מורא וכבוד להשם יתברך

ב"ה

במצות כיבוד אב ואם יש חיוב של כבוד ויראה, ופרשו חז"ל (קידושין לא: הובא ברש"י פרשת קדושים יט:ג) איזהו מורא לא ישב במקומו ולא ידבר במקומו ולא יסתור את דבריו, ואיזהו כבוד מאכיל ומשקה, מלביש ומנעיל, מכניס ומוציא, ע"כ. והספרים הקדושים כבר כתבו איך שמזה למדים איך שצריכים לכבד ולירא מהשם יתברך.

והנראה לענ"ד בזה. שמצות יראת השם, שלא ישב במקומו, זה בחי' היחוד שגילה הרמח"ל בספר דעת תבונות, שיחוד השם הוא תכלית השלמות שהשם יתברך מגלה מעצמו בהיות שהוא שולל כל האפשריות והכוחות ורצונות שיכולים להיות, ויש בזה דרגות של טהרה ונקיות של שלילות הכל, עד שעומדים על תכלית היחוד שאין זולתו. וזה בהתאם להיחוד הכי עליונה מהג' יחודים המבוארים בקיצור הכוונות של הרמח"ל (שלכאורה הם לעומת הג' יחודים שצריכים להביא הגאולה שמשיח גילה להבעל שם טוב כמו שכתבנו במקום אחר). והוא יתברך מקומו של עולם, ולא העולם מקומו, והאדם צריך לראות לא לישב במקומו וכו', אלא לייחד הכל להשם יתברך.

ומצות כבוד, זה בחי' היחוד השני, שבו הצדיקים הם מעמידים מצב השכינה בעולם. אי נמי אולי י"ל שהוא אפילו אחר היחוד העליון שבו שולל כל הזולת, יש להקים הסימנים כל אחד כפי בחינתו שבו מראה את היחוד הזה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתתורה - נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

נראה לפרש ולהאיר בזה, דהרי כל יהודי יש לו נשמה חלק אלוה ממעל, וכן מה שרבינו הקדוש גילה בלקוטי מוהר"ן שכל יהודי יש לו נקודת משיח - ומשיח זה בחי' יחידה - החלק הכי גבוה של הנשמה, שהוא ממש אלוהות. ולכן כל מה שיש פירוד שהאדם לא מתאחד עם השני, הרי הוא עובר על לא תעשה אלהים אחרים - כי הוא קובע שהשני הוא דמות נפרד ממנו, והרי השני גם כן יש לו נשמה חלק אלוה ממעל - והוא אומר שהוא אחר, אז א"כ ח"ו הוא עושה שני רשויות כביכול! [וכעין זה רבינו כתב בפירוש בתורה סד, שעל ידי המחלוקת בין הצדיקים נעשה מקום החלל פנוי ע"ש.] ובזה מדויק הלשון של תורתינו הקדושה - כמוך - כי כמוך שאתה חלק אלוה ממעל ממש, כן חייב להיות באחדות פשוט עם כל חלקי התגלות השם יתברך.

ויפה אומרים בשם החזון איש שמזה לימוד תורה לשמה, תורה לשם השכינה? - להבין אחד את הסברא והשיטה של השני. כי כל יהודי צריך להתאחד עם השני, לזרום בדעות, כדי לחבר וליחד התגלות השם יתברך בעולם, בינו ובין עצמו בעצמו על ידי שדעתו ורצונו מתאחד עם כל שאר החלקים של התגלות השם יתברך בעולם.

נ נח נחמ נחמן מאומן!

מגן אברהם

ב"ה

בברכה ראשונה של שמונה עשרה: מלך עוזר ומושיע ומגן, ומבואר בכוונות שבמילה שלפניה "באהבה" הרי אימא מסתלקת מז"א בסוד הנסירה, ונכנסת בכל פרצוף וזהו, "מלך" כתר, עוזר - חב"ד, ומושיע - חג"ת, ומגן - נה"י (כי עד עכשיו בנינה היתה בסוד אחור באחור, ועתה צריך להביאה פנים בפנים עם ז"א), עד כאן לשון הרמח"ל בקיצור הכוונות.

ובכוונה הכללי והעיקרי של התפלה צריכים תמיד לכוון יחוד השם יתברך אפילו עם הנפרדים.

והנה מגן, הוא התיקון של נצח הוד יסוד. ובאמת קשה מאד להביא את הדרגות הנמוכות ליחוד השם, כי חב"ד במחשבה בקלות יכול לעלות במחשבה, ואפילו חג"ת הרי בדיבורים ובלב יכולים להראות את יחוד השם, אבל בנה"י קשה. ובנה"י צריך פשוט ביטול לגמרי, בבחי' דממה נגד הדמיון של העולם הקיים, שהוא בחי' הבל הבלים, ובפנימיות הכל מראה רק יחוד השם. ולזה צריכים מגן וצנה - להגן נגד הדמיון שוא. ולכן בלשון ארמי - לשון תרגום, מגן פירוש חנם ואפס וכלום וריקנות- "למגנא". והוא הביטול שצריכים שהוא בעצמו המגן. וזה המדה של אברהם אבינו, מגן אברהם, כי אברהם אבינו העיד על עצמו "ואנכי עפר ואפר" שזכה למדרגת עצומה של ביטול הזה, וזה מגן אברהם.

נ נח נחמ נחמן מאומן