Posts
Letter 18[1]
B.H., Midnight of Erev (-day before) Rosh Chodesh (-first of the month)
Marcheshvon 719 (Monday, 13 October,
1958).
To my dear and cherished like the apple of my eye who desires and
tunnels to hold (/grasp) in the point (-core) of truth, Mr. Z. Shazar, Shalom and
calls of joyful singing and salvation in the chambers of his heart[2],
the right (hand) of Hashem is exalted, the right (hand) of Hashem does valor,
veterans (/skilled/teachers) of faith.
Men darf zich <it is necessary to> zayir yugin <very
much exert> men zul nuch kennen <that one can still/more> epess
chappin <grab something>[3].
The temporal days go and come, and with every single day it comes closer
to the day of death, and it is ineluctably necessary without doubt to go this
way, be it sooner or later, but in any event everything will transpire like a
fleeting shadow, and nothing is left of the person except what he prepares for
himself for after his death for the eternal world. And it is necessary at any
rate from now to begin to have mercy on ourselves with true mercy to prepare
our steps to the future world, and to prepare provisions for such a distant
journey, and we are full of big transgressions and caustic sins, and bad
desires, and many faults, without measure or calculation or count, and we are
very extremely distant from the tachlis (-ultimate purpose), and we still
haven't withdrawn from the mundane to the holy even the width of a thread[4],
and it is necessary to hasten and escape for our souls from the trappers' snare[5].
And so let us strengthen and gird ourselves with great alacrity to run away and
flee to the tzadik upon whom is contingent the complete rectification of our
souls and the entire hope and redemption of Israel!
The true tzadik shines the radiance of the rutzoan (-will, desire) with
so much force until it illuminates forever and will not be stopped by all the
types of darkness and opaqueness that transpire over a person, for through this
(the tzadik) raises from apostasy to rutzoan (-will, desire)![6]
Even when a person is extremely distant from all the holiness of (the
people of) Israel and from all the Torah, and many days and years pass by in
his degeneration, each one according to the matter that he is stuck in, even if
he is stuck in what he is stuck in extremely evil and filthy places where there
is no stance when one falls there, and Heaven forbid it is possible to drown
there, however, as long as a person has strong resolve not to fall from any
descent in the world, and he doesn't despair of himself, and he hopes always to
Hashem Yisburach with hope after hope, and he looks up on high and screams to
Hashem Yisburach, then he is guaranteed that certainly in the end he will
ultimately return to Hashem Yisburach. And this is something that is impossible
for a mouth to verbalize, and to explain, and to relate to what extent he must
strengthen himself always wherever he is, even if he fell as he fell, may the
Merciful One save us, because it seems to every one that we aren't referring to
him with our words, because he has such impediments, and is stuck in his
earthly desires and his trap so much to the extent that for such a person such
as himself it is impossible to truly return to Hashem Yisburach, because he has
already been so very trapped so many days and years in what he was trapped
until he doesn't believe there is return (for him) from the darkness. This is
what it seems like to everyone. And Rabbainu o.b.m. disputed this very much,
and he screamed with a call of great depth, "Gevald! <woe, far out>
Zayet ayech nit mi-ya-ish <don't you despair>, kain yee-oosh iz goor nit far
handin <any despair absolutely doesn't exist>, afeeloo <even> vee
ahin <how far> etlicher <someone> iz gifallen <falls>,
because there is a phenomenon that everything is turned around to the
good!"[7]
The main avoaduh (-devotion, service, work) of the tzadik is to cull and
raise the good from the depth of the evil, and he raises even the extremely
fallen souls through finding for them merit, even for the completely wicked,
the overly execrable, to the extent that they left the general collective of
Israel through their bad conduct, as long as the name of Israel is called upon
them, [the tzadik] still searches, and seeks, and finds some iota of merit, and
through this he raises them from the depth of evil, and the good is culled and
the evil rejected and completely nullified. And this is the aspect of the revelation
of Messiah.[8]
The principle is, that dominion is in the hand of the tzadik to
effectuate endeavors as he pleases, and the essential dominion is to illuminate
and arouse the heart of Israel to the service of Hashem Yisburach. Therefore,
the main thing is that one should bind (himself) to the true tzadik, and from
him he will receive strength, and illumination, and arousal for Hashem
Yisburach until he returns to Hashem in truth.[9]
There is a supernal field where all the neshamos (-souls) grow, and
these souls need the master of the field to engage in their rectification, and
it is necessary for each one who desires to have mercy on his soul to
supplicate and beseech copiously before Hashem Yisburach all his days that he
should merit to draw close to this tzadik who is the master of the field, who
looks upon each one to bring him to the true tachlis (-ultimate purpose) which
is entirely good and entirely One![10]
The transcriber and
organizer who solicits his wellbeing and his salvation at all times with full
heart in truth.
Yisroel Dov Odesser
Even though the klipa (-husk, evil external force) of Haman Amulaik
waylays on the true tzadik to conceal him completely Heaven forbid, even still
the scheme of Hashem is what will prevail[11]
and You are exalted forever Hashem[12]
and forever You have the upper hand and He blessed He completes His agenda. And
specifically through the utter intensification of the force of the concealment
through His light is overly exalted and raised aloft afterwards and ultimately
in the end all this is turned around for the good and the world is rectified to
perfection through it.
The transcriber mentioned above.
מכתב יח
ב"ה, חצות ליל ער"ח מרחשון תשי"ט
ליקירי וחביבי כאישון עיני החושק וחותר לאחוז
בנקודת האמת, מר ז.שזר, שלום וקול רינה וישועה באהלי ליבו, ימין ה' רוממה ימין ה'
עושה חיילים מלומדי אמונה.
מען דארף זיך זייער יאגין מען זאל נאך קענין עפיס חאפין (צריך הרבה יגיעות שיוכל עוד לחטוף משהו).
ימי החליפות הולכים ובאים ובכל יום ויום מתקרבים ליום המיתה, ובהכרח לילך בדרך הזה בלי ספק אם קרוב ואם רחוק, אבל על כל פנים הכל יעבור כצל עובר, ואין נשאר מהאדם כלום כי אם מה שהכין לעצמו לאחר מותו לעולם הנצחי. וצריכים על כל פנים מעתה להתחיל לחוס ולרחם על עצמנו ברחמנות אמיתי להכין צעדינו לעלמא דאתי, ולהכין צידה לדרך רחוק כל כך, ואנחנו מלאי חטאים ופשעים גדולים ותאוות רעות וקילקולים הרבה בלי שיעור וערך ומספר, ואנחנו רחוקים מהתכלית מאד מאד, ועדיין לא יצאנו מהחול אל הקודש אפילו כמלוא החוט. וצריכין למהר למלט על נפשנו מפח יוקשים. ובכן נתחזק ונתאזר בזריזות גדול לברוח אל הצדיק שבו תלוי שלמות תיקון נפשנו וכל תקוות וגאולת ישראל!
הצדיק האמת מאיר הארת הרצון בתוקף גדול כל כך עד שיאיר לעולם ולא יופסק בכל מיני חושך ואפילה שעוברים על כל אדם, שעל ידי זה מעלה מבחינת שמד לרצון!
אפילו כשאדם רחוק מאד מכל קדושת ישראל ומכל התורה, ועוברים ימים ושנים הרבה בקילקולו, כל אחד לפי עניינו שנתפס בו, אפילו אם נתפס במה שנתפס במקומות רעים ומטונפים מאד, אשר שם אין מעמד כשנופלים לשם וחס ושלום יכולים לטבוע שם, אבל כל זמן שהאדם חזק בדעתו שלא יפול משום ירידה שבעולם, ואינו מייאש עצמו, ומקוה תמיד לה' יתברך בקיווי אחר קיווי, ותולה עיניו למרום וצועק לה' יתברך, אז הוא בטוח שבוודאי סוף כל סוף ישוב לה' יתברך. וזה הדבר אי אפשר לפה לדבר ולבאר ולספר עד היכן הוא צריך להתחזק תמיד בכל מקום שהוא, אפילו אם נפל כמו שנפל רחמנא ליצלן, כי לכל אחד נדמה שעליו אין אנו מכוונים בדברינו, כי הוא יש לו מניעות כאלה, ונתפס בתאוותיו ובמצודתו כל כך עד שלאיש כמותו אי אפשר לשוב באמת לה' יתברך, כי כבר נלכד כל כך ימים ושנים הרבה במה שנלכד עד אשר לא יאמין שוב מיני חושך. כך נדמה לכל אחד. ורבנו ז"ל קרא תיגר על זה מאד, וצעק בקול עמוק מאד "גיוואלד! זייט אייך ניט מייאש, קיין יאוש איז גאהר ניט פאר האנדין, אפילו וויא אהין איטליכער איז גיפאלין, כי יש ענין שנתהפך הכל לטובה!" (אהה, אל תייאשו עצמכם, יאוש אינו בעולם כלל, אפילו כמה שנופלים כי יש ענין שנתהפך הכל לטובה)!
עיקר עבודת הצדיק לברר ולהעלות הטוב מעומק הרע, ומעלה אפילו הנפשות הנפולות מאד על ידי שמוצא להם זכות, אפילו לרשעים גמורים הגרועים ביותר עד שיצאו מכלל ישראל על ידי מעשיהם הרעים, כל זמן ששם ישראל נקרא עליו, עדיין מחפש ומבקש ומוצא איזה זכות כל שהוא, ועל ידי זה מעלה אותם גם מעומק הרע, ונתברר הטוב ונדחה הרע ונתבטל לגמרי. וזה בחינת התגלות משיח.
הכלל שהממשלה ביד הצדיק לפעול פעולות כרצונו, ועיקר הממשלה להאיר ולעורר לב ישראל לעבודת ה' יתברך. על כן העיקר שיתקשר לצדיק האמת וממנו יקבל כוח והארה והתעוררות לה' יתברך עד שישוב אל ה' באמת.
יש שדה העליונה ששם גדלים כל הנשמות ואלו הנשמות צריכים בעל השדה שיעסוק בתיקונם, וצריך כל אחד שרוצה לרחם על נשמתו לבקש ולהתחנן הרבה לפני ה' יתברך כל ימיו שיזכה להתקרב להצדיק הזה שהוא בעל השדה, שהוא מסתכל על כל אחד להביאו אל התכלית האמיתי שהוא כולו טוב כולו אחד!
המעתיק והמסדר הדורש שלומו וישועתו בכל עת בכל לב באמת.
ישראל דב אודעסר
אף שקליפת המן עמלק אורב על הצדיק האמת להעלים אותו לגמרי חס ושלום, אף על פי כן עצת ה' היא תקום ואתה מרום לעולם ה' ולעולם ידך על העליונה והוא יתברך גומר את שלו. ודייקא על ידי התגברות תוקף ההעלמה כל כך על ידי זה נתרומם ונתעלה אחר כך אורו ביותר ובסוף כל סוף נתהפך כל זה לטובה ונתקן העולם בשלמות על ידו.
המעתיק הנ"ל
[2] A play on Psalms 118:15 – in the tents
of tzadikim, and continues with the next verse, "The right etc.".
[3] This is a quotation of a Yiddish
directive of Rabbi Nachman printed at the end of Torah 49 of Likutay Moharan
regarding making up for lost time upon repenting and returning to Hashem.
[7] Likutay Halachos, Choshen Mishpat 1,
Collecting Debt from Orphans 3:17; brought in Restoration of the Soul 100 and
Oatzar HaYiru.
No comments:
Post a Comment