Posts
לב:יד וילן שם בלילה ההוא ויקח מן הבא
בידו מנחה לעשו.
וילן שם בלילה ההוא ויקח מן, עם הו'
תיבות, בגמטריא רבינו נחמן מברסלב, ובגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. לעשו
בגמטריא רבנו נחמן.
הראשי תיבות של:
שם בלילה ההוא ויקח מן ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן.
אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות)
של: וילן שם בלילה, בגמטריא רבי נחמן. אותיות היסוד של: שם בלילה ההוא ויקח מן הבא
בידו מנחה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד של: וילן שם בלילה
ההוא בגמטריא ליקוטי מוהר"ן. אותיות היסוד של: מן הבא בידו מנחה לעשו,
בגמטריא נ נח נחמ נחמן.
הראשי וסופי תיבות של: וילן שם בלילה, עם הג' תיבת, בגמטריא רבנו
נחמן. הראשי וסופי תיבות של: שם בלילה ההוא ויקח מן, בגמטריא לקוטי מוהר"ן ע"ה. הראשי וסופי
תיבות של: שם בלילה ההוא ויקח מ ן הבא בידו, עם הז' תיבות וי"ד אותיות,
בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.
מנחה, זה אותיות נחמן (ה' כפול י' זה
ן'), כתב האור החיים הקדוש (לב:טו) שמעתי ממורי זקני (זאת אומרת – סבא...)
זצוק"ל שנתכון יעקב בחשבון – ששלח מבעלי חיים כחשון 'שעיר', שעולה בו
תק"ף (פתק!). ולזה שלח בחשבון: עזים ורחלים ארבע מאות וארבעים. וגמלים שלשים,
עם בניהם, הם ששים – הרי חמש-מאות. פרות ופרים חמשים. אתונות ועירים שלשים. הרי
תק"ף (פתק!) - לשבק תקפו, עכ"ל.
ובזה י"ל השאלה המפורסמת על מה
שכתוב בפתק הקדוש, מאד היה קשה לי, למה היה קשה לרבינו (ועיין לקמן אות נב"ש
שאכתוב עוד על זה בעזה"י, ובערך מסורה בברסלב אות כ'), אלא י"ל, דהרי
מצינו בהפטרה לפרשת וישלח, מהנביא עובדיא, והוא שייך ללידת יוסף (פרשת ויצא ל:כה)
ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי,
ופרש"י ז"ל משנולד שטנו של עשו שנאמר (עובדיה א:יח) והיה בית יעקב אש ובית
יוסף להבה ובית עשו לקש, אש בלא להבה אינו שולט למרחוק (מרחו"ק = נ נח נחמ
נחמן), משנולד יוסף, בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב, ע"כ. וכאן בפגישה עם
עשו יעקב רצה לראות הקיום הזה שבית עשו יהיה לקש, אז הוא שלח לו תק"פו של
יוסף (בענין תקפו של יוסף ע' לק"מ תורה קל, ובשיחות הר"ן קיד. וע' בזוהר
הקדוש בהאבק יעקב עם שרו של עשו, שהמלאך ראה את יעקב תק”יף בכל) – כח של הפתק. וזה
י"ל מאד היה קשה לי – דהיינו שרבינו פעל את זה שהמאד – שהוא בחי' היצר הרע,
שרו של עשו (כמובא בלק"מ ובחז"ל, בפירוש המלה מאד) היה לקש – קשה-לי!
וע' בתרגום אונקלוס על הפסוק (לג:יא)
קח נא את ברכתי אשר הבאת לך כי חנני אלהים וכי יש לי כל ויפצר בו ויקח – ויפצר
ת"א ואתק"ף! כי יש בפסוק הזה הרבה רמזים על הננח – קח בגמטריא נ נח,
וחנני – זה ננח. ושוב שמעתי מחבר אופיר ל. כי חנני בגמטריא נחמן. ועוד רמזים.
והנה אע"פ שעיקר הכח של הפתק הוא
רק מרבינו הקדוש – נ נח נחמ נחמן מאומן. זה מטעם שהגענו אז בסוף הגלות, עד שכבר
מאיר לנו האור חוזר של הגאולה, אז רבינו פעל ישועות בקרב הארץ בסוד תיקונא דסיפא,
כמו שביארנו בס"ד במ"א, אבל יעקב אבינו היה עוד מתקן ומשתדל מצד תיקונא
דרישא, וכמו שיעקב אמר כי ראיתי אלהים פנים אל פנים, ואילו הכח של רבינו זה
באחוריים, ואכמ"ל יותר.
(ושרו של עשו ראה כי יעקב תקיף
בכל כנ"ל, ויהיה לק"ש כנ"ל, אז בא על עצה ליגע בכף ירך יעקב –
בשו"ק, בגיד הנ"שה – נחמן שמחה'ס, ואלו הת' עלמין דכסופין של הצ'דיק
(כמו שמובא בשיחות הר"ן רנט מהזוה"ק, ובלקוטי הלכות), שהם באמת אלף
עולמות של כסופין ע' בזוה"ק מזה, הרי = תצא = נ נח נחמ נחמן מאומן).
פרש"י הבא בידו וכו' דבר אחר מן
הבא בידו מן החלין, שנטל מעשה, כמה דאת אמר (כח:כב) עשר אעשרנו לך, והדר לקח מנחה,
ע"כ. והנה לכאורה ענין עשר אעשרנו הוא מעשר כספים שהוא ג"כ חולין, אלא
שגם כולל מעשר בהמה. ולכן אינו ברור מלשון רש"י אם יעקב הקפיד לעשר קודם כל המנחה
ששלח או רק מעשר הבהמה. כי יתכן שבענין מעשר כספים בעלמא, הרי קיימא לן (בבא בתרא
ט) באין עובדי כוכבים ונוטלין בזרוע ואעפ"כ נחשב להן לצדקה שנאמר (ישעיה
ס:יז) ונגשיך צדקה (ונגשיך בגמטריא זו עשו), הרי שכל המנחה היתה בבחי' צדקה, או
שיעקב לא רצה שתהיה המנחה בבחי' זו של אונס, כי כיון שתהיה בבחי' מנחה והיה לו
כוונות עצומות בזה שעליהם כידוע מהזוהר, ולכן עישר את כל המנחה.
