הצלחה בהתבודדות

 ב"ה

הצלחה בהתבודדות על ידי שצף קצף דיבורי כיסופים

בסיפור ההתקרבות סבא סיפר איך שמצא ספר השתפכות הנפש והתחיל לעשות התבודדות וז"ל וראיתי פעם הראשון בחיי שהכח של הספר הזה – איזה כח של התבודדות, זה הורג כל המשחיתים, כל המזיקים, כל מיני מחלות רעות, כל מיני מעשים, כל מיני תאוות, ע"כ.

כאשר אני התחלתי לעשות התבודדות, לא ראיתי שום ישועות בזה ואדרבה אפילו בשעת ההתבודדות כמעט נהפך עלי לרעה, וכמו שהרחבתי כאן על הסכנות המעורבות בזה. אכן כאשר התחלתי להשתדל כמה דקות כל יום של כיסופין של קדושה (כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה לא, שעל ידי כיסופין דקדושה בכח ובפועל נתהוו נפשות שיוצאות ומתגלגלים בעולם ומחזירים העולם בתשובה, ומסורה בברסלב שזה אחד מהדרכים החזקים להביא את הגאולה) באמת ראיתי ישועות. ועיקר ההבדל הוא שטף קצף של דיבורים [ע' בשיחות הר"ן קכט מובא בהקדמה להשתפכות הנפש – אפילו כשנופלין לפעמים לתוך רפש וטיט שקשה לו מאד לצאת משם, צועקין וצועקין וצעוקין, ואמר בזה הלשון וכו' והגביה ידיו קצת ולא אמר יותר, ע"כ. צועקים וצועקים וצועקים! ובספר שבחי הר"ן י' – גם היה רגיל לפעמים לומר בתהלים רק הפסוקים המדברים מתחנות ובקשות וצעקה להשם יתברך, והיה אומר רק פסוקים אלו והשאר לא היה אומר. והיה אומר כל הפסוקים האלו מכל ספר תהלים בפעם אחד, ע"כ. ובספר אבניה ברזל, סיפורים מרבינו אות ט, איך שתלמיד מהמגיד הוכיח את רבינו על מה שנדמה שהוא מבטל זמנו וכו', ואחר כך נסע דרך היער ושמע קול צעקה, ויאמר להבעל עגלה שיטה אזנו, והטו אזניהם ושמעו שהוא קול אדם, והטה הוא אזנו יותר ושמע שזה קול תפלה. וירד האיש מן העגלה והלך אחר הקול, ובא עד מקום רבנו זצוק"ל ומצאו מעטף בטלית ותפלין וצועק בקולי קולות עד לב השמים, וסביבו היה כמו נהר מן הדמעות והבכיות, והתפלל הללויות בפסוקי דזמרה, ונתבהל מאד, ע"כ. ועד סוף ימיו מצאו את רבינו שוכב על הארץ בפישוט ידים ורגלים בוכה להשם יתברך. ויש כמה סיפורים מסבא גם שסיפר על עצמו איך היה צועק בקולי קולות עד לב השמים. ופעם ביום כיפור אצל רשב"י היה צועק בכל כוחו שעות על שעות, קולות משונות מרוב התאמצות, עד שהתעלף וקיבל דלקת ריאות ר"ל, וסבל מזה כל ימי חייו. ושלמה קרלבך היה מספר כמדומני מר' אשר מסטולין ששאל את אביו ר' אהרן מקרלין, אם אדם מתפלל וצועק ומתחנן כאילו חרב חדה מונחת על צוארו, האם זה מספיק, וענה לו בודאי – להתחלה, אבל בהמשך צריך הרבה יותר), והבנתי שעד אז כל ההתבודדות היתה יותר מדי עצלות וחכמות. כי רבינו חיזק אותנו שלפעמים האדם אינו יכול לפתוח פיו – ולכן כבר היה לי רשות לא לדבר כל כך. ורבינו גילה שהדיבורים הם נשלחים מהשם יתברך והם בחינת רוח הקודש, אז כבר רציתי חכמות. ורק כאשר באתי לקיים הענין להוציא בפה הכיסופין שבכח, והייתי צריך לדבר הרבה בלי הפסקה, שכל מילה הולך בעולם להחזיר בתשובה וכו', רק אז התחלתי לטעום המכוון. [ודברי רבינו הנ"ל בודאי נצרכים מאד בפני עצמן, עד שהאדם יזכה וידע להתגבר בדיבורים, וכן שייכים לאיש שבאמת מרגיש עצמו עומד לפני השם יתברך, וכל כולו תפוס בהשם יתברך, מה שעוד לא זכיתי כל כך, והעצלות מתגבר ונשארים בלי כלום].

ושים על לבך שאנחנו מאמינים שהשם יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, והוא יתברך תכלית הטוב. ואיך לא נצעק עד שנדעהו. משל למה הדבר דומה, חבר מתקשר אליך ואומר שהוא רואה אותך דרך איזה מצלמה, והוא רואה שממש לידך יש אבנים טובות יקרות מאד, ואתה בטוח שהוא לא משחק איתך, הלוא תשתגע עד שתמצא אותם [ועיין חיי מוהר"ן רצה – והלא אני אוצר של יראת שמים ומדוע לא יהיו להוטים ורצים אחרי לקבלו. ושאלו אותו איך אפשר לקבל והשיב עם הפה והלב צריכין לחתר ולבקש].

לצייר שם הוי"ה לפניך, וכן שאר השמות כפי היכולת. ויש לשלב את שמך הפרטי כחלק מהשכינה ושם אדנ"י.

בליקוטי מוהר"ן תורה כב מבואר ז"ל תכף שמתעורר קול דקדשה הם מתעוררים תכף ומתחילין לצעק ולקטרג נגדו וזהו קול ההברה שיוצא מקול הקדשה וכו' עיין שם. ולכן אחר שצועקים להשם יתברך, כדאי לסיים עם בקשה להנצל מקול ההברה.

וכדי להוציא שטף קצף של כיסופים, הנה כמה ביטוים שיש לחזור עליהם כמה שיותר:

Say repeatedly with conviction, scream as much as possible even if only in the mind (as Rabbainu explained elsewhere) work yourself into a frenzy (see Sichos Huran 74).

אבא רחמנא, רבונו של עולם. אבי שבשמים, מלך מלכי המלכים, אבי ומלכי, ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין באהבתך ברחמיך ובחסדיך הרבים והעצומים האדירים הנצחים, בורא הכל יש מאין כל רגע, לית אתר פנוי מיניה ומאהבתך ומרחמיך וחסדיך הרבים והעצומים הנצחים.

מל את לבבי לאהבה וליראה את שמך, יחד לבבי לאהבה וליראה את שמך. Breakthrough to me…

תן אתה, תן לי אתה לאהבה וליראה את שמך, ולדעת את שמך, ולדבקה בך, ולהתבטל אליך, בכל לבבי ובכל נפשי ומאודי, עד אין סוף ותכלית. לעד ולנצח נצחים.

חנני. חוס עלי, רחם עלי, חמול עלי, הצל אותי, והושיע. פדני, גואלני, קדשני, טהרני, קרבני, למדני כי אתה אלהי ישעי אותך קויתי כל היום. מתי תבואה אלי.

ראה בעניי... הצל לקוחים למות (רוחני).

אנא בריה קלה שבים, מלמעלה מכל העולמות, המה היוצרים ישבי נטעים עם המלך במלאכתו, בתחילת המחשבה, ממני נמלך ונתיעץ בבריאת עולמו, והשתא אזלינא לפמא דלויתן... איה מקום כבודו. איה קדשתי.

רחם על נפשי רוחי ונשמתי, על גופי ואברי ובשרי ועצמי. בטרם אלך ואינני.quickly, before it’s too late, before it’s all over.

נפשי בכפי.

הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך (סליחות).

אנא כנה, עורי נא, התעוררי נא, עמדי נא, התיצבי נא, קומי נא, חלי נא, בעד הנפש חני נא, פני דר עליון (יוצר ליום הכיפורים, ועיין ליקוטי תפילות ס).

אל תעזבני, ואל תטשני, ואל תשכחני, ואל תזנחני, אל תסתר פניך ממני, אל תתעלם ממני, אל תדיחני, אל תרחיקני, אל תרחק ממני -

Not for a second, not for an instant, not for a bechina, not for anything

אתה ה' לא תכלא רחמיך ממני (חסדך ואמתך תמיד יצרוני – תהלים מ:יב) – don’t shut me off from You

חושה לעזרתי. מהר להצילני. ענני. אל תעמוד מנגד.

אל תבישני משברי (תהלים קיט:קטז)

I need You (when saying multiple times, best to drop the I), I need You so much, I want You so much.

I’m screaming to/for You, I’m begging You, crying, pleading, I’m imploring. Desperate. Craving, longing, yearning. Thirsting, hungry, starving for You. Now, quickly, hurry.

Have mercy and pity and compassion on me.  Won’t You have mercy… [You have to have mercy…].

I need to feel You loving me, to feel Your love…

To love You…. With all my heart, with all my soul, with all my being, with everything I got. To fear You. To surrender to You completely, to give myself over to You completely, to be completely Yours. To fill my whole consciousness with You. To be with You more and more, closer and closer, deeper and deeper, mamash in Your presence – נוכח פני השם. In awe, fear, trepidation, shame and embarrassment, of all my failings, shortcomings and inadequacy - קטנות, and utter ignorance of Torah, and bitul Torah on top of everything, and love, burning love and desire for You.

To fill all my limbs and veins and arteries and bones and flesh and all my senses with awareness of You, with love for You, with fear and trepidation of You, with awe from You, with התפארות בך, with התבטלות אליך.

Duch and duch – through and through.

To be consumed with love for You, infatuated, engulfed.

To bask in Your love.

על מה שוא בראתני (ע"פ תהלים פט:מח) –  if not - To know You intimately, passionately. Desire You.

To You, with You, for You, from You, by You. Engulfed, immersed, surrounded, engrossed in You, possessed by You. Wrapped up.

I need to feel You beating in my heart, pulsing and coursing through my veins and arteries, I need to feel You in my lungs on my tongue on my lips on my breath, I need to taste You, and hear You, smell You, and feel You, more and more…

I don’t want to be without You anymore. Don’t leave me to stagnate like this bereft, cut off, from You. I’m helpless without You. You are everything. Life itself.

Don’t forsake, abandon, desert, ignore, reject me. Don’t turn me away, don’t turn away from me. Pick me up. פנה אלי וחנני...

Please… Rescue, help, save, redeem, fix, me.

Cleanse me from all the disgusting things I thought and did, from all my sins שחטאתי שעויתי ושפשעתי לפניך,

return me בתשובה שלמה לפניך

heal me, fix me to be נאמן לפניך, קדשני טהרני.....

I’m still here, waiting for You, hoping for You – לך ה' קויתי, חיכיתי, איחל, אצפה.... 

נ נח נחמ נחמן מאומן

The Praises of Rabbi Nachman - part 2 - His Voyage to Israel - 33

HH

Shivchay HuRan

Part 2

33.

And after all of this, after he did all the aforementioned devotions with truth and wholeheartedness, and he abounded in fasts and in prayers a very great deal, and in mortifications, and breaking (bodily) desires and vices, and withstood many tests, and all the other aforementioned matters, and he abounded very extremely in hisbodidus - to converse between himself and his Maker -and to express himself in Yiddish (-i.e. his vernacular) etc. as mentioned above, until he merited to a very extremely lofty and supernal level in the utmost of holiness and in the utmost of abnegation and drawing close to Hashem Yisburach, in the level of the greatest of the binay aleyuh (-men of ascent, i.e. who ascend to very high and even Divine paradigms in their devotion to HY). And all of this he merited in his very childhood, because he did not rest at day and did not sleep nor was he passive at night. And he was extremely diligent in his devotion from day to day from the beginning of his childhood and the days of his youth. And he toiled and labored arduously from day to day, until he merited in his very youth to all that was mentioned above, to lofty and awesome holiness and very enormous hasaga (-spiritual conception) etc. in the level of greatest binay aleyuh.

And after he merited to all this, even still he wasn't placated with this, and he did not allow himself to stand. Just, even afterwards, everyday and every hour he longed, and yearned, and pined for Hashem Yisburach as if he did not start yet whatsoever with any devotion in the world. Even after he came from the Land of Israel and merited there to very extremely high and lofty hasaga (-spiritual conception) which is utterly unfathomable, even still from the day that he came from the Land of Israel until the day that he passed away in peace (to) very high above, he always had yearning and longing etc. for Hashem Yisburach as if he still had not started whatsoever.

And to speak of this matter vast folios would not suffice, even what we merited to understand a little of this matter according to what we heard from his holy mouth and we saw with our eyes. Because it was his way every time that he would yearn for Hashem Yisburach, and he was truly lowly in his own eyes, and he had great compassion on himself as if he had still not smelled ever any fragrance of the service of Hashem, and as if he still had not started whatsoever.

And in reality even someone who transgressed the whole entire Torah, Heaven forbid, many, many times, and when this person is aroused in true repentance, at which time (certainly) he certainly has a very broken heart when he looks upon himself where he is in the world, and he has very great compassion on himself with great meekness etc., and there's no need to elaborate on this, on a matter understood of itself, even still, even this compassion and broken heart of the aforementioned baal teshuva (-person repenting), does not reach a thousandth or one ten thousandth of the great compassion and broken heart in great meekness etc. that Rabbainu o.b.m. had, each and every time before he came to some hasaga (-spiritual conception).

And in short, (that) he never rested nor was he still even in the days of his greatness. Even though he had already merited to what he merited, to conception of the Divine, on a very enormous and awesome lofty level, even still he did not suffice himself with this, and he toiled and labored at all times and all hours, and he took upon himself suffering, severe and bitter suffering which are almost unparalleled in this world, and he abounded in many prayers, and pleading, and entreaties, and supplications, and very extremely great and awesome yearning and longing, until he came to a higher hasaga and level. And afterwards, immediately when he merited this hasaga (and) then he was a happy a little. And sometimes we merited to hear from his mouth that he informed us that now he has come to know new things etc. and he was happy then a little. And afterwards, immediately when he merited this, afterwards he began again anew, And he forgot everything that transpired as if he still had not begun at all, and he returned and began anew as if he was starting to go and enter in the holiness of Israel (-a Jew). And sometimes we heard from his holy mouth explicitly that he said in an expression of longing and yearning: "How does one merit to be a Yehoodey (-a Jew)?" And he said this honestly and with great temeemus (-wholeheartedness, sincerity) as if he still did not begin at all. And so it was many times.

And he constantly went and rose from level to level. Even though he merited to extremely lofty and awesome levels high, high above etc., Even still he was never pacified with this at all, and immediately afterwards he would have a broken heart and he had great compassion on himself with great meekness etc. as mentioned above, until he merited to a higher level. And this was his way always until the end.

And many, many times it was his way that he said that now he does not know anything whatsoever, absolutely nothing. And sometimes he swore on this, that he truthfully knows nothing at all (see The Life of Our Leader Rabbi Nachman 215), even though on the previous day or the previous hour he revealed formidable ("ateekim" also connotes very well established in time (like 'antique'), principle, and esoteric) concepts, even still afterwards he said that he does not no anything. And in this matter he was a very extremely great novelty. And he said explicitly of himself that his Torah is a very great novelty, however, his "not knowing" is a phenomenally greater novelty. I.e. the aforementioned matter, that every time it was his way to say that now he does know at all, and see more about this elsewhere (see the next article #35, and see Words of Rabbi Nachman 3 - about the tachlis (ultimate extent or purpose) of knowledge is not knowing. And see The Life of Our Leader Rabbi Nachman 215 and 283).

Na Nach Nachma Nachman Meuman