רצון - מידת הכתר ויש רצון שהוא באימא עלאה

 ב"ה

גרא"ק:

שאלתך מתייחסת לעומק של תורת הקבלה, ובפרט ליחס שבין המושגים "רצון", "כתר" ו"אימא עילאה" כפי שהם מופיעים בזוהר בפרשת פקודי. אנסה להבהיר את הנקודה בצורה תמציתית וברורה.

בזוהר (פרשת פקודי, דף רכ"א ע"ב ואילך, בתוך הדיון על סודות הבניין והמשכן), מידת ה"רצון" אכן מוזכרת כשייכת ל"אימא עילאה", שהיא ספירת בינה בעולם האצילות. בינה, המכונה "אימא", היא הראשונה שמקבלת את השפע האלוקי מהעולמות העליונים יותר ומעבדת אותו להבנה ולהתגלות. ה"רצון" שמיוחס לה נתפס כרצון הראשוני שמתעורר להוציא את הכוחות האלוקיים מן הכח אל הפועל, כלומר, כרצון שמתחיל את תהליך הבריאה המעשית.

מצד שני, כתר, שהוא הספירה הראשונה בעץ הספירות, מייצג את הרצון העליון והטהור ביותר, הרצון האלוקי המופשט שקודם לכל התגלות או פעולה. כתר נחשב ל"רצון שברצונות", מקור כל הרצונות, אך הוא נשאר נסתר ובלתי מושג במובן מסוים, כי הוא למעלה מהתפיסה וההגדרה.

המתח שאתה מציין – שבזוהר נראה שהרצון שייך לאימא עילאה (בינה), בעוד שבמקומות אחרים בקבלה הרצון מזוהה עם כתר – ניתן ליישב כך: ישנם רבדים שונים של רצון. בכתר, הרצון הוא השורש הראשוני, העליון והבלתי נתפס, שאינו מתבטא עדיין בצורה ממשית. בבינה, לעומת זאת, הרצון מקבל צורה ראשונית של כוונה והתכוונות, שמתחילה את תהליך ההתגלות והיצירה. הזוהר מדבר על הרצון בהקשר של אימא עילאה מפני שהוא מתמקד ברצון שכבר מתחיל לפעול ולהשפיע בתוך מערכת הספירות, ולא ברצון המופשט של כתר שקודם להכל.

לסיכום, כתר הוא מקור הרצון המוחלט, ואילו בינה (אימא עילאה) היא המקום שבו הרצון הזה מתחיל להתלבש ולהפוך לכוח פעיל. שני ההיבטים נכונים, אך הם משקפים שלבים שונים בתהליך האלוקי. מקווה שההסבר הזה מבהיר את העניין!

_______________

בזוהר פרשת פקודי המחשבה הוא מאבא - ועל ידי המחשבה יש את הרצון - מאימא, והרי זה רצון תתאה, כי רק נולד מהמחשבה. אבל רצון אמיתי - בכתר - הוא למעלה מכל מחשבה - והרצון הוא שבורא את המחשבה....

נ נח נחמ נחמן מאומן