רבינו נחמן מאומן\ננננ"מ, יאיר לך בבקר בבקר, כאשר תשיר אותה תציל מזולל יוקר, ירים הדעת והמוחין בשמחה בשעת הכושר.

רק רבינו ינחמנו, רק רבינו נ נח, רק רבינו ינחמנו, נ נח נחמ נחמן מאומן: רק נ נח יש את הכח לרחם על עם לב רך, עם הפתק יכבוש את אויבינו ונישב לבטח בארצינו. הקמיעות והמדבקות המפיצים דלת דלת והסוואנות, ספרי רבינו זה כל חיינו חבלים נעימים שפרה לנו נחלתינו. כמה צרות הרפתקאות יסורי איוב ודמעות, ובכל זאת אהבתינו חזק בהשם יתברך ורבינו נ נח.

כף אל כף ממתיק את האף, יד כותבת ויד חותמת, ומפי (השכינה) מדברת. וביד הנביאים אדמה, ואזי הדמיון מתגלה. ותמונת ה' יביט, הוא ראשון ואחרית. תפלה בשמחה בדבקות ואמונה. תפלה לא-ל חי, בביטול אין סוף, אין עוד בלעדי. נ נח נחמ נחמן מאומן.

בימינו ראינו את הקולות שמענו אותות ניסים ונפלאות, מעשה ידיו מגיד השמים, כאשר הפתק הקדוש ירד מן השמים, מאד היה קשה לרדת אלינו לגלות ולפרסם שם של רבינו (להודיע ולפרסם שם של רבינו\להעלותינו לקיימינו ולחייתינו).

ברסלב נתהפך ללב בשר, את הלב פתח תהיה נ נח, את העינים פקח תהיה נ נח, בטוב וברע תשמח תהיה נ נח, ננננ"מ

מתי יהיה האות הזה, שכל יהודי יהיה רבילה, שכל יהודי יהיה רבאללא,rebel yeah!-- חזק ואמץ בנקודת משיח שלו.

עובדים חנם ואוכלים חנם ננננ"מ

רודפים אחר רבינו נחמן, ננננ"מ, רוצים רק ר"נ, בורחים מן הכבוד כסף ותאוות רעות ועולים לעולמות של צחצחות.

הגיע הזמן שיתגלה בעולם ננננ"מ, שידעו כלם מבורא עולם וצדיקו רבינו נחמן

הושיענו בזכות רבינו, אצעק נ נח בך אדבק, יש לי אותך רק ה' מלך

אחת שתים שלוש ארבע, הרם כשופר קולך, והגד לעמי – שיש להם רבי, ומה לפשעם, יש ננננ"מ

כל עוד שהאור דולק יכולים לתקן. תקפוץ תפרח\תשמח תהיה נ נח, ננננ"מ

בא נעלה את ציון רבינו הקדוש לירושלים. בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס נ נח

כח נ נח. לפעמים אנו צריכים קצת כח, לפנים אנו חייבים הרבה כח, הלואי שיהיה לנו כל הכח, בשביל זה אנו שרים ורוקדים נ נח.

קום קום תצעק נ נח. למה נישן יש ר"נ בעולם, למה נישן יש רבי נחמן מאומן. למה נישן יש רבי נחמן בעולם, למה נישן יש ננננ"מ.

הפעם תן לי טעם. ננננ"מ מעבר לנפש מקום וזמן\גבול וזמן

הגדלת רוממת נצחת בגדול, רוצים אותך דבוקים בך אתה עולה על הכל -

מפרסמים שמך, חיים למודיך, שמחים וחוגגים אין חיים טובים בלעדך. נ נח זה הדרך, ראוי לבן של מלך, לעלות למה שמגיע לו באמת.

משוטטים בדמיונות גשמיות אכזריות, מגוששים באפלה תמהון תרדמה, מציאתינו נכזבה נתעה נבוכה, תקותינו נסתרה נעלמה רחוקה.... נ נח בוקע – דלתות נעולות פותח שערים סגורות, מציאותו אחדותו יחודו תפארתו, חוזרת לנו הכח להשיגו.

היום הוא כלי מדה בידינו, להאריך ולקצר תלוי בבחירתינו, הבל היופי מקצר את הימים, יראת שמים מאריך אפיים. כל פעם שפותחים ונותנים צדקה, עוצם רצון העליון מתגלה, שהכל ברעותיה וכמצביה מתנהגה, וכדי בזיון וקצף להפילוספים וחכמי הטבע. זקנים של קדושה, כל רגע זה השגה, באור אין סוף, עולים למעלה, לחיות את הענוה, בתכלית הידיעה, שלנצח לא יודע ולא ידע ולא אתידע. באור אין סוף, נ נח נחמ, נחמו מאומן עשירות דקדושה, לעורר מן השנה פתא סעדא דלבא.

תם תם תם, התם באמת היה חכם, הוא עסק כל היום בתפילה - כי זה כל האדם. גם אתה - תשמח במה שיש לך, תן תודה תמיד לה' אלוהיך. תמים תהיה עם ה' אלוהיך, תשתחרר מהחכמות כי הם בעוכריך, תמים תהיה בשמחה כל הזמן. נ נח נחמ נחמן מאומן.

הייתי רוצה לעשות כרצון לבי, הייתי עושה מחפחד קהילתי. ננח שיחרר אותי, ננח לימד אותי על עצמי, ננננ"מ הוא הרבי בשבילך ובשבילי.

איזה שמחה איזה ברכה שזכינו לשיר ככה. רבינו בתוכנו, רבינו בקרבנו, ננננ"מ היא כל תקותינו.

האדם הבעל הגן, זה ננננ"מ. אור ה' עליו זרח, פניו קר, זה ננננ"מ. אוי אוי אוי ננננ"מ.

אומן אומן ראש השנה, פה ממהרים את הגאול, מכתירים בורא עולם על הבריאה, כולם פה - איפה אתה?! איפה אתה נמצא, באיזה מקומות נפלת, לא משנה מעכשיו תדע, נ נח נחמ, נחמן מאומן איתך. יכול להיות שפשעת, שנית פניך לרעות, סביבותך די חשוכות, נ נח יהפוך את הכל לאורות.

לבי לבי התעוררי, האור זורחת בקרבי, השקיפה חוצה ופנימה, תאיר ותגביר את השמחה. אור לבי - אהובי, אל תתרחקי, לא עכשיו לא לעולם, תהיה קרוב תאיר חזק, לעולם לנצח.

אבא אבא פתח לבי בתורתך. את הניגון בקרבי תעלה אותי בלבי למעלה עם רוחי (ממקומי).

באיזה מקום אני נמצא, באיזה חלק מהנברא. תוציאנו מאפלה לאורה. ננננ"מ אשירה ואשמרה. תאיר עלינו אור אין סוף, ננח את הבושה יאסוף. בשמחה וקדושה נגילה חדות ה' היא מעוזה.

ירושלים, עיר הקודש תבנה, י-ם עיר הקודש נעלה. ושם נעלה ונראה. בית המקדש תבנה. בקול תודה בשיר נעלה – ננננ"מ או יא.

מי גבור יסור הנה להרים ידיו למלחמה, להבחין ולהאמין בסבא בעל הפתק הקדושה. מלחמת ה4 היא בתוקף, לרקוד ננח ולקופץ.

דופק בלב, רוצה להתמודד. מחפש אמת, מה שנקרא עובד. יגעת מצאת, נ נח השגת, ברסלב אהבת, הכל עף מעתה\בגדול הצלחת.

רוץ רוץ רוץ מהר לנ נח. אי אפשר להשיג נ נח רק ברצוא ושוב, ננננ"מ לצאת מן החוב.

סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמר כי זה כל האדם. פתוח תפתח תתן צדקה, נ נח תצעק יהיה לך ברכה.

נ נח צדק, רבי נחמן בדק\בטח, להיות חפשי, לגמרי נקי. אוהבים שמחים ורוקדים, לומדים קדושים טהורים.

מה יש לנו חוץ מרבינו, ננננ"מ הוא כל תקותינו. בחושך הלכנו וגוששנו, בחוזק גדול הסתבכנו. חיינו הוא – ואורך ימינו, כשמש יאיר וכירח בהיר. עצות טובות הוא הנחיל לנו, בכל מצב ישמחו אותנו.

רק להזכיר שמו – הוא דבר גדול. לעורר רחמים בזכותו נ נח עולה על הכל. רבינו – זכותו יגן עלינו. ועל כל ישראל עמינו.

הולכים לבטח ננח לנצח, הולכים לבטח נ נח בשטח. עולים ויורדים נופלים וקמים, משוטטים מסתובבים קופצים רוקדים שרים מפיצים נחמנים.

תגיד נ נח, תשיר נ נח, תמיד תשמח. תגיד נ נח, תשיר נ נח, כשמש תזרח. עם ישראל קדושים, עם ישראל מחכים, עם ישראל נחמנים!

בברסלב בוער אש, הבעיר אותו בליבי, בברסלב בוער אש, הלהיב אותו בקרבי. רבי נחמן התחיל את הענין, הוא אמר נצחתי ואנצח מזמן. חדוש כמוהו לא היה מעולם, זה רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. היום יש לנו לשמוח ולסמוך על כוחו. להפיץ את הספרים הקדושים לגלות את אורו. מה אומר לכם אין דבר גדול מזה, עם נ נח אין שום דאגה ופחד לא הזדעזע

תן לי שיר חדש רבי נחמן\נ נח מתוק מדבש, יש לי בחירה אני לו קוף או בהמה

השם יתברך רחם עלינו ונתן לנו את רבינו, רחם עלינו ונתן לנו את רבינו.

עולם חדש עולם של נ נח, מלא אורה ושמחה ליהודים הופיע, שישו ושמחו בשיר של רבינו – תהיו שמחים עם הנחמנים

אתה רוצה לרקוד, אתה רוצה להיות שמח, נ נח יקים את רוחך, נ נח ירים אותך למעלה.

בידך אפקיד רוחי פדית אותי, נ נח לקח אותי, נ נח בנה אותי, ננננ"מ זה בשבילי

ננננ"מ מתקן את העולם, ננננ"מ מתגבר בעולם, ננננ"מ משמח את כולם, ננננ"מ זה אדוננו רבי נחמן

יוצאין מעבדות לחרות, נ נח תכלית יהדות, שרים בשמחה כל הזמן, נ נח נחמ נחמן מאומן. רוקדים וחיים את התורה, דרכו של רבינו היא מאירה. רוקדים וחיים את התורה, אשרינו שקבלנו את הפתק הקדושה.

עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה. ננח הוא הדרך להיות תמיד בשמחה, נ נח הוא הדרך לישועה ולגאולה.

אמונת חידוש יש מאין, אמונת חידוש יש מיש. כבוד ה' עולה מעלה מעלה, הנבואה מבררת ומנקה את המדמה, נ נח נחמ נחמן מאומן תשורי מראש אמנה.

אי אפשר לנשום בלי הפתק, אי אפשר לנשום בלי רבי נחמן. אז אני צריך להיות תמיד עם הפתק אז אני צריך להיות תמיד עם רבי נחמן.

דויפט אויף מין כח פון נ נח. לרקוד ברחובות ובשווקים מחמת שמחה של הנחמנים.

מים עמוקים דברי פי איש נחל נובע מקור חכמה.

חיים ושבע – נ נח נחמ, נחמן מאומן – כל הזמן. יהא שלמא רבא חינא וחסדא נ נח נחמ, נחמן מאומן.

כל היום נ נח כל היום נ נח: בא נצא לשיר בא נצא לרקוד: בא נצא ביחד לשמוח בלי פחד.

בניסן נגאלו אבותינו ממצרים, בניסן עתידין להיגאל. מתחיל עם נון כפופה ומסיים עם נון פשוטה כמו שחתום בפתק הקדושה. מתחיל בגנות ומסיים בשבח, זה רבינו הקדוש – רבינו נ נח.

תיקון הכללי זה בשבילי, תיקון העולם הוא יביא,חידוש העולם באמונה ושמחה, שיר חדש תקוה גאולה. רבי נחמן הבטיח שיאוש אין קיים, להתחיל מחדש לא להיות זקן,  לשיר ולרקוד כל הזמן, ננננ"מ. אתה יכול, להגיע אל הכל, אתה מעתה לא תרד למטה, אם נפלת קום עלה למעלה, תגביה כנשר תעלה ראש ההרה.

טובה הארץ מאד מאד, ישראל בר המרגל ומפתה אל תכלית האמת.

קרבנו לעבודתך, שמחנו בישועתך, טהר לבנו ביראתך. יחד לבבנו באור של רבנו, את לבנו תפתח באור של נ נח.

גבור בהפצה, הולך למלחמה, עוד פתק עוד ספר, את כל הדינים מיפר. גבורה היא בלב, תן את הכסף ואני ערב, תראה מזה ישועה, עוד תראה גאולה: תחיה בשביל התכלית, רבינו הוא ראשית ואחרית, מה יש לעשות בעולם, לעדן עלאה ננח הוא סולם. למלאות את העולם בספרי רבינו, בפינו ובלבבינו זה קרוב אלינו, כל בית וכל רכב, אחי תיכנס לקצב: הקמיע מעולם לא היה, סגולה בטוחה, לעם הרעיה. שמח בחלקו, מה טובו ומה נעים גורלו, אשרי תמימי דרך, כבר הכין הכל וטרח: ננח זה שיר של שמחה, ננח מבטיח שיש תקוה, ננננ"מ, סמוך עליו הוא נאמן.

יהדות, זה לא תחרות, שמחה זה רק עם אמונה, אהבה, איך שהשם יתברך אוהב אותך, ואנו שרים נ נח נחמ, נחמן מאומן. עבודה, זה תורה תפילה ושירה, בחירה, בידינו לעשות טוב או רע, גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, ואנו שרים נ נח נחמ, נחמן מאומן: לחיות בטוב ה', להתעדן בנחל שמן, לרוות ולרענן, שירו נ נח נחמ נחמן מאומן, אמן: בחרת בנו, רצית בנו, רוממתנו וקדשתנו. וקרבתנו מלכנו לעבודתך, ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת.

ברחתי חפשתי את נ נח מצאתי רק זאת היא נחמתי. לא מצאתי את עצמי את ה' דרשתי, את נפשי בכפי שמתי מהו רצונך בשבילי\ננננ"מ הוא הרבי בשבילך ובשבילי.

מחפש את האור, הכל נראה שחור, כמו מושלח לבור, בלי רבינו גמור. אור אור אור רבינו הוא נמצא, אור אור מלא שמחה ואהבה, אור אור אור ננננ"מ ננננ"מ\ מתקן את כל העולם. כשמש בהיר בצהרים, נ נח מאיר בשמים, אור צדיקים ישמח, צדיק כתמר יפרח, אור טהור, בנבל וכינור.

בפתק כתוב שמשיח יבוא יהיה כל העולם שמח, כולם יהיו תמים (י"ס ת'). עם נגונים ורקודים כולם יהיו נחמנים, שרים ושמחים רוקדים וקופצים דשנים ורעננים. ננח ישירו קיימו וקבלו ליהודים יש רבינו.

חסיד חסיד אל תהי שוטה, תלמוד את התורה ותעשה ממנה תפילה, תברח אל היער ובפרט בחצות לילה, תקדש את זמנך ואת מקומך בהפצה. רואים שכולם נמשכים אחר רבינו, וזה רק יתגבר יותר ויותר עד ביאת משיח צדקינו. כל העולם כולו גשר צר מאד, ורבינו לא נותן לנו לפחד הוא מגן ומעוז. רבינו קורא לנו, נ נח הוא חיינו, עוד נשיר ונשמח, תמיד נ נח.

אתה יכול לעשות ולפעול, אתה לא פחות היום מאתמול, אתה יכול לשנות ולבנות, ועליך מוטל את הרשעים להמנות. תעמוד בדעתך, תצביע להכריע, את רבינו הקדוש תבחר ותנשא, והשאר ימשיכו מהרע להמלט. נ נח זה המפלגה, נ נח זה הרשימה, כולם רוצים רק את נ נח, את כל הכסאות בכנסת יקח. ברסלב, לב העם, ברסלב, מהכנרת להים, ברסלב להיות שלו ושמח, אז כולנו בוחרים ומצביעים נ נח.

מילים: נ נח זה לא פוליטקא, נ נח זה להיות תמיד בשמחה. נ נח זה לא פוליטקא, נ נח זה רק לעם סגולה. נ נח להיות שבע ושמח, נ נח לשבת שלו ובטח. תבחר בנ נח, תצביע נ נח, אין גדולים אין קטנים - כולנו נ נח!

אני הבאתי לכם מתנה מארץ ישראל. מה המתנה – מחלוקת!

סמוך לגאולה תפילה, בדברי נפשי יצאה, איה מקום קדושתי, עליתי וצעקתי במחשבה. יום יום נשמתי מאירה בי מעידה, הזמן הזה לא היה ולא יהיה עוד תפסת. רבינו הזהיר רבינו האיר, כל רגע מחדש חווה בהיר: נורא איום, נשגב עליון, מרגש עד דמעות, בהירות חזיון, נ נח נחמ, נחמן מאומן. מזעזע משעשע צחצחות האומן. לקוטי מוהר"ן, סיפורי מעשיות, לקוטי עצות, לקוטי תפילות, ספר המדות, לקוטי הלכות, שיחות הר"ן חיי מוהר"ן, התבודדות. בוקר בוקר השמש זורחת מחדש, פקודת המלך שהחשך משתככת, קרני אור גילה ושמחה מחופפת, פורצת בלבי כאש בגחלת. זה אור חדש שעדיין לא היה, מי שמע כזאת ומי כזאת ראה, רבינו הקדוש טיפה מן הים גילה, וזה רק ההתחלה של הסיפור היפה.

בשביל מה אתה עובד, למה אתה לא נח, למה לא תהיה נ נח. זה לא רק שלא תפסיד, גם תרויח ותשמח, עוד מעט תהיה נ נח: קרוב יום - יום יבוא, השמש עליך יזרח, אתה שש ושמח נ נח. שר ורוקד וגם מפיץ, גם להגר והאזרח, אשריך טוב לך נ נח. ננננ"מ.

זה הארץ שלנו, זה ירושה מאבותינו, זה המדינה שלנו. בית המקדש שלנו, ירושלים שלנו, ארץ ישראל שלנו, הכל שלנו.

בכל הארץ רואים תקוה, ארץ קדושה מוציא יבולה, אחדות אמונה איזה ברכה, לעם סגולה חסידי רבינו נחמן בן שמחה. קום התהלך בארץ, בד' אמות של הלכה, תשיג מוחין דגדלות של קדושה, תתחבר לרבינו ננח שבזה זכה, להיות כולו טוב אפילו למי שעשה לו רע. ארץ ישראל ארץ חמדה, אלפיים שנה חיכינו לה, לא משנה מה אחרים חושבים עליה, בוא נשמוח שזכינו להיות\לחיות בתוכה.

כי זה כל האדם להמתיק את הזעם, להפוך חרון אף לאויר קל זך ועף. הצדיק בחי' משה עומד בין שמד לרצון, הוא הגשר והקשר בחי' אין עפר ואפר. מי אני מה אני מה תפקידי והיכן אמצא עצמי, אביט אל אל אזכה לשכל פועל אבנה את הצלם בדמות הנעלם. נ נח נ נח נ נח נ נח נ נח אך רק זך וצח נ נח נחמ נחמן מאומן, אמת מאן ישר טוב ורחמן.

שמע ישראל יא"י אחד. יש שיר, שיר א-ל, שהשם יתברך אוהב מאד. יש שיר, שיר הגואל שמחדש העולם באמונה במלכותו.

שלום, שלום, שלום, כולם רוצים שלום\מדברים על שלום. על ידי הצר והעצבות בא מרימה בעולם, ועל ידי השמחה בא שלולם בעולם. ננננ"מ יביא שמחה לעולם, ננננ"מ יביא שלום בעולם.

עוללים ויונקים ילדים וזקנים שמחים ורוקדים\וחוגגים כאשר רבינו מכירים. את השם יתברך מודים ומשבחים הוללים ומפארים נ נח מפרסמים. צדיק יסוד עולם, ננננ"מ.

נ נח נחמ נחמן מאומן. רבינו הקדוש דעתו רחבה מן הים, נצחון הוא שלו מאז תמיד ומעולם, היום מתחילים להבין איך רבינו מדבר אלינו בטעם, רבי נחמן הוא הראש לא רק גם - ונהרו אחריו כל העם. תן  נ נח בזרם - תוריד נ נח כגשם, בשטף קצף אור פורחת - צחצחות בהירות זורחת.

בלי סוף, איפה מקבלים את הכלים להאין סוף. בלי סוף, עומסים עלי מכים בכפלי כפלים אני תוף: בלי סוף, עד אין סוף, בלי סוף, לא בשביל קוף, בלי סוף, יש תקוה יש הוף. בלי סוף, אור רשום מקלדת כתוף: ננננמ: בשטחיות זה נראה כמו צרות צרורות, עוברים וסובלים ומקבלים כלים עמוקות, בטלים ומבוטלים חתוכים ונשברים זה האות, עוד מעט הגעת עלית למרום בטוחות.

תורת ה' בלבי, אי אפשר לכבות אהבתי, בטוב וברע שויתי, תמיד השם יתברך לנגדי. זאת אשיב אל לבי, על כן אוחיל אמרה נפשי, זכור אזכור ה' חלקי, מעוזי, פדה אותי בידו אפקיד רוחי. נ נח זה שירי, אהללה נפשי, ארומם ואגדל בו, צורי משגבי. נ נח זה שירי, אהללה נפשי, נ נח נחמ נחמן מאומן, איש האלקים פלאי.

יום יום מאיר מחדש, חבש וכבש, עוד תטעום את הדבש. עושה לבבות שוזר עבות נשמות, צועק ביערות, מחזיק את העצמות: זה דודי זה רועי, זה כל חפצי ותשוקתי, נ נח מוביל אותי, איפה שהייתי מעולם לא צפיתי, ופתאום אני בנפשי ידעתי.

ואז יתער שיר חדש שהוא שיר של נפלאות, ועל ידי שיר הזה יגדל כל הריחות והיראות

לדעת בארץ דרכך, בכל גוים ישועתך, קוינו לך, ביקשנו אותך, קח אותנו למעלה, תלמדנו מפיך תורה, תאיר בלבנו אהבתך: דעת דעת דעת, מענה אפיים אחת, זה רבינו נ נח במוחינו זורחת, מוחין שמחים שכל עף, רוחינו עולה מרומים פורחת.

בקר בקר אקוה. בקר בקר אעלה. אעלה באור של רבינו, נ נח יגיל וישמח לבבינו.

אם לא נחזיק את השקרנים, לא ניתן כח להבריונים, אם נחזיק עצמינו ביחד, להקים את האמת בלי פחד. העם יבחר ברבינו, העם יכיר את נחלתינו, ננננ"מ, יצביעו נ נח, ישבו בשלוה בטח.

מי לה' אלי, מתפלל בכל עצמותי, הוא בסוד הבריאה נכלל, נ נח השיר של שכל הכולל. יודע לעלות, יודע לרדת, יודע שבשמחה הגאולה מתקרבת\ממהרת: חסידים של הפתק כמראה הבזק, מפיצים שם נ נח, כי זה כל העסק.

לובן העליון גרתי, תרי"ג מצות שמרתי, לאומן נסעתי, רבינו נ נח כתר על ראשי. איך רקדתי, איך שמחתי, עוד השמחה בלבי! אורות צחצחות, מוחין מאירות, רבינו נחמן בהגלות.

מתחילים בקטן, מרגישים סוף עולם, הכל סגור ונסתם, האור נעלם. נ נח זה תקוה, נ נח זה הבטחה, ננננ"מ סמוך עליו הוא נאמן.

בזכות הפתק בזכות הפתק בזכות הפתק -- פתק הגאולה \ פתק סגולה. בזכות הפתק, תגלה סגולה לעם סגולה. בזכות הפתק, חדש אהבתך עם ישראל עמך. בזכות הפתק, קדשינו ברכינו יחד שמך עלינו. בזכות הפתק, תאיר אור רבינו בליבינו ונשמתינו.

כל העם ביחד באהבה ונחת, לא רוצים את הפחד ולא את הלחץ. מצפים ומקוים, באמונה הכל משיגים, באבינו מלכנו בטוחים, רבינו כבר סידר הענינים. אחדות פורחת, נ נח זורחת, כי יש ענין שהכל מהפכת, לטובה ולשמחה מטורפת. אז תבואו ותבחירו, גם אתם ברבינו, חברים כולנו, תיכנס אתנו\בכנסת אנחנו.

מצוה גדולה להיות בשמחה, להיות בשמחה עם נ נח תמיד. אז אני שם עם החברים כיפה, זה מרים אותי למעלה. ואני מזמין בכבוד ובהערכה, כל החברים ביחד לכנסת פנימה. איזה אלופים מאירים באור של רבינו, יש להם מסר והדרכה לעמינו, יאירו לנו ונשמחו בהצלחתינו, ארץ ישראל עולה ועולה לנצח זה ארצינו.

יש לרבנו מפלגה, יש לכולנו תקוה. תחשוב קצת על ילדינו, אוצרות חמודות בבת עינינו. לא צריכים לחשוב הרבה, לעולם לא נפסד אחד מהרבי, מאתים שנה הוא מאיר את,  הארץ, מתי נשמע ונזכה להתירץ. בואו תבחרו ברבנו, נ נח נחמ נחמן מאומן עלינו, הוא ישפיע לנו בטוחות, עצות נכונות ברכות וישועות.

לפעמים מתחילים מחדש, לפעמים קופצים כטפס. ואם גיבור וגם צדיק הנך, תבנה בנין כטוב לבך. תתחבר ותצטרף כל נקודה טובה, תקים מגדל הפורח למעלה, אור השם עליך, יזרח, ברכה חן ואושר - נ נח.

מי אמר משיח, מי אמר נ נח, צפינו חיכינו אבל נפלנו לפח. מפורסמים של שקר, טרדות הזמן זה השבר, הפתק יעשה אותך גבר, ורק אז ממשיח יהיה זכר. קפץ קפץ תרקד חזק, אורות מבריקות כמראה הבזק, רוח הצדיק בעורקים שלך, השיר מתפוצצת בחיות משפתיך.

ומלאה מלאה מלאה הארץ דעה את ה'. כמים לים מכסים כולם קופצים ורוקדים. כמים לים מכסים כולם שמחים נחמנים.

אנו רוצים גאולה, אנו רוצים ישועה, תן לנו נ נח במהרה. כי הם חיינו ואורך ימינו, תן חלקנו עם רבינו, כי הם חיינו ואורך ימינו, נ נח נחמ נחמן מאומן הוא כל תקותינו. אורך ימים בימינה, עושר וכבוד בשמואלה, נ נח נחמ, נחמן מאומן.

יש רק פתק אחד, פתק הגאולה.אמונה. יש רק פתק אחד, פתק של ישועה\תקוה. נ נח נחמ נחמן מאומן, הוא הרבי של כוווולם, כולנו חברים בוחרים באמונה, רוצים רק חיים של נחת ושמחה.

כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך. אל תיראו כי התחת אלהים אני. ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטבה למען עשה כיום הזה להחית עם רב

היום יש חסידות חדש, כל אחד יקר מבוקש, עוברים את החיים בשמחה, יש צפיה כי הכל לטובה. הפתק חסידים יש להם על מי לסמוך, מי כזו שמע ומי ראה כזאת, פתק מן השמים מופיע לעדכן, ללמד להורות להאיר ולפרגן. הפתק חסידים שרים הרבה, נ נח נחמ נחמן מאומן הוא הרבי. בוחרים פץ על שם המלאך של הפתק, כשופר הרם קולך וכמראה הבזק.

זה יותר גדול מאתה ואני, זה מאיר חזק בעומק ליבי, זה אור חדש נעימות נצח, זה שיר חדש של רבינו נ נח. מי לא יודע מחסידות ברסלב, החזירו לעבודת השם את הלהב, חברים רוקדים ושרים בשמחה תמיד, האש של רבינו תוקד לעולם כלפיד. שיר חדש אשירה לך, בנבל עשור אזמרה לך, שיר חדש הוא זה בעצמו רבינו נ נח, הוא עף ופורח מאיר מעורר וזורח.

הנה זה ארצינו, פה קבענו את ביתינו, נחלות של דם ודמעות, שפכנו נטענו למרבות. גולה אחר גולה נגלינו, לקח ומסרי חיים למדנו, אף חכמתינו עמד לנו, עד שובינו על אדמתינו. מי מראש צפה זאת, השגיח לגדלינו כאריות, לנוהם כחיות ביערות, בלילות שלמות של התבודדות. שכל אחד יהיה מלך, עם בית ושדה עלי ארץ, לבלות את ימיו בטוב טעם, בהודות והלל לבורא עולם. נ נח נחמ נחמן מאומן, הוא הרבי של כולם, עכשיו הגיע הזמן, שיכירו אותו גם כל העולם. אז בואו תצביעו נ נח בראש, פה צדיק פה צדיק זה האות, ונשמח כולנו הפעם לנצח, ונראה את הנחמנים בכנסת.

הגשם יורד ושוטף, המים ברכה אין ספק, נחל נובע מקור חכמה, רבינו נחמן בן שמחה. מבול של דעת מקיפת, סכנה גדולה מסתובבת, צריכים כלים קדושים טהורים, בהירות השכל צחצחות המוחין. שרים נ נח, אוחזים בצדיק הזך\את הכל לטוב הפך, נחמן מאומן, מטהר את העולם\הגיע הזמן. פץ פץ, בוחרים בלי גמגום, משה רבינו היה כבד פה, ועכשיו הגאולה בנ נח צפון.

איפה הייתי, אני לא ידעתי, כל כך נפלתי, פלאות ירדתי, איה צעקתי, נ נח מצאתי, אחור לא נסגתי, רבינו על ראש שמחתי. כל יום מחדש אני אומר נ נח, קופץ ורוקד כי היצר לוכד, ואין ברירה ואין סיכוי, בלי רבינו אנחנו לקוי. אז אוחזים בשמחה ובכלי האמונה, מעולם מראש תשורי אומנה, הפתק צועקת הפתק בוערת, האש של רבינו מוקדת מפוארת.

אפילו קטן, תגיד גדול, משהו לענין - נ נח נחמ נחמן מאומן. הפתק דורשת, הפתק משמחת, הפתק צועקת, הפתק מצחקת.

אנא בכח - נ נח, תתיר צרורה - נחמ, קבל רנת - נחמן, שגבנו טהרנו – מאומן. שועתנו קבל ושמע צעקתינו - נ נח נחמ נחמן מאומן.

טטי טטי, נתת לנו את רבי נחמן, את הפתק הקדוש - מאומן. כל תפילתינו ותקוותינו - שתשים חלקנו עם רבינו, הרחמן.

חברים טובים בציון של רבינו, שרים נ נח עם שמחה בליבנו,כל העולם יתקנאו בחברא שלנו, עוד מעט כולם יהיו איתנו. שרים ושמחים קופצים ורוקדים,, ברבינו נחמן אנחנו בוטחים, הוא האיר לנו פתח תשובה, לקרבינו להשם יתברך מעלה מעלה.

ספורי מעשית משנים קדמוניות, מולידים באדם מוחין חדשות, לעורר מן השנה והתרדמה, נ נח נחמ - נ נח נחמ - נחמן מאומן. משיח יבוא - כל הזמן אצלו יום אחד, הוא יספר לכל איש ואיש מה שעבר עליו, שיננא - חטוף ואכול חטוף ואישתי -  - דעלמא דאזלינן מיניה כהלולא דמי!!! עולם הפוך ראיתי, כל הצרות שסבלתי, הן הם מאירים בעדי. נקודה ונקודה טובה קניתי, עליות וירידות בשיר בניתי, והצדיק שוכן את השכינה בלבי\בקרבי, נ נח נחמ נחמן מאומן.

מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, הוא נתן לנו את רבינו, בראש חודש ניסן מתחילים לראות הגאולה, ואנו שרים נ נח נחמ נחמן מאומן - להביא אותה במהרה. הגאולה בפתח\בפתק - תשיר ותשמח! - בפיך ובלבבך לעשותה נ נח!!!!

אנכי ה'א המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלהו, ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה, נ נח נחמ נחמן מאומן מיחד אותנו עם בורא עולם, הצדיק איתנו כל אחד ביחד כולנו איש אחד לב אחד עם אחד לאבינו שבשמים.

לך לאומן לרבינו, הוא יסוד ושורש לנפשינו, אל תתעכב ואל תתמהמה, כי למחר אתה באדמה. יש לנו אב אוהב אותנו, הוא הבטיח שיעמוד בעדינו, תעזוב את החכמות והגאוה, תיכנס לשמחה תעלוז לבך. באומן שורה ראש בית, תתקשר ותעלה עולמית, נ נח נחמ נחמן מאומן, תשיר ותרקוד כל הזמן.

ראש השנה של רבינו – ראש חודש ניסן, כולנו בציון חבל על הזמן, יש אוירה טהורה עולים מעלה מעלה, פותחים שערים דלתות השמימה, זה  רבי נחמן נחמן מאומן הוא הראש הרבי של כולם.

לשיר ולרקוד שמח, לקפוץ ולעוף פורח, לצעוק חזק צורח – לעלות להיות נ נח נצח. כך היא דרכה של תורה פת במלח, ועל הארץ תישון בטח, אם תעשה כן אשריך וטוב לך – לעלות להיות נ נח נצח. לא תקח האם על האפרח, כי תקרה שלח תשלח, את האם והבנים קח לך – לעלות להיות נ נח נצח. - - חיים טובים חיים אמיתיים חיים ברסלבים.

השם יתברך אחד יחיד ומיוחד, הוא לבדו אחד בלבד, אל תפחד אל תפחד אל תפחד. אתה מרגיש אבוד ומנותק, אל תתאפק. רבינו צעק רבינו צעק. ואז צחק. נ נח נחמ נחמן מאומן.

אמונה נצורה בלב שמורה, בוערת סוערת אש הפצה, למד דעת (רבינו נחמן) לעם שבורה, להקימה בנ נח לשם ולתפארה.

אין רבי אין רבי רק רבינו הוא הרבי, נ נח נחמ נחמן מאומן הוא הרבי של כולם, נ נח נחמ נחמן מאומן הוא הרבי של כל העולם.

רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן הוא הרבי של כולם\יכבוש את כל העולם. יש לו פתק, יש לו חתימה, שיר פשוט כפול משולש מרובה, כשופר יתרע ויתקע, נ נח זה שיר הגאולה.

רבינו רבינו רבינו נחמן הוא הרבי של כולם\ קשור אותי אותך כל הזמן. אני צריך נחמן – נ נח נחמ נחמן מאומן.

עתידים צדיקים להיות מחיצתן לפנים ממלאכי השרת (כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל).

אנו רוקדים אנו שמחים אנו כל כך שבעים, טוב לבב בחום להב אנחנו ברסלב. אנו בונים דורות לשמים בדעה מלאים, ראית אותנו שמחתם עמנו הכל פתוח תעלו. - לב זהב, אהוב ונאהב, נ נח זה כוכב. הוא חי לפני מאתים שנה, וראה כל נשמה ושרשה, הוא נתן לנו דרך צלולה, לנצח עולם הזה – לחיות עולם הבא. בפתק הקדוש הוא נתן אות, ניסי ניסים פלאי פלאות, רבי נחמן מברסלב הוא השדכן, נ נח נחמ נחמן מאומן.

בכל העולם כולו – יצא הוד קולו, בכל תבל הארץ אפילו ביושבי פלשת. השיר מתפשט את החשך מגרש, זה השיר הגאולה, נ נח נחמ – נחמן מאומן. שיר של שמחה, תקוה ואמונה, ברכה והצלחה, הנה בא ובאה. מעם זאת עולה, תשובה שלמה, (אור האורות) הוא קורא ומעלה אותך, רבנו נחמן בן שמחה.

געגעגעגעגעגועים לפתק, לנ נח. הפתק היא חיינו, מאיר בנשמתינו, כל תקוותינו, ירושתינו.

איך בין א נ נח אזוי, איך בין א נ נח תכה אזוי, יעדר אינר ווילסט בין א נ נח, זול זין אזוי

אין דא רבי האט גיזינגין, אין דא רבי האט גיקלפין, אין דא רבי, דא היילגע רבי, און דא רבי האט גיטנסין. ננננ"מ.

דויפט אויף מין כח פון ננח. לרקוד ברחובות ובשווקים מחמת שמחה של הנחמנים.

טיף אין דא נאכט – א הילגע שפראך – דא נאמן פון הילגע רבי. טנסין אין זינגן, פרילכן בראינגן, נ נח איז ליכטג געבן. דביקות א סך מיסן\גניסן, ליבשפט גקלינגין, ננננ"מ.

דו גיסט אין דא גסט עבור דו טרכסט נ נח. א גנסא טג א גנסא נכט נ נח.

 שטנדיק מיר זגין נ נח, שטנדיק דו זגין נ נח, שטנדיק עלא זגין נ נח, עלא זגין ננננ"מ, נ נח איז דנאמין פרם הילגען רבין רבי נחמן מברסלב, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן

דוס איז אונזיר העקר, אינזער התקון, אינזער הרפואה, אינזער הגאולה. יא, אמונה איז א-פאך א-פאך, אמונה איז ננננ"מ

איז א יד גוון נ נח איז א יד גוון הפציק, איז א יד גוון היפציק איז א יד גוון ננח. איז א יד, א הילגע יד, איז א יד, א פרילכה יד, איז א יד מתרומם זין, איז א יד ש הילגע יד, א הילגע ננח, ננננ"מ

כמה שמחנו כאשר שמענו מרבינו, איזה אור הבריקה בנפשינו, עוד לא התחלנו וזה עוד חדש בשבילנו, כל העולם ימשכו ויצטרפו איתנו. כל נשמה כל אות כל תפלה הוא לנצח, לא יתמו ולא ימחו כאשר מגיעים לנ נח

מבטן שאול שועתי שמעת קולי (יונה ב:ג). קולי שמעת על תעלם אזנך (איכה ג:נו)

Where's the heilege heilege Rebbe? Where's the heilege Rebbe Not?!! Nanach

A lot of people are becoming Nanach. Please make me Nanach. NNNNM

I am a fisherman I hook the fish on the line. The fish they bite the hook, maybe just as a joke, but they are mine. I am a fisherman of Rabbi Nachman. NNNNM

Avrohom was one. You gotta be Nanach

I need to be in the light, to make things right. Rabbi Nachman will take you there, he’ll open your heart – remove your fear.  NNNNM for those who dare.

 

 

ש"ך דינים, עיין ערך דין.

 

שלום. ע"ע ערך שאלת שלום.

 

שליחות: הגמרא בכמה מקומות (גיטין כג., יבמות קיג.) לומדת דין שליחות, שאחד יכול לפעול בשביל חבירו, בדרשה "אתם  - גם אתם" לרבות שלוחכם מה אתם לדעתכם גם שלוחכם לדעתכם, מה אתם בני ברית וכו'. "גם אתם" עם האותיות והתיבות בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ודוק היטב בזה.

 

שלמות. ע"ע ערך לשון הקודש – שלמות לשון הקודש.

 

שם שלם: מצינו בחז"ל עה"פ כי יד על כס י"ה, שאין השם שלם וכו'. ועיין בספר אדיר במרום (עמ' קמד-ה, מכון רמח"ל) ז"ל כי בחטא אדם נפגם האחרית שהוא מלכות בסוד עץ הדעת טוב ורע. ועל כן הוצרך הגלות בסוד הזכר, להחזירה למקומה. וכשתחזור, הנה אז תהיה היא בתחלה בסוד 'שם שלם', ובסוד אשת חיל עטרת בעלה. והוא ענין: באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים (ישעיה ב:ב). ואחר כך יחזור השם מ-יהו"ה ל-יהי"ה כמ"ש, עכ"ל.

שם שלם בגמטריא נון חית מם נון.

 

 

שמחה

שמחה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

ע"ע ערך שגעון, וע"ע ערך עבודת השם – עבודת הנחמנים.

 

קיימא לן שאין שמחה אלא בבשר ויין (פסחים קט., ספר המצות עשה נד, חינוך תפ"ח), בבשר ויין בגמטריא פתק, שזה עיקר מקור השמחה.

 

איך אומרים שעיקר הנהגתינו צריך להיות בשמחה, הלוא בגמ' ובשו"ע לכאו' מעדיפים להיות דואגים על מצבינו בגלות שחרבה בית המקדש וא"י?

 

א] בעזה"י קצת דיבורים על זה כי אין כאן מקומו (ולא עלינו התלונה כי בפירוש דיבר רבינו וכו'). ראשית ידוע מכל ספרי הקבלה וחסידות, שעצבות הוא ממש מדה של הס"א. אלא שנשארת השאלה הנ"ל במילה אחרת להיות בלב נשבר. אכן בפירוש דיבר על זה מוהר"ן ואמר שיש סכנה גדולה ללכת הרבה עם לב נשבר שבקלות יכול ליפול ממנה לעצבות, משא"כ מי שהוא בשמחה, אע"פ שיש סכנה שיפול לקלות ראש וכו', אינו בכלל מסוכן כסכנה של ירידה לעצבות.

 

ב] ומוהר"ן בעצמו היה ע"פ רוב במדה זה של לב נשבר, ואמר שכן ר' שמעון תלמידו היה ראוי לנהוג ככה. וכבר ביארנו למעלה שפעם היו אנשים יותר חזקים וכו' ע"ש. וכאן זה לא רק שהיו יותר חזקים, אלא ענין של כמה מרגישים החסרון, ועד כמה הירידה מחמת החסרון, ותבין דברי על פי משל.

 

איש היה חי על ענף של אילן שהיה מוטה על גבי ים סוערת (כמו המשל בספר חרדים דף ע:). כל יום אביו היה עובר ומזהיר אותו מאד להזהר מאד שלא תפול וכו'. פעם האיש נפל, ובא אביו וראה אותו בים, התחיל לעודד את בנו, וצווח בקול גדול, תשוט וכו'.

 

והנמשל שכל זמן שזכרנו גודל תפארתנו ותפארת הצדיקים אמיתית ובית המקדש וארץ ישראל, בעיקר היה מוטל עלינו שלא לשכוח [ולכן מצינו בכמה מקומות בחז"ל שהעדיפו העצב, עיין למשל במסכת ברכות דף ל-לא]. אבל כעת, שעכשיו אנו בתיקונא דסיפא, וכנראה כבר בזמן הבעש"ט כבר שכחנו, ואין עיקר התיקון להתאבל ולהשתדל לזכור מה שרחוק ממנו. אכן העיקר הוא להרים את עצמינו שלא נטבע ח"ו, ועל כן באו הבעל שם טוב ומוהר"ן ופקדנו להיות תמיד בשמחה.

 

ג] וכאן מענין לענין אפרש בעזה"י שנלע"ד מה שמוהר"ן אמר על עצמו שלא היה צדיק כמותו וכו'. אין כוונתו סתם שהוא הצדיק הכי גדול, אלא שהוא כבר צדיק בדרך אחר לגמרי, כי הוא כבר התחיל להנהיג את נשמות ישראל וכל העולם בדרך תיקון הסיפא (ואולי הבעש"ט התחיל קצת בזה, (ובזה יתבאר לך הרבה ענינים למשל ענין שהעדיף מקואות וריבוי העבודה בתורה ותפילה מתעניות), אבל אז עדיין היה הדבר בספק, ועדיין היו אוחזים הרבה בהרישא). וזה מה שרבינו אמר שבתחלה היו כל ההתחלות מפסח ועכשיו ולא סיים (לקוטי מוהר"ן סוף תורה עד) ומוהרנ"ת כ' (לקוטי הלכות ברכת הריח אות כה) שהוא הבין מתוך דבריו שעכשיו ההתחלה מפורים. והנה פסח הוא ממש בראשית השנה בחודש ניסן שהוא ראש חדשים, ופורים וממש בסוף השנה, ורבינו אומר שמכאן מתחילין, וא"ש כדברינו שעכשיו רבינו מנהל את התיקון מהסיפא (וע' מש"כ לעיל 350 וש"נ).

 

 

ד] ויכולים לראות את זה בכמה וכמה ההנהגות. למשל אף שיש קצת תורה להורות שעיקר התפלה צריך להיות בשביל השכינה, וכמו שמבואר בזוה"ק ובכל ספרי הקבלה. למעשה אנו רואים איך מוהר"ן היה מרבה בעיקר להתפלל בדרך פשיטות לגמרי על עצמו, וכן הורה לעשות. ונראה משום שבתיקון הסיפא זה גופא מה שאדם מוציא ומכוון להוציא את עצמו מן הס"א ולהרים את עצמו להשם יתברך, אפילו אם הוא מכוון לעצמו ממש, כבר נחשב כוונה לתיקון השכינה וכנסת ישראל. וכמו שי"ב נ"י מזכיר לי מה שמוהרנ"ת אומר שתפילת ערבית רשות, כי בחשכת הלילה אין דעת וכו'. ועכשיו אנו נמצאים במצב של חשכת הלילה כמעט בלי דעת, ובסיפא כל אחד עומד בפני עצמו ככה, ומי אמר לו להרים את עצמו, ולקרב את עצמו להצדיק, ולהתבטל להאור אין סוף, רק אור השכינה הקדושה בעצמה.

 

ה] וכן מה שמצינו שמוהר"ן כותב שעיקר יראת שמים הוא יראת העונש, ולכאו' זה ממש דלא כהזוהר, וכמו שהרמח"ל האריך להסביר ביחוד היראה. כי היום בתיקון הסיפא, כן הוא, שהעיקר הוא לשמור את עצמינו כפשוטו, עד שהשי"ת יגלה לנו ויאיר לנו רוממותו.

 

ונלע"ד עוד כי היום קיים חזק הקליפה של דור הפלגה (וע' בליקוטי הלכות, הל' בית הכנסת ו:ט, שמוהרנ"ת מכנהו פ.מ. ועמש"כ בס"ד במ"א בחיבורנו). והיינו האמונה שיש יחוד בעולם ולהתאחד כל בני אדם וכו' אבל הכל בלי להכיר השם יתברך ולמרוד נגדו. ועל כן עיקר עבודתינו בתחילה לא תהיה להבין היטב כח גדול של יחוד בעולם, אלא להיות ירא כפשוטו מעונש הדין של הבורא עולם.

 

ו] וכן מה שמצינו בכמה דברים שמוהר"ן העדיף את הכמות יותר מהאיכות, כמו בריבוי הלימוד בלי העיון וריבוי התפלה אפילו בלא כוונה כידוע (והבעש"ט כבר התחיל ליתן משקול וחשיבות להכמות, למשל מה שכתב לבנו 'ובדורותינו דור חלש ומעט השכל מאוד צריך תמיד להתמיד בטבילות ומקוואות יותר בתמידות טוב יותר מהתענית שהתענית מחליש הגוף מעבודת ה' ועוד יותר טוב שהכח שהוא מניח בתענית יתן הכח ההוא בלימוד התורה ובתפילה שיתפלל בכל כחו וכוונתו בזה יבא למדריגה גדולה מאוד'). וזה חידוש גדול, כי ביהדות תמיד מצינו להיפך, שהעיקר הוא האיכות, ע' בזה בספר משך החכמה, ואינו לפני כעת, אבל כמדומני שמביא ראיה ממה דאי' שרק ב' מששים רבוא יצאו ממצרים, ומחלונות בית המקדש. וקי"ל להלכה טוב מעט בכוונה מהרבה בלי כוונה.

 

ז] אכן עכשיו שהעיקר הוא תיקון הסיפא, לתקן כל הנפרדים במקומם, ברור שהעיקר הוא הכמות, כמה נקודות שאתה יכול לתקן. אכן אילו היינו יכולים לתקן ברישא, בודאי עדיף להביא אור גדול באיכות, שע"י יתקן הכל. אבל כיון שעבר זמנו, אין לנו אלא להזדרז לחטוף מה שנוכל. ועכשיו מה שחשוב בעיקר הוא השם של כל דבר ודבר, אם הוא נקרא על שם התורה והיהדות ושם השם יתברך, או ח"ו להיפך (וכמו שהבאנו מרש"ק ז"ל שלאחר השואה אין מקום לכינוים של כתות של יהודים, אם הוא נקרא יהודי איך שהוא, צריכים להשתגע עליו מרוב שמחה ואהבה), וצריכים להגביר הקל קול יעקב כפשוטו על קולו של עשו, שכל מה שיש יותר רעש, כפשוטו – VOLUME, של תפלה ותורה בעולם יותר טוב (ואין סתם מה שהישמעאלים מרימים קולם ברמקולים בכל ארץ ישראל, למען טמא הארץ בהבליהם). וכל שטח ושטח שיש בו איזה סימן של קדושה עליה, יותר טוב. וכל כח ותנועה וכדומה שיש יותר בעולם בשביל הקדושה, חשוב מאד. ופעם לא נתנו לב לדברים אלו, כי כמעט לא חשוב כל ריבוי דברים אלו נגד הפנימיות. אבל עכשיו שהגענו להסוף, הכל נשמע, ועכשיו עושים  חשבון על המראה וכו' וכשנ"ל, ועבודתינו להראות תגבורת ונצחון של הקדושה.

 

 

 

שמע ישראל. עיין ערך שאלת שלום – והשבת שלום.

 

שנה. בגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה. שנה במילוי, שין נון הי עם האותיות והתיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

שפתיים. עיין מש"כ במסכת שבת דף לב: בענין עד שיבלו שפתותיכם מלומר ד"י. והוא חידש שחנני הש"י בשנת השפ"ת – בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן, שהיה צריך להיות שנה של שפת אמת תכון לעד וכו', שגזרו שכולם צריכים לכסות הפה (שפתיים) עם מסך. והוא ממש הענין של (דברים כח:מז) תחת אשר לא עבדת את י"א בשמחה ובטוב לבב מרב כל – עיין מש"כ בפסוק כמה רמזים. ולכן נגזר לשים על שפתיים אלו שלא אומרים נ נח, מסך, שהוא בעצם מסח, בגמטריא נ נח.

 

שקט לבן – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

שר: בלשון הקדוש "פחת" זה שר (עיין מלאכי א), פחת, עם הג' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

תאומים. המזל של חודש סיון, חודש של מתן תורה, הוא מזל תאומים (ע' מדרש רבה לשיר השירים, פרשה ה: תמתי, תמותי שנתממו עמי בסיני ואמרו (שמות כד:ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. רבי ינאי אמר תאומתי, כביכול לא אני גדולה ממנה ולא היא גדולה ממני. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי תאומתי, מה התאומים הללו אם חושש אחד מהן בראשו וכו' עמו אנכי בצרה). תאומים- גמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם התיבות והכולל.

 

תבונות התורה. מבואר בלקוטי מוהר"ן תורה יא, ועמש"כ בערך כבוד, לפרש עי"ז נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

תבלינים. תבלין בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. וזה מה שאמרו חז"ל בכמה מקומות (קידושין ל: בבא בתרא טז. ועוד) הקב"ה אמר להם לישראל בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין. והנה החיד"א כתב בהקדמה לספר חק לישראל הסברים איך התורה מגן ומציל מהיצר הרע וכתב שם שתורה בגמטריא סמא"ל לילי"ת. וכן מצינו שנ נח נחמ נחמן מאומן בגמטריא אבי אבות הטומאה עם הג' תיבות.

 

תגובה. ע"ע ערך שאלות שלום – והשבת שלום.

 

תה ויסוצקי:

 

ידוע איך שסבא העריך מאד את תה ויסוצקי, ואמר שהוא תרופה גמורה עבור כויות ר"ל. ולכן בדקנו וחקרנו קצת בזה, וראינו שויסוצקי בגמטריא רפ"ב שהוא מספר ידוע ומוכר מאד -- תורה רפ"ב בלקוטי מוהר"ן -- אזמרה -- לראות רק מהנקודות טובות.

 

והנה עוד זאת יש מספר שמופיע על התה ויסוצקי, השנה שהתחילו 1849, והנה האותיות האלו יש בהם 148 שהוא בגמטריא נחמן, ויש בהם 491 שהוא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

וידוע גם כן ש'תה' ראשי תיבות תיקון הכללי, ו'כוס תה' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן! תה, בגמטריא ברסלב נ נח, עם הג' תיבות.

 

והנה עוד זאת שתה ויסוצקי רשום עליה אות       W

בגדול --- וזה ממש דומה לאיך שחותמים נ נח באצבעות!

 

והנה שמענו ממשה שושן נ"י סיפור ארוך איך שסבא עשה מאמץ והשתדל לפעול בשמים שהתה ירפא את הכל, ואכמ"ל. ובענין התה עיין בספר האחים הקדושים (עמוד 168-) ומובא שם שר' מרדכי מנעסכיז זצ"ל אמר שכאשר הצדיקים שותים תה הם נמצאים בעולם העשיה ובאותה שעה יש ביכלתם לפעל דברים רבים, ויש שם כמה מעשיות. ומובא שם מהרה"ק מפרמישלאן, תה – תהא השעה הזאת שעת רחמים.

 

תוכחה

 

ידוע דברי ר"ע שחושש שכבר בימיו לא קיים מאן דהוא יודע להוכיח כראוי, והרבה טעו בזה שח"ו בגלל זה נתבטל מצוה א' מן התרי"ג מצות דאורייתא. אכן עכ"פ זה מצוה קשה לקיים כראוי.

 

והנה מוהר"ן אמר (שיחות הר"ן) 'השמעת ממני דברי מוסר?' ע"ש, ובעיקר עי' בלק"מ תנינא תורה ח, שמאריך להסביר איך שכאשר נותנין תוכחה מבאישין את רוח המקבלו, ופשוט שגם מי שמוכיח את עצמו, למה אכלתי כזה וכדומה, גם הוא בכלל זה, שעי"ז הוא מבאיש רוחו. וגילה שם רבינו הקדוש שיש דרך ליתן תוכחה שזה משפר רוחו ונותן ריח טוב ע"ש, והוא ע"י השיר פשוט כפול שלוש מרובע.

 

ולפ"ז הדרך היחיד שיש לנו לקיים מצות תוכחה כראוי וכהוגן הוא להגיד למי שצריך, וכן לעצמך, נ נח נחמ נחמן מאומן! וכל פעם שאומרים נ נח נחמ נחמן מאומן, לכוון לקיים מצות עשה דאורייתא מהתרי"ג מצות, הוכיח תוכיח את עמתך!

 

והנה רבינו גילה שהוא נחל נובע מקור חכמה (חיי מוהר”ן קפט), והנה לכאו' ההיפוך מזה הוא בחי' (משלי כה:כו) מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע, ופרש"י ז"ל כשהצדיק מט לפניו וירא להוכיח אותו, ע"כ. ומזה יש ללמוד לענין הנחל נובע מקור חכמה שהוא דווקא ענין להוכיח את הרשעים, וזה דייקא כמבואר בלקמ"ת כנ"ל שיש רק דרך אחד ראוי ומוכשר להוכיח - ע"י הרם כשפ"ר קולך והגיד לעמי פשעם, ע"י נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

 

תורה

ע"ע תבונות התורה.

לימוד תורה

 

ענין שיהא עיקר הלימוד רק בספרים הקדושים של מוהר"ן

 

א] כבר כתבנו בס"ד בריש החיבור שעיקר הלימוד הוא להאיר שמות השי"ת, כי כל התורה כולה שמותיו של השי"ת, ותכלית הבריאה הוא לגלות את זה, וזה תוקף לימוד התורה הקדושה שהוא כנגד כל המצות, כי הוא בעצמו שמותיו של השי"ת. [והנה מאד חשוב להעיר ממה שכתוב בשיחות הר"ן אות קפה, שמוהרנ"ת מדגיש שרבינו לא היה נותן יחודים וכדומה לתיקונים, אלא עובדות למעשה, ובעוד מקומות מצינו שרבינו רצה מאד שהעולם יעסקו במצוות מעשיות, הרי שעכשיו בזמנינו אין העיקר העבודה שלנו כעבודת דורות הקדמונים, כמפורש בזוהר הקדוש וכתבי האר"י בהכרח שעיקר העבודה הוא בפנימיות, אכן אין זה פוסל ומעקם בכלל המטרה, שכל מעשינו, דיבורנו, ומחשבתינו תהיו ליחד את השם יתברך. ומצינו שרבינו גם כן נתן לפשוטי העם לעשות יחודים, כמו על התיקון הכללי לכוון בשני שמות וכו', וזה פשוט וברור, אף שלא יקבלו את זה רבים מסבת השקעתם ביון מצולה, השם ירחם, ומה שרבינו אינו מורה בדרך שונה מהצדיקי אמת שלפניו עמש”כ 350:ג].

 

והנה לפ"ז מובן שעיקר העסק בלימוד התורה צריך להיות על דרך זה להאיר את אור הש"י. [וכן מצינו בכ"מ למשל ע' בליקוטי עצות ערך תלמוד תורה אות מט ז"ל: על ידי שמתיגע בתורה וכו' הוא מקים ומחדש כל העולמות ומגלה כבודו יתברך בעולם שזה עקר התכלית של כל עבודת האדם, כדי שיתגדל כבודו יתברך שמו, ע"כ]. וכיון שאנו מאמינים שהספרים הקדושים של מוהר"ן הם הכי מוכשרים להאיר אור הש"י, פשוט שעיקר עסקנו לא תהיה אלא בהם.

 

ב] וע' בהקדמת מוהרח"ו ז"ל לספר עץ חיים, וכן הובא בכמה מכתבים מהרמח"ל, שהבאתי בנספחים, שמי שקשה לו העיון בלימוד הגמרא, אל תלמוד אותו (וכמו שפסק הרמב"ם שלא צריכים ללמוד גמ', ע' בהקדמה לספרו יד החזקה), רק כל לימודו תהיה במדרשים ובאגדה ובעיקר בפנימיות התורה. ומי שהוא בקי וחריף כהאריז"ל שהיה לומד כל סוגיא שבע דרכים וכו', הוא יכול ללמוד קצת בגמרא, אבל לא יותר משעתים ביום. כי עיקר הלימוד הוא להאיר אור השם יתברך, ולימוד הגמרא הוא מלחמה לברר מה אסור ומה מותר וכדומה, ואם אינו מוכשר לעשות הבירור באור השם אדרבא יתקלקל ח"ו. והרבה הרבו לצווח על זה ע"ש [וע"ע ברש"י במס' שבת (פח: ד"ה למיימינין) ז"ל עסוקים בכל כחם וטרודים לדעת סודה כאדם המשתמש ביד ימינו שהיא עיקר, עכ"ל, וכן במס' סנהד' פירוש שתורה לשמה, היינו שטורחין למצוא הסוד. וע”ע ברש”י במס' סוטה דף כא. שפי' שתורה שמים רבים לא יוכלו לכבות היינו סוד].

 

ג] ויש מקשים ממה שכתוב בשיחות הר"ן (עו) ע"ש באריכות ובין היתר כ' ז"ל ויזכה ללמד הרבה מאד, גמרא ופוסקים כלם, ותנך ומדרשים וספרי הזהר וקבלה ושאר ספרים כלם וכו' פעם אחד חשב רבנו ז"ל מה שהאדם צריך ללמד בכל יום עד שאין היום מספיק. דהינו לגמר בכל שנה ש"ס עם הרי"ף והרא"ש, וארבעה שלחן ערוך הגדולים, וכל המדרשים כלם, וכל ספרי הזהר ותקונים וזהר חדש, וכל ספרי קבלה מהאר"י ז"ל. גם צריכין ללמד איזה שעור ביום בקצת עיון. ועוד חשב הרבה דברים. גם צריכין לומר תהלים בכל יום, ותחנות ובקשות הרבה הרבה. ואז ספר הרבה מענין זה שצריכין ללמד במהירות גדול ובזריזות ולבלי לבלבל דעתו בדקדוקים הרבה מענין לענין וכו', ע"ש.

 

והגם שכתוב שם בפירוש שכל הלימוד הזה אינו לעיכובא כלל, וז"ל שם, גם אמר לבל יהיה נבהל מזה שהזהיר שצריכין ללמד כל כך בכל יום, כי גם אם אינו זוכה ללמד כל כך, אעפ"כ הוא יכול להיות איש כשר באמת. וגם כבר ספר מזה שיכולין להיות איש כשר אפילו אם אינו יכול ללמד כלל ואפלו צדיק יכולין להיות אף על פי שאינו למדן כלל, רק בעל השגה אין יכולין להיות כי אם כשהוא למדן בגמרא פרוש רש"י ותוספות. אבל איש כשר וצדיק גמור יכולין לזכות אפלו מי שהוא איש פשוט לגמרי, 'ולא עליך המלאכה לגמר ואי אתה בן חורין להבטל ממנה (אבות ב:טז)', ע"כ.

 

מ"מ קשה להם דהרי כ' לעיל שצריכין ללמוד גמרא וכו'.

 

ד] והנה קודם שנוכל לפרש הסוגיא ליישב דעתן, רצוני לברר שכוונת מוהר"ן בלימוד במהירות, אינו שצריכין לעשות גירסא בעלמא בשום הבנה, ולא שאני אומר שאין שום מעלות ותועלת בזה, כי אדרבה מחשיב אני את העבודה זו, ויש לי הרבה ראיות שטוב לעסוק בו [- וע' בשיחות הר"ן (ש) שכז"ל אמירת ספרי רבינו ז"ל האמירה לבד מסוגלת להנשמה כמו ספרי הזוהר והתיקונים, גם בימי אלול מצווה לאומרם ומועיל מאד], אבל נלע"ד ברור שאין זה הכוונה כאן בשיחות הר"ן כמוכח להמעיין קצת. כי בדיבור המתחיל ודבר הרבה, מבואר להדיא שבא בעיקרון לאפוקי ריבוי העיון והדקדוקים וכדו', ופשוט א"כ שמדבר על הלומד בהבנה. וכן אח"כ בד"ה ופעם אחד פשוט ומבורר כנ"ל. ובד"ה וספר ג"כ כנ"ל וכתב שם בפירוש ז"ל רק יראה להבין הדבר בפשיטות במקומו. ואם לפעמים אינו יכול להבין דבר אחד, אל יעמד הרבה שם וכו', עכ"ל, מבואר להדיא שמדבר על לימוד בהבנה רק שלפעמים אינו מבין דבר אחד. וכן מוכח ממש"כ שם שריבוי הלימוד עדיף, והרי ע"כ הוא לומד ומבין הרבה ממה שהוא קורא.

וכן מבואר בגמרא במסכת עבודה זרה יט. ואמר רבא לעולם ליגריס איניש ועף על גב דמשכח ואף על גב דלא ידע מאי קאמר שנאמר גרסה נפשי לתאבה גרסה כתיב ולא כתיב טחנה, ופרש"י שלא היה טוחן הדק אלא כריחים של גרוסות המחלקין חיטה לשנים או לארבע לצורך מאכל וכו' אף על פי שאיני טוחנה הדק ליכנס בעומקה עכ"ל.

 

ומה שנשאר קצת מקום לדעה הנ"ל לעסוק רק בגירסא בעלמא והוא מהכתוב בד"ה ואמר שכז"ל שאין צריכין בלמוד רק האמירה לבד, לומר הדברים כסדר, וממילא יבין. ולא יבלבל דעתו בתחלת למודו שירצה להבין תכף ומחמת זה יקשה לו הרבה תכף ולא יבין כלל רק יכניס מחו בהלמוד ויאמר כסדר בזריזות וממילא יבין. ואם לא יבין תכף -יבין אחר כך. ואם ישארו איזה דברים וכו' עכ"ל.

 

והנה ראשית כל, צריכין להיות מודה במקצת, א' למש"כ שדבריו הקדושים שלפני קטע זה ושלאחריה ברורים כנ"ל, ב' מש"כ שיכניס מוחו בהלמוד, שע"כ יש שייכות למה שהוא לומד (והחיד"א הגדיר במצות לימוד תורה, שמקרא, שכר בקריאה בעלמא, משנה צריך לדעת פירוש המלים, ולא אפילו הענין, גמרא, צריכין לדעת על כל פנים באיזה ענין הנושא, ואכמ"ל). אבל באמת מבואר יותר, שבזה שהכניס מוחו לענין, אם לא תהיה קשה עליו מאיזה קושיא פרטי וכדומה, הוא כבר ממילא מבין. ועכ"פ נתפס לו הענין קצת שבפעם השניה לא תהיה כזר לגמרי בעיניו, וכל זה ברור ואכמ"ל והמודה על האמת יודה. ומבואר עכ"פ עצת רבינו ללמוד באמירת הדברים להבינם ככל מה שיכול בהשקפה ראשונה, וימשיך.

 

ה] והנה נחזור לענינינו במה שכתוב ללמוד גמרא. ראשית כל הלוא מבואר בלימוד כל התורה כולה כל השנה, ומי שיכול לעשות כן, הלוא גם למש"כ ראוי הוא ללמוד קצת גמרא. ואם תעשה חשבון, שלגמור ש"ס כל שנה, זאת אומרת כשבע דף גמ' כל יום (ועוד קצת משניות שאין עליהם גמ', ויש להעיר שלא הזכיר בפירוש לימוד הירושלמי והרמב"ם) ומי שבדרגה כזו שלומד כהת"כ כל שנה (מלבד שיעור א' בקצת עיון 'ותהלים כל יום ותחנות ובקשות הרבה הרבה' והתבודדות), כמדומני שלא יקח לו אפילו שעה. אכן אם נחשב גם הרי"ף והרא"ש והחלק יומי בשו"ע, בסתמא יעלה קצת יותר משעתים, אבל לא הרבה. ועוד זאת שמדבר על לימוד במהירות כנ"ל. וכמדומני שע"פ חשבון פשוט יש בספרי המדרשים, וגם החלק אגדתא בש"ס גופא, זוה"ק, תיקוני זוהר, וז"ח, וכתבי אר"י, לכל הפחות כפלים מלימוד הפשט [וע' בלקוטי הלכות הל' ראש חודש (ה:כא) שצריכים צלתה מרובה מחמתה, דהינו יותר תפלה מתורה]. אבל כל זאת כתבתי אגב, שיהיו החולקים חייבים כבר להיות מודה לי במקצת, שאין עיקר הלימוד לימוד הגמרא הקדושה.

 

מלבד זאת, שרוב העולם אינם עומדים בזה, ואם ישתדלו ללמוד ככל היותר שהם יכולים, שזה פשוט הכוונה, בודאי עליהם לתפוס העיקר, שעיקר לימודם תהיה בפנימיות התורה, וכמו שפסקו האר"י ז"ל והרמח"ל (וכן בלק”מ י:ח מבואר שהעיקר הוא תורת הנסתר). אך מי שביכולתו לגמור כל התורה כולה כנ"ל הוא ישלימנו.

 

[והא לך לשון החיד"א (דבש לפי מערכת ת' אות מא, הובא כהקדמה לחק לישראל) האף אמנם דלמוד הגמרא יקר מאד ואין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה, וכתב רבנו תם (קדושין ל. תוס' ד"ה לא) שהתלמוד בלול מכלם, מכל מקום כל זה הינו ללומד תורה לשמה בענוה, ונזהר בדקדוקי מצוות כמו הראשונים שהיו קדושים מאד ונשמתם ממקום עליון. אבל בדור יתום זה (- לפני 300 שנה!), כי גברה סטרא אחרא והוא בעקבות משיחא, והיצר הרע רודף לתלמידי חכמים ביותר, אלו התלמידי חכמים שאינם רוצים ללמד מוסר, על הרוב הם מתגאים בלמודם וחושבים שהם חכמים גדולים, ומבזים הזקנים וגדולי דורם, ואינם מקפידים להתפלל כהוגן ופוגמים ברית הלשון והראות וכיוצא, ולכן אין תורתם רצויה כי אינה לשמה, עכ"ל]

 

ו] אכן עדיין קשה לכאו' מהנ"ל על מה שכתבנו והוכחנו שעיקר הלימוד צריך להיות בספרי רבינו.

 

והנה בס' זה ינחמנו מביא שאלה זו, ומיישבו על פי מה שאמר מוהר"ן "עכשיו שיש הספרי שלי בעולם צריכין ללמוד רק בספר לי" (והביא מס' ביאור הליקוטים של ר' אברהם בן ר' נחמן תורה רפב, ולא מצאתי לפני, אבל ראיתי בעוד ספרים מביאים ג"כ משם כנ"ל. ומצאתי הדיבור בהשמטות לחיי מוהר"ן הוצאת נקודות טובות), ודייק על נכון מש"כ עכשיו, דהיינו שקודם שהיה קיים ספר ליק"מ, בודאי היו צריכים לעסוק בתורה הקדושה, ומה שנכתב בשיחות הר"ן הוא מה שאמר מוהר"ן קודם שיצא ספרו, ובאמת כן מוכח, דהרי לא הזכיר בכל הדברים שצריכים ללמוד כל יום, לימוד ליקוטי מוהר"ן, ובמק"א צוה בפירוש שצריכין לקבוע כל יום שני סדרים בספרו, א' בבקיאות וא' בעיון, אלא ע"כ מש"כ בשיחות הר"ן הוא מהנאמר קודם שיצאו ספרי מוהר"ן, ועכשיו שיצאו ספריו לעולם לא תהיה עסקנו אלא בהם.

 

שוב מצאתי במכתב קי בספר נתיב צדיק שכז"ל עיקר הלימוד בהספרים הללו (של רבינו ומוהרנ"ת) ואם ישאר פנאי ילמדו עוד שיעורים כי כך אמר רבנו ז"ל, הרי עדות מתלמיד של מוהרנ"ת, שרבינו כבר קבע שעיקר הלימוד צריך להיות בספרי ברסלב כנ"ל (אם לא שנדחיק שמה שכ' כי כך אמר רבנו ז"ל הולך על מה שכ' שאם יש פנאי ילמדו עוד שעיורים, כי כך רבנו ז"ל אמר ללמוד את כל התורה. ובאמת גם זה נכון).

 

ז] אכן אכתי צריכים להגדיר הדברים, כי כבר שמעתי דבת הפתאים טוענים שלדברינו לא צריכים כל התורה ח"ו, וגם שלפי דברינו מוהר"ן חזר בו ממה שבתחלה אמר שהוא טוב לאדם לעבר בחייו בכל הספרים של התורה הקדושה, ומה שאמר על הלימוד כל יום.

 

והנה באמת אין כאן שום מקום לטעות כלל. כי לא עלי תלונותיהם כי עם על ה"י ועל צדיקיו האמיתים, כי כבר כתבתי שכן יסד האריז"ל שלא תהיה עיקר הלימוד אלא באלו הדברים הפנימים שמאירים לנו אור ה'. והמעיין בדבריו ובדברי הרמח"ל שהבאתי בנספחים, כבר יראה תשובה מספקת על כל קושיותיו וספקיו. אך בקיצור נימרוץ אענה, שבהקדמה לעץ חיים כתוב, שתתחיל ללמוד פשט אבל אם לא רואים סימן ברכה, דאינו נעשה כמעיין המתגבר ואין מגלין לו רזי תורה וכו', סימן שעדיין אינו ראוי ולא יצליח בלימוד הפשט, ואין לו אלא ללמוד פנימיות התורה, ועי"ז יש לו סיכוי שיצליח, ואם לא לא. ואם כן יצליח, הרי יזכה להיות כמעין המתגבר ויגלו לו רזי תורה וכו', הרי בסוף יזכה גם ללמוד כל התורה כולה [וע' בזה בליקוטי הלכות יו"ד סימני בהמה וחיה טהורה ד, שע"י צדקה האויר נח וזך ועי"ז הדיבורים של הצדיק נשמעים מרחוק, וכז"ל (אות יט) הינו שבכל מגלת ספר שבעולם, בכלם כתוב עלי (ה"ע ע' מש"כ בשם בעל הסולם בגדר סוד), להודיע לי מעלתי, לעוררני, להוציאני מכל המקומות שנפלתי בהם, כי נמצא כתוב בכל הספרים שבעולם הפך טעותי אפלו בהספרים של עכו"ם וכו' כנ"ל. מכל שכן וכל שכן בספרי ישראל הקדושים שבודאי יכולים למצוא בהם כל אחד הפך טעותו והבליו שנתעה בהם, אע"פ שלפעמים הבעל דבר מבלבל את האדם עד שגם בספרים הקדושים רואה להפך, כי לא זכה – נעשה לו סם המות, וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. אבל בכח הצדיקים הנ"ל שיכולין לדבר למרחוק עד שגם הטוב הכבוש בין העכו"ם ימצא בספריהם הפך אמונתם, מכל שכן וכל שכן שהטוב הכבוש בגלות בין ישראל בעצמן, בודאי יוכל למצא ולראות בכל הספרים עצות אמתיות ונפלאות הפך טעותו והבליו שהיה נתעה עד הנה וכו' ע"ש. וכן ע' בישראל סבא עמ' קפד ז"ל – רבי ישראל נשאל, מי שרוצה להתקרב לרבנו באיזה ספר יעסק במיחד בהתחלה? - רק לא לעשות רע. רק לעשות הכל רצון השם יתברך, אז כל מה שלומדים אפלו מה שלומדים כל הספרים, הכל מאיר רבנו הקדוש ומוצאים בכל דבור של התורה מה שאנחנו צרכים, איך לחיות ואיך לתקן ואיך להתקרב להשם יתברך וכו' ע"ש]. רק שכדי להגיע לזה ע"כ בתחלה צריך לעסוק רק בפנימיות כנ"ל, וממילא כאשר יזכה לדעת כל התורה כולה, הוא ידע את זה באופן אחר לגמרי, שאפילו אם לא היה עוזבו בתחלה ולהיות לומד פנימיות התורה, והיה יודע כל הגמ', לא תהיה זאת הידיעה חשובה ידיעת התורה כלל, רק להבדיל כחכמה חיצונה ולימוד מדע, דהיינו שהוא פרופסר גדול (ואגב ע' מגילה כח:).

 

 [וצריך לזכור שקבלת התורה הוא במתנה, וכמו שכתוב בתוה"ק וממתנה נחליאל, ואמרו חז"ל שמשה רבינו בהר סיני היה לומד ושוכח, ובסוף השם יתברך נתן לו במתנה. וכן יש סיפורים מאנשים שזכו במתנה מן השמים לידיעת גדולות וכשרונות וכמו שכ' על השדי חמד ור' פסח מקוברין (שהיה משגיח בישיבה וכו'), ור' שמעון מאוסטרופולי (כמסופר בס' סיפורי נשמה שסיפר ר' שלמה קרליבך עמ' 267), וכן מצינו שצדיקים נתנו תורה במתנה, וכמסופר מהבעש"ט, ואכמ"ל. וע' בחיי מוהר"ן (אות תקצד) ז"ל ואז באר לי הענין קצת ואמר לי כי התורות שלו הם כמו מי שנכנס לפלטין וכו' וכו' אבל אף על פי כן עדין לא יהיה שלך רק כמו שמטיל בשל אחרים. אבל אני רוצה שיהיה שלך לגמרי, וגם זה יהיה. אתה חושב עבור המעשים טובים שלך, רק בשביל שאני רוצה כך, עכ"ל].

 

ח] והנה עוד זאת אוכיח בדעת רבינו ז"ל שאמר בפירוש שהכי גדול הוא לעסוק כל היום בתפלה ושיחה בינו לבין קונו בהתבודדות. וכן הודיע ופרסם שזה הוא דרכו. רק שאמר שזה קשה מידי להרבה אנשים, לכן עכ"פ יזהרו לעשות כל יום לכל הפחות שעה [וכן יעו' בלקוטי תפילות ח”ב תפלה כב, רבונו של עולם עזרני לפרש כל שיחתי לפניך בכל יום ובכל עת תמיד. זכני והושיעני שאזכה להרבות בשיחה ביני לבין קוני, עד שאזכה לבלות רב היום והלילה על נין זה כל ימי חיי וכו' ע”ש. וע' בלקוטי הלכות או”ח ג', הלכות ראש חודש (ה:כא) שעכ”פ צריכים צלתה מרובה מחמתה, הינו יותר תפלה מתורה, כי העיקר הוא התפלה ע”ש]. וידוע גם כן מעלת הענין לעשות תפילות מהתורה, ושזה בעיקר בתורת מוהר"ן המאפשר ומסוגל ביותר לזה כמבואר, ושהרבה מהתבודדות הוא דוקא על זה הדרך. ולא רק התבודדות, שרבינו אמר לחיות כל היום וכל התקופה על פי התורה שהיה לומד אז מתורתו הקדושה [לקוטי תפילות שם, שחות הר"ן רצז. חיי מוהר"ן (מעלת תורתו מט): גם בעולם הזה צריך לקימם בפשיטות על כל פנים לילך בהם, כאשר שמענו מפיו הקדוש כמה פעמים שצריכין לילך עם אותם התורות, דהינו לילך איזה זמן עם זאת התורה. וכל העבודות שלו מבקר עד ערב יהיו עם הלוך של אותה התורה שהוא הולך בה בעת ההוא. ואחר כך ילך איזה זמן עם תורה ממאמר אחר, וכן יתנהג תמיד, עד אשר יעבר וילך עם כל התורות שאמר, והשם יתברך יעזר לזה, עכ"ל]. וכן היו נוהגין אנ"ש. ומסופר על ר' אברהם שעבר על כל הלקו"מ כן. ועל פי ענין זה בפני עצמו יצדק האומר שצריכים ללמוד ולעסוק כל היום בספרי מוהר"ן.

 

ועל כל פנים מזה יכולים לראות מה הכיוון צריך להיות כל היום, להתקרב אישי להשי"ת, ואם לא יזכה לעשות כל היום בהתבודדות, הרי שני לזה הוא שעכ"פ הוא לומד כל היום התורה שהיה צריך לעשות עליה כל היום התבודדות.

 

ובאמת עיקר פנימיות התורה וסודותיה הוא תפלה כמבואר בכ"מ בליקוטי מוהר"ן (וכן בקונטרס זו ביארנו שע"כ אין ספרים הנדפסים מגלים סודות התורה ע"ש).

 

ט] שוב מצאתי בפירוש בלקוטי הלכות (או"ח הלכות נטילת ידים ו:צא) מפורש כדברינו שעיקר הלימוד צריך להיות בספרי רבינו ע"ש באריכות. ואביא קצת ממה שממש נוגע לנו.

 

"אך אפילו העוסקים בחכמות התורה ובפלפולא לשם שמים, כי חדי קוב"ה בפלופולא, אעפ"כ אין זה עיקר התכלית. כי העיקר הוא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, כמו שמצינו בהקדמונים שנתרחקו מהפלפול של הבל, רק ירדו לעומק ההלכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. אבל אפילו העוסקים בזה באמת לשם שמים, שבודאי אשרי להם אשרי חלקם, אבל אדיין אין זה תכלית השלימות, כי עיקר התכלית בשלימות הוא הלימוד הקדוש שמביא לידי מעשים טובים ומדות ישרות ולשוב מעבירות להציל את ישראל מעוונות, שזה עיקר החמנות על ישראל כנ"ל. כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, וכמו שאנו מבקשי בכל יום, ותן בלבינו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמורולעשות ולקיים וכו'. כי העיקר הוא הלימוד הקדוש שמכניס קיום התורה בישראל. והעיקר שתתקיים התורה והמצוות אצל כל אחד ואחד כל ימי חייו בכל מה שיעבור עליו. וזה עיקר לחמה של תורה בחי' לכו לחמו בלחמי וכו' שעל ידי זה עיקר קיום הקיבוץ כנ"ל וכו'. כי עיקר הקיום לנצח הוא על ידי התורה הקדושה שמאירה בעולם קיום התורה לדורות עולם כמו משה רבינו ע"ה שנאמר בו, וגם בך יאמינו לעולם. וכו'. דהיינו כשמתקרבים להצדיק האמת ולתורתו הק' שהיא בחי' לחמה של תורה שכלולים ונעלמים בה כל המטעמים של תורה כשרז"ל על משה רבינו ע"ה וכמה צדיקים שהיו יודעים כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחד, והכל כלול בתורתם הקדושה, והעיקר שתורתם מביאה לידי קיום התורה לנצח וכו', ע"ש כדה"ק, ומי שאפילו קצת בקי בדה"ק מבין שרבי נתן מדבר על תורת רבינו, בלי ספק ובלי פקפוק."

[ותראה בדבריו 'אך אפילו העוסקים וכו' לשם שמים' שבאמת זה מיעוטא דמיעוט, כי כבר כתוב בלק"מ תורה יב שעל פי רוב הלומדים הם לא לשמה ולכן חולקים על הצדיקים, והסכנה והפגם של לימוד כזה נורא מאד, ואכמ"ל].

ועיין עוד בקרובץ לפורים, לברכת הודאה: " תחת פלפול יגיע לקח טוב פעלת צדיק!"

 

י] עוד דברים בענינינו:

 

ע' בחיי מוהר"ן, מעלת תורתו וספריו הקדושים, כמה הזהיר רבינו ללמוד ספריו הקדושים עד שיהיו שגורים בפיו בעל פה, וללמוד אותו גם בעיון, ולחיות כל חייו על פיו, וכו' וכו', ומובן מאליו שכדי לעשות זה צריכים להיות שעיקר הלימוד והפניה כל היום תהיה רק בספריו הקדושים.

 

שיחות הר"ן (אות מ): ומה שאנו רואים שיש בני אדם שאין דעתן נמשכת אחר ספרים קדושים ונוראים מאד, כגון ספרי הזהר וספרי האר"י זצ"ל וכיוצא, אע"פ שיש בהם חידושים נוראים מאד מאד המאירים עינים ומתוקים מדבש, והם נמשכים דיקא אחר ענינים אחרים כגון חקירות, דע כי זהו מחמת מזגם כי מזגם בטבעם הוא מזג רע מן התולדה שנולדו במזג רע שאינם יכולים לסבל את הדבר הקדוש באמת. ובאמת בודאי יש לו בחירה ויש לו כח לשבר את מזגו הרע. אבל מאחר שנולד במזג רע כזה, הוא צריך לסבל מרירות גדול לשבר את מזגו וטבעו הרע. ואשרי לאדם שנולד בקדשה, ע"כ.

 

בקונטרס ודעת הצדיק הביא מהסבא שא' ז"ל: ר' ישראל אמר שצריך ללמוד העיקר ספרי רבינו זה האמונה שלנו. בתקופה של ר' ישראל קארדונר היו למדנים גדולים והוא עלה על כולם ע"י שזכה ללמוד קודם כל ספרי רבינו, כי הם שורש התורה, וא"כ הכל בא לו בנקל, ע"כ.

 

ועוד שם: לאחד נכנס בכולל שו"ע אמר טוב, אבל תזהר ללמוד הרוב ספרי רבינו, אם לא, יכולים להפוך כל הלימוד, ע"כ.

 

הסבא אמר (י"ס עמ' קסט): וגם כן אנחנו לא שומרים את הזמן, לא שומרים התורה, זה העקר בשביל שאנחנו רחוקים מרבנו. בשביל שאנחנו לא מחשיבים, אנחנו לא מכניסים בלבנו את כל הדבורים של ה'לקוטי מוהר"ן' וה'לקוטי הלכות' וכל שאר הדבורים הקדושים של רבנו. אם היינו זוכים לזה היינו צדיקים קדושים והיינו לומדים הרבה גמרא והיינו מבינים, היה מאיר בנו הגמרא, מה שיש. לא כמו של עכשו, לא ידועים כלום, לא יודעים גמרא. הם חושבים שהם גאונים והם אומרים ח"ו על ברסלב כל מיני דברים. נו, נו, יבוא הזמן.... יהיה ישיבות הרבה שילמדו לא בשביל כבוד, רק בשביל השם יתברך וכבוד השם וכו'.

 

יהיה ישיבות רק למוד ספרי רבנו! ע"ש. וע' בסוף אבניה ברזל (עמ' תג בכוכבי אור הוצאת הקרן) ז"ל מוהרנ"ת ז"ל אמר וכו' כן אני אומר לכם תדעו כשיבא משיח צדקנו יהיה נעשה ישיבות מספרי רבנו ז"ל עכ"ל.

 

וע' בישראל סבא עמ' קצג: העקר הוא רבנו, זה העקר לכל התורה כלה, זה העקר - ספרי רבנו! גם הגמרא - קדש קדשים, תורת השם, התורה שבעל פה, הש"ס. יש זמן על הכל, כשהאדם רוצה באמת אז נכנס ברכה, הוא זוכה לעשות הרבה בעבודת השם, בתורה ובתפלה, והוא זוכה לכל דבר. כל אחד כפי הרצון, אם רוצים אז יכולים לעבר על כל התורה כלה. רבנו הקדוש הוא מדבר מה יש ללמד - הש"ס והמדרשים והתורה. אבל אם יש רצון באמת, רצון חזק, ע"כ (ובקונטרס ודעת הצדיק הביאו מהסבא בזה"ל יש זמן ללמוד הכל, העיקר לשמור על הזמן (אבל צריך שיהיה רוב הלימוד ספרי רבינו), ע"כ)..

 

וע' בישראל סבא עמ' כה: אמרתי 'מהיום אני כבר לא אתן את הלחם, אם לא - אני אקבל מכות, אני לא אדע אם השבוע פרשת נח'. אף על פי כן, נתתי עוד פעם לעני הזה את הלחם. והיה אצלי כל היהדות, הכל מה ששמעתי מענין רוחני, מענין אמונה, מענין התורה - קבלתי ידיעות חדשות מה שלא ידעתי מהש"י מהתורה, אני שומע שיש תורה והש"י, אז היה לי שמחה גדולה, ע"כ.

 

וע' בי"ס עמ' קנד: יש למדנים ויש ישיבות ויש תורה, אבל בלי רבנו אין להם יסוד, אין להם שרש, אין להם כח, לא יודעים כלום. בלי רבנו - כל העולם תהו ובהו! ע"כ.

וע"ש עמ' קפד: רק לעשות הכל רצון הש"י, אז כל מה שלומדים אפלו מה שלומדים כל הספרים, הכל מאיר רבנו הקדוש ומוצאים בכל דבור של התורה מה שאנחנו צריכים ע"ש.

 

וע"ע ישראל סבא עמ' ערב -ג, קצד-ה. ובעוד כ"מ.

 

והנה יש עוד דרך וענין, דהיינו לדעת כל התורה כולה מתוך דברי מוהר"ן, כי דבריו הם בשרש התורה וכוללים כהת"כ, כמבואר הרבה בהספרים הקדושים. ובקונטרס ודעת הצדיק הביא מהסבא, לאחד ששאל מה עדיף להעמיק בטור שו"ע או לקו"מ השיב: לקו"מ כלול בו כל ההלכות וכל החכמות הכל כלול בלקו"מ, ע"כ, ואכמ"ל.

 

לק"מ תורה קכא: כשאדם רואה ולומד בספר, ובכל מקום שהוא רואה ולומד מוצא את עצמו, הינו שלוקח לעצמו מוסר ורואה פחיתותו ושפלותו, בכל מקום באיזה ספר שהוא בא ומעין שם, זה סימן שחפץ לעשות רצונו יתברך וכו', ע"כ.

 

ישראל סבא עמ' רלא: (רבי ישראל נשאל כיצד ינהג מי שקשה לו ללמד) נו, אז תפלה, תפלה. לקוטי תפלות, כן (והוא ע"פ לק"מ, שא' שאל מוהר"ן וכו' ע"ש). נותנים לפני השם יתברך הכל, כל הכחות, כל הגוף, הכל. הכל להש"י. להיות גבור! קשה? כל מה שקשה יותר - יותר טוב! אמונה וכו' ע"ש.

 

ישראל סבא עמ' צב (נשאל אם אפשר לעשות תשובה על ידי למוד ספרי רבנו בלבד) כן בודאי.. זה העקר השרש והיסוד של כל התורה. זה שרש התורה ושרש הכל וכו' ע"ש.

 

ישראל סבא (קפד): (רבי ישראל נשאל מי שרוצה להתקרב לרבנו באיזה ספר יעסק במיחד בהתחלה?) רק לא לעשות רע. רק לעשות הכל רצון השם יתברך, אז כל מה שלומדים אפילו מה שלומדים כל הספרים, הכל מאיר רבנו הקדוש ומוצאים בכל דבור של התורה מה שאנחנו צריכים, איך לחיות ואיך לתקן ואיך להתקרב להשם יתברך. 'רחמנא לבא בעי', העקר הלב! רבנו הקדוש אמר 'תנו לי את לבכם ואני אוליך אתכם בדרך חדש'. לבכם - את הלב. וגם אם האדם מחפש אמת, אז הוא זוכה! וכו' ע"ש.

 

בספר לראות באב"י הנחל שיצא לאור עכשיו (תשע"ה) בערך לימוד יש כמה וכמה דיבורים של סבא ישראל בחיזוק הענין הזה שהעיקר הוא תפלה ולימוד ספרי רבינו ע"ש, וע”ש במכתב במכתב ו' אות דו”ה (עמ' קעה-ו).

 

 

מכתבי ר' יצחק ברייטער (הובא בקונט' ודעת הצדיק).

 

א. כי נחל נובע מקור חכמה שם רבינו ז"ל אמר מאחר שיצא ספרי בעולם אין צריכים ללמוד כי אם בו. השי"ת יזכנו לטעום טעם אור הגנוז האלה שעל כל הקדושות כידוע שאין צריכים להתעסק היום אלא רק בספרי רבינו ז"ל.

ב. כי בעתים האלו שלח ה' בדעתנו עניין איך להרים את דגל רבינו בעולם ולעשות בתיקון הכלל באופן כזה, היינו שיסדנו משמורים יושבים בבית המדרש כל היום כולו לומדים ספרי רבינו ז"ל בישוב הדעת ובמתינות גדול.

ג. עתה לומדים ספרי רבינו ז"ל בבית מדרשנו בווארשה בדרך הזה כי מן חצות היום עד שלוש שעות עד חצות (9 שעות) לומד אני ספרי רבינו ז"ל במתינות כאשר הראנו לדעת על דרך אנשי מעמד באומן.

ד. אני רוצה לעשות ביי כנישתא חדא אשר מטרתה תהיה להתאסף יחד בכל שבוע לחשוב עצות איך לקיים דברי ועצות רבינו ז"ל, התבודדות, וגם לימוד ספרי רבינו ז"ל במשמורים כל היום בבית המדרש דפה.

ה. והנה שיטתו של רבינו ז"ל, צריך כל אחד ללמוד הרבה בספריו הקדושים, ואז אפשר להבין מעט לכל נפש כפי שמתייגע בעניין רבינו ז"ל (ר' מרדכי יגלניק ו').

 

 

מכתבי ר' אהרן לייב ציגעלמאן (הובא בקונט' ודעת הצדיק).

 

א. שאנו מאמינים שסוף כל סוף יבואו כולם ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצון אבינו שבשמים ע"י לימוד דעתו של הצדיק האמת הזה דווקא שהוא רבינו ז"ל זיע"א.

ג. השי"ת יזכני באופן שלא אהיה מוטרד ושאוכל לעסוק בכל יום ויום הרבה בספרי רבינו שזה כל עיקר ביאתנו בעולם הזה.

ד. ועלתה על רעיוני לדבר ולייסד בבית המדרש שלנו משמשרות ללמוד ספרי רבינו ז"ל ברבים כל היום כולו משעה 12 עד 9 בערב כדי שבכל עת מצא אשר יהיה לאיזה איש עת ופנאי ויבא לבית המדרש שלנו, ימצא לשמוע דברי אמונה הנודעים מהנחל נובע מקור חכמה.

 

 

 

מכתבי שמואל

 

מתוך מכתב ד: שאלתו אם ילמוד אצל החסידי... … ועוד וכו' יאמין לי כבודו שבשביל זה ממש ללמוד … וחסידות … הפסדתי הרבה זה כמה שנים כמעט שלושים וחמש שנים כמעט כל הפרנסה הי' יכול להיות אז מזה, כי אני נולדתי מחסידי … ואבי הרה"ג נ"י הוא רב וגדול ב... וזקני ז"ל הוא הי' מחסידים הנלהבים שב... ואבי זקני ז"ל הי' תלמיד מובהק אצל הרה"צ הצמח צדק ז"ל והשם יתברך עזרני כשהייתי עדיין בחור והתחלתי לחפש דרך האמת להתקרבות להשי"ת, וכבר הייתי מלא מחסידות … וה … הי' כמעט שגור על פי ושאר ספרי … כולם שאבי נ"י הי' שוקד עמי בזה מילדותי, ואעפי"כ לא הרויתי צמאוני ולא הי' לי מזה ישועה אמיתיית להתקרבות לעבוד ה' וחפשתי איזה שנים מכל ספרי חסידות של כל מיני צדיקים ומכל ספרי מוסר ומזוהר הק' ומשאר ספרים קדושים וטרחתי ויגעתי בהם ועבדתי השי"ת בהם אבל ישועה שלימה למכאובי נפשי לא מצאתי וצעקתי באלו השנים מלב ונפש להשי"ת כל יום ויום והלכתי על מקומות הקדושים, ובפרט אצל התנא האלקי רשב"י זיע"א ושפכתי ליבי בדמעות ובמס"נ ימים ושנים עד שהשי"ת חמל עלי ומצאתי רק דף א' מספרי רבינו ז"ל קרוע שהי' מוטל בין השמות שמתגלגלים ברחובות וקראתי בדף הזה וממש האיר עיני וליבי והחייתי נפשי ומאז התחלתי לחפש אחר אלו הספרים ובקושי גדול אחר טורח ימים ושנים השגתי ספרי רבינו ז"ל בבזבוז כסף על זה וכו' וכו' וכו' עכ"פ הייתי יכול להיות לי פרנסה ללמוד … בכוללינו … כמו כל אנשי הכולל, אבל אני לא רציתי לערב במוחי שום חסידות אחר כי רק רבי אחד יש לי והוא חיותי ולא אמכור את עצמי לעבד עבור חתיכת לחם כמובא בסיפורי מעשיות ממעשה של בנים שנחלפו ע"ש ומני אז אני סובל פרנסתי כי הכולל מרחק אותי, וגם כי אני לא רוצה לעשות בזה העולם כלום רק עבור רבינו ז"ל וכו' וכו'. ואצל כבודו בוודאי לטובתו הוא שלא יערב שום חסידות עם חסידות רבינו ז"ל ויש די בחסידות רבינו ז"ל עבור כל העולם ולא צריך לחפש שום דבר אחר ובפרט כי הבעל דבר אורב מאד על התקרבות לרבינו ז"ל ואצלו כדאי ליתן לאדם כל הקדושות (למראית עין, ואח"כ רח"ל הוא עוקר את האדם משני עולמות, מי שפורש את עצמו מרבינו ז"ל כאשר ראינו בעינינו כמה מעשיות מזה) ולעקור את האדם מרבינו ז"ל וע"כ האדם צריך להיות חזק בדעתו מאד שהוא מוחל להבעל דבר על הכל (על הקדושות שהבעל דבר רוצה לבלבל האדם שהוא רחוק מהם ושהוא מפסיד בהתקרבות רבינו ז"ל) והעיקר אצלי להתקרב לרבינו ז"ל (וממילא יהי' לו כל ההתקרבות להשי"ת כי רבינו וכו' וכו'.

 

 

מתוך מכתב ה: אין זה ח"ו כמו שכבודו חושב שאסור להסתכל בשאר ספרים ח"ו הס מלהזכיר כזאת ואדרבא אם יעזור לי השי"ת כנ"ל להדפיס יהיה מעל הספרים הקדושים כל המדות טובות וכו' כנ"ל אבל הענין הוא כך, שיש חילוק אם כבודו מביט בעצמו בספרים קדושים של הצדיקים אז אין חשש ח"ו שהבעל דבר יסיתו וידיחו להפרידו מהצדיק האמת אשר זה אין נמצא רק יחיד בכמה דורות כמו משה רבינו ע"ה ורשב"י זיע"א והאריז"ל ובעש"ט ז"ל בעצמו ורבינו ז"ל ומשיח צדקינו שיבא בב"א אבל אם ילמוד מחסדים אחרים ובפרט מחסידי … אשר ידוע ומוחזק איך הם מצפים לעשות חסידים ע"כ איעצך שיכול להיות מזה אלפים פעמים יותר היזק מהרווח שירוויח בעבודת ה' ומדוע הם לא רוצים ללמוד ליקוטי מוהר"ן ושאר ספרי רבינו ז"ל והבעל דבר לא מכניס בלבם חשק לזה כלל, ובכלל חסידות … הוא חקירה באלקות עם קבלה ורבינו ז"ל רחוק מאד וקרוב רק לאמונה ופשטות ותמימות בעבודת ה' בלי שום חקירה.

 

אגרות הרמח"ל [בעיקר בענין מה ללמוד]

 

(טו) 'וכמה תיקונים נתקנו לישראל בזמן גלותם, הלא המה תיקון המשנה, תיקון הגמרא, תיקון המדרשים, שכולם הם תיקונים פרטים, כולם צריכים איש בזמנו דוקא, וכו'. אך תיקון הזוהר הוא העולה על כולם. וכו'. והנה זכה רשב"י להיות הכלי האמצעי להמשיך תיקון זה, ועשה הזהר. אבל האמת, שלא יצא אלא חלק אחד אור מאותה הבחינה, וזה לצורך מה שיקיים ישראל וכל העולם בזמן הגלות. אך התיקון האמיתי הוא שיהיה ענין זה קיים תמיד, שלא יפסק. כי כן ההשפעה תצא חדשה, בסוד 'חדשים לבקרים' כי זה סוד המן הבא בזכות משה, שהוא כללות הס' ריבוא, וממשיך השפעת הזיווג בכח כלם כאחד. והנה אחרי הרשב"י ע"ה חזרה הס"א וסיתמה, כי לא היה תיקון אלא לשעה וכו' אלא שתיקונה ישמר לימים ארוכים להתגלות וכו'. עד שבא האר"י זלה"ה (ע' בזה בחיי מוהר"ן אות רעט), ואז האירה הארה מבחינת ההארה הראשונה, שהאירה בזמן הרשב"י עליו השלום. ואז ניתן לו לפרש דוקא ענין הזוהר של רשב"י עליו השלום, והוא שלימות הארה הראשונה. וכו'. והנה מזמן האר"י והלאה עמדו גדולים בישראל, וכלם מבחי' ההארה ההיא שנסתלקה באותו הזמן. והלכו הדברים מדור לדור. עכ"ל.

עוד שם ז"ל ועתה ברצות ה' להיטיב לעמו רצה לגלות עוד אורה חדשה מבחינת הזוהר גם כן, שהוא מהארת הטפה כנ"ל. והוא בחסדו בחר בי. ומה אומר בזה, אם על הכנתי ידרוש? הן אמת שרק חסד ה' עשה זאת, ולא כהכנתי. אך האמת הוא, כי שנים שקדתי על ענין היחודים ליחד יחודים, כמעט בכל רביע שעה יחוד אחד, כאשר אני מתמיד גם עתה ת"ל. וגם ראיתי לעמוד בטהרה. אך תעניות לא עשיתי הרבה, כי אם זאת היתה לי - התמדת היחודים. ושרש הכל - הארת המדרגה אשר שלטה בזמן ההוא, ולקח הקב"ה אותי לכלי כאשר חפץ.'

 

עוד שם כותב סדר הדברים שזכה למגיד מן השמים ולגילוי אליהו ז"ל ומט"ט ונשמות ע"ש. ואח"כ כותב ז"ל 'ובאמת ובאמונה אני אומר, שעדיין לא הגעתי עד מחצית השגת האר"י זלה"ה, רק שהוא לא הורשה לכתוב, ואני צויתי לכתוב' ע"ש וכן ע' במכתב יד ז"ל ידע כי באמת עדיין לא הגעתי להשגת האר"י זלה"ה. כי כל הדברים האלה מורגלים היו אליו, אלא שלא ניתן לו הרשות לכתוב' ע"ש.

 

מכתב פח: רמח"ל לר"י באסאן

ראיתי אשר שמח כ"ת כי עשיתי פרי בנגלות, וגם אני שמח ת"ל באשר יחנני ה' בכל חלקי תורתו הקדושה, כי כולה תמימה ומשיבת נפש. אך מנחש אני בגביע שלי כונת הכ"ת אשר לזה היה מתאוה, ולולי הייתי מניח הנסתרות ועושה עסקי בנגלות כבר היה לו לשמחה. ואני צר לי מאד היותי רחוק מאת הדרת כ"ת, כי לולי הייתי קרוב אליו לא הייתי מניח מלהשתדל כי איש כמוהו, שר וגדול בישראל, יעזוב את הטוב הפנימי [תורת הקבלה], אור הבהיר, סלת הנקיה, להשביע נפשו הרמה רק בעשב השדה שהוא פשט התורה ובתמרור חיי הק"ו וג"ש אשר עליו אמרו (זהר בהעלותך דף קנג. פנחס דך רכט:) 'וימררו את חייהם בעבודה קשה כו'. הלא מקרא צווח ואומר: 'כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה', כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין, והשכינה הקדושה הממתנת לבניה שינהלו אותה מן הגלות ואין מנהל לה מכל בנים ילדה. הייטב בעיני ה'? וסוף דבר: מה נמצא נחת רוח ליוצרנו ב"ה בכל הפלפולים הגדולים והפסקים הרבים? ואין אחד מתחזק לעמוד בסוד ה' ולגלות אור כבודו אל השכינה שנאמר בה 'וראיתיה לזכור ברית עולם' - ברזין דאוריתא. לא בסתר מדבר הקדוש רשב"י על פ' 'אם לא תדעי לך היפה בנשים' (זהר חדש עמ' ע' ע"ד) שמי שאינו יודע רזין דאוריתא אפילו אית ביה עובדין טבין וסגיאין מפקין ליה מכל תרעי דההוא עלמא. ההסתר הסתיר הרב הקדוש האר"י זלה"ה דבריו באמרו, שמי שהוא חריף יעיין שעה א' או שתים לכל היותר בהלכה, ומי שאינו חריף לא יעיין בה כל עיקר, אלא עיקר העסק יהיה במדרשים ובאגדות ובקבלה פנימיות התורה. א"כ איפוא למה נעזוב את העיקר ונאחוז את הטפל?

 

זה הכלל: אין אדם מוצא לעתיד לבא אלא האור מה שהמשיך בידיעתו בעולם הזה. ומי שידע הפנימיות יהנה באור פנימי, ומי שלא השיגו לא יהנה ממנו על שום פנים. וכי יאמרו: הלא הדינים צריכים לישראל - הנעזב אותם? לא, לא נעזוב אותם, אבל נקבע להם זמנים לפי שא"א בלאו הכי, אך לא בהם נבלה זמננו ח"ו. הלא זה רע בעו"ה, שרוב חכמי ישראל כבר רחקו מעל האמת ומן האור הנעים כבוד ה' אלקינו, ללכת אחרי פלפוליהם של הבל. וה' בוחן לבות הוא יודע אם לעקל אם לעקלקלות הוא, כי אינם נוטים אלא אחרי הבצע והכבוד. ומה שיביא להם מאלה ככל אות נפשם, אותו יבחרו להם. צר לי מאד על האדם הגדול הדרת כ"ת, אשר לא יעשה עיקר עסקו במה שהיה [ראוי] לאיש אשר כמוהו ולפי אכלו יתעדן במעדני מלך, מלכו של עולם. אני אין בכחי אלא מה שבכחי. אברך את ה' אשר יעצני ללכת בדרך אמת, הוא יתן בלב בניו את הטוב להם תמיד. חשבתי שלא להיות חשוד על השבועה, גם זו לטובה. עכ"ל.

 

ובמכתב פט כז"ל 'וע"כ צדקו דברי האר"י זלה"ה באמרו שעיקר עסק האדם אין לו להיות אלא בפנימיות התורה, שזה לבדו הוא המאיר לשכינה, כאמור בזוהר ובתיקונים שרק ברזי תורה נאמר 'וראיתיה לזכור ברית עולם'. הלא כה דבריו, הובאו גם ב'שערי ציון', להיות גלוי לכל העמים: שמי שהוא חריף יעיין שעה אחת או ב' על היותר בהלכה ושאר היום ברזי תורה, ומי שאינו חריף כל יומו לא יהיה אלא בפנימיות ולא בחיצוניות. וזה דבר אמיתי בלא ספק שזה הנרצה לה' אלוקינו, גם כי לא יקבלו הדבר הזה רבים מחכמינו, אבל אין לנו אלא דברי האמת.   וע"כ לזאת שמתי לבבי ותחת אשר חנני אלקים חיים להבין ולהשכיל בעומק רזי תורתו - הלא זאת חלקי מאת ה' ולא ארפנו, ואניח הקש ותבן הראוי לבהמה - לבהמה, והראוי לאדם - לאדם, כדברי הרשב"י זלה"ה. ואני פעולתי את אלקים לאכול מעץ החיים כברכת ה' אשר נתן לי דבר יום ביומו ת"ל. הן לא מנע האל ית' את טובו ממני גם בעניני הפשט להבין ולהשכיל ככל חכמי הלב, ובלמדי ההלכה לחבירי ולתלמידי אני מסדר אותה בכל פלפול נכון וראוי. ואם לענין דינא, ת"ל קבצתי שרשים המצטרך להורות את הצריך הוראה, ומי הנושא משא בקהל קדשנו. וגם כמהח"ר יעקב חזק אשר עמדי, הנה יד לו ושם לדון דין אמת, ואל המצטרך - הנני. הנה גם זאת עשיתי עתה: הפירושים הרבים שכתבתי לכ"ת על הסוגיא, וידעתי שלא רבים יחכמו לעשות כן. וכל זה אינני מספר לשבחי ח"ו, אלא אומר אני מעשי, הסדר איך שסדרתי הנהגתי. וכל הדברים האלה אינני חושב אותם עיקר כלל וכלל אלא טפל לגמרי, והעיקר מה שהוא עבודת ה' באמת וידיעת אמתת גדולתו כאשר הוא חונן להשיג. ואלי יאספו כל חרד לדבר (ל)ה'. וחבירי אינם בני אדם שיוכלו להיות תורתם אומנותם לגמרי ולהיות רבנים באיטליא, כי אנשים שלמים אשר בקרבם קדוש, עוסקים במלאכתם ולבם נכון את אלקיהם לקבוע עתים לתורה. ואני מקיים בהם מה שלימדנו האר"י זלה"ה להקריבם אל הקדש כי קדושים המה ת"ל, וגם איש ואיש כפי כוחו יקבל בגמרא ובשאר חלקי הפשט.

 

סוף דבר: גמרתי בדעתי בעזרת ה' אלקי להיות קובע בית מדרש לכל מבקש ה' וראוי ליכנס אל הקדש פנימה, וזה יהיה עיקרו, והשאר מסתפח לזה, גם הוא לתיקון הצריך שבגמרא. ואלמלא הייתי זוכה להרחיב גדולת ה' יותר הייתי עושה. ע"כ לענינינו.

 

בעל הסולם בהקדמה לס' הזהר אות קסו ז"ל: כל כחם של הגוים לכבוש אותנו בגלות תחת שליטתם [הערה - גוים פירושו בעיקר קאי על הפנימיות - היינו המדות רעות והתאוות וכדומה] הוא ע"י החכמה והמלכות שלהם, שהם הממנין העלאין שבשמים דקליפות, המשפיעים להם חכמה ושררה, שע"י חכמתם מביאים אותנו לידי הרהורים רעים, לרצות להבינו ית' מכל הבחינות: אותו ודרכיו ומחשבותיו בלי שום יראה ושום התחשבות ברוממות מלכותו ית' שע"י הרהורים רעים אלה אנו מתרוקנים מכל שפע קדושה והשפע עובר למלכות שלהם וכו' ע"ש. ומבואר בכ"מ מספריו הק' שההרגש הוא אמת, וההרגש של הלומד תורה הוא גופא תורה, ואכמ"ל. וזה מענין קירוב המגיד להבעש"ט כידוע, שהמגיד פירש הקטע בעץ חיים על נכון, אבל הבעש"ט אמר שלא כוון לאמיתו, וכך היה כמה פעמים, עד שהמגיד אמר להבעש"ט זה כפי מיטב יכולתי והבנתי, יאמר נא מר הפשט הנכון, והבעש"ט אמר לו עמוד על רגליך, והתחיל לקרוא את הקטע, ובאו כל המלאכים המדוברים בהקטע וכו', ואח"כ הבעש"ט אמר להמגיד, לא אמרתי שהפירוש שלך לא היה אמת, רק שהיה חסר הכוונה האמיתי, שכאשר לומדים צריכים לזכות להאיר ממש את הלימוד. ואולי זה פי' כל רב בבבל וכל רבי בא"י שפי' הבעש"ט במכתב שהיו"ד הוא נביעו מהאין סוף ברוך הוא, ועל זה קאמר דוד (תהלים ו) וסלחת לעוני כי ר"ב הוא, חסר היו"ד, ודו"ק.

 

 

 

גמרא או קבלה?

 

כיון שהארכתי בנושא הזה של לימוד ספרי רבינו, ומתוך דברינו הבאתי כמה הוכחות כלליות על לימוד פנימיות התורה המכונה קבלה, בעזה"י ארחיב הדיבור בסוגיא של לימוד הקבלה בכלל שהרבה טועים שצריכים להיות בן מ' וכו' וכו'. ובאמת תנאי אחד צריך, ואם יש אותו לא ישנה כל האזהרות ואיסורים וכו', ואם אין את התנאי הזה לא יועיל כל ההוכחות וצעקות על חיוב הלימוד. והתנאי הוא שיכפת לו מי ברא אותו ומה תפקידו. וכל הריבוי דברים מי יכול ללמוד וכו' הכל רק להגביר השאלה הזו, אם יש בו את התנאי הזה. ומ"מ אכנס קצת לפרטי התנאים המוזכרים וידועים.

 

אכן קודם צריך לדעת שמה שהעולם מכנים קבלה ופנימיות התורה באמת אינו אלא נגלה, וכמו שהאריכו להסביר את זה בכמה ספרים קדושים, ובפרט בספר יושר דברי אמת (שהמכתב אליהו אמר עליו, שכל אחד יש לו ספר שמדבר אליו, וזה ספרו) שכל כתבי האריז"ל, וכדומה, הלוא הם כתובים ומפורשים היטב, בפרט בימינו נדפסו הרבה פירושים שמסבירים היטב הכל בפשטות. ואיך יכולים לומר עליהם שהם סוד. וכי אם היה לך סוד שלא גלית מעולם, ובא אחד ונתן לך עשר דולר, דמי ספר אחד, האם היית מגלהו? וכי סודות של השי"ת ותורתו הקדושה פחותים מהסודות שלך? אין זה אלא הבל ורעות רוח ואכמ"ל.

 

אלא מה באמת הם סודות התורה, זה הענין שמוהרנ"ת תמיד כותב (ומקורו בזוהר הקדוש), נודע בשערים בעלה, כל אחד כפום מה דמשער בליביה. שסודות התורה הם כאלו סודות שנשארים סודות אפילו אחר שהשגת אותם, ומוהר"ן אומר שאפילו מיום ליום, לא תזכה למחרת לדעת כמו שידעת אתמול (וכן תמצא מה שמוהר"ן אמר שהיום נודע לו ג' דברים שאי אפשר לו לספרם כי הוא ממש כאותו לשון של חז"ל). ובכמה מקומות בספרי מוהר"ן כ' שסוד הוא בחי' תפילה ובמ"א פי'. ולכן מה שכל המקובלים צעקו והפצירו והורו את העם שישים עיונם בחכמת הקבלה, המשמעות בזה הוא כפי הדור. שבדור האריז"ל ואח"כ כמה דורות, היו כתבי האריז"ל ממש סוד, כי כל מי שזכה ללמוד אותם היה מבין בזה וזוכה להאיר נפשו בסודות התורה. ואח"כ נתקטנו הדורות, וכמו שכתבנו למעלה, וגם כבר נתפרש ונתגלה לעין כל תורתו, ונאבד בזה כל הסוד, וע' דברי הגאון מוהר"ר יעקב גר צדק שהבאתי בערך מסורה בברסלב אות ב', שהיום הנסתרות הם כנגלות ע"ש, ובסתמא מעוד טעמים (וע' בהקדמה שהבאתי ממוהר"ן בפירוש שהרבה דברים שהיו סוד, עכשיו כבר נתגלו ע"ש. וע"ע בספרי בעל הסולם שהאריך לבאר התנאים בזה), כבר פשוט כנ"ל שאין לימוד כתבי האריז"ל נחשב לימוד הסוד. ובימינו מי שרוצה לזכות ללמוד סוד, ולקיים הוראת גדולי הצדיקים האמיתים, צריך ללכת בדרך מוהר"ן, ובפרט בדרך נ נח נחמ נחמן מאומן, כמבואר היטב בחיבורינו זה בעזה"י.

 

וכאן מקום להסביר קצת המחלוקת בדרך לימוד קבלה בין זידיטשוב ובין חב"ד (שהיה חידוש שלא הביא למכות כרוב מחלוקת) והוא על פי מה שזכיתי להבין לענ"ד בספרי חב"ד אשר נכתבו מהאדמורי"ם שלהם שהיו צדיקים גדולים בעלי השגה, וכמו שמוהר"ן העיד על בעל התניא, אף שסתר קצת תורתו, אבל העיד עליו שהוא תלמיד חכם אמיתי (ע' שיח שרפי קודש ח”ב א-קמז, וע' חיי מוהר”ן אות שכד ובהשמטות הוסיפו “הרב” ולכאו' הכוונה עליו), ושר האלף, וזה לא דבר קטן להיות שר האלף, וגם מוהר"ן טען את זה כדי לגבות יותר כסף בשביל הבעל התניא, וגם הרבה לטרוח מאד לעשות שלום בינו לבין ר' אברהם קליסקר (שאע"פ שמוהר"ן אמר שהצדיק היחיד שהוא ראה שלימות אצלו הוא הר"ק ז"ל הנ"ל, והרא"ק ז"ל התנגד מאד להדפסת ספר התניא ורצה שיגנזו אותו זו היא קבורתו, ומחמת זה הבעל התניא רצה למנוע מארץ ישראל כל כסף הצדקה שנגבה ובה לידו, כי היה המופקד בזה. וחיי הדרים בארץ ישראל היו תלויים בכסף זה. ומוהר"ן כנראה החליט שעדיף שידפיסו את ספר התניא למען השלום ולמען חיי כל הדרים בארעא דארץ ישראל. קלסקאר – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן), ובענין זה של דרך הלימוד כפי מה שהבנתי לענ"ד וכמו שאסביר בולט מאד הרא"ק ז"ל כדרך זידיטשוב, וע' בשבחי הר"ן (ות יח) 'ואמירת התורה של הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל היה בהתלהבות גדול ובצעקה גדולה ולא נשמע שום דבור. רק לבסוף סים כך הוא עקר עבדת הבורא יתברך. ורבנו ז"ל, היה משבח ומפאר התורה שלו בלי ערך, כמעט שאין דגמתו, ע"כ. וזה ממש על דרך שכתבנו לעיל להגדיר מה הוא פנימיות וסודות התורה, כל אחד לפום מה דמשער ליביה ואכמ"ל.

 

ולאידך גיסא הגישה בספרי חב"ד ללמד את העם הסודות שזכו להם ע"י ריבוי המשלים ואריכות ההסברים פעם אחר פעם, עד שיזכה השומע לקלוט ותפוס מעין מה שזכה המשמיע. וזה דבר מוכח לעין כל המעיין בספריהם הקדושים.

 

ומשל למה הדבר דומה למי שהלך על רכבת קטנה שקורין באנגלית rollercoster שהולך מהר מאד ומהפך וכו', אז החברים שאף פעם ניסו בזה, שואלים איך היה, אז הוא משתדל להסביר להם איך היה, ונותן להם משלים, הייתם פעם באוטו שהולך מאה וכו' וכו', ומקרב הדברים למה שהם כן הבחינו כבר, עד שיהיה להם קצת דמיון וציור והרגש ממה שהיה. והנה אין ספק שהיו בחב"ד חסידים קדושים מאד, והיו עובדים את השי"ת במס"נ, ולכן זכו על פי התורות של האדמורי"ם שלהם לדעת סודות ולהאיר נפשם באור ה'. (אחד מחב"ד נהנה מהמשל ואמר לי שזה דומה למה שאומרים בשם ר' הלל פריצר, שחסידות (חב"ד) הוא הכף הקלע של קבלה).

 

והדרך של זידיטשוב הוא שאומרים, אתם רוצים לדעת מה זה, תעשו את זה, אי אפשר לי להסביר לכם, תעשו בעצמכם ותדעו. וכן כאשר מפרש את הזוהר וכדומה אומר המילים ביחודיהם בדיוק מה שהוא, וזהו, על הקורא תלוי לזכות ע"פ עבודתו לדעת ולהשיג הסוד והפירוש בהם. והמעיין בספריו יראה כן לאשורו, בלי פקפוק. וע' מש"כ בהקדמה ד"ה [וע' בפנים, ודו"ק היטב.

 

ופעם היה לי ראיה חזקה משיחות הר"ן שמוהר"ן אמר שכל מה שכ' בספר עץ החיים הוא כפשוטו ונשכח ממני, ואכמ"ל. וכן היה מקום כאן לפרש מה שאיתא בהשמטות לחיי מוהר"ן שההר של זבל בסיפורי מעשיות (ז' בעטלירס יום חמישי ע"ש) מרמז לחב"ד, ע"ש בסיפור על אחד שהתפאר שיש לו הכח של מיעוט המחזיק את המרובה בזה שהוא מחזיק במוחו הרבה אנשים וצרכיהם וכו', וכלם לא החשיבו את זה, וענה אחד ואמר שמיעוט המחזיק את המרובה כזה הוא ראה אצל אחד שמילא הר עם זבל, ואף שהוא איש אחד קטן, מילא הר גדול וכו' ע"ש. ולולא דמסתפינא היה נראה לפרש ע"פ הנ"ל שכל העסק הזה לחשוב במחשבתינו האנושי לדמות מעשה האלקים הנורא, הוא ההתפארות הזו שאנו יכולים להגיע למעלה מגדרי עולם הגשמי ע"י המשלים שלנו וכו', ואין אנו אלא מטנפים ח"ו (וכעת לאחר כמה שנים שכתבתי הנ”ל ראיתי שהמדעים אומרים שרובה דרובה של האטם היא אויר רק מכל, וזאת אומרת שאם תצמצם החמר האמיתי של כל בני העולם – כמה מיליארדי אנשים, הרי לא יגיעו לגודל קוביית סוכר, ודו”ק), ואין כוונתי בזה לקנטר ח"ו, רק להבין דברי תורה דרכי חיים והוראה של רבנו הקדוש ראש בני ישראל, והוא רחום יכפר עלי, וכן אבקש סליחה ומחילה מכל הנפגע מדברי. ועיקר הדרך להגיע למטרה זו, להמלט מקטנות של הגשמיות הוא מרומז באלו שצדקו בהתפארותם בהסיפור הנ"ל ע"ש שאחד היה עושה כל כך פירות יותר מהמקום הקטן שלו, דהיינו להרבות במעשה המצות להפליא. ואחד היה מוליך אנשים הרבה על המקום הקטן שלו. ואחד הקטין את עצמו להולך עוור בדרך, ועל כולם הבעטלר ההוקיר והשם יתברך יאיר לנו ויעזר לנו ללכת בדרכיו).

 

 

ונחזור לפרש מה חשוב פנימיות התורה.

 

והנה מה שהעולם מכנים סוד, שהוא באמת נגלה כנ"ל, אין שום סכנה בלימודו [חוץ מזה הסכנה גופא שיחשבו שלמדו סודות, ובזה יכחשו ויכפרו בסודות האמיתים], אדרבה הרבה יותר בטוח לימודו מלימוד הגמרא, שהגמרא מכניס את האדם לשאלות ומקומות שיש בהם צד איסור וצד טומאה, וגם בכלל על פי פשוטו אינו מדבר ממש בדרך שהלומדו חושב תמיד על השם יתברך. מה שאין כן לימוד בספרים הקדושים של הזוהר והאריז"ל הוא כולו צד מותר וטהור, ומדבר ממש מהשי"ת, וכמובא כל זה באריכות בספר הזוהר ובכל הספרים הקדושים. [וכדאי להזכיר פירושו של בעל הסולם, שסודות התורה הוא כאשר האדם שומע ורואה שהתורה מדבר אליו אישי ממש, והמשיל משל, מי שעובר בשוק ורואה שני אנשים לוחשים זה לזה, לא איכפת לו כלל מה הם אומרים, אבל אם תוך כדי זה הוא שומע שמו, אז זה כבר מעניין אותו הרבה, מה הם כבר אומרים עליו, וכמו כן כאשר האדם זוכה לדעת שהתורה קורא את שמו ומדבר עליו ואליו, זה כבר סוד, ודפח"ח. וע' בליקוטי מוהר”ן תורה טו – אור הגנוז, שע”י תפלה במסירת נפש “עי”ז סליק ויתיב באילנא, שזוכה לבחינות תורה שבנסתר, כמ”ש ישת חשך סתרו. שסתרי תורה, אדם זוכה להם על ידי חושך, היינו מסירת נפש, שמשחיר פניו כעורב. כי הם בחי' חשך, ע”ש עומק המושג. וזה בחי' סליק ויתיב באילנא, ששם מדור הנשמות, כמ”ש כל נשמתין מאלינא רברבא נפקין. והוא בחי' עולם הבא ששם אריכות ימים כמו שכתוב כימי עץ ימי עמי” ע”ש ומבואר שסתרי תורה הוא ענין מדור הנשמות].

 

אכן בפנימיות התורה האמיתי עליה ניתן וחל כל האזהרות. [וכמו שניתן להבין גם מהרמח"ל שברוב מקומות הוא משתדל ומפצר לגלות ושילמדו חכמת הקבלה, ובמקומות אחדים ממש, הוא אומר עד כאן תבוא, כמו בריש ספר אדיר במרום, שהוא מסביר ומפרש הדרך ליכנס לגן עדן, והוא מזהיר ללכת בדרך רק מי שיודע וכו' ע"ש]. ושם באמת יש סכנה למי שאינו ראוי. וגם האריז"ל הזהיר שלא לקבל סודות מן השמים עד שמכריחים ממש. ומי שהולך בדרך של רבנו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן ילך בטח, כמו התם בסיפורי מעשיות, שעסק בפשיטות בעבודתו עד שהרימו אותו וזכה למה שזכה (והארנו במ"א, שעכ"ז רואים שהיה כפוף לגמרי להבעל שם ואכמ"ל).

 

והנה למשל מי שלומד בזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל ענין הצדיק, אין שום פחד, שהוא ידע גודל מעלת הצדיק וכו' וכו' וילמד שצריך להתקשר להצדיק וכו' וכו'. אבל מי שנכנס לפנימית הענין לדעת בנפשו מה זה הצדיק, אז יש סכנה גדולה מאד, ובפרט אם תופסים לצדיק מי שלא לראוי לכך, וכמו שהיה בהנוצרים, וכן כמה פעמים, וכן בימינו וכו'. וזה דבר שרק הצדיק האמיתי, הראש בית, בכחו ובסגולתו ללמד ולהאיר בעולם, מי הוא ומה כחו להכניסם בבריתו של השי"ת (וע' בביאור הליקוטים סימן כז: רק הוא בעצמו יכול להשתדל בו). והיום זה נתקים ת"ל ע"י רבינו הקדוש.

 

וכעי"ז נכשל אלישע אחר, כאשר השיג הענין של מט"ט ששמו כשם רבו (וכמו שהרוקח כותב בפירושו את השם פצפצי"ה) דמה בנפשו ששני רשויות הם ח"ו, אבל לא מצינו מעולם מי שהיה קורא בזוה"ק ובשאר ספרים הקדושים מענין תפקידו של מט"ט שנכשל בטעות זו. רק העוסקים בפולספיא או אולי בקבלה מעשית ובהשבעות שמות וכדומה.

 

ואדרבה, הרמח"ל כותב שאפילו בסתרי תורה קיים הכלל שאין אדם עומד על ד"ת עד שנכשל בהם. וכן מבואר היטב בליקוטי מוהר"ן (תורה כב:יא) ולכאו' שם מבואר יותר שעיקר קיום מאמר זה של והמכשלה קאי על סתרי תורה, ומבואר שם שהמכשלה היא ירדה ויכולה להיות עבירה גמור ממש שיתהפך לזכיות ולתורה ע"ש. והרי ע"כ שאין פחד מהטעות אפילו בלימוד סתרי תורה, וע"כ יהיו טעיות, וזה רצון השי"ת, שיטעו אפילו בסתרי תורה עד שישיגו האמת לאמיתו. ושוב מצאתי ת”ל להדיא בפירוש כדברי בספר הבהיר ז”ל אמר ר' רחומאי מאי דכתיב ודרך חיים תוכחת מוסר, מלמד שכל הרגיל במעשה מרכבה ובמעשה בראשית אי אפשר לאדם שלא יכשל בה שנאמר והמכשלה הזאת תחת ידך אע”פכן הוא אהוב וחביב לפני המקום וכו' ע”כ והדברים מובאים עם עוד דיבורים חזקים וראיות בסוף הקדמה לספר הקדוש ויקהל משה ע”ש (וכן מוהר"ן אמר בפירוש שיכולים לחדש גם בפנימיות התורה, והיינו לכאו' לאפוקי מאותם שאומרים שבפנימיות רק צדיקים אמיתיים יכולים לחדש וכדומה). וכן מצינו במס' יבמות שהגמ' אומרת שמה שישעיה א' וראיתי את השם – היה רק מחמת שלא ראה כראוי, כי משה רבינו שראה כראוי אמר כי לא יראני האדם וחי. ועכ"ז דברי ישעיה אמיתים הם ונאמרו בנבואה, ונקבעו לדורות בכ"ד ספרים, והצדיקים גילו סודות עצומות מדבריו הקדושים, ובעיקר בזה ע' ליקו"מ תנינא תורה ז'.

 

והרי שפנימיות התורה הוא מה שהאדם מתיחס להפנימיות – לאור השם יתברך- ונותן לב להבין הפנימיות ואיך שהשם יתברך מדבר אליו ואיך שכל קורות חייו הם מלאים ממסר השם יתברך אליו, וזה ממש סוד פרטי ואישי לו (וכמו שהבאתי לעיל מבעל הסולם). ועל כן שפיר מובן שעיקר סודות התורה הם בחי' תפילה, כי תפלה היא החיות הפנימית של כל העולם, והיא הקשר שהאדם צר עם השי"ת. ובאמת בכל דבר צריך האדם לנהוג כפי פנימיותו וסודו, וכבר הבאתי מפרש"י על הש"ס שלימוד תורה לשמה, אפילו "נגלה", צריך להיות במטרה לגלות סודו ופנימיותו, אלא שכדי להצליח בלימוד נגלה לגלות את הסוד – איך שהשי"ת מדבר אליך מתוך פרטי הדינים – קשה מאד ורק יחידי סגולה מוכשרים ליכנס ללימוד כזה, ואז בימים ודורות הקודמים בלימוד הזוהר וכתבי האר"י אנשים מצאו דרך לחתור ולחפש את השי"ת, והיום גם זה קשה מאד לרוב העולם, ואפילו בעצות של רבינו רבים נכשלים לעשות להם דרכים חיצונים ה"י, וצריכים להאמיץ מאד בהתבודדות ולהיות חזקים בדרכי הנ נח כדי לזכות להתיחס באמת להשם יתברך.

 

וטרם אכלה לדבר, צריכים לדעת להזהר ללמוד בפשיטות להאיר אור השם, שהלימוד יהיה לימוד קדוש ולא לימוד של חקירות וחכמה חיצוניות. מעולם היה קשה לי מה שידוע שהתורה הולכת להענו, שעל כן התורה נתנה על הר סיני, והתורה נמשלת למים וכו', והרי רואים בעינינו בחדרים ובבתי ספר ובישיבות ממש להיפך ח"ו, שהרבה פעמים הילדים עם ענוה מקבלים הרבה פחות מהילדים הבריונים וכדומה, ולא תהיה התורה הקדושה פלסתר. והבנתי שיש מדה אחרת למדוד, לא כפי המבחנים של הבית ספר, אלא כפי אמיתת התורה שלומדים. שזה הילד שאין לו מדות טובות, הלימוד שלו היא חיצוני, כמו לימוד חוקים בחכמה חיצונית. וזה הילד שיש לו מדות טובות, אפילו שיקבל נמוך במבחנים, אבל זה אחוזים בתורה הקדושה, לא חוקים יבשים של ידיעות חיצוניות.

 

ועי' בכוכבי אור (אנשי מוהר"ן אות כ) ז"ל פעם אחת דבר עם איזה אנשים שהיו נוטים לדרכי החקירה, והתוכחו עמו אודות מאמר חז"ל קשה רמה למת כמחט בבשר החי, כידוע שאלתם בזה. והשיב להם מה שמובא בספרי אמת שלאחר מות האדם אע"פ שהנשמה יוצאת ממנו ואינו יכול לזוז בשום אבר, אעפ"כ נשאר בו קיסטא דחיותא, ובזה החיות הנשאר בו נרגש גם אח"כ צער הרמה ותולעה, ועוד בדבורים כאלה הסביר להם עד שהשתיקם. ואחר שיצא מהם הלך עמו אחד מאנשיו והתחיל זה האיש לחזר לפניו כל דברי תשובתו שהשיב להם, ורמז להם שהוא נהנה מאד מה שסלק גם לו מלבבו המבוכה הנ"ל. ענה ואמר לו מוהרנ"ת ז"ל בלשון תמה, גם אתה רוצה להבין בשכלך! אוי לאותה בושה..., הלא כשרבותינו ז"ל אמרו "קשה רמה למת כמחט בבשר החי", אני מאמין באמונה שלמה שהוא אמת ויציב ונכון וקים ואיני רוצה כלל להבין, ע"כ. וע"ע בשיח שרפי קודש על המעשה ששני חסידים היו לומדים לקוטי מוהר"ן תורה מט, והתווכחו איך לפרש משהו, והלכו כמדומני לר' נחמן מטולטשין, והוא נאנח ותמה, ככה אתם לומדים בחקירות, פעם כאשר היינו קוראים את התורה הזאת היינו בוערים באש קודש עד אין סוף וכו'. בזה מובן היטב מה שסבא אמר שכל הגאונים בישיבות לא יודעים מה זה גמרא, כי הלימוד שלהם שזה כמו שלומדים חכמה חיצוניות וחוקרים ודורשים, אבל אינם באים להאיר אור השם בתורה.

 

 

 

ונחזור על התנאים ללימוד הקבלה.

 

א', מה שהעולם אומרים שצריכים להיות בן מ' שנה, הוא דעת י"מ שהש"ך מביא בסוף דבריו, והוא מתלמידי הרשב"א, ואנן קי"ל מהאריז"ל לא לסמוך על הדעות בקבלה שאחרי הרמב"ן. ועכ"ז כיון שהש"ך הביאו יש בזה משמעות להלכה. אכן כיון שברורים לנו דברי האריז"ל, וכן אפילו הש"ך מביאו רק כיש מפרשים, נראה פשוט שלא מוכרע ההלכה כן.

 

ב', מה שהעולם אומרים שצריכים קודם ללמוד כל הש"ס קודם. הנה מופרך מיניה וביה לפי שיטת הרמב"ם שפוסק בהקדמה ליד החזקה שלא צריכים ללמוד גמרא - ש"ס, כל עיקר, דיכולים לסמוך על ספרו בפני עצמו. וזה לשונו: ובזמן הזה תכפו צרות יתירות ודחקה שעה את הכל ואבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו נסתתרה. לפיכך אותן הפירושין והתשובות וההלכות שחיברו הגאונים וראו שהם דברים מבוארים, נתקשו בימינו ואין מבין עניניהם כראוי אלא מעט במספר. ואין צריך לומר התלמוד עצמו הבבלי והירושלמי וספרא וסיפרי והתוספתות, שהן צריכין דעת רחבה ונפש חכמה וזמן ארוך ואחר כך יודע מהן הדרך הנכוחה בדברים האסורין והמותרין ושאר דיני תורה היאך היא:

 

ומפני זה נערתי חצני אני משה ביר' מימון הספרדי ונשענתי על הצור ברוך הוא ובינותי בכל אלו הספרים וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורין בענין האסור והמותר והטמא והטהור עם שאר דיני תורה כולן בלשון ברורה ודרך קצרה עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכל בלא קושיא ולא פירוק, ולא זה אומר בכה וזה אומר בכה, אלא דברים ברורים קרובים נכונים על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורין והפירושין הנמצאים מימות רבינו הקדוש ועד עכשיו:          עד שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול בדין כל מצוה ומצוה ובדין כל הדברים שתקנו חכמים ונביאים. כללו של דבר, כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל אלא יהיה חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה עם התקנות והמנהגות והגזרות שנעשו מימות משה רבינו ועד חיבור התלמוד וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהן שחיברו אחר התלמוד. לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה. לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם, עכ"ל. והנה הראב"ד שם משיג עליו בזה שלא מביא מקורות בספרו ע"ש באריכות, ולא השיג על עיקר דבריו, ואדרבה משמע שלו היה הרמב"ם מביא מקורות לכל דבריו שפיר יכולים להסתפק בלימוד ספרו. אלא שיש לטעון, שהלוא טענת הראב"ד בטעם למה שצריכים המקורות, כי שמא למדת אחרת וכו', ומי שהיה לומד רק ספרי הרמב"ם איך היה יודע ממי שהוא אחר. אך זה אינו קשה, כי בודאי מובן שלא עוזבים ח"ו הספרים הקדושים, ואכמ"ל.

 

והנה אחר שהראת הנ"ל, שמא תומר, אולי כל זה ניחא לסתם בן אדם, אבל מי שרוצה לעסוק בסודות התורה יש לו דין אחרת? אכן כאלו דברים ממש כתב ופסק להדיא בסוף פרק ד' מהל' יסודי התורה ז"ל: ואני אומר שאין ראוי להטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר. ולחם ובשר זה הוא לידע ביאור האסור והמותר וכיוצא בהן משאר המצוות. ואע"פ שדברים אלו דבר קטון קראו אותם חכמים, שהרי אמרו חכמים דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטון הוייה דאביי ורבא, אף על פי כן ראויין הן להקדימן שהן מיישבין דעתו של אדם תחלה. ועוד שהן הטובה הגדולה שהשפיע הקב"ה לישוב העולם הזה כדי לנחול חיי העולם הבא. ואפשר שידעם הכל גדל וקטון איש ואשה בעל לב רחב ובעל לב קצר, עכ"ל. הרי מכנה להדיא ענין הממלא כריסו לידיעת האסור והמותר וכדומה ממש כדיבורו בהקדמה הנ"ל, ויותר מזה מוכח לגמרי מסוף דבריו מש"כ מה שכל קטן ואשה יכולה לדעת, והרמב"ם פוסק להלכה שאשה אסורה ללמוד גמרא. וע"כ דעת הרמב"ם בתנאי היחיד שהוא התנה שם, אינו אלא שידעו קיצור הלכות שצריכים לדעת בכל המצות לקיימם. והיום כיון שנתקיים בספרו יד החזקה מה שהוא כתב ז"ל על ספרי הגאונים שנתקטנו הדורות ומה שהיה מספיק ביאור כבר אינו מובן, הרי מי שיודע קיצור שולחן ערוך וכדומה, כבר ראוי ומוכשר לפי דעת הרמב"ם לטייל בפרד"ס.

 

וכל דברי השו"ע על הנושא הזה מובאים מהרמב"ם כמבואר להמעיין. אלא שמפרשי הרמב"ם ונושא הכלים, הסתירו פירוש הפשוט ומוכח הזה, ובסתמא מן הטעם שכתבתי למעלה כי עיקר התנאי בלימוד הקבלה הוא שיכפת לו וכו' כנ"ל (ואיני משוה דעתי לדעתם בשום אופן כלל, אלא שכן נראה לי שבאמת מוכח מאד ופשוט מאד בדברי הרמב"ם, ואין זה דעתי כנגד דעתם ח"ו, שהלוא יש לי על מי לסמוך, דעת הצדיקים האמיתים צדיקי גדולי הדורות לקיים דבריהם שנשלחו מן השמים להאיר לנו דרך האמת על דרך הלכה כיחיד כהצדיק, כמבואר אצלינו במקום אחר אכ"מ).

 

והשתא ראוי לדעת שבאמת מוהרנ"ת כותב בליקוטי תפילות שעיקר הלימוד צריך להיות בגמרא ופוסקים (ריש ח"ב ובעוד מקומות). אכן אם קראת עד כה, ותעיין שם בדבריו תראה ותבין היטב א' ששם הוא בעיקר מדבר על לימוד הילדים, שבודאי מתחילים ללמוד גמרא כנ"ל מהרמב"ם וכנ"ל מהאר"י ז"ל בענין תלמיד שלא ראה סימן ברכה, וכן שם בא לאפוקי מלימודי חכמות חיצוניות ולימוד דקדוק ולא בא לאפוקי ח"ו ספרי קבלה וחסידות – שהרמב”ם כולל אותם בכלל 'גמרא' [וכן מבואר גם בביאור הלקוטים על מש”כ רבינו בלקוטי מוהר”ן תורה ג' על חשיבות לימוד גמרא בלילה, שיש לו מסורה שכוונת רבינו היה ללימוד אליבא דהלכתא ובלימוד הנסתר והפנימיות], ואדרבה מבואר היטב בדבריו שכל הקלקול וכל התיקון אינו תלוי אלא בהתקרבות ושליטת הצדיק האמיתי, והלואי שנזכה לעסוד בעיקר בזה. ויותר מזה תבין שבתורת לימוד, אין ספק בחשיבות הלימוד של גמרא ופוסקים וכמו שכ' הרמב"ם הנ"ל, וכן מבואר הרבה בספרי מוהר"ן, ועל הלכה שהוא דרך ויסוד קיום המצות הכל מושרש. אבל חייבים אנו לראות את הצדיק בעל המימרא (כמבואר בספרי רבינו) וכן חייבים ללמוד תורה לשמה, וכמו שהבאנו לעיל מרש"י, שמתוך עיקר הלימוד לעלות ולטרוח למצוא סוד התורה, למצוא את השי"ת וכו'. ויותר מזה מבואר דעת רבינו הקדוש, שתפילה, ובפרט התבודדות יותר חשובה ומרוצה בעיני השי"ת, וסודות התורה מכנה רבינו הקדוש תפלה (ולימוד הגמרא רבינו מבאר שהוא בחי' שינה). ודעתו של רבינו קדוש שהכי טוב הוא לעסוק כל היום ב'תפלה'. ולכן אפילו תומר שעיקר הלימוד חייב להיות גמרא ופוסקים ממש וכו', אבל לא זאת תהיה עיקר עסקינו, רק נקבוע זמנים ללמוד ובעזה"י נזכה ללמוד הרבה מאד, אבל עיקר עסקינו לא תהיה אלא בדרישת השי"ת (עד שבעזה"י נזכה שגם לימודינו בתוה"ק יהיה בכלל ובגדר זה, וכמבואר בליקוטי הלכות, שכן תורתו של ר' שמעון בר יוחא, תורה דעתיקא סתימא, הוא בכלל ובגדר זה ע"ש).

 

והשתא דאתית להכי, נבאר יותר בעזה"י שהלוא גם מצינו שמוהר"ן סיפר חלום שבו ראה כבוד התורה שלא ראה דוגמתא, והיו לומדים מתוך ספרים גדולים, שמסתמא היו ספרים של נגלה. והרי גם זה סמך לחשיבות של הלימוד בנגלה.

 

אכן האמת הוא שדעת רבינו ברור מללו, שרבינו אמר בפירוש שנבלה ונבטל גופינו על ידי ריבוי אמירת תורה ותפלה בתמימות ובפשטות, וכן הוא לכאו' עיקר הכוונה והמסר של החלום הנ"ל שלא צריכים לבקש גדולות, העיקר להרבות בעבודת השם יתברך איך שיהיה (-כי כן הוא בתיקונא של הסיפא, ע' 350:ג:ג). אכן עליך הקורא להבין שמי שלא יעסוק הרבה בספרי רבינו הקדוש ויתנהג על פי עצותיו ותורתו הקדושה לא ישיג קיום לדברינו, כי יש הרבה מכשולים בדרך, ואפילו למי שזוכה להקדיש כל ימיו רק על התורה יש כמה מכשולים, ואין רצוני לפרט אפילו מקצתם ובפרט שכבר הזכרנו מהם. אכן לאחר כל מה שביארנו בס"ד מובן שהעיקר בלימוד התורה הוא לעשות תפילות מהתורה, ולהאיר שם השם, ואין לנו לסמוך על דעתינו ומעשינו כלל, רק על הצדיקים אמיתים ובפרט רבינו הקדוש, ולאחר שידענו זה, אז יכולים אנו לעסוק בפשיטות ובתמימות בריבוי תורה ומצות ותפלה על כולנה, עד שנתבטל עצמינו למהות הצדיק, ויאיר בנו אור ה'. וע' בזה בליקוטי הלכות (בית הכנסת ד:ח) ז"ל צריך האדם שיקדש את עצמו בדבורי תורה ותפלה, עד שיתבטל לגבי הדבור לגמרי, ויהיה גופו מחבר וכלול בהדבור כמו הקלף וכו' ע"ש כל דה"ק.

 

ג] כל התנאים שיש בסוף ההקדמה לספר עץ חיים, למשל לא לאכול בשר כל ימות השבוע, כבר כתבו המפרשים, שמי שצריך מחמת חולשתו, אין ספק שאין התנאי מעכב.

 

ד] ואגב אצטט דעת 'המלאך' (חסיד חב"ד בעל השגה שנתרשם מהיראת שמים של ראש ישיבה מסוים ועל כן שלח בנו להישיבה, והבחורים שם היו שקועים במה שהיו שקועים והטעו את הבן, והבן נתפקר והלך לאמריקה, והאב הלך אחריו כדי להחזירו לתורה ומצות, וכתב לו הרבה איגרות, וגם לחם כנגד ההנהגה בישיבה תורה ודעת כידוע) שלימוד קבלה הוא לימוד סדר המדרגות והחכמה בדיוק איך שהכל מסודר ומסתדר, ולזה צריכים להיות מוכשר וכו'. אכן ללימוד חסידות שהוא לימודים על האור אין סוף בדרך כללי, ובמקומות כפי הענין, כל אחד צריך ומחוייב בנפשו לעסוק בזה, אפילו ילד רך וכו', ואכמ"ל (ובספר חסידים סי' כט, וכל שהוא רוצה לשוב בתשובה ולהיות במדת החסידות וירצה להשיג עומק הליכות הבורא ועומק כבודו וכו').

 

ה] ואף שביררנו בטוב טעם ודעת החיוב לבקש ולדרוש את השם יתברך, צריכים ללכת בזה בדרך רבינו, ולא לגרוע ולא להוסיף, יעו' בסוף ספר עצות ישרות (אות ד', מובא בחק ברסלב לכז אלול, והוא מליקוטי הלכות, הל' חדש ד:ח) ז"ל כל מי שמרגיש בעצמו שאינו קדוש כראוי, צריך להכניע ולבטל עצמו נגד השם יתברך ולא ירצה לילך בגדולות ובנפלאות ממנו להמשיך על עצמו בחינת רוח הקדש, רוח נבואה, מאחר שיודע שרחוק מזה, ואם ירצה להמשיך על עצמו בחינת מראות וחזיונות, יוכל לקלקל יותר ויותר, כאשר נכשלו בזה רבים מאד, רק צריך שילך בתמימות ולבקש מהשם יתברך, שיהיה בעזרו לצאת מפחיתותו ויזכה לקדש את עצמו כראוי, ואז אם יזכה ויהיה ראוי לזה לקבל רוח הקדש, דרך הקדושה, בשלמות – השם הטוב יעשה עמו כרצונו, ע"כ.

 

ו] עוד יש להתבונן על מה דקי"ל להלכה שבתשעה באב אסור ללמוד, כי צריכים לקונן ולבכות על החורבן, ורק מי שאינו יכול להתאבל מותר ללמוד דברים מסויימים שאין בהם היסח דעת מהאבלות. ומזה יכולים להבין לכל השנה, שהעיקר להתדבק להש"י, והלואי שיתפלל כל היום, ורק מי שאינו יכול, מותר לו ללמוד, והעיקר שילמוד דברים שיקרבו להש"י, ויבנה בית הקדושה.

 

 

אם עיקר הלימוד צריך להיות רק בספרי רבינו, מה התכלית והתועלת של שאר התורה הקדושה?

 

השאלה הזו באמת לא רציתי להתיחס אליה, כי נראה לי ליצנות ח"ו על התורה הקדושה. כי הלוא כל התורה כולה היא שמות של השי"ת, ומה שאנו לומדים בעיקר רק ספרי רבינו זה כדי לזכות להאיר לנו ובכל העולם את התורה הקדושה, וכבר כתבנו את זה למעלה (ואולי יש לדמות קצת למה שמספרים על הגר”א שבסוף ימיו היה לומד רק מספר תורה, ועיין באור החיים ויקרא יג:לז, שאע”פ שמשה רבינו קיבל כל התורה כולה, אבל ענין זה מה שכל צדיק מקשר דבריו להראות שורשם בתורה שבכתב לא נתגלה לו ע”ש. ומצינו שרבינו אמר על כמה מהחידושים שלו שהוא עוד לא זכה למצוא להם רמז מפורש בתורה הקדושה. וזה מעיד על כל תורתו הקדושה שהיא גבוה מאד ואולי אין לסמוך על קטנות דעתינו למצוא כל כוונותיו בתורה שבכתב. ועל פי דברי האור החיים הנ”ל א”ש מה שסבא אמר שהיה כבר בלי שורש אבל רבינו זה השורש). אכן שוב מצאתי בליקוטי הלכות שמוהרנ"ת מתיחס להשאלה וקובע ממנה יסוד חזק שמראה ביותר עד כמה הדברים מגיעים. ואלו דבריו ז"ל:

הלכות ברכת הריח (ד:לד, לקוטי הלכות או"ח ב) על כן צריך כל אחד להשתדל מאד להתקרב לצדיק האמת שבדור הזה דייקא, ואין די לו במה שנתברר המדמה וכו' ע"י קבלת התורה וע"י הספרים של הנביאים והצדיקים שיש מכבר. כי צריכין דייקא לבא להצדיק האמת שבדור הזה, כדי לברר האמונה בכל עת, כפי הבירור שצריכין בזה הדור בכל יום ויום מחדש וכו' כנ"ל. לד: אך אם כן לכאורה קשה מה פעלו הצדיקים האמתיים שהי' בכל הדורות שלפנינו, שחיברו ספרים קדושים ברוח הקודש שלהם הכל כדי להמשיך האמונה בעולם, וכן מה פעלנו בבירור האמונה שזכינו בשעת מתן תורה, מאחר שעדיין אנו צריכין לצדיק האמת שבכל דור ודור דייקא? אך באמת שניהם כאחד טובים, כי בוודאי עיקר בירור האמונה שבכל דור ודור על ידי הצדיק האמת שבאותו הדור, וע"כ צריכין להתקרב אליו דייקא וכנ"ל. אך הבעל דבר מתגרה בזה הצדיק מאד ומתגבר בכל דור ודור לרחק את העולם מזה הצדיק על ידי גודל הקשיו' והמחלוק' שמרבה עליו, אשר על כן צריכין לחפש ולבקש מאד את הצדיק האמת כנ"ל. וזהו בחי' גודל שבח מעלת קדושת קבלת התורה, אשר הש"י חמל עלינו ונתן לנו את תורתו הקדושה על ידי משה רבינו נאמן ביתו, כי הש"י רואה את הנולד, וראה בחכמתו שמתחגברין עזי פנים בכל דור ודור שחולקין על הצדיק האמת שבכל דור, ומסתירין ומעלימין אותו ומרחיקין את העולם ממנו, וכשאין זוכין להתקרב להצדיק האמת אין זוכין להאמונה כנ"ל, וא"כ ח"ו יחזיר העולם לתהו ובהו, כי אין העולם מתקיים אלא על ידי אמונה וכנ"ל, ע"כ הש"י ברחמיו הקדים רפואה למכה, ונתן לנו את תורתו התמימה על ידי משה רבינו, ואז זכו ישראל כולם לרוח הקודש עד שנתברר המדמה אצלם בשלימות גדול עד שזכו כולם אז לאמונה שלימה, ואע"פ שהש"י ידע שאחר כך יתגבר הבעל דבר על ידי ערמימותיו וירצה לקלקל גם את זה ח"ו כאשר עשה באמת שהתגבר אחר כך במעשה העגל שאז חזר ונמשך זוהמת הנחש בעולם שהוא בלבול המדמה, ואי אפשר לברר ולתקן זאת הזוהמא כי אם על ידי הצדיקים אמתיים שבכל דור ודור שהם מבררים המדמה, שהוא בחי' בירור מזוהמת הנחש ומתקנים חטא העגל בכל דור ודור, וממשיכים אמונה בעולם כנ"ל, וא"כ מה פעל אל בבירור האמונה שזיכה אותנו בקבלת התורה מאחר שסוף כל סוף צריכין להצדיק האמת שבכל דור דייקא, שעיקר האמונה תלוי' בו כנ"ל. אך אדרבא זהו באמת נפלאות תמים דעים, כי על ידי גודל הקדושה שנמשך עלינו בקבלת התורה, על ידי זה אנו זוכין למצוא את הצדיק בכל דור ודור ולהתקרב אליו, כי לולא קבלת התורה ח"ו, לא היינו זוכין כלל להתקרב להצדיק האמת שבדור, מחמת גודל התגברות העזי פנים שבכל דור החולקים עליו ומסתירים אותו כנ"ל. אבל על ידי קבלת התורה זכינו שנתברר המדמה וזכינו לאמונה שלימה כל כך עד שאפילו אחר כך כשהתגבר הבעל דבר ובלבול האמונה על ידי מעשה העגל, אף על פי כן נשארה הרשימו שעל ידי זה יש לנו כח לחפש את הצדיק האמת בכל דור ולהתקרב אליו, ולולא קבלת התורה לא היה לנו כח כלל לחפש את הצדיק, ולהתקרב אליו מחמת גודל התגברות העזי פנים שבדור החולקין עליו ומרחיקין את העולם ממנו כנ"ל, עכ"ל.

 

 

 

תן: סבא אמר (י"ס עמ' רב"י) הבעטלר הבעטלר הבעטלר... מדוע היה רבנו הקדוש מכנה עצמו בעטלר? מה זה 'בעטלר' – עניים. מדוע בעטלר? הבעטלר הוא תמיד היה מתחנן להשם יתברך. הוא בעטלר – קבצן. הוא היה תמיד מתפלל ובוכה להשם יתברך: "רבונו של עולם, תן לי, תן לי, תן לי, תן לי".... עכ"ל (ואגב לשון הזה של תן לי הוא מה שצריכים לומר בשבת, כמבואר בשולחן ערוך או"ח שז:יא). תן לי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן! (ועמש"כ בברכות דף מ. בענין בכל יום תן לו מעין ברכותיו).

 

תן אתה (ע' ע"ז דף ה: תן לנו אתה, הובא בפתיחה להשתפכות הנפש מלקוטי הלכות), הנה כבר כתבנו ש'אתה' בא"ת ב"ש שהוא תא"צ בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ואכן יש לדעת שאפילו הנתינה, אולי בסוד רבי נחמן נתן (חיי מוהר"ן קפה, קצו), מגיע לחשבון נ נח נחמ נחמן מאומן, כי אתה מרמז על א"ת ב"ש, וה' מורה על אלו הזוג אותיות שהם רחוקים זה מזה חמש, דהינו ט"ן, ולכן בנ נח נחמ נחמן מאומן מחליפים נ' אחת עם ט' והרי הגמטריא ת"ן. הרי תן אתה.

ו"תן אתה" עם החמש אותיות בגמטריא ראש השנה, שזה כל ענין של רבינו.

והנה עוד יש לראות גודל הענין שהיה להם וגם לנו לומר "תן אתה" דהנה רבינו גילה שמשה רבינו בכל איבר ואיבר מהרמ"ח איברים שלנו (לקוטי מוהרלן תנינא תורה כו , ונ נח זה בחי' משה רבינו, ועוד נ נח זה עשרה מיני נגינה בחי' התיקון הכללי כידוע, ומבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה כט) שהתיקון הכללי מטהר את השס"ה גידין. הרי ש"נ נח נחמ נחמן מאומן" ששרוי ברמ"ח אברים מטהר השס"ה גידין, נ נח נחמ נחמן מאומן שס"ה בגמטריא תן אתה!

 

 

שים חלקנו בתורתך

שים חלקנו בתורתך – רבינו הקדוש כבר פירש בקשה זו היטב בלקוטי מוהר"ן תורה כב:יא ע"ש. ויש עוד לפרשו בכמ דרכים, שכל אחד יש לו חלק בתורה, וחלקנו מלשון חלוקא דרבנן, לבוש הנשמה (וכנוסח היהי רצון על עטיפת טלית עיין שם), וחלקנו פירורי פיזור נפשינו, ועוד דרכים, ויש לפרש חלק מלשון נפילה, כי אין אדם עומד על דברי תורה עד שנכשל בהם, ואם על האדם להיכשל אז שיהיה בתורה.

ונראה לפרש על פי לקוטי מוהר"ן תורה סד:ד כי מחלקת היא בחינות בריאת העולם, כי עקר בריאת העולם – על ידי חלל הפנוי כנ"ל, כי בלא זה היה הכל אין סוף, ולא היה מקום לבריאת העולם כנ"ל, ועל כן צמצם האור לצדדין, ונעשה חלל הפנוי, ובתוכו ברא את כל הבריאה, הינו הימים והמדות וכו' וכן הוא בחינת המחלוקות, כי אלו היו כל התלמידי חכמים אחד, לא היה מקום לבריאת העולם, רק על ידי המחלקת שביניהם, והם נחלקים זה מזה, וכל אחד מושך עצמו לצד אחר, על ידי זה נעשה ביניהם בחינות חלל הפנוי, שהוא בחינות צמצום האור לצדדין, שבוא הוא בריאת העולם על ידי הדבור כנ"ל, עד כאן לשונו עיין שם. וידוע שהאדם בעצמו הוא בבחינת כל זה, וכמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה מט ובכמה מקומות. הרי שמציאות האדם בעצמו תלוי במחלוקת, ואם כן שפיר יש להתפלל תמיד על קיום מציאותו בשורשו בתורה ולא בהשתלשלות המחלוקת למטה, שים\ותן חלקנו בתורתך. וזה דבר עמוק מאד בענין מציאות האדם ואין כאן מקום להאריך, הלואי שאזכה לעמוד עליה בעזה"י.

שים חלקנו בתורתך, ראשי תיבות שמחה (בן) חוה ברכה. שאזכה בעזה"י בזכות הפתק הקדוש.

 

 

 

תיקונים

 

תיקון הראש והסוף

 

לשון הרמח"ל ז"ל (אדיר במרום עמ' שצה): ואז נברא אדם למטה בבחינה זאת, והבחירה בידו לעשות אחד משתים אלו, או להעביר הרע הגורם העלם הראש, ויהיה מתפשט כבראשונה בסוד יחודו. וזה הוא ענין נעשה בכלל אחד לבד, כי הראש מתפשט ביחודו, ויש מציאות רע אחד, שהוא ב"ה המציא, כלול מכל כך כחות, שעוצר כח לפי רצון העליון להעלים גילוי יחוד זה מן הנבראים. אם תעובר זאת המניעה - בבת אחת תעובר, וישוב הראש להתפשט כבראשונה. ואם זה לא יעשה, הרי הוא נותן מקום למניעה הזאת לשלוט, והיא תשלוט בכל כחותיה, ואז צריך היקף אחר, שבהעלם יתחזק כח היחוד ב"ה על ידי המשפט, עד שכל הכחות האלה, איש לא נעדר, יחזרו כולם לטובה. ונמצא שאם היה מסיר רק המניעה מן הראש, הראש אינו מהלך לשום פרטות, אלא משפיע בכל יחודו הכל טוב, בתכלית הטוב, שכבר כחו הוא כך - ששום רע לא ימנעהו. אך הסוף סודו - שאפילו שיהיה כל רע, אף על פי כן יחזור הכל לטוב. אם כן צריך להניח שיהיה כל רע, ובחזור כולו לטוב - אז עשה הסוף פעולתו, והבן היטב. כי זה עומק כל עניני ההנהגה, וכל משפטי הספירות הולכים על דרך הזה (ה"ע אגב עי"ז יש להבין בעמקות מש"כ בשיחות הר"ן סי' פג ע"ש והבן כי אכמ"ל).

 

והנה סוד הב' בחינות האלה הם עץ החיים ועץ הדעת. וכנגד ב' אלה - האדם נברא זו"ן. והנחש הוא כללות הס"א, היה לו גם כן שני כחות אלה וכו' ע"ש כל דה"ק באריכות.

 

וכן היה דרך כל הצדיקים האמיתים, כל זמן שהיה סיכוי לתקן דרך הרישא [ובעזה"י הרחבנו הדיבור על זה במ"א בחיבורנו, ע' 380 (470), 560, 580], דהיינו להאיר מאור אחדות השם בעולם, שיתעלה כל העולם ויתבטל ויתיחד ביחודו יתברך. אכן בעוה"ר בזמן הבעש"ט כבר היה הדבר תולה שמא עבר זמנו ובטל היכולת לתקן תיקון הכללי דרך הרישא (ולכן באותו תקופה כבר עסק הרמח"ל ותיקן הע' תיקונים שהם באור חוזר, וגם חיבר הספר הקדוש תקט"ו תפילות שהם ממש על הדרך שפירסם רבינו הקדוש לעשות מתורות תפילות, והוא ז"ל הרחיב לבאר ענין הבחירה לתקן דרך הרישא או דרך הסיפא ואכמ"ל), ולכן מצינו לענ"ד שהבעש"ט היה עוסק לתקן משני הצדדין, והיה הולך ומדבר עם עמי הארץ, אנשים נשים וטף, ולאו דוקא עושה תיקונים כמו אברהם אבינו כמבואר בזוהר הנ"ל, אלא התערב בעם ולימד אותם כל אחד את הדרך אשר ילכו בו. ולפעמים היה לוקח נשמה ומרים אותה ממש בכל תוקף אמונת השם יתברך. ובזה גם כן מובן מה שהבעש"ט פירסם שתפילה חשוב מתורה, כי תפלה הוא בחי' נוקבא בחי' תיקונא דסיפא, ולעתיד נקבה תסובב גבר (היינו שאפילו לפי תיקונא דרישא, אחר התיקון יקויים מצב כזה של נקבה תסובב גבר, ולכן גם הסודות הכי גדולות של הרשב"י הם רק בבחי' תפלה כמבואר ברמח"ל). וכן נלע"ד שמוהר"ן כבר הכניס כל עצמו לתקן תיקונא דסיפא, שאפילו תלמידו המובהק לא סתם הרים אותו באור היחוד, אלא לימד אותו דרכו, ממקום שהוא נמצא (ואע"פ שהיה גאון גדול וגם מבקש ה' באמת גדול וכו' החשיב אותו מעוכב בא' מהכ"ד דברים שמונעים מתשובה וכו' (חיי מוהר"ן שכג)), איך לעבוד את השם, עד שזכה מוהרנ"ת למה שזכה, אבל זכה בתיקונא דסיפא (ונלע"ד שאפילו ר' שמואל אייזיק שידוע שמוהר"ן הנהיג אותו על חודו של חרב, והוא עסק בתיקוני נשמות, גם זה היה בתיקונא דסיפא, דעל כל פנים כן היה מקום נשמתו ועבודתו של ר' ש"א וקל להבין).

 

[והנה בדורנו אין ספק כלל שע"כ אנו אוחזין בסיפא, וכמו שמוהרנ"ת מסביר בליקוטי הלכות, הלכות בציעת הפת, שעכשיו אנו עושים את התיקון והבירור האחרון של הצואה. ויעו' בריש ס' שיחות הר"ן אות ד' שמבואר שאז העשירות היה קשה ורחוק מאנשים כשרים מחמת שהעשירות נפל עמוק בתוך הליפ' ע"ש, והנה בימינו כבר יש הרבה יהודים ומהם גם כשרים שזכו לעשירות מופלגת, וע"כ זה מחמת עכשיו ירדנו עמוק בתוך הקליפות, וא"כ ע"כ אין לנו תקיון אלא דרך הסיפא].

 

וזה הענין שכבר כתבנו עליה, שמוהר"ן יש לו הכח לעזור לבעל בחירה, לא סתם להרים הבן אדם, אלא לעזור אותו בעצם פרטיות מקומו, כי זה כל ענין של התיקון מצד הסיפא. וכן מצינו בלקוטי מוהר"ן (תורה יז) רבינו מדבר על התיקון של הפרטי פרטיות.

 

ובזה יש לנו להבין יותר בעמקות למה חידוש כמוהר"ן לא היה מעולם, ומה שאמר (חיי מוהר"ן שצב) איך אפשר שלא יחלקו עלי מאחר שאני הולך בדרך חדש שעדיין לא הלך בו אדם מעולם, וגם הבעש"ט לא ושום בריאה לא מזמן קבלת התורה, אע"פ שהוא דרך ישן מאד אעפ"כ הוא חדש לגמרי, ע"כ, ודו"ק [אלא דמאחר שהרמח"ל גילה הנ"ל מבואר שע"כ כוונת מוהר"ן הוא לכאו' יותר עמוק מהנ"ל והי"ת י"ע בתוה"ק. ונראה שתורת רבינו הוא ממש יחוד הרישא והסיפא, בבחינת ביאה ראשונה שנותן לנו הכח ע”י התפילה שעושים מהתורה לביאה שניה. וזה הטעם שהתורה כ”כ נעלמת ולא רואים בחוש להדיא האורות הגדולות, כי הכל טמון ממש בסיפא שמיחד עד אין סוף ועד אין תכלית, ולכן אין כ”כ מקום לחושים כמו שאר ספרים הקדושים שעיקרם מדברים מהיחודים שבאמצא, ודו”ק].

 

והנה היה מקום לומר שאנו בדור יתום, שאבדנו הצדיק שהוא בחי' משה רבינו, עד שיבוא משיח צדקנו, ולכל היותר אנו כמו שבט לוי, שנוכל לדעת לעצמינו במיעוט שכלינו וטהרתנו וכו' שנחזיק באמונת השם יתברך ככל יכולתינו, ולא ללכת ח"ו בחוקות הגוים, ולא להשתקע תחת סבלות עבדות מצרים רדיפת הפרנסה וכסף שהוא בחי' עבדות ושטות גדול וכו'. ולא לרדוף אחר הכבוד ושאר תאות וכו'. ולחכות לישועת השם.

 

אכן כיון שאנו עכשיו עוסקים בתיקונא דסיפא, זאת אומרת שבאמת התיקון עכשיו תלוי בנו. כי אנו בסיפא, כל אחד במלכות שלו. וכמו שאמר רבנו הקדוש (חיי מוהר"ן אות שיט) אני אעשה מכם כתות כתות, ע"כ, שכן ב"ה יש כל מיני קבוצות של נ נח, כל אחד פועל ומאיר כפי ענינו ובחינתו (וזה גם כן ענין ריקוד של נ נח שכל אחד רוקד לבד, וק"ל), וכן בשיחות הר"ן (קכו) כז"ל ואמר אז שקודם שיבא משיח לא אחד יהיה שיצעק על אמונה כי כמה צדיקים שיהיו אז וכו' ויהיה כמה מפורסמים ומנהיגים של שקר. ואין ספק שלא ימצא אז קיבוץ כמונו היום שנמצאים כמה בני אדם שמתקבצים יחד שחפצים באמת לשמוע דבר ה' ואף על פי שיהיה אז איזה כשרים בדור אך יהיו מפוזרים. ענה ואמר 'כתוב זאת זכרון בספר וכו', ע"ש [והנה לעיל הסברנו שמה שהיה הוא שיהיה, ועכשיו אנו בחי' בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה, ללכת לפי שורש נשמתו. והנה לפי דברי הרמח"ל הנ"ל, יש לומר שאז היה בחי' הישר בעיניו יעשה, בחי' תיקונא דרישא, אבל עכשיו, אף שבדרך פרטיות יכולים ללכת בדרך הישר, והסברנו בחיבורינו שלענינינו זה הבחירה והאחיזה ברבינו נ נח נחמ נחמן מאומן, אבל מ"מ אופן עבודתינו ותיקונינו הוא תיקון הסיפא כמו שפירשנו כאן, הרי בחיצוניות אנו דומים למה שהיה, שכל אחד עושה כחפצו, אבל אז היה גם כן בפנימיות, ואצלינו כן הוא בפנימיות מצד הצדיק וכמו שנבאר עוד בעזה"י בענין סוד ההיכלות בסוד נ נח נחמ נחמן מאומן, אבל מצידנו, אולי נקרא את זה איש הטוב בעיניו יעשה, שיהפך מקומו הפרטי לטוב כנ"ל מהרמח"ל (וגם א"ש לשון חז"ל ועשית הטוב והישר, שזו פשרה ולפנים משורת הדין, שדרך הישר הוא דרך שלפנים משורת הדין כמובן, שזה תיקון שמקדים להשתלשלות הדין. ותיקון הסיפא, הוא כמו פשרה ומים פשורים שמתחילה היו מים קרים לבד ומערבים בו מים חמים ונעשים פשרים, וכן הוא בתיקון הסיפא שהגיע כל דבר למקומו הפרטי, ואז העבודה הוא להראות בו יחודו יתברך)].

 

ובאמת כבר לימד לנו מוהר"ן טובא עבודתינו המוטל עלינו להצליח בעד ה' אלקינו בעדנו ובעד עמו ישראל. ואין אנו יכולים לעשות התיקונים כמו שהיו הצדיקים האמיתים (וכמו שהבעש"ט כותב באגרת שתשובה אמיתי זה רק ע"י צדיק הדור, וכן בספרי מוהר"ן, למשל ע' עצות ישרות (צדיק ד)), אבל שפיר אנו יכולים להאיר אור תורתו של מוהר"ן לכל העולם, שידעו דרכו איך להציל נפשם מהשאול תחתית ולזכות להכנס בצלא דמהימנותא, להאמין בהש"י ולקיים התורה והמצות וכו'. ולא נוכל לעשות כמו אברהם אבינו לתקן רק בקדושה ובטהרה עצומה, שכל מי שנדבר אליו מיד להטבילו במעיין ולעסוק בתיקון שורש נשמתו וכו'. אבל לצעוק ברחובות ולקבץ המונים וללמדם דעת רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן שפיר אנו יכולים, וכן נעשה בעזרת השם יתברך, להגדיל שמו הגדול והנורא, עד שנזכה לשלמות האמונה בו יתברך, וימלא כבודו את כל העולם אמן ואמן.

  

 [ונראה שכעת אנו מתקנים מה שקרח לא האמין בהנהלת משה רבינו וטען כי כל העדה כולם קדושים, ואיתא במדרש שלעתיד לבוא קרח יהיה כהן גדול, שמבואר שטענתו לא היה סתם רק. אלא שבימינו בתיקונא דסופא הכל תלוי בהעם, וכמו שהסבא אמר 'העם יבחר', כי כל אחד יש לו המלכות שלו וכו'. אכן בודאי הכל ע"פ רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן, וכמבואר בכמה מקומות בלק"מ שכל אחד לפי שורש נשמתו, אכן רק על פי הרב"י, ראש בני ישראל. אבל עכ"פ בדורנו שכבר נסתלק רבנו הקדוש, אין רואים שום התנשאות ממנו, רק רואים הרחמנות שהוא השאיר לנו קצת ידיעה מי הוא, מה תורתו, שנדע ונהיה בני אדם.

 

ובזה יש להבין בעמקות מה שהסבא אמר (ש'יחות מ'תוך ח'יי ה'סבא דף קעט) ז"ל: הוא העיקר והיסוד והשורש, זה לשון רבינו, העיקר והיסוד, זה השורש, הכל תלוי ברבינו, כל הגאולה, ביאת המשיח וכלל התיקון שלנו ושל כל העולם תלוי בו! תלוי בזה! ברבינו! העולם מקשים מה זה רבינו למה זה? יש הרבה צדיקים, קרח ג"כ אמר 'כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' מדוע תתנשאו?' אבל התירוץ, רבינו הקדוש, כבר אמר, זה, כבר נגמר, גמרתי ואגמור! עכ"ל. ואיך זה דייקא הוא התירץ? תגיד שאר דיבורים חזקים כמו חדוש כמוני וכדו'. וגם יש להבין מה זה גמרתי ואגמור, אם כבר נגמר מה זה אגמור. ועוד הלוא כתוב בחיי מוהר"ן (סוף אות של) 'אבל אני בלעדיך גם כן איני יכול לעשות כלל' ע"ש. והנלע"ד בזה שהוא ענין המבואר בזוה"ק ובפרט בתיקונים חדשים של הרמח"ל שמשה רבינו כיון שראה שיהיה גלות התחיל לתקן בעצמו עד סוף כל הדורות. וכן מוהר"ן גמר ותיקן מה שהיה צריך ומספיק לשלמות גאולתינו ופדות נפשינו לנצח, וזה נקרא ביאה ראשונה, המכונה בנימן כידוע שהוא גימט' נחמן עם הד' אותיות, שבו שבק רוח בנו שנוכל להשתוקק ולהביא להגאולה ביאה שניה.

 

וענין הרוח ששבק בנו, אם נוכל להגדיר אותו בקיצור הוא שגילה עיקר נקודת היהדות. דכל אחד יש לו ענין משמעות וטעם מיוחד ביהדות. לאחד הוא מתיקת התוה"ק, ולאחד הוא התמדת התורה, לא' העמקות שבתורה, לא' אהבת חסד וכו'. ולכל אחד יש העבודות שהוא מחייב את עצמו בהם, ועל ידיהם הוא קונה ובונה הטעם שלו ביהדות - בידיעתו או שלא בידיעתו. ונכלל בזה שלאחד יהיה חשוב מאד אצלו הרגשת הטעם וכדו' ולא' לא כ"כ וכו'. ומוהר"ן הוא עצם הנקודה מה זה יהודי, ודו"ק מאד.

 

משל למה הדבר דומה, למלך שהיה עומד למות וצוה ליועציו באשר שיש לו בן ולא נודע איפה והוא ימלוך תחתיו. חיפשו עד שמצאהו וראו שהוא בור, מטונף וכו'. וטיכסו עצות איך להכשירו להיות מלך. וכל אחד הדגיש מה שבדעתו נחוץ ביותר, שאחד אמר צריכים לנקותו וללמד אותו להיות נקי, ולא' זה לא היה כ"כ נחוץ, כי אצלו העיקר הוא החכמה ורצה שמיד יתחילו ללמד אותו וכו'. ולא' העיקר היה שידריכו אותו בנימוסי מלכות וכו' וכו'. והתחילו כולם לטפל בו. ויועץ אחד, העיקר שלו, ועצתו היה (שהלוא זה הבן שמצאו לא הכירו בו שום מעליותא ואדרבה כנראה הוא גרוע כמה מסתם בני אדם, רק שהאמינו שהמלך שנפטר הכיר וידע מה שהם לא היו מכירים ויודעים, ואולי אינם מסוגלים כל עיקר לידע, שהילד הזה מעולה מאד מאד, וא"כ העיקר) שיודיעו ויאירו להבן שהוא המלך וידע לנפשו, והבן כי קצרתי.

 

וזה הענין שהסברנו במ"א ההבדל העצום ומופלא שבין אפילו המתמיד וצדיק הכי גדול לבין נ נח פשוט. כי הראשון יש לו עדיין נקודה עצמית שעליה הוא דואג, ובאמת אם הוא עובד גדול, מכיר הוא בעצמו נקודה הזו ועובד להקדישו לה', אבל תמיד יש לו שני ענינים, עבודת השם ועבודת נקודה זו. משא"כ הנחמן הכי פשוט אפילו הוא משוקע בשאול תחתית ר"ל, כבר מסר והקדיש הנקודה זו לשם, רק שהוא נופל למקומות שנופל, אבל כל ענינו אינו אלא עבודת השם דרכו של רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן, והבן.

 

אכן בודאי כוונת רבינו הקדוש היה הרבה יותר עמוק מכל זה, וכן בכל מה שפירשתי בכל מקום, רק לפתוח לעצמי קצת דרך מרחוק, כי תורה היא וללמוד אני צריך. ובודאי גמרתי ואגמור, כולל אפילו תיקון אומות העולם, ואכמ"ל (ועמש"כ א' אמור ס"ד].

 

ב] והנה מבואר בטוב טעם ודעת שצריך דוקא ללכת בדרך האבות הקדושים ובזה מוציאים שורש וענף לדרכי הנחמנים. [ואף שמצד אחד, מהמבואר שעכשיו אנו בתיקונא דסיפא, תיקון האחרון של המלכות, היה נראה שיש ענין לדקדק על הפרטים, אכן האמת הוא להיפך, כל הפרטים ידאגו על עצמם, ועלינו המשוקעים בתוך מה שאנו משוקעים חשוב מאד לעשות מאמצים דייקא לא להיות טרודים בהדקדוקים, רק לצאת ככל היותר מהר מתוך הבוץ והצואה. ולא להקפיד על שום דבר שצריך דייקא להיות ככה או ככה, רק לעבוד בשמחה בזריזות תמימות ופשיטות, ועל דרך זה תבין ותראה כמה עצות מרבינו הקדוש].

 

ג] לפי יסוד המוסד פה שעבודתינו עכשיו הוא בתיקונא דסיפא יש לפרש וליישב ולהבין כל מיני חידושים בדרך של רבינו מה ששינה הרבה מצדיקי אמת שלפניו.

 

א' כתוב בשיחות הר"ן (אות ה', והובאו גם בלקוטי הלכות, הלכות נטילת ידים ו אות צט ע”ש) ז"ל ועקר הוא יראת הענש, כי היראה עלאה בגין דהוא רב ושליט וכו', הינו יראת הרוממות לאו כל אדם זוכה לזאת היראה, אבל עקר העבודה הוא רק על ידי יראת הענש אצל רב בני אדם וכו' וכו' ואף שבזהר הקדוש (בראשית יא: - וע' ביחוד היראה להרמח"ל שמפרש היטב את הזוהר) הוא מגנה יראת הענש, כבר מבאר על זה תרוצים בספרי מוסר (ופה מצויין לעיין באור ישראל מהמגיד מקוז'ניץ על תקוני זוהר דף טו ע"א – וכיון שקשה להשיג אביא דבריו, והם בדף טו ע”א של אותו הוצאה של דפי התקו”ז, ושם הוא שואל, אם יראת העונש הוא בישא, למה כל כך חשוב לדעת העונשין, ותירץ ז”ל אלא צ”ל דהיראה צ”ל מבורא ב”ה אשר בכחו להעניש להאדם העובר על הפקודים וא”כ כשהאדם עובר רצונו ית' אז גורם חרון אף לבורא שעי”ז יענשו לכן צ”ל האדם ירא מזה שלא יביא את בוראו לידי כעס ח"ו ומ”ש במ”א שיראת העונש נק' יראה רעה היינו כשיבא מגו העונש ר”ל עכ”ל, ומבואר שהוא מקים דברי הזוהר שיראת העונש הוא גרוע ולא עיקרי, ועוד מצויין לעיין במקור חסד על ספר חסידים סי' יג, ס"ק ט וזה כבר מעריך את יראת העונש ועל אף שמציין את הזוהר, אינו מיישבו – ז”ל ע' שבת ל”א רע”ב שסיימו ע”ז מכריז ר' ינאי חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד, משמע כי התורה היא שער ליראת שמים, אמנם אית יראה ואית יראה [ע' הק' תקו”ז ה' סע”ב] האחת יראת העונש ששרשה באמונת תורה מן השמים וזהו שער להתורה כי כל מי שבא להגות בתורת אל חי בלא אמונה זו נעשית לו סמא דמותא. ואית יראה עלאה יראת הרוממות מכבוד ה' והדר גאונו שאי אפשר לבוא למידה זו רק ע”י לימוד התורה ולכן נטבע ויחד לבבנו לאהבה – ואח”כ – וליראה את שמך, ובברכת החודש כופלים חיים שיש בהם יראת שמים ואח”כ חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים, מקודם יתפלל על יראה תתאה ואח”כ על העלאה שבה יתואר לומר שיאהב היראה וע' הק' זהר בראשית ז' ע”ב ושם י”א ב, עכ”ל). ועוד ראוי לציין לתפילת השל"ה הקדוש על בנים ז"ל ויעבדוך באהבה וביראה פנימית לא יראה חיצונית עכ"ל, הרי שאפילו בעבודת השם השל"ה הקדוש לא רוצה ומתפלל של תהיה ביראה חיצונית) כי באמת עקר עבודת ה' היא רק על ידי יראת הענש כנ"ל, עכ"ל.

ובאמת צ"ע איך דברי רבינו הקדוש מסתדרים עם הזוהר הקדוש. וע' מש"כ בערך מפרסמים – החקירות והחכמות של המפרסמים אות ד.

ויש להעיר מדברי רבינו בעצמו בשיחות הר"ן (אות מח) ז"ל וכל כך הוא צריך להתחזק עד שהוא מוכרח להיות מרוצה לעבד את ה' תמיד כל ימי חייו על מנת שלא לקבל פרס. כי לפעמים נדמה להאדם שרחוק שהוא יזכה לחיי עולם הבא לפי גדל התרחקותו מהשם יתברך, אף על פי כן יהיה מרוצה לעשות מה שיוכל בעבודת ה' בלא עולם הבא. ואפלו אם נראה לו שיהיה לו גיהנם גם כן חס ושלום, יהיה איך שיהיה הוא מחויב לעשות את שלו תמיד בעבודת ה' כל מה שיוכל לעשות ולחטף איזה מצוה או תורה ותפלה וכיוצא, וה' הטוב בעיניו יעשה. וכעין מה שמספרים בשם הבעל שם טוב זכר צדיק לברכה, שפעם אחת נפל בדעתו מאד מאד עד שנדמה לו שבודאי לא יהיה לו עולם הבא חס ושלום ולא היה לו במה להחיות את עצמו כלל, ואמר: אני אוהב את השם יתברך בלא עולם הבא. וכל אדם אפלו איש פשוט אי אפשר להיות איש כשר באמת כי אם כשיכול לעמד בכל כנזכר לעיל, עכ”ל. הרי מבואר שאפילו איש פשוט צריך לעלות למעלה מיראת השכר ועונש. וצריך לדחות שעם כל זה הבסיס צריך להיות בעיקר ביראת העונש, וזה לשון רבינו בלקוטי מוהר"ן (תורה פז) ואי אפשר לבוא לאמונה (- דהיינו יראת הרוממות כמו שמפורש שם) רק על ידי יראת הענש ע"כ. ואף על פי שרבינו כותב בשיחות אות ה' שיראת הרוממות לאו כל אדם זוכה לזאת, ואילו באות מח כותב שאפילו איש פשוט אי אפשר להיות איש כשר באמת עד שמגיע לעבודת השם באמונה למעלה משכר ועונש, צריך לומר שכן הוא באמת, שרוב בני אדם לא זוכין לזה ועל כל פנים הם מחוייבים להיות יראים מעונש, אבל להיות איש כשר באמת צריכים לזכות גם ליראת הרוממות.

ועיין בלקוטי מוהר"ן סוף תורה קנד – שהוא תורה טו – שכתב שלאחר שמעלים כל היראות נפולות "אין צריכה היראה ליפול ולהתלבש למטה, ואין צריך לירא משום דבר, ואין לו רק יראה העליונה יראת הרוממות".

ועוד יש להעיר שיש משמעות בשיחות הר"ן אות מח שעבודת השם של איש כשר באמת, אינו כהמשך והתגברות ביראת העונש עד שמגיע למדרגה יותר, כי האיש הזה אינו מסתכל ותולה את עצמו בכלל על השכר ועונש, ואף שמבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה פז הנ"ל) שמגיעים ליראת הרוממות שהוא אמונה רק על ידי יראת העונש, אינו סיבה ומסובב פשוטה שזה מביא לזה, כי על כרחך יש קפיצה מדרגת הירא מעונש לזרוק יראתו מהעונש ולהאמין ולעבוד את השם מאמונה ואהבה. וזה לכאו' בדיוק הטעם שהזוהר הקדוש מגנה את יראת העונש, כמו שהרמח"ל מפרש (יחוד היראה ד"ה ותראה שהזכיר) ז"ל אך לא תחשוב שכן יתעלו הדברים, שישרה על היראה הרעה יראת ה', כמי שרוכב על סוסו. כי אינו כך, אלא יראת ה' מתרחקת כשישרו אלה על האדם, ריחוק ממש, ריחוק על ריחוק. וכמעט שהיא יותר רחוקה ממה שהיא – מי שלא ידע עדיין בטיב שום יראה, שתוכל להתקרב לו כשידענה, אבל זה כבר הרחיק אותה לגמרי, עכ"ל. ועם כל זה רבינו קבע בלקוטי מוהר"ן כנ”ל (תורה פז) שאי אפשר לבוא לאמונה זו של יראת הרוממות אלא על ידי יראת העונש. ולפי זה הרי בודאי העיקר והיסוד הוא יראת העונש.

ויש להעיר עוד, שהרי בזוהר הקדוש שם (בראשית יא:) כאשר רבי שמעון גילה הענין של יראת הרוממות כתוב שם ז"ל: בכה רבי שמעון ואמר ווי אי אימא ווי אי לא אימא, אי אימא ינדעון חייבין היך יפלחון (פירוש: לעבוד) למאריהון, אי לא אימא יאבדון חברייא מלה דא, ע"כ. וביאר הרמח"ל (יחוד היראה עמ' שח) ז"ל אפילו רשעי ישראל יכולים לקבל חכמה על ידי זה וכו' ועל כן היה בוכה רשב"י ואמר: “שמא ינדעון חייביא", כי הרי הם יכולים לעשות כך, אבל אין זה חפצו, אלא אדרבא כמו הכרח אליו, והוא רוצה שבני אדם יזכו לזה בטוהר מעשיהם, עכ"ל ע"ש. הרי מבואר שאף על פי שהעיקר לפי הזוהר הוא יראת הרוממות, עם כל זה רשב"י גילה את הדרך רק כדי שלא יתאבד מהחברים הראוים לזה, אבל באמת רצה שכולם יזכו לזה בטוהר מעשיהם, שהוא לכאו' תהליך שלמה בעליות ביראת השם, ואפילו בלי שום ידיעה מהדרכים של יראת הרוממות, ודו"ק.

ועל כל פנים הזוהר הקדוש ממש מגנה יראת העונש, וכאילו רוצה להרחיק את האדם ממנו, כנ"ל, ואילו רבינו ביאר והעמיד שרק דרך יראת העונש יכולים. ויתכן שזה מחמת שבתוקף תיקונא של הסיפא יוצא ככה, שאין שום הארה מלמעלה שיכולים להתחיל מיראת הרוממות באמונה, ודו"ק.

 

ואף על פי שהרמח"ל מבאר שיראת העונש אינה סיבה שמביאה מאליה ליראת הרוממות, עם כל זה, מי שיש לו יראת העונש יעבוד בתורה ובמצות, ויעבוד להשיג את היראה האמיתי. וע' בריש ספר חיים וחסד (ד"ה הנה האהבה והיראה) כותב שמי שאוחז ביראה תחתונה אז מרחם עליו השם יתברך ומזכה אתו ליראה עליונה, ומשמע גם כן שזה לא סיבה ומסובב שהיראת העונש מביא וגורם ליראת הרוממות, רק שבזכותה השם יתברך מרחם ומזכה אותו. אכן ע' בגמרא סוטה (כב.) שמובא שם שהפרוש מאהבה והפרוש מיראה, שהם בכלל הנהגות הגרועות ממבלי העולם, ופרש"י דהינו שעובד את השם בשביל שכר (אהבה) או עונש (יראה), ואז אביי ורבא אמרו לא תתנו אתהן בכלל השבעה פרושים הרעים, כי קי"ל כר' יהודה אמר רב לעולם יעסק אדם בתורה ובמצות אפלו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, ובפשטות משמע מזה שהעיקר לעבוד את השם, אפילו בתחילה, רק מצד מצות השם ולא מתוך יראת העונש, והלשון "מתוך" משמע גם כן שזה ממש סיבא ומסובב שמחמת עבודתו ביראת העונש יבוא לעבודה מעולה יותר, ולא סתם מחמת זכות העבודה. אכן אינו מוכרח, וכיון שהצדיקים קבעו כנ"ל, לא יסתור את דבריהם.

ועיין במכתב הבעש" ט לבנו שכז"ל ודע, שיראת העונש, שהוא יראה חיצונית, מורה על ידו יתברך פשוטה לקבל שבים. ויתעורר מזה ליראה פנימית הנקראת אהבה, לקבל באהבה, ואז יפטור מיראה חיצונית וכו'. ודע כי יראת העונש, שהיא יראה חיצונית, מורה על ידו יתברך פשוטה לקבל שבים. למה הדבר דומה: לאיש חיל שלוח מהמלך לקרוא לאדם, והוא בכעס גדול ובפחד, אין לירא מהשלוח, כי אם ילך למלך לרצותו. וכן באהבה וכו'. באהבה טפש מתענג עם שלוח, וחכם תופס השורש, עכ"ל.

(וראיתי מובא מספר דעת משה, פרשת מצורע ד"ה א"י ואם טהרה, שפירש מה שכתוב אצל שמשון, ומעז יצא מתוק, שעל ידי היראה יוכל לבוא לאהבה המתוקה).

שוב ראיתי שרבינו בעצמו הסביר קצת יותר בלקוטי מוהר"ן תורה פז, וכתב שם שיראת העונש נקרא צדק ויראת הרוממות נקרא אמונה, כי מחמת שהוא מאמין באמונה שלימה שהשם יתברך הוא רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין הוא ירא ממנו, וידוע הוא כי אי אפשר לבוא לאמונה רק על ידי יראת העונש, כי מחמת שהוא ירא מהעונש מאמין שהשם יתברך הוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם, ומזה בא לאמונה יותר גדולה, עכ"ל ע"ש.

והנראה לעניות דעתי בזה בעזה"י שדברי רבינו מכוונים לתיקון הסיפא, ומציאות היראה באחרית הימים אינו דומה לימים קדמונים, כי מעולם היה הרבה כוחות שהיו שולטים בעולם, מלכים ואלמים וכדומה, שפחדם ומוראם היה על כולם, והיה להם כח להעניש כרצונם, ולא היה לרוב בני אדם זכויות שמורות, והיראה היה קיים בעולם ומורגש ומוחש, ועל כן היה יותר טבעי וקל לשים על הלב שכל מה שיש ליראה בעולם צריכים ליראה בזה מהשם יתברך, שהכל ממנו יתברך, ושלא יענשו. ועיקר היראה לא היה יראה זו אלא לשים אל הלב רוממותו יתברך. ולא כן היום, שברוך השם יש כל מיני זכויות שמורות לכל אדם, ואפילו המלכים והשרים אין להם כח מוחלטת לעשות כרצונם ביד רמה. ולא רואים כל כך אימת העונש. ומי שיש לו יראת שמים, וירצה לשים אל לבו דברי המשנה (אבות ג:א) עקביא בן מהללאל אומר וכו' ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים, כדי שיכול באמת ליראה מעונש השם יתברך הוא יצטרך לשים אל לבו שהשם יתברך מרומם תקיף ובעל היכולת, ואינו מוגבל חס ושלום לההפקרות ודרכי העולם הנהוג היום. וכן הרמב"ן באגרת כותב שעל ידי ענוה יבוא ליראה הזו: ובעבור הענוה תעלה על לבך מדת היראה וכו' ולפני מי אתה עתיד וכו' לפני מלך הכבוד שנאמר הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי לבות בי אדם, ונאמר, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'. וכאשר תחשוב את כל אלה תירא מבוראך ותשמר מן החטא, עכ"ל. הרי שהרמב"ן הזכיר על יראה זו השייך לשמירה מן החטא השיך ליראת העונש, את יראת הרוממות, לשים על הלב גדולת השם יתברך שאין כל השמים והארץ מכיל כבודו יתברך, כי באמת כדי שבאמת ירגיש שהשם יתברך מעניש, צריך הרבה יראת הרוממות דהיינו אמונה שהשם יתברך מרומם וכל יכול ומנהיג הכל בהשגחה מוחלטת כרצונו. ועל כרחך המידה והשיעור של יראת הרוממות יגרום ויקבע יראת העונש, כי אם לא, איך זה נחשב ליראה כלל [וכמו שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ז', שאפילו הדרי מעלה, בחינת בן, שזוכה להשגות של מה חמית וכו', לא יהיה לו יראה אלא אם כן ישתתף להשגתו את השגת מלא כל הארץ כבודו]. ולכאורה כן מבואר בדברי רבינו (לקוטי מוהר"ן תנינא ד:ה) שכתב שזוכין ליראה על ידי התגלות הרצון וז"ל היינו על ידי שנתגלה שהכל מתנהג ברצונו ית', כי הוא ית' ברא הכל ברצונו בלי שום חיוב כלל, ומחיה ומקיים הכל ברצונו ית', ואין שום חיוב הטבעי כלל, על ידי זה נעשה יראה, כי אזי יש שכר ועונש, ושייך להתיירא מפניו ית' וכו' ע"ש, הרי שכמטע כלל ענין יראת הרוממות בענין של התגלות הרצון, ולא אחשביה ליראה, רק משום שנעשה על ידיה קביעת שכר ועונש.

 

ב' בשיחות הר"ן אות קפה מוהרנ"ת מדגיש שרבינו לא היה נותן יחודים וכדומה לתיקונים, אלא עובדות למעשה, ובעוד מקומות גם כן מצינו שרבינו רצה מאד שהעולם יעסקו במצוות מעשיות.

 

ג' מה שמוהרנ"ת הרבה פעמים כותב שעיקר הלימוד הוא ש"ס ופוסקים (ואף שגמרא כולל במשמעו קבלה כמבואר ברמב”ם עם כל זה ק”ק להעלים את העיקר), אף על פי שבדידיה גופא לא היה כן, כי בתחילה רבינו צוהו ללמוד שולחן ערוך, אבל זה המשיך רק לזמן קצר מאד, ואז רבינו צוהו ללמוד בעיקר קבלה (וכן בלק”מ י:ח העיקר הוא הנסתר). וכן מפורש באריכות בזוהר הקדוש וכתבי האר"י שעיקר הלימוד צריך להיות בפנימיות. וכן מה שרבינו סיפר חלום שבו ראה כבוד התורה שלא ראה דוגמתא, והיו לומדים מתוך ספרים גדולים, שמסתמא היו ספרים של נגלה. וכל זה לכאורה הוא להדגיש עיקר בסיס ומהות של יהודי, שזה גופא שיהודי אוחז מהש"ס ופוסקים כבר מקדש הרבה את השם יתברך, וכבר התחלה בדרך עבודת השם. ראה מש"כ בערך תורה – גמרא או קבלה אות ב'. וכל זה הוא בעיקר כי אנו בעיצומו של תוקף תיקונא של הסיפא. ותראה איך שענין זה של עיקר הלימוד דומה ממש לענין הראשון של חשיבות של יראת עונש.

 

ד' בתחנון, כ' המגן אברהם הובא בבאר היטב (אורח חיים קלא:ב) ז"ל וי''ל אחר רחום וחנון וכו' המזמור לדוד אליך ה' נפשי אשא (תהלים כה) זוהר והאר''י ז''ל, ומסיים אם אמר אליך נפשי אשא בלבא רחיקא גרם להסתלק עד לא מטי יומוי ע''ש, ונ''ל דמהאי טעמא אין אומרים אותו במדינות אלו ע"כ, והנה אפילו הספרדים שאומרים המזמור הנכונה חוששים מליפול גם כן פנים על היד, אכן קבלה שמעתי מאנ"ש שרבינו הנהיג אותנו לומר בתחנון את המזמור הנכונה לדוד ה' נפשי אשא – וכן ליפול פנים על היד, ולכאורה הטעם כי בתחנון הכוונה להוריד את הנפש לתוך הקליפה כדי לברר ולהעלות את חלקי הנפש רוח נשמה שנפלו שמה (כמבואר בכוונות האר”י, וכן ע' בשער הגלגולים הקדמה ו' איך שהנשמות ירדו למטה בתוך הקליפות), ולכן נלע"ד שהיום בעוה"ר אנו בעיקר נמצאים בקליפה, ואין שום ירידה, רק צריכים לעלות, ולפ"ז בודאי אין אנו שייכים אלא להתיקונא של הסיפא. [ואגב בענין תחנון ע' מש"כ על חיי מוהר"ן אות תמח].

 

 

תיקונא דרישא ותיקונא דסיפא: לענין קירוב רחוקים

 

א] הנה ענין הדרך החדש שמתגבר כל יום עכשיו, יש בה ענין לקרב כל יהודי באשר הוא שם, ולא להקפיד עליו, רק להחשיב יקרותו, שהוא נשמה קדושה נקודה טובה מאד, וכמה יש לשמח בו, [וגם בעצמך מיניה וביה, לדן את עצמך לכף זכות, ולא ללכת אחרי כל החומרות והכבדות והעצבות, ולהשתחרר מכל זה], ולהשתתף ביחד לשמוח בהשי"ת ובתורתו.

ב] וע' בליקוטי הלכות הלכות ראש חודש (הלכה ז, ובדפוס משך הנחל נדפס בטעות ו) ובפרט ע"ש באות לא ולב. ונלע"ד שמוהרנ"ת מסביר המחלוקת בית שמאי ובית הלל, שדרך ב"ש - דהיינו להתרכז לקדש עצמך בתכלית הקדשה וממילא הפרים הולכים וכלים שהקדושה עולה מהם וכו', הוא, בלשון הרמח"ל ע"פ הזוה"ק, תיקון הרישא. ובית הלל - לקחת כל נקודה טובה וכו', הוא בלשון הרמח"ל ע"פ הזוה"ק, תיקון הסיפא (ענין תיקון הרישא וסיפא ע' מש”כ לעיל 350 וש”נ).

ג] וע"ש באריכות איך צריכים לתקן הסיפא, שהוא ממש עבודה שלנו היום, ואכמ"ל, רק אציע הערה אחת שהיה לי בדבריו הקדושים.

 

בסוף אות לא כז"ל כי אין ראיה מפרי החג שהיה בשביל הע' עכו"ם שהטוב שבהם כבוש מאד ברע גמור וכו' כי לא זכו להיות בחלקו יתברך רק הטוב שבהם שהם ניצוצי נפשות ישראל, צריכם לבררם וא"א לבררם כי אם ע"י בחי' פוחת והולך, לברר הטוב והם יהיו כלים והולכים וכו'. אבל ישראל עם הנבחר עם קדוש כלם קדושים, רק שנאחז בהם הרע של העכו"ם בבחי' ויתערבו בגוים וכו', על כן כל נקדה ונקדה טובה שנמצא בכל אחד מישראל אפילו בהגרוע שבגרועים יקר מאד מאד, כי נמשך ממקום עליון מאד וכו', ע"ש. ולכאו' חסר מאד בהבנת החילק, כי בשניהם הניצוץ הטוב הוא יקר מאד.

 

ולכאו', נלע"ד עיקר התירץ הוא שהנקודה טובה הנמצא ביהודי אינה פרטי שייך לעצמה לבד, אלא שייך להיהודי המארחו. ואדרבה הוא כעין הַפָנים (פ בקמץ) הרוחניים של היהודי. ומאיר במהותו בכלל, ואכמ"ל.

 

ומזה יש להבין שהעסק למצוא הנקדות טובות ביהודים ולהיתחס רק עליהם, זאת מחייבת להצדיק האופי שלהם על פי הנקודות טובות. לא סתם לראות שהיהודי ההוא בור ועם הארץ וכדומה עם מעלה פלוני או פלוני, אלא שהוא יהודי המאיר באור פלוני, ודו"ק.

 

 

תמימות

 

אלקים עשה את האדם ישר והם בקשו חשבונות רבים.

 

השם יתברך ברא אדם הראשון ושם אותו בגן עדן, ובתוך הגן, דהיינו מרכז הגן ויסודו, היו שני אילנות, עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. והנה עץ החיים זה ענין האמונה, כמש"כ צדיק באמונתו יחיה, דהיינו עבודת השם יתברך בפשיטות ותמימות. ועץ הדעת טוב ורע, על כרחך צריכים להבין שהוא דעת תורתינו הקדושה, דהיינו ישיבה שבו לומדים תורה הקדושה, ולא רק פשט, גם רמז דרוש וסוד, לחתור ולהעמיק ולהעמיד העבודה בחכמה ותבונה. דאי אפשר בשום אופן לחשוב שבתוך גן עדן קיים חכמה חיצוניות, פילסופיה, וכפירות ח"ו, אלא ע"כ כנ"ל. והנה השם יתברך אמר לאדה"ר בכל זאת אל תאכל מעץ הדעת, כעת זה לא בשבילך, רק תאכל משאר עצי הגן. ולא צוה בפירוש לאכול מעץ החיים, כמו שכבר העירו המפרשים (בריש ספר המצות) שעל אמונה אי אפשר לצוות כמובן, רק יכולים לצוות על ההכנות שעל ידם ממילא נשאר העובד עולה מעלה מעלה באמונה.

 

אמנם חוה לא עמדה בנסיון, ובתחילה הוסיפה מדעתה שאפילו לנגוע בעץ הדעת אסור ח"ו, ולאחר שנגעה בה, חמדה מאד לחכמתה ותפארתה, ולא ידעה לחלק שאם רק נוגעים בה, יכולים לאחוז בו מאד ולהקימה, אבל לאכול ממנו צריכים כח וזכות מיוחדת שעדיין לא היה לה. והתגברה עצת הנחש והסיטה לאכול, והיא האכילה את אדה"ר.

 

והנה אחר שאכלו מעץ הדעת טוב ורע, האם לכל הפחות היו יותר חכמים ומוכשרים לעבוד את השי"ת ע"י חכמתם החדשה? לא, הם החביאו את עצמם מהשי"ת! ולכן השי"ת אמר לחוה, בתי, תהיה לך הרבה צער גידול בנים, כי הבן צריך לדעת ולהרגיש שכאשר הוא נמצא באיזה צרה עליו לברוח ולרוץ לאבא ולאמא ולא לברוח ולהתחבא מהם, וכמו שרואים בילדים קטנים, רק שלאחר שמתגדלים קצת ומתחכמים בחכמות וכדומה כבר מטמינים את עצמם מהוריהם. ולכן אמר השי"ת לחוה, בתי, עד שאת יכולה ללמד את זה לבניך, תסבול הרבה צער גידול בנים ר"ל (רוב דברי תורה אלו על החטא הראשון למדתי מר' שלמה קרליבך ז"ל).

 

ידוע מאמר שלמה המלך ע"ה שאלקים עשה את האדם ישר והם בקשו חשבונות רבים, והרמח"ל האריך בזה בספריו הקדושים ובפרט בסה"ק אדיר במרום. שאדם הראשון היה לו מצוה אחת לאכול מעצי הגן ולא לאכול מעץ הדעת, אבל הוא בקש את החכמות, וחטא ונפל, ואז הוכרחו בני אדם לקבל שבע מצות בני נח, ולאחר שנח גם כן חטא ונפל, העולם היה מוכרח לקבל תיקון מבני אדם שיקבלו עליהם תרי"ג מצות, שאילו לא חטאו וקלקלו את העולם, עבודת התרי"ג מצות היה נתקיים ע"י הבהמות. [וזה דבר מבואר בחז"ל שע"י העבירות וחטאים ניתוסף תורה לישראל, שרק על ידי החטאים נשלמה התורה הקדושה בכ"ד ספרים של הנביאים וכתובים, וכן דיבר על זה מוהר"ן (וע' במי השילוח על ס' יהושע שמסיים שם ז"ל כי כל ד"ת שנתגלו למרע"ה לא נתגלו אלא על ידי מבוכה שהזמין לו השי"ת שיהיה נצרך לזה ע"כ)].

 

וזה פשוט וברור שעכ"פ המצות הם אחדות פשוט עם השם יתברך, אכן מבואר היטב שצריכים להשתדל לזכות לפנימיות המצות, בחי' שבת של המצות, בחי' השמחה והאמונה שבמצות (כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ה'). וכמו שזכו האבות הקדושים לקיים כל התורה כולה קודם שניתנה, וכמו שזכה מוהר"ן בחזרתו מא"י להשיג לקיים את התורה הקדושה בשורשה. וכן ידוע מהזוה"ק וכן הזהיר מוהר"ן לא להתפס ולא להלכד בדקדוקי המצות וכו' רק לשמוח מאד ולעלות עם המצוה עצמה, (ואכמ"ל, ולכאו' החזו"א שבספרו על אמונה שכותב שיש לשער היראת שמים כפי דקדוק המצות, הולך נגד הזוהר הקדוש, ושאלתי את זה מאדמו"ר מפורסם אחד, ונהנה מהערה ואמר לי שהבין טוב את דברי, ועם כל זה לא צדקתי, והוא יסביר לי, אבל עדיין לא קיים דבריו. ועכ"פ נאמין שצדיק כמותו לא חלק על הזוה"ק, ועכ"ז כמוני כמוך לא מקבלים מדברי החזו"א המסר החזק והברור של הזוה"ק ושל מוהר"ן, לכוון לזכות לעצם המצוה השמחה והאמונה של השם יתברך שבה בחי' שבת. ואגב כן ראוי להזכיר שכעין זה היה דיבורו של הנצי"ב להבית הלוי, שהנצי"ב אמר שלא ירצה לעשות קרבן פסח אתו, כי הבית הלוי ידאוג כל הזמן אם מקיים הוא כראוי כל פרטי ודקדוקי המצוה הקדושה, והנצי"ב רצה להיות רק שמח וטוב לבב עם המצוה. ולאידך גיסא ידוע שהבית הלוי חלק מאד עם הנהגת הנציב את הישיבה הקדושה, שמחמת רוב אהבתו בתורתינו הקדושה ובלומדיו, היה מעלים עיניו ממעשיהם שהיו קורים ולומדים ספרים חיצונים וכו' ר"ל, והבית הלוי קנא מאד על זה והיה מחלקת גדול כידוע (וזה שטות גדול מאד מה שהעולם מקיימים דברי הת"ת, שכותב שהמחלקת היה בגלל חילוקי דעות איך ללמוד בקיאות או בעיון. שמזה נולד מחלוקת בין התלמידים עד שהיו צריכים לעשות תקנות חזקות מאד וכו'. וזה לא יעלה על הלב אפילו רגע אחד שקדושי עליון כאלו ותלמידיהם יפלו למחלוקת כבדה על כזה, והנכון והאמת מוכח כנ"ל. ואע”פ שגם זה קשה מאד להבין איך התפשטה לימוד 'השכלה' בישיבות, אמנם זה מציאות ידוע. וע' בלקוטי הלכות יו”ד הלכות גילוח (ב:ב, ג:ב) שהא בהא תליא במה שמגלחים את הזקן ע”ש). ואגב ספורים הנ”ל אזכיר המעשה הידוע ששנה אחד היה שאלה על האתרוג של הנצי"ב ובאמצע הלילה של יו"ט הנצי"ב קרא להגר"ח והעירו, והגר"ח פחד שהיה איזה סכנה וכו' וכו' והנצי"ב בכה שהגר"ח שהיה אמור להיות מנהיג הדור הבא היה ישן אז. ובסתמא היו לפחות מנין או כמה מנינים של חסידי ברסלב שכבר קמו בחצות וכו').

 

והנה יש אנשים שאוחזים שמאחר שהשי"ת קלל אדה"ר וחוה, מצוה עלינו לטרוח לקיים את הקללה ח"ו. והנה המעיין בלק"מ ריש תורה כג יראה שהקללה היא קללה ממש ופנים דסטרא אחרא וחייבים לצאת ממנה ע"ש. ויותר מזה הרמח"ל כותב בפירוש להיפך מדבריהם, והוא כותב דברים ברורים, שיש בחירה ויכולים ללכת בדרך של אדה"ר קודם החטא, ומפרש שזה מה שכתוב בזוה"ק על ר' אלעזר בר' שמעון שהיה ברוך לעתיק יומין, שזה הדרך של אדם הראשון קודם החטא. אלא שלאחר החטא והקללה אינו כל כך פשוט לזכות לזה, ויש הרבה נסיונות, ומכל מקום יש בחירה לבן אדם ללכת ולהאחז דרכו בו. [ונכלל בבחירה זו שלא צריכים כל העמל והטירחא של בירור הששה ימים של לימוד משנה וגמרא שהיא עבודה קשה כדאי' בזוה"ק, עיין לקמן תחת הכותרת: איך יכול להיות שרק באמירה גרידא יתקן הכל].

 

והנה ידוע שרבנו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן היה נקי מחטא עץ הדעת, (השמטות לחיי מוהר"ן אות רצ. וכן בכוכבי אור, וע' בס' שבחו של צדיק שהביא כן מהסטמר רב), ולכן עכשיו באחרית הימים, שבודאי גומרים לתקן החטא הראשון (ואולי בשביל זה מצינו הרבה מהחברים ששם אמם חוה), עלינו לאחוז בכל כוחינו ואמונתינו ברבינו הקדוש, ולשלוך ממנו כל החכמות וכו' ('ואף על פי שנדמה לנו שההמון עם הם רחוקים מחקירות ואינם מחקרים כלל, אף על פי כן באמת כלם הם מערבים בחקירות. כי כל אחד ואחד יש לו חקירות ואפלו קטנים באים על מחשבתם חקירות ובלבולים' וכו' ע"ש בשיחות הר"ן אות לב. וע"ע בספר אוצר נחמני אות רו שהביא מר' אברהם בן הר"ן שבאותו היום שאין האדם עוסק בהתבודדות אזי לומד עמו הבעל דבר מורה נבוכים, היינו שמטיף במוחו קשיות וחכמות חיצוניות המובאים שם, כי הם עוברים במוחו ושכלו אפלו בקות שאינו מרגיש בהם וכו' ע"ש, וניכר על פניו וכו' ע"ש, ואכמ"ל). ולהקים האמונה הקדושה בהשם יתברך. שלא נשחוב 'חשבונות רבים' רק נתאחד לבבינו לב אחד, בצדיק אחד, הוא רבינו נשמת משה משיח, נ נח נחמ נחמן מאומן. ונזכה לעשות הטוב והישר בעיני אלקים ואדם.

 

ומכל הנ"ל מבואר שלא צריכים באמת לשום פירוש לפרש מה זה נ נח נחמ נחמן מאומן, רק להיות תמים עם זה, שהוא להרים השם של הצדיק האמת שעל ידו מחזיר את כל העולם כולו להשי"ת. להאמין שיש פתק, יש השגחה עלינו ממרומים, ויש בעל הפתק, תלמיד יקר של מוהר"ן (ע' י"ס עמ' קסא שהסבא מכנה למוהר"ן בעל הפתק, ועם כל זה פשוט שמאחר שקבל הסבא את הפתק הוא בעליו, ולכן אנו מכנים את הסבא – בעל הפתק) שגדר פרץ והקים חסידות ברסלב אמיתי על תלו, שעל ידו האש של רבנו הקדוש תוקד עד ביאת המשיח, ועלינו להראות שאין האש קטן ח"ו אלא אש גדול בוער עד לב השמים (עיין בזה בכוכבי אור מר' אברהם בן הר”ן).

 

ובחיבורנו זה להגדיל תורה ולהאדירה כוונתי להרחיב האמונה, וגם ימצאו קצת טעמים ופירושים שזכיתי לחדש או לשמוע מחבירים. אבל האמת הוא, שאפילו נכתוב גוזמאות של ספרים על המשפט הקדוש הזה נ נח נחמ נחמן מאומן, זה לא יעזור להחוקר להאמין שכן הוא באמת האמת, אנשי רע לא יבינו משפט ומבקשי ה' יבינו כל (משלי כז), שרק צריכים את זה, רק נ נח נחמ נחמן מאומן, הוא מתקן את כל העולם וממליך השי"ת על עולמו. והמאמין ומחשיב אמונתו ואינו מקנא כי אם מתרחק מבעלי החקירה והחכמות וכדומה, בעזה"י ימצא מטעמים לנפשו בחיבורינו זה הקטן, יהיה לאלף, ורבבה כצמח השדה יצמח ויפרח האמת מארץ, חי החיים יודוך סלה.

 

 

תסביך. בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. אין - תסביך!

 

 

תפילה

 

תפלה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן כ"ד, אלו הכ"ד קישוטי השכינה בכ"ד צירופי אדנ"י.

 

חז"ל אמרו (סוטה ה., והובא בקצת שינוי לשון בשערי קדושה ח"ב ש"ד, בחק לישראל פ' תרומה יום ג', תפארת הקודש – חק לישראל פ' תולדות יום ה') אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים לבו כבשר ע"ש. ונראה שזה ענין מה שרבינו הקפיד שנקשר עצמינו אליו בכל תפילותינו, כי בשר זה ר"ת רבינו בן שמחה, וזה ברסלב, לב בשר.

 

על ידי נ נח נחמ נחמן מאומן נתקבלים כל התפלות והבקשות והחן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם

 

ע' בליקוטי מוהר"ן תורה א', שמבואר כל זה בפירוש, שצריכים לבנות הנ' (המלכות דקדושה, יצר טוב), וי"ל שגם היצר הרע בחי' מלכות, בחי' נ, וכידוע שבאשרי דוד המלך דלג על הנ', וגם נ נח, מתחיל בגנות ומסיים בשבח, שמתחיל עם הנ' של המלכות שלהם, ואז מגבירים עליה מלכות דקדושה, שאחר כך יאיר בה הח' (החכמה והשכל והאלהות שיש בכל דבר. גם מבואר שם מענין אשר חנן אלקים, שהוא ענין של ננח), ועי"ז יהיה חקיקה בלב של זה שמבקשים ממנו, והחקיקה הוא בחי' ת', וי' פעמים מ' (כי כל דבר כלול בעשרה כידוע) הוא ת', וגם שעיקר הפעולה בהלב הוא בחי' מ' כמבואר בתורה ח' ע"ש. וגם צריכים להכניע השגעון שיהיה מנוחה, בחי' נחמן, וזה ע"י לימוד תורה בכח, בחי' מאומן, בחי' ואהיה אצלו אמון. וזה ג"כ מרומז במלת ואתחנן, שמשמאל לימין זה נ נח תאו. וע"ע מש"כ בפרשת בלק (במדבר כג:ט) ש'תו' בגימטריא "בן שמחה" עם הכולל, ע”ש מש”כ. ויש בזה עוד דברים שבעזה"י אכתוב במ"א, כי מבואר בתורה א' שלמעלה מהחיות יש את המבוקש, ובתורה ב' לכאורה רבינו מחדש יותר שאפילו עם החן לא כל פעם זוכים לראות המבוקש ע"ש ואכמ"ל.

 

(ואגב יש להעיר, שמבואר בתורה א' שיעקב אבינו הוא בחי' הח', ולפ"ז א"ש מה שנאמר לאברהם אבינו לך לך – בחי' נ נ, כי הח' זה רק על ידי יעקב אבינו אשר פדה את אברהם (ישעיה כט:כב), פדה את ע"ה גמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן).

 

והנה הארת השמש בירח, הח' בחי' חכמה לתוך הנ' בחי' מלכות, הוא בחי' שם הוי"ה שמאיר לשם אדנ"י, הוי"ה אדנ"י בגמטריא צ"א, ועשים ת' [תיו בגמטריא רבינו נחמן], הרי תצ"א בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן! ויש להעיר עוד שלפי ספר היצירה התיו מסמן את הפה, ת' הפה עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

והנה העיקר בתורה א' שצריכים לראות את השכל בכל דבר: שכל, עם הג' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן (וכן השכל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה). הרי שצריכים לראות את הננח בכל דבר!

 

 

 

תפלה בכוונה בלי מחשבות זרות.

בספר אבניה ברזל (נדפס בתוך כוכבי אור) חלק שיחות וספורים ממוהרנ"ת ז"ל אות כה: אחד שאל למוהרנ"ת אם עדיף להתפלל במהירות כדי שלא יהיה לו מחשבות זרות. ענה מוהרנ"ת ואמר במהירות יכולין להתפלל כל התפלה במחשבה זרה אחת, אבל במתינות על כל פנים יפסקו המחשבות זרות כמה פעמים, עכ"ל (אמנם עיין בעלים לתרופה מכתב תל"ג).

ע' דברי משה פ' בא, הובא בספר בעל שם טוב, ענינים, ערך תפילה אות א'תשפב, שמעתי מפי קדשו של מורי החסיד האלקי הרב הבעש"ט ז"ל שהזהיר על הזריזות והזהירות בעסק התפילה לאנשים כערכנו, בכדי שינצל מן מחשבות זרות וכו' ע"ש באריכות.

 

 

תפלה לצדיק והתקשרות.

 

א] כ' בישעיה (מה:יד) שהשם יתברך מבטיח לעם ישראל: 'ואליך ישתחוו אליך יתפללו!', הרי מפורש שאין שום טעות להתפלל להצדיק ואפילו להשתחוות להצדיק (וכמו שהשבטים ואפילו יעקב אבינו השתחוו ליוסף הצדיק. ויש לפרש בזה מה שחנה אמרה אל הנער הזה התפללתי ואכמ"ל), ועיין בהמשך הפסוק 'אך בך אל ואין עוד אפס אלהים' ופרש"י ז"ל אך בך אל, יהיו מודים שאין אלוה אלא ה' לבדו, עכ"ל. הרי שרק דרך זה שמתפללים להצדיקים, יתגלה יחוד ה'!

 

אכן באמת צריך ביאור איך יכולים להתפלל לבן אדם, והלוא בלתי להשם לבדו (וע' במפרשים עה”פ זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו – שמות כב:יט,ו שלכן בקרבנות לא כתיב אפילו שם "אלקים")?! וביאור הדבר נראה לעניות דעתי שהלכה שצריכים לכוון לבו ואפילו גופו לארץ ישראל ולקודש הקדשים. ואלו דברים שהם בזמן ובמקום, ואין קדושתם אלא ממי שהזהיר עליהם (יבמות דף ו:, לא משבת וממקדש אתה מתיירא ע”ש), והשם יתברך בחר שרק דרכם נקבל קדושתו ורק דרכם ניחס אליו יתברך. והם ממש נקראים על שמו של הקב"ה (כדאי' בבא בתרא דף עה:, ובמס' סוטה איתא שמשון נקרא על שמו של הקב"ה ומקשה ומיישב רק מעין שמו, ולא כן דחו בב"ב. וכן שבת הוא שם של השם יתברך), שאינם חוצצים כלל, כי הרי הם כמלכותו (בחי' שם) של השם יתברך.

ועיין בדרשות הר"ן (דרוש ח') שהאריך לבאר שלא רק הצדיקים הם כבית המקדש אלא גם קבריהם. וכז"ל ובאמצעותם אפשר שיהיה שופע על כל המוכנים מבני דורם, וכל שכן לאותם שהם מתקרבים אליהם ושמתתפים עמהם. ולא בחייהם בלבד, כי גם אחרי מותם, מקומות קברותיהן ראויין להמצא השפע שם בצד מן הצדדים, כי עצמותיהם אשר כבר היו כלים לחול עליהם השפע האלקי, עדיין נשאר בהם מן המעלה והכבוד שיספיק לכיוצא בזה, ומפני זה אמרו רז"ל שראוי להשתטח על קברי הצדיקים ולהתפלל שם, כי התפלה במקום ההוא תהיה רצויה יותר להמצא שם גופות אשר חל עליהם כבר השפע האלקי, ע"ש כל דבריו הקדושים (וכן הרמח"ל בכוונה כללית להתפילה שהוא גילה שני סדרי כוונות יותר עיקרים ממה שניתן להאריז"ל לגלות, ביאר שהסדר השני הוא התקשרות להשבעה רועים, שעל ידם נעשה החיבור של נשמה וגוף, יען הם היו בזה העולם בנשמה וגוף ע"ש).

 

והנה ירושלים קבעו חז"ל להלכה בפירוש שצריכים לכוון נגדו. משיח, זה הלכתא למשיחא, שיבוא בב"א ויגלה לנו דרך ה' ואיך להתקשר אליו. וצדיקים, הרי כל צדיק אמיתי באמת הורה לעמו שצריכים להקפיד מאד להתקשר אליו בכל דבר ובבפרט בתפלה. וכל צדיק כפי צדקתו האיר את הענין הזה שהוא תלוי ממש באמונת הצדיק לגמרי, והרי לא שייך לקבוע דבר הלכה סתם, כי לא יעזור כל עיקר, כי תלוי בהצדיק בעצמו, והבן. והרי הצדיק בעצמו הוא בית המקדש כידוע מהספרים הקדושים (ואפילו בספר נפש החיים באריכות שער א' פרק ד'), ושכנתי בתוכם כתיב. והרי מי שבאמת רוצה לקיים דין השולחן ערוך לכוון נגד קודש הקדשים בודאי יכוון דרך הצדיק [שוב ראיתי מובא (ממבועי הנחל, חשון תשמ"ג עמ' פ) שכאשר ר' נחמן הורדנקה רצה לנסוע לארץ ישראל, הבעש"ט אמר לו שילך קודם למקוה. הוא הלך, ובטבילתו הא' ראה את ארץ ישראל, בטבילה הב' את ירושלים, בג' הר הבית, ובד' היה צריך לראות את ארון הברית אך לא ראה דבר. כאשר שב לבעש"ט ספר לו זאת והשתמום מכך שלא ראה את הארון. אז הבעש"ט אמר לו, 'כלום אפשר לראות את הארון, אם נמצא הוא במז'יבוז?!'].

 

וכן זוכר אני שכתוב בספר ימי שמואל שהוא היה מכוון תפלתו נגד קודש קדשים ומשם דרך הצדיק להשם יתברך. ובחידושי על לקוטי מוהר"ן (תורה צט) העירתי שלכאו' שכמו שצריכים לכוון דרך קודש הקדשים בבחי' מקום, צריכים גם לכוון דרך קודש קדשים של הזמן והנפש. לענין זמן, לכוון לעת רצון (ע' בתורה צט שם) וכמו שכתוב ואני תפלתי לך ה' עת רצון, שבפסוק זה מתחילים התפלה בבקר. ובנפש זה נפש הצדיק. ולפי זה לא דק ר' שמואל הורביץ בהנהגתו, כי כל בחי' הוא ענין בפני עצמו, ולא בזה אחר זה, שבכל בחי' של זמן מקום ונפש צריכים לכוון דרך קודש קדשים שבו. אלא שנראה שהוא תפס רק לענין הנ"ל שהצדיקים הם עיקר בית המקדש. ואכן גם בזה לכאורה לא דק, כי כיון שמה שהוא מכוון דרך הצדיק הוא אינו מכוון לגוף הצדיק אלא לנפש הצדיק (וצריך לבדוק לשונו שם, ואין הספר לפני), והרי נפש הצדיק הוא רוחני, ואם כן לא חל ביה הסדר להיות בהדרגה לאחר בית המקדש למטה, אלא הצדיק הוא שורה ומתלבש נפשו בנפשינו, ואתו ועמו אנחנו מכוונים בעולם הגשמי דרך בית המקדש [והרי אנחנו כאילו נכנסים לתוך הצדיק לראות בעיניו ולהבין בשכלו, ובלשון הספרים הקדושים להיפוך – שנפש הצדיק מתלבש בנפשינו ועל ידו ובכחו אנחנו רואים ומבינים. ואין זה חשוב חציצה כלל, וכמו שכתב האלשיך לפרש מה שכתוב בתורה (דברים ה:ה) אנכי עמד בין ה' וביניכם, שכיון היה ענו בבחי' מה, בחי' אין, הרי אינו חוצץ כלל]. ולפי ר' שמואל לכאו' אין יכולים לזכות להשראה וההתקשרות הזו עם הצדיק עד שמכוונים בעולם הגשמי דרך בית המקדש, ואז יכולים לזכות להתקשרות של נפש הצדיק שהוא בחי' בית המקדש ממש הרוחני, ודו"ק.

וכעין זה תמצא בספר המדות (ערך דעת אות י) ז"ל מי שרוצה להעמיק ולעין בשכלו באיזה ענין צריך לקשר את שכלו לבית המקדש. וסימן לדבר 'אשא דעי למרחוק' 'וירא את מקום מרחוק', עכ"ל. והרי השכל הוא בחי' הצדיק שהוא בחי'הדעת של עם ישראל. והרי מבואר שכדי לקבל את הדעת צריכים קודם להתקשר לבית המקדש שלמטה, ודו"ק.

 

והנה הצדיק גם כן מכוון תפילתו נגד קודש הקדשים, אלא שהצדיק ממש עומד בדעה והכרה שלמה מול השם יתברך. ולכן הצדיק חי בעולם של יחוד ה', שאינו חי אלא במציאות של אחדות השם יתברך, זאת אומרת שכל מחשבותיו דיבוריו ומעשיו הם מיוחסים רק להשם אחד. וזאת אומר שכאשר הצדיק מדבר עם בני אדם, באמת הוא מדבר ישר עם השם יתברך (וזה מבואר אפילו לפי הגאון מווילנא, שכתב כן בכמה מקומות. וע' בזכרונות של החיד"א איך שהוא היה מבקש ומתחנן עם שומרי הגבול, ואין ספק שכל כוונתו ומגמת לבו היה תפלה ישרה להשם יתברך), ורואה את הבן אדם שעומד לפניו רק כהצגה ורמז איך שהשם יתברך מופיע ומתלבש בכל העולמות באותו זמן ומקום. והרי הצדיק אסור אפילו לבקש מבן אדם שום דבר, כי אם צדיק מתיחס לבן אדם חוץ מאחדות השם יתברך זה כבר בחי' קיצוץ בנטיעות אחדות השם יתברך חס ושלום. אלא שכל מה שהצדיק מבקש זה רק מהשם יתברך [– ובודאי הצדיק מתפלל רק להאין סוף ולא למדותיו חס ושלום, ואל תחשוב חלילה שהוא מתפלל להמדות שמתגלים לפניו בצורת האדם הזה שעומד לפניו, ח"ו. אלא שהצדיק מכוון בלתי לה' לבדו, להאין סוף ב"ה, אלא שמכוון הענין כפי המסר שהוא רואה מוצג לפניו] . ולפי זה כאשר הצדיק מבקש משהו מבן אדם הוא בעצם מתפלל להשם יתברך, רק שאותו אדם עומד לפניו. וכן מצינו ביעקב אבינו שהשתחווה לעשו הרשע, והזוהר הקדוש תמה מאד איך יכול להיות שיעקב אבינו בחיר האבות שדמותו חקוק על כסא הכבוד ישתחווה לעשו, והזוהר מיישבת שיעקב ראה את השכינה והשתחווה לשכינה. וכל זה שייך רק להצדיק שממש רואה את השכינה, ולכן הצדיק מתפלל ישר לשכינה. וכן מבואר בלקוטי מוהר”ן (תורה כב, וכן לקוטי הלכות חושן משפט הלכות שלוחין ב) שהצדיק בתפילתו מבטל את עצמו לגמרי עד כדי כך שהוא בטל לאין סוף, ותפלתו הוא בחי' תפילתו של השם יתברך, שאומר יהי רצון מלפני. אבל שאר בני אדם שמותרים לבקש דברים מאחרים, כי זה לא בחי' תפלה בכלל אלא בקשה בעלמא, ולכן הם אסורים בהחלט להתפלל בשום כיוון אלא דרך מקום בית המקדש הגשמי, ודרך נפש הצדיק הרוחני. ולעתיד לבוא לכאו' יזכו כל אחד מישראל לבחי' זו של הצדיק להיות בהכרה גמורה באחדות השם יתברך כמו הצדיק, וזה מה שאמר הנביא ישעיה שלעתיד הגוים יתפללו אלינו, דהיינו דרכינו.

 

הנה עוד מצינו בתורתינו הקדושה, ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל ה' (במדבר יא:ב). מבקש מעשיר - תבקש מהצדיק, כי כל השפע בא דרכו. וע"ע בפ' כי תשא בפרש"י על הפסוק (לג:ז) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד. והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה, שמבואר, שזה שבא לבקש ה', אפילו מלאך השרת (דהיינו מעולם אצילות), בקשתו יביאו להצדיק (ואגב יש להעיר ש”כל מבקש” בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע”ה, וא”ש).

 

[וידעתי שגדולים ממני כבר האריכו מאד להסתבך בדבר הזה, כי טינא מצא בכמה וכמה דברי חז"ל במה שסידרו בקשות למלאכים וכדומה, והרבה פוסקים אסרו והחרימו, אבל לעומתם צדיקים אמיתים קיימו דברי חז"ל, שאדרבה כל אמונתינו תלוי בדברי חז"ל ואיך פוסלים כל היכא שלא מבינים סתם, ואדרבה, זה כל הענין פה, שצריכים להאמין שהשם יתברך מרומם מכל הכלים והמלאכים, ורק אליו אנו מתפללים ולא ח"ו לשום נברא, ולא אפילו למדותיו ית'. אלא שצריכים לדעת חוקיו, ואם השם יתברך בחר שיהיה איזה מלאך ממונה על שמיעת התפלה ולהעלותה, אז זה כפירה ממש בהש"י לא להתיחס לזה. ואיך יזכה אדם לכוון התפלה מכוון ממש לא"ס, והוא נמצא בגבול עולם הזה, אם לא ישמור דרך חי החיים, ויכוון בכיוון ארץ ישראל, ובכוון ירושלים, וכו', וכן התפלה צריך להיות מכוון דרך כל נשמות ישראל, וזה על ידי הצדיק, ואכמ"ל].

 

שוב מצאתי בסוגיא של הגמרא במסכת ברכות (ריש ז.) מנין שהקב"ה מתפלל וכו' שהרשב"א (בפירושי ההגדות, ומבואר יותר בחידושי הצל"ח, וכן עיין בפירוש הכותב בעין יעקב שהאריך בזה), שפירשו שתפלה זו הוא בקשה מעם ישראל. הרי מבואר שלפי הרשב"א הגמרא מכנה בקשת השם יתברך מעם ישראל, לשון תפלה, ואם הקב"ה עושה את זה, מי יעיז לאמר שאסור?! (אכן עיקר פירוש הגמרא שם כבר גילה רבינו הקדוש בלקוטי מוהר"ן תורה קה, על פי הזוהר הקדוש (נשא דף קלז) אית רחמים פשוטים דזעיר אנפין ואית רחמים גדולים דעתיקא סתימאה, ע"ש).

 

ב] וענין התקשרות לצדיק אין כאן מקומו, ואינו כמו שמבינים העולם, שהם מגשימים כל התורה הקדושה בעוונותינו הרבים. ועל כן הם טוענים ששמים הצדיק כאמצעי בינינו להשי"ת. ובאמת הפסוק אומר בפירוש, אנכי עומד בין ה' וביניכם (ואתחנן לפני העשרת הדברות), ובאמת יותר מזה אנו מצווים להלכה לקבל את התורה רק ע"י הצדיק, יעו' בשולחן ערוך הלכות קריאת התורה (או"ח קמא:ד) ז"ל אם שליח ציבור רוצה לברך לעצמו ולקרות, צריך שיעמד אחר אצלו, שכשם שנתנה תורה על ידי סרסור, כך אנו צריכים לנהג בה על ידי סרסור, עכ"ל!

 

אכן בה"ד על פי מה שפי' האלשיך, כי משה רבינו שהיה ענו מכל אדם, ובחינת אין, כמו שאמר ואנחנו מה, הרי לא חצץ כלל, לא אפילו כזכוכית. [וע' בישראל סבא עמ' תז ז"ל יש ח"ו שאומרים שאנחנו עושים עבודה זרה מרבנו. אבל מה שאומר רבנו, מה שגלה רבנו, הוא גלה רק טפה מן הים מגדלתו, כלום, זה נעלם…עכ"ל. וראוי לציין גם כן שהגר"א כותב (אבן שלמה ה:ג) ז"ל תורה ומצות יש ביד האדם להשיגן, אבל יראה ואהבה פנימית, זה אין ביד האדם, והוא מתת אלהים, אלא כשאדם עושה את שלו, אז ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים, עכ"ל. ואילו בליקוטי מוהר"ן (תורה יז, ובעוד מקומות) מבואר שמקבלים אהבה ויראת ה' מהצדיק. ולפ"ז מבואר היטב שהצדיק, לפי הגר"א הוא ממש כאלקים (ויעו' בפירוש הרמב"ן עה"ת שפי' הפסוק אתה תהיה אלהים לפרעה ואהרן אחיך תהיה נביאך, דהיינו כפשוטו ממש). וכן ידוע הסיפור שהיה עם ר' נחמן הורדינקא סבא של מוהר"ן, מובא בכתבים של שמואל הורביץ ז"ל, שכדי להדליק הלולקא של הבעש"ט הטה את עצמו על הקרקע בפישוט ידים ורגלים, ואחותו שראה את זה וידעה מגדולת אחיה הקדוש תמה מאד על זה ונחלשה דעתו, והוא אמר לה, תדעי שאילו ידעת כמוני מי זה הבעש"ט היית חושבת שהוא השי"ת, אבל ב"ה יש לי יותר שכל ממך, ואני יודע שהבעש"ט הוא רק עבדו של השי"ת].

 

ג] ועצם קשר דברים מכונה צדיק. ואינו כעולם הגשמי שהחיבור הוא כבר דבר ניתוסף. אבל אי אפשר להבין את זה ולהסביר את זה לאנשים שלא רוצים לעזוב שטחיות ההבנה המגושם. ועל כן מסרבים ומתלוננים הם.

 

אבל מי שמבטל קצת ישותו, ודוקא כפי שמבטל ישותו, אינו דואג וחושש שהצדיק לוקח ממנו חלקו האישי בהשי"ת, ואדרבה מבין ומחשיב שכל זכות והתקשרותו להשי"ת נקרא על שם הצדיק, ואכמ"ל.

 

ד] ראוי לציין למה שאיתא בריש איכה רבתי (אות ט) ז”ל: רבי יצחק פתח (ירמיה נא, נא): בשנו כי שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על מקדשי בית ה', את מוצא בשעה שנכנסו שונאים לירושלים, נכנסו עמהם עמונים ומואבים, שנאמר (איכה א, י): ידו פרש צר על כל מחמדיה כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא יבאו בקהל לך. נכנסו לבית קדשי הקדשים ומצאו שם שני כרובים, נטלו אותן ונתנו אותן בכליבה והיו מחזירין אותן בחוצות ירושלים ואומרים, לא הייתם אומרים שאין האמה הזאת עובדת עבודת כוכבים, ראו מה מצינו להם ומה היו עובדים, הא כל אפיין שוין, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כה, ח): יען אמר מואב ושעיר הנה ככל הגוים בית יהודה, באותה שעה נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא מקעקע ביצתן מן העולם, שנאמר (צפניה ב, ט): לכן חי אני נאם ה' צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה, כיון שחטאו גלו, וכיון שגלו התחיל ירמיה מקונן עליהם איכה, ע"כ. הרי שיש הלכה שצריכים לכוון בתפלה דרך קודש הקדשים, ומה יש בקודש הקדשים, הכרובים, ויכולים לטעות ח"ו שמתפללים להכרובים, והשי"ת כעס מאד על עלילה זו, שאין מקום לזה כלל, שצריכים להאמין בפשיטות שאף שאנו מכוונים התפילה דרך הכרובים, אין אנו מתפללים אלא להשי"ת. ובזה מובן כאשר כעס עליהם השי"ת נשבע דייקא לקעקע ביצתן, כי זה הבחינה של הצדיק, ואם הם מתילים ספק בכוונת התפלה, אז הם מתילים ספק בעסק הצדיק להעלות את התפלה, ולכן מדה כנגד מדה יקעקעו ביצתן.

 

ה] אביא כאן בעזה"י ההקדמה להאגרות של בעל הסולם (פרי חכם ח"ב):

 

אנו מבחינים בהרבה מדרגות ובהרבה הבחנות בהעולמות. ויש לדעת אשר כל המדובר במדרגות והבחנות, הכל מדובר מענין השגת הנשמות בערך מה שמקבלים מהעולמות. וזה לפי הכלל, מה שלא נשיג לא נדעהו בשם.

 

והוא כי המלה שם יורה על השגה, כמו אדם הנותן שם לאיזה דבר לאחר שהשיג בו דבר מה, ולפי השגתו.

 

וע"כ כללות המציאות מתחלקת לענין ההשגה הרוחנית לג' הבחנות:

 

א': עצמותו ית'.

ב': א"ס ב"ה.

ג': הנשמות.

 

א: בענין עצמותו ית' אין אנו מדברים כלל. מטעם כי שורש ומקום הנבראים מתחיל ממחשבת הבריאה, אשר שם המה נכללים בסוד 'סוף מעשה במחשבה תחילה'.

 

ב: א"ס ב"ה. שענינו הוא מחשבת הבריאה, בסוד, רצונו להטיב לנבראיו בבחינת א"ס, המכונה א"ס ב"ה. והוא הקשר שיש בין עצמותו להנשמות. קשר זה מובן אצלנו בסוד רצון להנות לנבראים.

 

א"ס ב"ה הוא תחלת העסק. והוא נקרא אור בלי כלי אלא שם מתחיל שורש הנבראים, היינו, הקשר שיש בין הבורא לנבראים הנקרא רצונו להטיב לנבראיו. הרצון הזה מתחיל מעולם א"ס, ונמשך עד עולם העשיה.

 

ג: הנשמות. שהם מקבלי ההטבה, מה שיש ברצונו להטיב.

 

א"ס ב"ה נקרא כן, משום שזה הקשר שיש בין עצמותו ית' להנשמות, המובן אצלנו בסוד רצון להנות לנבראיו. וחוץ מהקשר הזה של רצון להנות אין לנו שום דיבור. ושם הוא תחילת העסק, והוא נקרא אור בלי כלי, אבל שם מתחיל שורש הנבראים, היינו, הקשר שיש בין הבורא לנבראים, הנקרא רצונו להטיב לנבראיו. והרצון הזה מתחיל מעולם א"ס ונמשך עד עולם העשייה.

 

וכל העולמות כלפי עצמם נבחנים כמו אור בלי כלי שאין בהם דיבור. והם נבחנים כמו עצמותו ית'. ואין בהם שום השגה.

 

ואל תתמה מה שאנו מבחינים שם הרבה הבחנות, והוא משום שהבחנות אלו הם שם בבחינת כח, אשר אח"כ, כשיבואו הנשמות, אז יתגלו ההבחנות האלו אצל הנשמות המקבלות את האורות העליונים כפי מה שתיקנו וסדרו, באופן שיהיה יכולת להנשמות לקבלם כל אחד לפי כוחו והכשרתו. ואז מתגלות ההבחנות האלו בפועל. אבל בזמן שאין הנשמות משיגות את האור העליון, אז הכל בערך עצמם נחשבים לבחינת עצמותו ית'.

[ה"ע ע' ליקוטי מוהר"ן תורה עו ד"ה ודע שהסתכלות עושה כלי, דהינו גבול וזמן. כי מוקדם ראותו הדבר הוא בלי גבול, וכשרואה הדבר, נעשה לו גבול ע"כ. וע' בליקוטי מוהר"ן תנינא א', שהנשמות הם מקומו של עולם]

 

ובערך הנשמות המקבלות מהעולמות, נבחנים העולמות בסוד א"ס ב"ה. והוא מטעם, כי הקשר הזה שיש בין העולמות להנשמות, היינו מה שהעולמות משפיעים לנשמות, זה נמשך ממחשבת הבריאה, שהוא בחינת יחס משותף בין עצמותו ית' להנשמות. והקשר הזה מכונה בשם א"ס כנ"ל. וכאשר מתפללים ומבקשים מהבורא שיעזור לנו, ויתן לנו מבוקשנו, הכוונה לבחינת א"ס ב"ה, ששם שורש הנבראים, שרוצה לתת להם טוב ועונג הנקרא רצונו להטיב לנבראיו.

 

והתפלה היא להבורא ית' שברא אותנו, ושמו הוא 'רצונו להטיב לנבראיו', והוא מכונה בשם א"ס. משום שהדיבור הוא לפני הצמצום. ואפילו לאחר הצמצום לא נעשה בו שום שינוי. שאין שינוי באור. ונשאר תמיד בשם הזה.

 

וכל ריבוי השמות הם רק כלפי המקבלים. לכן, השם הראשון שנתגלה בסוד שורש לנבראים מכונה שם א"ס ב"ה. וגלוי שם זה נשאר בלי שום שינויים. וכל הצמצומים וריבוי השינויים המה עשויים רק בערך המקבלים. והוא מאיר תמיד בשם הראשון הנקרא רצונו להטיב לנבראיו בלי סוף. וע"כ אנו מתפללים להבורא ית' שנקרא א"ס, שמאיר בלי צמצום וסוף. ומה שאח"כ נעשה סוף, זה תיקונים עבור המקבלים שיוכלו לקבל אורו ית'.

 

אור העליון מורכב מב' בחינות: משיג ומושג. וכל מה שמדברים בענין אור העליון הוא רק ממה שהמשיג מתפעל מהמושג. אבל כל אחד בפני עצמו, דהיינו, המשיג לבד, או המושג לבד, אינם מכונים בשם א"ס. אלא שהמושג מכונה שם עצמותו ית', והמשיג מכונה בשם נשמות, שהוא בחינה מחודשת, שהוא חלק מהכלל. והוא מחודש בזה שנטבע בו הרצון לקבל. ומבחינה זו נקראת הבריאה בשם יש מאין.

 

ובערך עצמם נבחנים כל העולמות לאחדות הפשוט ואין שינוי באלוקות, שה"ס אני הוי' לא שניתי. ובאלקות לא שייך ספירות ובחינות. ואפילו הכינויים הזכים ביותר אינם מכנים את האור כשהוא לעצמו. כי זה בחינת עצמותו שאין בו שום השגה. אלא, כל הספירות וההבחנות, המדובר בהם הוא רק ממה שאדם משיג בו. כי הבורא ית' רצה שאנחנו נשיג ונבין את השפע בסוד רצונו להטיב לנבראיו.

 

וכדי שנוכל להשיג מה שרצה שנשיג ונבין בסוד רצונו להטיב לנבראיו, ברא ונתן לנו את החושים האלה, וחושים אלו משיגים מה שמתפעלים מהאור העליון.

 

ובשיעור זה נעשו לנו הבחנות רבות. כי החוש הכללי נקרא רצון לקבל, והוא מתחלק לפרטים מרובים לפי השיעור שהמקבלים מוכשרים לקבל. בערך זה יוצא הרבה חלוקות ופרטים המכונים עליות וירידות, התפשטות, הסתלקות, וכדומה.

 

והיות שהרצון לקבל נקרא 'נברא' ו'בחינה מחודשת', לכן דווקא ממקום שהרצון לקבל מתחיל להתפעל – משם מתחיל הדיבור. והדיבור הוא הבחנות בחלקים של התפעלות. כי כאן יש כבר יחס משותף בין האור העליון להרצון לקבל.

 

וזה מכונה בשם אור וכלי. אבל באור בלי כלי לא שייך שם הדיבור, כנ"ל, כי אור שאינו מושג למקבל נבחן לעצמותו ית', שבו אסור הדיבור משום שלא ניתן להשגה. ומה שלא משיגים, איך אפשר לתת לו שם.

 

ומזה נבין שבתפילה שאנו מתפללים לה', שישלח לנו ישועה, רפואה וכדומה, יש להבחין בזה ב' דברים: א', הבורא ית'. ב', דבר הנמשך ממנו.

 

בחינה א' שנבחנת לעצמותו ית', כאן אסור הדיבור כנ"ל. בחינה ב', הדבר הנשמך ממנו, שהוא נבחן לאור המתפשט לתוך הכלים שלנו, היינו לתוך הרצון לקבל שלנו, את זה מכנים בשם א"ס ב"ה. שזה הקשר שיש להבורא ית' עם הנבראים בחינת מה שרצונו להטיב לנבראיו. שהרצון לקבל נבחן לאור המתפשט, שבסופו מגיע להרצון לקבל.

 

ובזמן שהרצון לקבל מקבל את האור המתפשט, אז נקרא האור המתפשט בשם א"ס, והוא בא לידי המקבלים ע"י כיסויים רבים בכדי שהתחתון יוכל לקבל אותם.

 

נמצא לפי זה, אשר כל ההבחנות והשינויים נעשו דווקא בהמקבל בערך ולפי מה שהמקבל מתפעל מהם. אלא שיש להבחין בענין המדובר. כאשר מדברים בבחינות בהעולמות, מדובר בהבחנות בכח, וכשהמקבל משיג אותן בחינות, אז הם נקראים בפועל.

 

וההשגה הרוחנית היא כאשר המשיג והמושג באים יחד. כי באין משיג – אין שום צורה למושג, כיון שאין מי שיקבל את צורתו של המושג. לכן נבין בחינה זו בשם עצמותו ית', ואין שם מקום לדבר כלל. ואיך שייך לומר שהמושג יקבל איזה צורה בערך עצמו.

 

ואין לנו לדבר אלא ממקום שהחושים שלנו מתפעלים מהאור המתפשט, שהוא בחינת רצונו להטיב לנבראיו, ובאה לידי המקבלים בפועל.

 

וזה דומה כמו שאנו מביטים על השלחן, אז לפי חוש המישוש אנו מרגישים שזה דבר קשה. וכן מדת אורך ורוחב, והכל פי ערך חושינו. אבל אין זה מחייב שהשלחן יהיה נראה כן למי שיש לו חושים אחרים, למשל בעיני המלאך, בעת שמסתכל על השלחן אזי רואה אותו לפי חושיו. לכן אין לנו לקבוע שום צורה בערך המלאך כי אין אנו יודעים את חושיו.

 

ומכאן, שכמו שאין לנו השגה בהבורא ית', ממילא אין לנו לומר איזה צורה יש להעולמות בערכו, רק אנו משיגים בהעולמות בערך חושינו והרגשתנו. וכך היה רצונו ית' שאנחנו נשיג אותו.

 

וזה פירוש: 'אין השתנות באור'. אלא, כל השינויים הם בכלים, היינו, בחושינו, שהכל נמדד לפי הדמיון שלנו. ומזה תשכיל, אשר באם יסתכלו אנשים רבים על דבר רוחני אחד, אז כל אחד ישיג לפי הדמיון והחושים שלו. ולכן כל אחד רואה צורה אחרת. וכמ"כ באדם עצמו ישתנה הצורה לפי מצבי עליות וירידות שלו, כמ"ש לעיל שהאור הוא אור פשוט, וכל השינויים הם רק במקבלים, עכ"ל.

 

והנה מה שבהקדמה הנ"ל מכנה לנשמות, שע"פ הנשמות כן יהיה בפועל בעולמות, מובן שעיקר הקמת וקיום כל העולמות הוא ע"י הצדיק יסוד עולם, שמשיג כראוי בהשגה גמורה, כי כל אחד יודע בנפשו מיעוט השגתו ובלי יכולתו להקים אפילו חלק קטן מרצונו יתברך להטיב עמנו, וע"כ השי"ת כביכול סומך על הצדיק יסוד עולם שע"י ועל פיו יצאו ויבואו כל העולמות עד אין סוף, וזה פשוט וברור. ובתוך ונכלל בהשגת הצדיק יסוד עולם, יהיה השגה פרטית של כל אחד ואחד. וממילא מובן איך שכל חיינו ותפילתינו ולימודנו הכל תלוי לגמרי בהצדיק יסוד עולם.

 

(וע' במפרשים עה”פ זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו – שמות כב:יט, ואכן הצדיק משותף בשם הוי”ה ואכמ”ל. והנה עוד צ”ע לי בכל הענין זה, האם אפשר לעשות עבוזה זרה מהתורה הקדושה, הלוא באמת השם יתברך ברא את הכל עם התורה, הסתכל באורייתא וברא עלמא, וקב”ה ואורייתא חד הוא, וצ”ע להלכה, ואם באמת התורה לא מקבלת טומאה להיות נעבד כעבודה זרה, מה הגדרים וכו').

 

 

תפלה תורה תפלה

 

ידוע שכך אמר מוהר"ן בחיי מוהר"ן שעכשיו אין מה לעשות רק תפלה תורה ותפלה. והנה יש דיבור מהסבא שאמר שעכשיו תפלה תפלה תפלה (ש'יחות מ'תוך ח'יי ה'סבא עמ' תלה), והרבה טוענים שלא יצא דבר זה מפיו. אכן על הצד שכן אמרה י"ל ע"פ המבואר בתורה נו ובעוד מקומות שכל מה שיש הסתרה יתירה ע"כ החיות בא מתורה יותר גבוה. וכעת הגענו כמעט לתכלית מטה, וא"כ ע"כ נתיחדו מעשינו בתורה מיוחדת. ורק צריכים להוציאה לפועל ע"י הרוח הקודש המתגלה בדיבורי ההתבודדות. וכמו שמוהר"ן אמר שמה שמדברים אל השי"ת בהתבודדות זה בעצמו רוה"ק. וגם מה שמוהר"ן אמר שבימיו, שכבר יצאו הספרים הקדושים של הצדיקים כבר בקלות יכולים לחדש תורה. ולפ"ז י"ל שבימינו כבר התורה נמצא ממש אתנו ביחוד גמור, ורק אנו צריכים להוציאו ע"י תפלה, עדיין צ"ת בזה.

ובאמת אין קשה כלל על סבא, כי רבינו בעצמו אמר שהעיקר לעסק רק בתפלה, והלואי שיתפלל אדם כל היום, ועיין בחיי מוהר"ן אות תקסח שמי שמיאש מעצמו מבחינת התורה, עוד יש לו רק לעסק בצעקה ותפלה ותחנה ע"ש. וכן בלקוטי הלכות רבי נתן מדבר על מצבים שאין שייך שום עסק בדעת רק תפלה. (וע"ע במק"א).

 

 

נ נח – הרחב פיך ואמלאהו!

 

פירוש נ נח נחמ נחמן מאומן על פי ליקוטי מוהר"ן תורה ח', שכל בני אדם יש להם חסרונות, והחסרון הוא בחי' רוח הצפון, והוא הצפון בלב האדם, ועל ידי אנחה ממשיכים רוח חיים מהצדיק האמת למלאות החסרונות.

 

והנה בכתיבה הרוח הצפון הוא בצד שמאל של הדף (כי מזרח הוא בראש הדף), ורואים בזה בחוש איך שהחסרונות הם ברוח צפון. וכאשר כותבים נ נח שורה למטה משורה רואים איך שהולכים וממלאים הרוח צפון.

 

וזה מרומז בנ נח, לשון אנחה [שוב מצאתי ת”ל לשון רבינו ז”ל בהוספות שבסוף לק”מ, בהוספה השייך לתורה קט ז”ל מי שרוצה לשוב להשי”ת בוודאי צריך לעשות עצמו ברי' חדשה, ותדע שבאנחה שנאנח עושה את עצמו ברי' חדשה וכו' שעל ידי אנחה שנאנח על עוונותיו מתיר את עצמו משורש הטומאה ומקשר את עצמו לשורש הקדושה עכ”ל, וזה קרוב מאד להמבואר בזוהר הקודש (פרשת פנחס דף רכז) בענין השיר פשוט כפול שלוש מרובע שיתער לעתיד לאחר שנצא מהמרות וכו' ע”ש ( "ואל תאמר שאינו כן מפני האל"ף שאינה יסודית, הרי לנו תיבות שאין בראשם אל"ף, ונתוספה אל"ף בראשם וכו'" - רש"י בראשית כה:ג, וע"ע רש"י בראשית מט, שמות י:כא. ושוב מצאתי גמרא מפורשת במסכת ברכות דף נט. רבי נתן אומר אנחה מתאנח שנאמר (יחזקאל ה:יג) והניחותי חמתי בם והנחמתי ע"כ, הרי שיש לכתוב אנחה בלי אלף) ], ואחר כך, ממשיכים הרוח חיים בחי' מ' (כמבואר בתורה שם בענין רומח, רוח מ'), שזה נח-מ, ומאין ממשיכים מהצדיק נחמן מאומן. וזה ג"כ מרומז בהשם נחמן, ע"ש בתורה בביאור הפסוק ראיתי והנה מנורת זהב וגלה על ראשה ושבעה נרתיה שבעה ושבעה מוצקות – הם מט אורות שהוא אור הגנוז לעתיד וכו' ושנים זיתים עליה – פרש"י שני אילנות, הינו אילנא דחיי ואילנא דמותא, הינו טוב ורע כנ"ל, וזהו: אחד מימין ואחד משמאל וכו' ע"ש, וזה נחמ"ן, הנ' כפופה והן' פשוטה הם בחי' השני אילנות, אחד לימין ואחד לשמאל, ובאמצע מ"ח עם הכולל בחי' המ"ט אורות, שתיקון הכל הוא ע"י הצדיק – רבינו נחמן - שממשיך את הרוח חיים מהתורה, בחי' מאומן, בחי' ואהיה אצלו אמון (האמורה על התורה).

 

הרי שכל פעם שאומרים וכותבים נ נח נחמ נחמן מאומן נעשים ברי' חדשה וממשיכים רוח חיים וממלאים כל החסרונות, בחי' אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלהו!

 

רוח חיים הצדיק בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (גם פאות, בחינת הד' כנפות של הרוח חיים, פאות עם הד' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וזה מה שאמר בחיי מוהר"ן אות רכה, שבהפאות יוציא אותו מהגיהנם).

 

מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק ואמר רזי לי רזי אוי לי בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו (ישעיה כד:טז), רבינו מפרש כולו על פי תורה זו, והוא מלא רמזים על הנ נח, כי הזמירות מכנף הארץ זה ממש בחינת השיר של הגאולה שסובב על שם הצדיק – בחי' צבי לצדיק (תרגום יונתן – תושבחא שמענא לצדיקיא), רזי לי רזי לי אוי לי – הר"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו, בג"ד בחי' כפול שלוש מרובע, אכן חסר הא' של פשוט, וזה עיקר הבגידה, מה שלא חוזרים להתחיל מחדש ומזדקנים, ובזה משתמשים בכחות ומדרגות שכבר השיגו שהיו באמת צריכים להיות עכשיו רק בבחינת בגדנים להפנימיות החדש שעובד עליה, והוא הולך ומתחזק בבגידה הזו כפול ומשולש.

 

והנה ע' בתורה ח' הנ"ל שמבאר איך שכל ענין של הי"ג מדות של רחמים הוא המשכת רוח הצדיק, ועמש"כ על הי"ג משות (שמות לד:ו) איך שאותיות של הי"ג מדות הם כולם מרומזים על הפתק ונ נח נחמ נחמן מאומן באופן נדהם!

 

 

תפילות:

דיבור עם האברים

מלילות התפלות – תמצית תורות לקוטי מוהר"ן בתפלה

תפלה קצרה לימינו

 

דיבור עם האברים

 

ב"ה איתא בספר חיי מוהר"ן (אות תמב, מעלת התבודדות ו) לאחד מגדולי מקרביו [ר' שמואל אייזיק] זכרונו לברכה צוה לו בימי נעוריו של המקרב הנ"ל שבשעת התבודדות ידבר הרבה בפרטיות עם כל אברי גופו ויסביר להם שכל תאוות הגוף הבל. כי הא סוף כל אדם למות, והגוף לקברות יובל וכל האברים יבלו ויתרקבו וכו' ועוד דבורים כיוצא באלו. והתנהג כך איזה זמן. ואחר כך ספר עם רבנו ז"ל והתנצל לפניו באשר שהגוף אינו שומע ומרגיש כלל כל דבריו וטענותיו עמו. אמר לו רבנו זכרונו לברכה התחזק בענין זה, ואל תרפה ידך מזה, ותראה אחר כך מה שיהיה מהדבורים הללו.

   ושמע לעצתו וקים דבריו עד שזכה אחר כך שכל איבר ואיבר שדבר עמו בפרטיות נמשך אחר דבריו כל כך, עד שיצא ממנו החיות ממש ונשאר בלא כח והרגשה כלל. וזה ראה בחוש באיברים החיצונים כגון אצבעות ידיו ורגליו וכיוצא בזה, עד שאיברים הפנימיים שהחיות תלוי בהם כגון הלב וכיוצא היה צריך לצמצם דבריו מאד בכדי שלא תצא ממנו החיות ממש רחמנא לצלן.

   ושמעתי שפעם אחת דבר האיש הנ"ל עם המקרבים אליו מענין איך שעולם הזה אינו כלום ומה הוא התכלית מכל עניני הגוף וכו' כנ"ל ובתוך דבריו נתעלף והתחיל לגוע (ובלשון אשכנז שנשאר חלשות) וביגיעות גדולות עד ששב ונתעורר בו חיותו. ואמר אז שזכה על ידי קדשת רבנו זכרונו לברכה למדרגה כזו אשר בכל עת שמזכיר עצמו היטב מיראת הענש והסוף והתכלית של כל עניני העולם הזה, אזי מרגישין כל איבריו אפלו אצבע הקטן שברגליו ממש כמו ששוכבין כבר בקבר ומרקיבין וכו' עד שצריך התחזקות גדול להחזיק חיותו בקרבו, שלא תצא נפשו ממש רחמנא לצלן:

    ושם (אות תמג) ושמעתי בשם רבנו זכרונו לברכה שאמר גם לכמה אנשים אחרים, מחמת שהגוף שלכם עב מאד ועז וחזק וכו' על כן דארפט איהר איהם אסאך אן דולען [צריכים אתם להלעיט אותו] עם דבורים קדושים מענין התכלית וכו' ע"ש כדה"ק.

   ואיתא בספר חסידים (סימן קנה, והובא בחק לישראל פרשת דברים ליום הששי בחלק מוסר) ז"ל ומעשה בחסיד אחד שהיה מברך על כל אבר ואבר, ומקרא מסיעו (תהלים פד) לבי ובשרי ירננו אל אל חי. וכתיב (שם לה) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. והיה מתפלל על כל אברים שנבראו בו שיעבדו למי שבראם לכבודו ושלא לחטא לו בהם לפי שהקדוש ברוך הוא נותן בלב טובים שלא לחטא לו שאין מגלגלין חטא על ידו שנאמר (משלי יב) לא יאנה לצדיק כל און עכ"ל.

   ולכן ראיתי בס"ד להכין דיבורים להשי"ת נגד כל האיברים, והמעיין יראה שזה רק התחלה ויוסיף כהנה וכהנה כמבוקשו. ואזהרה נתונה שבשיחה זו תפילות האלו יש בקשות לזכות להתכלית להיות מקדש מעט מרכבה לשכינה, ומי שבאמת מכוון לרצות לזכות לזה בטוח שמן השמים יעזרו, ויתחילו לזכך אותו ולטהרו כראוי וכיאות, וכפי מצבו זה יכול לכלול תיקונים גדולים כולל כל מיני יסורים ח"ו ל"ע, וכן שמעתי היום ממי ששמע בפירוש מסבא ישראל שהסביר את זה להחברים דאז שיהיו נזהרים ממה שהם מבקשים וכנ"ל (וע' שש”ק ב:תרל”ב 'אמר להם מוהרנ"ת: אתם כמו שאתם, והנכם רוצים עוד להתקרב לרבי גדול ונורא כזה?!' ע"ש). ועוד הרי כל מה שמעוררים קול דקדושה אזי מתעורר ממנו קול דסטרא אחרא כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה כב. וכהנה וכהנה ענינים אין כאן מקום להביאם. על כן רק מי שנמאס לגמרי מחיי ההבל של עולם הזה, ואין לו מה להפסיד בכלל לדאבון נפשו, ישים נפשו בכפו ויבקש ויחנן על כל אבר ואבר לתכליתו, ויהיה מוכן לקבל באהבה מה שהש"י ידרוש ממנו, ועל ידי ענוה ודעת יהיה נשמר מכל נזק וצער של היסורין והתיקונים בעזרת השם יתברך ובזכות רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

                                        

רבונו של עולם תהיה עמי לדבר עם כל ראשי אברי, ובפרט למוחי [ש] שיהיו מלאים אהבת ה' ויראת ה' מבוטלים לגמרי להא”ס ב”ה, והאיר בחי' משה רבינו בחי' נ נח נחמ נחמן מאומן המלובש במוחי [ובכל אבר ואבר מאברי, ושיהיו קדושים וטהורים כסא לנשמתי, גער חית קנה, ותגרש ותסלק ותטהר מוחי מכל חכמות חיצוניות ותאוות והרהורים רעים ומחשבות זרות, ומתי שיהיה צורך, זכני לחדש מוחי באמונה על ידי שאסתפק במיעוט שנה או בלימוד פשטי אורייתא או בעסק משא ומתן באמונה, ושאר הזמן יהיו מוחי מיגעין בדביקות רדיפות השגת אלהותך. וזכני למוחין חוורין ככספא בחי' שב לימיני על ידי שתזכני לתשובה מאהבה בחינת זרע אברהם אוהבי. ושיהיו נשמעין ממוחי רעמים ליישר עקמימות לבי, וזכני ליישרות הלב ושמחה בלב וכוונת הלב ולרוח הקודש, (והרעמים) ולטהר הידים והשמים, כדי לזכות לדעת של מחלוקת לשם שמים, ולקבל הדיבורים מן השמים מן הרעמים -קול רעמך בגלגל, בגלגלתא דמוחא - בדופק שבידי. וזכני לחירות המוחין על ידי שמחה. ולהוציא הדעת שלי מן הכח אל הפועל, וזכני לשכל הפועל, ולאהבה שבדעת. וזכני לדעת שאהיה – השמטה – . זכני לדעת איך שכל מה שקורה בחיי רמוז בתורה של רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. זכני לדעת לעשות לרוח משקל ולהכין מים במדה. זכני לדעת כדי שאהיה נאמן רוח מכסה דבר ולכלכל דברי במשפט ולא אהיה כסיל המוציא כל רוחו. זכני לדעת של הדור דעה, ולדעת של הביטול לאין סוף. זכני לדעת להיות דבוק לך תמיד עשרים וארבע-שבע בלי הפסקה. זכני לדעת – השמטה --. זכני לדעת של מבשרי אחזה אלוה. ולדעת שכל – השמטה – . וזכני שלא אפול ח”ו מהדעת לבהמיות אפילו לרגע קט, וזכני לדעת שאהיה אדם. וזכני שיהיו מוחי קדושים בכח ובקדושת ובחינת הארון הקודש ושני לוחות הברית והמנרה, להיות כלי לתורתך הקדושה ולאלהותך.

 

וזכני לשפע אלוקי על ידי טהרת שבעה קני המנורה, עינים, אזנים, חוטם, פה.

 

ועיני [ב,חכמה,לבנה -ח' יד ימין – כ,חיים,(כוכב) נגה. עין=מ”ה בריבוע. ה' פעמים הוי”ה] יהיו מלאים אהבת ה' ויראת ה' מבוטלים לגמרי להא”ס ב”ה, ויהיו קדושים וטהורים בכח ובקדושת ובבחינת הבעטליר העוור, שזכר לא כלום - שכל העולם לא עלה בעיניו כהרף עין, לא להסכתל בעולם הזה כלל. רק להסתכל על הפנימיות, השכל, הטוב, אור הגנוז, אלהותך, שיש בכל דבר. זכני לעינים געגועים לזה וללב מתגעגע לזה.

זכני לקיים ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ושמרני מעין הרע ומרע עין ומשכחה ומכסילות של מוצאי דבה הוא כסיל, וממיתת הלב. וזכני לעין טוב, טוב עין, זכרון דקדושה, שמחה, יד המנגן לברר וללקט רוח טוב מהרוח רעה רוח נכאה. ושכל מה שאראה אכוון לשם ב"ן להעלות אותו לשם מ"ה של עולם התיקון ולמעלה בקודש [וזכני להמתיק כל הכ”ד בתי דינים שבמצח ולהאיר חזק מצח רצון העליון].

וזכני להיות יניק וחכם. וזכני לראות את הנולד. וקדש עיני בכח ובקדושת ובבחינת המנורה הטהורה בסוד מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב. ושאמשיך את הראות ממצח רצון העליון, ומהתפילין, ומבית המקדש, ומשבת קודש, ומהצדיק, וד' אותיות הוי"ה ב"ה. ויקוים בי עיניך לנכח (ג"פ הוי"ה) יביטו עיניך תחזינה מישרים. וזכיני לאמונה ובטחון. וזכיני לעינים של שבת – לראות פחיתותי. וזכני לעיני ה', שכל מקום שאסתכל בו יהיה קדוש בקדושת אוירא דארץ ישראל, על ידי שתזכני להסתכל בצדיקים אמיתים, ולראות את ההתפארות של כלל ישראל בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות – שעל ידי זה זכני לגלות רצון ה' עזו ותפארתו ואזכה לאהבת ה' ויראת ה' (ושעל ידי זה תקרב שכלי לתנועת הגלגלים ושכל הפועל, מט”ט). גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. פקח ותפתח והאיר עיני בתורתך. ושמרני מלהסתכל חוץ מד' אמות של הלכה, כדי שעיני יהיו מרכבה לההשגחה עליונה. וזכני לבחי' עין טוב עין אחד פקיחא דארך אנפין. ולקיים לא הביט און ביעקב.

 

ואזני [ג,עושר,מאדים -ט' כליא שמאלית- פ,ממשלה,כוכב. אזן=יו”ד ה”י וא”ו ה”ה] ימאהוי"ה מלל”ב, ויהיו קדושים בכח ובקדושת ובבחינת הבעטלר החרש, שלא היה שומע חסרונות העולם הזה כלל, והיה לו חיים טובים אמיתים, לא רק מילוי חסרונות, רק על ידי לחם ומים, וזכני לזה, ובסוד לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה. וזכני לשמוע תוכחת חז"ל ודברי קדושה. וזכני להיות נאמן רוח מכסה דבר. ואזני יהיו קדושים בכח ובקדושת ובחינת השולחן הטהור (יסוד נוק', מעץ, יסוד ז'). וזכני לאזן ולתקן לגרש ולסלק הג' כיתות עבדים, של ניבול פה, ניאוף, ועוות הדין על ידי שוחד (ושקר). [ותגרש מארץ ישראל במהרה...].           וזכני לבחינת ה' שמעתי שמעך יראתי, לשמוע תורה מהצדיק ששמע מהשם יתברך, ולזכות ליראה דתליא באודניא, וזכני להיות בכלל הצדיקים עושי דברו לשמוע בקול דברו.

 

וחוטמי [ד,זרע,חמה -נ דקין ריח- ר,שלום,שבתאי. חוטם=ס”ג] ימאהוי"ה מלל”ב, ויהיה קדוש בכח ובקדושת ובבחינת המזבח הזהב, ובסוד אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק, לנשום רוח חיים וחי החיים מאור הפנים ומאור המקיפים (א"ל אלף-למד אלף-למד עם ד' כוללים בגמטריא נשימה) ומנוקבא דפרדשקא (עסמ"ב קס"א קנ"א קמ"ג) לזכות לבחי' בן פור”ת יוסף (ה”פ קול מאימא). וזכיני למדת ארך אפים ולהיות כולי טוב. ולקיים לא תנאף, לא תהנה אף. וקשרני לרוח אפנו משיח ה', ולתפלה, תפילתי אחטם לך. ותמלא אותי ביראת שמים, והריחו ביראת השם. וביגיעה בעבודת ה'. וזכני לריח טוב של טהרה.

 

ופי [ת,חן,צדק. שיחה-רגל ימין-ז, לעיטה-קרקבן-צ] תמאהוי"ה מלל"ב, ותהיה קדוש בכח ובקדושת ובבחינת הבעטלר הכבד פה שלא היה לו דיבורים מעולם הזה כלל,  רק היה מלא שירות ותשבחות וההודאות אליך מלא מכל החכמות של העולם של כל הימים. וזכני להודיע אמונתי בפי, לזכות לאמונה, ובכח האמונה ללקוט חסדים של אמת לעשות זמן להמעיין, לחדש את העולם, ואז יתער שיר חדש של נפלאות, נ נח נחמ נחמן מאומן. ותהיה (פי) קדוש בכח ובקדושת ובבחינת השלחן, וכפרת, ומזבח האדמה, ושתהיה מלא תורה ותפלה. וזכני לטעום טעם תורה ומצות. וזכני תמיד לאכול ביראת שמים כדי שפי תהיה שיעור קומה שלמה של אדם.

 

והשיניים (קפ"ד קס"ו) שלי תמאהוי"ה מלל"ב, ותהיו קדושים בכח ובקדושת ובבחינת הל"ב נתיבות חכמה ובסוד מעונות אריות.

 

והלחי עליון בבחינת יו"י -א- דאבא עילאה, והלחי התחתון יו"ד -א- דאימא.

 

ושית עזקאין שבקנה שלי ימאהוי"ה מלל"ב ויהיו קדושים בכח ובבחינת שש מעלות לכסא, והוכן בחסד כסא.

 

וזכני לדבר תמיד בטוב טעם ודעת, ולכוון קולי שיהיה בבחי' הוי"ה ב"ה, ולהלבישו בהדיבור אותיות נפשי ומכוון לבחי' אדנ"י ב"ה.

 

ופני יאירו בכבוד השם יתברך, בש”ע נהורין (אל”ף למ”ד אל”ף למ”ד), ותהיה יראת השם על פני תמיד לבלתי אחטא. וזכני לאור פני מלך חיים, פני יעקב של אמת, ועל ידי אמת זכני לדבקות. ושמרני מלומר שקר אפילו בטעות, כדי שאזכה לטייל בעין שכלי מהיכל להיכל, וחלומותי יהיו אמיתים כנבואה ממש. וזכני לשובע שמחות את פניך. ושיאירו פני בחכמה. וזכני ללב טוב ייטב פנים, בשמחת כל המצוות המתקבצת בג' רגלים, פקודי ה' ישרים משמחי לב, א'לה מ'ועדי י' – אמ"י, זכני להאיר חיות לצדק מלכותא קדישא. ויישבו ויאירו ויסדרו אור הפנים, ישוב ירחמהו, כי חפץ חסד הוא, יכבוש עוונתינו, חכמות חצוניות דמלכות דס"א, ותשליך במצולות ים כל חטאתם. תתן אמת ליעקב חסד לאברהם, לקצור ולהעלות המלכות. אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם (ג' רגלים).

 וזקני יהיה כלול בי"ג תיקוני דיקנא, י"ג מדות הרחמים, ובפרט נוצר חסד ונקה.

 

וצווארי ימאהוי"ה מלל"ב, ויהיה קדוש בכח ובקדושת ובבחינת הבעטלר עם הצוואר העקום, לא להוציא שום הבל בעולם הזה, ושיהיה לי כח ויכולת לעשות כל הקולות ולשלוח אותם. ולחבר הכרובים פנים בפנים.   התפתחי מוסרי צוארי, והצילני ממשכא דצוארא (גאוה) וממוחין דקטנות וגלות מצרים של מצר הגרון, ומג' שרי פרעה, שר המשקים, אופים, וטבחים, שהם קנה ושט ורידין, שהם בחי' תאוות אכילה ושתיה (שהם הראשים שכל התאוות נמשכים אחריהם ויניקתם מפרעה שהוא העורף ואחוריים ועקר יניקתם מהדבורים שאינם זכים כל כך) שיונקים מאחורי הדיבור. ויקוים בי' כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים, צוארך כמגדל השן.

 

וגבי תמאהוי"ה מלל"ב, תהיה קדוש בכח ובקדושת ובבחינת הבעטלר ההוקיר – בעל החטוטרת, בחינת תכלית מיעוט מחזיק המרובה, בחינת למעלה מן המקום, בחי' תכלית הידיעה שלא נדע, כדי שאזכה לסבול כל מה שאתה דולה לי בשמחה ובבטחון. וזכני לבוא להאילן שגופו אמת ושרשיו, ענוה, אמונה, יראה. וזכיני לאהבת חבירים, ולהיות נושא בעול חבירי.

 

וידי [ח,ראיה,תמוז,סרטן,דן,הוה"י,היה"א\ראובן ויה"ה יאה"ה – י,מעשה,אלול,בתולה,אשר,ההי"ו,ההא"י\גד והה”י יהה”א] ימאהוי"ה מלל"ב, ותהיו קדושים בכח ובקדושת ובבחינת הבעטלר הששי שלא היה לו ידים בשביל עולם הזה, כדי שיהיו עסוקים רק במצוות ובמעשים טובים, וידי ועשר אצבעותי והדופק יהיו כלולים בעשרה מיני נגינה. וזכני להיות בעל צדקה של עשרה מיני צדקות, וזכני להחכמה של העשרה דופקים ושל עשרה מיני נגינה ולהכח לסמוך אותם בידי. זכני להכח לאסוף רוח בחפני, עשרה מיני רוחות, ולהחזיר העשרה מיני חיצים אפילו אחר הכאתם. וזכני להכח שכל מי שאקבל ממנו אהיה נותן לו, כדי שאזכה לרפאות את הבת מלכה.

וזכני לבחי' יד כותבת ויד חותמת, בחי' תורה שבכתב ותורה שבעל פה.

וזכני להיות נקי כפיים ובר לבב. שאזכה להיות בכלל מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו. וטהר ידי מכל עצבות וכבדות כדי שאקבל הדיבורים מן השמים מן הרעמים קול רעמך בגלגל וכו'  בדופק ידי וכו' וגלוי מסכתא.

 

ורגלי [ה,שיחה,ניסן,טלה,יהודה,יהו"ה,אהי"ה – ז,הלוך,סיון,תאומים,זבולון,יוה"ה,איה"ה] ימאהוי"ה מלל"ב, ותהיו קדושים בכח ובקדושת ובבחינת הבעטלר השביעי שלא היה לו רגלים בשביל עולם הזה, כדי שרגלי יקימו אותי רק לדבר מצוה לדבר טוב. וזכני לקיים לטוב ולא לרע, טוב מראה עינים מהלך נפש. ויקיים בי רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמוֹר, צדק יקראהו לרגלו, צדק לפניו ילך, רגלי עמדה במישור. וזכני לקיים שְׁמוֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ. פַּלֵּס מַעְגָּל רַגְלֶךָ. וזכני לאמונה ותפלה בחי' בא חבקוק והעמידן על אחת צדיק באמונתו יחיה. וזכני לעסוק תמיד בהשקאת אילנות דקדושה. וזכני לשמחה של מצוה תמיד, ולעשירות דקדושה קושטא קאי, ואל תבואני רגל גאוה.

 

ולבי [ל"ב אותיות של ח' פעמים הויה שלוש על שנים על שלוש. בחיצוניות ל"ב אלקים] ימאהוי"ה מלל"ב, ותהיה קדוש בכח ובקדושת ובבחינת דוד המלך, הלב של העולם. ובכח ובקדושת ובבחינת יוסף הצדיק אבן שתיה, הארון הקודש והכפרת והשלחן, שלא תדפק רק בשבילך. וזכני שתהיה לי לב (י"ו-י"ו) טוב (י”ז). לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי. מל את לבבי לאהבה וליראה את שמך, יחד את לבבי לאהבה וליראה את שמך. הסר ממני לב האבן ותן לי לב בשר. פתח לבי בתורתך ודבק לבי במצותיך.

ויקוים בי (ת"ח יח) ובלב כל חכם לב נתתי חכמה, דמאן דשכינתא – תורה שבעל פה – שריא בלבה, אוריתא – תורה שבכתב, אתגליאת לה.

 

והראה שלי ימאהוי"ה מלל"ב, ותהיה קדוש בכח ובקדושת ובבחינת חמשה חומשי תורה. ובכח ובקדושת ובבחינת יעקב אבינו והכרובים הסוככים על הכפורת והארון, לשכך חמימות גופי ולבי, לשמור על לחות גופי, להעלות הלחות למחי בנשימתי, ולנשום רוח החיים וחי החיים את השם אלקי מאור הפנים ואור המקיפים. וזכני לבטחון.

 

ומעי [מ: קורקבן-צ,לעיטה,שבט,דלי,מנשה,היה"ו,האה"י\אשר.... קיבה-ס,שנה,כסלו,קשת,ראובן,ויה"ה,יאה"ה\בנימין...] ימאהוי"ה מלל"ב, ותהיה קדוש בכח ובקדושת ובבחינת חצר המשכן. ותעשה כל הבירורים בחכמה, בקדושה ובטהרה, ושיהיה לי עיכול טוב.

וזכני לבחינת (משלי כב:יח) כי נעים כי תשמרם בבטנך (ר"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה) יכונו יחדו על שפתיך. ותורתך בתוך מעי. וזכני לשישו בני מעי שישו.

 

וטרפש [חצר]הכבד שלי ימאהוי"ה מלל"ב ותהיה קדוש בכח ובקדושת ובבחינת הפרכת שעמדה על ד' עמודים וד' אדני כסף בחי' הוי"ה אדנ"י משולבים. והבדילה הפרכת, נימא המבדלת, ואו רקיע השמים הושם בין אותיות רע [של כתנות עור] להבדיל בין המותרות והצואה אל נכר אל זר קיא צואה אלהים אחרים ובין אלקים קדושים כתנות אור.

ולהפסיק גו גופא בין מין עלאין מסטרא דה' עלאה דתמן אברין דחיתא מסטרא דבינה חיי המלך, ובין מין תתאין בני מעים מסטרא דשכינתא תמן אברין דמזונא מסטרא דשכינתא שלחן דמלכא.

 

והקרביים [דקין-נ,ריח,חשון,עקרב,גד,והה”י,יהה”א\מנשה...], “בלדר", “קולן”, ימאהוי"ה מלל"ב, ויהיה להם כח ושליטה על הצואה שבגופי שלא יגרום לי שום מחשבות והרהורים רעים, קישוי, בילבולים, או עייפות. ושיהיה לי נקיות בקלות.

 

והמרה [ל,תשמיש,תשרי,מאזנים,שמעון,והי"ה,יהא"ה\אפרים...], וכבד [ע,רגז,טבת,גדי,נפתלי,ההו"י,ההי"א\דן...] ימאהוי"ה מלל"ב, ויטהרו מכל מרה שחורה וכעס, והטחול [ק,שחוק,אדר,דגים,אפרים,היו"ה,האי"ה\נפתלי...] ימאהוי"ה מלל"ב ויגרש מגופי כל תותרת עצבות על ידי זיעה, ויטהר אותי מכל ליצנות. וזכני לקיים של נעליך מעל רגליך. ושיהיו משעובדים כשפחה תחת גבירתה לאישה יראת ה', בחינת ים של שלמה העומדת על שנים עשר בקר.

 

ותטהר ותזכך נשמתי מנשמות הערב רב, שיהיה נשמתי זך ונקי טהור להי"ב שבטי י"ה.

 

וכליותי [ו,הרהור,איר,שור,יששכר,יהה"ו,אהה"י – ט,שמיעה,אב,אריה,בנימין,הוי"ה,היא"ה\שמעון...] ימאהוי"ה מלל"ב, ויהיו בטוחות יועצות אמונה כשני מעיינות נובעות חכמה. ושיהיו קדושים בכח ובקדושת ובבחינת הכיור וכנו וים של שלמה.

 

והמרה ירוקה, שחורה, אדומה, לבנה שלי (ד' חלקי הנפש הבהמיות, ועיקרם בריאה, ובמרה, ובכבד, ובטחול. ובאותה נפש הבהמיות מתלבש קליפת נוגה בסוד יצר טוב ויצה"ר, ובזה המלבוש דנוגה מתלבש נפש דעשיה) ימאהוי"ה מלל"ב, ויהיו קדושים בכח ובקדושת ובבחינת התכלת, וארגמן, תולעת שני, ושש של עשר יריעות המשכן (תחתונות – גריע בסליקו). וכן הגידים לבנים מן המוח – כח הנשמה בגוף, והגידים ירוקים שעורקים ודופקים מן הלב – כח הרוח בכל הגוף. והגידים אדומים העורקים מן הכבד – כח הנפש בגוף. כולם תהיו קדושים בכח ובקדושת ובבחינת עשר יריעות המשכן, ושיהיו מקבילות הלולאות תכלת מקושרים בקרסי זהב, והיה המשכן אחד.

 

והוורידים – שהם הדופק עצמו, תהיו קדושים בכח ובקדושת ובחינת אבא עילאה, בריאים וחזקים בעשרה דופקים שהם עשרה נקודות    ָ ַ ֵ ֶ ְ ׂ ִ   ּ , ובמחשבה יבורר וידחה מותר פסולת הדם הרע לחוץ, והדם הטוב יהיה נעלם בדופק, ובתוכה חיות ואור הא"ס ב"ה.

 

בשרי תמאהוי"ה מלל"ב, ותהיה קדוש בכח ובקדושת ובבחינת אחד עשרה יריעות עזים לאהל על המשכן (סליק בגריע). ארכן שלשים באמה ורחבן ארבע באמה קו המדה של נוקבא (בסוד שם בוכ"ו).

 

ועורי (יוד*הא, הא*ואו, ואו*הא), תמאהוי"ה מלל"ב, ותהיה קדוש בכח ובקדושת ובבחינת העורות אילים מאדמים. ושהו' יתגבר על הע"ר. וזכני להפוך מכתנות עור עם ע' לכתנות אור עם א' (אל”ף למ”ד אהי”ה) וזכני לקיים של נעליך, לפשוט גופי המצרע שהוא ממשכא דחויא, ולהתרפאות בבחינת שבה כבשרו, ותהיה קדוש בכח ובקדושת ובבחינת החשמל העליון בחי' תיבת משה חמר מבפנים (הוי"ה) וזפת (אדנ"י) מבחוץ, ולהפך נחש למטה כפוף תחן ד"ן דאדנ"י. וללבוש בגדי שבת הינו גוף קדוש מגן עדן. וזכני להחיות האותיות זכרים, חירות על הלוחות רי"ו דע"ב בחי' ג' אבות.

 

ובגדי תהיו קדושים בכח ובקדושת ובבחינת העורות תחשים. וזכני לח' לבושי הנשמה שהם בבחי' הח' בגדים של הכהן גדול (מי השילוח פ' תצוה : להבין ' אבנט (מכפר על הרהור הלב, ל"ב אמות , להשכיל ' חושן, לשמוע ' מעיל (ברזא דגילגולא , ללמוד ' מצנפת (מכפרת על גסות רוח , ללמד ' ציץ, לשמור ' כתנת, לעשות ' אפוד, לקיים ' מכנסים.

 

ועקבי תמאהוי"ה מלל"ב, תהיו קדושים בכח ובקדושת ובבחינת מסך המשכן שעמדה על ה' עמודים עצי שטים מצופים זהב וויהם זהב ואדניהם נחשת, בחי' ה' אותיות אלקים וק"ך צירופיהם.

 

וברית קודש [א] תמאהוי"ה מלל"ב, תהיה פרוש קדוש וטהור. וזכני לתיקון הכללי, ויקויים בי והיה שדי בצריך, ובכל עת יהיו בגדיך לבנים, בגידיך לבנים, לטהר כל שס"ה גידי מדם נדה שפחה בישא, ולהפך דם לדום, ושמן על ראשך לא יחסר, ואזכה לנוזלים מן לבנון מן לבונה דמוחא, טיפת הזרע דעת של הצדיק שיפרנס אותי בקלות ואנצל משטות טורח הפרנסה.

 

וזכני לקיים תוכחת בת שבע לשלמה המלך (משלי לא) אל תתן לנשים חילך.

 

עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען קדושתך. למען יחלצון ידידך, הושיעה ימינך וענני. (שמחה =) שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.

 

 

 

מלילות התפילות – קיצור תפילות לקוטי מוהר"ן

ע"ע ערך אכילה, תפילה נאה לפני אכילה.

תפלה לתורה א' לקוטי מוהר"ן.

 

רבונו של עולם, היילגע רחמים, זכיני להרגיז יצרי הטוב על היצר הרע על ידי שתזכיני ללמוד תורה בכח, לכפות שגעון ושטות היצר הרע על ידי שמות ה', להפיל מלכות דסטרא אחרא ולבנות וליתן כח למלכות דקדושה בחינת נ', ללכת בדרכי ה' – להיות שותף במעשה בראשית, להשלים הבריאה – שיאירו הכ"ח אתוון דמעשה בראשית, ואזכה להסתכל ולראות את השכל שבכל דבר, ויאיר לי השכל באור גדול, ויאיר בחינת ח', בחי' חכמה וחיות, להנ', ואזכה להעלות החן וננח של ישראל, ואזכה לדברי פי חכם ח"ן שיעשו חקיקה ורשימה, בחי' ת', בלב השומע, ואזכה לקיים דברי חכמים בנח"ת נשמעים, שיתקבלו כל התפלות והבקשות של ישראל. ויקוים בי אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה', ללכת עם התורות של רבינו בתפילה.

 

תורה ב' – תפלה תמצית

 

רבונו של עולם זכיני לטהרה, לגלות ולבנות נקודת משיח שבי, להיות בעל חוטם, תפילתי אחטם לך, ותמשיך לי חיות מנוקבא דפרדשקא בן פורת יוסף עלי עין, ולמדני ללחום מלחמת השם ושיהיה עיקר הכלי זיין שלי התפילה. וזכני לקבל התפילה על ידי בחי' יוסף בחי' שמירת הברית בחי' חגור חרבך על ירך, ושאהיה קולע אל השערה ולא יחטא, על ידי בחי' משפט עמודא דאמצעיתא, בחי' יעקב, שאכלכל דברי במשפט, ואזכה לזה על ידי שתזכני להרבות בצדקה ובפרט לפני התפילה, להשפיל ולחסר ממוני ולהרים ולהעשיר עניים, ועל ידי זה זכני שתפלתי תהיה שגורה בפי, ושמרני ממחשבות זרות שהם עננים קלקול המשפט והעינים. וזכני ללמוד הרבה תורה לשמור ולעשות, ולהלביש כל אלו הניצוצי נשמות בתוך הכבוד – התפלה, שהם יאירו להתפלה בבחינת העלאת מין נוקבין, והתפלה תאירה להנשמות לחדשן בבחינת עבור. וזכני להיות תמיד, ובפרט בעת התפלה, מקושר להצדיק האמת בחי' משה משיח, שמיקים את המשכן והשכינה מכל התפילות. ותכמרו רחמיך, ותתהפך מדת הדין לרחמים, ועשה למענך ובחסדך תחיש לגאלנו במהרה בימינו אמן.

 

 

תורה ג' – תפלה תמצית

 

רבש"ע זכני להמשיך נגינה לעולם הזה מהשני ציפורים הקדושים נצח והוד, על ידי שזכני ללמוד גמרא – בלילה, להקים השית עזקאין דקנה, שעל ידי זה אחזיר את שני הכרובים פנים אל פנים, ויתפרדו כל פועלי עון, ומשוך עלי חוט של חסד לשמרני מלימוד שלא לשמה, וכל הנגינה בעולם ימשך רק דרך הצפורים דקדושה, ותבנה ותכונן מלכות דקדושה, וזכני לדון את כל אדם לכף זכות, להיות בונה העולם ולא לחרבה ח"ו.

 

 

תורה ד – תפלה תמצית

 

   רבונו של עולם מרוב ענוותנותך שהוא רצונך האין סוף, גלית מלכותך שהוא רצונך, בתמונות אותיות התורה הקדושה, ובעוונותינו הרבים ומדות רעות המשכנו את המלכות בתוך הטומאה, בתוך חמימות היצר, והחרבנו צרוף הטוב של הדבור, ובנינו צרוף רע. עד שגרמנו למה שכתוב עונותיכם הטו אלה (ירמיה ה) תמותת רשע רע (תהלים לד), ותהי עונותם חקוקה על עצמותם. ונתננו את המלכות והממשלה להעובדי כוכבים ומזלות, עובדי אלילים, אלהים אחרים.

   והנני רוצה לחזור בתשובה שלמה לפניך, אכן נמשלתי לאחד שהיה מהלך בדרך באישון לילה ואפילה ואני מסובב מכל מיני טומאות ותאוות ומדות רעות ומסוכנות, ואיני יודע באיזה דרך לילך.

   אנא ה' אלהי עזרני וזכני לבוא להצדיק האמת, הנקרא גדר על שם שגודר פרצותיהן של ישראל, ולקיים והיו עיניך רואות את מוריך, שעל ידי זה מבוטלין המדות רעות הנמשכים משני היסודות דומם צמח, היינו עצבות ותולדותיה ותאוות רעות, והצדיק יהיה האמא שלי ואניק מחלב תורתו בזריזות, ואשליך ממני כל התאוות רעות, ואהיה אביק באור התורה, ואנצל מן הקוצים ומהפחתים.

   וזכני ליתן להצדיק האמת צדקה (בחי' מים) ולקיים (גיטין ו) אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר וענתך לא אענך – שוב אין מראין לו סימני עניות, שאנצל מהעניות של מדות הרעות של שני יסודות חי מדבר, שהן בחי' חיה רעה ולסטים, שהן דברים בטלים וגאוה ותולדותיהן. ויקויים בי (ישעיה נח:ז-ח) 'כי תראה ערם וכסיתו וכו' אז יבקע כשחר אורך.

   וזכני לעשות ווידוי דברים לפניו, בחי' קחו עמכים דברים ושובו אל ה', לקיים (במדבר לא) 'כל דבר (מלכות) אשר יבא באש (חמימות היצר) תעבירו באש, הוא התלמיד חכם שמולך בתורתו – הלא כה דברי כאש. ויצאו צרוף העברות שעוברים בתוך עצמותי מעבר לעבר ויתחברו שברי עצמותי במצוות ויקויים בי (תהלים לד) שומר כל עצמותיו. ויקויים (ישעיה מב) אחריב הרים וגבעות (חורבן ממשלת העכו"ם) והולכתי עורים בדרך לא ידעו. שהצדיק יראה לי הדרך. ויקויים (משלי טז) חמת מלך (מלכי המלכים) מלאכי מות (בשביל המלכות שהשפיל) ואיש חכם יכפרנה, בכח ענוותנותו שעל ידה זכה להחכמה מאין תמצא, והוא עשה עצמו כשיירים והשם יתברך עובר על פשע לשארית. וענוים ירשו ארץ, וארץ מתקוממה לו, ויהי בישרון מלך שהמלכות יעלה לשרשה, זרקא, דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן, לאין סוף, שהוא רצון שבכל הרצונות. וקויים מש"כ כי מלך כל הארץ אלהים (תהלים מז).

   וזכני לבוא כל פעם לספר לפניו כל לבי, והוא ידריך אותי כפי שורש נשמתי, לזכות להתלהבות דקדושה, והתפשטות הגשמיות, לבטל הישות, ולהכלל ברצון אין סוף, ולהיות דבוק באור אין סוף, בבחינת רצוא ושוב. וכאשר אחזיר לישותי, ליישוב דעתי, אמשיך מאור אין סוף האחדות הרצון הפשוט דרך המ"ה, הענוה בשלשה בחינות: חכמה גבורה ועשירות, ויהיה נעשה ממה מאה, תלת מאה גרבי משחא לדעתי ושכלי. ואז אדע אחדות האין סוף וטובו, ואדע שאין חילוק בין ה' לאלקים, בין מדת הדין למדת הרחמים, אלא רצון פשוט שהוא כולו טוב וכלו אחד. ויקויים בי (דברים ד) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים, וה' אחד ושמו אחד. ואדע שכל מארעותי הם לטובתי, שזאת הבחינה היא מעין עולם הבא, והיא הנקראת ידיעה שלמה. וזכני לקיים (תהלים נו) בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר, שאוכל לברך על כל מארעותי הטוב והמטיב.

   ועל ידי זה זכני לעורר בתשובה אפילו אלו מהי"ב שבטים שנפלו ויצאו מהקדשה, שגם אלו הרשעים יהיו נעשים כסא לקדשה ועוזרים לעובדי השם.

 

 

תורה ה' - תמצית

 

רבונו של עולם היילגע רחמים כל העולם לא נברא אלא בשבילי, על כן עזרני וזכני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם, ולמלאות חסרונו, ולהתפלל בעבורם. וזכני לדעת להבחין אם היה כבר גזר דין, ואז תלמדני וזכני להלביש התפלה בתוך שיחת חולין וסיפורי מעשיות כדי שלא יבינו המלאכים העומדים לשמאל ולא יקטרגו כמו שכתוב בגזרת עירין פתגמין (היינו אחר גזר דין) במאמר קדישין שאלתין.

   והעיקר שתזכני ליראת ה' היא אוצרו, שעל ידי זה 'פי ידבר חכמות' קולי בתפלה, גבורי כח עושי דברו, יפגע בעבי מטרא הן הם מוחי, באר מים חיים נוזלים מן לבנון, וישמע קול רעמך בגלגל דמוחא, ורעם גבורתו מי יתבונן, ויפשט העקמימיות שבלבי, 'והגות לבי תבונות', שהקול יעורר הכוונה, ויהיה נרשם בלבי (ת-בל), ונתת לעבדך לב שומע, לשמוע בקול דברו. וזכני לישרות הלב, ונתת שמחה בלבי. וזכני לשמחה של מצוה, של המצוה עצמה (בכל המצות, משכלות, ומקבלות, וחקות), שאשמח כל כך בעשית המצוה עד שאמאס כל מין שכר, הן שכר בהאי עלמא הן בשכר לעתיד, שאזכה לבחינת נבואה באספקלריא המאירה, בחי' זה הדבר, בחינת היום לעשותן, בחי' ביומו תתן שכרו, ובזה תזכני לקיים זכרהו מאחד בשבת שאזכה להרגיש שמחת ותענוג עולם הבא בחינת שבת אפילו בששת ימי המעשה, ולא תבוא עלי השמש לצפות לשכר אחר, ב'א י'בוא ב'רנה נ'שא עלומותיו, לנבואה בבחינת כה, אספקלריא שאינה מאירה. וזכני לשלמות השמחה של המצוה, בכל קומתה הן קומת אדם הן קומת עולם הן קומת שנה, שכל אלו הקומות מקבלין חיותן מהמצוה, כי כל מעשהו באמונה, וכל מצותיך אמונה, והשם יתברך הוא אחדות פשוט עם המצות, ושמחתו ותענוגו יתברך שיש בבריאה מלובש במצות. ועל ידי שזכני לשלמות שמחה של מצוה אדע להבחין מהות השמחה בכל השיעור קומה של המצוה ואדע אם הוא קודם גזר דין או לאחר גזר דין, ובאיזה מקום נגזר הדין.

   וזכני לפנות המוחין מחכמות חיצוניות וממחשבות זרות, ולקיים גער חית קנה, לעשות בהחמץ מצה ומריבה, לשבור הח' של חמץ, קנה של הס"א סטרא דמותא, שלא תחמיץ חכמתי ונטמתם בם, שלא יתקרב למשכנא דקדשה, ואשמור תוצאות הקול, קנה חכמה קנה בינה דקדושה. ואדע שכל המריבות בין הצדיקים הם רק כדי שיגרשו הסטרין אחרין, ולהוכיחני שגם אני אשוב ליראה טובה כנ"ל. ויקויים אענך בסתר רעם אבחנך על מי מריבה.

   וזכני למוחין חוורא ככספא, ולשתף האהבה עם היראה, הגבורות בחסדים – שב לימיני, שמאלא בימינא, בגבורות ישע ימינו, כדי שיתעבד הרעמים, וישב הים – החכמה, לפנות בקר - דאברהם אוהבי, לאית"נו (לתק”פו). ויקויים 'א-ל (חסד) הכבוד (חכמה) הרעים'.

   וזכני שתהיה יראתי קודמת לחכמתי, ושאהבה תחזיר אחרי ותבוא אלי ממילא.

   וזכני לשמוע תקיעת שופר בראש השנה מאיש ירא וחרד, בחצצרות וקול שופר (קול דנפק) הריעו לפני המלך ה', ירעם הים ומלואו, תבל (תו-ל"ב) וישבי  בה, נהרות ימחאו כף, יחד (מלבישים. ס”ת ע”ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן) הרים (צדיקים) ירננו (תפלה).

 

 

תורה ו'

 

הנותן בים דרך <בק"י בק"י, קס"א ס"ג> כי ימינך <יוד מם יוד נון> פשוטה <י' סגול וחיריק> לקבל שבים, זכני להיות בקי ברצוא ושוב בדרך התשובה, לקיים עיקר התשובה דם לה' והתחולל לו, לשמוע בזיוני – הן מצד הרצונות המתנגדיות והתאוות רעות של השבעים אומות שבדם שלי, או מאיזה עבירות וחסרונות שלקיתי בהן, הן בזיונות מצד אחינו בני ישראל שהנני מקושר להם בכל אוות נפשי עד שהנני לפני הקב"ה כנקודה אחת בחינת ותחת רגליו כלבנת הספיר, ובבחינת הארץ הדם רגליו סובל מסיבותיו בשמחה, ולא נסוג ממנו יתברך, ונמשיך על עצמינו אור אלהותו משם ס"ג בניקוד חיריק. ותן לנו יישוב טוב בארץ ישראל, ותן לנו להכיר פחיתותינו עד שנשתנה גווני פנינו באור האמת, גאון יעקב, בהלו נרו כעצם הרקיע לטוהר, הוא ו' שבאלף, ולהקים מלך, נפש החכם וצדיק על ישראל, ונזכה להיות כסא לכבוד השם יתברך. וזכינו להשלים שמו יתברך וכסאו בהכרתת זכר עמלק ולא ניתן לו שוב לזנב את הנחשלים בעם או להטיל ספק בחלקינו ביחוד ה', אדרבה תן בלבנו להכיר גודל מעלת ישראל לראות כל אחד ואחד דרך הנקודות טובות שלו לדון אותו לכף זכות. ולבנות בית המקדש היכל ה'.

וזכינו להשתיק את עצמינו היטב לחלל ולנקות חלל השמאלי של הלב עד שנזכה לזכך ולטהר כל החלל פנוי, ונכסוף ונשתוקק ונתגעגע ברצונות חזקים, בהתקשרות כל בני ישראל ובפרט להצדיק יסוד עולם נ נח נחמ נחמן מאומן שמוריד את עצמו להתקשר אלינו, ונקוה לאל עליון אין סוף ב"ה שיאיר לנו מנקודה עליונה – היוד העליון של האלף, ונזכה ליחד השמש והירח, משה ויהושע, ולהאיר לנו משם קס"א בניקוד סגול, כי אסק שמים שם אתה, ואחר כבוד תקחני, כבוד אלהים הסתר דבר – בחינת כתר, וסכות עלי כפיך, להיות אדם היושב על הכסא דמתכסיא, וליתן עליו את הדין.

וזכני לקיים וכבדתו מעשות דרכיך בשני הבקיאות האלו, לעסוק תמיד בתשובה, למעט בכבוד עצמי ולהרבות לכבד את השם יתברך בעולם הזה, לזבוח את יצרי הרע, להתחרט היטב על כל פשעי ועוונותי וחטאתי עד שדמי יהיה בחי' אהי"ה ברבוע, ואהיה דם לה' ומקבל עול מלכותו ככל השייך בעולם הזה, ברוך שם כבוד מלכותו, ושוב לזכות לדעת ולהבין ולהכיר שעוד לא זיכיתי לבי, והגשמתי מאד, ואודה לה' בכל לבב ואתודה לפניו ואעשה תשובה על תשובתי ואזכה לעולם הבא שכולו שבת ותשובה. ואהיה שב ביראת ה', לא מכניס את עצמי לשום חקירות במופלא ממני, רק אזכה להשיג דרכו של הסגול סגולת תפארת ישראל, ולקבל  מהצדיק זרע אמת, תלת טפין שהם תלת מוחין לזכות לבחינת יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין. ואחור לא נסוגותי לשום יאוש והתרשלות כי אם להיות רצוא להשם יתברך. וימינו תהיה פשוטה לנו לקבל שבים בכל הדרך של אני לדודי ודודי לי.

 

 

תורה ז - תו"ת

 

רבונו של עולם, היילגע רחמים, הצילני ושמרני מכל נאוף ובפרט מעצות נבערות של רשע שהם נשואין וזהמת הנחש הארור, זווגא של סטרא אחרא, שמחמם גופה דבר נש בעבירה, ובעיקר זכני לקיים 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם'.

ואלה <מוסיף> תזכני לבחינת יוסף, בן פורת עלי עין בחינת שמירת הברית, ובפרט על ידי מצות ציצית כנפי מצוה שמכסה על עריין, שמלה על שכם שניהם. – ושמרני מהעדר הלחם.

וזכני לזווגא דקדושה לדבק לצדיקים ולקבל מהם עצה, טפת המח שמתחלקת לתלת טפין, תלת מוחין, ובזה זכני להבחינות של יראה בעיניו, ובאזניו ישמע, ולבבו יבין, ושב ורפא לו. – וזכני להתרפאות ולהתחזק על ידי הסתכלות בציצית.

וזכני למעמד הר סיני לקבל תרי"ג עטין דקדושה.

ויקוים בי 'הן אמת חפצת, שהוא העצה דקדושה – כלה זרע אמת, בטוחות בכליות <כלי הולדה> חכמה תודיעני'.

וקיים בי ואנכי נטעתיך שורק <ג' טפין>, לשריקת הגאולה – אשרקה להם ואקבצם, להקים את האמונה כראוי וכיאות על ידי התחברות האמת בה לקיים ואלה <מוסיף, שמירת הברית> המשפטים, משפטי ה' אמת, אשר תשים לפניהם, הושוה אישה <אמונה> לאיש <אמת>.

וזכני להקים את האמונה על ידי תפילה, בחינת ויהי ידיו אמונה, ובפרט בארץ ישראל ששם עיקר עליות התפלות כמו שכתוב וזה שער השמים, שעל ידי התפלה משנים הטבע ומראים שהנהגת העולם הוא רק כרעותיה וכמצביה יתברך, ועל ידי זה תכלה פרוטה מן הכיס, ליתן כח לפריטת שפתיה בתפלה של המלאך הכלול מכל הניסים שדמיא לעגלא בחינת ואמונתך סביבותיך, ותכלה כל הכיסוים של הטבע וגלה הנהגתך הנסי, ויתמהו העולם, ותהום אל תהום קורא, ובפרט בארץ ישראל ששותה תחילה – ושתיתיה מהתהומות. ויקויים 'תבואי תשורי מראש אמנה'. ותתרבה אמונה בעולם, ותביא משיח בן דוד.

וזכני בגאולה עוד עכשו, שכל התורה הקדושה תהיה ערוכה לפני כשולחן ערוך, שאבין בלימודים בכל התורה הקדושה <ולהיות גלי מסכתא>, ולזכור היטב כל דבר של קדושה, ולזכות לשנות פרקי מאה ואחד פעמים להעמיד את השכח של המ"ס על ידי הנס שתגלה באמונה.

ומלאה הארץ דעה את ה', במהרה בימינו אמן.

 

 

תורה יב

 

תהלת <עירבוב> לדוד ארוממך אלוהי <חסד> המלך <לב – חיבוק> ואברכה <חכמה> שמך לעולם ועד. זכני ללמוד תורה לשמה בקדושה ובטהרה להיות צדיק תחתון להשכינה הנקראת תורה שבעל פה ולהביא רוח הצדיק העליון היושבת בגנים מקשיב לקולי שחידש ההלכה שאני לומד לתוך התורה ולדבק רוחי עם רוחו שיהיו שפתותיו דובבות בקבר בבחי' נשיקין, ולהתקשר עמו בהתקשרות גדול, ולהתישב עם רוח התנא איך לחזור בתשובה לחדש ימי שעברו בחשך.

ושמרני מליפול בשגיאת השלא לשמה בלימודם שהוא כחוט השערה שהיה כדי להמשיך משמאלה עשר וכבוד, שאזכה ליות מהצדיקים ילכו בם ולא ח"ו מהרשעים הכושלים בם.

וזכני לגאל ולהעלות את רוח הצדיק שנפל בפיפיות הלמדנים הרמאים ובפרט כאשר דוברי עלי בגאוה ובוז זכני להבין שאלו הדברים הם צרופים מאותיות שבתורה שבעל פה, ולהבין מאיזה הלכות נעשו הדבורים ולקבל אותם בשמחה ובאהבה להיות מהנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים שמחים ביסורים ועושים מאהבה, שעל ידי האהבה יהיה בחי' חיבוק ימין של חסד אברהם, ועל ידי השמחה אעלה אותם לקו הירק שנשך מבינה ומקיף את כל העולם, לבחי' אני חבצלת השרון לבחינת צור לבבי. ושוב זכני להחכמה לבנות את הצירוף הנכון של האותיות שתהא השכינה שושנת העמקים מבחינת נשיקין בחינת שפתותיו שושנים, בחינת אתדבקות רוחא ברוחא ואז יתעורר זווגא דגופא בגופא, נוטפות מור עובר, הדודאים נתנו רוח מעבר לעבר שהשכינה בין תרין צדיקיא יתבא, הצדיק העליון ישפיע בה והצדיק התחתון מעלה לשכינה מיין נוקבין כדי שתתדבק.

 

 

 

תורה יד  –  להמשיך שלום

 

רבונו של עולם, היילגע רחמים, יהיו תיבות אלו לטהרני כמו שהקנים מטהרים את המצוער. שמרני ממשכא דצוארא וכל מיני גאוה ובפרט מחמת חכמה גבורה ועשירות. וזכני לד' בחינות של שפלות, להקטין את עצמי מלפני הצדיקים בינונים ורשעים וידמה בעיני כאלו עדיין לא באתי למדרגתי.

ועל ידי זה זכני לברך בתורה תחלה, להאיר בשורש נשמות ישראל ולזווגם להודליד נשמות קדושות ונשמות הגרים, ויפוצו מעינותי חוצה להשקות אותם שהם בחוץ להודיע להם הדרך ילכו בה, ולהוציא יקר (אותיות קרי) מזולל.

ועל ידי זה זכני לכבד את ה' בכסות נקיה להשליך הבגדים הצואים מהנשמות ולהלבישם בכסות נקי כנפי מצוה והכניס הגרים תחת כנפי השכינה.

וזכני להעלות הכבוד ליראה, ואת יראי השם אבד בלב שלם.

ועל ידי יראה זכני לשלמות, כי אין מחסור ליראיו, וזכני לשלום בית ועל ידי זה זכני לשלום בעצמי, בין גופי ונפשי, ותרפאני מכל חולאת.

ועל ידי זה זכני לתפלה, וזכני שכל מגמתי ותפלתי תהיה רק לתקן השכינה (וממילא יהיה מתוקן כל ענפיה ותוצאתיה צרכי הנשמה והגוף, ויהיה שמירת השפע והפרנסה).

ועל ידי זה תרבה שלום בעולם ותבטל כל המחלוקת וריב ולשון הרע ורכילות וזכנו לשלום הכללי דהיינו שלמות העולמות, במהרה בימינו אמן.

 

 

תורה טו אור הגנוז – תפלה תמצית

 

היילגע רחמים זכני לטעם טעם אור הגנוז דהינו סודות התורה על ידי שתזכיני להעלות היראה לשרשה בדעת שבלב, לדעת ממי להתירא – מרוממות השם הנכבד, על ידי שתזכני לשפוט את עצמי וכל וארחותי לכלכל דברי במשפט ויקויים מאמר הכתוב ושם דרך אראנו בישע אלקים. ועל ידי זה אפטר מכל היראות הנפולות , שאזכה להעלותן לשורשן. ואעשה דין למטה ולא תהיה דין למעלה.

ועל ידי דעת זכני למלוך בתורת הנגלה, ולקרוא בגרון חיים הם למוציאיהם.

ועל ידי זה זכני לתפלה במסירות נפש, בלי שום כונת תועלת עצמי, להשחיר פני כעורב, בהתבטלות כל עצמותי וגשמיותי, וכאילו איני בעולם, ועליך הרגנו כל היום. וזכני לקרוא להשם יתברך בכל מיני תוארים ושבחים כרוב חסדו.

ותתאוה לתפילתי שתהיה בחינת אשה ריח ניחוח לה', ונקבה תסובב גבר, ותגלה לי רזי תורה וזכני לשרתך.

ויקוים ואתם תהיו לי ממלכת <תורת הנגלה> כהנים <אברהם – תפלה> וגוי קדוש <ביהמ"ק – תורת הנסתר> אלה הדברים אשר תדבר <דבר – יראה. תדבר – משה – דעת> אל בני ישראל <משפט>.

עיני <דעת> בנאמני <אהרן – משפט> ארץ <יראה> לשבת עמדי <אשכון את דכא> הלך בדרך תמים <אברהם – תפלה> הוא ישרתי <סתרי אורייתא>.

 

 

תורה כח – בני לן ביתא ד' אלפין

 

אבא רחמנא זכינו ללוד תורה לשמה, לשם ה', לשם השכינה הקדושה המכונה לאה, להמתיק דיניה ולבנותה עם הד' אלפין שלהם זכה שלמה המלך בקדשה כמו שכתוב וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף.

   וזכיני לשמוע דברי חכמים ולהזדרז לבנות בית באוירא בין שמיא וארעא – בית ועד לתלמידי חכמים אמיתיים וצדיקים להכניסם ולעמוד עליהם ולשמשם שהם יסוד כל דבר, ולהיות ככבש אלוף, ועל ידי זה זכיני לחסד בחי' אברהם ראש למאמינים שכתוב בו והאמין בה' וזכיני לבחי' תולע [אבגית"ץ] שהוא בחי' אמונה כמש"כ האמנים עלי תולע, וקיים מה שהבטחת וחסדי לא אפיר ולא אשקר באמונתי, ובגבורות ישע ימינו, לשבר ולבטל הצו של עבודת אלילים והכפירות והבזיונות של התלמידי חכמים שדין יהודאין, שמחמת שאין תועל"ת בלימודם ואין להם על מה לסמוך בונים ביתם באוירא של הבל, והם נופלים להבושת של כפירה ועבודה זרה, ועליהם כ' המעט מכם הלאות אנשים כי תלאו גם אלקים, וכל יניקתם הוא דרך הקליפה מהד' אלפין הנפולים. וזכני לקחת הטוב הגנוז בגוה לתקן האלפיןבבנין בית ועד לחכמים, ולזרוק את הקליפה. וזכני לקיים בני תנה לבך לי, שיהיה לי לב לפרוח לקבל חכמה תתאה (ל) מחכמה עלאה (י), ואודה שמך כי עשית פלא.

   ותעורר כח האלף בית, לתקן האלפין על ידי בית ועד לחכמים, גימל דלת, בין שמיא לארעא, הא וו - למי מדנים למי שי"ח, זין (ש"ד) חית (בושה), טית, טוב הגנוז בגוה, יוד, פלא – אלף, (ידו) ולזרוק את הקליפה.

   וזכני לעורר ולפעול כל זה בשי"ח שפתותי באמירת פרשת התמיד בבקר וערב, ותשרה שכינתך בתוכינו בלבנו, דירה נאה, ולתנהג כראוי וכיאות עבודת הקדוש ברמ"ח אברים ושס"ה גידים ונפש רוח נשמה. ויהי נועם אדנ"י אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.

 

 

תפלה לפני התפלה – תורה נה

 

ב"ה הנני רוצה להתפלל תפלה בצבור, לראות את עצמי כבינוני, ולהכניע את האפר - הרע שבכללות – אלו פושעי ישראל, ובפרטיות זה גופי, שאזכה להתפשטות הגשמיות, ולקשר את עצמי לנר"ן שנתקן שלי, ולצדיקים האמיתים שוכני עפר. ולתקן הג' קולות, קול כסיל ברוב דברים - עץ ארז - אמונות כזביות ודרכי אמורי - על ידי בחי' שחיטה, שלמות אמונה, אדומה תמימה אשר לא עלה עליה עול, אשא עיני אל ה' ואראה ואשיג צדקתך וישרות לב, שצדקתך כהררי אל אף על פי שמשפטיך כבוש בתהום רבה, כי 'ותאחז במשפט ידי' 'ובצל ידי כסיתיך' לשמרני מרע עין של הרשעים, שהכל ברשותך אפילו לשנות הטבע ואינך מקפח שכר כל בריה, ובודאי ראוי להתפלל לך, ובזה חלה זכות אבות, וגם זאת שכינתא תמן, ויקוים בי וירוממך לרשת ארץ (ארץ ישראל, שב לימיני, שכן ארץ ורעה אמונה) בהכרת רשעים תראה, שאזכה לראות בהרשע מה שהרשע רצה לראות בי. וקול ענות - אזוב - חלישות וחסרון הלב שאינו מכיל השכל ומחרף ומגדף - על ידי בחי' שרפה, בלבי צפנתי כוונה שלימה, וקול מחרף - ואנכי תולעת - על ידי בחי' אסיפה, לראות את עצמי בהיכל ה'. ונשלמה פרים שפתינו, ושבע ביום אהללך. ויהי נועם אדנ"י אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.

 

 

תפלה לפני התפלה – תורה סה

 

היילגע רחמים זכני להרגיש נעימות ויוקר וחשיבות של כל אות ואות של התפלה עד כדי כך שיהיה קשה לי להמשיך מאות לאות. ואזי זכני לעשות אחד מכל התפלה, עד שאפילו כאשר אעמוד בסוף התפלה עדיין אעמוד בתחלת התיבה של תחלת התפלה.

 

 

תפלה לפני התפלה – תורה צז

 

זכני להיות צדיק מושל יראת אלהים בתפילתי ולקיים 'לי גלעד <התגלות תענוג> ולי מנשה <לשכוח> ואפרים <להפוך> מעז <התגברות הקדושה> ראשי יהודה <תפלה> מחוקקי <ממשלה>' (תהלים ס), שלא אכשל בעת עמדי להתפלל במחשבות של גדלות מחמת יחוס או עמלות ויגיעה בעבודת הבורא, וזכני לשכוח כל זאת ויהיה נדמה לי כאלו היום נבראתי, ואני יחיד בעולם. ובתוך התפלה זכני שכל מחשבה זרה שלא תבוא לי מחמת איזה זדון שעשיתי להפכו לזכות על ידי מחשבות קדושות של התפילה. ועל ידי זה זכיני לבוא לענוה ושפלות שממנה נמשכת יראה, וממילא יהיה לתפלתי מלכות וממשלה. ויתגלה להיות לעונג ולרצון עדי וקישוט להש"י. ויחדש עולמו בעשרה מאמרות, ומהיו"ד יהיה נעשה הא - בחי' שפע וחלב - מהדלת, ויהיה נמשך חסד, אמרתי עולם חסד יבנה (תהלים פט), חסד אל כל היום (תהלים נב). אלהים אל"דמי לך - אל תחרש ואל תשקט אל (תהלים פג)! ואלדד ומידד יתנבאו ותוריקו שפע במחננו.

 

ספר המדות, תפלה עו. צריך קדם התפלה לדבק את רוחו בבורא, ומחמת הדבקות יצאו הדבורים מעצמן מפיו.

ב"ה הריני מדביק רוחי בבורא יתברך שמו כדי שמחמת הדבקות יצאו הדבורים מעצמן מפי.

 

 

תפלה קצרה

היילגע רחמים, מודה אני לפניך ששמת בלבי להאמין בך, ואף על פי שדור הזה מלא חשך של אפיקורסות וכפירות והפקרות וכמעט אין בו אמונה, וחס ושלום הייתי גם כן יכול ליכשל באיבדון בלי לדעת ממך יתברך, ובאמת נכשלתי הרבה בכמה עבירות וטינוף וזוהמא וליכלכתי את עצמי, גופי נפשי רוחי ונשמתי, ובפרט במחשבות זרות בכל מיני תואבות, עם כל זה ועל כל זה ידעתי ומאמין אני שיקר מאד מאד בלי סוף מה שזכיתי להאמין בך ולבטוח בך וכל נקודה ומעט דמעט מתורתך הקדושה שאני זוכה לקיים ולהאיר, הוא לנחת רוח ולריח ניחוח לפניך לא פחות מעבודת התנאים והקדושים שסבלו ולחמו כנגד הטומאה והחשך הזה רק בכח, ואילו בפועל רגע אחת של הטינוף שאנו משוקעים בו, לא רצו לדעת ממנו, מלבד בחירי צדיקיא ששלחת בשבילנו, ובפרט רבנו הקדוש צדיק יסוד עולם נחל נובע מקור חכמה רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן שמסר גופו נפשו רוחו ונשמתו לקדש שמך הגדול ולהציל נדחי ישראל לתת להם תקומה ואחרית לקבצם שנית אליך. ויהי רצון מלפניך אתה אלוהי קדושי שתערוך לפניך זכרון נ נח נחמ נחמן מאומן להגין עלינו ולהציל ולהקים אותנו אנחנו עמך ישראל זרע אמת קדושים באהבת כל אחד מישראל כמונו, שנזכה לעמוד לפניך נאמנים ושמחים מאד בקיום כל דברי תלמוד תורתך באהבה, למען שמך הגדול ולמען שכינת עוזך ולהרמת ציון משכן כבודך, במהרה בימינו, נשיר ונרקוד נ נח נחמ נחמן מאומן, אמן נצח סלה ועד.

 

 

תקוה: גודל ענין של תקוה מבואר בדרוש הקיווי של הרמח"ל (נדפס בספר אוצרות רמח"ל), תקוה, בחילוף הו' לפ' באותיות א"ת ב"ש, אותיות הפת"ק. וזה מה שסבא אמר "הפתק זה משיח, הוא מזכיר אותנו שיש גואל, שיש משיח!"

 

תקון הכללי:

עיקר תיקון הכללי זה נ נח נחמ נחמן מאומן

 

ענין שעיקר התיקון כללי זה באמירת נ נח נחמ נחמן מאומן, זה פשוט וברור מתוך התפילה של מוהרנ"ת שיסד על העשרה מזמורים, שכל אמירתן זה כדי לעורר את השיר פשוט כפול משולש ומרובע, ולאחר שסבא אמר בפירוש שנ נח נחמ נחמן מאומן זה השיר פכמ"מ אז וודאי עיקר התיקון כללי זה דוקא באמירת נ נח נחמ נחמן מאומן, ומי שאומר רק את העשרה מזמורים, יש לו רק את הסגולה שהוא עוד יזכה להגיד נ נח נחמ נחמן מאומן. ומי שמכחיש את זה ח"ו, גם על זה רבינו דיבר בפירוש בלקוטי מוהר"ן שלא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, שבגלל חוסר האמונה - הקוצר רוח - היה להם עבודה קשה בעבודת השם, אבל המאמין באמונה שלמה בהשם יתברך, עבודת השם יהיה ממש בקלות! נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

ועוד יש לציין מש"כ בשיח שרפי קודש (ב-ב:צג) ז"ל אמר רבנו על מזמור ק"ה שבעשרה מזמורים המסגלים לתקון הכללי, “עקר התקון של קפיטל 'הודו' הוא עד הפסוק 'ובנביאי אל תרעו', אולם כשכבר אומרים שיגמרו!” "דֶּער תִּקּוּן פוּן הוֹדוּ אִיז בִּיז "וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ" נָאר אַז מְ'זָאגְט שׁוֹין זָאל מֶען עֶנְדִיגְן",עכ"ל. ואם יש נאמנות לדברים אלו, מבואר שיש בתיקון הכללי של העשרה מזמורים כמה דברים שהם מיותרים לענין עצם התיקון הכללי, ואם כן מובן ביותר שיש דרך לקרוא ישר את עצם העשרה מיני נגינה!

 

א. אי' בלקוטי מוהר"ן תורה כט:ד ז"ל ולתקן כל העברות בפרטיות הם רבים מאד, וכבד על האדם, ואי אפשר לתקן אותם, כי יש דקדוקים ופרטים רבים בכל לאו ולאו, בכן צריך לתקן כלליות הגידים שהוא בחי' (דברים ד) ויגד לכם את בריתו, ואז, על ידי תקון הברית שהוא כלליות הגידין, נתתקן ממילא כל הלאוין שעבר, ונמשך להם לבנוניות וכו' ע"ש. והנה לכ"ם א"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, רמז שעיקר תיקון הברית, שהוא תיקון הכללי, זה הגדת נ נח נחמ נחמן מאומן – בריתו.

 

ב. בלקוטי מוהר"ן תורה ל'  מדבר שם מענין תיקון הדיבור שהוא על ידי שבח הצדיקים, ומבגדים לבנים היינו מתקון הכללי שהוא תקון הברית שזה עיקר בחינת צדיק כידוע, וזה כסף נבחר לשון צדיק סופי תיבות פרנק, ע”ש והמעיין יראה שאין מובן פשוט מהשורה האחרונה בענין פרנק מה הכוונה, ועי' בחיי מוהר”ן הובא בפרפראות לחכמה שרבינו קישר את התורה לצרפת, אבל עדיין לא מובן מה הקשר.

 

והנה פרנק זה בעצמו רמז על רבינו הקדוש, כי ק' זה ב"ן, כי ב' פעמים נ' = ק. אז פרנ"ק זה ר'בינו ב"ן פייגא.

גם האותיות האמצעיות של כסף נבחר לשון צדיק, סבחשודי - והק' האחרון, הם בגמטריא (ע"ה) נ נח נחמ נחמן מאומן. גם "לשון צדי" ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הרי הראית עוד רמז שעיקר תיקון הברית זה ע"י השבח שמשבחין את הש"י וצדיקו רבינו נחמן בן פייגא - בשמו המיוחד והמסוגל - נ נח נחמ נחמן מאומן!

 

ואגב, בענין תיקון הכללי, כבר שמעתי מכמה שתיקון הכללי זה עוד יותר גדול מלומר כל ספר תהלים, ולא באתי סתם להזכיר פה שטות כזה שבמאתים לא יהיה נכלל מנה (ובכלל מי קבע שאסור להפסיק בין המזמורים של תיקון הכללי), אלא רציתי להעיר על המסופר מר' שמואל הורוביץ ז"ל שגדול אחד (ר' אבנר) קיבל על עצמו כל ספר תהלים ולעת זקנותו היה קשה עליו, ונתנו לו עצה להסתפק ולסמוך על עשרה פרקים של התיקון הכללי, שיש בהם משום כל הספר. ולענ"ד לכאורה היה לו לומר את התיקון כללי פעמים, כי הלוא כבר היה אומר את התיקון הכללי בכלל כל הספר, ואם הוא רוצה להשלים בעד כל מה שקיבל על עצמו, ודאי לא מספיק בזה שהיה כבר אומר בפירוש, אלא באמירת תיקון הכללי פעם שניה ישלים כנגד כל הספר (ובאיזה בחינה כבר הרויח יותר ממה שהיה נוהג, אבל פחות מזה אי אפשר כנ"ל).

 

בענין תיקון הכללי אם צריך להגיד את הכל בלי הפסק, עיין הקדמת תיקוני הזוהר (דף ג. הבאתיו בערך שיר חדש) שיש להביא ראיה ממנו שצריכים להגיד אותו בלי הפסקה.

 

תפילין. כבר כתבנו כמה פעמים שתפילין בגמטריא פתק. והענין כי תפילין הם סוד אור העינים כולל ההשגחה מוחלט ושליטת הקדושה וישראל, כנודע. וזה ממש ענין הפתק, שמראה ההשגחה הנפלאה שעיני רבינו פקוחות עלינו.

והנה בתחילת פקידת משה רבינו לגאול את עם ישראל, וירא מלאך י' אליו בלב אש מתוך הסנה (שמות ג:ב) וכו'. וירא ה' כי סר לראות וכו' (ג:ד), והאריז"ל גילה כי משה רבינו חשב שהגלות צריך להיות ס"ר שנים, כמנין עשר פעמים הוי"ה, ולא היה צריך להיות אלא כמנין עשר פעמים אהי"ה, רד"ו. והנה בגלות החל הזה נתקיימו כבר שניהם, הרי ס"ר ורד"ו, עם הי' פעמים של הוי"ה והי' פעמים של אהי"ה והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וירא והנה הסנה בער באש (ג:ב) – בער באש, עם האותיות בגמטריא פתקא, וכבר כתבנו שלכאורה הפתק הוא בחי' הספר הנשרף, וכן כתוב בפתק, ועליך אמרתי האש שלי תוקד עד ביאת המשיח, והרי פניית סבא ישראל לארון שלו ופתיחת הספר הרי ממש בחי' אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה. כי סנה, העיקר הוא ס"נ, וזה הנ"ס (אצל רבי מאיר בעל הנס), היה ס"נ שנים אחר פטירת רבינו. וזה ג"כ בחינת אסרה נא, שהוא בחי' התפילין, בחי' מלך אסור ברהטים, כנודע, ואראה דייקא, בחי' אור העינים כנ"ל.

 

תקעא. רבינו נפטר בשנת תקעא, והוא לשון תקיעה (בענין תקיעה, ע"ע במש"כ על ברכת תקע בשמונה עשרה). תרועה, איתא בכוונות שהיא בגמטריא תרפ"ז (עם האותיות והכולל, והוא כמנין השבע שמות הקדושים, ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קנ"א קמ"ג, כמובא בלקוטי מוהר"ן ב:ב בסוד בן פור"ת יוסף ע"ש), דהינו שנת התרפ"ב, השנה שסבא קיבל את הפתק. שברים, י"ם = נ, הרי ראשי תיבות רבינו נחמן בן שמחה.

 

בפירוש קרן הצבי על ספר קרנים, סוף מאמר א' כז"ל קץ הימין האחרון עם כללותם הא סלקי למנין תקע"ו הא אינון אתחשיבו מאלף שתיתאה דבו רמיז עידן ועידנין ופלג עידן וכו' ע"ש. והנה אם נאמר שאינם מתחשבים לאלף שתיתאה, צריכים לקחת ה' מהחשבון, ונשאר: התקע"א.

 

תרפ"ז. עיין לקוטי מוהר"ן ב:ב בהגהה. והנה תרפ"ז הוא בגמטריא התרפ"ב השנה שסבא קיבל את הפתק הקדוש מרבינו, אז עיין מה שכתבנו על שנה זו במקומה.

 

 

תשובה

עמש"כ בערך כבוד לפרש נ נח נחמ נחמן מאומן על פי תורה יא – בענין תשובת המשקל.

 

תשובה, תשוב ה', כדאי' בזוה"ק. ה' זה חמשה תיבות של נ נח, שתמיד חוזרים לראשונה. וע' בליקוטי מוהר"ן מט:ו-ז איך שתשובה, ותשוב ה', הוא בחי' השיר פשוט כפול משולש מרובע.

 

 

תש"כ אורות. מבואר ביחוד היראה של הרמח"ל שיש תש"כ אורות של יסוד, והם משפיעים לבחי' תרי"ג ע"ש. והנה יתרון ארץ בכל הוא מלך לשדה נעבד (קהלת ה:ח), יתרון בכל, עם התיבות בגמטריא תש"כ. היתרון של תש"כ על תרי"ג ע"ה בגמטריא נ נח. וזה, יתרון ארץ בכל "הוא מלך", הוא מלך, עם הו' אותיות בגמטריא נ נח.

 

 

 

נספח א – חתם סופר – קירוב רחוקים קודמת לכל

שו"ת חתם סופר – יורה דעה

 

נספח ב – שירים

 

שירי  ברסלב  ושירים  שרגילים  לשיר

אילו יהודי היה יודע

היו היה צדיק נסתר קראו לו בטלר העור

ברוך שלא עשני גוי

נקודה טובה – היה לו לב טוב - ומנהגו היה שהיה תמיד בשמחה

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן

אלקים שיר חדש

עורה כבודי

והיה ביום ההוא יתקע בשופר

למנצח בנגינות מזמור שיר

יראו את ה' קדושיו – ברכת המזון

וראה בנים

וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי

עוז והדר לבושה ותצחק ליום אחרון

ממשה ועד רבינו לא היה כמו רבינו, רבינו נחמן מאומן

רבי נחמן מברסלב כך אמר אסור להתיאש, ואם הגיע זמן קשה רק לשמח יש.

הראש השנה שלי עולה על הכל, מה אומר לכם אין דבר גדול מזה, להיות אצלי בראש השנה. מי שהיה אצלי בראש השנה ראוי לו לשמוח כל השנה. – לניגון מה אשיב לך.

זה שיר מספר על יהודי שיש לו מסר לכל אדם. זה השיר מספר על יהודי ששר נ נח נחמ נחמן מאומן.            לפני שנים בחדר צר בטבריא, הוא היה עצוב מאד, אז ניגש אלא הארון ולקח לו ספר, ובספר מצא פתק, חתום בו נ נח נחמ נחמן מאומן.   כשהיה בן מאה שנה, היה חדש ממש כמו בן שנה, כי הוא קיבל את הפתקא שכתוב בו נ נח נחמ נחמן מאומן.                                        זה סגולה מאד גדולה לרפואה ולפרנסה, ואם אתה פתאום נתקע, תשיר נ נח נחמ נחמן מאומן.

שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב.

 

 

שלמה קרלבך

אין כאלקינו        הנה ימים באים    טוב להודות- מה אשיב     לכה דודי....        מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך       אליך ה' אקרא     אשא עיני                       גם כי אלך בגיא צלמות     אם אשכחך...            הרחמן הוא יזכנו ה' עוז    חסדי ה' הרחמן הוא יקים  הודו לה' ההרים רקדו       אבן מאסו            אתהלך לפני ה'   מלפני אדון         מי כהשם           פתחו לי לך אזבח כי לשמך טוב            כמהם יהיו          מקימי    שובי נפשי                      מלטם מכל                     רחמנא פרוק            קחו עמכם                      כל פנו אלי         פאר וכבוד         קדשנו במצותיך  ישמחו במלכותך           ועינינו תראנה     ופרוש עלינו       משרתיו שואלים  הוא אלקינו         אל אדון            ימלוך....            גוט שבת                        וזוכר     וטוב בעיניך        ותשלים משאלות ובאו האובדים            ואני תפילתי        ובני ירושלים      ומחה השם דמעה ונאמר לפניו        חמדת ימים            יערב נא שיחי      יתברך שמך        י"ה רבון יהי שלום                       ויצמח פרקניה     אשת חיל                   כי אתה הוא        למקדשך...         כל מקדש                       מנוחה ושמחה            הטוב כי             ובנה אותה                      ותחזנה              ושים חלקנו        עושה שלום            תקע בשופר                    ראה נא בענינו     לדור ודור                       שומרים הפקד עירך                        שובה ה'            תשועתם היית     ופדויי השם ישובון                      ובכל זאת                        עוצו עצה                       שמחם בבנין שלם                        שפכי כמים לבך  רוח            רחם בחסדך       אורך ימים                      עוד ישמע                      עוד אבינו חי            נפשינו חכתה לה' מוציא אסירים     מרנא     מה טובו Lord get me high                  לולא תורתך       לשנה הבא                      למען אחי                       לעולם לא                       כי מציון כי מלאכיו                      ליהודים היתה     כי בא מועד        הנה א"ל ישועתי            השמעיני            השיבנו  ישיש עליך         מקדש מלך         ה' מלך  לא תבושי                     

 

פני לעלבון מקום עוון להשיב, צחן הסר וגם תבשר לבך חוסים. קולי שמע וראה דמע עיני ריב ריבי שעה ניבי והשיבני סלחתי (יום כיפור).

 

קולנו תשמע ותחון ואל תטשנו ביד אויבינו למחות את שמנו. זכור אשר נשבעת לאבותינו (אברהם יצחק ויעקב) ככוכבי השמים ארבה את זרעכם ועתה נשארנו מעט מהרבה. – תחנון לשני וחמישי (רולי דיקמן).

 

שבע שבתות תמימות

 

ובאו כולם בברית יחד

 

יהודה כץ: שיר לפסח: בחצי הלל ניתן האות, ידענו שעכשיו חצות, הגיע השעה לצאת, הגיע רגע האמת, מבט אחד אל המזוזה, הנה כולנו בתזוזה, יוצאים מבין המצרים, בחצי הלילה.

 

עמוד האש לפנינו, עשן מאחורינו, מעבדות יצאנו, החרות מצאנו, לילה זה, לנו הפסח, לילה זה, לנו לנצח, כך נזכור, כל דור ודור.

נסענו מסוכות, הגענו אל פי החרות, בין מגדול ובין הים, מבוכה בכל העם, נפלנו לתלונה, אבדנו את האמונה, נכנסו בין המצרים, בחצי הלילה.

הושיט משה את ידו, הרוח התקדמה איתו, הגיעו מים עד צוואר, ראיתי את המעבר, קרע לנו את מי הים, נפלו צרינו בתוכם, הוי יצאנו בשירה,בחצי הלילה.

 

איציק אשל: ויש לפעמים רגעים קצת קשים זה תלוי רק בך אם תשכיל בחיים ורק אז תדע:

רק בשמך אני אקרא אל תעזוב אותי חזקני נא הושיע נא. גם כשקשה לי וכואב, אני קורא לך אבא אוהב, הושיעה נא.

 

 

יאיר גדסי: ניגון הלב

אדם הולך בגן ורוח אלקים מרחפת, הזן את העולם אוהב את כולם, אם ישן הער נרדם, אם קשה הקל לי גם בדרך.            אדם בודד בגן ורוח אור עליו עוטפת י... העולם שומר את כולם, אם ישן הער נרדם, אם קשה הקל לי גם בדרך.             אדם הוא רק אדם עם כח נעלם, אם אין אתה עוזרו אין לו כח לעמוד ביצרו.   אדם הוא רק אדם כמו סולם, הטה ומעלה, אם אין אתה עוזרו, אזי מושל בו יצרו.

 

שמעת את הולך מרחוק אבל אתה לא היית, יכול להיות שברוח הקודש ובכל זאת לא היית אתה.    והיה נדמה לי ששיר ממנגן, חפשתי ולא מצאתי, מאיפה הקול הזה והמשכתי.            שמעתי שירים חדשים שלך אבל אתה לא שמעת, רוח הקודש ורוח השיר כי הנר כוכבו יאיר.

 

לך אמר לבי בקשו פני, את פניך ה' אבקש, כי אבי ואמי עזבוני, ואתה ה' תאספני. אל תסתר פניך ממני, אל תט באף עבדך עזרתי היית, אל תטפני אל תטשני אל תעזבני אלקי ישעי.

 

לא מזמן פגשת – – תועה במבטו אולי אני אושיע, אל תלך אומר לי, תן לי יד, אני לבד לא אוכל להגיע.             אמונה בת מלך שר בלעדיך לא הייתי מגיע, רמוזה בתוך הגוף, זועקת, אל תלך.  לא מזמן מצאתי אח לחיים, אוהב במבטו, אותי איתו לוקח. בא משה תן לי יד אתה ואני נוכל להגיע.

 

מסתובב – – בדרך, מסתובב ושר, שכל היה והנם בערך בשירת מלאך – שיר השירים אני שומע, ומזמורים ורעננים, ויום ששי אני אתך שמח בשירי שבת.          אחלה .. (אך לא) אח נ נח מונח בשלום ואהבה.            אלוה חיים משברי הים במקור – – ובסופות מדבר מה תבקש אהבת נפשי אליך אלוקים אלוקים שלי.      אנגן איתך בשיר שמח, ארקד לך מהנגינה, בשיר והוד ורחמי החסד נשימה להבינה.             אהלך אתך בצעדי הרוח, אאטוף נפשי בתור פתוח, בניגון הלב רוקד שמח ושלום ואהבה.

 

לך אלי תשוקתי, בך חשקי ואהבתי, לך ליבי וכליותי, לך רוחי ונשמתי - - - השיבני ואשובה ותפילותי תשובתי. השיבני ואשובה, תפילתי עד תשובתי.         לך אצעק, בק אדבק עדי שובי אדמתי, לך אני בעודי חי, ואף כי אחרי מותי.

 

איש שיחי – – חיי מהללי מדי יום, להטריף את לחם חוקי שיר אני אלך אלוקי.   סמכתי את ידי, ברכתי את בני, הס—תי לחי רצון.

 

נשמת כל חי תברך את שמך י"א ורוח כל בשר תרומם, לשמח לבבות נאנחים מלב אחים אוהבים, לשמח לבבות נאנחים ולב אבות ובנים.

 

שיר למעלות אשא עיני אל ההרים.

 

תיכון תפלתי קטרת לפניך, משאת כפי מנחת ערב הקשיבה לקול שועי מלכי ואלהי, כי אליך אתפלל.

 

תהום אל תהום קורא לקול צנוריך כל משבריך וגליך עלי עברו (תהלים מב). הללויה.

 

אז דרכי אבדה, חיי היו חידה, צמא כמו הלך במדבר, אל מילת אמת, שכוח בה לתת, לשאת פנים אל המחר

 

 

יצחק פיוקס

הללו אל בקדשו

עת ללדת

שבתי … לא לחכמים לחם

אם אין אני לי מי לי

א-ל אדון על כל המעשים

המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו.

 

מעין עולם הבא יום שבת

יהי שלום בחיליך שלוה בארמנותיך

בעת ההיא אביא אתכם, ובעת קבצי אתכם, כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל הארץ.

 

יתמו חטאים מן הארץ, ורשעים עוד אינם.

נכון לבי אלקים אשירה.

 

מלך

 

שירין ורחשין:

י"ה רבון

דמעה קטנה מבקשת את דרכה, לאן את הולכת, היא לא עונה. מי ייל אותך הפעם, מי. מי אם לא אני.            התגלגלי התגלגלי. שערי דמעותייך אל תנעלי. שאי קולך ושאלי. העוד ינגן חלילי.         עוד מעט ואתעורר. אל נא תכבו את הנר. יש לי היום תקווה חדשה סתם לחייך בלי בושה.       איך שפעם רציתי לעוף. לצאת מן העיר כל כך צפוף. אל תוך עננים גבוהים לצלול. ולרגע לשכוח הכל.

הר קשה- ברזל מחתכו/ ברזל קשה אש מפעפעו/ אש קשה מים מכבים/ מים קשים עבים סובלים/ עבים קשים רוח מפזרתן/ רוח קשה גוף סובלה/ גוף קשה פחד שוברו/ פחד קשה יין מפיגו/ יין קשה שינה מפקחתו.

ירעם הים ומלואו. יעלוץ השדה וכל אשר בו. אז ירננו כל עצי יער....

חוכא: בלילה בא האדם היער, ונתן להם לאכול ולשתות ולנו שם לפנות בוקר שמעו קול החוכא הגדולה מאד עד שכל האילנות היו רועשים ומזדעזעים והסיתו לשאול את האדם היער מה זאת. ושאלו: מה קול החוכא הגדולה הזאת סמוך לבוקר. השיב לו: זהו חוכא שהיום שוחק מן הלילה. שהלילה שואלת את היום. מדוע כשאתה בא אין לי שם? ואזי היום שוחק ועושה חוכא גדולה. ואח"כ נעשה יום...... ונפלא בעיניו שזהו עניין פלא. שהיום שוחק מן הלילה....

לכבוד עלתא קדישא, סתימאה דכולא, שיר פשוט כפול, משולש, מרובע, עשרה מיני נגינה ד' פשט רמז דרש סוד, י' עתיקא סתימאה, רווח אות, רווח אות, רווח בין אות לאות. ברכה אשרי שיר ניצוח משכיל תפילה, י' עשרה מיני נגינה, הודו ניגון מזמור, הללוי"ה...

רם ונישא גדול ונורא, משפיל גאים עדי ארץ ומגביה שפלים עדי מרום מוציא אסירים ופודה ענוים ועוזר דלים ועונה לעמו ישראל בעת שועם אליו.

להרים – ניגון.

רבון כל העולמים אדום כל הנשמות אדון השלום מלך אביר  מלך ברוך מלך גדול דובר שלום מלך הדור מלך ותיק מלך זך חי העולמים, טוב ומטיב יחיד ומיוחד מלך כביר לובש רחמים, מלך מלכי המלכים מלך נשגב סומך נופלים, מלך עושה מעשה בראשית פודה ומציל צח ואדום, מלך קדוש רם ונישא שומע תפילה, מלך תמים דרכו.

עד מתי עוזך בשבי ותפארתך ביד צר. אודם, פיטדה, ברקת. נופך, ספיר ויהלום. לשם, שבו, ואחלמה תרשיש, שהם, וישפה.

כציפור נודדת מן קינה כן איש נודד ממקומו.

 

 

שיבי קלר

אין עוד מלבדו:

אנחנו רוצים לשמוע את קולך ולראות את אורך – למענך אלקינו תביא גאולה למענך אלקינו תביא ישועה

ותחדש פני אדמה.           אהל מועד.         צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שתולים בבית ה' וכו'.

ה' מלך.

תכלת דומה לים, ים דומה לרקיע, ורקיע הוא דומה לכסא הכבוד, וכסא הכבוד דומה לאבן הספיר

אנא בכח גדולת ימינך וכו'.           על אלה אני בוכיה.          פותח את ידך.

אין עוד מלבדו, שהכל נהיה בדברו, שהכל ברא לכבודו.

אני נהר:

נצחתי ואנצח גמרתי ואגמור, אני איש פלא ונשמתי פלא גדול חידוש כמוני לא היה מעולם, אני נהר המטהר מכל הכתמים. דע שאין שום רע אין שום חטא עון או אשמה כי הכל בהשגחה הכל ? לטובה, אז תאמין בעצמך כי אני מאמין בך, סמוך עלי תפתח פי כי אני בתוכך.

השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני. אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני. לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי. בנה ביתך כבתחלה כונן מקדשך על מכונו והראנו בבנינו ושמחנו בתיקונו.

צביית חן בהר סיני תעירני בהגיוני וקול דודי מאור עיני בבואו שמעו אזני, איומה לבשה זהר יקר, מערפלי טהר, ואור חמה ואור סהר מאור הוסיף במשכני. בעין שכלי אני רואה וליבי חן צבי שואה ומשתוקק ומשתאה בתוך ציון וארמוני ושם עלת יחידתי ביום שניתנה דתי ובה חשקי ואהבתי בכל ליבי ורעיוני יחידה יחדי קונך בסוד דעתך ובלשונך ותשובי למשכנך בזיוך צוהלים פני. הדר מלכה בעוד ליל כאסתר בת אביחיל, ובה חכמת אביגיל ...בעין שכלי אני רואה בלבי תשו דורון לאביוני, ומלך רב לעומתה מזומן אל סעודתה, עניי עם בתוך ביתה וראשי עם ואיתני, דבר חכמה מדברת שרידינו מעוררת, ערב יום ואשמורת ובוקר תקבצנה, סיגני הלום תציץ עלי גולים, באהבתה מואד חולים, מבשרת שהם עולים ומזכרת לחזיוני. שחי נפשי ונגני, ושבחי לצורי קוני, ונקביל את חמוד עיני בקול זגי ורימוני, בקול שיר יעלו דגלי ואתרונן בהכלי ויקים יה לבר נפלאי ואתבונן במצפוני. זכות אבות ואיש נאמן, תלוני בתוך תימן, ואשמע שיר בני הימן וקול חליל ופעמוני. יהא שלום כמו נהר בכל בקעה וראשי הר, לעם קודש שהוא מוזהר בחרם אל בהר סיני. (ר' שלום שבזי)

אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב. אנחנו שרים אליך מתפללים שתביא כבר את הגאולה.

ה' הוא האלקים. וידע כל פעול כי אתה פועלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרת, ויאמר כל אשר נשמה באפו –.

מן המצר קראתי י'ה ענני, במרחב י'ה. כל העולם גשר צר מאד, לא לפחד כלל. יש ענין שיתהפך הכל לטובה.

אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה. מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו. הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.

כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד. כי בו ישמח ליבנו כי בשם קדשו בטחנו

בכל דרכיך דעהו שזהו סמוך עליו התפלל אליו. ומלאה הארץ דעה את ה'. כל מחשבה מחשבתך וכל רצון ורצונך כל דיבור דיבורך כל מעשה מעשיך כל ניגון ניגונך וכל שירה שירתך.

ואני תפלה. שנה של שפע, שנה טובה, ומתוקה, שנה של אור ואהבה, שנה שיתמלאו משאלות לב כולם אך לטוב. אל נא רפא נא לה בת מלכה היחידה התמימות שנמצאת בתוך ליבך. בנה ביתך בית עולמים בליבנו חי החיים. מלך עולמים אדון אדונים. מלך יחיד חי עולמים. שהיה הכי טוב שהיה שיהיה הכי טוב שיהיה שעכשיו הכי טוב שבעולם. הגיע הזמן שתדליק את הנר, הגיע הזמן שתשחרר, הגיע הזמן שתפתח את הדלת מבפנים, תפתח את הלב.open your heart, what happened happened for the best, what will be will be only for the best, what is happening now is the best in the world. בעל שם טוב רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן.

היושבת בגנים:

ברוך שאמר והיה העולם וכו'.

ברא אותי בטל ומבוטל אליך, ברא אותי ענו ושפל כרצונך, ברא אותי עושה רצונך כרצונך, ברא אותי אוהב עולמך\מעמך.

עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי. שויתי ה' לנגדי תמיד, פתח לנו פתח את הלב תן לנו לב מאמין ואוהב, וצדיק באמונת יחיה, וצדיק באמונה מחיה. נ נח נחמ נחמן מאומן – כל הזמן

אמר דוד המלך לפני הקב"ה אני כל כך בוטח בך ואני בחסדך בטחתי עוד לפני שאתה תעזור לי ותושיע אותי יגל לבי בישועתך. אשירה לה' כי גמל עלי.

כי הנה אויבך ה' כי הנה אויבך יאבדו. לא נירא ולא נפחד כי ה' אלקינו ה' אחד – כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו זאת הבחינה היא מעין עולם הבא

אמר רבנו נחמן מברסלב, טוב מאד להשליך עצמו על ה"י ולסמוך עליו ודרכי כשבא היום אני מוסר כל התנועות שלי ושל בני והתלוים בי על הש"י שיהיה הכל כרצונו יתברך וזה טוב מאד וגם אזי אין צריך ולדאוג ולחשוב כלל אם מתנהג כראוי אם לאו מאחר שהוא סומך עליו יתברך, ואם הוא יתברך רוצה בענין אחר הוא מרוצה להתנהג בענין אחר כרצונו יתברך. הריני משליך עליך אבי מלכי ואלהי את כל תנועותי מחשבותי רצונותי דיבורי ומעשי שלי של אשתי של ילדי ושל כל הנלוים עלי, שהכל יהיה כרצונך באמת.

חייב אדם לאמר כל העולם לא נברא אלא בשבילי. אם אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי.

ניגון

והסירותי את לב האבן מקרבכם ונתתי לכם לב בשר ושפכתי את רוחי עליכם ראו באורי שזורח עליכם

היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמעיני. קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי כבר נמלא טל קווצותי רסיסי לילה פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה. אבא טוב הגיע הזמן שתאיר את האור על כל העולם רחם על עצמך על ילדך שלח לנו משיח צדקך.

 

עדי רן

 

אבא נהייתי דוס

זה לא אומר שאתה צריך לכעוס

אמא נהייתי דוס

זה לא אומר שאת צריכה לכעוס

אמנם נולדתי לדור

שרוב פניו צבועות שחור

אבל גיליתי ת'אמת

וכל השאר הוא סתם טפל

 

נה נה נה נה נה

 

אבא נהייתי דוס

זה לא אומר שאתה צריך לכעוס

אמא נהייתי דוס

זה לא אומר שאת צריכה לכעוס

 

מחר תודיעו לכולם

שייש קדוש ברוך הוא בעולם

מי שלא ירצה להתעדכן

רחמנא ליצלן מסכן מסכן

נה נה נה נה נה

סבתא נהייתי דוס

תוציאי ת'שיניים מהכוס

סבא נהייתי דוס

ועוד מעט תשברו פה כוס

נה נה נה נה נה נה

פרו ורבו

נה נה נה נה נה נה

פרו ורבו

נה נה נה נה נה נה

פרו ורבו

נה נה נה נה נה נה

פרו ורבו

 

אור אין סוף

לכל אדם יש נפש אלוקית

ונפש בהמית

וכל עניין הבחירה

הוא מי מן השניים יוכרע

וממש בכל דקה

המלחמה בעיצומה

בכל עת של ניצחון

נמשך חוט של חסד עליון

אור אין סוף

אור אין סוף

אור צחצחות

אור אין סוף

לכל אדם יש יצר טוב

ויצר רע

כי זה מול זה ברא אותם

והכל בשביל הבחירה

אף אדם לא נהנה

אלא מעמל כפיו

ולכן המאבק

כי רצה להיטיב עם ברואיו

אור אין סוף

אור אין סוף

אור צחצחות

אור אין סוף

הסר ממני גאווה

הסר ממני תאווה

תן פשיטות ויושר

תן תמימות וענווה

כי רק אז אני

אוכל לדור איתך

כי רק אז אני

אוכל לשמוח בעולמך

 

 

איזה כיף להיות יהודי

קם בבוקר מקבל פני החמה

מודה לקדוש ברוך הוא שהחזיר לי את הנשמה

רץ למקווה מרביץ טבילה

שם ציצית, תפילין מוכן לטוס בתפילה.

איזה כיף להיות יהודי, איזה כיף להיות יהודי...

ואבא שלי גדול וחזק

מה שאני מבקש הוא נותן לי צ'יק צ'ק

עדיף להיות בן מלך לא בן של עבדים

בפרט הבן של מלך מלכי המלכים

איזה כיף להיות יהודי, איזה כיף להיות יהודי...

ולפעמים אני נופל עמוק עמוק

ממש קטנות מוחין אני ממש בשוק

אחרי שאני צועק גווילד אוי ואבוי!

אני פתאום נזכר "ברוך שלא עשני גוי"

ועכשיו אני בחתונה קופץ רוקד מפזז ממש פנאנה

שלוש שעות רוקד אני לא מרגיש

אתה רוצה חריימה או גפילטע פיש?

איזה כיף להיות יהודי, איזה כיף להיות יהודי...

 

אין יאוש

בעורף האויב פצוע וזב דם

באלף הקרבות האחרונים נחלתי כישלון חרוץ

זוחל בין השוחות כבר מזמן שכחתי בשביל מה באתי לכאן זכור בזכרון עמום.

אין לי את הלוקסוס להיכנע לא יניחו לי גם שם

יש שומרים בכל מקום פטרולים די צפופים עכשיו 

צריך מנוף 10 טון כדי להזיז אותי מכאן

שומע את הקול שאומר לי...ניינייניייינינניייניי אין ייאוש בעולם כלל

ניינייניייינינניייניי אין ייאוש בעולם כלל

ניינייניייינינניייניי אין ייאוש בעולם כלל!

כל יום מתחיל תמלחמה ומפסיד מהר מאוד 

נושא עיניי מצפה לישועה 

זוכר בזכרון עמום יש לי משימה 

יש סיבה למה אני פה על פני האדמה

שומע את הקול שאומר לי אין ייאוש בעולם כלל 

קורא את הצדיק שכותב לי אין ייאוש בעולם כלל 

שומע את הניגון מתנגן לי אין ייאוש בעולם כלל,אין ייאוש בעולם כלל

אין ייאוש בעולם כלל!! אין ייאוש בעולם כלל 

עכשיו אני מנסה לקום יש לי דרך יש לי שליחות 

אני צריך להביא את הבת מלך אל המלך 

אסור לשכוח! מבחינתי אני יכול כבר להיגמר עכשיו 

מבחינתי אני יכול כבר להפסיד אבל אני לא חי בשבילי 

אני חי בשביל להביא את הבת מלך אל המלך 

שומע את הקול שאומר לי!! אין ייאוש בעולם כלל,אין ייאוש בעולם כלל 

אין ייאוש בעולם כלל 

שומע את הקול שאומר לי 

קורא את הצדיק שכותב לי 

שומע את הניגון מתנגן לי 

רבי נחמן מברסלב אומר לי ש... 

אומר לי ש:אין ייאוש בעולם כלל

 

 

אין לי שום דבר 

 

אין לי שום דבר בעולם הזה אין לי כסף אין לי מניות 

אין לי עניינים וחשבונות אין לי עסקים וחנויות 

אין לי חסכונות או אוניות 

אבל כל העולם הוא שלי כי בראת אותו בשבילי 

בכל מקום שבו אני הולך שם אתה נמצא ומולך 

בכל מקום שבו אני הולך שם אתה נמצא ומולך 

מתי אוכל לשיר רק בשבילך, לנגן למענך 

כמו דוד המלך ששר לו בשדות ולא היה אכפת לו מגוליית 

או מדובים ואריות. 

אבל כל העולם הוא שלי כי בראת אותו בשבילי 

בכל מקום שבו אני הולך שם אתה נמצא ומולך 

בכל מקום שבו אני הולך שם אתה נמצא ומולך

 

 

אין לנו על מי לסמוך

 

אין לנו על מי לסמוך 

אין לנו על מי לסמוך 

אין לנו על מי לסמוך 

רק על אבינו שבשמיים 

ריבונו של עולם ריבונו של עולם איי איי איי 

ריבונו של עולם ריבונו של עולם איי איי איי 

ריבונו של עולם ריבונו של עולם איי איי איי 

ריבונו של עולם ריבונו של עולם איי איי איי 

אוי אוי אוי רחם רחם הצל הצל הושיעה 

אוי אוי אוי רחם רחם הצל הצל הושיעה 

אוי אוי אוי רחם רחם הצל הצל הושיעה 

אוי אוי אוי רחם רחם הצל הצל הושיעה!

 

אל תכה בסלע 

 

קניתי מגפיים בשלושה זוזים וכבש, 

עכשיו אוכל ללכת בעשב הרטוב ובשלוליות. 

יש מקומות מחוץ ליישוב לא רחוק מכאן, 

ששם אוכל לטעום מהתכלית. 

בחורף כל מקום מזכיר לי את אומן, 

בעיקר איפה שיש עצים ומים, 

ארץ ישראל מקום טוב מאד בשבילי. 

קראתי כל מיני ספרים שדיברו מעניין האהבה לכל הברואים 

עסקו בתודעה, במדיטציה וכיוצא בזה 

דיברו מעניין ביטול הטבעי והשתקת הדמיונות 

דיברו מפשיטות ותמימות 

יש בהם טעם והרבה מן האמת... 

אני זכיתי לדעת שיש בורא לכל, יש כתובת מדוייקת. 

הציפורים עכשיו בהמולה גדולה, התרחשות מרגשת אצלם. 

היו פעם צדיקים ומקובלים שלמדו שיחת דקלים ושיחת עופות, 

שלמה המלך ידע אפילו את הדיבור של הדומם. 

אל תכה בסלע, דבר אליו 

אל תכה בסלע, דבר אליו 

אל תדחוק את השעה. 

אל תכה בסלע, דבר אליו 

אל תכה בסלע, דבר אליו 

ותראה חידוש מופלא. 

כמה טוב לא להיות חשוב בעיני עצמך, כמה טוב להיות מה. 

היה הכי טוב, עכשיו הכי טוב, יהיה הכי טוב באמת. 

אתמול ירד הרבה גשם, כנראה עוד שהשר מוצף, 

אני חושב שאסע מסביב. 

המורה הכי טוב בעולם מלמד אותי כל רגע הליכות, 

בזמן האחרון אני שמח גם כשאני עצוב. 

אל תכה בסלע... 

פעם היינו בגן עדן את זוכרת מה ששם היה 

אחר כך היתה לנו נפילה כזאת גדולה... 

התרחקנו, התפצלנו, היה קשה, 

היה שווה לעבור את הכל בשביל לדעת, לדעת... 

קניתי מגפיים בשלושה זוזים וכבש, 

עכשיו אוכל ללכת בעשב הרטוב ובשלוליות. 

יש מקומות מחוץ ליישוב לא רחוק מכאן, 

ששם אוכל לטעום מהתכלית. 

בחורף כל מקום מזכיר לי את אומן, 

בעיקר איפה שיש עצים ומים, 

ארץ ישראל מקום טוב מאד בשבילי. 

אל תכה בסלע, דבר אליו 

אל תכה בסלע, דבר אליו 

אל תדחוק את השעה. 

אל תכה בסלע, נגן אליו 

אל תכה בסלע, נגן אליו 

ותראה חידוש מופלא.

 

 

אל תסתכלי אחורה

 

היה נחמד פה לפעמים 

היו לנו מספר התרגשויות 

כמה רגעים של חסד 

וגם כמה התנוצצויות 

אבל הרע פה מתחפש לטוב 

והטוב כל כך חיוור 

אז תצילי מה שתצילי 

אנחנו צריכים למהר 

אל תסתכלי אחורה 

כי הכל עכשיו בוער 

אין לנו דרך אחרת 

ואי אפשר להשאר 

גם אני בוכה עכשיו 

יש לי פה עוד כמה חברים 

כמה אהבות 

וכמה דמיונות של נעורים 

עוד מעט יבוא ענן 

וגשם של גופרית וקיטור 

אחר כך תהיה עלטה כבדה 

ואחר כך יפציע האור 

אל תסתכלי אחורה 

כי הכל עכשיו בוער 

אין לנו דרך אחרת 

ואי אפשר להישאר

 

 

אני אוהב את הקדוש ברוך הוא

 

אני אוהב אני אוהב ת'קוידש בורכו 

אני אוהב אני אוהב ת'קוידש בורכו 

כל היום כל היום כל היום כל היום 

אני אוהב אני אוהב ת'קוידש בורכו 

כי הוא נתן לנו מילה 

כי הוא נתן לנו תפילה 

והוא נתן לנו בחירה 

והוא נתן לנו בכורה 

כי הוא נתן לנו מורא 

כי הוא נתן לנו תורה 

אני אוהב אני אוהב 

אני אוהב אני אוהב 

ת'קוידש בורכו!!

 

אשרינו שזכינו

 

ריבונו של עולם הריני בא לפניך 

להלל ולשבח גדולת רחמנותייך 

איך שלחת לנו רועה נאמן 

שיאסוף אותנו, הכבשים התועות וייקח אותנו אליך. 

אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו 

נחל נובע מקור חכמה 

אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו 

נחל נובע מקור שמחה 

ריבונו של עולם הריני בא לפניך 

להלל ולשבח גדולת רוממותך 

איך שלחת לנו רופא נאמן 

שירפא אותנו ויחבוש פצעינו ויישא אותנו אליך. 

אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו 

נחל נובע מקור חכמה, 

אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו 

נחל נובע, מקור שמחה 

אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו 

נחל נובע, מקור חכמה 

אשרינו, אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו 

נחל נובע מקור שמחה! 

ריבונו של עולם הריני בא לפניך 

להלל ולשבח שפע חסדיך 

איך נתת לנו צדיק יסוד עולם 

שיישר ליבנו ויחזיר שכלינו 

ויידבק אותנו בך! 

אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו 

נחל נובע, מקור חכמה 

אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו 

נחל נובע, מקור שמחה! 

אשרינו, אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו 

נחל נובע, מקור חכמה 

אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו 

נחל נובע מקור שמחה

 

 

אשרינו

 

אשרינו אשרינו אשרינו שיש לנו רבי כזה 

אשרינו אשרינו אשרינו שיש לנו רבי כזה 

אשרינו אשרינו אשרינו שיש לנו רבי כזה 

אשרינו אשרינו אשרינו שיש לנו רבי כזה! 

קוראים לו נ נח נחמ קוראים לו נחמן מאומן 

קוראים לו נ נח נחמ קוראים לו נחמן מאומן. 

אשרינו אשרינו אשרינו שיש לנו רבי כזה 

אשרינו אשרינו אשרינו שיש לנו רבי כזה 

אשרינו אשרינו אשרינו שיש לנו רבי כזה 

אשרינו אשרינו אשרינו שיש לנו רבי כזה 

קוראים לו נ נח נחמ קוראים לו נחמן מאומן 

קוראים לו נ נח נחמ קוראים לו נחמן מאומן 

עבדו את השם בשמחה עבדו את השם בשמחה 

עבדו את השם בשמחה עבדו את השם בשמחה 

נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן 

נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן 

אם יהודי...אם יהודי היה יודע כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותו 

התורה כמה שווה כמה שווה פרק תהילים כמה שווה הנחת תפילין 

אם יהודי היה יודע מה זאת מה זאת השמחה 

אם יהודי היה יודע מה זאת השמחה 

אם יהודי היה יודע מה זאת מה זאת חתונה 

אם יהודי היה יודע מה זאת חתונה 

היה שמח שמח ורוקד שמח ורוקד 120 שנה!! 

אם יהודי היה יודע מה זאת מה זאת התפילה 

אם יהודי היה יודע מה זאת התפילה 

אם יהודי היה יודע מה זאת מה זאת התורה 

אם יהודי היה יודע מה זאת התורה 

היה שמח שמח ורוקד שמח ורוקד 120 שנה!! 

היה שמח שמח ורוקד שמח ורוקד 120 שנה...

 

 

אתה קדוש

בדרכים רבות הלכנו 

לחפש קורטוב אמת 

לא הססתי מלנגוס בו 

במעדן החטא 

לא מצאנו את עצמנו 

אין עוד טעם לכחש 

התרבות הזאת לא לנו 

כי בלבנו אש 

ואני הקטן 

השפל שבין כולם 

עומד פה נרעד ונדהם 

ואני הקטן 

האחרון שבעם 

עומד פה נרגש ונפעם 

כי אתה קדוש 

ושמך קדוש 

קדושים כל יום 

יהללוך סלה 

בכלה נפסד החומר 

נחש החוש עוד משקר 

כשעוצמים את העיניים 

סוף האמת להתבאר 

וקשה לתפוס בשכל 

גם הדמיון פה מאכזב 

אבל יש שליט לעסק 

ואותנו הוא אוהב 

ואני הקטן...

 

 

בית המקדש

 

כן יבנה בית המקדש שיבנה בית המקדש 

כל עמך ישראל ירננו ויגידו בך 

שיבנה בית המקדש, שיבנה בית המקדש 

כל עמך ישראל ירננו ויגידו בך 

ותחזינה עינינו בשובך לציון 

זה לא חלום, זו מציאות לא דמיון, 

בשובך לציון זה לא חלום זו מציאות לא דמיון. 

שיבנה בית המקדש, שיבנה בית המקדש 

כל עמך ישראל ירננו ויגידו בך 

שיבנה בית המקדש, שיבנה בית המקדש 

כל עמך ישראל ירננו ויגידו בך 

ותחזינה עינינו בשובך לציון...

 

 

גלגל של הצלה

חשבת זה הסוף כבר נפרדת מכולם 

בעצם השלמת העסק פה תם 

בפעם המיליון אבד הזיכרון 

כל כך הרבה פעמים עמדת 

הים מלפנים המצרים מאחור 

הכל נראה כל כך שחור 

ערפל כבד על התקווה האור נראה כל כך רחוק 

ואדרבה הסימנים מראים שאתה הולך לפול יותר עמוק 

נסה להיזכר איך תמיד זה מגיע 

חיבוק החמלה 

איך תמיד נזרק לך 

גלגל של הצלה 

לא להתייאש לא להתרגש 

הרי זכית כבר לראות את האש 

לא להתייאש לא להתרגש 

הרי היית כבר בתוך כבשן האש 

מתי נלמד לבטוח רק בו פשוט להישען עליו 

לא בדיעבד אלא לכתחילה אפשר להתחיל מעכשיו 

אין אהבה ללא כאב 

אתה אף פעם לא מאכזב 

יש מהלך של הסתרה וזה ידוע 

בשביל הגעגוע 

המח מופגז בשורה של עניינים הלב נחמץ מרגשות עוינים 

איך הדמיון משדר לך סערת רגשות מבול של דאגות 

נאמץ את דרכי אבותינו שידעו על מי צריך לסמוך 

כי אתה עומד מלמעלה כשאנחנו בתוך המבוך 

לא להתייאש לא להתרגש ...

 

 

הודו לשם כי טוב, כי לעולם חסדו

 

 

הכי חשוב זה להיות שמח

 

הכי חשוב זה להיות שמח 

הכי חשוב זה להיות שמח 

הכי חשוב זה להיות שמח 

הכי חשוב זה להיות שמח 

כי באמת העצבות והמרה השחורה זומם יש עבודה זרה 

כי באמת העצבות והמרה השחורה זה שורש כל הרע 

הכי חשוב זה להיות שמח 

הכי חשוב זה להיות שמח 

הכי חשוב זה להיות שמח 

הכי חשוב זה להיות שמח 

כי באמס העצבוס והמויירה שחויירה זומם יש עבויידה זרה 

כי באמת העצבות והמרה השחורה זומם יש עבודה זרה 

כי באמת העצבות והמרה השחורה זומם יש עבודה זרה 

כי באמת העצבות והמרה השחורה זה שורש כל הרע 

וזאת זומם יש עבודה זרה וזה שורש כל הרע 

וזאת זומם יש עבודה זרה וזה שורש כל הרע 

וזאת וזה וזאת וזה וזאת וזה

 

הניגון המושלם

 

ריבונו של עוילום ריבונו של עולם תן לי תניגון המושלם 

ריבונו של עוילום ריבונו של עולם תן לי תניגון המושלם 

יש מלאך שיש לו אלף ראשים ולכל ראש יש אלף לשונות 

ולכל לשון יש אלף זמירות אוווווווו 

שהמלאך הזה עומד משורר אז כל העולם כל העולם מתעורר! 

נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן 

נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן 

אם כל העולם היו שומעים את התורה שלי עם הניגון והריקוד שלה 

אז היו כולם מתבטלים מחמת התענוג ככלות הנפש 

אם כל העולם היו שומעים את התורה שלי עם הניגון והריקוד שלה 

אז היו כולם מתבטלים אפילו עשבים וחיות 

פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה 

פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה 

ריבונו של עוילום ריבונו של עולם תן לי תניגון המושלם 

ריבונו של עוילום ריבונו של עולם תן לי תניגון המושלם 

נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן 

נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן

 

 

הפתקה

מאוד היה קשה לי לרדת אליך תלמידי היקר להגיד לך כי נהניתי מאוד בעבודתך 

ועליך אמרתי מיין פייעריל וופט פליען ביז משיח 

ווט קומעאן חזק ואמץ בעבודתך 

נ נח נחמ נחמן מאומן 

ובזה אגלה לך סוד והוא מלא וגדיש מקו לקו פצפציה 

ובחיזוק עבודה תבינהו וסימן 

י"ז בתמוז יאמרו שאינך מתענה

 

 

הסכמה של ר' משה פיינשטין (מובא בספר במקומו בפרקים על הפתק).

 

 

הרי את מקודשת לי

עכשיו, כשהברבורים 

שטים על פני הנהר 

והעצים כמניפת טווס ברוח, 

חיכיתי לך שנים וסופסוף באת 

כמו שתכנן השדכן הגדול 

אחר כל התלאות והייסורים 

ראינו פתאום שיש לנו.. 

הרבה חברים 

הכל יהיה קדוש וטהור מאוד 

שלום אמת 

אולי נזכה סופסוף 

לחיות לשם שמיים 

אולי נזכה להעמיד תולדות 

בצלם אלוקה, צחים זכים 

כמלאכי השרת 

נבנה לנו את הבית המקדש הקטן שלנו 

שבו תשרור אהבה ושמחה ונקיות 

רציתי להבטיח לך 

דבר אחד חשוב 

אף פעם לא להיות עצוב 

בקרוב יהיה יום אחד ארוך 

שבת נצחית 

יחוסל הרע, יבוטל הצער 

יבוער הרשע 

תמות המחלוקת השנאה 

האכזריות 

הקנאה תקמול לנצח 

ותחת זאת תפרח הברוש 

תעלה גפן פוריה 

כבר הניצנים נראו בארץ 

הטוב הנצחי ישלוט 

ה' יתברך ישלוט 

ואז ידעו כולם כמה רך 

כמה טוב כמה נעים 

הרי את מקודשת לי 

בטבעת זו 

כדת משה וישראל 

כדת משה וישראל 

כדת משה וישראל.. 

רציתי להבטיח לך 

דבר אחד חשוב 

אף פעם לא להיות.. 

עכשיו כשהברבורים צחי הצוואר 

שטים כמו צמר גפן על הנהר 

יש אהבה והיא נצחית 

והיא לא תמות 

עולם האמת הוא עולם התמימות 

ובכן רעייתי חמדתי תמתי 

הראיני פנייך בין חגבי הסלע 

יונתי!! 

באנו לעולם הזה 

בשליחותו 

לעשות שירות קטן 

עבור הוד מלכותו 

את ואני זה רק אותיות 

אבל ביחד שם קדוש 

הם משלימות 

בטח לא נשכח לרגע שהכל 

זה מן שעשוע אחד 

גדול!! 

וכל הייסורים שעברנו 

לאורך הדורות 

זה רק כדי ללמוד 

לקבל את האורות 

עכשיו אני שמח 

ואת פורצת בצחוק 

הטוב האמיתי זה פה 

לא צריך ללכת רחוק!! 

ובהזדמנות חגיגית זו 

שבו נמצאים בו כולם 

כל האורחים הנכבדים 

מהשמיים ומהארץ 

אני רוצה להצהיר בזאת 

שהיום אני משתדל 

בלי 

נדר כמובן 

לא לתת לעולם הזה 

לבלבל אותנו אפילו רגע קט 

לא לתת לחושך 

קצת לגיטימציה אפילו 

לא לאפשר למקטרג 

להסתיר את האור 

רציתי להבטיח לך 

דבר אחד חשוב 

אף פעם לא להיות עצוב 

הרי את מקודשת לי 

בטבעת זו 

כדת משה וישראל 

כדת משה וישראל 

כדת משה וישראל.. 

להבטיח לך 

דבר אחד חשוב 

כדת משה וישראל.. 

כדת משה וישראל..

 

 

התבודדות 

שעה אחת ביום אני צריך להתבודד ולשלוח תחינתי בפניך 

ולבקשך להתקרב אליך 

להגיד כל רצונותיי ולהביע משאלותי בפניך 

כי ממך הרפואה, כי ממך הפרנסה, כי ממך האהבה, כי ממך הישועה 

ואתה טוב ומייטיב לכל נכון השם לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת. 

שעה אחת ביום אני צריך להתבודד ולשלוח תחינתי בפניך 

ולבקשך להתקרב אליך 

לספר כל הרפתקאותי וכל מה שעובר עליי בפניך 

כי ממך הרפואה, כי ממך הפרנסה, כי ממך האהבה, כי ממך הישועה 

ואתה טוב ומייטיב לכל נכון השם לכל קוראיו לכל מי שיקראהו באמת

 

 

שמרו בני ישראל 

ושמרו בני ישראל את השבת 

לעשות את השבת לדורותם ברית עולם 

ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. 

ושמרו בני ישראל את השבת 

לעשות את השבת לדורותם ברית עולם 

ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. 

כי ששת ימים עשה השם את השמיים ואת הארץ 

וביום השביעי, וביום השביעי שבת וינפש 

וביום השביעי, וביום השביעי שבת וינפש.

 

 

טרילילי

שיר פשוט כפול משולש מרובע 

שיר פשוט כפול משולש מרובע 

פשוט נ כפול נח משולש נחמ מרובע 

נחמן מאומן 

טרילילילילי טרילילילילה 

זהו שיר הגאולה

 

 

יקח כמה שיקח

 

ייקח כמה שייקח, הרי בסוף נגיע 

נגיע בסוף, נגיע לחוף 

ייקח כמה שייקח, הרי בסוף נגיע 

הגשם ירד על הכיכר 

זה סוף ניסן, תחילת אייר 

וזה כבר מאוחר, וקצת מוזר. 

ייקח כמה שייקח, הרי בסוף נגיע 

נגיע בסוף, נגיע לחוף 

ייקח כמה שייקח הרי בסוף נגיע. 

היום נולדת ברוך הבא 

תשכח מה שלמדת, אתה מתחיל מהתחלה 

הכל מסביב חדש לגמרי 

הכל נברא איתך ובשבילך 

אתה הרך הנולד 

אתה טהור כמו תינוק 

אל תפחד אתה לא תשכח ת'חוק 

תיקח לך ניגון ותנגן אותו 

תיקח לך ריקוד ותרקד אותו 

ללא דאגה. 

מה יש לכם לדאוג? 

הרי אני הולך לפניכם 

מה יש לכם לדאוג? 

הרי אני הולך לפניכם... 

ייקח כמה שייקח, הרי בסוף נגיע 

נגיע בסוף 

ייקח כמה שייקח! 

הגשם ירד על הכיכר 

זה סוף ניסן, תחילת אייר...

 

 

יש הקוידש בורכו

 

בן אדם צריך לעבור בעולם הזה 

כמה בלבולים 

כמה מכשולים 

כמה גלגולים 

עד שהוא תופס ש... 

בן אדם צריך לעבור בעולם הזה 

על גשר צר מאוד 

והאמת חדה 

כחוט השערה 

והעיקר זה ש... 

לא יפחד כלל 

צריך לשמוח 

ולא לשכוח 

כי מה אני בכלל 

יש הקב"ה 

יש רק הקב"ה 

בעצם יש רק 

הקב"ה 

בן אדם צריך לעבור בעולם הזה 

כמה בלבולים 

כמה מכשולים 

כמה גלגולים 

עד שהוא תופס ש... 

דין וחסד חום וקור 

יבש ורטוב 

חושך ואור 

דומם צומח חי מדבר 

הכל זה רק... 

להתנסות בתאוות 

של שבעים אומות 

לשגות בדמיונות 

ואמונות כזביות 

לחקור ולמצוא 

לשאול ולדרוש 

כדי להבין בסוף ש... 

יש הקב"ה 

יש רק הקב"ה 

בעצם יש רק 

הקב"ה 

ויש אחד שתפס 

שכל העניין 

הוא אחדות אחת פשוטה 

קראו לו אברם 

והוא בא מאור כשדים 

והוא שמע את הקול 

שאומר לו "לך לך" 

ובזכותו רק בזכותו 

אני שר עכשיו 

מה שאני שר עכשיו 

בן אדם צריך לעבור בעולם הזה 

כמה בלבולים 

כמה מכשולים 

כמה גלגולים 

עד שהוא תופס ש... 

יש הקב"ה 

יש רק הקב"ה 

בעצם יש רק 

הקב"ה

 

 

כי לא יטוש

כי לא יטוש, כי לא יטוש השם, כי לא יטוש השם עמו 

כי לא יטוש השם עמו, ונחלתו לא יעזוב. 

כי לא יטוש, כי לא יטוש השם, כי לא יטוש השם עמו 

כי לא יטוש השם עמו, ונחלתו לא יעזוב. 

השם הושיע המלך יעננו השם הושיע המלך יעננו 

המלך יעננו ביום קוראינו 

השם הושיע המלך יעננו השם הושיע המלך יעננו 

המלך יעננו ביום קוראינו

 

 

כמו רכבת טסה

 

כל החיים שלי זה כמו רכבת טסה 

והתמונות רצות עכשיו אליי כמו רכבת טסה 

ולא ידעתי שאתה נמצא פה בעולם 

וכל מי שסיפר לי עליך אטמתי אוזני מלשמוע 

אבל אתה אבא שלי כלומר אני הבן שלך 

רצית שבזה אאמין 

אני הבן שלך זאת אומרת אתה האבא שלי 

כבסני משלג אלבין כבסני ומשלג אלבין. 

ועכשיו אני רץ אליך כמו רכבת טסה 

ויש לי בוץ על הנעליים והבגדים שלי פצועים 

אני פוחד שמא אלכלך לך את השטיחים 

אבל כבר הודעת לנו באמצעות צדיקייך האמיתיים 

שימינך פשוטה לקבל שבים 

אבל אתה אבא שלי כלומר אני הבן שלך 

רצית שבזה אאמין 

אני הבן שלך זאת אומרת אתה אבא שלי 

כבסני משלג אלבין כבסני ומשלג אלבין.

 

 

מילי ד'שטותא

 

תדע לך דבר מאוד חשוב 

איסור מוחלט להיות עצוב 

זהו כל ישן נושן 

העצבות היא מקום חשוך ומסוכן 

יש עצה מילי דישטותא אההה 

יש עצה מילי דטיחותה 

זה בא עם ביטחון 

שלעולם הזה יש ריבון 

הנהגתו היא חסד ורחמים 

וזה הרגע נגמרו הייסורים 

אתה יכול לעמוד על הראש 

לנסות להתחפש לפרעוש 

אתה יכול לקפוץ לביצה 

אתה יכול לעשות קולות של מריצה טובעת 

תאמין לי הרשלה צדיק גדול 

הרשלה צדיק גדול 

שום דבר לא יקרה לך אם תשתגע 

תשמח שלא התגלגלת בצפרדע 

יש עצה מילי דישטותא אההה 

יש עצה מילי דטיחותה 

החיים האלה מתנה 

וכל העסק הוא רק אמונה 

כי אמונה היא מפתח לכל 

לשכל ולאושר וליום הגדול 

אל תפחד להראות דביל 

שיחשבו שאתה אחד הריקים 

זרוק תפוזה של האדם הגדול 

צריך ללמוד להתפלש בחול 

ואם תצליח להוציא חיוך 

מאיזה איזה יהודי ברחוב 

תדע לך שאצלו יתברך 

הצלת נפש משיניי הדור 

יש עצה מילי דישטותא אההה 

יש עצה מילי דטיחותה

 

 

מצווה מצווה מצווה

מצווה מצווה מצווה גדולה להיות בשמחה 

להיות בשמחה בשמחה כל היום 

אוי יו יו יו יו שלא עשני גוי 

ברוך שלא עשני גוי 

רבינו הקדוש אמר אפילו איש פשוט 

שמח בזופצ'ה שלו בשבת קויידש 

מה זה זופצ'ה 

זופצ'ה זה מרק 

מה זה זופצ'ה 

מרק עדיף מקניידעלאך 

טשולנט וקיגל טשולנט וקיגל 

קישקע טשולנט וקיגל קישקע טשולנט וקיגל 

זה טעים מאוד 

רק המלאכים אוכלים בשאבעס בשלוש הסעודות 

רק המלאכים אוכלים בשאבעס בטיש של רבינו הקדוש 

מצווה מצווה מצווה גדולה להיות בשמחה להיות בשמחה בשמחה כל היום 

גדולתנו ותפארתנו יגלה משיח צדקנו 

גדולתנו ותפארתנו להתקרב לרבינו 

כן ישן לא ישן כן יאכל לא יאכל 

בראש השנה העיקר להיות אצלי 

כן יתפלל לא יתפלל אוי בראש השנה 

בראש השנה העיקר להיות אצלי 

אוי יו יו יו יוי הראש השנה שלי 

עולה הוא על הכל 

איש בל יעדר, מקטן ועד גדול 

זה מה שרבינו הקדוש הבטיח לנו 

למשוך אותנו בפיאות 

זה מה שרבינו הקדוש הבטיח לנו 

להוציא אותנו משעול התחתיות 

אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי 

עזרי מעם ה' 

עושה שמים וארץ

 

 

מתבונן לי בעולם

מתבונן לי בעולם 

הכל כל כך מושלם 

כל מה שקרה איתי 

זה הכל לטובתי 

שמח נפש עבדך כי אני אוהב אותך 

האנשים כל כך יפים 

עמך כולם צדיקים 

כשמכוונים ת'תאורה 

אז כבר לא רואים ת'רע 

שמח נפש עבדך כי אני אוהב אותך 

ומה נותר פה לעשות 

רק שירות ותשבחות 

הכל כל כך מושלם 

אתה מנהיג את העולם 

שמח נפש

 

 

נקודות של כיסופים

 

איש לא ייקח ממני את חלומותי 

איש לא ייקח ממני את אהבתי 

ומה אעשה ורגלי בטיט טובלות 

בכל מעשי בלבול ושגיונות 

אך אין ייאוש עם עוד קצת ביטוש 

מהאור שבפנים מהאור שבחוץ 

יוקל המשקל מהגוף ואוכל כבר לעוף 

נקודות של כיסופים 

אל כיסי נאספים 

כמו יהלומים מתנוצצים 

רובם צריכים ליטוש 

עוד מונחים בעולם החוש 

אה.... אך אין יאוש 

אל תראוני שאני שחרחורת 

הרי כיסופי אמיתיים 

אבק העולם דבק בי 

ואני טועה בשבילים גולה במדבריות 

אך יש חידוש שאין יאוש 

לא באור שבפנים לא באור שבחוץ 

בתום פגרת ההיסוס אוכל כבר לטוס 

נקודות של כיסופים 

רצונות טובים נאספים 

כמו יהלומים מתנוצצים 

רובם צריכים ליטוש 

עוד מונחים בעולם החוש 

אה.... אך אין יאוש

 

שירים של מיכאל הזמיר

א

 

פזמון: אור אור אור אור אבא תן רק אור רק אור. אור אור אור אור אבא תן לחזור אל האור.

 

צלילי כינור על החומות היה פורט דוד המלך, ומלבו היה מוציא לא רק מילים גם מנגינה, אנחנו פה לבד אבא מתי יבוא משיח, אנחנו כאן כולנו יחד רוצים לחזור, ובקרוב זה לא רחוק אתה תשלח את המשיח, שמחה כזאת עוד לא זכו לראות בכל העולמות, אנחנו לא נפסיק לדרוש אבא רוצים את המשיח כי רק אתה תמיד מקיים את ההבטחות.

 

אנו נזכה ליום הזה בזכות רבינו שהבטיח, בזכות כל המפיצים ושל כל המפיצות, האש של סבא עוד תוקד עד שתשלח את המשיח, כי כך הבטיח לנו רבינו הקדוש.

 

מי שיזכה ליום הזה הוא יקרא אדם מצליח, שמחה כזאת עוד לא זכו לראות בכל העולמות, אנחנו לא נפסיק לדרוש אבא רוצים את המשיח, ביום הזה אתה עושה סוף לצרות.

 

פזמון.

 

 

שיר ב'

 

יש אל אחד שהעולם שלו שיודע ורק הוא מבין, יש אל אחד ואין עוד מלבדו אם תקרא לו הוא תמיד זמין, זה המלך הגדול הגבור והנורא אם תקרא לו באמת יוציא אותך מכל צרה,

 

פזמון: ואתה הנשמה הטהורה שבי היחידה שמחיה אותי, ואתך אני כל העולם, ואתך אני כל היקום בלעדיך אני לא קיים, בלעדיך אני\אנחנו בעצם כלום.

 

יש אל אחד שהעולם שלו שנמצא אצלי בתוך הלב, יש אל אחד ואין עוד מלבדו שיודע ומרגיש את הכאב, זה המלך הגדול....

 

 

 

שיר ג'

 

המזמור שאשיר לאבינו שבשמים מעורר בי המון, מחשבות על קדושה רוצה להודות להלל ולשבח שנתן לי עצה לחזור בתשובה.

 

פזמון: אבא של כל אחד אבא של כל אחד, אותך אני אוהב, לך אשיר לעד. אבא של כל אחד אבא של כל אחד אותך אני אוהב, האל המיוחד.

 

הודו לעושה שמים וארץ זמרו למלך מלכי המלכים, כי לך ולשמך נאה להודות רופא כל בשר ומפליא לעשות.

 

פזמון.

 

 

שיר ד'

 

מצוה גדולה להיות שמח, ואהבת חנם תנעים את הלב, כי סך הכל אתה אורח, אחי אותך אני אוהב, לי לא חשוב אם אתה ברסלב גם לא חשוב לי אם תהיה במפד"ל, אנחנו כאן כולנו יחד, ולשנא נאמר חדל.

 

פזמון: שלום שלום, יבוא משיח ויגשים את החלום, שלום שלום נבקש רק מאבינו במרום, אוי אבא אבא רק אליך התחננתי, תפילתי לך נשאתי, קרב את בא הגואל.

 

צעקנו ימין צעקנו שמאל איך לא ידענו שהשם כל יכול, נבקש כולנו יחד אז ננצח בגדול, כי יהודי הוא בן של מלך, הוא בן של מלך מלכי המלכים. את תורתו נתן רק לנו, לנו לנצח נצחים.

 

פזמון.

 

 

שיר ה' (מחרוזת)

 

שם הרחק בטבריה גר צדיק נסתר, שמו סבא ישראל אותו השם בחר, והוא עבד בלי נח את בורא עולם בזכות רבי נחמן צדיק יסוד עולם.

 

פזמון: נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ובידו הפתק של הגאולה שזכה לו סבא בזכות הנפילה, והוא שכב בלי כח חמשה ימים, רק נשא תפילה לחי העולמים.

 

פזמון.

 

 

שיר ו'

 

קום והתחזק בארץ בתורה ובמצות, לא חשוב ימין או שמאל אתה פה בזכות אבות, אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם, תורת השם תמימה משיבת נפש.

 

פזמון: זאת אכן אותה הארץ זו היא ארץ האבות שנשבע לנו אבינו הוא אדון העולמות, זאת אכן אותה הארץ שנתן לנו האל, מה בסך הכל רצינו שתשלח את הגואל.

 

תודה לך אדון עולם על ארץ חמדה שהנחלת לאבותינו רק מאהבה, ישתבח שמך לעד של האל המיוחד, תשלח לנו את המשיח כדי שלא נהיה לבד.

 

פזמון.

 

 

שיר ז'

 

רבי נחמן נמצא באומן כך רצה האל הרחמן, הוא הבטיח שמי שיבוא אליו הוא יתקן לו את הנשמה, אז נסענו בראש השנה כל החברה מהשכונה, ומאז שחזרתי הביתה לכאן אני שר על רבינו נחמן.

 

פזמון: רבי נחמן רבי נחמן אין כמוך בעולם, רבי נחמן רבי נחמן אוהבים אותך כולם. רבי נחמן רבי נחמן אין כמוך בעולם, רבי נחמן רבי נחמן צדיק יסוד עולם.

 

הוא עבד את השם בשמחה, לא היה לו רגע מנוחה, הוא הבטיח שמי שיבוא אליו הוא יתקן לו את הנשמה, אז בזכות נשמתו הגבוה, וזה לא בזכות אבותיו, הוא קבל מהשם יתברך מתנה שנחגוג אצלו ראש השנה.

 

פזמון:

 

הוא עבד את השם בשמחה, לא היה לו רגע מנוחה.... אז בזכות רבי נחמן אני ואתם נתקן גם את כל העולם.

 

פזמון.

 

 

 

שיר ח'

 

יש לנו צדיק הצדיק הוא רחמן ושמו רבינו נחמן זה נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

יש לו גם תלמיד התלמיד לא עצלן ושמו רבינו נתן זה נתן הקטן, נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

יש לנו סבא זה סבא ישראל ומי שיבוא אליו יזכה לראות גואל, נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

יש לנו פתקא הפתקא היא גדולה ובה גילה רבינו את סוד הגאולה, נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

 

שיר ט'

 

אצל רבינו הקדוש שמחה והמולה, שם כל הברסלבים כולם הקימו מקהלה, רבינו הקדוש גילה את סוד הגאולה, מהגלות הזאת יוצאים רק בשמחה... שמחה שמחה... תמיד להיות רק בשמחה, וכל מי ששמע אמר אח איזו מקהלה.

 

אצל רבינו הקדוש הוא ראש בני ישראל, כל מי שבא אליו הוא מקרב את הגואל, תיקון כללי, תיקון חצות וגם התבודדות, אצל רבינו הקדוש אין כלל עצבות, רק שמחה, שמחה...

 

רבינו נחמן הקדוש גילה לסבא ישראל, שרק האש שלו תוקד עד שיבוא גואל, סבא ישראל הקדוש הוא סוד הגאולה כי כך הבטיח לו רבינו בפתקא. שמחה...

 

 

שיר י'

 

יוצא ליער בכל יום או לשדה פתוח, לשיר למלך הגדול חוזר עם מצב רוח, כולם יודעים איזה גדול הוא מלך הכבוד, ורק אליו אנו מוסרים את הכבוד.

 

כולם היום יודעים זה טוב מאד לשיר לרקוד עם מלך הכבוד, כולם היום יודעים זה טוב מאד לשיר לשמוח ולרקוד עם מלך הכבוד. [שלעבוד רק בשמחה את מלך הכבוד]

 

היום אני אוהב אותך יותר מכל הזמנים, אבא יקר תדע לך אנחנו כבר לא קטנים, אז בזכות זאת האהבה רחם על ישראל, ובקרוב תשלח לנו את הגואל.

 

פזמון – כולם...

 

ובקרוב זה לא רחוק אתה לנו מבטיח, שבזכות כל הצדיקים תשלח את המשיח, בזכות נשים צדקניות אנחנו נגאל, ובזכותן כולנו כאן נראה גואל.

 

פזמון.

 

רבינו נחמן הקדוש בפתק הוא מבטיח, שרק האש שלו תוקד עד שיבוא משיח, משיח בקרוב יבוא לכל עם ישראל, אתו נשמח וגם נרקוד לכבוד האל.

 

 

 

דיסק ב'

 

 

שיר א

 

כרטיס לאומן לא עולה מיליון דולר, אחי תזרוק הכל אפילו את התואר, אם רק תזכה לבוא אליו אני מבטיח, שבקרוב נראה את מלך המשיח.

 

בראש השנה נסענו כל החסידים, אל רבינו הקדוש הוא קודש קדשים, שם קונים שמחה בלב ואמונה, שם עושים תיקון לנשמה. יש לנו שמחה בלב שירים וריקודים, רק אצל רבינו נחמן אין לי בלבולים, בא אחי דלג על כל המכשולים, בא תתחיל לראות ניסי ניסים.

 

פזמון.

 

העיקר אצלו אחי זה רק ראש השנה, את היום הזה קבל רבינו מתנה, מתנה כל כך יפה ונפלאה, זה הפסד למי שלא ראה.

 

פזמון.

 

 

 

שיר ב

 

אמר רבי נחמן הראש השנה שלי באומן עולה על הכל: אני נוסע לרבינו בראש השנה, את היום הזה קבל רבינו מתנה, בא אתנו לרבינו בראש השנה, בא אחי תזרוק הכל נסע לאומנה.

 

פזמון: הכל סגור הכל מוכן, אני נוסע לאומן, אני רק נוסע אליך, הכל סגור הכל מוכן, אחי אל תעשה ענין, אצל רבינו העבר מאחריך.

 

יש ענין שנתהפך פה הכל לטובה, כי אצל רבינו נחמן יש רק אהבה, אם זכית והיות בראש השנה, רק נשאר לך לשמוח בכל השנה.

 

פזמון.

 

 

שיר ג'

שבחי ירושלים

 

 

שיר ד'

 

עם ישראל בדרך אל האושר, זה הסוף לכל היסורים, עת לחייך לדעת גם לשמוח לכבודם של כל הצדיקים,

 

פזמון: זה הזמן לשמוח את הצרות לשכוח גם אם זה קשה אבא יחד את הכל עוד נשנה.

 

היום הזה קרוב, אני לכם מבטיח, יום הגאולה של העולם, כולנו כאן נראה, את מלך המשיח, באישור של מלך העולם,

 

פזמון:

 

היום הזה יבוא, אבא לנו מבטיח, יום הישועה של העולם, כולנו כאן רוצים את מלך המשיח, שישכין שלום פה בעולם.

 

פזמון.

 

תמיד ידעתי שאתה רחמן, אבל טעיתי עם השנים, רדפתי אחרי הזמן, תמיד חפשתי שינוים.

 

פזמון: אתה אבא שלי לעד, אחד יחיד ומיוחד, ובמרום אתה אחד, ישתבח שמך לעד, אתה אבא שלי לעד, לא תעזוב אותי לבד, ובמרום אתה אחד ישתבח שמך לעד.

 

איך לא הבנתי שיש לנו ענין, אתך המלך האל הנאמן, עלי רחמת כל הזמן, שלחת לי את רבי נחמן.

 

פזמון.

 

 

שיר ה'

 

שיר הגאולה של מלך המשיח זה נ נח נחמ נחמן מאומן. ננננ"מ.

 

הייתי נער בשכונה קטנה, חפשתי צדיק שיש לו הבנה, תמיד שאלתי את כל החברים, אם יש להם צדיק מתאים. אחרי הרבה שנים של המתנה, מרבי נחמן קבלתי הזמנה, בראש השנה עם כל החסידים, שרים רוקדים וגם שמחים.

 

פזמון: או או או או אוהב את רבי נחמן, או או או או נוסע לאומן. או או או או אוהב את רבי נחמן, או או או או זה נחמן מאומן [חבל על כל הזמן],  יש לו שיר השיר של המשיח, יש לו שיר השיר הכי חדש. תנו כבוד למלך המשיח, תנו כבוד למלך העולם.

 

אני נוסע כל ראש השנה, מרבי נחמן קבלתי מתנה, אצלו זכיתי לכל התיקונים, כי הוא בחיר הצדיקים.

 

פזמון.

 

שיר הגאולה של מלך המשיח זה נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

 

שיר ו'

 

השיר הזה בדיסק א' – יש אל אחד.

 

 

שיר ז'

 

זה גם כן על דיסק א'.

 

שיר ח'

 

שתי אצבעות ממרון, שם שוכן רבי שמעון, כל היום שירים תפילות תהלים ותשבחות, לא עוסקים בכלכלה, ומקרבים ת'גאולה.

 

פזמון: רחוק מהבית קרוב אל האל, עומד אני ומתפלל, להתקרב לתורה, להתרחק מעבירה. [עשה עמנו טובה, תגאל אותנו מאהבה]

 

רק אצלך בר יוחאי, מזכיר אני את פשעיי, מתחנן ומתוודה ולאל אני מודה, שעשה עמי טובה, גאל אותי באהבה.

 

פזמון.

 

רק אליך אלהי, נושא אני את תפילותי, מבקש שתרחם על כל עמך ישראל, מצפה ומיחל לבואו של הגואל.

 

פזמון.

 

 

שיר ח' 16

 

החברים שלי חזרו בתשובה, פרשו כנפים ועפו, ואני נשארתי פה לבד בשכונה, מקוה מאד שהכל יהיה בסדר. שלושה מהם נסעו לצפת הקדושה, ועוד אחד לירושלים, תמיד אומרים לי שחבל על הזמן, שהתורה הפכה לסם חיים.

 

פזמון: אין גורל הכל בידי שמים, גם תורה וגם גמרא [גם בהימנון תקוה בת שנות אלפיים, תתעורר], ואם נקרא קריאת שמע פעמיים, אז נזכה.

 

כל השבוע התנחלתי בצפת, ובשבת בירושלים, אחרי קדושה כזאת קשה לי לחזור, אומר תודה כי הכל היה טוב.

 

פזמון:

 

אני יודע שהמלה הטבע גמטריא זה אלקים, אבל עכשיו כשבא רגע אז מחניק קצת בגרון, מחניק קצת בגרון.

 

פזמון.... גם טל וגם מטר, ואם נקרא קריאת שמע … ואם נצעק אל אבא בשמים אז נזכה.

 

שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד.

 

 

שיר ט.

 

 

 

דיסק ג'

 

שיר א.

 

קרנבל באומן קרנבל, מי שלא יבוא חבל, מי שלא יבוא חבל.

 

אמר הנחל הגועש אסור לנו להתיאש, אמר שרק לשמוח יש, כי העצבות לנו מוקש, אחי תהיה רק בשמחה כי כאן הכל בהשגחה, בא תקרב הגאולה בהילולא הכי גדולה.

 

פזמון:

 

יש כאן על מי להישען, רבינו הוא חומת מגן, יש לו כתפים רחבות אצלו ניסים ונפלאות, אם רק נזכה אצלו להיות נראה ניסים ונפלאות, אחי תזרוק את החכמות תתחיל לראות תהשגחות.

 

פזמון.

 

 

שיר ב'

 

יש אל אחד הוא יושב במרום, אותנו שומר ומציל כל היום, לנו צוה בתורה הקדושה, ואהבת לרעך כמוך. אבא גדול היושב במרומים, תביט משמים על כל הבנים, בני ישראל שבחרת לך, זה עם שלנצח יאהב רק אותך.

 

פזמון: ותן בעולם עוד כזאת אהבה, כמו אז בתנ"ך כמו אדם וחוה.

אני רוצה שתדע זה מכאן עד הסוף, בטוב וברע אני אמשיך לאהוב, אמריא לשמים אחצה את הים, אלך אחריך עד סוף העולם.

 

אבא שלי הוא הכי בעולם, ורק הוא יכול להציל את כולם. אותנו החזיר אליו בתשובה, תשובה אמיתית מתוך אהבה.

 

פזמון.

 

 

שיר ג'

 

רבי נחמן צדיק הדור, מבט עיניו כטל טהור, אורו לבן והוא כולו תפלה אשר הלב צמא לה.

נ נח נחמ נחמן מאומן. ננננ"מ.

 

חדש נולד הוא בכל יום, מצית האש בכל מקום, יורד שאול ומעלה כל נשמה שאין תקוה לה, נ נח נחמ נחמן מאומן. ננננ"מ.

 

יורד שאול ומעלה כל נשמה שאין תקוה לה, ננננ"מ ננננ"מ.

 

ומי שרק יבוא אליו, הוא יכפר על מעשיו, יגיד תיקון ישא תפילה, תפילה אשר האל צמא לה, ננננ"מ ננננ"מ.

 

 

שיר ד'

 

אחים שלי חטפו מכות, הכל בגלל הוועד, מהרוסים הרשעים הכניסו בהם פחד, הם חטפו אצלם מכות עם אקדחים ועם אלות. ברוך השם הכל עבר כי יש סוף לכל דבר.

 

פזמון: הוועד אני שואל, הוועד אתם עונים. הוועד האם זה פיר, הוועד הם לא עונים.

 

פצועי הנחל הקדושים לא מחפשים שום תואר, אותם רצו הרשעים לשלוח לבית סוהר, למה זה צריך לקרות עם שוטרים ועם אלות, הרי אנחנו הבנים של מלך מלכי המלכים.

 

פזמון.

 

הפצועים זה שמחה, הפצועים זה ברכה. להם יש לב של זהב, לומדים את התורה וגם את הגמרא, רוצים להתקרב אל הרב (רבינו נחמן).

 

אני אוהב את הפצועים שמרגישים בטוח, אצל רבינו הקדוש הפצע עוד פתוח, עד שלא יבוא גואל לפצועים של ישראל, הם ימשיכו להכות את הפצועים עם האלות.

 

פזמון.

 

 

שיר

 

עוד יבוא משיח, אבא כך הבטיח, משיח הוא של כולם. הוא יבוא אלינו ויגאל אותנו, רק הוא יציל את העולם, בא נשא עינים אל השמים ונתאחד פה כולם. בא אחי ביחד ובלי כל פחד, נצעק אל בורא העולם.

 

פזמון: בורא עולם אין מעליך, רחם על בניך אתה הגדול מכולם. בורא עולם אין מעליך רחם על בניך אתה הגדול מכולם.

 

אבא תן לי כח להפעיל את המח, ולעזור לכולם, כל הזמן לשמוח את הצרות לשכוח ולזמר לכולם, לא להתווכח, לא להתנצח, רק לאהוב את כולם. רק להיות שמח כי אני אורח פורח בזה העולם.

 

פזמון:

 

 

 

שיר 24

 

כבר יבשו עינינו מדמעות, קשה לנו אבא עוד לחכות. אבא תרחם על ישראל, ושלח לנו משיח הגואל.

 

פזמון: את הגשם תן רק בעתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן שהמשיח כבר יבוא יותר מזה אנחנו לא צריכים.

 

די שבענו כבר מהצרות, נמאס לנו אבא ממלחמות, אבא תעשה לנו שלום תשלח משיח עוד היום.

 

פזמון.

 

כשיבוא המלך הגואל בגאולה של כל עם ישראל. אז העם הזה יהיה אחד, אנחנו כאן נחיה תמיד לעד.

 

פזמון.

 

 

 

שיר 25

 

אנא ממך בורא עולם, רק תרחם פה על כולם, ותציל את העולם בזכות רבינו, ובקרוב תשלח גואל לכל עמך בית ישראל בזכות רבינו הקדוש תשלח משיח.

 

פזמון: בורא עולם תרחם על כולם, תשלח משיח שיגאל את העם, בזכות רבינו נחמן ובזכות רבי נתן שלח...

 

ובקרוב יבוא פתאום זו מציאות זה לא חלום, יביא איתו את השלום, זה המשיח. כולם רוצים את הגואל, רק הוא יציל את ישראל מהגלות של ישמעאל.

 

פזמון.

 

יש לי צדיק יסוד עולם, הוא מתפלל על כל העם. צמוד הוא לבורא עולם, נשמת משיח. ויש את סבא ישראל, שבזכותו יבוא גואל, האש שלו תוקד עד המשיח.

 

 

שיר 26

 

יהיה מה שיהיה, אני עוד אשנה אני אגשים את חלומי, נושא בשורה טובה של חום ואהבה, שמחה בלב וים של אמונה.

 

פזמון: אני עם רבי נחמן לצידי, עוד ננצח, לא בגלל הכח רק בגלל הרוח הנושבת בליבי. רק בגלל הרוח, בתוכי בליבי בנשמתי, רק בגלל הרוח בתוכי במוחי בנשמתי.

 

את שיש לי להגיד, אני עוד אצעק, אפילו בירח ישמעו. מי שיגיד נ נח, אותו לא אשכח, יבוא היום אוכיח צדקתי.

 

פזמון:

 

 

שיר 27

 

פזמון:

אבא אבא תרחם על ישראל, אבא אבא רק תשלח את הגואל, שיבוא לשיר לישראל ננננ"מ.

 

לפעמים קורה לי שאני הולך ושר, רק אתה יודע כמה אני מאושר, אבא תזכני לאהוב אותך מאד, אבא תלמדני רק אותך פה לעבוד. אני יודע אתה שומע את כל מה שאליך אני שר, אליך מתפלל, ביום וגם בליל, אבא תרחם על ישראל.

 

פזמון:

 

רק אתה יודע, שאני לא רק זמר, בעבר הייתי הספר מכפר הדר, רק אתה יודע שאני הוא הזמיר, רק אתה יודע איך אני אוהב לשיר, אני אוהב לשיר, למלך האדיר, אבא תגלה כבר את הזמיר, אתה תפיץ תשיר, תשיר של הזמיר, רק אתה אבא אותי מכיר.

 

פזמון.

 

 

 

שיר 28 – שיר אהבה . שיר 29 טרנס.

 

 

דיסק 4

 

שיר א'

 

יש צדיק מפורסם בכל העולם מחלוקות רבות היו עליו, מתנגדים כה רבים לו היו מתנכלים, את השביל שסלל לא היו מבינים. בשמים נחשב הוא כאש התמיד, הוא פועל ישועות בשביל כל יהודי, מתנה הוא קיבל את ראש השנה, האש שלו עד ביאת המשיח תוקד.

 

פזמון: אני נהר המטהר מכל הכתמים, אני איש פלא גדול, וגם נשמתי, חידוש כמוני לא היה ולא יהיה עד ביאת הגואל, עד ביאת הגואל.

 

רבי נחמן השריש שמחה בעולם, הוא הנחל נובע מקור החכמה, אם נאמין באמת וקצת נתחזק, לעולם לא נפול ולא נתייאש, אומן ראש השנה עולה על הכל, הוא רופא נאמן לכל הנשמות, חיבר ויסד את תיקון הכללי, הוא רועה נאמן לכל הברואים.

 

פזמון:

 

 

 

שיר ב'

 

יש לנו צדיק רחמן זה נחמן מאומן, הוא הבטיח לנו לתקן את העולם, כבר שנים שהוא מוציא אותי מכל צרה, התיקון שלו זה בול פגיעה במטרה.

 

פזמון: והוא אוהב אותי, והוא תיקן אותי, והוא הרב.

וכך התחיל העסק המתוק, התבודדות גורמת לי לצחוק\לבכות.

 

במקום שבו הוא גר, הוא התבודד שעות, כל הזמן היה בפרדסים ביערות, ועכשיו הוא כבר מוכר לכל עם ישראל, והאש תוקד עד שיבוא גואל.

 

פזמון:

 

הוא גילה כל פעם להתחיל מהתחלה, הנסיעה אליו היא מקרבת תהגאולה.

 

פזמון:..... הוא מתקן את העולם עם הגואל.

 

 

 

שיר ג'

 

 32

 

פזמון: בלבלו אותו לקחו אותו לאומן, בלבלו אותו בא' בניסן, בלבלו אותו אצל רבי נחמן, בלבלו אותו בלבלו.

 

כמה רבנים כבר אמרו לו, שאומן זה לא בשבילו, כמה פעמים כבר רמזו לו שלא יסע לו לבדו, הוא לא רואה כלום ממטר, ולא הקשיב לרבנים, עכשיו אצלו הכל בסדר, הוא כבר לא על הפנים.

 

פזמון:

 

היום הוא מכיר את רבינו, עליו הוא לא מוכן לוותר, בראש השנה הוא איתנו, כי אין לו שום מקום אחר.

 

פזמון.

 

 

 

שיר ד'

 

יהודים מכל קצוות תבל, מגיעים לאומנה, יום קדוש לעמו ישראל, קיבוץ ראש השנה.

 

פזמון: בא ונרקוד כאן בקצב, נשמח ללא עצב, נראה לכולם אהבה, לו רק יכולתם לדעת שמחה משגעת כולם אוהבים רק אותו.

כן כן כן בציון של רבי נחמן מקרבים את הגאולה, כן כן כן בציון של רבי נחמן מתקנים את הנשמה.

 

מאילת מצפת ומצרפת, מגיעים החסידים, יש להם שמחה גדולה בלב תיקון לנשמה.

 

פזמון:

 

 

 

שיר ה' – מחרוזת

 

לא גר בדירת פאר, עם השם אני מיליוניר, אין לי ווילה ולא מכונית, העיקר להתקרב לתכלית, רק תשמח אחי היקר כי הכסף זה לא העיקר, אם יש שקל או שנים, פרנסה זה רק משמים.

 

פזמון: עובד את בורא עולם, לא משרת שום אדם, רק רוצה לשיר שירים למלך מלכי המלכים הקדוש.

 

להסתובב בחוצות העיר, להפיץ לכולם את השיר, את השיר של הגואל, שגילה סבא ישראל, זה השיר של השגחה הוא נותן לנו את השמחה, זה השיר שעושה טוב לאבא בזכות הנפילה של סבא.

 

פזמון:

 

 

שיר ב' של המחרוזת.

 

רבינו הקדוש צדיק יסוד עולם, נחל נובע מקור חכמה, אמר בתורתו לקוטי מוהר"ן שיש מצוה גדולה להיות רק בשמחה.

 

פזמון: רבי רבי רבי נחמן נחמן מאומן, רבי רבי רבי נחמן צדיק יסוד עולם – פעמיים.

 

רבינו הוא חידוש בכל העולמות בזכות נשמתו ולא בזכות אבות אמר לתלמידיו שאסור להתייאש ואם בא הזמן אז רק לשמוח יש.

 

פזמון:

 

היה לו לב טוב, ועין טובה, ומחשבה טובה, להיות רק בשמחה. אז עם עצה כזאת קשה להתבלבל נהיה רק בשמחה ואז יבוא גואל.

 

פזמון.

 

 

שיר ג' של המחרוזת.

 

אל הנחל הנובע אל רבינו הקדוש כל ראש השנה נוסע לנקות את הראש, הצדיק הזה ראש בית, הוא הרב הוא החומה, הוא הנחל נובע הוא מקור חכמה.

 

פזמון: אל רבינו אל רבינו בוא אתי אחי הטוב. אל הנחל הנובע אל הדבש הכי מתוק.

 

רק תבוא איתי לאומן אל רבינו הקדוש רק תגידו תיקון הכללי תנקה את הראש. מי שרק זכה לגעת באחת האצבעות, של הנחל הנובע מקבל אורות.

 

פזמון.

 

 

שיר 35

אני נשבע באמונה, שבטוב וברע, אהיה שלך ורק שלך כי בשבילך ליבי נברא, את האש שבליבי לך רוצה לתת אני, תן סימן אבא רחמן.

פזמון:

מחפש את הדרך אל השם, מחפש לילות שלמים אני לא יושן, מתחנן תן לי דרך חזרה בתשובה שלמה אב רחמן. *2

 

אבא יקר אני עובר תקופה קשה, אבא יקר נשמתי מיחלת לקדושה, את האש של הקדושה רוצה אני בבקשה, להאיר לישראל עם הגואל.

פזמון...

 

שיר 36

אתה בראת עולם, נתת בי נשמה, אתה בראת את כולם, ואת הנץ החמה, במרחב אני רואה ניצוץ, כמו אור של יום ראשון, ובמרחק אני רואה ציפור שעפה לחפש לה את הדרור.

פזמון:

אבא נשמה, אבא שמים, אבא בורא עולם תפקח לי את העינים, שאלך בדרך ולא אמעד יהיה לי ערך בעולם, מודה אני לפניך בורא עולם.

 

אתה בראת עולם, נתת לי נחמה, אתה יצרת בשר ודם, אדם ובהמה, ובמרחב אני רואה ניצוץ כמו אור של יום ראשון, ובמרחק אני רואה ציפור שעפה לחפש לה את הדרור.

פזמון...

 

37.

אבא תרחם על ישראל, בזכותו של אברהם אבינו, ותשלח לנו את הגואל שישכין שלום בעולמינו.

 

פזמון:

אבא אבא תקיים לנו את מה שאתה מבטיח ותשלח לנו מיד את המשיח, אבא תעשה סוף לצרות, ודי לבכות.

 

אבא תרחם על ישראל בזכותו של יצחק אבינו, ותשלח לנו את הגואל שיבוא וינחם אותנו,

פזמון...

 

[הוספות:

אבא תרחם על ישראל בזכותו של יעקב אבינו, ותשלח לנו את מנחם שיבוא וירחם  עלינו]

 

 

38. – היה שמח ורקד – מחרוזת דנס ברסלב– דיסק השני.

 

39.

סבא עוד חי חי חי, עם בר יוחאי חי חי, הוא מקרב לי את שנת גאולי. סבא עוד חי חי חי, עם בר יוחאי חי חי, וגם עם רבי יהודה בר עלאי.

קרה לו נס מבעל הנס, רק אצלו מצא את הפתקא.

פזמון:

נ נח נחמ נחמן מאומן, זה השיר של סבא, שר אותו לאבא, ועכשיו אני...

נ נח נחמ נחמן מאומן, זה השיר של סבא שר אותו לאבא ועכשיו אני...

 

סבא עוד חי חי חי, עם כל אחי חי חי, וגם עם רבי שמעון בר יוחאי.  סבא עוד חי חי חי עם כל אחי, ומקרב לי את שנת גאולי.

כל ישראל עם הגואל, הם שרים את שיר הגאולה.

פזמון.... ועכשיו כולם...

 

40.

אבא אותך אני אוהב, אני רוצה לשיר לך מכל הלב. אבא אותך אני אוהב רוצה מאד אל הצדיק להתקרב.

כשהיינו ילדים, צעקנו בקולי קולות, את מי היינו מבקשים, אותך אדון הנפלאות. והצרות מהגלות עברו, כל משבריך גם עלי עברו, אני רוצה יום להתחרט, היום אני מכה על חטא.

 

פזמון:

גאולה, היא אלי טובה, היא מאד קרובה, היא קרובה גאולה, היא תמיד תתגבר ואבינו אותה ימהר.

פזמון...

כשהיינו ילדים, צעקנו בקולי קולות, היום אנחנו כבר גדולים, ומטיילים ביערות, ביערות כל התפילות עלו מהבנים שרק התפללו, אליך אבא רק אתה הא-ל, רחם על כל עם ישראל.

פזמון....