גזירת עשרה הרוגי מלכות

ב"ה 

כאשר נגזר הגזירה נתנו לר' ישמעאל כהן גדול לעלות לשמים לוודא שזה רצון השם יתברך.

ויש להעיר שכבר ידעו מרבי אליעזר הגדול שנגזר עליהם מיתה משונה ור' עקיבא יותר מכולם.

Great blessings of Na Nach Nachmu Nachman Meuman!

                      always,
                                 bi,
                                     Simcha

רבינו מזכה אותנו יותר ממה שהאבא מזכה את בנו

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

רח"צ. אמר לאחד, שהכח שהיה לדוד המלך ע"ה לומר שמונה פעמים אבשלום בני, ועל ידי זה העלה אותו משבעה מדורי גיהנם והכניסו לגן עדן כמו שאמרו רז"ל (סוטה י:), זה הכח יש לו גם כן, שהוא יכול זאת גם כן להעלות בדבורו בעלמא את האדם מכל השבעה מדורי גיהנם ולהכניסו לגן עדן, ע"כ.

[אכן עיין בתוספות שם ד"ה דאייתיה, שקשה מהגמרא בסנהדרין קד. ברא מזכי אבא אבא לא מזכי ברא, ופירשו שהועיל תפילת אביו רק משום שכבר קיבל את עונשו בעולם הזה בכך שנהרג במיתה משונה, עיין שם. ואילו מדברי רבינו משמע שזה כח ששייך לפעול על כל אדם, וצריך עיון. ועיין לעיל קצא שרבינו אמר מה לכם לדאוג מאחר שאני הולך לפניכם, ועל כרחך שזה כח יותר מסתם זכות אב שאינו מזכה בנו.]

וכעין זה עיין במסכת תענית דף כט. שרבן גמליאל הבטיח לשר רומי חלק בעולם הבא, ועסקו בזה המפרשים, במירא דכיי (ד"ה א"ל) כתב שסמך על כך שהקב"ה 'צון יראיו יעשה' (תהלים קמה:יט) והיה בטוח בזכויותיו שהקב"ה ישמע לו. והיה סבור עוד, שאף אם הקב"ה לא יתן לנכרי עולם הבא מחמת זכות המצוה, ינכה הקב"ה מזכויותיו של רבן גמליאל ויתנם לאותו נכרי. ומעין זה תירץ בעיון יעקב (ד"ה אישתבע). ועיין שם תירוץ נוסף (מתיבתא).

ועיין ספר המדות, צדיק כו, הצדיק יכול להעלות מתים – למדרגה גדולה, עכ"ל, וציינו שם למסכת ברכות (יח:) אי חשיבנא נעיילוה ללוי ועיילוהו ללוי. ובקונטרס התקשרות לצדיק האמת הביא על זה ז"ל ושמעתי מעשה כזאת באריכות על הבעל שם טוב ז"ל, מה שהבטיח לאחד שיעשה למענו בעלמא דקשוט, וגיסו הרב רבי גרשון ז"ל מקיטוב ידע מזה ההבטחה, ובכן לקח תקיעת כף מזה האיש – שאחרי פטירתו יבוא ויספר לו מה שנעשה אתו שם, ונפטר לבית עולמו, ואחר כך בא לרבי גרשון הנ"ל וספר לו שאמר הבעש"ט עליו, ארויף ארויף ארויף [שיעלה, שיעלה, שיעלה] – והרימוהו למעלה למעלה, ונתודע להבעל שם טוב שהמת גילה הדבר לגיסו רבי גרשון, והקפיד מאד על זה שהוא מגלה וכו', ואמר, אראפ אראפ אראפ [שירד, שירד, שירד] – והורידוהו למטה למטה, ובא המת בבכיה לרבי גרשון על מה שרגם לו. ובקש רבי גרשון מהבעש"ט ז"ל בעדו – כי הוא לא אשם בדבר, וחזר ואמר ארויף ארויף ארויף – ומיד העלוהו שוב למעלה למעלה וכו'), ע"כ.

ועיין בספר המדות, צדיק נד, הצדיק בדבורו יכול לפסוק לזה גן עדן ולזה גיהנם, ע"כ. וציינו שם למסכת סנהדרין (קד:) אמר רב יהודה אמר רב, בקשו (אנשי כנסת הגדולה) עוד למנות אחד (שאין לו חלק לעולם הבא, והוא שלמה המלך, שנאמר עליו שנשיו הטו את לבבו ללכת אחרי אלהים אחרים – מהרש"א). באה דמות דיוקנו של אביו ונשטחה לפניהם, ולא השגיחו עליה וכו' וכו' יצאה בת קול ואמרה (איוב לד:לג) 'המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני ומה ידעת דבר', ופרש"י ז"ל 'המעמך ישלמנה' וכי עליכם לשלם תשלומי עונשו לאדם, 'כי מאסת' שאתם נמאסים בו בשלמה לומר שאין לו חלק לעולם הבא. 'כי אתה תבחר ולא אני', וכי הבחירה בכם תלויה ולא בי, לומר מי שיש לו חלק ומי אין לו חלק, הלא בי הדבר תלוי, עכ"ל.

ובקונטרס התקשרות לצדיק האמת, הביאו עוד ציטוטים מספר המדות – (צדיק נג) 'קרבת הצדיקים טוב בעולם הזה ובעולם הבא', וכן שם (צדיק סה), 'על ידי הקבלת פני הרב לא יראה שחת', וכן שם (צדיק קז), 'לפעמים על ידי נחת רוח אחד ומעט שעושים לצדיק, על ידי זה זוכים לעולם הבא'.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הטעות שמלך יעבוד ויקריב קרבנות

 ב"ה

ספר דברי הימים ב

ב:כו:יח וַיַּעַמְד֞וּ עַל-עֻזִּיָּ֣הוּ הַמֶּ֗לֶךְ וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹא-לְךָ֣ עֻזִּיָּ֗הוּ לְהַקְטִיר֙ לַֽיקוָ֔ה כִּ֣י לַכֹּהֲנִ֧ים בְּנֵי-אַהֲרֹ֛ן הַמְקֻדָּשִׁ֖ים לְהַקְטִ֑יר צֵ֤א מִן-הַמִּקְדָּשׁ֙ כִּ֣י מָעַ֔לְתָּ וְלֹֽא-לְךָ֥ לְכָב֖וֹד מֵיְקוָ֥ה אֱלֹקִֽים.

עזיהו המלך ויאמרו לו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

נלע"ד שיש באמת סיבה לטעות שמלך יכול לעבוד. יעויין בהפטרה לפרשת החודש, יחזקאל מה:יז ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך בחגים ובחדשים ובשבתות בכל מועדי בית ישראל הוא יעשה את החטאת ואת המנחה ואת העולה ואת השלמים לכפר בעד בית ישראל, ומשמע שהנשיא הוא העובד ומקריב, והמלבי"ם דחק שהכוונה שהקרבנותך באים מקופת הנשיא ומכיסו. ורש"י כז"ל אומר אני שהנשיא הזה בכהן גדול מדבר, וכן כל הנשיא שבענין, ושמעתי משמו של רבי מנחם שבמלך מדבר, עכ"ל. כי הפשטות הוא שהנשיא הוא המלך, אבל אם כן משמע שהמלך עובד ומקריב, ולכן רש"י העדיף לפרש שהנשיא שם הוא הכהן גדול. ועל כל פנים מבואר שיש מקום לטעות שהמלך יקריב קרבנות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

 

כתיבת נ נח נחמ נחמן מאומן

גודל ענין כתב ידינו שבכתיבה ממשיכים אוירא דארץ ישראל עיין ליקוטי מוהר"ן תורה סא

נ נח נחמ נחמן מאומן, הוא השיר פשוט כפול משולש מרובע, ונתגלה דייקא בכתב (וכבר הערנו במקום אחר שמשה רבינו היה מגמגם בפה, ואילו כאן יש בחינה של גמגום בכתב). ענין זה מצאנו בספר ישעיה לח:ט מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלתו ויחי מחליו, ותרגום יונתן, כתב אודאה על נסא דאתעביד לחזקיה מלך שבטא דבית יהודה כד מרע ואתסי ממרעה, ע"כ. ובבעל הטורים על אז ישיר (שמות טו:א) כז"ל ישיר, י' שיר, שיו"ד שירות יש. ים, באר (במדבר כא:יז), האזינו (דברים לב:א), יהושע (יהושע י:יב), דבורה (שופטים ה:א), חנה (שמואל א::ב:א), דוד (תהלים יח:א), שלמה (תהלים ל:א), חזקיה (ישעיה לח:ט, מב:י), ושירה לעתיד (אגדת בראשית נט, ועיין מכילתא מס' דשירה א), ע"כ, הרי שהחשיב שיר זה שבכתב לאחד מהי' שירות, וסמך ליה להשיר שלעתיד, שהוא השיר פשוט כפול משולש מרובע שנתגלה בכתב.

הנה לשלום מר לי מר

 ב"ה

ספר ישעיה

לח:יז הנה לשלום מר לי מר ואתה חשקת נפשי משחת בלי כי השלכת אחרי גוך כל חטאי.

שלום בגמטריא רבינו נ נח. משחת ע"ה בגמטריא שלכת, ובגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן. חשקת, עם הד' אותיות בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה ע"ה.

מר לי מר, דהיינו להוסיף מר לי' – לאות י' – ועוד מר. מר י' מר ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. כי מ"ר הוא הגמטריא של הראשי תיבות של נ נח נחמ נחמן מאומן. שכולל הי' מיני נגינה, ונשאר עוד מ"ר בשאר האותיות. [שוב מצאתי בירושלמי סנהדרין י:א ז"ל יחזקיהו, אביו רשע ובנו רשע, הוא שחזקיהו אומר הנה לשלום מר לי מר, מר לי מלפני מאחז, מר לי מאחרי ממנשה, ע"כ. ויש להעיר, שלום בגמטריא עשו, מר בגמטריא עמלק - נכדו]

נ נח נחמ נחמן מאומן

ענין הפתק בטבריה ולתקן חטא ירבעם

 ב"ה

כבר פירשתי במקומו שרבינו התחיל לתקן חטא של ירבעם בן נבט כאשר השפוילה זיידא- סבא, הצית התנגדותו עליו. וסבא ישראל נפטר בח"י חשון שהוא בחג הסוכות של ירבעם – באותו יום של חג הסוכות שבו נפטר רבינו. ובמסכת סנהדרין דף קב. איתא ז"ל וירבעם יצא מירושלים, אמר ר' חנינא בר פפא שיצא מפתקה של ירושלים, ע"כ. פרש"י ז"ל מפתקה של ירושלים, מכללה, שלא לחזור בה לעולם ולא ליטול חלק בעבודה. מפתקה, כגון (ב"ה פו.) נפל פתקה מרקיעא, כלומר מחזקת (י"ג מחזקה) של ירושלים הכתוב וחתום בה, ע"כ. ולכן בתיקון ירבעם סבא התחיל חוץ מירושלים, והיה צריך פתק. ובו כתוב, ובחיזוק העבודה תבינהו, שהעבודה שייך לירושלים בחזקה, כמש"כ רש"י.

נ נח נחמ נחמן מאומן

רצון - מידת הכתר ויש רצון שהוא באימא עלאה

 ב"ה

גרא"ק:

שאלתך מתייחסת לעומק של תורת הקבלה, ובפרט ליחס שבין המושגים "רצון", "כתר" ו"אימא עילאה" כפי שהם מופיעים בזוהר בפרשת פקודי. אנסה להבהיר את הנקודה בצורה תמציתית וברורה.

בזוהר (פרשת פקודי, דף רכ"א ע"ב ואילך, בתוך הדיון על סודות הבניין והמשכן), מידת ה"רצון" אכן מוזכרת כשייכת ל"אימא עילאה", שהיא ספירת בינה בעולם האצילות. בינה, המכונה "אימא", היא הראשונה שמקבלת את השפע האלוקי מהעולמות העליונים יותר ומעבדת אותו להבנה ולהתגלות. ה"רצון" שמיוחס לה נתפס כרצון הראשוני שמתעורר להוציא את הכוחות האלוקיים מן הכח אל הפועל, כלומר, כרצון שמתחיל את תהליך הבריאה המעשית.

מצד שני, כתר, שהוא הספירה הראשונה בעץ הספירות, מייצג את הרצון העליון והטהור ביותר, הרצון האלוקי המופשט שקודם לכל התגלות או פעולה. כתר נחשב ל"רצון שברצונות", מקור כל הרצונות, אך הוא נשאר נסתר ובלתי מושג במובן מסוים, כי הוא למעלה מהתפיסה וההגדרה.

המתח שאתה מציין – שבזוהר נראה שהרצון שייך לאימא עילאה (בינה), בעוד שבמקומות אחרים בקבלה הרצון מזוהה עם כתר – ניתן ליישב כך: ישנם רבדים שונים של רצון. בכתר, הרצון הוא השורש הראשוני, העליון והבלתי נתפס, שאינו מתבטא עדיין בצורה ממשית. בבינה, לעומת זאת, הרצון מקבל צורה ראשונית של כוונה והתכוונות, שמתחילה את תהליך ההתגלות והיצירה. הזוהר מדבר על הרצון בהקשר של אימא עילאה מפני שהוא מתמקד ברצון שכבר מתחיל לפעול ולהשפיע בתוך מערכת הספירות, ולא ברצון המופשט של כתר שקודם להכל.

לסיכום, כתר הוא מקור הרצון המוחלט, ואילו בינה (אימא עילאה) היא המקום שבו הרצון הזה מתחיל להתלבש ולהפוך לכוח פעיל. שני ההיבטים נכונים, אך הם משקפים שלבים שונים בתהליך האלוקי. מקווה שההסבר הזה מבהיר את העניין!

_______________

בזוהר פרשת פקודי המחשבה הוא מאבא - ועל ידי המחשבה יש את הרצון - מאימא, והרי זה רצון תתאה, כי רק נולד מהמחשבה. אבל רצון אמיתי - בכתר - הוא למעלה מכל מחשבה - והרצון הוא שבורא את המחשבה....

נ נח נחמ נחמן מאומן