נמואל דתן ואבירם - פרשת פנחס

 ב"ה

פרשת פנחס

כו:ט ובני אליאב נמואל ודתן ואבירם הוא דתן ואבירם קריאי העדה אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצתם על ה'.

ובני אליאב נמואל ודתן, עם הד' תיבות בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן. על משה ועל ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. ובני אליאב נמואל ודתן ואבירם הוא דתן ואבירם קריאי העדה אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצתם על, עם ב' כוללים, בגמטריא י' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן, עם הי' כוללים.

הראשי וסופי תיבות של: ועל אהרן בעדת, עם הג' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: ואבירם קריאי העדה אשר הצו על, עם הי"ב אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמןמאומן.

הראשי תיבות של כל הפסוק מתחיל מהתיבה השניה – אליאב וכו' על ה', עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

נמואל הוא גם שם הבכור של שמעון, ובן השני והשלישי של שמעון ימין ויכין. עיין בספר המדות, התנשאות ד', וכן בערך זריזות ב:א – על ידי זריזות זוכה להיות רועה נאמן, וסימן לדבר: לך אל נמלה עצל, וכתיב: משם' רועה' אבן' ישראל', ע"כ. ומזה היה נראה שנמואל היה מוכשר להיות ממונה לאיזה מינוי, ואולי באמת באתכסיא היה לו ממשלה כזה, כמבואר ענין זה בליקוטי מוהר"ן תורה נו. וכמו שאצל שמעון, אחר נמואל באו ימין ויכין – יכין גם כן בחי' ימין כמו שמצינו יכין ובועז, ולכן באו דתן ואבירם ובקשו מינוי בימין (-כהונה).

נ נח נחמ נחמן מאומן

עלית גג

 ב"ה

ספר המידות

בית ח"ב א. לדור בעליה הוא טוב יותר לעבודת הבורא מלדור בבית תחתון, ע"כ. עמש"כ בערך התנשאות יד (מי שה' אלקיו עמו יהיה לו עליה).

במקורות: בראשית רבה (לג:א) אמר ר' לוי משל, את הצדיקים בדירתן, ואת הרשעים בדירתן, את הצדיקים בדירתן (יחזקאל לד:יד) במרעה טוב ארעה אתם ובהרי מרום ישראל יהיה נוהם, ואת הרשעים בדירתן שנאמר (יחזקאל לא:טו) כה אמר אדנ"י אלקים ביום רדתו שאולה האבלתי כסתי עליו את תהום, ע"כ. עוד ציינו למה שעשה השונמית בשביל אלישע (מלכים ב:ד:י) נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבאו אלינו יסור שמה. וכן לסיפורי מעשיות (מעשה ח) מרב ובן יחיד: והיה יושב בעליה ולמד כדרך אצל הגבירים. ובלקוטי הלכות (מעקה ד:ב) ז"ל כשרצו החכמים להשיג הלכות הנעלמות מהם וכו' עלו על העליה לדרשן, כמובא בדברי רז"ל (שבת יג:) שהעלו לו שלש מאות גרבי שמן וישב בעליה ודרשן כמו שאמרו – ואלו מן ההלכות שאמרו בעלית חנניא וכו' וכו' כי עקר העבודה של כל אדם הוא לילך מדרגא לדרגא לפי בחינתו ולהשיג בכל פעם בחינת הנסתר ממנו בחינת תפלה שזה זוכין בעליה יותר, כי עליה בחינת תפלה בחינת נסתר, ע"כ. וע"ע חיי מוהר"ן תקצד, מחדר לחדר ומחדר לעליה, מבואר שעליה זה יותר מחדר.

ועיין בשבחי הר"ן אות י': גם היה מטמין עצמו על גבי בית אביו תחת הגג, שהיה שם כמו חדר במחצה של קנים שמחזקין שם תבן ומספוא, ושם היה מטמין עצמו, והיה אומר תהלים, והיה צועק בלחש להשם יתברך שיזכהו לקרבו אליו יתברך, ע"כ.

ועיין בספר שמואל (א:ט:כה) וירדו (שמואל ושאול) מהבמה העיר וידבר עם שאול על הגג, ופרש"י ז"ל מוכיחו ומלמדו ליראה את הקדוש ברוך הוא, ע"כ. (פוסק כו) וישכמו ויהי כעלות השחר ויקרא שמואל אל שאול הגגה לאמר קומה ואשלחך וכו'. 

התנשאות יד. מי שה' אלקיו עמו, יהיה לו עליה, ע"כ. על דרך רמז, יהיה לו לעבודת השם שלו, עליה – עלית גג – מקום מיועד להתבודדות (עיין ערך בית ב:א – לדור בעליה הוא טוב יותר לעבודת הבורא מלדור בבית תחתון).

נ נח נחמ נחמן מאומן