Posts
Letter 13
B.H., 24 Av 718 (Sunday, 10 August, 1958).
In honor of the apple of my eye, Mr. Z. Shazar, who looks
expectantly to the tzadik and seeks his wisdom which is concealed[1] from
all eyes and hidden, Shalom, and true life for lengthy days.
The time goes and rumbles, and runs, and flies exceedingly, and the
body – it is possible that now its day has come. Be strong and courageous to
flee with alacrity to the tzadik the true chuchum <sage> who is such a
great expert doctor that he can remove all the ten types of arrows which the
Samech Mem (-first two letters of the name of Satan) and his troops shot into
our minds and our hearts, and heal us completely with the ten types of melody[2].
Most of the civilized world are extremely astray from the way of
truth with all types of misleading, and contortions, and foreign ideas, and
prevaricated reasoning of falsehood and error, and they err mamash (actually,
very much so) in the dessert and straights of death, and not only that, they
have no sentience whatsoever that they are straying in the dessert, but on the
contrary, it seems to them that this is the main civilization.[3]
And behold the Baal Tefeeluh (Prayer Leader/Master – see the
Legendary Tales of Rabbi Nachman of Breslov, Story 12) whose every matter, and
though, and deed was just for the true and eternal tachlis (purpose, end), and
was always engaged in prayers, and songs, and praises to Hashem Yisburach, was
situated outside of the habitat of civilization, except that he would
frequently enter the habitat in order to draw people close to the service of
Hashem Yisburach, and he would speak appealingly to their hearts at length such
words of arousal until his words would enter their ears, and whoever reconciled
with him, immediately he would lead him to his place that he had outside of the
habitat, because most of the people of the habitat of civilization are
extremely distant from the true tachlis (purpose, end). And all the conduct of
the Bal Tefeeluh and his men were mamash the opposite of the customs of the
civilized world, where most of them are drawn after the vanities of the world,
and its delights and its desires, so therefore the place of the Baal Tefeeluh
and his men was outside of the habitat.[4]
From the time the great storm wind completely mixed up and turned
over the entire world from its true order, and all the people of the world were
mixed up, and separated, and divided into various factions regarding the
(philosophical) inquiry of what the tachlis (ultimate purpose, end) is, and
they all strayed and got very extremely complexly lost through their bad
desires which led them astray to alien fallacious views of folly and error.
Some of them deviated errantly and they said that the main tachlis is honor –
to overly chase after honor and to attain it, Heaven forbid, and they had
indicative evidence, and proofs, and reasoning for this. And some said that the
main tachlis is murder, and anger, and cruelty, and strength (-stoniness) of
heart. And some said that the main tachlis is intercourse, and they also had
many logical reasons for this. And so too all the factions which got very
befuddled and went wrong in the matter of the tachlis, and each one of them had
many logical reasons for their mistake, to the extent that it was possible to
truly be mistaken in them. And more than all of them, they (-one faction) went
wrong and they were very warped - the faction which chose for themselves that
money is the tachlis, to the extent that they made money into idolatry and into
an all out deity, Heaven forbid, and all hierarchy and importance by them was
just according to the money, and someone who does not have but a little money,
and particularly someone who is completely poor, isn't at all classified as
human, according to the folly of their view. And fortunate is the holy faction
whose view concurred to the real true tachlis, and they said that the main
tachlis is just to engage in prayer and to be humble, and low key etc., and
they chose for themselves the Baal Tefeeluh as king, for he was an extremely
great and holy tzadik. And through the Baal Tefeeluh and his faction all the
factions were rectified and extricated from their folly and mistakes, and they
returned in repentance, and the entire world returned completely to the tachlis
(paragon) of its rectification.[5]
The true tzadik who is the Baal Tefeeluh, who works to draw people
close to Hashem Yisburach, resides with his men outside the habitat, that is,
because all his residing and his conduct are certainly the complete opposite of
the ways of the habitat of civilization whose activity for the most part is
void, and they chase after the excesses, and are taken up in the vanities of
the times. However, the tzadik and his men are completely distant from all
this, and suffice with what they have, and particularly in regard to clothing and
garments they are not fastidious whatsoever, and it is like they reside totally
outside the habitat of civilization mamash, in all their views and their behavior,
and they engage just in prayer, and songs, and praises to Hashem Yisburach, and
repentance, and confessions, and fasting etc.. And by these men all the great devotions
of the service of Hashem, which most of the world consider to be a very
difficult ordeal to accept upon themselves such devotion, but to them all this
is more precious than all the exquisite delights of the world, because they have
exquisite delight from a severe mortification or from a fast and so forth more
than all the delights of the world. However, even though they reside outside
the habitat, even still they come in to the habitat every time in order to draw
more people close to the service of Hashem Yisburach.[6]
There are such foods (probably they are spiritual), that when one
merits to eat and taste from these foods, one immediately casts away the desire
for money, and perceives the utter stench of money, which is putrid like actual
excrement, to the extent that one is extremely embarrassed with the money, and
the money is the greatest shame of all shame, and whoever has more money is
more embarrassed, and also the lower echelons and those lacking money are also
ashamed of themselves for being so small in their own eyes because of the lack
of money, because now it is revealed to them that on the contrary, the money is
the main embarrassment. And therefore the wealthy are more overly embarrassed,
and they hide themselves in the underground hollows from the magnitude of the
shame that everyone is ashamed before his friend, to the extent that they
cannot lift their faces whatsoever because of the shame, because these foods have
in them this segooluh (-propitious property) that through them people abhor
money with absolute abhorrence, and they cast away their idolatrous silver and
idolatrous gold, as it will be in the future.[7]
The transcriber, who mentions him (in prayer) for benefit always,
and supplicates for his well-being and his success.
Yisroel Dov Odesser
[2] See Rabbi Nachman's Story of Ancient
Times of the Seven Beggars – the sixth day with the holy beggar without hands.
[7] Ibid – Rimzay Hamaseyos (Likutay
Aitzos, Mahadura Basra, Money and Livelihood 21).
הזמן הולך והומה ורץ ופורח מאד, והגוף - אפשר עכשיו בא יומו. חזק ואמץ לברוח בזריזות אל הצדיק החכם האמת שהוא רופא מומחה גדול כל כך שיכול להוציא כל העשרה מיני חיצים שזרק הס"מ וחילותיו לתוך מוחנו וליבנו, ולרפאותנו בשלמות בעשרה מיני נגינה.
רוב בני ישוב העולם הם תועים הרבה מדרך האמת בכל מיני הטעאות ושיבושים ודעות זרות וסברות כזבות של שקר וטעות, והם טועים ממש במדבר ודרכי מות, ולא עוד אלא שאינם מרגישים כלל שהם תועים במדבר, רק אדרבא נדמה להם שזה עיקר הישוב.
והנה הבעל תפילה שהיה כל עניניו ומחשבותיו ומעשיו רק בשביל התכלית האמיתי והנצחי, והיה עוסק תמיד בתפילות ושירות ותשבחות לה' יתברך, היה יושב חוץ לישוב, רק שהיה רגיל לכנוס לישוב בשביל לקרב בני אדם לעבודת ה' יתברך, והיה מרבה לדבר על ליבם דברי התעוררות כאלו עד שנכנסו דבריו באזנם, ומי שנתרצה עימו הוליכו תכף למקומו שהיה לו חוץ לישוב, כי רוב בני הישוב הם רחוקים מאד מהתכלית האמת. וכל הנהגותיו של הבעל תפילה ואנשיו היה ממש להפך ממנהג ישוב העולם, שרובם נמשכים אחר הבלי עולם ותענוגיו ותאוותיו, ועל כן היה מקום הבעל תפילה ואנשיו חוץ מן הישוב.
מעת שהרוח סערה הגדולה בלבל והפך את כל העולם לגמרי מסדרו האמת, וכל אנשי העולם נתבלבלו ונתפרדו ונחלקו לכיתות כיתות לענין החקירה מה הוא התכלית, וכולם נתעו ונבוכו מאד מאד על ידי תאוותיהם הרעות שהתעו אותם לדעות זרות כזבות של שטות וטעויות. קצת מהם נתעו ואמרו שעיקר התכלית הוא כבוד - להיות רודף ביותר אחרי הכבוד ולהשיגו חס ושלום, והיה להם הוכחות וראיות וסברות על זה. וקצת אמרו שעיקר התכלית הוא רציחה וכעס ואכזריות ואבירת הלב. וקצת אמרו שעיקר התכלית הוא משגל, והיה להם גם כן סברות רבות על זה. וכן כל הכיתות אשר נבוכו מאד ונשתבשו בענין התכלית, וכל אחת היה להם סברות רבות על טעותם עד שאפשר לטעות בהם באמת. וביותר מכולם נשתבשו ונבוכו מאד הכת שבחרו להם שהממון הוא התכלית עד שעשו להממון לעבודה זרה ואלוקות גמור חס ושלום, וכל המעלה והחשיבות אצלם רק כפי הממון, ומי שאין לו רק ממון מעט, ובפרט מי שהוא עני לגמרי אינו כלל בגדר האדם, כפי שטות דעתם. ואשרי להכת הקדושה שהסכימה דעתם לתכלית האמת באמת ואמרו שעיקר התכלית הוא רק לעסוק בתפילה ולהיות ענו ושפל ברך וכו', ובחרו להם הבעל תפילה למלך שהוא היה צדיק גדול וקדוש מאד. ועל ידי הבעל תפילה והכת שלו נתקנו כל הכיתות ויצאו מהשטות והטעות שלהם וחזרו בתשובה וחזר כל העולם לתכלית תיקונו בשלמות.
הצדיק האמת שהוא הבעל תפילה, העוסק לקרב בני אדם לה' יתברך, יושב עם אנשיו חוץ לישוב, היינו כי כל ישיבתו והנהגותיו הוא בוודאי ההיפוך ממש מדרכי הישוב אשר רוב מעשיהם תוהו, ורודפים אחר המותרות וטרודים בהבלי הזמן. אבל הצדיק עם אנשיו הם רחוקים מכל זה לגמרי ומסתפקים במה שיש להם, ובפרט על בגדים ומלבושים אינם מקפידים כלל, והם כיושבים חוץ לישוב לגמרי ממש בכל דעותיהם והנהגותיהם ועוסקים רק בתפילה ושירות ותשבחות לה' יתברך ותשובה ווידויים ותעניתים וכו'. ואצל אלו האנשים כל העבודה הגדולה שבעבודת ה', שנדמה לרוב העולם לדבר קשה מאד לקבל על עצמם עבודה כזאת, אבל אצלם כל זה יקר מכל התענוגים שבעולם, כי יש להם תענוג מן הסיגוף הגדול או מתענית וכיוצא יותר מכל התענוגים שבעולם. אך אף על פי שהם יושבים חוץ לישוב, אף על פי כן נכנסים גם כן בכל פעם אל הישוב כדי לקרב עוד בני אדם לעבודת ה' יתברך.
יש מאכלים כאלו (מסתמא הם רוחניים) שכשזוכים לאכול ולטעום מאלו המאכלים משליכין תכף תאוות ממון ומרגישים גודל הסרחון של ממון שהוא מסריח כצואה ממש עד שמתביישין מאד עם הממון, והממון הוא הבושה הגדולה מכל הבושות, וכל מי שיש לו יותר ממון הוא מתבייש ביותר, וגם הקטנים במעלה וחסרי הממון מתביישים בעצמם גם כן על שהיו קטנים כל כך בעיני עצמם מחמת חסרון הממון, כי עתה נתגלה להם שאדרבא הממון הוא עיקר הבושה. ועל כן העשירים מתביישים עוד ביותר וטומנים עצמם במחילות עפר מגודל הבושה שמתביישים אחד מחברו עד שאינם יכולים להרים פניהם כלל מפני הבושה, כי מאכלים אלו יש להם סגולה זו שעל ידם ממאסין בממון בתכלית המיאוס ומשליכין אלילי כספם ואלילי זהבם כמו שיהיה לעתיד.
המעתיק המזכירו לטוב תמיד ומעתיר לשלומו והצלחתו.
ספר אב"י הנחל - הוצאת נקודות טובות - מכתב יג:
ב"ה, כ"ד אב תשי"ח
לכבוד בת עיני, מר ז.שזר, הצופה לצדיק ומבקש
חכמתו הצפונה מעין כל ועלומה, שלום וחיים אמיתיים לאורך ימים.
הזמן הולך והומה ורץ ופורח מאד, והגוף - אפשר עכשיו בא יומו. חזק ואמץ לברוח בזריזות אל הצדיק החכם האמת שהוא רופא מומחה גדול כל כך שיכול להוציא כל העשרה מיני חיצים שזרק הס"מ וחילותיו לתוך מוחנו וליבנו, ולרפאותנו בשלמות בעשרה מיני נגינה.
רוב בני ישוב העולם הם תועים הרבה מדרך האמת בכל מיני הטעאות ושיבושים ודעות זרות וסברות כזבות של שקר וטעות, והם טועים ממש במדבר ודרכי מות, ולא עוד אלא שאינם מרגישים כלל שהם תועים במדבר, רק אדרבא נדמה להם שזה עיקר הישוב.
והנה הבעל תפילה שהיה כל עניניו ומחשבותיו ומעשיו רק בשביל התכלית האמיתי והנצחי, והיה עוסק תמיד בתפילות ושירות ותשבחות לה' יתברך, היה יושב חוץ לישוב, רק שהיה רגיל לכנוס לישוב בשביל לקרב בני אדם לעבודת ה' יתברך, והיה מרבה לדבר על ליבם דברי התעוררות כאלו עד שנכנסו דבריו באזנם, ומי שנתרצה עימו הוליכו תכף למקומו שהיה לו חוץ לישוב, כי רוב בני הישוב הם רחוקים מאד מהתכלית האמת. וכל הנהגותיו של הבעל תפילה ואנשיו היה ממש להפך ממנהג ישוב העולם, שרובם נמשכים אחר הבלי עולם ותענוגיו ותאוותיו, ועל כן היה מקום הבעל תפילה ואנשיו חוץ מן הישוב.
מעת שהרוח סערה הגדולה בלבל והפך את כל העולם לגמרי מסדרו האמת, וכל אנשי העולם נתבלבלו ונתפרדו ונחלקו לכיתות כיתות לענין החקירה מה הוא התכלית, וכולם נתעו ונבוכו מאד מאד על ידי תאוותיהם הרעות שהתעו אותם לדעות זרות כזבות של שטות וטעויות. קצת מהם נתעו ואמרו שעיקר התכלית הוא כבוד - להיות רודף ביותר אחרי הכבוד ולהשיגו חס ושלום, והיה להם הוכחות וראיות וסברות על זה. וקצת אמרו שעיקר התכלית הוא רציחה וכעס ואכזריות ואבירת הלב. וקצת אמרו שעיקר התכלית הוא משגל, והיה להם גם כן סברות רבות על זה. וכן כל הכיתות אשר נבוכו מאד ונשתבשו בענין התכלית, וכל אחת היה להם סברות רבות על טעותם עד שאפשר לטעות בהם באמת. וביותר מכולם נשתבשו ונבוכו מאד הכת שבחרו להם שהממון הוא התכלית עד שעשו להממון לעבודה זרה ואלוקות גמור חס ושלום, וכל המעלה והחשיבות אצלם רק כפי הממון, ומי שאין לו רק ממון מעט, ובפרט מי שהוא עני לגמרי אינו כלל בגדר האדם, כפי שטות דעתם. ואשרי להכת הקדושה שהסכימה דעתם לתכלית האמת באמת ואמרו שעיקר התכלית הוא רק לעסוק בתפילה ולהיות ענו ושפל ברך וכו', ובחרו להם הבעל תפילה למלך שהוא היה צדיק גדול וקדוש מאד. ועל ידי הבעל תפילה והכת שלו נתקנו כל הכיתות ויצאו מהשטות והטעות שלהם וחזרו בתשובה וחזר כל העולם לתכלית תיקונו בשלמות.
הצדיק האמת שהוא הבעל תפילה, העוסק לקרב בני אדם לה' יתברך, יושב עם אנשיו חוץ לישוב, היינו כי כל ישיבתו והנהגותיו הוא בוודאי ההיפוך ממש מדרכי הישוב אשר רוב מעשיהם תוהו, ורודפים אחר המותרות וטרודים בהבלי הזמן. אבל הצדיק עם אנשיו הם רחוקים מכל זה לגמרי ומסתפקים במה שיש להם, ובפרט על בגדים ומלבושים אינם מקפידים כלל, והם כיושבים חוץ לישוב לגמרי ממש בכל דעותיהם והנהגותיהם ועוסקים רק בתפילה ושירות ותשבחות לה' יתברך ותשובה ווידויים ותעניתים וכו'. ואצל אלו האנשים כל העבודה הגדולה שבעבודת ה', שנדמה לרוב העולם לדבר קשה מאד לקבל על עצמם עבודה כזאת, אבל אצלם כל זה יקר מכל התענוגים שבעולם, כי יש להם תענוג מן הסיגוף הגדול או מתענית וכיוצא יותר מכל התענוגים שבעולם. אך אף על פי שהם יושבים חוץ לישוב, אף על פי כן נכנסים גם כן בכל פעם אל הישוב כדי לקרב עוד בני אדם לעבודת ה' יתברך.
יש מאכלים כאלו (מסתמא הם רוחניים) שכשזוכים לאכול ולטעום מאלו המאכלים משליכין תכף תאוות ממון ומרגישים גודל הסרחון של ממון שהוא מסריח כצואה ממש עד שמתביישין מאד עם הממון, והממון הוא הבושה הגדולה מכל הבושות, וכל מי שיש לו יותר ממון הוא מתבייש ביותר, וגם הקטנים במעלה וחסרי הממון מתביישים בעצמם גם כן על שהיו קטנים כל כך בעיני עצמם מחמת חסרון הממון, כי עתה נתגלה להם שאדרבא הממון הוא עיקר הבושה. ועל כן העשירים מתביישים עוד ביותר וטומנים עצמם במחילות עפר מגודל הבושה שמתביישים אחד מחברו עד שאינם יכולים להרים פניהם כלל מפני הבושה, כי מאכלים אלו יש להם סגולה זו שעל ידם ממאסין בממון בתכלית המיאוס ומשליכין אלילי כספם ואלילי זהבם כמו שיהיה לעתיד.
המעתיק המזכירו לטוב תמיד ומעתיר לשלומו והצלחתו.
ישראל דב אודעסר
No comments:
Post a Comment