אם חפץ בנו ה' (שלח - במדבר יד:ח)

ב"ה
בשמונה עשרה, נוסח עדה המזרח, בברכת רצה שלפני מודים, שהוא בחי' רצון, בחינת משה רבינו, "ואתה ברחמיך תחפוץ בנו ותרצנו" ומי שישים לבו מה זה, שהשם יתברך חפץ ביקרו, והרי הוא בשר ודם מחומר נחרץ, והשם יתברך חפץ בו, ורוצה בו (ונראה שזה כנגד בחי' חיה שהוא עיקר בחי' משה רבינו, ויחידה. ונראה עוד שחפץ בנו בחי' אבא ובחי' סדר ב' של היחודים של הרמחל שהאלקות מתלבש ישר בצדיקים, ותרצינו, א"א וסדר הג', ודוק), מי שיתבונן בזה תסמור שערות ראשו, וכעין כאשר מבקשים חן ושכל טוב בעיני אלקים, היתכן?! הלוא אין חכמה ואין תבונה נחשב לכלום לפניו יתברך. ואי אפשר להאריך בזה, רק כל אחד כפום מה דמשער ליביה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

המחזיר שכינתו לציון

ב"ה
בתפילת שמונה עשרה יש ברכה שהוא כנגד משה רבינו - רצה השם אלוקינו בעמך ישראל וכו' ומסיימים ברוך אתה י"ה המחזיר שכינתו לציון.
והנה הראשי תיבות וסופי תיבות של ברוך אתה י"ה המחזיר שכינתו - בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן עם שני כוללים. שהוא הצריך להחזיר לציון במהרה בימינו אמן.

השיבה שופטינו - ברכה להנצל מהרבנים ולמשוך חיים מהצדיק האמת נ נח

ב"ה 

ברכת השיבה שופטינו בשמונה עשרה כבר ביארנו במקום אחר http://naanaach.blogspot.com/2017/03/blog-post_72.html בס"ד איך שזה ממש הענין שרק דרך הצדיק האמת יכולים להשיג 'ומלוך עלינו אתה ה' לבדך' ואילו סתם רבנים מעכבים את זה ואני מתפללים להסיר אותם יגון ואנחה. והנה זה אתי אפילו שפיר יותר על פי תורה ח' בלקוטי מוהר"ן שעל ידי אנחה ממשיכים רוח חיים מהצדיק האמת, אבל הרשעים ממשיכים מהרבנים בחי' רברבי עשו, ואילו הצדיק האמת יכול להפיל אותם והצינורות שלהם, משפיל רשעים עדי ארץ, הראשי תיבות של הד' יסודות, ואילו הצדיק מפריד כל הרע של הד' יסודות וזוכה להשרש הטוב שלהם שהם ארבע אותיות הוי"ה עיין שם כל זה באריכות.

וזה מדויק בברכה זו, 'והסר ממנו יגון ואנחה', דהינו אנחה שהוא בחי' יגון, שממשכת החיות מהרוח סערה של רברבי עשו, 'ומלוך עלינו אתה הוי"ה לבדך' היינו ארבע אותיות הוי"ה השרש הטוב הנקי של הד' יסודות. וי"ל עוד שזה 'לבדך' אותיות לב, ששם הרוח חיים, ד' מארבע רוחות באי הרוח כמבואר שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

י"ג תיקוני דיקנא

ב"ה

נלע"ד.

תיקון א - א"ל וכן הא-ל של ברכה ראשונה של שמונה עשרה, כבר מובא שזה תיקון של בלע, יובב, וחושם, ומבואר אלו בסוף ספר אדיר במרום שהשנים הראשונים הם ירידה מן הדעת המוחלטת הראויה (עד פה דאדם קדמון) וחושם היא ירידה להכרת החושים של הגוף, אז מובן שהתיקון שלהם הוא ההיפוך.

תיקון ז - אמת (שהוא גם כן נצח - ישתבח) והוא אור הפנים - פעמיים אלף למד, והוא מאיר בכל מקום רק "ישוב ירחמנו" שצריך לזכות לאמת כזה.

תיקון ח - נוצר חסד, וידוע מהאריז"ל שעיקר המתקת היצר הרע וכל הסטרא אחרא הוא פה בנוצר חסד לאלפים, ונראה שפה במיוחד מתחיל יחוד השני שגילה הרמחל בכוונה הכוללת של התפלה, שאינו סתם יחוד השם ופנייתו להשפיע לבי"ע, אלא התלבשות אלהותו בנשמות הצדיקים, וזה בודאי אופן ההמתקה של הגבורות הנ"ל. והרי רבינו כבר גילה שכל תיקוני הדיקנא הוא דרך הצדיקים עיין שם בלקוטי מוהרן תורה ח'.
וזה בחינת גומל חסדים טובים, גומל זה ג' פעמים הוי"ה שהם הי"ב תיקונים שכלולים בתיקון ח' של המזל העליון. (ואגב, א"ל עליון, שמבואר הכוונות שהוא יו"ד פעמים ה"א ווא"ו פעמים ה"א, הרי עם גומל, יש עוד וא"ו פעמים ה"א - וזה התיקון של עו"ר כמובא בלקוטי תורה של האריז"ל בספר איוב, ומובא בבעל שם טוב על התורה בענין לימוד תורה לשמה להאיר יסוד אבא לתקן לאה, לתקן הכ"ב אותיות שמאירים דרך העור עיין שם).

תיקון יג - ונקה - וכן קונה הכל (הדעת של יעקב ורחל), זה כבר היחוד השלישי שגילה הרמחל הנ"ל, שהוא ממש קנין גמור על הכל.
ואז וזוכר "חסדי אבות" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ועוד יש לאמר, שזה וזוכר, כי נ נח זה יש לאמר שהוא בחי' פקידה כמבואר במאמר הגאולה של הרמחל, ואז יש גם את הזכירה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

והנה ב"ה כבר כתבתי הרבה בכוונת ברכה שניה של קריאת שמע - אהבה רבה/עולם ואוסיף עוד כוונה.
ורחמיך, שכבר כתבתי רחמי ך' שהוא הכתר בלי' מאיתך היא מנוחתם של שבת במנחה, ה' אלקינו - זה בחי' היחוד של אצילות, היחוד של האמצע, כמבואר היטב ברמח"ל, וחסדיך הרבים, יש לפרש, ובפרט לפי דרכינו למעלה, שזה יחוד השני שגילה הרמחל של התלבשות אלקות בתוך הצדיקים, אל יעזבונו נצח סלה ועד - זה היחוד השלישי שהוא ממש נצח סלה ועד.
נ נח נחמ נחמן מאומן

והחזירנו בתשובה שלמה לפניך

ב"ה

לקוטי מוהר"ן תורה לה - דע כי תשובה היא לשוב את הדבר למקום שנטל משם וכו' ומאן ההוא אתר, הוא חכמה, ע"ש ומבואר בהמשך (אות ה) שהחכמה מקבלים מאור הפנים, בחי' באור פני מלך חיים, בחי' חכמה, ע"ש.

ולפי זה יש לפרש מה שאנו מתפללים בשמונה עשרה בברכת השיבנו אבינו לתורת וכו' והחזירנו בתשובה שלמה לפניך, שהתשובה שלנו יגיע לאור הפנים - להחכמה - לאתר דאתנטילת משם. ויש לכוון עוד שנזכה להיות בחי' פני ה', כמו שכתוב אצל אברהם אבינו התהלך לפני, וזה, אפילו רק לחשוב קצת במוח לשער את הענין, הוא איום ... שנזכה להכל בזכות רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן!

והנה במקום אחר הערנו על הזהר שגילה ענין זרקא, שרבינו מביא שזה ענין לחזור בתשובה לאתר דאתנטילת שהוא חכמה, שלכאורה תשובה היא בחי' אימא עילאה בחי' בינה, וזה חידוש פלא שבינה ירים את האדם למעלה ממנה לבחי' חכמה. וכבר הראנו עוד מקומות שמצינו כזה (כמו בקבלת שבת בהבו לה' בני אלים, שהי"ג תיקוני דקנא דעשיה מעלים את חכמה דעשיה לנצח שיצירה, ובסיפורי מעשיות משנים קדמוניות מהקבצן החטוטרת שהיה בחי' תכלית מיעוט המחזיק את המרובה היה גשר לבחי' למעלה מן המקום). ואכן בסיום הברכה של השיבנו - חותמין: הרוצה בתשובה. ורצון זה בחי' כתר, וכבר מבואר בספרים, את הקשר המיוחד שיש לבינה וכתר, עיין שם. והרי מצד אחד האדם החוזר בתשובה בא בכח בינה, ומצד שני הוא מעורר ממש את הכתר, הרוצה בתשובה, עד שהוא יזכה לעלות לחכמה. שנזכה בעזה"י.

נ נח נחמ נחמן מאומן!

השיבה שופטינו כבראשונה

ב"ה

בשמונה עשרה, הברכה שהיא כנגד מדת היסוד אנו מברכים:

השיבה שופטינו כבראשונה, ויועצינו כבתחלה: זאת אומרת שהמנהיגים שלנו של היום, כל כמה טוב שיהיו, הם אינם מרוצים ואנו מתפללים יום יום, שלושה פעמים, לזכות שוב למנהיגים כמו שצריך.

והסר ממנו יגון <סמאל> ואנחה <לילית>: זאת אומרת, שהסרת הס"מ ולילי"ת ממש תלוי בזה שנזכה למנהיג אמיתי כמו שצריך, ועי"ז נזכה לדבר עצום כזה שאי אפשר לשער בכלל, שהשם יתברך יסר ממנו את הס"מ ולילית.

ומלוך עלינו אתה ה' לבדך: זאת אומרת שרק על ידי שנזכה למנהיג אמיתי, אז נזכה לזה שרק השם יתברך לבד ימלוך עלינו, וכמו שכבר הארכנו בכמה מקומות כבר, שזה הכח והענין של המנהיג אמיתי ממש להיפוך משאר המנהיגים של שקר, של כבוד וכח והבל וכו', כי כל הרבנים הם עושים את העם לעבדים, בכל מיני בחינות כלליות ופרטיות, והרבנים בעצמם עבדים להעם, וזה ממש הגלות בעצמו, המציאות שיש רבנים היום. ואילו הצדיק האמיתי, הוא בחי' מ"ה, שאינו חוצץ כלל, שעל ידי שמקבלים אותו ומקשרים בו ומצייתים לו, האדם ממליך רק את השם יתברך על עצמו, כי הצדיק לא לוקח אותו לעבד, ואדרבה הוא משחרר את האדם ומעלהו לזה שהאדם יכול להמליך על עצמו ועל כל העולם רק את השם יתברך.

ותסתכל באותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) השיב'ה שופטינ'ו כבראשונ'ה ויעוצינ'ו כבתחל'ה והס'ר ממנ'ו יגו'ן ואנח'ה ומל'ך: יש ד' נונין: שהם נ נח נחמ נחמן - ונשאר אותיות בסלוחל שעם הכולל בגמטריא מאומן.

ואותיות היסוד של: ואנח'ה ומל'ך עלינ'ו מהר'ה את'ה, בגמטריא התרפ"ב עם הכולל, השנה שסבא ישראל קיבל את הפתק הקדוש.

ואותיות היסוד של: את'ה יו"ה לבד'ך בחס'ד וברחמי'ם בצד'ק, עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

נ נח נחמ נחמן מאומן!

להנצל מאנשי רשע ושקר

ב"ה

לקוטי מוהר"ן תורה רמא מדת הדין אין לה כח לכלות את האדם, אבל אדם אחר כן יש לו את הכח ע"ש. ולפי זה מובן סדר הברכות בשמונה עשרה בבחי' לא זו אף זו, כי בברכת השיבה שופטינו אנו מבקשים והסר ממנו יגון ואנחה, וכבר מצוין בכמה סידורים שאלו הן ס"מ ולילי"ת - - וכמה ראוי לכוון היטב במילים אלו לזכות להנצל מהס"א! (ובמקום אחר כבר כתבנו איך שמבואר מברכה זו שהרבנים של שקר הם המונעים ל"ומלוך עלינו אתה ה' לבדך" – ועל כן אנו מבקשים השיבה שופטינו כבראשונה וכו' – שרק על ידי צדיקים אמיתים אנו יכולים לזכות לזה, שעל ידי מרותם נזכה שהש"י בעצמו מולך עלינו, ולא סתם להיות עבדים לאיזה בן אדם ח"ו). ותכף אחר כך אנו מבקשים – ולמלשינים אל תהיה תקוה וכל המינים וכו', כי יותר מכל מה שהס"א יכול להזיק אותנו – שעל זה כבר ביקשנו בברכה שלפניה – אנו צריכים עוד ישועה נגד האנשים שכוחם עוד יותר חזק ח"ו להזיקינו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ברכת מחיה מתים - כתר וחכמה - נ נח

ב"ה

בשמונה עשרה, ברכה שניה

מכלכל חיים בחסד - מחיה מתים ברחמים רבים

נראה לי שאלו שני הנהגות, הראשון של חכמה והשני של כתר (וכמבואר בספר קנאות ה"צ להרמח"ל ובעוד מקומות שלפעמים הכתר הוא הראשית ולפעמים החכמה. ובחטא אדם הראשון ירד ההנהגה מכתר הוא הראשית לחכמה, ע"ש ואכמ"ל).

כי חיים זה בחי' חכמה כידוע (לקוטי מוהר"ן תורה לה ובעוד הרבה מקומות), ותחית המתים הוא בחי' כתר, כי הוא ממש מהפך את המיתה לחיים (וע' ביחוד היראה עמ' שיח, ד"ה ותראה כי ז"ס, בענין הג' דברים שצריכים מפתח מן השמים, שאליהו לקח שנים מהם, שהם גשמים, חיה, ותחית המתים, וכולם צריכים הארת הכתר עיין שם). ובלקוטי מוהר"ן רבינו גילה שתחית המתים זה מהחלק הענוה - הביטול והאין שזכינו להתבטל להשם יתברך, זה החלק הוא שקם לתחיה.

וכן להלן:

מי כמוך בעל גבורות - ומי דומה לך.

החכמה כאילו מדמה את עצמו להכתר, כי הכתר הוא בחי' אין, והחכמה רץ להשיג אותה, במטי ולא מטי, ונשאר בחוץ, ואז כל רצונה להיות הכי מבוטל לכתר, אז להיות כמוהו. אבל "ומי דומה לך" שפשוט משתיק ומדמם את עצמו בביטול גמור - שיהיה רק השם יתברך ולא הוא בכלל.

עמוד והתבונן על זה, כי כאשר תחשוב טוב על שני המעלות האלו, ועוצם המעלה של כתר על החכמה, יתעורר לבך גם כן בכיסופין וברצונות והתשוקקות חזק לא"ס ב"ה.

ובמקום אחר כבר הארכתי בברכה זו ובמילים האלו, שמאירים ביותר על פי תורה ו' מלקוטי מוהר"ן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לקוטי מוהר"ן תורה ו' לעשות תשובה על תשובה - בשמונה עשרה

ב"ה

בענין שצריכים לעשות תשובה על תשובה, י"ל שלכן בשמונה עשרה מיד אחר ברכת השיבנו, שאנו חוזרים בתשובה שלמה, מיד אחר כך אנו מתוודים ומבקשים סליחה, והרי עכשיו ממש עשינו תשובה, ואולי אפילו זכינו לזדונות נעשו כזכויות, ועל מה יש לבקש סליחה, אלא ע"כ שאפילו הכי צריכים להתוודות ולעשות תשובה על תשובה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מגן אברהם

ב"ה

בברכה ראשונה של שמונה עשרה: מלך עוזר ומושיע ומגן, ומבואר בכוונות שבמילה שלפניה "באהבה" הרי אימא מסתלקת מז"א בסוד הנסירה, ונכנסת בכל פרצוף וזהו, "מלך" כתר, עוזר - חב"ד, ומושיע - חג"ת, ומגן - נה"י (כי עד עכשיו בנינה היתה בסוד אחור באחור, ועתה צריך להביאה פנים בפנים עם ז"א), עד כאן לשון הרמח"ל בקיצור הכוונות.

ובכוונה הכללי והעיקרי של התפלה צריכים תמיד לכוון יחוד השם יתברך אפילו עם הנפרדים.

והנה מגן, הוא התיקון של נצח הוד יסוד. ובאמת קשה מאד להביא את הדרגות הנמוכות ליחוד השם, כי חב"ד במחשבה בקלות יכול לעלות במחשבה, ואפילו חג"ת הרי בדיבורים ובלב יכולים להראות את יחוד השם, אבל בנה"י קשה. ובנה"י צריך פשוט ביטול לגמרי, בבחי' דממה נגד הדמיון של העולם הקיים, שהוא בחי' הבל הבלים, ובפנימיות הכל מראה רק יחוד השם. ולזה צריכים מגן וצנה - להגן נגד הדמיון שוא. ולכן בלשון ארמי - לשון תרגום, מגן פירוש חנם ואפס וכלום וריקנות- "למגנא". והוא הביטול שצריכים שהוא בעצמו המגן. וזה המדה של אברהם אבינו, מגן אברהם, כי אברהם אבינו העיד על עצמו "ואנכי עפר ואפר" שזכה למדרגת עצומה של ביטול הזה, וזה מגן אברהם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אתה חונן לאדם דעת

ב"ה

בברכה זו יש גירסה: חננו מאתך דעה בינה והשכל, אמנם הנוסח הנכונה: חכמה בינה ודעת. וזה נראה לעניות דעתי הרבה יותר גדולה, וכמו שרבינו אמר שאצלו השוב זה עיקר העבודה, כי הרצוא קל בשבילו. ולכן קודם מבקשים חכמה, שהוא יחוד הרישא והסיפא, שהוא ממש תכלית היחוד, ואחר כך מבקשים בינה, דהיינו את הכח להלביש את החוט אין סוף הנ"ל בבינה, שמהתלבשות הזה נראים כל הספירות, ואחר כך מבקשים דעת, והוא הכח שהשם יתברך העניק לאדם להיות בצלמו ודמות ולהיות מושל על כל הבריה, ואין כאן מקום להאריך.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מכלכל חיים בחסד

ב"ה

מכלכל חיים בחסד, נראה לפרש בעזה"י, כ"ל זה האמצעי של א"ת ב"ש... ט"ן י"ם כ"ל. ולכן מצינו שכל זה בחי' יסוד, וכן כל זה בחי' מלכות. וזה מכלכל, מבחי' כל כל, יסוד ומלכות, חיים, חי, יש חיות לה- י"ם, שהם האותיות א"ת ב"ש שלמעלה מכ"ל. ובאמת י"ם זה בחי' חכמה ומלכות, אלא שח"י זה בחי' ט' עולים וט' יורדים, ו-טי"ם = ט"ן, ופירוש ט"ן (רש"י יבמות קיח:) הוא גוף, וזה בחסד, ח"ס - אותיות א"ת ב"ש שמעל לט"ן, כי הגוף הוא תלת על תלת - חג"ת על נה"י, אז י"ל שט"ן זה נה"י, וח"ס (שהוא ח"ס ד', כי הוא הכת הד' מהאמצע, כ"ל י"ם ט"ן ח"ס, וכן צריכים לרחם - ח"ס על הד' כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורא מישרא דסכינא) שהוא רחמים הוא חג"ת. מחיה מתים, זה בחי' ע"ז, כי עיקר התחיה זה להשפלות, והיפוך השפלות הוא העזות, שעז פנים לגיהנום ובושת פנים לגן עדן. וזה הסוד של א"ת ב"ש כמבואר במסכת שבת, אם את בוש. וזה בחי' מכלכל חיים בחסד, כי חסד בארמית הוא חרפה ובושה, וכמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה לד, ומבואר בתורה ו' שם שתחילה צריכים להתבייש בחי' שפיכת דמים, ושוב זוכים לחיות בחי' חיי עולם הבא ע"ש. והרי מבואר שמכלכל חיים בחסד הוא ממש בחי' מחיה מתים.

וכבר במקום אחר פירשתי "ומי דומה לך" ששוב רואים את אמצעות הא"ת ב"ש, מ"י ל"ך. בערך של "דמה", המבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ו'.

והש"י יעזור לי לעמוד על השאר, ולהבין את זה למעשה ממש. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

מחיה מתים ברחמים רבים

ב"ה

מחיה מתים ברחמים רבים (שמונה עשרה, ברכה השניה), י"ל על פי המבואר בלקוטי מוהר"ן (תנינא עב) שהענוה ושפלות של האדם הוא זה שקם בתחיה. והיינו רחמים רבים של השם יתברך, שמנהיג את העולם בדרך כזה, שהאדם יכול להרכיש לעצמו את הענוה הזו המסותרת לגמרי, שאי אפשר להשיג אותו בעולם הזה, כי הוא חלק לעולם הבא, וכל מצוה ופעולה טובה ומחשבה טובה ולימוד לשמה רוכש להאדם חלק אלוה ממעל של ענוה. ובאמת השם יתברך ברא את העולם לגלות רחמנותו, וברא את העולם כדי שהאדם יזכה לתכלית העונג בידיעת השם יתברך ובהתאחד אתו יתברך. והרי כל זה כלול בענוה הזה האמיתי שקם לתחיה, הרי מחיה מתים ברחמים רבים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ברכת הודאה

ב"ה

בשמונה עשרה, מתחילים ברכת ההודאה עם מודים אנחנו לך ומסיימים ולך נאה להודות, ומובא להלכה חשיבות הברכה הזו והקפדה לכוון היטב, והיה ראוי לחזור על התפילה אם לא כיוון לבו בברכה זו.

והנה לפי הכוונות הכלליות של התפלה שגילה הרמח"ל, שהם עיקר הכוונות שכל הכוונות של האריז"ל הם רק אמצעות להגיע לאלו, הרי ברכת הודאה הוא בהיכל עצם השמים בבחי' הוד. ובביאור ענין בחינה זו כתב הרמח"ל ז"ל והוא זיו המתנוצץ בכח לפי התחתונים, לא לפי העליונים ע"ש (עמ' קצז בספר קיצור הכוונות), ולפ"ז נראה לעניות דעתי, שעל אף שברכות אלו אינם בקשות, עם כל זה גוף ההטבה ורוממות חיי האדם תלוי באיך שהוא מודה כאן להשם יתברך, כי פה האדם קובע בכח ההודאה את איכות מצבו בעולם. ודו"ק היטב.

נ נח נחמ נחמן מאומן

למען נ נח!

ב"ה

תקעו. ונחנו מה (בשלח, שמות טז:ז), ונחנו, אותיות נ נח וו – מה. והרי בשמונה עשרה, בברכה הראשונה, אנחנו אומרים "למען שמו באהבה" למען שמו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן מה, באהבה בגמטריא וו עם האותיות והכולל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

סוכות - בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה

ב"ה

בתיקון הכללי (תהלים קה:לט) פרש ענן למסך, פרש בגמטריא פתק, ענן זה נ נח בחילוף הע' לח' באותיות הגרון אהח"ע. למסך, כי ידוע (השמטות) שרבינו גילה בסוד התיקון כללי (שסגולתו לעורר את הנ נח), שהוא מסך. וכל ענין הענני הכבוד הם בחי' ההשגחה שיהיה לעתיד לבוא שאז יתערה שיר חדש כמבואר בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח'.

חירותנו עם האותיות בגמטריא התרפ"ב, השנה שסבא קיבל את הפתק. ובשמונה עשרה: תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס וכו'. תקע עם הכולל – תקע"א הוא השנה שרבינו נפטר. שופר, הוא בחי' השיר פשוט כפול שלוש רבוע (ר"ת כשפר – לקמ"ת ח). שא, גמטריא מוהר"ן.

והנה תקע בגמטריא שער, ובארמית שער הוא תרעא, וסוד התרעא מובא שהוא בגמטריא י"ב אותיות של מילוי שם אדנ"י, תרע"א עם י"ב (בחי' ז"ה שע"ר השמים), בגמטריא תרפ"ב עם הכולל.

נ נח נחמ נחמן מאומן