אויר עולם הזה לא כדאי

 ב"ה

מעשה מבעל תפילה - כת שבחרו עשירות

גם אמרו, שאין ראוי להם לישב כלל באוירא דהאי עלמא, ואין ראוי להם להתערב עם בני העולם, שלא יטמאו אותן, כי שאר בני העולם הם טמאים כנגדם, על כן ישבו עצמן, שיבקשו להם הרים הגבוהים ביותר מכל העולם וישבו שם, כדי שיהיו מרוממים מאוירא דעלמא וכו' עיין שם.

נבוכדנצר אמר (ישעיה יד:יד) אעלה על במתי עב אדמה לעליון, פרש"י איני כדאי לדור עם בני אדם, אעשה לי עב קטנה באויר ואשב בה (תוספתא סוטה ג:ו), עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

סמל בשביל אהבה

 ב"ה

סיפורי מעשיות משנים קדמוניות

מעשה מבעל תפילה

בכת העשירות כתיב:

והיו להם צורות ופאטרעטין [דמות דיוקן] של אותן האלקות (דהינו בעלי הממון), והיו אצל כל אחד ואחד צורות הללו, והיו מחבקים ומנשקים אותם, כי זה היה העבודה והאמונה שלהם כנ"ל.

ולהבדיל אצל האוהב הנאמן כתיב:

אך אף על פי כן יש שעות, שצריכין להתפרד קצת. והיו להם צורות, שהיו מצירין צורת שניהם, והיו משעשעין עצמן באלו הצורות בעת שנפרדו אחד מחברו. והצורות האלו היו מצירין איך המלך עם האוהב נאמן אוהבים עצמן ומחבקיים ומנשקים עצמן באהבה גדולה. והיה סגלה לאלו הצורות, שמי שהיה מסתכל באלו הצורות היה מגיע לו אהבה גדולה מאד (הינו שמדת האהבה באה למי שהיה מסתכל באלו הצורות).

עיין שמו"ר מו:ד נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל, שבשעה שבא לירושלים הביא עמו איקונין של נבוכדנצר, והיה עומד לפניו באימה וביראה כעבד, עיין שם, ומשמע שהסמל הזה היה בשביל יראה, אכן עיין במסכת סנהדרין צו: רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי, חד אמר דמות דיוקנו היתה חקוקה לו על מרכבתו, וחד אמר אימה יתרה היתה לו ממנו, ודומה כמי שעומד לפניו. וביאר המהר"ל ז"ל למאן דאמר דמות דיוקנו, סבר כי היה אוהב את אדונו, ולכך עשה לו דמות דיוקנו, שהאוהב את אחר, דמות דיוקנו אצלו תמיד, והיה עובד מאהבה, ודבר זה הוא יותר אצל האדון. ומאן דאמר אימה יתרה היתה לו, סבר שהוא עובד מיראה, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

להסתכל בשמים ברגעים הראשונים של הבקר

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן 

תורה קמט

ובבקר טוב להסתכל על השמים ועל ידי זה נמשך הדעת, ע"כ, וציינו למש"כ בזוהר הקדוש (פרשת בשלח, שמות נז.) בשעתא דנהיר צפרא משכין עליה חד חוטא דחסד מסתכל ברקיעא שריא עליה נהירו סכלתנו דדעת קדישא, ומתעטר ביה בר נש, ודחלין מניה כלא, ע"כ. ועיין ספר דניאל (ד:לא) ולקצת יומיא אנה נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת ומנדעי עלי יתוב וכו' (והמילה הקודמת, מסוף פסוק שלפניה: כצפרין, גם לשון צפרא ובקר).

ועיין בספר אדיר במרום (עמ' תרפז, מכון רמח"ל) ז"ל בכל יום כשהשמש יוצא, אז מתעורר החסד – שבו נעשתה כל הבריאה, והוא מתעורר בכח שלום, בסוד: לעושה אורים גדולים (תהלים קלו:ז). שגם עכשיו תחלת הארה היא בבחינת אור שנברא ביום ראשון (!) וכמו שעתידים להיות לע"ל, אלא שאין זה עומד כי אם רגעים מעט, וחוזרים ונשארים בבחינת המעשה, להנהיג את העולם כראוי. לפיכך נקרא: בן זרח, כי הזריחה נעשית מתחלה בכח. ואז בא ושולט בחי' יובב, וס"ז: כי נשאתי ותשליכני (תהלים קב:יא), ע"ש.

ולכאורה לפי דברי הרמח"ל מבואר שיהיה ענין להסתכל בשמים – לאור זריחת השמש – ברגעים הראשונים דייקא.

נ נח נחמ נחמן מאומן