דין גיהנם באזנים

 ב"ה

סנהדרין מד:

רש"י ד"ה דבעיא מכסא, מעשה במוכס אחד ישראל רשע אחד שמת וכו' וכו' ובא ואראך אותו האיש בגיהנם וציר של פתח גיהנם סובב באזניו וכו' עיין שם.

אולי ענין של ציר של פתח גיהנם סובב באזניו הוא קשור למה ששנינו במסכת כתובות ה: אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים מפני שהן נכוות תחלה לאיברים, ע"כ, שתחילת הדין בחי' הפתח, סובב באזניו, ודו"ק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

סנהדרין מד: יאיר בן מנשה

 ב"ה

א"ר אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאילמלא הקדים אברהם תפלה לצרה בין בית אל ובין העי לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט, ע"כ. ועל ידי תפילתו פעל שלא נהרגו רק כשלים וששה איש, ואמר ר' נחמיה (מד.) זה יאיר בן מנשה. ומנין שהתפלל שם אברהם, כתיב (בראשית יב:ח) בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה', וכמש"כ שם רש"י. ויש לדרוש, ויקרא, י' קרא, היינו הי' מיני תפילה וי' מיני נגינה. וזה מה ששינתה הגמרא מלשון הפסוק וכתבה, בין בית אל ובין העי, עם עוד י' של וי-קרא, בגמטריא יאיר בן מנשה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אברהם ושרה

 ב"ה

אברהם ושרה בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ועיין במסכת סנהדרין מד: שפרשו שם את הפסוק (משלי כה:ט) וסוד אחר אל תגל, פרש"י ז"ל וסוד של אברהם ושרה אל תגל לבזותם, ע"ש. הרי שהם בחינת סוד של האחוריים של השיר פשוט כפול שלוש מרובע.

נ נח נחמ נחמן מאומן

סודות התורה זוכים על ידי מסירת נפש

 ב"ה

 ליקוטי מוהר"ן

טו:ד אבל בזה העולם זוכה לבחינת נסתר על ידי תפלה במסירת נפש, ע"כ.

עיין בסנהדרין מב. בטעם שהדנים בדיני נפשות לא היו שותים יין כל היום, ז"ל ולרוזנים אי שכר, העוסקין ברזו של עולם אל ישתכרו, ע"כ. ולכן שפיר יש להשיג סוד על ידי מסירת נפש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הכרת הטוב על המים

 ב"ה

פרשת וארא

ז:יט ויאמר י' אל משה אמר אל אהרן קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים על נהרתם על יאריהם ועל אגמיהם ועל כל מקוה מימיהם ויהיו דם והיה דם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים.

י' אל משה בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח. אל משה בגמטריא רבינו נ נח. קח, בגמטריא נ נח, כנ"ל.

פרש"י ז"ל אמר אל אהרן, לפי שהגן היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן, ע"כ. קשה כי בפרשת שמות השם יתברך נתן למשה רבינו אותות לעשות לפני בני ישראל, והאות השלישי (ד:ט) ולקחת ממימי היאר ושפכת היבשה והיו המים אשר תקח מן היאר והיו לדם ביבשת. וצריכים לחלק שעל כל פנים לא לקה על ידו עם המטה, ואילו במכות היה הקפדה שיהיו נעשים על ידי המטה. אי נמי אף על פי שבפרשת שמות נצטוה לקחת מים מן היאר דייקא, לא לקה היאר ממש אלא מים שלקח משם. אי נמי י"ל שבעבור ישראל כדאי. ולקמן בפרשת בשלח (יז:ה) ומטך אשר הכית בו את היאר קח בידך, י"ל על זה שעשה בשביל ישראל – אכן שם לא הוזכר המטה, ולכאורה לפי כל הפירושים צריכים לדחות, שהוכו על ידי אהרן על פי משה.

ועוד יש לעיין, שלכאורה אהרן וכל ישראל היו חייבים הכרת הטוב, שהרי כולם שתו מימיו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

רבינו בן 149 בשנת הפתק

ב"ה 

רבינו נפטר בשנת תקע"א בגיל ל"ח. אם היה חי עד שנת תרפ"ב כאשר כתב את הפתק לסבא ישראל, היה בן 149.

זאת אומרת שזו השנה שלאחר שנת 148 = נחמן, שלו. ולכן אז הלך להמספרים 149 - 491 = נ נח נחמ נחמן מאומן 

כל מה שהאדם יותר גדול צריך לבקש מבקשו יותר מרחוק

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תנינא ע

 

ועל כן משה רבנו ע"ה שהיה גדול במעלה מאד היה צריך לבקש מבקשו ברחוק מקום ביותר, עול כן הצרך לבקש לו אשה ממדין, כי מבקשו היה רחוק מחמת גדלתו, ע"כ.

עיין בתנא דבי אליהו פרק ט' ז"ל וכי מה טיבה של דבורה אצל ברק, והלא דבורה במקומה וברק במקומו, אלא כך אמרו חכמים: ברק היה משמש את הזקנים בחייו של יהושע, וכן חזר ושמש לאחר מיתתו, לפיכך הביא הקב"ה אותו ונתן אותו אצל דבורה, ע"כ.

ופרשו המפרשים שהשאלה היתה, מדוע נישאה דבורה לברק, והרי דרך השידוכים להיעשות בין בני אדם שגרים בסמיכות זה לזה (ודבורה היתה בין הרמה לבית אל שבהר אפרים באמצע ארץ ישראל, ואילו ברק היה בקדש נפתלי שהיה בקצה הצפוני של ארץ ישראל) – זקוקין דנורא אות טז, ישועות יעקב אות יח. ובמענה אליהו אות יט, פירש, שהמדרש תמה איך ארע שדבורה נישאה לברק, והלא דבורה היתה 'במקומה', כלומר, ברום מעלתה. ואילו ברק 'במקומו' השפל, שכן עם הארץ היה, כמסופר בתחילת הפרק.

לכאורה דברי רבינו קובעים את הדרישה של השידוך באיש, שהוא צריך למצוא אבידתו. ולכן לפי שני הפירושים מובן השאלה, למה היתה השידוך ממרחק. והתירוץ שברק היה לו גדלות, ולכן שידוכו מרחוק.

נ נח נחמ נחמן מאומן