יש דברים על עצמך שאי אפשר לדעת בעולם הזה

 ב"ה

הלכות שבועות ב:יז ז"ל אי אפשר להאדם בשום אפן בזה העולם שידע היכן הוא אוחז, כמו ששמעתי בשמו ז"ל: וזה מעקרי הנסיונות שלו, מה שאינו יודע היכן הוא עומד ואוחז, עכ"ל. ועי' בליקוטי הלכות, אורח חיים א', תפילין ה:מג ז"ל וגם כי אי אפשר להאדם לידע כלל בזה הגוף אם פעל בעבודת ה' אם לאו. כי אפילו אם לא פעל כי אם כחוט השערה אחת פעם אחת כל ימי חייו גם זה יקר מכל חיי עולם הזה וכו' ע"כ.

וראיתי בסוף ספר כוכבי אור הוצאת משך הנחל, מתוך רשימותיו של הרה"ח ר' שלמה וועקסלר ז"ל, אות ה' ז"ל ספיר (ר' אברהם בן הר"ן) בשם רבינו ז"ל, שאמר פעם אחת לתלמידיו: "איך קען אייך, והלוואי איר זאלט אייך קענען א שעה פאר דעם טויט אזוי וויא איך קען אייך אצינד" (- אני מכיר אתכם, והלוואי תכירו אתם את עצמכם שעה אחת לפני המיתה כמו שאני מכיר אתכם כעת). כלומר, כי קשה להאדם להכיר את מקומו, כי האדם כשטועה בדרכים נבוכים סובר כי הולך בדרך ישר, וכמובא בלק"מ סימן נ"ו, כי יש הסתרה בתוך הסתרה, וכל הדברים רעים דומים למישור גמור ח"ו, והכל הוא ישר בעיניו ח"ו. ה' ישלח לנו משיחו הולך תמים וינחנו בדרך הישר אכי"ר, עכ"ל.

ולכאורה זה סותר קצת מה שרבי נתן כתב בהלכות שבועות שאי אפשר לדעת בזה העולם, נקודה. אכן יתכן שהדיבור הזה שהביא ר' אברהם בן הר"ן הוא הדיבור שכיוון רבי נתן עליה בהלכות שבועות, שהבין כוונת רבינו כמו שכתב שאי אפשר לדעת באמת, אלא שסמוך למיתה ממש יש איזה יכולת. [ושוב מצאתי מפירוש משפט וצדקה על תנא דבי אליהו רבא פ"ה שחילק כן]

וע' בחיי מוהר"ן אות תרב שעכ"פ צדיק כמו רבי יוחנן בן זכאי ידע צדקתו, אכן זה גופא היה סמוך למיתתו שאז יש איזה יכולת לכולם לדעת.

ויעקב אבינו, שלכאורה סימן היה מסור בידיו מפי הגבורה, אם לא ימות אחד מבניו בחייו מובטח שאינו רואה גיהנם (רש"י עה"פ כי ארד אל בני אבל שאלה – בראשית לז:ה. אכן יתכן שהבטחה זו היה לאחר שניצל מעשו) והיה לו הבטחה מהשם יתברך לשמרו עד שיחזור לשלום לבית אביו, עם כל זה היה ירא שמא נתקלקל בחטא ויגרם לו להמסר ביד עשו (רש"י עה"פ קטנתי מכל החסדים, בראשית לב:יא, שבת דף לב). והמשכיל לדוד (על רש"י שם) כתב שודאי היה צדיק גמור, רק מרוב ענוותנותו היה רואה את עצמו כבינוני וכו' ע"ש.

וע"ע אצל אברהם אבינו (בראשית טו:א) ברש"י ז"ל אחר הדברים האלה, אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים, והיה דואג ואומר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי, לכך אמר לו המקום אל תירא אברה. אנכי מגן לך, מן העונש, שלא תענש על כל אותן נפשות שהרגת, ומה שאתה דואג על קבול שכרך, שכרך הרבה מאד, עכ"ל.

שוב מצאתי בתנא דבי אליהו רבא פ"ה ז"ל וכשסרחו במעשיהן הוציאן לבקעה והרגן, ובשעה שהיו נהרגין אמרו (יחזקאל לז:יא) אוי לנו 'יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו'. מכאן אמרו: יודע אדם בעצמו אם בן עולם הבא הוא אם לאו, ואם עשה עברות גדולות כאלו עוקר את עצמו מן העולם וכו' ע"כ. ובהערות שם ביארו שהאדם יודע בעצמו לפי ערך מעשיו אם בן עולם הבא הוא אם לאו. ובמאורי אש ביאר עוד, שישנן עבירות כמו ע"ז וכדומה, שכשהאדם אדוק בהם שוב אינו יכול להתנתק מהם, וממילא עם ידם הוא נכרת גם מן העולם הבא. וברמתים צופים (אות נו) כתב עוד, שיש לו לאדם להתבונן היטב במעשיו, ולא לסמוך ולהטעות את עצמו שבודאי הוא בן העולם הבא, וכמו שאמרו בגמרא (ברכות סא:): לידע אינש בנפשיה אם צדיק גמור הוא אם לאו. ובתוספות בן יחיאל כתב, שהאדם יכול לדעת ולהרגיש בנפשו אם הוא בן העולם הבא, שאם גם בשעה שהוא עובר עבירה הוא מתבלבל שוב ולבו בל עמו ונפשו עליו תאבל, זהו סימן שהוא בן העולם הבא. וכתב במשפט וצדקה, שמדבר על האדם קודם מיתתו, שאז הנפרעים ממנו יוצאים לקראתו, ולכן אמר גם באותם שהרג נבוכדנצר 'ובשעה שהיו נהרגין אמרו'.             וברמתים צופים (אות ס) כתב, שממתי יחזקאל הוא לומד, שאם אפילו הם שהיו במדרגה נמוכה כל כך ידעו אם הם בני העולם הבא, מכאן שכל אדם באשר הוא יש לו לידע אם הוא בן העולם הבא או לא, ואז יש לו עדיין תקוה שיהיה לו תיקון על ידי הצדיק, כענין שהיה במתי יחזקאל שהביא עליהם הקב"ה את יחזקאל שיעלה אותם עמו, כמו שמפרש והולך. אבל אם האדם בעצמו אינו יודע אם הוא בן העולם הבא או לא, אזי הוא בכלל מי שאין לו דעה שאסור לרחם עליו (ברכות לג. סנהדרין צב.) ואין לו תקנה וכו' עיין שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן