פרשת ויחי - רמזים על רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן והפתק וסבא ישראל - מהספר לקוטי נ נח

ב"ה

מח:ט ויאמר קחם נא אלי ואברכם, חבר הראה לי ש'קחם' בגמטריא נחמן, 'נא אלי' עם האותיות בגמטריא אומן. וי"ל עוד 'ויאמר קחם נא אלי' בגמטריא רבי נחמן מאומן, ו'יאמר קחם נא אלי' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

מט:א-ב ויקרא יעקב אל בניו  ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים (ב) הקבצו ושמעו  בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם. האספו, אספו עם הכולל בגמטריא נחמן. ואגידה, מחלפין ו' עם ב', והרי אותיות אבגדהי, סוד שיר פשוט כפול משולש מרובע -אבגד – שהם י' – ה'  - מאומן. 'לכם את' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אשר – אותיות ראש, ראש בני ישראל, וכן ראשי תיבות א' ראש שנה. 'באחרית הימים הקבצו ושמעו' סופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. 'יקרה אתכם באחרית' ראשי תיבות ישראל בער אודסר. 'באחרית הימים הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו' סופי תיבות בגמטריא יז תמוז – 'אל ישראל' עם האותיות והכולל בגמטריא פתק, אל איזה ישראל 'אביכם' י'שראל ב'ער א'ודסר. 'הקבצו ושמעו' בגמטריא הכתר, כי הקבוץ בראש השנה עולה על הכל.

מט:ט גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו: מטרף' בני' עלית' ס"ת ע"ה בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. בני' עלית' כרע' רבץ' כאריה' וכלביא' מי', ס"ת בגימטריא בהפתק. מטרף, ר"ת פתק טבריא ר' מאיר (בעל הנס). עלית' כרע' ס"ת בגימטריא י"ז תמוז, שהוא הסימן לאמיתת הפתק. ס"ת של הפסוק חוץ ממילת גור, ה'ה'ף'י'ת'ע'ץ'ה'א'י'ו'= תרפב, השנה שקבל הפתק.

והנה בפסוק הזה נרמז סוד גדול במש"כ מטרף בני עלית, דהלוא אחר מכירת יוסף כתוב על יהודה, 'וירד מאחיו', ואיך כותב כאן עלית. מטרף, אותיות טרמף, ע' לקמן בס' כל הדרכים מגיעים לאומן, שיש ארבע אופנים, ומטרף, יש בו א' מכל הד'.

נ:יז כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וכו', שא נא, השני אלפין זה ב', נב"ש – נחמן בן שמחה. 'אנא שא נא פ' עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

וכיון דאתי לידי נראה לפרש, דהנה מה שגרם להשבטים לאמר את זה ליוסף מבואר ברש"י שם (פסוק טו) ז"ל ויראו אחי יוסף כי מת אביהם, מהו ויראו, הכירו במיתתו אצל יוסף שהיו רגילים לסעוד על שלחנו של יוסף והיה מקרבן בשביל כבוד אביו, ומשמת יעקב לא קרבן ע"ש. והנה על ידי שמכניסין ת"ח לאורחין כאלו הקריב תמידין, וענין התמידין, שתמיד זה גמטריא ד' אלפין (דהיינו אלף = 111, ד' פעמים = 444 כמנין תמד), ואלו הם מה שנזכר בשלמה המלך (מלכים א' ה'): "וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף", כמבואר כל זה היטב בלקוטי מוהר"ן תורה כח (והיה לי השגחה על זה, שלמחרת שחידשתי את זה מי שהוא בא אלי לעשות איזה ביקורת ואמר לי בו נראה מה שרבינו אומר ופתח לק"מ לתורה כח) ע"ש שיש מצד הקדושה ויש ח”ו מצד הטומאה מהתלמידי חכמין שדי”ן יהודאין. ולכן פה אחר שהאחים ראו שיוסף כבר לא זוכה להכניס אותם, שהם ת"ח אמיתיים, לאורחים, דאגו איך הוא ירים את הד' אלפין. וזה מה שמופיע פה ד' אלפין שביניהם נ"ש"נ. ומילת שא, להרים אותם. כי הכל בכח רבינו נחמן בן שמחה, באופן שמתחיל בנ' ומסיים בנו"ן. וכן תראה בתורה כח שם שסוד עולת התמיד זה סוד השם אבגית"ץ שכבר הוכחנו (אות טז) איך שהוא ממש סוד השיר פשוט, כפול שלוש, מרובע (א,ב,ג,י) נ נח נחמ נחמן מאומן (ת"ץ ע"ה). אנא"ש"א בגמטריא שמחה, וכן אשאנ”א, ועם הכולל גמטריא נ נח נחמ נחמן. ושים לב על האותיות האלו שהם שווים משני הצדדים פאנאשאנאפ. ש' באמצע זה של ש'מחה אביו של רבינו, ואז יש הנונים, של נ'חמן, ואז בקצות האותיות יש את הפאים, פ'ייגא האמא של רבינו. והרי באותיות שמבפנים הפאים, יש משני הכוונים בגמטריא נ נח נחמ נחמן. וכאשר מתחילים מהפאים שבקצות האותיות, יש משני הצדדים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן: פאנאשאנ, וכן אנאשאנאפ, עם האותיות [והכולל] בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והנה הגמטריא של כל "המנורה" הנ"ל – פאנאשאנאפ – תקסד, שכידוע הוא פעמים ר"פ (מנצפ"ך בה' ספירות חג"ת נ"י, ומנצפ"ך ביסוד) – עם הד' אותיות. וכן "נחמן בן שמחה" = תקנג, ועם העשר אותיות והכולל = תקסד!

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת וירא - רמזים לאור האורות רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן - מתוך ספר לקוטי נ נח

ב"ה

וירא

יח:ה ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם. הסופי תיבות של: ואקחה פת לחם וסעדו לבכם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. והסופי תיבות של: לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. אחר תעברו כי על, הראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יח:י, יח:יד כע"ת ע"ה בגי' נ נח נחמ נחמן מאומן – השיר שיתער לעתיד לבוא (וכן בפרשת בלק – במדבר כג:כג ובכל מקום).

והנה המלאך בישר לאברהם, שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שמעת פתח האהל והוא אחריו. שגם כאן יש את הכע"ת, וגם בהסופי תיבות – כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה, תההןהךה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (וכן מחיה עד שמעת). 'בן לשרה' בגמטריא בהפתק. גם 'פתח' עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וידוע שבלקוטי מוהר"ן תורה מט רבינו גילה ששרה זה בחי' השיר פשוט כפול משולש מרובע. והוא הנקרא אחוריים, בחי' 'והוא אחריו' (וזה בחי' שוב אשיב, שתמיד חוזרים מהתחלה. גם בחי' תשובה המבואר בתורה מט מי עם זאת עולה, ולעשות מדלת ה'). וע"ש בתורה מט, שרבינו מפרש את הפסוקים (תהלים יט) לשמש שם אהל בהם (ושרה באהל!), והוא כחתן יצא מחפתו (מ'חפת'ו – בחי' נ נח נחמ נחמן מאומן!) ישיש כגבור לרוץ ארח (בחי' אורחים!), מקצה השמים מוצאו ותקופתו ואין נסתר מחמתו (מחמת – עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה) - - בחי' כחום היום שהיה בעת ביקור המלאכים אצל אברהם. שזה גם כן הבחי' של השיר פשוט כפול וכו', כמבואר שם שהוא בחי' תכלת דאכלי ושצי את הכל, ורק שאתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום. שזה ממש מה שהיה אצל אברהם אבינו, שהש"י הוציא את החמה מנרתיקה, ואברהם נשאר דבוק בה'.

וכן להלן בפרשה (פסוק יד) היפלא מה' דבר למועד 'אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן', הסופי תיבות בגמטריא תרפ"ב שנה שסבא ישראל קיבל את הפתק. 'ולשרה' בגמטריא ישראל, 'בן', נ' מתחלף בד' באותיות השיניים – דטלנ"ת, הרי 'דב', ישראל דב. 'למועד אשוב אל' עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכע"ת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן כנ"ל.

יח:טו ויאמר לא כי צחקת. צחקת, יש בה ח"ק באמצע, שהוא גמטריא נ נח, ומסביב צ"ת שהוא גמטריא ע"ה - נ נח נחמ נחמן מאומן. "לא כי" בגמטריא - אני. הרי אני נ נח - נ נח נחמ נחמן מאומן! (פרק 370:ו ע"ש).

יח:יח ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ. היו יהי', אותיות, י, יה, יהו, והתיבה בעצמה של יהיה, שהוא בחי' השם הוי"ה לעתיד כמש"כ ביום ההוא יהי"ה ה' אחד. הרי רמז בפירוש להשיר פשוט כפול משולש מרובע! היו יהיה, גמטרא נ' ע"ה, ומעבירים את הכולל הלאה – "לגוי גד" עם הא' הנשארה כנ"ל והכולל = נח. ו"עצום" – בגמטריא נ נח נחמ, “ונברכו" ע"ה בגמטריא נחמן מאומן!

יט:כ לנוס שמה. בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כ:טו ארצי לפניך. בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כ:טז ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל ונכחת. הסופי תיבות של: הוא לך כסות עינים לכל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד של: אמר הנה נתתי, עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. כסות, עם האותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, בסוד כסותה.

כא:ו צחק עשה לי אלקים כל השמע יצחק לי.

כבר הארכנו ב"ה בענין הצחוק שזוכין ע"י נ נח נחמ נחמן מאומן, שזה מרומז בסוד ותאמר שרה כל השומע יצחק לי (פרק 370 אות ו, וע' ברמזים קעג, רכד), ונראה לפרש יותר, כי יצחק הוא ממש ענין של אין שום יאוש בעולם, כי שרה צחקה בעבור שהיתה המצב ממש אחר יאוש לגמרי, ובזה קבלה עונשה גם כן, כי בעקידה היה ג"כ אחר יאוש לגמרי, כי אפילו אחרי שהשי"ת מצוה לאברהם אבינו להוריד את יצחק ולא לשחטו, אברהם אבינו מבקש מהש"י.... אז פרחה נשמת שרה. הרי שיצחק הוא ממש הסמל של אין שום יאוש לעולם. והצחוק הוא מזה שרואים שיש הנהגה למעלה מיכולתינו והשגתינו, שאין לנו שום תפיסה בו, ומזה אנו באים לצחוק. וגם בתקיעת שופר בראש השנה, אנו מסירין ושולחין את המשפט שלנו להנהגה עליונה לאימא עלאה, למעלה מקטנות של הנהגת עולם הזה כמנהגו. ולכן בפתק הקדוש יש אותיות כמנין יצח"ק.

ובגמרא מס' שבת (פט:) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב (ישעי' סג) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך, לעתיד לבא אומר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי, אומר לפניו רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך, אומר אימא ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו, אומר לו בניך חטאו, אומר לפניו רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך, אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה, אומר לו ליצחק בניך חטאו לי, אומר לפניו רבונו של עולם בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי, עכשיו בני ולא בניך? ועוד, כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם – שבעים שנה. דל עשרים דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשין, דל חמשה ועשרין דלילוותא פשו להו חמשה ועשרין דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא, פשו להו תרתי סרי ופלגא אם אתה סובל את כלם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עלך, ואם תמצא לומר כולם עלי, הא קריבית נפשי קמך, פתחו ואמרו כי אתה אבינו, אומר להם יצחק עד שאתם מקלסין לי קלסו להקב"ה ומחוי להו יצחק קב"ה בעינייהו, מיד נושאין עיניהם למרום ואומרים אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך, ע"כ. והנה לעיל בגמרא יש מ"ד שאפילו יצחק אבינו אינו יכול להגן על עם ישראל, ואז בא רשב"נ בשם ר"י ואומר שאע"פ שעם ישראל מייואשין מצד אברהם ויעקב, יצחק – בחי' רבינו הקדוש, מגן על עם ישראל. ועד שמקלסין לרבינו נ נח נחמ נחמן – מקלסין להאומן של העולם – מאומן.

כא:לד ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים. ימים רבים ע"ה בגמטריא שמחה, וכו' עמש"כ בפרק 370:ג.

כב:א ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם. ויהי אחר הדברים – התורה הקדושה מרמז לנו לעיין בסופי התיבות פה, האלה' והאלהים' נסה' את' אברהם', ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ואח"כ הש"י אומר לאברהם קח וכו', קח בגמטריא נ נח.

כב:ה שבו לכם פה, עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ותראה ש"לכם" אותיות מלך, ושבו, זה לשון שבי, כי פה אברהם כבש את ישמעאל ואליעזר להיות עם החמור, וזה גם ענין של הר”ת שלף, בחי' שלף את הנעל, לסלק ולהשליך את החומריות. ועוד שלכ"ם ר"ת מוח לב כבד, שהם הכסא לנפש רוח נשמה, שהם שורים בהשלשה רווחים שיש בין נ נח נחמ נחמן, ופה, זה הפה, מאומן.

ואגב על הפסוק הזה יש כמה פרפראות בס"ד

ונשובה אליכם, אליכם בגמטריא 101, רמז על החזרת הלימוד מאה ואחד פעמים (חגיגה ט: עה”פ במלאכי (ג:יח ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו). וכעין זה ממש תמצא בבעל הטורים בשמות (לב:לד, וגם פה כתיב נלכה, וממש כמו שהוא ז"ל כתב. וגם כאן יש להעיר שכתוב ונלכה וכו' ונשתחוה, שזה בחי' הלכה וקבלה, כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה יא). וגם א"ש מה שכתוב ואני הנער נלכה עד כה ונשובה אליכם, כי נלכה עד כה זה בחי' לימוד עד מאה פעמים, כי עד כה עם הכולל בגמטריא מאה, ואז ונשובה עוד אליכם, 101 פעם! ובזה יש לפרש דברי חז"ל בין עובד אלהים לאשר לא עבדו, שמילת לא יש לפרשו לו, כמו שאמרו חז"ל על הפסוק בכל צרתם לו צר, היינו החילוק בין עובד אלהים זה אברהם אבינו, לאשר לו עבדו, בחי' עבדיו של העובד אלהים, עבדו של אברהם אבינו, אליעזר, וישמעאל בנו.

ואני והנער נלכה עד כה, ע' בפרש"י שני פירושים, כי גם הביא מהמדרש מפאת קושי הפירוש. ונראה שיש פה עד רמז כי "עד כה" בגמטריא 99 שזה היה הגיל של אברהם כאשר קיבל את הבשורה ששרה תלדי את יצחק.

כב:ו, י המאכלת: אברהם אבינו לקח "מאכלת" לשחוט את יצחק, דהיינו סכין, וחז"ל דרשו למה נקרא שמו מאכלת, מפני שאנו אוכלים משכרה עד היום הזה. והנה גם יש לראות ש,מאכלת' היא ר"ת (תהלים - הלל) מ'ה א'שיב ל'ה' כ'ל ת'גמולוהי א'לי, שזה ענין של שירה והודאה להשם יתברך. וכן בתפלת שחרית בברכה ראשונה של קריאת שמע אנו אומרים, ת'מיד מ'ספרים כ'בוד א-ל, ר"ת מאכלת (עם כל המלה האחרונה, וכן מצאתי בקדמונים שיכולים לעשות את זה), שזה ענין של שיר ושבח והודאה להשם יתברך.

מאכלת בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כב:טז ויאמר בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך.

הראשי תיבות של: ויאמר בי נשבעתי נאם, בגמטריא נ נח, והראשי תיבות של: ויאמר בי נשבעתי נאם ה' כי יען, בגמטריא נחמן. נאם ה' כי, עם הכולל, בגמטריא נחמן.

בי נשבעתי. נש"ב של נשבעתי, ראשי תיבות נחמן בן שמחה, ונשאר: ביעתי, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

נשבעתי (נאם ה') כי יען, אותיות היסוד עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

בנך את יחידך, ראשי תיבות כראשי תיבות ישראל בער אודסר.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אנא בכח - ובפרט השם הקדוש אבגית"ץ

ב"ה

לקוטי נ נח, רמזים אות:

טז. אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה: אבגית"ץ, שהוא שם של חסד בעולם היצירה כידוע. וביותר דייקנות הוא חסד שבגבורה, כי הוא השם הראשון של מ”ב, והשם של מ”ב הוא בגבורה [ובזה א”ש ממש ענין הנ נח כדלקמן, שהוא בחי' תפילה בדין, ועם כל זה הוא שיר של חסד].

אבג"י, זה רמז לשיר פשוט - א, כפול - ב, משלש - ג, מרובע - י', כידוע שא' ב' ג' ד' = י' (וכ"כ בס' רזיאל, שלכן שם הוי"ה מתחיל בי' רמז לאבג"ד, ואח"כ ה"ו), שלכן יש י' אותיות נ נח נחמ נחמן. תץ ע"ה בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

נראה לפרש עוד למה דוקא בכולל, שת"ץ הוא לשון הירוס, וכמובא בהיחודים של האריז"ל לכוון אבגא (לשון שטן) תץ. וגם בגימט' פתי וכו' (וידוע שבלשון הקדוש מלה משתמשת לשני המשמעות). ונ נח נחמ נחמן מאומן יתירה אחד, בגימט' תצא, ושם הוי"ה ככה: שין מם יוד-הה-וו-הה = תצב, לשון מצבת, לשון תקומה הפך הירוס התץ (גם גימטריא שק"ץ). וזה ענין המבואר בליקוטי מוהר"ן שהצדיק מש"ה עומד בין שמ"ד לרצו"ן. [ובענין תצ"ב יש לדרוש הרבה על פי המשנה באבות (ה:ו, וע' בפסחים נד) שצבת בצבת עשויה – בין השמשות כמו מקום קבורת משה, וע' בחיי מוהר"ן שטז-שיז, ובברכות ו: ושבת דף ל, כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, ואכמ"ל].

והר"ת של הז' שמות של אנא בכח, א, ק, נ, ב, ח, י, ש בגימטריא תע"א שהוא הגימטריא של י"ז תמוז ע"ה (ובסתמא שייך להשם הקדוש היוצא מהר”ת של “תפול עליהם אימתה ופחד”).

והסופי תיבות בגמטריא כשרה ע"ה, שרה, בחי' השיר פשוט כש"מ כמבואר במקום אחר.

והראשי תיבות והסופי תיבות ביחד הם בגמטריא אבגית"ץ נ נח נחמ נחמן מאומן!

שוב שמעתי מי"ס נ"י שאי' בס' ליקוטי הגר"א שהסוד של שמירת הברית בפסוק כי הוא כסות"ה לבדה, בגימטריא תצ"א (ונלע"ד, שזה רמז על ההוצאה והכנסה שבמדת יסוד. וע”ע מש”כ בס”ד על לקוטי מוהר”ן תורה כט: בסוף שייך לאות ח). והגרי"א חבר, הראה לשם אבגית"ץ, שתצ"א הוא בסוד שמירת הברית, ונשאר בג"י, רמז לג' אבות וי"ב שבטים (הרי שגם הם מורים ששמירת הברית תלוי בצדיקים דוקא). וי"ס נ"י אמר לי שיכולים לפרש שבג"י הם הט"ו אותיות של נ נח נחמ נחמן מאומן.

שוב מצאתי בעזה"י בפרשת ואתחנן (דברים ג:כט) ונשב בגיא מול בית פעור. מול-בי, עם השני תיבות בגימטריא צ', הרי בגי"א צ"ת – אבגיתץ, ונש"ב ראשי תיבות נחמן בן שמחה. בית פעור, הראשי תיבות והסופי תיבות – תרפ"ב, השנה שסבא קבל את הפתק.

עוד יש לראות בשם אבגית"ץ שבחילוף האותיות ב"ג בא"ת ב"ש לש"ר, יוצא שיר תצ"א – נ נח נחמ נחמן מאומן.

(אבגית"ץ בגמטריא אהבת חנם, אבל עוד לא מצאתי בחז"ל ביטוי כזה שהוא המצאה של הרבנים ונראה שהוא נגד התורה הקדושה, כי הזוהר הקדוש מגנה מאד את ענין חנם ומשבח מאד את האגר שלם, ובאנגלית אהבת חנם פירושו כולל ניאוף ר"ל. יש אהבה שאינה תלויה בדבר זה מהתורה. הרי שלכאו' זה הגמטריא מראה שאהבת חנם הוא כח וענין בדיוק ליהפך מהקדושה והשם הקדוש אבגית”ץ.
שוב מצאתי אולי איזה שורש קדושה להרעיון אהבת חנם והוא בתחנון של שני וחמישי - והוא רחום, שאנו אומרים כי כן דרכך לעשות חסד חנם, והרי חסד הוא בחי' אהבה. ועם כל זה, אהבת חנם זה ביטוי של גוים ולא של קדושה כנ"ל ).

נ נח נחמ נחמן מאומן!

פרשת שמיני -- נ נח לגמרי! (פרה - בגמטריא נחמן מאומן)

ב"ה

פרשת שמיני - שהוא שמיני למילואים והוא ראש חודש ניסן, יום הולדת של רבינו נחמן בן שמחה. וכידוע (חיי מוהר"ן וכוכבי אור) שרבינו בבחי' בינה, שהיא הספירה השמיני, וכן שמיני הוא אותיות ימי נ"ש - נחמן (בן) שמחה. ובו ביום הוקם המשכן ונטל עשר עטרות - בחי' עשרה מיני נגינה שגילה רבינו. גם שמיני מרמז על השיר פשוט כפול משולש מרובע, כי הנ', זה שיר פשוט - נ, הש' - שי"ן - שנים - כפול - נח (גם ביידיש, שין זה לשון ח"ן), מ' זה משולש - נח'מ', י' - מרובע שא'ב'ג'ד' עולים לעשרה - לי'. ועוד י' זה מאומן - אור נאצל עליון כתר עלאה. גם שמיני, אותיו שמי נ"י - נחמן יצחק (שרבינו גילה שיצחק זה השם שלו). ויש בזה עוד הרבה רמזים כמובן, ואשאיר לכם רק שאלה אחת, מ"י שנ"י?

וי"הי ביום השמיני" עם הג' תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (כאילו כתיב וינ נח נחמ נחמן מאומן) הרי שאותו יום החשוב של שמיני למילואים שבו הוקם המשכן ונמשח והיה השראת השכינה, היה לגמרי בבחינת נ נח נחמ נחמן מאומן. והנה אותו היום היה ראש חודש ניסן, ודרש דרש משה למה נשרף שעיר עזים לחטאת של ראש חודש, שהוא בחי' תשובה, שעיר בגמטריא פתק, עזים בגמטריא קכ"ז בחי' חיי שרה, שהיא השיר פשוט כפול משולש מרובע. ואהרן ענה למשה (ויקרא י:יט) הן היום הקריבו את – סופי תיבות נ נח נחמ נחמן מאומן עם התיבות, חטאתם ואת עולתם לפני – סופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ה' ותקראנה אתי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה', סופי תיבות נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ג' פעמים רצופים נ נח נחמ נחמן מאומן בסופי תיבות! וישמע משה וייטב בעיניו (פסוק כ), בעיניו בגמטריא נחמן. כי התשובה הסופית זה יהיה רק על ידי רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן שנולד בראש חודש ניסן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אברהם ושרה מרמזים על נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

אברם אברהם, בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והנה רבינו כותב בלק"מ תורה מט:ה ששרה היא בחי' התגלות השיר פשוט כפול משולש מרובע ע"ש (וע' מש"כ פרק 370:ו). והנה יתכן שיש בזה רמז שקודם יש התגלות של עצם השיר, כמו שבתחילה השי"ת הוסיף אות ה' לאברהם, ואח"כ שינה את שם שרי לשרה, דהיינו שמקודם השיר והנגון של השיר פכש"ר הוא סודי, שרי, לשון שיר שלי פרטי, ורק אח"כ יש התגלות של הנגון לכל העולם. ואח"כ שרה ילדה יצחק, ש"כל השומע יצחק לי" שכל השומע נ נח זוכה להצחוק הקדוש ששמענו מסבא ישראל.

עוד

רכד. . ע' בפנים מש"כ על ענין שכל השומע נ נח זוכה לצחוק דקדושה (פרק 370 אות ו, וע' ברמזים קעג, רלג), וע' פ' לך לך (יז:יז) ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד, בת עם עוד תשעים זה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה, וי"ל שהלבן מאה שנה יולד רמז על הפתק שהגיע יותר ממאה שנה אחר פטירת רבינו.

ועוד

רלג. כבר הארכנו ב"ה בענין הצחוק שזוכין ע"י נ נח נחמ נחמן מאומן, שזה מרומז בסוד ותאמר שרה כל השומע יצחק לי (פרק 370 אות ו, וע' ברמזים קעג, רכד), ונראה לפרש יותר, כי יצחק הוא ממש ענין של אין שום יאוש בעולם, כי שרה צחקה בעבור שהיתה המצב ממש אחר יאוש לגמרי, ובזה קבלה עונשה גם כן, כי בעקידה היה ג"כ אחר יאוש לגמרי, כי אפילו אחרי שהשי"ת מצוה לאברהם אבינו להוריד את יצחק ולא לשחטו, אברהם אבינו מבקש מהש"י.... אז פרחה נשמת שרה. הרי שיצחק הוא ממש הסמל של אין שום יאוש לעולם. והצחוק הוא מזה שרואים שיש הנהגה למעלה מיכולתינו והשגתינו, שאין לנו שום תפיסה בו, ומזה אנו באים לצחוק. וגם בתקיעת שופר בראש השנה, אנו מסירין ושולחין את המשפט שלנו להנהגה עליונה לאימא עלאה, למעלה מקטנות של הנהגת עולם הזה כמנהגו. ולכן בפתק הקדוש יש אותיות כמנין יצח"ק.

ובגמרא מס' שבת (פט:) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב (ישעי' סג) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך, לעתיד לבא אומר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי, אומר לפניו רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך, אומר אימא ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו, אומר לו בניך חטאו, אומר לפניו רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך, אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה, אומר לו ליצחק בניך חטאו לי, אומר לפניו רבונו של עולם בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי, עכשיו בני ולא בניך? ועוד, כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם – שבעים שנה. דל עשרים דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשין, דל חמשה ועשרין דלילוותא פשו להו חמשה ועשרין דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא, פשו להו תרתי סרי ופלגא אם אתה סובל את כלם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עלך, ואם תמצא לומר כולם עלי, הא קריבית נפשי קמך, פתחו ואמרו כי אתה אבינו, אומר להם יצחק עד שאתם מקלסין לי קלסו להקב"ה ומחוי להו יצחק קב"ה בעינייהו, מיד נושאין עיניהם למרום ואומרים אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך, ע"כ. והנה לעיל בגמרא יש מ"ד שאפילו יצחק אבינו אינו יכול להגן על עם ישראל, ואז בא רשב"נ בשם ר"י ואומר שאע"פ שעם ישראל מייואשין מצד אברהם ויעקב, יצחק – בחי' רבינו הקדוש, מגן על עם ישראל. ועד שמקלסין לרבינו נ נח נחמ נחמן – מקלסין להאומן של העולם – מאומן.

נ נח נחמ נחמן מאומן