Divine Retribution

Did we just witness a fulfilment of this prophecy? Many terrorists brought up their pagers to read them, and lost an arm and eye/s. Zevel often refers to the manure of a flock.

ה֣וֹי רֹעִ֤י הָאֱלִיל֙ עֹזְבִ֣י הַצֹּ֔אן חֶ֥רֶב עַל־זְרוֹע֖וֹ וְעַל־עֵ֣ין יְמִינ֑וֹ זְרֹעוֹ֙ יָב֣וֹשׁ תִּיבָ֔שׁ וְעֵ֥ין יְמִינ֖וֹ כָּהֹ֥ה תִכְהֶֽה׃ {פ}

Oh, the worthless shepherd Who abandons the flock! Let a sword descend upon his arm And upon his right eye! His arm shall shrivel up; His right eye shall go blind.

Zechariah.11.17

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד אפילו באלו הזמני שאינם זמני שמחה

 ב"ה

פרשת כי תבוא

כו:יא ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך י' אלקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך.

נתן לך, עם התיבות, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן כנ"ל. הטוב אשר נתן לך בגמטריא פתקא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

הראשי וסופי תיבות של: אשר נתן לך, עם הג' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן. הראשי וסופי תיבות של: י' אלקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

רש"י פרש ז"ל ושמחת בכל הטוב, מכאן אמרו אין קורין מקרא בכורים אלא בזמן שמחה, מעצרת ועד החג, שאדם מלקט  תבואתו ופירותיו ויינו ושמנו, אבל מהחג ואלך, מביא ואינו קורא, ע"כ. בליקוטי מוהר"ן תנינא כד רבינו כתב מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד. אך לא כל השנה זמן שמחה, לכן תמיד בגמטריא אך מביא ואינו קורא. [ואף על פי שזה רק עד חנוכה, עיין רש"י בפסחים לו: ד"ה מהחג ז"ל ומחנוכה ואילך אינו זמן הבא דתניא בספרי, אשר תיבא מארצך, כל זמן שמצויין על פני ארצך, שלא כלו לחיה מן השדה, ע"כ, ועיין ברמב"ם הל' ביכורים ב:ו ז"ל שהביכורים שביכרו אחר חנוכה הן חשובים משנה הבאה ויניחם עד אחר העצרת, ע"כ ועיין במפרשים. אין זה משום תנאי השמחה, ודו"ק].

נ נח נחמ נחמן מאומן

Women's role on Rosh Hashana

HH

Rosh Hashana is a day of judgment, and one should not have marital relations, especially since it is the day that Adam was created and Eve was detached - separated - from him. On Rosh Hashana, Adam and Eve had relations prematurely, they were supposed to wait just a few more hours till nightfall - Shabbos night, and because they didn't that led to the snake tempting Eve until she ate the forbidden fruit and fed them to Adam, that was the first family meal, bringing death to the world. The holy women of Breslov bring tremendous atonement for these deadly sins of Rosh Hashana, by sending their husbands to Uman for Rosh Hashana. Measure for measure, directly rectifying the primordial sins. Many people don't realize the importance and significance this self sacrifice has in restoring and rectifying the world. They mechanicaly repeat their talking points about the importance of family and so on, which are senseless of merit, because every family would want their men to take a few days to obtain for them a healthy and prosperous year, but in the bigger picture, these opposers are actively seeking to entrench the world in the curse and death wrought by the fateful actions on the first Rosh Hashana. If they themselves lack the strength and courage to do the right thing, at least they shouldn't impede those that do.

Also note that the Torah commanded all males to go up to the Temple three times a year, women were not obligated to make that arduous journey (today it's easy, but back then it wasn't at all), and most probably just remained home alone. 

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

פיות הארץ לבלוע עדת קרח

 ב"ה

בבא בתרא עד.

א"ל תא אחוי לך בלועי דקרח, חזאי תרי ביזעי והוו קא מפקי קוטרא וכו', בזיעי, פירש רשב"ם בקעים, דכתיב ותבקע הארץ אשר וכו' (במדבר טז – תרגום אנקולוס ואתבזעת), ע"כ. צריך ביאור עיין רש"י דברים יא:ו בקרב כל ישראל, כל מקום שהיה אחד מהם בורח, הארץ נבקעת מתחתיו ובולעתו, אלו דברי רבי יהודה, אמר לו רבי נחמיה, והלא כבר נאמר ותפתח הארץ את פיה (במדבר טז:לב), ולא פיותיה, אמר לו ומה אני מקיים בקרב כל ישראל, אמר לו שנעשית הארץ מדרון כמשפך, וכל מקום שהיה אחד מהם, היה מתגלגל ובא עד מקום הבקיעה, ע"כ. וכאן משמע שהיו שני פיות. ונראה שהבקיעות האלו הם רמזים על החרון אף, ולא על מה שבלע הארץ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הכל נברא זכר ונקבה - בבא בתרא עד:

 ב"ה

אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם, אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו, מה עשה הקב"ה סירס את הזכר והרג הנקבה וכו'.

ספר המידות, מריבה סד: כל הדברים נבראים בבחינת זכר ונקבה. אפלו מלכים, יש מלך בחינת זכר ויש מלך בחינת נקבה, והקב"ה מרחקין זה מזה כדי שלא יחריבו את העולם, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תענוג של רבע שעה

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תנינא קח - פעם אחד ספר מענין מעשה בני אדם. ענה ואמר: הלא האדם, בשביל תענוג קטן אחד של רבע שעה הוא יכול לאבד ולהפסיד כל העולם הזה עם העולם הבא.

צריך ביאור איזה תענוג יש שמאבד כל העולם הבא ח"ו, הלוא נאוף חייב מיתה אבל יש לו חלק לעולם הבא. וכן צריך ביאור איזה חטא מפסיד כל העולם הזה. ולכאורה מובן כוונת רבינו, שאינו מדבר על חטא בעלמא, אלא על מעשה בני אדם, שהאדם עלול לעשות מעשה שגעון גמור כדי למלאות להשיג איזה תענוג קטן, וכמו למשל מה ששומעים על אנשים מפרסמים מאד בעשירות או ראשי מדינה וכדומה, שפתאום בא להם ללכת ערום בפרהסיא ולעשות עניני נאוף, ובזה הורסים את כל חייהם. ומזה ירדו מטה מטה עד שיפסידו הכל.

ואין זה דומה למש"כ בספר חיי מוהר"ן תמא - פעם אחת אחז רבנו זכרונו לברכה את הרב רבי שמואל אייזיק כנגד לבו ואמר לו, בשביל מעט דם כזה, הינו שבחלל הלב תאבד את העולם הזה והעולם הבא, עיין שם. ששם לא כתב 'כל', אלא שכל פעם ופעם יביא אותו לחטא ויאבד העולמות.

שוב הראו לי שר' נחמן מטשהרין ציין למה שמובא בספר מדרש תלפיות, ענף חלקים של השעה:

גליא רזיא בסוד פנה אלא תפלת הע"ר ע"ר שהשעה היא תתר"ף חלקים, ורביע שעה הוא ר"ע חלקים, עיין שם באורך ובספר קרבן שבת דף צה ע"ג מה שפירש על זה.

אמ"ה רמז לדבר ויהי ער רע בעיני ה' מלמד שלא היה ער בלתי הגון לפני ה' כי אם מנין ר"ע בלבד, שהוא ר"ע חלקים, שהוא רביע שעה, ועל זה המיתו, כי לצדיק גמור כמותו היות רביע שעה בלתי הגון דבר גדול הוא.

ובזה נראה דזהו כוונת חז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום דכתיב רק רע כל היום וכו', ההתגברות בכל יום הוא שמחטיאו כל היום ונראה בעיניו כאילו לא החטיאו כי אם מעט מזער שיעור ר"ע שהוא רביע שעה, ובזה מתגבר להחטיאו עוד, ושיעור הכתוב רק רע כל היום, רק מיעוט, כלומר מיעוט הוא בעיניו כשיעור רביע שעה, שעולה ר"ע חלקים מה שהחטיאו בכל יום, כי מה שהחטיאו כל היום חשוב בעיניו מעט כשיעור רק חלקים בלבד כמדובר.

ואפשר דזהו רמז הכתוב בנבל בשמואל א' סימן כד, ואיש במעון וכו' ושם האיש נבל וכו' והאישר קשה ורע מעללים והוא לבי, כלומר כל כך קשה ורשע היה דבלק רביעי שעה שהוא ר"ע חלקים היה כולל בה מעללים רעים הרבה, ואל תתמה מזה משום שהוא כלבי, כלומר הוא עצמו היה היצר הרע, וכדאיתא בזוהר שהיצר הרע נקרא כלב, וזהו והוא כלבי, ירצה הוא עצמו היצה"ר, דכל כך שמע לעצתו עד שהפכו כמותו ונעשה כלו יצר הרע, וזה אינו מהתימה דברביעי שעה מנין ר"ע חלקים היה עושה מעללים רעים הרבה, דכמה כחו של יצר הרע, הרחמן לשיזבן.

ואפשר גם כן דזהו הכונה בענין המתאוים, ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע, ונקדים קודם מאמר חז"ל בענין העגל, אמר הקב"ה שתי פנים בזעם כשאני בזעם אתה מבקש עליהם, והדבר בהפכו, לכן כשבא ענין המתאוים שראה משה שפניו יתברך בזער, ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע, מקל הענין כאילו לא חטאו כי אם רביע שעה שהוא ר"ע חלקים, ע"כ.

והנה כתב שער ואונן רק מפני חשיבותם נענשו כל כך על רבע שעה. אז צריך ביאור אם זה היה כוונת רבינו, שרק אנשים גדולים יכולים להפסיד הכל ברבע שעה, או שרבינו חולק על זה, או שרבינו מדבר על חטא יותר גרוע ממה שעשו ער ואונן. אי נמי שזה שכתב שרק מפני חשיבותם, היינו מפני שהיו קטנים, אבל מי שהגיע להיות בר עונשים, יהיה מי שיהיה, רבע שעה כבר מתחייב לגמרי.

וצריך ביאור, אם חטא ער ואונן היה הוצאת זרע לבטלה, למה זה תלוי ברבע שעה. וי"ל לפי תוספות בסנהדרין נח: שהביא ממסכת יבמות לד: שחטא ער ואונן היה ביאה שלא כדרכה, ופירש דלא אסיר אלא שעושה כך תדיר שלא תתעבר ויכחיש יופיה אבל אם רוב תשמישו כדרכה אלא שבאקראי מתאוה לה שלא כדרכה שרי ע"כ. וי"ל שגם חומר הוצאת זרע לבטלה, שלפי מסכת כלה רבתי אין לו חלק לעולם הבא, והרי לא נמנו ער ואונן עם אלו שאין להם חלק לעולם הבא שפירטו המשניות בסנהדרין, ואולי מפני שהיו קטנים, וכן מפני שמתו קודם שהתרגלו יותר מדי בזה. [ולפי הגאונים אשת מומר אינה נופלת ליבום, שאינו חשוב אחיך, ואילו ער ואונן נחשבים אחים לשלה כמפורש בקרא].

נ נח נחמ נחמן מאומן

עינים של הרשע מקבלים ראות

 ב"ה

בבא בתרא עה.

כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות וכו' לגלג עליו אותו תלמוד, השתא כביעתא דציצלא לא משכחינן כולי האי משכחינן, לימים הפליגה ספינתו בים, חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים וכו' אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר לי דרוש רבי לך נאה לדרוש כאשר אמרת כן ראיתי, אמר לו ריקא אלמלא ראית לא האמנת, מלגל על דברי חכמים אתה, נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות, ע"כ.

בליקוטי מוהר"ן צח גילה הענין של נתן עיניו בו, שנתן לרשע העינים של הצדיק לראות עד היכן פגם. והנה כאן אותו תלמיד זכה לראות מלאכים בונים החלונות של שערי ירושלים, ולא אהני ליה. ואז קיבל הראות של הצדיק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לדון לכף זכות - להכריע ולהכריח הזכות

 ב"ה

מסופר על הבעל שם טוב שפעם ראה חילול שבת, ודאג שעל כרחך יש בו איזה שמץ וכו'.

נ נח אחד ראה חילול שבת, והחליט שחייבים לדון לכף זכות, ועל כרחך, סבר בדעתו, שאותו חילול שבת היה פיקוח נפש, וכן היה אותו מחלל נסתבך בפיקוח נפש. וכן כל פעם שראה חילול שבת, הוא היה דן לכף זכות שעל כרחך על עסקי פיקוח נפש היה, ופלא, כן היה.

והמבין יבין.

מעלות של לדון לכף זכות

ספר המידות

מידות ה. מי שיש לו מחשבות רעות...

התנשאות יז. מי שמלמד זכות על ישראל זוכה לעליה גדולה.

ממון סו. מזונות של אדם נתמעט כשאין דן את האדם לכף זכות

רחמנות יב. הדן את בני אדם לכף זכות יזכה לקבל את המועדים כנכון.

שרים ב. מי שאין דן את חברו לכף זכות כאלו הרגו גם השרים אינם נוהגים עמו בישרנות

תפלה נט. מי שמלמד זכות על ישראל על ידי זה מעורר תשועה והתשועה באה על ידו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אסור לדבר בשעת אכילה

 ב"ה

עיין ליקוטי מוהר"ן תנינא ז:י

שבעת האכילה יאיר לו רצון מפלג שירצה ויכסף וישתוקק להשם יתברך ברצון חזק ומפלג בלי שעור ובלי שום ידיעה, עד שלא ידע כלל מה הוא רוצה, רק רצון פשוט בכלות הנפש אליו יתברך – עיין מש"כ בתורה עו בענין צמאון.

י"ל בזה מה שאסור לדבר בשעת אכילה. כי על פי הפשט, סכנה שמא יחנק. ולפי רבינו י"ל כיון שבשעת אכילה יכולים לזכות לרצונות חזקות עד שלא יודע מעצמו מהו רוצה, ולכן אין לצמצם רצונותיו לאיזה דיבור. ועוד, הרי אפילו מחשבה, רבינו אמר שהדיבור יכול לאבדה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Life hack - travel comfortable with inflatable pillow Nanach style

https://rumble.com/v5ee3jp-life-hack-travel-more-comfortable-with-an-instant-inflatable-pillow-nanach-.html

י' טיפות של יוסף

ב"ה 

עשרה הרוגי מלכות מי' טיפות שיצא מידי יוסף. והשאלה האם יוסף לא עשה תשובה לתקנם.

יש שיטה שיש עבודת השם למעלה מתשובה, כמו שר גדול שמקבל דוח על חניה, אין לו זמן לעסוק בו כי הוא מנהל כל המדינה.

וקשה כי הרי כל הגלות תלוי באותם טיפות, כמבואר באריזל, והרי כל התפילות שלנו בנוי עליהם, וכמו שמכוונים בא-ל נקמות ה' וכו'.

ונראה שבאמת יוסף תיקנם הרבה, ולכן למשל ראש ההרוגים היה ר' עקיבא, ולא הרגו אותו עד שכבר מלאו לו קכ שנה, ולא שלטו עליו כלל, כי היה בדבקות ושמחה עד יציאת נשמתו בקו"ט.

נ נח 

להנצל מעולם הדמיון והבלי וחיזו דהאי עלמא

 ב"ה

כמעט שכנה דומה נפשי. דוד המלך התפלל הרבה להנצל מעולמות של תוהו ודמיון, ולכאורה אם היה מחסר מהתפילות לא היה ניצל, שאפילו אם תיקן תפילתו לדורות, לכאורה שורש הדבר נמצא בו, איני יודע, אבל עכ"פ הרבה להתפלל על זה, וצריך ביאור איך אנשים כמותינו נוכל להנצל. כי אין לדחות שהקב"ה מדקדק עם צדיקים יותר, כי זה לפי מעשיהם, אבל כאן אדרבה, ככל מה שאין האדם צדיק יותר ניתן יותר להיות נעזב ח"ו לדמיונות שוא והבל ותוהו.

ויתכן שבאמת אפילו החיים שלנו בתורה ומצות היום, רובו הבל, רוב המחשבות והזמן שלנו הולכים לטמיון, ואפילו הלימוד תורה שלנו מגושם מאד, זאת אומרת שתפילות של דוד המלך להנצל מדומה וכדומה היו גם להנצל מהחיים מדולדלים שלנו. ולכן בערכנו, ככל מה שאנו לוחמים להמלט ולעלות מהדמיון וחיזו דהאי עלמא, הרי אנו שווים למטרת תפילות דוד המלך, ואם נזכה להתגבר לגמרי, אפילו במצב העולם הזה של עכשיו, לזכות לחיים אמיתים, זה כבר קיום הרבה של בקשת דוד המלך. וגם אנחנו צריכים להרבות מאד להתפלל על זה.

כל זה כתבתי לפני 6 חדשים. ועכשיו לפני כמה ימים שמתי לב שרבינו הקדוש כבר אמר את זה בפירוש בליקוטי מוהר"ן תנינא קיט ז"ל הנה הכל אומרים, שיש עולם הזה ועולם הבא. והנה עולם הבא - אנו מאמינים שיש עולם הבא, אפשר יש גם עולם הזה גם כן באיזה עולם, כי בכאן נראה שהוא הגיהנם, כי כלם מלאים יסורים גדולים תמיד. ואמר: שאין נמצא שום עולם הזה כלל, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לגמור העסקים ואז לערוך תיקון חצות

ב"ה 

מה שראיתי בספרים, בנוהג העולם, ובפרט זה קורה במוצאי שבת, כאשר מגיע חצות לילה - לאיזה שיטה שיהיה זמנו - מפסיקים לערוך תיקון חצות (החורבן היה במוצאי שבת ועם כל זה כתב מהרח"ו שהאריזל נהג בו כמו שאר הימים), ואחר כך ממשיכים במה שהיו עוסקים. אבל לפי מה שהבנתי מספרי ברסלב, ענין חצות לילה הוא לקום בחצות לילה להתחיל היום, ולכן יש אפילו החצות של שלוש בבוקר שרבינו נתן לאחד שלא היה יכול לקום בחצות ממש. ועל כן עדיף לסיים המלוה מלכה או הזמירות או כל עסק שהייתה עסוק בו, ואחר כך לערוך תיקון חצות ולהמשיך בעבודת היום הבא.

נ נח

Roads of Elul

HH

Israel is busy building roads now on the southern border, this is mamash the devotion of Elul as explained in Likutay Moharan Torah-teaching 6 - on X I explained at greater length.

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

צירופי השם ב' וג' אלול

ב"ה 

לפי האריז"ל ביום ב' וג' אלול צריכים לכוון כל שעה לצירוף אחר בשמות השם יתברך.

ועיין לקראת סוף תורה ח' בליקוטי מוהר"ן בענין הצירוף של כל שעה הוא בחי' רוח החיים שבדופק.

וביאר שם שיש י' מיני דופק כנגד עשרת הדברות, וכן בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות מהקבצן בלי ידים. והם עשרה מיני נגינה נ נח נחמ נחמן מאומן.

על כן נכון וראוי מאד לשיר עכשיו נ נח נחמ נחמן מאומן 

דרשה על השיר פשוט כפול משולש מרובע

 ב"ה

ספר שערי ירושלים

סבא ישראל אמר שר' שלמה וקסלר אמר לו, שרק על הי' שעל גבי הנון הראשון של נ נח נחמ נחמן מאומן בפתק הקדוש הוא יכול לכתוב ששים ספרים. והנה ת"ל מצאתי בספר זו פירוש על השיר פשוט כפול שלוש מרובע, בענין הי' והנ' של הצ'. וידוע מהאריז"ל שהנון בעצמו יש עליו י' כנ"ל ולכן קרובים הדברים. ועוד דבר אקדים, ידוע מהמדרש שאות ץ שייך לגאולה העתידה האחרונה [-ולמדנו זה כאשר בהשגחה עליונה מפלגת כולנו חברים נ נח, קבלה אותיות ףץ].

פתיחה, דף ח' ע"א

ועל דרך הסוד הוא במה שנקדים מ"ש הרב בעל אשל אברהם (ר' מרדכי אשכנזי, פיורדא תס"א, דף יא ע"א), ושאר מקובלים בסוד אני ראשון ואני אחרון (ישעיה מד:ו), שהוא סוד האל"ף כזה א שכולל כל האצילות. יו"ד ראשונה שעל האל"ף הוא סוד כח"ב, שקוצו של יו"ד רומז לכ"ע (-כתר עליון) והיו"ד בחו"ב, דאע"ג דהו"ד אמרוהו על החכמה, מ"מ חו"ב כחדא שריין כחדא נטלין ולא מתפרשין לעלמין, יצדק ג"כ לומר על שניהם דאינון ברזא דיו"ד. וזהו אני ראשון הוא יו"ד ראשונה שעל האלף, ואני אחרון הוא סוד יו"ד אחרונה שבאלף שרומז על מלכות. ומבלעדי אין אלהים הוא סוד הוא"ו שבאלף הרומז על הו"ק. הרי כל האצילות נכלל בסוד האלף. והנה בזמן הגלות היו"ד אחרונה הרומז למלכות היא נכללת בגופו של האלף, שהוא הוא"ו הרומז על הו"ק, והוא סוד הפסוק (ישעיה מא:ד) ואת אחרונים אני הוא, הרומז על הו"ק שנקראו אחרונים כי עד שם יש לה עליה. ולזמנא דאתי איהי תסתלק בכתר, דאיהו רזא דאי"ן, ואיהו ברזא דאת יו"ד עילאה על האל"ף דיתחברון דא בדא ברזא דא ץ.

וכתבתי בשער ב' (פרק ד) בהפטרת עניה סוערה בפסוק (ישעיה נד:יד) בצדקה תכונני, כי צורת הצד"י פשוטה הוא נו"ן ויו"ד מחוברים כחדא, והוא שכתוב בצדקה תכונני, כלומר בכח הצדקה שישראל עושים עד שיעשו מצדק צדקה כנודע אז תכון נו"ן יו"ד שהוא סוד שכתבנו, דאיהי תסתלק לכתר דהוא רזא דאין. שעד עתה בגלות היתה מחוברת בגופו של אלף שהיא יו"ד שלמטה, וזה רומז לאל"ף דאי"ן. ולעתיד יתחברו זו"ן כחדא ברזא דיו"ד נו"ן דאי"ן. ולזה רומז מלת תכו"נ נ"י כאלו כתיב תכון נ"י והוא שיתחברו שניהם כאחד בכתר בסוד צד"י פשוטה כזה ץ, ושני מלכים משתמשים בכתר א'. ובזה תתרחקי מעשק של הקליפות שלא יעשקוה זרים דכלם מתבערים מהעולם, ויע"ש.

ונודע כי איתא ברעיא מהימנא פרשת פינחס (זוהר ח"ג דף ריט ע"ב) דקרי לכללות י"ס ד' שמות כ"ע נקרא שיר פשוט, וחו"ב שיר כפול, וחג"ת שיר משולש, ונהי"ם שיר מרובע. ולכן אחר שתעלה ותסתלק מלכות דאצילות למעלה עד הכתר עד שימצאו השני יודי"ן של האלף סמוכים זה לזה כדוגמה זו ץ. א"כ בהכרח הוא שתעלה ג' מדרגות דהיינו ממדרגת שיר מרובע שהם נה"י ועד המלכות עצמה ד'. נמצא דכשעלתה למעלה מנה"י הרי עלתה שלשים מעלות שהם ג' ספירות נה"י, שכל א' כלולה מעשר הרי שלשים. וכשעלתה למעלה מחג"ת הרי שלשים אחרים ע"ד הנז'. ולהיות שחו"ב נקראים ב' עשרונים, להיות שכל א' כלולה מעשר ע"ד שאר ספירות התחתונות, מ"מ אינם נחשבים רק עשר משום דכחדא שריין וכחדא נטלין, כדברי הזוהר.

וזו היא כוונת ר"י דדריש שעתיד הקב"ה להביא אבנים טובות שהם שלשים על שלשים, הוא סוד אבני שיש טהור (חגיגה יד:), הרומז על הספירות שהם שלשים על שלשים. הרמז הוא על השתי עליות שלה, דהיינו עליית נה"י שהם שלשים, ועליית חג"ת שהם שלשים, הרי שלשים על שלשים. וחוקק בהם עשר ברום עשרים, הוא הרמז על עלייתה לחו"ב שהם במציאות עשרים, כדרך שאר הספירות שכל א' כלולה מעשר. אבל משום דכחדא שריין וכחדא נטלין אין לקרותם רק עשר. זהו וחוקק בהם עשר, שהוא רומז לחו"ב שמצד קישורם זה בזה דכחדא שריין נק' עשר וכו'. ומצד בחינתם הם כדרך שאר הספירות נקראים עשרים, זהו ברום עשרים. וכיון שתעלה לחו"ב הרי כבר נתקרבה לכתר, דג' ראשונות חשובות כאחד. וזה על פי ההקדמה שכתבתי דמשום דנכללים זה בזה החו"ב דכחדא שריין וכחדא נטלין, הם קרויים בסוד עשר כנז'. אבל בלא"ה נמי אתי שפיר, דמ"ש עשר ברום עשרים, שעשרים רומז לחו"ב שהוא שיר כפול, ועשר הוא רומז לכתר בסוד שיר פשוט. ואעפ"י שהכתר עליון על כלם, מ"מ מצד שנקראים שיר כפול מצד הכפל שלהם אמר עשר שהוא הכתר ברום כ' שהוא החו"ב.

א"נ האי ברום עשרים דקאמר קאי אמלכות דאצילות, וה"ק המלכות שתעלה כל אלו העליות תעלה לרום עשרים, כלומר למעלה מחו"ב עד הגיעה לכתר שהוא עשר סוד שיר פשוט, [והוא למעלה מכ' שהם חו"ב].

ומ"ש ומעמידן בשערי ירושלם, הוא סוד כל אלו העליות שתעלה עד הכתר ותהיה בסוד הב' יודי"ן דאל"ף, שיהיו אז בסוד הצדי פשוטה כזה ץ. זה גורם למעלתה וסילוק הדינין ממנה ומשעריה, שהוא סוד אדנ"י שהוא דין, ועולה במילואו תרע"א, שפירושו שער. כי אז יתמתק הדין שבו בכתר בסוד אני שבכתר, והוא סוד ראו עתה כי אני אני הוא (דברים לב:לט). אני בכת"ר ואני במלכות. כי הד' שבאדני יתמתק ויהפך לרחמים, והרי הוא כאלו כתיב אני דהדל"ת המורה על הדין כמאן דליתיה דמי, משום שלא נשאר בו פעולת הדין בכח הכתר.

וכן הנצ"ח וההו"ד נקראים שערי ירושלם, ויש בהם דינים מצד הקליפות ששולטים בהם בזמן הגלות. דבנצ"ח כתיב ויגע בכף ירכו (בראשית לב:כו) למ"ד דבירך של ימין נגע (ב"ר עח:ו, ילקוט שמעוני קלג). ובהו"ד כתיב (איכה א:יג) כל היום דו"ה סוד הו"ד בהיפוך. דהמבדיל כמה אלף הבדלות דכי היכי דאמרי בקדושה איהו בנצ"ח ואיהי בהו"ד, ה"ג נעשה בחורבן עבד כי ימלוך (משלי ל:כב) דא ס"מ דשליט בנצ"ח, ושפחה כי תירש גברתה (משלי ל:כג), דא לילי"ת בת זוגו דשלטה בהו"ד בסוד דו"ה בנדתה.

והנה אז שערי ירושלם שהם הנצ"ח וההו"ד ואדנ"י שבמלכות, שנקראים שערי ירושלם דלעילא כנז', הנה כל אלו העליות שעולה המלכות עד הכתר מורה שיתרבה השפע מכ"ע בכח הא"ס, ויתקשרו כל הספירות זה בזה, וכל הדינין והקליפות יסתלקו ויתבערו מן העולם. כד"א (זכריה יג:ב) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, כי הכל יהיה ברחמים בסוד רחמי הכתר שהם רחמים גדולים, כד"א (ישעיה נד:ז) וברחמים גדולים אקבצך.

אמן ואמן

נ נח נחמ נחמן מאומן

מרים

 ב"ה

מרים. עם הד' אותיות בגמטריא ברסלב [ובערך ברסלב. ב*רס=תק"כ ועוד ל"ב, הרי תקנ"ב, השנה שנולדה מרים בתו של רבינו]. מרים, בליקוטי מוהר"ן תורה כ', נפש שסובלת, מלשון מרה. אבל יש לפרש מר לשון טפה, והרי מרים, טיפה מן הים. וכעין שפרש הרשב"ם מרזב, בבבא בתרא נח:, שהטיפות זבות ממנה. ובאנגלית מרין – שייך לים. וכן מרים, אותיות מים ר'יש, שיר מים, שמרים שרה על קריעת ים סוף. וכן הבאר נקראת על שמה. באר חפרוה שרים (במדבר כא) שרים בגמטריא מרים עם י' פעמים הוי"ה, אי נמי המ' של מרים נעשה ב' בא"ל ב"ם, וב' נעשה ש' בא"ת ב"ש. כי הבאר בזכות אברהם אבינו שאמר (בראשית יח:ד) יקח נא מעט מים, טוב מעט לצדיק, אפילו טפה. וכן דמעה בגמטריא מעט, והיא טפה אחת של מים מרה. ואחר פטירת מרים, כאשר משה הכה את הסלע, לא הוציא אלא טיפין, לפי שלא צוה המקום להכותו אלא ודברתם אל הסלע (רש"י במדבר כ:יא), וכן מרים, כאילו חסר א' ולשון אמירה. וכן הגלות היה צריך להיות ארבע מאות שנה, ובלדת מרים, נכבד הגלות כדי שיעלו אותם פו או פז שנים, וזה טוב מעט לצדיק, כי לצדיק דלי צ"ק – להוריד או להרים הק"צ שנה שהיו צריכים להשלים על רד"ו. וזמש"כ הן גוים כמר מדלי. ויש לפרשו על שבט ואדר, כי דלי מזל של שבט, שבו מסר משה רבינו את משנה התורה, מר בגמטריא עמלק, בחי' חודש אדר שבא לאחר שבט. וכן מרים, אותיות מצרים חסר הצ', כי הצדיק הוא הזכר. והצ' בגמטריא מים, וינצלו את מצרים אמר רבי אמי (מי-ם) מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן. וריש לקיש אמר, עשאוה כמצולה שאין בה דגים (ברכות ט:).

נ נח נחמ נחמן מאומן