הזכות לבקש גדולות מהשם יתברך

 ב"ה

מגילת אסתר

ז:ד כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק המלך.

הצר בגמטריא ברסלב ע"ה.

נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק, עם הט"ז תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן (-היינו ט' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן)!

מצאנו כמה פעמים שגדולי ישראל לקו על שניסו לזכות להנות מזיו השכינה, עיין למשל ברש"י עה"פ (שמות כד:יא) ואל אצילי בני ישראל, הם נדב ואביהו והזקנים. לא שלח ידו, מכלל שהיו ראויים להשתלח בהם יד. ויחזו את האלקים, היו מסתכלין בו בלב גס, מתוך אכילה ושתייה, כך מדרש תנחומה (בהעלותך טו), ע"כ. ומבואר מיניה וביה שמי שבא לראות בזיו השכינה כדי להמלט מעלמא דשקרא ובפרט כדי להימלט מעוצם יצר הרע, זה זכותו.

ועיין במסכת ברכות (ז.) ויאמר לא תוכל לראות את פני (שמות לג:כ) תנא משמיה דר' יהושע בן קרחה כך א"ל הקב"ה למשה, כשרציתי לא רצית, עכשיו שאתה רוצה איני רוצה, ע"ש. כאשר רצה הש"י זאת היה בעוצם שעבוד מצרים, ומשה רבינו היה גולה לארץ מרחק וכו', ואז היה רצון ליתן לו אפילו לראות, להתאחז בדבקות הראיה, אבל אחר כך כאשר כבר יצאו ממצרים, והשם יתברך הראה כבר למשה כי מצא חן בעיניו, שוב לא תוכל לראות את פניץ

וזה הטענה פה של אסתר, שאילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי, סך הכל אנחנו בעולם עבדים לבורא עולם, ואין לנו שום זכות לבקש ממנו גדולות, כל עוד שאין הצר שוה בנזק המלך, ויכולים להסתדר. אבל כיון שנמכרנו להשמיד להרוג ולאבד, בידי כחות הטומאה והרשע, כבר יש לנו לבקש הכל מהשם יתברך. תנתן לי נפשי (ז:ג), נפש זה לשון נפיש, יתרון, תוספת מעבר, וכל זה רק, בשאלתי, מתוך צעקה מהשאול תחתית. ועמי, הע' מתחלף לא', והוא מלשון גחלים אוממות, בבקשתי – מלשון קש ותבן. בהיותי נשרף כקש, אין ברירה אלא לבקש, על המלך תנתן לי, מה שהוא אפילו 'על המלך'.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אליהו הנביא

 ב"ה

אליהו. בא"ת ב"ש תכמצ"ף גי' עשר פעמים ס"ג (ריש ספר תורת נתן לר' נתן שפירא תלמיד האריז"ל). גמטריא נון נון חית.

האריז"ל גילה שאליהו קיבל נשמות נדב ואביהו. אליה"ו נד"ב בגמטריא נ נח. אביה"ו בחי' כפול משולש. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

שתיה בפורים

ב"ה נח ניסה לשתות ואיבד כמעט הכל. נדב ואביהו ניסו לשתות ומתו. רק בזכות מרדכי ואסתר וקבלת התורה ברצון נוכל ומצוה לשתות. ואכן עכשיו כל ההתחלות מפורים, ועכשיו כל ההתחלות מרבינו נ נח נחמ נחמן מאומן.

הכל לפי המעשה - אכן יש בונוסים

ב"ה

הכל לפי רוב המעשה (אבות ג:טו), ורבינו הקפיד על העולם שיבינו ויקבלו את זה כפשוטו, שכל אחד יכול לזכות למדרגות הכי גדולות, כמו הצדיקים הכי גדולים, הכל לפי מעשיו והמסירות נפש.

אכן עיקר המדרגות הם גופא כפי נשמות הצדיקים שהאדם זוכה שיתעברו בו. וכמו שהאריזל גילה על אליהו הנביא שעיקר חשיבותו וגדלותו היה על ידי שזכה שנתעברו בו נשמות נדב ואביהו.

ועוד זאת, שהאריזל אמר לר' חיים ויטל שהוא זכה לגדולתו כיון שהוא טרח ויגע ועמל בתורה יותר מכל בני דורו, ומהרח"ו ענה, שהלוא הוא (ר' חיים) גם כן עמל הרבה מאד, והאריזל ענה לו, שנכון הדבר, אבל לא עמל כל כך כמוהו. ומבואר מזה שהאריזל לא סתם זכה כפי מעשיו, אלא כיון שמעשיו היו מרובים מכולם הוא זכה וקיבל למה שזכה. 

וכן הרמחל כותב באגרת על עצמו שלא זכה למעלתו סתם כפי מעשיו, אלא כיון שהוא היה הכי מוכשר לקבל אותו מעלה שהיה מוזמן באותו העת, הוא זכה. ובמקום אחר הרמחל כותב בענין מצוה שהיא עזובה, שהאדם יכול לזכות בגדול אם הוא יקימנה - והרי המעשה הזה יכול להיות אפילו בפחות ממעשה חבריו, בעמל ובמסירות נפש, אבל כיון שהשכיל על הדבר, יזכה.

ועוד יש בזה הרבה דינים והלכות, ואכמ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לא טוב היות האדם לבדו?

ב"ה

בראשית ב:יח ויאמר י"א לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו, ופרש"י ז"ל שלא יאמרו שתי רשויות הן, הקב"ה בעליונים יחיד ואין לו זוג, וזה בתחתונים ואין לו זו (פרקי דר"א יב), ע"כ. וצ"ע שלכאורה מבואר שהמעלה העליונה של האדם היה שלא יצטרך להתחתן, אלא כיון שיש בזה סכנה שלא יאמרו שתי רשויות הוצרך להתנמך לזה שיצטריך עזר כנגדו, ואילו מכמה וכמה דברי חז"ל משמע שעיקר שלמות האדם הוא רק עם אשה. אכן ראינו אצל משה רבינו שהש"י צוה אותו לפרוש מאשתו, ולכאו' זה הדרגה של שבת במנחה שלא אומרים ישמחו כי אין זווג, כי האיש עולה הרבה יותר למעלה, ועם כל זה הרי הוא מחובר לאשתו, וכן אדם הראשון באותו מצב שהיה חשש שלא יאמרו שתי רשויות, הלוא דו פרצופים נברא, אפילו למ"ד לא לגמרי דו פרצופים, עכ"פ היה כלול בו גם הנקבא. וכן יחוד הקב"ה אינו אלא על ידי השכינה. ואצל משה רבינו י"ל לא היה חשש שיאמרו שתי רשויות כיון שהיה כבר נשוי. אי נמי י"ל שכל החשש הוא כאשר האדם יחיד למטה בתחתונים, שלא יאמרו שזה רשות בפני עצמו והעליונים רשות בפני עצמו. ואילו משה רבינו עלה לעליונים – עמוד פה עמדי. ונדב ואביהו שחז"ל אומרים היו בבחינה יותר גדולה ממשה רבינו, ועם כל זה חטאו בזה שלא התחתנו, אע"פ שמשה רבינו בדרגתו כבר נצטוה להיות פרוש, כי על כל פנים צריכים איזה קשר עם האשה כנ"ל, והרי אפילו הקב"ה שהוא יחיד בעליונים, משפיע ומתיחד עם השכינה הקדושה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

י"ג מדות של רחמים - ג' סדרי היחודים שגילה הרמח"ל - נ נח

ב"ה

כבר הארכנו בכמה מקומות בענין הי"ג מדות איך שכולם לפי הצדיק ובפרט לפי נ נח נחמ נחמן מאומן.

וכבר כתבנו איך שהמדה השביעי "ואמת" בא"ת ב"ש – פתיא – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ויש להוסיף שמדת אמת הוא חותמו של הקב"ה. והרי החותם הוא תמיד הפוך מהכתב שחותמת, וזה ממש ענין של א"ת ב"ש, כל אות וחבירו שבקצה נגדו.

והנה הרמח"ל גילה ג' סדרים של יחודים, הפחות שבהם הוא הסדר שהאריז"ל הורשה לגלות להעולם, והוא היחוד שנעשה מאליו בעולם האצילות ואז כל עולמות בי"ע הם סתם ככנפים מסביב. והסדר השני הוא זה שנעשה על ידי גדולי הצדיקים שהמשיכו את אלהותו יתברך בקביעות בעולמות בי"ע, ודרכם העולמות כבר יש להם חלק בהיחוד עצמו בתור לבושים, והם כמו גוף לעיקר היחוד שנעשה בנשמה. והסדר הג' שכל העולמות מתיחדים בקודש קדשים לבריאה, והם מזדווגים עם כל האצילות, וזה באמת עיקר היחוד ותכלית הבריאה וכו' עיין שם.

ונראה לעניות דעתי לפרש, שעד ועד בכלל – המדה "ואמת" בעיקר הולך על סדר הא'. וזה האמת של המציאות, שהעיקר הוא מה שנעשה באצילות שמראה לנו פנים. אחר כך במדות נוצר חסד לאלפים, שהאריז"ל גילה שזה תיקון עצום נגד הס"א, זה מקביל מאד לסדר הב', שבכח גדולי הצדיקים אנחנו קוראים להאלוהותו יתברך אפילו בתוך העולמות הנפרדים, וממילא זה מכניע זדים.

והמדה האחרונה, שהיא הנוקבא, וכוללת ומקבלת לכל המדות, “ונקה" שהוא בגמטריא י"ג נחמן, ובא"ת ב"ש בגמטריא י"ג פ"צ (כמלאך הרשום בפתק הקדוש פצפצי"ה), והוא אותיות קונה – קונה שמים וארץ, ולשון קן – לשון בית ודירה - היא מקבלת מאד לסדר ויחוד הג', שהוא תכלית היחוד שהש"י ממש שולט ביחודו על\עם כל הבריאה, ודוק היטב. ונראה לעניות דעתי שנשמות נדב ואביהו, שהיו אומרים אפילו על משה רבינו עליו השלום ואהרן הכהן מתי ימותו הזקנים, הם שייכים ליחוד הזה, אכן בודאי הם טעו, כי יחוד זה דייקא על ידי משה רבינו ע”ה בסוד משה אותיות השם, וכמבואר בסוף יחוד היראה לרמח”ל, כי משה רבינו היה מסתיר פניו ואפילו משה לא ידע מקום קבורתו. והוא ממש התחדשות העולם בשיר חדש, בב"א.

נ נח נחמ נחמן מאומן