אלול - לולא

 ב"ה

אלול, משמאל לימין – לולא, בחי' לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי. כי האריז"ל כבר גילה שהו' של אלול בחי' א', הרי שני פעמים א"ל – אלף למד אלף למד בגמטריא ש"ע, וזה שעשועי.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תיקון של אלול - ישמע בזיונו וישתוק - מה אם הבזיון בא מגוי

 ב"ה

בסוף התורה: שעל ידי הדמימה והשתיקה, ששותקין לחברו כשמבזין אותו, על ידי זה זוכה לתשובה, שהיא בחי' כתר וכו' כי צריכין להזהר מאד לדון את כל אדם לכף זכות, ואפלו החולקים עליו וכו' וכו' כך כל אחד מישראל הוא בחינת כתר להשם יתברך וכו' עיין שם.

משמע שכל ענין של ישמע בזיונו וישתוק אינו אלא כאשר הבזיון בא מיהודי, אבל אם הבזיון בא מגוי, שאין ענין לדון אותו לכף זכות, אין ענין. אם לא שנדחוק שענין זה המבואר בסוף התורה אינו אלא תוספת טעם על עיקר התורה.

אכן יש לפרש, כי כבר פירשו ומקובל אצל אנ"ש שהענין של ישמע בזיונו קאי בין אדם לעצמו, שהאדם שותק מול כל הרע שיודע בנפשו שנכשל בו, - והנה אפילו בזה יש להעמיק ששתיקה זה הוא ענין לדון את עצמו לכף זכות, ודוק, ועל כל פנים, כן יהיה כאשר הבזיון יבוא מגוי, שכיון שהאדם שומע את זה, באמת לא משנה מאיפה הוא בא, ועל פי יסוד הבעל שם טוב בקונטרס עקרי אמונה האדם יכול לקבל מסרים עליונים מגוי, והרי הוא דומה ממש לענין הנ"ל ששותק בינו לבין עצמו מלפני חטאותיו וחסרונותיו. אכן גם זה לכאורה תלוי במה שביארתי בס"ד בסוף מסכת גיטין – דף פח, שגט מעושה על ידי גוי אינו כלום, ואינו בכלל יסוד הבעל שם טוב הנ"ל, כי יסוד הנ"ל מיוסד על האיש שעולה לבחי' עולם אצילות ומבין שהכל מהשם יתברך, אבל אדם שצריכים לכופו ליתן גט, הרי המכות שהוא מקבל הם מגוי ממש (אפילו שהיהודי אומר רוצה אני, ודוק). וכן לענינינו, כל זמן שהאדם לא יבין שהגוי המבזה אותו אינו אלא שהשם יתברך מוסר לו רמזים, וחושב שהגוי עושה לו את הרע, אז יש לצדד כנ"ל שאין שום ענין לקבל הבזיון, ואדרבה יש למחות, כמו שאם יש גוי כופה יהודי ליתן גט, לכאורה צריכים למחות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אלול - יום חמישי והששי

 ב"ה

אלול

כוונות אלול מפורש בלקוטי מוהר"ן תורה ו' (ובעוד מקומות) וע' מה שפירשנו בזה את נ נח נחמ נחמן מאומן בערך כבוד – נ נח נחמ נחמן מאומן, כבוד אלוהי שעל ידי כוונות אלול!

 

אני לדודי ודודי לי הרעה בשושנים (שיר השירים ו:ג), ידוע הראשי תיבות של אני לדודי ודודי לי – אלול, פחות ידוע, שהסופי תיבות, יייי, ארבעים ימים השלישי שעלה משה רבינו עד יום כיפור. אותיות האמצעיות, נ-דוד-דוד, עם הל' של לי, בגמטריא נ נח. אי נמי, אותיות האמצעיות של אני לדודי ודודי לי הרועה (מלא): נ-דוד-דוד-רוע, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

 

ראש חודש אלול – בגמטריא רבנו נחמן בן פיגא מברסלב.

 

המלך פה בשדה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ועמש"כ בערך שד"י.

פרשת חיי שרה - רמזים על דרך נ נח נחמ נחמן מאומן - מתוך הספר לקוטי נ נח

ב"ה

חיי שרה

כג:טז וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסחר. הסופי תיבות של: אברהם לעפרן את ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הס"ת של: הכסף אשר דבר באזני ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: באזני בני חת ארבע ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר עם שני כוללים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של: וישקל אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עבר – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כד:ז ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני (ר"ת אלול, ע' בלק"מ בזה) משם. אב"י, זה ידוע ר"ת ישראל בער אודסר. אר"ץ עם האותיות, בגמטריא ברסלב. מולדתי ע"ה נ נח נחמ נחמן מאומן. ולכן כתוב ג' פעמים בפסוק אשר, אותיות רא"ש, כמו שמבואר בלק"מ שיש ג' ראשים, שצריכים להביא את הראש שלך, לראש בני ישראל, בראש השנה. גם הס"ת של דבר לי ואשר נשבע לי, וכן הס"ת של הארץ הזאת הוא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן לזר-עך את-ן  עךא"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הוא ישלח מלאכו לפנ-יך ולקח"ת- עם האותיות גמטריא פת"ק. ועוד תמצא הרבה רמזים, תן לחכם ויחכם עוד.

כד:כא למה תעמוד בחוץ ואנכי פניתי הבית. ואנכ"י פנית"י עם ב' תיבות בגימטריא: אני הוי"ה אני נ נח נחמ נחמן מאומן. כי עיקר הסרת עבודה זרה מן העולם הוא על ידי הצדיק (ע' למשל בלקוטי מוהר"ן תורה י').

כד:כח ו'אם ל'א תאבה האשה ל'לכת א'חריך ונקית, ר"ת אלול כמובא בלקמ"ת (פז). ור"ת של כל התיבות בגימטריא 478, עם אב"ה של תאבה, 486, והכוללים של כל התיבה = 491, נ נח נחמ נחמן מאומן.

כד:מח הנחני בדרך אמת לקחת, הנחני, יש בזה האותיות של נ נח, מוקף י"ה דרכו של התורה הקדושה בשמות משפחות בני ישראל. בדר'ךאמתל'קחת – ךאמתל – אותיות את מלך – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כד:סה ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההלך בשדה לקראתינו ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיף ותתכס. והנה ענין ותתכס, הוא ענין תיקון הברית כענין הפסוק כי היא כסות”ה לבדה (כמו שהזכרנו לעיל אות קו), בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן הס"ת של ותקח הצעיף ותתכס, פסח, בגמטריא נחמן. ולכן צעיף, ר"ת צ'דיק י'סוד ע'ולם, והפ' בעצמו בגמטריא יסוד, א"נ רמז להזכיר את הצדיק בפה, פה סח, ורמז על השם הקדוש המופיע בפתק, פצפצי”ה, כי צעיף, זה צ, עי, זה פ', יפ, זה צ', פ, הרי צפצפ, והה' של הצעיף, והי', הרי פצפצי”ה. ויש פה רמז על שני העלמות, צעיף ותתכס, הינו עולם הזה ועולם הבא. וכמו שאיתא במפרשים שראתה את יצחק יורד מן השמים, רמז להפתק מן השמים. מעולם הבא לעולם הזה. “אדני ותקח" ע"ה בגמטריא פתק. וכן הס"ת של "ותאמר אל העבד מי האיש להזה ההלך בשדה לקראתינו”, בגמטריא פתק (בגמטריא שפר). ההלך, בחי' פשוט, בשדה, ב' – כפול, ש' – שלוש, כי השין זה תמיד רמז על השלשה קוין, ד"ה, ד' זה מרובע, ד"ה בחי' רביעית ההין, שהוא ענין השיר פשוט כפול משולש מרובע שעושה מהדלת ד"י – ה' כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה מט. וזה לקראתינו, כי זה היה בחי' קול השופר ההלך לקראתינו במתן תורה.

ויאמר העבד הוא אדני, ס"ת הם הראשי תיבות של ר'בי י'שראל ד'וב א'ודסר.

האיש – איש במילואו, אלף יוד שין, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הלזה ההלך = נ נח: הלזה – עם האותיות, נא – נ' ע"ה. ההלך גמטריא ס – נח עם האותיות.

כד:סז ויביאה יצחק האלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו. והנה בלקוטי מוהר"ן כתוב ששרה זה בחי' השיר שיתער לעתיד. ולכן בודאי וינח"ם יצחק (ר"ח אותיות בפתק) אחרי (בחי' אחוריים) אמו (עם האותיות הכולל, נ”א תיבות בפתק). והס"ת של ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק, ע"ה בגמטירא פתק.

רבקה, אותיות רה - בק- ר"ה – ראש השנה. בק – אומנה. ונראה שזה הסוד של ראשו של עשו, רבקה גמטריא רז ק'. בחי' רברבי (תרגום אלופי) עשו. בחי' חש, מחשמל, עשו חסר מל ע"ה (בפרקי דר"א פרק כ"ח שעשו מאס בברית מילה) = רבקה. כי רישא דעשו בעטפיה דיצחק (פרדר"א פרק כט), והרי אשתו של אדם נקראת השכובת בחיקו, הרי רישא של עשו בסוד רבקה. ונראה שזה ענין ויתרצצו, יתר צ'צ', בקרבה, ב' קרבה\רבקה. וע"ע לקמן אות שפז, ואכמ"ל.

כה:יז ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים ויגוע וימת ויאסף אל עמיו. בקיצור ישמעאל חי קלז שנה, שנה זה גמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה, קלז, גמטריא מאומן! (וכן לוי, וכן עמרם בן קהת, ע' משכ"ל אות קפה). כי רבינו כתב בלקוטי מוהר"ן (בכמה מקומות, ע' תורה ז,ח,ט) שישמעאל זה בחי' הצדיק שהשם יתברך שומע לתפילתו א"נ שהצדיק שומע את הנאנח"ות. ולכן כל פעם חוזר וכותב שנה, כי שנה זה גמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה, שחוזר ג' פעמים. ובזה י"ל מה שסבא אמר לא ליתן את הנ נח להערבים. כי יש לנו לקיים את הנ נח שישמעאל זה הצדיק כנ"ל, או ח"ו זה לעומת זה. ויש פה עוד הרבה רמזים, ובפרט בפסוק הבא וישכנו מחוילה (נח"מ) עד שור (ננח עם האותיות) וכו' על פני כל אחיו נפל (בחי' אחוריים), אכמ"ל. ויהי רצון שנזכה לראות את הקיום של ויאסף אל עמיו, שנביא את הציון הקדוש של רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן לארץ ישראל בב"א.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך

ב"ה

בראשית כד. ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך (בלקוטי מוהר"ן תנינא רבינו גילה בזה סוד אלול בראשי תיבות וכו' עיין שם שכז"ל נמצא שבאלו התבות בעצמן שדבר אברהם עם אליעזר וכו' גלה לו סוד התקון לזה וכו' שעל ידי זה תאבה האשה. ועוד יש בזה סודות נוראים מאד עכ"ל). "ואם לא תאבה ה" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

נ נח מביא התעוררות של אלול

ב"ה

תקנד. בפרשת והיה אם שמוע של קריאת שמע, יש בכוונות לכוון שם ע"ב, והרי שלושה מילים עם השמות שכנגדם: אחרים – סא"ל, והשתחויתם – ער"י, להם – עש"ל. והנה השם הראשון והאחרון ביחד הם בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וביניהם הם השם ער"י, שהוא לשון של התעוררות ותשוקה, וזה נעשה על ידי הצדיק בבחי' משה, נ נח נחמ נחמן מאומן – וכמו שגילה רבינו (לקוטי מוהר"ן תנינא תורה פז) ז"ל וזה שאמר אברהם לאליעזר (בראשית כד) ו'אם ל'א תאבה האשה ל'לכת א'חריך וכו' ראשי תבות פסוק זה הם אותיות 'אלול', ובאמצע הם תבות תאבה האשה, כי על ידי בחינת אלול, הינו סוד כונות אלול (- והוא ממש קשור לענין של משה רבינו, כמבואר שם בתורה פב, ובתורה ו' בלקוטי מוהר"ן קמא), על ידי זה תאבה האשה, כי על ידי זה נעשה בה רצון אליו וכו' ע"ש. ולכן הכא נמי יש לראות את זה, שהער"י נעשה על ידי הנ נח נחמ נחמן מאומן.

והנה בריש פרשת והיה על המילים תשמעו – שם על"ם, אל – מה"ש, מצותי – לל"ה. על"ם ומה"ש (דהיינו עם הו' אותיות) בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, לל"ה עם האותיות בגמטריא אלול ע"ה.

נ נח זה התחית המתים של משה רבינו!

ב"ה

פרשת וילך (דברים לא:טז) הנך שכב עם אבתיך וקם, ורז"ל (סנהדרין צ עמוד ב)  למדו מזה שיש תחית המתים – 'וקם', משה יקום. משה וקם, - הינו התחית המתים של משה רבינו – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

ויש לומר עוד בעזה"י, שבזה נרמז כוונות אלול (לקוטי מוהר"ן תורה ו - כי תורה ו ממש ענין של תחית המתים, שבזה שהאדם יש לו שפיכות דמים בחי' מיתה, הוא מחיה את הענוה והנצחיות שלו), כי משה רבינו הוא נקודה עליונה של הא' בחי' אהי"ה, ויש ב' אהי"ה – אהי"ה אשר אהי"ה. 'וקם', בחי' הו' של האלף, בחי' מלך, בחי' דרך כוכב מיעקב וקם שבט בחי' רקיע כמבואר שם, ועוד הרי השם הקדוש הק"ם – שעם הכולל בגמטריא וקם, הוא השם שבו ממליכים מלכים כבמואר בלקוטי מוהר"ן, והוא אחד מהע"ב שמות, וגם משה – מה"ש, אחד מהע"ב שמות, הרי ששני שמות מהע"ב שמות, מה"ש הק"ם עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. 'שכב' זה בחי' הנקודה תחתונה של האלף. ב'אהי"ה וקם שכב בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

עבודת ה' באלול

ב"ה

לקוטי מוהר"ן תנינא תורה פב

ועקר התשובה הוא בחדש אלול, כי הם ימי רצון, שעלה משה לקבל לוחות אחרונות ופתח דרך כבושה לילך בה. והדרך שעשה משה הוא כך, שמשה קשר את עצמו אפלו לפחות שבישראל ומסר נפשו עליהם, כמו שכתוב (שמות לב:לב): "ואם אין מחני נא". וזה פרוש (שמות ל"ה): "ויקהל משה" וכו' - שמשה היה מאסף ומיחד ומקשר את עצמו עם כל ישראל, אפלו עם הפחות שבפחותים.

והנה צ"ע כי הלוא הפסוק הזה, מה שמשה רבינו אמר ואם אין מחני נא היה בי"ח תמוז, ומבואר היטב ברש"י שבארבעים יום של י"ח תמוז עד כ"ט אב משה רבינו עסק בתפילה להש"י למחל ולסלוח לעם ישראל, עד שהש"י נתרצה והזמין את משה רבינו שוב לעלות אליו ונתן לו את התורה שנית. ולכן צ"ע איך רבינו לומד מזה הפסוק על ההנהגה של אלול, הלוא זה ההנהגה של תמוז שהוא עבודה אחרת לגמרי מקבלת התורה של אלול. ואפילו שנאמר שלכן רבינו הביא את הפסוק של ויקהל משה שהיה ממחרת יום כיפור, ומוכיח שמאז מי"ח תמוז עד לאחר יו"כ משה רבינו היה עוסק בזה הענין להתאחד עם אם ישראל, עדיין קשה איך מוכיח בזה במיוחד על חודש אלול.

ועוד צ"ב בתורה זו מה שרבינו כותב כל זה שכך עשה משה, ויכולים לפרש שכך עשה משה, ולכן כיון שמשה הצליח, נמצא לפי זה שכל עם ישראל מקושרים היטב להצדיק בימים האלו, ולכן הם ימי רצון ועת מוצלח לעבודת השם, ולפ"ז אולי יש ליישב הקושיא הנ"ל שרואים שעיקר הצלחת משה רבינו להשיג מבוקשו היה בימי אלול, כמו שאמרו חז"ל, ולכן הוא עת רצון בשבילנו.

אכן בהתחשבות שתורה זו ממש חלק מתורה ו', לכאו' רבינו לא סתם מגלה לנו הדרך של משה רבינו, אלא מראה לנו שכן ראוי לכל אחד מישראל להתנהג כך.

ואולי נוכל לפרש על דרך דרוש, שהנה בטענת משה רבינו מחני נא, הוכיח שהש"י עוד יתחדש התורה בנתינה השניה, והנתינה השניה יהיה עוד מקושר מאד כפי נשמות ישראל. ולכן דוקא חודש אלול שאז הש"י מסר את התורה שנית למשה רבינו, אז הוא מסוגל להתאחד עם כל אחד מישראל, כי אז כל אחד נקבע בתורה.

והנה התקשרות של משה רבינו עם כל אחד מישראל אפילו מהפושעים, לא היה שהלך לדבר איתם וכדומה, אלא שהתפלל אליהם (או כפי הדרוש הנ”ל, גם על ידי אותיות התורה), ואולי בזה שונה עבודת השם של איש פשוט, שגם עליו להתחבר לכל אחד מישראל, אבל הוא כבר צריך לעשות התקשרות גשמי (וכמו שמבואר בלקוטי הלכות שהצדיק שולח אנשיו למקומות נמוכות וכו').