צדיק אוכל לשובע נפשו - ליקוטי מוהר"ן תורה נ

 ב"ה

וזה שאחז"ל (תענית יא) צורבא מרבנן דיתיב בתעניתא ליכול כלבא שירותא, כי בוודאי הצדיק אכילתו הוא יקר הערך, כי משביע את נפש דקדושה, כמ"ש (משלי יג) צדיק אוכל לשובע נפשו, והאי צורבא מרבנן דמרעיב את נפשו, ואין יודע להשביע נפשו וכו' ע"ש.

ונראה שגם זה שייך לפסח, כי קרבן פסח נאכל על השובע, ולכן ועצם לא תשברו בו, רק לכלב שלא יודע שובע, תשליכון אותו.

לפי זה יש להבין יותר היסוד שרבינו גילה לעיל בתורה יט, שעל ידי שלמות לשון הקודש על ידי תרגום, מקררים את החמימות הגוף שמסער את הגוף לניאוף ר"ל, וזוכים להיות ניזון מניצוצי האותיות הקדושים. וזה מה שכתוב (במדבר כד:ח) א-ל מוציאו ממצרים וכו' יאכל גוים צריו ועצמתיהם יגרם וחציו ימחץ, ופרש"י ז"ל מנחם פתר (שלחן!) בו לשון שבירה וכו' ואני אומר, לשון עצם הוא, שמגרר הבשר בשניו מסביב והמוח שבפנים, ומעמיד העצם על ערמימותו, ע"כ. ורק בזה שמעמיד את העצם בשלימותו, משביע נפשו מעצם האותיות הקדושים. וזה מה שרבינו מביא שם (יט:ה) חם לבי בקרבי וכו' דברתי בלשוני, שמקרר חמימותו בדבור של לשון הקודש, בבחי' זאת הפעם עצם מעצמי [ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה] מכאן שנתקררה דעתו בחוה ע"ש, הרי שהעצם הוא בחי' לשון הקודש, והבשר, כל טהור יאכל בשר. ואם לא אוכלים את הבשר, ויתיב בתעניתא, גם בזה לא יודע שובע לנפשו, וחרוח סוערת, והכלב שובר (אותיות בשר) העצמות.

היינו שהתאוות מסערים רוחו של אדם לחפש ולרדוף עוד ועוד אחר החיצוניות, ובזה שובר עצמותו, וצריכים לאכול לשובע, מעצמיות שחסר לו, שמביא ומקשר מה שראוי לו, וזה בחי' שמירת הברית. וכל עוד שרוחו סוער ומתאוה לניאוף ר"ל, לא ידע איך להשביע נפשו, כי כל מה שיאכל לא ישביע לו, עד שישבר גם את העצמות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

#ננח #ננחנחמנחמןמאומן #רבינחמן #ברסלב #אכילה #צדיקאוכללשובענפשו #ליקוטימוהרן #תורהנ #תורהיט #עצם #עצמות #שבירתעצמותת #כלב #שביעה #שובע #לשוןהקודש #שלמותלשוןהקודש #מזון #רוחסערה #אכילה