Nigun Nanach with guitar - Shmuel Ayal Odess

Hisbodidus Alone Time - a NaNaCh song in honor of the publication

המלך בשדה

ב"ה

שדה זה יסוד הנוקבא, כי שד"י זה יסוד דוכרא. שד"י ושדה ביחד בגמטריא תרכ"ג. ונראה בפשטות כי השיעור קומה של אדם שלם הוא תרי"ג, ויש עוד שבע מצות דרבנן שנכנסין לחשבון להשלים את הכת"ר. וכיון שיש את שני היסודות ביחד, כבר יש את הג' טיפין, הרי תרכ"ג. אי נמי תרי"ג עם העשרה מיני נגינה של נ נח נחמ נחמן מאומן (שהוא בעצמו עם נקודותיו והכוללים בגמטריא תרי"ג כמש"כ במקום אחר).

[8/28/17]

בספר אדיר במרום (עמוד מה, ספינר), שדה הוא בת זוגו של שד"י. שד"י ושד"ה ע"ה בגמטריא נון נון חית. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

פדיון לכל הכ"ד בתי דינים - ופדיון להקיסר עצמו

ב"ה

בספר שיחות הר"ן אות קעה. ואני יכול לעשות אפילאציע (ערעור מבית דין לבית דין וכו') עד העשרים וארבעה בתי דינים, דהינו שאני יכול לומר שאינו נראה לי המשפט של בית דין זה ואני רוצה לדון בבית דין אחר. וכן מבית דין לבית דין עד כלם ומסתמא מועיל בודאי, כי על כל פנים בין ובין כך נמשך ונדחה המשפט, וכשנמשך קל יותר הדבר. כי בתוך כך עושה אותו האדם איזה מצוה וכיוצא, ואפלו אם אינו מועיל אני יכול לעשות וכו' ע"ש.

עיין סנהדרין צה. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי, בת דינא בטל דינא. ופרש"י כיון שלן דינא בטל הריב, וכן מפני שלא נכבשה בו ביום לא הצליח ממחרת, עכ"ל.

והנה לכאורה ענין זה לעשות אנדענסעניא, דהינו לשלח הדבר להקיסר בעצמו, הוא כי הכ"ד בתי דינים הם כ"ד צירופי אדנ"י שבמצח ז"א, ושם כח הדין מתחזק, ואילו במצח הרצון של א"א כלהו משתככין קמיה. ולשון רבינו בלקוטי מוהר"ן תורה רטו: אך דע, שיש פדיון אחד שכולל את כל העשרים וארבעה בתי דינין ויכול להמתיק כל העשרים וארבעה בתי דינים ולזה הפדיון צריך עת רצון בחינת התגלות הרצון כמו בשבת במנחה וכו' אך אפלו הצדיקים לא כל אחד יודע זה הפדיון ולא נמצא כי אם חד בדרא שידע זה הפדיון וכו' ע"ש. ואילו כאן בענין אנדענסעניא רבינו אמר: לא ידע עדין מזה שום אדם. ולכאורה מבואר שענין האנדענסעניא עוד למעלה מהפדיון שכולל כל הכ"ד. ואף על פי שאותו פדיון הכולל כל הכ"ד גם כן כבר פועל במצח הרצון של א"א. וא"כ יש להבין שמה שרבינו אמר כאן: לשלח הדבר להקיסר בעצמו, היינו עוד למעלה מאריך אנפין. ויתכן שזה הענין שמצינו בספר אדיר במרום, כאשר מפרש את סדר הדין של הבתי דינים במצח, ומסביר שם איך הדין נחתם ויוצא לפועל על ידי שהשכינה מתלבשת במלאכים, שזה נקרא מסירת פתקין, הוא כותב ז"ל (עמ' תד-ה, מכון רמח"ל)כי עד שלא נמסרו הפתקין נקל הוא להחזיר הגזירה, אבל אחר שנמסרו, הוא קשה מאד וכו' ולהחזירו הנה צריך כח האי"ן המבליע הדבר בשרשו, וקשה לעשות זאת הפעולה. ואעפ"כ בקושי גדול תוכל להמצא, עכ"ל. ויתכן שלזה כוון רבינו, שיודע לעשות אפילו את זה.

והנה הרמח"ל ממשיך שם "אך בגליוי הרצון וכו'" שבגילוי מצח רצון א"א יש בחי' דינא יתיב, שהדין עומד במקומו ואינו מתפשט וכותב, (עמ' תו) "אף שכבר נתעורר התולדה לצאת, הנה יהיה שב להיות יושב במקומו, בלא גילוי כלל. ואז אף על פי שנתעוררה המחשבה והתחילה הטפה להנתן, תשב במקומה ושם תבלע שנית ולא תמשך למטה ע"ש כל דה"ק שמסביר הענין של הסרת כח הצמצום ע"ש.

וצ"ע בהבנת דבריו אם ההמשך בא להסביר הפעולה הזאת של "האי"ן המבליע הדבר בשרשו", כי כן הוא כותב לשון בליעה, אבל לעומת זה יש לדייק קצת מלשונו שכתב "אך", שמשמע קצת שהוא דרך אחרינא. ויתכן שאלו השני דרגות שפירט רבינו. כי מה שהרמח"ל המשיך להסביר איך שבכח רצון מצח א"א דינא יתיב, זה הדרגה שכיוון עליה רבינו בתורה רטו, שהוא פדיון הכולל כל הכ"ד וצריך עת רצון, שהוא מצח א"א. ואילו "כח האי"ן המבליע הדבר בשרשו" הוא עוד למעלה מזה, וקשה הדבר לעשותו בכלל, ורק רבינו ידע לשלוח להקיסר עצמו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת שלח - קצת רמזים על רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן - גם בנחיצת ענין להביא את ציון רבינו לארץ ישראל שלא ניכשל בחטא המרגלים

שלח

יג:ב שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבתיו תשלחו כל נשיא בהם.

הסופי תיבות של: את ארץ ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי וסופי תיבות של: את ארץ בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: אני נתן לבני ישראל איש, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

שלח בגמטריא רבי נ נח חי. אנשים ע"ה בגמטריא ברסלב נ נח. ארץ, עם הג' אותיות בגמטריא ברסלב. לבני ישראל, בגמטריא נון נון חית, עם הג' אותיות. תשלחו, עם הה' אותיות, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן. נשיא בגמטריא רבי נחמן ע"ה כנ"ל.

יג:ג וישלח אתם משה ממדבר פארן על פי ה' כלם אנשים ראשי בני ישראל המה. וישלח בגמטריא נ נח נחמ נחמן כנ"ל. כלם אנשים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יג:ז למטה יששכר יגאל בן יוסף. לכאורה משמו נוכל ללמוד שהיה ממש בחי' משיח בן יוסף. (ועיין במדרש תנחומא פרשת האזינו (אות ז) זכור ימות עולם וכו' לעולם יבדק אדם בשמות לקרא לבנו, הראוי להיות צדיק, כי לפעמים השם גורם טוב או גורם רע, כמו שמצינו במרגלים וכו' יגאל בן יוסף, על שהוציא דבה על הארץ, לכך נאסף בלא עתו, עכ"ל, והוא סתום, ולכאורה פירושו ששמו היה לו לנצח בענין ארץ ישראל, כי כן יוסף הצטיין בזה אפילו יותר ממשה רבינו כמו שאמרו חז"ל שאצל יוסף כתוב נער עברי ואילו אצל משה רבינו כתוב איש מצרי, וכן היה לו להביא גאולה. יגאל בן ע"ה בגמטריא אומן. והנה עון דיבה, עון לשון הרע הוא אומנתו של הנחש שאין לו רווח, ולהיפך לשון צו, אין צו אלא לשון זרוז מיד ולדורות אמר רבי שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס (רש"י ריש פרשת צו, ויקרא ו:א), צ"ו בגמטריא יגאל בן – של נשיא יששכר, יש שכר דייקא, ע"ה בגמטריא אומן. וצריכים לקיים יגאל – לגאול – בן יוסף, הצדיק הוא רבינו הקדוש האסור באומן. וזה מש"כ במגילת רות (ג:יג) אם יגאלך טוב יגאל, שכדי לזכות להגאולה, אם יגאלך, אז טוב יגאל, צריכים לגאול את הטוב, אמרו צדיק כי טוב, צריכים להביא את רבינו לארץ, שנשמר מסיפא של הפסוק – ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי י' שכבי עד הבקר, בחי' (יחזקאל (כ:לג) חי אני נאם א"י אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם, כי הגאולה תהיה בסוף אפילו אם לא תחפץ, והשבעתי אתכם בנות ירושלים וכו' עד שתחפץ, וה' חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח. יש חפץ של דכאון החלי רחמנא ליצלן, וזה אם תשים אשם נפשו, שנפש רבינו נמצא באשמת העם בטומאת כבר לאורך ימים, ויש חפץ ה' בידו יצלח, יצלח לשון בקיעה, לבקוע שערים ולהביא את רבינו לארץ, בבחי' (יד:ח) אם חפץ בנו י' והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר היא זבת חלב ודבש בב"א. וע"ע מש"כ בחלק ד' – נחמן – בערך ציון – להביא ציון רבינו הקדוש לארץ ישראל, באריכות איך שסבא ניסה בזה לתקן חטא המרגלים הקשורה בזה.

ונוכל עוד לראות שנשיא זה היה ממש בחי' משיח בן יוסף, כי אחריו נזכר (פסוק ח) למטה אפרים הושע בן נון, שהיה ממש משיח בן יוסף. והרי התורה הזכירה כמה נשיאים עד שהזכירה, למטה יוסף למטה מנשה גדי בן סוסי, הרי שהקדימה "למטה יוסף" לפני שהזכירה למטה מנשה, וכן בכל התורה, מזכירה קודם בכללי, למטה יוסף קודם שמזכרת מטה שני בנותיו. ואילו כאן התורה הקדים להזכיר מטה אפרים, ולא הקדימה למטה יוסף רק למטה מנשה. ולכאורה אין זה כי אם בגלל שכיון שהזכיר את יגאל בן יוסף, שהיה ממש בחי' משיח בן יוסף, מיד סמכה אליו יהושע בן נון למטה אפרים.

יג:ח למטה אפרים הושע בן נון. למטה אפרים ע"ה בגמטריא רבינו נחמן. נראה לפרש שיהושע הוא כבנו של משה רבינו, וזה בן נון, כי באנגלית נן פירושו בלי כלום, וזה בחי' משה שהיה ענו ובחי' מה.

יג:ט למטה זבולן גדיאל בן סודי. זבולן על שם בית המקדש בית זבול, והוא בחי' סתרי תורה (לקוטי מוהר"ן טו:ו). ולעומתו מגדיאל זו רומי, כשזה קם זה נופל.

הראשי תיבות של כל הפסוק, עם הה' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח.

יג:י למטה יוסף למטה מנשה גדי בן סוסי. עיין מש"כ לעיל (פסוק ז) על נשיא יששכר.

והנה שמו של נשיא מנשה דומה ממש לנשיא זבולן שלפניו. גדי – גדיאל, סוסי – סודי. ואכן זבולן הוא בית זבול (ובמדרש תנחומא פרשת האזינו (אות ז) גדיאל בן סודי, דבר דברים קשים כגידין, ע"כ, וזה ענין הסמיכות למנשה, שהוא לשון גיד הנשה, שנשו וקפצו ממקומו של עולם (מובא בלקוטי מוהר"ן תורה נו, ע"ש ג' בחינות שהנשיה)), ואילו מנשה היה לו לתקן בשרש את שני העגלים של ירבעם, ונראה שהיה בזה תיקון על הערכים לגד שלחן (ישעיה סה, ועיין במסכת שבת דף סז: גד אינו אלא לשון עבודה זרה, ושם דף פח: דודי לי בכרמי עין גדי, מי שהכל שלו מכפר לי על עון גדי – פירוש על עון העגל שהוא מין בהמה כגדי א"נ שגדי הוא לשון ע"ז כנ"ל), וזה בחי' סוסי ג"כ כסוסתי ברכבי פרעה, במרכבה של הטומאה.

הראשי תיבות של: מנשה גדי בן סוסי, עם הד' אותיות, בגמטריא נ נח ע"ה.

יג:טז אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ ויקרא משה להושע בן נון יהושע. הסופי תיבות של: את הארץ ויקרא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. בן נון יהושע, עם הג' תיבות, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

יג:יז וישלח אתם משה לתור את ארץ כנען ויאמר אלהם עלו זה בנגב ועליתם את ההר. וישלח בגמטריא נ נח נחמ נחמן כנ"ל. הסופי תיבות של את ארץ ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: את ארץ, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: ויאמר אלהם עלו זה בנגב ועליתם את ההר, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יג:כ ומה הארץ השמנה הוא אם רזה היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי בכורי ענבים. היש בה עץ (פרש"י אם יש בהם אדם כשר שיגין עליהם בזכותו, עכ"ל), עם האותיות והתיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

יג:כח אפס כי עז העם הישב בארץ והערים בצרות גדלת מאד וגם ילדי הענק ראינו שם. הענק ראינו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

יג:ל ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה. העם אל משה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יד:ג ולמה י' מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה. לבז הלוא טוב לנו שוב, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

יד:לו והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ וישבו וילונו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ. וילונו, בגמטריא נ נח.

יד:מא ויאמר משה למה זה אתם עברים את פי י' והוא לא תצלח. את פי בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יד:מד ויעפלו לעלות אל ראש ההר וארון ברית יהוה ומשה לא משו מקרב המחנה, בגמטריא נ נח.

טו:ג ועשיתם אשה לי' עלה או זבח לפלא נדר או בנדבה או במעדיכם לעשות ריח ניחח לי' מן הבקר או מן הצאן. אשה לי' עלה או זבח, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

טו:ד והקריב המקריב קרבנו לי' מנחה סלת עשרון בלול ברבעית ההין שמן. סלת ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

טו:ו או לאיל תעשה מנחה סלת שני עשרנים בלולה בשמן שלשית ההין. סלת ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

טו:ט והקריב על בן הבקר מנחה סלת שלשה עשרנים בלול בשמן חצי ההין, בגמטריא נ נח. סלת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

טו:י ויין תקריב לנסך חצי ההין אשה ריח ניחח לי'. חצי, בגמטריא נ נח.

פרשת ויאמר של קריאת שמע

טו:מ ל'מען ת'זכרו ועשיתם א'ת כ'ל מ'צותי, הר"ת (בלי הו' של ועשיתם, והו' יכול להיות הו' תיבות של נ נח נחמ נחמן מאומן) בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. עוד כתוב שמה, אשר אתם זנים אחריהם למען תזכרו, כל אות רביעי כותבת נחמן, ובסופי תיבות מ(א)ומן.

The whole world is screaming money - a NaNaCh song

Saba Noon Nanach Comedy Skits