ב"ה
בריש ספר מלכים (פרק ג) באו שני זונות למשפט לפני שלמה המלך עיין שם, והוא בהפטרה לפרשת מקץ. ופירש הבן איש חי בספרו ברכת חיים - הסוגריים () שלו, [] שלי.
תנו לה הילוד החי והמת לא תמיתהו היא אמו (ג:כז), בזמן הגלות של ישראל שגלו (לחוצה לארץ) [אומן] וירושלים מסורה ביד העובדי כוכבים, אז ירושלים אומרת (לחוצה לארץ) [לאומן] 'בני החי' (פסוק כב) אלו ישראל, 'ובנך המת' אלו העובדים כוכבים, וחוצה לארץ אומרת להפך. וכאשר היו הטענות בין שתי הנשים הנזכרות, וכמו שנפסק הדין במשפט: תנו לה הילוד החי והמת אל תמיתהו, כן יפסק הדין בין ירושלים (וחוצה לארץ) [ואומן], 'תנו לה' לירושלים 'הילוד החי' אלו ישראל, 'והמת אל תמיתהו' ביסורים קשים על העוונות ועל אשר גרמו צער לארץ הקודש, וכמו שבאותו המשפט יצתה בת קול ואמרה 'היא אמו', כן עתה בעת הגאלה תצא בת קול מן השמים על ירושלים היא אמו [אומן], וה' סביב לעמו.
נ נח נחמ נחמן מאומן
#ננח #ננחנחמנחמןמאומן #רבינחמן #ברסלב #אומן #להביאציוןרבינחמןלארץישראל #רבינחמןלארץישראל #ירושלים #ברכתחיים #שניזונות #חכמתשלמה
No comments:
Post a Comment