צחוק ושמחה נגד הבכיה וההיתול של ישמעאל והפלשתים

ב"ה

מתוך ספר לקוטי נ נח פרק 370

ה] וכן דוד המלך שאל מהשי"ת למה צריכים מדה זו של שגעון והשי"ת הראה לו, כאשר נפל בידי אכיש מלך גת [וז"ל הזוה"ק (ח"א קסו.): ת"ח כד דוד מלכא אשתזיב מאכיש מלך גת כדין אמר האי בגין דשכינתא סחרא ליה ואשתזיב מאכיש ומעמיה כל אינון דאתקיפו ביה מאי כתיב (שמואל א:כא) ויתהולל בידם. מהו ויתהולל וישתגע מבעי לי כד"א (שם) כי הבאתם את זה להשתגע עלי. אלא אהדר על ההוא מלה דאמר דוד בקדמיתא. דכתיב (תהלים עג) כי קנאתי בהוללים וגו' א"ל הקב"ה חייך עדיין אנת אצטריך להאי, כיון דעאל לבי אכיש ואתקיפו ביה, מאי כתיב ויתהולל בידם, כאינון הוללים דקני בקדמיתא. וכדין אתיא שכינתא ושריא סחרניה דדוד. ואי תימא לא שריא אלא באחסנתהא דאיהי ארעא קדישא, ודאי לא שריא בגין לינקא מינה אבל לאגנא שריא, ע"כ], אחד מסרני הפלשתים, שזה ענין נפילה ללכת אחר תאוות העינים כנ"ל, וישנו את טעמו בעיניהם ויתהלל בידם ויתו על דלתות השער (ומכאן רואים גודל הענין לכתוב נ נח נחמ נחמן על הקירות) ויורד רירו אל זקנו, ויאמר אכיש אל עבדיו הנה תראו איש משתגע למה תביאו אתו אלי, חסר משגעים אני כי הבאתם את זה להשתגע עלי הזה יבוא אל ביתי (שמואל א:כא), ומזה נתיסד פרק לד בתהלים, לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך, שאכיש נתכנה בשם אבימלך שהיה צדיק כמותו, ואבימלך הוא שנתן הכסות עינים לשרה אמנו (וזה שהליצנים אומרים מאבימלך יצא יצחק, כי באמת היה להיפך, שיצחק, שהוא ענין כל השומע יצחק לי, שהוא צחוק של שמחה, הוא שמתגבר על הקליפה הזאת). ולכן דוקא במזמור זה דוד המלך מתפלל להש"י ישמעו ענוים וישמחו.

ו] ונראה שישמעאל יודע טוב לבכות ושומע אל לבכיתו, אבל לצחק לא יודע, כי על ידי הצחוק שלו, שאינו אלא היתול כד"א כמתלהלה היורה זקים וכו' ואומר הלא מצחק אני (רש"י פ' וירא עה"פ ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק, כא:ט)- נגרש מעל פני אברהם אביו וגרם שאברהם אבינו שנא אותו (רש"י שם פסוק יד), רק יצחק יודע לצחוק כראוי, וזה ענין, ותאמר שרה צחוק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי. כי שרה ענין השיר פשוט כפול משולש מרובע כדאי' בלק"מ (מט:ה), שכל השומע אותו ושר אותו זוכה לשמחה אמיתית וע”ע ברמזים [וכן עיין בישראל סבא עמוד תקכב, הפתק הקדוש בכתב ידו של הסבא, שתחת לכתוב “ובחזוק עבודה תבינהו” הוא כאלו כתב “ובצחוק עבודה תבינהו”! והנה רבים אומרים שהעבודה שהיה צריך להתחזק בו מפורש בהמשך, נ נח נחמ נחמן מאומן, והנה הנקודות יש, אבל אין טעמים, וביצחק מצינו שצוה ליעקב להביא מטעמים, כהגמטריא של יצחק ע”ה (ויעקב אבינו שמע בקול רבקה, שהיא כשרה כמפורש בתורה, והרי זכה להמטעמים של יצחק, בחי' כל השומע), ולפ”ז הצחוק כשאומרים נ נח נחמ נחמן מאומן הוא הטעמים והמטעמים]. ועל כן עיקר המלחמה לנצח על ישמעאל לא תהיה בדרך שגורם להם בכיה, אלא להגביר השמחה, שאנו נשמח בהשי"ת שמחת הצדיקים שמחת התורה הקדושה, וגם הם ישמחו בשמחתם שעל ידיה יתגרשו מן העולם, וכמש"כ כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון, שמי שיש לו המדה של שלום, ע"י השמחה יוצא מדרגתו ובאת בשלום למדרגה מעלה כמש"פ מוהר"ן. אבל מי שאין לו המדה של שלום, ע"י השמחה רק יוצא. ובזה י"ל שהגמטריא של נ נח נחמ נחמן מאומן - תצ"א. [ויש פה עוד דברים בגו ע"פ התורה נה בלק"מ ובמש"פ במ"א ואכמ"ל].