יאוש הוא יותר גרוע מכל העבירות

ב"ה

במסכת זבחים קח. (גמטריא נ נח) אמר רב אשי ממאי שטומאת הגוף חמורה דלמא טומאת בשר חמורה שכן אין לה טהרה במקוה, ע"כ. וזה מה שרבי נתן מרבה להוכיח שיותר גרוע מכל העבירות שבתורה רחמנא ליצלן זה היאוש אפילו על עבירה קטנה, כי עם היאוש הרי זה נקבע טמא לעולם, וזה חמורה מעבירה הכי גדולה שיש לה טהרה על כל פנים בתשובה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אין שום יאוש בעולם כלל

ב"ה

י"ל ששום הוא תבלין עם הרבה סגולות כידוע, ולכן יאוש הוא השום בעולם שמסוגל להביא את האדם לבחינת אין, דהיינו כאשר האדם מתייאש מעצמו, אז הוא כבר מסוגל להתבטל להאין סוף ב"ה.

אדם וחוה נפלו ליאוש והשם יתברך האיר להם מהפתק

ב"ה

תקמ. באדיר במרום (עמ' תטז) הרמח"ל מסביר איך אדם ואשתו נפלו ליאוש, "ואז האדם ואשתו שחשבו כבר ללכת אחר הס"א לגמרי מפני שחשבו שאין עוד תקנה, מיד נחבאו בתוך עצי הגן וכו' וחשבו להסתר לגמרי מן הקדושה, ואז היו כל הקלקולים שארז"ל (סנהדרין לח:) אדה"ר מין היה, כופר היה. אבל מיד שנתגלה עליו הקב"ה ואמר לו (בראשית ג:ט) איכה – אן נטה לבך – כמ"ש ז"ל, 'שב משם', וחשבו להנצל מן הס"א כעובר לאנסו' ע"ש. והאיר אחד מהחברים ש'איכה' שהש"י אמר להם היה בחי' קול המוכיח הראוי שנתן להם כח לחפש בעצמם זכות. והנה הרמח"ל מפרש את הדיבור הזה של איכה, אן נטה לבך, שזה היה קריאה של "שב משם", בגמטריא תרפ"ב (תעשה רפ"ב – תורה אזמרה), השנה שסבא ישראל קיבל את הפתק (שהוא עוד הרבה אין שיעור למעלה מתורת אזמרה כמבואר בפנים הספר). כי איכה זה בחי' א-י, עשרה מיני נגינה, שיר פשוט וכו' הדרך היחיד שראוי להוכיח כמבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה ח' תנינא), וכן א"י ראשי תיבות ישראל אודסר, וי' פעמים כ' (א-י-כ-ה) עם השני אותיות בגמטריא בר, ישראל בר אודסר (והה' הוא תוספת). כ"ה, בחינת מאומן, כי כ"ף עם הכולל, בגמטריא אומן עם האותיות, וה' אחרונה כמו אומנה, כמו מאומן. וכן כ' פעמים ה' בגמטריא כ"ף כנ"ל. וכן 'אן נטה לב' ע"ה בגמטריא נחמן. כי נשמת רבינו פרח קודם החטא, ולכן נפלו ליאוש, והש"י האיר להם ממנו, והחזירם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

רוחות היאוש - סיפורי מעשיות משנים קדמוניות - מעשה מאבדת בת מלך

ב"ה

מעשה א מאבדת בת מלך

הממונה על הרוחות. מצאתי ת"ל בספר פירוש לספר ברית מנוחה מכתב יד של מה"ר חיים וויטל (פרק יא), שהמלאך הממונה על הרוחות שמו רוחיא"ל (א"נ מחיא"ל), ותחתניו ג', חזקי"ה, עוזיא"ל, עזא"ל. והנה מוהרנ"ת בלקוטי הלכות מאריך בענין שני מלאכים בשם עזא"ל ועוזיא"ל שקטרגו על בריאת האדם, ומסביר שהם הן הקולות בתוך האדם שאומרים לו שהוא לא יצליח ולהתייאש חס ושלום. ורואים שזה הענין קשור מאד להממונה על הרוחות.

והנה הרוח האחרון בא בסוף ואמר שהוא היה עסוק להביא את הבת מלכה וכו'. והוא פלא, כי הלוא השני להמלך היה שנים על שנים מחפש אחר ההר והמבצר, ואיפה היתה הבת מלך כל אותה הזמן, אם רק עכשיו לקחה אותה הרוח שם? ורואים מזה שדוקא על ידי כוחות היאוש וההתגברות עליה,אלו המובילים את הבת מלכה למקומה, ודוק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת שלח - מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר (במדבר יד:טז)

ב"ה

הפשטות כמו שפרש"י לפי שיושבי הארץ חזקים וגבורים ואינו דומה פרעה לשלשים ואחד מלכים. אכן יש להעמיק ולפרש דהנה כדי להביא את בני ישראל לארץ ישראל צריכים לתקן אותם ולשפר אותם ולהעלות אותם מעלה למדרגה הראויה. ועל זה יאמרו הגוים שח"ו השם יתברך התיאש מבני ישראל מלהיות יכולים לבוא לתיקון ולדרגה הנדרשת, ולכן שחטם.

נ נח נחמ נחמן מאומן