צריכים לשאול אנשים: מה?!

 ב"ה

פרשת וישב 

וישב - יש"ב - הראשי תיבות של כמה מצדיקי הדורות, רבי שמעון בר יוחאי, ר' ישראל בעל שם טוב, ר' יצחק בן שלמה לוריא - האריז"ל, רש"י - רבי שלמה בן יצחק. גם רבינו הקדוש בשם הסודי שלו יצחק-אייזיק הרי הוא יצחק בן שמחה. גם משה רבינו,  משה בן שפרה, בחילוף המ' לאות יוד, בא"ת ב"ש, הרי יב"ש.

לז:טו וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש.

תעה בשדה, בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

הראשי תיבות של: איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי וסופי תיבות של: וישאלהו האיש לאמר, עם הו' אותיות, בגמטריא נחמן בן שמחה, ובגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: והנה תעה בגמטריא רבינו נחמן.

מה תבקש – עיין שיחות הר"ן רפו, רבינו אמר לרבי נתן (יש שם את זה ביידיש): אתה הלא מדבר עם אנשים, יש לך לשאול אותם – מה?, עיין שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אין עוד מלבדו - אין עוד מלבדי

 ב"ה

פרשת וישב

לז:יב וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם.

וילכו אחיו, עם הט' אותיות וב' תיבות, בגמטריא נ נח. וילכו אחיו לראות, עם הי"ד אותיות והכולל, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן. וילכו אחיו לרעות את, עם הט"ז אותיות וד' תיבות, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה מברסלב. את ע"ה בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח.

הסופי תיבות של: וילכו אחיו לראות את, בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה ע"ה. הסופי תיבות של: את צאן אביהם ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פרש"י ז"ל לרעות את צאן, נקוד על את, שלא הלכו אלא לרעות את עצמן (ב"ר פד:יג), עכ"ל. והענין נלע"ד כי מובא בספרי קודש שקומת השכינה הוא על פי הדעת של צדיק הדור. וזה הענין שהשבטי י"ה הלכו לרעות את עצמן, דהיינו להגדיל שכל ודעתם בהשם יתברך. אמנם דיברו חז"ל בלשון גנאי, כי הכל תלוי בצדיק הדור, בחינת יוסף. וכיון שלא בטלו עצמם לו, ולא התקשרו אליו, לא היה להם חלק בעיקר הקמת השכינה, כמו שאיתא בזוהר מובא בליקוטי מוהר"ן תורה ב'. ונמצא שבעיקר לא היו רועים אלא את עצמם. והיום כבר ידוע בעולם שאלו מדברים תמיד על אלקים, באמת מכוונים על עצמם, שמה שהם קובעים וחושבים, זה האלקים שהם בדו לעצמם. והרבה שצועקים 'אין עוד מלבדו' באמת צועקים – 'אין עוד מלבדי', רחמנא ליצלן. עיין בזה בחלק ה' מאומן – פרק מה ענין התגובה שמע ישראל.

ובזה יש להבין דברי רבינו יצחק ב"ר יהודה הלוי מבעלי התוספות בספרו פענח רזא, פרשת ראה אות צז, ז"ל שאל מין אחד את הר"ר נתן ב"ר רבינו משולם סיבת אריכות הגלות הזה כ"כ ולא כן גלות בבל שבא על ע"ז שאין עון חמור ממנה, ואעפ"כ לא היה כם אם ע' שנה, והשיב דבבית ראשון עשו צלמים ואשרות וכלים שלא לקיימא, אבל בבית שני עשו ע"ז מבני ישראל עצמן, דהיינו דאותו האיש ותלמידיו (ימשו"ז) והפכו עליהם הנבואות הקדושות וקבעוהו לע"ז קיימת ומקובלת לעובדיה, לכן הדבר חמור ע"ש. והקשו עליו ממסכת יומא ט: שחורבן בית שני היתה בגלל שנאת חנם. ולפי דברינו מובן מאליו ששניהם אותו דבר, שכל מה שבונים קומת השכינה מבלי הצדיק האמת, וכל שכן וכל שכן כאשר בונים דמות עבודה זרה במקומה, בעצם בונים השיטה שכל אחד קובע לעצמו – אין עוד מלבדי, וזה האב לכל השנאת חנם.

מפתחות: וילכו לרעות את צאן אביהם - לקמ"ת סג דף כט:.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת וישב - אשת פוטיפר כוונתה לשם שמים

ב"ה

פרשת וישב לט:א רש"י כז"ל ועוד, כדי לסמו מעשה אשתו של פוטיפר למעשה תמר, לומר לך, מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים, שראתה וכו' שעתידה להמעיד בנים ממנו, ואינה יודעת אם ממנה אם מבתה, ע"כ. שבתה כבר נולדה, כי אחר כך פוטיפר נסתרס, כמו שרש"י כתב בפרשת מקץ (מא:מה), וממילא מוכח גם כן שכוונתה היתה לשם שמים דומה לתמר, כי כאשר תיכנסי להריון על כרחך תהיה מוכח שזנתה, כי בעלה נסתרס, וכמו שהיה מוכח שתמר כביכול זנתה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

השבטים לקחו את יוסף והשליכו אותו לבור - וישב לז:כד

ב"ה

ויקחהו וישלכו אתו הברה (בראשית לז:כד).

יש לפרש, כי בסתמא יוסף הצדיק היה הולך יותר עם האמונה הקדושה ברורה, והשבטים השליכו את כל זה אחר גיבם, ואמרו שזה כולו בורות, כי היו חכמים יותר ביותר....

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת וישב והפטרה - רמזים נוספים

ב"ה

ריש פרשת וישב פסוק והנה קמה אלמתי, אותיות היסוד ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, קמה אלמתי עם האותיות בגמטריא קמ"ה נ נח נחמ נחמן מאומן – בחי' השם הק"ם שבו ממליכים מלכים כמו שגילה רבינו בלקוטי מוהר"ן. וזה בחי' לפתוח פה של האלם בשירה. קמ"ה עם האותיות בגמטריא נחמן, וכן "וגם נצבה" נצבה עם הכולל בגמטריא נחמן, ותרגומו ואף אזדקפת, אזד-זה, קפת-פתק, זה הפתק, בחינת ניצב מלך.

פסוק ט: ויחלם חלום עוד אחר ויספר אותו – הסופי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ויספר אותו לאחיו, אותיות היסוד עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ויאמר הנה חלמתי, אותיות היסוד עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פסוק י: ויאמר – לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך, הסופי תיבות בגמטריא התרפ"ב ע"ה, השנה שסבא קיבל את הפתק. חלמת הבוא – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. וע' ברש"י הבוא נבוא, הלוא אמך כבר מתה אלא שהדברים מגיעים לבלהה, וי"ל לבלהה בחי' בלי בול, שכך גילה סבא ישראל שהוא סוד הפתק שהוא קיבל אותו (לאחר מיתת רבינו שהוא בחי' אמא כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ד) בלי בול.

פסוח יח ויתנכלו אתו (אותו) להמיתו, להמיתו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ויש כאן רש"י מפרסם שכז"ל אתו: כמו אתו עמו כלומר אליו, עכ"ל. ואחד גילה שיש כאן הסוד של מט"ט וכמעט נתחייב כליה על זה רחמנא ליצלן. אותיות היסוד של אתו עמו כלומר אליו ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פסוק כח, לא נכנו נפש. נך נונפש עם ה' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הפטרה לפרשת וישב, עמוס ב:יב ותשקו את הנזירים יין, ס"ת עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ועל הנביאים צויתם לא תנבאו, לא תנבאו עם הכולל נ נח נחמ נחמן מאומן.

פסוק יג – כאשר תעיק העגלה – תעיק בגמטריא פתק, עגלה בגמטריא נ נח.

ג:ג הילכו שנים יחדו בלתי אם – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן. נועדו ע"ה מאומן.

ג:ז כי לא יעשה אדנ"י אלקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. "כי אם גלה [אדנ"י] סודו אלא עבדיו הנביאים" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הנה בעל החלמות הלזה בא - וישב לז:יט

ב"ה

צריך ביאור, הלוא זה שבחו שהיה לו חלומות כאלו, והאחים קנאו אותו בחלומותיו.

Why would the brothers call him by a title they were jealous of?

ונראה בזה יסוד מוסרי, שכאשר רואים אנשים מוצלחים, אז מיד נותנים להם איזה כינוי כמו מוצלח, שזה כאילו מתרץ מיד את כל הענין למה האיש הזה מצליח, ופוטר את האדם מלהתחייב ללמוד ממנו.

From here we can learn that often when we see successful people we immediately stereotype brand it, objectify it, like: he's a workaholic. And by doing so we relieve ourselves of the need to learn from that person.

Na Nach Nachma Nachman MeUman!

נ נח נחמ נחמן מאומן

בלי הצדיק

ב"ה

בפרשת וישב אחר הסיפור של מכירת יוסף כתוב (לח:א) ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו, וחז"ל אמרו שהורידו את יהודה מגדולתו. ויש לראות עוד במה שכתוב אחר כך בני יהודה היו משחיתים זרעם לבטלה, ומבורר שגם זה קשור להפרשה שלמעלה, כי על ידי שמכרו את יוסף, שהוא בחי' היסוד כידוע, נפלו בני יהודה לפגם הברית רחמנא ליצלן.

נ נח נחמ נחמן מאומן!

פרשת וישב - כי לה' המלוכה ולו לבד אנחנו עבדים

ב"ה מתוך הספר אני רן שבתוך ספר לקוטי נ נח

לקוטי מוהר"ן תורה רלד

ודע שיש שם שכשרוצין לעשות מלך משתמשין בזה השם. והשם הוא קמה – ראשי תיבות השקיפה ממעון קדשך (דברים כו) וכו' ע"ש. צ"ב מה שרבינו מגלה פה שהקמת המלך תלוי בהתגלות ההשגחה, ובאמת כל ההשקפות לרע חוץ מזו (רש"י בראשית יח:טז), והנראה מבואר בזה כמו שהארכנו בכמה מקומות (ע' 330:ח וש"נ) שמלך ישראל צריך להיות באופן שאינו לוקח החירות והאישיות – ההשגחה, משום בר ישראל ח"ו, ע"ש.

וזה מה שפירש הבעש"ט (תולדות יעקב יוסף פ' וישלח ופ' מצורע ובס' בן פורת יוסף ד"ה ע"ב הובא בס' בעש"ט אותיות א'קי-קיב) הרבו עשו כרשב"י ולא עלתה בידן (ברכות לב:) - שעשו כרשב"י לעשות כמוהו ולא מהלב – ר"ל שעשו כרשב"י לא מצד בחינתן רק שרוצה לעשות כמו שעשו אחרים, ובזה נשאר קרח מכאן ומכאן, כי מדריגתו אב ומדריגת אחרים לא השיג ע"כ. כי הלב בנפש כמלך במלחמה (ספר יצירה פ"ו הובא בלק"מ תורה יב), וצריכים את המלכות לקבוע כפי נפשו ונשמתו. אבל אלו שסתם רוצים לחכות ולהתדמות לאחרים – אפילו מהצדיק יסוד עולם, נשארים בלי כלום.

והנה רבינו מביא מש"כ אצל יוסף (וישב לז:ז) והנה קמה אלמתי וגם נצבה. ובפירוש היתור של וגם נצבה, שנצב"ה גם בגמטריא בהק"ם (ועם הכולל בגמטריא נחמן), שהוא השם שמתשמשין לעשות המלך, נראה לעניות דעתי שהוא מלשון נצב מלך (ע' למשל במלכים א:ב:מח), דהיינו שלא רק שקמה למלכות אלא הגיע לממשלה כזו שעוד יש לו ניצבים למלכות שלו בארצות אחרים. ולפי מה שפירשנו לעיל בענין הצורה של מלך ישראל י"ל באופן אחר קצת, דהינו שהמלך על ישראל צריך להיות בבחינת נצב מלך של מלך מלכי המלכים, באופן שהעם הם עבדים להש"י. וזה רק המלך האמיתי יכול לעשות, כמו שכל השקפות לרע חוץ מזו.