שיכרות

סיפורי מעשיות משנים קדמוניות

מעשה יב מבעל תפלה

'ומצאו שהיה הולך ערל אחד בכתנת בזוי כדרכו, ונשא פלעשיל יין שרף, והלכו אחריו כמה ערלים'

יש להעיר א' מה שרק בכת זה רבינו מגלה שהיה הראש שלהם ערל ובזוי, ונראה שזה מראה עד כמה שרבינו מראה לנו איך ששיכרות לא שייך כלל ליהודים.

ועוד יש להעיר שחוץ מהכת שבחרו כבוד, שעל כרחך לענין הכת הזה צריך לבחור במי שכבר יש לו מעריצים, אז חוץ מהם, רק השיכור הזה כבר הולכים אחריו כמה ערלים. ויש להתבונן טובא על זה, ואולי כלול בזה גם כן כמה ירוד ושפל השיכרות, ששם הוא ממש התחתית ששם מתקבץ כל הטינוף.

ועל אף שמפורש שהכת הכי אבוד זה הכת של עשירות, אכן יש בענין השכרות גריעותא בזה שמאבדים את הדעת לגמרי, על אף שיותר קל לתקן את השיכור שלא יעשה את זה, כל הזמן של השיכרות הוא ממש בלי דעת. ואכן הוא אינו פוגע כל כך באמונות כזביות בעת השכרות, אבל הוא ממש כבהמה בזה שאין לו דעת אפילו לפגוע. והנה כל היכא שלוקחים מנהיג ונותנים שליטה לאחד על השני, הרי שדעת האחד שולט על דעת השני, וכל מי שיכנס תחת השלטון של זה צריך להכניע דעתו אליו. אבל בשכרות, אין שום דעת, אז כולם כבר נכנעים, וכולם כבר כמו עבדים ממש.

נ נח נחמ נחמן מאומן