The Protective Power of Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN

HH

There is a guarantee that Rabbi Nachman of Breslov protects people, especially those who wear Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN in a kamaya - amulet, or on their clothing and so forth, and by saying this, his special name Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN.

So how is it that there are people who have suffered and even were killed despite wearing the holy kamaya.

One strong answer can be found in Likutay Moharan 143, Rabbainu reveals there a special benefit of gaining the advice of the tzadik, see there at length. Rabbainu explains once a person received and fulfilled the holy advice - then, if something goes wrong he will no for certain, that was HY's will! It wasn't his error or fault, it was Divine Providence. 

Similarly with the saving power of Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN, a person can be wearing and invoking this incredible power, and then he will see what HY desired to do with him, it can be his time has come to leave the world, his real time, and since he was under the wings of NaNaCh it will be known and certain, that it was his time. But without Nanach, who knows why he was struck GF, was it his sins, was it the enemies power, was it a fluke accident or who knows what else.

Understand the difference, it is the profound difference between good and evil, faith and abandon, truth and falsehood, security and wantonness.

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

תורה קמג

גם אם מקבל עצת הצדיק, אף שאחר כך לא עלתה לו יפה מעצתו, אזי יודע שהיה רק מהשם יתברך. אך אם לא היה מקבל עצת הצדיק, היה אפשר שתגיע לו רעה בלי גזר דין של מעלה, רק שהוא בעצמו משך על עצמו, כמו שכתוב (משלי י"ט): "אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו". אך אם קבל עצת הצדיק, יודע שהוא רק על פי משפט שלמעלה, עכ"ל.

בזה יישבתי הענין שלפעמים אנשים שהולכים עם הקמיע של נ נח וכדומה, ואף על פי כן ניזוקים ואפילו נהרגים ר"ל, וכן לענין כח השמירה של ספרי רבינו כמבואר בחיי מוהר"ן שנה, שכמה פעמים שמענו על נסים שכל הבית או רכב נשרף חוץ מספרי רבינו, אבל איך לא שמר הספר את כל הבית. וק"ל.

וע"ע חיי מוהר"ן שטו ז"ל ואפלו אם הוא גרוע יותר מבתחלה, אם הוא מקרב לצדיק האמתי ההתקרבות בעצמו הוא טוב בלי שעור וערך (ואם לא היה מקרב להצדיק היה גרוע עוד יותר ויותר), ע"כ וכעי"ז בין אדם לעצמו בספר המידות ערך צדיק קצח.

הפצה יותר חשובה מתלמוד תורה והשגות אמיתיות

 ב"ה

קטע מתוך ליקוטי מוהר"ן חלק ה' - מאומן - מעודכן

ו] בענין זה שיהא עיקר עבודתינו לפרסם שם השם עיין בספר חובת הלבבות, שער אהבת השם פרק ו' ז"ל וראוי לך אחי לדעת כי זכיות המאמין אפילו אם יהיה מגיע אל התכלית הרחוקה בתקון נפשו לאלהים ית' ואלו היה קרוב למלאכים במדותם הטובות ומנהגיהם המשובחים והשתדלותם בעבודת הבורא ואהבתם הזכה בו אינם כזכיות מי שמורה בני אדם אל הדרך הטובה ומישר הרשעים אל עבודת הבורא, וכו' ע"ש באריכות.

וראוי לציין להכתוב בהקדמה לשו"ת חתם סופר יו"ד, 'פיתוחי חותם' (וכמדומני שהראש ישיבה של א"א שליט"א קבל מהדבר אברהם לציית לו) שמאריך שם בזה, ומוכיח שאברהם אבינו עזב עבודתו הרוחני, כדי לקרב את העולם להשם יתברך, ותמצא העתק דבריו בסוף ספר זו [אכן רבינו הקדוש גילה בלקוטי מוהר”ן (תורה נג) שאדרבה, אברהם אבינו וכל הצדיקים היו מיגעין את עצמן ורודפים אחר בני אדם לקרבם לעבודתו יתברך כדי להשלים דעתם, בבחינות (מכות י) ומתלמידי יותר מכללם ע”ש, (ובאמת תמוה מאד איך החתם סופר כתב על אברהם אבינו כזה, ונראה שדבריו הם בחינת מה שרבינו גילה בספר המדות, יש נאה דורש ואף על פי כן אינו מכוון אל האמת). ואם כן כל שכן וכל שכן זה העבודה המוטלת על הבני עלייה].

שוב מצאתי בכתבי האר"י, בליקוטי תורה סוף פרשת נח ממש כדברי החתם סופר, ולכן אביא עיקר דבריו ודברי האר"י.

ז"ל החתם סופר: מי לנו גדול מחנוך אשר מעוצם תשוקתו ודביקתו בה', נתפרדה החבילה חברת ארע היססודות, חדל מהיות אדם ונתעלה להיות כאחד מצבא מרום במרום העומדים את פני המלך לשרתו. ולא מצינו באברהם אע"ה שנזדכך עפרוריותו כל כך – אך לא מצד פחיתות וחסרון נפשו לא הגיע אל המעלה הזו, לא, כי אם אאע"ה הי' עושה כאשר עשה חנוך, להתבודד עצמו מחברת בני אדם, התעלה גם הוא להיות ממלאכי א-ל, ואשר לא עשה כן, הוא כי התבונן בחכמתו כי לא באלה חפץ ה' שישלים האדם את נפשו לבד, ואת אנשי דורו ישאיר אחרו תרבות אנשים חטאים וכו' עיין שם.

ז"ל הליקוטי תורה סוף פרשת נח: ויתהלך. דע, כי כשמת חנוך, היה יותר גבוה ממדרגת משה, כי הוא רבו של משה, והוא מלאך זגזגנא"ל. וגם כי הוא השיג חיה, ומשה נשמה, אך משיח ישיג יחידה. וראוי היה משה שיזכה למלאך, אך שגרם החטא, בעבור ערבונות ערב רב, שהיה רוצה לתקנם ולא תקנם. וחנוך לא היה רוצה לתקן דורו, כי קודם מתן תורה לא היו ערבים זה בזה. אך אליהו לא רצה בערבות, והיה מקנא, ורוצה להורגם, ונסתלק מערבות, ונכנס תחתיו אלישע, עכ"ל.

ומה שהערנו מאברהם אבינו עדיין קיים, כי אברהם אבינו היה לפני מתן תורה ולא היה ערבות, ועכ"ז מבואר בליקוטי מוהר"ן שהיה צריך לרדוף אחר הרחוקים לקרבם כדי להשלים דעתו. ושמא זה רק מבחינת דעת, ואולי מבחינת דעת אברהם אבינו עלה מעל למדרגת חנוך, והרי מדרגת חנוך מבחינת חיה הוא בחינת חכמה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Humility is a key to appreciating the greatness of HY

HH

Everyone has a relationship with HY, even the biggest atheist. The greater one's ego, the more he takes HY for granted. With humility comes awe how HY graces even him in their relationship.

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

לא לגלות ההשגות

 ב"ה

שיחות הר"ן 

עג. יש צדיקים שמגלין ואומרים תכף מה שהם רואים. ואלו הצדיקים נשמתם הוא מבחינת אותיות מנצפ"ך. וזהו: "מנצפ"ך צופים אמרום" (קלז). אלו שהם מבחינת מנצפ"ך, שהוא בחינת צמצום כידוע (קלח), מה שרואים וצופים הם אומרים ואינם יכולים להחזיק אצלם. אבל יש צדיקים ששרשם מבחינה גבוה יותר שהוא בחינת הרחבה, הם יכולים להחזיק אצלם כל מה שרואין, ע"כ.

עיין חיי מוהר"ן שסח ז"ל ואמר הלא אני יכול להחזיק אצלי הרבה מאד ואיני אומר כי אם כשהמים כבר עולים על כל גדותיו עד שיוצא לחוץ בעל כרחו, ע"כ.

בליקוטי מוהר"ן סו כז"ל כי כל המחשבות שיש לאדם, כלם באים בתוך הדבור, כדאיתא בזהר (עיין אדרא זוטא רצד) רחושי מרחשן שפותה, ואף שאין האדם מרגיש זאת, אף על פי כן הוא בדקות גדול וכו' עיין שם. ולכאורה אפילו אלו הצדיקים שיכולים להחזיק אצלם כל מה שרואים, עכ"ז בעל כרחך בדקות גדול יבואו בתוך הדבור שלהם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

עמון

 ב"ה

קידושין סוף עד:

הכי קאמר אף על פי שרבי יהודה אוסר גר בממזרת הני מילי גר דראוי לבא בקהל, אבל גר עמוני ומואבי דאין ראויין לבוא בקהל לא, ע"כ.

מבואר דגר עמוני הוא ממש יהודי רק שאסור בקהל. ולקמן עו: גם כן משמע שהיו גרים מעמון, דאיתא שם חיילות של בית דוד היו מיוחסים ומקשה והאיכא צלק העמוני מאי לאו דאתי מעמון, ופרש"י ונתגייר אלמא לא הקפיד על הגרים, ע"כ, ומדחה לא דיתיב בעמון, ומבואר מההוה אמינא שיש גרים מעמון, ומה ענין שיתגיירו, וע"כ שהם יהודים ממש רק שאסורים בקהל.

בפרשת השבוע (לך לך טו:יט) רש"י כתב שקיני קניזי קדמוני הם אדום ומואב ועמון, וכן איתא בבא בתרא נו.. ולא פירשו בפירוש האי מיניהו האי. והנה הגמטריא של עמון ע"ה – קניז. אדום, א' מתחלף עם ק', באותיות אי"ק, הרי קדמ"ו-ני. שוב מצאתי במדרש רבה מד:כג קנזי הוא מעשו, קיני וקדמוני הוא מעמון ומואב עכ"ל, ואכן קיני תמיד מיירי ביתרו כמ"ש ובני קיני חותן משה, ולפעמים מואב היה כובש עיירות ממדין. אכן במדרש רבה שם לעיל מיניה, רבנן אמרי אדום ומואב וראשית בני עמון, וכן בבא בתרא וברש"י לא סדרו את השלושה ככה. וכבר העירו בבא בתרא שלכאורה אינם כסדרם, כי רבי מאיר אומר שהם נפתוחא (מבני מצרים) ערבאה (מבני ישמעאל) ושלמאה – שלמאה הוא התרגום של קיני, הרי שאף על פי שהקיני נמנה ראשון, רבי מאיר הזכירו אחרון. והנה לפי הרמזים שכתבתי לעיל, נשאר קיני להיות מואב, ורמז לזה לפי התרגום שלמאה, כי מואב, בחילוף הא' לל' באותיות א"ל ב"ם, ובחילוף הב' לש' באותיות א"ת ב"ש, הרי מולש – אותיות שלום בהיפוך.

נ נח נחמ נחמן מאומן

יותר קשה להצדיק להחזיק ממון מלפזרו לצדקה

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

תצט. פעם אחת ספר מענין הבטחון ואמר שיש צדיקים שאין מניחים אצלם ממון מיום לחברו, כמו שמספרין מכמה צדיקים גדולים שהיו לפנינו, כגון הבעל שם טוב זכרונו לברכה, והצדיק הקדוש מורנו הרב אלימלך זכרונו לברכה, וכיוצא בהם שבכל יום ויום היו מפזרים כל הממון שהיה בידם ולא הניחו אצלם שום ממון מיום לחברו. וכו' וכו' אבל יש מעלה גבוה יתרה ביותר דהינו שהצדיק האמתי יחזיק אצלו הממון, וזה קשה יותר. הינו כי עבודה זו גבוהה וכבדה ביותר, ע"ש.

לכאורה גם הנועם אלימלך בעצמו מודה לזה, עיין בספרו בפרשת לך לך (יג:כ) ואברם כבד מאד כו׳. נ"ל דהצדיק כשנשפע לו שפע מהשי"ת מתירא מזה מאוד ע"ד קטונתי כו׳, וע"כ הוא מתגבר יותר בעבודת השי"ת, לזה אמר "וישכם אברהם בבוקר", ר"ל דהחסדים נקראים 'בוקר', ולזאת כשהיה מגיע אצלו החסדים גדולים, אז ביותר הגביר לזרז את עצמו והלך למדריגה היותר גבוהה "וחבש חמורו" זה חומר הגוף. וזהו "ואברם כבד מאוד במקנה", ר"ל שהיה לו למשא מה שהשפיע לו השי"ת מקנה "כסף וזהב", ע"כ.

ולכאורה המשך דבריו שם הוא הסבר עבודת הצדיק כאשר קיבל השפעות של גשמיות ז"ל "וילך למסעיו" פירוש לשורשו, וזהו פירוש רש"י ז"ל "שפרע הקפותיו", דהנה אנו מברכים בכל יום 'מלביש ערומים' ו'זוקף כפופים', כי כל אדם מוקף בחיצוניות של עולם הזה, וכשהוא במדריגה גדולה אזי הוא מופשט מחיצוניות של עוה"ז ונשאר ערום, וזה אמרם 'הוי ערום ביראה', עד שמלבישין אותו בחלוקא דרבנן מעולם העליון, וזה שאנו מברכין "מלביש ערומים" אימת? כשהוא "זוקף כפופים", דהיינו שהולך לעולם העליון. וזה פירוש רש"י ז"ל "פרע הקפותיו" מלשון 'ופרע את ראש האשה', דהיינו הקפותיו שמוקף מחיצוניות, עכ"ל.

ועיין לעיל אות רסח ז"ל אמר אני יכול לקבל ממון הרבה בלי שעור, ולא יהיה אצלי שום שנוי. כי דרך האדם כשיגיע לידו ממון, בפרט ממון הרבה, נשתנה פניו ונעשין אצלו שנויים. אבל אצלי אפלו אם אקבל סך עצום בפעם אחד, אין אצלי שום שנוי כלל. ושמעתי בשמו שאמר שקבלת ממון שלו הוא חדוש אצל השם יתברך בין החדושים שיש לו יתברך, כי יש אצל השם יתברך כמה חדושים וקבלת ממון שלו הוא חדוש אצל השם יתברך בין החדושים שלו, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לכבוד הילולה של רחל אמנו - יא חשון - ועכשו עדכון עם יישוב

 ב"ה

פרשת ויצא

לא:יז ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים.

נשיו על בגמטריא ליקוטי מוהר"ן.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: יעקב וישא את בניו ואת נשיו על, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

פרש"י ז"ל את בניו ואת נשיו, הקדים זכרים לנקבות, ועשו הקדים נקבות לזכרים וכו' עכ"ל. עמש"כ בפרשת נח עה"פ (ו:יח) ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך.

וק"ק מהמדרש רבה פרשת ויחי (צח) רבי אבא בר זוטרא אמר בוא וראה עד היכן חבב אבינו יעקב את רחל, אפלו בשעה שבא לברך את בנה עשאו טפלה לה, ברכת שדים ורחם, יתברכון דדיא דהכין אוניקו ומעיא דהכין אפיקו, ע"כ. ודוחק לחלק בין יחיד לרבים.

ונראה בפשטות שתמיד הזכרים לפני הנקבות, ואשה אסורה אפילו לדבר בפני איש (רש"י דברים כב:טז), ומברכים שלא עשני אשה, אפילו אשה הכי חשובה, אפילו בעלת רוח הקודש ונבואה, וזה רק מצד מהותן ותפקידן של נשים, שמבחינת נשים פטורות מהרבה מצות וכו'. ולכן כאשר מדברים מבחינות ומעלות מסויימות, אם של האשה יותר חשובות, בודאי יש להקדימה. ועוד שהרי האמא מביא לבנה מעולמות גבוהות ממנו, ואכן אפילו לפי המדרש על כל פנים הם מתיחסים להבן, ואינו דומה למה שמקדימים הבן להאמא, כי שם האמא נפרד ולבדה, אבל כאן כמו אשה מעוברת – והרי היא מינקת, ובנה איתה ביחד ומקבל ממנה ממה שלמעלה ממנו, יש להקדימה.

נ נח נחמ נחמן מאומן