י' טיפות של יוסף

ב"ה 

עשרה הרוגי מלכות מי' טיפות שיצא מידי יוסף. והשאלה האם יוסף לא עשה תשובה לתקנם.

יש שיטה שיש עבודת השם למעלה מתשובה, כמו שר גדול שמקבל דוח על חניה, אין לו זמן לעסוק בו כי הוא מנהל כל המדינה.

וקשה כי הרי כל הגלות תלוי באותם טיפות, כמבואר באריזל, והרי כל התפילות שלנו בנוי עליהם, וכמו שמכוונים בא-ל נקמות ה' וכו'.

ונראה שבאמת יוסף תיקנם הרבה, ולכן למשל ראש ההרוגים היה ר' עקיבא, ולא הרגו אותו עד שכבר מלאו לו קכ שנה, ולא שלטו עליו כלל, כי היה בדבקות ושמחה עד יציאת נשמתו בקו"ט.

נ נח 

להנצל מעולם הדמיון והבלי וחיזו דהאי עלמא

 ב"ה

כמעט שכנה דומה נפשי. דוד המלך התפלל הרבה להנצל מעולמות של תוהו ודמיון, ולכאורה אם היה מחסר מהתפילות לא היה ניצל, שאפילו אם תיקן תפילתו לדורות, לכאורה שורש הדבר נמצא בו, איני יודע, אבל עכ"פ הרבה להתפלל על זה, וצריך ביאור איך אנשים כמותינו נוכל להנצל. כי אין לדחות שהקב"ה מדקדק עם צדיקים יותר, כי זה לפי מעשיהם, אבל כאן אדרבה, ככל מה שאין האדם צדיק יותר ניתן יותר להיות נעזב ח"ו לדמיונות שוא והבל ותוהו.

ויתכן שבאמת אפילו החיים שלנו בתורה ומצות היום, רובו הבל, רוב המחשבות והזמן שלנו הולכים לטמיון, ואפילו הלימוד תורה שלנו מגושם מאד, זאת אומרת שתפילות של דוד המלך להנצל מדומה וכדומה היו גם להנצל מהחיים מדולדלים שלנו. ולכן בערכנו, ככל מה שאנו לוחמים להמלט ולעלות מהדמיון וחיזו דהאי עלמא, הרי אנו שווים למטרת תפילות דוד המלך, ואם נזכה להתגבר לגמרי, אפילו במצב העולם הזה של עכשיו, לזכות לחיים אמיתים, זה כבר קיום הרבה של בקשת דוד המלך. וגם אנחנו צריכים להרבות מאד להתפלל על זה.

כל זה כתבתי לפני 6 חדשים. ועכשיו לפני כמה ימים שמתי לב שרבינו הקדוש כבר אמר את זה בפירוש בליקוטי מוהר"ן תנינא קיט ז"ל הנה הכל אומרים, שיש עולם הזה ועולם הבא. והנה עולם הבא - אנו מאמינים שיש עולם הבא, אפשר יש גם עולם הזה גם כן באיזה עולם, כי בכאן נראה שהוא הגיהנם, כי כלם מלאים יסורים גדולים תמיד. ואמר: שאין נמצא שום עולם הזה כלל, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לגמור העסקים ואז לערוך תיקון חצות

ב"ה 

מה שראיתי בספרים, בנוהג העולם, ובפרט זה קורה במוצאי שבת, כאשר מגיע חצות לילה - לאיזה שיטה שיהיה זמנו - מפסיקים לערוך תיקון חצות (החורבן היה במוצאי שבת ועם כל זה כתב מהרח"ו שהאריזל נהג בו כמו שאר הימים), ואחר כך ממשיכים במה שהיו עוסקים. אבל לפי מה שהבנתי מספרי ברסלב, ענין חצות לילה הוא לקום בחצות לילה להתחיל היום, ולכן יש אפילו החצות של שלוש בבוקר שרבינו נתן לאחד שלא היה יכול לקום בחצות ממש. ועל כן עדיף לסיים המלוה מלכה או הזמירות או כל עסק שהייתה עסוק בו, ואחר כך לערוך תיקון חצות ולהמשיך בעבודת היום הבא.

נ נח

Roads of Elul

HH

Israel is busy building roads now on the southern border, this is mamash the devotion of Elul as explained in Likutay Moharan Torah-teaching 6 - on X I explained at greater length.

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

צירופי השם ב' וג' אלול

ב"ה 

לפי האריז"ל ביום ב' וג' אלול צריכים לכוון כל שעה לצירוף אחר בשמות השם יתברך.

ועיין לקראת סוף תורה ח' בליקוטי מוהר"ן בענין הצירוף של כל שעה הוא בחי' רוח החיים שבדופק.

וביאר שם שיש י' מיני דופק כנגד עשרת הדברות, וכן בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות מהקבצן בלי ידים. והם עשרה מיני נגינה נ נח נחמ נחמן מאומן.

על כן נכון וראוי מאד לשיר עכשיו נ נח נחמ נחמן מאומן 

דרשה על השיר פשוט כפול משולש מרובע

 ב"ה

ספר שערי ירושלים

סבא ישראל אמר שר' שלמה וקסלר אמר לו, שרק על הי' שעל גבי הנון הראשון של נ נח נחמ נחמן מאומן בפתק הקדוש הוא יכול לכתוב ששים ספרים. והנה ת"ל מצאתי בספר זו פירוש על השיר פשוט כפול שלוש מרובע, בענין הי' והנ' של הצ'. וידוע מהאריז"ל שהנון בעצמו יש עליו י' כנ"ל ולכן קרובים הדברים. ועוד דבר אקדים, ידוע מהמדרש שאות ץ שייך לגאולה העתידה האחרונה [-ולמדנו זה כאשר בהשגחה עליונה מפלגת כולנו חברים נ נח, קבלה אותיות ףץ].

פתיחה, דף ח' ע"א

ועל דרך הסוד הוא במה שנקדים מ"ש הרב בעל אשל אברהם (ר' מרדכי אשכנזי, פיורדא תס"א, דף יא ע"א), ושאר מקובלים בסוד אני ראשון ואני אחרון (ישעיה מד:ו), שהוא סוד האל"ף כזה א שכולל כל האצילות. יו"ד ראשונה שעל האל"ף הוא סוד כח"ב, שקוצו של יו"ד רומז לכ"ע (-כתר עליון) והיו"ד בחו"ב, דאע"ג דהו"ד אמרוהו על החכמה, מ"מ חו"ב כחדא שריין כחדא נטלין ולא מתפרשין לעלמין, יצדק ג"כ לומר על שניהם דאינון ברזא דיו"ד. וזהו אני ראשון הוא יו"ד ראשונה שעל האלף, ואני אחרון הוא סוד יו"ד אחרונה שבאלף שרומז על מלכות. ומבלעדי אין אלהים הוא סוד הוא"ו שבאלף הרומז על הו"ק. הרי כל האצילות נכלל בסוד האלף. והנה בזמן הגלות היו"ד אחרונה הרומז למלכות היא נכללת בגופו של האלף, שהוא הוא"ו הרומז על הו"ק, והוא סוד הפסוק (ישעיה מא:ד) ואת אחרונים אני הוא, הרומז על הו"ק שנקראו אחרונים כי עד שם יש לה עליה. ולזמנא דאתי איהי תסתלק בכתר, דאיהו רזא דאי"ן, ואיהו ברזא דאת יו"ד עילאה על האל"ף דיתחברון דא בדא ברזא דא ץ.

וכתבתי בשער ב' (פרק ד) בהפטרת עניה סוערה בפסוק (ישעיה נד:יד) בצדקה תכונני, כי צורת הצד"י פשוטה הוא נו"ן ויו"ד מחוברים כחדא, והוא שכתוב בצדקה תכונני, כלומר בכח הצדקה שישראל עושים עד שיעשו מצדק צדקה כנודע אז תכון נו"ן יו"ד שהוא סוד שכתבנו, דאיהי תסתלק לכתר דהוא רזא דאין. שעד עתה בגלות היתה מחוברת בגופו של אלף שהיא יו"ד שלמטה, וזה רומז לאל"ף דאי"ן. ולעתיד יתחברו זו"ן כחדא ברזא דיו"ד נו"ן דאי"ן. ולזה רומז מלת תכו"נ נ"י כאלו כתיב תכון נ"י והוא שיתחברו שניהם כאחד בכתר בסוד צד"י פשוטה כזה ץ, ושני מלכים משתמשים בכתר א'. ובזה תתרחקי מעשק של הקליפות שלא יעשקוה זרים דכלם מתבערים מהעולם, ויע"ש.

ונודע כי איתא ברעיא מהימנא פרשת פינחס (זוהר ח"ג דף ריט ע"ב) דקרי לכללות י"ס ד' שמות כ"ע נקרא שיר פשוט, וחו"ב שיר כפול, וחג"ת שיר משולש, ונהי"ם שיר מרובע. ולכן אחר שתעלה ותסתלק מלכות דאצילות למעלה עד הכתר עד שימצאו השני יודי"ן של האלף סמוכים זה לזה כדוגמה זו ץ. א"כ בהכרח הוא שתעלה ג' מדרגות דהיינו ממדרגת שיר מרובע שהם נה"י ועד המלכות עצמה ד'. נמצא דכשעלתה למעלה מנה"י הרי עלתה שלשים מעלות שהם ג' ספירות נה"י, שכל א' כלולה מעשר הרי שלשים. וכשעלתה למעלה מחג"ת הרי שלשים אחרים ע"ד הנז'. ולהיות שחו"ב נקראים ב' עשרונים, להיות שכל א' כלולה מעשר ע"ד שאר ספירות התחתונות, מ"מ אינם נחשבים רק עשר משום דכחדא שריין וכחדא נטלין, כדברי הזוהר.

וזו היא כוונת ר"י דדריש שעתיד הקב"ה להביא אבנים טובות שהם שלשים על שלשים, הוא סוד אבני שיש טהור (חגיגה יד:), הרומז על הספירות שהם שלשים על שלשים. הרמז הוא על השתי עליות שלה, דהיינו עליית נה"י שהם שלשים, ועליית חג"ת שהם שלשים, הרי שלשים על שלשים. וחוקק בהם עשר ברום עשרים, הוא הרמז על עלייתה לחו"ב שהם במציאות עשרים, כדרך שאר הספירות שכל א' כלולה מעשר. אבל משום דכחדא שריין וכחדא נטלין אין לקרותם רק עשר. זהו וחוקק בהם עשר, שהוא רומז לחו"ב שמצד קישורם זה בזה דכחדא שריין נק' עשר וכו'. ומצד בחינתם הם כדרך שאר הספירות נקראים עשרים, זהו ברום עשרים. וכיון שתעלה לחו"ב הרי כבר נתקרבה לכתר, דג' ראשונות חשובות כאחד. וזה על פי ההקדמה שכתבתי דמשום דנכללים זה בזה החו"ב דכחדא שריין וכחדא נטלין, הם קרויים בסוד עשר כנז'. אבל בלא"ה נמי אתי שפיר, דמ"ש עשר ברום עשרים, שעשרים רומז לחו"ב שהוא שיר כפול, ועשר הוא רומז לכתר בסוד שיר פשוט. ואעפ"י שהכתר עליון על כלם, מ"מ מצד שנקראים שיר כפול מצד הכפל שלהם אמר עשר שהוא הכתר ברום כ' שהוא החו"ב.

א"נ האי ברום עשרים דקאמר קאי אמלכות דאצילות, וה"ק המלכות שתעלה כל אלו העליות תעלה לרום עשרים, כלומר למעלה מחו"ב עד הגיעה לכתר שהוא עשר סוד שיר פשוט, [והוא למעלה מכ' שהם חו"ב].

ומ"ש ומעמידן בשערי ירושלם, הוא סוד כל אלו העליות שתעלה עד הכתר ותהיה בסוד הב' יודי"ן דאל"ף, שיהיו אז בסוד הצדי פשוטה כזה ץ. זה גורם למעלתה וסילוק הדינין ממנה ומשעריה, שהוא סוד אדנ"י שהוא דין, ועולה במילואו תרע"א, שפירושו שער. כי אז יתמתק הדין שבו בכתר בסוד אני שבכתר, והוא סוד ראו עתה כי אני אני הוא (דברים לב:לט). אני בכת"ר ואני במלכות. כי הד' שבאדני יתמתק ויהפך לרחמים, והרי הוא כאלו כתיב אני דהדל"ת המורה על הדין כמאן דליתיה דמי, משום שלא נשאר בו פעולת הדין בכח הכתר.

וכן הנצ"ח וההו"ד נקראים שערי ירושלם, ויש בהם דינים מצד הקליפות ששולטים בהם בזמן הגלות. דבנצ"ח כתיב ויגע בכף ירכו (בראשית לב:כו) למ"ד דבירך של ימין נגע (ב"ר עח:ו, ילקוט שמעוני קלג). ובהו"ד כתיב (איכה א:יג) כל היום דו"ה סוד הו"ד בהיפוך. דהמבדיל כמה אלף הבדלות דכי היכי דאמרי בקדושה איהו בנצ"ח ואיהי בהו"ד, ה"ג נעשה בחורבן עבד כי ימלוך (משלי ל:כב) דא ס"מ דשליט בנצ"ח, ושפחה כי תירש גברתה (משלי ל:כג), דא לילי"ת בת זוגו דשלטה בהו"ד בסוד דו"ה בנדתה.

והנה אז שערי ירושלם שהם הנצ"ח וההו"ד ואדנ"י שבמלכות, שנקראים שערי ירושלם דלעילא כנז', הנה כל אלו העליות שעולה המלכות עד הכתר מורה שיתרבה השפע מכ"ע בכח הא"ס, ויתקשרו כל הספירות זה בזה, וכל הדינין והקליפות יסתלקו ויתבערו מן העולם. כד"א (זכריה יג:ב) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, כי הכל יהיה ברחמים בסוד רחמי הכתר שהם רחמים גדולים, כד"א (ישעיה נד:ז) וברחמים גדולים אקבצך.

אמן ואמן

נ נח נחמ נחמן מאומן

מרים

 ב"ה

מרים. עם הד' אותיות בגמטריא ברסלב [ובערך ברסלב. ב*רס=תק"כ ועוד ל"ב, הרי תקנ"ב, השנה שנולדה מרים בתו של רבינו]. מרים, בליקוטי מוהר"ן תורה כ', נפש שסובלת, מלשון מרה. אבל יש לפרש מר לשון טפה, והרי מרים, טיפה מן הים. וכעין שפרש הרשב"ם מרזב, בבבא בתרא נח:, שהטיפות זבות ממנה. ובאנגלית מרין – שייך לים. וכן מרים, אותיות מים ר'יש, שיר מים, שמרים שרה על קריעת ים סוף. וכן הבאר נקראת על שמה. באר חפרוה שרים (במדבר כא) שרים בגמטריא מרים עם י' פעמים הוי"ה, אי נמי המ' של מרים נעשה ב' בא"ל ב"ם, וב' נעשה ש' בא"ת ב"ש. כי הבאר בזכות אברהם אבינו שאמר (בראשית יח:ד) יקח נא מעט מים, טוב מעט לצדיק, אפילו טפה. וכן דמעה בגמטריא מעט, והיא טפה אחת של מים מרה. ואחר פטירת מרים, כאשר משה הכה את הסלע, לא הוציא אלא טיפין, לפי שלא צוה המקום להכותו אלא ודברתם אל הסלע (רש"י במדבר כ:יא), וכן מרים, כאילו חסר א' ולשון אמירה. וכן הגלות היה צריך להיות ארבע מאות שנה, ובלדת מרים, נכבד הגלות כדי שיעלו אותם פו או פז שנים, וזה טוב מעט לצדיק, כי לצדיק דלי צ"ק – להוריד או להרים הק"צ שנה שהיו צריכים להשלים על רד"ו. וזמש"כ הן גוים כמר מדלי. ויש לפרשו על שבט ואדר, כי דלי מזל של שבט, שבו מסר משה רבינו את משנה התורה, מר בגמטריא עמלק, בחי' חודש אדר שבא לאחר שבט. וכן מרים, אותיות מצרים חסר הצ', כי הצדיק הוא הזכר. והצ' בגמטריא מים, וינצלו את מצרים אמר רבי אמי (מי-ם) מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן. וריש לקיש אמר, עשאוה כמצולה שאין בה דגים (ברכות ט:).

נ נח נחמ נחמן מאומן