Posts
אמת ואמונה Truth and Faith
א.
עִקַּר הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בָּאֱמוּנָה, כִּי עִקַּר הַגָּלוּת אֵינוֹ אֶלָּא
בִּשְׁבִיל חֶסְרוֹן אֱמוּנָה (ז' א').
The main redemption depends on faith, for the main exile is only due to
a lack of faith (7,
1).
ב.
אֱמוּנָה וּתְפִלָּה וְנִסִּים וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינָה אַחַת וְכֻלָּם
תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה (שָׁם).
Faith, and prayer, and miracles, and the Land of Israel are one aspect,
and all are dependent on one another (ibid.).
ג.
יֵשׁ בְּנֵי אָדָם הַמְכַסִּים כָּל הַנִּסִּים בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע,
וּכְשֶׁיִּכְלוּ אֵלּוּ הָאֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה בְּנִסִּים,
וְתִתְרַבֶּה אֱמוּנָה בָּעוֹלָם, אָז יָבוֹא מָשִׁיחַ, כִּי הַגְּאֻלָּה
תְּלוּיָה בָּאֱמוּנָה כַּנַּ"ל (שָׁם).
There are people who cover all miracles with the way of nature, and when
these heretics, who have no faith in miracles, perish, and faith increases in
the world, then the Messiah will come, for the redemption depends on faith, as
mentioned above (ibid.).
ד.
אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לֶאֱמוּנָה כִּי אִם עַל־יְדֵי אֱמֶת (הַיְנוּ כִּי עִקַּר
הָאֱמוּנָה אֵינָהּ אֶלָּא בְּמַה שֶּׁאֵין הַשֵּׂכֶל מֵבִין, כִּי בְּמָקוֹם
שֶׁהַשֵּׂכֶל מֵבִין אֵין שַׁיָּךְ אֱמוּנָה, וְאִם כֵּן כְּשֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל
מֵבִין, מֵהֵיכָן יָבוֹא לְהַאֲמִין בְּמַה שֶּׁצָּרִיךְ לְהַאֲמִין, עַל־כֵּן
עִקַּר הָאֱמוּנָה תְּלוּיָה בָּאֱמֶת, שֶׁאִם יִרְצֶה הָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל עַל
הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ יָבִין מֵאֵלָיו, שֶׁצְּרִיכִין לְהַאֲמִין הָאֱמוּנָה
הַקְּדוֹשָׁה בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים וּבְתוֹרָתוֹ
הַקְּדוֹשָׁה, אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בְּשִׂכְלֵנוּ הַמְּגֻשָּׁם,
כִּי עַל־יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת עַל הָאֱמֶת בְּעֵין הָאֱמֶת, יָבִין מֵרָחוֹק
שֶׁהַאֱמֶת הוּא כָּךְ רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בְּשֵׂכֶל וּצְרִיכִין רַק
לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. וְהָבֵן הֵיטֵב (שָׁם ב).
It is impossible to come to faith, except through truth (that is, because
the essence of faith is only in what the intellect cannot comprehend, for where
the intellect comprehends, faith is not relevant. Thus, when the intellect does
not comprehend, from where will one come to believe in what one must believe?
Therefore, the essence of faith depends on truth, that if a person desires to
look at the real truth, he will understand on his own that it is necessary to
believe the holy faith in Hashem, may He be blessed, and in the true righteous
ones and in His holy Torah, even though it is impossible to understand with our
coarse intellect. For through looking at the truth with the eye of truth, he
will understand from afar that the truth is so, only it is impossible to
understand with the intellect, and one must only strengthen oneself in complete
faith. Understand this well)(ibid., 2).
ה.
אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לָאֱמֶת אֶלָּא עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים
אֲמִתִּיִּים וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ עֲצָתָם וְלֹא יִטֶּה לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל
מִדִּבְרֵיהֶם וְעַל־יְדֵי זֶה נֶחְקָק בּוֹ אֱמֶת וְזוֹכֶה לֶאֱמוּנָה וְכוּ'
וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל, וְכֵן צָרִיךְ לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ מֵעֲצַת רְשָׁעִים
וּמִתְנַגְּדִים וְחוֹלְקִים עַל הָאֱמֶת. וְכָל זֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי מִצְוַת
צִיצִית שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁמִירָה מִנִּאוּף שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲצוֹת
רְשָׁעִים, וְזוֹכִין לְתִקּוּן הַבְּרִית שֶׁהִיא בְּחִינַת עֵצוֹת שֶׁל
צַדִּיקִים (שָׁם ג).
It is impossible to come to truth except through drawing close to true
righteous ones, and walk in the path of their counsel, and not to turn to the
right or to the left from their words. [And] Through this, truth is engraved in
him, and he merits faith, etc., as mentioned above. Likewise, one must distance
oneself from the counsel of the wicked, and from opponents and those who
dispute the truth. [And] All this is merited through the commandment of tzitzis,
which is the aspect of guarding against promiscuity, which is the aspect of the
counsel of the wicked, and one merits the rectification of the bris (-covenant),
which is the aspect of the counsels of the righteous (ibid., 3).
ו.
עַל־יְדֵי שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּכֹחַ וּמַכְנִיס כָּל כֹּחוֹ בְּאוֹתִיּוֹת
הַתְּפִלָּה, עַל־יְדֵי זֶה זוֹכִים לֶאֱמוּנָה (ט, א).
Through praying with strength and investing all one’s strength in the
letters of the prayer, through this, one merits faith (9, 1).
ז.
אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַמַּכְחִישִׁים כָּל הַנִּסִּים וְאוֹמְרִים, שֶׁהַכֹּל
דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, וְאִם רוֹאִים אֵיזֶה נֵס הֵם מְכַסִּים הַנֵּס עִם דֶּרֶךְ
הַטְּבָעִים, שֶׁאוֹמְרִים שֶׁזֶּה דֶּרֶךְ הַטְּבָעִים, הֵם פּוֹגְמִין
בָּאֱמוּנָה מְאֹד, וּפוֹגְמִין בַּתְּפִלָּה וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהֵם
מַאֲרִיכִין אֶת הַגָּלוּת (שָׁם ב).
Those people who deny all miracles and say that everything is through
the way of nature, and if they see some miracle, they cover the miracle with
the way of nature, saying that it is the way of nature, they greatly damage
faith, and they damage prayer and the Land of Israel, and they prolong the
exile (ibid., 2).
ח.
לְפִי הִתְמַעֲטוּת הָאֱמוּנָה כֵּן הַסְתָּרַת פְּנֵי ה' וַחֲרוֹן אַפּוֹ חַס
וְחָלִילָה, וַאֲזַי הַצַּדִּיקִים בּוֹרְחִים מִשְּׂרָרָה וְכָבוֹד, וְאֵין
לְהָעוֹלָם מַנְהִיג אֲמִתִּי, וְעַל־יְדֵי שֶׁמְּשַׁבְּרִין הַכַּעַס
בְּרַחֲמָנוּת, עַל־יְדֵי זֶה נִמְתָּק הַחֲרוֹן אַף, וַאֲזַי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת
מְקַבְּלִין הַכָּבוֹד וְהַמַּנְהִיגוּת וְזוֹכִין לְמַנְהִיג אֲמִתִּי,
שֶׁיָּבִיא כָּל אֶחָד אֶל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי (יח, ב).
According to the diminution of faith, so is the hiding of the face of
the Lord and His burning anger, G-d forbid, and then the righteous flee from (taking)
authority and honor, and the world has no true leader. [And] Through breaking
anger with mercy, through this, the burning anger is sweetened, and then the
true righteous ones accept the honor and leadership, and everyone merits a true
leader who will bring each one to the true purpose (18, 2).
ט.
אֵין לָאָדָם לְקַבֵּל מַנְהִיגוּת וּשְׂרָרָה כִּי אִם כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה
בִּשְׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא מַאֲמִין
בְּאֵיזֶה דָּבָר שֶׁהוּא מִדַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי, כְּגוֹן צְבִי הִפְסִיקוֹ
בַּדֶּרֶךְ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַאֲמִין בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵין לוֹ
לְקַבֵּל הַמַּנְהִיגוּת. וְאַף שֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁב בְּעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ
רַחֲמָנוּת עַל הָעוֹלָם וְעַל כֵּן רוֹצֶה בְּהַנְהָגָתָן, בֶּאֱמֶת הוּא רוֹדֵף
אַחַר הַכָּבוֹד וְתוֹלֶה רְדִיפָתוֹ בְּרַחְמָנוּת, וְעַל־יְדֵי זֶה יְכוֹלִין
לָבוֹא לְמִינוּת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת חַס וְחָלִילָה, אֲבָל מִן הַשָּׁמַיִם
מְרַחֲמִין וְאֵין מַנִּיחִין הַמַּנְהִיגוּת בְּיָדָם (שָׁם ג).
A person must not accept (-take) leadership or authority unless he has
complete faith, which has no further
perfection. Even one who believes in some matter of the ways of the Amorites (Darchay
HaEmoarey), such as a deer crossing his path, even though he believes in Hashem,
may He be blessed, he must not accept (-take) leadership. And even if a person
thinks of himself that he has mercy on the world and therefore desires to lead
them, in truth, he is pursuing honor and attributes his pursuit to mercy. [And]
Through this, one can come to heresy and apostasy, G-d forbid, but from Heaven
they have mercy, and do not leave leadership in their hands (ibid., 3).
י.
צָרִיךְ לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁלֹּא תִּתְקַלְקֵל חַס וְשָׁלוֹם כִּי
עַל־יְדֵי קִלְקוּל הָאֱמוּנָה אֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל מוּסָר מִמּוֹכִיחֵי אֱמֶת
וְנִתְקַלְקֵל הַשָּׁלוֹם וְנַעֲשֶׂה גֵּרוּשׁ וּמַחֲלוֹקוֹת חַס וְשָׁלוֹם,
וּבָאִים לִכְפִירוּת וְלַעֲבוֹדָה זָרָה וְלֶאֱמוּנוֹת כּוֹזְבִיּוֹת כִּי
הָאֱמוּנָה הִיא עִקַּר חוֹתָם הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁצְּרִיכִין
לְשָׁמְרוֹ מְאֹד, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִשְׁמָר כָּל הַקְּדֻשָּׁה (כב, א ב).
One must greatly guard the faith so that it is not spoiled, G-d forbid,
for through the corruption of faith, one cannot accept reproof from true
reprovers, and peace is spoiled, and there are inacted expulsion and disputes, G-d
forbid, and one comes to heresy, and to idolatry, and to false beliefs, for
faith is the main supreme seal of holiness that must be greatly guarded, because
through this all holiness is guarded (22, 1-2).
יא.
אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁבָּאִים
לְצַדִּיקֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים כִּי כָּל עִקַּר אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל
מַמְשִׁיכִין הֵם לְהַדּוֹר כִּי הֵם כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה (שָׁם ג).
It is impossible to merit complete faith except through coming to the
true righteous ones of the generation, because all the essential faith of Israel,
they draw to the generation, as they are the totality (aggregation) of holiness
(ibid., 3).
יב.
אֱמֶת וֶאֱמוּנָה הֵם בְּחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין בְּחִינַת שִׂמְחָה בְּחִינַת
חַיִּים וְעַל־כֵּן זוֹכִין לַאֲרִיכוּת יָמִים עַל־יְדֵי זֶה. וּלְהֵפֶךְ -
שֶׁקֶר מְקַצֵּר יָמִים כִּי שֶׁקֶר הוּא בְּחִינַת מִיתָה אַנְפִּין חֲשׁוּכִין
עֲבוֹדָה זָרָה רַחֲמָנָא לִצְלָן (כג, א).
Truth and faith are the aspect of shining countenance, the aspect of
joy, the aspect of life, and therefore, one merits length of days through this.
And the opposite—falsehood shortens days, for falsehood is the aspect of death,
darkened countenance, idolatry, may the Merciful One save us (23, 1).
יג.
אֱמוּנָה הִיא אַחֲרִית הַיָּמִים כִּי עָלֶיהָ עוֹמְדִים כָּל הַמִּדּוֹת, כִּי
הָאֱמוּנָה הִיא יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ כָּל הַקְּדֻשָּׁה. וּכְבָר נִתְבָּאֵר
לְמַעְלָה שֶׁעַל־יְדֵי אֱמֶת בָּאִים לֶאֱמוּנָה (שָׁם ג).
Faith is the end of days, for upon it stand all the attributes, as faith
is the foundation and root of all holiness. And it has already been explained
above that through truth, one comes to faith (ibid., 3).
יד.
אֲפִלּוּ מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ אֵיזֶה שֵׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה, צָרִיךְ
לְהַמְשִׁיךְ אֱמוּנָה לְתוֹךְ הַשֵּׂכֶל, כִּי אֵין לִסְמֹךְ עַל הַשֵּׂכֶל
בְּעַצְמוֹ (כד, ו).
Even one who merits to draw some holy intellect must draw faith into the
intellect, for one cannot rely on the intellect alone (24, 6).
טו.
עַל־יְדֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים שֶׁאוֹמְרִים תּוֹרָה
נְפוּלָה, עַל־יְדֵי זֶה בָּאִים כְּפִירוֹת וּבִזְיוֹנוֹת וְהִתְנַגְּדוּת עַל
יִרְאֵי הַשֵּׁם. וְהַתִּקּוּן לָזֶה הַכְנָסַת אוֹרְחִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים
אֲמִתִּיִּים וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לֶאֱמוּנָה וּלְשַׁבֵּר הַכְּפִירוֹת
וְהַבִּזְיוֹנוֹת וּלְהִתְגַּבֵּר עַל הַמִּתְנַגְּדִים (כח, א ג).
Through Torah scholars who are not worthy, who speak (-deliver) fallen Torah, through this, heresy, disgraces, and
opposition arise against those who fear Hashem. The rectification for this is
hosting true Torah scholars, and through this, one merits faith and to break
the heresy and disgraces and to prevail over the opponents (28, 1, 3).
טז.
עִקַּר חֲשִׁיבוּת הַצְּדָקָה וּשְׁלֵמוּתָהּ הוּא עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה. וְכָל
הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת הַבָּאִים עַל־יְדֵי הַצְּדָקָה אֵין לָהֶם
שְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, שֶׁהִיא מְקוֹר הַבְּרָכוֹת. וְעִקַּר
אֱמוּנָה זוֹכִין עַל־יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבַּת קֹדֶשׁ (לא, ב).
The main importance and perfection of charity is through faith. [And] All
the blessings and the bounty that come through charity, do not have completion,
except through faith, which is the source of the blessings. And the essential
faith is merited through observing the holy Sabbath (31, 2).
יז.
וְכֵן שְׁלֵמוּת כָּל הַדְּבָרִים הִיא הָאֱמוּנָה, וּבִלְתִּי הָאֱמוּנָה כָּל
הַדְּבָרִים הֵם חֲסֵרִים וְכֵן שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא הַדַּעַת הִיא רַק
עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, כִּי כָּל הַתּוֹרָה עוֹמֶדֶת עַל הָאֱמוּנָה כִּי עִקָּר
הִיא הָאֱמוּנָה (שָׁם).
Likewise, the perfection of all things is faith, and without faith, all
things are deficient. Similarly, the perfection of the Torah, which is
knowledge (daas), is only through faith, for the entire Torah stands on faith,
as the fundamental is faith (ibid.).
יח.
עִקַּר קִיּוּם הָאֱמוּנָה הִיא רַק עַל־יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית (שם).
The main sustenance of faith is only through guarding the covenant
(ibid.).
יט.
עַל־יְדֵי אֱמוּנָה מְחַדְּשִׁין הַמֹּחַ שֶׁהִיא הַנְּשָׁמָה בִּשְׁעַת שֵׁנָה
וְזוֹכִין לְקַבֵּל עַל־יְדֵי הַשֵּׁנָה שֵׂכֶל חָדָשׁ וּנְשָׁמָה חֲדָשָׁה מְאוֹר
הַפָּנִים (לה, ג ד ה).
Through faith, one renews the mind, which is the soul, during sleep, and
merits to receive through the sleep new intellect and a new soul from the light
of the countenance
(35, 3-5).
כ.
קִלְקוּל הָאֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם, הִיא בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל־יְדֵי
זֶה נִמְנָע הַמָּטָר וְאֵין שֹׂבַע וְאֵין שָׁלוֹם וְאֵין אִישׁ עוֹזֵר
לַחֲבֵרוֹ, וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לִנְסֹעַ וְלִטַּלְטֵל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם
בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתוֹ (מ).
The vitiation (-spoilage, corruption) of faith, G-d forbid, is the
aspect of idolatry, and through this, rain is withheld, and there is no satiation,
and no peace, and no one helps his fellow, and each one must travel and move
from place to place for his livelihood (40).
כא.
עִקַּר עֲשִׁירוּת בָּא מֵאֱמֶת, וּכְשֶׁפּוֹגְמִין בָּאֱמֶת בָּא עָלָיו
עֲנִיּוּת גַּם בִּזְיוֹנוֹת וּבוּשׁוֹת. אֲבָל הָאוֹחֵז בְּמִדַּת הָאֱמֶת -
פַּרְנָסָתוֹ בְּרֶוַח (מז).
The essence of wealth comes from truth, and when one damages truth,
poverty, disgraces, and shame come upon him. But one who holds to the attribute
of truth—his livelihood is with abundance (47).
כב.
הַשֶּׁקֶר מַזִּיק לָעֵינַיִם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת (מז).
Falsehood harms the eyes, physically and spiritually (47).
כג.
כְּשֶׁאוֹמֵר שֶׁקֶר, מִתְגַּבְּרִים עֲכִירוּת הַדָּמִים, שֶׁמִּשָּׁם בָּאָה
הַמָּרָה שְׁחֹרָה וְהַדְּמָעוֹת שֶׁמְּקַלְקְלִין עֵינָיו. כִּי אִי אֶפְשָׁר
לְדַבֵּר שֶׁקֶר עַד שֶׁיַּעֲכֹר אֶת דָּמָיו, וֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר כִּי
אִם כְּשֶׁמְּזַכֵּךְ מִקֹּדֶם אֶת הַדָּמִים (ליקוטי מוהר"ן נא).
When one speaks falsehood, the turbidity of the blood is strengthened,
from which comes black bile and tears that damage his eyes. For it is
impossible to speak falsehood until one muddies his blood, and truth is
impossible to speak unless one first purifies the blood (Likutay Moharan 51).
כד.
הַשֶּׁקֶר הוּא הָרָע הוּא הַטֻּמְאָה וְעַל־יְדֵי־זֶה מֵסִיר הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם
יִתְבָּרַךְ מֵעָלָיו, אֲבָל עַל־יְדֵי אֱמֶת הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
עָלָיו בִּשְׁלֵמוּת (שָׁם).
Falsehood is the evil, it is the impurity, and through this he removes
the providence of Hashem, may He be blessed, from upon him. But through truth,
the providence of Hashem, may He be blessed, is upon him in perfection (ibid.).
כה.
הָאֱמֶת הוּא אֶחָד וְהַשֶּׁקֶר הוּא הַרְבֵּה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֱמֶת
עַל הַדָּבָר כִּי־אִם אֶחָד, דְּהַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁהוּא דַּיְקָא כְּגוֹן עַל
כֶּסֶף כֶּסֶף לְבַד וְעַל זָהָב זָהָב לְבַד וְכוּ', אֲבָל שֶׁקֶר הוּא הַרְבֵּה
כִּי יְכוֹלִין לוֹמַר שְׁקָּרִים בְּלִי שִׁעוּר, כְּגוֹן עַל כֶּסֶף שֶׁהוּא
נְחֹשֶׁת אוֹ בְּדִיל אוֹ עוֹפֶרֶת וּשְׁאָרֵי שֵׁמוֹת בְּלִי שִׁעוּר, עַל־כֵּן
סוֹף כָּל סוֹף יִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת בְּוַדַּאי וְיִתְבַּטֵּל הַהִתְנַגְּדוּת,
כִּי כָּל הַהִתְנַגְּדוּת הִיא רַק מֵחֲמַת רִבּוּי הַשֶּׁקֶר בְּלִי שִׁעוּר
שֶׁמִּשָּׁם בָּא כָּל הַהִתְנַגְּדוּת, כִּי בְּאֶחָד אֵין שַׁיָּךְ
הִתְנַגְּדוּת, וְעַל־כֵּן הָאֱמֶת שֶׁהוּא אֶחָד בְּוַדַּאי יִשָּׁאֵר קַיָּם
לְעוֹלָם, כִּי הָאֱמֶת הִיא אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁכָּל הַשְּׁקָרִים
שֶׁמֵּהֶם הַהִתְנַגְּדוּת הֵמָּה יֹאבֵדוּ, וְהוּא יַעֲמֹד לְעוֹלָם. כִּי אֱמֶת
יְיָ לְעוֹלָם (שָׁם).
Truth is one, and falsehood is many, for it is impossible to say truth
about a matter except one, that is, exactly as it is, such as regarding silver,
only silver, and on gold, only gold, etc. But falsehood is many, for one can
say falsehoods without limit, such as saying about silver that it is copper, or
tin, or lead, or other names without limit. Therefore, in the very end, the
truth will surely be revealed, and opposition will be nullified, for all
opposition is only due to the multitude of falsehoods without limit, from which
all opposition comes. For in one, opposition is not possible, and therefore,
the truth, which is one, will surely remain existent forever, for the truth is
His unity, may He be blessed, so that all the falsehoods from which the opposition
comes, they will perish, and He will stand forever. For the truth of the Lord
is forever [Psalms 117:2] (ibid.).
כו.
כְּשֶׁתִּרְצֶה לְהִכָּלֵל בְּאֶחָד, עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל אַחַר הַבְּרִיאָה
בִּבְחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ
קֹדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה קֹדֶם הַבְּרִיאָה, תִּשְׁמֹר אֶת עַצְמְךָ מִשֶּׁקֶר
וּתְדַבֵּר רַק אֱמֶת וְתִהְיֶה אִישׁ אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְעַל־יְדֵי זֶה תִּהְיֶה
נִכְלָל בְּאֶחָד כַּנַּ"ל, כִּי אֱמֶת הוּא אֶחָד כַּנַּ"ל (שָׁם).
When you desire to be included in One, such that after creation will be
included in the aspect of before creation, so that all is one, all is good, all
is holy, as it was before creation, guard yourself from falsehood and speak
only truth, and be a real true person. [And] Through this, you will be included
in One, as mentioned above, for truth is one, as mentioned above (ibid.).
כז.
עַל־יְדֵי אֱמוּנָה נִפְתָּחִין שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה (נז, ח).
Through faith, the gates of holiness are opened (57, 8).
כח.
אֱמוּנָה אֵין שַׁיָּךְ אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ טַעַם, וְאַף עַל פִּי
כֵן אֵצֶל הַמַּאֲמִין הַדָּבָר גָּלוּי כְּאִלּוּ רוֹאֶה בְּעֵינָיו אֶת
הַדָּבָר, שֶׁמַּאֲמִין בּוֹ מֵחֲמַת גֹּדֶל אֱמוּנָתוֹ הַשְּׁלֵמָה (סב, ה).
Faith does not pertain, except to a matter whose reason is unknown, and
yet, for the believer, the matter is clear as if he sees the thing he believes
in with his eyes, because of the greatness of his complete faith (62, 5).
כט.
עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה הִיא עַל־יְדֵי שֶׁמְּקָרְבִין רְחוֹקִים לַשֵּׁם
יִתְבָּרַךְ, וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי תַּעֲנִית, וַאֲזַי זוֹכִין שֶׁעַל־יְדֵי
אֲכִילָתוֹ נִתְיַחֵד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ אַפִּין בְּאַפִּין
(מב, ג ד ה).
The main perfection of faith is through bringing those far off close to Hashem,
may He be blessed, and this is merited through fasting. Then one merits that
through his eating, the Holy One, blessed be He, and His Shechinah (-Devine
Presence) are united face to face (42, 3-5).
ל.
מֵחֲמַת שֶׁאֵין הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת, עַל־יְדֵי זֶה רַבִּים נִכְשָׁלִים
בְּטָעוּת וְעוֹשִׂים אֶת הַסִּבּוֹת אֶמְצָעִיִּים בֵּינָם לְבֵין הַשֵּׁם
יִתְבָּרַךְ. הַיְנוּ שֶׁמַּאֲמִינִים בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲבָל מַאֲמִינִים
גַּם כֵּן בְּאֶמְצָעִי וְאוֹמְרִים, שֶׁצָּרִיךְ לַסִּבּוֹת, הַיְנוּ
שֶׁמַּאֲמִינִים לְמָשָׁל בְּהַסִּבָּה שֶׁל הַפַּרְנָסָה שֶׁהוּא הַמַּשָּׂא
וּמַתָּן, וְאוֹמְרִים הַסִּבָּה שֶׁל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עִקָּר, כְּאִלּוּ
חַס וְחָלִילָה, בְּלֹא הַסִּבָּה שֶׁל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן אֵין יְכֹלֶת בְּיַד
הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִתֵּן לָהֶם פַּרְנָסָה. וְהַסִּבָּה שֶׁל הָרְפוּאָה
שֶׁהִיא סַמִּים עוֹשִׂים מֵהֶם עִקָּר כְּאִלּוּ, חַס וְחָלִילָה, בְּלִי
הַסַּמִּים אֵין יְכֹלֶת בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְרַפֵּא. וְאֵין הַדָּבָר
כֵּן כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא סִבַּת כָּל הַסִּבּוֹת וְעִלַּת כָּל
הָעִלּוֹת וְאֵין צָרִיךְ לְשׁוּם סִבָּה. וְעִסְקֵנוּ בְּאֵלּוּ הַסִּבּוֹת,
צָרִיךְ לְהַאֲמִין בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד וְלֹא לַעֲשׂוֹת מֵהַסִּבּוֹת
עִקָּר (שָׁם, ו).
Because faith is not complete, through this many stumble in error and
make causes intermediaries between themselves and Hashem, may He be blessed.
That is, they believe in Hashem, may He be blessed, but also believe in
intermediaries and say that causes are necessary. For example, they believe in
the cause of livelihood, which is commerce, and say that the cause of commerce
is the essence, as if, G-d forbid, without the cause of commerce, Hashem, may
He be blessed, has no ability to give them livelihood. And the cause of
healing, which is medicines, they make essential, as if, G-d forbid, without
medicines, Hashem, may He be blessed, has no ability to heal. But this is not
so, for Hashem, may He be blessed, is the cause of all causes and the effector of
all effectors, and no cause is needed. And our engagement with these causes
requires believing in Hashem, may He be blessed, alone, and not making the
causes the essence (ibid., 6).
לא.
הַכְּלָל הוּא, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאָנוּ עוֹשִׂים, הֵן תְּפִלָּה הֵן לִמּוּד
תּוֹרָה וַעֲשִׂיַּת מִצְווֹת, הַכֹּל הוּא כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ
וֶאֱמוּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ (עז).
The principle is that all that we do, whether prayer, Torah study, or
performing commandments, is all in order that His kingship and His faith, may He be blessed, be revealed (77).
לב.
כְּשֶׁאָדָם חָזָק בֶּאֱמוּנָה מְאֹד, זוֹכֶה אַחַר כָּךְ לָבוֹא אֶל הַשֵּׂכֶל,
וְכָל מַה שֶּׁמְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה יוֹתֵר בָּא אֶל שֵׂכֶל יוֹתֵר,
כִּי הַדָּבָר שֶׁהָיָה צָרִיךְ מִתְּחִלָּה לְהַאֲמִין מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הֵבִין
הַדָּבָר זוֹכֶה אַחַר כָּךְ לַהֲבִינוֹ בַּשֵּׂכֶל עַל־יְדֵי אֱמוּנָתוֹ
הַחֲזָקָה, אַךְ אַחַר כָּךְ יֵשׁ לוֹ דְּבָרִים גְּבוֹהִים יוֹתֵר שֶׁהֵם
נִסְתָּרִים מִמֶּנּוּ וְאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲבִינָם בְּשֵׂכֶל, וַאֲזַי צָרִיךְ
לְהִתְחַזֵּק יוֹתֵר בֶּאֱמוּנָה לְהַאֲמִין בְּמַה שֶּׁנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ
עַתָּה, וְאֵינוֹ מֵבִין בְּשֵׂכֶל עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהָבִין גַּם אֵלּוּ
הַדְּבָרִים בְּשֵׂכֶל וְכֵן לְעוֹלָם. אֲבָל צָרִיךְ לִהְיוֹת הָאֱמוּנָה חֲזָקָה
מְאֹד מְאֹד עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הָאֱמוּנָה בְּכָל הָאֵיבָרִים, וַאֲזַי יָכוֹל
לִזְכּוֹת לָבוֹא אֶל הַשֵּׂכֶל עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה, כָּנִּזְכַּר לְעֵיל (צא).
When a person is very strong in faith, he merits afterward to come to
the intellect, and the more he strengthens himself in faith, the more he comes
to greater intellect. For a matter that he initially needed to believe because
he did not understand it, he merits afterward to understand it with intellect
through his strong faith. But afterward, there are higher matters hidden from
him that he cannot understand with intellect, and then he must strengthen
himself further in faith to believe in what is now hidden from him and he does
not understand with intellect, until he merits to understand even those matters
with intellect, and so forever. But the faith must be very, very strong, until
the faith spreads in all the limbs, and then he can merit to come to intellect
through faith, as mentioned above (91).
לג.
הַנִּצָּחוֹן אֵינוֹ סוֹבֵל הָאֱמֶת, וְאַף אִם יְבָרְרוּ לְעֵינָיו דְּבַר אֱמֶת
יִדְחֶה אוֹתוֹ מֵחֲמַת נִצָּחוֹן. עַל־כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ,
יְסַלֵּק מִקֹּדֶם מִדַּת הַנִּצָּחוֹן וַאֲזַי יָכוֹל לִרְאוֹת הָאֱמֶת אִם
יִרְצֶה (קכ"ב).
The desire for victory does not tolerate truth, and even if a matter of
truth is clarified before his eyes, he will reject it because of victory.
Therefore, one who desires the real truth must first remove the attribute of
victory, and then he can see the truth if he desires (122).
לד.
אֱמוּנָה הִיא בְּחִינַת כֹּחַ הַגָּדֵל וְכֹחַ הַצּוֹמֵחַ וְהִיא בְּחִינַת
אֲרִיכוּת אַפַּיִם, הַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת הוּא גָּדֵל
וְצוֹמֵחַ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, כִּי אֵין
יוּכַל לְבַלְבְּלוֹ שׁוּם בִּלְבּוּל וּמוֹנֵעַ רַק הוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ
לִסְבֹּל כָּל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו. כִּי כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים
מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם מַה שֶּׁאֵינוֹ מִתְקָרֵב לְיִרְאֵי הַשֵּׁם, הַכֹּל הוּא
מֵחֲמַת עַצְלוּת וְעַצְבוּת וּכְבֵדוּת שֶׁבָּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה, כִּי
אִם הָיָה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּהָאֱמֶת כָּרָאוּי בְּוַדַּאי הָיָה רָץ
וּמִזְדָּרֵז מְאֹד לְהִתְקָרֵב לָהֶם. וְכֵן מַה שֶּׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל
כָּרָאוּי הוּא גַּם כֵּן מֵחֲמַת עַצְלוּת וּכְבֵדוּת שֶׁבָּא מֵחֶסְרוֹן אֱמוּנָה,
כִּי בְּוַדַּאי אִם הָיָה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה וְהָיָה מַאֲמִין, שֶׁהַשֵּׁם
יִתְבָּרַךְ עוֹמֵד עָלָיו וְשׁוֹמֵעַ כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיו
וּמַאֲזִין לְקוֹל תְּפִלָּתוֹ, בְּוַדַּאי הָיָה מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי
בְּהִתְלַהֲבוּת וְחֵשֶׁק גָּדוֹל אַךְ עִקַּר בִּלְבּוּל הַתְּפִלָּה הוּא
מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה. וְכֵן כָּל הַהִתְרַחֲקוּת מִצַּדִּיקִים וִירֵאִים
וּמֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת הַכֹּל מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה, שֶׁעַל־יְדֵי
זֶה בָּא עָלָיו עַצְלוּת וְעַצְבוּת וּכְבֵדוּת כַּנַּ"ל. אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ
לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה אֵין יָכוֹל לְמָנְעוֹ שׁוּם דָּבָר, רַק מַאֲרִיךְ אַפּוֹ
לִסְבֹּל הַכֹּל וְגָדֵל וְצוֹמֵחַ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה (קנה).
Faith is the aspect of the power of growth and sprouting, and it is the
aspect of patience (long suffering). That is, when one has complete faith, he
grows and sprouts in his service of Him, may He be blessed, even if something
passes over him (-undergoes hardship), because no confusion or obstacle can
confound him; rather, he extends his patience to bear all that passes over him.
For all the obstacles and confusions in the service of Hashem, that one does
not draw close to those who fear Hashem, all come from laziness, sadness, and
heaviness that arise due to a lack of faith. For if he had complete faith in
truth as is proper, he would surely run and hasten greatly to draw close to
them. Likewise, that he does not pray properly is also due to laziness and
heaviness that come from a lack of faith. For surely, if he had complete faith
and believed that Hashem, may He be blessed, stands over him and hears every
word and word that comes from his mouth and listens to the voice of his prayer,
he would surely pray properly with fervor and great desire. But the main
confusion in prayer is due to a lack of faith. Likewise, all distancing from
the righteous and the G-d-fearing and from the true service of Hashem is all
due to a lack of faith, through which laziness, sadness, and heaviness come
upon him, as mentioned above. But when he has complete faith, nothing can
prevent him; rather, he extends his patience to bear all and grows and sprouts
in the service of Hashem, however it may be (145).
לה.
לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה וַאֲרִיכוּת אַפַּיִם כַּנַּ"ל הוּא עַל־יְדֵי אֶרֶץ
יִשְׂרָאֵל וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּהְיֶה
לוֹ כִּסּוּפִין וְגַעְגּוּעִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּזְכֶּה לָבוֹא
לְשָׁם, וְגַם שֶׁיִּהְיוּ גַּעְגּוּעִים לְכָל הַצַּדִּיקִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
וְהִיא סְגֻלָּה לְבַטֵּל כַּעַס וְעַצְבוּת כִּי אֱמוּנָה וַאֲרִיכוּת אַפַּיִם
שֶׁזּוֹכִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם הֶפֶךְ הַכַּעַס וְהָעַצְבוּת (שָׁם).
To merit faith and patience (-long suffering), as mentioned above, is
through the Land of Israel, and each one must request from Hashem, may He be
blessed, that he have yearning and longing for the Land of Israel until he
merits to come there, and also that there be longing for all the righteous to
the Land of Israel. [And] This is a remedy (segula) to nullify anger and
sadness, for faith and patience that one merits in the Land of Israel are the
opposite of anger and sadness (ibid.).
לו.
עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה הוּא שֶׁיִּתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה חֲזָקָה כָּל כָּךְ
עַד שֶׁתִּהְיֶה זַכָּה וּבְרוּרָה מְאֹד, עַד שֶׁיִּהְיֶה דּוֹמֶה בְּעֵינָיו
כְּאִלּוּ רוֹאֶה בְּעֵינָיו מַמָּשׁ הַדָּבָר שֶׁמַּאֲמִין בּוֹ, וְכַמְבֹאָר
לְעֵיל (שָׁם).
The main perfection of faith is that one strengthens himself in faith so
strongly that it becomes very pure and clear, until it seems in his eyes as if
he actually sees with his eyes the matter in which he believes, as explained
above (ibid.).
לז.
עַל־יְדֵי מַחֲלוֹקוֹת עַל־יְדֵי זֶה נוֹפְלִים מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁהֵם
מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל כְּפִירוֹת עַל אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים, וְהַתִּקּוּן לָזֶה,
שֶׁיִּשְׁתֹּק וְיִמְסֹר הַמִּלְחָמָה לַשֵּׁם (רנא).
Through strife, through this thoughts of the wicked, which are thoughts
of heresy, fall upon worthy (kosher) people. [And] The rectification for
this is to remain silent and entrust the battle to Hashem (251).
לח.
אִישׁ אֱמֶת שֶׁעוֹשֶׂה כָּל הַמִּצְווֹת בְּכָל הַדִּקְדּוּקִים בֵּינוֹ לְבֵין
קוֹנוֹ כְּמוֹ בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם וְאֵין חִלּוּק אֶצְלוֹ כְּלָל, כִּי אֵין
בּוֹ שׁוּם צַד שֶׁקֶר לַעֲשׂוֹת חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה תְּנוּעָה בַּעֲבוֹדָתוֹ
בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם, הוּא מַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ כֹּחַ כָּל הַצְּדָקוֹת
וְעַל־יְדֵי זֶה הוּא מְבַטֵּל מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל כְּפִירוֹת הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל
(שָׁם).
A man of truth who performs all the commandments with all their details
between himself and his Creator as he would before people, with no difference
at all, for there is no aspect of falsehood in him to perform, G-d forbid, any
movement in his service for the sake of people, draws to himself the power of
all the charity, and through this nullifies the thoughts of heresy mentioned
above (ibid.).
לט.
כְּשֶׁאָדָם בְּאֵיזֶה צָרָה חַס וְחָלִילָה, אָז הָאֱמֶת הוּא פָּגוּם. עַל־כֵּן
צָרִיךְ אָז לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִלְכָּד
בְּאֵיזֶה טָעוּת וָשֶׁקֶר עַל־יְדֵי הַצָּרָה, חַס וְחָלִילָה (ח"ב. ב, ד').
When a person is in some trouble, G-d forbid, then truth is damaged.
Therefore, he must then guard himself exceedingly so as not to be caught in any
error or falsehood due to the trouble, G-d forbid (Part II, 2, 4).
מ.
עַל־יְדֵי הוֹדָאָה לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת עַל כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר
עָלָיו וּבִפְרָט כְּשֶׁיּוֹצֵא מֵאֵיזֶה צָרָה חַס וְחָלִילָה, וְעַל־יְדֵי
לִמּוּד הֲלָכוֹת. עַל־יְדֵי זֶה מֵאִיר הָאֱמֶת בְּהַדִּבּוּר וּמַשְׁלִים כָּל
חֶלְקֵי הַדִּבּוּר, כִּי עִקַּר קִיּוּם וּשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר הוּא רַק
עַל־יְדֵי אֱמֶת, וְזוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת
הַתְּפִלָּה. וְזוֹכֶה לְקַבֵּל תּוֹרַת אֱמֶת מֵרַבִּי אֲמִתִּי, שֶׁיּוֹרֶה
אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת בְּתוֹרָתוֹ הָאֲמִתִּית. וְזוֹכֶה לַעֲשׂוֹת שִׁדּוּכִים
אֲמִתִּיִּים, שֶׁיַּזְמִין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לוֹ וּלְבָנָיו זִוּוּגָם
הָאֲמִתִּי. וְכָל זֶה זוֹכֶה עַל־יְדֵי הַלֵּל וְהוֹדָאָה לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְעַל־יְדֵי לִמּוּד הֲלָכוֹת כַּנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ
הַבְּרָכָה וְהַקְּדֻשָּׁה וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל,
וְעַל־יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה אַחְדוּת הַפָּשׁוּט מִתּוֹךְ פְּעֻלּוֹת
מִשְׁתַּנּוֹת, לְהַאֲמִין וְלֵידַע בֶּאֱמֶת, שֶׁכָּל הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת
נִמְשָׁכִין מֵאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ שֶׁזֹּאת הַבְּחִינָה יְקָרָה מְאֹד
לְמַעְלָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וַאֲפִלּוּ אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ הִיא דָּבָר נִפְלָא
וְיָקָר וְחָשׁוּב מְאֹד (שָׁם).
Through giving thanks to Hashem, may He be blessed, at all times for all
that transpires over him, and especially when he emerges from some trouble, G-d
forbid, and through studying halachos, through this, the truth in what
is said radiates, and perfects all parts of speech, for the essence of the
sustenance and perfection of speech is only through truth, and one merits to
pray in truth, which is the essence of the perfection of prayer, and merits to
receive true Torah from a true rabbi who teaches him in the true path in/with
his true Torah. And one merits to make true matches, that Hashem, may He be
blessed, arranges for him and his children their true match. [And] All this is
merited through praise and thanksgiving to Hashem, may He be blessed, and
through studying halachos, as mentioned above. [And] Through this, one
merits to draw the blessing, and the holiness, and the joy of Sabbath to the
six weekdays, and through this, the achdus hapashoot [simple (-singular,
absolute, indivisible) unity] is revealed out of varied actions, to believe and
know in truth that all varied actions are drawn from the simple (-singular/absolute/indivisible)
One, may He be blessed, this aspect being exceedingly precious above in all the
worlds, and even by Him, may He be blessed, it is a wondrous, precious, and
very important matter (ibid.).
מא.
הָעִקָּר הִיא הָאֱמוּנָה וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְחַפֵּשׂ אֶת עַצְמוֹ, אִם
אֱמוּנָתוֹ שְׁלֵמָה וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה תָּמִיד, כִּי עַל־יְדֵי
פְּגַם אֱמוּנָה בָּאִים מַכּוֹת מֻפְלָאוֹת שֶׁאֵין מוֹעִיל לָהֶם לֹא רְפוּאוֹת
וְלֹא תְּפִלָּה וְלֹא זְכוּת אָבוֹת. גַּם אֵין מוֹעִיל לְהַחוֹלֶה קוֹל צַעֲקַת
שֶׁל אָח וּגְנִיחוֹת, כִּי לִפְעָמִים מוֹעִיל לְהַחוֹלֶה אֵלּוּ הַקּוֹלוֹת,
שֶׁמְּרַחֲמִין עָלָיו עַל־יְדֵי זֶה, אֲבָל עַל־יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה גַּם
אֵלּוּ הַקּוֹלוֹת אֵין מוֹעִילִין (ה, א').
The essence is faith, and each one must search himself to see if his
faith is complete and strengthen himself in faith always, for through a defect
in faith, wondrous plagues come which don’t help (to alleviate or end) them,
not medicines, and not prayer, and not the merit of the forefathers. Also, the
sound of the cry of ‘ach’ and groans do not help the sick person, because
sometimes these callings help the sick, as they evoke mercy for him through
this, but through the fall of faith, even these calls do not help (5, 1).
מב.
כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל מֵאֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲזַי אֵין מוֹעִיל אֲפִלּוּ קוֹל
צְעָקָה בְּלֹא דִּבּוּר, אֲזַי צָרִיךְ לִצְעֹק מֵעֹמֶק הַלֵּב בִּבְחִינַת
מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְיָ, מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא, וְעַל־יְדֵי זֶה נִתְגַּלוּ
עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת וְעַל־יְדֵי זֶה גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה וְנִתְתַּקְּנָה,
וְעַל־יְדֵי זֶה חוֹזְרִין וְנִתְתַּקְּנִים כָּל הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁהֵם
רְפוּאָה וּתְפִלָּה וּזְכוּת אָבוֹת וְכוּ' (שם ב').
When a person falls from faith, G-d forbid, and then even the sound of a
cry without speech does not help, then he must cry from the depth of the heart
in the aspect of “From the depths I have called You, O Lord” [Psalms 130:1],
from the depth of the heart. [And] Through this, deep counsels are revealed,
and through this, faith grows and is rectified, and through this, all the
aforementioned—medicine, prayer, and the merit of the forefathers, etc.—return
and are rectified (ibid., 2).
מג.
עַל־יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין
וְנִתְחַזְּקִין אֱמוּנוֹת כּוֹזְבִיּוֹת וְכֵן לְהֵפֶךְ כְּשֶׁמַּעֲלִין
וּמְתַקְּנִין הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, עַל־יְדֵי זֶה נֶחֱלָשִׁין וְנוֹפְלִין
הָאֱמוּנוֹת כּוֹזְבִיּוֹת, וְחוֹזְרִין וְשָׁבִין הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים
וּמַזָּלוֹת מֵאֱמוּנוֹת כּוֹזְבִיּוֹת שֶׁלָּהֶם לֶאֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה
וְנַעֲשִׂים גֵּרִים. וְלִפְעָמִים נַעֲשִׂים גֵּרִים בְּכֹחַ דְּהַיְנוּ אַף עַל
פִּי שֶׁאֵינָם בָּאִים לְהִתְגַיֵּר מַמָּשׁ בְּפֹעַל אַף עַל פִּי כֵן
מַכִּירִין אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּמָּקוֹם שֶׁהֵם, וְיוֹדְעִים וּמַאֲמִינִים
שֶׁיֵּשׁ יָחִיד קַדְמוֹן יִתְבָּרַךְ. וְלִפְעָמִים נַעֲשִׂים גֵּרִים בְּפֹעַל
מַמָּשׁ, שֶׁבָּאִים וּמִתְגַיְּרִין. וְאֵלּוּ הַגֵּרִים מַזִּיקִין לְיִשְׂרָאֵל
וּמַכְנִיסִין גֵּאוּת וְנִאוּף בְּיִשְׂרָאֵל וּצְרִיכִין עֲדַיִן לָזֶה כַּמָּה
תִּקּוּנִים (עַיֵּן תְּפִלִּין אוֹת ו', שִׂמְחָה אוֹת כ"ד (שָׁם ד').
Through the fall of holy faith, through this, false beliefs are formed
and strengthened. And likewise the opposite: when holy faith is elevated and
rectified, through this, false beliefs are weakened and fall, and the
idol-worshippers and star-worshippers return and repent from their false
beliefs to our holy faith and become converts. [And] Sometimes they become
converts in potential, that is, even though they do not actually come to
convert in deed, even still they recognize Hashem, may He be blessed, in their
place, and know and believe that there is a singular, primordial One, may He be
blessed. [And] Sometimes they become converts in actual deed, that they come
and convert. [And] These converts harm Israel, and introduce haughtiness and promiscuity
into Israel, and this still requires many rectifications (see Tefillin, item 6;
Simcha, item 24) (ibid., 4).
מד.
עִקַּר הָאֱמוּנָה שְׁלֵמָה זוֹכִין עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי
שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה
שֶׁעַל־יְדֵי זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה, שֶׁזּוֹכִין לְהַאֲמִין בַּשֵּׁם
יִתְבָּרַךְ וּבְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁהוּא יְסוֹד הַכֹּל וְכָל הָעוֹלָם תָּלוּי
בָּזֶה (עַיֵּן צַדִּיק אוֹת צ"ח (ח, ז' ח').
The essence of complete faith is merited through drawing close to the
true righteous one who has the aspect of the ruach hakodesh (Divine
Inspiration), through which the imagination is clarified, through which is the
essence of the perfection of faith, that one merits to believe in Hashem, may
He be blessed, and in the creation (ex nihilo) of the world, which is the
foundation of everything, and the entire world depends on this (see Tzaddik,
item 98) (8,
7-8).
מה.
הָאֱמוּנָה תּוֹלָה בַּפֶּה שֶׁל הָאָדָם, שֶׁצְּרִיכִין לְדַבֵּר הָאֱמוּנָה
בַּפֶּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאָדָם
נוֹפֵל מֵאֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם, עֵצָה לָזֶה - שֶׁיְּדַבֵּר הָאֱמוּנָה בְּפִיו,
שֶׁיֹּאמַר בְּפֶה מָלֵא שֶׁהוּא מַאֲמִין וְכוּ' כִּי זֶה בְּעַצְמוֹ
שֶׁמְּדַבֵּר בְּפִיו דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה זֶה בְּעַצְמוֹ הִיא בְּחִינַת
אֱמוּנָה. גַּם עַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לָבוֹא לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי הָאֱמוּנָה
תּוֹלָה בַּפֶּה שֶׁל אָדָם כַּנַּ"ל (מד).
Faith depends on the mouth of a person, who must speak faith with his
mouth, as it is written: “I will make known Your faith with my mouth” [Psalms
89:2]. [And] Therefore, when a person falls from faith, G-d forbid, the advice
for this is that he speak faith with his mouth, that he say with a full mouth
(-clearly, definitively, unequivocally, with complete conviction, without
hesitation or reservation) that he
believes, etc., for this itself, that he speaks words of faith with his mouth,
is itself the aspect of faith. Also, through this, he merits to come to
complete faith, for the faith depends on the mouth of a person, as mentioned
above
(44).
מו.
וְכֵן לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא מִפִּיו
אֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁל כְּפִירָה וְאֶפִּיקוֹרְסוּת חַס וְחָלִילָה, אֲפִלּוּ
בְּדֶרֶךְ לֵיצָנוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁבְּלִבּוֹ הוּא מַאֲמִין רַק שֶׁאוֹמֵר
דִּבּוּר זֶה שֶׁל כְּפִירָה בְּשֵׁם אַחֵר וּמִתְלוֹצֵץ מִמֶּנּוּ, גַּם זֶה הוּא
אִסּוּר גָּדוֹל כִּי מַזִּיק לָאֱמוּנָה, כִּי עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרוּךְ
הוּא אָסוּר לוֹמַר דִּבְרֵי הֲלָצוֹת אֲפִלּוּ בְּדֶרֶךְ שְׂחוֹק (שָׁם).
And likewise the opposite, G-d forbid, one must be very careful not to
utter any word of heresy or apostasy, G-d
forbid, even by way of scoffing, that is, even if in his heart he believes, but
says this word of heresy in the name of another and mocks it, this too is a
great prohibition, for it harms faith. For it is forbidden to speak words of
jest about Hashem, may He be blessed, even in the way of play (ibid.).
מז.
וְצָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהַבִּיט כְּלָל בַּסְּפָרִים הַמְדַבְּרִים
מֵחֲקִירוֹת, כִּי הֵם מַזִּיקִים וּפוֹגְמִין מְאֹד אֶת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה.
וּכְבָר מְבֹאָר זֶה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, אַךְ צָרִיךְ לִכְפֹּל כַּמָּה
פְּעָמִים אַזְהָרָה זֹאת לְבַל יֹאבַד עוֹלָמוֹ כְּרֶגַע חַס וְשָׁלוֹם (שָׁם).
One must be very careful not to look at all at books that speak of philosophical
inquiries, for they greatly harm and damage the holy faith. [And] This has
already been explained in several places, but this warning must be repeated
several times so that one does not lose his world in a moment, G-d forbid
(ibid.).
מח.
טוֹב יוֹתֵר לְהַאֲמִין אֲפִלּוּ בִּשְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים כְּדֵי לְהַאֲמִין
גַּם בְּהָאֱמֶת, מִלִּכְפֹּר בַּכֹּל חַס וְשָׁלוֹם, דְּהַיְנוּ לִכְפֹּר
בִּשְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים וְעַל־יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה הַכֹּל לֵיצָנוּת אֶצְלוֹ
וְכוֹפֵר גַּם בְּהָאֱמֶת (שהר"ן קג).
It is better to believe even in nonsense and falsehoods in order to also
believe in the truth, than to deny everything, G-d forbid, that is, to deny
nonsense and falsehoods, and through this, everything becomes mockery to him,
and he also denies the truth (Sichot HaRan 103).
מט.
שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה הִיא רַק כְּשֶׁמַּאֲמִין בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלִי שׁוּם
חָכְמָה כְּלָל וּבְלִי שׁוּם אוֹת וּמוֹפֵת וּבְלִי שׁוּם חֲקִירָה כְּלָל רַק
בִּפְשִׁיטוּת וּבִתְמִימוּת, כְּמוֹ שֶׁהַנָּשִׁים וַהֲמוֹן עַם יִשְׂרָאֵל
מַאֲמִינִים (שָׁם לג).
The perfection of faith is only when one believes in Hashem, may He be
blessed, without any wisdom at all, and without any sign or wonder, and without
any investigation at all, only in simplicity and innocence, as the women and
the masses of Israel believe (ibid., 33).
נ.
יֵשׁ חֲכָמִים שֶׁהֵם חֲכָמִים אֲפִלּוּ בְּחָכְמוֹת הַתּוֹרָה וְאֵין לָהֶם
אֱמוּנָה. אֵלּוּ הַחֲכָמִים נִקְרָאִים בַּעֲלֵי רָאֲתָן וְצָרִיךְ לְהִתְרַחֵק
מֵהֶם וּמִשְּׁכֵנוּתָם בְּכָל מִינֵי הִתְרַחֲקוּת, שֶׁהִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ
זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לְהִתְרַחֵק מִבַּעֲלֵי רָאֲתָן, כִּי הֶבֶל פִּיהֶם
מַזִּיק מְאֹד לְאָדָם כָּשֵׁר. וְגַם יָכוֹל לִפֹּל לְתַאֲוַת נִאוּף חַס
וְחָלִילָה, עַל־יְדֵי הֶבֶל פִּיהֶם, כִּי אֵלּוּ הַחֲכָמִים הַנִּזְכָּרִים
לְעֵיל עַל פִּי רֹב הֵם נוֹאֲפִים גְּדוֹלִים מְאֹד (שָׁם קו).
There are wise men who are wise even in the wisdoms of Torah but have no
faith. These wise men are called “baalay raasan (people who have some
sort of insect in their brain, which debilitates them, and it is highly contagious),”
and one must distance oneself from them and their neighborhoods with every kind
of distancing, as our rabbis, of blessed memory, warned to distance oneself
from baalay raasan, for the breath of their mouths greatly harms a kosher
(-worthy) person. [And] One can also fall into the desire for promiscuity, G-d
forbid, through the breath of their mouths, for these scholars mentioned above
are, for the most part, very great fornicators (ibid., 106).
נא.
עַל־יְדֵי שִׂמְחַת תּוֹרָה וּמִצְווֹת עַד שֶׁמְּרַקֵּד מֵחֲמַת שִׂמְחָה
עַל־יְדֵי זֶה נִתְעַלֶּה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה (ח"ב פא).
Through the joy of Torah and mitzvos (-commandments), until one dances
from joy, through this, the holy faith is elevated (Part II, 81).
נב.
כְּשֶׁיֵּשׁ קַטְנוּת וּפְגָם בָּאֱמוּנָה צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת
כְּגוֹן תַּעֲנִית וְכַיּוֹצֵא. אֲבָל כְּשֶׁהָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת יְכוֹלִין
לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל דָּבָר כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ
הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו (פו).
When there is smallness and a defect in faith, it is necessary to
perform difficult services, such as fasting and the like. But when faith is
complete, one can serve Hashem, may He be blessed, with everything, for the
Holy One, blessed be He, does not come with complaints (-unreasonable demands)
against His creatures
(86).
נג.
אֱמוּנָה חָשׁוּב כִּצְדָקָה (פו).
Faith is considered like charity (86).
נד.
עַל־יְדֵי אֱמוּנָה זוֹכֶה לְבָנִים, אֱמוּנָה בְּגִימַטְרִיָּא בָּנִים (פו).
Through faith, one merits children; “faith” in gematria equals “children”.
(86)
נה.
אֱמוּנָה הִיא דָּבָר חָזָק מְאֹד, וְעַל־יְדֵי אֱמוּנָה וּתְמִימוּת בְּלִי שׁוּם
חָכְמוֹת זוֹכִין לָבוֹא לִבְחִינַת רָצוֹן שֶׁהוּא לְמַעְלָה אֲפִלּוּ מֵחָכְמָה
דִּקְדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה לְרָצוֹן מֻפְלָג חָזָק מְאֹד אֵלָיו
יִתְבָּרַךְ בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת נִמְרָץ מְאֹד עַד שֶׁלֹּא יֵדַע כְּלָל מַה
לַּעֲשׂוֹת מִגֹּדֶל הַהִשְׁתּוֹקְקוּת, וְיִצְעַק בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ וְכוּ'
(שָׁם לב).
Faith is a very strong matter, and through faith and temeemus
(-simple sincerity) without any wisdoms, one merits to come to the aspect of ratzon
(-will), which is above even holy wisdom. That is, he merits an exceedingly
strong, intense will toward Him, may He be blessed, with very fervent longing,
until he does not know at all what to do from the greatness of the longing, and
he cries out with the exhaustion of the soul, etc. (ibid., 32).
נו.
יֵשׁ שֶׁבָּאִים עֲלֵיהֶם מַחֲשָׁבוֹת עַל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה מֵחֲמַת
שֶׁלֹּא נוֹלְדוּ בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי. וְיֵשׁ שֶׁהוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶם
מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים שֶׁעָשׂוּ בְּעַצְמָם. כִּי יֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁהֵם
מַכְנִיסִים כְּפִירוֹת בָּאָדָם, וְעַל כָּל זֶה צְרִיכִין ב בּוּשָׁה וְלֵב
נִשְׁבָּר. שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲקִירוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלּוּ חַס
וְחָלִילָה, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד אֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, רָאוּי לוֹ
לְהִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד מְאֹד עַל שֶׁבָּא לָזֶה בַּעֲווֹנוֹתָיו, וְעַל־יְדֵי
הַבּוּשָׁה וְלֵב נִשְׁבָּר יְגָרֵשׁ וִישַׁבֵּר הַכְּפִירוֹת. גַּם כְּבָר
מְבֹאָר עֵצָה גְּדוֹלָה לֶאֱמוּנָה, לוֹמַר וּלְדַבֵּר הָאֱמוּנָה בְּפִיו
כַּנַּ"ל בְּאוֹת מ"ה (שָׁם).
Some have thoughts against holy faith because they were not born in
proper holiness. And some have added to this through their own evil deeds. For
there are transgressions that infuse heresies into a person, and for all this, shame and a
broken heart are needed. For one who has (philosophical) inquiries and thoughts
like these, G-d forbid, which are against our holy faith, it is appropriate for
him to be very, very ashamed that he came to this through his sins. [And] Through
the shame and broken heart, he will expel and break the heresies. Also, a great
advice for faith has already been explained: to say and speak the faith with
his mouth, as mentioned above in item 45 (ibid.).
נז.
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה - חַיָּיו חַיִּים. אֲבָל בְּלֹא אֱמוּנָה חַס
וְשָׁלוֹם, אֵין לוֹ חַיִּים כְּלָל, כִּי אֵין אָדָם שֶׁלֹּא יַּעַבְרוּ עָלָיו
תְּלָאוֹת רַבּוֹת וְהַרְפַּתְקָאוֹת וְצָרוֹת. כִּי אָדָם לֶעָמָל יֻלָּד,
וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה אֲזַי אֲפִלּוּ כְּשֶׁבָּאִים עָלָיו יִסּוּרִים
וְצָרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, יוּכַל לְנַחֵם אֶת עַצְמוֹ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
יְרַחֵם עָלָיו וְיֵיטִיב אַחֲרִיתוֹ, וְהַיִּסּוּרִין הֵם לוֹ לְטוֹבָה
וּלְכַפָּרָה, כִּי כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא בְּוַדַּאי
לְטוֹבָה גְּדוֹלָה. אֲבָל מְחַקֵּר שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה כְּשֶׁבָּא עָלָיו
אֵיזֶה צָרָה, אֵין לוֹ לְמִי לִפְנוֹת וְאֵין לוֹ בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ
וּלְנַחֵם אֶת עַצְמוֹ, עַל־כֵּן אֵין לוֹ שׁוּם חַיִּים כְּלָל מֵאַחַר
שֶׁהוֹלֵךְ בְּלִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְלִי הַשְׁגָּחָה רַחֲמָנָא לִצְלָן.
אֲבָל עַל־יְדֵי אֱמוּנָה חַיָּיו טוֹבִים תָּמִיד כַּנַּ"ל (שָׁם קב).
One who has faith—his life is alive. But without faith, G-d forbid, he
has no life at all, for there is no person who does not undergo many troubles,
misfortunes, and distresses. For man is born to toil [Job 5:7], and when he has
faith, even when sufferings and troubles come upon him, G-d forbid, he can
comfort himself, for Hashem, may He be blessed, will have mercy on him and make
his end good, and the sufferings are for his benefit and atonement, for all
that Hashem, may He be blessed, does is surely for great good. But a (philosophical)
inquirer who has no faith, when some trouble comes upon him, he has no one to
turn to and nothing with which to vitalize himself and comfort himself.
Therefore, he has no life at all, since he goes without Hashem, may He be
blessed, and without providence, may the Merciful One save us. But through
faith, his life is always good, as mentioned above (ibid., 102).
נח.
עִקַּר אֱמוּנַת הַיִּחוּד הוּא עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים אַמִתִּיִּים שֶׁהֵם
קוּצָא דְּאוֹת דָּלֶ"ת דְּאֶחָד כִּדְאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ
שֶׁהַצַּדִּיק הוּא קוּצָא דְּאוֹת דָּלֵ"ת וְכוּ' (ח"א. י, ה').
The main faith in the Unity is through true righteous ones, who are the serif
(-a little extension at a corner) of the letter dalet [-the letter dalet ד is different from the letter resh ר, in that it has a small horizontal extension
of the top line, this extra piece is likened to the letter yud י] of “Echad” (One) [if the dalet were to be read
as if it was a resh, it would spell – achair – another, which
would denote plurality, thus it is the yud of the dalet – the righteous,
which uphold the unity of HY], as it is stated in the holy Zohar that
the righteous one is the serif of the letter dalet, etc. (Part I, 10, 5).
Na Nach Nachma Nachman MayUman
