Rainbow

HH

The Talmud (Tractate Chagiga 16a) says that someone who is not protective of the honor of his creator it is would be better off if he hadn't come into the world. What is this referring to? Rabbi Abba said this is someone that looks at a rainbow. Rav Yosef says it refers to someone who does a transgression in privacy.... as it says, "like the appearance of a rainbow on a rainy day so is the appearance of the halo surrounding the holiness of the visage of the represntation of the honor of HY.

Moral of the story, don't be looking at the rainbow, it is a slight in honor of HY, G"F.


Speaking of rainbows, here is another suggestion I wrote in the comments to a previous post, explaining why some group would choose for themselves the rainbow (openly in contradistinction to Rav Yosef's privacy).

the rainbow is in fact the sign of the covenant, the awesome secret of the rainbow is explained in the beginning of the holy book Adir BaMurom of the Ramchal (on my blog you can find out a little about this awesome book which was written in the year NNNNM!), specifically on page 9 (meaning that you can't just read page 9 to understand, you have to read up to there), the rainbow is the manifestation of the holy root shining even on the external man, showing his deep connection and his being a vehicle of the revelation of HY, see there (if you do, and you read the story of how Rabbainu was prompted to reveal his Sefer Hamidos, you'll really appreciate why it is in Sefer Hamidos Rabbainu strikes out against them), basically the lgbt movement is the exact antithesis of the rainbow, so that is where they are aiming to fight.Even on a more superficial plane, we can understand that the only ability this movement has to stand against the Torah is the sign of the rainbow, which HY promised not to destroy the world. The Talmud says that the sin of wasting seed (which obviously applies even to gentiles, as we find many instances of it presented even before the giving of the Torah and the selection of Israel) brings the flood -- utter destruction of the world. These people are very involved in destroying the world, and as explained so beautifully in the first chapter of Tomer Devorah, there very act of rebellion is only with the life and strength that HY gives them. Their only ability to keep going is by being strong with G-d's promise not to destroy the world, manifested in the rainbow. However obviously HY can not be outsmarted or outmanouvered, and their day will come R"L.Na Nach Nachma Nachman MeUman!

Na Nach Nachma Nachman MeUman!

השקר של הפוליקאים

ב"ה

במשנה במסכת חגיגה (ב:ב) מביא מחלוקת שהיה דור אחר דור בין הנשיא ובין האב בית דין, כמה דורות, יוסי בן יועזר אמר שלא לסמוך יוסי בן יוחנן אומר לסמוך, יהושע בן פרחיה אומר שלא.... עד שהמשנה מגיע לזה: הלל ומנחם לא נחלקו יצא מנחם נכנס שמאי, שמאי אומר שלא לסמוך הלל אומר לסמך.

ומבואר שם שמנחם יצא לעבודת המלך, וממילא מובן מה שלא חלק על הלל, כי כבר התחיל להיות פוליטקאי (ואכן עי' ברע"ב שכנראה לא גרס את זה, כי כותב שהמשנה לא הזכיר הדעה של מנחם כלל).

נ נח נחמ נחמן מאומן

שמוע אשמע נ נח

ב"ה

שיחות הר"ן קנו

אצל הצדיק אין צריכים לחשש על זה שמא אינו שם. כי מיתת הצדיק הוא רק כמו מי שיוצא מחדר לחדר אחר. והמשיל אז לבתו על עצמו: כמו שאני עתה בחדר זה ואחר כך אני יוצא מחדר זה ונכנס לחדר השני וסוגר הדלת אחרי. אם אתה תבוא אצל הדלת ותצעק אבי אבי וכו' לא אשמע דבריך?! ע"ש.

וצע"ק שידוע מהאריז"ל שהבא לקבר של צדיק צריך להמשיך את הנר"ן של הצדיק לתוך גופו בקבר, וכאן רבינו אמר בכלליות שכל הצדיקים שומעים. ולכאו' צריך לאמר שעכ"פ שומעים אפילו בלי הנר"ן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

עת ששלט האדם באדם לרע לו

ב"ה

כל התקשורת וכל העולם הרעשו על הצת אש שהרג פעוט פלסטיני, וכיון שהיה בסמוך לזה כתב גרפיטי בעברית אז מיהרו להאשים את היהודים, וכולם יצאו למחות, וכולו וכולו, כידוע.

והנה עכשיו נתברר שהכתב הזה נכתב על ידי ערבי, וגם ההצתה היה מחמת מלחמה בין שני משפחות ערביות, והגיע לזה כמנהגם מתמיד, השם ירחם.

והנה כל אלו שמחו ונחמו וכולו, מה שבטח לא עשו ולא יעשו בעד הנהרגים מישראל, הרי הם נתפסו. ומזכיר לי חזק מאד דברי הרמח"ל, אחד מיסודותיו בכמה מקומות, ואחד מהם באדיר במרום (הספר שכתב בשנת נ נח נחמ נחמן מאומן, לאלף הששי, כמש"כ כבר) וז"ל (עמוד יח):

וזה לרע לס״א, כי על זה נאמר: באשר כרע שם נפל שדוד (שופטים ה, כז). כי כל
המקומות שהס״א מתאחזת בהם בזמן שליטתה, נשארת לכודה שם כצפור
בפח שלא תוכל לנוס אחר כך בזמן התגברות הקדושה. אלא אותן
המדריגות עצמן יהיו שלשלאות על צוארה להכניעה תחת הקדושה
ולעשות בה הנקמות שצריך לעשות בה. ובדרך זה ימצאו כל המדרגות של
הס״א אשר שלטו על ישראל ועל מלך המשיח, לסתום אורם וליסרם,
קשורות ועומדות תחתיהם לע״ל 15 . וכן משה הושם בסוף, כי היה גם הוא
בתוך קליפת מצרים, כדי שתשאר מצרים אחר כך קשורה וכפותה תחתיו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אפילו פושעי ישראל יש להם נקודה טובה

ב"ה

חיי מוהר"ן אות לד אפילו בפושעי ישראל על כרחך יש לו נקודה טובה, ע' בכללים ראשונים של הרמח"ל (שהולכים עם דעת תבונות(, אות לב, ענין שתי נוקבין לאה ורחל, הוא  כי שני שרים יש לישראל: א' – שורש כללי לכל האומה, לרעים ולטובים, מצד היותם ישראל. ודבר זה משתרש בשרשים גבוהים בבחינת שרשי ההארות העליונות, שאינם עשויים אלא בשביל ישראל, וכו' ע"ש. ונראה שלזה השורש צריכים להשיג עבור פושעי ישראל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Shame of homose*uality, leaving it forbidden to judge favorably

HH

Rabbi Nachman left a legacy in his teachings and tradition of the importance of judging favorably even the worst of sinners. Once someone asked Rabbainu, even if the person is an utter sinner, to which Rabbainu answered sharply, how is it possible to call a Jew an utter sinner?! Every Jew has got to have some little good point to him, and Rabbainu revealed that if we focus only on that good in the person, even if he is the worst sinner, we can turn him around completely to the good.

That is why it is astounding to find is Sefer Hamidos ("Character" - The Alef Bet Book of the Traits) in the entry on Promiscuity (Second Volume – which was compiled later in his life, from higher perceptions; #8) that it is forbidden to judge homose*uality favorably (in the Hebrew write up of this, I go a little more in length regarding a possible source in the Medrash for this). Even though this does not rule out our judging the person favorably, by not looking at all at his bad, even still it is astounding to see this exception.

Why is homose*uality worse than all the other sins of the Torah, in that only this sin is singled out, that it cannot be judged favorably?

From the accounts of homose*uals, I think it is established that there is an intrinsic shame to their homose*uality, in their accounts they tell of the utter shame they felt when they were confronted with their desires. This shame is not found in any other transgression, whether eating something forbidden or violating the Shabbos, etc., G"F. A person must feel ashamed before HY for transgressing, but there was no inherent shame in the action.

Why is there inherent shame in the matter of homose*uality?

First of all we will define shame as the realization of being deficient against something. The Ramchal explains that therefore shame, humility, and fear, all go together, because they are based on this. So why is homose*uality intrinsically full of shame as opposed to all the other transgressions.

It seems to me that this is because it is the exact opposite of the Haughtiness of HY. We find that HY is called Haughty in His Unity (see the 6^th name of Unna BiKuach), and in the song of Uz Yushir, that the Jews sang to HY upon crossing the Yam Suf, they sang that HY is haughty haughty, and the Zohar explains that this refers to the fact that Zeir Anpin ('the smaller countenance' i.e. the countenance that is associated with running this world) is crowned with complete 'mochin' (minds) from the higher countenances of Aba, Ema, and Erich Anpin. That means that the Unity of HY even in this world is absolutely complete and perfect.

Now man is created in the image of HY, and therefore he has to reflect this perfection, any shortcoming will result in shame. Every man by himself is in the image, and is a reflection of HY. Every single person has to say, for me the entire world was created etc.. Therefore all transgressions which damage the Image will result in shame, but homose*uality actually cuts at the very Unity of the Image itself. For the Image is one, and homose*uality says one is not sufficient. The haughtiness of G-d is in His Unity, without the Unity, there is the exact opposite, shame and degradation. Therefore homose*uality is intrinsically full of shame. There is nothing that can change that.

The main pleasure the homose*ual gets is based on the shame involved. The Talmud revealed that forbidden pleasures are all the more pleasurable, "stolen waters are sweet," and the height of the theft is described, "as the embarrassment of a thief when he is caught," thus the greatest sweetener, is embarrassment, it is the greatest kin* and fe*ish of them all. In truth all se* should be the same thing, just achieving an orga*m, however that is not the case, it all depends on the mind, and here embarrassment plays the ultimate game changer, and all of homose*uality is completely based on this shame, without this shame there would be no 'fun' in this disgusting perversion, but with the shame comes all their pleasure.

The problem is that despite all the pleasure the homose*ual is able to derive building on the shame, at the end of the day he is left with even more shame and degradation. This is not a small matter. It is extremely hard to live with such shame. No matter what they do, no matter who if they are officially recognized, officially married, honored, you name it, nothing can undo or fix their shame.

This explains why the homose*uals are so busy promoting their honor, pride, and recognition. Because as much as they derive so much pleasure from their aberration, because of the shame, the shame will always haunt them and completely dwarf them. So they will constantly have to fight in every way to cap their shame with some sort of pride, or topple the whole world so that everyone is just as shameful as they are.

Now we can understand even better why it is forbidden to judge homose*uality favorably. The whole idea of judging favorably is based on the Unity of HY, that HY is completely good, and is completely One, that means that everything in the world is for the good. Therefore we always try to see the good in everything. Even when we see something that looks completely wrong, we look deeper and try to understand how it is really good. However the homose*ual does the exact opposite. He takes the shame, the bad, and builds on it to fulfill his lust with the shame itself. There is no side to judge this favorably. It is an act of shame, period.

Na Nach Nachma Nachman MeUman!

בושת המשכב זכור שאסור לדון אותו לכף זכות

ב"ה

בספר המדות, ערך נאוף ח"ב אות ח כז"ל אסור ללמד זכות על זה שעבר על משכב זכר, ע"כ. וידוע שרבינו הקפיד מאד שאפילו על רשע גמור שעבר על כל התורה כולה צריכים ללמוד עליו זכות, וכבר יישבו שעל משכב זכר בודאי אין ללמד זכות, רק שצריכים להסתכל על הבן אדם מצד איזה נקודה טובה שיש לו, שעל כרחך יש לו איזה נקודה טובה, ולהסתכל עליו רק מצד הטוב, עד שמכח זה יכולים להפוך אותו לטוב.

אכן נשאר השאלה מה נשתנה משכב זכר מכל העבירות, שרק בעבירה זו רבינו כתב שיש איסור ללמוד זכות עליה. ואגב במראה מקומות הביאו מהמדרש רבה (וירא נ:ה) רבי יהושע בן לוי בשם ר' פדייה אומר, כל אותו הלילה היה לוט מבקש עליהם רחמים וכו' ונדעה אתם (בראשית יט:ה), לתשמיש וכו' עד כאן היה לך רשות ללמד סניגוריא עליהם, מכאן ואילך אין לך רשות ללמד סניגוריא עליהם, ע"כ, הרי כשבאו לידי משכב זכור, נאסר על לוט ללמד סניגוריא עליהם, ע"כ. ומבואר שבעל המראה מקומות הבין שלא רק מי שעבר בפועל ממש בשכיבת זכר, אלא על כל הענין של משכב זכר, אסור לדון את זה לכף זכות.

אכן זה אנחנו רואים שבכל העבירות אין תנועה של גאוה, שצריכים להתגאות בהעבירה לפני כל העולם, חוץ מעבודה זרה שגם כן מצאנו שעושים מצעדות וטכסים והכל להתגאות בהעבודה זרה, אבל חוץ מזה אין רואים על שום עבירה שדוקא צריכים להתגאות על העבירה בפרהסיא.

ולכן נראה לעניות דעתי, שבאמת התאווה של משכב זכור שונה מכל שאר התאוות לגמרי. כי כל התאוות נפש האדם מחמדתן, הוא רוצה להינות פשוט, באיזה מאכל או באיזה לבוש או באיזה זמן, ואיפלו אם הוא עושה את זה ח"ו להכעיס אבל המעשה זה מעשה הנאה. לא כן פרשת משכב זכור, על אף שנפשם חומדת התאוה של הנאוף הזה, אבל עיקר הנאה זה מהבושה. ודבר זה ראיתי כתוב מכה מהסוג הזה, וכנראה הוא דבר מפורסם, שכל אלו שח"ו לקויים בתאווה הזו מיד מרגישים בושה גדולה מאד. ולכן דוקא בגלל הבושה הזו הם מצליחים להשיג הנאה גדולה מהנאוף, כבשת גנב כי ימצא, ומים גנובים ימתקו, כל מה שהבושה יותר גדולה, יש הכשרה ויכולת להשיג כפלי כפליים הנאה. כי בעצם מה זה משנה אם האדם בא על זה או על זה, אין הבדל רק מהמחשבה והדעות שם, ולכן דוקא על ידי הבושה הם משיגים את ההנאה. אלא שזה צריך הרבה עזות פנים וחוצפה להתגבר על הבושה, ואפילו שזה עוזר להם להשיג הרבה הנאה, עם כל זה הם עוד יותר לקויים עם בושה עצומה מזה. והמציאות כנראה הוא, שלעולם הם לא מצליחים להסיר את הבושה, לא משנה אם השיגו כבוד מהנשיא, וקבלו תעודה על הנישאוין, וכדומה, הם לא יכולים להוריד ולהסיר את הבושה בזה, ולכן הם תמיד לוחמים על הגאוה שלהם.

וזה הבושת לא מצינו בשאר עבירות, כי מי שאוכל דבר אסור או מחלל שבת, הוא צריך להתבייש מהשם יתברך, אבל אין במעשה עבירה גופא שעשה הבושת. רק במשכב זכור, עצם הענין הוא ענין של בושת.

אכן למה יש דוקא במשכב זכר בושת בעצם העבירה. ונראה לענ"ד בזה, כי ענין הבושת בכלל ביאר הרמח"ל שהוא הרגשת החסרון מול זה ששלם יותר, שממילא בוש מפחיתותו. ומובן שזה הולך ביחד עם המידות של יראה וענוה, שכל מה שמרגישים פחות מהשלמות, נולד מזה הבושת, והיראה, וענוה, ממה שיותר חשוב ומושלם.

והנה השם יתברך מראה לנו באלף השישי את המדה יג"ל פז"ק, יחיד גאה לעמך פנה זוכרי קדושתך, ואיני יכול לכתוב כל מה שחשבתי בזה, רק זה אכתוב, שלומדים מזה שהגאות של השם יתברך תלוי ביחודו. וכן באז ישיר כתיב על השם יתברך, כי גאה גאה, ומבואר בזוהר שזה ענין שזעיר אנפין מקבל המוחין מאו"א ומא"א. וזאת אומרת שהשם יתברך בתכלית השלמות ביחודו, לא חסר כלום, ויחודו אפילו בז"א שלם עדי העטרין ושלמות המוחין מאו"א וא"א.

והנה כל אדם הוא בצלם ודמות, וכל אדם עולם קטן, שכל העולם נברא עבורו וכו', והרי כל אדם הוא מייצג כביכול את השם יתברך בזעיר אנפין. ולכן ממש אי אפשר שיהיה שום מחשבה להתחבר ח"ו עם עוד זכר, כי זה ממש קיצוץ נטיעות, ממש ההיפוך של היחוד. ולכן יש בזה ממש ההיפוך של הגאוה של יחוד השם, ועצם הענין של משכב זכור גופא הוא בושת.

והנה הבא לדון אדם על איזה מעשה לכף זכות, הרי הוא מחזיק בטובו של השם יתברך בעולם, שהכל לטובה, ולכן גם במעשה זו הפרטי של האיש הזו שהוא מסתכל בו, אפילו שזה נראה רע, כיון שמאמינים שהכל לטובה, הרי מחויבים לראות איך שגם פה לא היה רעה, אלא טוב.

אכן זה שבא למלא תאוות משכב זכר ח"ו, הרי הוא בא לקחת הנאה מהבושה של הדבר, מהרע שבו, כמו שביארנו למעלה, שמים גנובים ימתקו, והמיתוק הכי גדול זה על ידי הבושה, כי הבושה שייך להגניבה, כמו שכתוב כבשת גנב כי ימצא, והרי זה בא לבנות על הרע – עוצם הבושה של פגם וחסרון משכב זכור, ולקחת ממנו הנאה. אז אי אפשר לדון את זה לכף זכות, כי זה ממש הפוך על הפוך, כי תחת לדון שאין רע ויש רק טוב, ומה שנראה רע הוא טעות, במשכב זכר באים לבנות דייקא על הרע.

ולכן לעולם אלו שנפלו לטומאה זו של משכב זכור ר"ל, לעולם ילחמו על הגאוה והכבוד שלהם, כי לעולם לא ישיגו רק בושת. ואם לא יוכלו להמלט מהבושה, לכל הפחות הם יפילו את כל העולם עד שלא יהיה להם ממי להתבייש. ולעולם אסור לדון אותם לכף זכות בזה, כי אדרבה עצם הדבר הוא שלטון של הטיה מן הזכות. רק נשאר לעשות תורת אזמרה, לא להסתכל כלל על מעשיהם, ורק למצוא איזה נקודה טובה להתיחס אליהם משם (ואכן במלאכים של לוט, שהיו עושים דין ממש, לא היה להם הברירה והיכולת להתחיל מנקודה טובה, כי היו צריכים לדון אותם על מעשיהם באותו רגע).

נ נח נחמ נחמן מאומן