ביאורים בלקוטי מוהר"ן תורה י'

ב"ה

לקוטי מוהר"ן תורה י'

סוף אות ח: מבואר שפורים הוא בחינת ספירת העומר, הכנה לשבועות, ובמקום אחר רבינו גילה שפורים הוא הכנה לפסח.

אות ט: ואנחה ברישא דרומחא, בחינת רוח מ', ולפי זה אתי שפיר לשון אנחה, כמבואר בתורה ח', שעל ידי אנחה ממשיכים הרוח.

וכן מש"כ באות י' שפורים זה בחי' אסתר ברוח הקודש כמו שכתוב כשעירים עלי דשא שהוא לשון רוח, עיין שם בתורה ח' ועיין בזוהר הקודש פרשת תרומה רלא.

אות ט: כשמתקרב את עצמו לצדיקים וכו' ועל ידי זה נשבר הגאוה והעבודה זרה ואז מכירים אפלו הם שהם מסטרא דמותא את גדולת הבורא יתברך שמו עכ"ל.

צריך עיון שלכאורה לא זה מה שפירש בתחלה שהצדיק יש לו תפלה בשלמות בחינת בית שעל ידי זה יש גם לעכו"ם - סטרא דמותא- השגה ואתיקר שמא עלאה. כי עכשיו מפרש שהצדיק מבטל בחי' העבודה זרה והסטרא דמותא בזה שמתקרב אליו, וזה על ידי כח רוח התורה ולא על ידי העלאת התפלה מהר ושדה לבחינת בית.

והנראה בזה בעזה"י שיש כח של בחינת בית להאיר אפילו לעכו"ם רק שהגאוה מעכבת, כי הגאוה פוגמת בבחינת בית באמרה שאין צורך, ועיקר המעלה של בחינת הבית הוא הצורך, כמו שכתוב למעלה, "ושדה הוא יותר משג ונצרך להעולם". ולכן על ידי הגאוה בטל המעלה והכח של בחינת בית. והתיקון לזה הוא על ידי הרוח של הצדיק, ששוברת הגאוה, ומסרת את הפגם, וממילא בחינת בית והצורך שלה חוזרת לתקפה, ושוב מאירה אפילו לעכו"ם. (ולשון התורה הנ"ל קיצר "ועל ידי זה נשבר הגאוה והע"ז [וממילא חוזרת תוקף בחינת בית] ואז מכירים אפלו הם שהם מסטרא דמותא את גדולת הבורא י"ש [על ידי בחינת בית]).

וזה נבוא בעזרת הש"י ליישב עוד כמה פליאות בתורה לפנינו.

רבינו גילה שעל ידי הידים והרגלים יש התגלות של רוח התורה דבנגלה ובנסתר לשבור את הגאוה, וזה נפעל על ידי רקודים והמחאת כף, אכן אחר כך באות י' בפירוש דברי חז"ל ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם - השוו אשה לאיש וכו' כתב שצריך להשוות, הינו ליחד קדשא בריך הוא ושכינתה, שהוא בחינת אשה ואיש, בחינת מרדכי ואסתר עכ"ל, דהינו לא רק שצריכים להפעיל הידים והרגלים כל אחד בפעולותו הראויה לו, אלא שצריכים ליחד הידים עם הרגלים.

ועוד פליאה שמבואר בהתורה שבחינת רגלין היא למעלה ויותר חשובה ועיקרי מבחינת הידין, וכותב שיש על זה תשובה וכמו שמצינו שהתנאים בחי' רגלין והאמוראים בחי' ידין. אכן לפי זה איך יכול לפרש שצריכים ליחדם ולזווגם בבחינת אשה ואיש ובבחינת מרדכי ואסתר, הלוא בזווג אשה ואיש ומרדכי ואסתר העיקר הוא האיש!

ולפי מה שפירשנו למעלה ניחא, דלענין ביטול הבעלי גאוה העיקר הוא הרוח הקודש בחי' שעירים של אסתר כי הם יסודם של הסערה של הגאוה. וכל זה להשלים הפגם של הגאוה בבחינת הצורך של הבית. אבל לענין להראות להעכו"ם אלוהותו יתברך, העיקר הוא נגלה כמו שכתוב במקום אחר שהכל צריכים למרי חטיא, והכל צריכים תורה שבכתב אפילו העכו"ם.

ולכן לענין ביטול הגאוה, הידין והרגלין שניהם טובים בבחינת רוח התורה דנשיב בהם (והרגלים יותר עיקרי, אבל שניהם טובים), אכן לפעולת הבית להראות להעכו"ם בכח הצורך שיש לו, צריכים עוד לזיווג הידין עם הרגלין, בבחינת אשה ואיש. ובזה הידין שהם בחי' איש יהיו יותר עיקרים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אמר לשם נ נח - I say to God Nanach

The bliss of giving yourself to only seek Hashem's glory

HH last night at the wedding of Michael Kohler I got to hear from Moshe Newman his personal recipe of how to come to terms with life's experiences and achieve bliss based primarily on Rabbi Nachman's holy teachings in Likutay Moharan, Torah-lesson 6 and II:23, the main point being that one must shelve his own honor and only seek the honour of Hashem, and in this light one should view all his experiences as if he is a third party - being shown and given to feel different phenomena that Hashem is conducting for his benefit.
Moshe figured this out almost 15 years ago in a vague way without a real handle on it while he began to experience these effects, and over the years he gained a grip of what it's all about and a system of how to go about achieving it, and in his clinic he is helping people realize this.
Na Nach Nachma Nachman Me'Uman

New sign by R' Yisroel Karduner

השיבה שופטינו - ברכה להנצל מהרבנים ולמשוך חיים מהצדיק האמת נ נח

ב"ה 

ברכת השיבה שופטינו בשמונה עשרה כבר ביארנו במקום אחר http://naanaach.blogspot.com/2017/03/blog-post_72.html בס"ד איך שזה ממש הענין שרק דרך הצדיק האמת יכולים להשיג 'ומלוך עלינו אתה ה' לבדך' ואילו סתם רבנים מעכבים את זה ואני מתפללים להסיר אותם יגון ואנחה. והנה זה אתי אפילו שפיר יותר על פי תורה ח' בלקוטי מוהר"ן שעל ידי אנחה ממשיכים רוח חיים מהצדיק האמת, אבל הרשעים ממשיכים מהרבנים בחי' רברבי עשו, ואילו הצדיק האמת יכול להפיל אותם והצינורות שלהם, משפיל רשעים עדי ארץ, הראשי תיבות של הד' יסודות, ואילו הצדיק מפריד כל הרע של הד' יסודות וזוכה להשרש הטוב שלהם שהם ארבע אותיות הוי"ה עיין שם כל זה באריכות.

וזה מדויק בברכה זו, 'והסר ממנו יגון ואנחה', דהינו אנחה שהוא בחי' יגון, שממשכת החיות מהרוח סערה של רברבי עשו, 'ומלוך עלינו אתה הוי"ה לבדך' היינו ארבע אותיות הוי"ה השרש הטוב הנקי של הד' יסודות. וי"ל עוד שזה 'לבדך' אותיות לב, ששם הרוח חיים, ד' מארבע רוחות באי הרוח כמבואר שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Rabbi Chaim Vital's self sacrifice for even the worst sinners of Israel

HH
It's been a very long time since I've read Sefer Chezyoanoas - Book of Dreams (and other metaphysical encounters), but it left me with a lasting impression of how he recorded objectively many times messages he received from on high that he must chastise the masses and bring them to repentance, and even how he was punished severely for not doing so, and yet he doesn't seem to take heed and do what was demanded of him!

So it occurred to me, that since RCV knew that the people would not listen to him, as he was told explicitly from one spirit, he therefore held to the dictum of not chastising someone for better that they continue to transgress unwittingly than for them to continue sinning willfully GF. So even though he knew that by rebuking them he himself would be saved from punishment and perhaps even attain higher levels, he chose to be the scapegoat for the masses, and not give an opening for the Divine wrath to be fully accounting on them. And thus he watched his daughter perish and die and other severe retributions all I'm self sacrifice for the errant Jewish masses.

Na Nach Nachma Nachman Me'Uman!

ביאורים בתורה ט של לקוטי מוהר"ן

ב"ה

תורה ט

ב. ולפי הזווג שגורם בתפלתו כן זוכה לזווגו, והתפלה הם שתים עשרה נסחאות, לפיכך הזווג כקריעת ים סוף.

והנה לכאורה הזווג שגורם לא משנה מאיזה נוסח התפלל, כי הנוסח זה רק השער, והזווג נגרם מעבר לשער, ולא משנה מאיזה שער ניכנס לגרום אותו. ולפי זה עיקר הקישוי למצוא הזווג הוא בענין למצוא הנוסח והשער השייך לו, ולא בעצם התפלה שהוא צריך להתפלל - וכמו לשים כל כחו כנזכר כבר באיש התורה, זה שייך לעצם התפלה ולא למציאת הנוסח השייך לו.

ואילו לענין - וכפי שמפרנס לאביו שבשמים בתפלתו כן נותנים לו פרנסתו - לכאורה זה קאי על כח תוצאת התפלה ולא במציאת הנוסח הנכונה. ולפי צריך ביאור למה אם כן - מזונות נתחלק לשנים עשר שבילים לפי שתים עשרה תפלות שבטי י"ה. וי"ל שהשפע נשפע רק דרך השביל והנוסח שגרמה.

שלא תתרחק תפלתו ממטה שלו. לכאורה הלשון מוזר, כי הול"ל שיכניס התפלה דרך המטה שלו, ואו התפלה תיכנס או שלא תיכנס, ומה ענין שלא תתרחק?

מטה לשון זווג. לפי זה למדים שאין השערים - הנוסחאות - סתם דרך ושביל שמובילים לפנים ששם נעשה הזיווג. אלא שכל שער הוא זווג פרטי. וממילא מיושב שני הדיוקים הנ"ל. שהפרנסה כפי השער והנוסח דיקא. ואין הענין דוקא להכניס התפילה בשער, אלא השער הוא גופא הזווג, והענין לזכות להיות כמה שיותר סמוך ולא להתרחק.

ג. ודע שיש פתחים הרבה בחשך לצאת משם ... הבא לטמא פותחין לו - יש לו פתחים הרבה. נמצא שיש פתחים הרבה בחשך גם לצאת וכו'.

דבר זה מובן ומדויק רק כפי מה שרבינו הסביר למוהרנ"ת בתורה קיב. כי לכאורה קשה דברי רבינו כי חז"ל דקדקו בדבריהם שרק הבא לטמא פותחים לו, ואילו הבא לטהר מסייעין לו, ואין מוכח כלל שיהיו כל הפתחים לצאת מהחשך. אלא שכבר מדויק פה שרבינו הסביר, שהפתחים הם בנפילת חברו. ואתי שפיר שכבר התורה מוכח מתוכו התירוץ שרבינו הסביר רק מחמת קושיא אחרת.

ג. על ידי אמת הקב"ה חומד מלמעלה לשכן עם האדם וכו' התבה היוצאת באמת היא תשים לך פתח בחשך.

צריך ביאור, אם האמת כבר מראה להאדם הדרך לצאת מן החשך, והקב"ה חומד לשכן אצלו, למה אינו כבר מראה להאדם המטה שער ונוסח תפילתו.

ואולי זה גם כן כמו שפרשתי כבר שיתכן שהאמת של חלון זה לעלות דרך הנפילה של חבירו ואילו האמת של אבן טוב זה לעלות למעלה מרגל הה' שלו, עיין שם, ואם כן י"ל כמו כן כאן, שהאמת של חלון שהוא דרך חבירו אינו מספיק רק להוציא אותו מהקליפה אבל אינו מכוון אותו כפי שורש נשמתו, בשבט שלו, מה שאין כן האמת של האבן טוב הוא דיקא מה שרבינו גילה באות ד שצריכים להתקשר תפלתו לצדיק הדור.

נ נח נחמ נחמן מאומן