האורות הגדולות של אלו שעומדים קצת בחוץ

ב"ה

מכירים אנשים רוחניים, שלא שומרים כל כך את התורה, וגם אלו בהתחלת התשובה ועדיין לא חזרו בשלמות, ויש להם כאילו הרבה אורות רוחניות. אז תראה מה שהאריז"ל גילה בליקוטי תורה פרשת לך לך ז''ל

וכבר נודע, שכל דבר בלתי תיקון, הוא מופשט מן הלבוש, ויכול לעלות למעלה ממנו, להיות מלובש בתיקון, עיין שם.

ואולי זה גם מענין הסוד של שילוח הקן, שמראה עצמו כאילו פורק עול לרגע קטן חס ושלום, ועל ידי זה קופץ עוד למעלה.

נ נח נחמ נחמן מאומן 

פרשת מקץ - ויגש כניסת האחים כל אחד בפתח אחד כדי למצוא יוסף

 ב"ה

פרשת מקץ

מב:יג וַיֹּֽאמְר֗וּ שְׁנֵי֣ם עָשָׂר֩ עֲבָדֶ֨יךָ אַחִ֧ים | אֲנַ֛חְנוּ בְּנֵ֥י אִישׁ-אֶחָ֖ד בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְהִנֵּ֨ה הַקָּטֹ֤ן אֶת-אָבִ֨ינוּ֙ הַיּ֔וֹם וְהָֽאֶחָ֖ד אֵינֶֽנּוּ.

אנחנו, אותיות האמצעיות נ נח. איש בגמטריא רב נ נח, וכן במילואו, אלף יוד שין, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. בארץ ע"ה בגמטריא ברסלב, נחמן בן פיגא. את ע"ה בגמטרא ברסלב נ נח. בארץ כנען בגמטריא נחמן מברסלב ע"ה, ועם הח' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. שנים עשר עבדיך בגמטריא הפתק נ נח נחמ נחמן מאומן.

פרש"י בפסוק יב-יג למה לא נכנסתם בשער אחד, ויאמרו שנים עשר עבדיך וגו', ובשביל אותו אחד שאיננו, נתפזרנו בעיר לבקשו, ע"כ. וקשה למה נכנסו לכל זה, [וכמו שבאמת תבע אותם יעקב בסוף למה הזכירו שיש להם עוד אחד, אכן לתירוצם כאן לא היו צריכים להזכיר אלא אחד עשרה, ולכן מוכרח כמו שכתוב לקמן מג:ז שאול שאל האיש לנו ולמודלתנו לאמר וכו' היש לכם אחד, וכמו שכתוב בריש פרשת ויגש פסוק יט, אדני שאל וכו' היש וכו' או אח, ומה שכתוב שם ואחיו מת ופירש רש"י מפני היראה היה מוציא שקר מפיו, צריך לומר שאמרו לו שאחר החיפושים שלהם נתברר שהוא מת], הלוא רש"י כתב טעם למה התפזרו שם, זה לשונו (לעיל מב:ה) בתוך הבאים, מטמינין עצמן שלא יכירום, לפי שצוה להם אביהם שלא יתראו כולם בפתח אחד, אלא שיכנס כל אחד בפתחו, כדי שלא תשלוט בהם עין הרע וכו' עיין שם, אז למה לא אמרו ליוסף טעם זה. ואולי י"ל שזה דומה יותר מדי לטענת יוסף שמרגלים הם, כי בזה הם מודים שהטמינו את עצמם, והם רצו להכחיש שלא הטמינו עצמם כלל. ואולי י"ל שנגד פני יוסף לא היה שייך לטעון חשש של עין הרע, כי בן פורת יוסף עלי עין, ולא היה קיים כלל בפניו מושג של עין הרע. וזה בעצם מה שאמרו שהיו מחפשים את יוסף, כי כנסיתם בפיזור היה כדי להשיג הגנה מעין הרע, והוא ההישג של יוסף.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו - תהלים כג

 

כג:ג נַפְשִׁ֥י יְשׁוֹבֵ֑ב יַֽנְחֵ֥נִי בְמַעְגְּלֵי-צֶ֝֗דֶק לְמַ֣עַן שְׁמֽוֹ.

נפשי ישובב בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ישובב בגמטריא רבי נ נח. ינחני – אותיות האמצעיות: נ נח. במעגלי צדק ע"ה בגמטריא רב נחמן.

הראשי תיבות של כל הפסוק בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

נראה לפרש, נפשי ישובב, ישב בישיבות של השכינה, בחי' שב ביראת ה' (תיקוני זוהר דף יח:). וכפל אות ב' משום שממשיכים לישיבות שני אורות מהאין סוף ברוך הוא שהם אור התכלת. וזה ינחני, הנייחא והמנוחה של הנשמה בישיבה. במעגלי צדק, צדק היא השכינה, בחי' יראת ה', והרי יראת ה' מרוממותו ית' היא מקפת את כל השיעור קומה של הכל, ולכן אפילו הנוגע במקצתה התחתית של העיגול, כבר מאיר ומעורר רום המעלות. וזה גם ענין ישובב, שהוא לשון חזרה, כמו העיגול שהכל חוזר ומתגלגל. וזה ענין הלב, כי כל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלקיך (רש"י ויקרא יט:לב), כי האדם הוא צורת כל הבריאה גם בעולם, נפש, שנה. ותכלית כל הבריאה להראות יחודו יתברך, ולכן זה גם צריך להיות מוכר בהאדם. ויראת השם בחי' מלכותו יתברך הוא ענין יחודו, כידוע שזה ענין קבלת עול מלכות שמים בקריאת שמע, להעד על יחודו (רמב"ם). וכאשר האדם מתבונן שהשם אחד בתכלית היחוד, ואפילו שהוא חטא והרבה לפשוע ר"ל, אין מעשיו יוצאים מיחודו יתברך, בודאי יתבייש מאד ויתבטל לגמרי להאין סוף ב"ה (והבושה בעצמה בחי' גלגול הדמים, כי אזל סומקא ואתי חיוורא, (ב"מ נח:, רע"ב אבות ג, ועיין בליקוטי הלכות, הלכות ראש השנה ג:ב שכתב להיפוך, דאזל חורא ואתי סומקא, וכתב לפרש בזה הפנים של התוקע שמתאדמים. ואינו קשה מהגמרא, כי ראיתי בפירוש שטיינזלץ, דאזיל סומקא, דהיינו שבתחילה המתבייש פניו מאדמים, ואותו אודם מסתלק, וכאילו הגמרא דילגה על השלב הראשון, אי נמי שכללה במילת אזל, שהסומקא אזל לפנים ואזל מהפנים ובא החיוורא) [וידוע מליקוטי מוהר"ן תורה ו' שהאדם צריך לעסוק בזה, וידוע מתורה כט ועוד מקומות שצריכים ללבן את הדם להיות בבחי' חלב, וכל המחלקת מהדמים שלא עבדו את ה', כמבואר בתורה עה]), . והלב שהוא מקום היראה כנ"ל, הוא מקום השראת השכינה, כמו שכתוב (תהלים כז:כח) לך אמר לבי בקשו פני, ופרש"י בשבילך בשליחותך וכו' במקומך בא אלי לבי לומר כן, ע"כ. והדמים מסתובבים בכל הגוף וחוזרים ללב. אם רץ לבך שב למקום (ספר יצירה פ"א). רץ, בחי' רצון, שהוא רום המעלות, וחוזרים ליחוד השכינה, שב ביראת ה'. למען שמו, למען בגמטריא קץ, בחי' קץ שם לחשך, שאפילו שמו יתברך בחי' שימת קץ, כי מוגבל לאותיות, מה שאין כן באור האין סוף ב"ה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ח' ימי חנוכה כנגד ח' שמות של חזקיהו

ב"ה

ח' ימי חנוכה י"ל כנגד הח' שמות של חזקיה, וכמו שמסיימים הפיוט מעוז צור, חשוף זרוע קדשך, ראשי תיבות חזק של חזקיה, שהיה ראוי להיות משיח לולא שלא שר לי"ה[1] [חזקיהו בן אחז נכד עוזיהו שביקש גם כהונה, היפך החשמנאים כהנים שביקשו מלכות השייך לבית דוד]. דאיתא בסנהדרין צד. אמר הקב"ה יבא חזקיהו שיש לו שמונה שמות, ויפרע מסנחריב שיש לו שמונה שמות. חזקיה דכתיב (ישעיה ט:ה) כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום, והאיכא חזקיה, שחזקו י"ה, דבר אחר חזקיה שחזק את ישראל לאביהם שבשמים. סנחריב דכתיב וכו' וכו' והאיכא סנחריב, שסיחתו ריב, ע"כ. הרי ח' שמות, ושם חזקיה כנגד השמש. ולכן השני שמות הראשונים, פלא יועץ, ראשי תיבות פ"י בגמטריא חנוכה ע"ה. וענין חנוכה הוא שלמות הדיבור על ידי אמת, וללכת אחר הרבים לקבוע הלכה בשלום, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ב', וכן בקמא תורה יד ענין של חנוכה הוא שלום עולמי, היפוך סנחריב שסיחתו ריב. (לשון יוונית, השפה, היה מותר בבבל. אבל אסרו לחלוטי לשון יווני בחידות ובלשון סתום וכו'). וזה המשך הפסוק, למרבה המשרה, לשון שמן משחת קודש – משח רבות קודשא. וזה הכפלת ילד ילד בן, כי הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים (שבת כג:), יל"ד בגמטריא מ"ד נרות שמדליקים בחנוכה, עם חישוב השמש כנ"ל. ילד ילד בגמטריא פ"ח שמן. ילד לנו, לנו בחי' יון, כי הל' ג' קוצים של היו"ד. גם 'לנו' נוטריקון ל"ו נרות.

וזה מה שכתוב בפסוק ותהי המשרה על שכמו, כי ידוע ששלטון היוונים בא מיחוסם ליפת, וכוחו של יפת בזכות ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם (בראשית ט:כג).

נ נח נחמ נחמן מאומן

---

[1] (הראשי תיבות של חשוף זרוע קדשך וקרב קץ, בחילוף הז' לב', הרי חבקוק. והדרך להחליף הז' לאות ב', כי זי"ן, ז' פעמים י"ן הרי ת"כ, חסר הז' עצמו, בחי' אחד משישים, הרי בי"ת ע"ה. ועוד דרך עיקרי, כאשר שמים אצבעות יד ימין על אצבעות יד שמאול, האצבע הב' כנגד האצבע הז'). 

New song - unfortunately i don't have a good microphone

 

מה שמוכרח להיות ובטחון

ב"ה

מסכת בבא קמא

ל. אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין, רבא אמר מילי דאבות עיין שם.

החפץ חיים (ליקוטי אמרים סי' ט) כתב, שמילי דאבות הכוונה למעשיהם של אבותינו הקדושים, והרוצה להיות חסיד צריך שיתבונן במידת החסד של אברהם אבינו, ובמידת העבודה של יצחק שנתרצה להיות עולה כליל על גבי המזבח, ובמעשיו של יעקב שהוא יסוד התורה, ומהם ילמד האדם להיזהר במעשיו, ע"כ מובא.

זה בפרטיות, אבל יש ענין כלל בחשיבות האבות, למה הם חשובים כל כך, עיין מש"כ על זה באריכות בחלק ה' מאומן.

 

לב. מאי ברשות איכא (היינו לרוץ בע"ש) כדר' חנינא דאמר ר' חנינא בואו ונצא לקראת כלה מלכתא וכו' (והפירוש כפשוטו ...) ר' ינאי מתעטף וקאי ואמר בואי כלה בואי כלה.

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

 

לח. עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים (חבקוק ג:ו), ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח כיון שלא קיימו עמד והתיר ממונן לישראל, ע"כ. -

י"ל עמד, ע' מד, ע' במספר קטן ז', שמדד קיים המצות של בני נח, וכן 'עמד ו' בגמטריא בני נח. ויתר, עם הד' אותיות בגמטריא כתר, דהיינו תרי"ג מצות וז' מדרבנן, אי נמי, יתר, עם הג' אותיות בגמטריא תרי"ג.

 

שלחה מלכות רומי שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל, למדונו תורתכם, קראו ושנו ושלשו ובשעת פטירתן וכו'. ובירושלמי ד:ג אמרו שעד שהגיעו למקום סולמא דצור שכחו כל הדינים שלימדום.

עיין ליקוטי מוהר"ן ס:ז שלא יהיו דבריו נכתבין בכח הזכרון של התלמיד שא-ינו הגון, רק יהיו נשכחין ממנו, עיין שם.

 

רב שמואל בר יהודה שכיבא ליה ברתא, אמרו ליה רבנן לעולא קום ניזיל נינחמיה וכו' עיין שם. ניזיל ע"ה בגמטריא נ נח, וזה נינ"חמיה.

 

לח: ומה בשביל שתי פרידות טובות חס הקב"ה על ב' אומות גדולות ולא החריבן, בתו של רבי (-שנפטרה), אם כשרה היא וראויה היא לצאת ממנה דבר טוב, על אחת כמה וכמה דהוה חיה, ע"כ. -

לכאורה אין זה אלא לנחמה, ואינה מוכרח כלל. כי שמא גרם החטא, כמו שיעקב אבינו חשש לזה אף על פי שהיה לו הבטחה מן השמים שיצא הרבה טוב ממנו, וכן עיין בבראשית רבה (עו), הובא במסילת ישרים פרק ז' בזה"ל בענין המלכת שלמה שאמר דוד לבניהו (מלכים א:א) והורדתם אתו אל גחון, וענה בניהו, אמן כן יאמר ה'. אמרו זה לשונם, רבי פינחם בשם רבי חנן דצפורי, והלא כבר נאמר (דבה"א כב), הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה? אלא הרבה קטגורין יעמדו מכאן ועד גיחון, ע"כ. אכן עמון ומואב הרבו לחטוא, ולא רק שלא גרם חטאותם לאבד הטובה, אלא אדרבה, הטובה הציל אותם. ולכן יש לחלק בין סתם הבטחה למציאות שיש שורש ונקודה טובה שצריך לצאת, ששום דבר יכול לעכבו.

והנה במקום אחר הארכתי בענין הבטחון איך האדם יכול להיות בטוח שיגיע לו איזה טובה, כמו שמצינו אצל כמה צדיקים שהראו בכוונה ענין זו. ולפי מה שנתבאר כאן, אם יכולים להכריח שהטובה הוא בבחי' זו, של המצאת שורש ונקודה ששייך דייקא כך, בטוח הדבר.

רבינו אמר (מובא במכתבי שמואל ב:יט, ב:לה) שפעל אצל השם יתברך שלא יקח את אנשיו מהעולם באמצע העבודה [כל זמן שלא גמרו עבודתם בעולם הזה].

נ נח נחמ נחמן מאומן

איך לוקחים לב?!

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

תמא. תאמרו לי אצל איזה צדיק קבלתם התעוררות הלב, העקר הוא האמירה בפה. רצונו לומר להרבות בדבורים של תחנות ובקשות בפה, והתעוררות הלב בא ממילא, ע"כ. ועיין לקמן אות תקח, ובשיחות הר"ן עד-עה.

יש לפרש בזה על דרך צחות מה שקי"ל (שולחן ערוך, אורח חיים א:ד) טוב מעט תחנונים בכוונה מהרבות בלא כוונה, דהיינו שעל ידי שמרבים בלא כוונה משיגים את הטוב מעט עם כוונה. ועמש"כ על שמע ישראל (דברים ו:ד).

עיין במסכת עירובין (נג:) רבא אמר (-לענין לימוד תורה בפה מלא) מהכא (תהלים כא) תאות לבו נתתו לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה, אימתי תאות לבו נתתה לו בזמן שארשת שפתחיו בל מנעת סלה, ע"כ.

עיין הקדמת ליקוטי מוהר"ן ז"ל ובה' בטחנו שכל מי שישים עינו ולבו היטב לדברי קודש הנאמרין בספר הקדוש הזה – יתלהב לבו ויפתחו עיניו ויכסוף וישתוקק מאוד לעבודתו יתברך, עד אשר ישוב אל ה' באמת בכל לבבו ונפשו ומאודו, ע"כ.

 

עיין במסילת ישרים סוף פרק ז, ז"ל ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב) כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, (שם פד, ג) צמאה נפשי לאלקים וגו'. נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (שם סג, ב) צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית. אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג) ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (שם יא, י) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג, עכ"ל.

והמשכיל על הדבר ישים לבו לעסוק דוקא בדיבורי חשק וכיסופים להשם יתברך, ובפרט שזה דרך חזקה להביא הגאולה כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה לא. ומה יפה לקבוע כמה דקות או יותר כל יום לעסוק בזה.

נ נח נחמ נחמן מאומן