A Jew who has sex with a gentile will be reincarnated as a hoopoe

 ב"ה

יא:יט וְאֵת֙ הַֽחֲסִידָ֔ה הָֽאֲנָפָ֖ה לְמִינָ֑הּ וְאֶת-הַדּֽוּכִיפַ֖ת וְאֶת-הָֽעֲטַלֵּֽף.

ואת בגמטריא רבנו נחמן ע"ה. ואת החסידה האנפה למינה ואת, עם הה' תיבות והכולל, בגמטריא י"א פעמים נ נח. למינה ואת הדוכיפת ואת, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (-ג' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן) ע"ה. הדוכיפת ואת העטלף, עם הט"ו אותיות ג' תיבות והכולל, בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה מברסלב. דוכיפת, דו בלשון יון פירושו שנים, וכאן דייקא יש לדרוש לשון יון כי הרי סוף התיבה – יפת, וכן פירש רש"י ז"ל תרנגול הבר, וכרבלתו כפולה, ובלעז הרופ"א (hoopoe), ולמה נקרא שמו דוכיפת, שהודו כפות, וזו היא כרבלתו, ונגר טורא (-תרגום אונקלוס), נקרא על שם מעשיו, כיפו שפירשו רבותינו במס' גיטין בפרק מי שאחזו (סח:), עכ"ל. ואות כ' הוא לדמיון, הרי פירוש המילה – שנים כיפת, יפת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הסופי תיבות של: ואת החסידה האנפה למינה, ושל: החסידה האנפה למינה ואת, עם הכולל, בגמטריא רבינו נחמן.

בספר עמק המלך הביא שהבא על ארמית יתגלגל בדוכיפת. והרי הדוכיפת לא כחסידה שעושה חסד עם חברותיה במזונות, אלא נגר טורא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

יותר גדול מגילוי אליהו הנביא

 ב"ה

אליהו. בא"ת ב"ש תכמצ"ף גי' עשר פעמים ס"ג (ריש ספר תורת נתן לר' נתן שפירא תלמיד האריז"ל). גמטריא נון נון חית. וכן א-ליהו, ל' פעמים יה"ו בגמטריא נון נון חית.

האריז"ל גילה שאליהו קיבל נשמות נדב ואביהו. אליה"ו נד"ב בגמטריא נ נח. אביה"ו בחי' כפול משולש.

בספר שיח שרפי קודש ג-תקסד כז"ל כשדבר פעם רבי מרדכי סוקולובער עם רבי אברהם מגדל מעלת הזוכה לדרגת גילוי אליהו הנביא זכור לטוב, רמז לו רבי אברהם בדבריו שיש בעולם דברים גדולים מזה, ע"כ.

עיין בריש הקדמה השלישית לספר עמק המלך ז"ל וכל זה השיג האר"י על ידי חסידותו וכו' עד שבא אליהו ז"ל ונתגלה אליו תמיד, ולמד עמו, והוא הביאו לידי רוח הקודש וכו' וכו'. ואין מדריגת המגיד כמדריגת אליהו ז"ל, אפילו כשיעור חלק אחד, מן אלף חלקים, כולי האי, ואולי ישיג דבר מה, כי מדריגת המגיד הוא ניצוץ אחד מנשמתו שהיה כבר בעולם, ויכול הוא להשביע אותו וכו' וכו' אבל מדריגת אליהו ז"ל הוא מתגלה עם השכינה, ואינו נפרד זה מזה, והחכם יבין מעצמו שאין למעלה מזאת המדריגה שום דבר וכו' ע"ש. ולכאורה זה סותר הנ"ל, אם לא נחלק שבשש"ק מדבר על סתם גילוי בעלמא, ואילו העמק המלך מדבר על גילוי תמידית שבא ללמדו. [אכן עיין במסכת כתובות דף קו. רב ענן הוה רגיל אליהו דאתי גביה דהוה מתני ליה סדר דאליהו וכו', ועיין שם דף סט.-: שרב ענן שלח לרב הונא – הונא חברין, ורב הונא הקפיד על זה, ומר עוקבא הסכים עם רב הונא, שהרי גברא דלא ידע מאי ניהו מרזיחא איך ישלח ליה לרב הונא ככה].

ועוד י"ל שר' אברהם כיוון על גילוי מרבינו הקדוש שעולה על הכל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הצדיק יכול ליתן לבוש לנשמה ערומה

 ב"ה

ספר שיחות הר"ן

כג. עיין שם באריכות שבעולם האמת, הצדיק יכול ליתן לבוש לנשמה ערומה. וכן הוא בספר עמק המלך, שער ו – עולם התוהו, פרק מג ז"ל ופעולתו שם, שעובר דרך גיהנם, ומוציא משם בכח מעשיו, לאיזה רשע מישראל אשר שם, שאין לו לבוש, והוא לוקחו תחת לבושו ומעילו, וזה גם כן עושים הצדיקים בחייהם בעולם הזה, כי הם גולים אצל האומות, כדי להוציא אותם הניצוצות וכו' ע"ש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

קבלה בגמטריא נואף

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

תקכו. איש אחד עמד לפניו שהיה עוסק ללמד בספרי קבלה, ובאמת לא היה ראוי ללמד קבלה. והוכיח אותו שלא ילמד קבלה, ואמר לו קבלה בגימטריא נואף. ושוב שמעתי מאחד, שהיה מדבר עם איש אחד, והיה אותו האיש קובל לפניו שאין לו לב, הינו שאין לו התעוררות הלב לתפלה ועבודה, השיב לו רבנו ז"ל שזהו בשביל שלומד קבלה, כי'נאף אשה חסר לב' (משלי ו) וכו' ע"ש.

ועיקר הענין שקבלה בגמטריא נאוף, י"ל על פי המבואר בספר ברית מנוחה ובספר עמק המלך (וכמדומני שגם בעל התניא כתב על זה), שבעולם אצילות ולמעלה כל האורות באהבה רבה ומזדווגים זה עם זה, מה שאי אפשר להתנהג כן בעולמות הפירוד של הנבראים.

אכן עיין במסכת סנהדרין צט: ונואף אשה חסר לב אמר ריש לקיש זה הלומד תורה לפרקים, ופרש"י ז"ל לומד תורה לפרקים – ואינו לומד תדיר תדיר כמי שאין לו אשה ובועל פעמים זו פעמים זו, ע"כ. הרי לפי זה יש לפרש שגם הסיפור הראשון שמי שאינו ראוי ללמוד קבלה הוה בחי' נואף ח"ו, קשור בטעם הסיפור השני שהוא ענין לימוד מנומר בלי קביעות, שהלומד קבלה ואינו ראוי, הרי אין לו קביעות בשכינה הקדושה, וע"כ לפעמים ימשיך ויקשר למקומות לא טובים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

שמחה היא הכלי קיבול לחידושי תורה

 ב"ה

ספר ליקוטי מוהר"ן

סה:ד והשמחה הוא כלי אל חידושין דאורייתא, כמו שאמרו רז"ל (שבת פח) בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע וכו' ועתיד הקב"ה להחזירן לנו, שנאמר ושמחת עולם על ראשם ע"ש.

עיין בספר עמק המלך (א:ב) ז"ל ומרוב השמחה שחשב בהצדיקים, היה משתעשע ומתענג איך יהיה לו עם קדוש, ומזאת התנעוה נולדה כח דכח של הדין [היינו] קימוץ האותיות, אשר נולדו מן הנקודות שברשימו הנשאר בתוך העיגול, כי כל אות ואות יש לו גבול על הנייר. וכדי לשבר את האזן אמשול לך משל וכו' האדם הגשמי כשיש לו איזה שמחה, או יחשוב שיבוא לידו ריוח גדול, הוא משתעשע בעצמו וכו' מתנועע, וידוע כי השחוק באדם הגשמי בא לו מן הטחול, והטחול כולו מותרי הדם וכו' כח הדין וכו' וכו' כן אין סוף יתברך שמו היה מתנועע בעצמו, ומבהיק ומבריק בהעיגול, מתוכו אלא תוכו, ואותו הנענוע נקרא שעשוע. ומאותו השעשוע מחלקי עצמו אל עצמו, נולד ממנו כח שיעור החקיקה של האותיות היא התורה, הנמצאת בכח גנוז בהאלפא ביתות וכו' ע"ש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

קביעות שם החסידות ברסלב

 ב"ה

משלי

כד:לא וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ | קִמְּשֹׂנִ֗ים כָּסּ֣וּ פָנָ֣יו חֲרֻלִּ֑ים וְגֶ֖דֶר אֲבָנָ֣יו נֶהֱרָֽסָה.

עלה, עם הג' אותיות בגמטריא נ נח. נהרסה, בגמטריא רבי נ נח.

הראשי תיבות של: כסו פניו חרלים, בגמטריא נ נח.

הסופי תיבות של: והנה עלה כלו קמשנים כזו פניו חרלים, בגמטריא נ נח.

חרולים (-מלא ו') בגמטריא ברסלב. עיין בספר עמק המלך, שער תיקוני התשובה פי"ב ז"ל המלבין פני חבירו ברבים, יתענה ארבעים יום וילקה בכל יום, ויתודה כל ימיו, וצריך לבקש ממנו מחילה ברבים, ויתגלגל בחרולים ערום, שקורין ברע"ן נעסלי"ן בלשון אחר, שנאמר, כו פניו חרלים, כי אזיל סומקא ואתי חוורא, ותקונו בחרולים, ויכוין כי חרולים בגימטריא רצ"ה עם הכולל, שהוא עולה אלקים דמילוי ההי"ן, עכ"ל.

עיין בספר חיי מוהר"ן אות קטו ז"ל סמוך לכניסתו לברסלב מזגו לו כוס יין לקדוש, ונשפך על הארץ, ומזגו לו כוס אחר, וקדש עליו. ואחר כך אמר היום נטענו שם ברסלביר חסידים וכו' ע"ש. וי"ל ששפיכת היין בחי' הנאמר בדם, על הארץ תשפכנו כמים, והרי זה בחי' אזיל סומקא ואתי חוורא – בחי' חרולים בגמטריא ברסלב. וכמו שרבינו אמר (אבניה ברזל, שיחות וספורים מרבינו אות כו) שלשה דברים פעלתי אצל השם יתברך – א – את הגדלות כבר שברתי מכם, איך שתתפללו יגידו, אי, הוא ברסלבר, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן 

אדמורים - אטר יד - בעלי מריבה - גלגולים של בעלי מחלקת

 ב"ה

ספר שיחות הר"ן

קנב. שמעתי בשמו שאמר לאחד שמי שהיה בעל מחלקת בלגלול העבר אזי כשנתגלגל נעשה אטר יד וכו' ע"ש.

עיין השמטות לספר חיי מוהר"ן (הוספות מספרי כוכבי אור ואבניה ברזל) אות רעט ז"ל פעם אחת היה רבנו ז"ל אצל דודו רבי ברוך ז"ל ואמר אז דודו ז"ל תורה, ורבנו ז"ל לא נתפעל מהתורה שלו וספרו להרב ר' ברוך ז"ל. ואמר הר' ברוך ז"ל ואם אין יכולים לומר תורה (איז מען שוין קיין גוטער יוד ניט) אז הוא כבר לא אדמו"ר. הלא המגיד ז"ל ממעזריטש לא ידע מהו ענין אטר יד (איז ער שוין קיין גוטער יוד ניט גיווען) אז הוא לא היה אדמו"ר. שמע רבנו ז"ל ואמר אם כן נתנו לי ליינען [לקרא משימה] שצריך אני לידע מהו ענין אטר יד. ובקרוב אמר התורה סו ושם מדבר מענין אטר יד, ע"כ. ויש להעיר שר' ברוך היה ידוע אודות הכעס הקדוש שלו וכו'.

בענין אם אין יכולים לומר תורה אז הוא כבר לא אדמו"ר, עיין חיי מוהר"ן תכא, ז"ל שוב אמר שגם הצדיקים של עכשו הם גם כן בבחינת התערבות עמהם (-הגוים), כי הם מנהיגים בביתם כמו מנהגי השרים וכו' ועל ידי זה אינם יכולים לומר תורה וכו' וכו' ומאחר שאינם יודעים תורה על ידי זה הם מנהיגים עצמם במנהגי השרים. כי מאחר שאינם יודעים תורה, הם מכרחים על כל פנים לנהג עצמם במנהגים הנ"ל. (כי בלא זה במה יהיה נכר מעלתם וחשיבותם מאחר שאינם בני תורה) ע"ש.

ועיין בספר חיי מוהר"ן נב מעשה מהדרשן שהיה אוכל הרבה בשולחן של הבעל שם טוב, ובשביל ליצנות הפצירו אותו שיאמר לפניהם תורה, וז"ל והוא נהג בתמימותו והתחיל לומר בפניהם תורה, והתחילו לשחק ממנו בתוך פסת ידיהם והיה בעיניהם לאחוכא ואטלולא [לשחוק וליצנות]. והבין הדרשן שהם מתלוצצים ממנו בשביל שאוכל הרבה, ענה הדרשן ואמר, וכי אם אין יכולים לומר תורה אסור לאכל חתיכה דג. אחר כךהתסכל הבעל שם טוב וכו' ושמע תורתו של הדרשן והוטב בעיניו מאד, ואמר הבעל שם טוב שזה הדרשן אומר תורה מפי אליהו ז"ל ע"ש.

עיין בספר עמק המלך, שער תיקוני התשובה פ"ג ז"ל ומרנו ורבנו האר"י זלה"ה מסר סימן לתלמידיו שיכירו נפשות האלו (-של החוטאים הגדולים, ובכללם התתקע"ד דורות ע"ש), ואמר: כשתראו בני אדם שהם עזי פנים ואין להם בושה מבני אדם, תדעו נאמנה, בבירור, שקודם זה הגלגול היו גלגול בהמה, חיה, ועוף טמא, וכמו שלהם אין בושה, גם להם אין בושה, והם הולכים אחר לימודם הראשון, עכ"ל. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

סברת המקבלים שיש לעולם שמיטות של אלפי ורבבות שנים

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

תכד (יח). בענין השמטות שיש ספרי מקבלים שסוברים ענין זה כמבאר ספרים, אמר רבנו ז"ל שאינו כן וכו'. וגם דעת האר"י ז"ל אינו מסכים כלל לענין השמטות וכו', עכ"ל. ועיין בהשמטות כאן ז"ל ועין בספר שבחי האר"י ז"ל הגדול המחבר לספר לקוטי הש"ס, וזה לשונו שם בדף לא. לאפוקי מהסוברים שיש שמטות ומקדם היה שמיטת החסד ועכשו הוא שמיטת הפחד, כל זה אינו אמת. ושמע מרבו, והוא הביא מדעתו סברת השמטות, והאמת אינו כך, וכו' כנ"ל, עכ"ל.

עיין הקדמה שלישית לספר עמק המלך פ"ה ז"ל לאפוקי מהסוברים שיש שמיטות (ספר התמונה תמונה שלישית), שקודם היו שמיטות החסד ועתה שמיטות הפחד, כל זה אינו אמת, ושמעו מרבם שברא הקב"ה עולמות קודם לזה העולם והחריבן, והוסיפו הם מדעתם סברת השמיטות, והאמת אינו כך, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אליהו הנביא זכור לטוב

 ב"ה

אליהו. בא"ת ב"ש תכמצ"ף גי' עשר פעמים ס"ג (ריש ספר תורת נתן לר' נתן שפירא תלמיד האריז"ל). גמטריא נון נון חית. וכן א-ליהו, ל' פעמים יה"ו בגמטריא נון נון חית.

האריז"ל גילה שאליהו קיבל נשמות נדב ואביהו. אליה"ו נד"ב בגמטריא נ נח. אביה"ו בחי' כפול משולש.

בספר שיח שרפי קודש ג-תקסד כז"ל כשדבר פעם רבי מרדכי סוקולובער עם רבי אברהם מגדל מעלת הזוכה לדרגת גילוי אליהו הנביא זכור לטוב, רמז לו רבי אברהם בדבריו שיש בעולם דברים גדולים מזה, ע"כ.

עיין בריש הקדמה השלישית לספר עמק המלך ז"ל וכל זה השיג האר"י על ידי חסידותו וכו' עד שבא אליהו ז"ל ונתגלה אליו תמיד, ולמד עמו, והוא הביאו לידי רוח הקודש וכו' וכו'. ואין מדריגת המגיד כמדריגת אליהו ז"ל, אפילו כשיעור חלק אחד, מן אלף חלקים, כולי האי, ואולי ישיג דבר מה, כי מדריגת המגיד הוא ניצוץ אחד מנשמתו שהיה כבר בעולם, ויכול הוא להשביע אותו וכו' וכו'אבל מדריגת אליהו ז"ל הוא מתגלה עם השכינה, ואינו נפרד זה מזה, והחכם יבין מעצמו שאין למעלה מזאת המדריגה שום דבר וכו' ע"ש. ולכאורה זה סותר הנ"ל, אם לא נחלק שבשש"ק מדבר על סתם גילוי בעלמא, ואילו העמק המלך מדבר על גילוי תמידית שבא ללמדו.

ועוד י"ל שכוון לגילוי מרבינו הקדוש שעולה על הכל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בכיה כמין שערות הזקן הראש והטלית

 ב"ה 

שיחות הר"ן

קעב. הזהר מאד לכבד הטלית הזה, כי כמו מספר שערות שיש בהטלית כל כך דמעות שפכתי עד שידעתי מהו טלית, ע"כ. יש בזה רמז גם להשגת נ נח נחמ נחמן מאומן, כי מספר שערות, זה בחי' של מספר הגמטריא, מספר הבחינות שבונים ומקימים איזה דבר. וטלית הוא בחי' כסות, וכמו שכתוב בתורה כי היא כסותה, ומובא בשם הגר"א ש'כסותה', הכסות של הנשמה, זה הסוד של תיקון הברית (ובספר אדיר במרום עמ' עד כז"ל בסוד לבושי הנשמות שלהן שהוא היסוד ע"כ), והרי כסותה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכסותה ענינה דבור, כמפורש בספר חרדים (דף עב. מובא בחק לישראל פרשת שמות יום ד'), וא"ש. וכן רבי נתן בלקוטי הלכות מרבה להראות איך שהציצית יש להם הכח של השיר פשוט כפול משולש מרובע.

 

בספר עמק המלך, הקדמה שלישית פ"ד כתב על האריז"ל ז"ל והיה מספר לתלמידיו כי על כל סוד וסוד שגילו לו מן השמים, היה בוכה דמעות כמספר שער זקנו, וכן כשרוצה לגלות סוד אחד לתלמידיו, אינם רוצים ליתן לו רשות, עד שהוא מתפלל תפילות אין מספר, ובוכה דמעות הרבה כשערות ראשו, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

חג הפתק - כ"ג תמוז

 

כ"ג תמוז

 

א. הסבא קיבל הפתק בכג תמוז. וע' ביומא (ד:) שהגמ' שואלת לפי ר' יוסי הגלילי שהענן כיסה את ההר שבעה ימים היינו שכיסה את משה רבינו. א"כ הרי מ"ז ימים היה בהר, וכלים בכ"ג תמוז ולא בי"ז. ומתרץ שהז' ימים נכללים בהמ'. וע"ש ענין הז' ימים, ימי הכנה.

 

ורואים שהיה הוה אמינא שירידת משה רבינו מההר עם הלוחות היה בכ"ג תמוז.

 

וראוי להתבונן, שנפילת הסבא לי"ז תמוז ואכילתו קשור מאוד לשבירת הלוחות שהיה בו ביום, והאותיות פורחות באויר. ואחר שבעה ימים קיבל פתק שהוא ספר שלם מרבינו הקדוש.

 

ועוד ראוי להתבונן, דידוע שסבא היה חסיד קרלין, והאדמו"ר השני של קרלין, ר' שלמה, היה עומד בתפלה בי"ז תמוז כאשר הקוזקים יש"ו ירו בו, וששה ימים הוא שכב חולה עד שנפטר בכ"ב תמוז. ובעולם החסידי אומרים שהוא היה בחי' משיח בן יוסף וכו'. וסבא בטח ידע טוב מהמעשה הזה, וסבא נתקע בי"ז בתמוז, וסבא הדגיש שהוא שכב ששה ימים כמו מת [אבל קבלת הפתק היה בערב וכבר היה כ"ג בתמוז].

(והנה ב1881 כשבע שנים לפני לידת סבא, קרלין הכתירו את ר' ישראל הינוקא מסטולין להיות הרבי, האבא שלו נפטר צעיר והשאיר אותו כבן 4, וחיכו להכתיר אותו עד הבר מצוה, והוא נפטר בראש השנה תרפ"ב – כעשרה חודשים לפני שסבא קיבל את הפתק!).

 

כ"ג תמוז יום הילולא של הרמ"ק. והרמ"ק מסר להם שזה שיראה עמודא דנורא בהסתלקותו הוא הממשיך. נמצא שאור האריז"ל התחיל לנהל את העולם בכ"ג תמוז. ועיין בהקדמה לספר עמק המלך שתורתו של הרמ"ק בחי' עולם התוהו, ואילו תורת האריז"ל בחי' עולם התיקון. וכמו כן יש לראות ההבדל בעת שהפתק נתקבל בעולם, ממה שהיה מלפניו.

 

ב. מנין הימים בין י"ז בתמוז לראש השנה הוא ע"ב, מנין חסד, שיר של חסד המתנגן על ע"ב נימין - נ נח נחמ נחמן מאומן, ע"כ (קונטרס אני נ נח נחמ נחמן מאומן, עמוד לו).

 

ג. פתק הוא ראשי תיבות פ"ד תעניתים (כי הק' מתחלף לד' כמו שרש"י כותב בפירוש עה"ת שקטרת בגמטריא תרי"ג, כי הק' מתחלף לד'), והענין מבואר שאף שסבא שגה במה שהוא אכל בי"ז תמוז, יש ענין (גמטריא ננננ"מ) שנתהפך הכל לטובה, והרי אכילתו לא פחות מאכילת סעודת פדיון הבן שעולה כפ"ד תעניתים! והנה פ"ד ימים אחר י"ז בתמוז, אנו חוגגים חג הסוכות (סוכות = נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה) - והחשבון לזה כי ידוע (רש"י עה"ת) שמשה רבינו, אחר ששבר את הלוחות בי"ז בתמוז, עלה בי"ח שנית, והיה שם פעמיים מ' יום, עד שהוא ירד ביום כיפור עם הלוחות השניות, הרי ששמונים יום -זה יום כיפור (-אכן באמת יום כיפור היה יום פ"א כמבואר להדיא ברש"י תענית ל: ד"ה שניתנו בו לוחות אחרונות), ועוד ד' - הר"ז (ערב) סוכו"ת! וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר" (ישעי' ד:ה-ו) - ולעתיד לבוא בעזה"י נזכה לשבת בסוכה של לויתן - לויתן זה גמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (עם התיבות) - זה רבינו הקדוש - הדג הראשי! גם הר"ת של וסכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה!

 

ד. עגלה ערופה (פרשת שופטים – דברים כא:ו) עם הכולל בגמטריא יז תמוז.

 

ה. סבא קיבל את הפתק בסוף יום כג (שהיה יום רביעי, ועמש"כ בפרשת פנחס עה"פ (כג) ויסמך את ידיו) אור ליום כד, סמוך לשקיעה לפני צאת הכוכבים לכאורה, והוא המשיך לרקוד כל הלילה. והנה כן היה דרך רבינו למסור את התורה שלו דייקא בבין השמשות, עיין בספר חיי מוהר"ן אות קכו: בראש השנה היה אומר התורה בין השמשות בין יום ראשון לשני, והתחיל בין השמשות ונכנס הרבה לתוך ליל שני של ראש השנה וכו' ובשבועות היה אומרה גם כן כמו בראש השנה וכו' ע"ש. וכן מבואר שם באות ריט: כי אמירת התורה בראש השנה ובשבועות היתה תמיד בין השמשות של יום השני הינו שהתחיל בסוף יום הראשון דיום טוב ונמשך הרבה לתוך ליל השני, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

זכות השגת התורה כל המדרגות על ידי בחירה וטרחה ויגיעה

 ב"ה

ספר שיחות הר"ן

קסה. האיש אמר לו: מי יוכל לבוא לזה לזכות למדרגתכם כי יש לכם נשמה גבוהה מאד בודאי?! והקפיד רבנו זכרונו לברכה מאד על זה. ואמר: זהו החסרון שלכם, שנדמה לכם שעקר גדולת והשגת הצדיקים הגבוהים הוא רק מצד הנשמה הגבוהה שיש להם כי באמת לא כן הדבר, רק כל אחד ואחד יכול לזכות לבוא למדרגתי להיות כמוני ממש. כי העקר תלוי רק ביגיעות ועבודות באמת. וכן שמעתי גם כן כדברים האלה מפיו הקדוש כמה פעמים שהעקר תלוי רק ביגיעות ועבודות וכו' (שמ), עכ"ל.

מבואר הדבר שהעיקר תלוי ביגיע, וטעות לומר שהוא רק מצד הנשמה, אבל בודאי זה וזה גרם, כי הצדיק בגלל נשמתו היה משתדל יותר, ומסוגל יותר, והיה ראוי יותר, אלא שעם כל זה, העיקר הולך אחר היגיעה והעבודה, וק"ל. וכן תמצא בספר עזרא בפירושו של ר’ משה דוד וואלי ז"ל, שבתחילת פרק ז (פסוק ו) הוא מפרש מעלתו של עזרא הסופר שהיה מפני שרש נשמתו ופי שנשמתו היתה מתוקנת בתיקון השלם, ואילו אחר כך (פסוק י) הוא כז"ל טעם בסמוך למה עזרא הסופר זכה שתשרה עליו השראה כל כך יקרה וחשובה. והוא, לפי שטרח הרבה ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, ולפום צערא אגרא, דהא באיתערותא דלתתא איתער לעילא, וזהוא שאמר: כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורה ה’ ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט. והסוד הוא, שטרח הרבה מאד להמשיך את האורות של היסוד והת"ת דאינו רזא "דחוק ומשפט", ולכן נמשכו לו לשרות עליו בקביעות ולהיות הוא דוגמתן למטה, כי פועל אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו, עכ"ל. והרי מבואר שזה וזה גרם לו, מצד נשמתו היה כבר מוכשר לזה, והוא קיים תפקידו בפעולה שלים ביגיעה וטירחא, וזכה.

 

בהקדמה לספר עמק המלך יצא להוכיח שכמה ספרים לא נכתבו על יסוד אמת, והביא פירוש מאחד על מה שאיתא בריש ספרא דצניעותא, שרבי יהודה שאל: אי כלילין הני (-ה' פרקים של ספרא דצניעותא) מכלהו עדיפי, אמר רבי שמעון: הכי הוא למאן דעאל ונפיק, למאן דלא עאל ונפיק לאו הכי, ע"כ. ופירוש בעל הספר ההוא על לשון 'לא דמי מאן דעאל' בעולם הזה בסודות וחידושי רזין דאורייתא, מעולם הנשמות קודם בריאתו, עד שמפני זה זכה דנפק בחידושי רזין דאורייתא לעולם הבא, למאן דלא עאל ונפיק ולא הביא עמו לא לעולם הזה ולא לעולם הבא, וסברתו בזה, שזאת הסיבה למי שמתגלים לו שערי החכמה, ולמי שנשאר יתום ממנה, ע"כ הוא הביא דעת אותו הספר, ומה שהבנתי בזה, שכאילו הכל נפסק מראש, שרק נשמה שבא לעולם הזה עם הסודות יכול לזכות לעסוק בהם בעולם הזה, אבל נשמה שלא בא לעולם הזה עם סודות לא יכול לזכות להם בעולם הזה.

ועל זה כתב ז"ל אבל מעיד אני עלי שמים וארץ כי הוא נשאר יתום מזה הסוד, ואין דעתינו להאריך בענין הזה, אין כאן מקומו, יבוא ביאורו בספר גן המלך, חלק שני מזה הספר, רק צריכין אנו 'למודעי' חלק קטן ממנו, כדי שנבטל דבריו. הגם כי מי שיש לו עינים בראשו ומוח בקדקדו, יודע שענין זה אינו תלוי בבחירה, מאחר שתורתנו מוכרחת ואין זה דרך האר"י זלה"ה ודרך תורתנו הקדושה, ואינו צריך לפירוש על זה במקצת, ע"כ.

ולז"ל בשלמות את דבריו, ומה שנראה לענ"ד שהוא שולל פירוש אותו ספר כי אותו פירוש שולל את הבחירה, ודרך האר"י ודרך התורה הוא דוקא בדרך בחירה, וכל אחד שבא לעולם, איך שבא, יכול לזכות לסודות התורה.

נ נח נחמ נחמן מאומן