נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו - תהלים כג

 

כג:ג נַפְשִׁ֥י יְשׁוֹבֵ֑ב יַֽנְחֵ֥נִי בְמַעְגְּלֵי-צֶ֝֗דֶק לְמַ֣עַן שְׁמֽוֹ.

נפשי ישובב בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ישובב בגמטריא רבי נ נח. ינחני – אותיות האמצעיות: נ נח. במעגלי צדק ע"ה בגמטריא רב נחמן.

הראשי תיבות של כל הפסוק בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

נראה לפרש, נפשי ישובב, ישב בישיבות של השכינה, בחי' שב ביראת ה' (תיקוני זוהר דף יח:). וכפל אות ב' משום שממשיכים לישיבות שני אורות מהאין סוף ברוך הוא שהם אור התכלת. וזה ינחני, הנייחא והמנוחה של הנשמה בישיבה. במעגלי צדק, צדק היא השכינה, בחי' יראת ה', והרי יראת ה' מרוממותו ית' היא מקפת את כל השיעור קומה של הכל, ולכן אפילו הנוגע במקצתה התחתית של העיגול, כבר מאיר ומעורר רום המעלות. וזה גם ענין ישובב, שהוא לשון חזרה, כמו העיגול שהכל חוזר ומתגלגל. וזה ענין הלב, כי כל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלקיך (רש"י ויקרא יט:לב), כי האדם הוא צורת כל הבריאה גם בעולם, נפש, שנה. ותכלית כל הבריאה להראות יחודו יתברך, ולכן זה גם צריך להיות מוכר בהאדם. ויראת השם בחי' מלכותו יתברך הוא ענין יחודו, כידוע שזה ענין קבלת עול מלכות שמים בקריאת שמע, להעד על יחודו (רמב"ם). וכאשר האדם מתבונן שהשם אחד בתכלית היחוד, ואפילו שהוא חטא והרבה לפשוע ר"ל, אין מעשיו יוצאים מיחודו יתברך, בודאי יתבייש מאד ויתבטל לגמרי להאין סוף ב"ה (והבושה בעצמה בחי' גלגול הדמים, כי אזל סומקא ואתי חיוורא, (ב"מ נח:, רע"ב אבות ג, ועיין בליקוטי הלכות, הלכות ראש השנה ג:ב שכתב להיפוך, דאזל חורא ואתי סומקא, וכתב לפרש בזה הפנים של התוקע שמתאדמים. ואינו קשה מהגמרא, כי ראיתי בפירוש שטיינזלץ, דאזיל סומקא, דהיינו שבתחילה המתבייש פניו מאדמים, ואותו אודם מסתלק, וכאילו הגמרא דילגה על השלב הראשון, אי נמי שכללה במילת אזל, שהסומקא אזל לפנים ואזל מהפנים ובא החיוורא) [וידוע מליקוטי מוהר"ן תורה ו' שהאדם צריך לעסוק בזה, וידוע מתורה כט ועוד מקומות שצריכים ללבן את הדם להיות בבחי' חלב, וכל המחלקת מהדמים שלא עבדו את ה', כמבואר בתורה עה]), . והלב שהוא מקום היראה כנ"ל, הוא מקום השראת השכינה, כמו שכתוב (תהלים כז:כח) לך אמר לבי בקשו פני, ופרש"י בשבילך בשליחותך וכו' במקומך בא אלי לבי לומר כן, ע"כ. והדמים מסתובבים בכל הגוף וחוזרים ללב. אם רץ לבך שב למקום (ספר יצירה פ"א). רץ, בחי' רצון, שהוא רום המעלות, וחוזרים ליחוד השכינה, שב ביראת ה'. למען שמו, למען בגמטריא קץ, בחי' קץ שם לחשך, שאפילו שמו יתברך בחי' שימת קץ, כי מוגבל לאותיות, מה שאין כן באור האין סוף ב"ה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פירוש המילות מתי יכול להיות על פי כוונת האריז"ל

ב"ה

בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה קכ רבינו אמר לא לכוון את הכוונות של האריז"ל בתפילה, וכז"ל ואצל הצדיקים האמתיים הגדולים במעלה אצלם כל הכונות של האר"י ז"ל וכו' הם פרוש המלות שבפרוש המלות שלהם כלולים כל הכונות, עיין שם.

ונראה לעניות דעתי בענין פירוש המלות, פירוש מלשון הפרשה והרחקה והבדלה, דהיינו מי שמרגיש כל כך את אימת אמיתות השם יתברך חופף עליו שהוא צריך להוציא מילים שיהיו הפרשה בעדו ובין השם יתברך, אז הוא כבר יבין את הכוונות של האר"י בפשיטות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

רבונו של עולם - אבא רחמן

ב"ה

שיחות הר"ן ה' שהעיקר הוא יראת העונש, וכבר הארכנו ב"ה בלקוטי נ נח, בענין יראת העונש נגד יראת הרוממות, ועדיין יש לעיין למה יראת הענש ולא מדת האהבה, והיום דייקא רואים כמעט שבכלל אין לנו מושג של יראה, כי ב"ה אין היום כל כך מורא של מלכות וכדומה, ואיש הישר בעיניו עושה חפשי, והיה נראה מזה, וכן כמה כבר באו למסקנה - שתוך האוירא כזו העיקר הוא מדת האהבת השם יתברך, שבעיקר זה מה שימשך את האדם לעבודתו יתברך, ולאט לאט בעזה"י הוא ירכיש את היראה. וי"ל שכיון שרבינו קבע שהעיקר הוא היראה, אז כן הוא באמת, וצריכים לשלוח את כל החכמות והדעות שלנו, אפילו מה שאנו רואים בחוש כנ"ל, ולקבל שבאמת זה מה שקובע היראת העונש, אפילו אם מהחוץ נראה כל כך יפה מדת האהבה בפעולה, צריכים להבין שזה הכל חיצוני, ומה שבאמת קובע הוא שיש בפנים עוד יותר גרין וטיפה של יראה וזה מה שבאמת פועל. ועיין גם בלקוטי מוהר"ן תורה ה', שהעיקר הוא היראה, ושע"י בא האהבה, כי דרכו של איש וכו' ע"ש.

ונראה לעניות דעתי, שכמה דיבורים של רבינו וכן הוא בכל התפילות של רבי נתן, שקוראים להשם יתברך "רבונו של עולם" הרי זה בנוי על יסוד דברי רבינו כאן שהעיקר הוא היראה. ולכן כל פעם קוראים להשם יתברך בשמו הזה שהוא רבונו של עולם שצריכים ליראה מלפניו. ואע"פ שבעולם החסידי כבר מאד התחילו לקרוא להשם יתברך בשם "הילגע רחמים (רחום קדוש)” - כדי שכל פעם יעוררו את רחמי השם יתברך ולא מדת הדין, עם כל זה בברסלב לא נטו אחריהם, והחזיקו בעיקר ב"ריבונו של עולם".

אכן יתכן מאד, שכל זה לפי הדרך של התורה שרבינו הנחיל לנו ומסר לנו דרך רבי נתן, אבל לא כן היה דרכו עם המשכילים שהיה משחק איתם, הרי לכאורה כאן על כרחך זה היה הכל בבחי' ימין מקרב, בחי' חסדים גדולים ורחמים. ולפי מה שכתבנו שבקבלת הפתק הקדוש סבא ישראל קיבל מרבינו את הדרך הזה איך שרבינו היה מנהל ומתנהג עם המשכילים, שהיום בעוה"ר ומחמת עונות הדור ומה שהולך בכל העולם כולנו כמעט נתפס בבחינה זו השם ירחם, אז יתכן שהעיקר בדרך זו הוא מדת האהבה (-וכן אם כן יראת הרוממות יותר מתאים, כמובא בספרים הקדושים שיראת הרוממות הוא בבחי' אהבה).

ולפי זה, גם עיקר השם, מה שקוראים להשם יתברך בתפלה, יש לבחור שם של מדת רחמים, ובאמת הרבה פעמים בשיחות של סבא הוא קורא להשם יתברך "אבא" וקורא "אבא רחם עלי" – מה שלא מצאתי כזה בכל הלקוטי תפילות שהיה שגור מאד בפי סבא כל חייו. ובודאי מזה אל נניח ידינו חס ושלום מלקרוא ולצעוק את כל הלקוטי תפילות ימים ולילות בלי הרף, אבל כבר יש לנו גם כן דרך בהתבודדות שלנו ובשיחות שלנו לקרוא להשם יתברך בשמות של רחמים.

כן נראה לעניות דעתי, והשם יתברך יכפר בעדי אם שגיתי, וכל ערום יעשה בדעת, בביטול דעתו לרבינו הקדוש שכל התפילות הוא מעלה ובונה מהם את בית המקדש אתר השכינה הקדושה.

נ נח נחמ נחמן מאומן