סיגופים אינם מזיקים - ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה קכג

 ב"ה

תנינא תורה קכג

 – מקוה אינה מזקת כלל וכו' שאין העבודות וסגופים מזיקים כלל.

כעין זה עיין בפירוש רבי משה דוד וואלי על ספר עזרא על הפסוק אבל העם רב והעת גשמים ואין כח לעמוד בחוץ (י:יג) ז"ל כי הפגם מחליש את הנפש שאינה יכולה לסבול פגעי הזמן ומצטערת ומתפעלת מן הכל, מה שאין כן הנפש החזקה והבלתי פגומה, שסובלת את הכל ואינה מתפעלת ואינה מרגשת. כענין אמרם ז"ל: כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמאריה סייעיה. וכן אמר שלמה בחכמתו: שומר מצוה לא ידע דבר רע, שהרי אינו אומר לא יראה ולא יפגע או לא יקרה דבר רע, אלא לא ידע, כלומר: שאפילו יקרהו דבר, לא ידענו ולא ירגיש בו ולא יתפעל ממנו כלל ועיקר, כי יש לו כח לסבול אותו בנקל מפני הקדושה ששורה עליו בשמירת המצוה, עכ"ל (וכן עיין בפירושו לספר נחמיה ב:טו שהש"י נותן כח להצדיק לסבול עד שגומר מלאכתו). וע' תורה ר"נ שכל היסורין אינם אלא מחסרון דעת.

 

בספר עמק המלך א:מב ד"ה כשבא בניהו בינוקא, שהיה בנו של רב המנונא בא, שהוא יהוידע ומת, מפני שהשלים נשמתו באותו הזמן, וגם כן מת בקצרות שנים בזמן שהיה בניהו, מפני הסיגופים שעשה. וזה שאומר הכתוב (דה"י א:יא:כב, הקדמת הזוהר ו:) והוא ירד והכה הארי בתוך הבור ביום השלג ע"ש.

קשה לאמר על בניהו בן יהוידע שהזיק לו העבודה והסגופים מחמת גדלות, וי"ל שכבר הוכחנו בס"ד בספר שבחי הר"ן במה שרבינו גילה שהוא עשה כל הסיגופים הכתובים בספרים, והערנו שמצינו בספרים סיגופים נוראים שלכאורה לא עשה רבינו, כי אפשר שעשה ולא נתוודע לעולם (וע"ש שאולי יש לדחוק שעשה במוח וכו'), ועל כרחך צריכים לחלק שיש שני מיני סיגופים, יש הסיגופים שרבינו קורא כאן "האריוואני" ואינם כל כך חומריות, ויש סיגופים חזקים שבאמת מסכנים החיים, כמו עקיצת כל הגוף על ידי דבורים ר"ל שבאמת אין לעשותם אלא בתורת עונש. וי"ל שמרוב הסיגופים של בניהו בן יהוידע הכניס את עצמו לבחי' הסיגופים הקשים, וממילא קצר חייו ר"ל.

 

מקוה אינה מזקת כלל. כעין זה כתוב בראשית חכמה, בשער הקדושה, מובא בשל"ה, ריש מסכת יומא (אות טו) ז"ל והזהיר לעשות הטבילה בזמנה בודאי לא תזיקהו שום מזיק, כי שומר מצוה לא ידע דבר רע, אלא אם יהיה אנוס, עכ"ל.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן