כמה הערות קטנות בספרי רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

לקוטי מוהר"ן כא.

יש שכל שאדם משיג אותו על ידי הקדמות רבות וכו'.

ע' דעת תבונות ח"ב סימן לח: אמר השכל: הבנינים הרחבים אי אפשר לקבצם תחת הראיה ברגע אחד, כי אם מעט מעט, עד שיתקבצו בשכל ואז יצטיירו בו כולם בשלימותם. וכן לימודי החכמה הרבה אי אפשר להציעם בהצעה אחת פשוטה, כי לא יכילם השכל לעולם, אלא מעט מעט יכנסו בו, ושם יתקבצו בו כל החלקים כאחד, עד שיהיה לשכל בלימוד ההוא ציור שלם וידיעה שלימה, ע"כ.

ושם סימן סד: וגם כח הדיבור מוגבל הרבה, שאי אפשר לומר כמו הקב"ה זכור ושמור בדיבור אחד. ועל כן צריך בזמן אחד להתרחב על צד אחד מן הנושא, ובזמן אחד על צד אחר וכו' ע"ש.

לקוטי מוהר"ן מז

הנותן אמרי שפר (בראשית מט:כא) ראשי תיבות אשה. עיין בבעל הטורים בפרשת במדבר על הפסוק בני נפתלי תולדתם למשפחתם (א:מב) שכז"ל בכולן אומר לבני לבד מנפתלי שהוא אומר בני לפי שבשבט נפתלי היו בנות יותר מבנים. ולכך רמז בברכת נפתלי אש"ה, א'ילה ש'לוחה ה'נותן ראשי תיבות אשה, ולפיכך בפרשת פנחס כתיב בכולן "בני" לפי שמתו האנשים ונתרבו הנשים ולכך לא אמר "לבני".

לקוטי מוהר"ן תורה נב

מבואר שהשם יתברך הוא לבד מחויב המציאות, אלא שלאחר שהוא ברא את עם ישראל הרי הכל כבר מחויב המציאות.

ועיין בלשון הרמח"ל בסוף דעת תבונות ח"ב (סימן סד) ז"ל כי רצה המאציל ב"ה לעשות פעולה גדולה – להחזיר כל רע לטוב, והרע היותר גדול ועיקרי יתוקן גם כן להיות טוב. ודבר זה יצא בסוף הכל, כמו שתשמע עוד בס"ד. אך הנה אם נחשוב כל רע גמור שיהיה, לא נחשוב רע שלא ימצא מציאות וטוב נגדו, דהיינו: המאציל ב"ה שהוא מחויב המציאות, ועל כן אין צריך שילכו הדברים בדרך רע ולא טוב כלל, אפילו לפי הבחירה (-היינו אף על פי שיש בחירה לעולם לא ילך הכל לרע), כי באמת זהו כבוד השם יתברך, שכח טובו לא יניח שום רע בלא תיקון. לכן לכל נשמה ימצא איזה ראשית טוב, כי הטוב מחויב המציאות, וגם אם מסתיר פניו לתת מציאות לרע, לא יסתיר פניו לגמרי – שלא יהיה טוב נמצא, כי הרע עצמו לא יהיה לו קיום, אלא כי ירשה האדון יתברך שמו להניח המצאו. אם כן צריך לקחת הדברים כחוק אשר בם נמצאים, והיה ראשית הטוב והבחירה להיות כחו – חוק להשיב כל רע אל טוב, שזה כח המאציל יתברך שמו – שרק חיוב המציאות יחייב כל רע לחזור לטוב, עכ"ל ע"ש.

סיפורי מעשיות, מעשה מבעל תפילה:

כל פעם שהבעל תפילה רצה לפגוש עם המלך שבמדינה היה צריך "מעלדיווען" – "שיודיעו הדבר להגבור וישאלו אותו אם יתן רשות שקורין מעלדיווען".

ומעניין שרש"י בפרשת בלק מביא מילה לועזית דומה (במדבר כג:כז) ז"ל אולי יישר בעיניו ותקבנו לי משם, 'מלדירש' בלעז (פלובען שעלטען), עכ"ל.

תהלים פ:יד יכרסמנה חזיר מיער, פרש"י העי"ן תלויה (וכאילו נכתב באל"ף) זכו ישראל הרי עשו אויבים כחית היאר.... ע"ש. יער יאר בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ובמקום אחר הארכנו על עיר השונה הלכות ליקווד שהוא בחי' יאוריער, שלא יראה טלפיו. נ נח

חיי מוהר"ן אות של

אם הקב"ה היה רוצה שהוא יתברך בעצמו יעבד את עצמו, אם כן לא היה צריך אותך ע"ש.

וכעין זה תמצא ברמח"ל בספר דעת תבונות ח"ב אות ס: שכדי שיהיה הכח הזה לנברא הזה, צריך שיהיה לו הבחירה, מצד מה שיהיה לו כח להחזיק המניעה ההיא גם כן. שאם לא כן, אם ירצה בכך (-להסיר את המניעה), לא היה נקרא שיהיה הנברא מסיר המניעה, אלא שרצונו יתברך עצמו היה מסיר המניעה. ואז היה הכל אחד – אם לא היה משים אפילו מתחילה את המניעה הזאת ע"ש.

נ נח נחמ נחמן מאומן