קצת חידושי תורה מהשבוע שעבר - פרשת עקב

 ב"ה

הפריצות של היום, על הפנים הוא נסיון של נאוף. אכן זה הרבה יותר מזה. כי זה מהפך הערכים. וזה גורם לסתימה בהבנה של סדרי האמת והאמונה שהשם יתברך סידר בבריאת העולם. רבינו גילה שגילוי הסודות זה בחי' נקבה תסובב גבר, שכבר יוצאת לחוץ. ולכן בהיות שזה המציאות היום, על כרחך גם לימוד הפנימיות יהיה בחוץ. אכן הפנימיות האמיתי תמיד יהיה פנימי, פשוט לעולם לא יתגשם ממש בעשיה דעשיה, אלא אפילו ברוחני תהיה פנימי.

 

 

לפעמים בשעת נסיון, האדם כבר מחליט להתיאש ולעבור העבירה, ומה שמציל אותו, להתגבר לנצח יצרו, כי עושה כן בשביל עם ישראל, כי מצד עצמו הוא כבר היה מוכן לבטל על הטוב הנצחי שלו עבור אותו רווח זמני, אבל בשביל טובת עם ישראל הוא לא יוותר. אכן בעקידת יצחק הנסיון אדרבה הנסיון היה שכאילו בא להשמיד עם ישראל.

 

 

עקב ח:ד שמלתך לא בלתה פרש"י ז"ל ענני כבוד היו שפים בכסותם ומגהצים אותם כמין כלים מגוהצים, ואף קטניהם כמו שהיו גדלים היה גדל לבושן עמהם, כלבוש הזה של חומט שמגדל עמו, ע"כ. והנה רש"י בפרשת בא עה"פ (יב:לה) ובני ישראל וכו' וישאלו ממצרים וכו' ושמלת פרש ז"ל ושמלת, אף הן היו חשובות להם מן הכסף ומן הזהב, והמאוחר בפסוק חשוב (מכילתא), ע"כ. ואף על פי שנתקשו המפרשים שהלוא קי"ל שלא שינו את לבושם, בפשטות היו לובשים אלו השמלת, וכן בפשטות גם ילדיהם. ונמצא שבפשטות נס הזה שלא בלתה שמלתם נעשה על בגדי המצריים.

 

בעבר כתבתי על בהמות הטמאות שיש במרכבה, שעל כרחם טהורים הם בשרשם, ועכשיו זה ערוך אצלי בליקוטי מוהר"ן רמג. ועכשיו מצאתי עוד בספר נצח ישראל פרק נה, שמנה ד' מדרגות, השם יתברך נקרא אריה, ולעתיד לבוא ישראל יהיה להם כח זה – אבל רק אז, כי בינתיים אריה פירושו שהטומאה יונק מי"ה כדלקמן. ההיכל נקרא אריאל, שהוא ארי-א"ל, שם ה' מצורף עם ארי לכח גדול. וכאשר השם יתברך מסתלק נשאר ארי. נבוכדנצר נקרא אריה, אר-י"ה, שהטומאה שלו יונק מי"ה (-ואתי שפיר כפי הסוד של יד על כס י"ה כמבואר באדיר במרום) ועל כן מתגבר בחודש אב שמזלו ארי, וכחו גדול מההיכל הנשאר ארי בלי י"ה.

אריאל, יש להחליף א' עם ש' – כמו שעשה רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן תנינא א, והרי מאותיות אריאל נעשה ישראל.

 

 

ליקוטי מוהר"ן סוף עב

וכמו ששמעתי מעשה באחד שבשעה שעמד להתפלל, היה מזדמן ועומד לפניו בדמיונו עכו"ם ערל, והיה לו יסורים גדולים מזה, וכל מה שרצה להתגבר ולסלק המחשבה, התגברה עליו יותר. ויעץ לו חכם, שלא יכפת לה, ויעמד העכו"ם, ואף על פי כן יעשה את שלו ויתפלל, ובזה יסתלק ממנו. אך זה עצה לפי שעה, כל זמן שלא נתקדש גופו עדין. והעקר לקדש ולטהר עצמו כנ"ל, וילך לחכם, ויתן לו עצה נכונה על כל דבר כנ"ל, עכ"ל.

מצאתי כעין זה מבעל התניא, ונאבד לי המראה מקום, אע"פ שאני זוכר היטב מה שכתבתי על זה.

מצאתי סיפור מהבעל שם טוב – והוא תיקון לדבר זה, בחינת השורה האחרונה – וילך לחכם ויתן לו עצה נכונה.

ראשית הסיפור הבאתי בתורה קסב, מה שהבעל שם טוב היה נמצא בשני מקומות בבת אחת. והנה ההמשך:

אחרי זה קרה לי מקרה רע. בכל פעם שאמרתי את הפסוק; "שמע ישראל" עמדה לנגד עיניי צורה לא טהורה שגרמה לי צער, ולכן קיבלתי על עצמי תעניות, אבל זה לא הועיל. בעל כרחי נכנסתי אל הבעש"ט הקדוש וספרתי לו מה שקרה לי, ואמר שאקבל עליי תענית הפסקה אחת משבת לשבת. (ממוצאי שבת עד ליל שבת) והלכתי לביתי ועשיתי כדבריו.

בליל מוצאי שבת לא אכלתי כלום , וביום ראשון התגברה עליי תאוות האכילה עד מאד והיתה לי חולשה גדולה, וחשבתי שלא אצליח בשום אופן להמשיך את התענית , כי הרעב גבר עליי מרגע לרגע. אחריי כמה דקות של מאבק נפשי החלטתי: גם אם אני אמות, לא אפסיק את התענית. והנה, ברגע שהסכמתי בליבי, סר ממני רגש הרעב, והרגשתי שבע כאילו אכלתי סעודה טובה וכך היה בכל יום מימות השבוע.

ובליל שבת, כאשר אכלתי את הסעודה הראשונה של שבת קודש, תיכף סר מעליי הציור הלא טוב ומאז מחשבותיי חזקו להיות זכים וטהורים והבנתי כי כל זה פעולת הבעש"ט הקדוש ונדבקתי בו מאד... וכשסיים הזקן את דבריו הבין האברך כי רבו הקדוש- רבי ברוך ברח לו עם העגלה , כדי שישמע מהזקן את גודל קדושת הנפלאות והנוראות של הבעש'ט הקדוש, כדי שיבין שכל הנפלאות שראה אצל רבו הקדוש, לא הגיעו עוד למעשיי הבעש"ט זיע"א...

עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים (שיר המעלות – תהלים). הראשי תיבות, בחילוף הר' לק' כמו שאבאר לקמן, הרי עקיבה. כי אות ק' הוא ר' עם רגל שבורה, ז'. וכן ק' הם המאה אדנים, שהיו הבסיס להעמודים - קרשי המשכן. כי שק"ר אין לו רגלים, ועל ידי האדנים העמידו קר"שים. ואם נחלק שר-ק, ולכן חלק נוסיף פ"ו  כמנין אלקים. הרי ירושלי"ם קו"ף. וכל זה חידשתי בס"ד בפרשת עקב – אצל ר' עקיבה.

וכן מצאינו רפואה להרגלים אצל ר' עקיבה.

עקב ט:יד הרף ממני ואשמידם וכו' תרגום אונקלוס אנח בעותך מקדמי וכו'. כי הרף אותיות פרה, בחי' תפלה, בחי' ונשלמה פרים שפתינו. וכמו שכרת בא חלף כתר, וענג תחת נגע, כן הרף תחת פרה.

 

ט:טו ואפן וארד מן ההר וההר בער באש ושני לוחת הברית על שתי ידי.

ואפן (-וכן כתיב בלוחות השניות, י:ו. ושם לא כתיב ענין אש ההר. וענין אש של המלאכים, עיין ספר ברית מנוח, הדרך השלישית, דרך השלום) בחי' האופנים. כי רוח החיה באופנים (יחזקא א, ליקוטי מוהר"ן סט – ראשי תיבות ברכה), נושא את נושאיו. וחז"ל הוכיחו גבורת משה רבינו לא ממה שהיה מחזיק הלוחות בידיו, רק ממה ששברם (ועיין י:ג ואפל שני לחות אבנים כראשנים ואעל ההרה ושני לחות בידי – לשון יחיד. הרי שרק בלוחות החקוקות מאת הש"י נשאם בשתי ידיו). ועיין בשיחות הר"ן פו, זה שמשליכין על החתן אופין (חטין וכדומה), לרמז (יחזקאל א:כ) אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת שמה ילכו. והחתן הוא בחינת רוח. מה שנותנין כל אחד מעות שקורין 'שבת' בשביל המרקדין, על שם (תהלים סח:יג) 'מלכי צבאות ידדון ידדון', הינו הם מרקדין, ונות ב'ית ת'חלק ש'לל וכו', עיין שם. הרי שמפרש החתונה בענין מתן תורה. והרי כתיב (שמות לא:יח) ויתן אל משה ככלתו, ופרש רש"י מהתנחומא, שנמסרה לו תורה במתנה ככלה לחתן. נמצא שמשה רבינו היה אז בחי' הרוח באופנים, וזה ואפן. ואפן בגמטריא קבלה, ורבינו גילה שמי שאינו ראוי ולומד קבלה, הוא נוא"ף ר"ל. וגם אז בעת קבלת התורה, ואפן וארד, כתיב (שמות לב:ו) ויקמו לצחק, שמשמעו גילוי עריות, כמו שפרש"י מהתנחומא.

ובמקום אחר כבר דנינו על זה שרק בלוחות השניות צוה השם יתברך לעשות ארון (דברים י:א). ואז יש מחלקת בחז"ל באיזה ארון היו מונחות הלחות הראשונות. אבל לא ראיתי שהעירו שלכאורה בתחילה לא היה אפילו ארון מוכן להן.

 

יא:יג- והיה אם שמוע וכו' אתכם וכו' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. יד – ונתתי מטר ארצכם וכו' ואספת דגנך ותירשך ויצהרך.

יש לראות שבתחלה הכל בלשון רבים – כם, ואחר ירידת המטר, הכל בלשון יחיד, ואספת דגנך וכו'. וי"ל בפשטות על פי מש"כ בתהלים עב, ישאו הרים שלום לעם, ופרש"י ז"ל כשהן עושין פירות אין עין הבריות צרה, וקורא איש לרעהו אל תחת גפן ואל תאנה, ע"כ, ועיין בליקוטי מוהר"ן לט. הרי כיון שיהיה שפע, יהיה אחדות. ואז הכל בלשון יחיד עד פסוק טז – השמרו לכם פן יפתה לבבכם, בבחי' לתאוה יבקש נפרד (משלי יח:א), וסרתם ועבדתם וכו'.

 

 

תורה מ' בליקוטי מוהר"ן, איתא בעשרה מאמרות אלה מסעי בני ישראל וכו'.

הרי רבינו הקדיש תורה מ' לדברי העשרה מאמרות, אף על פי שרבינו אמר על המחבר (חיי מוהר"ן נא) שטעה ואעות מאד על ידי חכמתו שאמר שהזקן גבוה כל כך עד שחוץ לארץ אינה יכולה לסבל אור קדשת הזקן. 

נ נח נחמ נחמן מאומן